הניו-אייג' הוא כבר תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. לא תמיד מהסיבות הנכונות: פעמים רבות הוא מזכיר יותר מכל דרדק מפונק שצורח לאמא שלו שתעשה לו נעים. אבל פעמים לא מעטות מדובר בקבוצה אמיצה של אנשים שלא מוכנה להסתפק בחיים שכל תכליתם צמאון לרכוש או למעמד, שלא מוכנה להתפשר על קיום לשם קיום בלבד, ושיוזמת, כל אחד לחוד וגם הרבה ביחד, מסעות של חקירה עצמית ושינוי מציאות אישית וקהילתית. הניו-אייג' מוסיף אתיקה של זהות על האתיקה הרווחת של המעשים, במובן שהוא לא מתעניין רק במה ראוי לעשות, אלא גם במה ראוי להיות. אנשי הניו-אייג' מבקשים להבין מי ומה הם ומי ומה ראוי שהם יהיו, ומשוכנעים ששינוי אמיתי בעולם יכול לבוא רק יחד עם שינוי אמיתי באדם. אם נזכור שבכמה אחוזים מתקציב הביטחון השנתי של ארה"ב אפשר לפתור את בעיית הרעב בעולם כולו, כלומר שבעיית הרעב (וזו רק דוגמא אחת) היא בעיה של רצון בלבד, נבין מיד שהם צודקים. אבל איך מביאים את אותו שינוי באדם? אל דאגה: לאלוהי הניו-אייג' פתרונים – וכאן אולי הבעיה: יש לו קצת יותר מדי פתרונים. אבל אני בטוח שנוכל לברור את הבר מהתבן בכוחות משותפים. ונתחיל בעשור הקודם:
הגורו של העשור
הגורו של העשור הוכתר לקראת סופו; זה היה לפני כשנה וחצי שאופרה ווינפרי הכניסה תחת כנפיה העצומות את אקהרט טולה, גורו נון-דואליסטי גרמני, ורדרד וחרישי, שלפני כן היה ידוע אולי במעגלי הרוחניקים, אבל היה רחוק מלהיות כריזמטי מספיק כדי לעורר התלהבות ובטח שלא להיות סנסציה עולמית. כל זה השתנה בסדרה של שידורי אינטרנט מהפכנים שווינפרי רקחה, שידורים בהם צפו מיליונים וגרמו לספריו להימכר בעוד עשרות מיליונים. טולה כיוון את האנשים פנימה ולימד אותם להרגיש את כוחו של הרגע הזה, הנוצרים השמרנים בארה"ב נמלאו זעם קדוש והכריזו שוינפרי היא "מכשפת ניו-אייג'" ו"האישה המסוכנת ביותר בעולם", ובפעם הראשונה קיבלה רוחניות רצינית, עמוקה ורדיקלית גושפנקא רשמית מהתרבות הפופולרית. משם הדרך לבחירת אובמה כבר היתה סלולה.
התנועה הרוחנית של העשור
לפני עשר שנים המילה "אינטגרלי" התייחסה לכל היותר למשהו שבא כחלק בלתי-נפרד ממשהו אחר (זוכרים פרסומת לסלולרי "עם ג'ויסטיק אינטגרלי"?) ואף אחד בטח לא חלם להשתמש בה כשם תואר לעצמו. עשר שנים חלפו והתנועה האינטגרלית היא אולי ההתפתחות המעניינת ביותר בשדה הניו-אייג' העולמי, כאשר מאות ספרים, מורים ואתרי אינטרנט מאחוריה ועל חזה ענודים אינספור אותות הערכה, שניים מהם מפי ביל קלינטון ואל גור. ההגות האינטגרלית מציעה תמונת עולם חדשה ומעניינת, ובפיה יומרה לא רק להוציא אותנו מהבוץ הרלטיוויסטי של הפוסטמודרניזם, אלא גם להצעיד אותנו אל האופק הבהיר של ההארה. קן וילבר הוא אולי שגרירה המובהק של החשיבה האינטגרלית, אבל למזלנו התנועה גדולה הרבה יותר ממנו (וילבר עצמו עוסק היום פחות בכתיבת ספרים ויותר במכירת מוצרים, ותנועתו פחות בעבודה רוחנית ויותר בפולחן אישיות. זו של וילבר). כיום קיימים שלל מרכזים ואתרים העוסקים בניתוח אינטגרלי כמעט של כל תופעה בעולם (למשל זה), ורק על החריגה מהנטייה המשעממת של הניו-אייג' לזלזל בכל דבר שמריח מהשכלה וחשיבה כבר מגיע לאינטגרלים שאפו וישכוייח.
התופעה הרוחנית המרכזית של העשור
אם ננסה לקבוע מהי התופעה הרוחנית שהכוכבים, האנרגיות, הישויות האתריות והמאסטרים מההימלאיה דחפו הכי חזק בעשור החולף ניתקל בבעיה של ריבוי מועמדים, שכן בעשר השנים האחרונות נפתחנו אל כמה וכמה התגלויות שראויות להיקרא תופעת העשור. ממזרח, למשל, הפציע שרי שרי ראווי שנקר, הגורו ההודי שסוחף אחריו מיליונים ומציע שילוב קליט של תרגילי נשימה, יוגה ויומרות להבאת שלום עולמי; ממערב הגיע אלינו הקאוצ'ינג, כלומר הרעיון שאנשים שאין להם כל הכשרה מיוחדת יכולים לארגן לאנשים שאין להם כל בעיה מיוחדת את החיים; תחת כל עץ רענן ניתן כיום ללמוד קבלה (או קבאלה), ממורים (ברג, לייטמן, אפילו האסיר אלי רייפמן) שמציעים משהו שהקשר בינו ובין הקבלה המסורתית דומה לעיתים לקשר שבין סירופ פטל לפטל; ומכל רמקול ניתן לשמוע שירים מהז'אנר העולה כפורח והמכונה "מוזיקה יהודית", פרוייקט שמקרב יהודים חילונים למקורות תרבותם ויהודים דתיים לאוזניות איי-פודם. אבחר בהתגלות האחרונה כחביבה עלי: מסיני תור ועד אריאל זילבר, משולי רנד ועד ברי סחרוף, מאתי אנקרי ועד אביתר בנאי, "המוזיקה היהודית" מגוונת וססגונית לא פחות מהיהדות עצמה. הן בסגנונות, הן בתכנים והן במטרה שאליה מכוונים השירים, כל יוצר מדגיש את היקר ללבו, והעובדה שיש לכל זה קהל צריכה לדעתי לשמח, מכיוון שמדובר בהתעוררות יצירתית – ורוחנית – שהיהדות מזמן לא חוותה.
הכת של העשור
היא מושכת אש כמו תחפושת מצמר גפן ורציונלית כמו ג'ק טייטל, עצבנית כמו רוטווילר חולה כלבת וממודרת והיררכית כמו פרוייקט הגרעין של אירן. מי ירצה להיות חלק מהטירוף הזה, אתם שואלים? טוב, מסתבר שעבור כל מני סלבריטאים עשירים היא אטרקטיבית כמו שלט חלוד של מחנה ריכוז – הם פשוט חייבים את זה. הסיינטולוגיה איתנו כבר יותר מחמישים שנה אבל נראה שבעשור האחרון היא זכתה ליותר תהילה – והשמצות – מאשר אי-פעם. מכל עבר צצים תחקירים על המתרחש בקרביה, לפני שנה וחצי הודלפו המסמכים הסודיים בהם ל. רון האברד כותב את התיאולוגיה החייזרית של התנועה, קבוצה בשם "אנונימוס" מארגנת נגדם קמפיין אינטרנטי והפגנות רחוב, ולאחרונה בית משפט בצרפת כבר קבע ש"הסיינטולוגיה היא הונאה". אז נכון שיש להם את הזוג קרוז, טרבולטה ולאחרונה כנראה גם את וויל סמית ואשתו, אבל אין ספק שעשור קשה עבר על סיינטולוגים, ונקווה שזה הבא יהיה קשה עוד יותר.
ההתחרפנות הרוחנית של העשור
כל תינוק רוחני יודע שניו-אייג' ללא מטורללים איננו ניו-אייג', ועל כן אין מנוס מלהכתיר את מטורלל העשור. אז נכון, טום קרוז בהחלט התחרפן בעשור הזה, אבל אחרי מחשבה שנייה החליט חבר השופטים (שכולל אותי. וזהו.) שהפרס ניתן לגיבורנו המקומי, שי "הבודהה מאוריון" טובלי. כי עם כל הכבוד לקרוז, ועד כמה שחירפונו מצטלם טוב, הוא לא במהותו חירפון רוחני. מאידך אצל טובלי אין ספק שמדובר בזיקית רוחנית חסרת מודעות עצמית או בושה במיל. אחרי שהוא התחיל את העשור כמורה רוחני, במחצית העשור הוא כבר היה הפה של אלוהים ותיקשר את צוות הבוראים של הגלקסיה, אחר כך המציא אסכולה של יוגה, אחרי זה מצא צורת רפואה חדשה ותרופה לסרטן, והיום הוא פתאום מורה לקונדליני – והוא עוד לא בן 35! איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? טובלי לא מפסיק להפתיע, ליזום, ולבדר – והכל תוך מעבר יסודי שכולל ממש את כל המנעד הפנורמי של הניו-אייג'. תן לנו עוד עשר שנים כאלה, גבר. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
איש העסקים הרוחניק של העשור
בהיבט הכלכלי העשור שלנו היה פורה במיוחד, ונדמה שהעצות עסקיות מרבנים והשתטחות על קברים הפכו דבר כל כך מובן מאליו עבור מיליארדרים שלא ברור למה עיתוני הכלכלה לא מקדישים דף שסוקר איזה רב – או קבר – הוא בעל התשואה הגבוהה ביותר. נוחי דנקנר אצל הרנטגן, אילן בן דב עם הרב פינטו, לב לבייב כמובן חזק בחב"ד (ולאחרונה הצטרף אליו גומה אגייר), ועוד כהנה וכהנה אנשי עסקים שנזכרו שבחיים יש יותר מכסף (וכמה קל להזכר בזה כשיש לך המון כסף!). אבל את כתר איש-העסקים-הרוחניק לוקחת כמובן שרי "מסרים מלמעלה" אריסון, שלא צריכה רבנים או קברים בשביל לגעת בקודש אלא מתקשרת בעצמה את העתיד. היא פרסמה על כך ספר ("לידה"), נתנה ראיונות והכריזה בכל הזדמנות על סוף העולם כפי שמוכר לנו וביאת ימות המשיח, תוך שהיא קובעת לה עצמה תפקיד ושליחות כמבשרת ומאפשרת של העידן החדש. אחרייך אל הגאולה שרי!
הטרנד הרוחנו-דבילי של העשור
בקטגוריית הטרנד המפגר של הניו-אייג' התחרות קשה, אני מודה, כי מצד אחד יש לנו את הבליפ, עם קשקושי הפסאודו-מדע שלו על מכאניקת הקוונטים והמציאות המקבילה, ומאידך נפל עלינו הסוד עם פטפוטי המחשבה החיובית והכוונה-יוצרת-מציאות. לבי הרוחניקי נקרע בקרבי כאשר עלי להכריע בין שני זבלוני-הרוח האלה, והייתי שורף פיוז אסטרלי בניסיון להחליט מה יותר טימטום אלא שלמזלי אחד ממורי הסוד הצליח להרוג שני משתתפים לא מזמן בסדנה שקיים, ובכך הכתיר את עצמו ואת תורת הסוד כטרנד הרוחנו-דבילי המובהק של העשור. טמבל, לא אמרו לך שצריך לחשוב חיובי?
הטרנד הרוחנו-רציני של העשור
אבל העשור העוזב אותנו גם התברך בכמה וכמה טרנדים רוחנו-רציניים, כמו התגברותם של הטיולים להודו בקרב צעירי ארצנו, התרבותם של הגנים האנתרופוסופים בקרב עוללי ארצנו, ההתרחבותה של תופעת העלייה לרגל לאומן בקרב מתחזקי ארצנו והתעמקותו של העניין האקדמי בניו-אייג' בקרב חוקרי ארצנו. כל אחד מהמהלכים האלו מפגין עניין אמיתי, סקרנות בריאה, פתיחות לחדש ולזר ושילוב נאה של אידיאל ומעשה. אבחר באחרון כטרנד החביב עלי. מה לעשות, אני פשוט בעניין (ואפרופו: הכנס הישראלי השני "לחקר רוחניות עכשווית" יתקיים ב-8 למרץ באונ' חיפה).
עבודה של ניסן לוי שליוותה את המאמר באנרג'י
ומה הלאה? טוב, בעשור הבא ממילא יש לנו את 2012, ואחריה כבר שום דבר לא יהיה אותו דבר… אעלק.
[פורסם באתר מעריב]
לולאת האל 
"אנשים שאין להם כל הכשרה מיוחדת יכולים לארגן לאנשים שאין להם כל בעיה מיוחדת את החיים"
צחקתי לא רק מזה.
אגב, פגשתי אתמול את ג'יי מיכאלסון (נון-דיואל ג'ודאיזם) – יש לך ביקורת על הספר שלו איפשהו?
אהבתיאהבתי
http://www.notes.co.il/tomer/62458.asp
ואיך האדם עצמו?
אהבתיאהבתי
ומתמצת היטב את המגמות בתחום – לפחות בישראל
נשארו בחוץ
– ברסלבי לייט ומתנחלים שיולדים בבית, אוכלים רק אורגני ומחזיקים שטויות מהודו
– מותו של המהרישי מאהש יוגי (בוש והיכלם, איך שכחת את "היחיד שהמציא שיטה מדעית – כלומר הניו-אייג'יסט הראשון)
– ההשפעה (שחייבת להיות) של 9-11 ושאר אירועים טראומטיים על הרוחניות (ובהקשר זה רק אציין כי "הכת של העשור" כמובן צצה כמו טחב בדירת מרתף באזור "גראונד זירו" אחרי הפיגוע
– ואם כבר – התהליכים השונים שעוברים על הדתות הגדולות – ולא רק בהקשר היהודי
אהבתיאהבתי
את צודקת, איך שכחתי את מותו של המהארישי? וגם 9/11 שהעלה את הדת על ראש שמחתנו, וכמובן השפיע גם על הניו-אייג'… נו, אשתדל להשתפר לקראת הסיכום ב-2019.
אהבתיאהבתי
עם כל הבחילה שרוחניקיות לפעמים יכולה לעורר… צריך להודות שיש את הרוחניות האמיתית והכנה שבעשור הזה באמת תפסה תאוצה… כולם פתאום בודהיסטים, כולם עושים מדיטציה וויפסנה ויוצאים לריטריטים ובכלל… ריח הקטורת ממלא את האוויר ונותן איזשהו פייט לריחות הרעים של הייאוש.
אהבתיאהבתי
על הבן אדם נדבר במקום אחר.
הוא מציע רעיון מלהיב, אבל הביקורת שלך על הספר נכונה. הוא מזהה למשל את הריקות הבודהיסטית עם האין-סוף הקבלי וזה יכול להיות נכון רק אם מתעלמים מכמה דברים חשובים.
בעיקר, נדמה לי שהמסטיקנים היהודיים מנסים בכל זאת לשמר משהו מההוד והעוצמה של הטרנסדנטי. הוא מבטל את זה בשעה שהוא מסביר (נכון) שבעצם מה שאינו אימננטי אינו ניתן לידיעה ולכן הוא "אין" ולכן הוא בעצם היעדר יותר מאשר יישות. אני לא בטוח כמה מסטיקנים יהודים היו מוכנים לקבל תיאור בו מה שאינו אימננטי מתאיין במובן הפשוט (והבודהיסטי, אני חושב) של המילה.
שניכם, אגב, מחוברים להיסטוריה אישית יהודית שמעצבת את המוטיבציה לעסוק ב*יהדות* לא דואלית. בכל פעם שבדקתי מצאתי שאין לי סנטימנט כזה. ענין של אישיות.
כשהוא דיבר בשפה נון-דואלית הדברים נשמעו כמו מוסיקה (אלוהים קורא את המשפט הזה!) אבל גם יש בהצעה שלו הרבה היטוריה וטיעון ומובאות או בקיצור – מהלך יהודי קלאסי של פילפול ושכנוע שהוא אבי אבות הדואליות. אני חושד בו שהוא יותר אינטלקטואל ממיסטיקן. (אבל עדיין לא קראתי את הספר)
אהבתיאהבתי
לא ידעתי שאתה פדרמן. אם כך באמת נדבר. רק משהו אחד: אני לא חושב שמיכאלסון יותר אינטלקטואל ממיסטיקן. הוא שניהם.
אהבתיאהבתי
שלומלום תומר, האם כתבת משהו על "הסוד"? אשמח לקישור, תודה.
אהבתיאהבתי
אתה יודע, הזכרתי לי שבאמת כתבתי משהו על הסוד, פעם מזמן, לערוץ ה"רוח" ב"מאקו". הנה:
http://www.mako.co.il/spirituality-self-improvement/soul-thesecret/Article-df367ac34f05811004.htm
אהבתיאהבתי
יופי, אז מסכמים עשור בתום 9 שנים מתחילתו.
דווקא מתאים לשטויות ניו-אייג'יות…
אהבתיאהבתי
תודה על הסקירה
אני חייבת לומר שה"עליהום" שנהוג לעשות על הבליפ אינו מוצדק בעיני, ובטח שאין להשוותו לגיבוב השטויות השני, דהיינו הסוד.
זה נכון שהבליפ לוקח אספקט מאוד מצומצם של מכניקת הקוונטים, ונותן לו פירוש שרוב המדענים בעולם חולקים עליו, אבל זה עדיין פירוש אפשרי, ובכלל – המסרים שהוא מעודד הרבה יותר חיוביים בעיני מהסוד ("קנו לי אופניים חדשים")
האם יש לך הפניה גם לביקורת כלשהי על הבליפ שתוכל להאיר את עיני?
תודה
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך שהבליפ פחות נורא מהסוד (הרי בחרתי את הסוד כטרנד הרוחנו-דבילי! : ), אבל הוא עדיים מעצבן מפני שהוא מעלה מצג שווא כאילו מה שהוא אומר הוא מדעי, והוא לא. לצערי לא כתבתי ביקורת עליו.
אהבתיאהבתי
שילוב (מבריק) של ניו אייג' עם אקטיביזים פוליטי
אם לא ברור מדוע זה ניו-אייג', צפו בזה
אהבתיאהבתי
מדוע תובעים את ג'יימס ארתור ריי ( הסוד)? הוא הבטיח למשתתפים בסדנת ההזעה שלו שזה "בוודאות ישנה להם את החיים". גם מבטיח וגם מקיים. לאלו שמתו הוא בטוח שינה את החיים, אבל סביר להניח שגם אלו שחטפו כוויות והתקפי לב – עברו חווית טרנספורמציה.
ואחרי שגיחכנו, אני לא חושבת שבגרסא המקורית – או לפחות הסרט, לפי מה שצפיתי (בחלקו) " הסוד" אומר דברים שאינם נכונים, העטיפה השיווקית של הרעיון, שמשטחת ומוורידה ( מלשון וורוד) ואולי כאן תמונה הבעייה – כי הדברים הם מורכבים קמעא מהאופן שבו הם מוצגים. אבל העיקרון הוא נכון. מודה שלא קראתי את הביקורת שלך בעניין ה"ההוכחה המדעית". אבל לא צריך להרחיק לכת – בטח קראת או אתה מכיר את "חשוב והתעשר". הסוד וה"חשוב והתעשר" בנויים על אותו פרנציפ שהמחשבה יוצרת מציאות שלטעמי הוא עיקרון מדויק ונכון. נפוליאון היל עשה עבודה רצינית במשך 20 שנה ויש עוד דוגמאות לעניין.
מעניין אותי להבין – אתה לא חושב שמחשבה יוצרת מציאות?
אהבתיאהבתי
התשובה היא לא, אני לא חושב שמחשבה יוצרת מציאות. אני חושב שקל לראות שלא כך. הדוגמאות כל כך רבות שאני לא יודע ממה לבחור, אבל הנה: במאה ה-17 רבבות יהודים היו בטוחים לחלוטין ששבתי צבי הוא המשיח, עד כדי כך שמכרו את בתיהם בגולה והתכוננו לעלות ארצה. זה לא הפך אותו למשיח, והסוף ידוע. קשה לי להבין איך את תומכת בעמדה ההפוכה, או שמא זאת רק אמונה תמימה?
אהבתיאהבתי
תשב רגע, תעצום עיניים ותבין שאתה בכל רגע יוצר את הסיפור שאתה חושב שהוא אתה, ושהמחשבה מייצרת את הסיפור הזה. העולם נוצר עם המחשבה שמפרידה, שמייצרת קטגוריות, מדביקה תוויות, מזהה.
עכשיו האמונה שלך במחשבות שלך, האחיזה באמונה הזו – זה מה שמונע ממך את "לראות את המציאות כפי שהיא"/להתעורר/יו ניימ איט.
עד כאן שלב א.
שלב ב. מכיוון שהאמונה שלך במחשבות שלך היא שמייצרת את העולם שלך, קל לראות איך אמונות שונות מייצרות מציאות שונה. אנשים הם כמו תקליטים עם ערוצים קבועים שמייצרים מוזיקה שחוזרת על עצמה.
ג. אתה נכנס כאן לנושא מורכב ברגל גסה. זה שהם רצו שיבוא המשיח – אכן לא אומר שהמשיח יבוא. בדיוק באותה המידה שאם אני אקום בכל בוקר וארצה להיות מלכת אנגליה ספק אם זה יתממש או אם אני ארצה שירד ברגע זה שלג בטמפרטורות של -20 בתל-אביב. יש חוקיות שבתוכה המשחק הזה מתנהל. מאידך אם אני ארצה קפה ואקום לעשות לעצמי קפה – זה יקרה. אם אני אחליט לפתוח עסק – זה יקרה, אבל היקרה הזה כבר יותר מורכב ותלוי בעוצמת הכוונה והרצון שלי ועד כמה אני אהיה מפוקסת סביב הרצון הזה – שבמילים אחרות אפשר לקרוא לו התמסרות, נניח.
במשך 20 שנה ראיין נפוליאון היל את האנשים הכי מצליחים בארצות הברית של תקופתו וניסח עקרונות שהוא מיצה מתוך הראיון האלה – האוטוסוגסטיה – במובן של אמונה ורצון חזקים להשיג X – היו מכנה משותף בסיפורי ההצלחה. מי שהנחה את נפוליאון היל היה אנדרו קרנגי – איל הפלדה, מאמין בעיקרון של מחשבה יוצרת מציאות. על הליצן של הסוד אפשר אולי לגחך. על קרנגי, שמעבר להיותו איש עסקים ויצרן מהגדולים של המאה, היה גם פילנטרופ ענק, קצת קשה יותר לגחך.
הסיפור האישי של היל כמו גם הסיפור של הבן שלו שנולד חירש היו נראים אחרת לגמרי לולא העיקרון של מחשבה יוצרת מציאות.
הנה דגימה
אהבתיאהבתי
נו, בסדר, ברור שבזה אני מאמין: שמחשבה, אם היא יוצאת לפועל בצורת מעשים, משפיעה על המציאות. ברור! ברור שצריך לכן להתכוון למה שאתה עושה, להיות ממוקד, מודע, אפילו לחשוב חיובי… אבל הרי לא זה מה שאומרים בסוד! בסוד אומרים שאם תחשוב חיובי (או וואטאבר) זה ישפיע על יקום בצורה מאגית, זה יארגן מחדש את האטומים ביקום וכך ישנה את המציאות! בזה אני לא מאמין.
וברמה יותר עמוקה: ברור שהמחשבות שלנו, או אופן החשיבה שלנו, משפיע על הדרך בה אנו תופסים את המציאות. במובן הזה המחשבה "יוצרת" את המציאות שלנו. אבל היא לא משפיעה על העולם, אלא על הדרך בה אנו ת ו פ ס י ם את העולם.
וברמה יותר עמוקה: נכון שבסיכומו של דבר, ברמה הכי עמוקה, אין דיכוטומיה ברורה בין סובייקט לאובייקט, ולכן התפיסה שלנו את העולם היא חלק מהעולם, והכל משפיע על הכל. אבל שוב: ממש לא בצורה הגסה (אפרופו רגל גסה) שמדובר בה בסוד. מה שהסוד אומר הוא קשקוש. הוא וולגריזציה של אמת מאוד עדינה ומורכבת. הקשר בין הסוד לאמת הזאת הוא כמו הקשר בין פורנוגרפיה לאהבה. ופורנוגרפיה, עד כמה שהיא לפעמים מענגת, היא בדיון.
אהבתיאהבתי
"במובן הזה המחשבה "יוצרת" את המציאות שלנו. אבל היא לא משפיעה על העולם, אלא על הדרך בה אנו ת ו פ ס י ם את העולם".
כהרגלנו בקודש איש יקר, לוקח לנו בדיוק שתי שניות וחצי להיכנס לקושיות הקשות ;)
להלן הניסוח של זו שאנו מתחכחים בה כרגע: האם ה"תפיסה" שלנו אינה מייצרת את העולם כפי שאנו מכירים אותו. ואכן נגעת בזה.
כנראה שאני לא מספיק מכירה את הסוד – החלק של הסרט שראיתי – לא היה כזה נורא, במובן שלא הבטיחו לי שאני יכולה לשנות סדרי עולם. אבל יכול להיות שאם לא הייתי נשברת במוקדמות הייתי זוכה לצפות בפורנוגרפיה שאתה מבטיח לי כאן.
אהבתיאהבתי
כפי שכתבתי ברמה היותר עמוקה השנייה, הקשר בין העולם ואיך שאנחנו תופסים אותו הוא באמת לא דיכוטומי, אז כן, "צריך עיון", מה שנקרא… אבל בקשר לסוד, זה לא רק הסרט, אלא גם הסדנאות וכל המרצ'נדייזינג מסביב…
טוב, שיהיה עשור מוצלח לכולנו!
: )
אהבתיאהבתי
guy with sharp spiritual sensitivities but he is also, in my opinion, a narcissist and very arrogant (he believes he knows everything, especially when it comes to orthodox Judaism).
be aware.
אהבתיאהבתי
הלא הוא הבודהיזם, הזן והמדיטציה.
בודהיזם הפך למקום אליו מגיעים כל הרציונליסטים והאינטלקטואלים. החיבור שבין רוחניות לשכל… :)
ואפרופו – כיצד היייתם מגדירים רוחניות? האם אדם שעוסק במדיטציה נחשב רוחני? האם פילוסוף הוא אדם רוחני?
עשור נעים…
אהבתיאהבתי
על הקטע המבריק. צחקתי.
אהבתיאהבתי