הקורא ב'פרוטוקולים של זקני ציון' מגלה דבר מעניין: היהודים שמבקשים להשתלט על העולם מתכוונים לעשות זאת באמצעות הפצת ערכים ליברלים.
על פי 'הפרוטוקולים' היהודים מבקשים למוטט את ההיררכיות המסורתיות, לשכנע את ההמון ששוויון הוא דבר חיובי, להרוס את האריסטוקרטיה האירופאית, להפיץ דמוקרטיה, לבסס זכויות אדם אוניברסליות, לעמוד על חופש הביטוי, לעודד חילוניות ואפילו לגבש מס רכוש פרוגרסיבי.
החיבור המפורסם המאשים את היהודים בקנוניה לשליטה עולמית גורס, כך מסתבר, שמטרה זו תושג על ידי הזרקת "רעל הליברליזם" לעורקי האנושות על מנת להחלישה. זאת מכיוון שעבור המחברי הטקסט האנטישמי הארכיטיפי הזה (השערה אחת גורסת שאלה היו שוטרי החרש של הצאר הרוסי) ערכי הנאורות והסדר הליברלי העולה הם האויב. מכיוון שזה מה שנחשב עבורם פסגת הרוע, זה מה שהיהודים תכננו.
זו מהות האנטישמיות. היא אינה רק שנאת היהודים, אלא הזיהוי שלהם עם החטא המפלצתי ביותר. אם זה לא רצח בן האלוהים, זה רצח ילדים עבור שימוש ריטואלי בדמם. אם זו לא סחיטה חמדנית של העניים, זה זיהום הגזע העליון. אם זה לא קפיטליזם, זה קומוניזם. אם זה לא קוסמופוליטיות חסרת שורשים, זה לאומנות וקולוניאליזם.
כשחבר הפרלמנט הבריטי לשעבר כריס וויליאמסון כותב ש"ישראל איבדה את זכות קיומה" על בסיס הפרופגנדה השקרית של החמאס שישראל הפציצה בית חולים, הוא מביע אנטישמיות, ולו רק מפני שהוא מייחד את ישראל מכל המדינות לחורבן – שהרי אין מדינה אחת אחרת, גם לא רוסיה או איראן או צפון קוריאה, שהוא סבור שתאבד את זכות קיומה משום פשעיה.
אבל יש כאן יותר מזה. מה שאנחנו עדים לו עם וויליאמסון, כמו גם עם צעירים אמריקאים שזועקים, בשם הפלסטינים, "לא לשתי מדינות, אנחנו רוצים את הכל" או שקורעים מודעות על החטופים הישראלים בשבי החמאס, הוא תפיסת המדינה היהודית כישות הפוליטית הזדונית והמרושעת ביותר בעולם. כשורש הרוע. אנו חוזים כאן במוטציה נוספת, חדשה, של האובססיה האנטישמית.
שילוב של שיח פוסט-קולוניאליסטי, אקלים פוסט-לאומי וביקורת עצמית ארסית של המערב הולידו תפיסת עולם בה קולוניאליזם נחשב לחטא הקדמון, ההגמוניה המערבית התרבותית והכלכלית כפירותיו הרעילים, והשגבת המופלים לרעה והמדוכאים כגאולת ימות המשיח. ואת הגאולה יש להגשים בכל אמצעי.
בתסריט התיאולוגי הזה היהודים ממוקמים שוב כהתגלמות השטן בבשר. הם הקולוניאליסטים, הלאומנים, המדכאים הגדולים ביותר, ומדינת ישראל היא הביטוי השלם והחריף ביותר של שליטת המערב על הילידים. הרשע המוחלט של ישראל גדול מהזוועות הגובלות ברצח-עם שמבצעת סין באויגורים, עמוק מהדיכוי התיאוקרטי של זכויות אדם וגופי נשים באיראן, ובוודאי שאין מה להשוות אותו לכיבוש הסהרה המערבית על ידי מרוקו או למלחמות הפרוקסי של איראן וסעודיה בתימן. מבחינתם מדינת ישראל ניצבת כנקודה סינגולרית של זדון ורוע.
כמובן, ישראל אכן משליטה ממשל צבאי על מיליונים, ועסוקה בהשתלטות מתמשכת על אדמות פלסטיניות, ובכלל זה אדמות פרטיות. אין אפשרות להצדיק כיבוש צבאי בן 56 שנה, בוודאי מטעם מדינה שמחשיבה עצמה כדמוקרטיה. אולם האובססיה האנטישמית לא מסתפקת בביקורת ראויה על כך, אלא מקימה על האמת הזאת מבנה מטאפיזי מופרך על פיו ישראל היא תמצית התועבה, הטרפה שמטמאת את האנושות כולה.
על פי המסגור המיתי הזה מדינת ישראל אינה פשוט עוד מדינה סוררת, שחקן לא הוגן בקהילה הבינלאומית, מדינה נוספת המפרה את החוק הבינלאומי. היא הראשית והאחרית של הדיכוי הקולוניאלי על פני כדור הארץ, ההתגלמות הקיצונית ביותר של ההגמוניה המערבית (סאבטקסט: לבנה) על הסובייקט הילידי. לכן, כמובן, היא איבדה את זכות קיומה.
לפנינו פרק חדש בתולדות האנטישמיות. מה שחדש אינו שהאנטישמיות מגיעה משמאל. סבלנו מאנטישמיות שמאלית כבר בימי הסטאליניזם. מה שחדש באפיק האנטישמי הנוכחי הוא הצבת היהודי לראשונה לא כזר, אלא כאב.
אנטישמיות קלאסית רואה את היהודים כאחר המובהק. היהדות היא אחותה הגדולה של הנצרות, ובהתאם לדינמיקה מצויה של יריבות בין אחאים היא חייבת להידחות כערירית, קנאית, מרושעת ואנכרוניסטית. היהודים הופכים אפוא לנוכרים הנצחיים, לנודדים ללא גבול, לזר שעל גבול הישוב, לאיום התמידי על טהרת הקהילה ועל שלמות המשפחה.
אולם כפי שהבחין פרופ' אילן גור זאב ז"ל, האנטישמיות החדשה רואה ביהדות לא את האחר למערב, אלא את מקורו. היהדות כאן היא המבוע הפטריארכלי, ההיררכי, המיליטנטי, האלים והקולוניאליסטי של כל מה שרע ומרושע, של כל מה שחייב להיפסל במערב – הפעם כאקט אדיפלי של רצח אב. היהודים הם כעת הביטוי המובהק ביותר של הקולוניאליזם המערבי, ההתגלמות הנוכחית של ההגמוניה האימפריאליסטית על התרבויות המקומיות, המדכאים האולטימטיבים.
כאן היהודים נדחים אפוא לא מפני שהם זרים למערב אלא דווקא מפני שהם מאוד מערבים, מפני שהם ניצבים כמהות וכשורש של המערב, מפני שבסיבוב בלתי יאמן של הנסיבות הם כעת "לבנים". באופן שקשה למצוא אירוני ממנו היהודים אינם עוד קורבנות העליונות הלבנה, אלא הביטוי המובהק ביותר שלה.
כמו האנטישמיות הישנה, גם האנטישמיות החדשה מבקשת להכחיד את המהות היהודית מהעולם, אולם בעוד עבור הראשונה מחיקת היהדות נערכה תוך ניסיון לאישור ואישוש עצמיותו של האנטישמי, לשמירנ על עצמו מתחרות, מזיהום או מטומאה, עבור האנטישמיות החדשה מחיקת היהדות נערכת כחלק מתהליך לידה מחדש, של קתרזיס, כדרך לזיכוך פנימי מחטא קדמון.
באקלים הנוכחי של הביקורת העצמית החריפה של המערב, של השנאה העצמית המערבית שנפוצה במעגלי הרדיקליזם האקטיביסטי והאקדמי, הכחשת זכותה של ישראל להתקיים מתבצעת כטקס של טיהור וכפרה על חטאי הקולוניאליזם ההיסטורי. השמדתה של ישראל, הסמל העולמי העליון, לכאורה, של הקולוניאליזם והדיכוי, תשחרר את הרדיקלים המערביים מאשמה שהצטברה במאות שנים של שלטון קולוניאלי, אשמה אשר, הם מתוסכלים לגלות, שום כמות של זיהוי מיקרו-אגרסיות או הצהרות טקסיות על שייכותה הילידית של קרקע מסויימת יכולה לשטוף.
אם על פי הפרוטוקולים של זקני ציון היהודים מביאים למערב את הרעל של הליברליזם, עבור הפוסט-קולוניאליסטים של הרווארד היהודים מאיימים על טוהר הליברליזם של המערב; ואם עבור מחברי הפרוטוקולים יש להציל את האנושות מידיהם של היהודים, עבור הפוסט-קולוניאליסטים יש להציל את האנושות באמצעות היהודים – על ידי העלאתם לעולה לצורך מירוק חטאיה.
אם פעם האנטישמיות היתה הסוציאליזם של הכסילים, כיום היא תנועת השחרור שלהם. כאלטר-אגו הנצחי למערב הנוצרי, היהודי ממשיך להיות השעיר לעזאזל. בימים אלה ממש היהודי נצלב שוב עבור חטאי אחרים, עולה לקורבן על מנת לזכך את המערב מחטאיו. אולי אף מעצמיותו.
— פורסם במוסף הארץ
לולאת האל 
מאמר בלתי רגיל בחשיבותו. תודה רבה!
אהבתיאהבתי
אנגלית בבקשה… 😳
אני יכול לתרגם את זה כדי לשלוח בפייסבוק?
אהבתיאהבתי
האם קיימים נתונים שמאפשרים להשוות את כמות ואופי הביקורת במערב על האכזריות הרוסית מול אוקראינה ,אירן הרצחנית בימי מחאת החיג'ב וקודם, על סין הדורסת סטודנטים או מפיצה קורונה או על ארהב ואנגליה בימי המלחמה בעירק מול הביקורת על ישראל בכל סיבוב לחימה? היכן הנתונים המשווים?
אהבתיאהבתי
אני בטוח שאפשר לאסוף, אבל מעבר לכמות יש איכות: האם שמעת מישהו שמערער על זכותה של סין להתקיים? על זכותה של רוסיה להתקיים?
אהבתיאהבתי
גם אני מבקשת עבור חברים בארצות הברית שיוכלו להפיץם
אהבתיאהבתי
כבר תרגמתי ואני מקווה שיפורסם השבוע באתר אמריקאי. אשתף כאן כשיעלה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה. מאמר מברוק וחשוב בצורה בלתי רגילה.
אהבתיאהבתי
גם אני מבקשת עבור חברים בארצות הברית שיוכלו להפיץ
אהבתיLiked by 1 person
"…כמובן, ישראל אכן משליטה ממשל צבאי על מיליונים, ועסוקה בהשתלטות מתמשכת על אדמות פלסטיניות, ובכלל זה אדמות פרטיות. אין אפשרות להצדיק כיבוש צבאי בן 56 שנה, בוודאי מטעם מדינה שמחשיבה עצמה כדמוקרטיה"
מסתבר שגם אחרי ה7 באוקטובר, לא למדת כלום, אדון פרופסור.
אני למדתי מה7 באוקטובר, שאם נפסיק את ה"כיבוש" וניתן לפלסטינים מדינה, נקבל כח צבאי ברברי על הגבול שלנו. נקבל הרוגים וחטופים בצורה המזוויעה ביותר שניתן לדמיין.
ואגב, גם הנסיגה מלבנון וחיזבאללה על הגבול, עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. מי שחושב שהם הכינו 250K טילים לקישוט, או שאכפת להם מתושבי לבנון, או ש"חיזבאללה מורתע" משלה את עצמו בדיוק כמו עם חמאס.
אהבתיאהבתי
אז אני מבין שאתה מציע לכבוש את לבנון?
אהבתיאהבתי
אני חושב שהמצב המאיים שנוצר בעזה ובלבנון ע'י החמאס וחיזבאללה לא מותיר ברירה: צריך לכבוש את כל דרום לבנון, כשם שצריך לכבוש את כל צפון רצועת עזה, ולהבריח משם את התושבים, כמו בצפון רצועת עזה. חייבים לשקם את ההרתעה, גם מולם וגם מול כל שונאי יזראל בגלוי או בסתר. הערבים האלימים והג'יהאדיסטים תומכי החמאס וחיזבאללה חייבים לשלם מחיר גדול ברור וגלוי לכל עין כל על תוקפנותם המטורפת. ואם תגיע פעם הזדמנות לשלום… נדבר על ההסדר, עם תנאים חמורים מאוד מצידנו. לגבי יהודה ושומרון, גם שם צריך לספח איזורים גדולים, בוודאי את גושי ההתנחלות ובקעת הירדן. אני תמכתי בכל ניסיונות השלום והפשרה הישראלית בעבר, ואי אפשר להמשיך באותו קו ובאותה רטוריקה כיום, לאחר המלחמה. אני חושב שאין מספיק נכונות לביקורת עצמית של השמאל הציוני בישראל על כישלון הצעותיו, הגם שהיה הכרח מוסרי והצדקה מלאה לעשות את הניסיונות. ממש כמו בניסוי מדעי, זה נכשל, ויש להודות בכך ולהפסיק את הרטוריקה השבלונית והכוזבת על 'כיבוש'. כשם שפושע מסוכן מושם בבית סוהר ומגבילים מאוד את חירותו, לפחות עד השתלטות על מערכת החינוך מחדש ושיקום התודעה המוסרית שלו, כך יכול להיות גם עם אוכלוסיה שלימה, נאצית או ג'יהאדיסטית או לאומנית פשיסטית.
אהבתיאהבתי
אתה מתחמק מגוף הטענה של משתמש אנונימי..תגיב לו לעניין תומר, לא בסרקזם. אני מסכים איתו במאת האחוזים. לא ניכנס עכשיו לשיעור בהיסטוריה של מי התחיל.. ומי דחה.. ומי טבח כבר לפני הקמת המדינה. העובדה הפשוטה שכמו שנדב אייל הבין אותה עכשיו ועוד רבים ממחנה השלום( שאין אחד שאינו מייחל לו..)שהשתתפו בהלויתה של ויויאן סילבר, מייסדת " נשים עושות שלום" (תנסה לחשוב למה לקח 38 יום עד שזיהו את גופתה..היא נטבחה בביתה) שאם לא יהיה כאן "כיבוש" או ממשל צבאי הקריאה הנישאת מפי רבבות מפגינים בעזה ובעולם “From the river to the sea, Palestine will be free” תהפוך לממשות זוועתית עבור תושבי כל מדינת ישראל. מה שראינו בעוטף ישראל ישמש לפרומו לנאצים החולניים ולתומכיו שחילקו סוכריות ב-7/10.
אהבתיאהבתי
אני מגיב עניינית: על פי ההגיון של "אם אנחנו לא שם טובחים בנו" צריך לכבוש גם את לבנון, שלא לומר איראן. אם אתה מודה שלא, אנחנו מבינים שאפשר להתסדר בלי לשלוט פיזית במקומות הללו.
אהבתיאהבתי
בשיחה שהעבירה עיתונאית "הארץ" עמירה הס, כשבוע וחצי אחרי הטבח בעוטף, היא המליצה על סנקציות נגד ישראל. לדבריה, למשל, כדאי שישראלים לא יוכלו להיכנס לאירופה. ואם כן, הם יצטרכו לענות על השאלות הבאות: "האם אתה מתנחל?", "האם בצעת פשעי מלחמה?", "האם רצחת ילדים או אזרחים?". שוקן, עורך העיתון גיבה את המנוולת. אז אני לא מבין תומר איך אתה כותב בעיתון הזה, שמצוטט בידי תומכי החמאס בהפגנות ברחבי העולם וגורם לליבוי האנטישמיות ולפרעות ביהודים. ועיניינית לתגובתך- יש אופציות אחרות מעבר לכיבוש לבנון ואיראן. אני לא מומחה צבאי גדול, אבל קורא ועוקב והרעיון של פרימטר של 3 ק"מ ברצועה שכל העובר אותו יחשב כמי שבא לבצע פיגוע בישראל ודמו בראשו . ראינו את ההכלה של המפגינים מהחמאס שהגיעו כל יום לגדר ואיך זה נגמר בטבח ברבארי של מפלצות אדם שלא הבחינו בין מתנחלים, ערבים בדווים ויהודים רחמנים מישובי העוטף שלקחו אותם לטיפולים בישראל. כמו כן אין צורך לכבוש את כל לבנון אבל מכת מנע לחיזבאלה עכשיו תמנע את מה שממילא יגיע בעוד שבוע, חודש או שנה.(להזכירך שבמזרח התיכון מאזן האימה הוא הקובע את השרדותך..) לגבי איראן, ישראל כבר הוכיחה בעבר שיש לה יכולות אחרות מעבר לכיבוש כל איראן. גם אתה יודע את זה.
אהבתיאהבתי
"יש אופציות אחרות מעבר לכיבוש לבנון ואיראן".
מסכים. יש גם אופציות אחרות לבד משליטה ברצועת עזה.
אהבתיאהבתי
יש המון אופציות.
אך אין לך את האופציה להשאיר את חיזבאללה על הגבול כמו שהיה, כי אף אחד מתושבי הצפון לא צריך לחיות תחת איום שכזה.
אין לך גם את האופציה להפגין חולשה והססנות אחרי ההשפלה שעברנו, כי הזאבים כבר הריחו דם.
המינימום הנדרש זה רצועת ביטחון בלבנון (זה ממש לא מספיק, זה מינימום), השמדה טוטאלית של חמאס ומנהיגיו, גם אם זה יעלה לנו בחיי החטופים.
יוסי כהן
אהבתיאהבתי
אגב, הקונספציה הראשית שהתנפצה ב7/10 איננה "חמאס מורתע" ואיננה הכשל המודיעיני המדהים.
הקונספציה הראשית שקרסה היא "אסטרטגיית ההיפרדות": שאם ניפרד מהפלסטינים הם ידאגו לעצמם ויעזבו אותנו במנוחה. או "אם יהיו לפלסטינים חיים טובים ויהיה להם מה להפסיד הם לא יפתחו במלחמה".
(וכנל בלבנון)
אסטרטגיית ההיפרדות הזו היא הגביע הקדוש של השמאל הישראלי, הגישה הזו שלטה בכיפה בכל הממסד הבטחוני גם בשנות שלטונם של ביבי ובנט שמהסיבה הזו גם נתנו לערביי עזה אישורי עבודה רבים.
אני מקווה מאוד שהאנשים הישרים בשמאל הישראלי עושים כעת את חשבון הנפש שלהם בנושא הזה.
יוסי כהן
אהבתיאהבתי
נו כתבתי, אולי לא ראית… לא רוצה לשלוט ברצועה. רוצה לרוצץ את ראש המפלצת בהיבט הצבאי, המדיני הכלכלי והכדאיות..
"אני לא מומחה צבאי גדול, אבל קורא ועוקב והרעיון של פרימטר של 3 ק"מ ברצועה שכל העובר אותו יחשב כמי שבא לבצע פיגוע בישראל ודמו בראשו ." – נכתב בתגובה כאן למעלה..
אהבתיאהבתי
אני ה"משתמש אנונימי" הראשון :) יוסי כהן.
האם לכבוש את לבנון?
הקדמה קודם כל:
הכלל הפשוט הוא הרוצה בשלום יכון למלחמה, ולא "הרוצה בשלום יכון לשלום", כי אז נקבל את ה7 לאןקטובר.
ז'בוטינסקי כתב את קיר הברזל לפני 100 שנה, והמאמר עדיין רלוונטי מאין כמותו. שלום יהיה כאן רק כאשר אוייבינו יגיעו ליאוש מוחלט מהתקווה להשמיד את ישראל.
כלומר – "יאוש (מהשמדת ישראל) יביא שלום, תקווה (להשמדת ישראל) תביא מלחמה".
זה הכלל הפשוט.
תקווה – מלחמה.
יאוש – שלום.
אז כל המהלכים כדוגמת אוסלו, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות, הביאו נתפסו כחולשה של ישראל, חיזקו את התקווה.
לכן הם העלו את השפיכות דמים, וניתן לראות את זה במספרי ההרוגים והמלחמות שאחרי כל מהלך שכזה.
המהלכים הללו למעשה הרסו את קיר הברזל, יצרו דימוי שלנו כחלשים. לכן כעת אנחנו במצב רע יותר מאשר לפניהם. כעת אנחנו צריכים לשקם את קיר הברזל, בתודעת אוייבינו. המבצע בעזה, עם הנכונות להיכנס קרקעית, זו התחלה טובה. אך היא לא מספיקה כמובן, הנצחון צריך להיות ברור ומוחץ.
אחרי ההקדמה הזו, אני יכול לענות על שאלתך בשתי שאלות:
1. נניח שאתה גר במטולה. האם אתה תהיה מוכן לחזור לביתך אחרי ה7 באוקטובר, כאשר חיזבאללה על הגבול יכול להתפרץ בכל רגע, בדיוק כמו חמאס? אם תשובתך היא "בשום אופן", אז התשובה לשאלתך ברורה.
2. האם ה"טיפול" או ליתר דיוק "חוסר הטיפול" של מדינת ישראל בחיזבאללה, מחלישה את קיר הברזל או מחזקת אותו? אם תשובתך היא "מחלישה" ממילא מובן שאם אנחנו חפצי חיים ושלום, אנחנו צריכים לחסל את הגידול הסרטני הזה על גבולינו, בכל מחיר.
תודה רבה ויום טוב.
אהבתיאהבתי
חבל שאתה לא מבדיל בין "הכיבוש הוא בעיה" לבין "נפסיק את הכיבוש וניתן לפלסטינים מדינה". אלה שני משפטים שונים.
אהבתיLiked by 1 person
תומר תודה, מאמר חד בהיר ומצוין.
אנא עדכן כשיהיה תרגום.
אהבתיאהבתי
שלום ותודה תומר
באופן מעניין, הרי זו טענתך בספר 'אדם בצלם אלוהים', לא? שרעיון האדם שנברא בצלם חולל מהפכה גדולה שיצרה מרחב מחשבה חדש לחלוטין שכונן את המודרנה, ולכן מחייב לענות 'כן' לשאלה בה פתחת בספר: 'האם קרה משהו בעל משמעות במאות השנים האחרונות ?'
במובן הזה, הזיהוי האנטישמי שכורך ליברליזם עם יהדות ותופס אותן כמהפכניות מזהה משהו נכון (כמובן שמה שהם מזהים כהשתלטות על העולם אתה מזהה כגאולה שניצבת בתשתית המחשבה המקראית-יהודית).
נשאלת השאלה אם הזיהוי של היהודי כמוקד סינגולרי של רוע מהווה צעד דוגמטי תמידי של האשמת היהודי במה שנתפס ממילא כרע, בתקופתנו הליברליזם הקולניאליסטי הלבן ובתקופות אחרות סוצאליזם/קומניזם/הרג המשיח וכו', או שמא האנטישמיות שמתגלה כעת בכל העולם המערבי מתרחשת דווקא בשל אותו זיהוי של היהודי עם המערב והליברליזם. כלומר, את הזיהוי החיובי שלך של תפיסת 'האדם בצלם' כבסיס לכל המפנה המחשבתי-תפסתי של המודרנה, את זיהוי זה גם אנטישמים רבים עושים, אך דווקא מתוך התנגדות וחתירה תחת המחשבה המודרנית. כאשר מכריזים מלחמת חורמה על המערב יש ללכת אל מקורו: היהודי. במובן הזה, לא דומה אנטישמיות עבר לאנטישמיות הנוכחית. תורת הגזע הנאצית מייחסת איזו סגוליות רעילה ליהודי, כזו שאיננה קיימת בו. אך האנטישמיות הנוכחית מסוכנת יותר מפני שהיא מזהה נכון. המחשבה היהודית והעם היהודי לקחו חלק משמעותי במהפכה של המחשבה המערבית, וכשיוצאים למלחמה האלו יש להכרית את השורש.
אהבתיאהבתי