פגאנים תהיו כי פגאן אני

עבודת המולך - molech (1884) by Charles Foster אמונות פגאניות הן חלק מהניו-אייג' כבר כמה עשורים, אבל מהוות בו בן חריג. למעשה, יש הגורסים שהניו-אייג' והאמונות החדשות באלים הישנים מהווים שתי תנועות תרבותיות נפרדות, שהרי הניו-אייג', כשמו, פניו אל העתיד ואל השחר הקוסמי העולה, ואילו הפגאנים פניהם אל העבר, והשחר עבורם הוא ישות שדורשת פולחן, ולא הכרזה על אוטופיה קרובה. כי בשונה מהניו-אייג'יסטים בתפיסת הפגאנים שום דבר טוב במיוחד לא עומד להתרחש בעתיד (יוצאי דופן: מאמיני 2012 בעלי נטיות בנות-מאיה), אנחנו לא מתקדמים לעבר "עידן חדש" וממילא הזמן הוא מחזורי.

אני חושב שקל לראות שהפגאניות החדשה היא שילוב של כמה דברים שונים: רצון לחזור אל הטבע; רצון לחזור את זמנים פשוטים יותר; נטיות פמיניסטיות וריחוק מהדגם הדתי של האל כפטריארך כעוס; מאיסה כללית בדתות המונותאיסטיות על ההיסטוריה שלהן וההווה שלהן; מאיסה כללית ברעיון הטרנסצנדנציה על הקריאה שלו לקידמה (מוסרית, טכנולוגית); ורצון כללי להנות מהגוף, ממין, מהחושים (מודגש במיוחד בקרב נוצרים לשעבר).

כל זה טוב ויפה – כלומר, יש לזה מקום נאה לדעתי בתוך המגוון הססגוני של הניו-אייג', ויש לקולות האלה זכות וצורך להישמע בתרבות האנושית. אולם מאמר שפורסם ב"הארץ" לפני כמה ימים על התופעה הותיר בפי טעם חמוץ של גדי בחלב אמו. הנה מספר ציטוטים:

אחרי הנצרות על כל גווניה, היהדות, האיסלאם, הבודהיזם והדת הסיקית, משטרת בריטניה מכירה כעת גם בזכותם של השוטרים הפגאנים המשרתים בשורותיה לחגוג את חגיהם. משרד הפנים הבריטי מסר כי שוטרים פגאנים יוכלו ליהנות מיום חופש בימי החג שלהם […]

שמונת החגים העיקריים של הפגאנים הם: סווין (31 באוקטובר), חג תחילת החורף; אימבולק, חג הכבשים המניקות (2 בפברואר); בלטיין, פולחן לאל השמש (30 באפריל ו-1 במאי); לאמאס, חגיגות הקציר (31 ביולי); יול, היפוך החורף (21 בדצמבר); אוסטרה, השוויון האביבי (21 במארס); ליתה, היפוך הקיץ (21 ביוני) ומאבון, השוויון הסתווי (21 בפסטמבר). […]

הפגאניות כוללת למעשה מספר רב של דתות קדומות מאזורים שונים בעולם, שחלקן זוכות לפרשנות מודרנית. שוטרים המבקשים לממש את אמונתם הפגאנית – בהם דרואידים, מכשפות ושמאנים – יוכלו לקחת את חופשתם הרשמית במועד שבו חלים חגיהם, וכל אחד מהחגים שלהם יזכה לאותו מעמד שלו זוכים חגי שלוש הדתות המונותיאיסטיות – כמו חג המולד, הרמדאן או פסח. השוטרים גם יוכלו מעתה להישבע בדתם בבית המשפט, וכשיישבעו לומר את האמת הם יוכלו להישבע ב"כל מה שקדוש בעיניהם".

אז יופי, אפשר לחגוג את חג הכבשים המניקות ואפשר לסגוד לשמש, שתי פעילויות ששכרן ודאי בצידן, אבל עוקצו של זנב השדון המשולש טמון לדעתי במשפט האחרון: האם אכן טוב שכל אחד ישבע ב"מה שקדוש בעיניו"?

ברמה העקרונית, ודאי שטוב. לאנשים שונים קדושים דברים שונים, ויהיה זה די מגוחך אם פגאני ישבע, נאמר, בספר התנ"ך, כמו שיהודי ודאי לא ירצה להעיד תחת שבועה בישו. ובכל זאת, בהנחה שאנחנו רוצים ששבועה בבית משפט תאמר משהו, כלומר שתהיה לה משמעות אמיתית, שתרעיד איזה נים נסתר בלבו של הנשבע, האם אכן רעיון טוב הוא לאפשר לכל תמהוני ניו-אייג'י להישבע ב"מה שקדוש בשבילו"? האם אכן המילה קדושה כלל תקפה במקרה של אותם פגאנים?

אני כמובן לא טוען שלא תיתכן קדושה בחפצים (כל אדם רגיש שהיה בכותל יכול לראות שכן) או בטבע (כל אדם רגיש שהיה בחורש ירוק או בחוף הים יכול לראות שכן), אבל האם קדושה שכזו, גם אם הספיקה להתנחל בלבבות אותם פגאנים כאמת ברורה ויציבה, אכן דומה לקדושה שנגזרת מסמכותו של האל המנותאיסטי?

לפני שאתם מכריזים שאני פנאט מונותאיסטי דכאני, נסו לחשוב: האם הטבע מצווה? האם הכוכבים מציגים בפנינו מערך אתי? האם הביקור בסטונהנג' הוא חוויה של עמידה אל מול סמכות (או של השתתפות באורגיה של אור)? מה שאני טוען הוא שאין האלילים הפגאנים דורשים מהאדם את שדורש האל המונותאיסטי – ואני חושב שגם הפגאנים עצמם יודו בכך: הרי גם משום כך הם מלכתחילה זנחו את האל המונותאיסטי והפכו לפגאנים!

כלומר מתרחשת כאן למעשה הפקעה של המובן הרווח של המילה "קדושה", והצבתה המחודשת במובן שונה. במקום אידיאל שתובע ממני משהו ("קדושים תהיו כי קדוש אני"), אנחנו פוגשים מהות מסויימת שמרגשת אותי. יוצא שבאותה מידה היה אפשר לבקש שאותם אנשים ישבעו ב"כל מה שמגניב אותם". יש אם כן משהו רדוד, משהו מימי, בשבועה הפגאנית בבית המשפט. אישית אני מעדיף שאותם פגאנים לא ישבעו באודין או בתור, בזאוס או בשמש, ופשוט יבטיחו שיאמרו אמת, פשוט יבטיחו לנהוג כבני אדם הגונים.

אלים חדשים לא משכיחים ישנים

ועוד דבר: האם כאשר נשבעים הפגאנים החדשים באודין, בתור, בזאוס או בשמש – האם שבועתם נושאת את אותה עוצמה רגשית שנושאת שבועה של מונותאיסט באלוהיו? לדעתי לא. אכן, לדעתי אפילו אם אותו מונותאיסט הוא חילוני, אפילו אם הוא אתאיסט, הרי שעצם השבועה באותו אל נשכח תניע אצלו משהו פנימי, ותגרום לו לדבוק ביתר שאת באמת. כמה אלפי שנים של אינדוקטרינציה לא נמחקים בכמה מאות של נאורות.

מנגד, מסופקתני אם כמה שנים בודדות של אמונה באודין או בתור הפכו את האלים המכובדים האלה לישויות משמעותיות בחייו של המאמין. אולי כן, אבל הוא צריך להיות באמת אדם יוצא דופן כדי להפנים מהר כל כך מערכת אמונות זרה כל כך.

שלא יהיה ספק, אני מאוד לא בעד השתלטותה של דת אחת על כל המרחב הציבורי, דבר שיהיה בכל כך הרבה מובנים אסון. אבל דווקא משום כך חשוב לעמוד על ההבדלים בין הדתות. ב"שבועת הפגאנים" יש משום התעלמות מוחלטת מההבדלים האלה בין הדתות, דבר שפרדוקסלית מרדד אותן לכדי דת אחת (משעממת).

ואולי דווקא יש מה ללמוד מדתות העבר

האימפריה הרומית היתה ידועה בסובלנותה כלפי מי שלא עיצבן אותה ובאכזריותה הברוטלית כלפי מי שכן. גם כלפי דתות אחרות היו הרומאים על פי רוב טולרנטים, ואף את היהודים סבלו 90% מהזמן (תודו שזה מרשים). לעומת זאת אל הנוצרים הם התאכזרו כבר מתחילתה של אותה כת משיחית קטנה.

הסיבות לכך רבות. הרומאים, למשל, לא אהבו להט מיותר בעבודת האל. הם סלדו מפנאטיות דתית, דבר שאפיין הן את היהודים והן את הנוצרים דאז. למעשה, ההבדל בין דתיות כשרה (religio) לדתיות סוררת (superstitio) היה לדעת הרומאים שהראשונה היא מדודה ברגשותיה ובמעשיה, ואילו השנייה מלאה בהתלהבות ו/או אדיקות מוגזמת.

למה אם כן בכל זאת היו הרומאים לרוב סובלניים כלפי היהודים ואילו את הנוצרים נתנו לאריות הגלדיאטורום? ובכן, הרומאים כיבדו מסורות עתיקות, והסתייגו מדתות חדשות. העולם ההלניסטי ידע לכבד זקנה. למעשה ניתן לומר שהתרבות הרומית השורשית היתה שמרנית למדי. ואמונות חדשות, לא רק שהיו מפוקפקות, אלא עבור הרומאים נחשבו גם לחוצפה כלפי שמיא (וכמובן, לסכנה פוליטית).

הנה למשל כמה מילים שההיסטוריונים המכובדים שכתבו את הספר Religions of Rome* מכנים אותם "הצהרה קלאסית של החשיבות במדיניות דתית מרכזית" ברומא, אותם ניתן לקרוא אצל ההיסטוריון Cassius Dio (המאה ה-3 לספירה):

לא רק שעליך לעבוד את האלוהי בכל מקום ובכל דרך על פי מסורת האבות ולהכריח את כל השאר לעשות כן, אלא עליך גם לדחות ולהעניש את אלה שעורכים חידוש זר בפולחן, ולא רק למען האלים (שכן כל אחד המתעב אותם לא יכבד אף אחד אחר), אלא גם בגלל שאנשים כאלה שיציגו אלים חדשים ישכנעו רבים לשנות את דרכיהם, ויובילו לקונספירציות, מרידות וסכסוכים, שהם לא מתאימים לממלכה.

הבעיה באלים החדשים היא לא שהם מזוייפים (כלומר לא קיימים), אלא שהם מערערים על הלכידות החברתית. ובכן, האם יש ספק שכאשר כל אחד נשבע בבית המשפט במה שבא לו הלכידות החברתית אינה מה שהיתה פעם? אז כמובן, לא נכריח אנשים להאמין במשהו או להאמין בכלל, אבל האם לא ראוי שהמדינה המודרנית גם תשים איזשהו סייג לפני הכנסתן של אמונות חדשות למסגרת החוקית (נתינת ימי חופשה לחגיהן וכו')? האם לא ראוי לדרוש, כמו הרומאים, איזושהי תקופה של הבשלה, שלא לומר פשוט – פז"מ? האם כל שטות שמן דהו משועמם ממציא לעצמו במקלחת אמורה לקבל תשובה מצד המחוקק וסובלנות אוטומטית מצד הציבור? בחיית. במקרה זה כדאי ללמוד משהו מהרומאים. ואם כבר, אפשר גם להכיר בכך שהם צדקו בדחייתם את הפנאטיות כדת מזויפת.

צלמית בעל נספח: מה רע בבעל-פעור?

את אלוהים אתה לא בוחר – הוא בוחר אותך. אבל ברגע שיש יותר מאל אחד יש כבר תחרות, כוחות שוק. אז איך בוחרים אלילים? למה את זה כן ואת ההיא לא? בעבר זה היה פשוט: היה אליל לכל מקום, אליל לכל תפקיד. אבל מה היום? איך פגאני הגון אמור להחליט?

ובכן, מסתבר שכמו בתחומים רבים אחרים, פגאנים מקומיים אוהבים תוצרת חוץ. דווקא אל פנתיאונים קלטיים ונורדים מכוונים הפגאנים הישראלים את יראת השמיים שלהם, ובעל ואשרה, כמוש ודגון, מורדוך וענת נותרים בדד. למה? מה רע בהם? אי הצדק זועק לשמיים, ואין עונה. כתבה מלפני זמן מה ובה גם ראיון עם רינת קורבט, חוקרת של העניין. (עדכון 16.6: הנה עוד ראיון עם קורבט, והפעם גם עם שני פגאנים מקומיים, וכאן אפשר למצוא ראיון עם קורבט באודיו – המראיינת היא ד"ר מריאנה רוח מדבר, חוקרת ניו-אייג' ישראלית.)

* Mary Beard, John North, Simon Price, Cambridge University Press, 1998

38 תגובות

  1. העיקר, מבחינת הרומאים, היה ה-mos maiorum, "מנהג האבות" המקומי. הם היו שמרנים לעילא: עיקר החשדנות שלהם היתה כלפי "דברים חדשים", מונח שמשמעו גם מהפכה או הפיכה פוליטית. מצד שני, הם היו סובלניים מאד כלפי mos maiorum: פלוטארכוס מתעד שכאשר התגלתה הקרבת אדם בגאליה, במאה הראשונה לספירה, הרשויות הרומאיות פתחו בחקירה – והפסיקו אותה כאשר הוסבר להם שמדובר ב-mos maiorum.

    אהבתי

  2. גם אני קראתי את הכתבה שהיתה הזויה ברמות בגלל הזיווג בין שוטרים שהם הכי נציגי הממסד והריבוע וחג הכבשים המניקות והתמונה ששווה אלף מילים. ועם זאת תומר, אין בנשמתך קמצוץ פגאניות ובלי זה נראה לי שקצת קשה להיכנס לנעליהם…

    אהבתי

  3. מרית! אני מוחה בתוקף! אין בנשמתי פגאניות?!?!? אני לא מבין מאיפה קיבלת את רעיון העיוועים הזה. האם לא קראת את הפוסטים ששלחתי מהודו?

    אבל זה גם לא משנה, כי אני מדבר על משהו עקרוני, שגם הפגאנים יסכימו אליו: האל המונותאיסטי מצווה, העננים לא.

    אהבתי

  4. מאמר נפלא. תודה.
    אגב, שאלת: "אז איך בוחרים אלילים? למה את זה כן ואת ההיא לא?"
    הפניתי את השאלה אל הישראלי היפה מ"ארץ נהדרת". להלן תשובתו, לאחר עריכה לשונית:
    "מזתומרת? שיזיעו, האלילים האלה, וישכללו את מערך השיווק שלהם. שיציעו, ואז אני יראה מה כדאי לי ויחליט אם לבחור בהם. לא? בינתים אני ישען אחורה ויחכה".

    אהבתי

  5. אגב, מחשבה מרתקת אחרת בנושא ה-mos maiorum היא פרשת ישוע. כשפונטיוס פילאטוס מחליט לצלוב את ישוע, הוא נשען על מסורת ארוכה של כיבוד ה-mos maiorum המקומי.

    אהבתי

  6. יוסי: איך הוא נשען שם על זה, ועל פי איזה מקור?

    ואגב, אל תשכח שמדי פעם קם איזה קיסר שהחליט דווקא בכוח ובכוונה לבזות את מסורת האבות היהודית.

    אהבתי

  7. יתכן שהטבע אינו מצווה, אבל ניתן לראות ולחוות מערך אתי מתוך הטבע… אם הבנתי נכון אתה טוען שמוסריות היא נגזרת של אל מצווה ומעורר יראה ולא אל מגניב ומרגש? התחושה שלי היא שקיימת מוסריות שנובעת מעצמנו ומתוך התנהלותנו בעולם, ושאין צורך באמונה באל (אחד או כמה מונותאיסטי או פגני) כתנאי מקדים והכרחי כדי להיות אדם מוסרי

    אהבתי

    1. קרן,
      אני מסכים שניתן להעולם מוסריות מתוך אלוהות אימננטית. אני שפוט לא חושב שהיא משהו שאפשר להישבע בשמו. לוקחים כאן פרקטיקה המבוססת על קונצפט של ברית, של ציווי, ולא מבינים שאי אפשר להתשמש באותו דבר כאשר אדם לא מאמין בזה אלא באתיקה שנובעת מתוכו.

      אהבתי

  8. לא כל האמונות הפגניות הם בעננים וכוכבים.
    יש אמונות בכוחות ואלים שממש מצווים עליך דברים.
    סתם דוגמא, כל מני סמים טקסיים למיניהם שבסך הכל מאוד מקובלים בעולם. הרבה אנשים שהשתתפו בטקס כזה חוו חוויה של ציווי.
    כאילו האל שבתוך הצמח מצווה עליהם משהו. או איזשהוא כוח אחר 

    אהבתי

    1. אורי,
      האם חווית הציווי היתה בצורה של ציווי אישי, משימה שהאל הטיל על אותו אדם, או בצורה של סט חוקים כלל אנושיים ששכר ועונש בצידם?

      אהבתי

  9. יש עוד נקודה מעניינת לדעתי בסיפור הזה(אני יודע שאולי זה יגרום להרמת גבה, אך אל תמהר לשלול).

    מדינות כמו בריטניה, ואולי בניו אייג' בכלל, לא שמים לב לקשר הקיים בין מערכת אמונות ותפיסות רוחניות/דתיות, לבין מדיניות חברתית.

    אמונות הופכות בסופו של דבר למעצבי ערכים במישור החברתי, ואם אתה רוצה להקים מדינה ליברלית/דמוקרטית/שוויונית/כל דבר אחר, ומערכת חברתית זו מתנערת מזהות רוחנית-אמונית מסוימת, הרי בסופו של דבר אתה מזמין על עצמך ביטול ערכים חברתיים אלה.

    העמדה הזו שאומרת: תבנו אילו מערכות דתיות-רוחניות שתרצו, העיקר שכולם יכבדו את מערכת הערכים החברתית-מדינית הקיימת כאן, זו תרתי דסתרי, וזו כריתת הענף עליו החברה יושבת.
    אני לא מציע רדיפה דתית, אבל אני כן מציע שנשים לב לכך שמערכת חברתית שאיננה קשורה אל מערכת אמונית כלשהיא(כן, אתאיזם זה גם מערכת רוחנית, גם שלילה זה יחס ואמירה), שאיננה יוצרת העדפה חינוכית של מערכת רוחנית כלשהיא, לא תחזיק מעמד.
    התחושה המימית שתיארת שייכת לדעתילא רק אל התחום הדתי, אלא מצביעה על משהו מאוד מימי במערכת החברתית הבריטית.

    אהבתי

    1. אני לא חושב שמה שאתה אומר הוא תמוה בכלל, ואני די מסכים. אני חושב שיש התעלמות גדולה מכך שהחברה הדמוקרטית-ליברלית מושתתת על עקרונות וערכים שנוצרו בין השאר ביהדות ובנצרות, ושביטולם של אלה כמקורות סמכות הוא תהליך בעייתי אם נרצה לשמר את אותן ערכים. הרי כבר ניטשה רמז לזה. אני לא יודע אם אני מסכים ש"שמערכת חברתית שאיננה קשורה אל מערכת אמונית כלשהיא […] שאיננה יוצרת העדפה חינוכית של מערכת רוחנית כלשהיא, לא תחזיק מעמד", אבל זה בהחלט לא בלתי בעייתי כפי שנוהגים לחשוב בימינו. הרי אין כמעט נתינת דין וחשבון למקורם של הערכים שאנחנו לוקחים במובנים מאליהם. והמקור הזה, אם הוא נעלם כשחקן משמעותי במרחב הציבורי, ייתכן שיפסיק להזין את הערכים האלה, ואם הם לא ימצאו מקורות הזנה אחרים, הם בסכנת גביעה ברעב. כל זה לא אומר שבגלל זה צריך לאמץ בצורה עיוורת את היהדות או את הנצרות כמובן.

      אהבתי

  10. דווקא הטבע ממש מצווה. הוא/היא אמנם לא אומרים את זה במילים, אבל המסר מאוד ברור וחזק. צריך ללמוד להקשיב לזה. זו באמת דתיות אחרת – המשחק בין הפאסיביות לאקטיביות שונה מדתות בהן יש ציוויים מילוליים. הבעייה שאני רואה עם השוטרים הפאגאניים וחבריהם זה שהקדושה הזו גם הופכת לכנסייה, כמו דתות אנושיות אחרות; וכמו כל דבר אחר שבני אדם מחליטים "להכניס בו סדר" – הוא נופל קורבן לאגו טריפים של אנשים ומוסדות.

    אהבתי

  11. הפגאניות החדשה אולי שונה במטרותיה מהניו אייג', אבל זאת הבחנה שרלוונטית למיעוט האינטלקטואלי שאתה חלק ממנו. די ברור שהיא מגיעה לרוב מאותו מקום של חיפוש אחר צורות פולחן אותנטיות בסביבה של דתות ממוסדות או אתיאיזם.

    בכלל, מה הטעם בסגידה לאלים של חקלאים ע"י שוטרים ואנשי היי-טק? מה רע בפשוט לסגוד לאלילי הממון, הזמן והפרסום כמו כולם.

    הפגאניות החדשה אינה ממש מטרידה כי היא עניין של כמה תמהוניים (אגב, אחלה צילום), דווקא הפגאניות שאינה מודעת לעצמה הרבה יותר גרועה ממנה.

    אהבתי

      1. דווקא התכוונתי יותר לאלים ה"חילוניים".

        איך שאני תופס את הפגאניות בעולם העתיק, היא הייתה קשורה לחיי האדם. הקשר של האלים לתופעות הטבע נבע מכך שרוב המאמינים עסקו בחקלאות.

        כיום המצב לא השתנה, רק שלא קוראים לזה דת. אולי אף אחד לא מאמין שאלת הפרסום – הטלוויזיה, מצווה עליהם ציוויים שיש להם תוקף מטאפיסי כלשהו. אבל רבים סוגדים לפרסום ואכן עושים מה שהטלוויזיה אומרת להם. הם פשוט לא מודעים לזה.
        במקרה של ממון אפילו המושג הזה מבוסס על שם של אל כנעני.
        וכמובן שיש ריבוי אלים כמו בעולם הפגאני.

        אגב, לא צריך להצטדק, יש אלמנט לא מוסרי בפגאניות, הוא אלמנט השעבוד. לפי היהדות, עבודה זרה מתבטאת בסגידה לאל מסוים, קרי להיבט מסוים בעולם, ומטרת האדם המאמין באל האחד היא לעבוד רק אותו בבחינת עבד ה' הוא לבדו חפשי.

        לגבי קברי הצדיקים ודקדוקי המצוות – זו אינה פגאניות סמויה, היא די ברורה. זו פגאניות מהסוג הישן, כמו זו שהכתבה הביאה. אבל נראה לי שהיא פחות מזיקה מזו הסמויה שאני מדבר עליה, היא בסה"כ מטומטמת, אבל לא מטמטמת.

        אהבתי

  12. אהלן תומר,

    ההתייחסות לציווי אלוהי היא מטפורית מתוקף קצרות הראיה של האדם. להתייחס לעניין הציווי כתכונה של אלוהים, מוציא את האלוהי מהאלוהים.
    לכן זה חסר חשיבות אם אל מסוים "מצווה" ואחר לא. הציווי הוא בראיית האדם את הדברים, לא במהות האל שלא יכול מתוקף היותו אל לצוות או לא.

    אוף… יצא מסובך… אם זה לא ברור אנסה שוב… :)

    אהבתי

    1. חולי,
      אתה מציג כאן את התיאוריה התיאולוגית הפרטית שלך. צריך להכיר בכך שאצל רוב האנושות, ורוב ההיסטוריה האנושית, הדיברות לא נתפסו כמטאפורה. ושהשמש לא ציוותה דבר, לא כמטאפורה ולא כחוק.

      אהבתי

  13. אההה..
    חשבתי שאולי לזה התכוונת…

    אם כך, נקודת המבט היא סוציולוגית. אתה מעניק ערך לחברה שמאמצת אלהים מצווה על פני חברה שבוחרת באלהים לא מצווה. אז נקודת הכובד היא התפיסה של החברה, לא מהות האל.

    או שטעיתי?…

    אהבתי

    1. נראה לי ששוב לא הבנת אותי. אני לאו דווקא מעדיף חברה שמדמיינת את האל שלה מצווה. זה לא העניין. אני רק אומר, שבחברה כמו שלנו, שכבר 3000 שנה עושה את זה, אי אפשר פשוט להחליף את האל מזה המונותאיסטי לזאוס או לשמש כאילו אין הבדל. יש הבדל, ולכן זה מגוחך לומר שכל אחד ישבע "במה שקדוש בעיניו".

      אהבתי

  14. טוב, בתור אדם שרואה את עצמו כבעל משיכה לפגניות (אם כי שונה מזו הקיימת בימינו), לא מסכים איתך כמעט באף נקודה והטיעונים שאתה מעלה אינם ברורים לי בכלל.

    א. פגניזם בימינו היא גישה מורכבת ורב-גונית ולכן קשה לומר עליה שהיא לא מבקשת את העתיד. אמנם אתה צודק לגבי הפסקה השניה – וכאן אני נבדל מלא מעט פגנים, כי אני מתנגד ל"חזרה לטבע" במובנו הקלישאתי – אך אין זה אומר שפגניזם מציב את עצמו בדיכוטומיה עם העתיד.

    ב. כלל לא הבנתי מה מפריע לך אם מישהו ישבע בשם מה שקדוש בעיניו. לא הבנתי אם מה שמפריע לך הוא הישות בשמה נשבעים, או נושא השבועה עצמה. לגבי השבועה, זה אינדבדואלי. יש כאלה ששבועה תניע אצלם משהו, אצל אחרים לא. ולמה החלטת שהבחירה בישויות פגניות היא מתוך "מגניבות"? רק ממשפט זה ניכר הזלזול וחוסר ההבנה שלך פגניזם מהו. ונניח שיש בישות כזו צד מגניב. אז????? חייבים להאמין בישות שהיא מעפנה? זה בכלל לא שיקול. מדוע זה שיקול כשמדובר בדתות מונותאיסטיות? ומדוע לא לפתוח את זה? מדוע להותיר את ולהאמין בצלב, בישו ומריה, זה לא מגוחך? ולמה לעזאזל המדינה צריכה להכנס לי לראש ולהחליט עבורי במה להאמין ובמה לא? למה אמונותי צריכות להתחשב בסדר המדיני? מי הם בכלל?

    ג. "האם כאשר נשבעים הפגאנים החדשים באודין, בתור, בזאוס או בשמש – האם שבועתם נושאת את אותה עוצמה רגשית שנושאת שבועה של מונותאיסט באלוהיו? לדעתי לא." חחחחחחחחחחחח. טוב שקבעת עבורי מהי העוצמה הרגשית כאשר אני נשבע בשם האמונה שלי. אז לדעתי כן. מה תאמר על זה? כיוון שזאת איננה האמונה שלך, קל לך לזלזל.

    ד. יש בארץ עדת מאמינים באלים הכנענים, לידיעתך.

    בקיצור, לך תלמד צניעות והזרה מהן ודע להעריך את מושא המחקר שלך, לפני שאתה כותב עליו פוסט כזה מזלזל ולא מבין.

    אהבתי

  15. כמה נקודות:

    1. מניסיון אישי, הקהילה הפגאנית בארץ בהחלט שמה דגש על האלוהויות המקומיות.

    2. הרעיון של הפז"מ משעשע אותי. פגאניות קיימת אלפי שנים לפני שהיהדות והנצרות חשבו להרים ראש, כך שאם אתה רואה דרישה ב"ותק", לפגאניות אין כל בעיה לעמוד בדרישה זו.

    3. אמונה דתית יכולה להיות גחמה חולפת אצל אדם שמאמין באל מונותאיסטי בדיוק כפי שהיא אצל אדם פגאני. ברם, בדרך כלל, אדם שבוחר בפגאניות הוא רציני יותר ומסור יותר מאשר אדם שנולד לתוך דת מונותאיסטית ולוקח אותה כדבר מובן מאליו. שוב, מניסיוני האישי, פגאנים נוהגים לשאול את עצמם שאלות אתיות ומוסריות קשות, כחלק מהאמונה שלהם וממערכת היחסים שלהם עם הטבע ועם הסובב אותם.

    4. מי שמתכוון לשקר בבית משפט יעשה זאת בין אם הוא נשבע ביהוה, בבעל, בעשתורת או במכונת כביסה. כל האקט של השבועה הוא סמלי, ומהווה תוקף של התחייבות העד כלפי בית המשפט – לא כלפי אלוהים.

    5. יש בעיה מהותית בהבנה של אנשים רבים לגבי "אמונה" פגאנית. אם לצטט את סטרהוק, להגיד שאדם פגאני מאמין באלה הגדולה זה בערך כמו להגיד שאתה מאמין באבנים ובסלעים. האלה, או האלוהות הפגאנית/טבע, זה לא דבר שיש להאמין בו – זה דבר שיש *לחוות* אותו. במילים אחרות, אלוהות אימננטית, בניגוד לאלוהות טרנסנדנטית, היא דבר שאתה חי אותו בכל רגע ורגע, וחוגג אותו בהווייתך, ולא מתייחס אליו כנפרד ממך. זו לא יישות שאתה חייב לה תפילות ודברי שבח ותקיעות שופר. אתה מוזמן כמובן לחגוג עם תקיעות שופר אם אתה רוצה, אבל אז יהיה מדובר באקט סמלי של חגיגת ההתחברות לטבע, לא בחובה כלשהי מתוך יראה ופחד מזעמו הקדוש של הטבע.
    לאור מה שאמרתי עד עתה, נראה לי שהמחויבות של פגאנים כלפי האלוהות שלהם או תפיסתם את "מארג החיים" (Web of life), שהוא האלוהות, אפילו עוד יותר גדולה מזו של מונותאיסטים. הם מחויבים לאלוהות שלהם באותה מידה שהם מחויבים לעצם קיומם. תסכים איתי שאין שבועה חזקה יותר מ"אני נשבע בחיי"? כך שלומר שהשבועה של פגאנים היא בעלת משקל קל יותר מזו של מאמינים מונתיאיסטים, זה דבר שגוי בעיני.

    גילוי נאות – כותבת שורות אלה כתבה תזה לתואר שני בנושא וויקה וכישוף פגאני מודרני.

    אהבתי

    1. כמה תשובות:

      1. אני שמח לשמוע.

      2. הפגאניות כמובן עתיקה מהמונותאיזם, אבל לא הפגאניות הניו-אייג'ת של היום. צריך להיות ברור שהפגאנים היום לוקחים מהפגאניות המקורית את מה שמתאים להם, וממילא הדת שלהם שונה בהרבה בחינות מזו העתיקה. סתם דוגמא: הפגאניות פעם היתה קשורה קשר אמיץ למבנה חברה השבטית, ולעיסוק בחקלאות ובציד. הפגאנים היום לא חיים בשבטים וחייהם אינם תלויים בחקלאות או ציד. זה הבדל כל כך גדול עד שאני לא רואה קשר רציני בין הפגאניות היום לזו של פעם, ולכן יש עניין לדבר על פז"ם.

      3. ראי מה כתבתי על כך תחת "אלים חדשים לא משכיחים ישנים".

      4. אני לא מסכים איתך שיש רק עניין סמלי באקט השבועה. זה יותר מסמל, זו הצהרה פרפורמטיבית, שעושה משהו בעולם. בדיוק כמו ההצהרה "הרי את מקודשת לי וגו'".

      5. "הם מחויבים לאלוהות שלהם באותה מידה שהם מחויבים לעצם קיומם. תסכים איתי שאין שבועה חזקה יותר מ"אני נשבע בחיי"?" – אבל זה לא משה שהם נשבעים. הם לא נשבעים שאם הם ישקרו הם ימותו, אלא נשבעים באלוהות האימננטית, נקודה. תסכימי איתי שאותה אלוהות אימננטית לא מצווה עליהם ציווים מוסריים?

      6. "דמותו של האל המונותאיסטי ממילא שאובה מדמויות של אלים פגאניים" – צר לי, אבל כאן את עושה טעות גדולה. האל המונותאיסטי הוא טראנסצנדנטי ואקסקלוסיבי, שתי תכונות שלא היו קיימות בשום אל פגאני.

      אהבתי

  16. אה, ועוד נקודונת קטנטונת ששכחתי: היות שדמותו של האל המונותאיסטי ממילא שאובה מדמויות של אלים פגאניים, קצת מצחיק אותי לדבר על "להחליף את האל המונותאיסטי בזאוס או באודין". זה בדיוק ההיפך :)

    אהבתי

  17. 2. ניאופגאניזם וניו-אייג' הם שני דברים שונים. הרבה אנשים מבלבלים ביניהם, וחבל. להגיד "הפגאנים של היום לוקחים מהפגאניות את מה שמתאים להם" – זה כמו להגיד שהריאות שלך לוקחות מהאוויר את מה שמתאים להן. ברור שהם לוקחים מה שמתאים להם. בחירה חופשית היא בלב האמונה הפגאנית :) בלי לקחת את מה שמתאים להם, לא היה שום טעם באורח חיים פגאני. נכון שאנחנו לא חיים יותר בשבטים ו(רובנו לפחות) לא חולבים מדי בוקר את העיזים וחורשים את השדות, אבל הטבע לא הלך לשום מקום. הוא עדיין כאן ולכן ה"אלוהות" הפגאנית עדיין כאן ולגיטימית כעת בדיוק כפי שהיתה לפני 6000 או 10000 שנה.

    4 +5. "הרי את מקודשת לי" היא אחת ההצהרות הבעיתיות ביותר, והמבישות ביותר, שיש בקיום שלנו, כיהודים וכבני אדם, אבל זה לדיון אחר (אם תרצה, עיין בפוסט האחרון בבלוג שלי לדיון בנושא זה). אבל לגופו של עניין – אחת האימרות הידועות ביותר בקרב פגאנים היא "את היא האלה, אתה הוא האל". כלומר, האלוהות האימננטית, היא אתה, ולחלופין, אתה מהווה חלק ממנה. ולכן להישבע באלוהות האימננטית הוא אקט שווה-ערך בדיוק לשבועה בחייך. לגבי ציוויים מוסריים: אם אתה מאמין שכל הדברים הקיימים הם חלק מהאלוהות, הרי שיש לך מחויבות לשלמות, לערך ולקדושה של כל אחד מהם. אין ציווי מוסרי גדול מזה. להגיד "אני נשבעת באלה הגדולה", פירושו לומר "אני נשבעת שכל הדברים הקיימים עלי אדמות מקודשים בעיני באותה מידה וחובה עלי שלא לפגוע בהם, כולל דרך אמירת דברי שקר". כנראה שלא נסכים בנקודה הזו, אבל בעיני זה שווה הרבה יותר מלומר "אני נשבעת לא לשקר כי אחרת איש עם זקן לבן שיושב על ענן יבוא וירביץ לי/ישלח אותי לגיהינום, אמא'לה".

    6. האל המונותאיסטי *כיום* הוא טראנסנדנטי ואקסקלוסיבי. בתחילת דרכו, יהוה שלנו היה חלק מפנתיאון. כתובות שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות אפילו ציינו את יהוה שלנו עם בת-זוגו, האלה אשרה ("בירכתי אתכם ליהוה שומרון ולאשרתו", לדוגמה – ראה מידע נוסף כאן: http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13226). הרעיון של האל כטרנסנדנטי ואקסלוסיבי התגבש רק בשלב מאוחר יותר, כשיהוה שלנו החליט שלא מוצא חן בעיניו לשבת עם יתר האלים הכנענים. אחרת לא היה לו צורך גדול כל כך לומר "לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני". הוא ידע היטב שיש לו תחרות… אעז ואומר, הנה הטעות שלי: זה לא שדמותו של יהוה שאובה מאלים פגאני. הוא עצמו היה אל פגאני בתחילת דרכו.

    אהבתי

    1. 2. הכל לגיטימי והכל אפשרי. לא על זה היה הדיון. מה שאמרתי הוא שהפגאניות של היום שונה מאוד מזו של אז, ולכן אין היא יכולה להעמיס על עצמה פז"ם של 4000 שנה (ולא הרבה יותר, אגב, אלא אם את בעניין של טוטמיזם ואנימיזם (ויש להבדיל בין אנימיזם לפאנתאיזם)).

      4+5. מצטער, פגאן שנשבע בפוסידון או באלה הגדולה לא נשבע לא לשקר. אם הוא מעיד כנגד חברת נפט והוא חושב ששקר יעזור לטבע או לים או לדגים, הוא ישקר, נכון? כלומר השבועה שלו דווקא *תחייב* אותו לשקר, שלא כמו השבועה בבית משפט חילוני במסורת המונותאיסטית.

      ואגב, את כותבת: "איש עם זקן לבן שיושב על ענן יבוא וירביץ לי/ישלח אותי לגיהינום, אמא'לה" – האם המוסר הפגאני מרשה לך ללגלג ולהעליב אמונותיהם של אחרים? האם לזו הכוונה כאשר את כותבת ש"כל הדברים הקיימים עלי אדמות מקודשים בעיני באותה מידה"?

      6. האל המנונותאיסטי בהחלט היה חלק מפנתיאון בתחילת דרכו. היתה לו אפילו אישה במקומות שונים. אבל כבר 2500 שנה הוא לא חלק מפנתיאון, ועל זה אני מדבר כשאני מתכוון לפז"ם. לבד מזה, מתחילתו הוא היה טראנסצנדנטי, כלומר כבר 3500 שנה.

      אהבתי

  18. משהו קטן ומהיר לגבי 6 – המושג של האלה הגדולה הוא ככל הנראה המושג הראשון של תפיסת אלוהות בפרהיסטוריה האנושית, והוא מקדים את האל הטרנסנדנטי בכמה אלפי שנים, אם לא עשרות אלפים (ראה פסלי האלה השונים שהתגלו בחפירות מהתרבות המינואית, למשל, בסביבות 5000-6000 לפנה"ס ועוד לפני כן).

    תגובה אחת אחרונה, כי נראה לי שנאלץ פשוט להסכים שלא להסכים: לא חסרות דוגמאות של אנשים דתיים – אפילו חרדים, כלומר אולטרא-דתיים – ששיקרו, רימו, גנבו, מעלו, שדדו, היכו ואפילו רצחו, ומצאו לכך הצדקה בספר התורה שלהם, אצל כוהני הדת שלהם ואצל האלוהים שלהם. הטענה ששבועה תחת המסורת המונותאיסטית מהווה ערובה טובה יותר לאמירת אמת היא פשוט לא נכונה. גם אדם דתי ירגיש *מחויב* לשקר בבית משפט, אם הרב שלו יגיד לו שבעצם אלוהים חושב שהשקר שלו הוא דבר טוב.

    לגבי העלבונות שלי כלפי יהוה קשישא, שני דברים: מעולם לא דיברתי על האמונות האישיות שלי אלא על אמונה פגאנית באופן כללי. באופן אישי – אני נמצאת על הקו הבלתי אפשרי שבין אתאיזם ציני לפאן-אנתאיזם רומנטי, ובדבר אחד אתה צודק לגמרי, אין לי הרבה כבוד כלפי יהוה קשישא ותורתו הקנאית והאלימה, בפרט כלפי נשים. זה אומר אולי הרבה מאוד לגבי, אבל לא לגבי פגאנים ככלל, אז אנא אל תערבב בין השניים. חוץ מזה – לפחות לא השתמשתי במונח "הדמון יהוה", שחברנו יוסי גורביץ מרבה לעשות בו שימוש (ולי אין שום התנגדות אליו, אגב). שנית, וביתר רצינות, הלגלוג שלי כאן היה לא על אלוהים עצמו, אלא על הקונספט של שכר ועונש, שאנשים רבים טוענים שהוא "מוסר". מוסר הוא היכולת להבדיל בין טוב ורע, בלי שיהיה איזה גורם חיצוני שיאיים להעניש אותך אם תתנהג שלא כשורה. מוסר תחת האל, בעיני, הוא ההיפך ממוסר. הוא פשוט מהווה פחד מעונש, ולכן אין בו אחריות חברתית אמיתית.

    אבל כאמור, כנראה שנאלץ להסכים שלא להסכים, וגם זה בסדר גמור. תודה לך על הדיון המעניין :)

    אהבתי

    1. את מתעקשת בעקביות לא להבין אותי. את זה שיש דתיים שקרנים ידעתי גם בלי שתגלי לי. העניין הוא שהם עושים זאת למרות, ולא מפני שאלו הוראות האל שלהם. הם חוטאים. האל המונותאיסטי הוא אוניברסלי וחוקיו תקפים כלפי כולם. כל אל פגאני מעצם טבעו הוא פרטיקולרי למאמיניו ולמקומו, ולכן חוקיו אינם אוניברסלים. לכן אפשר לשקר בשבילו. מבינה את ההבדל?

      ולגבי התרבות המינואית, קודם כל מדובר באלף השלישי לפנה"ס, וודאי לא במספרים שנתת. אם זה הידע הפגאני שלך אני מבין מאיפה הבלבול. ואגב, את כמות הידע על הדת שלהם אפשר אכן לסכם בטוקבק. אם על זה בונים דתיות פגאנית עכשוית זו גם ראייה לכמות הדמיון שצריך להשקיע בה, כלומר לחדשנותה.

      אהבתי

  19. תומר, אתה פשוט טועה. ברור שיש הרבה אלים פרטיקולרים פגאניים, אבל כולם נגזרות כאלה או אחרות של דמות האלה הגדולה והאל שהוא הבן/בן-הזוג שלה. המודל הדואותאיסטי האוניברסלי הוא לב האמונה הניאופגאנית. זה לא משנה אם קוראים לאלה ארטמיס, אפרודיטה, איננה או עשתורת – כולן ביטויים של אותו הדבר, היסוד החמישי הנקרא "הנסתר". אין אדם פגאני שלא יסכים עם מה שכתבתי כאן. לא יודעת עד כמה יצא לך לנהל שיחות עם אנשים פגאניים, אבל הם לחלוטין לא היו מסכימים איתך. חבל שאתה מנסח דעה על אמונות של אנשים מבלי לשאול את האנשים הללו לדעתם.

    לגבי דתיים שקרנים וכו' – יש אנשים שרוצחים, לכאורה באופן שעובר על דיבר "לא תרצח", ומשוכנעים שלא רק שהם לא חוטאים, אלא שהם מושיעי העם. כך שהטענה הראשונה גם אינה נכונה. רצח, שקר, כל סוג של חטא, הוא דבר יחסי להפליא עבור אדם מאמין מונותאיסטי, ולא נחשב לכזה עם ההצדקה הנכונה.

    אהבתי

    1. באמת? כל הפגאנים יסכימו שאליהם הם נגזרות של שני אלים מרכזיים? יש פה איזה פגאני שקורא את זה ויכול לאשר? אני לא שמעתי על זה, בכ"א. ודאי שיש פגאנים שחושבים ככה, אבל כולם? אפילו רובם? אשמח להתעדכן.

      ושוב: אנשים רעים יש בכל מקום. אני מנחש שתיכף ניזכר כולנו באינקוויזיציה ובמסעות הצלב. אז בסדר, הנה נזכרנו. אבל שימי לב שוב: אני מדבר על שבועה בבית משפט של מדינה חילונית מודרנית. על זה כתבתי. ואני אומר שכאן הפגאנים או נשבעים במה שלא מחייב אותם בכלום (השמש, הטבע), או במה שמחייב אותם לנאמנות פרטיקולרית (פוסידון, תור). לעומת זאת, השבועה באל מונותאיסטי משדרת קוד מוסרי אוניברסלי ומחייב. האם יש אנשים שלמרות זאת משקרים? לצערנו כן. ועוד: מדובר באלים חדשים שהנאמנות שלהם, עם כל הכבוד, היא חדשה, ולדעתי ורעועה.

      אהבתי

      1. קודם כל, אני פאגאנית.
        דבר שני, האלים כן מצווים. לעיתים ציוויים מאוד חד משמעיים.

        דבר שני, האל יהוה מצווה לרצוח מכשפות, ופאגאנים. אם אדם דתי יהרוג אותי, הוא לא רק שלא יפר את הוראות דתו, הוא ילך על פיה. הקוד ה"מוסרי" של השבועה המונוטאיסטית מייצג נכונות להרוג כל מי שדעתו שונה. על פי התורה, מצווה להרוג כלה לא בתולה, בן סורר ומורה, ועיר נידחת (שיושביה לא עובדים את יהוה).
        על פי הדת היהודית מצווה להרוג את כל הפאגאנים. האם זהו הקוד המסרעי האוניברסלי שעליו אתה מדבר? אדם יהודי דתי מחוייב לעשות כל מה שהוא יכול כדי להרוג אותי. גם לשקר בבית המשפט. השבועה שלו ביהוה מחייבת אותו לשקר.

        אתה הופך את הדתות המונוטאיסטיות, והן ממש ממש לא.

        אגב, יש מספיק דתות משוחזרות עם פז"מ גדול. הדרואידים למשל. 8 החגים הגדולים נחגגים הרבה זמן, והחגים המונותאיסיים מבוססים עליהם.

        השבועה במוקוש תחייב אותי לנהוג בצורה מוסרית. השבועה ביהוה תחייב את המאמין ביהוה להרוג אותי.
        אז מי האדם המוסרי כאן? המאמין ביהוה?

        אהבתי

        1. קגומה תודה על התגובה.
          אני ודאי לא חושב שמי שהורג בשם האל, ולא משנה בשם איזה אל, הוא מוסרי.
          א ב ל: יש בכל זאת הבדל בין המוסר של האל המונותאיסטי, שמתיימר להיות אוניברסלי, לבין זה של האל הפגאני, שלא. על ההבדל הזה הצבעתי. האם עשו ועושים ויעשו זוועות בשם האל המונותאיסטי? לצערנו הרב בהחלט כן. אבל העיקרון בכל זאת שונה.

          אגב, איפה האל היהודי מצווה לרצוח פגאנים? אני לא מכיר ציווי כזה. דווקא אדם כמוני למשל, שכופר ביודעין בחלקים מהתורה (ולא "תינוק שנשבה") אמור הקנאי היהודי להרוג, הרבה לפנייך.

          אהבתי

  20. 1) אני חושב שראוי להפריד בין דתות פגאניות קוממיות לדתות ניאו-פגאניות.

    2) הדתות הפגאניות במערב שונות מאוד האחת מן השניה; לא כולן עונות על מאפיינים כמו "רצון לחזור אל הטבע" או "רצון להנות ממין", אם בכלל.

    3) אם הטבע הוא קדוש (מה זה טבע?), הרי שמאפייניו קדושים (מהם מאפייניו?) וחוסר-רצון לפעול בהתאם לטבע העולם הוא שווה ערך למרידה באל, וכפועל יוצא: בעצמך. זה לא יכול לבשר טובות.
    זה נשמע לי לא פחות חמור מאל עם אג'נדה, מקל וגזר.

    4) גם אילו פגאנים "חדשים" לא ירטטו מהתרגשות בעת שבועת נאמנות, נראה לי שעדיף להשבע בדבר שאתה בוחר באופן רציונלי מאשר מתוך גחמה.
    כשההתרגשות למראה הכותל תחלוף והפגאני יתחיל לשאול שאלות, תהיה עוד משמעות לשבועה שלו?
    מנגד, אם הוא אמון על אחת הדתות הפגאניות שדוגלות בהתגלות אישית, הרי שמשמעות השבועה שלו תלך ותתחזק עם הזמן.

    5) פז"ם: מבחינת דתות פגאניות קוממיות, הרי שדבריך הם בסימן Don't throw rocks (ההמשך ידוע) – שכן מנהגי דתות פגאניות קוממיות עתיקות מהמונותאיזם העברי קוימו לאורך השנים בעולם המערבי. לעתים בצורה חלקית ולעתים אפילו בצורה מלאה.
    הדתות הפגאניות החדשות, שהחלו להתגבש (או להתגלות, בחר את גירסתך) בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20, כבר כמעט מאה שנים בשטח.
    מבחינת מספר מאמינים, מדובר בקבוצה הדתית שגדלה בקצב הגדול ביותר (באחוזים) בארה"ב לפי מדגמים אחרונים.
    זה מספיק פז"ם או שצריך לטרטר עוד קצת?

    6) אני חושב שחלק מהנהירה לאלוהויות זרות הוא מחוסר רצון להתמודד עם ההשלכות ההיסטוריות (ההקשר הדתי-עברי).
    לרוב הפגאנים יש "תיק" עם הדתות האברהמיות ומאמינהם, ואין רצון משמעותי לחזור על אותה טעות. אז הולכים לאיפה שרחוק.
    למרות זאת, מספר המאמינים בדת הכנענית הקוממית או באלים כנענים כחלק מפנתאון מורכב יותר הוא גדול משנדמה בתחילה.

    6) יש נימה של בוז או ניסיון דה-לגיטימציה עקרוני במאמר.
    לעניות דעתי, התעוררות הפגאניזם המודרני היא תופעה מורכבת מ"עוד זרם בניו-אייג'", נשענת על יסודות דתיים היסטוריים שלא היו מביישים דתות אחרות (גם הדתות הפגאניות החדשות) וראויה להתייחסות פחות שטחית.

    אהבתי

  21. הנה ציטוט מפיו של האל האוניברסלי המוסרי הדגול לגבי עובדי אלילים ומה יש לעשות להם. ממש מוסרי, ממש אוניברסלי ומתחשב, חבל על הזמן.

    א כִּי יְבִיאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ; וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי–שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. ב וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ–וְהִכִּיתָם: הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. ג וְלֹא תִתְחַתֵּן, בָּם: בִּתְּךָ לֹא-תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא-תִקַּח לִבְנֶךָ. ד כִּי-יָסִיר אֶת-בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. ה כִּי-אִם-כֹּה תַעֲשׂוּ, לָהֶם–מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ, וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ; וַאֲשֵׁירֵהֶם, תְּגַדֵּעוּן, וּפְסִילֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. ו כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. ז לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם–וַיִּבְחַר בָּכֶם: כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים. ח כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם. ט וְיָדַעְתָּ, כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים: הָאֵל, הַנֶּאֱמָן–שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר. י וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל-פָּנָיו, לְהַאֲבִידוֹ: לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ, אֶל-פָּנָיו יְשַׁלֶּם-לוֹ. יא וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לַעֲשׂוֹתָם. {פ}

    יב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. יג וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. יד בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים: לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ. טו וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ. טז וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ. {ס}

    יז כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם. יח לֹא תִירָא, מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם. יט הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם. כ וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּם: עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים–מִפָּנֶיךָ. כא לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. כב וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ–מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. כג וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם. כד וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ, וְהַאֲבַדְתָּ אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ, עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם. כה פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ; לֹא-תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם, וְלָקַחְתָּ לָךְ–פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא. כו וְלֹא-תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל-בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ; שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כִּי-חֵרֶם הוּא. {פ}

    לסיכום הן הפגאניות והן המונותיאזים הם לא מוסריים, מכיוון ששניהם בנויים על תפיסה דואלית. מה שכן המותותיאיזם קצת יותר מוסרי, מכיוון שהוו מגלים תפיסה נון דואלית במימד האלוהי. בכל מקרה מוסריות אמיתית יכולה להתקיים רק במסגרת תפיסה שאינה דואלית. ולסיכום הרעיון האלוהי והדתי הוא לא יותר מאשלייה, גם על זה לא יכולה להתבסס שום מוסריות

    אהבתי

  22. אגב, המונח "להחרים" בעברית המקראית משמעו להרוג למי שלא יודע.
    ניתן להשוות את זה גם לכתובות חוץ מקראיות שנמצא.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s