במאמרו "הרהורים על הטרגדיה" משנת 1829, מתעקש ההוגה בנז'מן קונסטן כי אין יותר היגיון בכתיבת מחזות על עיוורונו של הגורל או טרגדיות על הקושי להתמודד עמו. מה שעבד עבור היוונים איננו עובד יותר. תחת זאת, הוא מציע למחזאים להציב את הגיבור מול "המדינה ומעשֵי החברה". קונסטן (1767–1830), הוגה פוליטי שוויצרי־צרפתי ומהראשונים שהתהדרו בתואר "ליברל", טוען ש"הסדר החברתי, האופן שבו החברה משפיעה על הפרט […] – אלו הם הכוחות הטרגיים שעלינו לדעת לתמרן. הם המקבילה של הפטליזם אצל הקדמונים".
קונסטן הבין שמשהו יסודי השתנה, יסודי הרבה יותר מחוסר האמונה של בני זמנו באלות הגורל. עם כניסתנו לעידן המודרני, הפכנו לאינדיבידואלים. חדלנו לראות את עצמנו כחלק מסֶדר הוליסטי, משרשרת ארוכה של הוויה הנמתחת מהשמיים אל השאול ומכפיפה אותנו לסדר קבוע מראש, שאליו היה נכון והכרחי להתאים עצמנו. כיום מרכז חיינו הוא האוטונומיה שלנו, והאיום על האוטונומיה הזו לא מגיע מהאלים אלא מהממשלה ומבתי המשפט. המדינה מחזיקה כעת בכוח שהיה פעם נחלתם של זאוס או של אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.
הדרמה המודרנית מתממשת בדרך החתחתים הכרוכה בחיים תחת שלטון. למן מידה כנגד מידה של שייקספיר ועד למשפט של קפקא, אנו עדים לחיכוך הבלתי נמנע בין הפרט למערך הפוליטי־חברתי. וכשם שליבה של האמנות פועם פוליטיקה ולא תיאולוגיה, כך גם ליבה של הדת.
היכן הלב של הנצרות
היכן נמצא ליבה של הנצרות? תמיכתם המאסיבית של אוונגליסטים בדונלד טראמפ עוררה ספקות לגבי מידת מסירותם לעקרונותיהם המוצהרים. הפורעים שהסתערו על הקפיטול ב-6 בינואר 2021, אחזו בלא מעט צלבים ובפוסטרים של ישו חובש כובע של תנועת MAGA. לאחר שהצליח לחדור לתוך הקפיטול, ג'ייקוב אנתוני צ'נסלי, המכונה "השאמאן של QAnon", הוביל תפילה מעל דוכן הסנאט, והודה לאלוהים שאִפשר לו ולשותפיו "לשלוח לכל הרודנים, הקומוניסטים והגלובליסטים את המסר שזו האומה שלנו, ולא שלהם". אחרים שרו: "טראמפ הוא הנשיא, ישו הוא המלך", במעין שעטנז של דת ופוליטיקה שבמסגרתו התואר "בן האלוהים" נוטה יותר לכיוון המלוכני מאשר לזה השמיימי. כרזת בחירות אחת הכריזה: "ישו 2020".
ללא ספק, מדובר כאן בלאומנות נוצרית. דת ופוליטיקה שוביניסטית שזורות פה זו בזו, אולם ראוי לשים לב כי בתווך, מקומה של המסורת הדתית הצטמצם מאוד. למעשה, הנצרות המסורתית, עקרונות האמונה, האתיקה, הטקסים והמנהגים נדחקו כולם למושב האחורי באוטובוס קמפיין הבחירות הזה, אם בכלל נמצא להם מקום. ניכר חוסר רצון עמוק לאפשר לאמונות ולאיסורים המסורתיים להוות מכשול בדרך לפוליטיקה הרצויה, והמיזם כולו אינו קשור עוד בפולחן. נכון, שם האל ממשיך להישמע, אולם הוא כבר לא מעלה על הדעת דמות אב טרנסצנדנטלית כל־יודעת, אלא מנהיג פוליטי־מפלגתי.
זוהי שבטיות, אבל היא לא נובעת מחוסר אמונה או לחילופין מבורוּת. ההליכה לכנסייה איננה ממתנת אותה, היא מעצימה אותה. לפי נתוני Pew Forum שנאספו בחודשים שלפני הבחירות בארצות הברית ב-2016, 77 אחוז מהאוונגליסטים הלבנים שהולכים לכנסייה לפחות פעם בחודש, אמרו שהם יצביעו עבור טראמפ. מבין אלו שנוהגים ללכת לכנסייה מדי שבוע, 78 אחוז אמרו שיצביעו עבורו. ורק 67 אחוז מאלה שנוהגים ללכת לכנסייה פחות מפעם בחודש אמרו שהם יצביעו עבור טראמפ.
בספרם Taking America Back for God ("לוקחים את אמריקה בחזרה למען האל") אנדרו ווייטהד וסמואל פרי מציגים נתונים נוספים הממחישים כי "אותם האמריקאים שדוגלים בצורה הנחרצת ביותר באמונות לאומניות נוצריות נוטים גם להיות הדתיים ביותר, כפי שניתן למדוד מפעילויות כמו הליכה לכנסייה, תפילה וקריאת כתבי הקודש". הם גם מסיקים ש"הנצרות של הלאומנים הנוצרים היא יותר מאשר דת גרידא… היא אתנית ופוליטית כשם שהיא דתית".
אם הנצרות של הברית החדשה היא דת אוניברסלית, הרחוקה מהשבטיות, הרי שהדת שמתעצמת כיום מבכרת את הפוליטיקה על פני כתבי הקודש. בהתייחסו לטראמפיזם כַביטוי המרכזי של הלאומנות הנוצרית, מגיע הסוציולוג פיליפ גורסקי למסקנה דומה וקובע ש"הטראמפיזם הוא, בין היתר, גרסה מחולנת של הלאומנות הנוצרית הלבנה, וכי התומכים האוונגליסטים הנלהבים ביותר של טראמפ הם למעשה יותר לאומנים מאשר נוצרים"
[המשך המאמר באתר תלם. המאמר קיים גם באנגלית, באתר כתב העת Nexus]
לולאת האל 
ישבתי בחג הזה וקראתי רצף אדיר של פוסטים שלך…. עוד מלפני שנים… עונג צרוף!!
האם אפשר לשלוח לך את הספר שלי "גן עדן זה כאן"? ואף להזמין אותך לאחר מהסמינרים שלנו? יהיה לי לעונג וכבוד אם תמצא לנכון לכתוב על השיטה.
בברכה, פריידי מרגלית
אהבתיאהבתי
תודה פרדי. כתוב לי למייל: tomer.persico בתוך shi.org.il
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
היהדות ולהבדיל ההינדוהיזם התחילו כתרבויות לאומיות אמוניות, שעיקר יחסן לעולם הזה ולא לעולמות עליונים. אני מאוד מתפלא על כך, שאתה מתפלא על השאיפה לשוב לכך.
חבל שאתה לא דן במאמרך המלא באסלם הערבי כדת האימפריליזם-השבטי, לדעתי התופעות שם הרבה יותר חזקות ובעיתיות.
אהבתיאהבתי
שים לב שהתייחסתי לכך בנוגע ליהדות.
בקשר להינדואיזם, הוא לא התחיל כתרבות לאומית או אתנית. יש מגוון עצום של עמים בהודו, שהיו מחולקים לממלכות שונות. ככל שאפשר לדבר על הינדואיזם מדובר במסורות שונות שהיו משותפות לעמים שונים.
בקשר לאסלאם, פונדמנטליזם הוא תופעה שונה. דווקא שם יש יותר דת, פחות לאומיות. לכן מדינות לאום ערביות אינן מוצלחות במיוחד.
אהבתיאהבתי
האם ההינדוהיזם ברובו לא התחיל מתרבות-דתית של עם, שדיבר סנסקריט?
בקשר לאסלם התיחסתי לשבטיות ואמפריליזם. יש קשר בין האסלם הערבי למנהגים ומסורות ערביות קדם אסלמיות. לכן מרבית הלא-ערבים, שלא נוהגים לפי מסורות אלה נחשבים למוסלמים פחות טובים אצל הערבים. דוגמאות: יחס המהדיה במאה ה-19 בסודן כלפי הטורקים ודאע"ש כלפי הטורקים והכורדים.
הטריריטוריות, שנוצרו בזמן האימפריליזם האירופי הם ללא תרבות לאומית משותפת ולכן אינן מדינות לאום.
אהבתיאהבתי
עצם המילה "הינדואיזם" היא תוצר מודרני שהבריטים רקחו. בפועל ישנה תרבות מאוד מאוד מגוונת, שמאמינה בהמון אלים ואלות וגם זאת בצורות שונות (קורבנות? תפילה? מדיטציה? מוניזם? דואליזם? אל פרסונלי? אל אבסטרקטי? וכו' וכו'). סנסקריט היתה שפת הקודש של חלק מהם, בעיקר בצפון הודו. בדרום דיברו טמילית. הבודהה דיבר פאלי. ובטווח היו המון המון שפות נוספות. יש שם בפועל כמה וכמה קבוצות אתניות שונות, כולל סממנים פיזיים שונים.
לגבי אסלאם, מאה אחוז, רק שזה שונה מנושא המאמר, שהוא השימוש הדתי בלאומיות.
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
האם התופעה הכללית של דילול העומק התיאולוגי בתרבויות השונות והפיכת מרכיבן הדתי לחלק מהנוף הפוליטי, כתוצאה מהמודרניות, לא נמצאת בתרבות הערבית מוסלמית?
בתרבויות שונות התופעה הכללית מקבלת צורות אחרות בכל תרבות. לכן: ביהדות הכיוון לאומי אתני. באוסף העמים ההינדים הזדהות פוליטית עם המרכיב התרבותי המשותף להם. ובאסלם-הערבי הכיוון אימפריליזם ושבטיות. למעשה המודל הדתי האירופי, שהמודרניות עירערה, זר לתרבויות אלה.
אהבתיאהבתי
אני מסכים שיש תופעה כללית של דילול העומק התיאלוגי, וכמובן זה משותף גם לתרבויות המוסלמיות. אני פשוט חושב שזה מתרחש אחרת אצלן. יותר פונדמנטליזם, פחות דת לאומית. אולי באמת מפני שהתרבויות האלה עברו מודרניזציה באופן שונה. יש הרבה מה לכתוב על זה, פשוט המאמר שלי עוסק בתופעה קצת שונה.
אהבתיאהבתי
היי תומר,
לדעתי אתה מחמיץ את הנקודה כמו רוב ככל השבט שלך (שמאלנים אינטלקטואלים קוראי "אל בלדנא" – הארץ).
הנקודה היא אחרת:
טראמפ הוא ריאקציה, תגובת נגד, להשתוללות של הפרוגרסיבים שאנחנו נוכחים לה בשבועות הללו, אך היא תהליך השתלטות של שנים רבות.
רוב האמריקאים דתיים.
הם לא רוצים את הטירוף הפרוגרסיבי בנושאי מגדר, את הwhite guilt שמוחדר אליהם בתקשורת יומם ולילה, את ההגירה ללא מסננות שממלאת את רחובותיהם בפשע, הם לא רוצים תמיכה בחמאס הם מעדיפים את ישראל, הם מאמינים בערכים נוצריים, נמאס להם מה"פוליטיקלי קורקט" ועוד.
ההשתלטות הפרוגרסיבית על המדיה, האוניברסיטאות, הממשל הדמוקרטי ועוד הגיעה למימדים הזויים, זה מה שהצמיח את טראמפ ובצדק!
Make America great again
היא בהחלט סיסמה המבטאת מה שמרגישים רוב האמריקאים – שכרגע אמריקה רחוקה מלהיות "גרייט", ולמה? בגלל "מתקפת ערכים" של שמאל קיצוני כדוגמת ברני סנדרס והסקוואד, שמסרסת את אמריקה!
בהחלט יש טירוף בימין הקיצוני האמריקאי שראינו את שיאו באירועי הפריצה לקפיטול. אך כאשר אנחנו משווים את הטירוף הזה לטירוף באוניברסיטאות ובממשל ביידן? אישית אני מעדיף את הטירוף הימני. הברית הלא קדושה בין איסלאם קיצוני לפרוגרסיבים, היא הרבה יותר מסוכנת לעתידה של ארה"ב מאשר דונלד טראמפ, על כל מגרעותיו.
בתודה
יוסי כהן
אהבתיאהבתי