על כישוף מודרני כמסורת מומצאת

ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אמר מארק טוויין, אבל היא מתחרזת. את הציטוט הזה מפיו של הסופר האמריקאי הגדול הביא פרופ' ג'פרי קרייפל (אוניברסיטת רייס שבטקסס – כאן ראיון שלי איתו) בהרצאתו בכנס הישראלי החמישי לחקר דת ורוחניות העכשווית שהתקיים לפני שבועיים. קרייפל נשא בכנס, שנערך בחסות התוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל-אביב, את אחת מהרצאות המליאה, והוא ניצל את הבמה כדי לנסות ולערער עבור הקהל את תמונות העולם המטריאליסטית-גרידא שלו, זו שמאמינה, כדבריו, שמימן הוא גז קל נטול טעם וריח, אשר בהינתן מספיק זמן הופך לבני אדם.

ג'פרי קרייפל בכנס החמישי לחקר דת ורוחניות עכשווית, אונ' תל-אביבקרייפל הביא את מארק טווין מפני שהאחרון חווה בחייו אירועים שהיה לו קשה מאוד להסביר. כך למשל, הוא חלם באופן מדוייק את ההלוויה של אחיו בדיוק שבוע וחצי לפני שהאח מת בתאונה. טווין כתב על המקרה הזה, ועוד כמה מקרים, מאמרים (שכיום נשכחו לחלוטין), וכינה את האירועים הללו "טלגרפיה מנטלית" (Mental Telegraphy). בכך הוא דימה את התופעה לטכנולוגיית העברת המסרים החדשנית ביותר בזמנו, בדיוק כפי שאחריו ידמו את המתרחש במחשבותינו לרדיו, יניחו שמחשבותינו מוקרנות על מסך מנטלי כמו בקולנוע, משם יעברו לטלוויזיה וממנה, בזמננו, ידמו כל אירוע נפשי למתרחש במחשב.

השימוש בטכנולוגיה כדי להסביר לעצמנו את עצמנו הוא תופעה מודרנית כמובן. בעבר השתמשו במטאפיזיקה, וישויות כגון "רוח", "נשמה" ו"ניצוץ אלוהי" היו זמינות לצורך תיאור פנימיות נפשנו. כאשר השפה הדתית חדלה לשמש עבורנו מקור בר סמכה להבנת העולם עברנו באופן מובן למה שהחליף אותה, כלומר למדע. השימוש במטאפורות טכנולוגיות הפך מאז המאה ה-19 למסורת בפני עצמה, עד כדי כך שנראה לנו טבעי לחלוטין לדמות את המתרחש בתוך ראשנו לליבת מחשב – בדיוק כפי שעבור טווין המוח היה מכשיר טלגרף. עם זאת המטאפורות האלה אינן מדוייקות יותר מאשר מילים כ"נשמה" או, לחילופין, "אנרגיה". אלו ואלו מתארות מציאות חידתית בעזרת מונחים מגושמים, משדות שיח זרים.

הכנס המדובר התקיים תחת הכותרת "יצירת מסורות בדת וברוחניות עכשווית", ועל כן אירח הרצאות שהתייחסו להמצאתן של מסורות. כמובן, כל מסורת הומצאה בשלב כלשהו, אלא שבעוד שבתולדות הדתות מסורות התפתחו בתהליך ארוך, על פני מאות ואלפי שנים, במעגלי הרוחניות העכשווית אנו יכולים להיות עדים לצמיחתן של מסורות בתוך עשרות שנים בודדות. את הדוקטורט שלי הקדשתי לצמיחתה של מסורת "המדיטציה היהודית", ובכנס דיברתי על מפעלו של ר' אריה קפלן בתחום זה. כאן אבקש לכתוב מעט על המצאתה של מסורת הכישוף שמהווה חלק מתופעת הנאו-פאגניזם.

נפתולי הכישוף בעידן הנאורות

רונלד האטוןעל הנאו-פגאניזם דיבר המומחה העולמי לתחום, פרופ' רונלד האטון (אוניברסיטת בריסטול). האטון הציג את ממצאי חקירותיו באשר למקורות הפאגניזם המודרני, ובאופן ספציפי על מקורות הכישוף בן זמננו, כלומר שורשיה של האמונה העכשווית בדבר ליגה סודית של מכשפים שמחד נרדפו עד העת המודרנית על ידי הדת הממוסדת, ומאידך מעגליהם הנסתרים שמרו על גחלת תורת האוב והלחשים.

כיום מסתובבים בינינו יחידים לא מעטים הרואים עצמם כממשיכיהם העכשוויים של אותם מכשפים, אולם האטון הסביר שהמחשבה שהיתה אי פעם תנועה, ארגון או זרם דתי שעסקו ספציפית בכישוף היא נטולת כל ביסוס היסטורי. מדובר במסורת מומצאת.

על פי האטון תהליך הפיכתה של המאגיה העתיקה לזרם דתי התחיל דווקא בביטול החוקים נגד כישוף במהלך המאה ה-18. באותה תקופה מדינות אירופה ראו עצמן כיוצאות, בחסות תנועת הנאורות, מחשכת ימי הביניים. כחלק מהעניין נמחקו חוקים שונים שהבטיחו לעוסקים בכישוף גזרות ושפטים שונים ומשונים. כל זאת לאו דווקא מפני שאנשי הנאורות היו פלורליסטים במיוחד, אלא פשוט מפני שלפתע פתאום היה ברור להם שאין כישוף בעולם כלל. אי אפשר להעניש על מעשה שאינו קיים, ולא היה אלא להצטער על כל המכשפים והמכשפות שהועלו על המוקד בימי הביניים.

אולם בד בבד נוצר אז הרעיון שאותם אלפים שנשרפו חיים אמנם לא היו מכשפים ומכשפות (שהרי אין דבר כזה), אולם דווקא כן היו פגאנים, כלומר שרידים ימי-ביניימים של עבודת האלילים הקדומה. אותם עובדי אלילים היו מאוגדים כזרם דתי סודי וחתרני, וטוב אפוא עשתה הכנסייה שהתנגדה לנוכחותם. אמנם לא היה צריך לשרוף אותם, אבל בעיני אנשי הנאורות בוודאי אסור גם לקבל את דתם הפרימיטיבית.

והנה, צחוק עשה לנו שר ההיסטוריה: כריאקציה לנאורות עלתה בסוף המאה ה-18 תנועת הרומנטיקה, והרומנטיקנים, שאימצו ללא פקפוק את הנראטיב ההיסטורי על פיו המכשפים והמכשפות היו פגאנים, הפכו אותו על ראשו והתחילו דווקא להעריץ את אותה דת קסמים קדמונית. כעת הפך הכישוף לסמל רומנטי של דת טבעית, חופשית, דמוקרטית וליברטנית. במקום לדחות את המכשפים הפגאנים, הפכו אלה עבור הרומנטיקנים לגיבורי ההיסטוריה הימי-ביניימית. הם נחשבו ליחידי הסגולה החתרניים שזוהרם הפציע מבעד לעננים הדכאניים של שלטון הכנסייה, יחידים נועזים ששימרו מסורת עתיקה שהעמידה במקומם – הגבוה כמובן – את הרגש, הגוף, הטבע, ובשל כך גם נתנה לגיטימציה מוכשפת למין חופשי.

חזרה לטבע והעצמה נשית

ג'רלד גרדנרשנות החמישים של המאה העשרים מארחות את התחנה הבאה בסיפור המסורת הכישופית המודרנית. אז כתב אנתרופולוג בריטי חובב בשם ג'רלד גרדנר ספרים שונים על כישוף ופאגניזם, ולמעשה עיצב את המסורת עבור העולם כולו. ספריו לא היו מבוססים רק על מחקר אקדמי, אלא, על פי עדותו, על פגישה שלו עם מעגל כישוף (coven) עתיק שנחשף בפניו. גרדנר טען שהדת הפגאנית-כישופית שרדה בסודיות עד ליום הזה, ושבזמננו היא סוף סוף יכולה לעלות על פני השטח. הוא הראה דוגמא אישית וייסד מעגלי כישוף משל עצמו. מכאן הדרך לתחייתה הפופולארית של הנאו-עוננות היתה קצרה.

בשנות השבעים המסורת המומצאת הזאת הפכה להצלחה עצומה, בעיקר בגרסה פמיניסטית שלה. כאן הכנסיות הפכו לא רק לאשמות בדיכוי החופש הדתי והמיני, אלא למגינות של עליונות הפטריארכיה. המכשפות הנרדפות נתפסו עתה לא רק כסמל רומנטי לחופש, אלא כקורבנות העיקריות של המיזוגניה המערבית, ולחלוצות התנועה הפמיניסטית.

יש להודות שמכשפות תמיד קושרו לחופש, ובעיקר חופש מיני, אולם לראיית רדיפתן כנובעת משובניזם קנאי אין ביסוס היסטורי. כפי שהאטון הבהיר, במדינות אירופאיות רבות הועלו על המוקד בעוון כישוף יותר גברים מנשים. בנוסף, בדיקה קרובה של מסמכי הכנסייה באשר למשפטי מכשפות מגלה שמרבית הפעמים מקור ההאשמות הראשוניות נגד אותן נשים – היה נשים (בדרך כלל שכנותיהן), ולא גברים. כל זה כנראה לא משנה, והנאו-פאגניזם העכשווי מלא בקבוצות שרואות בו כלי להעצמה נשית ודתיות חתרנית ושוויונית.

פונדמנטליזם פגאני

כומר קתולי בעת פולחן של מאגיה שחורה, משתמש בראש כרות של אישה, ייתכן מכשפה - מתוך: Roland Brévannes, L’Orgie Satanique à Travers les Siècles, Paris, Offenstadt, 1904מסתבר, סיכם האטון, שמעולם לא היה קיימת דת פגאנית מגובשת, בעלת מודעות עצמית, ששרדה בסתר ועסקה בכישוף באירופה של ימי הביניים. לולא אנשי הנאורות שקבעו שכישוף הוא פגאניזם הרעיון לא היה קיים. בעוד שאלו גינו את המכשפים, הרומנטיקנים העריצו אותם, ומחצית השנייה של המאה העשרים דמותם הפכה לסמל פופולרי של חירות דתית, חופש מיני ופמיניזם. הנאו-פגאניזם היום משמש אפוא לא כתחיה היסטורית של עבר אבוד, אלא כביטוי של הכמיהות העמוקות של התרבות בזמננו. מדובר פחות בתנועה של דתיות חתרנית ויותר במראה מועצמת של זרמים דומיננטים בתרבות המערבית המודרנית. אולי דווקא משום כך התופעה אף יותר מרתקת: תסתכלו עליהם ותראו אותנו.

התופעה, אם כן, מענייינת מאוד מבחינה חברתית, אבל מה שמהווה מחקר תרבותי עבור אחד, הוא כאמור דת חיה ומקור להזדהות אידיאולוגית עבור השני. ספריו של האטון (העיקרי ביניהם The Triumph of the Moon) על מקורות הפאגניזם המודרני הצליחו להפוך אותו לשנוא נפשם של נאו-פגאנים רבים. קבוצות שונות של אלה (אולם יש להדגיש: לא כולם) מתנגדות מאוד לרעיון שהמסורת שלהם אינה לחלוטין, או לפחות ברובה, עתיקה ואותנטית. אלה מתעבים את האטון, כותבים נגדו ונגד מחקריו, וחלק אף מאשימים אותו שעבור מחקריו מערערי האלילות הוא מקבל כסף מהווטיקן.

נאו-פגאנים ותיקים, בהיותם שרויים בתחום, מכירים את טיעוניו של האטון, יודעים שיש אמת בדבריו, ובדרך כלל מקבלים את קביעותיו ברובן. מתנגדיו העיקריים הם אלה שהפכו לפגאנים זה מכבר, "חוזרים בתשובה" טריים. כאשר אלה מגלים פתאום שהנראטיב היסטורי של אמונתם החדשה מפוקפק, הם הופכים לעיתים לפגאנים פונדמנטליסטים אשר מחשיבים את האקדמיה כולה כבת חסותה של הכנסייה, את העולם המודרני כשבוי בין טלפיה של הפטריארכיה הדכאנית, ואת מסורות הנאו-פגאניזם כתורה למשה מסיני. והנה עוד כראייה לכך ששר ההיסטוריה ניחן לא רק בחוש הומור, אלא ברגישות ממזרית לאירוניה.

האם הנאו-פאגניזם מבוסס על אבק פיות בלבד? לא, טוען האטון. יש בו בהחלט יסודות של פגאניות וכישוף עתיקים. אולם ראיית הכישוף כמסורת מגובשת שהועברה על פני הדורות בשלשלת רציפה וסודית אינה נכונה. גם הפיכתן של המכשפות לגיבורות פמיניסטיות נעשתה ללא ביסוס אמיתי, וזאת למרות שמכשפות אכן היו סמל לנשיות עוצמתית ועצמאית. המסורת הנאו-פגאנית המודרנית מכילה, על כן, גרעינים עתיקים שעובדו והותאמו להווה ולצרכיו המשתנים. כמו כל מסורת כמובן. התהליך כאן פשוט מהיר יותר. ההיסטוריה הרי לא חוזרת על עצמה במדוייק, אלא מתחרזת.

John William Waterhouse, Magic Circle, 1886

פורסם במוסף 'ערב שבת' של מעריב, 14.6.13

הבלוג שלי באנגלית כבר מכיל לא מעט תרגומים של רשימות בעברית. אתם מוזמנים לקרוא ו/או להעביר למי שלא יכול לקרוא עברית: http://tomerpersicoenglish.wordpress.com/

21 תגובות

  1. לא משהו שחקרתי באופן ישיר (למרות שמאגיה זו אחת משפות האם שלי) אבל דתות פגניות היו תמיד פלורליסטיות וצירפו בשמחה אלים מתרבויות אחרות. גם בתנ"ך אגב, העברים שזנו אחרי אלוהים אחרים, לא ערקו מן היהדות, הם פשוט הוסיפו פולחנים למגינת לבו של האלוהים שדרש בלעדיות. ובכל העולם היו מסורות של כישוף שחלקן קיימות עד היום, מוודו ועד שמאניזם כזה או אחר. האם ייתכן שביטול הפאגניזם נובע מציפייה לטוהר מונוטואיסטי? וגם הזכרת לי שעוד לא קראתי את "פטיש המכשפות" The Malleus Maleficarum המדריך המלא לציידי מכשפות מימי הביניים שמחכה ליד מיטתי…

    אהבתי

  2. ממש מרתק, כרגיל! האם קבוצות הכישוף המודרניות הללו משחזרות "מנהגים" כמו שבת המכשפות? אם כן, יהיה מעניין לראות כיצד הספרות הדמונולוגית של תקופת ציד המכשפות משפיעה על הכישוף המודרני בימינו. כלומר – מכיוון שאנחנו לא באמת יודעים איך הנשים שהואשמו בכישוף ראו את עצמן – אנחנו משחזרים את עולמן דרך מסמכי רודפיהן.

    שאלה שנייה: האם לדעתך ההצלחה המסחררת של ספרי הארי פוטר השפיעה אף היא על תנועת הכישוף המודרני?

    אהבתי

    1. דני שלום ותודה.

      לגבי שאלתך הראשונה, נדמה לי שאכן אותה ספרות, יחד עם הספרות האקדמית על הנושא, הם המקורות העיקריים לשחזור והחייאת המנהגים ההיסטוריים (או לא כל כך היסטוריים).

      לגבי שאלתך השנייה, אני לא יודע…

      אהבתי

    2. יש 8 חגים פגאניים 2 ימי שיוויון 2ימי היפוך ועוד 4 חגים נוספים.חפש בגוגל pagan holidays יש המון אתרים שעוסקים בנושא.
      אני חושבת שספרי הארי פוטר כמו גם סרטים מסויימים כמו the craft שיצא בשנות ה90 משכו הרבה אנשים להתעניין בתחום.

      אהבתי

    3. דני, לגבי קבוצות, היום אותן קבוצות קוראות לעצמן "מעגלים" ולפחות ממה שאני יודע, הקטע של "שבת המכשפות" לא ממש מקוים.

      מה שכן אני יכול לאמר לפחות ממה שאני בזמנו חקרתי, זה שתחום המאגיה והכישוף בארץ מצליח למשוך רבים ש"חיים בסרט" עם חסך רציני בבגרות. אני לא מדבר על קיום ויכוח האם כישופים קיימים או לא, או הוכחות לקיום כישוף, אלא שיחות על דברים בסיסיים ביותר על מאגיה וכו' – מיד יוצא ה"ילד" בצד של המאג/ית/מכשפ/ה. דווקא בחו"ל זה הפוך.

      אהבתי

      1. אז כנראה זו סתם אסוציאציה שלי. כלומר, אני יודע שהקבלה הייתה מסורת אינטלקטואלית, אך הייתה לי תחושה שהאופן שבו עוסקים בה היום הוא קצת "מומצא" ושואב ממנהגים מודרניים וניו-אייג'יים.

        אהבתי

  3. "מסתבר, סיכם האטון, שמעולם לא היה קיימת דת פגאנית מגובשת, בעלת מודעות עצמית, ששרדה בסתר ועסקה בכישוף באירופה של ימי הביניים. לולא אנשי הנאורות שקבעו שכישוף הוא פגאניזם הרעיון לא היה קיים."

    יכול להיות שכדאי לציין כמה נקודות ציון היסטוריות מוקדמות יותר.

    1) שבאיזשהו שלב (נדמה לי המאה ה-14, אבל אני לא מתחייב), הכנסיה הקתולית התחילה לזהות כישוף כפולחן שטן, תמונת ראי של הנצרות.

    2) שהנצרות בשלב מאד מוקדם זהתה את הפולחן הפגאני עם פולחן של שדים.

    אז אולי אפשר לומר שהכנסייה ראתה בכישוף סוג של דת כבר לפני אנשי הנאורות. אין בכך סתירה לקביעה שלא הייתה דת פגאנית מגובשת שעסקה בכישוף. אבל יכול להיות שהכנסייה היא מקור הרעיון שיש דת כזו.

    בנוסף לכך, לא הייתה איזו התעוררו של עניין של קסמים בעשורים הראשונים של המאה ה-20? אני לא מתמצא, אבל נדמה לי ששמעתי משהו כזה. קראולי? אם אני זוכר נכון.

    אהבתי

  4. שאלה – אני יודע שהנצרות הממוסדת רדפה תנועות גנוסתיות והרגה בהם כשהייתה לה אפשרות (טבח האלביגנזים).
    אני יודע שהגנוסטיות מבוססת הרבה על הניאו-פלטוניזם שעליו גם מבוססת הקבלה ברובה.
    היו תנועות גנוסטיות שדיברו על חופש מיני מוחלט, (משהו בסגנון – אהוב את אלוהים ועשה מה שתחפץ).
    שאלות

    1. האם בתנועות הגנוסטיות היה עיסוק בכישוף (כמו שבקבלה יש אספקט 'פרקטי')?

    2. האם יש קשר בין אנשים שהואשמו בכישוף לבין האמונה הגנוסטית? אני מתכוון – האם חלק מהם היו גנוסטיים באמונתם.

    3. ושאלה אחרונה, האם, אולי, ישנו קשר (בהתאם לתשובות על 1,2) בין הניאו פאגניזם לתנועות הגנוסטיות?

    נראה לי שהניאו פאגניזם הוא יותר פנתאיסטי והגנוסטיציזם יותר דואליסטי, אבל אולי יש קשר בין גנוסטיות על הכישוף או ההאשמה בכישוף ודרך זה על הניאו-פגאניזם באיזשהי צורה…

    אהבתי

    1. אליקו,
      1. לא יותר מאשר כל אדם אחר בעת העתיקה.
      2. לא ממש. הם הרבה יותר מתעסקים בעולם הזה, ופחות בעולמות העליונים.
      3. לא נראה לי שיש קשר מהותי. יש אולי רעיונות שעברו מכאן לשם, אבל העקרונות ומבני העומק שונים. כפי שכתבת, פנתאיזם מול דואליזם, טבע מול רוח, חופש מיני מול נזירות (רוב הגנוסטים לא חשבו שמין הוא דבר חיובי)…

      אהבתי

  5. אני לא ראיתי איפה פרופ' האטון הוכיח שטענותיו של גרדנר מומצאות.
    יתכן מאוד שהאטון ולא גרדנר, הוא הממציא בסיפור הזה.

    אהבתי

      1. לא קראתי.
        גם אתה לא כתבת שהוא הפריך את טענותיו של גרדנר.
        אני דווקא מכיר את הסיפור של גרדנר.
        האם אמנם פרופסור האטון הוכיח שגרדנר רמאי, או שהוא מתייחס לכך כאל מובן מאליו?

        זה מאוד מענין.

        אהבתי

        1. ודאי שהוא הפריך את טענותיו של גרדנר. קרא את הספר. הוא לא טוען שגרדנר רמאי מפני שקשה לדעת אם גרדנר בעצמו האמין בדברים שהוא כתב או לא, אבל זה שהם לא מדוייקים היסטורית זה ברור.

          אהבתי

          1. בוודאי שצריך לקרוא את ספרו של האטון. אני אשתדל לעשות את זה בהזדמנות.
            עם כל זה, המחלוקת על גרדנר, לא קשורה בכישורים ההיסטוריוניים שלו.
            היא תלויה חד ערכית במחלוקת היסטרית, לגבי קיומו של מכדשף היער החדש.
            בעניין הזה, חלק מהחוקרים טוענים שהיער החדש, הוא המצאה של גרדנר.
            אבל, יש שחולקים עליהם, ויותר מזה.
            צצו עדויות אחרות לגבי קיומו של המכשף, וחלק מהן אפילו מוזכר בויקיפדיה בערך על המכשף.
            עד היום, גם האטון, לא הצליח ואולי גם לא ניסה לערער על קיומו של המכשף ואם המכשף אכן התקיים, כבר לא משנה עם גרדנר היה ממשיכו האותנטי או סתם סלפן.
            מה שברור הוא (בהתחשב באמיתות הקיום של היער החדש) , זה שהייתה בנמצא מסורת דתית חשאית , שקשורה כך או אחרת, לתרבות הקדם נוצרית וזאת הרבה לפני שהדבר הפך לאופנתי בעזרתם של גרדנר ואחרים.

            אהבתי

  6. יש לי כמה שאלות:
    1. האם היו מסורות של כישוף בימי הביניים? זאת אומר משהו כן אמר על עצמו שהוא מכשף?
    2. האם יש קשר בין המיסטיקה היהודית להתפתחות הכישוף? אני שואל גם בגלל שמתוך אוספי האמונות האקלקטי של העידן החדש והפאגניזם המודרני תמיד צצות כל מיני מילים שקשורים לדת היהודית.
    3. האם גם לדתות לא פאגניות נגיד נצרות יהדות ואיסלאם יש התחזרות? זאת אומרת האם נראה לכם שיש מעין העלאה באוב של רעיונות שונים מהעבר שיוצרים זרמים יהודים חדשים (נגיד כהנים ובית המקדש?, קבלה וחסידות וכו') או שמדובר במסורת והמשכיות בלבד?
    4. לפי המאמר וגם לפי הספר ההיסטוריה של הכישוף למדע היה צד מכריע בחידוש הרעיונות של הפאגניזם והכישוף האם התפתחות המדע של הקבלה של גרשם שלום ותלמידיו גם השפיע על הדת ועל האמונה בקבלה?

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s