שבויה במיתוס

אני מביא כאן מסה שלי שפורסמה בגליון מאי-יולי 2009 של כתב העת "ארץ אחרת" בעריכת במבי שלג. הגליון עוסק בכפייה הדתית האלימה והפרטיזנית המונהגת על ידי חבורות של חרדים ברמת בית שמש, וכולל תחקיר על המצב שם וכן התייחסות לתופעה מהבחינה התיאורטית. החיבור שלי הוא גרסה מעובדת ומורחבת של הרשימה הזו, שנקראה "על "צניעות", חשיפה והפנמת איסורי החשק", והוא עוסק ב"צניעות" בציבור הדתי-לאומי, כהשתלטותו של המיתוס הקבלי-קוקניקי על המרחב ההלכתי-חברתי, ועוד.

1.

המיניות תופסת מקום מרכזי כל כך במיסטיקה היהודית, עד שוויתור עליה יהיה משול לתלישת השלד מתוך הגוף. מתוך ההנחה שהאדם הוא צלם אלוהים התפתחה ההכרה שהאל בנוי בצלמנו כדמותנו, ועל כן הוא חייב להתגשם במבנה מטאפיזי המקביל לזה הפיזי האנושי, ולהיות בעל איברי מין. ומכיוון שאלו הן נקודות האיחוד, מהבחינה הפשוטה ביותר, בין זכר ונקבה, ומכיוון שעל החזרתו של היקום אל אחדותו הקדומה מושתת רעיון התיקון, תופשים אותם איברי מין אלוהיים את מוקד ומרכז הבמה הקבלית, ואל הפעלתם וזיווגם השלם מכוונים המקובלים את מיטב מאמציהם.

סימון וייל כתבה אמנם שבקשה ממיסטיקן שלא ידמה את יחסיו עם האל לאהבה אנושית כמוה כבקשה מאמן לצייר ללא צבעים, אבל נראה שהעיסוק הקבלי ביחסיו המיניים של האל עם העולם חורג מכדי שימוש במטאפורות שאי אפשר להימנע מהן: התיאוסופיה הקבלית בנויה כולה על ההבנה שהאל משפיע את שפעו על העולם הנקבי באמצעות איבר מין זכרי – ספירת יסוד – וכי הוא עושה זאת בצורה של זיווג מקודש. כאשר אנחנו חוזרים, לפני תפילה או עשיית מצווה, על המשפט "לשם ייחוד קודשא בְּריך הוא ושכינתֵה", אנחנו מכוונים את עצמנו לסייע באחדות מערך הספירות: תשע העליונות עם זו התחתונה, השכינה. מתוך כך אנחנו יכולים להבין לא רק את התפישה הקבלית של יחסי המין המקודשים, אלא גם את תפישת היחסים בין המינים עבור המקובלים.

כפי שהדגיש חוקר הקבלה אליוט וולפסון, אין זה מקרה שהמימד הנקבי תופס ספירה אחת בלבד בעץ הספירות, וגם זו אינה אלא התחתונה ביותר. השכינה, היא ספירת מלכות, היא הארץ, ממתינה פסיבית לשפע הזכרי שיעניק לה חיות, וזה מגיע מלמעלה, מהשמים, מהאל, במורד שאר הספירות. אף שהנקבה נחוצה לאיחודו השלם של העולם האלוהי – שהרי צלם אלוהים המקורי, אדם הראשון, היה אנדרוגיני – אין הנקבה אלא מקבילה לעטרה שעל האיבר הזכרי: היא שלו, ואין הוא שלה. הוא חייה, והיא לו עיטור והשלמה. היא כנועה לו, והוא ימשול בה.

אין זה בלתי צפוי אפוא שכאשר השפה הקבלית תחדור ותכבוש שטחים בשיח ההלכתי, נהיה עדים להתייחסות לגליסטית גוברת והולכת אל שדה המיניות אצל האישה – התייחסות שנובעת מהחשיבות שמוקנית למיתוס הקבלי. באופן תיאורטי היתה האורתודוקסיה יכולה להציע מגוון של פתרונות לבעייתיות הבין-מינית שהיא רקחה לעצמה, אבל בפועל נראה שכיום מתגלם העניין בראש ובראשונה בהדגשה גוברת והולכת של אותה סגולה טובה שנעשתה לאיום: "צניעות". אין איש, טוען יוסף אחיטוב, ה"יכול להתעלם מנוכחותו המרשימה של המיתוס במרחבי השיח על הצניעות" ("צניעות בין מיתוס לאתוס", מתוך "עין טובה – דו שיח ופולמוס בתרבות ישראל", 1999, עמ' 230).

במה דברים אמורים? כידוע, נדרשת האישה שומרת המצוות להפנות את כל כבודה פנימה – הווה אומר, לכסות את גופה – ואם בחברה החרדית נקשר הדבר בעיקר להגנת הגבר מפני פיתויי יצרו הרע (שיגרום להשחתת זרעו הטוב), הרי שבקרב תלמידי הרב קוק מתווסף לאיסור מימד לאומי הנותן תוקף מועצם בהרבה לצו הכיסוי. כפי שכותב יוסף אחיטוב: "מיתוס 'הקדושה הישראלית' השרה הרחבה של נוהגי הצניעות הראויים בראש ובראשונה במה שקשור לצניעותה של האישה מעבר לגדרי ההלכה הפסוקה והמקובלת" (שם, עמ' 249).

אבל למה האישה היא זו שעל כתפיה מולבש עול מצוות הצניעות? אם נבין את חדירתו של המיתוס הקבלי אל תוך ההלכה הדבר יהיה ברור. אצל הרב שלמה אבינר, שהוא אולי קולה העיקרי של אובססיית הצניעות דהאידנא, הצניעות קשורה קשר בל יינתק עם "הישראליות". כלומר, עם המהות הלאומית של עם ישראל. בספרו "גן נעול: פרקי צניעות" הוא מסכם שיחות של רבו, הרב צבי יהודה קוק, וקובע ש"הצניעות שייכת למהות טבע היהדות" (שם, עמ' 18), שכן באיסורים אלה "מתברר ומשתכלל כל שיעור הקומה של בניין בית ישראל לעומת טומאת הגויים", שהרי "טהרה וצניעות הנם באופן מיוחד ההפך של הפריצות והחוצפה שבטומאת הגויים. בניגוד לה, התכונות והמידות הישראליות המיוחדות הן צניעות, עדינות וביישנות" (שם, עמ' 15). הטהרה היא הצניעות הישראלית, והצניעות היא טהרת הישראליות. הרב אבינר ממשיך ומשווה, על פי מסגרת ההיגיון הקבלית, את עולם האידיאות לגוף האדם, ומבחין שאם בגוף יש לכל חלק וחלק תפקיד וייחוד, הרי שכך גם באומה; ולכן, למרות האהבה בין חלק למשנהו, יש להיזהר בהלכות צניעות ולא לערבבם – בנים ובנות יחדיו – שכן כך ניתן "להגיע למצב של פגיעה באורגניזם הכלל-ישראלי" (עמ' 31).

לא רק מיסטיפיקציה של האתנוס והפיכתו לעצם מטאפיזי יש כאן, אלא גם ראייתו כישות נקבית הזקוקה להגנה מפני פריצות וטומאה. מהלך זה, שבו הלאום נתפש כרעיה, נראה מובן מאליו אם נזכור שיחסי העם ואלוהיו נתפשו כיחסי אישות כבר בתלמוד. מאידך גיסא, ניתן להניח כי האקסטרפולציה של תפישה זו לכדי מטאפיזיקה קבלית, וראיית "כנסת ישראל" כשכינה, כלומר כצד הנקבי, המצומצם, של האלוהות, היטו את הדגש ההלכתי בכל הנוגע לצניעות כלפי האיסורים החלים על האישה. מפני שאם הגבר הוא מיקרוקוסמוס איזומורפי של האלוהות, ואם כל קיום מצווה שלו "למטה" מחולל תנועות אלוהיות "למעלה", הרי שלאישה לא נותר אלא להיות בת דמותה של השכינה, כלומר של כנסת ישראל, ומכאן שכל פגיעה בתומתה או בטהרתה מהווה התקפה ישירה על האומה כולה. ככלל, כפי שהגבר אחראי על הזיווג הכשר של תשע הספירות העליונות, האישה היא בת דמותה המיקרוקוסמית של ספירת מלכות, ועל כן קיום ההלכה על ידה הוא המאפשר לשפע האלוהי להרוות את העולם הגשמי, תחומה של המלכות.

רמז לכך ניתן לקבל מציטוט שמביא אבינר בסוף ספרו מתוך "חוברת לצניעות ולטהרה בישראל" מאת הראי"ה קוק. שם פונה הרב הגדול אל בנות ישראל ומלין על ש"בתוך מערכה של חיים ירודים, חסרי בסיס נפשי, חדר המנהג הגרוע של התלבושת החדישה בפריצות שובבה […] וכנסת ישראל כולה סובלת מזה" – כלומר, לבוש מודרני של בנות ישראל מביא צער לכלל כנסת ישראל, ונותר רק לתהות אם ייתכן שהרב המקובל מתכוון אך ורק לצער הנגרם לאנשים בשר ודם, או ש"כנסת ישראל" היא אצלו ישות מיתית (כלומר, הוויה שלמה ונבדלת במציאות, שמנותקת במהותה מתנאים של מקום וזמן). אולי כדי להבהיר נקודה זו מוסיף הרב וקובע כי "כטהרת נשמתכן ככה יטהרו ארחות חייכן, והליכותיכן בתלבושת תהיינה הליכות עולמנו, עולמו של ישראל הפנימי, הנובעות ממעיין תורתנו הקדושה" (שם, עמ' 286). כאן נראה בעליל שהלכות הלבוש של בנות ישראל הן הקובעות את מהלך העולם הזה, שהוא לחילופין העולם הגשמי, ספירת מלכות הנקבית, והעולם הנסתר והקדוש של עם ישראל. והרב ממשיך: "גדרו, אחיות טהורות, את הפרצה הזאת והסירו את הנגע המודרני הזה מארצנו הקדושה […] ותתברכו בארך ימים וחיים טובים ורעננים, בדורות ישרים אשר יציצו לתפארה על הרי ישראל ויהודה". – הנגע המודרני הוא כקוץ בעינה של ישראל הקדושה, ישראל הברה והתמה, ישראל הבתולה, שהיא גם ארץ, גם קהילה, גם אומה וגם ספירה אלוהית נצחית. רק עם ביעור הנגע, רק עם תיקון השבר ומיתוק הדין, נתברך בימים טובים וילדים ישרים.

כל זה הוא מן ההכרח: במקום אחר קובע הרב כי "מידת הצניעות […] היא קיומו של העולם הרוחני והחומרי" ("מידות הראי"ה", תחת "צניעות"). איזו העצמה נשית! כמה כוח ניתן פתאום בידיה של האישה היהודית, שברצותה תתכסה ותשמור על כנסת ישראל, וברצותה תיחשף ותביא לחורבן העולם (ומסתבר שלא רק גברים מסוגלים לתיאורגיה). אלא שכמובן, במעין דיאלקטיקה צינית של אדנות ועבדות, הפקדת העוצמה הזאת בידי האישה משמשת לרב אבינר בראש ובראשונה כדי להכפיף אותה למרותו: הכוח המטאפיזי העצום של האישה מיתרגם על הארץ לשעבוד וחולשה.

 2.

ודאי: דקדוקי ה"צניעות" אינם אך ורק תוצאה של קבליזציה של ההלכה. הם גם תגובה למתירנות המודרנית והפוסט-מודרנית – תגובה שהחלה באירופה של המאה ה-19 והיא צפויה להימשך גם בעתיד. עם זאת, אין מדובר בשתי תנועות נפרדות, וגם חדירת השיח הקבלי אל דפי ההלכה היא חלק מהתגובה האורתודוקסית למודרנה: הא בהא תליא, והקבלה, שהתחילה במאה ה-13 כמענה למבוכת היהודים אל מול גילויה המחודש של הפילוסופיה היוונית והצורך בסיבה טובה להמשיך לקיים מצוות, משמשת כעת כשיח ריאקציונרי מנחם שעליו מתרפקים גם ובעיקר כאשר הנרטיבים האוניברסליסטיים מתפרקים והולכים.

בין אותם הנרטיבים נמצא גם זה הפמיניסטי, שמצוי כיום במשבר קשה, כשלא ברור אם כאשר בריטני ספירס חושפת את ערוותה לפפראצי מדובר באישה ש"עושה מה שהיא רוצה עם גופה", בקורבן מעורר רחמים של תרבות הצריכה הקפיטליסטית-שובניסטית, או אולי בכלל באקט סתמי של אדם העומד על סף משבר נוירוטי. מה שברור הוא שכשבריטני מתפשטת, הקהל הוא שנדרש לכסות את בושתה, כלומר לשקול כיצד, אם בכלל, להציג את האירוע. במילים אחרות, נראה שהגוף הנשי, שבמערב נחשף יותר ויותר כעניין יומיומי, מציב מצדו קודקס הלכתי חדש ומפורט החל דווקא על זה הגברי.

לא קשה להבחין בכך: עם כל גילוי נוסף של מתירנות נשית, מתגלה לנו גם טפח נוסף בחלקת האיסורים התקפים לגבי הגבר. בעוד שבעבר טפיחה על השכם, אחיזת המרפק או התחככות מקרית תוך כדי מעבר במסדרון לא נשאו כל מטען מיני (אכן, הם נחשבו פשוט לחסרי משמעות), הרי שהיום אפילו מבט עלול להחשב כהטרדה, וכל מילה לא נכונה היא הצעה מגונה. שוב, הא בהא תליא: ככל שהמיניות מוחצנת יותר, כך נידרש יותר לאיפוק ושליטה. כאשר המין הוא פוטנציאל תמידי וריאלי, יש לשמור פי כמה לא להפוך אותו לאקטואלי. בסופו של דבר נדרש הגבר לקבל על עצמו עול מצוות: לשמור על ידיו, על פיו, על עיניו. ואף סייגים שונים נדרשים ומאומצים: ישיבה משותפת במשרד רק עם דלת פתוחה, עבודה לילית משותפת רק בשלושה. ממש כללי ייחוד על פי ההלכה.

אך בשונה מההלכה, הרי שכאן מדובר בהיפוך ובהפנמה של האיסורים השונים: במקום שיחולו על חוץ האישה (מה מותר לה ללבוש, לאן מותר לה ללכת) הם חלים על פנים הגבר (מה מותר לו לחשוק, איך עליו להתנהג). במקום שייכפו מבחוץ ומלמעלה עליה, הם נובעים מבפנים ומלמטה אצלו. המערך ה"הלכתי" הזה נובע באופן ספונטני מתוך הנחות המוצא הליברליות, והגבר נדרש לממן לאישה את החופש לעשות כרצונה על ידי תשלום מכיסו במטבע של איפוק ושל כוונה נכונה.

הפנמת כללי ההתנהגות במקרה זה מעבירה, כראוי, את האחריות להתנהגותו של הגבר אליו, ולא תולה אותה במידת נראותו של גוף האישה (ובעצם, במידה שהאישה מאפשרת לגופה להיראות). אך יותר מכך: מדובר בנדבך נוסף במגמה כלל-אנושית, המופיעה בתחומים רבים, של הפנמת האחריות. לא עוד נסביר את התנהגותנו על פי מערך תיאולוגי-שמימי: במקום לראות בכל דבר ודבר ביטויים ארציים למבנים מטאפיזיים, נסביר את עצמנו, ואת התנהגותנו, באמצעות פנייה אל כוחות נפשיים.

אכן, כפי שטוען אחד הפילוסופים הפוליטיים והחברתיים הנודעים בעולם, צ'רלס טיילור, החברה המערבית עוברת במאות האחרונות את מה שהוא מכנה "הפנייה הסובייקטיבית העצומה של התרבות המודרנית". הפנייה הסובייקטיבית הזאת מציינת מעבר המוכר לנו היטב: מחיים הסובבים סביב מערכת היחסים שלנו עם העולם – התמקדות בתפקיד החברתי ובמגבלות שמוטלות על היחיד – אנו עוברים לעסוק בחוויותינו הפנימיות: טוב לי, רע לי, מתאים לי, מציק לי. בתפישת החיים הראשונה ניתן מקום מרכזי להתאמת היחיד לסדר החברתי ולחובותיו כנתין של המערכת הדתית, החברתית או המשפטית. בתפישת החיים השנייה בולט המרחב שמוקצה למאוויינו האישיים, לזכויותינו הנובעות מהיותנו פרטים חד-פעמיים, לשאיפתנו למימוש אישי ולחוויותינו הסובייקטיביות.

מה שקורה בפועל הוא שבדורות האחרונים מגלים אנשים שיש להם חיים פנימיים. המימד התוך-נפשי הולך ומתרחב, הדקויות והנימים של הסובייקטיביות שלנו תופסים נפח ועומק, ורבים חשים שמה שמצוי בראשם ובלבם חשוב לא פחות, ולעתים אף יותר, מהעולם על סדריו. מכאן מובן איך גם בשדה הדת באה הפנייה הסובייקטיבית לידי ביטוי עמוק, והמעבר הוא מדתות ממוסדות לחיפוש רוחני אישי. כך אנחנו עדים במחוזותינו לעיסוק מוגבר בשאלות של חוויה ונבואה, בגדילה חסרת תקדים של חסידויות "מתלהבות" כמו ברסלב, בעושר מתחדש של יצירה דתית (סרטים, שירה), וכמובן, בפריחתו של הניוּ אייג'.

3.

אבל גם לפני הניו אייג' הושפע המערב מהפנייה הסובייקטיבית. דוגמא נאה לכך היא דווקא מפעל הפסיכולוגיזציה שערכה תנועת החסידות למטאפיזיות הקבלית: את הערגה למשיח החליפה השאיפה לגאולה פנימית; תחת ספקולציות על מלאכים ושדים נוצרה הכוונה לתמימות ולתיקונים; במקום מיתוסים לוריאנים של צמצום ושבירה למדו טיפוח דבקות וכוונה; האבות חזרו להיות דמויות מופת, ולא עוד גילמו כוחות שמימיים בלבד, ובמקום שהיה בו מערך של ספירות ראו כעת רגשות ויצרים.

אלא שהחסידות הצטפדה ורוחה מתה. ההלכה, כמו גם הקבלה, חזרה כבתנועת מטוטלת להיות קודקס של חוקים (שמימיים או ארציים), ולא צוהר דרכו אפשר להבין ולשנות את לבנו. כך, בד בבד עם תנועות הנאורות וההשכלה וכתגובה מפוחדת להן, שבה הקבלה ושבתה את העולם היהודי-אורתודוקסי, וכך נוצרו בתוך העם היהודי שני כיוונים סותרים של התייחסות אל האישה: אצל המקובלים האישה היא התגלמות השכינה, ולכן עליה לצמצם את עצמה ולהתכסות, ואילו אצל ההומניסטים האישה היא התגלמות (נוספת) של האידיאל האנושי, וככזה באפשרותה להכריע בכל הנוגע לחייה מתוך בחינתם הרציונלית: ברצותה להתכסות תתכסה, וברצותה להתגלות תתגלה. על הגבר, כאמור, מוטלת החובה לאפשר לה כל זאת, ולהתאים את עצמו למצב החדש, לכל מצב חדש שייווצר. אצל היונקים מהקבלה האישה היא מרכיב – הכרחי אבל מצומצם – של האדם. אצל הליברלים היא ראשית כל אדם.

אך אותה מטוטלת ממשיכה לנוע: מדע הפסיכולוגיה, ופרויד כנביאו, הוא רק ביטוי אחד, מודע, לאותה "פנייה סובייקטיבית", לאותו מהלך כלל-אנושי שבו כוחות מטאפיזיים כמו "החוק", "הטבע", "הרוע" ו"האהבה" נעשים להיפעלויות ותנועות נפשיות. וכך, אל מול הדחף להחצין, לחלום, לברוא עולמות, ניצבת ההשקפה המכנה את תוצרי הדמיון בשמם, כלומר מבינה אותם כמרמזים על נטיות נפשיות יותר מאשר על תנועות קוסמיות. כי בסופו של דבר – או כך לפחות נראה בנקודת הזמן הזאת – ככל שהיא מתקדמת בכיבוש העולם מהבחינה המעשית, מבחינה רעיונית מוותרת האנושות על מרחבי היקום ומספרת לעצמה את סיפורה על ידי פנייה פנימה, אל תוככיה. כך מפלצות יער נתפשות כחרדות, שאיפה לחיי נצח כתאוות פרסום, ואהבת אמת היא הפרשת הורמונים.

אבל נראה שבעולם היהודי-אורתודוקסי החשיבה המיתית היא הכובשת שטחים בעשרות השנים האחרונות. אם בעבר ניצבו דמויות ענק (מהרמב"ם דרך חיים מוולוזי'ן ועד לרב סולובייצ'יק) שהתעקשו על דבקות ברציונלי, אם עד עתה העולם האורתודוקסי המודרני ראה את עצמו מחויב על פי רוב לדיון מושכל, הרי שכיום המיתוס הקבלי משתלט עליו ומאיים לסלק ממנו את התביעה לרציונליות. עולמם ההגותי של רבנים רבים אינו מורכב עוד מהלכה ומהגות, אלא מישויות מיתיות אגדתיות כמו "ישראל", "עשיו", "עמלק" ו"ערב רב", שמשמשות אותו להסביר כל מהלך חברתי או פוליטי. הדבקות איננה בעובדות, אלא במערכת היחסים השמימית שממנה הן לכאורה נובעות. וכך, את הפלסטינים לא רואים, אלא רק את הפלשתים; את ירושלים של מטה מחליפה – על פני האדמה! – זו של מעלה; ובמקום האישה ניצבת התגלמותה של הלאומיות הישראלית.

את הנקודה שבה פרץ המיתוס והתחיל לדחוק את רגלי ההיגיון ניתן אולי לקבוע במלחמת ששת הימים, וכדוגמה לחשיבה קבלית-מיתית מובהקת ניתן להביא קטע קצר ממנשר שיצא אז מישיבת מרכז הרב: "יֵדע כל התבל הנאור, עם כל חוכמותיו, עם כל המודרניות שלו, עם כל ספקותיו, עם כל שיקועו החומרי, עם כל מסותיו הניסיוניות, עם כל חופש דעותיו, שאכן אחת היא האמת העומדת לעד, ואמת זו חקוקה היא במצחה של החיה השמימית המתהלכת על הארץ בתבנית ששמה ישראל". העיקרון ברור: המציאות הנגלית לנו הנה אך ורק שיקוף, צל חיוור, של הישויות המטאפיזיות שממעל.

אך לא פשוט להיתפס במיתוס בימינו, דווקא על רקע אותה פנייה סובייקטיבית. קיפולו של המגדל המטאפיזי אל תוך המבנה הנפשי הוא למעשה מחויב המציאות בעידן שהולך ונעשה רציונלי. חובבי המיתוס חייבים אפוא לתרץ, לעצמם ולזולתם, את דבקותם בצורת מחשבה ארכאית, ומנגד עליהם לבטל את ערכה של הרציונליות.

המתקפה על הרציונליות, המנוהלת בידי אלה המנסים להצדיק את חיותם של המיתוסים, מגיעה אלינו בתנועת מלקחיים דו-ראשית. מצד אחד מתקיפים אותנו המיתוֹפִילים, שעדיין לא הצליחו להרפות ממסורת החשיבה הרציונלית המודרנית. הם מאוהבים במיתוס, אך קשה להם לפטור בלא כלום את בית אביהם הרציונלי. הם אלה המוצאים נחמה בכך שהם מבצעים "קפיצת אמונה", ותופשים את עצמם כאמיצים, שכן הצליחו "להתעלות מעל לשכל". עבורם האחיזה במיתוס פירושה שהצליחו להתעלות מעל הקטגוריות האנושיות הנחותות של ההיגיון הישר – נחותות פשוט מפני שהן מובנות.

עם אלה אין ממש יכולת להתווכח, שכן טיעונים הבאים בשם ההיגיון אינם תקפים עבורם. אך כל אדם שנוהג כך, כפי שכבר כתב הפילוסוף הגרמני הגדול גו"פ הֶגֶל, "רומס ברגליו את שורש האנושיות. שכן טבע האנושיות הוא לחתור לקראת הסכמה הדדית עם הזולת, ואין קיום לאנושיות אלא בתור שיתוף תודעות שנתגשם. ואילו האנטי-אנושי, החייתי, עומד על כך שבני אדם נשארים ברמה של הרגש ומסוגלים למגע הדדי רק באמצעותו" (מתוך "הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח", עמ' 183, תרגם: ירמיהו יובל).

הֶגֶל כתב על המעמידים את הרגש מעל לשכל, אבל באותה מידה האמונה היא עניין פרטי המכרסם כמעט בכל בסיס משותף של הבנה הדדית ואף של תקשורת. אותה אמונה שמעניקה לנו את היכולת "להתעלות מעל לשכל" גם פוערת תהום בינינו לבין הזולת, שכן אין לנו כל דרך לתקשר אותה למי שבמקרה אינו מחזיק בה. ולמה שיחזיק בה, אם אמונות כה רבות ניתן לפרנס? מגוון הציורים המנוגדים לשכל הוא הרי אינסופי, ואם ההתעלות מעל השכל היא המטרה, "האם עלי להאמין אם כך בכל אבסורד? ואם לא, למה דווקא באבסורד הזה?" – כך לפחות שואל זיגמונד פרויד בחיבורו על הדת ("עתידה של אשליה"). קפיצת האמונה, זאת ידע גם קירקגור, היא הפעולה הכי פרטית. מיתופילים אלה, אם כן, יעשו חיל בכך שיקימו עלינו כתות, סקציות ופקציות שונות ומשונות. ליותר מזה הם בלתי כשירים.

מהצד השני מתקדמים לעברנו אחיהם של אלה, שחובבים מיתוסים גם הם, אבל המצב הפוסט-מודרני כבר שטף מהם כל רגש של נאמנות להיגיון הבריא. אלה אוהבים להגדיר את הרציונליזם אך ורק כעוד "שיטה", אחת מני רבות, להבנה וניתוח של המציאות. הנחת המוצא שעומדת מאחורי תפישה זו היא שהרציונליות עצמה היא מערכת של טיעונים והיסקים שנשענת על הנחות יסוד שאי אפשר להוכיח או להפריך – בדיוק, טוענים הם, כמו האמונה.
מאמינים אלה גורסים אפוא שיש דמיון בין הרציונליות לדת, וכי מדובר למעשה במערכים נבדלים של הנחות יסוד (וטענות שנגזרות מהם) שאין למתבונן בהם מבחוץ כל יכולת להכריע א-פריורי מי מהם העדיף. על פי תפישה זו, כאשר אנחנו באים לבחור אם נהיה רציונליסטים או דתיים, הבחירה בכל אחד מאלה הגיונית (או אמונית) באותה מידה, ואין טיעון רציונלי (שנמצא לכאורה מחוץ למערך הרציונלי) שיכול להצדיק את בחירתנו במערך הרציונלי דווקא.

אלא שרציונליות אינה שיטה אלא צורת מחשבה. זוהי דרך מסוימת שבה המוח שלנו יכול לפעול ולהפיק מתוכו מסקנות. במילים אחרות, בבואנו לבחון טענה מסוימת אנחנו יכולים פשוט להתבסס על עובדות, להיות פתוחים לביקורת עצמית ולביקורת הבאה מבחוץ, להסיק מסקנות אך ורק על סמך עדויות מספקות, להתנגד למהותנות או לאטביזם או לחשיבה מאגית וכיוצא באלה, ואנחנו יכולים מנגד להאמין לכל סיפור שייקרה בדרכנו ובלבד שינחם או יאדיר את לבנו.

משום כך אין שום צורך "להאמין" ב"חוקי" הרציונליות, אלא פשוט להפעיל את השכל. ואכן, כפי שלא קשה לראות, הטיעון הזה עצמו, המשווה בין "השיטה הרציונלית" (או המדעית) לבין הדת, הוא עצמו טיעון רציונלי (שגוי). כלומר, הטוענים כך מבססים בעצמם את טיעונם על צורת המחשבה הרציונלית: הם אינם אומרים: "הדת עדיפה מהמדע, האמינו לנו" – הם משווים ביניהם. משווים ביניהם בצורה רציונלית. וההשוואה השקולה הזאת בין המיתוס להיגיון חושפת בפנינו את חולשתו של המיתוס בימינו: הכריעה בצלו היא תמיד מודעת.

4.

כי בשונה מאוד מבעבר, המיתולוגיה בימינו איננה עוד שקופה. סיפוריה אינם מהלכים עלינו קסם אמיתי: כבר אי אפשר להתבונן דרכה אל העולם – אנחנו לא יכולים להימנע מלראות את הלכלוכים על המסך – אלא אם הישרנו מבט ולפנים התבוננו בה. היא איבדה את כוחה ללכוד אותנו בלי משים, לפרש את חיינו בשבילנו בלי שנבין שכך היא אכן עושה. כיום הכל ידוע, הכל על השולחן: מי שבוחר במיתוס מודע לכך, וזקוק לתרץ זאת באמצעות ההיגיון. כך שגם אצל שוחרי הדרמה המיתולוגית, אהבתם אליה חייבת להיות מוסברת לעצמם בעזרת הרציונליות. כאמור, אם לא המיתוס עצמו הוא שעבר רציונליזציה, אז לפחות הסיבה לדבקותנו בו. יזעק ככל אשר יוכל ואף יתקע בשופרות – המיתוס עצמו עבר הפנמה.

הנה כי כן, הבנה מיתולוגית של המציאות היא בימינו בבירור בחירה, וכאשר בחירה זו שוללת את יכולתו של הזולת לבחור, היא חותרת תחת יסודותיה שלה. הבחירה במיתוס של "צניעות", שהוא מעין וריאציה פרוטסטנטית-פוריטנית על הנושא היהודי, מגוחכת פי כמה כאשר מדובר בדת שמושרשות בה מסורות שהן בלשון המעטה קדם-ויקטוריאניות: איך מתיישבת הדאגה לצניעותה של האישה עם המצווה לקיים בחתונה "חדר ייחוד"? האם צנוע הדבר לשלוח את החתן והכלה שזה עתה נישאו לתת תוקף לבריתם באמצעות ביאה, וזאת אל מול אורחי החתונה כולם? ומה צנוע בחיובה של אותה אישה להגיש לרב את תחתוניה כדי שיכריע אם הפרשותיה נחשבות נידה? לו אכן השמירה על צניעותה היתה עיקר, כי אז מצוות אלה היו מפורשות מחדש, מופשטות מצורתן הנוכחית.

זאב בעור של כבש, בכסות הדאגה המיסטית לעם ולגאולה, כהחצנה ריאקציונרית להבנתנו את עצמנו, ומתוך בחירה אך ללא הודאה בכך מוטל על האישה עולו של אלוהים, עולו של המשיח, עולם של הגברים. מעין אנטי-סובלימציה שהיא אכן גסה, שרץ שיטהרו אותו ק"נ ועוד ק"נ טעמים, ועדיין יבאיש מטומאה.

ההלכה מתפתחת. היא מתפתחת בכך שציווייה עוברים הפנמה, וזאת בחסות המרחב הליברלי. היא מתפתחת בכך שעל כל אדם בוגר לשלוט בעצמו, תוך נתינת מרחב מקסימלי לזולתו. היא מתפתחת בכך שאנו נדרשים כיום ליתר מודעות, ליתר תשומת לב, ליתר בחירה והכרעה. יהיו שיאמרו שזו היתה כוונתן המקורית של המצוות: לפתח בנו מודעות עצמית, ולהביא אותנו להתנהגות מוסרית, לחזק את הקשר שלנו עם עצמנו ועם ההוויה – לא על ידי כפייה, אלא מתוך נטיעת ההכרה שזו הדרך היחידה לדעת את החיים, להיות אדם.

64 תגובות

  1. תודה תומר,
    אחלה מאמר ואני מקוה שתמשיך לכתוב ב"ארץ אחרת".
    מבין הרבה דברים מעניינים שמופיעים כאן אתייחס רק לעניין הראציונליות מול רגש:
    אין סיבה להניח שמי שמרשה לעצמו/ה להתלבש כראות עיניה מפגינה יותר ראציונליות מאשר מי שמכסה בקפידה כמה שיותר מגופה (וכנ"ל כמובן לגבי גברים).

    מה שיותר מעניין הוא שחפצון הגוף, הסגידה ליופי והזיהוי בין מראה מפתה לערך עצמי אינם ראציונלים כלל אבל הם כן תולדה ישירה של הראציונליות (רואה את הקשר? – אני חוסך לעצמי את ההסבר).

    וכך אני נאלץ לא להסכים לגבי ההכרעה שלך לטובת הראציו מול המיתי/רגשי. הראציונלי לבדו אינו מסוגל לכוון את חיינו. אדם ראציונלי "לחלוטין" יעמוד נבוך בשדה החיים ולא ידע לאן לפנות.

    כשם שברורה לנו – ראציונליים שכמותנו – האיוולת שבבוז לשכל, מן הראוי שנציג בצורה ברורה את המחיר שמשלמים על העלמם של המיתי והרגשי ככוחות שמעצבים את האישי והחברתי.

    האתגר הוא כנראה – ואתה ודאי תסכים איתי – לתת לשכל ולרגש להתמזג – או אם תרצה להזדווג.

    אביב

    אהבתי

  2. אתה מתווכח עם מישהו אחר, לא איתי. האם איפשהו כתבתי שעל הרציונליות לשלוט בחיינו? ודאי שלא, אלא שהיא כלי חיוני בניהול החיים, זה הכל.
    בעניין האישה שמכסה את עצמה, אז ודאי שהלבוש כשלעצמו לא אומר דבר על הרציונליות שמאחוריו, השאלה היא למה אותה אישה מכסה את עצמה. אני טענתי שבחברה הדתית-לאומית ניתן למצוא, יותר ויותר, מקרים בהם העניין נובע מדאגה לאומה, כאילו שאם האישה תהיה חשופה האומה כולה תתפוס טומאה וכו', וזאת מכיוון שהשפה המיתית מקבלת יותר ויותר תוקף בקרב חלק מהחוגים הללו, על חשבון החשיבה הרציונלית.

    אהבתי

  3. "אבל נראה שבעולם היהודי-אורתודוקסי החשיבה המיתית היא הכובשת שטחים בעשרות השנים האחרונות. אם בעבר ניצבו דמויות ענק (מהרמב"ם דרך חיים מוולוזי'ן ועד לרב סולובייצ'יק) שהתעקשו על דבקות ברציונלי, אם עד עתה העולם האורתודוקסי המודרני ראה את עצמו מחויב על פי רוב לדיון מושכל, הרי שכיום המיתוס הקבלי משתלט עליו ומאיים לסלק ממנו את התביעה לרציונליות. עולמם ההגותי של רבנים רבים אינו מורכב עוד מהלכה ומהגות, אלא מישויות מיתיות אגדתיות כמו "ישראל", "עשיו", "עמלק" ו"ערב רב", שמשמשות אותו להסביר כל מהלך חברתי או פוליטי. הדבקות איננה בעובדות, אלא במערכת היחסים השמימית שממנה הן לכאורה נובעות. וכך, את הפלסטינים לא רואים, אלא רק את הפלשתים; את ירושלים של מטה מחליפה – על פני האדמה! – זו של מעלה; ובמקום האישה ניצבת התגלמותה של הלאומיות הישראלית.
    את הנקודה שבה פרץ המיתוס והתחיל לדחוק את רגלי ההיגיון ניתן אולי לקבוע במלחמת ששת הימים, וכדוגמה לחשיבה קבלית-מיתית מובהקת ניתן להביא קטע קצר ממנשר שיצא אז מישיבת מרכז הרב: "יֵדע כל התבל הנאור, עם כל חוכמותיו, עם כל המודרניות שלו, עם כל ספקותיו, עם כל שיקועו החומרי, עם כל מסותיו הניסיוניות, עם כל חופש דעותיו, שאכן אחת היא האמת העומדת לעד, ואמת זו חקוקה היא במצחה של החיה השמימית המתהלכת על הארץ בתבנית ששמה ישראל". העיקרון ברור: המציאות הנגלית לנו הנה אך ורק שיקוף, צל חיוור, של הישויות המטאפיזיות שממעל."

    אני חושב שבשתי הפיסקאות הנ"ל אפשר לראות חוסר הבנה שלך במהפכה שניסה הרב קוק להוביל.
    ובמיוחד מאוד במשפט"עולמם ההגותי של רבנים רבים אינו מורכב עוד מהלכה ומהגות, אלא מישויות מיתיות אגדתיות כמו "ישראל", "עשיו", "עמלק" ו"ערב רב", שמשמשות אותו להסביר כל מהלך חברתי או פוליטי."

    הרב קוק ניסה להגיע למצב שבו כל אדם מכוון את חייו ע"פ האחדות הכוללת שהיא בעצם שורש האמונה ומתוך כך נגזרות משמעויות רבות לעולם קיום המצוות וכל עניין רוחני חייב להיות תחת הסבר של מהו הקשר שלו במהלך החיים ובשלמות ההויה.
    זה שהעולם ההגותי אינו מורכב מהלכה ומהגות מראה על התפתחות של עולם התורה ולא כמו שניסית להציג שהוא נהיה כמין הזוי וסהרורי.

    מאוד מפריע לי הקביעה שלך "ישויות מתיות אגדתיות" לפני שאני כותב על הנושא הזה בהרחבה הייתי רוצה שתרחיב קצת במה שאתה מתכוון.

    ולגבי ההודעה מישיבת מרכז הרב הרעיון לקוח מאמירה של ר' עקיבא "חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עומדת באמצע הרקיע ואומרת ברכו את ה' המבורך וכל גדודי מעלה עונים ואומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד" קשה לי מאוד להסכים עם הפירוש שלך ולכן אני מציע אחד אחר והוא כך- הרעיון הוא שכל המהלכים הקוראים פה בארך הם השתקפות של עקרונות שמיימים שמהם מורכבת ההויה.

    עקרונית אני יודע שלא תסכים עם מה שכתבתי כי הינך יודע לא מעט את כתבי הרב קוק אבל רק רציתי שתדע שאפשר להסביר אחרת.

    וד"א עיקרון האומה הוא עיקרון מרכזי בכל התורה והמצוות ככה שלומר שהצניעות מתבססת על עקרון זה אינה בגדר חידוש מרעיש.

    אהבתי

  4. עוד שתי הוספות קטנות

    האחת בנוגע למעבר מהגות רציונלית לקבלית.כאשר פעם היו מנסים להסביר את התורה והמצוות באופן רציונלי והגותי היתה נוצרת תחושה מעיקה בקרב המאמין שכל הביאור שלו לכל מצווה וערך בנפרד וע"פ שיכלו היא בעצם משהו שהוא חייב לעשות ע"מ להמשיך ולקיים את עבודתו ולא להשאר בתור מאמין עיוור אבל אין באמת משהו מיוחד בהסברים הללושהרי כמו הטעה האתיאיסטית הנודעת שאומרת כמו שיכלת לחשוב על כל מיני טעמים שיכליים וערכים חשובים יכולת באותה מידה גם אם התורה היתה מביאה מצוות אחרות לגמרי להגיע אל ערכים אחרים ולתת להם משמעות לאחר חקירה שיכלית ולהגיד שהתורה שלך היא אמת, ולכן עדיף את הדרך של הרב קוק שע"פ כל מצווה וערך הוא חלק מתחייב של מכלול היונק מכלל האחדות הכוללת.

    הערה שניה היא אולי אתה יודע אבל בבית מדרשו של הרב קוק לא מתיחסים כאל הגותו כתורת הנסתר אלא כאל תורת נסתר שבדורנו הפכה לתורת נגלה כך שהיא בעצם כבר לא "קבלה".

    יום נעים ותודה על השקעתך הרבה בבלוג ובקוראים.

    אהבתי

  5. תראה, אני אוהב את הרב קוק מאוד, ואני נוטה לחשוב, אולי בעקבות אהבתי, שהוא אכן התכוון, ממש כפי שאתה אומר, שנגיע למצב שבו כל אדם מכוון את חייו ע"פ האחדות הכוללת שהיא בעצם שורש האמונה. הבעיה היא שבלי קשר למה הוא התכוון, הרי שזה לא מה שקרה. בנו לקח את תורתו ועשה בה כרצונו, ותלמידיו שיתפו איתו פעולה, בין אם ברצון, ובין אם בגלל שלא ידעו חלקים ממה שהראי"ה כתב, בגלל סיבות שאתה ודאי מודע להן. בכל מקרה, בחיבורי התייחסתי למה שקרה בפועל, ולא למה שהרב התכוון.

    לגבי הישויות המיתיות,העניין פשוט: אם קובעים ש"עשיו שונא ליעקב" וחושבים שיש למשפט הזה קשר כלשהו למציאות זמננו, הרי שמאמינים בישויות מיתיות ("עשיו", "יעקב", שהן כאילו עמים שונים בהווה), ולא בעובדות הפשוטות. אבל אתה לא צריך את ההסבר שלי, אתה הסברת את עניין הישויות המיתיות בעצמך: "הרעיון הוא שכל המהלכים הקוראים פה בארך הם השתקפות של עקרונות שמיימים שמהם מורכבת ההויה". זה בדיוק העניין.

    בעניין החידוש, עם כל הצניעות, אני דווקא כן חושב שהוא מרעיש.

    אהבתי

  6. כמי ששנים למד את כתבי הראי"ה ותלמידיו, וחי בתוככי החברה עליה אתה מדבר, אני מוכרח לומר שהן פרשנותך את הטקסט, והן הניתוח החברתי שלך, מופרזים בטירוף עד כדי הגכחה.ניפוח והוצאה מהקשר של רעיונות וישומן, זה לא דרך מעוררת אמון לבוא בדו שיח עם גישות שונות משלך.

    אהבתי

  7. ובעניין דעתך לגבי מה שעשה הרב צבי יהודה לתורת אביו, אני מפנה כל אדם בעל יושר אינטלקטואלי לאגרת ידועה בה הראי"ה מעיד על בנו ש'הוא כמעט האחד עמי המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי' עד כאן עדות הראי"ה על בנו. בהתאם לכך כמובן מינה אותו לערוך את כתביו. אי לכך ובהתאם לזאת, ניסיון להבין את הראי"ה יותר טוב מהראי"ה עצמו, איננו קביל בעיני.

    אהבתי

  8. ראשית-השבתי לך 2 תשובות על תגובתך לתגובתי במאמר"התנגדות הדת להומוסקסואליות".אתה מוזמן לקרוא ולהשיב.

    ברשותך כמה הערות ותיקונים חשובים בהקשר למאמרך זה-א.תורת הקבלה לא טוענת חלילה שהאל הוא בעל איברים רוחניים המקבילים לאיברי האדם ומהווים שורש להם.חס ושלום.גם הזוהר הקדוש וגם רבי חיים ויטל בהקדמתו לעץ חיים,ולמעשה כל ספרי הקבלה אומרים מפורשות שלאל אי אפשר לייחס שום תמונה,צלם,דמות או גוף חלילה ומי שעושה כך בפירוש נקרא מקצץ בנטיעות,הקבלה טוענת שבבורא עצמו אין שום תפיסה או רעיון כלל "לית מחשבה תפיסה ביה כלל"[אין המחשבה תופסת בו כלל לשון הזוהר].אלא שהספירות האלוקיות שאותם האציל הבורא,בהם יש שורש לזכר[זעיר אנפין]ןלנקבה[מלכות],הספירות עצמן הם בריאה של האל ולא האל עצמו חלילה,וזו טעות חמורה,שכיחה ונפוצה של חוקרי קבלה שלא הבינו דקות כה קריטת .הבורא עצמו חלילה לא מזדווג ולא שותף לשום זהות מובהקת זכרי או נקבי.כל תיאור כזה הניתן בתפילה ובתורה הוא רק כדי לסבר את האוזן ותו לו.זווג קודשא בריך הוא ושכינתיה פרושו זיווג זעיר אנפין ומלכות ולא חליליה זיווג הבורא והאישה..

    לגבי ספירת המלכות שהיא השורש הרוחני של הנקבה-לו היית טורח ללמוד בשקידה את כתבי הקבלה מפי המקובלים עצמם,ולא מפי חוקרים חיצוניים,היית יודע שכל מצווה שאנו עושים עולה בראש ובראשונה למלכות הלא ממש פאסיבית,והיא,כן היא שמעלה את השפע לזעיר אנפין המהווה שורש רוחני לזכר,והוא מעלה אותו למעלה בספירות עד הכתר ,וזה נקרא מיין נוקבין ,ואחר כך השפע יורד בחזרה בהדרגה עד המלכות והיא מחלקת אותו לכל העולמות כפי איכות המצווה.היא המתחילה ,המעלה,היא המקבלת ,המסיימת והמחלקת-היא פשוט הדומיננטית ביותר.האריזל כותב שלא רק בינה יתרה ניתנה לאישה אלא גם חכמתה של האישה גדולה מזו של האיש כדבריו "אימא גדולה מאבא לאין קץ"[בחכמתה,עץ חיים ],אלא שדעתה היא קלה משל האיש כיוון שהיא קיבלה פחות אורות של הדעת מספירות חכמה ובינה מאשר זעיר אנפין.המהרל מפראג מסביר שהברכה ברוך שלא עשני אישה באהה לבטא את שמחתו של הגבר על כך שיש לו ריבוי מצוות לעומת האישה,אך ברכת האישה ברוך שעשני כרצונו באה לבטא שהאישה למעשה יותר קרובה לשלמות ולרצון האלוקי מאשר הגבר ולכן היא חייבת בפחות מצוות,שהרי המצוות הם תיקונים רוחניים המביאים לדבקות והתכללות בבורא,וככל שאדם יותר שלם מטבעו,הוא זקוקו לפחת תיקונים.

    כתבת-"אצל הקבליסטים האישה היא מרכיב הכרחי אבל מצומצם של האדם,אצל הליברלים היא ראשית כל האדם.ובכן,קצת הפכת את היוצרות-הקבלה מכנה את המלכות כשורש כל נשמות ישראל שבה נוצרות ומתבשלות הנשמות הזכריות והנקביות ,כתינוק בבטן אימו.השכינה היא בפירוש ראשית כל הנבראים כולם.בטח ובטח לא מרכיב מצומצם של האדם אלא חלק אינטגרלי ושווה ערך לחלק הזכרי.ישנם אלמנטים ובחינות בתורת הקבלה שבהם זעיר אנפין בעל המעלה ,וישנם מרכיבים ובחינות בשהם המלכות בולטת .הדברים כה מורכבים,שבירים ודקים אף עמוקים,שכל התייחסות זולה,צהובה ופופוליסטית הצבועה בשחור-לבן אל חכמה כה קדושה ונעלה-פשוט מבזה את בעליה ומחללת את הקודש.

    כן תומר,חכמה קדושה ונעלה,דברי אלוקים חיים שנתגלו להאריזל ברוח קודשו.מה שלך ,לפילוסופים ולשאר ההלכים בחושך ומגששים באפילה נדמה כמיתוס,הזיה,המצאה,כאי רציונליות,למקובלים הוא פשוט מציאות רציונלית ברורה לחלוטין ממש כמו שהיותה הנבואה לנביאים.הצדיקים והמקובלים פשוט משיגים בזכות דבקותם בתורה ,קדושתם ומסירות נפשם לבורא-השגה של מציאות רוחנית חדשה לגמרי ומממנה נגזרים כל הארועים בעולמנו זה.ככל שאדם מוגבל יותר ברמתו השכלית-רוחנית,,כך הרציונל שלו מטעה ומעוור אותו יותר.תינוק למשל,שולח יד לאש ועובר את הכביש ללא הנדת ראש ימינה או שמאלה,בשבילו ידיו של האם המונעות אותו מכך הם בלתי רציונליות לחלוטין,אפילו מפריעות.האמא כמובן מבינה שתפיבת המציאות של התינוק היא מוגבלת כי הרציונל שלו גולמי ובלתי מפותח.כשהוא גודל-הוא מקבל רציונל מפותח יותר.זה בדיוק ההבדל בין הפילוסופים ושאר בני האדם-לצדיקים והמקובלים .אצל אלו האחרונים השכל והדעת
    פשוט מפותחים יותר,השגת המציאות שלה הם זכו בעקבות גילוי רוחני אלוהי נרחבת,משוכללת ומעמיקה לאין ערוך משאר הנבראים.המקובלים מסתכלים על הפילוסוף הגל ויתר חבר מריעיו
    הכה מוגבלים בתפיסת הרציונל שלהם בדיוק כמו אותה אמא המסתכלת על פעוטה חסר הדעת שלא מבין מדוע אימו הבלתי רציונלית מפריעה לו בדכו אל הכביש.או מדוע היא מכה אותו אחרי שליחת היד לאש.מה שלפילוסופים הוא מיתוס רחוק ומופשט-לצדיקים הוא מציאות חיה ומוחשית לחלוטין ברמת וודאות יותר גדולה מרמת הודאות שבה אנו תופסים .את המציאות הגשמית

    למעשה,החילוק וההבדלה שעושה הגל בין רציונל לאמונה הוא מלאכותי,מטעה ודמגוגי,שכןרציונל הוא בעצמו אמונה מוחלטת-אמונה שאין שום מציאות שלא ידועה לי ,רוחנית,נפשית או פיזית שגורמת השפעה כזו או אחרת על המציאות.אמונה שהרציונל שלי הוא חזות הכל ואין מרכיבים וגורמים בלתי ידועים לי המשפיעים עליה,שלא קיים מימד יותר עמוק ונסתר שממנו משתלשלים הארועים.האדם הרציונלי לעולם אינו יכול לטעון שהוא רואה את התמונה המלאה,שכן הוא אינו יכול לאשר או להכחיש מציאות נסתרת ממנו המשנה את חוקי ההגיון והרציונליות לחלוטין.היחיד היכול להשיג את התמונה המלאה או לפחות לטעון כך-הוא זה שמעמיד את אמונתו מעל לשיכלו המוגבל כל כך.מה שהרציונלי אינו יודע הוא שאיש האמונה הצדיק-לא נשאר רק עם אמונה אלא זוכה בזכות אמונתו לגלות ברוח קודשו מציאות חדשה ורוחנית שלא מוכרת לאותו רציונליסט.קח לדוגמא אותך-ההגדרה שלך את הקבלה כמיתוס היא פשוא אמונה.אמונה שלא היה ולא נברא,אינך משיג באופן רציונלי שמדובר באגדה אלא אתה פשוט מאמין בכך,ועל גבי אמונות כאלה ורבות אחרות השוללות כל נסתר,נבנית הסגידה לרציונל.במילים אחרות-שורש הרציונל טומן בחובו בעל כרחו אמונה.בלתי רציונלית.לומר שאין שום נסתר המשפיע היא לא דבר רציונלי,בדיוק כמו לטעון שיש.היא פשוט אמונה.

    טענותיך על האמונה שלא מאפשרת לתקשר עם הזולת ופוערת תהום בינינו לזולתנו שאינם מקבלים את אמונותינו השונות היא מעגלית ,סובייקטיבית וכמעט ופיקטיבית שכן אנשי האמונה יכולים לבוא בדיוק באותה טענה אל אנשי "הרציונל" על כך שצרות האופקים הרוחנית שלהם ,ניוונם הרוחני ואמונתם במימד הגשמי כחזת הכל-הוא הוא יוצר את התהום,ת הניכור חוסר הקומוניקציה בחברה.

    לגבי פרויד-שאלותיו אכן נכונות וראויות,הרי כל כך הרבה אמונות מרחפות מעל שכל,ואם כן נאמין בכל דבר?ובמה נבחר ?איך נדע?איזו אמונה היא הנכונה?התשובה היא ,למרבה האירוניה שדווקא בדילמה כזו,השימוש ברציונל הוא חיובי,לא מפני שהוא חזות הכל אלא מפני שכאשר יש בידי להכריע בין אמונה שאין לה בסיס התחלתי עדותי-היסטורי אמין,לבין זו שיש לה,אין שום סיבה הגיונית להתעלם דווקא מהעובדות,מההגיון ומהמציאות.כאשר יש לי אפשרות לשדרג את תודעת הרציונל שלי למימד גבוה יותר ולמציאות חדשה בעזרת שימוש באותו רציונל עצמו-אין מבורך מכך.

    לגבי עשיו שונא את יעקוב-ובכן,דומני שהבנתך את קביעתם של חכמינו מסורסת ומתפרצת לדלת פתוחה.חזל לא טענו שכל הגויים שונאים את ישראל באופן מוחשי אלא שקיימת שנאה רוחנית עמוקה וקנאה גדולה כלפי עם ישראל מאז מתן תורה,מאז בחירתנו לעם סגולה,שנאה שבכל פעם מתבטאת בעמים שונים ,מתפרצת במקומות שונים ונסתרת במקומות אחרים.פעם מצרים,ואז פלישתים,ואז בבלים,רומים,עמלקים,אשורים,ישמעלים,רומאים,נוצרים,מוסלמים,ספרדים,צרפתים,גרמנים,פלשתינאים.מה כאן בדיוק לא מציאותי בעיניך?אתה מכיר היסטוריה שונה מזו שתארתיאתה מכיר הסבר רציונלי לעם כה שנוא ע ל ידי כה רבים?הסבר רציונלי לשואה ??לגירושים?לחורבנות?לכך שעם כזה בכלל קיים אחרי מה שעבר אלפי שנים?

    ובאה תורת הקבלה ומוסיפה שהשנאה של הגויים לישראל נובעת מהשר העליון שלהם,המלאך של כל אומה הקובע את השנאה בליבם,שמתפרצת בכל פעם בעמים שונים.וכן דינם של מושגים כמו ערב רב ועמלק-גם בהם יש דקויות ובחינות שונות.אתה לא רוצה להאמין בגלויים שמגלים לנו הצדיקים ?מי בדיוק אשם לך?תמשיך להטמין את הראש ולטעון שמדובר במיתוס,זכותך.אבל אינך הופך ליותר רציונלי בכך,אלא רק ליותר מקובע בצורת החשיבה.לפחות מפותח רוחנית.

    לגבי שאלתך על חדר היחוד-והרי החדשות,חדר היחוד אינו משמש לביאה חלילה אלא להתייחדות []
    של שיחה ותו לו,מקסימום החזקת ידים בישנית.זו הצורה היחידה שבה הלכתית נגמר הקניין והזוג הופך לבעל ואישה רסמית.לגבי רב הבודק את הפרשותיה של האישה,הדבר פשוט הכרחי כדי להציל את הזוג מאיסור כרת של מי שבעל נידה,פה הצניעות נדחית מפני העונש והחטא החמור,במקומות אחרים היא דוחה ערכים אחרים,כל ענין לגופו.אבל למעשה אין מימד של אי צניעות בהפרשות מגולות אלא בבשר מגולה

    ובאמת לסיום-קביעתך שעל האישה מוטל עול העולם כולו היא פשוט חסרת כל יסוד הגיוני מבחינה רוחנית.מכבסת מילים מייגעות שלא עומדת בבסיסה שום טיעון ראוי.התפרצות לא לדלת פתוחה אלא לרוח פרוצה.טיעון פופוליסטי וצעקני חסר עמוד שידרה.העול האלוהי והמשיחי מוטל על כל אחד מהמינים בהתאם לנשמתו,גלגולו,,מעשיו,ותיקונו.אין חיה כזאת עול חד מיני,מגזרי או חברתי.

    אהבתי

    1. אהבתי ואני חושב שאתה עושה עבודה טובה נחמן , מדויק וענייני

      אהבתי

  9. ניסיון להבין את הראי"ה יותר טוב"
    מהראי"ה"עצמו, איננו קביל בעיני".

    מה זאת אומרת? וכי יעלה על דעתך שלא ייתכן שידידו של אביך מבין אותו, בהיבטים מסויימים, יותר ממך? וכי הסוייבקטביות האנושית, וודאי עם קרובי משפחה, לא משחקת שום תפקיד? כל אחד יכול לומר את מה שהוא חושב על הראי"ה בדיוק כפי שאתה יכול להגיד את דעתך על הרבי מלובביץ או ישעיהו ליבוביץ. אבל הבריחה שלך מביקורת והטמנת הראש בחול מדאיגה. מאנשים כמוך נוצרים פאנטים. תרגיש טוב.

    אהבתי

  10. הערה קטנה בתוך כל המסאי הקודר למדי הזה: הטענה שהיום המיתולוגיה "איבדה את כוחה ללכוד אותנו בלי משים, לפרש את חיינו בשבילנו בלי שנבין שכך היא אכן עושה… מי שבוחר במיתוס מודע לכך, וזקוק לתרץ זאת באמצעות ההיגיון" שגויה בעיניי. האצטלה החברתית שבה אדם מצהיר על עצמו כנפעל מתוך מיתוס כזה או אחר (וזה אכן מהלך רציונלי) אין לה בהכרח קשר עם מיתוסים המקננים בנבכי נפשו, המכוננים את נבכי נפשו. הפער שהצגת בין "צניעות הלכה למעשה" לבין "מיתוס הצניעות" מדגים זאת היטב.
    אתה צודק, ניסיון "לממש מיתוסים" בתפישת עולם (או קיפול המגדל המיתי אל תוך הקונקרטי) מגחיך ומעוות, אבל הבעייה, הלא תסכים איתי, לאו דווקא נעוצה בהתמסרות למיתוסים אלא בהשטחה שלהם, בדילול שלהם, בסלקציה של מיתוסים מסויימים ובמסגור פשטניים לכדי אייקונים שלמעשה מתכתבים עם סמלי עוצמה בולעניים, שאין להם כלום עם דקות ומורכבות הקיימת במיתוס. מיתוס טוב מחזיק אתיקה, עמימות, דיאלוג.
    הגוף הנשי, על יכולת ההולדה שלו, יכולת ההזנה וההתמזגות שלו, הקמאיות, הן המאיימות כל כך על התרבות הדתית היהודית הגברית. כל עוד המיתוסים שמונחים במרכזה ידחיקו את הכוחות הנשיים העוצמתיים הללו הצידה, ההיפעלות שאתה מתאר – הקידוש המנכס את גוף האישה בשם לאום ודת, מן הסתם ייוותר על כנו. המיתוס והרציונל נפגשים איפשהו בתודעה, רגישות אנושית נרקמת מתוך מגע עם סיפור מורכב. אני לא בטוחה שניתן בכלל לעשות חלוקה או אבחנה כזו כפי שאתה עושה כאן, כה גברית אגב, אם אכן הבנתי, מעין הפרדה בין "רציו" ל"רגשי" או למיתי.

    אהבתי

  11. אני מסכים עם הסגתך הראשונה – אכן יש גם היום מיתוסים שפועלים את פעולתם עלינו בלי שנהיה מודעים לכך. בטח. כפי שאמרת, אני דיברתי על מיתוסים שאינם, ושאנשים ב-ו-ח-ר-י-ם לאמץ (ושפעם היו מתקבלים כמובנים מאליהם, ללא בחירה מודעת). ונכון, הדילול וההשטחה הם הבעיתיים ביותר, תודה על ההערה הזאת.

    אבל אני לא חושב שכוחות הילודה של הגוף הנשי הם מה שמפחיד את הגברים. לדעתי גם זה מיתוס (למה שזה לא יהיה משהו שמקסים את הגברים?). אני חושב שיש כאן פשוט אפלייה ישנה ורעה, מאבק כוחות בין שולטים לבין נשלטות. אני גם לא הפרדתי בין הרציו לרגש, ואני אכן לא מקבל דיכוטומיה חדה שכזו. הפרדתי בין חשיבה רציונלית (ולא "רציו", כשם כולל לכושר המחשבה וההגיון) למיתוס, ובין חשיבה רציונלית לאמונה, ואני בטוח שתסכימי איתי שיש הבדל גדול בין אלו.

    אהבתי

  12. מעבר לפומפוזיות הרבה והמסר המעורפל והבילתי מפוענח שבדברייך,נשגב מבינתי כיצד לשיטתך הגוף הנשי על יכולת ההולדה שלו וכו מאיים על התרבות היהודית הדתית הגברית .ליחס לדת כלשהי השפעות פסיכולוגיות -חברתיות המתוות את קווי היסוד שלה תמיד נראה לי כמו יצירת מיתוס פנימי של אותו גורם מייחס,ובמקרה שלך אם אינני טועה מדובר בפמיניזם מובהק המנסה באופן חד ממדי,שרירותי,גס ואלים לקבע ולחרוט את תודעת הקיפוח הנשי על חשבון שיכתוב ההיסטוריה לאמיתתה על ידי נתינת פרשנות ,מגמתית וסובייקטיבית לחלוטין,פרוידיאנית ברוחה , על מניעיה הפסיכולוגיים-חברתיים של דת ,חברה והנורמות שקמו מתוכן בחברות משתנות.סוג של פונדמנטליזם פמיניסטי זועם ומתוסכל לכאורה שמנסה לצמוח ולגדל גידולי פרא על ידי מתן אנליזות גסות ובלתי מורכבות ,אינטרסנטיות וחד ממדיות לחלוטין של דת,חברה ותרבות אנושית והפסיכולוגיה הסקסיסטית הנושבת בגבן לכאורה.

    במה בדיוק היהדות דוחקת את הכוחות הנשיים העוצמתיים כדברייך,הצידה?התורה מכוונת את הכוחות הנשיים הללו לאפיקים חיוביים ומותרים,כגון בינה לבין בעלה,ובאותה מידה אוסרת ומגבילה את הכוחות הללו בשאר
    המקומות,בדיוק כשם שהיא מגבילה את הכוח הגברי
    במקומות הבלתי רצויים,ומכוונת אותו למקומות מאוד ספציפים,לדוגמא-איסור הוצאת זרע,איסור הסתכלות ומחשבה,כאשר ההיתר הוא רק עם אישתו בלבד.למעשה היהדות משחררת מכלאו את הכח הנשי האמיתי הכלוא והמדוכא כל כך ,המושפל עד עפר בחברות המערביות -ליברליות-כוח הצניעות.הצניעות היא חלק ממהותה הפניימית של האישה,הצניעות על השלוכותיה ההלכתיות לא באה לדכא אלא לשחרר,לשחרר חלק רוחני מהותי במבנה הנפשי רוחני של כל אישה ואישה.חלק מהאני הפנימי שלו.את אותה צניעות בדיוק דורשת ההלכה מהזכר-בשמירת עיניו,מחשבתו,שמירת הזרע,באיסור להרבות שיחה עם נשים זרות,בהתיחדות איתן.אצל הנשים ההגבלה בעיקר על הלבוש.ההגבלות התורניות הן דו כיוניות,מאוזנות הגיוניות.שום מחשבה של דיכוי,כבישת כוחות או רצון לסירוס חברתי אין כאן אלא יעוד רוחני לחלוטין של מין למינו.אין לך תחום הלכתי שבו ההגבלות והאיסורים הם חד מיניים מובהקים,אלא כל עניין לגופו.הטענות על קיפוח האישה או פחד מכוחה בתרבות הדתית יהודית נגועות במניפולטביוות השקפתית,פשטניות ,ציניות,,קלישאיות,פלקטיות ומשוללות כל בסיס הלכתי וכל עומק רוחני-רעיוני

    ההגדרה של חכמת הקבלה למשל-כמיתוס,היא הוצאת דברים מהקשרם שכן חכמת הקבלה היא חכמה רוחנית לחלוטין,לא אגדה מיתית-סיפורית..אפשר להגדיר את הקבלה כמיסטיקה יהודית,כטענה רוחנית,אפשר להאמין או לא,לקבל או לא-אבל להגדירה כמיתוס
    מהווה שיבוש וערבוב מושגים.

    כתבת שהנסיון לממש מיתוס על ידי תפיסת עולם הוא מגחיך ומעוות,אבל למרבה האירוניה זה בדיוק מה שעשית בתגובתך.מתוך אמונתך המיתית-אגדית בדבר דיכוי האישה וקיפוחה,בדבר הפחד מהעוצמה הנשית ויתר המיתוסים הפמיניסטיים,את מנסה לשנות סדרי עולם,להתוות מהלך רבולוציוני מהפכני,בשם מיתוס הקיפוח הקמאי הקדום.את משתמשת באותו מיתוס כדי לקדם את מטרותייך החברתיות ועושה במיתוס על כל שאר הקשריו הדתיות והחברתיות קרדום לחפור בו.אמונה פרוידיאנית על אודות "הפחד מהכוח הנשי העוצמתי" הוא ניסיון מובהק לנתח את המציאות ההיסטורית או העכשווית מתוך אמונה מיתית קנאית וקיצונית להחריד על קיפוח.לגופה של השקפה -זה לגיטימי,אבל אינך יכולה לבקר או ללעוג לאחרים בשעה שאת נגועה בדיוק באותו סימפטום.

    אהבתי

  13. למרבה הצער, הדיון כאן הוא דו שיח של חרשים. למרות שהיה ניתן להאמין שאדם רציונלי לא יבצע פעולה שמדלדלת את כוח חייו, ממלאת אותם ארסי מרורים, כמו אוננות, אנחנו שומעים הסברים של אנשים 'מלומדים' כמה זה חשוב ובריא. אותם 'מומחים' לא נותנים למציאות הפרטית המיוסרת שלהם לבלבל אותם עם ה'עובדות'. האדם ה'חופשי' הוא זה שנותן דרור לכל נטיה מתפרצת.
    מי שחסר לו הבסיס ההגיוני, הרציונלי, הממשי, שמכוון את נטיותיו ליושר ולמוסר, הוא לא מוכשר להסתכלות הנסתר. היסוד הרזי יכול לבנות את בנייניו רק אחרי טהרת מעשים ומידות.

    ובאים חכמי הקבלה, מאושרי אלוהים חיים באמת, שחווים את האחדות הרוחנית, והם מעידים שהדרך לשם היא רק ע"י קדושה נורמלית וטבעית, כזו המתהלכת עם החיים ולא צוררת אותם, שמנתבת לטובה גם את כל הנטיות המשתלשלות מהנטיה המינית:

    "…אם יש באדם כח לאחד את כל כחות נפשו וכל נטיותיו למטרה שכלית ומוסרית אחת, כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי, והאחדות של העולם הכללי מתבררת אצלו יותר ויותר. וכשהוא מוצא שכחותיו פרודים הם, כשאינו יכול לצייר שלטון כללי על נטיותיו ותאותיו, אז מחליט הוא, שהעולם הגדול כמוהו מפורד הוא גם הוא, ושאין אחדות במציאות. התאוה המינית כוללת בעצמותה, ובסעיפי התאות החמריות הדמיוניות והרוחניות הכלולים בה, את החלק היסודי מכל הנטיות כולן, אם היא עומדת באדם במצב כזה שהרוח האצילי שבו יוכל לעלות גם עליה להקיפה, לאחדה עם כל המון הכחות הגשמיים והרוחניים שבאדם למטרה אחת מוסרית עליונה, אז האחדות מתגלה בעצמותו, וגילוי האחדות האלהית מתחזה בו בבשרו…" [הרב קוק]

    הנטיה מהסדר של המציאות לעולמות של תהו מחוסרי כל הגבלה, היא תמיד מעוררת דיסהרמוניה וסתירות, וההליכה בסדר וביושר מובילה להרגשת הרמוניה טבעית. אכן, הופעה רוחנית אפשר להסביר רק, ואך ורק, ע"י הופעה רוחנית. חכמת הקבלה היא לא חכמה שניתן לקלוט אותה רק בשכל, היא משורגת עם העצמיות הפרטית של האדם, ולפי טהרת העצמיות, כך מתברכת ההבנה.

    אהבתי

  14. אבל היכן הראיות החזקות לטענות הכבדות שלך? אם יורשה לי לצטט את דבריך, "הצניעות היא חלק ממהותה הפניימית של האישה,הצניעות על השלוכותיה ההלכתיות לא באה לדכא אלא לשחרר,לשחרר חלק רוחני מהותי במבנה הנפשי רוחני של כל אישה ואישה.חלק מהאני הפנימי שלו", אי אפשר שלא לשים לב למונחים חסרי הפשר "מהותה הפנימית"(?!), "חלק רוחני מהותי במבנה הנפשי רוחני"(?!), שלא מסייעים לבהירות דבריך. טענה מצריכת עיון הנחתת, "ההגבלות התורניות הן דו כיוניות,מאוזנות הגיוניות.שום מחשבה של דיכוי,כבישת כוחות או רצון לסירוס חברתי אין כאן אלא יעוד רוחני לחלוטין של מין למינו.אין לך תחום הלכתי שבו ההגבלות והאיסורים הם חד מיניים מובהקים,אלא כל עניין לגופו", הידעת ידידי שפעם נשים הורשו להיות הסנדקיות בברית המילה(על ירכיהן תתבצע הברית גופא), אך לאחר שפשטו פרשנויות שונות על תהילת המילה, לפיהן ירכי הסנדק משמשות כמזבח לקורבן(האב-מביא קורבן, המוהל-כוהן), מהר"ם מרוטנבורג ומהרי"ל יצאו כנגד מעשה זה בכל הכוח, מטעמי צניעות וגניבת מצווה, ואם בקטנים סולקה האישה מה נאמר על הגדולים? אתה מדבר על "יעוד רוחני", ואני מניח שתסכים עימי שלהנחת תפילין, לבישת ציצית, לימוד תורה, ומצוות התלויות בזמן, משרתות תכלית רוחנית של התקרבות לאל(בדרך זו או אחרת), ואתמהה, כיצד נשים פטורות מן הזכות הבסיסית להתקרב לאלוהים? ואילו הפסיקה הלכתית תוצר מובהק של השכל האנושי, מדוע שלא תשמע בקולה הפסקני של אישה?
    אך מה לך ושאלותיי השטוחות והרדודות, בשעה שאתה כבר מרחף בעולם של מהויות פנימיות ורוחניות(אני מניח שלא מדובר בשפע היורד מכוכבים) פורחת, ובשעה שאני מתקשה להכיל את מעוף הציפור, מבטך הנישא משקיף על מיתוסים תמירים.

    אהבתי

  15. רציתי פשוט להתנצל אם במסגרת שלילת טענותייך או צידוק עמדותי השתמשתי פה ושם בביטויים ,חריפים או מתנשאים .אין זו דרכי כלל אלא שהלהט הדתי שבי גרם לי.יתכן שגם פירשתי אותך לא נכון בחלק מהמקרים או שהתפרצתי לדלת פתוחה.סליחה גם על האריכות ומיחזור הטענות,גם היא נובעת מלהט ולא מרצון להתפלמס ולהתנצח.אני מאמין שאתה אכן מחפש את האמת הפנימית לא פחות ממני,השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך ורק את עצמך ,היא האם גם שיקולי נוחיות,חופש,תשוקות ורצון לממש יצרים טבעיים -עומדים בבסיס המחשבה ,ההשקפה והדעות שלך,באופן הכרתי או תת הכרתי.האם המשיכה לדת מסוימת יותר או השלילה של דת אחרת אינה מקבילה למידת החופש,פורקן היצרים ומימוש התשוקות שדת זו מעניקה לי.כאדם מוכשר,אינטילגנטי,בעל ביקורת עצמית מפותחת ומודע לעצמו כשם שמצטיירת דמותך מבין השורות -אתה חייב לעצמך תשובה על השאלה הזו.מעריך אותך מאוד ומאחל לך כל טוב ואך טוב.

    אהבתי

  16. שמשום מה נדמית כמזכה במהרה את האדם הדתי, שרודף אחר מצוות נפלאות מטעם ושומר על איסורים תמוהים, ומקדש את חייו לצייתנות שרירותית לגורם חיצוני נעדר ומסתורי, ורשאי לטעון בכל פה ש"שיקולי נוחיות,חופש,תשוקות ורצון לממש יצרים טבעיים" אינם עומדים בבסיסי מחשבתו, האם שיקולי נוחיות אינם אלה שהביאו לאיסור החקירה בקרב פוסקים שונים? הרבה יותר נוח להיות מאמין תמים הישן שינה נעימה תחת מבצרי אמונתו, הלא כן? קל הרבה יותר לקדש את המסורת הנאמנה מאשר להודות בכשלים הקיימים בתוכה, ולו רק מהיותה תוצר תרבותי של תקופה מסוימת בהיסטוריה מתמשכת, וקשה אף יותר להציע דרך חדשה.

    אהבתי

  17. אז תחילה אכה על חטא על כך שדברי נשמעים אבסטרקטים מדי וחסרי פשר.מה שהתכוונתי לומר בעצם הוא,שצניעות,הן אצל גבר והן אצל אישה- מביא לידי קדושה,צניעות הדיבור,צניעות הלבוש,אורח חיים צנוע,הכל מביא לידי קדושה.גבר צנוע מוגדר בהלכה מי שאינו מסתכל בנשים או מרבה לדבר איתן שלא לצורך,מי שמתלבש בצניעות,מי שמסתפק במועט,והיינו הך אצל אישה.זו הכוונה במה שכתבתי שהצניעות הינה יעוד רוחני של האישה,יעוד רוחני של קדושה והשראת השכינה,וכפי מידת צניעותה כך ההשפעה הרוחנית שהיא מקבלת.ולכן אומר הזוהר שאישה צנועה מביאה איתה את הברכה והשראת השכינה לבית,ולהיפך-להיפך.חזל אמרו-"בכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה-אתה מוצא קדושה",ןלכן התורה כותבת "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך",כלומר אם יראה בך פריצות וערוות הבשר ברחוב,בבית,ובשווקים-ושב מאחריך,שב הכוונה הולך ומסתלק,השמירה האלוקית הולכת ומסתלקת ממחננו.

    מה שכתבתי על כך שהצניעות היא האני המהותי הפנימי,חלק מהותי במבנה הנפשי רוחני וכדומה,מבוסס על הרבה כתבי קודש למיניהם,ואצטט חלק קטן בלבד.אורחות צדיקים שער שלישי-"הבושה.אמרו חכמים-השכל הוא הבושה והבושה הוא השכל.כי על אדם וחוה נאמר "ויהיו שניהם ערומים האדם ואישתו ולא יתבוששו",ולא היו יודעים הצניעות ולהבחין בין טוב לרע,ולאחר שאכלו מעץ הדעת נאמר "ותיפקחנה עיני
    שניהם ",וכן כל בעלי חיים אין להם בושה
    הואיל ואין להם חכמה וכל חכם לב יודע מעלת השכל והחכמה …וכיון שמעלת החכמה גדולה כל כך,צריכה שתהיה חברתה הדומה לה,שהיא מידת הבושה,קרובה לה.וראיה-שלא ראית בישן חסר דעת,ולא דעתן בלי בושה,ועל כן ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידה החשובה הזאת,להתחכם לה עד שתהא קבועה בנפשו,ויגביר אותה על כל טבעיו,ותהיה בעיניו חשובה משאר מידותיו כי בה יגיע אל רוב המעלות,וימנע מעבירות ומכל מידות מגונות" עד כאן.כלומר חוסר צניעות מביא חוסר בושה[ולהיפך]חוסר בושה גוררת התרחקות והשתעבדות של השכל הטהור אל היצרים ,איבוד השכל הטהור הרוחני שהוא איבוד הנשמה,,כי השכל הוא הנשמה,הנשמה האלוקית שלנו נקראת "הנפש השכלית" והיא מתלבשת בשכל,לעומת הנפש הטבעית שהיא הרבה פחות רוחנית[ספר עץ חיים בסופו חלק ג,ספר שערי קדושה לבי חיים ויטל]שים לב-אינני מדבר על שכל לחשב מספרים או להמציא המצאות ושכלולים מדעיים,שכן בקבלה השכל הזה נקרא שכל עיוני השייך לנפש הטבעית,בעוד שהשכל של הנפש הגבוהה והרוחנית יותר,האלוקית,נקרא שכל קדוש וטהור,להרגיש הרגשות רוחניות,להבין דברים רוחניים.שכל אלוקי.[ עיין ספר עץ חיים להאריזל,חלק ג בסופו שער אב"יע]

    ליקוטי מוהרן חלק ב תורה לב-"ודע,שכל אחד ואחד צריך לשמור את בחינת משיח שיש לו,כי כל אחד כפי קדושתו וטהרתו,כן יש לו בחינת משיח,וצריך לשמור מאוד שלא יתקלקל בחינת משיח שלו,ועיקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה [איכה ד]מניאוף,כי משיח הוא בחינת חוטם בחינת"רוח אפינו משיח יי"…וצריך לשמור עצמו מאוד אפילו מריח ניאוף ,כי הוא פוגם בחינת משיח שלו"עד כאן.הדברים שהבאתי הם רק ציטוט חלקי מתורה שלמה ועמוקה המובאת שם.בכל אופן,העיקר לעניננו הוא שהניצוץ המשיחי שבנשמתו של כל אדם הולך ומתגדל ככל שהוא שומר עצמו מחוסר צניעות ומריח של ניאוף.לבוש לא צנוע או שיחה חופשית ומתמשכת המלווה בחיוכים בין גבר לאישה הוא ריח של ניאוף.ניאוף עצמו כולנו מבינים מהו[אגב לכל אדם יש ניצוץ משיחי אבל אין זה הופכו למשיח,כי משיח יכול להיות רק אדם אחד]

    חזל אומרים שכשהקדוש ברוך ברא את האישה,על כל איבר ואיבר שברא לה אמר "היי צנועה",ולכן כיוון שרצון הנשמה הוא לעשות רצון הבורא,ממילא הנשמה שהיא האני שלנו-רוצה להיות צנועה.כל מה שיש בו רצון הבורא הוא חלק מהנשמה.

    אישה אכן פטורה ממצוות שהזמן גרמא כמו ציצית,תפילין וכו,כי היא לא צריכה אותם כלל כדי להתקרב לבורא,כיוון שמטיבעה היא קרובה לרצון האלוקי יותר מהזכר,לכן נשים מברכות שעשני כרצונו,כי הן קרובות יותר לשלמות ולרצון האלוקי מהזכר.כל מצווה שנשים פטורות ממנה פירושו של דבר שהיא יכולה להגיעה ליעודה הרוחני גם מבלעדיה.מה שאין כן בזכר.ולכן נאמר"אעשה לו עזר כנגדו",כי האישה עוזרת לחלש ממנה-לגבר,החזק והמפותח יותר הוא זה שעוזר,החלש הוא הנעזר.אגב לגבי לימוד תורה-אישה חייבת ללמוד הלכות השייכות לחיי היום יום ,תנך,מוסר,מדרשים,היא גם יכולה וצריכה ללמוד ספרי חסידות ואם היא ראויה לכך יש לה בהחלט אפשרות גם ללמוד קבלה.ביתו של בעל הסולם היתה מקובלת,ידוע לי אישית על אחת מנשות דורינו ,אשת צדיק גדול שלומדת קבלה וגמרה את השס ומניחה תפילין,ברי משה איסרליש פוסק שכל מצוווה שאישה פטורה ממנה ורוצה לקיים-חייבת לברך עליה,ואכן בקהילה אליה אני משתייך נשים סופרות את העומר בברכה,נוטלות לולב וארבעת המינים בברכה ועוד.ממש כמו גברים..יש נשים יוצאות דופן שיכולות להיות תלמיד חכם.מנחת חינוך כותב שנשים חכמניות מצטרפות למניין רוב כדי להכריע מחלוקת הלכתית,עוד הוא כותב שיתכן שאפשר למנות אישה כמלך,על ידי ירושה שקיבלה מאביה המלך.דבורה היתה שופטת הדור על פי צו יי,ברוריה אשת רבי מאירv תלמידה חכמה ולימדה גברים תורה דרך מחיצה,חזל אמרו-"אשת חבר-כחבר[חבר-תלמיד חכם,לכל אישה יש את האפשרות להתעלות בקדושה ואז אין שום הגבלה פרטית עליה מה ללמוד ואיזה מצוות לקיים,הגמרא אומרת שמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים של אותו דור ,כי היא היתה ראויה לכך רוחנית.]אישתו של יונה עלתה לרגל בשלוש רגלים,ולא מיחו בה חכמים,מאותה סיבה.אישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן-אך לא אסורה בהן.ובנוסף לכל זה יש לאישה את עבודת התפילה,החסד,חינוך הילדים,הצניעות כמובן.יש לה את כל היסודות הרוחניים שבהם חייב הזכר-בטחון ואמונה ביי,הודאה תמידית לו,עבודת השירה והריקוד לבורא,השפעה על אחרים,מסירת שיעורים וכו וכו.ממש לא חסרים לה יעודים רוחניים.

    לגבי ברית המילה שציינת,אם אכן כך,הרי שלשיטת המהרם מרוטנבורג והמהריל ענין הצניעות פה דוחה את עניין המצווה להיות סנדק,אין ענין שאדם יקיים מצווה שגורמת או אפילו רק עשויה מכשול לרבים או פגם לעצמו.השיקול הזה הוא לגיטימי לחלוטין.

    אהבתי

  18. הטיעון הידוע והמפורסם של קרבה יתרה לשלמות הנשגבת הינו אפולוגטיקה במיטבה במקרה הגרוע ופירוש אפשרי במקרה הטוב, לדוגמא, ר' יעקב אנטולי, לא בשונה מבני דורו הנוצרים, טען שתפקידה המהותי(אתה רשאי להוסיף פנימי\רוחני\עמוק) ותכליתה הקיומית מסתכמת בהיותה עזר לגבר, לדעתו, האישה פטורה ממצוות התלויות בזמן מהסיבה הפשוטה, שאז יוותר הגבר ללא העוזרת הנאמנה שלו, במילים אחרות, האישה פטורה מטעם של שעבוד לאדם אחר(בדומה לעבד). אולי כדאי שנזכיר גם את רב, שלפי עדותו של ר' חננאל, לא הזכיר את הברית, התורה, ומלכות דוד, בברכת המזון, מהסיבה שכל השלושה אינם נוגעים לאישה(והשניים האחרונים לעבד), אבל נחוס על רב שלא זכה(כנראה) להכיר את נפלאות הזוהר והספרות הקבלית.

    אהבתי

  19. ראשית-הביטוי מקדש את חייו לצייתנות שרירותית לגורם חיצוני נעדר ומיסתורי" קצת מוזרה,שכן גם נון קורפורמיזם מרדני הוא במהותו שרירותי לא פחות מאשר צייתנות.כל אקט הבא על ידי בחירה חופשית ורצונית הוא סוג של שרירות הלב,בין צייתנות,בין סרבנות.שנית-הביטוי גורם חיצוני נעדר ומיסתורי הוא פונקציה של חויה סוביקטיבית לחלוטין,שכן בשביל המאמין אותו גורם הוא מוחשי,חי ,נהיר ובהיר כאור השמש.כך הוא מרגיש מבחינה רוחנית.

    אמת היא שנוח להיות אדם מאמין ההולך בתמימות וישן שינה נעימה תחת מבצרי אמונתו,אבל הטיעון הזה נופל לחלוטין כשמדובר בדת כמו זו היהודית הדורשת דיכוי יצרים ותאוות טוטאלי ורב תחומי,בנוסף לעול המצוות היומיומי,ושלילת החופש והחירות האישית בכל תחום ותחום של החיים.מי שרוצה לבחור בדת מטעמי הנוחיות הנפשית -רגשית שהיא מעניקה לו,יבחר בדתות כאלו המתירות ומעודדות חופש ופורקן מיני בפרט,וחופש אישי בכלל,ועוד רואות בו אידיאל רוחני.הוא בטח לא יבחר בדת היהודית המלאה איסורים ודיכוי יצרים כרימון,שלעומתם אותה האמונה התמימה בטלה בשישים,שהרי את אותה אמונה תמימה הוא יוכל לקבל גם בשאר הדתות הקלות יותר ,ולחסות בצילה,ומדוע יבחר דווקא בדת כזו שמקשה עליו כל כך את החיים.

    הרבה יותר קל,נוח ומשתלם לאדם לשכנע את עצמו שמסורת אבותיו שמאיימת על חרותו,מאויו ויצריו היא תוצר תרבותי של מציאות חברתית מסוימת,או המצאה גרידא,ולא צו אלוקי מחייב,שהרי אותה ביקורתיות המתאמצת למצוא במסורת כשלים שלא קימים,היא היא כרטיס הויזה שלו בדרך אל האושר,הפורקן והחופש,היא האמצעי שדרכו הוא משקיט את מצפונו ואת פחדיו.אם המסורת היא בסך הכל תוצר של השפעה חברתית ולא צו רוחני אלוקי מחייב,אז מה לי ולצרה הזאת?אני פטור מהכל ואין לי גם ממי וממה לפחד,אין עונש ואין שכר.זה לא שאדם מוצא כשלים אובייקטיבים מוכחים במסורת ורק בגלל זה הוא זונח אותה וממילא הוא חופשי,שלא באשמתו,להיפך,הרצון העמוק לחופש ופורקן יצרים הוא הוא שעומד בבסיס כפירתו במסורת וזניחתו אותה.הכפירה היא רק פונקציה של שיקולי נוחות,ולא להיפך.הכפירה פשוט מאוד משתלמת,והיא גם משלמת במזומן.האמונה מחייבת,אחראית מדי.הכי קל לחפש דרך חדשה שאתה ורק אתה בעל הבית עליה,מאשר לדבוק במסורת מאיימת,מחייבת ונוקשה כל כך.

    חוזר בשאלה אחד בא אל רבי חיים מבריסק והתחיל לשאול אותו שאלות על גבי שאלות בדבר אמיתות האמונה.לבסוף ענה לו רבי חיים ואמר לו-אין לך שאלות אלא תרוצים,על שאלות יש לי תשובה אבל על תרוצים אין לי תשובה…

    וכבר אמרו חזל-"יודעים היו ישראל שעבודה זרה אין בה ממש אלא שרצו להתיר להם עריות בפרהסייא",כלומר,לבוא על עריות סתם כך ללא טיעון תיאולוגי פילוסופי מוצדק הם התבישו,לכן בחרו למראית עין לכפור במסורת,ולבחור מסלול רוחני חדש המתיר להם חופש מיני מוחלט,ומעתה יש להם לא רק פורקן אלא גם צידוק רוחני -תיאולוגי.פעמיים כי טוב.

    ונסיים בדבריו העמוקים של רבי נחמן,ליקוטי -"מוהרן תורה רעד וז"ל-דע,שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקור עצמן מהשם יתברך ותורתו לגמרי,כי הנקודה הקדושה של קדושת ישראל שיש עדיין בתוכם,אף על פי שהם רשעים גמורים,היא מבלבלת אותם ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול,ומחמת זה אין להם תענוג מהעברות והתאוות שלהם,על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם,חס ושלום,באופן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת.אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאוד מאוד כמה וכמה שנים,כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד.ודע,שיש מהם,שכשמגיעין ובאין למה שהתאוו,דהיינו לכפירה גמורה חס ושלום,בלי שום ספק אל האמת,אזי תכף ומיד מתים מן העולם,ואז רואים האמת"עד כאן לשונו.

    מבלי לדעת את זהותך,אני מאחל לך את חיפוש האמת ללא נגיעות ושיקולי נוחות.

    כמעט שכחתי…הסיבה שחלק מגדולי ישראל אסרו את החקירה היא מפני שאסור לאדם להכניס עצמו לידי ניסיון,שכן יצר הרע כה חזק ומתוחכם,ומי שאינו חריף ומתוחכם מספיק לזהות את שקריו השונים,מיד יתפס ברישתו הערמומית.היצר הרע יכול בקלי קלות להפוך אמת לשקר,ודאות לספק, במסווה של טענות שכליות שאינם אלא השערות פרועות.[עיין ליקטי מוהרן חלק ב תורה יט]

    אהבתי

  20. אין כמו הסיפור המיתולוגי של רבי חיים מבריסק, שאפשר לספר אותו גם אחרת, פעם בא חוזר בתשובה נלהב לאתאיסיט מושבע, והתחיל להקשות לו קושיות על מופקרותו האמונית ונהנתנותו חסרת התקדים, השיב לו הפוקר המושמץ, אין לך שאלות אלא תירוצים, אבל על תירוצים אין לי תשובה. מדהים אותי לראות כיצד אתה משתמש בטיעון "הכל נרטיב קונטינגנטי, החלטה שרירותית, בחירה סובייקטיבית", בה בעת שאתה קובע קביעות נחרצות בפסקנות אריסטוטלית להפליא. אתה קובע נחרצות כי כל ביקורת על המסורת היא תוצאה של דחפים אפלים, מה נאמר ומה נגיד שכן כל תשובה תהפוך בעיניך לתואנה קטנונית, ודע לך ידידי, שדווקא החיפוש אחר האמת "ללא נגיעות ושיקולי נוחות" הוביל אותי להסיק(לצערי הרב) שהתורה הינה יצירה אנושית לחלוטין, ואת אשר יחלת לי מאחל אני גם לך.

    אהבתי

  21. אפולוגטיקה?איננייודע.אפולוגיקה מטיבעה מחפשת הסברים רציונלים לאמונות שונות ומעלה נימוקים לוגים ,אני לעומת זאת העלתי נימוק רוחני לחלוטין בדבר קרבותה של האישה לשלמות.פרשנות .היא הגדרה מדויקת יותר,אכן 70 פנים לתורה.בסך הכל ניסיתי להביא זוית ראיה חדשה ששופכת אור חדש על מהותה הרוחנית של האישה על פי היהדות.פירושו של רבי יעקוב אנטולי מסביר את תפקיד של האישה במציאות,אבל הוא לא מסביר מהם השורשים הרוחניים שהביאו אותה לידי תפקיד שכזה.את הואקום הזה ממלא פירושו של המהרל מפראג.פירושו של הרב אנטולי הוא אולי מתאים לרובד הפשט,כפירושי הרמבם למצוות במורה נבוכים,לדוגמא שהקרבנות הם כורח המציאות שכן עובדי עבודה זרה היו מקריבים קרבנות לאליליהם,וכיוון שקרבנות היו נורמה חברתית מקובלת ואדוקה ציוה יי את בני ישראל שימשיכו להקריבם-אליו.ואילו הזוהר מתאר את הסודות הרוחניים העמוקים שיש בקרבנות,וכן האריזל.רובד הסוד לא בא לחלוק על רובד הפשט אלא להשלימו ולהאירו באור חדש.פירוש המהרל במקרה דנן יותר שייך לרובד הרמז.על כל פנים חזל שואלים במה זוכות הנשים בעולם הבא?ומתרצים-בכך שהן מחכות לבעליהן כשיחזרו מבית המדרש ובגידול בניהם,כך שמזוית ראייה זו האישה והבעל הם למעשה שותפים רוחנים,ובעוד שביחס למצוות הבעל הוא עיקר והאישה טפלה שהרי היא מחויבת בפחות מצוות,העונג הרוחני,השראת הקדושה והשכינה והשכר הרוחני בעולם הזה והבא,הוא לכל אחד כפי קדושתו ומסירותו לתפקידו הפרטי שלו .,ולכן אמרו חזל שאברהם אבינו היה טפל לשרה בדרגת נבואתו.ועוד אמרו חזל "שבשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים",הרי לך שמעמדה הרוחני של האישה כעוזרת לבעלה אינו מפחית מזכותה,מחשיבותה הרוחנית ,מיכולתה להתקדש ולהגיע לעונג רוחני עמוק ולמדרגות נשגבות של נבואה ורוח הקודש אף יותר מגבר ,ומשכרה הנצחי השמור לה.

    כנראה שלאישה יש בכל זאת כוחות נתינה,סבל והקרבה גדולים ומפותחים יותר כלפי השני.כנראה שרק אישה בנויה לשאת ברחמה פיזית ונפשית תינוק.יתכן שגבר הוא ילדותי מדי כדי להתמודד פיזית ונפשית עם עול שכזה,עם גידול ילדים.להיות לעזר לשני הוא זכות נפלאה,השאלה מי מתאים יותר לתפקיד שכזה

    אהבתי

  22. שוב אתה מעלה אקסיומה נוספת, "אפולוגיקה מטיבעה מחפשת הסברים רציונלים לאמונות שונות ומעלה נימוקים לוגים ,אני לעומת זאת העלתי נימוק רוחני לחלוטין", לפיה הרציונליות ונימוקים לוגיים הינם אפולוגטיקה אך המתכסה באצלטה אוורירית של רוחניות פריכה רשאי לברוח ממנה ולהקרא פרשנות, כריה"ל בשעתו אתה מנסה להפוך את נקודת התרופה של היהדות(שאתה מצייר אותה כייסורים בלתי נסבלים, ופאולוס היה משבח אותך על כך) ולהפוך אותה לנקודת חוזק, לפיה רק אתה ושכמותך נקיים מרדיפה סמויה אחר התענוגות, האושר, המנוחה, כל השאר נידונים לחשד נצחי בדבר יושר לבבם וטהרת מחשבתם, אשאל אותך, כיצד אוכל לחמוק מהחשד שאני רק מריונטה לתאוותי הנסתרות, מבלי לקבל את הדוגמות שלך?

    אהבתי

  23. נכון שאפשר לספר את הסיפור על הרב מבריסק בגירסא ההפוכה בדיוק,אלא שכבר ציינתי בפניך את יתרון נוחיותה ,גירויה וקריצת עינה החיצונית של הכפירה עשרת מונים מזו של האמונה ופה טמון ההבדל.

    אינני טוען כלל שכל ביקורת או שאלה על המסורת היא תוצאה של דחפים אפלים או קטנוניות קנטרנית לשמה.ממש לא.ודאי שהרצון לפורקן יצרים קיים אצל כל אחד,אלא כל אחד נותן לו משקל שונה ביחס לבחירות שהוא עושה בחייו .שאלות ותמיהות הם מצרך חשוב כשהן מחפשות מענה אמיתי,כאשר המשקל של חיפוש האמת גם במחיר של אובדן החירות האישית עולה על כל שיקול אחר.לכן ישנם כאלו שמתוך השאלות רק חדדו את אמונתם במסורת,או שחזרו בתשובה בעקבות חיפוש אמיתי.אך כשהסקת המסקנות המלווה אליהן נעשתה עוד לפני קבלת התשובות-הן מהוות סוג של שטחיות,התחמקות והונאה עצמית.אני רק סבור [ואתה רשאי לחלוק על
    כך] שישנם לא מעט אנשים שלא מצליחים להשתחרר מאותם נגיעות שהזכרתי.לא כולם-אך לדעתי רובם המכריע.אולי אתה מאותם יוצאי הכלל שאינם מעידים על הכלל,אולי. מי אני שאשפוט אותך.אינני חוקר כליות ולב.רק זאת אומר,שלדעתי אמונות כאלו ואחרות שאותם אתה חוקר משפיעות עליך לרעה מבחינה רוחנית ויוצרות מחיצות בינך ובין הקדושה והאור האמיתי.טומאת עבודה זרה שבהודו היא דוגמא מובהקת לכך.אתה יכול לחשוב הפוך,אני כשלעצמי -בטוח בכך.רבי נחמן כותב בספר המידות"העבירה של האדם מכניסה כפירה באדם".הרמבם כותב באיגרת לכמה יהודים שכפרו בתחיית המתים שכיון שהם אכלו מאכלות אסורים הם פשוט איבדו את אמונתם.וחזל אמרו "עבירה מטמטמת ליבו של אדם",מטמטמת אין פירושו שהוא נעשה טיפש אלא שאינו יכול לראות בשום אופן את האמת,וכל אור אצלו נהפך לחושך.כל עבירה יוצרת מחיצה רוחנית וקליפות שמרחיקים את האדם מהאור.על עצמי אני יכול לומר לך שכשאני זוכה להתגבר על תאווה או לעמוד בנסיון קשה,מיד אני מרגיש קדושה ואור מופלא.לא סיפוק או נחת גרידא אלא משהו רוחני לחלוטין .וכן בדיוק להיפך.אינני מתווכח עם כפירתך אלא סבור שהיא נובעת מגורמים שכלל אינם ידועים לך או ששמעת עליהם ואינך מאמין בהם.לדעתי האמת והאור האלוקי הבוהק מכל אות ומילה בתורה כל כך בולט וזועק,שרק מחיצות רוחניות חזקות ביותר יכולות להסתירו.לו היית זוכה ולו פעם אחת בחייך להרגיש קדושת שבת מהי,לימוד תורה רצוף לשם מצווה מהו,תפילה בכוונה ובאריכות מהי-היית נשאב אל האור.אתה תטען שמדובר בחויה סובייקטיבית שלי,אני אטען שהיא אכן סובייקטיבית אבל אמיתית לחלוטין,וכך אנו תקועים במעגליות נצחית.

    ודאי שאני כופר לחלוטין במסקנתך המאנישה את התורה ומרוקנת אותה מהמימד האלוהי שבה,שכן מעבר למתן תורה המהווה עדות יחודית, כבירה ומוצקה לאמיתת אמונתנו,ישנם הוכחות נוספות מאוד פשוטות המוכיחות כי התורה הוא מסמך אלוהי מוחלט.אך דא עקא ,ידי עייפות מדי כדי לפרטן בכתב,אנא פנה אל הספר או האתר שהפניתי אותך אליו, ומן הסתם תגלה דברים חדשים שלא לקחת בחשבון,אחרי הכל אתה חוקר,הלא כן?

    אהבתי

  24. אינני מבין כלל את טענתך באשר לאפולוגטיקה,שכן אם בהגדרות מאיימות אתה בא עלי,תשובתי לך היא שהגדרותייך אינם מדויקות ,שכן אפולוגטיקה מוגדרת על פי מיטב ידיעתי כמערך הגנה רציונלי -אינטלקטואלי לתורות שונות.אם ידוע לך פירוש נרחב יותר למושג זה,אשמח לשמוע.אבל באמת שהפרובלמה הזו היא סמנטית וטריויאלית לחלוטין שכן לו גם היה מדובר באפולוגטיקה לשמה,מה בכך.ממתי ההשתמשות בטקטיקה מסוימת פוטרת אותך מהתיחסות ענינית לתוכנה של הטענה עצמה?באותה מידה אפשר לבוא ולומר שהטיעון הכפרני בדבר דתות שנוצרו כתוצאה מחוסר ידע מדעי והענקת פרשנות רוחנית לתופעות טבע מסוימות היא אפולוגטיקה לשמה שכן היא מנסה לתת הסבר לוגי -רציונלי לטיעונים רוחניים ותופעות רוחניות-ניסיות בלתי מוסברות.זה לא פוטר את האדם הדתי מהתיחסות לעצם הטענות.אפולוגטיקה היא עוד צורת ויכוח ותו לא.

    אינני הופך את "נקודת התורפה," של היהדות כהגדרתך,לנקודת החוזק.היהדות איננה סבל חלילה ולא יסורים אלא אושר אחד רצוף ומתמשך[למי שבאמת חי אותה נכון]אלא כמו כל אושר,הדרך אליו רצופה מכשולות,מהמורות וקשיים לא פשוטים,ההתגברות עליהם היא חלק בלתי נפרד מאותו אושר.קשיים ומכשולים -כן,סבל ויגון-חס וחלילה.רק אמרתי שעצם הקושי המוטל לפיתחו של מי שמחליט לקבל על עצמו עול מצווות מעיד כאלף עדים על חיפוש אמיתי ובלתי מתפשר,שכן את חיבוק הדב של האמונה ניתן לקבל אצל דתות וכתות אינספור אחרות במחירים הרבה יותר נוחים וזולים,לפעמים אפילו בחינם.איך בדיוק אתה מצפה שאנקה מחשד של נגיעות ואינטרסים אתאיסט או חוזר בשאלה כזה או אחר?? להתיר חבלים עבים הכרוכים סביב גופך תמיד הרבה יותר נעים מלקשור אותם.

    העול שבמצוות אינם נקודת תורפה אלא כלי ואמצעי להתעלות,תנאי להתעלות.וממילא הן הופכות לנקודת חוזק ואתגר רוחני.

    אינך חייב לקבל שום אקסיומה או דוגמה שלי כזאת או אחרת מראש,אבל כדאי לך לבחון אותה בעין אובייקטיבית ככל שאפשר ובהרבה אומץ וכנות פנימית.

    אהבתי

  25. ונפגעתי(זאת אומרת, ראיתי כורח להידחף לתוכו),אתה חוזר שוב ושוב על החשיבות של חיפוש אמיתי ובלתי מתפשר, ובאותה נשימה אתה מסכים עם דעתם של גדולי ישראל על הסכנות הגדולות שטמונות בה, אם כך על איזה חקירה אתה מדבר? וכדי לחדד את השאלה, האם מבחינתך אדם יכול לנהל חיפוש אמיתי ובסוף להיות נוצרי\מוסלמי\בודהיסט\פנאתיאיסט\אתאיסט\וכו', או שאתה סובר כי חיפוש כזה חייב להוביל לפתחה של היהדות(מזכיר את הנאיביות של רס"ג, שסבר כי ההתגלות והתבונה חד הם). ודרך אגב, אני מכיר לא מעט אנשים שיטענו לפניך כי קבלת החילוניות היא קשה מאוד באותה מידה של קבלת עול מצוות, והתרת החבלים העבים הייתה מייסרת הרבה יותר מקשירתם, ככה שקושי יכול להיות ראייה לחיפוש אמיתי וכנה, אך לא הוכחה לאף אחד מהצדדים.

    אהבתי

  26. אני בהחלט בעד חיפוש אמיתי אמיץ ובילתי מתפשר כאמצעי וערובה למציאת האמת הצרופה,אלא שלאחר שאדם כבר זכה למצוא את האמת שבתורה,לאחר שאמת זו הוכחה לו רציונלית-היסטורית,ולאחר שגם זכה להרגיש את הנועם האלוקי שבמצוות והעונג הרוחני האדיר,אל לו להכניס את עצמו בכל פעם מחדש לחקירות וספיקות שונות שלא סותרות מאומה את אותה אמת ראשונית אותה גילה על התורה,אלא נאחזות בהשערות והערכות שונות ומשונות שהסתברותן נמוכה בשל החורים הרבים שלהן ובשל שבריריותם.או לחילופין אל לו להיכנס בחקירות פילוסופיות עקרות ומנופחות שלא משיגות או לוקחות בחשבון את העל טבעי הרוחני או כל מיסטיקה בכלל,ולכן נקודת המוצא שלהן צפויה,משעממת,צרה וסובבת סביב צירה.למי יש כח למערבולות מילים מייגעות שתמיד נשארות בסוף ב"צריך עיון ",ועל זה אמר רבי יהודה הלוי-"אל תשיאך חכמה יונית שאין בה פרי כי אם פרחים",מעבר לכך,עצם שמיעת או קריאת דברי כפירה מזיק רוחנית לאדם ועלול להשאיר בו את חותמו לטווח ארוך גם אם לכאורה הוא נכנס בשלום ויצא בשלום משדה הקרב האמוני.אמנם-יש כאלו שבהשגחה פרטית מיועד להם תפקיד זה כמפעל חיים,כמו רבנים מסוימים,להם יש את ברכת הדרך.אבל לכלל הציבור זה לא ממש מתאים.יש לי עוד הרבה לומר בנושא ואם ישרוד דיוננו
    זה אפרט בענין.

    אני בהחלט סובר שמי שרוצה להעמיד את אמונתו הדתית על סמך יסודות רציונלים ועובדתיים,לא יכול להמנע בסופו של יום מלהגיע לפיתחה של היהדות.מי שמסתפק באמונה עיוורת-יכול להגיע לכל מקום.

    לגבי סוגיית החבלים …יתכן שחזרה בשאלה קשה מבחינה חברתית,בדיוק כמו החזרה בתשובה,אבל במה בדיוק היא קשה מבחינה טכנית או יצרית ?איזה עול או קבלת אחריות מסתתר מאחוריה?אם עזיבת המצוות קשה לו אז מדוע הוא בכלל עוזב אותן? איננני גורס שהחזרה בשאלה מתאפינת בנון שלנטיות מוחלטת,אך אין לדמותה מבחינה טכנית לחזרה בתשובה,כי טכנית קבלת עול מכל סוג שהוא תמיד מייסר יותר משחרור ממחויבות כלשהי.אצל החוזר בתשובה ישנו לא רק הקושי החברתי אלא השינוי המוחלט בדפוסי החיים,שינוי מחייב ומגביל בכל תחומי החיים הנוחים,ולא שינוי משחרר ופראי כמו אצל החוזר בשאלה,השינוי הרב תחומי של כל דפוסי החיים,הויתור על חירות וחופש,וכבישת והקרבת היצר התאותני.אצל החוזר בשאלה זה לא ממש קיים.

    תשאל באופן אקראי 100 אנשים ברחוב מה יותר נעים,להיקשר בחבל או להתירו מעליך.נדמה לי שתקבל תשובה די ברורה וספונטנית..האפשרות שאתה הצעת לא תעבור את אחוז החסימה.אה כן,רק תדגיש בפני הנשאלים שהשאלה אינה כוללת את האספקט המיני שבעניין…

    באשר לדבריך על כך שקושי יכול להוות אינדיקציה לחיפוש אמיתי אך לא ראייה לשיטה כזו או אחרת,אין לי אלא להסכים ומעולם לא טענתי אחרת.לילה טוב…

    אהבתי

  27. למה אתה מכוון במילים "היסטורית-רצינולית", ואיזה ערך אתה מעניק לרצינוליות אחרי שחבטת בה לא מעט באחת התגובות לעיל(השעה מאוחרת ואין לי כוח לחפש)? בכל מקרה הרגשת הנועם האלוהי והעונג הרוחני אינם מעניקים יתרון ליהדות על פני גישות אחרות.

    אהבתי

  28. dbtfאז בוקר טוב…

    לא חבטתי ברציונליות או ביטלתי אותה,רק טענתי שהיא אינה חזות הכל.עוד טענתי,שמי שרוצה אמונה שמבוססת על נקודת פתיחה אמינה המהווה עדות היסטורית ממדרגה ראשונה בדיוק כמו גירוש ספרד או המהפכה הצרפתית או מסעי הצלב-ימצא אותה רק ביהדות,שנקודת הפתיחה שלה היא עדות של עם שלם ששמע את קול האלוקים מדבר אליו ומצווה אותו,דבר ההופך את האמונה היהודית לכזו הנשענת על יסודות רציונלים-היסטורים מובהקים,מה שאין כן בשאר הדתות שנקודת הפתיחה שלהן היא התגלות שהיתה לאדם יחיד,ובשביל כך צריך אמונה עיורת באותו אדם.זה היתרון הגדול ביהדות על שאר כל הדתות .עכשיו,צריך להוכיח שאותה התגלות המונית בהר סיני אכן היתה ולא הומצאה, והוכחות לכך שבלתי אפשרי להמציא כזה אירוע נמצאים בספרים רבים[וקצת בתגובה שלי לתומר בדיון על ההתנגדות הדת להומוסקסואיליות],למשל בזה שאני ממליץ עליו בחום-"מסע אל פסגת הר סיני"של הרב מרדכי נויגרשל,עין באתר שלו "יהדות מזוית שונה"[ובנוסף מובאות שם הוכחות נפלאות נוספות]

    הרציונליות אינה חלילה התנאי או היסוד לאמונתי בתורה,אלא גורם מחזק ביותר.כאשר אני זכיתי לחזור בתשובה לפני כ14 שנים לא נזדקקתי כלל להוכחות או רציונל או לוגיקה מובנית ועקבית,אלא פשוט נשאבתי באור מופלא שהרגשתי מכל קריאה בתורה,משמירת שבת,מהליכה לבית כנסת,ותודה לאל אותו אור נשאר עד היום.ההחשפות להוכחות על אמיתות התורה מבחינה היסטורית באו כדרך אגב ,מבלי שבאמת נזדקקתי להם,אלא שלא כל אחד זוכה למתנה רוחנית כזו ולכן הוכחות כאלו הן חשובות לכל מחפש נייטרלי.

    עוד לגבי החקירה באלוקות וחיפוש האמת-כמו שכבר ציינתי ,היא רצויה למי שנמצא מחוץ לאור,ובבחינה זו היא "מטהרת טמאים",אבל מי שכבר גילה את האמת באופן רוחני ושכלי אל לו לעסוק בכך שוב ושוב כי אצלו החיפוש הזה "מטמא טהורים",ולמה לו להכניס את עצמו לבילבולים מיותרים שוב ושוב,אלא אם כן הוא לקח על עצמו כיעוד רוחני לקרב אחרים דרך כך.

    אמנם הרגשת העונג הרוחני לא מעניקה יתרון ליהדות על פני דתות אחרות,אבל למאמין עצמו היא נותנת תחושת ודאות מוחלטת באמת שלו,זאת ועוד אחרת,מתוך אותה אמת יחודית הוא גם מזהה את ההבדל בינו לבין שאר הדתות על שלל מאמיניה,הבדל שהוא לגביו מוחשי ממש כמו ההבדל ביו אור לחושך.אבל צריך להיות שם בשביל להבין את זה.

    אהבתי

  29. לא אוכל לקרוא תגובות או להגיב עליהן מרגע זה עד מחר בלילה.עמכם הסליחה.היו ברוכים בכל אשר תיפנו

    אהבתי

  30. תומר,
    כן, סך הכול שורה ההסכמה, ובאשר למחלוקת לגבי הנשי, שנגע בה גם נחמן, אנסה להבהיר בקצרה: ראשית, אינני בטוחה שבמושג מיתוס אנו מתייחסים לאותו הדבר. כלומר, אני מניחה-מאמינה שמיתוסים קדומים נפוצים מייצגים-מבטאים אמיתות תרבותיות ופסיכולוגיות בהוויתן החברתית, כלומר נבעו מתוך החיים.
    לא דיברתי על משהו שמפחיד גברים כפרטים, אלא על תרבות גברית כוללת. החוויות הראשוניות ביותר של כל אדם פותחות בקשר סמביוטי הולך ומתפרד מדמות הורית, והמתח בין היפרדות והתמזגות מלווה את חיינו כיצורים אנושיים באשר נלך, כאשר גוף האישה הוא המימוש החי ביותר המגלם את ההתמזגות (למשל בהיריון, בהנקה), ולא אכנס עכשיו בפרוטרוט לתפישות המקובלות לגבי ההתפתחות הפסיכולוגית הגברית והנשית.
    אחד המיתוסים הדתיים הראשוניים – בריאת העולם – הינו מיתוס של כינון גבולות של "התוהו ובוהו" של הסימביוזה, ניתן לומר במבט פסיכולוגי. היהדות, ככל דת, יש בה ריבוי, ומה טוב, ואני יודעת שיש בהחלט גם מיתוסים וסיפורים המייצגים ומבטאים כוחות נשיים, אלא שהם אינם עומדים במרכז הקאנון, ככל שאני מבינה ומכירה אותו. אולי לא להכול השבתי, צר לי, אבל זה לעת עתה.

    אהבתי

  31. אתה מביא את הטיעון הידוע של רס"ג, לפיו רק היהדות יכולה לאמת את עצמה מבחינה עובדתית היסטורית, הבעיה הגדולה היא שמעמד הר סיני אינו דומה במאומה למהפכה הצרפתית\גירוש ספרד\מסעי הצלב, בגלל העובדה הפשוטה שעל מעמד הר סיני ישנה רק עדות אחת ויחידה(עד כמה שידוע לי עד כה, ועם יש לך חידושים בדבר, תצרף לי לינק בבקשה או כל הפנייה אחרת), בשעה שעל המאורעות האחרים שציינת ישנם כמות רבה יותר של מסמכים מנציחים. חמור מכך, העדות היחידה והנדירה הזו אינה חיצונית לעם ישראל אלא נכללת בתורה גופא(והיכללותה מפרנסת את קדושת התורה, איזו מעגליות נפלאה!), משל למה הדבר דומה? לחברה המפיצה פרסומת מפורטת הטוענת להעניק את התנאים הטובים ביותר למצטרפים לשורותיה, המודעה כוללת פרטים רבים וניכר שמחשבה מסוימת הושקעה בה, הבעיה היא שהחברה המפרסמת היא הגורם הבלעדי שמודיע לך על יתרונותיה המדהימים, אם בתור אדם מן השורה, היית מצטרף לחברה שכזו?

    אהבתי

  32. אחזור כאן שוב על דברי מהתגובות למאמר הקודם לגבי מעמד הר סיני, כי נראה שאתה מתעקש לטעון שמדובר במאורע היסטורי, למרות שברור לכל בר דעת שאין לו את אותו תוקף עובדתי כמו לאירועים האחרים שמנית (כפי שציין גם אוביטר).

    כתבתי שם כך:
    ההסבר על פיו הסיפור נמסר מדור לדור מפיו של הדור הראשון שהוא היה לו עד ישיר לא יכול להתקבל לדעתי על דעתו של כל אדם חושב. ראשית, אני לא רואה איך הטיעון הזה שולל אפשרות שהסיפור לא הומצא כולו, או שנוספו לו פרטים וגוזמאות במהלך הדורות (לאו דווקא בזדון או אף בצורה מודעת). הרי דברים כאלה מתרחשים יום יום אפילו במאורעות חדשותיים שניתן לבדוק אותם בקלות, שלא לדבר על מני אגדות אורבניות. אנשים לא תמיד זוכרים כמו שצריך, או מאדירים את תפקידם במעשה, או באופן כללי ממציאים סיפורים שהם חושבים שיעזרו להם או לאחרים (כלומר, מתוך כוונה טובה). אני לא רואה למה זאת לא אפשרות סבירה, ולדעתי היא יותר סבירה והגיונית ממה שכתוב בתורה.

    שנית, אם נקבל את ההגיון שבסיפור הזה נאלץ לקבל גם את אמיתותה של הנצרות: על פי סיפור נוצרי ידוע (שכמובן גם הוא הומצא לדעתי) הקיסר קונסטנטינוס וצבאו המונה 50,000 איש ראו כולם יחד בשמיים צלב גדול ומתחתיו המילים "in hoc signo vinces", כלומר "בסמל הזה תנצח" (באותה תקופה אלוהים התחיל לדבר לטינית), והוא אכן ניצח את הקרב שהוא הלך לקראתו, ולכן, על פי הסיפור הזה, ניצר את כל האימפריה הרומית, וכך נסללה דרכה של הנצרות לכדי דת עולמית רבת עוצמה. כך שאם אנחנו מאמינים לסיפור מעמד הר סיני, נראה לי שנהיה חייבים להאמין גם לסיפור התנצרותה של האימפריה הרומית (הייתכן שחמישים אלף איש ישקרו? הייתכן שקונסטנטינוס ימציא סיפור כזה – הרי מייד היו מוכיחים אותו כשקרן! וכו').

    שלישית, אני אף פעם לא מבין איך אפשר להסביר על פי הסיפור הזה למה אני עצמי לא קיבלתי מאבותי עדות על מעמד הר סיני. לא רק זה אלא להפך, אבי, וגם סבי, אמרו לי שהוא לא התרחש, אלא שמדובר במיתוס! האם אבותי הם שקרנים? אם לא, הרי שהם דיברו אמת, ולא היה מעמד הר סיני. אם כן, הרי זה כבר מראה שישנה אפשרות שאבות משקרים לבניהם, גם באשר למוצא עמם, וממילא ההגיון שעל פיו נבנה הטיעון הזה מתבטל. כך שבכל מקרה לדעתי הטיעון הזה לא משכנע.

    אם אתה רוצה לדון בדברים ברצינות, אנא התיחס לטיעונים הללו אחד לאחד (וגם לטיעוניו של אוביטר), ואל תכתוב באריכות אבל בכלליות על אמיתותה הנצחית של תורת משה.

    אהבתי

  33. כאנשים אינטיליגנטים למדי ציפיתי ממכם לקצת יותר השקעה בהבנת הנקרא.אילו רק הייתם קוראים קצת יותר לאט את תגובתי מהרשימה "מתחמות הדת בהומוסקסואליות" לא הייתם טורחים לחזור על אותן שאלות[כמעט]

    לאוביטר-הטענה שלך בדבר העדויות הרבות על שאר ארועים המוניים לעומת עדות אחת על מתן תורה היא משחק מכור מראש,שכן מבחינה ארכואולוגית ברור שקל יותר למצוא עדויות רבות יותר לארוע שהתרחש מאוחר יותר.אם היינו טוענים שמתן תורה התרחש לפני 500 שנים,והיתה לנו רק עדות פנימית שלנו-אולי אז היה מקום לשאלתך,אינך יכות להעמיד קריטריון אמינות ארכיאולוגי שווה לשני ארועים שהתרחשו בזמן כה שונה.זה כמו לקיים תחרות ריצה למאה מטר בין 2 אנשים ובנקודת הפתיחה להעמיד את אחד הרצים 40 מטר אחורה מהשני ואחרי שכמובן אותו מקופח יפסיד בריצה לטעון שהוא האתלט הפחות מוכשר מביניהם…

    למעשה,טענתך הנאיבית והמיתממת בדבר אי עדות חיצונית למתן תורה באה להחליש את אמינותו ולמעשה רק מאששת ומחזקת אותו יותר ויותר,שכן תקופת התנך היתה רוויה במלחמות רבות בינינו לבין כמעט כל שאר העמים שעבדו עבודה זרה,ואיך אתה בדיוק מצפה שהם יפרסמו בכתביהם על על אמיתתה של אמונה אחרת שהם כה מתנגדים לה?זה כמו לבקש הנאסרראלה תיעוד ספרותי בכתב על ניצחונה של ישראל במלחמת לבנון,או לבקש מהחמאס אותו תיעוד על ניצחון ישראלי במלחמת הדרום …אתה מצפה מאויבי ישראל בתקופת התנך להודות בדת אחרת כה משכנעת ולתת לזה תיעוד פומבי היסטורי?העובדה המדהימה היא שאין שום תיעוד היסטורי אחד חיצוני שמכחיש את מתן תורה וכופר בו-משום עם!בשום תקופה בהיסטוריה!זה הפלא הגדול.מדוע אין אישור היסטורי זה מובן מאליו,מדוע אין שום הכחשה-זה הפלא התמוה והזועק כל כך קוראים לזה-הסכמה שבשתיקה המעידה כאלף עדים על המודעות העולמית שהיתה אז למתן תורה שכן חזל אומרים שמתן תורה נשנע בכל העולם כולו ולא רק בסיני.האומות אינן יכולות לשקר את עצמן ולומר -לא היה ולו נברא-אז שותקים.שומרים על זכות השתיקה.וזו בדיוק הסיבה שהנוצרים והמוסלמים מאמינים לחלוטין בתנך,כי כך היה מקובל להם מאבות אבותיהם,אחרת מדוע להם העול המיותר של אמונה מתועדת על עם נבחר עליון מהם?למה שעוד יאשרו אותה אמונה ויפרנסו אותה?

    אמרת עדות אחת-אבל שכחת שלמעשה מדובר בעדות של עם שלם במשך אלפי שנים ללא הכחשה ולו אחת משום גורם ניהליסטי-אנרכיסטי-נון קורפורמיסטי מרדני מאותו עם!הדוגמא שהבאת מחברת שיווק אינה רלוונטית כי חברת שיווק פועלת כאיש אחד בלב אחד תחת אינטרס משותף,אבל עם שלם מורכב מקבוצות,שבטים,עדות,אמונות וכו בעלי אינטרסים שונים ומנוגדים לחלוטין,בכל עם יש אינספור שסעים,מחלוקות,שנאה,מלחמות פנימיות וכו,אז איפה בדיוק נעלמו כל המתנגדים לתורה במשך אלפי שנים?למה הם לא תיעדו את כפירתם במעמד הר סיני?מה,כולם עצמו עיניים והתנהגו כמו עדר שוטה ועוד חינכו את בניהים יקיריהם לאותה אמונה ולאותו אורח חיים קשה,מייסר ומגביל על בסיס דבר שיקרי שהם בעצמם כופרים בו?אתה מכיר אבא שפוי אחד שיהרוס לבנו את החיים באופן כזה ויסבן אותו?

    תומר-הוא הדין בדיוק לטענתך בדבר אירועים דומים הקורים יום יום בחדשות.בחדשות ידידי,מסופר על ארועים פרטים שקרו לאנשים פרטים ולכן אין להתייחס ברצינות,אבל מתי שמעת לאחרונה בחדשות על נניח העם הספרדי כולו ללא יוצא מן הכלל שטען לפתע על התגלות של האל באמצע רחובות מדריד ,ולאחר מכן נתברר שלא היו דברים מעולם?אשמח אם תעדכן אותי בענין.מתי שמעת בחדשות על אירוע שקרה לעם שלם או אפילו ל200000 אנשים שונים ומשונים בבת אחת שטענו אותו דבר ונתבררו כולם כשקרנים?התורה אומרת-"הרוצה לשקר-ירחיק עדותו"מי שרוצה לבנות שקר טוב יבנה אותו באופן אמפירי ,בילתי ניתן להכחשה כדוגמת-הייתי בחדרי לבד ואלוקים התגלה אלי!לך תכחיש.אבל איזה אויל יבוא עם ספר חדש ויספר לעם שלם שאבותיהם היו במצרים,שמעו את האל כולם ביחד,ועכשיו תשנו את החיים שלכם כליל ובאופן קשה ומגביל ביותר בהתאם להוראות שלי,.תלמידי ישו לא טענו כך למאמיניהם,מוחמד,בודהה ,קרישנה וכו וכו-אף אחד לא העז לטעון כך מעולם כי אף אדם שפוי לא ישקר שקר העשוי להתגלות בקלי קלות.מדוע מאמיני העבמים לא מנסים להמציא סיפור על התגלות של עבם שדיבר קבוצה של 100000 איש,50000 אלף?10000 מאה?כי א-י א-פ-ש-ר להמציא דבר שיוכחש מיד!פשוט רציונל בסיסי ברמת חשבון כיתה א.אין בהיסטוריה עדות אחת המעידה על מישהו או קבוצת אנשים שניסה לעשות זאת.שום תסריטאי אפילו לא ניסה לכתוב תסריט שטותי שכזה ולו בסרטי מדע בדיוני.אולי בקומדיה…

    באמת?אבות אבותינו קיבלו תורה כולם ביחד מהאל?אבותינו יצאו כולם בצוותא ממצרים,ראו נפלאות מעל הטבע?ירד להם 40 שנה לחם מהשמים?ניצחו מלחמות וכו וכו וכו?כך היו שואלים כל העם את אותם ממציאי התורה וההיסטוריה שבאו עם הטענות המוזרות שלהם.אם כן הבה פשוט נלך ונשאל את אבותינו ואבות אבותינו אם אכן כך …את ההמשך תנחשו לבד.תארו לכם שלפתע פתאום תופיע היום בערב קבוצת אנשים שתנחת בארץ ותטען לעיני כולם שאנחנו,עם ישראל,יצאנו לפני 100 שנה משבדיה באותות ומופתים,היתה לנו שם התגלות של האל,אבל לפני זה השבדים עינו אותנו,ואחרי שיצאנו משם הלכנו כולנו דרך,נורבגיה,דנמרק,פינלנד,עברנו את הים הבלטי בניסים מופלאים עש שאחרי 40 שנה של נדודים באירופה הגענו לארץ !ועכשיו עלינו כולנו להתחיל באורח חיים מגביל,מחמיר ונוקשה כל ימינו אנו ובנינו-לשיטתכם תומר ואוביטר יש להם סיכוי להצליח,הלא כן?כל מילה מיותרת

    ואיפה והיכן בדיוק אותם ממציאים מאוחרים?איך הם נעלמו מההיסטוריה ?איך הצליחו להתחמק מלהיות מתועדים היסטורית?אים עם שלם לא טורח לתעד אותם ועוד ללכת אחריהם בעיניים עצומות ולרמות את בניהם בשבילם?למה לא כתוב-"ויבואו היהודים ויביאו את בשורת התורה לעם ויאמרו להם,אבותיכם יצאו ממצרים וישמעו את האלוקים מדבר וכו",למה אין לממציאי התורה ולו איזכור בודד בהיסטוריה של עם שלם?אולי כי הם פשוט יושבים רק בראש שלכם ותו לא?למה מביאי הבשורה של ישו ומוחמד,ולואי ה14,ונאפוליון ושאר מהפכנים כה חשובים כן מתועדים והם לא?הזוי או לא הזוי?

    רק התחלתי איתכם…חלק ב בדרך.וסלח לי תומר על האריכות.קיצור הוא לפעמים מילה נרדפת לחוסר רצינות..

    אהבתי

  34. אתה מניח שעם ישראל היה גורם רב עצמה בסביבות המזרח הקדום, כאשר אתה מסתמך מן הסתם על נכונותם ההיסטורית של כתבי הקודש, ולכן אתה גם מניח שכל העמים שנאו את ישראל ולא היו מסוגלים לאשר את קיומו של הר סיני, לפי התיעוד ההיסטורי, זה לא היה מצב הדברים בארץ כנען בתקופתו של יהושע וכיבוש הארץ. בנוגע למוסלמים והנוצרים, הראשונים הם אספנים אקלקטים של נביאים והתגלויות, מתוך כוונה לפאר ולרומם את גדולתו של הקוראן והנביא מוחמד כמילתו האחרונה והמושלמת של אלוהים, מכל מקום, המוסלמים אינם מאמינים בתנ"ך וטוענים בכל תוקף כי מדובר בזיוף של יהודים שעליו אחרי עזרא. בנוגע לאחרונים, אני לא בקיא מספיק בתקופת ההתגבשות של הנצרות(מלבד פאולוס).

    בנוגע לטיעונך, "מה,כולם עצמו עיניים והתנהגו כמו עדר שוטה ועוד חינכו את בניהים יקיריהם לאותה אמונה ולאותו אורח חיים קשה,מייסר ומגביל על בסיס דבר שיקרי שהם בעצמם כופרים בו?אתה מכיר אבא שפוי אחד שיהרוס לבנו את החיים באופן כזה ויסבן אותו?", כעת אתה מציב "משחק מכור מראש" משל עצמך, מדוע אתה לא מתייחס לתרחיש סביר בהרבה יותר, על אב שפוי שמחנך את בנו היקר לאורח חיים קשה, מייסר, ומגביל, בגלל שהוא סובר כי דרכו היא האמת בכבודה ובעצמה? אבל אתה, כמו הרב מרדכי נויגרשל ורבים אחרים, משחק בתרחיש ההיפותטי והבלתי סביר(האם אתה מכיר עם בעת הנוכחית, שכל כולו מורכב מאנשים ספקנים וחריפי שכל?), של נותן התורה חדשה ובלתי מוכרת לקבוצה של ספקנים קיצונים, מבלי להתייחס למצבי ביינים אפשריים בהחלט, של איכרים פשוטים שרוצים להאחז באל מקומי(ככל אדם אחר בתקופתם!), שאינם יודעים קרוא וכתוב(ועל כן, הם לא יוכלים לדעת על "לא תוסיף ולא תגרע", שנותן התורה לא נצרך להשיג את הסכמתם של הצמיתים(שהיוו 90 אחוזים מהחברה בימי בית שני), אלא להפציץ אותה בקרב חוגי השלטון המצומצים ביותר, וכן הלאה.

    "אז איפה בדיוק נעלמו כל המתנגדים לתורה במשך אלפי שנים?", המתנגדים היו אותם אנשים מבולבלים שהתאספו בהר כרמל ולא ידעו להחליט בין הבעל לאלוהים(כנראה שלא הייתה להם מסורת נאמנה), ובאופן כללי עובדי הבעל והאשרות בצפונה של ארץ הקודשׁ, כמו כן, גם ההלניסטים בתקופת החשמאונים לא ראו בתורה חיבור אלוהי שמחייב אותם, להפך, מבחינתם היה מדובר בחוקה אנושית שניתן להחליפה באחרת.לא חסרים מתנגדים לתורה שבעל פה, מחברי כת קומראן שכפרו בפרשנות הפרושית לתורה ועד לקראים שנלחמו במסעם הפוליטי של הגאונים לכפות את התלמוד הבבלי על קהילות הגולה.

    אהבתי

  35. הבאת דוגמא לא מוצלחת במיוחד, "תארו לכם שלפתע פתאום תופיע היום בערב קבוצת אנשים שתנחת בארץ ותטען לעיני כולם שאנחנו,עם ישראל,יצאנו לפני 100 שנה משבדיה באותות ומופתים,היתה לנו שם התגלות של האל", אכן כיום טיעון שכזה לא יתקבל, אין שום סיבה להניח שלפני אלפי שנים הדבר היה גם כך. כפי שאמר אוביטר, אתה מסתמך על מצבים היפותטיים ולא על הרקע הסוציולוגי של התקופה הנדונה ולא על סמך עובדות היסטוריות מוצקות(אני מדבר על תגליות ארכיולגיות ולא על כתבים שונים למיניהם), מצבים היפותטיים נתונים להחלטתו השרירותית וכוונתיו השקדניות של האדם, ככה שאם ברצונך להעניק מעט אובייקטיביות לדבריך, תעסוק בעובדות ולא בתרחישים.

    אהבתי

  36. תומר-על שאלת הנצרות קיבלת תשובה מוחלטת ברשימה "מלחמת הדת בהומוסקסואליות".גם על שאלת אבותיך.ובכל זאת בשביל אוביטר בקיצי קיצור-לאבותיו של תומר אין עדות או מסורת דור אחר דור עד לפני 3000 שנה על כך שמעמד הר סיני או התורה הם שקר,לא מסורת רצופה ולא מסורת בכלל,אבל לעם ישראל יש מסורת בדיוק הפוכה המתחילה בתנך,ממשיכה במשנה ,גמרא,ראשונים,אחרונים,עד היום-כשבכל דור ודור יש מיליוני דתיים ששומרים התורה ומעידים על כך.עד היום.גם הבלתי דתיים ברובם עושים ליל סדר,צמים בכיפור ומאמינים במסורת,כי ככה האבא המסורתי חינך,וכן הסבא הקצת יותר מסורתי,אבל האבא של הסבא כבר היה דתי…יותר,והסבא דתי לגמרי,גם אצלך תומר,מן הסתם.אבות אבותיך נטשו את המסורת ולא ממשיכים מסורת.תשאל אותם,אבות לא משקרים לבניהם…

    מתי בדיוק בפעם הראשונה נערך ליל הסדר זכר ליציאת מצרים?גם סוכות ושבועות הם זכר ליציאת מצרים?מתי הם נחגגו בפעם הראשונה?פתאום חוגגים אירוע שלא היה ולא שמענו עליו מאבותינו?האם אתם מתכונים לחגוג מחר בטקסים מיוחדים את היציאה משבדיה המדוברת שהתרחשה לפני 100 שנה?אתם קולטים את גודל האבסורד וחוסר הרציונליות הזועק העולה מאמונתכם?

    לגבי הנצרות-כמו שכבר כתבתי וציטטתי מפרשת ראה,בורא עולם אסר עלינו להקשיב לכל אדם שיהיה ולפתע יעשה אות,נס או מופת להוכיח את אמונתו החדשה,ולו תהיה הגדולה ביותר,והוא אמר לנו שהוא מנסה אותנו ושנדע שזה נסיון מהבורא ולא נלך אחר אותו מסית ומדיח,ונמשיך לשמור מצוותיו כרגיל.הפסוקים המפורשים מובאים בתגובה.כלומר-כל התגלות או טענה להתגלות שתהיה עד סוף הדורות היא רק נסיון מהבורא ולמעשה היא שקרית ואין בה ממש .עכשיו,שימו לב להוכחה נפלאה לאלוקותה של התורה.התורה מבטיחה בפסוקים מפורשים ששום עם או אדם עד סוף הדורות שיהיו,לא יעז לטעון על התגלות שהיתה לעמו או לעם אחר,בדורו שלו או בדורות קודמים-שבה ,באותה התגלות,אותו עם שמע את קול האלוקים מדבר אליו.ככתוב בפרשת ואתחנן[דברים]-"כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ…בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים,ושבת עד יי אלוקיך ושמעת בקולו…כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך,למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ,ולמקצה השמים ועד קצה השמים,הנהיה כדבר הגדול הזה,או הנשמע כמוהו,השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי".כלומר-התורה אומרת,אתה היהודי שיחיה באחרית הימים[כלומר בדור החדש והמאוחר ביותר שיולד בכל פעם ]תשאל ותחפש בכל העולם כולו "מקצה השמים ועד קצה השמים",מזרח,מערב,דרום,צפון,האם עם שמע אי פעם קול אלוקים מדבר אליו "למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ" ועד אחרית הימים-הזמן שלך המאוחר ביותר העכשווי ,,והתשובה שתקבל היא-לא!.איך בן אנוש שכתב את התורה יכול להבטיח שלנצח שום אדם או עם אפילו יטענו להתגלות כזאת לעיני עם שלם?הרי עובדה שממציא התורה "הצליח בזה"וטען כך,אז איך שקרן כזה מעז להבטיח שאחרים לא ינסו לעשות כמוהו לנצח?רק אלוקים יכול לדעת שזה לא יקרה ולכתוב ולהבטיח על כך מראש!!!אהה!

    עכשיו,יש הרבה נבואות בתורה שמתייחסות לעם ישראל ולעמים אחרים שהתגשמו במלואן,מפאת חשש לדלקת קרום האצבעות אציין אחת בינתיים.ישיעה בפרק יג מנבא ומבטיח שהעיר בבל תחרב ואחר שתחרב "לא תשב לנצח,[כלשון הפסוק]כלומר לא תיושב לעולם,וירמיה בפרק נא מנבא ,שבבל "[כלשונו]שממות עולם תהיה.בבל כידוע,היתה האימפריה הגדולה ביותר ונביאי ישראל מבטיחים שהעיר הזו תחרב,דבר לא ממש הגיוני,אבל הם גם מבטיחים דבר מטורף לגמרי-אחרי חורבנה היא לא תיבנה …לעולם!איך יכול בן אנוש לפני 2300 שנים להבטיח שעיר מרכזית תחרב תוך מספר שנים ולא תתישב לעולם?האם ישעיה או ירמיה נטרפו בדעתם?האם הם רוצים להיזכר כנביאי שקר לדורות?להיות ללעג וקלס?מה זה לקיחת הסיכון המטורף הזה?מי יכול להבטיח דבר כזה מטורף בעל הסתברות אפסית?השלם את החסר.

    התורה אומרת"ויכתוב משה את התורה הזאת"[דברים ד]ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם,ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית יי לאמור,לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית יי אלוקיכם והיה שם בך לעד"[דברים פרשת וילך]-עכשיו,אם משה לא כתב את התורה באמת אלא ממציא התורה בא בדור מסוים וטען שהוא הממציא בעצמו כתב את התורה,הרי מיד ימצאו כולם בתורה שכתוב שמשה כתב אותה ולא הממציא…ואם הוא יטען שמשה אכן כתב את התורה- בעבר,מיד כולם ישאלו איך לא שמענו אנו או אבותינו או אבות אבותינו על הספר הזה מעולם שמשה כתבו בעבר?אם הוא יטען שמשה כתב את הספר והוא נאבד והוא גילה אותה,מיד יסתרו אתו שהרי התורה כותבת במפורש שהיא לא תשכח או תאבד לעולם שנאמר "כי לא תשכח מפי זרעו,אז איך אתה אומר שהיא נאבדה?וכן כתוב"רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני יי אלוקיך בחורב"[הר סיני]אז איך לעזאזל ,ממציא יקר,ציווי כה חמור להעביר את מסורת מעמד הר סיני לא נשמר על ידי אבותינו בדקדוק גדול ובאחריות גדולה?איך אבותינו שכחו את המעמד ולמה לא לימדו אותנו עליו?הרי כתוב"ושננתם לבניך","והגית בו יומם ולילה"איך אבותינו לא עשו את זה .או לפחות שמעו על זה?

    ושוב נחזור ונשאל,אם התורה הומצאה בת אחת או שלבים שלבים,לאיפה נעלמו מההיסטוריה כל אותם שלבים?מדוע אין תיעוד של המשתילים השונים,של השלבים?מלבד העובדה הפשוטה שאי אפשר היה להוסיף או לגרוע שום מצווה מהתורה שהרי כתוב בתורה"לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו,[דברים ד]ואיך מישהו יעז להוסיף משהו אחרי שכתוב בפירוש שאסור??.

    לסיום,תומר-התורה נלמדה יום יום על ידי מליוני יהודים ששיננו אותה לבניהם,חזרו עליה שוב ושוב,ולכן לא נשכחו דברים או פרטים.ההוכחה לכך המפורטת וכן כל ההוכחות הרבות והמפורטות שכלל לא נגעתי בהם נמצאים בספר "מסע אל פסגת הר סיני" של הרב מרדכי נויגרשל[זה בשבילך אוביטר]ותנסה גם באתר שלו"יהדות מזוית שונה".טלפון להשגת הספר025816573.אתרים נוספים העוסקים בהוכחות אמיתות התורה-"הידברות","ערכים",שופר,מנוף.בהצלחה

    אהבתי

  37. את האפוס האינדיאני "שירת היוואתה" אתה מכיר? בפרק הראשון("מקטרת השלום"), מתואר כיצד הרוח הגדולה גיטשי מניטו (Gitche Manitu) מתגלה לכל שבטי האינדאינים ומשמיע להם נאום של שלום ואחווה, ככה שההוכחה שלך כבר לא כזו מדהימה.

    אהבתי

  38. אוביטר-המלחמות הרבות המתוארות בתנך כולו של ישראל עם עמים רבים ושונים מוכיחות שאכן שנאת ישראל היתה נפוצה ביותר,כי אתה רק משכלל ומשדרג את הזיותיך באופן עקבי וילדותי אם אתה בא לטעון שעם שלם ממציא לעצמו מלחמות על מלחמות ומתעד אותן באופן שקר,ומתעד מפלות,תבוסות-אתה בכלל שומע את עצמך?ברוך הבא להוליוד.

    לגבי הנוצרים והמוסלמים-כדי לפאר את נביאיהם הם ממש לא צריכים את התנך,בודהה,קרישנה ושאר כל הדתות השונות לא עשו זאת,אבל ממש מעניין שדווקא הדתות הסמוכות למתן תורה ממש כן עשו זאת…הרבה יותר נח היה לנצרות ולאיסלאם לפאר את נביאיהם באומרי מילתו הראשונה ולא האחרונה של אלוקים,רק שמה לעשות,בזמנם מעמד הר סיני היה קונצנזוס מוחלט ולך תשקר במצח נחושה.עוד-המוסלמים בהחלט מאמינים בתנך ומזכירים את 3 האבות ביראת כבוד ורואים עצמם כבני ישמעאל וטוענים לבכירה .

    טענת לתרחיש סביר שבו אב מחנך את בנו לחיים מגבילים גם נוקשים בגלל אמונה בדרכו-נו באמת…אבל איזה אב בדיוק יחנך את בנו לשמור מצוות מגבילות וקשות בגלל שהוא,האב,או אביו או סבו יצאו ממצרים וקיבלו את התורה שם,בזמן שהוא יודע שהוא,אביו וסבו לא יצאו מעולם ממצרים,ורק מטורף אחד בא ומספר על כך!…אינך יכול לברוח מהאבסורד והגיחוך שבעניין,אתה פשוט מביך את עצמך.

    שאלת-"האם אתה מכיר עם שכולו מורכב מחריפי שכל וספקנים,-תשובה-לא,ואני גם לא מכיר אדם שכולו מורכב מאיכרים פשוטים,אלא עם של מיליוני איש כולל לפחות מיליון ספקנים,מיליון איכרים,ומיליון באמצע.נו,האם זה נהיה יותר הגיוני עכשיו?לך לאיכר או בוקר מערב אמריקאי פשוט ובור ותנסה למכור לו שארצות הברית קיימת כבר 2000 שנה או שאבותי ואבות אבותיו היגיעו לארהב מישראל בבת אחת לפני 50 ורק אז הוקמה אומתו-אתה מכיר אחד שיאמין לך,שיתיחס אליך אתה מכיר אחד שלא יבדוק וישאל את אבותיו או אבותיו של שכניו?איכר הוא פשוט באורחות חייו ושפתו הדלה אבל לא משוגע!לא אידיוט!לא צריך להיות ספקן כדי לנער מעליך משוגע עם סיפור תמהוני,מספיק להיות מוגדר כבלתי מפגר שכלית או בלתי לוקה באוטיזם מסוים.הרציונל,הקומן סנס ההגיון,החשדנות והפיקחות הגולמי והבסיסי-זה מה שמפריד בין כל בני האדם המוגדרים שפויים ובריאים שכלית ,לבין כאלה שלא[חולי נפש,אוטיסטים וכו].ולא שמעתי שמשרד הבריאות הודיע על פשוטי עם כלוקים שכלית או נפשית.לא רק "מצב ביניים" של עם המורכב מחברות שונות שעליו בדיוק דיברתי לא יכול לעולם להצליח באופן שהסברתי אלא גם מצב קיצוני של עם של פשוטי עם לא היה מצליחאפילו אצל פשוט עם אחד.

    אלקבידיס-אני מסתמך לא על מצבים היפוטתים אלא על הסתברות פשוטה מבחינה לוגית ושכלית[לגבי הדוגמא של שבדיה]אני מסתמך על אחד ועוד אחד שווה 2.לדוגמא-אם אתה רואה 10 אנשים שקפצו ממגדל שלום ומתו,אתה לא תקפוץ אחריהם ותחשוב שתינצל,אם שמעת מ10 אנשים על מלון ממש גרוע שלא כדאי להתקרב אליו-גם אתה לא תלך לשםהסתברות היא קו המנחה את חיינו בכל רגע נתון,ואם ההסתברות שהבאתי בעניין שבדיה היא אפסית ,כך גם ההסתברות של תרחיש דומה לפני אלפי שנים.לגבי הרקע הסוציולוגי-כבר הזכרתי בשורות למעלה שבכל עם יש מעמדים שונים,אבל לא נניח הנחה קיצונית בעלת הסתברות אפסית שכולם היו פשוטי עם-אז גם לאדם הפשוט ביותר,כל זמן שאינו מפגר שכלית,אינך יכול למכור סיפור על אבותיו ואבות אבותיו שלא היה ולא נברא ועוד לדרוש ממנו על סמך זה לשנות את כל חייו!במקרה הרע הוא יגרש אותך או יזמין אליך את השריף המקומי,במקרה הנדיר ביותר-הוא יברר עם האבא,הסבא,האח,נאחות,האמא,החבר,השכן-ואז יזמין אליך את השריף…

    ארכיאולוגיה?עובדות מוצקות?קודם כל,ארכיאולוגיה אינה מדע מובהק אלא תאוטתי לחלוטין העוסק בתרחישים,השערות והערכות הניתנים על ידי הארכיאולוגים,כאשר כל אחד מהם נותן פרשנות משלו לממצאיו,לפי השקפת עולמו,נטיותיו,רצונו להתפרסם המגלה דבר חדש.אין לך מדע תאורטי הנתון לפרשנות רחבה יותר מארכיאולוגיה.בארכיאולוגיה גם יש כלל-"העדר הוכחה אינו הוכחת הנעדר"לא מצאת-\ה אינו אומר שאין.שנית-רבים מאוד הם הארכיאולוגים הרואים התנך מקור מהימן ביותר,לדוגמא דר יוחנן אהרוני שכותב"התגליות האחרונות שינו לחלוטין את גישת החוקרים למקרא,הם רואים בו עתה מקור היסטורי ממדרגה ראשונה…שום סופר או עורך לא יכול היה לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים אחר התרחשותם,אין עוד חוקר רציני אשר יכול לפקפק כיום בעובדה שמסורות אלה אמנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור"פרופסור נלסון גליק,פרופסור ויליאם אולברייט,פרופסור בנימין מזר,ויל דורנט,יהושוע עציון ועודץכמו כל מדע תאורטי,הארכיאולוגים חלוקים זה עם זה.אבל-מה זה בדיוק מוריד ולו פרומיל אחד את נאמנותו של מתן תורה?מה זה מוסיף מילימטר של שכל והגיון לתרחישים המטורפים בהם אתם מאמינים?

    וכמו שהזכרתי כבר,לאיפה בדיוק נעלמו מההיסטוריה כל אותם משתילי ומפברקי התורה,איפה כל השלבים השונים?איפה האיכרים ופשוטי העם?אתם בכלל שמים לב שאתם הם אלו שנצרכים אמונה,לדמיון,יצירתיות,לקונספירציות הזויות כדוגמת השבכ רצח את רבין,הביון האמקיראי עשה את פיגוע התאומים,כדי פשוט להמציא היסטוריה פרטית משלכם?

    אוביטר-עובדי הבעל בהר הכרמל ובכלל בכל הדורות מעולם לא כפרו בתורה אלא פשוט הלכו אחרי יצרם הרע לעבוד אלילים,ולכן אין שום כתב של אותם עובדי אלילים שבו הם מפרסמים כפירה בתורה,ולכן אם תקרא הושוע-שופטים תראה שבכל פעם שעם ישראל עבד אלילים ובאו עליו צרות-מיד צעקו אל יי וחזרו בתשובה ,וכן אלו בהר הכרמל שציינת,אחרי שירצה אש מהשמיים לאליהו-צעקו"יי הוא האלוהים" ועשו תשובה.ואם יש להם מסורת של כפירה במתן תורה,למה בכלל לחזור בתשובה?מסורת היא מסורת.הם פשוט היו בעלי תאווה של אלילות כמו אדם דתי שיאנוס מישהי או ישכב עם אשת איש,זה אומר שהוא כופר?לא,זה אומר שנכנס בו היצר ואחרי העבירה הוא מיד מתחרט.הקראים קמו לפני 1300 שנים ללא מסורת מוקדמת,כך גם כת קומראן,וכולם האמינו במתן תורה ובתורה שבכתב,אבל לא בזו שבעל פה.ושוב ניסית להחליש ורק חיזקת שהרי לך שכל עם ישראל כולו על כל כיתותיו האמין בתורה שבכתב!!!ישר כח גדול!-יש גם הוכחות לתורה שבעל פה אבל את זה תצטרך לקרוא כבר בספר שהופניתי אליו.ההליניסטים למיטב ידיעתי לא כפרו בתורה אלא גזרו גזירות על ישראל שלא יעסקו בתורה,שלא ימולו,שיחללו שבת.הם רצו למנוע את קיום התורה בגלל שהם ידעו שהיא אלוקית וידעו שאם ישראל עוסקים ה-אי אפשר עליהם.

    אהבתי

  39. כבר הזכרתי פעמיים שבפרשת ראה בספר דברים ישנם פסוקים בהם בורא עולם מזהיר אותנו שמעכשיו עד סוף הדורות,כל נביא או חולם חלום שיבוא ויעשה נס,מופת,אות,הליכה על המים,מתחת למים,ועל בסיס מופתיו ינסה לטעון לדת או אמונה חדשה ,ולו הכבירים ביותר-שלא נתפעל,לא נקשיב לו בכלל,אלא נהרגהו,למה?"כי מנסה יי אלוהיכם אתכם ",אלא נמשיך לשמור מצוותיו כרגיל,כמו שכתוב שם.הפסוקים המפורשים[אם אין לך תנך]מובאים ברשימה הנקראת "מלחמת הדת בהומוסקסואליות".אם רק תקראו לאט לאט את התגובות שלי,תחסכו ממני חזרות מתישות ומיותרות.מלבד זאת,התורה מבטיחה שאף עם לא יטען ששמע את אלוקים מדבר אליו.אנו מדברים על אלוקים,רוחות ושדים יש בלי סוף.התורה גם מדברת על עםשלם -"השמע עם קול אלוקים כאשר שמעת אתה ויחי",ופה מדובר על אוסף שבטים.2 הבדלים מהותיים,וההוכחה בעינה עומדת..

    אהבתי

  40. אוביטר-לגבי עובדי האלילים,שים לב שכמה ימים לאחר מעמד הר סיני,כאשר משה נעלם בהר ולא ,העם עשו את העגל,והרי אינך מעלה על דעתך שהם כפרו פתאום במעמד שרק לפני מספר ימים כולם היו עדים לו…פשוט יצר הרע של עבודת אלילים שלט אז בעולם.יש הבדל בין עבירה הנעשית מתוך השקפה של כפירה לבין הנעשית מתוך תאווה.ולכן לא תמצא בתנך שום פסוק שבו עובדי האלילים מכחישים את מעמד הר סיני.

    אהבתי

  41. תומר-אני יודע שחקירת דתות היא הפרנסה שלך,ואינך חושד בי שאני רוצה לגזול את פרנסתך,אבל לא יכותי להתאפק מלנסות ליידע אותך שכל חקירה של דת שונה משלנו,אפילו רק חקירה בלבד-היא איסור שהבורא אסר עלינו ככתוב בפרשת ראה-"כי יכרית יי אלוקיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אותם וישבת בארצם,השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך,ופן תדרוש לאלוהיהם לאמור איכה יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני".ברגע שאדם רק דורש וחוקר על שאר דתות או כתות רוחניות הוא כבר נחשף להשפעות שליליות כמו אלילות וטומאה והקליפות נדבקות בו ומרחיקות אותו מהקדושה האמיתית.הבורא רוצה שנסמוך על מעמד הר סיני מסורת אבותינו ולא נחשוף עצמנו להשפעות רוחניות מזיקות.מאחל לך באמת את כל הברכות בעולם,והיה לי לעונג להחליף איתך דעות.

    הודעה-חברה אני פורש סופית ברגע זה מהאתר בפרט ומהאינטרנט בכלל עד הודעה חדשה,בשל חוסר זמן משווע ובשל אישתי היקרה שמשוועת לקצת צומת לב…לא אוכל לענות לשאלותיכם וקושיותכם אבל אני מאמין שאם תעברו שוב על התגובות השונות שלי בעניננו,רוב השאלות יסורו מאליהן,או שעם מעט התבוננות תמצאו את התשובה כבר בתוך השאלה עצמה.את ההוכחות המפורטות והרבות שכלל לא נגעתי בהם כמו עוד נבואות שנתגשמו,הוכחות מהטבע,תורה שבעל פה,קודים תנכיים מופלאים-תמצאו באתרים המופנים ובספר שהמלצתי עליו.לא תתאכזבו.

    מאחל לכולם רק טוב,ברכה ,אושר רוחני,דבקות בתורתנו הקדושה וכל טוב שבעולם.

    אהבתי

  42. ההזיות וההבלים שאתה מוצא בדבריי נובעים אך ורק מכך שאתה, בניגוד אלי, מניח שהר סיני הינו עובדה היסטורית, ולכן מבחינתך כל טיעון נגד הנחת היסוד שלך, בעיניך הופך אותי לאדם הטוען כי "גירוש ספרד\מהפכה צרפתית\מסעות הצלב\וכו'" לא היו ולא נבראו. בשונה ממך, אני שמח שלא נצרכתי להשמיץ אותך במילים כגון "הזיות\ילדותי כו'", אני בטוח שאתה קורא את המזמור ליום שלישי בשבת, ושם מוסבר בצורה די יפה איך מיתוסים מתפתחים. בכל מקרה, טיעון ההתגלות שלך חלש מעצם העובדה שמשה, ככל שאר מנהיגי הדתות, קיבל את התורה כאשר הוא לבד לחלוטין!

    אהבתי

  43. אבל הטענה שהעלת לפיו חינוך ילדים לחיים נוקשים של הלכה מעידים על אמיתות התורה מכיוון שמדוע שאבא ירצה לחנך את ילדו בצורה כזו , היא תמימה במקרה הטוב.

    הנזירים והנזירות ממזרח וממערב גם חיים אורח חיים קפדני וזה לא מעיד על כלום. ובכלל, משוגעים או סתם אנשים שחפצים באורח חיים של obsessive compulsive disorder, שהיא למעשה ההלכה
    יש הרבה.

    בכל מקרה, לגבי האזהרה שלך לתומר, ראשית תן לאלוהים לטפל בזה אתה לא ממונה על סדרי עולמות ככל הידוע לי. שנית, אם אתה חושב שאלוהים באמת כזה קנאי וצר אופקים שהוא מפחד שנלמד דתות אחרות (כאילו שהוא לא מתגלה שם גם כן) אז אלוהים כזה הוא פשוט מעורר רחמים.

    לגבי זה שעובדי הבעל לא כפרו בתורה, לא היה בכלל את המונח הזה לכפור אז, זה חידוש של ההשכלה, אולי אחד הכופרים הראשונים היה שפינוזה. אבל בתקופה הקדומה לא ראו את העולם כאובקטיבי כפי שאנו רואים אותו היום. אנשים האמינו בהרבה דברים. בקיצור ההנחות שלך סובלות מאנכרוניזם חריף.

    בכל מקרה,

    אהבתי

  44. שמע, אני לא חושב שהצלחת להפריך את העניין ההתגלות ההמונית לקונסטנטינוס וצבאו. אתה כותב: "מדוע מאמיני העבמים לא מנסים להמציא סיפור על התגלות של עבם שדיבר קבוצה של 100000 איש,50000 אלף?10000 מאה?כי א-י א-פ-ש-ר להמציא דבר שיוכחש מיד!" אם כך, הרי שהתגלות לפני 50000 איש כולל הקיסר הרומי קונסטנטינוס אינה יכולה להיות מוכחשת, הלא כן? אם כך, האם היא אכן התרחשה?

    ובנוגע לחקירת דתות, הלוואי וזו היתה פרנסתי. ובנוגע לאיסור על כך, לא צריך לקחת אותו ברצינות. אלוהים לא עומד מאחוריו. מקורו בפחד (מוצדק) שיהודים יגלו דרכים אחרות אל האל.

    אהבתי

  45. תומר,
    אני לא חושב שהפחד הזה מוצדק, מכיון שאנשים בעצם מחפשים אושר, לכן הם מחפשים כל מיני דרכים רוחניות, ואם היו קוראים למשל פיסקה אחת של הרב קוק הם ישר היו מתוודעים לעובדה שהוא מואר גם יותר מכל הבודהיסטים יחד. כך שבעניין
    הזה אין לחשוש. לפחות לאלו שלומדים את תורתו של הרב.

    מה שכן מעורר חשש הוא שאני לא מבין איך בן אדם
    שכותב מאמר יפה ביותר על תורתו של הרב קוק, לא מבין דבר כזה פשוט שאי אפשר לנתק את הגוף מהנשמה. הנשמה לעולם לא תגיע להארה אם לא יהיה
    לה כלי נקי בתוכו תוכל לשרות. והכלי הזה הוא
    הגוף. כשמוותרים לגוף גם הנשמה מתרחקת.
    הטענות על אובססיה לצניעות יכולות להיות מוצדקות, אבל מול תביעה ישרה לחיים בריאים
    ונורמליים הן נופלות.
    הרב קוק חי בעולם של הרמוניה ואחדות, כמו שיפה
    הטבת לציין, אין פירוד בין הגוף לנשמה, אין
    פרוד בין מה שמושג בשכל לבין הרצון. הרצון לא
    שט למחוזות אחרים, הוא כוסף תמיד להגשים את
    האור בחיים. לכן הרב קוק הרבה להזכיר שהתנאי
    בחוכמת ישראל הוא שתשובה תהיה קודמת לכל יצירת רעיון. כי ערכו של רעיון כשהוא נשאר מופשט וקסום, אינו גדול.

    ומתי כבר תעזוב את כל העיסוק בצניעות ובחטאים
    מיניים? נראה לי שכתבת על זה מספיק מאמרים, לא כך?

    מאחל לך כל טוב.

    אהבתי

  46. למה כיוונת בדברים "שהתנאי בחוכמת ישראל הוא שתשובה תהיה קודמת לכל יצירת רעיון"?

    אהבתי

  47. במפורש נאמר בשמות יח פסוק ט "ויאמר יקוק אל משה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם",כלומר כל ישראל שמעו איך האל מדבר למשה ומכח זה האמינו בו לעולם שהוא נביא אמת וממילא האמינו במצוות שקיבל בסיני,וזה חוץ ממה שכולם שמעו את עשרת הדברות.

    אהבתי

  48. אתה חוזר על הטעות של אוביטר שנחמן ענה לו כבר על כך שאולי נכון שיש הרבה הורים המחנכים ילדיהם לאורח חיים קשה ומגביל,אבל אף הורה שפוי לא יספר לבנו שהוריו יצאו ממצרים וראו מופתים ושמעו את האל מדבר אליהם בשעה שהוא יודע שהוריו בכלל יוצאי רוסיה,ומקסימום שמעו את גורבצוב מדבר אליהם ,ובטח לא על סמך שמישהו בא וסיפר לו על הוריו שהם יוצאי מצרים כאשר הוא יודע שהם לא ועל סמך בדותה כזו הוא יגביל את ילדיו לכל החיים[ואת עצמו]

    לא רנאה לי שנחמן רצה להתערב בסדרי עולמות אלא רק להציל אותו[את תומר]מאיסור שאולי אינו מודע אליו שהוא איסור תורה,אבל באמת הטענה שלך על אלוהים צר אופקים או מעורר רחמים היא מזעזעת ולא ממש במקום כי ראשית האל לעולם לא טועה או מצווה משהו סתם כך,לכל יש הגיון מוחלט וצדק.שנית אלוהים צר אופקים?נו באמת…אלוהים הוא בעצמו יצר את כל האופקים כולם הרוחניים והלא רוחניים אז אל תהיה מצחיק,אל תגמד ותעוות את מושג האלוהות בקשה,שלישית אלוהים ציוה את ישראל לטובתם כדי שלא יושפעו לרעה מדתות שמטעות ומבלבלות לשווא עד שיבואו לעזוב את התורה,,כמו עובדי אליל,מכשפים וכל מיני כוחות טומאה ששורים בהם והאל לא רצה שנטמא אלא נתקדש במצוות,לכן הציווי הזה הגיוני מתבקש ,כמו למשל אבא שמצווה הבן שלו להתרחק מחברים רעים שיכולים לדרדר אותו.רביעית האל לא קנאי בשבילו אלא בשביל טובתינו שלנו כי הוא לא צריך כלום מאיתנו חמישית תכלס השאלה האם התורה אמת והיא דבר האל או לא ואם כן אז מה הטעם להתווכח עם האלוהים,הוא טיפ טיפ טיפה יותר חכם ממך לא?

    בענין הכפירה אם לא היתה אז כפירה זה מחזק את הטענות של נחמן שכולם האמינו במה שקרה בהר סיני.

    אהבתי

  49. היתה ההתגלות לקונסטנטינוס אבל כל הקטע הוא שאם אלוהים הודיע בספר דברים י"ג שיקרו דברים כאלה וציווה לא לשים לב להתגלויות שיקרו אחרי מעמד מתן תורה כי זה מבחן מהאל אז מה זה בכלל חשוב שיהיו מיליון התגלויות כאלה.אז מסתבר שגם מעמד הר סיני קרה וגם כל מיני התגלויות אחרות שקרו אחריו אבל מה שאלוהים אמר בספר דברים כבר פוסל את כל השאר ונשאר רק מעמד הר סיני כהתגלות האמיתית היחידה הרלוונטית,מקווה שהבנת

    אהבתי

  50. התכוונתי בדברים האלה לסגנון שהרב קוק נוקט למשל באורות התשובה:

    "…תפלה וצעקה ותשובה מעומקא דלבא, והתגלותה בפועל על המעשים בתקונם, מוכרחת להיות מוקדמת לכל הופעת אור השגה עליונה, ואי אפשר לספרות חשובה באמת להולד ולהופיע באור של חיים בעולם כי-אם על ידי התגלותו של אור התשובה, המחדשת פני תבל כולה…." [י,יא]

    "…ההכרה, שההשפלה במעמד המוסרי היא מעכבת את הפריחה הספרותית, היא הרגשה ישראלית מיוחדה. רק אנו מכירים באמת, שכדי לתקן את הספרות צריכים הסופרים לטהר בתחילה את נשמותיהם…" [טו, יב]

    או למשל באורות:

    "אי אפשר לספרות ישראלית שתצליח בלא התקדשות הנשמות של הסופרים. כל סופר שאינו עמל לטהר את מדותיו, לזכך את מעשיו ואת רעיונותיו, עד שיהיה עולמו הפנימי בעצמו מלא אורה והשלמות הפנימית מורגשת בתוכו…כל זמן שאינו עומד במעמד כזה לא יוכל להקרא סופר באמת. רק "הראשונים היו נקראים סופרים, מפני שהיו סופרים אותיות שבתורה…"

    בקיצור, הרב קוק למשל, אם הוא היה מרגיש איזו מעידה מוסרית, או נפילה רוחנית, בין אדם למקום, או לחברו, הוא היה מחוסר השראה ולא היה יכול לכתוב, עד שאור התשובה הופיע עליו, ורוח השירה חזרה לפעם בו.
    לא שאני מטיל ספק בהשראה של תומר, אבל לזרוק נשמה באותיות הוא יוכל באמת רק עם תשובה מעדנת רוח ובשר.

    אהבתי

  51. תודה על תגובתך.

    הורים רבים מספרים לילדיהם שישוע נולד מבתולה אף שמעולם לא ראו זאת. אינדיאנים מספרים לילדיהם שהורי הוריהם ראו ניסים ונפלאות אף שהם לא ראו זאת במו עיניהם וכו וכו

    הבעייה עם ההנחה של "אף הורה" היא שהטענה הזו מסיקה שכל הורה חפץ בשלום ילדיו, אוהב את עצמו וחף משיקולים מניפולטיבים או מניסיונות לתקן את עצמו דרך ילדיו במקום לתת להם להיות מי שהם ולבטא את עצמם ולא את הוריו. לצערי, הורים מעטים מאוד אוהבים את ילדיהם ללא התניות מכיוון שרוב ההורים רוצים שילדיהם ילכו לפי אידאולוגיה מסויימית ולא מקבלים את ילדיהם כפי שהם.

    לגבי זה שאלוהים צר אופקים, התכוונתי בצחוק כמובן. אבל יש לו חוש הומור אז זה בסדר. תראה ידידי, אין את האלוהים היהודי והאלוהים האוניברסלי. יש רק אלוהות אחת שמתגלמת בצורות שונות ובמקומות שונים. עכשיו, בגלל שאלוהים ברא את כל האנושות ובגלל שאנו בני אדם, אני מאמין שאנחנו יכולים למצוא את אלוהים בכל דרך בה בני אדם ברחבי העולם ניסו למצוא אותו, כל עוד אנחנו לא פוגעים בעצמנו או באחרים. לכן, מי שהחסידות מדברת אליו שיהיה חסיד ומי שהבודהיזם מדבר אליו שיהיה בודהיסט ומי שהכל מדבר אליו שיעשה סלט. אין בכך שום פסול.

    זה שלא הייתה כפירה אז לא מחזקת את מה שנחמן אמר. להיפך. בגלל שאנשים נטו להאמין בדברים רבים, לא הייתה חובת ההוכחה מונחת על מי שבא עם תורה חדשה. לדוגמא, בימי הביניים אנשים משכילים רבים האמינו בקיומם של שדים, רוחות וכו שמבחינתם היו קיימים באותה רמה של ממשות כמו הבתים והעצים. בקיצור הם חוו את המציאות אחרת. אם זה היה המצב בימי הביניים על אחת כמה וכמה ששבט עברי לפני 3000 שנה לא היה הכי משכיל בעולם, למרות שהיה תחמן מראש (ראה את התנהגותו של יעקב אבינו למשל) ולכן אנשים האמינו בכל מכל כל. האמינו בבעל, האמינו באשרה, האמינו באלוהים וכו וכו. ודרך אגב אני לא אתפלא אם גם אלא שהאמינו במתן תורה, לא האמינו שאלוהים הוא בורא שמיים וארץ והוא הכוח היחיד אלא האמינו שהוא האלוהים של ארץ כנען.

    אהבתי

  52. נראה לי שיש בכל זאת הבדל בין התגלות בהר סיני לבין ההתגלות של קונסטנטינוס. מעמד הר סיני הוא מאורע יסוד בהקמה של עם ישראל, ולא איזה נס שולי (יחסית) כמו ההתגלות השניה.
    ניתן לומר שישימו לב יותר לאמינותו של הראשון.

    אהבתי

  53. אני חושב שפיספסת שורהה בתיאור שלי: בעקבות ההתגלות שלו ניצר קונסטנטינוס את האימפריה הרומית כולה, והפך אותה ל- Holy Roman Empireת מוסד שהמשיך להתקיים בגלגולים שונים יותר מאלף שנה! ניצור האימפריה הרומית הפך את הנצרות לדת הגדולה בעולם, הביא (בין שאר גורמים) לימי הביניים, פתח עידן חדש בהיסטוירה ושינה לחלוטין את פני הגלובוס. כיום הנצרות היא הדת הגדולה בעולם, עם סביבות 2 מיליארד מאמינים. מה זה לעומת איזה עם קטן ושולי עם 15 מיליון איש? ניתן לומר, אם כן, שישימו לב יותר לאמינותו של הנס השני.

    ולמרות כל זאת, הוא כמובן לא התרחש.

    אהבתי

  54. שוב פעם אתה מפספס את הנקודה העיקרית.ברור שהורים מאמינים שדברים שהם לא ראו כמו הדוגמאות שציינת,ואני יוסיף,יש חבדניקים המספרים לבניהים שהרבי יליבאויטש הוא המשיח העתיד להתגלות כי הם בעצמם מאמינים בזה,יש הורה שיספר לילדו שהרבי נגלה אליו בחלום כי זה כנראה באמת קרה לו,אבל אף הורה חבדניק לא יספר לילדו שבאמצע ההלויה של הרבי מילאביויטש,פתאום לעיני כולם הוא קם מהמיטה והתחיל לדבר עם האנשים שנדהמו כולם ואחר כך לעיני כל הוא עלה לשמים ויש 10000 ראו את זה!דבר כזה אף הורה לא יספר כי מה שהורה יודע בודאות שלא קרה-הוא לא יעביר הלאה לשום אדם ולו רק לבן שלו.הורה יכול להאמין במשהו ואותו להעביר,אבל מה שברור לו לו שלא היה-הוא לא ימציא לבן שלו.

    אנו עוסקים בסוגיא איך התחילו מיליוני הורים לחנך פתאום את בניהים שאבותיהם יצאו ממצרים וכו וכו וכו בזמן שהם יודעים שהדבר לא היה ולא נברא!כל אחד יודע מאין בא אביו ,אימ,סבו,סבתו,כל אחד יודע מאין בא עמו-אתה מכיר הורה ישראלי עכשוי שיחנך את ילדיו שכל עם ישראל עלה מארץ אוסטרליה לפני 60 שנה וראה שם נפלאות?לא.כי מה שהורה יודע שלא קרה-הוא לא יעביר הלאה,חוץ מחולי נפש.זה בדיוק הסיכוי שמישהו בא ושכנע אותנו שעלינו ממצרים וככה התחיל פסח וכל החגים וכו…הורה מספר לילד אמונה אפשרית שהוא בעצמו קצת מאמין בה ,או מה שהוריו סיפרו לו-אבל לא דברים מטורפים שהוא בעצמו יודע שאינם אפשריים.מקווה שסוף סוף הבנת .

    לגבי זה שאנשים לא היו אז משכילים-מי סיפר לך את הבדותה הזו?פשוט מיתוס מיותר.אנשים אז היו חכמים יותר מהיום גם מבחינה פיזית[לדוגמא הפירמידות המופלאות או חומות ירושלים שאף אחד כיום לא מסוגל להבין איך עשו אותם]וכל שכן מבחינה רוחנית,וזה שהאמינו בשדים ורוחות,תתפלא אבל הם צדקו לחלוטין,הרמה הרוחנית הגבוהה שלהם גרמה להם לראות מציאות רוחניתשל מלאכים,נשמות,שדים ורוחות וכו,גם היתה אז חכמת הכישוף שהיום אבדה,וכן ידעו להשביע דרך שמות קדושים כל מיני מלאכים,אך היום העולם ירוד ונמוך מאוד מבחינה רוחנית וכל ההשגות הרוחניות שציינתי-אבדו,והפילוסופים או המדענים הטפשים חושבים שהדורות הקודמים היו פחות מפותחים מהם ולכן האמינו בשדים,ואינם יודעים שבדיוק לךהיפך,הם היו מפותחים יותר מבחינה רוחנית ולכן ידעו דברים וראו דברים שאנו ברמתנו הנמוכה לא יכולים להשיג-נבואה,כישוף,רוח הקודש,כוחות טומאה שונים ,שדים ורוחת,כל אלה אבדו כיום,או יתר נכון אנו כה ברמה נמוכה שאין לנו תפיסה בהם.אנחנו הם הפרימיטיבים מבחינה רוחנית ,ולא להיפך.

    הכפירה היתה מצויה ביןכל מיני דתות,כל דת האמינה בדבר אחר ,כל עם כפר באלוהיו של השני ,כתוב-"כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם י אלוהינו לעולם ועד",גם פרעה אמר לפני שקיבל בראש "מי יקיק אשר אשמע בקולו",גם סנחריב חירף את אלוהים ואמר שאלוהי היהודים לא יוכל להציל את עם ישראל ממנו,וכו וכו,נו אתה רואה המון כפיות בין עם לעם ועל רקע הכפירות הללו פרצו אינספור מלחמות,אבל אף עם לא כפר במתן תורה אלא זה רק השניא את ישראל על כולם,תראה מה כתוב יהושוע ב,"ותאמר[רחב הזונה שהיתה לא ישראלית]אל האנשים…כי שמענו את אשר הוביש יי את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים…כי יי אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ובארץ"וכן כתוב על מתן תורה"שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו כל אלופי אדום נמוגו כל יושבי כנען"כולם שמעו על הנפלאות של יציאת מצריםוכן בפרשת יתרו"וישמע יתרו כהן מדין את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו כי הוציא יי את ישראל ממצרים"-מקווה .תראה את התנך המופלא,אתה מכיר סופר או משורר שיכל להתקרב לשפה כזו?לסיכום אנשים היו חכמים אז יותר מכל הבחינות חוץ מידע מדעי יבש שהם כלל לא נזדקו לו כי על ידי כוחות רוחניים שהיו להם הם עשו דברים שהמדע לא יוכל להמציא עוד מיליון שנה.-לגבי מתן תורה הרי אלוהים אמר במתן תורה"אנוכי יי אלוהיך לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני ,-ברגע ששמעו את זה,כבר ידעו שהוא האלוהים היחידי ולא חלילה אלוהי ארץ כנען או משהו אחר[אם במקרה האמינו בעוד אלוהים לפני מתן תורה]

    לגבי אלוהים אחד אוניברסלי-אתה צודק מיליון אחוז,יש אלוהים אחד שציווה אותנו על תריג מצוות ואת הגויים הוא ציווה על 7 מצוות-שפיכות דמים,עריות[אסור להם אשת איש,משכב זכור,אמא,אחות מהאם,וכו],עבודה זרה,גזל,קללת הבורא,אבר מן החי,וחיוב לדון משפט צדק לפי דיניהם.7 מצוות אלו ניתנו למשה בסיני ויי ציוהו לפרסמם בעולם כולו.גם עם ישראל וגם הגויים נצטוו לשמור את המצוות השייכות להם מהתורה,ונאסר גם עלינו גם עליהם למצוא או לחפש כל דרך אחרת,ולכן ישראל נענשו כל פעם שעבדו אלילים בזמן התנך.אנחנו לא צריכים לחפש כלום כי כבר מצאנו !אלוהים דיבר אלינו בסיני וקבע עובדות בשטח לנצח."ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם,ביני ובין ישראל אות היא לעולם","ועשיתם את הפסח…חוקת עולם תהיה לכם"-המצוות הם חוקת עולם!אין מה לחפש או למצוא!

    אהבתי

  55. ודאי שאלוהים ורק הוא עומד מאחורי האיסור לחקור דתות זרות,אלא מה אתה לא רוצה לקחת את האיסור ברצינות כדברייך,בסדר,יש לך בחירה בין הטוב לרע,בין אמונה לכפירה,בין חיים למות ונאמר"ובחרת בחיים לשמור את מצוות יי אלוהיך ",אתה בוחר,ואתה אחראי לתת דין וחשבון על בחירותיך."על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".רק תדע שהרבה תירוצים לא יהיו לך למעלה,אינך תינוק שנשבה,אתה יודע המון על יהדות-יודע ובוחר לא להאמין או להסתפק וואט אבר.
    דבר אחד אני יכול לומר לך מכל הרושם שנוצר לי ממך-חסרה לך תמימיו במובן החיובי "תמים תהיה עם יי אלוהיך",פעם יש לך טענה א,אחר כך טענה ב,טענה ג,אבל בחים לא ניסית לשמור מצוות,להתחיל,לנסות,היית בהודו,עבדת אלילים,מה לא עשית.רבאק די עם פילוסופיות ודיבורים,עזוב את כל הסטיגמות והסיסמאות,תן צאנס פעם אחת בחיים שלך לבורא להראות לך את האור והאמת שבתורה,אל תתפלסף ותקפוץ לומר -אני לא מאמין וכו,תן צאנס!תנסה!אתה חייב את זה לעצמך,אתה יהודי אז תנסה מה ששייך לעם שלך,לא להודים או פסטרמות.אני רק מבקש שלא תענה לי כי אין לי כח לשמוע שאתה לא מאמין וכו,זה גם לא נעים ופוגע בי רגשית רק תחשוב על דברי,אולי יש במצוות אור מופלא ונועם השכינה שאתה מפספס,אולי היצר מוליך אותך סחור סחור מבלי לתת לך להיכנס לקדושה?אתה מכיר עם עם היסטוריה של ניסים,התגלויות רצופות וטענות רוחניות כמונו?מתן תורה,10 המכות,בקיעת ים סוף,בקיעת הירדן ליהושוע,אש ירדה משמים לעיני עם כולו לשלמה ולאליהו ועוד ועוד-רבאק תן צאנס!תתחיל עם מצווה קטנה בתמימות ,לא כדי לבחון אם תרגיש אור או תתעשר או תקבל ברכה גמית,פשט בתמימות ותבקש מהבורא שיראה לך את האור האמיתי.אני כותב מהבל אז אל תזלזל או תפגע בי.תודה

    אהבתי

  56. ישראל עצמה היא המיתוס (חוסר) התגלמותו.ההפרש בין האידיאל למציאות דומה במידה מסויימת למצב שהיה בברית המועצות בתקופת הפרסטרויקה. המקום האחרון בו יש סולידריות בין האזרחים זה ישראל. הכל כאן מאופייו בקנאה, שנאה, חוסר סבלנות
    צרות עין, עדתיות, פשע ושחיתות. ובכל זאת אנו חושבים שכל ישראל ערבים זה לזה, שאנו עם אחד וכן הלאה.

    אהבתי

  57. כל מה שאומרת הקבלה שה על חיבור ואיחוד, ובעולם שלנו זה מתגלם בגוף האדם, זה לא אומר שיש מיניות באלוקות, אלא שיש חיבור, ובעולם שלנו חיבור בין איש לאישה מתבטא במימד הפיזי. אלוקים הוא לא גשמי ואין לו תארים גשמיים. אל תהפוך את הדברים. כל המקובלים היו צנועים מאוד. צניעות היא עידון האדם גם לגברים וגם לנשים, הצניעות מתבטאת בלבוש ובהתנהגות, אדם לא צנוע הוא אדם בהמי, הצניעות גורמת לאדם להפוך מבהמה למלאך אלקים, האדם בעצמותו הוא נשמה, אם הוא מתלבש צנוע – אז הגוף מגלה את הנשמה, אם לא – אז הגוף מסתיר את הנשמה. לא צריך להגזים בצניעות אלא לחיות חיים יפים קדושים טהורים ומלאי חיים בצניעות.

    אהבתי

  58. קראתי מספר נושאים:
    המון מילים על נושאים מרתקים.
    יש בכך החמצה נוראה:

    המילים משרות אך עייפות ואין בהן שום שאר רוח.
    ריבוי המלל הזה נעדר יצירה של תנועת נפש מעודנת לכיוון הרענן ,המחיה והמיטיב.

    ואיפה קסטנדה? שום איזכור של הנפלא מכל

    קח את המילים וצור בהן תנועה

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s