דוק של פרודיה ליווה את דברי עו"ד בומבך כשביקש לרוקן את מגילת העצמאות מתוקף. מעין תחושת תדהמה מרירה-מצחיקה שמקורה בקביעות שמדויקות עובדתית אבל מופרכות בכל רמה אחרת.
דבריו על "37 אנשים שלא נבחרו מעולם" אבל חתמו על מגילת העצמאות ממחישים את האבסורד שנוצר מהתפיסה הפופוליסטית של הממשלה הנוכחית, ויותר מכך – את חוסר ההבנה שלה באשר למקורות הסמכות בדמוקרטיה.
הנה העניין: מדינות לא מוקמות בבחירות שוות וחופשיות. הן מוקמות במלחמות, או תוך איחוד של נסיכויות, או תוך חלוקה של אימפריות, או תוך החלטות בינלאומיות, או בכל מיני דרכים, אבל לפני שיש מדינה אין אזרחים וממילא אין מי שיצביע.
אלא שהימין הפופוליסטי חייב בחירות, מפני שהוא עורך רדוקציה של הדמוקרטיה כולה לבחירות, או לרצון הרוב. למעשה נדמה שכל תפיסתו הפוליטית נשענת על הפורמליזם הצר שרואה בבחירות ורק בבחירות מקור סמכות, וברוב ורק ברוב את הזרוע המבצעת של "רצון העם" שיכולה לעשות בו כרצונה.
הגישה הזאת מובילה למסקנות אבסורדיות כמו ריקונה של מגילת העצמאות מערך, ואליה גם אפשר להוסיף את החלטת האו"ם של כ"ט בנובמבר, שהרי גם היא נקבעה על ידי אנשים שלא נבחרו, או הצהרת בלפור, וכיוצא באלה. כולן חסרות תוקף. גם החוקה האמריקאית אושרה בבחירות רק על ידי גברים לבנים, אז אולי אין לה סמכות לגבי נשים ושחורים.
אבל מה לעשות, במציאות ממש, בשונה מהתיאוריות המשפטיות של הפופוליסטים, הדברים פועלים אחרת. יש מוסדות שפועלים מתוקף סמכות גם אם הם לא נבחרו. יש ערך להיסטוריה, למסורת, לתקדים, ולהסכמה מובלעת של אזרחים שנכונים לבנות ולהיבנות ולמות על מדינה שהם אוהבים ונאמנים לה, גם אם הם לא הביעו את אהבתם או את נאמנותם זו דווקא בשלשול פתק לקלפי.
יש עוד דרכים להעניק סמכות. אחת הדרכים היא כאמור עצם ההתכנסות יחד על מנת לכונן מוסדות ציבוריים ופוליטיים, כלומר מדינה. תפיסה ליברלית בסיסית מתנה את הנכונות להתכנסות הזאת ולכינון המדינה בהבטחת זכויותיהם של האזרחים לעתיד. בני אדם לא יתקבצו יחד על מנת לתת את הכוח לשלטון לאמלל אותם.
סביר להניח שאותם יהודים שהתכנסו יחד בפלשתינה המנדטורית עשו זאת לא רק מתוך פליטות נטולת ברירה או אהבת הארץ, אלא גם מתוך תקווה לכונן כאן מדינה דמוקרטית. מובן שהתפיסה שלהם של מה הדבר כולל בדיוק היתה מגוונת, אבל קשה להניח שהרוב לא ביקשו בחירות שוות וחופשיות ושמירה על זכויות היסוד שלהם.
במקרה, כלומר ממש לא במקרה, זה בדיוק מה שמובטח לאותם אזרחים במגילת העצמאות, ואפשר בהחלט להניח את נכונותם להיאבק על קיום המדינה בהבטחה שאחרי שהיא תקום הם לא ישועבדו לשלטון שינהג בהם בשרירותיות.
כל אדם בעל רגישות היסטורית מינימלית יודע שיש ערך למוסדות חברתיים שהזמן עצמו קידש. למגילת העצמאות עומדות 75 שנה של הערכה משותפת של דורות של ישראלים, ישראלים שלא דחו אותה, אלא אדרבה – אימצו אותה אל לבם וכוננו סביבה אתוס משותף. זו האצלת סמכות שאינה נופלת מתמיכה במפלגה פלונית.
כל זה אינו אומר שמגילת העצמאות היא חוקה, אולם זה ודאי מספיק כדי לדחות תפיסות על פיה מדובר בהצהרה חסרת כל תוקף. למוסדות חברתיים יש תוקף מעצם התקבלותם על ידי ציבור רחב. למעשה במקביל לצד הפורמלי של העמידה בתנאי החוק והבחירה הדמוקרטית, כל מוסד חברתי חייב גם להתקבל על ידי הציבור כדי להנות מלגיטימציה. והרי כל קיומה של הממשלה הזאת נשען רק על הצד הפורמלי ("64 מנדטים!!!"), תוך חוסר הבנה מוחלט שזה אינו מספיק אם אין מאחוריו לגיטימציה ציבורית.
רצונה של הממשלה הנוכחית לערער כל מוסד שאינו סר למרותה הביאו אותה לפסילת מגילת העצמאות כמסמך מכונן. בהמשך למאבקה בבית המשפט העליון היא חותרת תחת אחד האתוסים האחרונים המשותפים שלנו, אחד המוסדות החברתיים שעדיין מוחזקים כמקודשים על ידי רוב הישראלים, שעדיין מכוננים את היחד הישראלי.
אין דבר הזר ליהדות מזלזול בחיבור שהפך לנכס תרבות ואין דבר המנוכר יותר לישראליות מזלזול במגילת העצמאות.
פורסם במדור הדעות של הארץ
לולאת האל 
האם מי שכתבו את התנ"ך, המשנה, התלמוד וכל קודקס החוקים וההלכות נבחרו בבחירות דמוקרטיות? דוקא שומרי המסורת נטפלים לפורמליסטיקה ?
אהבתיLiked by 1 person
מגילת העצמאות היא האתוס המכונן של כולנו, אבל היא לא נועדה להיות מסמך מחייב, לא הייתה מסמך מחייב, והניסיון להפוך אותה למסמך מחייב הוא ניסיון למצוא טקסט כלשהו שאפשר יהיה לפרש, כאשר את מעמד הפרשן נוטל לעצמו בית המשפט הלא-נבחר, כלומר היא ניסיון להמציא לגיטימציה לשלטון אוטוקרטי של חכמי הלכה
אהבתיLiked by 1 person
האם יש מישהו שעלה בדעתו להתייחס למגילת העצמאות כמסמך חוקתי או כמקור סמכות מאז קום המדינה עד לפני שנה או שנתיים??
פתאום, 75 שנים בערך לאחר חתימה המגילה, החלטתם לנכס אותה לעצמכם, להפקיע אותה מהעם, להחליט באופן בלעדי מה היא כוללת ללא קשר מה כתוב בה באמת. זה לא מפתיע, לאור הצורה שבית המשפט "מפרש" חוקים של הכנסת פעם אחר פעם באופן הפוך לחלוטין מלשון החוק וכוונת המחוקק.
אז אתם יכולים לכתוב עוד 1000 מאמרי דעה ב"הארץ" שיסבירו כמה הימין הוא "פורמליסטי" ולא מבין את "מהות" הדמוקרטיה/השלטון/העם/זכויות האדם.
אבל בשורה התחתונה, האמת גלויה וידועה לכל, שאתם לא באמת מכבדים את חוקי המשחק הדמוקרטי, ורוצים לכפות את ערכי המיעוט על הרוב, ולהשליט כאן מעין דיקטטורה של משפטנים בה לרצון העם אין משמעות של ממש.
אהבתיLiked by 1 person
ב-1994 נוסף לחוק כבוד האדם וחירותו סעיף ראשון וראשי:
"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל"
דהיינו: עיגון זכויות היסוד של האדם במדינה בהכרה אפריורית בערכו ובקדושת חייו, וביצור הדבר "ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" – כלומר בהישענות על מגילת העצמאות.
התוספת לחוק התקבלה על ידי הכנסת לא רק ברוב גדול אלא פה אחד, 75 חברי כנסת בעד, 0 חברי כנסת נגד.
אז כן, עלה בדעתו של מישהו להתייחס למגילת העצמאות כמסמך חוקתי.
אותה מגילת עצמאות שהממשלה הנוכחית, על כל 64 חברי הכנסת המכובדים שלה, מזלזלת בסמכותה, התקבלה על ידי 75 נבחרי העם, חברי כנסת, שאימצו את מגילת העצמאות כבסיס לכבוד האדם, חירותו וזכויותיו.
אהבתיאהבתי
ולא מיותר להזכיר שוב ש 64 חברי הכנסת של הקואליציה הנוכחית מייצגים פחות ממחצית העם, 49.4 אחוז.
הפיכת פחות ממחצית בעם לרוב מובהק בכנסת הייתה מומחיות של נציגי המפלגות הגדולות, התיקון של בדר-עופר.
גרי
אהבתיאהבתי
ה"דמוקרטיה" המהותית לה מטיפים המטיפים לה היא אכן. "מהותית" מבחינה זו שהזכויות של האזרח או שלילתן נקבעות לפי ה"מהות" או התוכן. כלומר, האם הדעות ימניות או שמאלניות.
אהבתיאהבתי
הערעור על תקפות מגילת העצמאות: ליקוי מאורות שבתיקונו המיידי יש לחתום את תשפ"ג
מקימי המדינה היו ערים לתורפתה הגדולה של הדמוקרטיה: היותה חסרת מוסר אינהרנטי לשפוט ערכי של העשייה הדמוקרטית. בן גוריון כתב על כך ביומנו "ואשר לדמוקרטיה המערבית – אני בעד דמוקרטיה יהודית. “המערבית” לא מספיקה […] יש לנו תוכן יהודי מיוחד – שצריך להיות נחלת העולם. ערך החיים וחירות האדם עמוקים אצלנו לפי תורת הנביאים מאשר בדמוקרטיה המערבית".
ואכן, בהכרזה על הקמת המדינה נקבע שערכיה של מדינת ישראל יהיו ערכי מוסר החרות, הצדק והשלום של אברהם ונביאי ישראל. חוק יסוד 'כבוד האדם וחרותו' העניק לערכיה המוסריים היהודיים של המדינה תוקף של חוקה.
המשפט בישראל הוא כביהדות 'משפט הטבע' – אסכולה משפטית לפיה מקור החוק הוא מוסר שערכיו האובייקטיביים גזורים בחשיבה רציונלית מחוקיו האובייקטיביים של הטבע ולכן הם נצחיים. הערך המכונן 'שלום' לדוגמה נגזר מההרמוניה שקיימת בין מרכיביו הבלתי שווים של הטבע; הערך 'צדק' שנועד לפצות את החלש ע"י שיפוי רווחיו של החזק, נגזר מחוק הטבע לפיו לעולם אנרגיה תעבור מגוף חם, לגוף קר יותר; הערך 'אהבת הזולת' הוא הגדרה בשפת אנוש של חוק הסימביוזה שקיים בטבע.
בתהליך השיפוטי באסכולת משפט הטבע, מהאמת שנגלית לשופט במשפט הוא גוזר לאור החוק את הדין – זכאי או אשם; מעימותה של האמת עם המוסר, שלאורו וכדי לשרתו נחקק החוק, השופט פוסק את העונש – הפרוצדורה שמכונה סבירות. על המעגל המטפיסי שמחבר את חוקי הטבע עם החוקים לשיפוט מעשי האדם אמר משורר תהילים דברים אלה: 'חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ'; 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף'.
כבית המשפט העליון, בג"ץ נועד לבחון עשייה של צדק משפטי בעיקר לאור החוק; כבית המשפט העליון לצדק, עליו לבחון עשיית צדק משפטי בעיקר לאור המוסר המדינתי שממנו החוק נגזר. מעליונות המוסר על החוק באסכולת 'משפט הטבע' הנהוג בישראל, נובעת עליונות בג"ץ על בית המשפט העליון, לו שני בתי המשפט היו מופרדים וגם עליונותו על הרשות המחוקקת – הכנסת.
מחובתו לעשות צדק מוסרי בפסקי דין, נובעת קל וחומר חובת בג"ץ להבטיח שהחוקים שנועדו לעשות את הצדק המוסרי ובפרט חוקי יסוד, יעמדו בעצמם במבחן מוסרי; זאת, גם אם הם התקבלו ברוב דמוקרטי מוחלט שאיננו מהווה בהכרח, כאזהרתו המפורסמת של קאנט, ערובה לכשרותם המוסרית.
חוק צמצום עילת הסבירות הוא דוגמה מובהקת לצורך בשיפוט-על מוסרי של החקיקה בכנסת. החוק שנועד לפטור את ההנהגה הפוליטית משיפוט מוסרי של התנהלותה מתנגש חזיתית בערך המוסרי המכונן במוסר הנביאים 'שוויון בפני החוק' – ערך שנועד למנוע חלוקה מעמדית דרוויניסטית כמו זו שהייתה בתרבות המסופוטמית ושכהתרסה לה נוצר מוסר החרות, הצדק והשלום היהודי.
אולם דא עקא, בעשורים האחרונים חדרה למשפט הישראלי אסכולת 'הפוזיטיביזם המשפטי' שבניגוד לאסכולת 'משפט הטבע' רואה בחוק יצירה אנושית העומדת כשלעצמה ואיננה קשורה בהכרח עם המוסר ונצחיות ערכיו.
השפיטה בבג"ץ לאור שתי אסכולות, אחת שתואמת את ערכי המדינה שבחוק והשנייה שערכיה נמצאים מחוץ לחוק, היא כמשתמע מדברי השופט אהרן ברק תקלה: "[בשפיטה] צריך לקחת בחשבון ערכים… לא מדובר בערכים של השופט, אלא בערכים של החברה… ישנם ערכים שנקבעו במסמכים של המדינה עצמה. זו הכנסת בחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו'… הערכים שאני מפעיל הם לא ערכים מחוץ למשפט, אלא ערכים בתוך המשפט. הכרזת העצמאות היא בתוך המשפט כי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אומר שהוא מבוסס על הכרזת העצמאות". ראיון במקור ראשון, 12 דצמבר 2019
התקלה הועצמה בגלל שבניגוד לאובייקטיביות ולנצחיות ערכיו של המוסר היהודי המדינתי, אסכולת 'הפוזיטיביזם המשפטי' נשענת על ערכים סובייקטיביים נזילים, כעולה מדברי פרופ' ענת מטר: “תפיסת המוסר שלנו צומחת ממסה קריטית של התנסויות אישיות, אקטיביזם, ניתוחים פוליטיים, עובדות אמפיריות, נרטיבים היסטוריים ומודלים תרבותיים-מחנכים. אלה מצילים את המוסר [הסובייקטיבי, לעומת האובייקטיבי באסכולת המשפט הטבעי] מדלותו וממלאים אותו בתוכן קונקרטי”.
הסינקרטיזם הערכי האנטי דמוקרטי והתנגשות התרבויות האנטינגטונית שנוצרו במשפט גרמו לפגיעה ביכולת המשילות הממשלתית. האמירה "בלי בג"ץ ובלי בצלם", היא ביטוי לחוסר האונים הממשלי שנוצר כתוצאה מפרשנותו של חוק יסוד 'כבוד האדם וחרותו' בשפיטה ליברלית, לאור "הנרטיבים והמודלים התרבותיים-מחנכים" של הליברליזם (בגרסתו העכשווית הפרוגרסיבית) שנועדו "להציל את המוסר מדלותו ולמלאו בתוכן קונקרטי".
במקום ליזום שיח אינטלקטואלי דמוקרטי לברור התקלה ברשות השופטת שהיא ביסודה תרבותית ונוגעת לזהותה היהודית של המדינה, יזמו שתי הרשויות האחרות את הרפורמה ואת חוק צמצום עילת הסבירות שגם הם מתנגשים חזיתית בשני אדני המדינה, היהודי והדמוקרטי.
הניסיון להכשיר את חוק צמצום עילת הסבירות הבלתי מוסרי בעליל באמצעות ערעור על תקפותה של מגילת העצמאות שאפילו 'המחאה' שמתנגדת לרפורמה ונספחיה מצהירה על נאמנות אליה, הוא ליקוי מאורות מהדהד; ערעור על תקפות המגילה הוא ערעור על נצחיות המרכיב המרכזי והחשוב ביותר במגילה העצמאות – מוסר הנביאים המדינתי ועקב כך ערעור על זהותה היהודית של הדמוקרטיה הישראלית שמעוגנת במוסר הזה.
המסקנה מהדיון בבג"ץ על חוק צמצום הסבירות היא ששלוש רשויות המדינה ירדו מהפסים – פסיה הערכיים של המדינה; על הממשלה שנושאת באחריות לאבטחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ערכית-תרבותית (לא הלכתית) להתעשת מיד, לגלות מנהיגות ולהודיע על חתימת תשפ"ג וקללותיה בגניזת הרפורמה והחוקים הנלווים לה.
על הנשיא להקים לאלתר וועדה מקצועית, שלצד משפטנים, תכלול מומחים למדעי המדינה, מחשבת ישראל ופילוסופיה מערבית, שתבחן את הגורם לתקלה התרבותית – ערכית שהתרחשה בשלוש רשויות המדינה ותמליץ על אופן תיקונה, כדי להעלות את ישראל מחדש על הפסים שהניחו עבורה – ועבור האנושות, כפי שבן גוריון רשם ביומנו, אבות האומה ומקימי המדינה.
בברכת שנה טובה,
בתקווה, שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה
אהבתיאהבתי
האם מושחת הנאשם בפלילים יכול בחברה מתוקנת לשנות את החוקים שלפיהם הוא נתבע?
התשובה היא שהנאשם יכול לפעול כך רק בחברה קלוקלת. וכל מה שקורה בישראל בשנה האחרונה מצביע על כך. לדוגמה המגיב שמכנה עצמו דמוקרט ובעצם מקיים את אג'נדת הנאשם. שקר שווה אמת.
אהבתיאהבתי
תומר יקר
מרקר אינו מחקר
שלטון השמאל פעל וטען שחמל אך בפועל רמס ולא שאל
שלטון החוק שינה בלי סמכות מתוך יהירות
כפה את עצמו כעמדה נאורה ומנגד העמיד הכל בחשיכה
אתה צודק שהשכל הישר קובע את האמת לאמיתה
אך התרבות והמסורת מחזיקים את החברה
אפשר לבחור בהפיכה מהירה ומלחמה
ואפשר בחכמה להשיג כפליים.
אהבתיאהבתי
את הדברים הבאים אמר אלברט איינשטיין במסגרת הנאום "חובתנו לציונות" שהופנו במקור ל"National Labor Comittee of Palestine" בניו יורק (17 באפריל 1938):
"אני אעדיף בהרבה לראות הסכם סביר עם הערבים על בסיס דו-קיום מאשר את היווצרותה של מדינה יהודית. מלבד השיקולים הפרקטיים, המודעות שלי לטבע המהותי של היהדות נוגד את הרעיון של מדינה יהודית עם גבולות, צבא, ומידה של כח זמני, צנוע ככל שיהיה.
אני חושש מהנזק הפנימי שהיהדות תכיל – במיוחד מההתפתחות של לאומיות צרת- אופקים במסגרת עמנו אנו, כאשר עם לאומיות מסוג זה נאלצנו להלחם כשלא הייתה לנו מדינה יהודית."
אהבתיLiked by 1 person
תומר אני חייב להגיד שפעם ממש נהניתי לקרוא אותך ובחודשים האחרונים אני קורא
ונדהם לראות את החד מימדיות והיעדר העומק בכתביך . כנראה שהפוזיציה שבחרת לא
מאפשרת לך ל סתכל באופן רחב ולא פופוליסטי . כל טוב …
אהבתיLiked by 1 person
צר לי.
נדמה לי שלא היה היה חודש מאז שהתחלתי לכתוב בפומבי, לפני יותר מ25 שנה, שמישהו לא אמר לי שפעם כתבתי רציני והיום אני מאכזב.
אהבתיאהבתי
היי תומר, כתומך רפורמה משפטית נלהב, אני חושב שכל הדיון הפלפולי במגילת העצמאות היה טעות מצידו של בומבך (אינני עו"ד אז אולי אני טועה)
לפני אהרון ברק, מגילת העצמאות היתה קיימת.
ועדיין בית המשפט לא פסל חוקים, בית המשפט לא השתמש בעילת הסבירות, ובית המשפט כיבד את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
אז עד אהרון ברק אף אחד לא הבין את מגילת העצמאות?
עד אז לא היינו דמוקרטיה?
לא היו שופטים בישראל?
פתאום כאשר הימין הגיע לשלטון, מחליטים שהרשות השופטת מעל הרשויות אחרות.
זה גם לא כשר וגם מסריח.
גם אם השמאל חלילה ינצח (באופן זמני) נזכור שאין כאן דמוקרטיה ולא שלטון הרוב אלא שלטון השמאל.
שאלת את עצמך: אם בית המשפט הוא "מגן החלשים" איך זה שמי שתומך בבית המשפט אלו האליטות, ומי שתומך ברפורמה אלו האנשים הפשוטים?
בקיצור: גם אם אנחנו האנשים הפשוטים במדינה הזו – מזרחיים, ימניים, דתיים אנחנו לא מטומטמים. אנחנו רואים את ההרכב ההומוגני להפליא של בית המשפט, ויודעים שעושים עלינו סיבוב.
אנחנו מבינים מהי לקיחת שלטון בכח, אנחנו מבינים את הרמאות שמאחורי זה ונשיאת שם "הדמוקרטיה" לשווא, יגיע היום בו השמאל ישלם על זה.
שנה טובה.
אהבתיאהבתי
הימין בשלטן מ-1977. עילת הסבירות הייתה גם לפני כן, ירשנו אותה מהמשפט הבריטי. ממשלות ימין הן שקידמו את חוקי היסוד שנתנו לבית המשפט את הכוח לפסול חוקים. כדאי להקשיב לדברים הברורים שאומרים בנושא שרי ליכוד לשעבר כמו דן מרידור או מאיר שטרית.
כדאי להאזין גם ללימור לבנת שמספרת שאפילו כשהייתה שרה לא בהכרח הצביעה עם הקואליציה כי הייתה יותר עצמאות לכנסת והמשמעת הקואליציונית לא הופעלה קבוע והפכה את הכנסת לחותמת גומי של הממשלה.
בבתי המשפט בכלל ובעליון בפרט ישנם שופטים מזרחיים, מתנחלים ודתיים. מטרת הרפורמה אינה "גיוון" אלא שליטה ומינוי שופטים שפוטים, ומי שמוכר לציבור את הרפורמה בכסות של "גיוון" עושה עליו סיבוב.
אהבתיLiked by 1 person
באשר לטענה כי ירשנו את "עילת הסבירות"
אהבתיאהבתי
לגבי הטענה שירשנו את עילת הסבירות מהשלטון הבריטי, ניתן לעייין בויקיפדיה בערך "עילת הסבירות" ולראות כי בתי המשפט לא התערבו בפעילות הרשות המחוקקת והמבצעת אלא אך ורק במקרים של חוסר סבירות קיצונית.
בבית המשפט העליון יש תת יצוג ברור של מזרחיים, כך גם אחוזי הדתיים והימניים לא משקפים את חלקם באוכלוסיה, כמובן זה מתבטא בסופו של דבר בפסיקות.
אהבתיאהבתי
זו עדיין אי-סבירות קיצונית, ובית המשפט העליון לא מרבה להתערב בהחלטות הרשות המבצעת. האירוניה היא שהחוק עדיין מחייב את הרשות המבצעת לנהוג בסבירות, אז מה? יש דין אבל אין דיין? איך זה הגיוני?
בישראל אין איזונים ובלמים מבחינת הפרדת הרשויות; אין כאן שני בתי פרלמנט, חלוקה פנימית למדינות/אזורים, שלטון מקומי חזק, חוקה שקשה לשנות… במקום זה יש לנו קומץ חוקי יסוד שקל לשנות, ממשלה ששולטת בפרלמנט ובשלטון המקומי… ואפילו מבקר המדינה הפסיק להטיל אחריות אישית. כוח משחית, זו עובדה, ובישראל יש לנו מעט מאוד שומרי סף. אז אם כ"כ רוצים לשנות את המצב, אי אפשר להתחיל מהגדלת כוחה של הממשלה על חשבון הבלמים היחידים שיש עליה, בלי לאזן זאת בד בבד במקומות אחרים.
בעניין שופטי העליון, בית המשפט הוא סמכות מקצועית, הוא אינו בית המחוקקים והוא לא אמור להיות מדגם מייצג של האוכלוסייה. אף על פי כן, בניגוד לדבריך, יש בו כיום 3–4 שופטים דתיים לאומיים (או מרקע דתי) וזה יותר משיעורם באוכלוסייה (החרדים לא מעוניינים). יש 2 מתנחלים וגם זה יותר משיעורם באוכלוסייה. המגזר המקופח הוא דווקא הערבים, רק שופט אחד, פחות משיעורם באוכלוסייה.
מזרחיים יש קצת פחות, אפשר למנות עוד, אבל בשביל זה אין צורך ברפורמה. אתה באמת חושב שהאשכנזים לוין, רוטמן, סמוטריץ', נתניהו, גפני, גולדקנופף ושות' מטריפים את המדינה ופוגעים בביטחון ובכלכלה של ישראל רק כדי למנות עוד שופטים מרוקאים? מי עוצר בעדם? למעשה רוטמן התנגד למינוייה של גילה כנפי-שטייניץ, השופטת המרוקאית שמונתה בתקופת הממשלה הקודמת.
אחרון חביב, הפרלמנט הוא הוא הרשות הראשית שאמורה לייצג את העם. אז למה יש מפלגות ששיעור הנשים בהן מזערי עד לא קיים? אנחנו לא מגזר, אנחנו לפחות 50% מהאוכלוסייה! ולמה יש כ"כ מעט שרות ומנכ"ליות של משרדי ממשלה? בממשלה הקודמת היו הרבה יותר. אז זו הממשלה שאכפת לה פתאום מייצוג? ואללה? אשרי המאמין. שיתחילו מהבית. נאה דורש נאה מקיים.
אהבתיאהבתי
ואגב, זה בדיוק כל הסיפור כאן – הימין לא בשלטון.
כאשר יועץ משפטי יכול להטיל ווטו על כל החלטת ממשלה או שר, והוא חושב "מה יגיד בג"ץ" זאת אומרת שבגץ בשלטון, לא הימין.
לכן צריכים רפורמה, כי השמאל גונב את השלטון בדרכים מתוחכמות.
לכן השמאל מוחה, האליטה לא רוצה לוותר על השלטון.
אהבתיאהבתי
די עם הסיסמאות, הימין בשלטון כבר כארבעים שנה. אבל גם שלטון נבחר לא יכול לעשות ככל העולה על רוחו או לשנות חד-צדדית את שיטת הממשל בישראל.
והמחאה אינה של שמאלנים, היא של ליברלים ומתנגדי שינוי שיטת הממשל. גם הליכוד מתיימרת להיות מפלגה ליברלית (זו הלמ"ד ב"מחל") ויש הרבה דתיים וימנים שמשתתפים במחאה.
אהבתיאהבתי
היי עינת, בואי נוריד את הדיון לעולם המעשים.
הכנסת מחוקקת 3 חוקים בעניני מסתננים בגץ מבטל את כולם- האם כל החוקים הללו היו נגועים ב"חוסר סבירות קיצונית"?
החוק השלישי היה למשל: "ניכוי 20% משכרם של המסתננים, לשם יצירת פיקדון על ידי המדינה ולשם עידוד יציאתם מהארץ" – האם זה חוק הנגוע בחוסר סבירות קיצונית, או שפסיקת בגץ פשוט משקפת אג'נדה שהיא רוצה לכפות על ממשלות ישראל והכנסת?
דת ומדינה:
כפי שראית, אני לא אדם "דתי" במובן המקובל, אני כותב בחג במחשב.
ועדיין צביונה הדתי של המדינה חשוב לי.
יש לנו סטטוס קוו מימי בן גוריון, שבג"ץ מזיז תמיד לצד אחד – הצד החילוני.
בעוד בבתי משפט המחוזי והשלום, ניתן למצוא פסיקות לטובת הצד הדתי\חרדי, אני כמעט לא זוכר פסיקות בג"ץ לטובת הצד הדתי! דהיינו לטובת ערכים יהודיים במרחב הציבורי.
(בג"ץ למשל כן היה בעד "לא לכפות על החרדים לימודי ליבה", כנראה שוב מכח אג'נדה של זכויות הפרט ומכח זה שאי אפשר להכריח אנשים ללמוד מה שאינם רוצים.
אך מצד שני, כאשר חרדים וחרדיות רצו מסגרות אקדמיות עם לימודים נפרדים, או אירועים (חרדיים!) בהפרדה – בגץ אסר עליהם את זה. ה"פגיעה בנשים" כאן היא לעג לרש, הנשים החרדיות מעונינות בהפרדה, כאן בגץ פוגע בהן וביכולתן ללמוד במסגרות אקדמיות).
לגבי הצד הימני –
עשרות עמותות שמאל ו"זכויות אדם", הממומנות בכסף אירופאי, מגישות לבגץ עתירות על כל "פלוץ" שקורה ביו"ש. התוצאה היא הגבלות קשות על ידיו של צה"ל, סיכון ופגיעה ממשית בחיילינו פגיעה ביכולת להטיל עונשים מרתיעים ועוד. גם כאן הפרופורציות זועקות לשמיים – בגץ מתנהג כמו ארגון של הקרן החדשה. בעוד בעבר הרחוק כדי לעתור לבגץ היה צריך להוכיח שהעותר נפגע באופן ישיר כתוצאה מנושא העתירה, מתישהוא דרישה זו בוטלה ופתחה את השיטפון של עתירות ארגוני "זכויות אדם" (אלו כמובן לא באמת זכויות אדם, אלא זכויות הפלסטינים להילחם בישראל).
בגץ התערב גם בנושאים מנהליים טהורים – נתינת פרס ישראל לפרופ' גולדרייך בניגוד לעמדת שרת החינוך, או ביטול איסור כניסת פעילי BDS בניגוד לצו של שר הפנים. האם יש בהחלטות אלו "חוסר סבירות קיצונית", או שיש כאן בג"ץ שבא ואומר "אני יוכיח לכם ששלי יותר גדול?"
לגבי מזרחיים – אהרון ברק הוא זה שדיבר על "מבחן בוזגלו" המפורסם, שהוא וממשיכיו אינם עומדים בו.
בגץ למעשה הפך את עצמו לשחקן פוליטי, נוקט בעמדות פוליטיות ברורות, כך הורס את האמינות של עצמו. מבחינתי ומבחינת ימנים\מזרחיים\דתיים אחרים? בית המשפט הזה איננו ראוי לאמון, לא מייצג אותנו, הוא בית משפט מפלגתי – ולהזכירך, אנחנו חצי עם (לפחות). מהן ההשלכות של זה שחצי עם חושב שבתי המשפט אינם מייצגים אותו?
גם אנשי שמאל הבינו את הדברים הללו – רות גביזון, חיים הרצוג, ויבדל לחיים ארוכים מני מאוטנר – כולם התריעו שזה מה שיקרה. שהאקטיביסטיות הקיצונית של בג"ץ פוגעת באמינותו, כי הוא הופך לשחקן פוליטי.
המחאה הזו לא היתה באה לעולם, אילו בג"ץ לא היה אקטיביסטי קיצוני. בהחלט היינו יכולים להשלים עם האפליה כנגד מזרחיים ועוד, אם בגץ לפחות היה נוהג בממלכתיות ובצורה מאוזנת.
אבל מהרגע שבגץ נוהג כגוף פוליטי? אנחנו מתייחסים אליו ולשופטיו כמו לפוליטיקאים. ואת הפוליטיקאים לפחות אנחנו בחרנו, את בג"ץ לא.
https://drive.google.com/file/d/1EIBYObOGoSZtApl1K3Pqrn991dsxwL5G/view?pli=1
אהבתיאהבתי
לגבי סוף דבריך – תתפלאי, הצבעתי ליברמן, כי אני ימני שלא אוהב את ביבי.
לצערי התאכזבתי ממנו קשות כאשר החליט גם הוא להתנגד לרפורמה.
בכל אופן, כמו שיש ימניים נגד הרפורמה, יש לא מעט ימניים כמוני שלא אוהבים את ביבי ולכן הצביעו גנץ וליברמן, אך בעד הרפורמה.
יותר משאני שונא את ביבי, אני שונא צביעות. ובגץ הוא גוף צבוע, שאמור לשפוט בצדק ובפועל זהו סניף פוליטי של מרץ.
אהבתיאהבתי
בתיק 'קול העם' קבע השופט אגרנט שחופש הביטוי מהווה זכות יסוד על בסיס מגילת העצמאות, ופסל הוראה של שר הפנים. 1953. כנראה שידעו לעשות את זה לפני ברק.
אהבתיאהבתי
בנוסף, חיים הרצוג נשיאנו המנוח, ראה בזמן אמת את פעולותיו של ברק, צפה בדיוק מה קורה היום.
דבריו משנת 1994 הם תחזית מדויקת.
אפשר לראות אותם בתמונות גזרי העיתון כאן
https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-159049-00.html
אהבתיאהבתי
אם הכנסת לא תכבד פסיקה או תתעלם ממגילת העצמאות, האם חוקיה יכובדו? האם המסקנה הלוגית היא שממשלה שלא מכבדת פסיקה מאבדת את הלגיטימציה שלה לשלוט? האם אזרח יהיה מחוייב לציית לכנסת שעוברת על החוק? הרי ברגעיפ אלו הממשלה החליטה לא לציית לחוק ולא לאכוף עצירת עריקים חרדים בגלל רתנם פוליטי.
באותה נשימה נראה שהמגיבים לעיל תומכי רפורמה תומכים בפגיעה אנושה בזכויות של הצד השני במפה הפוליטית, לדעתי קשה להגיע לגישור, אולי יש לזנוח את השיח המאחד וללכת לשיח השני של הפרדת רשויות מקומיות ופיצול ישראל לקנטונים על פי צביון. נגיד על פי המגיב יוסי נראה שהוא מונע משנאה וטינה לצד פוליטי שלא מסכים איתו ולא מרציונליות והשלכות החקיקה. אני למשל רואה בממשלה הזו כמסוכנת להמשך חיי וחיי משםחתי בישראל וזה ברור כשמש כחילוני שאני הבא בתור להפגע אחרי גייז,נשים, ערבים וכו'
על כן הוא מוכן לתמוך ברמיסה ולכן אולי זה מיותר לדבר על שיח מאחד אלא על שיח של היפרדות לא אלימה לפני שהמצב יגלוש למלחמת אזרחים אלימה.
אהבתיאהבתי
אני חושב שכבודו סובל מדלוזיות קשות, יו"ר הכנסת הנוכחי הוא להטב מוצהר, אין לי שום שינאה וטינה, אני רק יודע לזהות לקיחת שלטון בכח כפי שעושה השמאל.
אולי מוטב לי לצטט אדם ישר, פרופ' מאוטנר, איש שמאל בעצמו שאמר את הדברים הבאים:
”באמצעות השינויים הנרחבים שחולל בית המשפט בפסיקתו בשנות השמונים והתשעים הוא הפך עצמו לזירה חשובה למאבקיהם של ההגמונים לשעבר בעידן החדש שהחל בשנות השבעים..
קבוצה חברתית שמצאה עצמה מאותגרת פוליטית ותרבותית הפכה את בית המשפט העליון – במקום הכנסת, שבה איבדה חלק משמעותי מכוחה – לאתר חשוב לפעילות הפוליטית שלה, תוך שהיא מצמצמת עצמה לקידום ענייניה… ונמנעת מפעילות פוליטית של ממש בקרב הקבוצות החברתיות האחרות”
מנחם מאוטנר, משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת, תל אביב: עם עובד, המכללה האקדמית ספיר, אוניברסיטת תל אביב, 2008, עמ' 18)
אהבתיאהבתי
אני רוצה לדעת יוסי, באילו דרכים אנחנו השמאל (אני יותר במרכז) אבל הכוונה ברורה, נשלם על כך? אני רוצה שתפרט את האיום שלך איך נשלם על כך, תן פירוט ברור ואל תתחבא, מהן פנטזיות הנקמה שלך איך הן יתגשמו, לקיחת זכויות ממי שלא מסכים איתך ומה הלאה כליאה? הגלייה?
אהבתיאהבתי
תודה על בקשת ההבהרה:
האיום איננו ספציפי, המסכות נקרעו, הרמאויות נחשפו, אנחנו יודעים שהבחירות הן בדיחה ומראית עין ושאין כאן דמוקרטיה כי השמאל דואג לכך.
אם בתי המשפט ימשיכו בדרכם הנלוזה, זה רק יוכיח את זה.
התוצאה תהיה שחוסר האמון במערכות המשפטיות ואחרות רק יגבר. התסיסה והלחץ יגרמו לפיצוץ מתישהו.
אם זה יהיה פיצוץ גדול, אולי יונחו ראשים על הגליוטינה.
אם זה יהיה פיצוץ קטן, אולי רק יופשרשו ממשרותיהם וילכו הביתה בכבוד.
הכל תלוי בעוצמת התסיסה, ההדחקה והפיצוץ.
אהבתיאהבתי
אז איום הגליוטינה הוא מוחשי, כלומר בפרשנות הכי עדינה שיש ניתן להוציא להורג שופטים? אתה רואה תסריט שכזה?
ידוע לך שהאמון בכנסת נמוך מאמון הציבור בבית המשפט לפי אותו ההגיון מה צריך לעשות לחברי כנסת?
פיצוץ של מי? מי יהיו האנשים שינקמו בבית המשפט?
https://www.ynet.co.il/news/article/r1cfad11ij
אהבתיאהבתי
אתה יודע מה קורה כשיש אליטה מדכאת ואליטה מדוכאת? זה עניין של זמן עד הפיצוץ.
לו הייתי יועץ של בג"ץ, הייתי ממליץ לו לעבוד לא לפי החוקים שהוא רגיל אליהם, אלא בעיקר לפי חוק בויל, חוק פיזיקה שרלוונטי לפיצוצים.
הייתי ממליץ לבגץ להיות קצת יותר מאוזנים, פחות להקשיב לשקרנים המסיתים המנהלים את ה"מחאה" הזו.
אם כך יעשו, יוכלו לשלוט בלחץ ובעוצמת הפיצוץ.
אם לא, הלחץ והתסיסה בשכבה המדוכאת יתגברו, יהיה פיצוץ גדול, התוצאה הטבעית תגיע מתישהו לגליוטינה – אלא אם כן אויב חיצוני יציל את המדינה הזו מעצמה.
אני לא אומר מי יעשה את זה, אני אומר שזה סוג של תהליך טבעי, חוק בויל מתאר תהליך טבעי.
אהבתיאהבתי
כמובן הכוונה ל"אליטה מדכאת ושכבה מדוכאת"
אהבתיאהבתי
אני תומך במחאה אזרחית לא אלימה שהוכיחה עצמה אפקטיביות (שיבוש על פני אלימות פיזית), מעדיף אחדות על פני היפרדות אבל מערכת היחסים צריכה להשתנות גם אם ההפיכה המשטרית לא תעבור מה שהיה לא יהיה ויחסי הדת והמדינה יצטרכו לעבור שינוי כמו כן יחסי הרשויות המדינה והמקומיות יצטרכו לעבור למודל של שוייץ למשל רשויות מקומיות עם חוקה משלהם, דהיינו קנטונים. משאל עם עדין שאלה לנוכח מה שקרה לבריטניה עם הברקזיט שכיום התמיכה במהלך פחתה. כדי למזער אלימות יש לכונן חוקה, דהיינו חוק יסוד החקיקה שתשריין את מגילת העצמאות בהסכמה רחבה. אם לא תושג יהיו פה אוטונומיות ומיליציות.
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך שצריך שינוי עמוק, אני מסכים שמה שהיה לא יהיה, אני גם חושב שצריך לכונן חוקה.
האם כאשר בחוסר אמון עמוק כל כך ניתן יהיה לכונן חוקה? זו כבר שאלה אחרת.
בגדול, אני איתך בעניין הזה.
אהבתיאהבתי
אותו חוק בויל שאתה מדבר עליו תקף גם על התופעת של המחאה ההמונית נגד ההפיכה המשטרית, זה גרם לפיצוץ כמו שאתה אומר. לוין לא הוכיח תחכופ פוליטי בהכרזה שלדעתי וזו השערה נתניהו לא ידע על כך. רק חוקה משוריינת יכולה לפתור את הבעיה, מסכים איתך שבתשתית הפוליטית כיום נראיצ כמשימה קשה לפיצוח. אי אפשר לבקש חוקה ביד אחת וביד השניה להחליש את העליון. אין איזונים ובלמים והממשלה תהפוך לכל יכולה, זו סיבת הפיצוץ. קודם חוקה בהסכמה רחבה ואז שינוי משטר. תחילה שינוי משטר ואז חוקה תייתר את הצורך בחוקה כי תתקיים דיקטטורה בפועל.
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך בנקודה אחת: הימין התנהל באופן גרוע , ציון נכשל טוטאלי בהעברת הרפורמה הזו ומטרותיה לציבור.
וכאן בערך מסתיימות ההסכמות שלי איתך.
מה שגרם לפיצוץ זה לא לוין ולא הימין, זו גישת האקטיביזם השיפוטי מבית אהרון ברק.
אם תקרא את המאמר של חיים הרצוג שהבאתי למעלה, הוא ניבא כבר בשנת 94 שזה בדיוק מה שיקרה. התנגשות בין הרשויות.
לצערי גם חוקה לא תפתור כלום כל עוד גישת האקטיביזם השיפוטי שולטת. כי החוקה תגיד א' ובית המשפט יפרש אותה איך שבא לו.
אגב, חוק "כבוד האדם וחירותו" איננו חוק גרוע, מה שבג"ץ עשה ממנו חורג מכוונת המחוקק. זה בדיוק מה שיקרה גם עם חוקה. לכן זה לא יפתור כלום.
מטרת הרפורמה היא להחזיר לאחור את גלגלי המהפכה של אהרון ברק.
חבל לי מאוד שהימין לא "דיברר" אותה כך. כי גם לפני אהרון ברק היינו דמוקרטיה, ודמוקרטיה שפויה יותר מעכשיו.
המהפכה של ברק היתה מהפכה פוליטית – מהפכה שנועדה לשמר את שלטון השמאל, גם במצב שהימין שולט בכנסת (כך אמרו בפירוש גביזון, מאוטנר ועוד אנשים חכמים וישרים).
כשאני מדבר על "חוק בויל" אני מתכווין לכך שבג"ץ לא צריך לבוא בגישה לוחמנית של "אבי היכה אתכם בשוטים ואני בעקרבים", אלא לשים לנגד עיניו מטרה הפשוטה: "לשחרר לחץ". לשחרר לחץ מהימין ומהשמאל.
כרגע אנחנו על סף פיצוץ שמסכן את הביטחון, הכלכלה וכל מה שנבנה כאן.
אף אחד לא מסכן את הדמוקרטיה, היא חשובה גם לי כאיש ימין לא פחות מאשר לך. אבל מלחמת אחים והקיטוב הקיצוני שהגענו אליו? אני מסכים שלא היתה סכנה כזו למדינה מאז מלחמת יום כיפור.
האחראי הבלעדי למצב הזה הוא אהרון ברק וגישת האקטיביזם השיפוטי שיצרה התנגשות ידועה מראש!
בכל אופן, כרגע הדבר הדחוף הוא לשחרר קיטור מסיר הלחץ.
אהבתיאהבתי
האקטביזם השיפוטי הוא סרטן, שהביא את המדינה הזו לסף מלחמת אחים.
ומי שהיו לו עיניים כבר ראה את זה בשנות ה90 וה80 שזו תהיה התוצאה.
שום פתרון שלא כולל טיפול בשורש הבעיה (דהיינו שבתי המשפט נהיו אקטיביסטים מידי, וחורגים מסמכויותיהם), לא יפתור כלום.
זה כולל גם את הפתרון של חוקה. זה רק יהפוך הכל ליותר גרוע, כי אז יבוא בגץ ויגיד "אני עובד לפי החוקה" כשבפועל הגישה האקטיביסטית שלו, תאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה.
אהבתיאהבתי
תגובה אחרונה להיום:
אני זוכר את תקופת רצח רבין,אנשים שאמרו לי בזמנו שצריך לרצוח את רבין.
אז לא האמנתי שזה יקרה, לא האמנתי שאנשים דפוקים עד כדי כך.
אבל היום?
התנקשויות בביבי נתניהו\רוטמן\לוין\יועמשית\שופטים? תרחיש סביר פלוס.
כאזרח במדינה הזו, זה התרחיש שהכי מפחיד אותי.
אנחנו מרחק יריקה ממלחמת אחים, לצערי האקטיביזם השיפוטי הוא מה שהביא אותנו למצב הזה.
אהבתיאהבתי
עובדתית זה לא נכון, בגץ היה אקטיביסטי כמעט בכל שנותיו וכל סטודנט שנה א' שלמד משפט חוקתי יכול להעיד על כך, שמגר היה אקטיביסט אבל יותר פוליטיקאי מברק שהיה תלמידו (אגב שמגר היה ימני). אם כי שניהם היו מתוחכמים בדרכם. אגב ברק כשהיה יועץ משפטי לממשלה דרש מרבין להתפטר או שימליץ על כתב אישום, וזה בגין עבירה שהיום לא קיימת. בגץ הכשיר התנחלויות בשנות ה-80 בגין אמר "יש שופטים בירושלים" לאחר הכשרת התנחלות. חופש הביטוי, זכויות לגייז, הכשרת מקווה בשכונה חילונית, לא נעים אבל עובדות לא מתחשבות בריגשותיך, לא יודע מה ההכשרה שלך אבל בלי קשר כשחושדים בסרטן קודם בודקים וחוקרים עליו.
מוזר שהמערכת הפוליטית הבעייתית שלנו לא נמצאת כפקטור העובדה היא שללא בגץ היינו בדיקטטורה מזמן, וזה פשוט כי אין הפרדת רשויות אפקטיבית בישראל.
למה לוין לא הציע להקים חוקה קודם? למה לא לפצל בתי נבחרים? למה ישר להטיל חוקים שיהפכו את בית המשפט לאות מתה?
קל להפיל הכל על ברק, כן יש לבגץ פסיקות שלא מתאימות לי אבל הוא לא המפלצת שאתה עשית בטח שלא סרטן. אוחנה יכול להודות לבגץ הרשע שכהומו איפשר לו זכויות. כשבגץ הותקף מלחמת האזרחים פרצה ולא ההיפך, זו עובדה. ללא המשפטים של נתניהו לוין היה נזרק לפח הזבל של ההיסטוריה עכשיו הוא יזכר כמצית הגפרור שגרם למלחמת אזרחים. אם משהו ממה שאמרתי שקר אתה מוזמן להוכיח לי אחרת. וגם מי שבעל דעות ליברליות יש להגיב למגיבים פה אני שומע מילים קשות וטעונות ואין קול ואין עונה. יש נטיה להרכין ראש לימנים הקיצוניים פה ולא אני לא משועמם גם לי יש מחויבויות של משפחה ועבודה. המלחמה צריכה להיות במספר חזיתות גם במרשתת, בדרכי נועם אבל לא באופן מתנצל. מרגיש כאילו רק ימנים תומכי רפורמה קוראים את דבריו של תומר והליברלים כותבים בכתבי עת אזוטריים.
אהבתיאהבתי
"העובדה היא שללא בגץ היינו בדיקטטורה מזמן" – האם זו דיעה או עובדה?
עם כל הכבוד לאקטביזם השיפוטי של מי שהיה לפני ברק, ברק קידם שינויים שלמעשה הפכו את הקערה על פיה.
ראשית – זכות העמידה: תנאי הסף הנדרש לדיון בעתירה לבג"ץ. קודם לכן נדרש עותר לבג"ץ להראות נזק ספציפי כתוצאה מפעילות המדינה כנגדה הוא עותר. ברק דחף את השינוי שכל "עותר ציבורי" יוכל לפנות לבגץ. מה זה יצר? שבגץ מוצף בעתירות של ארגוני שמאל הממומנים על ידי האיחוד האירופי.
ואז דחף את עילת הסבירות בבגץ דפי זהב המפורסם.
והשיא הוא שאת חוק "כבוד האדם וחירותו" שהוא חוק המתבטא באופן כללי וכוללני, שבגדול כולנו נסכים איתו, התחיל בגץ לפרש באופן "פרטני" ולהחיל אותו על מקרים פרטיים וספציפיים גם בדברים שאליהם ככל הנראה לא התכווין המחוקק. אך מהרגע שהחוק נחקק, זה היה חופש מוחלט לקדם אג'נדת שמאל תוך כדי התבססות על "החוק".
כך שטענותיך כאילו אהרון ברק לא שינה מהותית את האקטביזם השיפוטי, היא איננה נכונה. תעיד על כך המחלוקת שהוא יצר בקהילה המשפטית ומחוצה לה, מה שלא יצר השופט שמגר ולא אף אחד אחר.
אם הוא לא שינה שום דבר מהותי למה יצאו נגדו מנחם אלון,רות גביזון, דניאל פרידמן ועוד?
דפנה ברק ארז כתבה:
"אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של השופט ברק על המשפט הישראלי התבטאה בתמורה שהוביל בכל הנוגע לתחומי השפיטות. השופט ברק היה המחולל והמנהיג של התפיסה שלפיה דוקטרינת השפיטות המסורתית מגבילה באופן לא ראוי ולא נחוץ את התחומים שבהם בית המשפט עוסק. בהנהגתו של השופט ברק, בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו"
אני לא טוען שאהרון ברק הוא מפלצת, ויותר מזה – יכול להיות שבזכות האקטיביזם השיפוטי נעשו כמה דברים טובים, והרשות השופטת הביאה צדק לחלשים בכמה מקרים.
אבל באיזה מחיר?
המחיר הוא התנגשות של הרשויות! מה שאנחנו רואים עכשיו, התחיל אז. חיים הרצוג במאמר שהבאתי למעלה, כתב בשנת 94 את מה שקורה היום!
גידול סרטני איננו "רע" במהותו, זה חלק מהגוף. אם זה גידול שפיר הוא בסך הכל רוצה לגדול על חשבון איברים אחרים. אז גם בתי המשפט רוצים לגדול על חשבון הרשויות האחרות, כי החליטו שאצלם נמצאת החוכמה והיושר ואין להם אמון ברשויות האחרות. אבל בסוף גם זה סרטן.
המחיר של האקטיביזם השיפוטי הוא הבאה של העם הזה לסף מלחמת אזרחים.
זה לא שווה את המחיר הזה!
אהבתיאהבתי
שאלת סיבה ותוצאה ואם מישהו יכול לענות, האם לממשלה אין אחריות בברוך שקרה? והאם התיקים העומדים נגד נתניהו לא היוו זרז? פתאום אחרי עשור וחצי היה דחוף לו לקדם הפיכה משטרית?
נכון, ברק הגזים והלך רחוק אבל מפה ולהאשים אותו כסרטן יש מרחק, בסך הכל התרומה שלו לליברליות בישראל גדולה מהנזק. אלא אם כן אתה נגד ליברליזם ורוצה דמוקרטיה חלולה סטייל טורקיה או דיקטטורה רוסית בסגנון יהודי. וגם כואב לך שיש לגייז זכויות?מה כואב לך בזכות העמידה? גם ארגוני ימין יכולים לעתור מה כואב לך שיש חופש ביטוי? חופש הפגנה?
אני מנסה להבין את הרצון הזה שלך לסכן את כל הזכויות שלנו בידי קואליציה של קיצוניים. אלא אם כן פשוט תודה שאתה רוצה דמוקרטיה לא ליברלית, אבל אל תשחק משחק. תגיד כן או לא. אני רוצה דמוקרטיה ליברלית ולא חלולה לכן אהרון ברק מבחינתי והמסורת של העליון הגדילה את חירות הפרט מול ממשלות כושלות מאוד מכל הצדדים בתחום.
אל תגיד לי סיסמאות תגיד מה אתה באמת רוצה? ואם אין בגץ מי יגן על מיעוטים, נשים, גייז, חילונים, אם כולם יחכו לחקיקה עם בחירות כל שנה וממשלות לא יציבות, מי יבטיח זכויות? אתה בכלל מבין את ההשלכות של תמיכה ברפורמה, ואם אתה אדם כן, תגיד מה השקפתך הדתית ומה השקפתך על ליברליזם, זה כל מהות הדיון. אם אתה דוחה חילוניות וליברליזם ומעודד מדינת מדינת הלכה אז על מה אנחנו דנים כאן?
אהבתיאהבתי
השעה מאוחרת לכן לא אכתוב מגילות כדרכי אלא רק משפט אחד:
הפחד שלכם ש"רק השמאל נאור, ואם הימין ישלוט זה קץ הדמוקרטיה" גןרם לכם להרוס במו ידיכם את הדמוקרטיה.
רק תחשוב על זה.
אגב, אתה אדם משכיל, סובלני ונאור והיה כיף לדבר איתך.
לילה טוב.
אהבתיאהבתי
דמוקרטיה מודרנית לא מתחילה ונגמרת בהכרעת הרוב, ולדמוקרטיה היוונית אנחנו לא רוצים (וממילא לא יכולים) לחזור.
אהבתיאהבתי
ה"טיעון" כנגד מגילת העצמאות לא היה טיעון ואינו זקוק לטענה נגדית. מדובר בהטרלה. כלומר, שימוש באינסטרומנטים של משטרים דמוקרטים נאורים (לוגיקה, בית משפט וכד') במטרה לקדם מטרה לא נאורה בעליל. כנ"ל לגבי הבחירות – כלי ששימש, בין היתר, את המשטרים האיומים בהיסטוריה.
הבעיה עם טרול, וגם הפתרון לו, מצוי בשדה אחר לגמרי. דיאלוג היא לא אופציה, אלא רק ייבוש: אסור להאכיל אותו. לא במערכות חינוך נפרדות, לא בתקציבים, לא בכוח, ולא אפילו בעמדה הקרובה לכוח. עצם העובדה שטרול חשוך הגיע לשטוח את רעיונותיו בפרלמנט או בבית המשפט היא ההפסד עצמו.
במלים אחרות: יש מקום לבני אדם עם דעות חשוכות בחברה נאורה. אבל אין להם ואסור שיהא להם ייצוג כלשהו במערכות הדמוקרטיות. מי שלא מקבל את הנאורות על כל משמעותיה אסור שישחק בכלים של משטר – שנובע מאותה נאורות.
אהבתיאהבתי
נכון דני, ולך יש את המונופול על החוכמה ועל הנאורות ועל הדמוקרטיה, מי שלא חושב כמוך הוא טרול חשוך, לכן "אסור שיהיה להם יצוג במערכות הדמוקרטיות".
כעת הבנתי דמוקרטיה מהי.
תודה על ההסבר המדהים המוכיח כמה אתה ושכמותך "דמוקרטיים".
אהבתיאהבתי
זה נראה שתומכח הרפורמה כאן מונעים מטינה וכעס וכל רצונם לפגוע במי שלא מסכיםאין להם רעיונות פוזיטיביים, תומכי הרפורמה כאן מביעים רצון עז לנקום, לא להציע משהו חיובי אולי כדי להסתיר רצון לדמוקרטיה לא ליברלית, שום הצעה פוזיטיבית אין כאן, רק טינה וכעס על "אליטות" כאילו אין בליכוד אליטיסטים ורוטמן פתאום גיבור האדם הפשוט (מישהו ראה אותו בפהגנות למען אתיופים?) הרי ביבי, לוין ורוטמן הם אליטיסטים לא פחות גם סמוטריץ' המתנשא, אז חברים מי שליברל לא ליפול לדיבור האורווליאני של תומכי הרפורמה, רצונם הוא לכוח בלתי מוגבל ונקמה, לא תיקון וזה מתבטא בשפת טינה ומדון ללא שום רעיון חיובי מאחורי זה. עם נקמה לא הולכים למכולת. לא ליפול בפח.
אהבתיאהבתי
יש לתומכי הרפורמה הצעה פוזיטיבית פשוטה:
שכל אחד יעשה את תפקידו, הרשות המחוקקת תחוקק, הרשות המבצעת תבצע והרשות השופטת תשפוט.
מבלי שהרשות השופטת תחרוג לתחום שתי הרשויות האחרות כי "אחרת לא תהיה כאן דמוקרטיה"…..
אהבתיLiked by 1 person
מעולה! אז במקום להתחיל מהחלשת הרשות השופטת, שיתחילו מחיזוק הרשות המחוקקת והשלטון המקומי, כי בפועל כיום הרשות המבצעת היא גם הרשות המחוקקת, והיא גם ריכוזית מאוד. אז לקחת לעצמה עוד ועוד סמכויות ולהחליש את גורמי הביקורת לא מחזק את הפרדת הרשויות או את הדמוקרטיה.
אהבתיLiked by 1 person
הי עינת, אני חושב שיש פתיחות ונכונות לחיזוק הרשות המחוקקת והשלטון המקומי, אבל צריך הצעות קונקרטיות יותר מאשר רק לומר "חיזוק הרשות הזו והזו" ולדון בפרטים בכובד ראש.
אגב, יש יתרון מסוים בכך שבדרך כלל מי ששולט בממשלה שולט בכנסת. אני זוכר למשל את חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה שנוצר מכוונות טובות מאוד, אך הביא לתוצאה הפוכה – במקום להביא ליותר יציבות, הביא למצב הרבה פחות יציב, לכן בוטל (כי אנשים העדיפו לבחור בראש ממשלה ממפלגה גדולה, אך להצביע למפלגות קטנות, זה יצר מצב שלראש המממשלה מהמפלגה הגדולה היתה כנסת בעייתית של מפלגות קטנות חזקות וסחטניות).
מה גם שחלק מהרשויות המקומיות (בעיקר במגזר הערבי) במצב בעייתי כלכלית, לפעמים אפילו נשלטות על ידי משפחות פשע.
אז השאלה היא איזה שינויים – כולנו (ימין ושמאל), בעד הפרדת רשויות אפקטיבית. אך הפרטים בהצעות "איך לעשות את זה" הם ההבדל בין הצלחה לכשלון.
אהבתיאהבתי
אני יודעת שיש הצעות קונקרטיות (לא שלי, של מומחים בתחום) ואין להן קשר לבחירה ישירה בראש הממשלה, שלא באמת השפיעה על הפרדת הרשויות ואכן לא יכולה להיות השינוי היחיד.
הנקודה אחרת: הפרדת הרשויות בישראל לא מאוזנת ולא בגלל בית המשפט. לכן אי אפשר לחזק עוד את הרשות החזקה ביותר (הממשלה) ולהחליש את מעט הבלמים היחידים שיש, ואז להגיד "יהיה בסדר, תסמכו עלינו". זה לא עובד ככה. אנחנו גם רואים באיזו דורסנות הממשלה הזאת מתנהלת, את התפקוד הגרוע, הזנחת נושאי ליבה, העברת התקציבים הלא שוויונית ועוד, אז באמת שלתת עוד כוח לממשלה זה לא סביר.
רוצים פחות התערבות של בית המשפט? תתחילו להתנהל לפי אמות מידה מקובלות בעולם (ולא, לא כמו במדינות עם דמוקרטיה חלולה או שלטון דכאני). מי שלא מתנהל בחוסר סבירות לא צריך לבטל את עילת הסבירות (ולפי החוק הממשלה עדיין צריכה להתנהל בסבירות).
אהבתיאהבתי
עינת, אני מטיל ספק במניעי תומכי הרפורמה ובנציגיהם, אני בהחלט הייתי רוצה להאמין שיוסי ודומיו רוצים באמת ובתמים בהפרדת רשויות אפקטיבית אבל משיח הסרטן שנוצר פה ומההצעות הדיקטטוריות כגון החלשת רשות שופטת והפיכת ממשלה לכל יכולה שכל אתנן פוליטי יביא לגדיעת זכויות.
זה גורם לי לחשוב שמניעי התומכים כאן הוא נקמה ומניעת בחירות עתידיות בין בתמימות ובין אם בכוונה תחילה.
הצעתך נכונה אבל תומכי הרפורמה כמו הרבנות עם הכשרות לא רוצים "איזון" הם רוצים כוח. המטרה נחשפה, הכל ידוע. לדעתי עם כל הרצון הטוב לא יהיה איזון עד שיפלו ויפסידו.
איך אפשר להיות סבלני כשהמתדיין לעיל רואה במערכת המשפט כסרטן ואז "מתמתן" ואומר לא אני רק רוצה איזון. זה לא סביר. הרי לאחר הסבירות הם יבטלו מידתיות ואז יבטלו גם את עילת השיקוליפ הזרים (עתיד שיאיר נתיהו יהפוך לשר קרוב מתמיד).
ומה יגידו "יש לנו רוב 64 מנדטים זה מקנה לנו הכל". הרי אם ינצחו לא יהיו בחירות שלא יהיה ספק כאן זה לא רק לפיד אמר אלא גם נוח הררי וחלק מ225 הצעות החוק היו למנוע ביקורת שיפוטית מועדת הבחירות. מי יגן על ערבים או שמאלנים כשבתשתית המוצעת ניתן לקחת מהם זכות הצבעה בעילה של "מרדנות" "קריאה למרי" או "בגידה" או "סכנה לבטחון המדינה".
הרי אומרים פה "רוצה איזון" "כולנו רוצים הפרדת רשויות אפקטיבית" בפועל מה שקובע זו התמיכה להצעה להחלשה מסיבית של בית המשפט ללא שום גורם מאזן אחר (כמו םיצול הפרלמנט או בית משפט לא מוטה לחוקה).
זה ששרי ממשלה אומרים אחים אנחנו ביד אחת וביד האחרת עושים הכל כדי לקחת ממך זכויות ולפגוע בך בכל תחום. גם אם תומר יוכיח את טפשותו של טאוב עוד אלף פעם והוא עושה את זה בגאון, הרי גישת הלז היא "כל דאלים גבר" אחד כזה ויוסי ינופפו ב"64 מנדטים" לנו הכוח אז בשביל מה לדון נדרוס אתכם גם אם נפסיד בדיון.
אהבתיאהבתי
אדון נכבד, פליז אל תכניס מילים לפי.
מערכת המשפט איננה סרטן, האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרון ברק? בהחלט.
הוא הביא אותנו לכמעט מלחמת אחים, וזה עוד לא הסוף.
אהבתיאהבתי
אין שום רצון ל"החלשה מאסיבית של בית המשפט".
הרצון הוא לחזור לבית משפט, ללא אקטיביזם שיפוטי.
בית משפט מהתקופה לפני אהרון ברק, כשהשופטים היו שופטים ולא פוליטיקאים.
כשעוד היינו דמוקרטיה ולא בגצטטורה.
אהבתיאהבתי
אה, אין כמו נוסטלגיה לעבר "יפה יותר". למי בדיוק? ודאי לא למי שזכויותיו קופחו. עולם המשפט, כמו העולם שסביבנו, הולך קדימה ולא אחורה, בעיקר בכל מה שנוגע לזכויות האדם במדינות מערביות (למעט מדינות שהדמוקרטיה שלהן בנסיגה, בדיוק מה שמתנגדי ההפיכה מנסים למנוע). הדמוקרטיה ביוון העתיקה לא כללה נשים או עבדים, למשל, וכך גם בארה"ב בתחילת דרכה. לו זה היה תלוי ברב קוק (וכנראה גם בממשיכיו כיום, לפחות חלקם) לנשים לא הייתה זכות לבחור ולהיבחר.
אהרון ברק לא המציא את המהפכה המשפטית, אפילו לא את המונח. אלה זכויות שהכנסת העניקה לבית המשפט, באיחור ניכר של כמה עשורים (כבר במועד הכרזת המדינה דובר על כינון חוקה בטווח זמן של שנה). ומי שטוען שלא זו הייתה הכוונה צריך להקשיב לדן מרידור, שהיה שר המשפטים (מטעם הליכוד, כן?) בשעה שהחוקי היסוד המדוברים עברו.
אבל גם לפני כן היו פסקי דין שאפשר לראות בהם "אקטיביזם", בין היתר ע"ס חוקים ואמנות בינ"ל שישראל חתומה עליהם (אנחנו לא חיים בריק, אנחנו חלק מהעולם, ולא רק כשנוח לנו). לדוגמה, פסקי דין שחייבו את משרד הפנים לרשום אזרחים (גם יהודים) שנישאו בחו"ל (גם בנישואים אזרחיים) ניתנו כבר בשנות ה-50 וה-60. בשנות האלפיים השופט ברק המשיך את הפסיקה, בעניין זכויות שנגזרות מכך (למשל ירושה), בין היתר ע"ס המשפט הבינ"ל.
בית המשפט ממלא לא פעם חללים שלא הוסדרו בחוק. אבל הוא בהחלט מעדיף שהמדינה תסדיר, ולכן לא מרבה לבטל חוקים (מדובר במיעוט זעיר מהפסיקות) אלא מחזיר אותם להסדרה ולתיקון, ומחכה, ומחכה… (אבל לא לנצח). ולפוליטיקאים נוח לא פעם להשאיר לביהמ"ש את תפוחי האדמה הלוהטים (שעלולים להכעיס חלק מבסיס הבוחרים שלהם), ככה אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי, יש את מי להאשים, הידד!
למשל בסוגיית המסתננים/מבקשי המקלט, המדינה בחרה בהתחלה להעלים עין ולתת לבעיה להצטבר, ובחרה במכוון שלא לבדוק את המעמד שלהם, ואז לנסות לפגוע בזכויות האדם שלהם (אנחנו לא חיים בריק) במקום לטפל בנושא כמו שצריך. וכשנתניהו כבר הציג תוכנית, הוא התקפל אחרי יום בלחץ בוחריו.
עצוב לי לראות ישראלים יהודים, נצר לעם שחווה רדיפות וגזרות קשות לאורך ההיסטוריה בגלל הדת/הגזע, שבספר הספרים שלו מדובר על האדם (כל אדם!) שנברא בצלם, שמוזכרת בו שוב ושוב הדאגה גם לזר (כי גרים הייתם בארץ מצרים), אדישים ואטומים לסבלם של אחרים, רק כי הם מגזע/צבע/דת אחרים.
בשורה התחתונה, במצב אידאלי לא הייתי רוצה שהדברים האלה יצטרכו בכלל להגיע לבית המשפט. אבל כשנבחרי הציבור מתנערים מבעיות או מנסים "לפתור" אותן (או להיפטר מהן) בדרכים עקומות/ לא הוגנות / בלתי סבירות בעליל, חשוב שיהיה גם גורם מבקר ומרסן, כזה שמונע משיקולים מקצועיים בלי לפחד מהפריימריז. זו בדיוק הסיבה שחשוב למנות שופטים מקצועיים ולא "שפוטים".
אהבתיאהבתי
תומר, המאמר הבא כנראה אחרי ההפיכה יהיה על ביטול הבחירות, אפילו הרדוקציה כבר לא תהיה רלונטית. הם כרגע משטחים דמוקרטיה לבחירות, השלב הבא הוא ביטול הבחירות, אפשר גם לקחת דוגמאות בהיסטוריה, אצ'רבו באיטליה הפשיסטית והונגריה כיום, שם חוקקו חוק של סופר רוב. מי שמקבל 25% מקבל 2/3 מושבים (לא זוכר איך זה בהונגריה נראה לי שמי שמקבל חצי מהקולות). משמע אם לא ילך לרוטמן ושות אולי ירצו להעביר חוק שכזה כי לא תהיה ביקורת שיפוטית וכך יוכלו לבטל את מסלול עוקף בחירות. בכל מקרה המציאות עולה על כל דימיון, אבל מי יעצור את זה? למה שלא יחוקקו? הרי אם ניתן לחוקק כל דבר כחוק יסוד אז מה יעצור אותם מסופר רוב? במחילה תומר, האמת היא שאני מקווה שרוטמן לא קורא את הבלוג שלא לתת לו רעיונות כמו שעיוות את ההצעה של סולברג, השם ישמור אותנו.
אהבתיאהבתי