מתי תחזור היהדות להיות מגדלור מוסרי?

מאז פיגועי ה-11/9 לפני תשע שנים חוקרי הדתות מתמוגגים: פתאום צריך אותנו. הדת חזרה להיות מרכיב חשוב בכל ניתוח סוציו-גיאו-דמוגרפו-פוליטי, "התנגשות הציוויליזציות" הפכה להיות מלחמת דת, ספרים "חשובים" על "חזרתו של אלוהים" יוצאים לאור בקצב של שניים לשבוע, ולמעשה חוקרי הדתות כל כך מתלהבים מעצמם עד שהתלהבותם עצמה כבר הפכה לנושא לדיון. לא רק שהשמועות על חילונו של העולם היו מוגזמות, הדת, עושה רושם, שוב תופסת את מקומה כעמוד תווך של התרבות האנושית.

ואכן, אנחנו באמת שומעים יותר ויותר על דתות ומפעליהן בעשור האחרון. זה קשור לא רק לשימוש שפנאטים למיניהם עושים באמונתם, אלא גם להתרופפות כללית של האתוס הלאומי, מה שמחזיר אנשים למרכיב הדתי של זהותם, כאילו מאתיים השנה האחרונות של "אביב העמים" היו רק מנוחה במערכת היחסים בין האנושות לאל. אלוהים, אם כן, חזר להיות מרכז משמעותי בחייהם של רבים, אף אחד כבר לא מדבר על העלמותה של הדת ויש כמיהה כללית לרוחניות. אבל במובן חשוב אחד הדת לא חזרה למלא את תפקידיה הותיקים: הדת עדיין לא חזרה להיות סמן מוסרי לציוויליזציה המערבית.

כדי להבין איזה מקום מילאה פעם הדת במערך המוסרי של האדם צריך להבין עד כמה בכל זאת התרחקנו מתמונת העולם של ימי הביניים, עד כמה הדת בכל זאת התרוקנה מכוחה. בתהליך שהתחיל ברפורמציה ונמשך דרך הנאורות עד למאה העשרים, הדת למעשה איבדה את שליטתה המלאה בחיי הפרט, ובהשקפת עולמו. שכן עד לפני חמש מאות שנה לא רק שנציגי האל אמרו לך מה לעשות, הם גם הכתיבו לך מה לחשוב, והם לא היו צריכים להתאמץ במיוחד, כי ממילא לא היתה אלטרנטיבה אמיתית לתמונת העולם שהם ציירו.

קשה לנו היום בכלל לתפוס איזה מקום מילא אלוהים בחייהם של אנשים מערביים עד העת החדשה. לפקפק בקיומו היה משול לטירוף. אתאיסטים נחשבו למפלצות – ולא בכדי, שכן היה ברור לכל שמי שלא מאמין באלוהים מסוגל לכל מעשה רשע, שהרי ללא אלוהים אין מוסר. היה ברור לכל בר דעת שכל מה שטוב בנו בא אך ורק מהאל, ולכן מי ש"אין לו אלוהים" הוא בהכרח רע. עד כדי כך היה האתאיזם מגונה שאפילו שפינוזה, אפילו אחרי שהוקע מקהילתו, היה מכחיש בתוקף, ובכל הזדמנות, שהוא אתאיסט. פשוט: האל היה הסמן המוסרי העליון, ובלעדיו גם המצפון היה מרוקן מתוכנו.

בימי הביניים אנשים התווכחו על רצונו של האל, על ציוויו, על השליח החביב עליו, אבל בודדים (תרתי משמע) פקפקו בקיומו. היה ספק איזו אמונה היא אמונת האמת, אבל באמונה עצמה לא היה כל ספק – תמונה שונה מאוד מהמצב בימינו בו נדמה שהספק עצמו הפך לסגולה דתית חשובה, כאילו רק אמונה שיש בה ספק, או שהיא למרות הספק, היא אמונת אמת, וכיוצא באלו תירוצים תיאולוגים שלאוזניים ימי-ביניימיות היו נשמעים מתמיהים. הביטחון שהיה אז בקיומו של האל לא נבע מכך שפעם לא נחשפו לתגליות המדע ולא ידעו שכדור הארץ סובב סביב השמש. הביטחון העמוק הזה נבע מכך שהחיים בכללותם סבבו סביב האל, ובגלל שלאורו התקבלה כל הכרעה מוסרית. ללא אלוהים היה האדם הימי-בינימי מרחף בריק מוסרי, ואין אדם שמסוגל לכך.

הזמנים השתנו, ובואו של ההומניזם בישר את בואו של מקור מוסרי אנושי ורציונלי. האל כציון מוסרי נשכח. מה, אם כן, נותנת לנו הדת היום? בעיקר פולקלור. חגים, מנהגים, אמונות משונות. מה זה להיות היום דתי בישראל? זה לא להסכים לשבת ליד אישה באוטובוס, לשנוא פליטים (שאינם יהודים), לדרוש תקציבים לישיבות, לכבד קברים. היהדות כדת כיום בישראל לא מנהיגה שום מאבק מוסרי. רמזים למשהו שהיה יכול להיות ניתן לראות בתנועת "מעגלי צדק" ובגרעינים שמנסים לתרום לעיירות פיתוח, אבל אלו רחוקים מהמיינסטרים.

דווקא הנצרות (בארה"ב) מצליחה עדיין להעמיד בראש חוצות כמה עקרונות מוסריים שניתן להבין איך הם יכולים להיות תקפים עבור כולנו. המאבקים של השמרנים הנוצריים נגד הפלות, מחקר בתאי-גזע והמתות חסד קשורים כולם לערך חיי אדם המוכר לכל מי שחבר בתרבות המערבית. ההתנגדות לאלו נובעת מהתפיסה שחיי אדם הם קדושים בפני עצמם, שהם נבראו בצלם אלוהים, ושאין לאדם שום רשות לוותר עליהם או להמעיט בערכם. אפשר כמובן להעלות טיעונים טובים נגד הגישה הזו (אם כי אני חייב לומר שכצמחוני מטעמים מצפוניים במקרים מסויימים קשה לי להסביר לעצמי למה אני לא מוכן להרוג דג אבל מוכן להרוג עובּר), אבל צריך להכיר בכך שהדת כאן מעמידה עקרון מוסרי ראשון במעלה, ומציבה אותו במרכז הדיון הציבורי.

מה יש לנו כאן בישראל שדומה לזה? אילו ערכים שלאורם יש לפסוע מציבה לפנינו היהדות כיום? במקום לשאוב מהנביאים (למשל, אפשר גם מחז"ל כמובן) ערכי יסוד אנושיים כצדק, חסד, ועזרה לחלש אנחנו שומעים מלמולים בלתי-פוסקים על פסאודו-ערכים כגון "טהרה", "כשרות", ו"ירושלים". במקום להוות מצפן מוסרי משמשת הדת ככלי לפלגנות פוליטית ולהסתגרות חברתית.

אלוהים חזר, אבל כדי שימלא תפקיד משמעותי בחיינו הוא יהיה חייב לצוות על משהו בנוסף לאוטובוסים מופרדי-מגדר. משהו כמו עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהיך.

[פורסם לפני כמה ימים באתר אבי-חי. לבד מזה, שמתם לב שבצד שמאל יש מעין רולר שמביא רשימות קצרות שמתפרסמות בבלוג המשנה לבלוג זה, "מינים"? כי מסתבר שאני מעדכן את העניינים שם קצת יותר בתכיפות, וקצת יותר באריכות, ממה שחשבתי, ואולי זה מעניין מישהו.]

42 תגובות

  1. הנוצרים, אפילו הקיצוניים, בארה"ב מוערבים ומעורים היטב בחיי הקהילה.
    לעומתם, החרדים בישראל עסוקים בעיקר בלהסתגר ולקבל תקציבים, ואילו הדתיים, שהיו יכולים להנהיג את המחנה המוסרי / דתי משועבדים לחלוטין ללאומנות.

    אהבתי

  2. באופן אישי אין לי שום געגועים לשובה של הדת כ"מגדלור מוסרי".

    צריך לזכור שמעולם היהדות לא היתה מגדלור מוסרי חד-ערכי כזה, שהומניסטים מודרניים יכולים להתגעגע אליו ללא סייג. לצד מוסר הנביאים והדאגה לחלשים, היהדות מכילה יסודות קסנופוביים עמוקים, תחושת עליונות ("עם סגולה") וכמובן אפלייה מזעזעת נגד נשים. ומדובר כאן על היהדות בכל גווניה, בכל שלביה ההסטוריים.

    אי אפשר להתגעגע רק לחלק שמתאים לנו היום. אם היהדות תהפוך מחר למגדלור מוסרי, זאת תהיה עסקת חבילה שיהיו בה הרבה אלמנטים מרתיעים.

    בעצם נדמה לי שאתה בסך הכל הומניסט מודרני שמנסה לעגן את עולמו המוסרי באיזושהי אחיזה דתית (תרבותית או טרנסצנדנטית, זה לא חשוב). במקום להיישיר מבט אל "החלל הריק" מאלוהים, ולהבין שדווקא מתוכו ניתן להצמיח מגדלור מוסרי אנושי, אתה מנסה ליהנות מכל העולמות: גם לדבוק בהשקפותיך ההומניסטיות וגם לעטוף אותן בלגיטימציה דתית. חוסר הביטחון העצמי הזה לא ברור לי, מעין הדהוד של תסביך "העגלה הריקה".

    אני לא אומר שחייבים לבחור – דת או חילון. אני אומר רק שאין שום חולשה או דופי במערכת מוסרית שאיננה נשענת על הנחות דתיות. ורדיפה אחרי האישור של הדת נובעת ממניעים זרים (אולי נפשיים), לא כאלה שבהכרח משרתים את הטוב החברתי.

    אהבתי

    1. עידן,
      אני כמובן לא מתגעגע לחלקים החשוכים של היהדות, ואני חושב שצריך לשפץ אותם בצורה רדיקלית. אבל אני חושב שאתה הוא זה שמתעלם בצורה נוחה מהתרומה הבלתי ניתנת להכחשה של הדתות למוסר ההומניסטי. האם היה צומח מערך ערכי שעוסק ב"זכויות אדם" ללא התפיסה שבה האדם נברא בצלם אלוהים, ולכן הוא מיוחד בפני עצמו ו"שווה" בפני עצמו? האם זה מקרה שבמזרח לא התםתחה תפיסה כזו?

      אני חושב שאי אפשר להתעלם רק מהחלקים שמתאימים לנו ביהדות, ללא הכרה בחלקים שיש בהם ערך. אפילו ההזמנה שלך אלי להישיר מבט אל "החלל הריק מאלוהים" באה מתוך עמדה מוסרית מסויימת (אקזיסטנציאליסטית, המדגישה את הצורך להיות אותנטים, את הציווי לא לזייף ולשקר לעצמנו) שניתן גם לה למצוא מקורות בתרבות המערבית (ברומנטיקה ובנאורות, נכון? הרעיון שאנחנו צריכים להתבונן אל תוך עצמנו ולהיות נאמנים למה שאנחנו מוצאים שם, ושרק דבר כזה, ללא שקר, הוא ה"בגרות" של האדם), שבעצמה נשענת כמובן על הדתות (במקרה זה אפשר לקשור את זה בקלות לרפורמציה, לדגש של לותר על קריאה פרטית של כתבי הקודש ועל קבלה של חוויה דתית פרטית).

      אי אפשר להכחיש את המקורות המוסריים הללו, אפילו לא בשם הקריאה להשלים עם "המדבר של הממשי". לכן נדמה לי שאתה זה המנסה להינות מכל העולמות: גם מעולם הכפירה, וגם מעולם המוסר ההומניסטי, ללא שימת לב שיש דיסוננס בין עולמות אלה.

      ולגבי חוסר הביטחון שלי, נדבר עליו בהזדמנות, תודה על הדאגה.

      אהבתי

      1. חס וחלילה, אני לא מתעלם מכלום. אין לי בעיה להכיר במקורות הדתיים של רעיונות הומניסטיים. מכאן לא נובע שאני עורג לאיזושהי שיבה של "הדת כמגדלור מוסרי". ההכרה שלי היא הסטורית, והיא ערה למורכבות של ההשפעות. לכן אין טעם לדבר באופן גורף על "הדת", כי ב"דת" כמכלול אין שום ערובה לחיים מוסריים במובן שאני ואתה חפצים בהם.

        בוא נחשוב על אנלוגיה פחות טעונה. אני אוהב לקרוא רומנים מהמאה ה-19, ומבכה את זמננו הנוכחי, שבו אין שום עניין ברומנים האלה (לא ממש דוגמה אמיתית, אבל ניחא…). האם אני מתגעגע לימים שבהם הקריאה ברומנים האלה היתה חובה? נניח, חלק ממערך של "תרבות גבוהה" שנכפה בידי חבורת פוליטרוקים במשרד החינוך? הלא אנחנו יודעים עם מה זה הולך. הם קבעו לנו מה נקרא ומה נשמע ולמי נצביע וכולי וכולי. כלומר, התקופה שהעלתה על נס את הטעם הספרותי שלי היא גם במקרה אותה תקופה שהעלתה על נס פוליטיקה סמכותנית וקונופורמיסטית של התרבות, שממנה אני סולד.

        זאת סיבה מספיק טובה *לא* להתגעגע אל התרבות ההיא, ולא להפוך את העניין הפרטי שלי בספרות המאה ה-19 לטיעון כולל להשבת הזמן לאחור אל התקופה שבה ספרות זו נתפסה מרכזית. דווקא כאדם חילוני ולא דתי, אני לא מחוייב לעסקאות חבילה כאלה, ויכול, בדיוק כך, "ליהנות מכל העולמות". אין בזה שום דיסוננס, זה היופי שביצירה העצמית שהיא מהות החילוניות.

        אהבתי

        1. עידן,
          אחלה וג'ברי, אבל הרי אני אומר שוב: גם אני לא חולם בסיוטי הגרועים ביותר לשוב מרצון לטוטליטריות הדתית של ימי הביניים. כל מה שאני אומר כאן הוא שעבור אנשים שהדת היום כן חשובה להם, מן הראוי שזו תבוא לידי ביטוי במשהו מהותי יותר מאשר משחקי כשרות או טומאה וטהרה למיניהם.

          אהבתי

  3. מי שמחפש את אלוקים בהפרדת אוטובוסים – מוצא אותו רק שם

    אבל מי שקצת מבין מהי היהדות ותרומתה למוסר ולערכים – לא יכול לטעון שטות כזו.

    אני מצטרף לדעתו של עידן לגבי הצורך הנפשי שלך – זה אכן לא יותר מכך

    אין לזה שום קשר לאמת כל שהיא או להיותך דתי במובן כל שהוא.

    דעות מן הסוג שאתה מנסה למכור קיימות בעולם הנצרות – עולם שבו המבחנים היחידים הם איך לבלות ואח"כ לקפוץ לכמור הוידוים.

    צר לי – אבל אין מי מושג מי מסמיך "חוקר דת" – האם זה זהה ל"חוקר אסטרולוגיה" או יותר ל"חוקר אסטרונומיה". נראה לי יותר קרוב לאופציה א'.

    אגב, זה בסדר גמור שאנשים מוצאים להם פרנסה גם באופן הזה – פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות.

    אהבתי

  4. אביב העמים לא היה סתם הפוגה ממערכת היחסים של העם עם אלוהים.
    היו לו כמה תפקידים מאוד חשובים במערכת היחסים הזאת.
    התפקיד החשוב ביותר הוא הכנסת הספק כחלק ממערכת היחסים הזאת. זה משמעותי וחשוב ולא היה קיים פעם.
    הדבר השני הוא התגלית המרעישה שהמוסר יכול להתקיים גם ללא אלוהים.
    אולי אפילו מתקיים יותר טוב בלי אלוהים.

    לא חושב שיש יותר רשע בעולם בלי הדת, אולי אפילו להיפך.
    לתחושתי, עכשיו שהדת כבר לא מהווה מצפן מוסרי היא יכולה להפוך למשהו גדול הרבה יותר.
    הדרך לאלוהים

    אהבתי

    1. אורי,
      אני מסכים עם רוב מה שאמרת, אבל זכור שהמוסר הוא חלק חשוב בדרך אל האלוהים. וזכור גם שעבור רבים הדת המסורתית אינה דבר שאפשר לוותר עליו. לכן כדאי שלפחות תהייה לה משמעות מוסרית, ולא רק טקסית, ולזאת כיוונתי.

      אהבתי

  5. אני חושב שזה די ברור שיש בכל זאת הבדל מהותי בין הנצרות לבין היהדות מפני שבנצרות המושג של מצוות מעשיות לא קיים (או כמעט שלא קיים), בעוד שביהדות אי אפשר להכחיש את החשיבות של המצוות האלה בדת, או אפילו רק להמעיט בחשיבות שלהן בהשוואה לציוויים מוסריים.

    ברור שבתור חילוני אני לא רואה שום הגיון בהפרדה באוטובוסים בין גברים לנשים, קדושת ירושלים או האיסור של אכילת בשר וחלב – אבל אני לא מכחיש את זה שעל פי הלוגיקה הפנימית של הדת היהודית הדברים האלה חשובים לא פחות מאשר ציוויים מוסרים כמו לא תרצח.

    לכן אני תמיד מרגיש שאנחנו קצת מרמים את עצמנו כשאנחנו מדברים על "ערכי היהדות". ולא מפני שערכים כאלה לא קיימים ביהדות, אלא מפני שממה נפשך: אם אנחנו באמת שואבים את הערכים המוסריים שלנו מהיהדות למה אנחנו לא מאמצים גם את שאר המצוות, ואם הערכים המוסריים האלה קיימים (לפחות במאתיים השנים האחרונות) גם מחוץ לקונטקסט של הדת והאמונה באלוהים, למה בעצם אנחנו צריכים לחזור ולבסס אותם על מושגים אלה?

    אהבתי

    1. אלי,
      אני עומד כאן על מוסר הנביאים, שאי אפשר להכחיש שהוא היה מחד אנטי-ממסדי ומאוד "מוסרי", ומאידך כמובן יהודי. אין שום ספק שהמצוות המעשיות חשובות מאוד ביהדות, אבל לדעתי לא ייתכן שכל מה שנשמע מהחברה האורתודוקסית בארץ הן צעקות על פתיחת עסקים בשבת וחילול קברים. אני לא מצפה שלא נשמע את הדברים האלה, אבל כן מצפה שנשמע גם זעקות שבר על השחיתות, על חוסר השוויון בחברה וכו'. למשל, למה אין רבנים גדולים שיוצאים היום בקריאה לצמצם את שכר הבכירים במשק? למה זה לא עניין "יהודי"?

      ולגבי שאלתך האחרונה: אנחנו צריכים לחזור ולבסס אותם גם מפני שהם באמת מבוססים במידה לא קטנה על הערכים שירשנו מהדת, וגם מפני שקריאה מהכיוון הזה יכולה להשפיע על אנשים רבים.

      אהבתי

      1. אני לא יודע עד כמה מוסר הנביאים היה באמת כל כך אנטי ממסדי כמו שאוהבים להציג אותו כיום, אבל בכל אופן זה פחות עקרוני כאן כי מה שבאמת חשוב זה כיצד התקיימה היהדות באלפיים השנים האחרונות ולא בתקופת התנ"ך הקדומה.

        כמובן שזה בעייתי כשאנשים דתיים מקפידים על קלה כחמורה בכל מה שנוגע למצוות בין אדם למקום ומזלזלים במצוות שבין אדם לחברו (אם נשתמש בטרמינולוגיה הדתית…). זה משהו שגם הדתיים מודעים אליו, אבל השאלה אם אנחנו בוחנים את זה מנקודת מבט דתית או מנקודת מבט חילונית?

        כלומר האם השאלה פה היא האם אנשים דתיים צריכים להקפיד יותר על מצוות מוסריות (ועל זה ברור שהתשובה היא כן), או שאשלה היא האם לתרבות החילונית יש מה ללמוד מבחינת ערכים מוסריים שנמצאים בדת?

        מנקודת מבט חילונית הנקודה הבעייתית בביסוס ערכים מוסריים על הדת היא כאמור הסלקטיביות באימוץ ערכים שתואמים להשקפת העולם המוסרית המערבית שלי, ודחייה מוחלטת של ערכים שמנוגדים אליה. יוצא שבעצם מדובר על אסמכתא בעלמא כשבאורח פלא כל מה שתואם כבר מראש להשקפה המוסרית שלי נמצא בתנ"ך בתלמוד…

        הערך המוסף היחיד שאני יכול למצוא בכך הוא הביסוס הפילוסופי של המוסר על מציאות האלוהים, אבל כמובן שזאת הנחת יסוד שצריך לקבל מראש כדי לבסס עליה מערכת מוסרית.

        אהבתי

        1. הסלקטיביות הזאת לא מאפיינת חילוניות, אלא היתה כבר מאז ימי חז"ל. אחרת הרי עין תחת עין היה נשאר בפירושו המילולי. לכן אין לחשוש, אלא להפך, להבין שכדי שהיהדות תמשיך להיות חיה ורלוונטית העניין הזה הוא מן ההכרח.

          אהבתי

  6. אלי

    הנקודה שאתה מעלה היא מהותית – האם ישנה אפשרות להגדיר עצמי כ"דתי" בלב או אפי' כמקיים חלק מן המצוות.

    או שניתן לומר שאם אינך מקיים את המצוות כלשונן – אינך יכול להחשב כדתי.

    לכאורה בהגדרה – דתי – אדם מאמין באלוקים ומאמין שאלוקים נתן ספר חוקים לקיום הדת.

    או שדתי – זהו פולקלור של עם שגם יש לו אי אלו מצוות

    אהבתי

    1. אני לא מדבר על "דתי" באופן כללי, אלא על "יהודי דתי" באופן ספציפי. ברור שאפשר להיות דתי בלי לקיים מצוות כמו שהרבה (רוב בעצם) הדתות לא מחייבות זאת כלל, אבל אם מדברים על "ערכי היהדות" זה נראה לי קצת מיותר להסתמך על הדת ולשאוב ממנה באופן מאוד סלקטיבי רק את מה שתואם לערכים המוסריים שלנו שממילא מושפעים בעיקר מהתרבות המערבית המודרנית ולא דווקא מדת זו או אחרת.

      אהבתי

  7. מהם ה"ערכים" אותם תציב היהדות כדי להיות "מגדלור מוסרי"?

    אם מדובר על דברים הזהים למערכת הערכים השולטת היום בתרבות המערבית, או מהווים הקצנה שלהם ("לא רק זכויות שוות להומוסקסואלים, אלא הם יעלו ראשונים לתורה ויתכבדו גם בפתיחת הארון") – יהיה זה רק חיקוי מגוחך של התרבות השלטת ובסופו של דבר אנשים ירגישו בצדק שהחיקוי מיותר כשיש להם את המקור.

    אם לעומת זאת היהדות תציג "ערכים" שאינם קומפטביליים עם ערכי התרבות השלטת – וזה הרי מה שהגרסה האורתודוכסית שלה עושה היום – הרי שאתה תפסול אותם כבזיון אנטי מוסרי מחליא, שהרי מהו "מוסרי" נקבע מחוץ ליהדות.

    לכן הדילמה שאתה מציב בפני "היהדות" – הרבנים האורתודוכסים או מי שזה לא יהיה – היא פשוט איך לסגור את הבסטה בצורה המהירה ביותר. אתה לא באמת חושב על עולם שבו יש ליהדות משהו לא טריביאלי לתרום, וכדאי להגיד זאת ישירות במקום להציג לנידון למוות חלופות שבסופו של דבר מובילות לאותה תוצאה.

    אהבתי

    1. תוהה,
      אתה מעלה שאלות רציניות וחשובות. ודאי שאימוץ אפריורי של כל ערך שמקובל בתרבות המערבית הוא "סגירת הבאסטה" של היהדות כדבריך. לכן צריך לחשוב על הדברים ולשקול אותם. אבל כן, יהיו ערכים שיאומצו. בעיקר כאלה שניכר שהם שותפים לרוב היהודים כיום, כולל רוב הרבנים. בעיקר גם כאלה שהעובדות האמפיריות הפשוטות מורות שהיהדות לא ניצבת במקום הנכון. העניין ההומוסקסואלי הוא דוגמא טובה.

      אבל הרי לא על זה דיברתי כלל ברשימה, אלא על מוסר הנביאים. האם הוא לא יהודי?

      אהבתי

      1. כשאתה מדבר על מוסר הנביאים,
        אין כוונתך לצו של שמואל הנביא
        לשאול על השמדת עמלק וגם לא
        למאבקם של עזרא ונחמיה על שמירת השבת
        וגירוש הנשים הנכריות.
        אתה – לדעתי – בורר מתוך
        ספרי הנביאים את אותו חלק
        שעומד בהתאמה עם מערכת ערכים
        שונה.

        נקודה שניה היא שאין היום ויכוח
        ציבורי אמיתי על מה שאתה
        קורא מוסר הנביאים. אנשים פרטיים
        אולי חושבים שצריך לעשוק דלים
        ולרצוץ אביונים אבל זה לא דבר שניתן
        לרוץ עמו בבחירות. אתה כמובן רוצה
        להציב תחת הדלים של ישעיהו את
        הפלסטינים או העובדים הזרים
        או מקבלי שכר המינימום, אבל עליך
        להיות מספיק ישר על מנת להבין
        שלחולקים עליך יש תפיסה אחרת
        של המציאות ולא של המוסר.

        אהבתי

        1. תוהה,
          האם אתה מכחיש שיש קו עקבי של נביאים רבים שהולך כנגד תפיסת עבודת ה' כמצוות אנשים מלומדה (ורק בין אדם למקום) ובעד עבודת ה' כעשיית חסד וחיי יושר? אני חושב שדי קל להבחין בקו כזה. אז ברור שהם מצווים גם על דברים אחרים, אבל צריך להתאמץ מאוד כדי לא להבחין בכיוון הכללי של דבריהם.

          וזה שאין היום ויכוח ציבורי זה משהו אחד, אבל אני קראתי לאימוץ אקטיבי של הקו הזה על ידי רבנים. להפסיק לקשקש כל היום על כשרות וטהרה, ולהתחיל לצעוק ולזעוק על עושק ועוני. אני חושב שאלו לפחות לא פחות חשובים. מה דעתך?

          ושוב, כתבתי גם ברשימה: לא מדובר רק במוסר הנביאים. גם אצל חז"ל ניתן למצוא מטא-הלכה שאמורה להנחות את ההלכה כולה. פסיקה כמו "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה" משום מה לא נשמע במחוזותינו ולא משמש כדי לבטל הלכות שמבזות את הבריות. למה?

          "עליך להיות מספיק ישר על מנת להבין שלחולקים עליך יש תפיסה אחרת של המציאות ולא של המוסר" – יפה אמרת. זה כמובן מאוד נכון. ולו רק חלקים בימין, כמו "אם תרצו" למשל, היו זוכרים זאת.

          אהבתי

  8. קודם כל, לא הספקתי להגיד לך – אז מברוק על האכסנייה החדשה והנאה.

    אני חושבת שאתה מבלבל בין "יהדות" ל"יהדות במדינת ישראל" ולא מחדד מספיק את האלמנט ה"אוניברסלי" שבהגדרה שלך של "מגדלור מוסרי".

    נתחיל מן הנושא הראשון והפשוט יותר – יהדות צפון אמריקה הרבה יותר אקטיביסטית מהממסד במדינת ישראל לטובת נושאים שהיית יכול להגדיר אותם כ"אוניברסליים" כמו למשל הטבח בדארפור. גם בתוך האורתודוקסיה בצפון אמריקה יש שיח מגוון של דעות בנושאים שקשורים ליחס ל"אחר", לשאלות של צדק חברתי, וכו'. בישראל, היהדות האורתודוקסית, בעיקר בגירסה החרדית שלה, משועבדת לנושאים מסוימים שהיית יכול להגדיר אותם כ"פרטיקולריים".

    מעבר לכך, אתה כמובן מחפש להכפיף עקרונות שנדמים בפניך כ"אוניברסליים" במוסריותם על הדת. לדתות, כמו למשחקי דרבי, חוקים משלהן. בעיני החרדים המפגינים בבית החולים "ברליזי" או הרבנים של נערי ונערות הגבעות, אין מוסרי וחשוב יותר מאשר המאבק שלהם. המאבק של החרדים אחרי הכל נוגע בדברים שהם נצחיים יותר מאשר הכאן והעכשיו – קדושת הקברים של יהודים ומניעת טומאה. המאבק של נערי הגבעות נוגע למה שהם רואים כשימור הזכות המוסרית והחשובה של כל יהודי להתיישב בכל מקום בארץ ישראל. והמאבק נגד הפלות ונגד שימוש בתאי גזע בא מאותו מקום – גם אם הנאראטיב נשמע לך יותר אוניברסלי, בסופו של דבר מדובר בשיח נוצרי (אנחנו פשוט התרגלנו שתחת ההגמוניה של הנצרות, הנוצרי = האוניברסלי). הנוצרים האדוקים שדואגים בנושא ההפלות או תאי הגזע ודואגים גם שאני – בתור יהודיה – לא אפיל, עושים זאת גם מכיוון שהם מעוניינים שה"נשמה" שלי תהייה נשמה שיהיה ניתן להחזיר אותה בתשובה (קרי, לנצר אותה).

    אהבתי

    1. תמר,
      תודה על ההערה בקשר ליהדות ארה"ב. את צודקת.

      אבל אני לא מסכים בקשר לעניין השני. גם הסיינטולוגים נאבקים על כל מני דברים וזה לא הופך אותם לפחות כיתתיים. כך בדיוק החרדים היום. זה שהרבה מהערכים האוניברסלים הגיעו לתודעה דרך הנצרות זה נכון, אבל לא די בזה כדי לפסול אותם לדעתי. מה עוד שכיום כולנו הפנמנו אותם. ומה עוד שהם הגיעו לנצרות גם מתוך היהדות.

      אהבתי

  9. תומר, לצורך דיוננו, על מה אתה מדבר כשאתה מדבר על "היהדות"?
    זה לא שאני חולק עליך, להיפך. אבל המשגה ביקורתית של תחום הדיון, יכולה אולי להאיר קצת יותר את הנושא.

    אהבתי

  10. בהקשר הזה, (ובעצם גם בלי קשר…)
    מה אתה חושב על זה:

    http://yerushalom.com

    עושה רושם שמדובר בתנועה רוחנית אמיתית ולא בתרגיל תקשורתי-פוליטי ….

    אהבתי

    1. גלבוע,
      אני לא מכיר מספיק, וכמובן יש לברך על כל יוזמה של התקרבות, אבל אני תמיד דואג במקרים כאלה שניסיון לוותר על טיפול שורש של הבעיה הוא אשלייה, ואולי אפילו סוג של התנשאות.

      אהבתי

  11. פינגבאק: דוס 2.0
  12. תמיד מצחיק אותי לקרוא אנשים חילונים כותבים על דת, הם מפססים את העיקר, המטרה היא עבודת השם ואידך זיל גמור.

    אהבתי

    1. אז אתה אומר שכשאשר הושע אומר בשם ה' שהאל רוצה חסד ולא זבח הוא לא מבין שהאל בעצם כן רוצה זבח ולא חסד?

      אהבתי

  13. גם עשיית צדקה היא עבודת השם אבל התפיסה רואה את האל במרכז לא האדם. האדם נוצר כדי לעבוד את האל (ראה ספר איוב)

    אהבתי

    1. בועז,
      הרי זה בדיוק מה שאני חושב: שצדקה וחסד הן עבודת ה'. ולכן אני שואל: למה שנאחנו שומעים כל הזמן מהרבנים רק איך לשמור כשרות ואיך לשמור "צניעות" ולא איך לבנות חברה צודקת ואיך להתייחס בצורה מוסרית לזולת?

      אהבתי

      1. תומר אתה מפספס את כל הפואנטה, אתה חושב שצדקה וחסד הן עבודת ה' כי הן מסתדרות עם הצו הקטגורי של קאנט. עבור היהודי המאמין, קיום הצו האלוקי (גם הקרבת בנך) הוא יעודו של האדם בעולם.

        לגבי מה שאתה שומע מהרבנים, אם מקור האינפורמציה שלך היא העתונות אז אכן כן כל מה שמעניין אותה זה פיקנטריה, אבל אילו חיפשת ביושר היה מתגלה תמונה שונה במקצת.

        עבור היהודי המאמין השאלה אינה איך לבנות חברה צודקת אלא איך לעבוד את השם, השאר יבוא ממילא.

        אהבתי

        1. בועז, מי סיפר לך שאני קאנטיאני? ממש לא.
          ומצטער, אני יודע, ולא מהעיתונות, שהרבה יותר מטריד את מרבית הרבנים מה אורך החצאית של מישהי מאשר כיצד אותה מישהי מתייחסת לזולתה. תהייה ישר ותאמר לי אם אני צודק או לא.

          אהבתי

          1. תומר

            סלח לי על העלילה הקנטיאנית שהעללתי עליך. לגבי הסיפא של דבריך היהדות האורתודוקסית מגוונת ביותר והכללה לגבי מה מטריד את מרבית הרבנים ללא מחקר אמפירי (שלעניות דעתי מעולם לא בוצע) איננה רצינית.
            לגבי צניעות, ההערה שלך מחזקת את טענתי, עבור המאמין צניעות היא מרכיב חשוב בעבודת השם (ראה ספר מסילת ישרים לרמח"ל )

            אהבתי

  14. האופן מוזר קראתי אצלך בפייסבוק ציטוט של הרב אשלג (גם הגבתי שם) ואז הגעתי למה שכתבת כאן, שמתאים לו ציטוט אחר לגמרי של אותו הרב שמצאתי במקרה היכן שמצאתי את המקור לציטוט הראשון:

    "שקר בפי אלו שאומרים, שהאידיאליזם טבע הוא באדם, או תולדה בחינוך, אלא שהוא תולדה ישרה מהדת, שכל זמן שהדת לא נתפשט בעולם, בשיעור גדול, היה כל העולם ברברים בלי שמץ מוסר כליות. אלא אחר שנתפשטו עובדי אלקים, נעשו זרים הכופרים אנשים אידיאליסטים. באופן שהאידיאליסטים הוא רק מקיום מצוות אבותיו אלא מצווה יתומה, דהיינו בלי מצווה.
    ומה יהיה אם הדת יתבטל לגמרי מן העולם? אז יתהפכו כל הממשלות להיטלירים ששום דבר לא יעכב על דרכם, מלהוסיף טובת עמם בלי שיעור. כי גם היום הממשלות אינן יודעות סנטימנטים, עכ"ז יש למעשיהם גבול בין הדומם ובין האידיאליסטים שבמדינה, וכשיתבטל הדת, לא קשה יהיה למושלים לעקור את האידיאליסטים הנשארים, כמו שלא היה קשה להיטלר לסטלין.
    וההפרש בין דתיים לאידיאליסטים, כי האידיאליסט אין בסיס למעשיו, כי לא יוכל לשכנע למישהוא למה הוא מבכר הצדק ומי מחייב כך, אולי אינו אלא חולשת לב כדבר ניטשה. אין לו שום מילה של טעם בפיו, ולפיכך גברו עליהם סטלין והיטלר. אבל הדתי יענה בעזות כי מצוות אלוקים הוא, וימסור נפשו עליו כך."

    אהבתי

  15. כמו שליבוביץ' אמר, להיות דתי זה לקבל על עצמך מחוייבות לקיום מצוות ותו לא. אני זוכרת אותו מכריז בקול ובכעס באחת מן ההרצאות שלו שלמוסר אין שום קשר לדת. כשהוא כתב על קיבייה הוא כתב כאדם מוסרי ולא כיהודי דתי.
    השאלה איך לקיים מחוייבות לדת היהודית כשכמעט ולא ניתן למצוא (ואולי בכלל לא) מנהיג יהודי דתי בארץ שיש לו במקביל גם קול מוסרי, היא בעצם שאלה חברתית ולא דתית, כלומר, האם ניתן למצוא קהילה [דתית] שהיייתי רוצה להשתייך אליה כשמרבית חברי המועדון הדתי מזלזלים במוסר ומכנים אותו בהתנשאות "מוסר מערבי" (וידועה אמירתו של עקיבא ארנסט סימון בנושא).
    לכן, כדאי לחפש את המגדלור המוסרי היכן שהוא נמצא, ולהתנחם בקהילה הווירטואלית של בלוגים (עידן לנדו, יוסי גורביץ', אייל ניב ואחרים).
    עידן, מהעובדה שאתה נמנה על קוראי הבלוג של תומר אני מסיקה שלעניין הדתי יש משיכה מסויימת עבורך.

    אהבתי

    1. רחל,
      לא הייתי מקבל מלייבוביץ שיעורים ביהדות או בדת בכלל. ללייבוביץ היו דעות מאוד נחרצות ומנוסחות היטב, אבל פעמים רבות רחוקות מהעובדות הפשוטות, ובטח מדעותיהם של 99% מהיהודים האחרים.

      לעניינינו: האם את לא חושבת שהנביאים שדרשו "עשות משפט ואהבת חסד" דיברו על מוסר?

      אהבתי

      1. נראה לי שאכן דיברו על מוסר, אבל לא כ"יהודים דתיים", אלא כבני אדם מוסריים. המוסר אינו נחלת דת כזו או אחרת, ובכלל לא נחלת הדת. יש לדת היהודית פנים מוסריים ולא מוסריים בעליל.
        באשר ללייבוביץ', בעיני הוא היה בדיוק נביא כזה ולכן הוא כל כך חסר לנו. בכל רגע נתון אעדיף את הדת שלו ואת המוסר שלו על כל התחליפים שהמציאות הישראלית מספקת לנו מיד יום ביומו.

        אהבתי

        1. המוסר של ליבוביץ', לפחות זה המעשי, כלל חוסר יכולת מוחלט להקשיב לדברי אחרים- גם כאשר אלו הסכימו איתו…

          אהבתי

          1. רחל,

            זה לא הוגן כלפי ליבוביץ' לטעון ש"הוא כתב כאדם מוסרי ולא כאדם דתי". אי אפשר להתעלם מההקשר הדתי שבו חי כשבוחנים את עמדותיו המוסריות. ייתכן שדעותיו המוסריות היו קשורות פשוט לחלק האנושי שבו, אבל צריך להגיד שהיה מדובר באדם שחי באורח דתי וניסה להתנהל בצורה מוסרית על פי תפיסת עולמו. אי אפשר לנתק אחד מהשני כשמתייחסים לאדם, אלא אפשר לנסות לעשות את זה בקשר לגופו של העניין.

            מה שזה אומר זה שישנם אנשים מוסריים, תפיסה של מוסריות, ומוסר עצמו – גם אצל הדת וגם במה שאינו דת (חילוניות, אתאיסטיות וכו'). בדיוק כמו שהאמונה היא לא בכיס של הדת – גם אתאיסטים מאמינים בערכים מסויימים בכל מאודם ושואפים לאידיאל.

            כדאי דווקא לגשת לסוגיה הזו מהמקום ההופכי – המקום של אי-מוסריות. בואי לא נשכח שבמאה ה-20, כנראה המאה הכי לא דתית (בצורה מופגנת על כל פנים) בהיסטוריה, נהרגו יותר בני אדם מאשר בכל המאות שקדמו לה. קמה המכונה הרצחנית ביותר בהיסטוריה שלידה מסעות הצלב נראים כמו טיול קצר בגיא ההריגה.

            יש אנשי דת שבשם המוסר שלהם יכולים לצאת למסעות הרג אדירים, ויש אנשים שאינם דתיים שיכולים להרוג בצורה "רגילה", רציונלית אפילו, ובהתאם לסך כללים אבסולוטי שניסחו לעצמם.

            אהבתי

  16. עוד אנקדוטה,

    רצה עכשיו ביס סדרה על הנרי השמיני ושושלתו. בסדרה הזו מתוארת דמותו של תומאס מור – פילוסוף ומשפטן בשירות הכנסייה. אם דמותו נאמנה למקור, מעניין לראות איך מצד אחד הוא אומר משפט כמו: הוא נגד מלחמה בתור הומניסט כי הוא מוצא שזה ברברי וחייתי, ומצד שני אין לו שום בעיה לפקד על שריפת בני אדם שמעדיפים את גרסת הנצרות של מרטין לותר.

    איך אצל אחד כזה ההומניות הפכה לעניין "תרבותי", ואילו תפיסתו הדתית הביאה אותו לעימות בלתי-מתפשר וטוטאלי. מבחינת חסידי ההפרדה בין חיים דתיים למוסריים, אפשר לראות איך דווקא ההפרדה הזו פגעה בערכים שבשמם הוא התיימר לדבר, ואף פגעה באינטרס הדתי שבשמו עשה מעשים לא-אנושיים בעליל.

    לכן ניתן לראות שאי-מוסריות זה אי-מוסריות – לכשעצמה (כעניין תוצאתי), בעוד שמוסריות זה כבר דבר שנתון להרבה מאוד הבדלים ומופעים – גם בדת וגם במה שלא דת.

    אני טוען שאם יש משהו שהדת יכולה לתרום לו מאוד – מבחינה קולקטיביסטית (וכמוסד), זה אתיקה, להבדיל ממוסר. לתרום לכך שיותר אנשים לא יהיו לא-מוסריים ותהיה יותר הימנעות מעשיית רע לאחר והימנעות מנבזיות, דבר שהחברה הישראלית הנבזית עד מאוד משוועת לו.

    במובן הזה, תומר, אני מחזק את ידך.

    אהבתי

  17. תומר- נזכרתי עכשיו בבפוסט אחר שכתבת- שבו הדגשת את ההבדל שבין המוסר האידאלסטי שמובע בברית החדשה למוסר הפרגמטי שמובע בתלמוד.

    אולי זה קשור לענייננו.
    אולי בעוד שהמוסר הפאוליאני מטיף לאהבת האויב, לגמילות חסד בלתי מתפשרת עד כדי ששנינו נמות אבל לא אפקיר חבר וכו'

    המוסר התלמודי-הפרגמטי יעדיף להכות בחזרה באויב ולא לגמול חסד כשזה עתיד לפגוע בי ולסכן אותי, למרות שזה פחות פופולארי ונשמע פחות אסתטי ואצילי.

    אני כמובן רומז לעמדה פרגמטית בשתי סוגיות שעלו פה בתגובות כאילו יש בהן רק עמדה מוסרית אחת- העמדה האצילית-אידאלסטית :
    היחס למהגרי עבודה וילדיהם (גמילות חסד שעלולה לפגוע בנו) והיחס לערבים הפלסטינאים (היחס לאויב). בסוגיות הללו זה מאד אסתטי ונשגב להזדהות עם הכאב שלהם ולראות את הצד השני ומאד אגואיסטי-פרגמטי-מטריאלסטי לחשוב על האינטרסים של מדינת ישראל.

    אולי זה יכול להסביר עמדות בסוגיות הללו שמקובלות בציבור הדתי ומגונות בקרב בעלי העמדות הליברליות כבלתי מוסריות, כולל בבלוג הזה.

    אהבתי

    1. גלבוע, תודה על המילים, אבל אני רוצה להדגיש: לדעתי יש חוסר בכל שיח מוסרי שנובע ממקורות היהדות. אני מתכוון לזה שההלכה, או התרבות היהודית בכלל, לא משמשות כמקור מוסרי לרוב רובם של היהודים האורתודוקסים (קל וחומר לחילונים וכו'). שוב: אתה שומע הרבה הרבה הרבה יותר על איך נשים צריכיות להתלבש מאשר איך נשים צריכות לנהוג עם זולתן, עניי עירן, איביהן וכו'. פשוט לא ושמעים את זה.

      אהבתי

  18. אגב, בלי שום קשר לתגובה הקודמת שכתבתי-

    למי שמתלונן על הקטנוניות של השיח הדתי בישראל

    מאמר של ליברל מצרי שמתלונן על התנועות האיסלאמיות בארצו

    'צרת רבים חצי נחמה':

    http://zavita.co.il/archives/509

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s