ליטורגיה באשרם, ועוד

התכוונתי להעלות פוסט מעין זה כבר מזמן, אבל משום מה העניין נדחה. אני מביא כאן כמה סרטונים קצרים שמתארים חלק מהמחזור הליטורגי באשרם.

דקלום הודות

בכל בוקר וערב הוֶדות מדוקלמות על ידי ברהמינים בסמאדהי (כלומר מאוזוליאום) של רמאנה מהרשי. למעשה אלו קטעים נבחרים מהודות, ובאירועים מיוחדים (חגים וכו') נוספים קטעים שונים והדקלום נהיה ארוך יותר (בדרך כלל המחזור אורך קצת יותר מחצי שעה). שימו לב לכמה דברים באירוע שצילמתי: ראשית, אנשים מקיפים את העניין כולו עם כיוון השעון. נחשב כבוד למוקף וקארמה טובה למקיף. שנית, אני מנסה בשלב כלשהו לעשות תקריב על הברהמינים, מפני שבדיוק בפעם שצילמתי היו שם ברהמינים ויישנווטים, כלומר מהזרם של האל וישנו, ואילו המקדש והאשרם כולו משוייך לאל שיווה (רמאנה עצמו נחשב על ידי חסידים מסויימים להתגלמות של אחד מבניו של שיווה). איך זה? לא יודע. כמובן שהודות שייכות לכולם, אבל תמיד ראיתי רק ברהמינים שייויסטים מדקלמים אותם באשרם. האם היו חסרים כמה כהנים להשלמת מניין? כאמור, אין לי מושג, וכל ניסיון לקבל הסבר מהמקומיים הסתיים בתשובות ההודיות ההן שכאילו מסבירות אבל למעשה לא אומרות כלום. שלישית, שימו לב לקראת סוף הסרטון ל"פרחי-הכהונה" שסובבים סביב המעמד אף הם. מדובר בילדים, בני 8 עד 12 להערכתי, שלומדים בביה"ס הפרטי של האשרם ויהיו דור העתיד של הכהנים של המקדשים בו.

משיחת הלינגם

את הלינגם (אותו צלם פאלי של צורתו הבלתי נתפסת של האל שיווה) שעל קברו של רמאנה מושחים במיני נוזלים, כפי שעושים לצלמים בדרך כלל כאן. זו הצורה בה עובדים אותם. בסרטון הזה הברהמים מושח אותו במים, או אולי במי-חמאה – אני לא בטוח. בסרטון הבא הוא מושח אותו בלימון:

בל נופתע יותר מדי מצורה זו של ליטורגיה. הנה מה שיעקב אבינו עושה כאשר הוא מגלה נוכחות אלוהית בבית אל:

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל (בראשית כ"ח, ט"ז-י"ט)

כלומר יציקת שמן על ראש האבן שעליה נגלה אליו ה' היא התגובה הטבעית של יעקב. בהודו, באופן מפתיע, יש הכל אבל זיתים אין. אז יוצקים דברים אחרים. כך עובדים את האל המתגלה בעולם.

טקס ארטי

ראו כאן

גירי פרדקשינה

את ארונצ'לה, ההר הקדוש, נהוג להקיף. כאמור, זה עושה לו כבוד ועושה לנו טוב. מדובר ב- 13 ק"מ, ויש לבצע את ההקפה יחפים. ובליל ירח מלא, פעמיים כי טוב. הנה סרטון בו מצולמים המקיפים (אלפים, לעיתים רבבות, מגיעים כל חודש) בירח המלא של יולי:

ברכה מגנש

במקדש הגדול עומד פיל, שמגלם את גנש, האל בעל ראש הפיל, בנו של שיווה. נותנים לפיל מטבע או פרי, והוא טופח קלות על ראש הנותן, וכך מברכו.

תמונות

נשים מודטות – סדרה:

 

 

 

 

 

התמונות צולמו כולן בסמאדהי של רמאנה, ובגלל החושך, והזום, והרצון לא להשתמש בפלאש, יצאו קצת מטושטשות. אבל נראה לי שעדיף ככה. וגם ככה, האם יש דבר יותר יפה מזה בעולם כולו?

 

תמונה אחרונה, המאפיינת את המקום:

בשלט כתוב: Ashrams, Sri Ashtal Lingams, Temple and Schools are ahead

 

[תיקון והתנצלות: כתבתי איפשהו, אני לא זוכר היכן, שראיתי במוזיאון הקטן של האשרם את אוסף הפייפים של רמאנה, ולכן הוא היה מעשן. אבל חזרתי למוזיאון ולא מצאתי את האוסף. מסתבר שדמיינתי אותו איכשהו (למרות שאני יכול להישבע שראיתי אותו). בירור עם דיויד גודמן שם סוף לעניין: רמאנה לא עישן. הוא כן לעס פאן. סביבו עישנו גם חשיש, אבל הוא לא עישן, לא סיגריות ולא סמים. סליחה על הבלבול.]

7 תגובות

  1. תומר יקר ואהוב אני כל כך מודה לך על מה ואיך שאתה משתף אותי דבריך תמונותיך ומשהו בלתי המוגדר מגיע אלי מעורר ומשמח אותי אני חש שאתה ניפתח שם ובכלל יותר ויותר לאהבה לידע ובכלל…. תודה תודה תודה

    אהבתי

  2. שלום לך

    ריגשה אותי התמונה של הפיל בבית המקדש אך לאחר מכן תהיתי אם הוא חופשי להיות שם או קשור או מאולף לעשות את מה שהוא עושה וובעליו( בעלי המקדש) נהנים מן הכסף שהוא אוסף.

    כל טוב
    שולמית

    אהבתי

  3. באמת בלי ביקורת אבל אולי נשים את הציניות והצרות עין לרגע בצד?:)

    ואם הם נהנים מהכסף אז…??

    בכל מקרה מה שהפריע לי היא העובדה שהיה שם נער שחיכה לברכה בסבלנות ולא קיבל. מסכן…

    תרגישי טוב

    אהבתי

  4. באמת בלי ביקורת, אבל אולי נשים את הסובלנות המופתית בצד?:)

    לגבי הכסף, באמת לא אכפת לי אם הם נהנים מהכסף.
    אבל הפיל לא נולד עם יכולת על טבעית לתפוס מטבע, להעביר אותו לבעלים של הפיל ולתת טפיחה על ראשו של מאמין.
    הפילים מאולפים באופן אכזרי מאוד!, הם אינם חופשיים לכלום, לא לזוז ולא לנוח.
    ויש לשאלה של שלומית מקום… מקום חשוב.
     

    אהבתי

  5. באמת בלי ביקורת אבל אולי נשים את הבלבול בצד

    גם אתה לא נולדת עם יכולות על טבעיות לקרוא ולכתוב ולשלם מיסים, זה התפתח אצלך בתהליך חברות מייסר וארוך, ועד היום, כמו הפיל, אתה בטח משוכנע שזה בסדר.

    אהבתי

  6. חהחהחה. תשובה ענקית.

    ולמען האמת, התוצאה של היותנו חיות מאולפות שכאלה גורמות לנו סבל מנטלי הרבה יותר חמור וממושך מזו שסבל הפיל. הפיל כנראה לצערי סבל פיזית לזמן מסויים במהלך האילוף אך עכשיו הוא נראה בריא למדי. ואילו אנו, כל חיינו עוברים עלינו כשאנו עסוקים במטלה בלתי אפשרית למימוש: לספק את רצונות החברה, לא להיות שונים וכו וכו. הנטל הכבד גורם ליסורים מנטליים אינסופיים. "ואנחנו משוכנעים שזה בסדר".

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s