"ישראל חלילה יפרד לכמה עמים"

"אם אין סמכות אחת המקובלת על כולם, ישראל חלילה יפרד לכמה עמים", כתב לי המגיב מרדכי על הרשימה האחרונה, שעסקה בחוסר המוסריות והטעם של הרישום לנישואין ברבנות (ושכבר עכשיו היא בין הנצפות ביותר שלי אי פעם, מה שמעיד על העניין – והאמוציות – שהנושא מעורר). המגיבה קלאודיה כתבה שם ש"חיים יבין עשה סדרה דוקומנטרית רצינית בעניין והגיע למסקנה שכדאי למי שלא אורתודוקס לשלם מחירים איומים כדי שלא ליצור שני עמים כאן", הכל כדי שאבין שגם אם אני צודק שהרבנות הראשית היא מוסד מסואב, אטום ואף מושחת, גם אם כרגיל לא היינו נוגעים ברבנות הראשית באמת בניין שאורכה ת"ק פרסה, אין ברירה אלא לסתום את האף ולשתף עמה פעולה, אחרת יהיו כאן "שני עמים".

הסוגה הספרותית הזו של ההפחדות או האיומים מפני פיצול ביהדות אף פעם לא הצליחה באמת לנעוץ עוגן בבינתי, ואולי אני באמת לא מבין משהו: האם כבר עכשיו אין זרמים ותתי זרמים ביהדות? האם כבר עכשיו אין גיורים רפורמים וקונסרבטיבים ורקונסטרוקציוניסטים וג'וויש-ריניואליסטים בארה"ב? האם כבר עכשיו אין טקסי נישואין בכל אחד מהזרמים האלה, כל אחד על פי נטיותיו והלכותיו? כלומר, על פי המפחידנים הללו, כבר עכשיו אי אפשר לקבל את יהדות ארה"ב כיהדות, כי הם "עם אחר". זה נשמע הגיוני למישהו?

ומה עם השתלטותה של חב"ד המשיחית על קהילות יהודיות שלמות, למשל ברוסיה? מה עם זה שיהודים רבים בתפוצות חושבים ש"יחי אדוננו וגו'" זה הסיום המקובל לתפילת שחרית או קבלת שבת? הם מאותו "עם" כמונו, או לא?

"בסדר", תאמרו, "אולי, אבל בארץ לפחות הכל דבש!" באמת? שמעתם שיש חילונים שחיים יחד ובכלל לא מתחתנים? ושמעתם שהם גם מולידים ילדים? ושמעתם שהם גם נפרדים ואחרי זה מולידים ילדים עם יהודים אחרים? והכל בארץ הקודש? מה איתם, הם גם עם אחר? ומה אם הילדים שלהם (ממערכות היחסים המאוחרות) ירצו להתחתן ברבנות? יתנו להם או לא? הם אותו עם או לא?

בכלל, כל הפחד הזה מפני פיצול, חלוקה, שונות, גיוון נראה לי פשוט משונה, שכן מה יותר יפה מיהודיות רבות, כל אחת פורחת בדרכה? מה רע ביהודים שונים שעושים דברים שונים, כולם עובדים את ה' על פי הבנתם או סתם חיים (או עושים חיים) על פי הבנתם? האם לא היו לבית הלל ובית שמאי הלכות שונות, והאם הם לא מצאו דרך להתחתן זה עם זה בכל זאת?

נראה לי שהחרדה הזאת מאחרוּת חייבת לסמן איזו תשוקה אדירה, קונטרול-פריקית, לשליטה ("שכולם יעשו כמוני!") או לחילופין אפס ביטחון וחוסר אמון מוחלט בחוסנה של היהדות ("הצילו, היהדות מתפרקת!"). כלומר או שאותם דאגנים לא מסוגלים לקבל שיש דרכים אחרות משלהם להיות יהודי, או שהם חוששים שמא אחרי 3000 שנות תלאות ופרעות דווקא זה שכמה אלפי איש יקבלו גיור לקולה, או כמה אלפי נשים יתחתנו עם פלסטינאים, יצליח למחוק את היהדות.

רבותי, תנו קצת אמון בבני אדם, ותנו קצת אמון בתהליכים חברתיים והיסטוריים (וכן, תנו קמצוץ אמון גם בו יתברך). רילקס. ואם אתם בכל זאת רוצים לצעוק על מישהו, הנה לכם הרבנים הגאונים יוסף ואליישיב, צעקו עליהם. למה? כי הם ממש בימים אלה פיצלו לנו את היהדות, כאן בארץ הקודש.

מעשה שהיה כך היה

כידוע, אחרי איומים בחקיקת חוק הגיור הצה"לי, הרב עובדיה נכנס לפעולה, ובאקט שמצביע יותר מכל על גמישותה הפלאית של ההלכה (משל היתה נערת קרקס בת 12 ולא קודקס לגליסטי בן 2000), הכשיר רטרואקטיבית ולאלתר את כל הגיורים שנעשו בצה"ל. הוא עשה את זה כדי שהרב הראשי עמאר, שארכובותיו משקשקות מהקפדתם וקפידתם של הרבנים האשכנזים, יוכל הוא בעצמו להכשירם. לרב עובדיה יש לכאורה עור הלכתי עבה מספיק כדי לספוג את מטח חציהם המורעלים של הליטאים.

והנה, אותם חצים אכן הגיעו, והם מכוונים הישר ללבו של הרב עובדיה. זה התחיל בפשקוויל הזה שצילמתי לפני כשבועיים בירושלים:

לחצו כדי להגדיל

המשיך ביתד נאמן שתחת הכותרת "אין לך חילול ה' גדול מזה" כיסה בסופ"ש האחרון את הגר"ע יוסף בזפת ונוצות וטען כי "הנסיבות והלחצים הסביבתיים שאילצו אותו לחולל מהפך מהיר בהשקפת עולמו" גררו "'גיור' חסר כל תוקף – מציאות מחרידה שמשמעותה הישירה הינה פגיעה קשה בטהרת הייחוס והטמעת נוכרים בכרם בית ישראל".

אח"כ צצה כתובת גרפיטי בירושלים שקבעה ש"הרב עובדיה רפורמי", וכעת חיה אנחנו מגיעים לפרק ההדחה, שמשודר בדמות מכתב ובו פסק הלכה רשמי מאת הרב אליישיב ו-16 גדויילים אחרים (שעל פי יאיר אטינגר פורסם ביומונים החרדיים) הקובע כי "הפירצה הקובעת כי יש ל'הכשיר' גיורים שאינם כהלכה, ולהכניס גויים לכרם בית ישראל" משום ש"הכל יודעים שלא היה בכוונת הגויים הללו לקבל על עצמם שום עיקר מעיקרי הדת לא שבת ולא כשרות ולא טהרת המשפחה" ונחתם בתפילה התמימה ש"השם יתברך ייתן בלב התועים בינה".

כלומר הגיורים חד משמעית לא תקפים ותפילתנו נתונה לבינתו של הרב עובדיה. אטינגר מסיים את כתבתו בפסקה הנאה הבאה:

לבד מהמשמעות הציבורית, לפסק ההלכה הגורף של הרבנים האשכנזים עשויה להיות משמעות מהפכנית מבחינה הלכתית, גם לשיטתם. הקביעה כי כל הגרים הם גויים, משליכה למשל על ההכרה במעמדם האישי של כל אלפי המתגיירים ושל ילדיהם, בהווה ולעתיד לבוא. כפועל יוצא של הפסיקה, למשל, אפשר שהרבנים החרדים יקבעו כי אין להכיר בנישואיה של כל גיורת בוגרת מסלולי הגיור של הצבא, כלומר שהיא לא תצטרך גט במקרה של פרידה מבעלה ותוכל להינשא שנית באין מפריע. בהמשך לכך, ילדיה מחוץ לנישואיה הראשונים לא ייחשבו על ידי הרבנים החרדים כממזרים, וזאת בניגוד לעמדתו של הרב עובדיה יוסף, שקבע באופן גורף – ודרמטי לא פחות – כי כל הגיורים כשרים.

והנה כבר שני גויים בבטנך ישראל, ושני לאומים ממעייך יפרדו, ואז יחזרו ויתאחדו, ואז יפרו וירבו וימלאו את הארץ והעולם בגוני גונים יהודיים ושאינם יהודיים. הקב"ה מחייך חיוך גדול.

[ראו שתי רשימות קצרות על חסידות ברסלב בבלוג המשני שניתן לראות את תקציריו משמאל: אחת על השפעת ההשכלה על החסידות, והשנייה על הכתרת ר' ישראל דב אודסר למשיח]

22 תגובות

  1. אותי זה מרגיז!

    כי האיום הנורא הזה בפיצול היהדות, נשמע בעיקר מפיהם של נציגי החרדים, אלו, שלא מוכנים שהבת שלהם תתחתן עם יהודי טהור וכשר, עם צבע העור שלו קצת כהה או רחמנא ליצלן היה איזה בעל תשובה באילן היוחסין שלו.

    טפו! צבועים.

    אהבתי

  2. אני חושב שהפחד מהיפרדות לשני עמים מקורו ברור ופשוט – הנצרות. גם ישו היה 'רבי' יהודי עם עדת מאמינים שחשבה שהוא המשיח (מזכיר משהו?) והיום ממשיכיו לא נחשבים יהודים בעיני היהדות ובעיני עצמם שלא לדבר על כמה פוגרומים, פרעות וסתם רדיפות באלפיים השנים האחרונות.

    אהבתי

  3. עדו, אני לא חושב שמישהוא פה פוחד מהנצרות.
    הפרדת העמים גם לא מפחידה את החרדים, שממילא מתחתנים בתוך עצמם ולא יחלמו להתחתן עם רפורמי למשל.
    החשש הוא שמדינת ישראל תלויה בציונות, שתלויה בעם ישראל, שתלוי בדת ישראל, ואם האחרון מתפרק, כל השרשרת הצידוק שלנו מתפוררת.
    ואז מה אנחנו עושים פה בכלל?

    אהבתי

    1. טוב זה בהנחה שמקבלים את ה'שרשרת' שלך. עם ישראל לא תלוי בתורת ישראל אלא בתורת הגזע הנאצית, היא זו ששומרת עליו והיא זו שעונה לשאלה 'מה אנחנו עושים פה בכלל'.

      אהבתי

      1. השרשרת הזאת לא מקובלת עלי, לדעתי היא בשורש האוריה הציבורית בארץ. לדעתי האישית הצינות ההיסטורית סיימה את תפקידה, ועלינו למצוא דרך חדשה שתאפשר חיים בארץ.

        אני ודאי לא מוכן לקבל את הגדרת העם היהודי מהצורר הנאצי, ואני מתנגד בתוקף להצדיק את מדינת ישראל והציונות כפועל יוצא מהשואה.
        זה לא נכון מוסרית ולא היסטורית.

        אהבתי

        1. בוודאי שההצדקה לציונות באה מהאלימות האנטישמית, שהשואה היתה שיאה. אילולי האלימות הזו לא היתה הצדקה לכך שיהודים יעזבו את המקומות בהם חיו ויבואו להשתלט על אדמה בה חיו אחרים.

          אהבתי

          1. הציונות היא תנועת שיבה של ישראל לארצו כדי להקים בה מדינה יהודית. היו סיבות רבות לציונות והאנטישמיות רק אחת מהן. לפני הציונות א"י היתה בשליטת האימפריה העותומנית, רובה שממה ריקה מתושבים. העליות הראשונות בנו ויישבו את א"י במסירות נפש ובמאמץ רב, כדאי תמיד לזכור להעריך את פועלן.

            אהבתי

        2. הציונות סיימה את תפקידה? אולי, למעשה הציונות היא אנאכרוניזם, מנסים למנוע את השואה שכבר קרתה וכמו שעושים גנרלים שנלחמים את המלחמה הקודמת שוב עומדים 6 מיליון יהודים בסכנת השמדה מפצצה אחת של אחמדיניג'אד.
          עדיין השאלה הנשאלת היא האם האנטישמיות בעולם מסוכנת לעם היהודי או שאחרי השואה היא בבחינת מטרד ותו לא. כי אם התשובה היא 'כן' אז ממש לא מעניין מאיפה אתה 'מוכן לקבל' את ההגדרות שלך, בשואה מצאו את עצמם בתוך אותו תא גזים רב יהודי אדוק וגם נוצרי גמור שבמקרה מצאו לו סבא יהודי ברשומות, זה שלכל אחד מהם הייתה הגדרה אחרת ל'מי הוא יהודי' לא שינה כלום, זה שהנוצרי שבסיפור בכלל לא ראה את עצמו כיהודי גם כן לא שינה כלום, אז השאלה היא לא האם אתה מקבל או לא מקבל את ההגדרה אלא אם קיים כוח מספיק חזק שבשבילו אתה יהודי והוא רוצה להשמיד אותך בשביל זה, זה הכל.

          אהבתי

  4. וכי אי-פעם היתה סמכות אחת שכל עם ישׂראל נשמע לה? אפילו בסיפורים הרשמיים קשה למצוא רגעים כאלה. הרי על משה התלוננו, את החרם של יהושע שברו, ומייד אח"כ התפרקות טוטאלית לשבטים-שבטים. ואם כך במתולוגיא, קו"ח בהיסטוריא.

    משמעותו של המרד נגד נישׂואין – ובעיקר הגירושין – ברבנות אינו מאיים על כלל הציבור. הוא מאיים רק על העולם החרדי לגווניו, המושל ברבנות הממלכתית ויונק משדיה.
    והרי צודק הרב השובב לעיל – החרדים כבר לא מתחתנים בשאר הציבור. האיום באיסור נישׂואין הוא בלוף שיש לחשׂוף בלי למצמץ.

    אהבתי

  5. שלום תומר,

    רק לידע כללי, הפשקוויל שלעיל הוכן והופץ לכבוד חיים אמסלם וספרו זרע ישראל לפני חודשים רבים.

    לגבי ההתקפות על הרבנים עובדיה ועמאר – צריך להבחין בין גרפיטי, לפשקווילים, ליתד נאמן. לגרפיטי לדעתי לא צריך להתיחס, גם אני הייתי יכול לכתוב אותו (נשבע לך שלא עשיתי את זה). הפשקווילים שקראו לעמאר אפיקורס הם כנראה מעשי ידי אנשי העדה החרדית, שגם כך לא מכירים ברבנות הראשית, ואין להם משקל גדול מדי בחברה החרדית (אבל הם עושים המון המון רעש). יתד זה הפה של הרב אלישיב ואנשי חצרו, והם דווקא מאד נזהרו ממתקפה חריפה מדי נגד הרב עובדיה. המכתב החתום ע"י הרבנים שפורסם אתמול היה בגדר "מחאה גדולה" שלא הזכירה את השם המפורש (עובדיה יוסף, או אפילו שלמה משה עמאר), רק רמזה להם בסיום "והשי"ת יתן בלב תועים בינה." את המאמרים נגד הגיורים הצבאיים הם נתנו לצעיר הכתבים לכתוב, ולא בכדי.

    את ניתוחו של יאיר אטינגר אני לא ממש מקבל. למרות שבכירי הרבנים הליטאים והחסידים חתמו עליו, מכתב המחאה לא היה כתוב כפסק הלכה, ולא אמר שכל הגרים הצבאיים גויים, אלא דיבר בלשון עממית – "הכל יודעים שלא הי' בכוונת הגויים הללו… וכל אחד יודע וכמעט יכול לומר בנקיטת חפץ שגויים אלו אין כוונתם לקבל יהדות…" זה לא פסק החלטי וחד משמעי, בניגוד לפסק של הרב עובדיה.

    ואת הדימוי של גמישות של נערת קרקס אני גם לא מקבל, קודם כל למה נערה ולא נער? ולמה בת 12 ולא 11 או 14? אבל לגופו (גופה) של עניין, הקודקס הלגליסטי בן ה-2000 לא חייב להיות קפוא וסגור, ואדרבה, טבעו של קודקס זה שבאים רבנים משמעותיים ומפרשים אותו בהתאם לזמנים המשתנים. הערתך מרמזת שאתה קרוב בתפיסת עולמך ההלכתית דווקא לאנשי הרב אלישיב, שזה בסדר, יש מקום לכולם.

    אהבתי

    1. יושקה,
      תודה רבה על הערתך החשובה עד מאוד.

      אכן, לא הבחנתי בין הפלגים השונים, וכך ראוי. אני מודה שפשוט לא התעמקתי הפעם בעניין. בהחלט יש הבדלים, ואין דין דין מזה לדין דינו של זה.

      ומעניין מה שאתה אומר על המכתב ההוא, שלדעתך אינו פסק הלכה מפורש. אני נוטה להסכים איתך. אולם לעניינינו זה לא ממש משנה, שכן גם אם לא, הרי שאחרי מכתב כזה רב ליטאי שעובד במערך הרבנות לא יעז לחתן זוג שאחד מהם הוא גר צה"ל (והנה עוד סוג של גרים שנוסף להיסטוריה היהודית).

      לגבי גמישותה של ההלכה, אני כמובן לא חושב שהיא אינה גמישה. רק רציתי להראות עד כמה שהיא כן, אם רק רוצים מספיק. כמובן שקודקס לגליסטי בן 2000 לעולם לא היה מגיע להיות בן 2000 אם הוא לא היה גמיש (וע"ע שומרונים או קראים).

      אהבתי

      1. תומר היקר, הרי כל הפרשיה צצה בעקבות כך שרבנים ליטאים – שמכהנים כרשמי נישואין בערי ישראל מטעם הרבנות הראשית – סירבו להכיר בגיורי צבאיים. מכון עתים ואחרים הגישו בג"ץ על זה, ובאחד הדיונים יוכי גנסין אמרה שיש בעיה טכנית והדברים ידועים. אבל אתה צודק בכך שייתכן ומכתב שכזה יגרום לעוד כמה רבנים להצטרף לתנועת הסרבנים.

        אהבתי

  6. נראה לי שמנקודת המבט האורתודוקסית הפחד מפני פיצול העם בהחלט מובן. הבעיה היא שמדובר במצב קיים כבר, מצב שהדתיים לא יכולים באמת למנוע אלא פשוט צריכים ללמוד להפנים. אני חושב ששורש הבעיה פה היא שדתיים וחילונים מתכוונים למשהו אחר לגמרי כשהם מדברים על "עם ישראל" (ומספיק להזכיר כאן את הבדיחה הישנה שלפי הדתיים "יהודי" הוא מי שיש לו אם יהודיה ולפי החילונים "יהודי" הוא מי שיש לו אם-16…), וממילא על פיצולו של אותו עם.

    כל הדיבורים כאן על פלורליזם, גיוון, מוכנות לקבל את האחר וכו' מאוד יפים ומתקבלים על הדעת, אבל אין להם ממש קשר לאורתודוקסיה היהודית, לפחות ברובד שבו אנחנו מדברים כאן. ברור שתמיד היה גיוון וזרמים שונים בהלכה היהודית, למשל בית הלל ובית שמאי, הרמב"ם והרמב"ן וכו', אבל הדמיון ביניהם היה רב יותר מהשוני וכולם לפחות הסכימו על אותם עקרונות בסיסיים. גם מנקודת מבט חילונית אי אפשר בכלל להשוות את מחלוקת בית הלל ובית שמאי אם ביצה שנולדה ביום טוב מותרת או אסורה לאכילה לבין ה"מחלוקת" בין האורתודוקסים לבין החילונים כיום אם השבת היא יום שבו אסורות ל"ט מלאכות או סופ"ש של חופש ובילויים).

    בתור חילוני אין לי שום כוונה או רצון לכפות את תפיסת היהדות שלי על הציבור הדתי. בדיוק כמו שאני מתנגד לכפיה דתית כך אני מתנגד לכפיה חילונית. חוץ מזה, ממילא הציבור הדתי לעולם לא יקבל את הפרשנות החילונית למושגים כמו גיור, זהות יהודית וכדומה, כך שבעצם מה הטעם? הציבור הדתי לעולם לא יקבל גיורים מקלים לפי הפרשנות החילונית ("מספיק שהוא אזרח ישראלי, משרת בצבא ומרגיש חלק מעם ישראל") ולפיכך עם ישראל כבר מפוצל לכמה עמים, העם האורתודוקסי (חרדים ודתיים) והעם החילוני (שיכול לכלול בתוכו גם זרמים מתונים יותר כמו הרפורמים).

    זה תהליך בלתי נמנע ובדיוק כמו שהציבור האורתודוקסי לא יכול למנוע אותו על ידי כפיית חוקי הגיור לפי הבנתו על הציבור החילוני, ככה גם הציבור החילוני לא יכול למנוע אותו על ידי כפיית חוקי הגיור לפי הבנתו על הציבור הדתי.

    אהבתי

    1. אלי,
      אני מסכים איתך, גם שההבדל בין החילונים לשומרי המצוות היום גדל יותר מזה שבין הלל לשמאי (אבל לא לזה שבין הפרושים לצדוקים, והם ראו עצמם בני אותו עם), וגם שאין אפשרות לכפות דעות לכאן או לכאן. בדיוק בגלל זה יש להפריד (במובן מסויים, כנראה לא צרפתי) את הדת מהמדינה וכו'.

      אהבתי

  7. תודה תומר על כתבה מעניינת מאד
    אני עוקבת אחרי הניתוח המבריק שלך ומאד אוהבת את הגישה של "תנו קצת אמון בבני אדם, ותנו קצת אמון בתהליכים חברתיים והיסטוריים (וכן, תנו קמצוץ אמון גם בו יתברך). רילקס."

    והשלב הבא לדעתי יהיה זה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=202&MessageId=149013615

    אהבתי

  8. תומר, לענ"ד מתוך רצונך הטוב לשמור על האמונות והדעות השונות בישראל אתה מקל בחשיבות אחדות ישראל, וכבר אמרו חז"ל שאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. בהתייחס לטענותיך:

    א. תולדות ישראל מלמדות שזרמים שלא קיבלו את התורה שבעל-פה נעלמו או התבוללו. לדוגמא, הצדוקים, הבייתוסים, הקראים, השבתאים, הבונד שהיתה תנועה הרבה יותר גדולה מהציונות.
    אתה יודע מה אחוז ההתבוללות בדורנו בארה"ב?

    ב. פסיקת הגר"ע יוסף מבוססת על פסיקת הרמב"ם, היכרותו עם מערך הגיור הצה"לי, ועל ממצאי ועדת הרבנים שמינה הרב עמאר ובדקה את הנושא. הרבנים האשכנזים החולקים עליו, דרכם ההלכתית שונה מזו של הגר"ע יוסף.

    לסיכום, אולי כדאי שתכתוב מאמרים על קירוב לבבות.

    אהבתי

    1. משה,
      תודה, אני מיד ניגש לכתוב כמה מאמרים על קירוב לבבות. ואתה בינתיים דבר עם הרב אלישיב ותסביר לו שלכתוב שהוא מתפלל לבינתו של הרב עובדיה זה לא ממש עוזר לאותו קירוב לבבות. אם אותי שכנעת אולי תצליח לשכנע גם את הרב הגדול.

      אהבתי

      1. תומר, בנושא של קבלת גרים לישראל מאז ומעולם היו בית הלל ובית שמאי. היום גם רבני חב"ד הצטרפו למחאת הרבנים הליטאים. מעניין שהנוהג של פרסום מכתבי רבנים לציבור נעשה פופולארי.

        אהבתי

  9. הדבר שמשעשע אותי בענייני הגיור
    (באופן כללי זה לא משעשע אותי, זה חורה לי עד מוות)
    הוא הפליק פלאק של הרב אליישיב, ונסיונות התירוצים של חסידיו השוטים
    במה דברים אמורים?
    ב1973 הוציא הרב גורן ובית דינו פסק הלכה שהתיר לשני ממזרים לבוא בקהל (פרשת האח והאחות). שם הרב אליישיב הסביר במספר אפשרויות שתי נקודות חשובות:
    א. אין דבר כזה ביטול גיור
    ב. גר שחי כמקובל בשכונתו ובקהילתו הוא גר לכל דבר

    ואילו היום הוא מתנגד בכל עוז לשני הנימוקים האלו כאחד
    מצד שני, אז הוא היה בן 62, ועכשיו הוא בן 100. זה הבדל גדול

    אהבתי

  10. רואה שכתבו כבר, הסיפור מאחרינו, יתד שחרר למשימה זו את כלבי הצייד החובבניים ותו לא, הסיבה לכך היא שלמעשה אין כל הבדל בין גירי הרבנות לגיוי צה"ל, למרות זאת הם לא הסכימו לשחחר טרף קל שכזה מבין שינהם, היות וסוף כל סוף ישנה פירצה סיטונאית וכו'

    לעצם כל הפרשיה תאמינו לי שלא הבנתי את אותו אחד שתפילות רבים נערכו למען הוספת כמה מנות IQ לבינתו, מה הוא חושב לו וכי רבבות אנשים החליטו לאחר מסעות פנימיים לקבל על עצמם עול דת, זה פרוייקט חיים לכל הפחות, וגם ממש לא טרנדי בתרבות הנוכחית.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s