רחל אמנו מתגלה, רוחניות טובה למוח, ועוד מלוא הטנא

1. לא רק הבתולה מריה, גם רחל אימנו מתגלה מדי פעם למאמיניה – בפעם האחרונה זה קרה במהלך מבצע "עופרת יצוקה": בינואר השנה סיפר הרב שמואל אליהו בשיעורו השבועי שאביו, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שלח את רחל אמנו לעזור לחיילים בעזה. הדבר כמובן עורר תגובות רבות, החל מצחוק, דרך הרמת גבה ועד להילולים. שבתאי קור, למשל, הכריז שהוא לא מוכן להאמין בסיפור שמסופר יד שלישית, ללא שמיעת עדותו של החייל שראה בעצמו את החיזיון השמימי. קור נתן לרב אליהו ארכה של שבועיים כדי להציגו. השבועיים עברו חלפו מזמן, אך ייתכן שהחייל סוף סוף התגלה.

ארבע האמהות של Able Pann. מצליחים לזהות את רחל?

אתר News1 מדווח שבראיון ליומן החדשות של ערוץ 7 דיבר אדם תחת השם אבנר אזולאי, שטוען שהוא הוא החייל שתפס שיחה עם רחל אמנו בזמן המבצע. החייל מספר שכאשר הוא וחבריו ליחידת התובלה הגיעו לבניין מסויים בעזה, הופיעה דמות משונה שהזהירה אותם לבל יכנסו אל המבנה "כי יש מוות". איך נראתה הדמות?

אזולאי: "דמות של אישה, קול של אישה, אבל לא רואים את הפנים שלה, אין לה רגליים, אין לה ידיים."
המראיין: "ואתם רואים את הדבר הזה בעניים כולכם?"
אזולאי: "כן, זה מין אור לבן שהיה אפשר לראות בתוך הדמות."

אזולאי מספר שהחיילים שאיתו רצו לירות בה (אבל למה שירצו לירות בדמות שכזו?), והוא עצר אותם ושאל לשמה. "אני אמא רחל", היא אמרה, והוא, "כבנאדם דתי", הבין מיד עם מי יש לו עסק, שלא כמו חבריו, שהיו חילונים ובעגלתם הריקה כפי הנראה היה חסר מידע על ארבע האמהות. "אולי בגלל זה היא פנתה אליך, כי כשומר מצוות אתה יותר מבין על מה מדובר", שואל המראיין, ואזולאי מציין שכפי הנראה הוא נבחר משום זכות אבות בה הוא מחזיק. את הראיון המלא ניתן לשמוע כאן.

טוב. נניח בצד את השאלות המובנות מאיליהן, כמו למה רחל אימנו עזרה רק ליחידה ההיא ולא לאחרות, או למה היא לא עוזרת כבר לממשלה להחליט החלטות טובות יותר באופן כללי, או למה היא בכלל מתעסקת במבצעים צבאיים ולא מנחה את בניה לקראת קשר טוב יותר עם הקב"ה. חזקה על רחל אמנו שהיא יודעת מה שהיא עושה.

אבל הבעיה האמיתית עם סיפורים כאלה היא זו: הם נשמעים בדיוק כמו שהיינו מצפים. דמות מרחפת שבוקע ממנה אור, בהלה ראשונית שמתחלפת בהכרת תודה, הקפדה מצד הישות השמימית לפנות לשומר המצוות בלבד – הכל כל כך צפוי ובנאלי. נראה לי שהתגלות רצינית חייבת להיות משהו מפתיע, מזעזע, "אחר לחלוטין", משברי. כמו סנה בוער, עשן ושופרות בראש ההר, מרכבה של חיות שמימיות – מילים שברור שהן מטאפוריות, שכן הן מייצגות מציאות שהיא מעל לכל דמיון. כי, איך לומר, אלוהים שאפשר לדמיין הוא בדרך כלל אלוהים מדומיין.

שרי שרי ראווי שנקר

2. שרי שרי ראווי שנקר הצליח לעשות מה שמעט מאוד מורים רוחניים הצליחו: להזניק את עצמו, ללא הישענות על מסורת או דת קיימת, למעמד מקודש, אפיפיורי, בו הוא זוכה לא רק להערצת ההמונים אלא גם לכבודו של הממסד. רשימת תארי הכבוד שהוענקו לו מבהילה, בדיווחים עליו הוא מדי פעם מכונה "His Holiness", ובכל שנה מציעים את שמו כמועמד להיות חתן פרס נובל לשלום. וחוץ מזה הוא אחד מאושיות הרוח הפופולריות ביותר בהודו כיום, ומתפקד כמדריכם הרוחני של מיליונים.

שנקר התחיל את דרכו הרוחנית כתלמידו של המהרישי מהש יוגי, וממנו כנראה למד את סוד ההצלחה: תרגולת רוחנית נוסחתית וקצרה, קלה לתרגול ופשוטה להוראה. כמו מורו ורבו, לשנקר יש "מדיטציית פטנט" הכוללת מספר מצומצם של תנוחות ותרגילי נשימה. רבים מוכנים להעיד שהשיטה, המכונה סודרשנה קרייה (Sudarshana Kriya), משפרת את מצב הרוח והבריאות (ויש גם טענות שהיא גם מרפאת אנשים מסרטן ומאיידס), ומעריציה מלאי שבחים להברקה של שנקר, בה זכה, לטענתו, ב- 1982 על גדות נהר בהודו.

חשוב לציין ששנקר מפיץ אור ואהבה לא רק על ידי מכירת רוחניות, אלא גם על ידי נתינת חינם. הוא מממן עשרות בתי ספר לילדים עניים, מנהל פעילויות צדקה באלפי כפרים בהודו ומשתדל, כמיטב יכולתו, להשכין שלום עולמי. ב- 2007, למשל, הוא ביקר בעירק וניסה להביא, על ידי שיטתו, לסיום הקרבות שם, ובתחילת מאי הזה, לפני שהושמדו, ביקשו דווקא ממנו חברי תנועת "הנמרים הטמיליים" שיתווך הפסקת אש ביניהם לבין ממשלת שרי לאנקה. 

יחד עם זאת, בשונה מהמהרישי יוגי, שנקר ושיטתו אינם זוכים לתהילה במערב. לתנועה שיסד, The Art of Living, מרכזים במעל מאה מדינות, אבל איכשהו חסרה לה הילת הבאזז הניו-אייג'י הזול לה זוכות, למשל, הקבלה או הסיינטולוגיה. אבל עובדים על זה. בימים אלה הגיעה לארץ לאקשמי מירז', מורה בכירה של התנועה, שתעביר כמה קורסים המיועדים לצעירים (הנה לינק לעניין). שאלתי אותה כמה שאלות.

האם באת כדי ללמד את הסודרשנה קרייה?
"כן."

ובתור מורה בכירה בארגון, האם תלמדי משהו משלך, או רק את שיטתו של שרי שרי?
"אני אלמד רק את השיטה שלו. הוא פיתח את השיטה כדי שאחרים ילמדו אותה. אבל הדגש שלי יהיה על לימוד של אנשים צעירים."

מה יכולה השיטה לתת לאדם הממוצע?
" הסודרשנה קרייה מפוגגת מתח ומרגיעה. היא עוזרת לנו להיות נוכחים בכאן ועכשיו, לאזן את המחזורים הטבעיים בגוף שלנו ולחיות בהרמוניה."

באתר של התנועה נכתב גם שתרגילי הנשימה שפיתח הגורו הנודע מביאים חמצן לכל תא בגוף, מנקים אותנו מכעס ודאגה, מורידים כולסטרול, וכן, גם יכולים לרפא סרטן. נשאר לי, אם כן, רק דבר אחד לשאול: האם הסודרשנה קרייה יכולה להביא אדם להארה, לשחרור?
"אנחנו לא מבטיחים דבר כזה. המטרה שלנו היא קודם כל לטפל בבעיות היום יום, להביא שלווה ובריאות. אבל זה בהחלט יכול להיות חלק מהדרך להארה."

כלומר חלק מדרך שכוללת גם, למשל, התנהגות מוסרית, או חקירה פסיכולוגית?
"ודאי. אנחנו מדגישים גם בסדנאות שהתהליך חייב להיות שלם וכולל את כל הרבדים האלה. וזה עניין אינטגרטיבי: התנהגות מוסרית עוזרת להתפתחות רוחנית, והתפתחות רוחנית עוזרת להתנהגות מוסרית."

האם כהודית, שבאה ממסורת כל כך עשירה, עתיקה ומגוונת של תורות רוחניות, את לא מרגישה שבהוראה של טכניקה כל כך מסויימת ומצומצת יש איזשהו פיספוס של מה שהרוחניות ההודית יכולה להציע?
"בדיוק להפך. אני גיליתי שהסודרשנה קרייה מהווה התגלמות מושלמת של החוכמה ההודית. וזה גם מה שמרגישים הודים רבים שחברים בקהילה שלנו, שהסודרשנה קרייה היא הסיכום הכולל של הרוחניות ההודית."

אם כך נראה ששרי שרי גילה תגלית רצינית!
"בהחלט." 

אנדרו ניוברג

3. על אנדרו ניוברג כתבתי לפני כשלוש שנים: ניוברג הוא נוירולוג שבודק את הקשר בין מוח האדם לבין החוויות הדתיות שלו. המעבדה שלו תמיד מלאה בנזירות פרנסיסקניות או בנזירים בודהיסטים-טיבטים, מהם הוא מבקש להתפלל או למדוט תוך שהם מחוברים לכל מני סריקות מוח. הגילויים שלו מעניינים: בספר שכתב ב- 2002 תחת השם "Why God Won't Go Away" הוא מסביר למשל שהמוח האנושי מובנה, מיסודו ובצורה בסיסית, גם ליצירת מערך של זהות ועצמיות, וגם "להתעלות מעבר אליה" – כלומר לא רק לשכלל אותה ללא הרף אלא גם לחוות חוויות של התרחבות של הזהות או העצמיות.

בספרו האחרון, "איך אלוהים משנה את המוח שלך" ("How God Changes Your Brain"), שיצא במרץ השנה, ניוברג, יחד עם מרק רוברט וולדמן, חוקר נוסף, מתמקד בהטבות שמציעות לנו פרקטיקות דתיות שונות. בראיון שנתנו עם צאת ספרם קובעים השניים ש"תרגילים רוחניים, חילוניים או דתיים, הם באופן מהותי טובים לגוף, ובמיוחד למוח. מדיטציה או תפילה – אם על האלוהות, האבולוציה, השלום, או המפץ הגדול – יכולות לחזק מסלולים חשובים במוח שלך, ולהפוך אותך למודע יותר מבחינה סוציאלית, תוך כדי הפחתת חרדה, דיכאון ומתח נוירולוגי".

אז יופי, אבל כל זה כמובן ברור לכל מי שעוסק במדיטציה. מה שיותר מעניין הוא הממצאים שהשניים הגיעו אליהם בנוגע לאפשרות של שינוי כללי ומתמשך של תפיסת המציאות בעקבות תרגילים רוחניים שונים. בספר הם מתארים כיצד בונה המוח שלנו שתי מפות של המציאות שסביבו: מפה לא מודעת העסוקה כל הזמן בהישרדות ותחזוקה ביולוגית של הגוף, ומפה שניה שהיא התמונה המודעת שלנו של העולם. המטרה של ניוברג היא להראות שתרגילים רוחניים יכולים ליצור תקשורת בין התמונה המודעת של העולם לזו הלא מודעת, וכך להעשיר את חיינו.

בהמשך לכך מציגים ניוברג ווולדמן את הזוית שלהם לשאלת "המהפכה הרוחנית": הם מביאים ממצאים שמצביעים על כך ש"כל דור נוסף למעשה ממציא מחדש את תפיסת האלוהות שלו, וזאת לקראת אלוהים שמקבל ומעריך עולם פלורליסטי". במילים אחרות, על פי השניים מדיטציה ותפילה מאפשרות מעבר הדרגתי מתפיסה של דת פטריארכלית וקנאית לתפיסה של רוחניות אוניברסלית וסובלנית. הם מסבירים שזה קורה על ידי טיפוח חלקי המוח המזמנים לאורגניזם דתיוּת יותר חוויתית-מיסטית.

שמא אתם מגרדים בפדחתכם ושואלים את עצמכם למה האייטולות באירן או רבני הימין הקיצוני לא שמעו על זה? לחוקרים כאמור יש תשובה: שתי "מפות העולם" שצויינו קודם לכן מקורן בשני רבדים שונים של המוח שלנו: הרובד העתיק יותר, שמשותף לנו ולכל בעלי החיים החל מהזוחלים, והרובד המתקדם ביותר, זה שהתפתח מאוחר מבחינה אבולוציונית ואחראי על הפעולות הקוגניטיביות היותר גבוהות. על פי ניוברג "באמצעות תהליך של ניסוי וטעיה מסורות [דתיות] מסויימות פיתחו תרגילים קונטמפלטיבים שחיזקו את המעגלים הנוירולוגים שקשורים לתודעה, אמפתיה ומודעות חברתית. מעגלים אלה, כאשר הופעלו, עזרו לנו להיות יותר משתפי פעולה ומודעים, ומיתנו את הנטיות הטבעיות שלנו לכעס, פחד וחשדנות".

במילים אחרות, ניוברג טוען במובלע שדתות שלא פיתחו את הצד הקונטמפלטיבי שלהן הן המקבילות התרבותיות לדרגה האבולוציונית של הזוחלים, ואנשי דת שמתעקשים לא להשתמש בכלים הקונטמפלטיבים שבידיהם למעשה מאפשרים לצד הזוחלי שלהם להנהיג את הדרך שלהם אל האל – זוחלים אל אלוהים. נכון, זה פשטני מאוד. מצד שני, לחשוב שדווקא הדת שלך היא האמת היחידה זה סתם מצחיק.

עד כאן לשון מעריב

4. הספר God is Back שכתבו שני אנשי האקונומיסט John Micklewait, Adrian Wooldridge ושכתבתי עליו לפני כחודש וחצי, ממשיך לעורר הדים. בגארדיאן למשל נכתב בהקשר לכך שאם במאה ה-19 ובמשך רוב המאה העשרים הקונצנזוס במדעי החברה (ובחלקים נכבדים מהציבור המערבי) היה שהדת נמצאת בנסיגה כרונית, שלא לומר בגסיסה, הרי שבסוף המאה העשרים היה כבר ברור שזו טעות:

תפיסה שונה עלתה בשנות התשעים, ובאה לפרקה ב- 1999 כאשר הסוציולוג הנודע של הדת פטר ברגר כתב ש"ההנחה שאנחנו חיים בעולם מחולן היא טעות. העולם לוהט מדת כפי שתמיד היה" […] מה שהוא הבין היה שהמודרנה, אותה תנועה תרבותית שהמדע הוא מפרותיה המבריקים ביותר, לא מובילה לאיבוד הדת. מה שהיא מובילה אליו הוא פלורליזם.

כלומר אנשים לא דתיים פחות, אלא שהדתיות שלהם ממוסדת פחות. הציבור לא פחות מאמין, אלא רק פחות מאמין שדת אחת בלבד היא האמת – ושמשום כך עליו להכפיף עצמו בפני הוראות אנשי ממסדה. עוד על הספר כותבים בפרוספקט, ושם מסכמים את הניתוח של המחברים בדבר ההבדלים הדתיים בין אירופה לארה"ב.

אמריקה, הם כותבים, פיתחה נוסחה מנצחת כדי לשלב דת וחירות, שוויון ורציונליות. הרפובליקה החדשה, שהוקמה הן על ידי שברי זרמים כופרניים והן על ידי אבותיה הדאיסטים (כמו ג'פרסון) ביטלה את הכנסייה כממסד מרכזי והפרידה בין דת לפוליטיקה. הסידור הזה אילץ דתות להתחרות על מקומן בשוק החופשי, וכך עודד ויטאליות דתית. מופרדות מהמדינה היו יכולות הדתות גם להניף את דגל השוויון וגם לאמץ קפיטליזם ואינדבידואליזם ללא מורה.

מאידך, בקנדה ובצרפת הממסד הדתי דבק במדינה כדי להגן על עצמו ממתחרים. זה פגע בחדשנות וברוח היזמות שלו. התוצאה – בדיוק כמו בסוציליזם – מוצר עלוב שמאכזב את הצרכן. בנוסף, הדת נתפסה בעיני הציבור כמוסד ריאקציונרי ואליטיסטי, כאויבם של המודרניות והחירות. פלא שהמודרנה תפסה זהות אנטי-דתית ברוב אירופה בעוד שבארה"ב היא פרחה?

נשמע קצת "כלכלי" מדי? טוב, הם מהאקונומיסט. והנה גם ראיון עם המחברים. 

5. ראו את הצילומסך המעט מוקטן הזה, מתוך הדף הזה בוואי-נט.

ראו את הכותרת "חרדי אסור, חרדי מותר", את התמונה הזעפנית של הרב אליישיב, את הדיבור על "עסקנים" – כמה זלזול בא כאן לידי ביטוי. מה שמצער הוא שהזלזול הזה במידה מסויימת מוצדק. אריאנה מלמד כתבה על העניין. היא מלינה על כך שבעיני "גדול הדור (השלישי)",

האדם לו נועד הטלפון הכשר […] הוא בעצם אסון הממתין להתהוותו אם רק יהיו בידו הכלים לכך. תנו לו טלוויזיה, והוא כבר ימצא את דרכו לכל התכנים הלא-ראויים שיש בה. תנו לו מחשב, ומייד הוא חושף את עצמו מרצונו לעולם הפורנו והכיעור הכללי של החילונות. תנו לו טלפון, ומי יודע מה יעשה בו. האדם הזה, שק של יצרים ללא מוח, הוא יצור הנתון בסכנה תמידית: שנים של מרחב אמוני טהור וכשר לא מכינים אותו כלל להתמודדות עם פיתויים, והוא מצוי במרחק סנטימטרים ספורים מפגישה עם הסיטרא אחרא, האדם הזה טעון הגנה כילד, כמי שאין לו הרצון והיכולת לבצע בחירה חופשית, מצפונית, אמונית וכשרה. […] ואם כך נראית דמותו של האדם בעיני ההוגים של הסלולרי הכשר – מה נלין על החילונים, שמגחכים עליהם קצת?

רשימתה של מלמד נתנה לי השראה לשיר קצר א-לה ברכט. הרי:

גדול הדור, הפלאפון שלך כשר
הוא חסום לרשת, חסום סמס.
אבל יש לו חיסרון אחד:
אפשר לדבר בו

גדול הדור, הפרהסיה שלך טהורה
הלבוש בה צנוע, השבת בה שקטה
אבל יש לה חיסרון אחד:
אפשר לחיות בה

גדול הדור, החסיד שלך נאמן
הוא שומר קלה כחמורה, הוא לא חושב בלעדיך
אבל יש לו חיסרון אחד:
הוא זקוק לאל חי

6. מאמר ארוך של גליה ימיני בדה-מארקר על אותו כנס ראשון לחקר הניו-אייג' בארץ בו גם אני הרצתי. הנה כמה נתונים מעניינים מהמאמר:

7. המשיח פאר, מאחוריך: עוד טוען לכתר הנבואה, מר משה דין (לא ההוא, אל תהיו ילדים). הנה ציטוט נבחר: 

דין משה באר את התורה ובאתר זה הוא עוד מבשר לנו על בואו של המשיח בשנת 7000 לספירה מגן-עדן וכבר היה אדם בן 70 . משה דין הוא סופר מהיר בתורת משה אשר נתן יהוה אלהי ישראל וכי דין משה הכין לבבו לדרוש את תורת יהוה ולעשות וללמד בישראל חק תורה ומשפט כי גם להורות נתן אלהים בלבו של משה דין אז דרשו את תורת משה תמיד ושאלו נא את שאלתכם ותקבלו מענה במהרה באותו יום [יום מלא 24 שעות] אומנות האומן באמונה ומלאכת המלאך במלאכות

אני לא מבין דבר אחד: למה רק אורן זריף עושה מזה כסף?

8. ועוד באותו ג'אנר, אתר של אנשים המכריזים על עצמם כצדוקים

9. התפתחות בסיפור ניר בן-ארצי, שכתו קרסה לתוך עצמה לאחרונה: חוטפיו לכאורה נעצרו (כלומר לכאורה חוטפיו, נעצרו ממש).

cheesus

10. אתנחתא קומית: זוג מדאלאס גילה את ישו בשקית של חטיף צ'יטוס. גשו ללינק וצפו בוידאו.

11. כתב עת אקדמי שנתי חדש של מכון הרטמן בנושאי יהדות: "ראשית". המאמרים ניתנים לקריאה מהאתר.

12. ג'יי מיכאלסון במאמר ארוך על שלביו השונים של המסע הרוחני. המאמר מעניין וחכם, מיכאלסון ממצב עצמו כמיסטיקן יהודי מודרני, ולפחות אצלי מעורר קנאה במידת הפתיחות שבה הוא מדבר על חוויותיו הרוחניות.

13. זוכרים את המאמר החושפני שלי על אנדרו כהן? אז מישהו נחמד תרגם אותו לאנגלית כשליח אל הגויים. פנו אלי ומסרתי גם פרטים על עצמי. הנה התרגום, שמופיע בתגובה למאמר שהתחיל את כל הסיפור בבלוג האנטי-כהני.

14.  אביב טטרסקי כותב על חשיבותו של הגוף בתהליך הרוחני, ועל ההתאלמות הבודהיסטית-מערבית מכך.

15. רשימה פובליציסטית מהניו-יורק טיימס שמנתחת את ספריו של דן בראון (צופן דה-וינצ'י וכו') מבחינת יחסם לדת. השורה התחתונה:

In the Brownian worldview, all religions — even Roman Catholicism — have the potential to be wonderful, so long as we can get over the idea that any one of them might be particularly true. It’s a message perfectly tailored for 21st-century America, where the most important religious trend is neither swelling unbelief nor rising fundamentalism, but the emergence of a generalized “religiousness” detached from the claims of any specific faith tradition

16. כתבה יפה ורגישה של רון פרסלר ב"מוסף הארץ" על השבבניקים בירושלים.

17. הכנס השנתי השמיני ללימודי אסיה בישראל יערך באוניברסיטת תל-אביב בימים רביעי וחמישי, 3-4 ביוני, בבניין גילמן, אוניברסיטת תל אביב. הנה התוכנייה.

18. תערוכה של אוהד אזרחי: "בצורתה האמיתית" – "In Her True Form" – תערוכת יצירות צילום של אוהד אזרחי – גלריה "שמונה", רח' אילת 8, יפו. אוצר: שחר עובדיה – פתיחה חגיגית ביום ג' 2 ליוני 2009 בשעה 20:00 (הכניסה חופשית עד 23:00) – "אוהד אזרחי מצלם עירום פשוט בנופים טבעיים ויוצר בטכניקה ייחודית מנדלות, שבהן מותכים הרקע והאובייקט לכדי ממשות תלת ממדית חלומית."

אחת מיצירותיו של אזרחי

19. מחר ידבר בתל-אביב סטיבן בצ'לור, אחד ממורי הבודהיזם הגדולים בעולם כיום. ההרצאה, תחת הכותרת "Stop and Look: A Buddhist Response to the Dilemma of Being Human, תתקיים ביום רביעי 3 ביוני בשעות 19:30-21:30 בבית הארחה בני דן, רחוב בני דן 36 (סמוך לפארק הירקון), תל-אביב. ההרצאה מקדימה שני קורסים שיעביר בצ'לו (עם זוגתו, מורה גם היא) כאורח של עמותת תובנה (כאן הפרטים). בצ'לור היה נזיר בודהיסטי (קודם טיבטי ואחר כך זן) שנים רבות, וכיום מקדם "בודהיזם חילוני" כהגדרתו, כלומר בודהיזם שדבק בעובדות בלבד (בלי גלגולי נשמות למשל). לדעתי הוא אדם חכם מאוד. לבד מזה הוא גם עניו ונחמד מאוד. לפני שלוש וחצי שנים ראיינתי אותו.

21 תגובות

  1. לפתוח את הבוקר כך עם מבזק הרוחניות שלך הרבה יותר מהנה מלפתוח את הבוקר מול החדשות.

    בראיון הקצר עם לאקשמי חשתי מעט ציניות – האם זו העריכה?
    הוא נראה חביב ולא מזיק, ראווי. לא מצאתי אזכורים נוספים שלו באתר, היו כאלה?

    אהבתי

  2. תודה. לגבי ראווי, לא כתבתי עליו עדיין. וכן, הבחנת נכון. אני חושב ששנקר בסך הכל עושה הרבה טוב להרבה אנשים, אבל היומרות שלו מוגזמות (כלומר, ההבטחות שהוא תולה בשיטה שלו והנסיונות שלו להשכין שלום עולמי) ושהשיטה שלו בסופו של דבר לא מעמיקה מבחינה רוחנית. אבל שוב: עבור רבים היא הדבר הנכון, וכגורו הוא באמת אחד מאלו שמתנהגים בצורה חיובית (עד שיוכח אחרת כמובן).

    אהבתי

  3. "אנשים לא דתיים פחות, אלא שהדתיות שלהם ממוסדת פחות. הציבור לא פחות מאמין, אלא רק פחות מאמין שדת אחת בלבד היא האמת"

    אני מתקשה להאמין בכך. אין ספק שזו המגמה העיקרית, אך יחד עם זאת גם נראה לי ברור שיש מגמה של עליית הלא-מאמינים – לא לרוב, אבל לאחוזים משמעותיים הרבה יותר מאי פעם. בימי הביניים לא יכולת לזרוק אבן בלי לפגוע בבן אדם מאמין, ואילו באירופה של היום האתיאיזם מגיע לכדי אחוזים נכבדים (הייתי אומר 10-20%).

    נראה לי שהציבור פחות מאמין ממה שהיה פעם. זה נכון אפילו בארה"ב. אני מסכים לחלוטין שהתופעה העיקרית היא לא זניחת של האמונה אלא של זניחת הדת המאורגנת, אבל זה לא משנה את העובדה שבצד זה ישנה גם עלייה בזניחת האמונה.

    אהבתי

  4. תראה, קשה לדעת באמת מי האמין ומי לא האמין בימי הביניים. גם לא סקרו את הציבור, וגם די ברור שאנשים שלא האמינו לא גילו את זה מפחד הממסד הדתי. אני נוטה להאמין שתמיד היו אנשים שלא קנו את הדוגמה הדתית שהיתה סיבבם, אנשים אחרים שהיו דתיים בצורה די בסיסית של תפילות-תמורת-בריאות, ואחוז קטן יותר של אנשים שהדת מילאה אצלהם תפקידים נפשיים עמוקים יותר. ההשארה שלי היא שאחוז הדתיים הוא די יציב, ורק אופן הביטוי של הדתיות שונה.

    תום – האמת היא שאני לא יודע.

    אהבתי

  5. כבר מזמן הכרזתי שלא את רחל הם פגשו אלא את רחב (הזונה). אופי החבירה לחיילים הישראלי וסוג העזרה "אל תלכו מכאן – תלכו משם" מזכיר מאוד את רחב. יריחו-עזה – שניהם רש"פ. סביר להניח שהיא גם אמרה שהיא 'רחב' אבל בגלל שאון מנוע רכבי התובלה הוא שמה 'רחל'. ואני אחד שיודע. אני שלחתי אותה.

    וגם את צ'יזס. כשהייתי קטן מאוד התפלאתי על סיימון וגרפינקל ששרים על אותה גב' רובינזון – cheeses loves you all. המשפט הזה נורא הצחיק אותי – גם תוכנית וגם תחבירית. עברו עוד כמה שנים עד שגיליתי את ג'יזס.

    אהבתי

  6. גם יהודה שנהב טוען כנגד "תיזת החילון". הוא חושב שהיא נובעת לא רק מדימוי עצמי חילוני מדי של היסטוריונים מודרניים, אלא גם מכך שהם ציירו את ימי הביניים בגוונים דתיים מדי, מתוך מגמה לבדל את תקופתם מקודמותיה.

    למשל כאן:
    http://www.ha-keshet.org.il/articles/culture/history/glima_yehuda-shenhav.htm

    אהבתי

  7. קשה לי להאמין שהדברים הם יציבים עד כדי כך. ברור שתמיד היו אתאיסטים תמהוניים, אבל באחוזים כאלו? נראה לי שאחוזים כאלו אפשריים רק לאור הצלחת המדע ופעפוע של תפיסות נטורליסטיות פילוסופיות לציבור הרחב. אם הדברים כל-כך קבועים, מהו המקור להבדלים באחוזים בין המדינות השונות? כרגע בנורווגיה, 26% לא מאמינים באל או כוח עליון – אתה חושב שזה תמיד היה כך שם, או שזו פלקטואציה מקרית שלא קשורה לשינויים התרבותיים והחברתיים שם? אני בספק.

    אני חושב שאתה מזלזל בשינויים התרבותיים והרוחניים שעוברת האנושות במרוצת הדורות. זה שתמיד היה מהכל לא אומר שהיה באותה כמות (או איכות).

    אהבתי

  8. ודאי שיש למדע השפעה. אני חושב שאנחנו חלוקים רק בהגדרות של "דתי". אני פשוט לא מחשיב את מי שהיה "דתי" כי הדת הסבירה לו איך נוצר העולם כדתי. אתה כן. אדם כזה ישיל מעליו את הדת עם בוא המדע. עבורי הוא מעולם לא היה דתי. אדם אחר, שהדת היתה בשבילו דרך לתת ביטחון או משמעות לחייו (תפילות תמורת בריאות, צפייה למשיח), או אדם שהדת אצלו נבעה ממקום עמוק יותר – ממילא לא יושפע מעליית החשיבה הרציונלית. אלה דתיים בעיני.

    עכשיו ברור שיש הבדלים גם באלו בין תקופות ובין מדינות, שמושפעים ממגוון רחב של סיבות ונסיבות. את אלו צריך לשקלל וכו'. מה שאני אומר הוא שבגדול השינויים הם דרמטיים פחות ממה שאפשר להניח וממה שהניחו.

    תום – תודה

    אהבתי

  9. 1. בקשר ל"משיח" החדש, הוא מכריז על עצמו כמשיח וכבר מתעלם מהדיבר השלישי של עשרת הדיברות? (לא תישא את שם ה' לשווא), באיזכור השם המפורש (י-ה-ו-ה ללא הפרדה), הוא די קטל את עצמו והראה שהוא עוד חתיכת הזוי.
    2. אורן זריף עושה מזה כסף כי הוא רואה בעצמו מרפא (וטוען שהוא מרפא) שמגיע לו כספים על כך. אותם הזוים לעומת זאת בטוחים שהם הם ה"משיח" דווקא *כן* עושים מזה כסף, בהחלט עושים, רק שהם קוראים לזה "תרומה" ואוי ואבוי לאותו אחד שישלשל "תרומה" פחותה מכמה מאות שקלים..

    אהבתי

  10. מידת האמונה בדת או במדע קשורה בעיקר בחינוך, לא צריך להתעסק עם אחוזים כדי לראות איך ילדים מושפעים באופן כמעט מוחלט מהוריהם, הסביבה מטמיע לחלוטין את ערכיה על הילד , ולומר לילד בטהרן או במאה שערים "תשמע בני, אומרים כולם שיש אלוהים אבל אבא שלך חושב אחרת" תהיה משולה להתאבדות.
    אולי באמת עומק הדבקות שזאת מילה מתאימה יותר משתנה אבל התרבות של החברה הופכת אותנו לשבויה של ערכיה, אם בימי הביניים כולם הלכו לשמוע את דרשות הכומר ולשלם דמי כופר לגן עדן זאת הייתה המוסכמה גם אם נראתה מושחתת או מנוונת, אבל זה היה הדבר היחיד משום שגם לא היתה אופציה אחרת שתסביר את החיים אז גם ילדיהם היו כאלו וכך הלאה והלאה.

    מתוך עדויות גם של הכנסייה ידוע על מקרים של שלילת המוסכמות חלקן גם באמת מדהימות (היה אדם במאה ה12 שטען שהיקום הוא אין סופי ושהכוכבים הנצפים הם שמשות) הם היו מיעוט מבוטל,
    מהפכת ההשכלה, מהפכת הדפוס, המהפכה המדעית יחד עם השינויים המבניים הפוליטיים של מעבר השליטה הפיננסית והצבאית מהקתוליות הריכוזית לנסיכויות המרובות, כל אלו ועוד היו בהדרגה כלים לשחרור מהדוגמה הקתולית ותפיסת אמונות אחרות במקומה ובהדרגה גם חילון.

    כדי שלא תכעס עלי אני אוסיף שישתכן כמובן שכל זה שטויות ושאיני הסטוריון של ימי הביינים.

    אהבתי

  11. אני לא מוצא בגוגל אבל זה פורסם במוסף ספרות ותרבות של יום שישי לפני שנה-שנתים, על אותו אדם "מוזר" שהלך בכפרי אירופה וטען את אותם רעיונות רדיקליים אודות אין סופיותו של היקום, השמשות ואף נצחיותו של היקום, אולי מישהו זוכר, ?

    אהבתי

  12. נדמה לי שאתה מתכוון למנוקיו, איטלקי מהמאה ה-16 דווקא, שטען טענות מאוד מרחיקות לכת, על פי ניתוח רציונלי (יחסית) של המציאות. הוא כמובן הוצא להורג על ידי האינקוויזיציה. כל הסיפור מסופר בספר "הגבינה והתולעים" של ההיסטוריון קרלו גינצבורג.
    הנה:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%9D

    אהבתי

  13. הרעיונות מזכירים גם את ג'יאורדנו ברונו, שגם הוא הוצע להורג בנסיבות דומות. אבל אני לא חושב שברונו הלך בכפרים להפיץ את תורתו…

    תומר, אני תוהה – אם אדם "שהדת היתה בשבילו דרך לתת ביטחון או משמעות לחייו" יחליף את דתו בקומוניזם, וימצא בו את השמשמעות לחייו – האם תמשיך לקרוא לו דתי, למרות שהוא מחזיק באידיאולוגיה אנטי-דתית במוצהר?

    אתה צודק, אנחנו בהחלט לא מסכימים על ההגדרה של "דתי".

    אהבתי

  14. לגבי הקומוניסט, פשוט צריך להחליט על הגדרה. אם נאמר שדתי הוא מי שמפתח קשר מסויים עם ישות מוחלטת כלשהי (גם אם היא מדומיינת – למשל אלוהים, נירוונה, הטאו, האחד), אז צריך להחליט האם "המהפכה" או "האינטרנציונל" הן ישויות כאלה. אם כן, הקומוניזם הוא בסך הכל עוד דת שאומרת שכל האחרות מזוייפות וכל האמת אצלה. אישית אני חושב שיש מימד דתי ברור, ועוד יותר מכך משיחי, בקומוניזם כפי שהוא התממש בברה"מ.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s