מעט על הומוסקסואליות באנתרופוסופיה

 

בגליון האחרון של אדם עולם (9, דצמבר 2009 – ינואר 2010), כתב עת לא רע בכלל של התנועה האנתרופוסופית בארץ (שאת עורכו, נועם שרון, ראיינתי כאן), ישנה כתבה מעניינת של מיה ענבר על הומוסקסואליות. ענבר מנסה לברר את יחסה של האנתרופוסופיה לעניין, ומקבלת תשובות שונות ואף סותרות. למה ככה? העניין הוא שרודולף שטיינר עצמו כפי הנראה לא התייחס ישירות לנושא, ומצד שני אפשר על פי תורתו לשער מה הוא היה אומר.

ולמה אפשר לשער? כי לשטיינר היתה מטאפיזיקה שלמה שכללה כוחות ועולמות בלתי נראים. מכיוון שעולמות אלה קשורים לאדם (בכל זאת, קוראים לזה אנתרופוסופיה), זאת בעצם סוג של אנתרופולוגיה, ועל כן כמובן שהיא משפיעה על האתיקה. כי כל אנתרופולוגיה היא כזו: אם למשל יש לנו אנתרופולוגיה מטריאליסטית לחלוטין, כלומר אנחנו חושבים שהאדם הוא אך ורק חומר, לא הגיוני שישנה לנו מאוד מה אותו חומר עושה עם עצמו (או לכל היותר: בלבד שלא יזיק או יכאיב). מצד שני, אם אנחנו חושבים שהאדם הוא, למשל, "צלם אלוהים", ברור שיש דברים שראוי שיעשה ויש שראוי שלא יעשה, בהתאם למושג שלנו של אלוהים (וכאן למשל הרמב"ם חושב אחרת מחז"ל וכו').

ושטיינר? שטיינר מציג אנתרופולוגיה שכוללת מגוון של "גופים" לבד מזה הפיזי. בין אלו יש כמובן את הנשמה, אבל ישנם גם כל מני רבדים אתריים ואסטרליים, הילות וכוחות, כיד "מדע הרוח" הטובה עליו. מה שמעניין בכתבה הוא חילוקי הדעות שמתגלים בין האנתרופוסופים, וזאת על רקע יחסם לאותה אנתרופולוגיה שטיינריסטית.

הנה למשל חן עתיד, מורה לאנתרופוסופיה כבר 15 שנים, שקובע כי

התקופה הנוכחית היא תקופה של חציית סף […] החצייה הראשונית היא מהפיזי אל האתרי. […] מי שעושה עבודה רוחנית 'נכונה', כמו ששטיינר קורא לה, עבודה שמובילה לחופש, מפתח בהדרגה מודעות לכוחות אתריים. […] לעומת זאת, אדם יכול, בצורה בלתי מודעת, לחוש את הכוחות האתריים שבתוכו בלי להבין את ההקשר הרחב שלהם. בעוד ההפרדה בין נפש לגוף פיזי היא ברורה, קשה לדעת לאן לשייך את התחושה האתרית. […] וכך, משהו מהגוף האתרי מקרין לתודעה את המיניות ההופכית, נחווה כחוויה פיזית ויוצר בלבול בתחום המיני.

כלומר ההומוסקסואליות היא בלבול הנגרם מזיהוי לא נכון של הגוף האתרי. בלבול איננו חטא, אבל ברור שזה גם לא משהו שצריך להשלים איתו.

לעומתו יפתח בן אהרון, משורר ומורה לאנתרופוסופיה, נתלה גם הוא בייחודיותה של התקופה הנוכחית, אבל פרשנותו שונה:

עידן נפש התודעה [הוא עידננו על פי דבריו – ת.פ.] מבקש מאיתנו לפעול מתוך הממשות, לחיות את ה'אני' שלנו במקום האמיתי והעכשווי, כפי שהגורל הציב אותנו […] ב[עידן ]נפש התודעה המעטפות הגופניות-נפשיות הופכות להיות פחות רלוונטיות. […] כשמדובר בזוגיות חד-מינית, יכול להיות מצב שבספירת ה'אני', ההשלמה של אדם מסויים צריכה לבוא בצורה אחרת, לא מהמין השני. זהו 'אני' הזקוק למפגש עם 'אני' ספציפי בן אותו המין, לצורך השלמה של הקארמה.

מה קורה כאן? בן אהרון מוותר על המטאפיזיקה של "המעטפות" האתריות למיניהן לטובת מסגרת של גורל, או קארמה. ההבדל המהותי בין ראיית האדם כנתון בתוך מעטפות אתריות לראייתו כנתון בתוך טלאולוגיה של גורל היא שהגורל יכול להיות אישי או אינדבידואלי לגמרי. כלומר אותו אדם לא יכול בעצם "לטעות", כי הוא לא יוצא נגד מציאות אובייקטיבית ("התבלבלת! הגוף האתרי שלך הוא כזה ואתה עושה אחרת!") אלא מטפל בגורלו האידיאוסינקרטי ("כפי הנראה בגלגול הזה עליך להשלים מעגל קרמטי על ידי התמודדות עם אהבה חד מינית. שיהיה בהצלחה."). זהו גורלו וגורל אין ברירה אלא למצות, וכך מוכשרת הדרך לזוגיות הומוסקסואלית.

את העמדה האחרונה מקצין המרואיין-המומחה האחרון בכתבה, דני אמן (יועץ ביוגרפי ומייסד בית הספר לייעוץ ביוגרפי בישראל): באשר להומוסקסואלים, הוא אומר, 

מדובר באנשים שמתמודדים עם גורל אינדבידואלי שיכול לקבל צורות שונות. צריך לכבד וללוות אותם באהבה, ולא בניסיון להתאים אותם לקנוונציה או מסורת.

חד לחלק: הגופים האתריים עפים, עברנו לתמיכה חסרת תנאים וחיבוקים.

אז מה ראינו כאן? כמו דתות ותיקות ממנה בהרבה, נאלצת האנתרופוסופיה להתמודד עם ההכשר המובן מאיליו כמעט שנותנת התרבות המערבית בזמננו למיניות הומוסקסואלית, ובכלל זה גם עם הרגשתם הכנה של רוב חבריה שעם כל הכבוד למעטפות אתריות, אם שני גברים או שתי נשים אוהבים מאוד אלו את אלו, זה לא באמת יכול להיות דבר רע. ומה שנחמד הוא שבדרך ההתמודדות שניתן לראות כאן אפשר למצוא שתי הקבלות נאות להתמודדות של היהדות עם המודרנה:

1. כמו הרב קוק, גם שטיינר הושפע מאוד מהפילוסופיה ההגלינית. כפי שהראי"ה יכול להכשיר (זמנית) פריצת גדרות הלכתיות בשם הדיאלקטיקה ההיסטורית, ניתן גם לחסידיו של שטיינר לשלב את ההלכה השטיינריסטית, שהיא המטאפיזיקה שלו, בתוך המסגרת ההיסטורית (שכאמור ממילא מאוד חשובה לשטיינר), וכך להסביר למה עכשיו לא נורא מה שבעבר היה (כנראה) מאוד לא מומלץ.

2. אבל לא כולם הרב קוק כמובן, וממילא גם מצטיירת כאן גם חלוקה יהודית מאוד בקרב האנתרופוסופים: חן עתיד הוא אורתודוקס. חוק זה חוק וגופים אתריים הם גופים אתריים. שטיינר לא דיבר סתם. הומואים: לימין שור. יפתח בן אהרון הוא קונסרבטיבי: נכון, בטח שגופים אתריים הם גופים אתריים, על זה אין כל ויכוח. אבל בתקופתנו, תקופת נפש-תודעה, הרי שהם פחות רלוונטיים, ומה שיותר רלוונטי הוא הגורל האינדבידואלי, הקארמה. ההלכה מתאימה עצמה למציאות, ואנחנו מוכנים לקבל יחסים הומוסקסואלים. דני אמן הוא רפורמי. הקונוונציה והמסורת הן עבורו הצעות נאות, אבל אין דבר העומד בפני האהבה. אפשר גם לחתן זוגות חד-מיניים.

אציין לסיום שהכתבה גם נפתחת בתיאור חתונתם של זוג גברים בקהילה אנתרופוסופית בארץ, כך שכפי הנראה ממילא המציאות חזקה מכל.

18 תגובות

  1. תומר שלום, ותודה על הסקירה המעניינת
    כפי שכתבת, היחס של האנתרופוסופים לסוגיה הזו הוא מגוון. הסיבה לכך היא, לפי דעתי, שהיחס אינו נגזר מהאנתרופוסופיה עצמה אלא מהמטען הנפשי-רוחני שהדוברים מביאים איתם "מהבית". האנתרופוסופיה היא ידע שעימו אפשר להתבונן בעולם ואף לעצב דעה, אבל לכשעצמה אין לה דעה ובטח שלא הלכה. המטפיסיקה של שטיינר, שעליה מתבססת האנתרופוסופיה, תמיד משאירה את האדם חופשי בשאלה האם לאמץ אותה או לא. זאת גם הסיבה שלא ניתן לקרוא לאנתרופוסופיה דת, למרות שהיא בהחלט מעוררת רגשות רליגיוזים.

    אהבתי

  2. לתומר שלום
    לצערי לא הבנת כלל את מה שאמרתי בראיון לכתבה וחבל
    א. ציטטי את ליווכוד ולא את שטיינר
    ב.אמרתי בצורה מפורשת שה"אני" של האדם נמצא מעבר למיניות ולכן הקשר העמוק בין בני-אדם המובוסס על קשר רוחני בין "אני" ל"אני" אינו טעות או בלבול כלל

    כמה חבל שאתה בוחר לצטט רק מה שנוח לכך ובך מבלבל וגורם עוול לכותב ולנושא כולו.

    בברכה
    חן

    אהבתי

  3. אני מתפלא על תגובתך.

    א. כאשר אתה מוצג בכתבה כתוב שאתה חקרת "את שאלת ההומוסקסואליות מתוך הקשרים וחיבורים שיצר[ת] מהיכרות עם כתביהם של שטיינר וד"ר ברנרד ליווכוד", ואחרי זה כלל לא מוזכר שאתה מצטט את ליווכוד. אתה עצמך אומר ש"מי שעושה עבודה רוחנית 'נכונה', כמו ששטיינר קורא לה, עבודה שמובילה לחופש, מפתח בהדרגה מודעות לכוחות אתריים" וכו' – כלומר אתה מצטט כאן את שטיינר, ובאשר לאותם כוחו אתריים אתה מתייחס להומוסקסואליות כבלבול.

    ב. בקשר לאני שנמצא מעבר למיניות, אתה אומר: "יש בתופעה של הומוסקסואליות התרוממות מעל הפיזי, אך אם זה לא מלווה בהתפתחות רוחנית, נופלים בחזרה לפיזי, חיים רק סביב המיניות. כל מי שהתרומם מעל לפיזי אל האתרי מאזן משהו בחד-צדדיות של המגדר. אבל האיזון הזה לא חייב להילכח לסקסואליות חומרית." – אז אולי "קשר רוחני בין אני לאני אינו טעות או בלבול" כדבריך כעת, אבל נדמה לי שקקשר פיזי בין אני לאני, אם שני האני האלה הם מאותו מין, נחשב עבורך כטעות בלבול, ועל כך כתבתי כמובן.

    אהבתי

  4. אני רוצה לנסות להבהיר את אי ההבנה בין חן לתומר, כמו שאני מבין אותה.
    חן, בנאמנותו לשאלה שנשאל, מביא את הידע האנתרופוסופי בצורה אוביקטיבית. על פי אותו ידע, יש בלבול בכך שגבר (או אשה) מזהה את תחושות הגוף האתרי עם הגוף הפיסי, ולכן נמשך לבני מינו. בהבאת הידע הזה חן אינו מערב את דעתו האישית, בעוד ששני המרואינים האחרים מביאים יותר מדעתם האישית.
    בפועל, שלושת המרואינים מציגים את העניין משלוש זויות שונות. אני מניח שדני ויפתח יסכימו עם חן על העובדות "היבשות" שהוא מציג, ואני משער, מבלי להכיר את חן בצורה אישית, שהוא מזדהה עם הדברים של יפתח ודני.
    תומר, בתור המדווח, מסכם את הדברים וממקם אותם בתוך עולם מושגים שקרוב לקהל הקוראים. לשם ההפשטה המתבקשת הוא מזהה בין הדוברים לדבריהם, וכך יוצא שחן הוא אורתודוקס למרות שהוא כלל לא הביע את דעותיו האישיות. על זה, אני משער, רגז חן (גם אם הוא לא התחייס בתגובתו לדברים האלה ממש), ואפשר להבין אותו.

    אהבתי

  5. אני לומד אנתרופוסופיה שנה ראשונה, אז לכן הידע שלי יחסית קצר.
    אם אני שוגה, אז תתקנו אותי.
    לפי מה שלמדתי ושאלתי שאלות האנתתרופוסופיה לא נותנת תשובות בקשר לזוגיות, מיניות ובכלל חיבור ביו אנשים אלא לאינדבידואל בלבד.
    ובכל זאת לחיות בשלום וביראת כבוד עם כל אדם ואדם ובחירתו על האדמה.
    כל דבר אחר שנאמר זה פרוש אישי ולא פירוש של שטיינר או גתה.
    סה"כ שטיינר מעביר ידע איך להגיע לאני העצמי ולחיות בשלום עם זה ללא כל ביקורת עצמית.
    לכן אין טוב עו רע בלהיות הומוסקסואל לפי תורת שטיינר אלא עצם הבחירה של האדם ורצונו.
    מקווה שזה נכון מה שאני אומר זה בכל זאת הבנתי

    אהבתי

  6. ראשית, אציין כי לא למדתי מעולם אנתרופוסופיה.

    שנית, אומר כי אני מכיר בכך שלכל "צורת-חיים" יש את השפה הייחודית שלה; ואין משמעות ביטוי בהקשר של עולם תוכן מסוים, זהה למשמעותו בעולם תוכן אחר

    ואחרי שאמרתי כל זאת – כוחות אתריים????!!!!!

    :-)

    אהבתי

  7. עמית – האנתרופוסופיה מדברת לא מעט על יחסים בין אנשים, על קהילה ואף על סדר חברתי. אני מתאר לעצמי (ומקווה) שבהמשך לימודך תגיע לנושאים האלה. שני ספרים מומלצים בהקשר הזה: "עקרי הבעיה החברתית" של רודולף שטיינר, "העולם החברתי כאתר התקדשות" של הארי סלמן.

    פו – כוחות אתריים הם כוחות החיים, יש אותם בכל מה שחי בעולם הזה – בצמחים, בחיות ובאדם.
    אכן, האנתרופוסופיה היא שפה, ולפעמים אנחנו שוכחים שלא כולם מבינים אותה…

    אהבתי

  8. בין רודולף שטיינר לחסידיו העכשויים מפרידות יותר ממאה שנים תוססות אידאולוגית.
    שטיינר פעל בסביבה חברתית ורעיונית שונה מאד שבה היחס להומוסקבואליות נע בין טאבו לייהרג ואל יעבור לתחילת לגיטמציה בחוגים מצומצמים מאד. לכן אין פלא שלא שטיינר ולא בלאבצקי ולא אנשי רוח רבים אחרים בכלל לא התייחסו לנושא ולעולם לא נדע מה הם באמת חשבו על כך.
    למה ללכת רחוק, הרי עד לפני עשור וחצי העניין לא ממש עלה לכותרות בשיח הרוחני(ולא רק, ראו לדוגמא ויכוח פנימי במפלגת חד"ש על כך שהומואים בשבילם קיימים רק כדי למשוך קולות מהמגזר היהודי אך ברחוב הערבי סקטור זה כלל לא מוזכר) המודרני כמו היום

    יש תנועות דתיות שמהססות פחות לעסוק בנושא, כך לדוגמא הדת הבהאית באופן רשמי ומוצהר רואה בהומוסקסואליות סטייה ודורשת ממאמיניה "להעזר בסיוע רפואי לשם כך, אחרת אם יסולקו משורותיה, ואדם שידוע ברבים על נטיותיו לא יתקבל לקהילה הבהאית עד שיתרפא" – זה מידע שקראתי באתר בהאי בשפה הרוסית, יכול מאד להיות שבאתרים הפונים לקהל במדינות היותר "גייפרנדלי" הבהאים יעדיפו להתעלם מהנושא כדי לא למשוך תגובות חריפות

    אהבתי

  9. אני חושב שיש טעם בהצבעה על כך שמאחורי שלושת התשובות – אגב, יותר ברטוריקה מאשר בתוכן – חבויה אפולוגטיקה שבה חברי מסורת רוחנית מתמודדים עם מוסכמות מערביות מודרניות. אך אל תתפלא על כך שסקירתך לא מתקבלת בעין יפה אצל חן ואולי אצל האחרים. קודם כל, אתה קודם כל מנסה להגחיך את האנתרופוסופיה כולה ומציג את משנתו של שטיינר כתעתועי דמיון. שנית, על אף זיהויים קולעים בעניין הרטוריקה ניכר בסקירה שלא ניסית להבין את המינוח שבו מנוסחים הרעיונות – בעיקר אצל חן – וזה לא הוגן.

    אהבתי

  10. אני חושב שאתה שופט את כתיבתי לחומרה.

    ראשית, אני לא "מנסה להגחיך את האנתרופוסופיה כולה", אלא כותב בריחוק אירוני, כפי שאני נוהג כמעט עם כל שיטה רוחנית. נכון שעם האנתרופוסופיה זה קל במיוחד, משום דמיונו הפורה של שטיינר. דווקא משום כך אני חושב שניתן לראות ש"החזקתי את העצמי". אדם כמון יכול לתאר לעצמו מה בעל חוש הומור בריא יכול היה לעשות.

    שנית, אני לא מבין איך אתה טוען שאני לא ניסיתי להבין את המינוח. איפה לא הבנתי משהו? זה נכון שאני לא מבין לאשורן מהן "מעטפות אתריות", אבל אתה יכול לומר ברצינות שאתה כן מבין?

    אהבתי

  11. שאין לך מה להתפלא על תגובתו של חן עתיד אם אתה סוקר את דבריו בריחוק אירוני, על אף החזקתך העצמית הראויה לשבח מתון, וזאת מבלי להבין למה הכוונה במעטפות אתריות. בקשר אלי, אני בוודאי לא עושה עבודה רוחנית נכונה אבל בוא נגיד שבעיני כוחות אתריים הם מושג בעל תוכן מיידי יותר מאשר אטום או חור שחור, וגם בקיומם של אלה אני לא כופר.

    אהבתי

  12. אני, בכל אופן, נהניתי מאוד מהיחס המעמיק והיסודי לכתבה וההקשרים ליהדות ופילוסופיה מודרנית. הומור הוא תמיד מבורך בעיניי אם הוא לא יוצר השטחה. וגם השיח שהתפתח כאן משמח אותי.
    תמשיך בעבודה הטובה
    מיה

    אהבתי

  13. והאמת אולי חייבת להיאמר שאני' (ונדמה לי שגם אחרים הקוראים את הבלוג הזה בקביעות) לא היו כאן לולא האירוניה. בשבילי זה תענוג (גם כשזה נוגע בחלקת האלוהים שלי)

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s