רשמים מהכנס הראשון לחקר רוחניות עכשווית

כנס הניו-אייג' נפתח (שלשום) בדיוק כפי שהייתם מצפים: על הבמה ישבו יו"רים למיניהם, כאשר לצד שולחן הנואמים סודר מעין הומאז' קיטשי לנושא: מפלי בדים לבנים, עליהם כדורי זכוכית ואבנים צבעוניות, ובמרכז פסל-מפכה-וממחזר-מים של זוג חבוק שלצידו כדור בדולח כחול זוהר. הפאנל הפותח כלל את פרופ' יוסי בן-ארצי, רקטור אונ' חיפה, ד"ר רון מרגולין, ראש התוכנית לדתות זמננו באונ' תל-אביב, ופרופ' עפרה מייזלסראיינתי לקראת הכנס ושהיתה יו"ר הועדה האקדמית של הכנס יחד עם ד"ר מריאנה רוח-מדבר), שפתחה ונשאה דברי הקדמה ותודות, וסיימה בברכה: "שהאלוהים יצליחו את דרככם עם חלומותיכם האקדמיים והאחרים". רוחניות עכשווית או לא?

מליאת פתיחה

פרופ' גור-זאב נושא את דבריו. יושבים ד"ר רון מרגולין ופרופ' עפרה מייזלס. התמונות צולמו בסלולרי, סליחה על האיכות

אסקור את הכנס בתמציתיות: מושב הפתיחה אירח את פרופ' אילן גור-זאב, פילוסוף בכלל ושל החינוך בפרט, שהגותו יונקת מאסכולת פרנקפורט, תוך הדגשת האלמנטים של הדתיות שבה (וראו ספרו המרתק "אסכולת פרנקפורט וההיסטוריה של הפסימיזם"). גור-זאב, שלמדתי אצלו כמה קורסים באונ' חיפה ואף התיידדנו, מרצה בז'רגון פוסטמודרניסטי עשיר, שכפי שתראו היה זר ומוזר לרבים בקהל. אבל אני נהנתי.

נהניתי בעיקר בגלל שגור-זאב מצליח להצביע על יסודות המשבר הדתי בימינו, שהוא לאו דווקא החלשות הדתות הממוסדות, אלא העלמות, או חוסר האפשרות, לחריגה דתית אמיתית בתוך המערך החברתי-כלכלי הקיים (נגעתי בזה גם בהרצאתי בכנס).

גור-זאב פתח בשאלה "מהם תנאי אפשרותה של קדושה ברגע ההיסטורי הנוכחי?" (אני לא יכול להתחייב שהציטוטים, כאן ולהלן, הם 100% מדוייקים, שכן כתבתי במהירות תוך כדי ההרצאות) זו השאלה הגדולה, טען גור-זאב, "אל מול אפשרותו ההולכת וקרבה של הקץ שיחזיר את העולם אל השלמות שלפני הבריאה" – כלומר אל מול שואה אטומית או אקולוגית. הבעיה היא שלא רק שאיום גדול מרחף מעל ראשי כולנו, אלא "התשוקה להישאב אל תוך מכונת העונג הפוסטמודרנית ולוותר על השאיפה לחריגה".

כאן פתח גור-זאב באפיון "ההיסטוריה של הרוחניות" על פי עקרונות יסוד. הוא קבע שבהיסטוריה הזו יש "חשיבות מיוחדת למעתקים, מאימננציה לטרנסאנדנציה וחזרה לאימננציה, בה אין עוד מקום לקדושה ולרוחניות".

ומהי קדושה על פי גור-זאב? קדושה היא זימונו של האחר-לחלוטין (מונח שטבע רודולף אוטו, המתייחס לאלוהות); "זהו התנאי לטרנסאנדנציה, להוויה אחרת מכפי שאנחנו מעוצבים" – כאן ניתן לראות שעל פי גור-זאב, ובהתאם להגות הפוסטמודרניסטית, האדם אינו אלא סך הכוחות החברתיים שעיצבו אותו. יחד עם זאת גור-זאב אינו פוסטמודרניסט מוחלט בכך שהוא נותן אפשרות לחריגה מאלו אל, או על ידי, או עם, אותו אחר-לחלוטין. "קדושה," אם כן, "היא שער לדתיות, דתיות כבית גלותי, ששונה מאוד מדתיות במסגרת של דת ממוסדת, שהיא כמעט מחסום בלתי-עביר בָתנועה אל דתיות" – כמובן, כי הדת הממוסדת על פי גור-זאב היא רק עוד מופע של חרושת הכוחות התרבותיים המעצבים אותנו.

אז מהי ההיסטוריה של הרוחניות על פי גור-זאב?

  • שלב א': המעבר מהאין, מהמרק הקדמון, לרוחניות האנימיסטית. הכל רוחני, הכל אלוהי, ו"בני האדם הם חלק מרוחניות שאינה טרנסאנדנטית".
  • שלב ב': רוחניות תיאו-צנטרית. זו רוחניות טרנסאנדנטית כפי שאנחנו מכירים מהדתות המונותאיסטיות, בה "האל הוא לא-אני". הרוחניות כאן "היא סולם בדרך אל האחר-לחלוטין, אל גן העדן האבוד, אל השיבה הביתה. כל אלה כוללים מחיקה של העולם הזה" – כלומר שלילת העולם כמנוגד לאל.
  • שלב ג': רוחניות הומו-צנטרית: "המעתק מהעולם התיאוצנטרי בו קיום האל קודם לכל, למציאות הומוצנטרית, שבמרכזה האנושיות. […] עבודת הקודש כאן היא הריגתו של האל כל רגע מחדש. […] זה הפרוייקט של המודרנה וההומניזם. […] האלהתה של האנושות." בשלב הזה, טוען גור-זאב, הניסיון לחריגה מתבצע במסגרת הפרוייקט ההומניסטי, כלומר על ידי ניסיונות להקים חברה טובה יותר, לנהוג במוסריות, לחנך את עצמנו ואת זולתנו על פי עקרונות הומניסטיים, להשכיל ולהפוך עצמנו לבני-תרבות – וכמובן על ידי המלחמה בדתות הממוסדות.
  • שלב ד': סוף הרוחניות: במעבר מהמודרנה לפוסט-מודרנה. "רוחניות בעולם שבו גלה לא רק האלוהים, אלא גם הורג-האלוהים. […] אין עוד טרנסאנדנציה אפילו בהקשר הפוליטיי האנושי של האלהת האנושות. […] אין קדושה בכלל. […] הרוחניות במצב זה היא בילוי, או הכשרה כלכלית. היא מסגרת לחיזוק המובן מאליו ושכללו. היא מרחב של תנועה ומראית עין של אחרות בתוך עולם שאין בו מקום לזימון לחריגה מהסתמיות של הקוֹנְטִיוּאוּם." – כלומר הכל כולל הכל הוא חלק מהמכניזם של השעתוק התרבותי. אין באמת הזמנה, שלא לומר אפשרות, לחריגה.

גור-זאב מצביע על כך שלנוכח המצב הזה נפגוש בעיקר פונדמנטליזם בתור רוחניות, שהוא "תגובת נגד למציאות שבה פונקציונליות (החיים כמטרת החיים) משכיחה את הקדושה. הפונדמנטליזם מציע את שיבתה של הקדושה ואת שיבתו של הזימון הביתה, לישועת הנפש".

הוא עצמו מציע ש"דווקא אל מול אפשרות של קץ, ודווקא אל מול גלות האל והאדם, הקדושה יכולה לשוב ולתפוס את המקום הראוי לה בחיינו: ההכרעה לחיות חיים כיחידים, אבל עם אחריות משותפת. חיים דיאספוריים, חיים כגוֹלים שיש להם אחריות, בהם יש מקום לשוטפות. […] היכולת לומר 'אני', לקחת אחריות ולהושיט יד. […] חקר הרוחניות העכשווית יכול להיות חלק מעבודת הקודש הזאת שכולנו משתתפים בה."

איזה יופי של הרצאה. תשמעו, אני אוהב את גור-זאב, ואני אוהב את מה שהוא אומר. אולי זה בגלל שזהו החלב האקדמי שינקתי בהיותי עולל סטודנטיאלי, אבל לדעתי זה מעבר לכך. לדעתי גור-זאב שם את האצבע באמת על עקרונות יסוד חשובים שכדאי להיות ערים להם, ומצליח לנתח את המצב בצורה סכמאטית אבל די מדוייקת. אני לא מסכים עם מסקנתו, כאילו כל הרוחניות האפשרית בימינו היא להיות אינדבידואלים עם אחריות (ואני לא מבין גם איך הוא מבצע את הקפיצה אחורה אל ההומניזם בעצם, על איזו קרקע הוא עומד בעולם שבו מזמן נסחף הכל לים של האיִן), אבל לבד מזה הניתוח שלו נאה ומאיר עיניים. כשפתחו את המושב לשאלות מהקהל הראשונה שדיברה היתה גברת שהתלוננה ש"קשה לה להתחבר" אל דבריו של גור-זאב, ושלדעתה במיוחד בכנס כזה צריך "לשנות את השפה" ולא לדבר כל כך אקדמית. נו, האם יש התחלה ראוייה מזו לכנס לחקר הניו-אייג'?

ההרצאות

עבדכם הנאמן במדי אקדמאי. השווּ כאן למדי רוחניק

לא אסכם כאן את כל ההרצאות ששמעתי – כולן אמורות בסופו של דבר לעלות לאתר הכנס (וכשזה יקרה אתן לינק כמובן). אתמקד רק בכמה נקודות חשובות ומיעניינות במיוחד ששמעתי במושב על הקבלה המודרנית:

שי בן-טל, עשה סדר בתסבוכת הבין-כיתתית (לייטמן מול ברג וכו'), נתן עקרונות מרכזיים לקבלת לייטמן (הרצון להגיע ל"שיווי צורה" עם הבורא, כלומר להיות 'נותן' ולא רק 'מקבל'; הקבוצה כמכשיר הכרחי להתקדמות לעבר מטרה זו; הלימוד כ'אור מקיף' שפועל גם אם לא מבינים אותו; תפיסה דטרמיניסטית של ההיסטוריה הכללית וגם הפרטית – העולם הולך אל הגאולה הבטוחה ובינתיים יש 'רשימות' לכל אחד שהוא חייב לעבור אותן; מצוות כעניין פנימי ולא מעשי; והאינטרנט ככלי שהוא מהות, העוזר להחשת הגאולה). בן טל גם התייחס למספר הרב של יוצאי חבר-העמים בין חסידיו של לייטמן – 85%! – וגם סיפר שההסתמכות של לייטמן על המקורות האשלגיים היא מצומצמת, כאשר למעשה הפרשנות להם של לייטמן תופסת את רוב רובו של הלימוד.

יונתן מאיר דיבר על ההקשר הפוליטי של החזון האסכטולוגי של בני-ברוך (ימין קיצוני, חזון טוטליטרי של רודנות המקובלים), וגילה שעל פי לייטמן בקרוב הנצרות תיעלם. כמה קרוב?  ימות המשיח יגיעו תוך עשרות שנים על פיו, אבל מאיר גם סיפר שחלק מחסידי לייטמן תולים בשנת 2012 תקוות משיחיות. כמו כן, הוא ציטט מקום בו לייטמן למעשה מבטל את סמכותו של הרב אשלג בשם דעתו. זה משמעותי, כי כפי הנראה סמכותו של לייטמן בכת אבסולוטית, ואי אפשר אפילו לערער עליו בעזרת ציטוטים מפי אשלג.

בועז הוס דיבר על הפולמוסים כנגד התנועות הללו, בעיקר מטעם האורתודוקסיה (עובדיה יוסף, הרב כדורי, הרב שטיינזלץ) והאקדמיה (כמעט כל חוקרי הקבלה המרכזיים כיום), ועל טענות ל"חוסר האותנטיות" שלה. לדעתו האיבה לתנועות האלה נובעת לא רק מהעיוות והפופוליזם שהם עורכים לקבלה המסורתית, אלא גם כי מצד שני הם לא מתנהגים כבני אדם מודרניים רציונליים – כלומר כי הם חברים בכת. לדעת הוס, בכל מקרה, הקבלה שלהם אינה פחות אותנטית מקבלת האר"י ביחס לקבלת הזוהר – כלומר מדובר בהתפתחות ושינוי, אבל זו דרכה של הקבלה להתפתח ולהשתנות. אני חושב שהוא צודק.

מליאת הערב

פרופ' אידל נושא דברים, לצידו ד"ר מריאנה רוח-מדבר ופרופ' רז

התחילה בשירה ונגינה של בריג'יט קשטן, מיסטיקנית ופסיכולוגית וחסידת הרוזן מסן-ז'רמן. שרה יפה. בעוד היא שרה, שני הפרופסורים הנכבדים משה אידל ויעקב רז המתינו לתורם, שהגיע אחרי הקרנת סצנות נבחרות מתוך "המטריקס" ו"הסוד" שכללו דיבורים על כך שהמחשבה בוראת מציאות. ואכן זה היה נושא המליאה.

פרופ' אידל (שאני חושב שלבד ממומחיותו העולמית בקבלה הוא אינטלקטואל מהשורה הראשונה) נתן סקירה סטייל ההיסטוריה של הרעיונות, שהרי היא בתמציתיות: הוא סיפר שהתרבות המערבית שיחקה מקדמת דנה במושגים 'מחשבה', 'בריאה' ו'מציאות' בצורות שונות. בעוד ביוון הקלאסית דיברו הרבה על המציאות (שלא נבראה לדידם), כמשהו שניתן להכיר עם המחשבה. לעומתם התרבות היהודית כלל לא עסקה במציאות או במחשבה, אלא רק בבריאה ובשפה. האל המקראי לא חושב, הוא מדבר, ובאופן כללי היהדות ראתה במחשבה סוג של דיבור. עכשיו, ברבות הימים הפרדיגמה המקראית עברה שינוי ומאל הבורא על פי הדיבור נוצר הרעיון שגם צלמו של האל, האדם, יכול לבורא בעזרת השפה. הרעיון הזה פחות או יותר השתלט על התרבות המערבית ולמעשה זהו מהלך שמתחיל בספר יצירה ונגמר בדרידה: מהשפה כבוראת מציאות ועד לשפה כמציאות היחידה. כיום יש מעבר בין ההכרה המדעית ששלטה באירופה במאות האחרונות, בה המציאות נתונה אובייקטיבית למחקרנו, לרעיון שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו על ידי השפה. הניו-אייג' הוא ביטוי מודגש של הרעיון הזה.

פרופ' רז בעיקר הביע התנגדות נחרצת לרעיון שהמחשבה בוראת מציאות, ונימק את התנגדותו בכך שרעיון זה לא לוקח בחשבון את עקרון התהוות-הגומלין, כלומר האמיתה הבודהיסטית על כך שכל דבר ודבר נמצא בתלות מוחלטת וביחסי גומלין עם כל דבר ודבר. 'בריאת המציאות על ידי המחשבה' למעשה מתעלמת מכך שהאדם החושב הוא חלק אינטגרלי מאותה מציאות. היא מדמיינת אותו כאילו הוא מחוץ למציאות. כלומר היא שוגה בזה שהיא נותנת לאדם יכולת מקסימלית להשפיע על המציאות, ולמציאות יכולת מינימלית להשפיע על האדם. זה כמובן לא כך. (כלומר, אוסיף, מדובר בסך הכל בניפוח של רעיון האני לכדי מימדים אלוהיים וטרנסאנדנטיים – הפיכת האגו לאותו אלוהים מונותאיסטי שנמצא מחוץ לעולם ובורא אותו מרחוק – ובעצם נפילה לאותה מלכודת ישנה ונפוצה בה האגו נתפס כישות נבדלת מהעולם, והענקתם של כוחות אומניפוטנטים לאותו אגו נפרד, לאותה אשלייה.)

סיכום

בקיצור היה טוב ומעניין. אני בטוח שהפסדתי הרצאות מעניינות רבות, אבל זה כמובן היה בלתי נמנע במערך של מושבים מקבילים. בעיקר אני רוצה לציין את האווירה הטובה והנעימה בה הכל נוהל. אף הרצאתי שלי עברה בטוב, ויש סיכוי שהיא תתפרסם בקרוב, ואז אעלה אותה לכאן כמובן. עוד אציין שרבים הזכירו בפני את הבלוג הזה כמקור מידע ורפרנס (בהרצאה אחת הוא אף צוטט), וכפי הנראה שמו יצא למרחוק.

[– עדכון ניר בן-ארצי – הכת כרגע מחולקת לשניים: שוקרון וקטורזה עם העמותה והכסף, בן-ארצי עם החסידים והקדושה. מכיוון שהחסידים מסרבים לעזוב את משיחם הסובל והמעונה (עמדה מסורתית וותיקה), ומכיוון שהקדושה, כלומר ההנהגה הכריזמטית כלשונו של מקס ובר, בכל זאת אצלו, הרי זה רק עניין של זמן עד שתוקם עמותה חדשה והכסף יתחיל שוב לזרום אליו כנהר היוצא מעדן. אחרי השבר הראשוני ניכרת חזרה מאומצת להומאוסטאזיס, גם זאת כמיטב המסורת של ההתמודדות עם דיסוננס קוגניטיבי. יחד עם זאת המתח עדיין רב מאוד, הכת ספגה זעזוע רציני, וכפי הנראה היו חברים שמתוך השבר התפקחו ונטשו.]

16 תגובות

  1. תודה על הסקירה.
    נדמה לי שבשביל להבין את הקפיצה שעושה גור-זאב צריך לקרוא את הגל ואת לוינס. ממה שתיארת הוא לוקח את הדיאלקטיקה ההיסטורית של הגל וחותם אותה עם סוף ההיסטוריה של לוינס. אז אולי כדאי ללכת ישר למקור. השלב האחרון שהוא מדבר עליו הוא לוינסיאני לחלוטין כפי שתיארת אותו.
    והעניבה יפה!!

    אהבתי

  2. ההרצאה של גור-זאב נשמעת מעניינת במיוחד התאור של העולם שאין בו מקום לחריגה. אשמח אם תתן לינק להרצאה שלו כשהיא תעלה. דווקא בכנס אקדמי הייתי מצפה שימנעו מקלישאות כמו המטריקס והסוד אבל מילא…
    יום טוב

    אהבתי

  3. אני דווקא חושב כי בתפישתו של גור-זאב שמור לרודולף אוטו מקום מיוחד. אישית איני חושב כי הקדושה והיראה דווקא ממלאות תפקיד המגדיר את החיים הדתיים. בודאי לא תפקיד ראשון במעלה. ואייכשהו דומני כי בסקירתו ההיסטורית אין ממש הבחנה בין האופן שבו הממסדים הדתיים ממשטרים את קהלם, ובין ההגדרות המהותיות של עבודת האל
    הנוגעות דווקא תמיד בעבודת ההכרה (Mind)
    בין אם מדובר בדגם פילוסופי (מורה נבוכים ג', נ"א) או בתורות של כוונות בקבלה
    כמובן, שאת אותם מהלכים ניתן לקרוא גם בדתות המונותאסיטיות גם בחלק נרחב מן הדתות הפוליתאסטיות
    ואולי כדאי שאת פילוחו של ההיסטוריון יחליפו דעותיהם של מטפיסיקנים ופנמנולוגים
    מה שלטעמי עקרוני הרבה יותר בהבנת/חקר הדת והרוחניות האנושית

    אהבתי

  4. השוותי בתשומת לב את מדי האקדמיה למדי הרוחניקיות,
    נו, אתה חתיך הורס בשתיהן.
    ;)

    אהבתי

  5. סקר נא גם את הכנס על דימויים בהודו ובסין שעומד להתקיים באוניברסיטת תל אביב.

    וזו דרכי המשונה לומר תודה על הסקירה המלבבת!

    מלבד זה, אם זה באמת מה שאידל אומר אז מדובר באמירה מרחיקת לכת מפי חוקר ואינטלקטואל בסדר גודל כזה. מהתגובה של רז אפשר ללמוד עד כמה גדול הפער בין הבודהיזם ליהדות (בניגוד למה שכמה אנשים חושבים).

    אבל לא צריך להתלות בבודהיזם בשביל לבקר את אידל(מי ערב לנו שהבודהיזם צודק בזה בכלל?) העניין החשוב כאן הוא זה שהרעיון שהאדם בורא את המציאות שלו בעזרת השפה הולך יד ביד עם הביקורת על הרוח המדעית – אין צורך לנסות להבין כלום כי הרי ממילא אי אפשר אלא לברוא את המציאות.

    האם יש דרך לישב את התפיסה ה"יהודית" (קבלית) הזו עם הרציונל המדעי (שדומה במשהו לרציונל הבודהיסטי)? האם יש דרך להגיד שאחד מהם *טוב* יותר מהשני? אני מניח שהשאלה היא *טוב* בשביל מה?

    מקווה לשוחח אתך על זה ממש בקרוב.

    אהבתי

  6. תומר שלום,
    בתור מי שקוראת את הבלוג שלך באופן די קבוע, לא נוח לי לכתוב את ההודעה הזו אבל אני מרגישה צורך אמיתי לעשות כך, ולכן…

    הייתי גם אני בכנס, שלמדתי עליו, כמו על הרבה אירועי ניו אייג' מעניינים מהבלוג הזה

    שמעתי את הרצאתו של בן טל, והדברים אשר אתה מציג כאן אינם זהים, שלא לומר אפילו לא קרובים לעיקרי הדברים שהוא הציג.

    אני מניחה שעשית תקציר, וזה נעשה מהר, אבל לפעמים אולי עדיף להעלות פוסט עוד כמה ימים, מאשר כל כך מהר ולדייק יותר בעובדות

    מקווה שתקבל הודעה זו בהבנה

    בהערכה
    רוית

    אהבתי

  7. אני שמח שאת מרגישה צורך לתקן את שמקולקל, אבל אשמח יותר אם לבד מלציין זאת גם תצביעי על חוסר הדיוקים כדי שאוכל לתקן. נכון לעכשיו אני די בטוח שדייקתי (אם כי כמובן שהדברים מובאים בתמצות חריף).

    אהבתי

  8. האופן שבו רז, אתה ואסף מתרגמים את העניין הזה של "לברוא מציאות" נובע מהאופן שבו אתם מפרשים את המונח "בריאת מציאות" – ככזה שיוצר שולחנות וכסאות
    את העניין של בריאת המציאות אפשר להבין לא במובן שהמחשבה יוצרת שולחנות וכסאות במובן של לנגר אותם אלא במובן של להפריד אותם, להניח אותם בקטגוריות,ליצור מושגים על ידי חיפוש מכנה משותף
    המחשבה על מציאות חסרת קטגוריות וחסרת הפרדות מלבישה הפרדות ותוויות ובמובן הזה היא יוצרת עולם. זה לא פוסל את האפשרות שקיים עולם שהחושב, קרי המחשבה היא חלק ממנו – לשאלה האונטולוגית הזאת :האם קיים עולם "בחוץ" או לא -הבודהה סירב לענות ,אבל מכיוון שבודהה מדבר על גירוי של החושים שמפעיל את התהליך הקוגנטיבי סביר להניח שקיים משהו "מחוץ" לתהליך המחשבתי.
    בנוסף לזה בדיוק בגלל מה שרז אומר האמירה שלו בעייתית. כי אם האדם הוא חלק אינטגרלי בלתי נפרד מהמערכת, אין ספק שהאופן שבו הוא מבין, חווה ומתוך כך מגיב בתוך המערכת הזאת, ישפיע על המערכת. אם זה לא היה כך כל הרעיון של הקרמה חסר בסיס.
    ההשפעה הזאת היא יצירה של תנאים כאלה ולא אחרים ובמובן הזה המחשבה בוודאי יוצרת מציאות. זאת ועוד אם המחשבה האנושית לא יוצרת מציאות אז השחרור של התודעה אינו אפשרי.

    אהבתי

  9. אין סתירה בין העובדה שהמחשבה יוצרת מציאות במובן שאני מדברת עליו ובין השימוש המחקרי בה. זה מה שהמחשבה יודעת לעשות – לחפש עקרונות, לאפיין, לנתח תופעות.
    לחשב כמה סנטימטרים אני צריכה לנסר את קורת העץ כדי לבנות שולחן.
    החוקיות קיימת והמחשבה היא חלק ממנה והיא יכולה להתחקות אחרי החוקיות ולהשתמש בזה.
    המחשבה גם יכולה להוליך אותנו בשביל אל השחרור
    אבל "האמת" אם נשתמש לרגע במונח מערבי
    שזה המצב של ההתעוררות – האמת הזאת היא מחוץ ליכולת התרגום של המחשבה.
    זאת אומרת ההיבט הזה של המציאות שאין בה קטגוריות, את ההיבט הזה המחשבה לא יכולה לתרגם – המחשבה שפועלת בקטגוריות ומושגים לא יכולה לתאר מציאות שחסרה אותם.

    אהבתי

  10. מה שכתבת בתחילת התגובה הראשונה הוא בדיוק מה שאידל אמר באותו כנס, ואני גם חושב שהוא נכון. מה שרז הצביע עליו הוא הכשל ברעיון שהמחשבה היא משהו נפרד מהמציאות, שכאילו, כמו האל המקראי, בורא אותה "מבחוץ".

    "אם המחשבה האנושית לא יוצרת מציאות אז השחרור של התודעה אינו אפשרי" – את המשםט הזה לא הבנתי, בעיקר כי את כובת בתגובתך השניה ש"האמת הזאת היא מחוץ ליכולת התרגום של המחשבה", כלומר האמת של השחרור. למה אם המחשבה לא יוצרת מציאות אז שחרור אינו אפשרי?

    אהבתי

  11. על ההבחנה ביחס למה שרז אמר. זה נשמע יותר הגיוני בהקשר למשנתו של רז, אני מסכימה
    איתו בעניין הזה.
    ביחס למשפט – יוצרת מציאות במובן הכי פשוט שיש משנה תנאים, יוצרת הרגלים חדשים,נפטרת מהרגלים ישנים.
    אם כי תוך כדי שאני כותבת אני חושבת על זה שהמצב המוער כבר נוכח, המחשבה אינה יוצרת אותו, בדיוק כמו שהיא לא יוצרת הרגלים חדשים.
    היא מנכסת לעצמה את השינוי ובאופן יותר מדויק מנכסת את השינוי לאני.
    התפקיד של המחשבה הוא לעזור בהכוונה, במיקוד, אם אנחנו מדברים בהקשר של דרך, הדרך הבודהיסטית כפי שהבודהה מציג אותה.
    נכון,לא תמיד ההכוונה והמיקוד האלה הכרחיים
    להתעוררות.
    המחשבה נחוצה בתהליך שמביא אותך עד לתהום.
    הערות עצמה כהוויה – לא נגישה לשפה במובן של הוויה, של להיות הדבר הזה. אבל בהשראה של ההווויה הזאת אפשר לדבר. בודהה דיבר הרבה. אדם ער שלא יודע לתרגם את הערות שלו באמצעות המחשבה – לתרגם באופן שיוצר עולם – הוא משוגע.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s