מלחמת ימי העיון בתנ"ך (בקרוב הסרט)

מכללת הרצוג שבגוש עציון מקיימת כבר יותר מעשרים שנה ימי עיון מוצלחים ומצליחים מאוד על התנ"ך. עד כדי כך זוכה האירוע השנתי לעניין, חיבה ותהודה, שישיבות "הקו", המציגות אורתודוקסיה פונדמנטליסטית-חרד"לית יותר, התקנאו להן והחליטו להרים ימי עיון מתחרים. אבל לא שכפול פשוט של הרעיון יש כאן – לא, לא אנשים כרבני הקו יעתיקו רעיון סתם כך – אלא ניסיון לתקנו ולהעלות את ניצוצותיו הנפולים. כי זאת יש לדעת: אנשי הקו רואים בחומרה רבה את הגישה ללימוד התנ"ך שרווחת במכללת הרצוג, עד כדי כך שהרב אבינר מכנה את ההולכים בדרך זו "חכמים בעיניהם", דהיינו, לא חכמים.

כל כך למה? ובכן, על פי הרב אבינר ועמיתיו לקו זאת משום שבמכללת הרצוג ימי העיון מתייחסים למקרא, כמו שאומרים, "בגובה העיניים", דהיינו הם נאמנים יותר לפשט הכתוב, תופסים את הדמויות התנ"כיות בצורה ריאלית יותר, כבני אדם (גם אם גדולים ומיוחדים), ומשתמשים בחקירתם במתודות פרשניות שאינן מוגבלות לאלו של הפרשנים הקלאסיים, אלא יכולות גם לשאול תובנות ושיטות מהמחקר האקדמי, ר"ל.

הפולמוס הזה הוא ישן אבל מעניין מאוד, וכאן ניתן למצוא התייחסויות שונות סביבו. אני לא רוצה להיכנס במסגרת זו לעובי הקורה, ואנסה רק לבאר בתמצות את עיקרי הויכוח. יחד עם זאת, מפני שפניו רבות ורבדיו רבי-פנים, אפרש את הסוגיה על פי ארבע מדרגות הפרשנות הידועות, כלומר על פי הפשט, הרמז, הדרש והסוד.

–> ובכן, לכאורה, ברמת הפשט, השאלה המרכזית היא האם סיפורי המקרא מספרים לנו על דמויות שבאופן מפורש "אינם בני אדם כמונו", כפי שקובע הרב אבינר, או מתארים לנו שאבות האומה "רק בני אנוש המה", כפי שטוען הרב יואל בן נון. השאלה אפוא היא האם דיברה תורה על בני אדם, או רק בלשון בני אדם, אבל סיפרה לנו למעשה על בני אלים?

–> ברמת הרמז, השאלה מתייחסת לאופן שבו מותר לנו לפרש את המקרא. האם עלינו לסמוך רק על שלשלת המסירה של הפרשנים הקלאסיים, עליהם אין לנו, חגבים בפני ענקים שכמונו, מה להוסיף דבר? והאם עלינו, אם כבר נכנסה בנו במקרה רוח יצירתית מסויימת, לדון בכתוב אך ורק בכלים הפרשניים שהם הנחילו לנו? או, מצד שני, האם מותר לנו להשתמש גם בידע שצברנו במחקר הנוכחי, דהיינו להשוות את מה שכתוב בפרק שבו אנחנו עוסקים לממצאי הארכיאולוגיה, הפילולוגיה, מדע הדתות, כמו גם למה שכתוב בספרות החיצונית, במגילות קומראן, בתורתם של השומרונים (וכו' וכו')?

–> ברמת הדרש, השאלה קשורה למעמדו של המקרא. האם מדובר בספר קודש הכתוב כטקסט אזוטרי, מסתורי וחידתי, המתאר מציאות שלא מהעולם הזה, ואשר בכל כל אות ואות בו קשורים תילי תילים של משמעויות נסתרות, משמעותיות אשר אין השכל המוגבל שלנו מסוגל לעולם לרדת למעמקיהם הנפלאים; או האם מדובר בספר חינוכי, הבא לכונן תרבות על ידי כך שילמד אותנו ערכים וירביץ בנו תורה, וזאת על ידי שילוב של התגלות אלוהית, היסטוריה ודברי תוכחה?

–> ואילו ברמת הסוד, ברובד העמוק ביותר של הדברים, השאלה בעצם קשורה לצורה שבה אנחנו מתייחסים לעולם הזה, כאן ועכשיו. האם מדובר בעולם נפול, חלקי, מזוייף, אשלייתי? האם מדובר בצל חיוור של העולם האלוהי, אותו עולם שהיה בימי האבות ובימי דוד המלך, ושאליו אנחנו מתגעגעים, אותו עולם שיבוא בימות המשיח ושאליו אנחנו מצפים? או האם העולם כפי שהוא כעת לא רק פועל על פי אותם חוקים, פחות או יותר, כמו זה של האבות והמלכים והנביאים, אלא שהוא גם לא פחות טוב, ולא פחות חביב בעיני ה'. כלומר, האם העולם כפי שהוא כרגע אמיתי מספיק כדי שנוכל להתייחס אליו ברצינות, ולא לחיות את חיינו בגעגועים וציפייה לעולמות אחרים?

artist: Zachary Ford - press for ling to artist's site

אברהם או ספיידרמן

יש לציין שאת שתי הגישות האלה ניתן למצוא בקלות בנהר הרחב של מסורת ישראל, והן מלוות את ההגות היהודית כבר מימי חז"ל. הסיבה שיש כרגע פולמוס ביניהן הן רבות, ומרכזית בהן היא הצורך של הזרם האורתודוקסי להכריע מהו יחסו לעולם המודרני. שכן, כאמור, רק ברמת הפשט מתחולל הויכוח הזה לגבי צורת הלימוד של התנ"ך. בעומק הדברים מדובר בגרסה נוספת של המופע הפופולרי 'לא רציונלי ולא במקרה'. או לחילופין 'לא רציונלי וכן במקרה' – טוב, על זה הויכוח.

העניין הוא כזה: רוב חלקי ההלכה המעשיים והאמוניים משתלבים בסך הכל בסדר עם אורח החיים המודרני. כלומר, חלק מהמצוות אולי מעיקות, חלק מהאמונות קצת מוזרות, אבל לא אלו ולא אלו דורשות מבני אדם אינטליגנטים ומצפוניים להתכחש לעצמם, לרמות את עצמם. אולם פה ושם יש תקלים מעצבנים שכאלה, היכן שאיזה עיקר אמונה (נאמר, תורה קומפלט מן השמיים) לא מסתדר עם ממצאי המחקר, או היכן שאיזו מצווה (נאמר, איסור יחסי מין הומולסבים) לא מסתדרת עם המצפון.

והשאלה היא מה עושים במקרים כאלה. האם מבכרים את הרציונליות המודרנית על פני האמונה, או האם דוחקים את ההגיון הבריא בפניה, ונשבעים אמונים למה שאינו רציונלי. זאת שאלה גדולה, מפני שהיא כמובן משליכה על מעמדם של כתבי הקודש בחיינו, ומתוך כך על מעמדן של המצוות. ללא ספק יש דרכים מגוונות לענות עליה, אבל באופן סכמטי ניתן לומר שב'קו' הכריעו באופן מובהק ללכת עם הראש בקיר.

וזו הכרעה מחייבת. היא מחייבת, למשל, להתייחס אל הדמויות המקראיות כאילו אינן בני אדם, שהרי אילו היו הן בני אדם, כי אז היינו יכולים להבין אותן, ואם היינו יכולים להבין אותן, היינו יכולים לבקר אותן – כלומר, היינו מסוגלים לשפוט אותם על פי הסטנדרטים המוסריים שלנו, היום. אבל כמובן שדבר כזה חייב להיות בלתי אפשרי, אם אנחנו רוצים להמשיך ולהאמין שהמוסר של התורה הוא אבסולוטי ועל-זמני וזה שלנו הוא חסר-ערך ושרירותי.

יוצא שאנחנו לא יכולים לשפוט את מעשיהם של אברהם, משה או דוד. דא עקא, אם אנחנו לא יכולים לשפוט אותם, אנחנו גם לא יכולים ללמוד מהם. שכן אם לא בני אדם הם, איזו דוגמא הם יכולים להוות עבורנו? אנחנו נקלעים כאן לפרדוקס הנוצרי הידוע, בו כל אדם אמור לחקות את התנהגותו של ישו, רק ללא היתרון המסויים המתקבל מהיותו בנו של אלוהים.

ואכן, על פי הרב אבינר הגישה המבקשת לינוק מהמקרא "ערכי מוסר אנושיים והנהגות ראויות" הינה "רוח ישנה", "רפורמית", המביאה, על פיו, "פירות באושים". והוא מוסיף שגם אם רוצים להפוך את התנ"ך לרלוונטי עבור הדור הצעיר על ידי העלאת דילמות מוסריות מתוכו, זו אינה הדרך, מפני ש "אמנם התנ"ך הופך לאהוב, אך כבר אינו תנ"ך, אלא תנ"ך-לייט, קריקטורה של תנ"ך."

כלומר, על פי הרב אבינר תנ"ך שהדמויות המופיעות בו הן בני אדם הוא קריקטורה, ואילו תנ"ך שהדמויות המופיעות בו הן זן מוזר ונכחד של אנשי-על חסרי פגמים הוא לא קריקטורה, אלא כנראה מהווה את תמונת האמת המציאותית. בקרב רבני ה'קו' הופך התנ"ך אפוא לקומיקס עתיק המביא את סיפוריהם של גיבורי העל הישראלים. הרעיון כשלעצמו נשמע מבדר ביותר, אבל באופן אישי נראה לי שאחכה לסרט.

סתם

פורסם באתר אבי חי

39 תגובות

  1. רשומה מענגת על נושא הרבה יותר חשוב ממה שנראה לעין, זה לא פחות ממאבק איתנים בין זרמי עומק בחברה הדתית־לאומית.

    כתבת: "יש לציין שאת שתי הגישות האלה ניתן למצוא בקלות בנהר הרחב של מסורת ישראל, והן מלוות את ההגות היהודית כבר מימי חז"ל" – יהיה יותר מנחמד אם תוכל להראות שהגישה של תנ"ך בגובה העיניים מופיע כבר בעבר ולא רק כתגובת(־נגד) להתפתחות המחקרית והתרבותית.

    כדאי גם להפנות למאמר של הרב אבינר ממנו ציטטת נגד תכנית חדשה של החמ"ּד עצמו ללמידת תנ"ך (http://www.meirtv.co.il/site/alon.asp?id=899).

    אהבתי

    1. הגישה עצמה ודאי היתה לפני המחקר. היו חכמים שהתייחסו גם לנבלים הבזויים ביותר כאילו היו מלאכים, והיו מי שהתייחסו לגיבורי המקרא כבני אדם, וביקרו אותם בהתאם. מצד אחד היה בין החכמים מי שטען (שבת נ"ה:) "כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה", ומצד שני היה מי שקבע (כריתות כ"ח.) "שטימאו את ההיכל".

      אהבתי

      1. ורק אוסיף על דברי תומר – חז\"ל מצאו באבות האומה חטאים שלא מפורשים ולו ברמז במקרא! על אברהם אמרו שלא האמין מספיק בגלל ששאל \"במה אירשנה\", על יוסף אמרו שרצה לשכב עם אש פוטיפר ורק דמות דיוקנו של אביו עצרה בעדו, על דוד אמרו שביקש לעבוד ע\"ז+ בגלל שקיבל לשון הרע של ציבא, נקרעה מלכות ישראל משלמה ועוד ועוד.
        האמרה \"כל האומר X חטא אינו אלא טועה\" היא *דעת יחיד* של ר\' יונתן (אמורא ככל הנראה), ורוב מאמרי חז\"ל מבהירים שחטאו גם חטאו

        אהבתי

  2. בסך הכל דברים יפים מאוד, תומר, אבל קלקלקתהכל כשביבלבלת בין ספיידרמן לסופרמן. חבל.

    אהבתי

    1. והרי זו בדיוק השאלה
      ספיידרמן הוא אדם רגיל (שלקה במוטציה גנטית) ואילו סופרמן הוא חייזר, דבר אחר לגמרי, שרק מתחפש לאדם רגיל.

      אהבתי

  3. הצגת יפה את המחלוקת, וכפי שהעיר המגיב הראשון – זו אכן מלחמת דעות עמוקה ורחבה. כפי שאתה יודע, קשה לדבר על ה"ציונות הדתית" כמקשה אחת. יש בקבוצה הזו, המובחנת משאר הקבוצות הישראליות אולי רק בכיפה הסרוגה בלבד (…), חלוקות פנימיות אמיתיות ומהותיות.
    קו החלוקה הבסיסי הוא סביב היחס למודרנה. ויש עוד פילוחים.

    אהבתי

  4. ואשר בכל כל אות ואות בו /הסיבה שיש כרגע פולמוס ביניהן הן רבות/בסך הכל בסדר עם אורך החיים=typos and it is intersting that the islam has the same situation with the koran nowadays.

    אהבתי

  5. ברמת הפשט, ברור שתורה מתארת אנשים שהם לא כמונו, אברהם דיבר עם אלוהים, אם זה לא "גיבורי על" אז מה כן. התורה הוא ספר המתאר את ההתגלויות של האל לבני אדם מסוימים, אפשר להסתכל על האנשים שזכו להתגלות כזו "בגובה העיניים" אבל יש לשער שבאופן כזה לא נצליח לראות יותר גבוה מהקרסולים שלהם.

    אהבתי

    1. אני לא מסכים איתך. כתבתי שמדובר בבני אדם, "גם אם גדולים ומיוחדים". אף אחד לא חולק על כך שדמותו של אברהם מייצגת אדם מיוחד וגדול. השאלה היא האם לבד מיתרונותיו יש לו חסרונות.
      ובאשר לנבואה, הרי שאתה ודאי יודע שהחל מהרמב"ם השתרשה הסברה שניתן להגיע לנבואה גם בלי להיות "גיבור על".

      אהבתי

      1. יותר נכון להגיד עד הרמב"ם, ומהחסידות והלאה
        הנביא של הרמב"ם הוא אולי לא סופרמן, אבל הוא בהחלט באטמן

        אהבתי

    2. לא רק דמותם של האבות השתדרגה מאז נכתב התנ"ך. גם, ובעיקר דמותו של אלוהים. מי שמדבר היום עם אלוהים, הוא גדול מהחיים, לא כן בזמן התנ"ך.

      אהבתי

  6. מדהים איך שגרמת לי, בוגר גוש גאה, להתבייש בדרכי. פשוט השלכת את האמונות שלך על דרך לימוד התנ"ך שלי. זה לא יפה, אפילו מעליב. העניינים הרבה יותר עדינים מהאופן שהצגת אותם, ובאופן מהותי.

    אהבתי

  7. תפיסת לימוד התנ"ך במכללת הרצוג יכולה להיתפס ע"פ הפוסט כתפיסה תעוזתנית שבינה לבין מחקר המקרא כמעט ולא כלום.
    גישתם של מורי מכללת הרצוג רחוקה מלהיסמך באופן שיטתי על אבני ביקורת מדעית,ונראה לי שגישתם הספרותית (עם תפיסה שהתנ"ך כולו הוא ספר בעל לקח מוסרי [השוה למשל בין פירוש זקוביץ לשיר השירים לפירושים אורתודוכסיים מגוונים;אפילו של בעלי ברית האקדמיה דוגמת ד"ר א. עסיס]) היא הגישה השלטת.
    הגישה של אנשי מכללת הרצוג לגיבורי המקרא היא גישה אוהדת. הגישה של חוקרי מקרא רבים היא גישה מתבוננת.
    וממילא המלחמה בין אנשי הקו להרצוגיאנים היא "בין אוהד לאוהד".
    והכי חשוב! רבני כל הזרמים יושבים יחדיו בפורום תקנה. לפחות הם מסכימים שחלק מהדמויות הרבניות היום רחוקות מלהיות גיבורות מקרא!

    וכאן אם תורשה הערה קטנה. אין לי מהלכי קבע במחקר המקרא, ובכל זאת אעיד על הקדמת קאסוטו לפירושו לספר בראשית (הקדמתו לתורה) כמציגה באופן בהיר ואמין את ההבדל בין סוגי הפרשנות: המסורתית מכאן, והביקורתית מכאן.
    הנקודה המרכזית היאשאלו ואלו שואלים את אותן שאלות. דוגמת פירוש הרמב"ן בו ניתן לראות את חושיו המדעיים הניבטים בכל צעד ושעל. ולבסוף- עם שאלותיו היפות- הוא מותיר את חלקנו במבוכה עם "דרך האמת".

    אהבתי

  8. הי תומר, אם יורשה לי להוסיף נדבך משלי: ההבדל בין תלמידי הרבנים ליכטינשטיין ועמיטל ז"ל ובין תלמידי הרבנים טאו, בלייכר ואבינר — דומה בעיניי למי ש"תורה בגובה העיניים" משמעה ברוחו הביקורתית של רש"י ובהתאם למגמת "הפשטות המתחדשות בכל יום" של הרשב"ם, מה שתבע מאותם ראשונים עיון ביקורתי מתחדש במקראות והתייעצות בפרשני זמנם (גם בלתי יהודיים), ויצירה גם כאשר היא אינה עולה בקנה אחד עם דברים שקיבלו מדורות קודמים. ובין מי שתורתם היא לכאורה "קודש"– אבל ביאורה,הלכה למעשה, הוא "תורה בגובה עיניו (וכשיעור קומתו) של הרב המורה את ביאור הפסוק", תורה שאינה חפצה בשיח, לא בעיון ולא בחקירה ביקורתית, אלא באוטורטיביות הכריזמטית של הפרשן-דרשן המחייב את תלמידיו לאמץ את הפירוש כפי שהורה להם אותו, בלא הרהור אחרי דבריהם.

    אהבתי

  9. ומה עושים כשהמקרא עצמו שופט ומבקר? רש"י חביבי הכה רגיש ללשון מתחרש לו פתאום כשהוא קורא "ויָזֶד יעקב נזיד"; ומפרש "לשון בישול" ולא שומע את הזדון של היזד והנזיד.

    אהבתי

    1. ההיפך, רש"י שומע ולכן מפרש כך, להוציא מליבו ומלב כל ישראל לדורותיהם את הזדון

      אהבתי

    2. בסופו של דבר, כל פרשנות נובעת מהשקפת העולם הבסיסית של המחבר. ה"התחרשות" הפתאומית של רש"י במקרה הזה היא כאין וכאפס לעומת הפיתולים הדרשניים – שלו ושל מרבית המפרשים המסורתיים – למעשה תמר, כפי שפירטתי כאן:
      http://yahalam.wordpress.com/2012/02/08/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91-%d7%91%d7%9e%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a9-%d7%9c%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91-%d7%91%d7%9e%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d/

      אהבתי

  10. תרומתי הצנועה לדיון, אגב קומיקס:
    אחד מענקי הקומיקס בדורנו רוברט קראמב ("החתול פריץ", "קראמב") הוציא לפני בערך שנתיים גרסה מאויירת לספר בראשית. התענוג האמיתי מתחיל בתרגום העברי, שלקוח בשלמותו מהטקסט המקראי המקורי. הפרשנות הויזואלית של קראמב היא עוצמתית אך לא אנטי-מסורתית: אלוהים, למשל, מופיע שם כדמות האב הקלאסי, עם הזקן הארוך וכו'.

    לכל מי שמתעניין בקריאות ספרותיות לדמויות המקרא, מומלץ ביותר.
    אפשר לקרוא עוד כאן:
    http://www.haaretz.co.il/literature/1.1159895
    וכאן ביקורת מעניינת (אך משתלחת):
    http://e.walla.co.il/?w=/266/1794026

    אהבתי

  11. לעניות דעתי, העניינים מעט יותר עדינים (בלשון המעטה..) מהמוצג בפוסט קצר זה.
    רק אוסיף כי לדעתי אכן מדובר באנשים, אך אנשים כה גדולים עד שגדולתם הופכת אותם לאנשים שונים איכותית ולא רק כמותית.
    אם מסתמכים על ה'מי שילוח' וחלוקתו בין מדרגת אישה-איש-אדם, אזי בין מדרגות האיש והאדם ישנה 'קפיצה' תודעתית. אלו אינם שני בני אדם על אותו הרצף אלא שני בני אדם השונים מהותית זה מזה וכך יש לתפוס, לטעמי, את דמויות המופת המוצגות בתנ"ך (כמובן שדמויות משנה בתנ"ך אינם במדרגת אדם, אלא רק ה'קודקודים'…).

    אהבתי

  12. היו כמונו והיו גדולים כאברהם, משה וכו והיו כאלה שהגיעו מעמי עולמות שמחוץ לעולמנו, כגון הנפלים, אני טוענת שהכל כתוב בפסוקים בקודים ידועים ולא ידועים, התנך מסביר הכל !
    ראו דוגמא חלקית לפענוח בקוד אי"ק בכ"ר
    כל הזכויות שמורות לי

    "הנפלימהיובארצבימימההמ……"
    ימ (מי)
    מה(הם)
    הנפלים ?
    הנפלימ
    היו
    פלים (חגים)
    יובאר (באויר)
    ובא (באו)
    ובאר (סביב)
    ארצ (ארץ)
    מהיובא (באניות)
    לימהיו (לאניות)
    ובא (אור)
    ארצבימ (צריכם)
    לימה (הדלק)

    מכאן :
    מי הם הנפלים ?
    הנפלים הם היו חגים באויר באניות אור
    הם באו כי היו צריכים הדלק לאניות

    וגם :

    הנפלימהיובארצבימימההמ….."
    הנפלימ
    היוב (אהבו)
    ימ (את)
    פלימה (המשיח)
    ימהיו (מסיני)
    לי (לא) (יש)
    לימהי (אלהים)
    יובאר (ביקרו )
    היובא ( בסיני )
    ובארץ
    לימ (דלק)

    הנפלים אהבו את המשיח מסיני
    הנפלים אהבו את אלהים
    הנפלים הם לא אלהים
    הם ביקרו בסיני ובארץ
    בסיני יש דלק

    הפסוק הנהדר הזה מכיל עוד המון אינפורמציה אבל אני חושבת שדי בכך כדי להבין שהאמת בתנך הוסתרה היטב
    בתודה
    בן עמי צביה
    חוקרת תנך ומגלה את קוד האינטרנט התנכי לגילוי מראה מקומות.

    אהבתי

    1. וואללה מעניין. עד עכשיו הייתי בטוח שהפסוק הזה מתאר את מבנה גל הזיזים הכפול העליון במנוע של סוזוקי ג'י אס אר 750
      תמיד טוב ללמוד משהו חדש…

      אהבתי

  13. שלום תומר,
    כתבת
    "השאלה היא מה עושים במקרים כאלה. האם מבכרים את הרציונליות המודרנית על פני האמונה, או האם דוחקים את ההגיון הבריא בפניה, ונשבעים אמונים למה שאינו רציונלי….ללא ספק יש דרכים מגוונות לענות עליה, אבל באופן סכמטי ניתן לומר שב'קו' הכריעו באופן מובהק ללכת עם הראש בקיר…"
    תוכל לתת לי בקצרה כמה אפשרויות לענות על שאלה זו?

    דבר שני- אני חושבת שאני מסתכלת על דמויות התנ"ך כאנשים כמוני,רק שהחטאים שלהם והבחירות שלהם נובעות ממקום קצת יותר גבוה…אממ..דוד חטא לא רק כמשיכה מינית אלא מין רצון להתחבר לייופי שראה אצל בת-שבע..מה אתה אומר? יש פה סוג של פשרה בין שני הגישות?

    תודה מראש ועל הפוסט!

    בת-אל סרי-לוי

    אהבתי

    1. בת-אל שלום,
      לגבי דרכי ההתמודדות, אני מתכוון שיש כאן גוונים רבים של התמודדות עם הבעיה. הרי גם בגוש לא מקבלים את כל ממצאי או קביעות ביקורת המקרא. מנגד, גם בקו לא יכולים להתעלם בצורה מוחלטת מהמודרנה ולפרש כמו רש"י (עד כמה שהם היו רוצים). אז אנשים בוחרים את מה הם מוכנים להפנים ומה קשה מדי עבורם.

      מכיוון אחר, ניתן לקבל את ממצאי המחקר אבל לפרש מחדש את מושג ההתגלות, למשל כאילו מדובר בהתגלות מתמשכת (כלומר, גם הפרשנות המודרנית היא רצון ה' ודרך הבנתה את המקרא היא משהו שמקרב אותנו אל האמת, ולא מרחיק אותנו ממנה). זו צורה אחרת לשמור על האמונה תוך כדי התייחסות לממצאי המחקר.

      ועוד: בקו לא רק בחרו להתמודד כמה שפחות עם המודרנה ולנסות לשמור על המחנה טהור מכל השפעה עדכנית, אלא גם להפוך את העניין הזה לערך עליון, לדרך הקדושה הבלעדית ללימוד. כלומר, הכחשת הידע המודרני הופך למעשה אמוני אמיץ, וזאת תוספת נוספת לכל הנושא (והיא עצמה תגובה למודרנה).

      בקשר לדוד, לי אישית ברור שהוא רצה להתחבר ליופי של בת-שבע. אבל שימי לב שזה עדיין משאיר אותו בהחלט בן אדם. הרי אנשים שרוצים להתחבר ליופי הם לא נדירים. כלומר לדעתי את בצד של הגוש. כמו כן, זה לא מנקה אותו משליחת אוריה אל מותו.

      אהבתי

      1. אממ..אז להתחבר אל היופי של בת שבע זה לא דוגמא טובה. התכוונתי שדוד חשק בבת שבע מסיבות גבוהות שאני לא יכולה לומר כי אני לא במקום. אבל זה לא הופך אותו לאל טבעי:)
        אלא היה לו מניע אנושי גבוה(מעבר לקצה פירמידת מאסלו)שאני לא חוויתי עדיין. מה אומר?

        אהבתי

        1. טוב, הבעיה עם הפרשנות הזאת שאין לה שום ביסוס במקורות. לא מסופר לנו בפסוקים שדוד "ראה בלבו" שבת שבע היא כך וכך, או שהקב"ה ציווה על דוד לעשות את מה שעשה למרות שדוד ידע שזה ממש לא בסדר. מנגד, דוד אומר במפורש לנתן הנביא המוכיח אותו: "חטאתי לה'". מה יותר ברור מזה? ואל תשכחי שאין פסוק יוצא מידי פשוטו.

          שערי פרשנות לא ננעלו, אבל יש פרשנויות מרחיקות לכת שאין להן ביסוס במקור. אני מציע לסמוך על מי שחיבר את ספר שמואל (נאמר, שמואל, לצורך העניין), שהוא לא צינזר את המעשה הנוראי הזה של דוד המלך מסיבה טובה, ולא לנו לעשות את עבודתו. חטאו של דוד נכלל בתנ"ך, ועלינו לנסות למצוא בו משמעות, לא לנסות למחוק אותו על ידי פרשנות יצירתית.

          אהבתי

          1. כול כך קשה לצאת מהחשיבה המאלילה את הדמויות בתנ"ך.לקרוא סיפור אחד ובשניה נפתחים לי כול הפרשנויות שקראתי.
            אם הייתי יכולה לקרוא את התנ"ך כפשוטו אולי מצבי הדתי היה אחר..

            אהבתי

  14. ומוסיפה גם את רמב"ן על גירוש הגר

    :"חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן…"

    אהבתי

  15. כמה הערות קטנות לפוסט די מדוייק.
    1. הסאבטקסט הוא לא סתם ההתמודדות עם דילמות מודרניות אלא המאבק על הסמכות הרבנית. כלומר אם דמויות התנך הם ענקים, והתנאים ענקים (והאמוראים והגאונים והראשונים וכו') והרבנים בימינו רק מתווכים אותם אזי סמכות הרבנים של ימינו היא כמעט בלתי מוגבלת ובטח שאסור לבקר אותם כי לא מבקרים אף דמות רבנית (עד שהיא סוטה מהמיינסטרים). אם, לעומת זאת, הדמויות בתנך הן אנושיות ויצריות וחוטאות כמונו – אז רבני העדה על אחת כמה וכמה.
    2. עם זאת, גם בישיבות הגוש, לפחות מרבית המורים, מאמינים בסמכות המסורתית ומרשים לעצמם "להתפרע" רק בלימודי התנך – מגרש המשחקים של הדעות.
    3. אאל"ט, המקרה הראשון הו הגוש התמודד ברצינות (ובהערצה ופליאה) עם המחקר המודרני היה ב'מגילת המלך' (משהו כזה) של הרב יעקוב מידן שם הוא מתייחס אחת לאחת למאמר 'המלך במבט אירוני' של פרי ושטרנברג. ניכרת שם האפולוגטיקה שלו והניסיון להגן על דוד המלך המסורתי, אבל יחד עם זאת הוא מתאמץ ומתמודד עם הגישות מחקר הספרות. בעיקר ניכרת שם המבוכה.

    אהבתי

      1. רק נזכרתי, אותו מאמר של מידן נקרא מגילת בת שבע ולא מגילת המלך. הוא כמובן התפרסם באחת מהחוברות של מכון הרצוג (נדמה לי שהוא תפס את כל החוברת).

        אהבתי

  16. נראה לך שהרב בן נון או הרב אבינר היו חותמים על איך שהצגת את השיטה שלהם בשמם?

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s