לו היתה החירות היכולת לעשות מה שרוצים כל פעוט אבוד בקניון היה היצור החופשי בעולם. בין אם לשמחתנו או לדאבוננו, החופש שלנו מותנה בהקשר רחב הרבה יותר מרצוננו המיידי. התפלאתי אפוא לקרוא את טורו האחרון של יאיר אסולין, בו הלה לא רק שולל את הכוונה לערוך רגולציה לענקיות האינטרנט, אלא מניף תוך כדי התנגדותו את דגל החירות.
אסולין ממסגר את הרצון למתן את ההשפעות השליליות של פייסבוק כמאבק של "הסדר הישן" מול הסדר החדש שמגיע. "פייסבוק," הוא טוען,
היא רק הקורבן הראשון, המתאבן, במאבק גדול הרבה יותר של הסדר הישן, מערכות הכוח הישנות — שנבנו מסביב למדינות הלאום ומתוכן… נגד המהפכה הטכנולוגית, [אשר] אי אפשר להכחיש את הדמוקרטיזציה הגדולה שהיא הביאה אתה.
מבלי להכחיש את הדמוקרטיזציה שהביאה הרשת, תהיה זו טעות גדולה להחזיק שכל מה שהרשת עושה מעצים את הדמוקרטיה. פייסבוק אמנם מערערת את הסדר הישן, אבל מי שסבור שחברה מונופוליסטית שנמצאת בבעלות פרטית תקדם, אם רק נניח לה לעשות כרצונה, את חירויות הפרט, לא עיין דיו בהיסטוריה של הקפיטליזם.
בל נתבלבל, זה אינו סיפור של עלות מול תועלת. אין ספק שפייסבוק נותנת קול למיליארדים ומקדמת מאבקים חברתיים, כפי שאין ספק שמנגד היא עושה נזק למרחב הציבורי ולאפשרות לדיון מושכל. מדידת יתרונותיה על חסרונותיה לא רלוונטית לשאלת הדמוקרטיה. הסיבה פשוטה: פייסבוק אינה נשלטת על ידי הציבור. לציבור יש אפס השפעה על המדיניות שלה. החברה כפופה לעמדות (הפוליטיות, המוסריות, הכלכליות), כמו גם לשאיפות ולקפריזות של אדם אחד בלבד. ככה לא נראית דמוקרטיה. למעשה ככה נראה השלטון לפני שהיתה דמוקרטיה.
מעבר לכך, מי שמעוניין ברגולציה של הענק שזז מהר ושובר דברים לא רוצה להשתיק את ריבוי הקולות, אלא לאפשר שליטה גדולה יותר לרצון הציבור על המרחב שהקולות נשמעים בו, על האלגוריתם שקובע אילו קולות נשמעים (וכן, הוא קובע, לא אנחנו), על הכיוון ועל האופן. ציבור שנעזר בנבחריו בכנסת ובממשלה על מנת לעשות זאת – זו דמוקרטיה.
על פי אסולין "מי שמדברים היום בלהט על 'לפרק את פייסבוק', חייבים להכיר בכך שהם בעצם מדברים בלהט על הפיכת המערב לסוג של סין", אבל הקבלה בין רגולציה על ידי ממשלה נבחרת לבין דורסנות של משטר רודני היא חסרת תוקף. דווקא ממשלה דמוקרטית היא שמבטאת את רצון הציבור, ודאי יותר מטריליונר רנדומלי.
ובאמת, נראה שלאורך מאמרו אסולין מתעלם לחלוטין ממשמעותה הישנה של דמוקרטיה. זו אינה מתחילה ונגמרת בחופש הביטוי, אלא כוללת גם, באופן הכרחי, הנהגה נבחרת שמתווה דרך קולקטיבית. כשהוא יוצא נגד "מערכות הכוח הישנות שנבנו מסביב למדינות הלאום" שוכח אסולין שמדינות הלאום הם הדרך היחידה שנמצאת כיום להבטחת זכויות וחירויות הפרט, שלא לדבר על מערכת בריאות מתפקדת וחוק חינוך חינם. לפחות בנקודת הזמן הנוכחית אין פטנט אחר, ופייסבוק בוודאי לא תתנדב לממן לכולנו חיבור למים, ביטוח לאומי או תשלומי פנסיה.
אסולין מצטרף כאן לאופנה נוכחית, אינדיבידואליסטית באופן קיצוני, שנהנית להיפרד כלאחר יד ממדינת הלאום, וזאת בלי למצוא אלטרנטיבה טובה (או בכלל). שהרי ללא הרגולציה על ידי ממשלה שבחרנו פשוט אין מי שייגן על האינטרסים של הציבור מפני האינטרסים של אנשים כמו מארק צוקרברג, שבהיותו טריליונר קליפורנאי צעיר צרכיו כפי הנראה אינם חופפים לגמרי את אלה שלנו.
אסולין קובע ש"כוכב הצפון היחיד שצריך להנחות את מי שהאנושות עומדת בראש מעייניהם הוא, איפה באמת נמצאת החירות", אבל איפה באמת נמצאת החירות? מי שחושבת שחירות היא היכולת שלה לכתוב משהו ברשת חברתית הקובעת עבורה מי יראה ואיך יראה את מה שכתבה מחזיקה מושג מאוד דל של חירות.
לפני שמת ב-2006 הספיק מילטון פרידמן לנבא כי "האינטרנט יהיה אחד הכוחות שיקטינו את תפקידה של הממשלה", אולם אלא אם אנחנו ליברטריאנים הסבורים ש"הממשלה היא הבעיה", אין כל סיבה לחשוק בכך. הממשלה הנבחרת היא הדרך שלנו לשלוט בגורלנו הקולקטיבי, והשליטה שלנו בגורלנו היא עצמה ביטוי מרכזי של חירות. בהתאם לכך היכולת שלנו לכוון, על ידי ממשלה נבחרת, את האופן בו המידע שלנו והטקסטים שכתבנו ינועו בחלל היא מרכיב בסיסי ביכולתנו לשלוט בחיינו. שם "נמצאת החירות" שלנו. ביכולת של אדם יחיד לכוון את תודעת ההמונים נמצאת רק החירות שלו.
—
פורסם בגרסה מקוצרת במדור הדעות של הארץ
לולאת האל 
כל מילה בסלע. וכאמור בטור, בטריליוני סלעים.
אהבתיאהבתי
האמת היא שאילו לפייסבוק היה יותר מצפון , היא עצמה היתה יוזמת שחסימת משתמשים או הדרך הראויה לטפל במידע אישי , יהיו בידיים של "וועדות אתיקה" חיצוניות – כאלו שיביאו גם את השיקולים של פייסבוק כחברה מסחרית וגם את השיקולים הציבוריים ואתיים הנדרשים.
במצב הנוכחי שאין את זה, הגבלת הכח של ענקיות האינטרנט היא הכרח.
אהבתיאהבתי
פייסבוק הקימה השנה (2021) מעין "בית משפט עליון" חיצוני, שדן בשאלות של האם לחסום מידע כזה או אחר או את נשיא ארצות הברית לשעבר, מהפלטפורמה. מן הסתם זה נעשה גם כדי להתחמק מההאשמות בהטיה פוליטית ומלחצים פוליטיים, ולמנוע רגולציה חיצונית שאין להם שליטה עליה. אלא שגם זה לא יעזור, כיוון שבמהות הם ממקסמים רווח, גם על חשבון פעולה שגורמת נזק לבני אדם או לחברות אנושיות. ומכיוון שאין תחרות חופשית, והם מונופול דה-פקטו, אין מנוס מרגולציה.
אהבתיאהבתי
"לציבור יש אפס השפעה על המדיניות שלה" – לא מדויק. עבור פייסבוק, הציבור הוא לקוח. ככזה יש לו את כוח העל הקפיטליסטי של הלקוח – לא לצרוך את השירות. מי שסבור שפייסבוק פוגעת בו או בילדיו – יכול לא להשתמש. ממש כמו ממתקים או שתייה קלה.
וחוץ מזה, פייסבוק בהחלט כפופה לחוק הקיים במדינות הדמוקרטיות, כמו כל חברה בינלאומית. אם היא עוברת על החוק, היא נקנסת.
לכן לא ברורה לי הטענה לדרישה לעוד רגולציה על פייסבוק. לרוב, בטח בהקשר הקורונה/טראמפ, זה עולה על סמך "פייק ניוז" שמסתובב ברשת. אז מה ההצעה, שהממשלה תוכל לדרוש רק סוגי תוכן "נכונים" מכל פלטפורמה חברתית? זה בהחלט נשמע כמו סין.
אהבתיאהבתי
הציבור הוא לקוח שבוי וככזה אין ביכולתו לקבוע, באופן מוחלט, את מה שאתה מציע. אמנם בשוק הקפיטליסטי הצרכן הוא כביכול המשפיע אך בעת בה אנחנו חיים, אין הדבר כך וזו כנראה הסטייה החמורה של הקפיטליזם ממה שנובא לו בתחילת דרכו. אסולין ואתה ועוד רבים וטובים מתעלמים מההדלפות מבכירי פייסבוק על שליטתה המוחלטת של החברה בתוכן המוצג ללקוחותיה לצורכיה הרווחים בלבד.
התעלמות זו היא היא הגורמת להבלים שמציע אסולין.
ומצד שני אתה צודק שהממשלה לא זו שצריכה לקבוע מהם התכנים הראויים כי אין ספק שתנצל זאת לטובתה הפוליטית-אלקטורלית.
אנחנו חיים בתקופה מבלבלת שבה הדמוקרטיה מאוימת ע"י עצמה ויש למצוא את שבילי הזהב בין רעשי הרקע מחרישי האוזניים. אין לי הצעה קונקרטית למה ואיך אבל אם רוצים, אין זו אגדה. כל שצריך הוא לרצות את הטוב היחסי ולחתור אליו, יחד.
אהבתיאהבתי
1. לא מסכים להנחת היסוד שהציבור הוא לקוח שבוי. אולי בווטסאפ זה נכון, וזה מצליח בין היתר כי התקשורת שם מוצפנת ואין פרסומות בכלל. בפייסבוק – אתה יכול מחר לסגור את הפרופיל והכל יהיה בסדר. שוב, כמו להפסיק לשתות קולה.
2. הבעיה היא לא רק הכוונות הזדוניות של המחוקקים. יכול להיות מחוקק עם לב זהב שרוצה רק לעשות טוב, אבל גורם הרבה נזק עם רגולציה. לא חסרות דוגמאות מהעבר הרחוק, הקרוב ואף מהמציאות הנוכחית.
לכן רגולציה יש להטיל רק כשאין ברירה ובכובד ראש. לי בכלל לא ברור שזה המצב.
אהבתיאהבתי
אני, כחלק מהציבור, אינני מרגיש שיש לי איזושהי שליטה או השפעה על התרבות הנורמות והמוסר לפיהם המדינה מתנהלת, משתיקה וכופה (בדגש על המערכת המשפט, אבל לא רק). להצבעתי בבחירות אין שום השפעה על הנושאים האלו. מרחב הפעולה של חברי הכנסת עומד כיום בעיקר על הזזת כספים ממקום למקום, אבל מתאפיין בחוסר השפעה מוחלט על נורמות הקשורות למשל למה שקרוי 'זכויות אדם' (רק דוגמה).
בניגוד לכך, על פייסבוק אני יודע איך להשפיע, בעיקר כחלק מקבוצה, מתוך הבנה שבסופו של דבר בראש מעיניהם עומד הדולר, ולא הרצון לחנך אותי ולשנות אותי.
לו הייתי אני, ועוד רבים אחרים, מרגישים שהאלטרנטיבה לדורסנות של פייסבוק היא דמוקרטיה, דבריך היו נשמעים. אבל בפועל האלטרנטיבה לדורסנות של פייסבוק היא דורסנות אחרת, אלימה יותר ומשתיקה יותר, אז דבריך (הנכונים תאורטית) נופלים על אוזניים ערלות. מפחיד אותי לחשוב שגם פייסבוק יוכפף לפקידי משרד המשפטים ולבגצ, ואני בהחלט מבין את הדימוי לסין.
ועוד דבר קטן, אני בן הארץ הזו, ואיני מתיימר לדעת מה קורה במקומות אחרים. אבל לפי הנשמע גם בארה"ב חלקים נרחבים מן האוכולוסייה מסתובבים עם הרגשות דומות לשלי.
אהבתיאהבתי
"לגאול את העבר ולהפוך כל 'היה' ל'כך רציתי שיהיה!' – רק לזה אני קורא גאולה!
״פרידריך ניטשה״
אהבתיאהבתי
נשמע שאתה מתגעגע לימים הטובים בהם היתה בארץ רק תקשורת אחת והושמעה דעה אחת(רמז:לא הימין. ע"ע ערוץ 7), ולכן את דבריך הנכוחים בעניין סכנת השתלטות החברות הגדולות יש לקרוא בקונטקסט הנכון, ולא כמכוונים לפחד מהענק הקפיטליסטי. לענ"ד נראה שאם פייסבוק היתה מבצעת רגולציה שמאלנית מחמירה על התוכן בעצמה, כי אז היה פחות בוער לך להתקומם על אופיה המונופוליסטי
אהבתיאהבתי
מסכים איתך לגמרי תומר, מקורן של דעות היפר-אינדיבידואליסטיות מזן כזה הוא בורות ללא ספק.
כל אדם שבקיא אפילו מעט בהיסטוריה של הקפיטליזם יודע שלאפשר לתאגידים להשתולל בחופשיות לא יפעל בסופו של דבר לטובת הכלל. חירות ליברטריאנית היא פשוט דרך מתוחכמת להגיד "חוקי הג'ונגל". דמוקרטיה במהותה מנסה לדאוג לכלל וזה אומר שיתקיימו מגבלות מסויימות על הפרט (או התאגיד לצורך העניין) אבל כל זאת רק מתוך כוונה לשמור על חירות וטובת הכלל.
תודה לך שאתה קול של שפיות בעידן של פוסט-אמת.
אהבתיאהבתי