על רקע התמיכה שלי בחיסול תוכנית הגרעין של איראן ואף מיטוט המשטר האיראני רבים מחבריי שואלים אותי בזמן האחרון: תומר, התחרפנת?
ובכן הרשו לי להסביר.
האינסטינקט הבסיסי של השמאל ביחסו למלחמה ולהנהגה שמובילה למלחמה הוא חשד. סיפורי גבורה וחישול לאומי במערכת האש והעופרת אינם החומר שממנו עשויים החלומות שלנו. אנחנו יודעים, היסטורית, שמי שמרוויח ממלחמות זו אליטה קטנה של יצרני נשק ומצביאים עטורי תהילה ומי שמשלם את המחיר הם ההמונים. אנחנו יודעים שפעמים רבות מלחמה משמשת לא לשחרור אלא לביצור כוח באופן אנטי-דמוקרטי, ואנחנו מאמינים, אידיאולוגית, שחיי אדם הם חסרי תחליף ושתמיד עדיף הסכם על מערכה אלימה. בצדק.
בד בבד, השמאל גם חשדן לגבי מסגרות דתיות, ודאי מהסוג הפנאטי והפונדמנטליסטי. דוֹגמה דתית ועקרונות אמוניים אינם על פי רוב מעצבים את חיינו. התבונה היא סמכות גבוהה יותר מהמסורת והממסד הדתי מוכר לנו – גם אישית כישראלים – כדכאני, ודאי כלפי נשים, מיניות לא-הטרוסקסואלית ו"כופרים". אנחנו יודעים שדת קנאית מובילה לדיכוי הפרט והכלל, וכשהיא מנסה להגשים חזונות משיחיים גם לאסונות בקנה מידה לאומי. וגם כל זה – בצדק.
במלחמה מול איראן שני היסודות האידיאולוגיים האלה מתנגשים. מצד אחד, מלחמה יזומה על ידי ישראל, שבמקרה גם מונהגת על ידי ממשלה שכבר כשלה כמעט בכל תחום וקנה מידה אפשרי. מצד שני, המלחמה היא כנגד אויב דתי פונדמנטליסטי שגם מדבר, כבר עשורים, על השמדת מדינת ישראל.
המצב הזה, על פי מה שאני רואה סביבי, מוביל לקרע פנימי בחלקים שונים של השמאל, כאשר חלק תומכים במערכה מול איראן, גם אם בהיסוס, ואילו חלק אחר מתנגד לה ורואה בה עוד מלחמת שולל שמטרתה מתמצית בשימור שלטונו של נתניהו.
בעוד אין לי שום אמון במניעיו של נתניהו, אני לא יכול לראות במערכה מול איראן מלחמת שולל, וזאת מפני שלמרות שאני אדם דתי בעצמי, אני לוקח מאוד ברצינות את היסוד השני שמניתי לעיל: החשד כלפי מסגרות דתיות פונדמנטליסטיות. נדמה לי שמי שמבטל את חשיבותה של המערכה מול איראן בסופו של דבר פשוט לא לוקח את החשד הזה ברצינות.
ואולי הוא דווקא לוקח אותו ברצינות כשמדובר ביהודים אורתודוקסים פונדמנטליסטים או בנוצרים אוונגליסטים פונדמנטליסטים, אבל לא לוקח אותו ברצינות כשמדובר במוסלמים שיעים פומדמנטליסטים. בכך הוא מפגין יסוד נוסף של השמאל (כמובן בהכללה גסה), והוא הנטייה לביקורת עצמית חריפה, כלומר הנטייה למצוא אשמה קודם כל אצלנו, ורק אחרי זה בצד השני (מה שבא לידי ביטוי בשמאל הרדיקלי כיום בשנאה ממשית כלפי המערב המודרני (אצל הימין נמצאת כמובן המגמה ההפוכה: אנחנו טהורים, הם רשעים)).
כדי לנסות להסביר לאותם חברים למה איראן באמת מסוכנת לישראל, הבא נערוך ניסוי מחשבתי קטן. דמיינו את המציאות הבדיונית הבאה:
אומה עתיקה של תשעים מיליון איש, בעלת תרבות עשירה ומסורת דתית מסועפת, מונהגת על ידי הרב דוב ליאור. אתם יודעים, זה שתמך באלימות המחתרת היהודית בשנות השמונים, שהציע שיש לפסוק על רבין דין מוסר, שקבע שמותר לשנוא שמאלנים, שנשים לא אמורות להצביע בבחירות, שאלימות הנוער היא בגלל קריירת האמהות, שאין להעסיק או להשכיר דירות לערבים, שחטיפת שלושת הנערים היא בגלל חוקים אנטי-דתיים, שיש "לנקות" את הארץ מערבים, שסובלנות ללהט"בים היא אחת הסיבות לטרור ושתומך בכפייה דתית על חילונים בכל מקום שאפשר – הוא איש הדת השולט במדינה כמנהיג העליון.
לצידו, מפקד משמרות המהפכה, בצלאל סמוטריץ'. שר הביטחון: הרב יגאל לווינשטיין. שר החינוך: עמיחי אליהו. שר המשפטים: הרב אלי סדן. מפקד הבסיג': איתמר בן גביר. השרה לזהות שיעית: אורית סטרוק. השרה למעמד האישה: מאי גולן. שר התקשורת: שלמה קרעי. וכו'.
איך תיראה מדינה כזאת? כמו איראן: נחשלת, מפגרת, רודנית, ענייה, אלימה, מסוכסכת, אנטי-ליברלית, אנטי-להט"בית, מצמצמת זכויות נשים, כאשר רוב האזרחים סולדים אם לא ממש שונאים את השלטון, עם חינוך דתי, בלי תקשורת חופשית, בלי חשמל סדיר, בלי עתיד, בלי תקווה ועם הגירה שלילית של משכילים ובעלי אמצעים.
עכשיו תארו לכם שהשלטון הזה שונא במיוחד עם אחר, סתם דוגמא: הפלסטינים. כבר עשורים שהמדינה הזאת מאיימת להחריב את המדינה הפלסטינית, לגרום לתושביה להגר או למות, הכל מתוך שנאה איומה ורצון לממש נבואות דתיות עתיקות שמדברות על הכחדתם וכו'.
דמיינתם? עכשיו מה אתם חושבים יהיה גורלם של אותם פלסטינים אם לשלטון הזה יהיה מספיק כוח לעשות להם מה שהוא רוצה? האם למישהו יש ספק שלו חשב המנהיג העליון דוב ליאור שיש לו הזדמנות לחסל את כל הפלסטינים הוא לא היה לוחץ על הכפתור? ומה יהיה גורלם של הפלסטינים הממשיים כאן אם סמוטריץ' הממשי יהיה ראש הממשלה? דומני שהתשובה ברורה.
עכשיו נחזור לאיראן הממשית, לח'אמנאי וכו'. מה אתם חושבים היה קורה אילו למשטר הפונדמנטליסטי השיעי באיראן היה נשק גרעיני? או מה היה קורה אם היתה לו יכולת להמטיר בבת אחת לא מאות אלא אלפי טילים בליסטים על ישראל? מי שסבור שסמוטריץ' מסוגל להורות על ג'נוסייד (ואני סבור כך), חייב להאמין שמקבילו השיעי מסוגל להורות על ג'נוסייד.
הפשע האקדמי הכי גדול הוא לומר על שתי תופעות תרבותיות שהן אותו דבר. אז כן, ברור שיש הבדלים. אלה מסורות שונות ולכל אחת יסודות חברתיים, היסטוריים ותיאולוגיים שונים ודרכי הבעה שונות. אבל זה אותו ז'אנר דתי, שפועל על פי אותו הגיון פנימי. זו אותה תופעה דתית מודרנית שמתנגדת למודרנה. זה אותו הטיפוס שדוגל בפרשנות צרה למסורת, באמונה דוגמטית וקיצונית, בראיה היסטורית מונוליתית, שחושב שכל האמת אצלו ושמוכן להפעיל אלימות כדי להגשים אותה.
כפי שאפשר להבין למה פונדמנטליסטים יהודים רוצים – באמת רוצים ופועלים לטובת – מדינת הלכה, הקמת בית מקדש ומחיית עמלק, כפי שאפשר להבין למה פונדמנטליסטים נוצרים באמת רוצים לאסור הפלות, מלחמת גוג ומגוג וביאתו השניה של ישו, כך לא אמור להיות קשה להבין שפונדמנטליסטים מוסלמים באמת וברצינות לגמרי רוצים מלחמת קודש ג'יהאדיסטית ו"מוות לישראל" – ופועלים לטובת הענין.
לכן, אגב, יש אפס התנגדויות באירופה למלחמה הזאת. אירופה, שלא ידועה בחיבוב יתר של המבצעים הצבאיים של ישראל, שרק לפני שבועיים הטילה סנקציות על סמוטריץ' ובן גביר, פחות או יותר הפריחה לנו נשיקה ואיחלה לנו בהצלחה. אם תבדקו את הודעת ה-7G מלפני שבוע תראו שיש שם הכל חוץ מאמוג'י לב. קנצלר גרמניה אפילו אמר את המילים המפורשות: ישראל עושה את העבודה המלוכלכת עבור כולנו. כי כולם יודעים שאיראן גרעינית היא סכנה איומה לעולם כולו. כי כולם מתעבים פונדמנטליזם דתי.
אני לא יודע מה יהיה בסופה של המלחמה הזאת. אני לא יודע אם היא מנוהלת כפי שצריך. אני לא יודע אם כניסת ארה"ב למערכה תאריך או תקצר אותה. אני לא יודע אם נצליח להניע תהליך שבסופו מיטוט השלטון במדינה (מעריך שכן). אני לא יודע אם נתניהו יצליח להתעלות על עצמו ולא לגרור את המערכה הזאת מסיבות פוליטיות קטנות ולטובתו האישית. בנוסף אני חרד מאוד ממה שקורה עכשיו בעזה וביו"ש תחת ערפל המלחמה וממה שנראה כהמשך הפקרת החטופים, צמצום נוסף, פושע ומרושע, של השטחים ההומניטרים בעזה והרחבת הטיהור האתני של קהילות ברצועה ובגדה.
אני כן יודע שאף אחד לא המציא את האיום האיראני, שהשלטון האיראני הוא דתי פונדמנטליסטי קנאי והיה והינו מסוכן באמת לישראל ולעצם קיומה, ושהוא היה מנסה, לו רק חשב לשניה שיצליח, להשמיד אותנו על זקננו, הורינו, טפנו ועוללנו ולהפוך את כולנו בלחיצת כפתור לאפר נשורת גרעינית. בהצלחה לחיל האוויר, למיירטים, לכולנו.
לולאת האל 
חדשן=חשדן
אהבתיאהבתי
תודה תומר על ההצגה הבהירה והמנומקת, אני איתך, הלוואי שמשהו ישתנה בגישה הפנימית – פה בבית ומול עזה ויו"ש בעקבות המהלך ההכרחי הזה
אהבתיאהבתי
אין לך בושה!
תמשיכו לעשות דמוניזציה למנהיגי הימין, אבל מי שידו קלה על ההדק בשפך דם (יהודי או ערבי) זה דווקא השמאל לדורותיו
אהבתיאהבתי
התראת בורג במכונת הרעל 👆
אהבתיLiked by 1 person
בגדול מסכים עם הניתוח, עם כמה הערות: לחמאס לא חסר פונדמנטליזם דתי, וגם לחיזבאללה ולעוד ארגונים איסלאמיים רבים ומגוונים שכולם היו מעלימים אותנו בצורה לא הומניטרית במיוחד ברגע שזה היה מתאפשר. גם המנטליות של האוכלוסיה בתוכה הם חיים הרבה פעמים מאפשרת תמיכה די רחבה באג'נדה שהם מקדמים.
ברור שתמיד עדיף פתרון דיפלומטי, אבל לא תמיד יש עם מי לדבר. וכן, המחשבה שיום אחד גם לא יהיה אפשר לדבר איתנו צריכה להטריד אותנו. מקווה שזה לא יקרה לנו.
אהבתיאהבתי
את הדמוניזציה הם עושים לעצמם בהצלחה בלתי מבוטלת
אהבתיאהבתי
כל התיאור הנ"ל יכול היה להיות מדויק לולא הקשרים היסטוריים ועכשוויים של קולוניאלים ופוסט אימפריאלים של המרחב שמשאירים בהכרח אוכלוסיות מסוימות כפופות בלעדיות לדין הבינלאומי ובנחיתות צבאית מתמדת ביחס "למערב", שעל שמו רשומים פי כמה פשעי מלחמה……….
תפיסה שאותה איראן מבקשת לאתגר בייחוד לאור העבר הספציפי שלה מול ארה"ב וישראל (ולא תור הזהב המדומיין שמסופר פה…). ישראל וארה"ב שאינן כפופות לדין הבינלאומי מסוכנות פי כמה מאיראן סף גרעינית. (ביחד סחר הנשק של מדינות אירופה והתמיכה בטיהור האתני של הפלסטינים),
כל הטיעונים על אופי המשטר הנורא באיראן בטלים לאור העובדה שתמיכה במשטרים אפלים אינם מהווים קריטריון לדבר בזירה הבינלאומית בכלל, ובעבור ישראל וארה"ב בפרט.
כך שלא זו בכלל השאלה. השאלה היא באיזו זכות ארה"ב, וישראל, על השמדות חוזרות ונשנות של אוכלוסיות, ועליונות צבאית שברור שהיא פי כמה מאיראן, מפרות ריבונות של מדינה אחרת בכזו תמיכה של מי שמכנים עצמם "שמאל". בייחוד לאור ההיסטוריה החוזרת שהדבר מוביל לאסונות.
אהבתיאהבתי
אתה צודק לגמרי, ווקים כמוך חושפים עד כמה ליברלים כמו פרסיקו איבדו את דרכם לנצח.
מרוב פחד הוא כותב מאמר מפותל מלא בניים דרופינג שלא באמת מראה איך האמונות שלו מסתדרות עם העניין.
העניין הוא שפרסיקו רוצה להישאר איתנו, היהודים בתוך בית המדרש ועל כן צדקתו. ולך הפוסט קולוניאל הצודק אין זכות קיום כאן, אנטישמים קטנים מריחים את הצביעות שלך. הם יגמרו אותך ברגע.
אהבתיאהבתי
אתה משקר!
לישראל אין הקשר קולוניאלי, אנחנו היהודים מפה, גלינו מפה, וכאן מקומנו.
ישראל לא יותר חזקה, הפלסטינים הם חלק ממארג רחב שאיראן ממלאת בו תפקיד חשוב ומטרתו להשמיד את מדינת ישראל ולמחוק את העם היהודי (הא בהא תליא).
הזהות הפלסטינית הומצאה למען המטרה הזו, היא מקודמת על ידי קבוצות כח בכל העולם. היא מחקה האופן מלאכותי אלמנטים רבים מהזהות היהודית כדי לממש מטרה זו – הפליטות, הקשר לארץ, מעטים מול רבים וחלשים מול חזקים.
בולשיט! אף אחד בעולם לא רודף ולא ירדוף אחרי קהילות פלסטיניות גולות. להיפך, קהילות אלו מטילות מורא בכל מקום שהן נמצאות ולולא שימור הפליטות המלאכותי היו נטמעות ונעלמות בגוים.
ארצות הברית וישראל אינן משמידות אוכלוסיות, זה שקר בוטה במיוחד למול משטרים כמו איראן שהשאיפה המרכזית והמוצהרת שלו היא השמדת ישראל.
ואגב טיהור אתני, זו עומדת בבסיס האידאולוגיה הפלסטינית מחמאס ועד הפתח ביחס ליהודים ולמדינת ישראל. זה שקר גס שישראל נוקטת בכך.
אהבתיאהבתי
אכן מאמר מעמיק וחושף שוב איך המתבונן מגדיר מושגים ..
נזכר במאמר לא זוכר מתי שכתבת בנושא מישל פוקו וההתחברות שלו ראה למהפכה האיראנית …
בהחלט חיים. הנה גרסה עדכנית, משולבת, מקיפה ומחודדת יותר — שמשקפת את מורכבות המצב: התמיכה הרחבה שישראל זוכה לה מול איראן, הסכנה הממשית שמציבה איראן לא רק לישראל, והדרישה שישראל תייצג את הערכים שהיא עצמה דורשת מהעולם:
⸻
כותרת:
ישראל, איראן והמערב: מאבק צודק, מראה מורכבת
מאת: בינה המלכותית
בשלהי שנות ה־70, הפילוסוף מישל פוקו ראה במהפכה האיראנית מבע של רוח אותנטית שמתקוממת נגד הניכור המערבי. אלא שהרוח הזו הפכה עד מהרה לדיקטטורה תיאוקרטית מדכאת. ההיסטוריה הוכיחה שפוקו טעה — אך ההיקסמות הרומנטית מהפונדמנטליזם נמשכת עד ימינו, כשאינטלקטואלים מסוימים עדיין מצדיקים טרור בשם “מאבק אותנטי”.
והנה, כעת, ישראל מוצאת את עצמה בעמדה הפוכה אך מקבילה: לא עוד המדינה שמואשמת בפונדמנטליזם, אלא זו שנלחמת בו – במובהק ובזירה רועשת.
איראן אינה מאיימת רק על ישראל — היא מסכנת את יציבות האזור כולו. הפצת האידיאולוגיה השיעית הקנאית, מימון טרור בלבנון, סוריה, עיראק, תימן ועזה, וקידום תוכנית גרעין במקביל לקריאות פומביות להשמדת מדינת ישראל — כל אלה אינם רק איום נקודתי. הם מהווים סכנה אסטרטגית בינלאומית.
זו הסיבה שבשבועות האחרונים, למרות התלהטות הזירה, מדינות רבות במערב, כולל ארצות הברית, גרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה ועוד, מביעות תמיכה — גלויה ולעיתים שקטה — בפעולות שישראל מבצעת באיראן. הן מבינות שמדובר במאבק צודק של מדינה ריבונית נגד אויב המצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד אותה.
ולא רק את ישראל: איראן לא מבחינה בין יהודי לערבי, בין דרוזי לנוצרי. היא אינה מאיימת רק על “הכיבוש”, אלא על הקיום עצמו של כל אזרחי ישראל — באשר הם. לכן, מאבק זה נתפס כלגיטימי ואף הכרחי בעיני רוב העולם הדמוקרטי.
⸻
אבל בדיוק בנקודה זו צפה שאלה קשה אך מתבקשת:
אם ישראל רואה את עצמה כשליחה של העולם החופשי, וכמגינת הערכים הליברליים מול הפונדמנטליזם הרצחני — האם היא גם נאמנה לאותם ערכים בבית פנימה?
התמיכה שמקבלת ישראל מבחוץ אינה צ’ק פתוח. היא נובעת בין היתר מההנחה שישראל היא חלק מהמערב: מדינה דמוקרטית, פלורליסטית, ליברלית. אך בשנים האחרונות, מבנה השלטון שלה מצביע לעיתים על כיוון שונה: ריכוז סמכויות, החלשת מערכת המשפט, חקיקה דתית גוברת, חוסר שוויון בין אזרחים, והתעצמות כוחות פונדמנטליסטיים בתוכה.
כל אלה יוצרים דיסוננס: ישראל מדברת בשפת המערב — אך נראית לעיתים כמי שמתרחקת מערכיו.
⸻
העולם עוקב. והוא רואה.
וכאן נשאלת השאלה: האם נוכל, לאורך זמן, לבקש מהעולם לשפוט אותנו לפי ערכיו — מבלי שנחיל את הערכים האלה על עצמנו?
האם אפשר לדרוש תמיכה בשם זכויות האדם — אך לזנוח אותן כשמדובר ביריב פוליטי או קבוצת מיעוט?
⸻
אין ספק: המאבק באיראן הוא מוצדק. התגובה הישראלית נדרשת, לעיתים הכרחית. אך לצד ההתגוננות הצבאית, עלינו לבחון גם את ההשתקפות האזרחית, המוסרית, החוקתית.
ישראל יכולה וצריכה להיות קו החזית של העולם החופשי. אך כדי שהעולם החופשי ימשיך לתמוך בה — עליה גם להיראות ככזו.
כי במלחמה על קיום, לא די לנצח — צריך להישאר ראויים.
והעולם, כמו ההיסטוריה, לא שוכח את זה.
אהבתיאהבתי
יישר כוח לך כתמיד.
כמו שכתבת, המלחמה היא נגד אויב ששם בראש מעייניו הגלויים להשמיד אותנו, וזו מניעה פשוטה של "הבא להרגך". גם אם הייתי רוצה שהעולם יהיה אחר, המסקנה שהמלחמה הזו נחוצה וחשובה, למרות המחירים הקשים ובתקווה שיצטמצמו כמה שניתן, היא מסקנה מתבקשת.
עצוב בעיני שכדי להגיע למסקנה הפשוטה הזו לגבי המלחמה, צריך לעבור דרך השחרת הימין אצלנו ו'דמיון מודרך' שלהם כאייתולות, החל מהכותרת ועד מרבית התוכן במאמר (עם שורת הסתייגות קלה לגבי הקושי בהשוואה בין תרבויות). כאילו אין דרך אחרת לקבל משמאל חותמת כשרות למלחמה, שנועדה להציל את חיינו וחיי הילדים של כולנו מכל הצדדים.
לא כותבת את הדברים מתוך אהדת הדמויות שהזכרת והגישה שלהן. בכלל לא. רק חבל בעיני שזו הדרך וההצדקה.
בהצלחה לכולנו ושנזכה לעתיד מלא יותר באהבת אדם בכל הזירות
אהבתיאהבתי
שלום רב,
אבקש לשנות את כתובת המייל שלי ברשימות דיוור אצלכם.
כתובת המייל החדשה היא:
lipazvi@gmail.comlipazvi@gmail.com
אנא הסירו את כתובת המייל הישנה שאצלכם
הכתובת להסרה היא:
lipazvi@openu.ac.illipazvi@openu.ac.il
בשאר הפרטים לא חל כל שינוי
תודה
ליפז ויניצקי
ת.ז 055354062
אהבתיאהבתי
אז זה הדרך לשכנע את השמאל בנחיצות התקיפה, להגיד שזה כמו הימין הישראלי.
סליחה, זה חולני.
אהבתיאהבתי
קשה כבר להתייחס לדברים שאתה כותב לגופו של עניין כי אתה כבר לא מתייחס לגופם של אנשים. ההקבלה שלך בין אנשי המשטר באיראן לאנשים בישראל שאתה מציין טועה בדבר המרכזי שהאנשים שציינת בישראל הם אנשים שמעריכים את תרבות המערב ורואים בה ערך בפני עצמו בניגוד לאנשים בטהרן שהמטרות שלהם אינן רווחת בני עמם ואין להם כבוד לתרבות המערב. לרוב האנשים שמנית אכפת מעם ישראל והשנאה לפלסטינים אינה מניעה אותם (אולי בן גביר). מרוב העיסוק שלך בצלם האלוהים שבאדם אתה שוכח לפעמים להבדיל בין סוגי אדם שונים. ובעיקר נראה שאינך רואה את האיסלאם בכלל והשיעי בפרט כבסיס לחשיבה של אויבינו בטהרן, ועל היהדות שמניעה את החלק מן האנשים שמנית אני לא יודע כמה אתה בקי בה. הרבדובליאור עסוק בעיקר בשפיר ושיליא ובהוויות אביי ורבא. שאר הדברים שמנית אינם עומדים בראש עיסוקיו. אכפת לו מבני עמו כמו גם לרוב האחרים גם אם זה נראה לך מעוות. אני חושב שתמיד היית אדם יהיר וכנראה שיש לך סיבות טובות להיות כזה, אבל הבועה שאתה שרוי בה מקלקלת את השורה.
אהבתיאהבתי
ממליץ לך לקרוא את הפוסט של עידן לנדו בנושא. אולי זה ישנה את גישתך:
https://idanlandau.com/2025/06/28/12-ימים-של-הנדסת-תודעה/
אהבתיאהבתי
בניתוח של איראן יש שני קצוות – קצה אחד שמתעלם לגמרי מהאלמנט הדתי השיעי של המשטר, וקצה אחר שרואה בו את חזות הכל. אני לא אומר שצריך לאמץ את הגישה שרואה באיראן שחקן רציונלי לגמרי במגרש הבינלואמי, אבל נדמה לי שגם לבטל את ההיסטוריה של איראן מאז המהפכה זה מוגזם. בפעולות שלהם למול מדינות אחרות הם מגלים גמישות, תומכים במדינות נוצריות (ארמניה) מול מדינות מוסלמיות (אזרבייג'ן), ופועלים *לא רק* על פי האידאולוגיה הדתית. איראן חושבת לישראל יש נשק גרעיני. לשיטתך, אם היינו מדינה של 90 מיליון בני אדם, נשלטים בידי דוב ליאור וסמוטריץ', והיה לנו אויב נורא, שיש לו נשק גרעיני, היינו חושבים שאנחנו יכולים להשמיד אותו? היינו פועלים באופן לא מחושב כך, או שגם דוב ליאור היה מבין מה זה M.A.D?
אהבתיאהבתי
תודה רבה על התגובה. אני חושב שאתה צודק, ואסור להפוך את הפונדמנטליזם האיראני לחזות הכל. אנחנו רואים במו עינינו, היסטורית, שאיראן מתנהגת כשחקן רציונלי פעמים רבות. עם זאת, אותה היסטוריה מעידה שהיא מתנהגת באופן אי-רציונלי לגמרי כאשר מדובר בישראל. ראה כמה מאות מיליארדים היא השקיעה בבניית "טבעת האש" שלה סביב ישראל, במימון פרוקסיז וחימושם, בהטיית האג'נדה הבינלאומית שלה לכיוון הזה – וזאת כאשר אזרחיה נאנקים תחת עוני, אבטלה ותשתיות של עולם שלישי. יש כאן ספציפית משהו אובססיבי, שמזכיר את הפיכתה של רצועת עזה למחנה צבאי במקום לגן פורח על ידי חמאס.
האם זה אומר שאיראן היתה מתקיפה אותנו באטום? ודאי שאין בזה ביטחון. אבל ודאי שזה איום ממשי מאוד. אגב, אולי היא היתה רציונלית מספיק ופשוט נותנת לחות'ים לירות עלינו טיל, או לחיזבאללה להחדיר איזה שהיד עם מזוודה… ואולי המנהיג העליון הבא היה מחליט שהוא יוציא ממחבואו את האימאם הנעלם על ידי כניסה למלחמת גוג ומגוג עם ישראל, בדומה לרצונם של חלק מחברי המחתרת היהודית (יהודה עציון וכו') להביא את הגאולה על ידי פיצוץ אל אקצא…. מה, הם לא ידעו שזה לא רציונלי לפתוח במלחמה נגד כל העולם המוסלמי? וכו'.
בקיצור, אני מחזיק שהסיכוי מספיק גדול כדי שאי אפשר יהיה לקחת אותו. ושוב אני אומר: אילו הרב דב ליאור או בצלאל סמוטריץ' – או יהודה עציון – היו עומדים בראש מדינה עם נשק גרעיני, האם אויביה, שהם הצהירו שוב ושוב על רצונם להשמיד, היו יכולים לישון בשקט?
אהבתיאהבתי