ראיון עם הרב גלעד קריב

בניגוד למערכות הבחירות הקודמות, ובניגוד לציפיות שהתעוררות אחרי מאבקי הגיוס ולימודי הליבה, אין מפלגה שמתמודדת בבחירות הקרובות תחת דגל "חופש הדת" (או תאומו המרושע, "שנאת חרדים"). לפיד, עם רב אורתודוקסי במקום השני ברשימתו, כבר אפילו לא תומך בנישואים אזרחיים, ספק אם לבני תדגיש משהו מזה במצע "התנועה", וגם יחימוביץ' משתדלת, כידוע, לא להרגיז אף אחד. נותרנו עם מרצ, שמאז ומתמיד חרטה חופש דת על דגלה, ובאופן מעניין גם עם הרב חיים אמסלם, שנותן איזה תבלין אנטי-ממסד-דתי למפלגתו.

מצד שני, בין המתמודדים בבחירות המוקדמות לרשימת העבודה אפשר למצוא, לראשונה אם איני טועה, רב רפורמי. הרב גלעד קריב ינסה להפוך לחבר כנסת, ותחת הסיסמה "יהדות, דמוקרטיה, חופש דת ומצפון", ייתכן שהוא יהיה בין הנאבקים לחופש דת במדינה. לקראת הבחירות ביקשתי ממנו לענות בקצרה על כמה שאלות, מתוך ניסיון להבין את עמדתו בסוגיות של חופש דת, ובכמה סוגיות אחרות. תשובותיו לפניכם.

לפני שבועיים אמר הרב ריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית, שמתרחב הפער הערכי שבין יהדות ארה"ב, ובעיקר הצעירים שבה, ובין ישראל. מתוך הקשרים שלך עם היהודים המשתייכים לזרם הרפורמי בארה"ב, איך אתה מרגיש את הפער הזה, אם בכלל? אילו קולות אתה שומע?
קיומו של הפער אינו מפתיע. ההתרחקות שלנו מן האירועים הגדולים של העם היהודי במאה ה-20, השואה והקמת מדינת ישראל, מביאה לירידה טבעית ברמת ההזדהות והקשר הרגשי. הבעיה הגדולה טמונה בכך שלא רק שאיננו עושים דבר כדי למתן את התהליך, אלא אנחנו מעצימים אותו. מדינת ישראל נתפסת יותר ויותר בעולם המערבי, בו חיים כיום כ95% מהעם היהודי, כגורם כוחני. בנוסף, יחסה של מדינת ישראל כלפי הזרמים הלא אורתודוכסיים תורם גם הוא להתגברות של תחושות הניכור. חשוב להדגיש שגם ליהדות התפוצות ישנו תפקיד ביצירת הפער, בכל הנוגע לאיכות והיקף החינוך היהודי והדגש על הקשר עם מדינת ישראל כמרכזו של העם היהודי.

כאשר מדברים על יהדות ארה"ב הליברלית, על ערכים הומניסטים והשאיפה לתיקון עולם במובן החברתי, נשמעת לעיתים מצד גורמים באורתודוקסיה הישראלית הטענה כי אלו אינם ערכים יהודיים "באמת", או שלכל הפחות יש כאן ויתור נרפה על ערכים יהודיים מסורתיים, כגון הייחודיות היהודית, האפלייה המובנית כנגד נשים ותפיסת פעילות ההומוסקסואלית כחטא, ועל כן יצירתה של נצרות נוספת, הומניזם ליברלי סטנדרטי, או פשוט יהדות מדולדלת וחסרת אותנטיות. מהי תגובתך לטענה הזאת?
הטענה כאילו החתירה לצדק הינה ערך יהודי פחות אותנטי ממצוות פולחניות משוללת כל יסוד, והיא חלק מן התפיסה המעוותת של היהדות שהשתרשה בקהלים רבים בישראל. המתח בין תרבות דתית שמה דגש על ההיבטים הפולחניים והפרקסיסיים של הדת, לבין תרבות דתית השמה דגש על ערכים חברתיים ומוסריים, אינו חדש. אני מניח שכהני הבית הראשון השתמשו בטענה דומה ביחס לנבואותיהם של עמוס וישעיהו. כך ודאי היה גם בימי הבית השני. מתח דומה התגלה גם עם הופעתן של מגמות ותנועות כדוגמת החסידות. היהדות הרפורמית אכן טענה כי היהדות הלכה והתכנסה אל תוך מימדיה ההלכתיים והפולחניים ונטשה במקרים רבים את החזון המוסרי והחברתי. הדבר אינו פותר את היהדות הרפורמית מהתעסקות משמעותית ואמיצה בשאלת אורח החיים היהודי בדורנו והיבטיו האמוניים והפולחניים.

הוויתור על אפליית הנשים, היחס השלילי לזהות מינית הומוסקסואלית או על מגמות בדלניות חריפות ביחס לאומות העולם אינו בגדר ויתור נרפה. זוהי הכרעה דתית ומוסרית שמשקפת את האמונה שהמסורת שלנו מגלמת ערכים נצחיים, אך בה בעת גם תפיסות עולם שכוחן המוסרי אבד להן. בניגוד לתפיסת העולם החרדית, היהדות הרפורמית אינה גורסת תהליך של ירידת הדורות. להפך, אט אט, עם הרבה מכשולים ומעידות בדרך, האנושות לומדת עוד ועוד לקחים ותובנות מוסריים. לקחים אלו כדוגמת שוויון מעמדה של האישה אינם יכולים להיוותר מחוץ לגדרותיה של הדת במסורת המאמינה שב "כל דרכיך דעהו".

הרשה לי להקשות עליך: אני חושב שקשה להכחיש שהתנועה הרפורמית חרגה מבחינה רעיונית-תיאולוגית מהקו המרכזי במסורת היהודית החל מחורבן הבית השני, והוא נאמנות לקודקס קבוע של הלכה. ודאי שלא מדובר בהלכה כפי שאנחנו מוצאים לפנינו באורתודוקסיה היום, אולם בכל זאת, העקרון הזה, של הכפפתנו לחוק האלוהי המפורט והדקדקני, היה קיים למן ימי המשנה לפחות. כיצד אתה מצדיק את החריגה האידיאולוגית (כלומר, שאינה פשוט נסיגה לחילוניות) ממנו?
התיאור המופיע בשאלה ביחס להתפתחות ההלכה מדויק וחשוב (אם מותר לי להחמיא לבעל הבלוג), אכן באלפיים השנים האחרונות הרעיון ההילכתי הפך לביטוי מרכזי ומכונן של הזהות היהודית. בהקשר זה, הרפורמה, כשמה אכן ביצעה מהפך בגישה אל ההלכה, בהפיכתה למקור השראה ולמידה ולא למקור מחייב. מהפכה זו נעשתה על רקע המהפכה בתפיסת האדם את עצמו כבן חורין וכיצור תבוני. היהדות הרפורמית אינה מבקשת לטשטש מהפכה זו (בניגוד אולי לזרמים דתיים אחרים). באופן ברור היהדות הרפורמית מציעה כי בעידן המודרני והפוסט מודרני ההלכה אינה עוד יכולה לשמש בתפקידה המסורתי.

מהו כיום מצבה של התנועה ליהדות מתקדמת בארץ? מהם תחומי פעילותה, והאם היקף פעולתה גדל? באם תיבחר לכנסת, האם תתפטר ממנכ"לות התנועה?
ראשית, ברור כי כשאבחר לכנסת אתפטר מתפקידי כמנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת ואמשיך לשרת את הערכים והרעיונות להם אני מחויב מתוך בית הנבחרים. לעניין מצבה של היהדות המתקדמת, כיום פועלים ברחבי הארץ 45 בתי כנסת, קהילות ומניינים של היהדות הרפורמית. שליש מהם הוקמו בחמש השנים האחרונות. עובדה זו מעידה על עניין הולך וגובר של הציבור הישראלי החילוני והמסורתי בערכיה ובשירותיה של היהדות הרפורמית.

נתון משמעותי נוסף נוגע להתרחבות המשמעותית במעגל הרבנים והרבות הרפורמים הפועלים בישראל. בעשור השנים האחרון הוסמכו בישראל למעלה משמונים רבנים רפורמים, רובם המוחלט ילידי הארץ. על פי סקר קרן אביחי, שהתפרסם בינואר השנה, כארבעה אחוזים מהציבור היהודי בישראל מגדירים עצמם כיהודים רפורמים וארבעה אחוזים אחרים כיהודים קונסרבטיביים. למעלה משלושים אחוזים מהציבור היהודי, על פי סקר זה, נטלו חלק בטקסי מעגל חיים, תפילות ואירועי תרבות ולימוד של היהדות הרפורמית. אין ספק שהדרך להשרשת היהדות הרפורמית בחברה הישראלית עודנה ארוכה, אך בניגוד לעבר אנו מצויים כבר בעיצומה ולא בראשיתה. אני מקווה שבעוד דור יהיה ברור כי היהדות הרפורמית בישראל היא אחד מהגורמים המשפיעים, המעורבים והתורמים לחברה הישראלית והעם היהודי בכל תפוצותיו.

תוכל לומר כמה מילים על התהליכים שעוברים על התנועה הרפורמית העולמית? אם אני לא טועה, מתרבים הקולות המבקשים חזרה מסוימת לקיום של מצוות אחדות, וגם קולות המבקשים יתר דגש על חיפוש רוחני. האם אכן כך? איך מתמודדת התנועה עם דרישות אלה?
מזה מספר עשרות שנים וביתר שאת בשנים האחרונות ניכרת ביהדות הרפורמית מגמה כפולה, מהצד האחד חיזוק המחויבות לערכים ליברליים והומניסטיים ומן הצד השני חזרה לדפוסים מסורתיים של פולחן ואורח חיים אישי ומשפחתי. מושגים שננטשו בתקופת הרפורמה הקלאסית חוזרים עתה לשיח הרפורמי ומבחינתי מדובר בתהליך חשוב וראוי שמחזק את היבטיה המוסריים של היהדות והיבטיה הרליגיוזיים גם יחד. תהליך זה מוכיח כי גם ללא "סהנדרין" ועם גישה ליברית אל ההלכה, היהדות הרפורמית יודעת לאזן את דרכה הרעיונית.

בניגוד לדרכו של אביו, נראה שיאיר לפיד אינו יוצא למלחמה כנגד הדת הממוסדת, ומוותר על מאגרי הקולות שמלחמה זו מביאה. המקום השני במפלגתו שמור לרב פירון, ומשובצות בה דמויות אורתודוקסיות נוספות. כמי שקרוב לנושא, יש לך השערה מדוע בבחירות הקרובות אין מפלגה הנושאת בברור את דגל המאבק לחופש דת? האם נראה לך שמפלגת העבודה תעשה משהו בכיוון?
לצערי הרב יאיר לפיד בחר שלא לשלב דמויות מן היהדות הרפורמית או הקונסרבטיבית ברשימתו, וזאת למרות היכרותו האישית והמשפחתית עם פעילותה של תנועתנו בארץ. לטעמי הוא שגה בכך ופספס הזדמנות חשובה להושיב יחדיו דמויות מובילות מכל קשה גווניה של היהדות הישראלית.

כחבר ותיק במפלגת העבודה וכמי שמחויב למשנתה החברתית, הכלכלית והמדינית, עיני היו נשואות תמיד אל עבר רשימתה לכנסת. אני מאמין שדווקא מפלגת העבודה מסוגלת לקדם באופן אפקטיבי יותר הסדרים חדשים בנושאי דת ומדינה מתוך הקשר רחב ותוך ויתור על רטוריקה של שנאה. אין לי ספק שהרוב המכריע של מצביעי מפלגת העבודה וקהלי היעד שלה מוטרדים מן המצב הנוכחי של יחסי הדת והמדינה ורוצים לראות בה שינוי. בנוסף, למפלגת העבודה תפקיד מכריע בשימור החוסן הדמוקרטי של ישראל גם מעבר לסוגיות של דת ומדינה. כישראלי ויהודי רפורמי אני מוטרד מאוד משאלת מעמדו של בית המשפט העליון ומצבה של התקשורת הישראלית לא פחות ממשבר הגיור ושאלת הדין האישי בישראל.

בהמשך לכך, אם תיבחר לחבר כנסת, אילו חוקים הקשורים לחופש דת בכוונתך לנסות לקדם? מה בדעתך לעשות בנושאי כשרות, נישואין וגיור? מה תעשה בנוגע לאפלייה כנגד התנועות הלא-אורתודוקסיות מצד המדינה?
מן הבחינה הרעיונית אני מאמין בהפרדתם של המוסדות הדתיים מרשויות השלטון. חיי הדת צריכים להתנהל על בסיס וולנטרי ולא מכוח חקיקה או פעולות שלטוניות. החיבור בין הממסד הדתי וכוח שלטוני פוגע בדמוקרטיה אך לא פחות מכך משחית את הדת. הדרך למימושו של חזון זה, המשותף היום גם לחוגים אורתודוכסיים מודרניים מתונים, ארוכה ומסובכת וסביר להניח שתיקח שנות דור.

עד אז מן הראוי להתקדם צעד אחר צעד כאשר היעדים הראשונים הם הנהגת נישואים וגירושים אזרחיים בישראל, הפיכת המועצות הדתיות למחלקות לשירותי דת ותרבות תורנית ברשויות המקומיות, הכרה מלאה בפעילות התנועות הלא אורתודוכסיות, בלימת ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי ולא פחות חשוב מכך – הטמעת לימודי הליבה בכל מערכות החינוך בישראל, הקמת מערכת חינוך ממלכתית חרדית ומאבק עיקש בגילויי גזענות בכלל ועל רקע דתי בפרט.

בעניינן של התנועות הלא-אורתודוכסיות, אני מאמין בצורך לפתוח דיאלוג אסטרטגי בין היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית לבין ממשלת ישראל במעורבות של הסוכנות היהודית של הפדרציות היהודיות ברחבי העולם. אני מאמין שבשלה השעה לשיח ציבורי חדש בנושאי דת ומדינה, ושהתובנה הזו מתנחלת גם בקרב אנשי הציונות הדתית ואף גורמים מסוימים בציבור החרדי, ואני מקווה לסייע בקידומו.

12 תגובות

  1. תודה לשניכם על הרעיון המעניין!

    רק תוספת קטנה לדברי הפתיחה: מלבד מרצ וחיים אמסלם, במצע מפלגת עלה ירוק/הרשימה הליברלית מופיע סעיף העוסק בהפרדת מוסדות הדת מהמדינה, וכיוצא בזאת גם בתמיכתם בנישואים אזרחיים. סתם לידיעה:)

    אהבתי

    1. ויש גם את מפלגת "אור" של ירון ידען… שרצה גם בבחירות הקודמות…
      (זאת מבלי להתייחס לסיכויים שלהם לעבור את אחוז החסימה).

      אהבתי

  2. עבר זמנה של התנועה הרפורמית כפי שעבר זמנה של החרדיות הקיצונית.
    התכופפות לערכי התרבות ללא אבחנה מחד , לעומת פנאטיות לא קשורה למציאות מאידך.
    השילוב הנכון הוא לחוות את האל כמה שיותר , כך האדם יוצר לעצמו מרכז יציב.

    אהבתי

  3. הרפורמים אינם יכולים להיחשב לזרם יהודי-דתי מקביל לאורטודוקסיה!
    הם מחללים שבת כמו חילוניים בנסיעה בשבת בהדלקת אור בשבת וכו', הם אוכלים מאכלים לא כשרים לפי ההלכה היהודית כמו חילוניים ואף אוכלים ביום כיפור שחילונים רבים לא אוכלים בו וכן הם אוכלים גם בכל הימים שנקבעו בהלכה כצומות כולל תשעה באב, הם מקבלים כיהודים גם כאלו שאמותיהם גויות, ובתי התפילה שלהם הם חיקוי לכנסיות, ואף לא מעט מהם אינם מאמינים בבורא עולם.
    איך אפשר לראות כיהודים דתיים ואת מנהיגיהם כרבנים, אם הם לא מבצעים רבים מהדברים הבסיסיים ביותר של היהדות?!
    לא זו אף זו, נישואי התערובת בתנועה הרפורמים הם בסביבות 60% אם לא יותר מכך (בשנות ה-70 מדובר היה ב-53%). בזרם יהודי-דתי אמתי לא יכול להיות מצב כזה של נישואי תערובת!
    לכן התנועה הרפורמית אינה יכולה להיחשב כזרם יהודי-דתי אלא הרפורמים הם כסוג של מסורתיים כשגם הדברים הבסיסיים ביותר של הדת היהודית לא מקובלים עליהם.
    ראו כאן: http://daat-emet.com/?page_id=115
    אעתיק כאן כמה דברים בסיסיים הממחישים היטב את העובדה שהתנועה הרפורמית אינה זרם יהודי-דתי ואף מסוכנת למסורת היהודית:
    התנועה הקונסרבטיבית מכילה קשת רחבה מאד של “רבאיים”, החל מאלה שהם לגמרי כמו הרפורמים וכלה בכאלה שמקיימים כמה מצוות. לכן בוויכוח עת יואשמו כי אינם מקפידים על פרט זה או אחר מן המצוות את אותו “רבאיי” שנוהג להקפיד על הפרט הנידון, וכך גדל הבילבול. אך כבר אמר מנהיג הקונסרבטיבים בארץ כי לדידו המושג ‘הלכה’ הינו מלשון: ללכת, ללכת עם הזמן, להתקדם ולשנות…

    זוהי דוגמא קלאסית לדמגוגיה. הרי מושג ‘הלכה’ לא מופיע בתורה. זה מושג שטבעו חכמים והם שטבעו אותו במשמעות מסוימת. אם הוא לא מקבל את המשמעות שחכמים טבעו אז למה הוא משתמש בביטוי? הרי החכמים בכל מקום בגמרא שמופיע המושג ‘הלכה’, “הלכה כרב”, “הלכה כשמואל”, משמעות הביטוי הפוכה, יש ללכת כמו זה, לא שההלכה הולכת עם הזמן. יש להוליך את הזמן לפי ההלכה, לפי הדין לפי הפסק. ‘הלכה’ זה מילה נרדפת לדין ולפסק. איך אפשר לשבש מושג שיש לו משמעות מקובלת על-ידי משחק צלילים סמנטי שכזה? אך זו דרכם.

    שאלתי פעם “רבאיי” אחד, (אינני זוכר אם היה זה “רבאיי” רפורמי או קונסרבטיבי) אמרתי לו: צום יום כיפור מיושן בעיניכם, שמירת שבת כהלכתה וכלשונה מיושנת, סדור התפילה מיושן, למה התואר “רב” אינו מיושן? למה כה חביב עליכם תואר זה? אלא שדרך סממנים חיצוניים כאלה מושכים הם את עיני הציבור ומטעים אותו. בכמה מקומות בארה”ב, חוגגים “רבאים” רפורמיים את חג החנוכה עם מנורה ועץ אשוח. בארץ הם יופיעו עם כיפות והם ידברו על “מרן הבית יוסף” כמו שאמר “רבאיי” רפורמי בעימות טלוזיוני, אמרתי לו: במה הוא מרנך? – וכי אתה הולך לפי הלכותיו? אמר לי: לא, אנחנו מתייחסים לספרו כאל ספר הצעות, אמרתי לו: “למה לא כאל ספר תפריטים?” ספר הצעות??? היכן כתוב שזה ספר הצעות, למה אתה בכלל מתייחס?

    ברעיון לסופר והעיתונאי שי הורוביץ התראינה “רבאית” אחת, והרעיון מופיע בחוברת שהוציא ארגון ‘מנוף’ אודות הרפורמים, והופיע באחד העיתונים בארץ בעבר. המרואיינת הינה ה”רבאית” הראשונה בארץ. התקשרנו לביתה של ה”רבאית” וענתה בתה הקטנה, “אמא לא בבית …הרב הלכה לסרטים”. רק למחרת בערב שוחחנו איתה שוב, ה”רב” הזאת היתה הנציגה המיועדת מטעם ‘מרץ’ למועצה הדתית בירושלים ולה, כמובן מאליו, מבטא אמריקני כבד. להלן פרוט השיחה:

    – מה יכול אדם בעל נפש למצוא בדת הרפורמית מבחינה דתית?
    – אני יכולה להתפלל ביחד עם כל המשפחה, נוסח התפילה פונה לאדם המודרני עם קטעי ספרות ושירה.
    – אני מבין שאין לכם קו אדום, אין גבול, ובעצם תחת מסווה הדת, מבטלים אתם את כל הדת עצמה.
    – אנחנו מתאימים את היהדות לציביליזציה, אנו עורכים שינויים אך לא כופים שום אורח חיים אלא מחייבים לימוד תורה וקיום מצוות.
    – איזה מצוות? – שבת? כשרות? הרי הכל אתם מבטלים, היכן הקו האדום?
    – זה קשה להגיד. קו אדום מבחינתי זה אחדות ‘הקל’, אך אצלנו בתנועה יש כל מיני דעות.
    – אולי זה כהגדרתו של הרב משה שרר, ממנהיגי יהדות ארה”ב התורנית, יהדות עשה זאת בעצמך?
    – לא.
    – למה לא? הנה כשרות. כתוב בתורה דברים מפורשים ואני קורא בעיתון על “רב” רפורמי שאוכל שרימפס!
    – כל אחד מבין את הכשרות בצורה אחרת, אנחנו לא מבטלים את השבת, את החגים, את התפילות, את המצוות, את החגים, ואת המצוות שבין אדם לחברו.
    – מה אתם כן מבטלים?
    – כשרות, טהרת המשפחה, הוצאנו מן הסידורים את ההתייחסות לבנין בית המקדש, כאן יש בעיה.
    – איזה מצוות את מקיימת?
    – אני מניחה תפילין כשאני מתפללת שחרית, זה לא כל בקר, אני נוסעת למה שנקרא ‘צרכי שבת’ לבית הכנסת שרחוק מהבית שלי.
    – איך מתייחסים אליך חילוניים?
    – יש הרבה שמרגישים שיש בין משהו לא אוטנטי”.
    – והודאת בעל דין כמאה עדים ויותר….

    הפלורליזם והקונסנזוס (ע’ מאמר “הנורמה הקונסנזוס והאנך” בסוף הספר)

    ומה עם פלורליזם ביהדות? הרי במהלך ההסטוריה נוצרו גוונים רבים בעבודת האלוקים. יש חסידויות שונות, יש תלמידי הגאון מוילנא ויש תלמידי החתם סופר, יש אשכנזים, יש ספרדים, ויש תימנים ועוד. כולם נחשבים בעיני כולם לגיטימיים מבחינה יהודית. מדוע אם כך הם שואלים לא תחשבנה התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית כעוד זרם ביהדות? מה נענה על זה?

    ובכלל, המושג פלורליזם הפך להיות לערך בפני עצמו, ערך מכובד בעידננו, כה מכובד עד כי אין זה תרבותי להתנגד לו מי שיתנגד לפלורליזם יחשב כאדם חשוך ופרימיטיבי, שונא קידמה, החי בימי הביניים – כמיטב כללי הריטוריקה המפורסמת בה משתמשים כשבאים להלך אימים על מי שלא הולך בתלם.

    תשובה ראשונה היא שזרם חייב ליצור תזה. לא יתכן שזרם יהיה בנוי כולו על אנטי תזה. כל אותם גווני יהדות יצרו תזות של עבודת השם ייחודית לכל אחת מהן. יש את עבודת השם שתנועת החסידות הדגישה, יש את עבודת האלוקים שהגאון מוילנא הדגיש וכן הלאה. לתנועות הללו אין תזה! אין להם חידושים בעבודת האלוקים, יש להם רק ביטולים. הם אינם מקבלים חלק זה של התורה, וחלק זה או אחר של תקנות חכמים. לעומת זאת מאמצים הם הנהגות של העולם המודרני כמו גם כמה טקסים ששאלו מהנוצרים. אין בהם איפה כל חדש והם אינם ראויים להיקרא “זרם”.

    נקודה נוספת היא השימוש בסיסמאות בלי לתת את הדעת על תכניהן כמו למשל פלורליזם. פלורליזם אין משמעותו שכל מה שיעלה על דעתו של כל אחד הופך להיות לגיטימי. מה דעתנו תהיה שלתנועת הצמחונים תוגש בקשה לקבל אדם שנוהג לאכול פעמיים בשבוע בשר בקר? ישאלו אותו במה אתה צמחוני? – יאמר: אני צמחוני שאוכל בשר בקר, מה אתם לא פלורליסטים? – יש גם סוג כזה של צמחונים שאוכלים בשר בקר. יאמרו לו אדוני לא כל מה שעולה על דעתו של כל אחד יהפוך לשיטה בתוך הפלורליזם. מדוע? פלורליזם משמעותו מקבילתניות – כלומר דעות המקבילות זו לזו הן לגטימיות באותה מידה בנושא מסויים. המושג הזה שלעצמו יש בו הגיון אם באמת הדעות השונות עוסקות באותו נושא עצמו.

    איש לא יאמר שציד צבאים, יצירה מוסיקלית, וחימוש מסוקים כולם קשורים לאותה הגדרה. שהרי אנו פלורליסטים, ללא קונצנזוס, המכנה המשותף, אין כל מקום לדבר על פלורליזם. הקונצנזוס חייב לכלול בהסכמה מלאה את כל המרכיבים היסודיים של הנושא הנדון. לאחר שקונצנזוס זה נוסד, יכולות לצמוח ממנו דעות מקבילות, ואם כולן מתכוונות לשם שמים ונאמרו לפי הכללים הקבועים מראש בלא לסתור שום עיקר מעיקרי האמונה יאמר עליהן “אלו ואלו דברי אלוקים חיים”.

    כולם מדברים פלורליזם ואולם לא תמיד ברור על מה מדובר, לא תמיד ברור כי אפילו אלה המדברים אודותיו יודעים על מה הם מדברים.

    משמעותו המילולית של המושג “פלורליזם” מקורה במושג האנגלי: PLURAL (פלורל) שמשמעותו: ריבוי. הוה אומר: ריבוי דעות. משמעותו הפילוסופית של המושג דורשת עיון מעמיק מעט יותר.
    בעימות שהתקיים בפני סטודנטים להוראה בה נכחו ראבייי רפורמי, ראביי קונסרבטיבי, נציג ה”תנועה ליהדות חילונית הומניסטית” והוגה דעות חרדי. באותו דיון השתתף פרופ’ לפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה. הרפורמי, הקונסרבטיבי, ואיש ה”תנועה ליהדות חילונית הומניסטית” דיברו גבוהה גבוהה בשם הפלורליזם, בשמו ניסו הם לטעון כי כל השקפה שתאמר על-ידי אי מי בנושא יהדות הינה השקפה יהודית לגיטימית, ויהא הקשר שלה להיסטוריה היהודית או למחשבת ישראל הקלסית אשר יהיה, יכולה היא להחשב כיהדות…

    אחר זמן ניכר, בו כל הנ”ל גרסו ושנו ושילשו פלורליזם פלורליזם, משל מדובר היה באיזושהי מנטרה או מילת קסם פקעה סבלנותו של האחראי על הדיון. הפרופ’ הנכבד שתפקידו היה להשגיח על רמתו האקדמית של הדיון נטל את רשות הדבור ואמר: “רבותי אתם מחליפים רלטביזם בפלורליזם, אתם מנסים לטעון בשם הפלורליזם כי כל מה שייאמר, כל מה שיעלה על לב כל אחד, הופך להיות לגיטימי בחסות ה”פלורליזם” ולא היא! זהו רלטביזם, לאמור: יחסותיות, רק פילוסופיה זו מאפשרת לכל דבר להאמר ללא הבדל, שכן כל אחד יאמר את שעולה על לבו, לעומת זאת הפילוסופיה אודותיה אתם מדברים כלומר: הפלורליזם חייב לצמוח על יסוד קונסזוס מוסכם וכל העקרונות החשובים חייבים להיכלל בתוכו, כלומר: רק אם יוצאים לדרך מתוך הסכמה על הבסיס מכאן ואילך ניתן לדבר על פלורליזם. והרי כה הגיוני הדבר, הן כשמדברים על פלורליזם, עוסקים בפלורליזם אודות נושא מסוים, במקרה שלנו – פלורליזם בנושאי יהדות, אם אין הסכמה על הגדרת המושג יהדות ומרכיביו על מה סובב הפלורליזם?

    אל ינסה אי מי להציג את עצמו כדוגל בפלורליזם במידה ולא אימץ לעצמו עיקרון זה. ועדיין יהיה צורך לברר מה חייב להיות בתחום בקונסזוס, לאמור: מי יקבע מה חשוב דיו כדי להכלל בו ומה אינו כה עקרוני כך שיוכל להיוותר מחוצה לו…

    על-פי הגדרה זו אין התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות תנועות הדוגלות באמת בפלורליזם, שכן לשיטתן הכל פתוח לויכוח כולל העקרונות היסודיים ביותר, אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו ועדיין לראות עצמו כיהודי ואת התנהגותו כלגיטימית.

    אם רוצים לעסוק בפלורליזם ביהדות יש קודם כל להגדיר מהי יהדות? ומהם מרכיביה ההכרחיים שבהעדר אחד מהם אין עוד יהדות. רק אחרי הבהרת האלמנטים האלה, יש מקום לדבר על פלורליזם.
    כיון שעלינו להגדיר את המאפיינים האלמנטריים בהגדרת המושג יהדות, עלינו להגדיר תחילה מהי הגדרה.

    אם יאמר אדם שהגדרת שולחן היא: ‘רהיט העשוי מעץ’, ההגדיר את השלחן? האם העובדה שהשולחן שעליו אני כותב עכשיו אכן עשוי מעץ, הופכת את ה’עציות’ לחלק מהגדרת השולחן? ברור שלא. ומדוע? המושג הגדרה נגזר מלשון “גדר”. גדר עושה שתי פעולות: מפרידה ומאחדת. מפרידה היא את המוגדרים מכל השאר, ומאחדת את כל האמורים להיות כלולים בהגדרה תחת קורת גג אחת. כל הגדרה שאיננה עונה על שני הקריטריונים הללו, אם אינה מפרידה מאפיינת או אינה כוללת את כל השייכים – אינה בכלל הגדרה. ומכיוון שיש הרבה מאד רהיטים נוספים העשויים מעץ, ומכיוון שלא כל השולחנות עשויים מעץ, הרי ה’עציות’ בשולחן זה איננה חלק מהגדרתו.
    אתה שואל במה מתבטאת יהדותך, אתה ה”רבאיי” הרפורמי? הרי כבר שמענו את ה”רבאית” הרפורמית הראשונה בישראל, שאין אצלם כל קו אדום מחייב מלבד יחוד ‘הא-ל’. (להלן נראה שהרבה מה”רבאים” הרפורמים לא מקבלים גם את זה – כפי שהיא אמרה: “יש אצלנו דעות שונות”… אך בייחוד ‘הא-ל’ גם המוסלמים מאמינים כך שזה לא מאפיין את היהדות. יאמרו: “מצוות שבין אדם לחברו”, האמנם כן? אם לא מאמינים במעמד הר סיני, מתי הצטוו על בין אדם לחברו? אלא שאין כוונתם באמת ל”מצוות” שבין אדם לחברו, הכוונה היא על התנהגויות מסוימות במערכת היחסים שבין אדם לחברו. אדם בא ואומר היהדות שלי מתבטאת בטוב לבי, באהבת האדם שבי, באהבת ארצנו, ובאהבת ארץ ישראל. אבל גם האמריקאי אומר שהוא אוהב אדם, גם בניו-זילנד אומרים שאוהבים את המולדת, גם הפלשתינאים אומרים שהם אוהבים את ארץ-ישראל, וגם הדרוזים והצ’רקסים אוהבים את מדינת ישראל. האם זה הופך אותם ליהודים?

    מכיון שכל אותם אלמנטים אינם מאפיינים רק את היהדות, הם לא חלק מהגדרת היהדות. ממילא בהפכם את היהדות למערכת פולקלוריסטית אוניברסלית אין בין “יהדות” מלאכותית זו שלהם לבין מערכות הפולקלור של עמים אחרים ולא כלום. לכן בקלות שכזו מוכנים להתאחד עם בני עמים אחרים, כי אין שום דבר שמבדיל. התנועות האלה הפקיעו מעצמן את הזכות האינטלקטואלית לכנות את תנועותיהן בתואר “יהדות”. הרי בעצם העובדה שבקלות שכזו ממליצים הם על נשואי תערובת, או אפילו על מה שהם מכנים “גיור” לצורך נישואין, הרי שני בני זוג לא יוכלו לחיות ביחד אם החלק המרכזי ביותר של חייהם שונה זה מזה. וממילא, אם באמת היהדות היתה תופסת מקום חשוב כלשהו בליבם של מאמיני הרפורמה או הקונסרבטיביות, איך היה עולה בדעתם נשואי תערובת? – אלא שזאת היא רמת היהדות שלהם, משהו פולקלוריסטי מִשְנִי וחסר חשיבות לחיים, ולכן העובדה שבני הזוג מקורם בדתות שונות אינה מהוה אבן נגף – לדעת הרבאיים הללו – ל”נשואין” מוצלחים…

    למעלה מזה, גם אם יצביע אדם על ענין יחודי לו ולקבוצתו, לא יהפוך הדבר למאפיין “יהודי” רק בגלל שאנשי הקבוצה יהודים. יש צורך באלמנט נוסף הלוא הוא המבט ההיסטורי. נתאר לעצמנו שאדם יוצר שעונים ועל כל אחד מהם הטביע את השם “סייקו” וכך מנסה הוא למכרם בשוק במחיר זול לאין שעור יותר ממחירו של שעון סייקו מקורי. מקץ כמה שבועות יקבל מיודענו הזמנה למשפט שם יואשם בגניבת זכויות ובשמוש ללא היתר בשמה של חברת סייקו. אם איכותם של שעוניו ירודה, הוא עלול גם להתבע על הוצאת שם רע לחברה. הלה אינו לוקח עורך-דין, יודע הוא את אשר לפניו, כשיעמוד לפני בית-המשפט הוא יענה רק טעון אחד: ‘אני מאד מחבב את חברת סייקו היפאנית ואת מוצריה. זה סייקו שלהם ולי יש את סייקו שלי’, כל אחד והסייקו שלו. מיודענו יפסיד במשפט ולו רק בגלל סיבה אחת – השם כבר תפוס. חברת סייקו היתה קודם, ואיש לא רשאי לעשות שמוש בשם כרצונו…

    האם המושג “יהודי” חשוב פחות מכל מותג מסחרי מטופש? האם יעלה על הדעת שכל אחד יוכל לעשות במושג “יהדות” כראות עיניו? האין כללים ברורים מה הם מאפייני היהדות? וכאן מגיע השקר הגדול שהם זורקים לחלל העולם, הם יאמרו: ‘מה, וכי היהודים היו נראים תמיד כמו האורתודוכסים? וכי לפני 500 שנה לבשו את הבגדים האלו? וכי לפני 1000 שנה דברו אידיש?’ והם מתעלמים לחלוטין שלא על זה אנו מדברים. אנו מדברים על הבסיס, על הקונצנזוס, על המכנה המשותף שקישר את כל מי שההין לקרא לאמונתו בשם יהדות ולאורך חייו כאורח חיים יהודי במהלך כל ההסטוריה בכל תפוצות ישראל.

    מה הוא המכנה המשותף בכל הגלויות, בכל המקומות, בכל תפוצות ישראל לאורך כל ההסטוריה? שלשה עשר עקרי האמונה ובתוכם: תורה משמים, שכר ועונש, תורה שבכתב, תורה שבעל- פה עד השולחן ערוך, כמתחייב. אחד משלשה עשר עקרי האמונה אומר: אני מאמין באמונה שלמה שהתורה הזו לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. זה חלק מהקונצנזוס שהוסכם היסטורית ע”י כולם ובלעדיו אין לא קיים המושג “יהדות”. אנו חוזרים ומדגישים שאין אנו מתכוונים שמי שלא מאמין חדל להיות יהודי, כפי שהרפורמים מנסים כל הזמן לטעון, כפי שאהוד ברק גם התבדה להאמין או לא להאמי,ן אלא להשתמש. אנו מדברים על יהדות, אני מאמין באמונה שלמה שהתורה הזו לא תהא מוחלפת בתורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. למחוק את עיקרי היהדות, ליצור צורה חדשה ליהדות סותר את העקרון של התורה הזו לא תהא מוחלפת.

    את כל זה תנועות אלו עושות בשם “הפלורליזם הקדוש”! כשהמושג פלורליזם עצמו איננו מתאים לכך? אין זה פלורליזם אלא רלטביזם. רלטביזם זה יחסיותיות במסגרת פילוסופיה זו כל מה שכל אחד יגיד הוא לגיטימי. אבל לא רק עיקר זה אינו מקובל על הרפורמים. הם אינם מקבלים את רוב עקרי האמונה, בחלק מהם אינם מכירים כחלק משיטתם, כמו תורה משמים, שכר ועונש, תחית המתים. ואילו באותם עקרי האמונה העוסקים באלוקים הם אינם מחייבים את מאמיניהם להאמין.

    הנתונים דלהלן הינם תוצאות מחקר שנעשה על ידי שני מתמתיקאים וכלכלנים גורדון והורוביץ, ממצאיהם התפרסמו בעיתון “ג’ואיש אובזרבר” ו “ג’ואיש ספקטטור”:
    (הנתונים הם משנות ה-70 ומצב היום גרוע יותר)
    53% מהרפורמים נשאים לבני זוג לא יהודים.
    20% מה”רבאים” הרפורמים שהוכתרו בין 1968 ל-1974 מצהירים שהם אינם מאמינים באלוקים – שהם אתאיסטים.
    60% מהרפורמים חוגגים את חג המולד.
    80% מהרפורמים לא ערכו לבניהם חגיגת בר מצוה.
    40% אינם אוכלים מצות בפסח.
    44% אינם עורכים סדר ליל פסח.
    “בניו יורק טיימס” ב-15.1.79 נמסר ש-300 מהרבנים הרפורמים עורכים נשואי תערובת, 157 מהם מודים בכך בגלוי, 16% עורכים את זה בכנסיה עצמה.
    20% מה”רבאים” הרפורמים ש”הוסמכו” אחרי 1967 אינם מאמינים באלוקים כלל, 76% מאמינים באלוקים לפי “הגדרה אישית” שלהם בלבד, ורק 10% מאמינים באלוקים לפי התפיסה המקובלת, המסורתית. הנתונים הללו התפרסמו ב 9.2.73 כלומר מדובר על “רבאים” רפורמים שהוסמכו בין 1967 לבין 1973. מאז המצב רק החמיר. המחקר נערך על-ידי תאודור לן, ונקרא “הרב בבית הכנסת בתנועה הרפורמית”.

    על ה"גיור" הרפורמי (והקונסרבטיהי):
    צריך להבין זאת. בספר “עריסת הבמבוק”, פרופסור אלן שורצבאום – סוציולוג, מתאר את החויות שהוא עבר ברצונו לגייר את ילדתו אותה אימץ בסין. לשם כך הוא ברר את השיטות בזרמים השונים, הוא נפגש עם “רבאי” קונסרבטיבי וכך הוא מתאר את החויה:

    “חזרתי על ספורה של בתי כיצד היא הגיעה אלינו ועל רצוננו לגיירה, הרבי הזה השיב: זה באמת מרתק, תמיד התענינתי בהיסטוריה הסינית,

    – אכן, כבוד הרבי, אמרתי, קראתי מעט על ההסטוריה הסינית, הנושא מאד מעניין. אך אנו באנו לדבר על גיור,
    – אה כן, הוא אמר, אוכל להכין ללא קושי את המסמכים.
    – ברברה, אשתי נראתה נבוכה: האם אין הגיור כולל טבילה במקוה?
    – ובכן אם זה רצונכם, נוכל לערוך את הסידורים המתאימים כדי להשתמש לצורך זה בבריכת השחיה של מרכז הקהילה היהודית. על פי הבעת פניה של ברברה יכולתי לראות שהיא המומה כמוני, האם דבר זה נחשב כמקובל?
    – יש דעות המאשרות שמוש בבריכת שחיה. שמעתם? כאשר תהיו מוכנים לכך אין עליכם אלא להתקשר למזכירתי, ברשותה הטופס הסטנדרטי עליכם למלא, אם תתנו לה את הפרטים אוכל להכין את המסמכים. בודאי שהנכם מבינים שכל זה כרוך בתשלום, תשלום סמלי בלבד עבור השירות. אמנם הבנו,
    – תודה לך רבי, האם עלינו להבין שגיורה של בתנו ענין פשוט של מילוי מספר טפסים על ידך?
    – כן, כפי שאמרתי עליכם לספר תחילה מספר פרטים אישיים כגון שמותיכם העבריים ושמות של אבותיכם. אך העניין אינו מסובך כלל, חוששני שמצפה לי בשעה זו פגישה נוספת, אשמח מאד אם בעתיד הקרוב תהיה לנו הזדמנות להפגש שנית ולשוחח באופן מעמיק על התרשמותכם וחויותיכם מתרבות סין, אני מאחל לכם הצלחה, ברוכים הבאים לקהילתנו.

    פרופסור שורצבאום ההמום אמר לאשתו: “את יודעת, יותר מכל מטריד אותי שהרבי תאר את הגיור כפעולה כה פשוטה, כמעט כמו מעבר דרך דלת פתוחה, גישתו היתה כה אדישה ושטחית, הרי השגת אזרחות אמריקאית היא מסובכת יותר, ושבוע שעבר התקשרתי למשרד ההגירה והאזרחות כדי לברר מה עלינו לעשות, אמרו שראשית יש תקופת המתנה של שלש שנים, אח”כ עלינו להציג מסמכים אחדים המתיחסים לאזרחות שלנו, יש סדורים שונים, יש טקס השבעה, לפי הרבי הזה אין צורך בכל השלבים הללו בכל תהליכי הגיור, ואם זה באמת כל כך לא רציני, אולי באמת לא צריך גיור”.

    בעקבות האכזבה מה”רבאי” הקונסרבטיבי, הלכו לרבי קלאן מנהיגה הרוחני של הקהילה הפרוגרסיבית הרפורמית.

    “…בודאי שאהיה מוכן לדון בגיורה של בתך, אנחנו כעת בעיצומה של מגבית לשם הקמת מבנה עבור קהלתנו, ועד שלא יהיה לנו בנין משלנו משתמשים אנו בבנין הכנסיה בשדרות פורסט, האם אתה רוצה לפגוש אותי שם?”

    הם הלכו לכנסיה, מקום מאד מענין לדבר בו על גיור – בכנסיה.
    – “בא ונעשה את הטקס בלווי שקופיות מסין וקטעי מוסיקה מתאימים”. “רבאי קליין, שאלתי, האם נחוצה טבילה במקוה?” – “אה, אני מעולם לא עמדתי על דרישה זו, יש גם בעיה טכנית. “אמור לי, התגריתי בו, כיצד יוכלו שקופיות על סין וקטעים מוסיקאלים להוביל למעורבות ביהדות?” “יהדות, אמר הרבי, ברוב חשיבות מחייבת פעילות אינטלקטואלית ולא פעולות מכניות וטקסים עתיקים המבטאים שמירת אמונים הנעשים כמצוות אנשים מלומדה. בגישתנו מאפשרת לכם למזג ישן עם חדש חויות הווה עם זכרונות הסטורים”.

    בעקבות זאת פרופ' שוורצבאום חזר בתשובה עם משפחתו, ובתו המאומצת בגיל בת מצווה רצתה להמשיך בחיים יהודיים והיום היא חרדית לכל דבר.

    גם ביניהם לבין עצמם יש גישות שונות בדבר, “רבאי” רפורמי שמגייר בטקס, לא מכיר בגיור בפקס, ו”רבאי” רפורמי שמגייר רק אחרי קורס לא מכיר בגיור של טקס בלבד. “ראבי” קונסרבטיבי לא מכיר בגיור הרפורמי, לעומת זאת כולם כאחד מכירים בגיור האורתודוכסי, אשר על כן כלום אין זה הגיוני שחוקי המדינה יאמצו את המכנה המשותף הרחב ויכירו בגיור האורטודוכסי בלבד?

    בתי התפילה שלהם שהם חיקוי לכנסיות הם למעשה אינם פעילים כמעט בכלל לעומת בתי הכנסת האורתודוקסיים שהם פעילים כל יום במשך כל השנה (משפט זה הוא תוספת שלי ולהלן המשך ההעתקה). תלמיד מ”היברו יוניון קולג’” בירושלים העיד בראיון בתוכנית ‘הכל דבורים’ ב’קול ישראל’ ואמר: “איני מבין מה הקשר שלהם לדת, ראיתי שם אולם שצריך לשמש כבית כנסת, למדתי שם חודש שלם ולא ראיתי ולו פעם אחת מישהו מתפלל שם”.

    אנו מביאים יהדות למי שאינו יכול לעמוד בדרישות האורתודוכסיה.
    גם טענה זו בשקר יסודה, לו היו הרפורמים מכבדים את האורטודוכסיה ואומרים: אנו פונים למי שקשה לו לעמוד בדרישות האורטודוכסיה, היינו צריכים להדרש לטענה, אבל העובדות הן שהם שלועגים הם על האורטודוכסיה ולוחמים נגדה. מלבד זאת, האם באמת הם מביאים יהדות לפינות כאלה שהיהדות לא היתה מגיעה בלעדיהם? האם פועלים הם למניעת התבוללות?

    הג’ואיש קורוניקל, מציג את הסטטיסטיקה שפרסם הורוביץ, חוקר אמריקאי, באמצעות טבלה.

    מתוך מאה אנשים מכל אחת מהקבוצות הבאות: חילוניים, רפורמים, קונסרבטיבים, דתיים, וחרדים, שחיים היום בארה”ב כמה ישאלו יהודים בדור הרביעי – אצל הנינים.

    שני נתונים מכתיבים את התוצאה: אחוז נישואי תערובת – ההתבוללות, ומספר הילדים במשפחה.

    אצל החילוניים בארה”ב יש ממוצע של 72% נישואי תערובת ו-1.62 ילדים למשפחה, לפי הנתונים האלה יוצא שבדור הרביעי ישארו מהם רק 5 יהודים, ממאה רפורמים עם 53% נשואי תערובת ו1.72- ילדים למשפחה ישארו 13. ממאה קונסרבטיבים עם 37% נשואי תערובת ו-1.82 ילדים למשפחה, ישארו 24. ממאה דתיים, עם 3.9 ילדים למשפחה ו 3% נשואי תערובת, ממאה יהיו 329, וממאה חרדים עם 3% נישואי תערובת ו-6.4 ילדים למשפחה ממאה היום יגיעו ל-2,388.

    תאמרו הרי יש בכל זאת הבדל בין 53% נישואי תערובת אצל הרפורמים לבין 72% אצל החילוניים, אם כן הרי בכל זאת מונעים הם נישואי תערובת אצל החילוניים? צריך לזכור שאלה שמגיעים לרפורמים הם אלה שיש להם גישה למסורת ומלכתחילה אינם חילוניים לגמרי. אם לא היתה הרפורמה, ייתכן שחלקם היו מגיעים אל האורטודוכסיה. ההבדל בין החילוני הנישא בנישואי תערובת לרפורמי הוא: שהחילוני הנישא בנשואי תערובת, יש איזה סיכוי שתהיה לו נקיפת מצפון, ביודעו שבהינשאו לגויה/גויה בוגד הוא בעמו, ובארצו, במולדתו, ובהוריו.

    לעומתו הנישא על-ידי “ראביי” רפורמי אין לו כל נקיפות מצפון, כלל לא עולה בדעתו שדבר מה אינו כשורה… ה”ראביי” הרפורמי העומד ביחד עם הכומר (או בלעדיו) בטקס ה”נשואים” ו”מקדש” אותו כביכול “כדת משה וישראל”, גוזל ממנו גם את הזכות שתהיה לו נקיפת מצפון. ואנחנו לא עמדנו בדברים על כל מיני תופעות חריגות ומשונות בהתנהגויות רשמיות של קהילות רפורמיות בעולם. לא ספרנו על הרבי הליבראלי בסאן-פאולו שכתב מכתב מלא התפעלות איך הוא למד כל כך הרבה מוסר מהריקודים בקרנבל הברזילאי. ובראיון שהוא נתן לעתון תועבה מפורסם בעולם עם תמונות שלו, הוא ספר איזה סרטים חביבים עליו. ולא סיפרנו על “רבאיים” שהם עצמם נשואים נשואי תערובת ושילדיהם נישואין כל מיני “נשואים” משונים.

    לסיכום: התנועות הללו אין להם ולא כלום עם דת ישראל כפי שהועברה מדור לדור. תנועות אלה אינן יותר מאשר תנועות עממיות פולקלוריסטיות המציעות מעט פולקלור יהודי מעורב בכל סוגי התערובות החל מסממנים נוצריים וכלה בסתם בידור מודרני. בהציגן עצמן כנציגי הדת היהודי, בערכן “קידושין” “גירושין” ו”גרות” גורמים הם נזק עצום שאין לו שיעור.

    אהבתי

    1. כדאי לשאול מדוע במאתים וחמשים השנה האחרונות רבים מיהדות אשכנז הפכו לחילוניים, או לרפורמים, או לקונסרבטיבים. מאז ומעולם חכמי ישראל לדורותיהם הכירו את המציאות הכללית בתקופתם, והיתה להם דרך ארץ טובה יחסית לאומות העולם. לדאבוננו יהדות אשכנז הושפעה מדרך הארץ המקולקלת והפרימיטיבית שבמזרח אירופה, ומשהתחילה האמנסיפציה במקום לתקן את דרך הארץ, אחזו בקרנות המזבח ושמרו יחד עם התורה על מנהגי שטות ומדות מקולקלות. כשרוב רבני קהילות הפסיקו להיות גאונים בכל מקצועות התורה ובעלי מידות נעלות, והפכו להיות לפוסקי הלכה התלויים בעסקנים, ממילא כבוד התורה פחת, והתורה לא נתנה מענה אמתי לבעיות אתם התמודדו האנשים הפשוטים בעולם המודרני, מלבד פרישות והנצחת אורח חיים מימי הביניים. מאחר שבאומות העולם היו גויים וגויות עם דרך ארץ טובה יותר מדרך הארץ שבחלק מקהילות ישראל, עמי ארצות שלא ידעו מה ערכה של תורה או שתוכחות נלוזות הרחיקו אותם מהתורה במקום לקרב, בחרו בחולין או בתנועות חדשות בעיתיות או אפילו בהתבוללות. הקנאות הדתית והפלורליזם המוגזם הם שני צדי המטבע של אותו קלקול. במקום להרבות מחלוקות ולהתפלג לזרמים, מוטב שיהדות אשכנז תתחיל ללמוד מדרכיהן של שאר קהילות ישראל. אמר הלל: הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. זו דרכם האמתית של חז"ל וממשיכי דרכם.

      אהבתי

  4. אם קראת בעיתון על “רב רפורמי שאוכל שרימפס!" (רחמנא ליצלן) זה טעות של העיתון.
    יש להגיד "שרימפ" (shrimp) – גם עבור הטיית רבים – בלי ה -'ס' / s.
    שרימפ זה גם צורת היחיד וגם צורת הרבים של השרץ – כמו שאין דבר כזה fishes… אלא fish .

    אהבתי

  5. הרפורמים מתגייסים לצבא והם ישרים.
    ולכן הם הרבה יותר יהודים מהחרדים ששינו לגמרי את התורה. הרבה יותר מהרפורמים.

    אני אקנה מכונית משומשת אצל רפורמי.
    אצל חרדי לא אקנה מכונית משומשת.

    אהבתי

  6. רשימת שאלות שהייתי רוצה לשאול את הרב קריב

    1. מדוע חלק כה גדול מהאנרגיה של התנועה הרפורמית בארץ (בניגוד גמור לזו שבארה"ב) מושקע בניגוח האורתודוקסיה, אני מתכוון למאמצים בספירה הציבורית (בג"צים, ראיונות, פרסומים)

    2. איך קרה שהתנועה הרפורמית בארץ אימצה בלב שלם את כל סט העמדות של החילונים כנגד החרדים, או במילים אחרות מדוע הרב קריב מדבר בדיוק כמו שחר אילן. האם זה מחוייב המציאות? האם אי אפשר להיות רפורמי ועדיין לחשוב שזכותם של החרדים לא ללמד ליבה? האם אי אפשר להיות רפורמי ולתמוך בחוק השבת ובאיסור גידול חזירים?

    3. מה ההבדל בין להיות רפורמי לבין להיות ישראלי ממוצע, ליברל במידת מה ושואב השראה מעורפלת מהיהדות. מה הופך אותך להיות רפורמי? האם יהודי מסורתי שמחלל שבת אבל עושה קידוש, משתתף בטקסים דתיים נחשב לרפורמי, אם כן, האם אותו ישראלי אכן זקוק לתנועה הרפורמית על מנת לחיות בדיוק כפי שהתנועה הרפורמית רוצה שהוא יחיה?

    4. האם ייתכן שבצירוף סעיף 1,2,3 יהיה נכון לומר שהדבר היחידי שרוצה התנועה הרפורמית לחולל בתחום הדת היא להפריד את הדת מהמדינה?

    5. אם לא, מה כן רוצה לחולל התנועה הרפורמית (מלבד צדק חברתי, דמוקרטיה ושאר ערכים שנושאי דגלם לא זקוקים לרפורמים בשבילם) האם יש מטרה למשל לחזק את הזהות היהודית במדינה? למגר את הבורות בתחום הדת? אם כן, האם יש לכם תכנית למימוש המטרות הללו, האם תדחוף בכנסת לתכניות לימוד של תנ"ך, משנה וגמרא בכל בתי הספר?

    אהבתי

  7. הממ.
    45 בתי כנסת רפורמים בארץ?
    80 רבנים רפורמים בעשר שנים?

    עם כל הכבוד, בארץ זו באמת תנועה שולית ביותר. לצורך העניין, אפילו לקראים יש 12 בתי כנסת.

    בתי כנסת אורתודוקסיים יש בערך עשרת אלפים, ובשנת 2012, 140 איש קבלו הסמכת "יורה יורה" 33 הוסמכו לדיינות ו – 13 הוסמכו כרבני העיר. בשנה אחת ליהדות האורתודוקסית יש יותר מוסמכים, במערכת הרבה יותר תובענית (מבחני רבנות/דיינות) ממה שיש לרפורמה בעשר שנים.
    בשורה יהודית/מוסרית? ההלכה כמקור השראה?
    מצויין. יש לי חסידות, הגות פילוסופית, חב"ד, הרב סולובייצ'ק, הרב קוק – כולם ידעו יפה מאד לשאוב עקרונות מוסריים בלי לרדד את ההלכה ל"מקור השראה"

    ***

    אז כן, בחו"ל יש המון יהודים רפורמים, שהם גם יהודים ע"פ ההלכה (שאליבא דהרפורמים, איננה רלוונטית). והם מרגישים שמדינת ישראל לא הולכת לכיוון שאליו הם היו רוצים שהיא תלך.
    למצער, בעוד דור או שניים, רובם כבר לא יהיו יהודים ע"פ ההלכה (הלא רלוונטית), ועומדת השאלה- במה דעתו/עמדתו של אדם רפורמי שאיננו יהודי רלוונטית יותר ליהדות, מ'סתם' נוצרי?
    אז בסדר, הם לא מתים על מה שקורה במדינת ישראל, שמדינת ישראל קיצונית, דתית יותר וכו', אבל אם היא תמשיך בכיוון הליברלי שהם רוצים בו – ממילא היא לא ממש תהיה יותר מדינה יהודית…

    נכון, יש להם לובי פרו ישראלי חזק ביותר. הם תורמים הרבה כסף. מצויין, אחלה, כיף.
    אבל הם רוצים שנוותר על זהותנו כי היא לא מתאימה למה שהם חושבים שהזהות הזו צריכה להיות.
    לגיטימי.
    ובאמת תודה, על הכנות.
    אבל אם זה המצב, אני מוותר על הכסף. וגם על הלובי.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s