האלילות האינפנטילית, הטמאה וצמאת-הדם ביותר שאי פעם התקיימה על פני הארץ

טנטרה, אלה מה?

טנטריקה אם תעברו על הארכיון של הבלוג הזה תראו שכאשר הוא התחיל, לפני כארבע שנים וחצי, הוא עסק הרבה ברוחניות ובניו-אייג', ואילו ככל שמתקדמים עם הזמן עד ימינו רבה יותר ויותר ההתעסקות עם הדת היהודית ומצבה הנוכחי, בעיקר במדינתנו הקטנה. זה קרה גם כי היהדות יותר ויותר מעניינת אותי, וגם כי היהדות יותר ויותר מעצבנת אותי, כלומר כי האירועים (האפלייה, היהירות, הטמטום, הגזענות) פשוט "מחייבים תגובה".

וזה קצת חבל, כי יש דברים לא פחות מעניינים ולא פחות חשובים בעולם. לכן היום בואו נפרוש כנפיים, בואו נרחיק עוף, בואו נרעה בשדות זרים, בואו נקפל את המכנסיים ונרד אל הביבים. שכן לאחרונה הכנתי עבור הקורס שאני מעביר ב"אסכולות" על דתות המזרח הרצאה על הטנטרה, ואני רוצה להעלות לכאן כמה מעיקריה. לא אוכל כמובן לכסות את כל הנושא, אלא רק להצביע על כמה נקודות עיקריות, שלדעתי כדאי לדעת. יאללה.

טנטרה היא אחת המילים ההודיות שנקלטו היטב במערב, אבל גם אחת מאלה שמשמעותן במערב רחוקה מאוד מזו שבהודו. במקורה המילה בכלל מתייחסת לקבוצה מסויימת של טקסטים, ולכן המילה "טנטרה" דומה למילה "המדרש" (אם כי יש טקסטים טנטרים רבים שנקראים אחרת). יחד עם זאת כמובן שניתן לאפיין את תוכן הטקסטים האלה בכמה נקודות מסויימות שקיימות בהם ואינן קיימות בטקסטים הודים עתיקים אחרים.

הטנטרה התפתחה החל מהמאה השישית לספירה, וזכתה לפופולריזציה מהמאה התשיעית. משמעות המילה היא "חוט" או "רשת" או "מארג". בבסיס ההגות הטנטרית עומדת ההנחה שהאנרגיה האלוהית, הנקבית, נמצאת במציאות כולה ומאפשרת שינוי, יצירה וידע מיסטי על ידי מגע אינטימי עם התופעות כולן. משום שהמציאות כולה ספוגה אלוהות, אין כל צורך לסגת מהראשונה כדי להגיע אל האחרונה – במילים אחרות, אין צורך להיות נזיר כדי להיות אלוהי, עמדה כלל לא מובנת מאליה בהודו.

תשמיש הקדושה העיקרי של הטנטרה הוא הגוף האנושי, והמניפולציה שאנחנו מפעילים איתו ועליו (בעזרת דם, זרע, כאב, עונג, ריכוז, בלבול, ומערכת הצ'אקרות) אמורה להביא אותו/אותנו להגשמת האלוהות בתוכו/תוכנו. אחת ההנחות המרכזיות של הטנטרה היא היכולת שלנו לשנות ישות מסויימת (בד"כ, אותנו עצמנו), על ידי טקס מסויים, לישות אחרת, אמיתית ועוצמתית יותר.

המציאות כאלה בעלת אברי מין רבים - שקעים אליהם ניתן להתחבר כדי לינוק ולתעל אנרגיה. הנחשים מסמלים את האנרגיה. התמונה קצת בוטה ולכן מוקטנת - לחצו להגדלה בתחילת המאה ה- 19 התייחס אליה הכומר הבפטיסטי וויליאם וורד והגדיר אותה כ"אלילות האינפנטילית, הטמאה וצמאת-הדם ביותר שאי פעם התקיימה על פני הארץ." הגדרה הרבה יותר מדוייקת נתן לה דיויד גורדון בספרו Tantra in Practice (2000), כאשר כתב שהטנטרה היא

המערך האסייתי של האמונות והפרקטיקות, אשר מתוך הנחת מוצא שהיקום שאנחנו חווים אותו אינו אלא ההתגלמות המוחשית של האנרגיה האלוהית של האלוהות שמכוננת ומפעילה אותו, מבקש לתעל ולכוון בצורה טקסית את אותה אנרגיה, בתוך המיקרוקוסמוס האנושי, בדרכים יצירתיות ולמען שחרור.

André Padoux נותן הגדרה דומה:

שיטה של פעולות (שחורגות, פעמים רבות, מהמקובל בחברה), שניתנת להם משמעות על ידי תפיסה מכוונת עוצמה של האדם והיקום, שיטה שבה נעשית מניפולציה לעוצמה, שבה הקבלות בין המיקרו למקרוקוסמוס משחקות תפקיד מהותי. כמו כן, לרוב ישנה מידה רבה של אזוטריות (וככל שזו עולה, העניין יותר "טנטרי"), יחד עם פנתאון מיוחד, ומערך טקסי מיוחד ומורכב מאוד.

שימו לב שאפשר להשתמש בהגדרה האחרונה בקלות כדי להגדיר גם את הקבלה, לבד מכך שהפעולות בה לא חורגות מהמקובל, אלא נחשבות לחוק האלוהי (וראו ספרו של יהונתן גארב הופעותיו של הכוח במיסטיקה היהודית: מספרות חז"ל עד קבלת צפת). אחדות מהשיטות הטנטריות היותר פילוסופיות גם מזכירות מאוד את התפיסה הקבלית של ההאצלה האלוהית וגם את תפיסת קדושתה של השפה.

מזבח אבן טנטרי המוקדש לאלה בדמות גוף נשי עירום המוכן לקיום יחסי מין. לחצו להגדלה האמת היא שקשה מאוד להגדיר את הטנטרה. מדובר בגוף מאוד מגוון של טקסטים, פרקטיקות ורעיונות. מה שאנחנו מכנים "טנטרה" מורכב למעשה מזרמים רבים ושונים, ומה עוד שרעיונותיה של הטנטרה כבר חדרו כמעט לכל מקום בחברה ההודית, כך שגם אם אנחנו לא רואים מולנו פולחן טנטרי מובהק, הרי שהדתיות ההודית היומיומית מתובלנת בכבדות על ידי הגישה הטנטרית.

לא רק זאת, אלא שיש טנטרה הינדואיסטית וטנטרה בודהיסטית. למעשה קיים ויכוח גדול האם התחילה הטנטרה בהינדואיזם וגלשה לבודהיזם, או להפך. ברור שבשתי המסורות הדתיות הגדולות האלה הטנטרה מפותחת מאוד. יחד עם זאת, כמובן שבכל מסורת דתית הטנטרה קיבלה אופי מיוחד משלה. כך, למשל, ברמה הבסיסית ביותר השדה הסמיוטי שלה שונה: בעוד בטנטרה ההינדית האיחוד בין זכר לנקבה משול (על פי רוב) לאיחוד בין שיווה ושקטי, הזכר והנקבה האלוהיים שמייצגים את התודעה הטהורה והאנרגיה החיה, בטנטרה הבודהיסטית מדובר באיחוד שבין החוכמה של ההתעוררות (prajñā) לבין הפעולה הנאורה בעולם (upāya), שהן יחדיו ביטויה של התעוררות שלמה.

פנים רבות לטנטרה

ניתן למנות כמה מאפיינים מובהקים לטנטרה:

  1. ראיית המציאות כאלוהית, ונקבית
  2. דגש על שימוש במנטרות
  3. רוב החומר עוסק בפולחן, לא בפילוסופיה
  4. אנטינומיזם – חריגה מכוונת מהחוק
  5. אזוטריקה – הטנטרה היא סודית

נעבור על כמה מהמאפיינים:

ראיית המציאות כאלוהית, ונקבית: עבור הטנטריקה (שהוא מי שעובד בשיטת הטנטרה) המציאות עצמה טעונה, ואף עשוייה, אנרגיה – שאקטי. האנרגיה של המציאות היא נקבית: היא אנרגיה יצירתית, פורייה, שופעת, מתעתעת. עלינו לרתום את האנרגיה הזאת לטובת התפתחותנו הרוחנית. לכן אין שום טעם לסגת מהמציאות (להתנזר, להסתגף, להתכנס לתוך טראנס מדיטטיבי), אלא להפך: להזדווג איתה כדי ללדת הארה רוחנית.

איור המתאר את עליית הקונדליני, המומשלת לנחשים, במעלה הצ'אקרות, מרכזי האנרגיה של הגוף בקשר לזה חשוב לציין את הקונדליני ("המסובבת", "הכרוכה סביב"), אותה אנרגיה נקבית שמדומה לנחש שנמצאת בבסיס עמוד השדרה, ושעלינו להעלות אל אזור העין השלישית או כיפת הראש – עלינו להניע אותה במעלה הצ'קרות (מרכזי האנרגיה שבגוף) עד לצ'קרה העליונה. אז יבוא שחרור.

שימוש במנטרות: השימוש במנטרות בולט ביותר בטנטרה. הנחת המוצא היא שהעולם עשוי שפה. ההוויה היא שילוב של קולות אלוהיים שמהמהמים בצורה לא נשמעת, ושמכוננים את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה. העולם הוא שיר הלל לאל, ששר האל. על ידי המנטרה, שהיא קול בעל פונטיקה וסמנטיקה מיוחדת, אנחנו יכולים להתאים את עצמנו לתדר של הקיום ולשדר על אותו גל. הפולחן, אם כן, נועד להפוך את האדם לכלי מהדהד, למיתר, שינוע יחד עם המקצב האינהרנטי של הקיום.

רוב החומר עוסק בפולחן, לא בפילוסופיה: והפולחן הוא מורכב, ארוך ומדוייק. טקסים מאוד ארוכים ומסובכים. למשל, כדי להנכיח אלות למיניהן יש לערוך טקס ובו מעלים להן קורבנות של דם, זרע, דבש ויין.

אנטינומיזם: טוב, זה כמובן מה שמעניין אותנו ביותר, דיסידנטים חסרי תקנה שכמונו. ההנחה: הקיום הימיומי שלנו הוא חסימה של האנרגיה האלוהית. חייבים לתת לה לזרום. דרכנו. ניתן לעשות כן על ידי שבירה של החסימות שלנו כמובן. בדרך כלל מדברים על מעבר על חמשת איסורי ה-M: בשר (mamsa), דגים (matsya), תבואה שרופה (mudra), יין (madya) ומין (maithuna). כלומר אנחנו מנסים לעורר את האנרגיה האלוהית על ידי חריגה קיצונית מסדרי החברה. עבור ההינדים הצמחונים זה כולל אכילת בשר. אבל גם קיום יחסי מין אסורים בבית קברות, אכילת צואת כלבים ברחוב, ועוד. (ניסיון לטיפולוגיה מסויימת של האנטינומיזם נתתי כאן)

למה ככה? יש לזכור שבתרבות ההודית מוצגת תפיסה בה יש "דהרמה" כללית, שהיא החוק הקוסמי הפועל על הכל, וגם דהרמה פרטית, שהיא הגורל והיעוד האישי שלנו, שכולל את הקאסטה שלנו ותפקידנו הייחודי בחיים. מאחורי המשטור המאוד קפדני הזה של החיים עומדת ההנחה שעל כל אחד לחיות לא מתוך או על פי האישיות הפרטית, הארעית והקונטינגנטית שלו, אלא על פי הסדר הקדמון והנכון של הקוסמוס כולו. על ידי מילוי קפדני של התפקיד המיועד שלנו (ולא התפקיד שהרצונות האישיים שלנו מבקשים לעצמם, או שהתכונות השרירותיות שלנו מתאימות להם) אנחנו למעשה מסדרים את היקום. כך אנחנו ומביאים לידי ביטוי לא את עצמנו, אלא את החוק הקוסמי. הדהרמה, אם כן, היא ניסיון מודע להגיע להטמעה מלאה בסדר הקוסמי, גם ללא מודעות רוחנית שמביאת את ההכרה לכך (והשוו למצוות).

דיוקן מהמאה ה-18 המתאר את האלה, שהיא עולם התופעות, כרוויה באנרגיה מינית. לחצו להגדלה הטנטרה מקבלת את הדהרמה כמציאות, אבל לא מקבלת את ההגיון הדהרמי שטוען ששמירה על הדהרמה תביא לגאולה, כי היא לא מפרשת גאולה כתנועה מתואמת וטלאולוגית של בני אדם וטבע, אלא כזרימה מתואמת וממוזגת שלנו עם ובתוך האלוהות החיה האחת. לכן היא מבקשת להשתמש בדהרמה כדי לשבור דפוסים בתוכנו שלכאורה חוסמים אותנו מזרימה עם השפע האלוהי (שגם הוא חסר צורה ואנרכי). השימוש בדהרמה הוא על ידי החריגה ממנה (שהרי אם היא לא היתה אמיתית וחשובה לא היה טעם לחרוג ממנה), והחריגה אמורה למסמס אותנו אל תוך האלוהות.

טנטרה, מאז ולתמיד

אי אפשר בלי התייחסות קצרה לפופולריות העצומה של הטנטרה בתרבות הרוחנית של הניו-אייג'. כמובן שכיום הטנטרה בעיקר מקושרת ליחסי מין, ובניגוד לפעם הם אף פעם לא מבוצעים בבתי קברות. הטנטרה היום עסוקה פחות בחריגה מסדרי החברה (אף אחד גם לא אוכל קקי של כלב), ובמקרים רבים מסתפקת בנתינת לגיטימציה רוחנית להדוניזם.

איקונוגרפיה בודהיסטית המתארת את הבודהה בתנוחת מדיטצייה בישיבה, תוך כדי זיווג, הכל כדרך לשחרור. לחצו להגדלה בהקשר זה אני רוצה להמליץ על ספר שנקרא Tantra: Sex, Secrecy, Politics and Power in the Study of Religion של Hugh B. Urban. הספר עוקב אחרי התקבלותה של הטנטרה במערב, החל מהזעזוע הויקטוריאני של תחילת המאה ה-19, דרך תפיסתה האוריינטליסטית כאקזוטיקה מזרחית שאוצרת בתוכה סוד גדול וכוח גדול (האגודה התיאוסופית, אליאדה, יונג) בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, בואכה השימוש בטנטרה כדי לתת ארשת רוחנית לפריקת עול של ילדי הפרחים בארה"ב בשנות השישים ורוחניות נקבית לפמיניסטיות של התקופה, ועד לשילובה של הטנטרה בניו-אייג' ההיפר-קפיטליסטי, כעוד מוצר שמהונדס לטעמו של הצרכן בן ימינו, מוצר שמקדם "אהבה", "בריאות" ו"איזון", בשונה מאוד מהדגש על החריגה מהבריא ומהמאוזן בטנטרה ההודית.

אושו היה כידוע אחד מהמתווכים בין הטנטרה לשוק הקפיטליסטי המערבי, ובין סוכני השינוי העיקריים שנתנו לטנטרה את דמותה הנוכחית ("הטנטרה אומרת קבל את עצמך כפי שאתה" – Osho, Tantra Spirituality & Sex). לא נאריך בזה – הדברים בסך הכל די ברורים. בכל אופן אין בכוונתי לומר שמה שאושו עשה אינו טנטרה, אלא רק להצביע על השינויים שעברה הטנטרה בהגירתה למערב של המאה העשרים. זו הטנטרה בגלגולה המערבי, וישפוט כל אחד אם היא מקדמת אותו ולאן.

רק כדי להצביע על השינויים שעברה הטנטרה אם כן, ולסיום, פשוט אפנה אתכם לפרסום שקיבלתי במייל ממש בשבוע שעבר. הדגשתי את הנקודות המעניינות לדעתי: הטנטרה כמסייעת לאהבה רומנטית, הטנטרה כטכניקה לשיפור חיי המין, הטנטרה כתומכת ב"הנאה ומשיכה, תשוקה ורומנטיקה" – כולן מטרות צודקות וראויות, אבל כולן, כמובן, מטרות שהטנטריקה ההודי לא ממש כיוון אליהן, וספק אם אפילו הכיר. עדיין אפשר להירשם…

סופשבוע ארוך-(חמישי-שבת), 27-29 בינואר 2011, 'לפתוח את הלב' ליחידים וליחידות.

החיפוש אחר האהבה והצורך להיות נאהב, מעסיק אותנו מאז ומתמיד. רבים חשים במהות הקשר העדין בין מין שמימי לאהבה, ומחפשים נתיבים למימושו. אך כולנו, בלי יוצא מהכלל, היינו רוצים להגביר את האהבה בחיינו. […]

לעיתים נדמה ששיגרת החיים, שוחקת את יכולתנו הטבעית לעשות ולהיות אהבה בצורתה האקסטטית הטהורה. רבים מתפשרים ונכנעים למצב מחוסר ידע וחשש מקשיים וכישלון. הטכניקות הטנטריות העתיקות נותנות לנו כלים חדשים בעזרתם נהפוך את החיפוש אחר אהבה, הרמוניה ומיפגש אמיתי, לחוויה משותפת מלאת חיים, תשוקה ושמחה.

בסדנא בת שלושה ימים, נטעם, נתבונן וניגע בחושניות, בלב ובמה שביניהם תוך שימוש במדיטציות ובטכניקות טנטריות ככלים להעצמת המודעות העצמית ולפריצת הגבולות של עצמנו. בין השאר, נלמד ונחווה את סודה של הדרך הטנטרית להתמיר אנרגיה מינית ונתנסה בטכניקות שונות מבית אושו להסרת מחסומים וניפוץ תבניות המושרשות בנו מילדות. נתנסה גם בטנטרה-יוגה, טיפולים של מסאג' איורוודי וטיבטי, ניקוי וריפוי ההילה, פתיחת צ'אקרות, העלאת אנרגיית הקונדליני ועוד.

דרך חקירה אישית, תרגול מדיטציה והתבוננות מודעת, נגלה רבדים חדשים למיניות, נלמד כיצד להרחיב את התודעה ואיך חושניות פותחת אותנו לחוויה מדיטטיביית המאפשרת לנו לחזור אל המקור – מפגש בין האל והאלה שבתוכנו. במסע משותף אל מסתרי הטנטרה, נגלה את המשמעות האמיתית של הקשר האינטימי, נקדש את גופנו ונלמד כיצד להשתמש בשוני הבסיסי בין גבר ואישה כמקור להנאה ומשיכה, תשוקה ורומנטיקה בדרך אל האיחוד האלוהי. סדנא ייחודית , מקורית, עמוקה ועסיסית.

19 תגובות

  1. אז הסגידה לאלוהות הנקבית והעלאת קורבנות לה קשורים איכשהו לאלה 'קאלי' והנטיה של המאמינים שלה לחנוק קורבנות תמימים?

    אהבתי

    1. ודאי שהם קשורים לקאלי, אבל השמועות על מעריציה החונקים מוגזמות בהחלט (חלק מהתדהמה הפוריטנית של התקופה הויקטוריאנית). במציאות ספק אם אי פעם היו חניקות, ואם היו מה היו מניעיהם הדתיים.

      אהבתי

  2. משיחות עם הודים בני המעמד הבינוני קיבלתי את הרושם שרוב ההודים מסתכלים על הטאנטרה בעין עקומה- קוראים לה הדרך השמאלית (אחת מני רבות), אך אם היו מדברים עברית היו ודאי אומרים שמאלנית.

    אהבתי

  3. "הטנטרה מקבלת את הדהרמה כמציאות, אבל לא מקבלת את ההגיון הדהרמי שטוען ששמירה על הדהרמה תביא לגאולה, כי היא לא מפרשת גאולה כתנועה מתואמת וטלאולוגית של בני אדם וטבע, אלא כזרימה מתואמת וממוזגת שלנו עם ובתוך האלוהות החיה האחת."
    מעניין אותי ההבדל והיחס בין שתי המערכות שתיארת כאן, ואשמח אם תוכל להתייחס לכך. אם הטנטרה מכירה בחוק כמבנה של הטבע, ובכל זאת מעוניינת לפרוץ אותו, מהי הערכאה שאליה היא פונה כדי להצדיק את עצמה? ומה היחס בין הערכאות האלו? איזו סוג של יחסים יש כאן בין חוקיות הטבע לבין האלוהות הכאוטית? בהקשר היהודי האנטינומיזם שתיארת כ"טנטרי" בפוסט אליו הפנית משתמש הרבה פעמים בפיצולים הקבליים בין רמות אלוהות או התגלות שונות [תורה דאצילות/תורת הבריאה, אינסוף/צמצום וכו']. חשבתי שההודים חותרים למקום אחדותי יותר, אבל נראה שאנטינומיזם מחייב שניות כלשהי.

    אהבתי

    1. שיננא,
      אלו שאלות גדולות, ואני לא בטוח שאני מספיק בקיא כדיי לענות עליהן.

      אני חושב ראשית שלטנטרה מטרה סוטריולוגית אחרת מאשר למודל הדהרמי. האחרון כאמור (על פי פרשנותי כאן לפחות) רוצה לראות את כולם נעים בתיאום מושלם וממלאים את יעודם, וכך מביאים את המציאות החסרה לשלמות, או למירב השלמות שהיא מסוגלת להגיע אליה.

      הטנטרה מתעניינת במיזוג יותר קיצוני בין הפרט לכלל, כלומר לא רק בהתאמה של תנועות הגוף, אלא בזרימה מוחלטת יחד, בהתמוססות בתוך הנהר של המציאות. הערכאה שהיא פונה אליה היא אמונתה שהמציאות רוויה אלוהות, כלומר היא פונה אל האלוהות האימננטית, הנקבית, ומבקשת להזדווג איתה. אני חושב שהמערך הדהרמי פעל מתוך תודעה שלא הדגישה עד כדי כך את האימננציה האלוהית.

      לכן החוקיות של הטבע עבור הטנטרה היא אבני הבניין של המציאות. בעוד הסנקייה, או תורות הינדיות נזיריות אחרות (אפילו האדוויטה), רוצות לצאת מהבניין ולהשקיף עליו מבחוץ (ולפעמים לקרוא לו "אשלייה"), הטנטרה רוצה להישאר בתוך הבניין אבל, לכאורה, לשבור את הקירות כדי להגיע למרחב חדש, כדי לאפשר תזוזה חופשית. תזוזה כזו מאפשרת שחרור תוך כדי חיים בבניין, ואף הרחבות שונות (מאגיה).

      אהבתי

  4. בקשר לפתיחה: הבעיה שהמומחיות שלך בענייני יהדות קטנה יחסית.לאור טוריך, אני מנחש למשל שאתה לא בקי גדול במחשבה היהודית החדשה ונדמה לי שבעוד כמה תחומים חשובים בהקשר של עניינים יהודיים עליהם אתה כותב. לדעתי עדיף שתתמקד במומחיות שלך כמו שעשית בפוסט הזה.

    אהבתי

    1. אני מאוד מודה לך על העצה. אני אכן בור בכל הנוגע למחשבה היהודית החדשה (או למחשבה היהודית בכלל), אבל אתה מגזים כשאתה אומר שהטנטרה היא מומחיות שלי. גם כאן אין לי ממש מושג על מה שאני כותב. משום כך נראה לי שאמשיך לכתוב גם על היהדות. אתה כמובן מוזמן לקרוא רק את מאמרי על הטנטרה.

      אהבתי

  5. מעניין מאוד! במיוחד ההבדל בי הטנטרה "המקורית" ולטנטרה המותאמת למערב, אשמח לפוסט על הספר שהמלצת עליו.

    אהבתי

  6. שלום,
    להבנתי, 'טנטרה' כמו מושגים נשגבים דומים, נוסדה ומתפתחת. רעיון האוניומיסטיקה ורעיונות דומים, למשל בגישות שאמניות, קיימים מהמקום בו יחידים חשו כבוד לאיכות הטבע כמהות ולא ככלי. בד"כ האדם משתמש בטבע ככלי ל'רצונו' ושוכח כללים יסודיים כמו שהאדם הוא חלק בטבע ולא הטבע.
    הרעיונות הטנטריים כנראה כן מתפתחים. לאורך הדורות חלק נספגו ונעלמו כמו רעיונות טאואיסטיים, בזכות לחץ של מהלכים שבקשו מעט יותר נוחות בביצוע ותוצאה, כלומר כשלא רצו להתאמץ מידי וארגנו כמה התוויות קצרות ולא מסובכות ל'הסתדר' בעולם.
    יש הרי קבוצות הטוענות כי הטנטרה הגיעה להודו אחרי שהתפתחה אצל האבוריג'ינים. במקביל הטנטרה מוכרת כאנרגיה אוניברסלית מעבר למושגי זכר ונקבה. לכן במהותה משתייכת היא לגורם שמעבר לכל הפרדה.

    TAN = To Expand כחלק מהמושג טנטרה. תהליך ה'התרחבות' מהווה תהליך מורכב הנמצא גם בגישות מרתקות בקבלה העוסקות בפשיטות. שוב, אם נסתכל לאורך ההיסטוריה יש לאדם, כחברה גלובלית, קושי יסודי עם הטבע. בודדים הסתדרו. חברות לאורך תקופה ארוכה לא כל כך. התחום המיני, האנרגיה המינית, נמצאת במצב דומה. בעולם הוודי וגם ביהודי לדעתי, האנרגיה המינית היא העוצמתית ביותר בטבע. עוד לא מצאנו דרך לשלבה בחיים הרגילים ככלי שלא נהפך לנלוז ועדיין מיועד למחקר ויישום בחיי היום יום של החברה. אולי בהתעלות שמעבר למחסומי הזמנים והנטיות המקובלות, התבטאות הכמיהה למחקר 'אחר' על רבדים שהיו אסורים / מסורסים/ מעוותים… ימצא סיוע מכלי נוסף לכמיהת האדם להבראה מריחוקו אל השלם.
    תודה.

    אהבתי

  7. כמה הערות וניסיונות לדיוק בקשר לנקודות 1 2 ו- 3 כמאפייניה של הטנטרה:

    1. בטנטרות של שיווה-שאקטי אכן המציאות אלוהית, אבל ראייתה כנקבית מיוחדת לאותם זרמים שרואים בשאקטי את המקור העליון. בשיוואיזם הקאשמירי שהוא אחד מהזרמים העיקריים בין הטנטרות ההודיות המציאות האלוהית לאו דווקא נקבית. בטנטרות הבודהיסטיות, כיוון שהן בודהיסטיות, אין התייחסות לאלוהי כלל אלא לטבעה הריק והמאיר של התודעה ולריקותן של כל התופעות בכלל. בנוסף, בין הטנטרות הבודהיסטיות עצמן יש חלוקה קטגוריאלית שווה לטנטרות "אבא" ולטנטרות "אמא".

    2. שוב, אעשה הפרדה בין הטנטרות ההודיות לבודהיסטיות: לא רק בטנטרות ההודיות יש שימוש במנטרות, אלא גם באסכולות הוודיות: לדוגמה הגיאטרי-מנטרה והמנטרה של קרישנה – אסכולות שלמיטב ידיעתי אינן נחשבות טנטריות פרופר ואפילו לא טנטריות בכלל. לעומת זאת הטנטרות הבודהיסטיות באמת מובחנות משאר האסכולות הבודהיסטיות בכך שאכן יש בהן שימוש יתר במנטרות עד כדי כך שלפעמים הטנטרות הן נקראות ממש מנטרהיאנה, כלומר מרכבת-המנטרה.

    3. גם בטנטרות ההודיות וגם בטנטרות הבודהיסטיות יש שימוש כבד ונרחב בפילוסופיה ובייחוד בלוגיקה. בטנטרות ההודיות הדבר בולט, למיטב ידיעתי, בשיוואיזם הקאשמירי (את האסכולות השאקטיות אינני מכיר אם כי ייתכן שגם אצלם יש דגש על פילוסופיה ולוגיקה. לעניין זה יש לבחון את ספריו של ג'ון וודרוף http://en.wikipedia.org/wiki/Sir_John_Woodroffe), ובוודאי שבטנטרות הבודהיסטיות יש שימוש כבד ונרחב בפילוסופיה ובלוגיקה, שמקורן באסכולות של נאגארג'ונה וממשיכיו ושל וסובנדהו וממשיכיו (אסכולות ה mind only)

    אהבתי

    1. שנטידווה,
      כבר חשבתי שלעולם לא תתקן אותי.
      1. לא אמרתי שהאלוהות היא נקבית אלא שהמציאות האלוהית היא נקבית, כלומר המציאות, עולם התופעות, הוא האלוהות הנקבית.
      2. אז יש שימוש במנטרות גם לא בטנטרה? מה אתה אומר??? תודה על התגלית.
      3. נכון, השייוויזם הקשמירי מצג את אחת הפילוסופיות המורכבות והעמוקות שהולידה הודו. אבל באופן כללי, הטנטרה כתופעה היא יותר טקסית ופחות עיונית.

      אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s