3 דוגמאות לחוסר הבנה בפסיכולוגיה של הדת

החרדים "צבועים"

בגליון האחרון של כתב-העת "תכלת" מופיע מאמר ביקורת של ידידי אהרן רוז על ספר של קימי קפלן, "בסוד השיח החרדי". הנה ציטוט, שמדבר על החוזרים בתשובה לתוך הקהילה החרדית, שאני רוצה להתייחס אליו:

הבעיה האמיתית נעוצה במטען החילוני שמביאים עמם המצטרפים החדשים וביחס האמביוולנטי שהם מגלים כלפי החברה החרדית שבה הם מבקשים להתערות. ספרות חרדית מגוונת דנה בשאלה עד כמה צריך החוזר בתשובה להתנער מחייו הישנים ולהתנתק מכל קשר אליהם. החוזרים בתשובה, מצדם, מוטרדים מגילויים של חוסר עקביות בקרב החרדים, המעידים בעיניהם על צביעות.

המשפט האחרון מעניין בעיני ומלמד רבות: החוזרים בתשובה מאוכבים לגלות שהחרדים הם בני אדם! כן, שהם מחפפים איזו מצווה פה ושם, שהם לא תמיד שומעים לרבנים, ושומו שמיים, שלפעמים הם פשוט חוטאים! האכזבה הבלתי נמנעת הזאת לא באה לדעתי רק מאותו להט עיוור שמחמם את מוחם של חוזרים בתשובה רבים, כאילו הנה הנה הם מצטרפים לחיקה החם של חברה מושלמת שחיה חיים של הרמוניה, קדושה וטהרה צרופה. זה כמובן קיים, אבל כאן מדובר גם בחוסר הבנה כלל-חילוני (והחוזרים הרי הם באים מהחברה החילונית) לגבי החברה הדתית.

הטעות היא פשוטה: אותם חוזרים בתשובה מציירים בעיני רוחם דיכוטומיה בה מצד אחד ניצבים גאים וטהורים שומרי תורה ומצוות, ומצד שני מתבוססים בטומאתם חילונים עלובים. תמונה זו נשענת על ההנחה החילונית כאילו אם יש לך כיפה אתה אמור לייצג איזו צדיקות אידיאלית. המציאות כמובן היא לחלוטין שונה: הדיכוטומיה בין "טובים" ו"רעים" נמצאת (כמובן) בתוך כל חברה וחברה, ואף (כמובן, כמובן, כמובן) בתוך כל אדם. החוזרים בתשובה לא מחליפים חברה חוטאת בחברה צדקת, אלא רק את המסגרת והכללים שבתוכם ועל פיהם קובעים מי חוטא ומי צדיק. השפה האתית שונה, לא בני האדם.

ובכלל, כמה עיוור צריך להיות כדי לא להבין שהחטא הוא חלק אינטגרלי מהדת? הרי רק מי שדתי יכול בכלל לחטוא! ברור שחרדים רבים עוברים על מצוות התורה. זה ברור גם לרבנים שלהם. ולא רק זה: הרבנים לא כל כך מודאגים מזה, כל עוד אותו חוטא מודע למעשיו ומבקש תשובה. הרי זה כל העניין: החטא פשוט צריך להיעשות, ולהתכפר, בתוך המסגרת, זה הכל. תודעת האשמה של החוטא היא הסימן המובהק שהוא עדיין דתי, ולכן אין כל בעיה: הוא נשאר "שלנו".

בלייר מתקתל

העו"ד המבריק, וראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, התקתל, כלומר קיבל על עצמו את ה- Catholic Faith, וחדל להיות נוצרי אנגליקני. בכך הצטרף לאשתו וילדיו הקתולים, ויוכל לחגוג איתם מיסות ולקבל במשותף את אותם קרקרים קטנים שהופכים באורך פלא בגרונותיהם של המאמינים לבשרו של ישו (מי שאינו קתולי לא יכול להשתתף בטקס, כפי שלמדתי על בשרי). אז נכון שהוא כנראה עשה את זה גם כדי להיות יחד עם המשפחה, ובכל זאת, אין ספק שהמעבר של בלייר הוא גם צעד אישי ורציני, ובכך נשזר כאבן חן מנצנצת בכתרה של הכנסייה הקתולית, שנדמה שיוזף רצינגר, כלומר בנדיקטוס ה- XVI השמרן, דווקא מעניק לה ברק מחודש.

הנה וידאו על כך (ראו איזה סטייל יש לקתולים):

בביקורת מבריקה של אביעד קלינברג על ספרו של אדם ברוך (מלפני שנתיים נדמה לי), הוא רומז שברוך הוא סנוב: "המלה הזאת היא קיצור של הביטוי הלטיני 'סינה נוביליטטה', ללא אצולה. הסנובים לא היו אצילים, אבל גם חלק מן "האספסוף" לא רצו להיות. בארץ, הסנוביות הזאת באה לידי ביטוי לעתים בדבקות בדת – לא מתוך אמונה בבורא העולם, חלילה (מי שטעם ממעיינות השכחה של המודרניות אינו יכול להאמין באמת בבורא העולם), אלא מתוך בוז להמון, לעם הארץ שאינו יודע עוד "צורת אות", שכרסו ריקה מש"ס ומפוסקים. דבקות בדת להכעיס, אמונה ללא אמונה. חישבו על עגנון ועל ליבוביץ'. חישבו על ברוך".

מה שמעניין מאוד עם בלייר לדעתי הוא שהוא לא סנוב, ודתיותו איננה להכעיס. למרות שטעם ממעיינות המודרניות הוא באמת מאמין. עד כדי כך שהוא, כאדם מבוגר ומפורסם ביותר, ממיר את הכנסייה שלו. הוא ממש רציני בקשר לזה. לדעתי זה מדהים, והמעשה הזה של בלייר עוד יכה גלים מבחינת ההשפעה הציבורית והחברתית שלו.

זה קרה כבר לפני יותר משבוע, ומעט אחרי זה כתבה מיודעתני סוזן בלקמור שבתהליך המרת הדת היה על בלייר להצהיר שהוא "מאמין שכל מה שמורה הכנסייה הוא אמת מתוקף התגלות". העניין הוא שלבלקמור קשה להניח שבלייר מקבל כאמת אמונות מוזרות כלידת הבתולין, תחייתו של ישו מהמתים, והיותנו יצורים בעלי נשמה נצחית.

אכן קשה להאמין, אבל בכלל לא צריך. לי ברור שלבלייר ברור שאלו אינן אמיתות בצורה הפשוטה בה אנחנו מבינים "אמת", כלומר כהלימה בין המוצע בטיעון והמציאות האונטולוגית. סביר להניח שבלייר חושב שהן אמת במובן אחר, כלומר שיש באמונות הללו משמעות עמוקה, שיש בהן חשיבות, שהן מצביעות – לא על המציאות האמפירית – אלא על מציאות פנימית, או טראנסאנדטית, או מיתית, או מטאפורית, או נשגבת, או בלתי-מובנת.

הצורך של עיתונאים והוגים שונים (כריסטופר היצ'נס, ריצ'רד דאוקינס) לשלול את הדת ולהציג אותה ככסילות צרופה גובר, לעיתים, על שכלם הישר, וסופו שהם עצמם מוצגים במערומיהם. בלקמור מציגה את בלייר כפתי שמאמין בכל שטות, אבל לא צריך להיות פילוסוף או פסיכולוג גדול כדי להבין שקיימים סוגים רבים של אמת, ושל תפיסותיה בנפשנו. ומה אפשר לעשות, קיימים גם רבדים רבים של דקויות אמונה ונפתולי רוח.

ר' נחמן לא עולה ארצה

תום שגב מגיש לקוראי "מוסף הארץ" השבוע את התגלגלות משבר קבר רבי נחמן באומן, ועושה את זה, כדרכו, בצורה אינפורמטיבית ומשעשעת כאחד. בסיפור הזה חוסר ההבנה לגבי הפסיכולוגיה הדתית מנוכס דווקא על ידי הדתיים עצמם, כלומר על ידי חלק מחסידי ר' נחמן: ליתר דיוק, אלה שמבקשים להעביר את קברו לירושלים. ואכן, רק חוסר הבנה מוחלט יכול לבקש לשלול מרבבות מאמינים את הזכות הנעימה והמרגשת של העלייה לרגל. מה יותר טוב מלעזוב את הבית, לטוס מאות קילומטרים ולהגיע, אחרי מסע מפרך (רק משום התורים שבכל מקום כמובן) למחוז חפצנו הרוחני? מי האובּר-חוֹייכם שמבקש להפוך את קבר ר' נחמן לסתם עוד אתר הילולות ארצישראלי? החסרים קברי צדיקים אנחנו?

כל אחד בעל רגישות מינימלית לנפש האדם יבין מיד שההתרגשות הבאה לנו ממקום קדוש באה לא רק מהמקום עצמו, אלא מהדרך שעשינו עד אליו. אותו מנגנון שהופך סיפוקים דחויים לעזים יותר הוא עתיק כשם שהוא בנאלי, אבל אי אפשר להכחיש את עוצמתו. וכמובן: עצם השהייה בארץ אחרת, זרה, במקום חדש – היש ספק שאלה מגבירים את ההתרגשות, כמו גם את הסיכויים להיפתח מבחינה נפשית? אם יוצאי הצבא קיבלו את הודו, מגיע גם לחרדים אתר של כמיהה ועליה לרגל. וודאי שנס גלוי הוא שבסופו של דבר נשאר הקבר במקומו באוקראינה, ונאמר אומן.

[ב- 15 לינואר אמורה להתפרסם ביוגרפיה לא רשמית על טום קרוז, בה כת הסיינטולוגיה מככבת: על פי הכותב, אנדרו מורטון, כמעט כל רובד בחייו של קרוז, כולל בחירת בנות הזוג שלו, מוכתב על ידי הכת. למתעניינים, הנה הפרטים]

15 תגובות

  1. תומר,

    אפרופו לידת בתולין, נזכרתי שכששפטו את גלילאו, אחד משופטיו הכריז ש"הטענה שכדור הארץ סובב סביב השמש נכונה בדיוק כמו הטענה שהמושיע לא נולד מבתולה. הוא לא ידע עד כמה הוא צדק.

    ועוד בעניין זה: במוצ"ש האחרון הלכתי לשמוע את דרשתו של הרב המקובל שיינברגר בבית הכנסת אוהל מועד בת"א. והיה לו סיפור ארוך ודי אקזוטי על ישוע ועל האופן שבו הוא גילה על עובדת לידתו. אמו, אמר הרב, סירבה במשך תקופה ארוכה לומר לו את האמת על אביו למרות שאנשים כינו אותו "ממזר." אז ברגע מסוים, כשהיא רכנה להוציא כבסים מתוך ארגז כביסה גדול, הוא הוריד את המכסה על צווארה ואיים עליה, שאם היא לא תאמר לו את האמת על לידתו (כלומר על כך שהוא ממזר) הוא יחנוק אותה. וכך נודע לו מיהו אביו (למרות שהרב שיינברגר לא אמר זאת במפורש, יש לי תחושת בטן שהוא לא התכוון לכך שמדובר היה ברוח הקודש).

    לך תבין. איך זה ש-2000 שנה לאחר לידתו של הרב הנצרתי הזה אנחנו עדיין דנים באופן שבו הוא בא אל העולם…

    צ'או
    יגאל

    אהבתי

  2. בלקמור לא מרחמת בכלל.

    אבל אני לא חושב שבלייר מאמין בזה בכלל. אפילו לא קצת. אני אפילו לא חושב שהוא מאמין בלהאמין (נוסח דנט). הוא פשוט מנסה להיות נחמד למשפחה שלו אחרי שנים בהם הוא סחב אותם אחריו במסדרונות השלטון.

    זה כמובן מעורר את השאלה: במה שרין בלייר מאמינה? והילדים? אבל זה כבר סיפור אחר.

    האם בפסיכולוגיה של הדת אתה מכליל גם חשבונות משפחתיים?

    אהבתי

  3. למה אתה מתכוון כשאתה אומר שבלקמור לא מרחמת?

    ואני כאמור לא מסכים איתך בקשר לבלייר. אני חושב שהוא כן מאמין (במובן שציינתי). אבל אני מתאר לעצמי שלא נוכל לדעת לבטח לעולם.

    אהבתי

  4. לפני שנים מספר השתתפתי במיסה יום א' שניהל כומר קתולי ובה השתתפו נוצרים אך לא רק. הידידה שהזמינה אותי לטקס הייתה פרוטסטנטית, והיו נוכחים גם שני מוסלמים, אם כי הרוב אכן היו נוצרים שוויצרים "רגילים".
    כשהגיע תורי לקבל מ"לחם הקודש" לא נראה שהכומר היסס. מה שכן, ההרגשה להיות מוזן מידיו של אדם זר היישר אל תוך פי הייתה מוזרה.
    ולא כל כך נעימה, יש להודות; לא על שום היותי בן דת משה אלא מעצם מוטיב השליטה והכניעות שאפיין את הטקס ושחרה לי כאדם.

    אהבתי

  5. ההבחנה שעשית לגבי חוזרים בתשובה. שהם לא מחליפים חברה חוטאת בצודקת אלא רק את הקוד האתי היא נכונה ויש בה תחושת דיוק.
    אבל בכל זאת, לא רק הקוד האתי משתנה. אלא גם עוצמת הקוד האתי. אצל החילונים נהוג לבדוק את גבולות הקוד האתי וזה אפילו נחשב למשהו מוערץ.
    אצל החרדים העניין הוא הפוך לחלוטין. ללבוש חולצה בצבע הלא נכון, לאמר את המילים הלא נכונות. כל אלא הם חטאים חד משמעיים שהחוטא אותם יודע בברור שהוא חטא. כמובן שיש לחטא מקום בחברה החרדית (כמו שאמרת) אבל החד משמעיות של החטא הרבה יותר חזקה. מכאן גם שהחד משמעיות של טוב ורע הם הרבה יותר חזקים.
    וזה בדיוק הדבר שיוצר את תחושת הצביעות אצל החילונים כלפי החרדים. הבעלות החד משמעית על מה שנכון ומה שלא נכון, אותי זה מאוד מאוד מרתיע מהדת.

    אהבתי

  6. תודה על הדברים. התוספת שלך נראית לי נכונה מאוד: גם החד-משמעיות, האבסולוטיות שבה תופסים את אותו קוד אתי, היא משהו שהוא אופייני לחרדים, וחילונים מודעים לו, ולכן יש בכל זאת גם אמת בתחושה שלהם של צביעות.

    אהבתי

  7. מאמרון קטן על ההמרה של בלייר, מאת כתב רוייטרס. הוא מצטט מאמר שהופיע בבטאון קתולי אמריקאי, שנותן עוד כמה סיבות להתקתלותו של בלייר (פעולות הכנסייה למען העניים, מוטת הכנפיים הבינלאומית שלה), אבל עדיין לא עונה על הזוויות המסקרנות מכולן, הרוחנית והתיאולוגית. הנה:
    http://blogs.reuters.com/faithworld/2008/01/08/what-we-still-dont-know-about-blairs-conversion/

    אהבתי

  8. הכותרת שאתה נותן היא חוסר הבנה בפסיכולוגיה של הדת. אבל זה יותר נראה כמו חוסר הבנה בנוגע למהו בכלל אדם, וזה לאו דווקא תחום בתוך גבולות הפסיכולוגיה של הדת. ואפילו לא בגבולות הפסיכולוגיה.

    אהבתי

  9. תומר, כרגיל תענוג.
    מה שכן, אתה כותב: "לא צריך להיות פילוסוף או פסיכולוג גדול כדי להבין שקיימים סוגים רבים של אמת, ושל תפיסותיה בנפשנו", בהקשר של הביקורת על הדת.
    וכשמהגגים בנוטס זה אכן משהו לזכור, אבל הגמישות הסמנטית הזאת בשיח המעשי, הארצי, יכולה להיגמר רע. במונחים של ריאל פוליטיק הרבה סוגים של אמת היא דרך לסבן מישהו, לא זווית הסתכלות אחרת.
    ולכן, כך נדמה לי, כל כך קשה לפוליטיקאים להתעסק בסימבולי, ובאמיתות הנזילות. נסה להסביר ללימור ליבנת שמדינה יהודית זה לאוו דווקא דגל הלאום בכל כיתה וסמל המנורה וכו'…

    אהבתי

  10. יחד עם ההכרה בסוגים השונים של האמת ותפיסותיה, צריך להתעקש גם על ההכרה במקומם הראוי של כל סוג וסוג. ודאי שמי שמערבב בין הסוגים גורם נזק לו ולסביבתו. מי שמשתמש במיתוס על הניסים הרפואיים שעשה ישו כדי להצדיק ניתוק מהרפואה המודרנית (כמו אנשי ה- christian science) רק מקצר את תוחלת חייו. מי שמקיש מהמיתוס על ביאת משיח בן דוד למהלכים הפוליטיים של ימינו מקצר את תוכלת חיי כולנו.

    אהבתי

  11. רציתי להוסיף לעניין קנאת חרדים, שחלק מהתסכול הוא שהחוזרים בתשובה צריכים להוכיח שבעתיים שהם כשרים ואילו לחרדים ילידיים יש מרווח גדול בהרבה לטעות.

    אהבתי

  12. למחזירים בתשובה אין ברירה.
    אלה להציג את הדת כמו שהיא.
    הדת מבדילה בין כופרים למאמינים בין רשעים וצדיקים, נשים וגברים, יהודים וגויים, טהורים טמאים, רוחני גשמי, סטרייטים והומואים ואפילו אשכנזים וספרדים.
    כמובן שבחדרי חדרים לא כול אחד מאמין, לא כול אחד סטרייט גמור ולא כול אשה מתחתנת בתולה.
    אבל, כלפי חוץ, זה חלון הראווה של הדת, ככה הדת מציגה את עצמה.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s