בראש השנה נברא אדם הראשון

א.

בראש השנה נברא אדם הראשון.
(פסיקתא דרב כהנא, כ"ג, א')

אין שנה נמנית לפי חשבון זמן הגאולה ממצרים [חודש ניסן], ואף לא לפי חשבון בריאת העולם בכללו [כ"ה באלול], אלא במיוחד ובמובהק – לפי חשבון זמן בריאתו של האדם, של המין האנושי בכללו. שכן בריאת האדם היא התחלתה של מלכות ה' בעולמו. לפני היות האדם היה אמנם עולם, אך היה זה עולם ללא תודעה וללא בחירה. רק מעת היות האדם עלי אדמות מתחילה האפשרות של מודעות למציאות ה'.
(הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ, הסידור והתפילה, ידיעות אחרונות, עמ' 166)

ב.

ואהבת את ה' אלוהיך
אם יש אלוהים, לא תיתכן הוכחה לקיומו, משום שאלוהים מעוניין באהבתו של האדם, ואהבה היא תנועה של חופש. הוכחה לקיומו של האל היתה מאלצת את האדם להודות שהוא אכן קיים, ואז מדרבנת אותו לנסות ולאהוב אותו, ואין דבר מעורר רחמים כאהבה הבאה מתוך השתדלות. לכן אם קיימת הוכחה לאלוהים, ipso facto לא קיים אלוהים. (או, אם קיימת הוכחה לאלוהים וקיים גם אלוהים, הרי זה לא אלוהים שמעוניין באהבתו של האדם – ובכלל זה כמובן לא מעוניין ברצונו של האדם לעשות טוב – ואלוהים כזה אינו יותר מאבסטרקציה חסרת חיים.) אבל אין הוכחה לקיומו של אלוהים, ולכן קיימת האפשרות הפוטנציאלית שהוא אכן קיים.

בראש השנה נברא אדם הראשון
אם אלוהים אכן קיים, הרי שעל פי המסורת היהודית הוא ברא את האדם בראש השנה. או לחילופין: השנה נמנית מרגע שהיה בעולם אדם. כי הזמן החל מרגע שהיתה במציאות אפשרות של בחירה (משום כך ניתן גם לומר: הזמן החל מרגע שהיתה במציאות אפשרות של אהבה). כפי שכותב הרב שטיינזלץ לעיל, בריאת האדם היא התחלתה של מלכות ה' בעולמו. אם כך, מנקודת מבט יהודית, למרות שהעולם נברא כתוצאה של בחירה אלוהית, הרי שהוא מקבל משמעות (ושלמות) כתוצאה מבחירה אנושית.

הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים
ובסופו של דבר הבחירה האנושית היא הבחירה האלוהית, תמיד (משום שאין דבר אחר לבד ממנו). זה לא אומר שרצונו של האדם מתבטל – הוא רק מובן לו גם כרצונו של האל, והעולם כולו הופך לפרוייקט משותף, של רבים שהם אחד, ואחד שהוא רבים (וזה סוד התיאו-מיתי של השילוש הקדוש). אבל בצורה מוזרה אנחנו נוטים לבחור גרוע כל עוד אנחנו לא מודעים לכל זה. הבחירה שלנו לנסות ולהיות מודעים לכל זה היא הבחירה העיוורת הטובה ביותר שאנחנו יכולים לקוות לה, וייתכן שגם הבחירה העיוורת היחידה בכלל.

ובחרת בחיים
מכיוון שהעולם נברא כל רגע מחדש, כל רגע הוא הרגע בו אנחנו בוחרים לראשונה – כל רגע ניתן לנו לבחור מחדש את חיינו. אבל בראש השנה אנחנו עומדים ונזכרים באותו רגע ראשון לכאורה, שבו החלה שלשלת הרגעים כולם, ובבחירה הראשונה של עץ הבחירות המתפצל לרבבותיו ומלבלב בבחירותיו. ולא סתם עץ, כי הבחירה הראשונה היתה כמובן הבחירה לאכול מפרי עץ הדעת. זה היה בראש השנה הראשון, אבל בכל ראש שנה מאז אנחנו מוזמנים לבחור, באופן מודע, להיות מודעים לשיתוף שלנו עם האל. כלומר לבחור בעץ החיים.

שנה טובה, ולעבודה.

 

[ובערוץ הניו-אייג' של אתר מעריב אני כותב בקצרה על האירוע הרוחני הגדול והתקדימי של השנה האחרונה: שיתוף הפעולה בין אופרה ווינפרי, אקהרט טולה, והאינטרנט]

3 תגובות

  1. ראש השנה הוא תחילת מודעות האדם, בהבדל מן החיה
    זהו האדם הראשון – הראשון לדבר אל עצמו ולהבין שאם כך קיימים בו שניים
    אני עליון ואני תחתון

    האלוהים נברא עם האדם

    אלוהים קיים וגם יכול להיות מוכח, כשנגיע גבוה יותר בהבנתנו את הכוחות הפיזיקליים שקיימים בעולם
    וזה כמובן בהתייחס להבנה הכללית, אין לי ספק שאת אלוהים שלך כבר פגשת

    הספקנים? הם מיושנים

    שנה טובה

    אהבתי

  2. הילת ימי
    האם קראת עוד רומנים הסטוריים על תקופה זו? קראת את "דו"ח המלך דוד" לסטפן היים? יצא לאחרונה מחדש בכתר ומצוי בחנויות הספרים. או "שמשון" לז'בוטינסקי? גם כן יצא לאחרונה מחדש.

    הקיצור, תנגיד בבקשה בין הרומנים.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s