על מסעות פסיכונאוטים והאתיקה של התודעה

לשתות סתם וודקה, ואפילו ישר מהבקבוק – אין בזה כלום, רק הבל ויסורי נפש. לערבב וודקה עם או-דה-קולון – יש בזה מידה של עידון, אבל הפאתוס חסר. ללגום כוסית של "צרי הגלעד" – בזה יש גם עידון, גם אידאה, גם פאתוס, ומעל לכל יש כאן משום רמז מטאפיסי. איזה מרכיב של "צרי הגלעד" אנחנו מוקירים יותר מכל? את הכוהל התעשייתי, אלא מה. אבל הכוהל התעשייתי, מאחר שהוא רק מושא ההשראה, הרי כשלעצמו הוא משולל השראה מכל וכל.

עטיפת הספר 'מוסקווה פטושקי'. שימו לב לרמז המטאפיזיפסקה קצרה זו של ונדיקט ירופייב (מתוך ספרו הקלאסי מוסקבה פטושקי, תר. נילי מירסקי) מכילה בעצם את כל הדברים הקצרים שאני רוצה לומר, ולכן הרשימה להלן תהיה רק פרשנות למילותיה. בספר מתאר יורפייב את מסעו האומלל ממוסקבה לאהובתו בעיירה פטושקי, אולם יותר מנסיעה ברכבת זהו מסע תודעתי סוראליסטי ופסיכודלי, שכן גיבורו מוכן לאתגר את מחזור הדם שלו בכל נוזל שהוא מצליח לשים עליו את ידו, מוודקה ועד לכה, הכל בשאיפה לקבל חופשה זמנית, קצרה ככל שתהיה, מתודעתו היומיומית.

וזוהי הנקודה הראשונה בדברי: לאורך כל ההיסטוריה עשו בני אדם מאמצים ניכרים כדי לחמוק מתודעתם הנתונה. לשם כך הם רקדו ריקודים אקסטטיים, טיפסו על הרים, ישבו במדיטציה, שאפו ונשפו בצורות מיוחדות, שיננו תפילות, דרשו דרשות, פצעו את עצמם, פינקו את עצמם וכן, גם גמעו ועישנו שלל חומרים מחומרים שונים. הערגה העיקשת לראות את העולם אחרת, שלא לומר להיות מישהו אחר, היא נפוצה ועל-זמנית כשם שהיא אנושית.

נקודה שניה. כמו בעלי חיים ורעיונות, גם טכניקות מתמירות תודעה עוברות אבולוציה. פעם גמעו בהודו סומה וביוון קיקאון, בכנען (כנראה) שיטה והרמל ובורנסי עישנו חשיש. הטבע היה לנו אב ואם במסע האנתאוגני, כהני הדת אחינו הבכורים. כיום אמצעים טכנולוגיים מאפשרים לנו לרקוח כמעט כל צירוף מולקולות שנבחר, ומדעי המוח מבארים עבורנו אילו מולקולות כדאי לנו לבחור. מכאן נולדו הפרוזק, הציפרלקס, הרטאלין, המודפיניל שהונדסו מראש כדי לכוון את התודעה שלנו לעבר הוויה ספציפית. במקביל, מדענים במעבדות פיראטיות רוקחים חגיגת ורדבול, כמו גם כל מני אחים חורגים ובלתי חוקיים לאלה, כדי להעצים חוויות חיים שונות. יורפייב, כרוקח חובב, מלקט ומערבב מה שהוא יכול כדי לעוף.

ויורפייב, וזו נקודתנו השלישית, מחפש לא רק לשנות את תודעתו, אלא להוסיף לה אידאה, פאתוס, ומעל לכל רמז מטאפיזי. או לפחות כך הוא כותב, וננסה להאמין לו. כי אם כן, הרי שכאן לדעתי עיקר הנושא שלפנינו, והוא השאלה: מה בעצם אנחנו רוצים? כלומר, חוץ מלברוח מהתודעה הנתונה שלנו – מה בעצם אנחנו רוצים? לפעמים התשובה ברורה: מי שבולע סרוקסט רוצה לצאת מהדיכאון. מי שבולע רטלין רוצה להתרכז. מי שבולע קפאין רוצה להתעורר. מי שבלע בעבר הקדום סומה וקיקאון רצה להתעלות מבחינה רוחנית.

חריטה מהמאה ה-17 המתארת אסיפת העסיס מפירות צמחי הפרג, לצורך הפקת אופיום. "A pipe is the fountain of contemplation, the source of pleasure, the companion of the wise; and the man who smokes, thinks like a philosopher and acts like a Samaritan." - Edward George Bulwer-Lytton, 1st Baron Lytton (1803 - 1873)

חריטה מהמאה ה-17 המתארת אסיפת העסיס מפירות צמחי הפרג, לצורך הפקת אופיום. במאה ה-19 האופיום היה הסם המועדף על בני אירופה, ו"מאורת אופיום" נתנו שירותים למשתמשים. האופיום הגיע מטורקיה וסין, שם הוא היה בשימוש במשך מאות שנים לפני כן.
"A pipe is the fountain of contemplation, the source of pleasure, the companion of the wise; and the man who smokes, thinks like a philosopher and acts like a Samaritan." – Baron Edward George Bulwer-Lytton, 1803 – 1873

אה, רגע, שמתם לב להבדל? הוא אכן קיים, אם כי הוא מובהק פחות ממה שניתן לחשוב. תראו, בימי הודו, יוון וכנען העתיקים לא היה ממש תחום שלא היה דתי, כלומר לא היה מרחב חילוני, סקולרי. ממילא כל מה שעשית השתלב איכשהו במערך הדתי ההגמוני, שקבע עבורך בערך את כל החיים (הרי גם העבודה שלך היתה חלק מהקאסטה והדהרמה, או כחלק מחייה של הפוליס מונהגת האלים, או בציות למצוות וכו'). בהתאם לכך כל מאמץ להתעלות מבחינה תודעתית היה חלק אורגני מהחיים, שהיו חלק אורגני מהדת. מה שקרה, אם כן, באלפיים השנים האחרונות (ובעיקר בשלוש מאות השנים הממש אחרונות), הוא שבו זמנית התרבו מאוד התחומים שמנותקים לגמרי מהשאיפה שלנו לדעת את החיים ואת האלוהים, והתרבו מאוד החומרים שמאפשרים לנו לשנות את התודעה שלנו.

ועוד דבר קרה: בשונה מהעבר הרחוק, כיום אין מסורות קדושות שמורות לנו איך ומתי ולמה להשתמש בחומרים משני תודעה. את הסומה והקיקאון נטלו אנשים בצורה מבוקרת, בזמנים מיוחדים, בהדרכת מומחים, למטרות מוגדרות. כיום, כפי שניתקנו את התחום הדתי מרוב החיים כך ניתקנו גם את תבונת המסורת שעטפה את תחום החומרים משני התודעה. אין לנו מסגרת תיאורטית לעניין, ואין לנו מומחים לו. ובעיקר, אין לנו כל אמת מידה לשיפוט מוסרי של מצבי תודעה.

למה הכוונה? כוונתי היא שאנחנו לא מסוגלים לתת לעצמנו דין וחשבון באשר לשאלה הפשוטה: מהו מצב תודעתי טוב או ראוי. אין לנו בכלל שדה אתי שכזה. בעוד, למשל, שבתחום זכויות היוצרים, בתחום המיני, בתחומי המלחמה בין מדינות, בתחומי היחס לבעלי חיים ועוד ועוד יש לנו מושג מהו טוב ומהו רע, חשבנו על העניין וגיבשנו דעה, הרי שאתיקה של תודעה אין לנו (לבד אולי מהרצון הדי בנאלי להיות "נורמלי").

כל הגורמים האלה מביאים למצב אבסורדי שבעוד שמותר לנו חוקית להשתכר ללא גבול, לקחת רטלין מותר לנו רק במרשם רופא, ואילו לעשן מריחואנה פשוט אסור. רבים כבר דיברו על האיוולת וחוסר ההגיון המוחלט שבאיסור על צריכת חשיש כאשר מאשרים במקביל ניקוטין או אלכוהול, אבל צריך להבין שהמצב הזה נגרם כתוצאה מחוסר מחשבה מוחלט באשר למעמד האתי של מצבי תודעה שונים. כלומר, שוב, השאלה היא: מה אנחנו רוצים?

חוסר הקדשת הדעת לנושא הזה מביא מצד אחד למדיקליזציה שלו – כאשר רופאים הופכים משום מה למי שקובע מה אמור להיות המצב התודעתי שלי – ומצד שני לקרימינליזציה שלו – כאשר השוק מוצף בחומרים לא חוקיים וצרכניו שרויים לא רק בבורות מוחלטת באשר לתוצאות נטילתם, אלא גם בחוסר יכולת להגדיר לעצמם מה ולמה הם רוצים שיעשה להם הסם. וכמובן, נוסיף לזה את הצביעות המתחסדת שמלווה את כל המצב הזה מצד הממסד הפוליטי והמשטרה. החברה המערבית המודרנית היא ללא ספק זו שמצד אחד ההיצע הנרקוטי שלה הוא הגדול אי פעם, מצד שני המחשבה המוקדשת לפן האתי של הנושא כמעט לא קיימת, ומצד שלישי על הכל מכסה מיצג שווה של דאגה לציבור, כאשר ברור לכל ש"המלחמה בסמים" אבודה.

אז מה אמרנו? אמרנו שתהליכי המודרניזציה והחילון עקרו את תחום השימוש בחומרים משני תודעה מהמארג המסורתי והאתי שלו, ובלית ברירה הפכו אותו ללא חוקי, ואת צרכניו ללא נורמלים (לחילופין מכיוון שהם בצלילות דעתם צורכים סמים, או מכיוון שכדי לצרוך סמים הם חייבים להראות לרופא שהם לא צלולים בדעתם). כמו בתחומים אחרים, גם כאן אנחנו מגלים שחסרה לנו תבונה פשוטה באשר לדרך הנכונה לגשת אל הנושא, להבין את השלכותיו, אפילו להמשיג אותו ולחשוב עליו. אנחנו זקוקים בדחיפות לפיתוח אתיקה של התודעה, שבמסגרתה ניתן את הדעת לשאלת מצבי התודעה הראויים והדרכים הראויות להגיע אליהם. עד אז חומרים מסוכנים כמו אלכוהול יופצו חינם, חומרים בריאים כמריחואנה יאסרו בחוק, ובכל מקרה לא נדע למה טוב לנו כל כך לברוח מהתודעה היומיומית שלנו, וחשוב יותר, למה רע לנו כל כך לחיות בה.

ונקודה אחרונה. בסופו של דבר, החומרים שאנחנו צורכים, כמו אלו שצרך יורפייב, לא שווים דבר ללא הכוונה שניצבת מאחוריהם. כפי שכתב יורפייב על הקוקטייל שהוא רקח: "מאחר שהוא רק מושא ההשראה, הרי כשלעצמו הוא משולל השראה מכל וכל". האדם הוא זה שאמור לתת דין וחשבון, קודם כל לעצמו, על מה שהוא מכניס לגופו. והאדם הוא זה שצריך לעורר השראה, קודם כל בעצמו, עם או בלי קשר לחומרים אותם הוא מעכל. ההשראה שאנחנו מחפשים כבר נותנת לנו רמז לנקודת המוצא שמביאה לצריכת חומרים משני תודעה, כמו גם לכיוון שאליו אתיקה של תודעה יכולה לכוון אותנו. והכיוון הזה… נדמה לי שזהו כיוון שיש בו גם עידון, גם אידאה, גם פאתוס, ומעל לכל גם רמז מטאפיסי.

גיליון 'לפסיכונאוט' הראשון

פורסם בגיליון הראשון של כתב העת לפסיכונאוט. ערב ההשקה לגיליון יתקיים מחר ברחוב טורי זהב 8, ת"א.

על האתיקה של התודעה כתבתי בעבר בבלוג כאן, כאן וכאן, ובמאמר מוער באקדמות, כאן ב-pdf.

27 תגובות

  1. לחוזר לעבר אי אפשר ולא צריך,המסגרת הדתית לא הייתה יותר טובה מזו הפסיכיאטרית,שתיהן מגלמות בעיקר מגלמוניה של בודדים שמצאו לעצמם מסגרות שמחסנות אותם בפני דיון וחשבון אמיתי לעצמם ולאחרים.
    יתכן והתשובה לשאלה מצויה ביכולת או לפחות בצורך לשאול מה כל כך רע ונורא בשיגרה כשלעצמה
    והיא רעה,אפילו נורא,
    התעקשות לנסות לברר מה הופך אותה לכזאת יפקיע מהמימסדים השונים את הזכות לקבוע את הנורמה
    זכות שהם מפרים כל הזמן בעצם קיומם
    בשביל לברר את הרוע שבשיגרה צריך גם לנסות להיפטר או לפחות מעט לחתור תחת ההנחה שאתה מציג כאן
    שלפיה לאנשים יש מושג ברור לגבי מה נכון ולא נכון בעניינים כמו מלחמה או יחס לבעלי חיים
    אין להם
    השאיפה לברוח מהשיגרה נובעת מהעובדה שהשיגרה היא גהנום
    והסיבה שהשיגרה היא גהנום היא שיותר מדי אנשים אם לא כולם לא טורחים להרהר או לערער על מוסכמותיה ועל ההשלכות של המוסכמות האלה על מצב תודעתם

    אהבתי

  2. אף אחד לא מחפש לשנות את תודעתו אלא מחפש שינוי תודעה. 'מחפש ל..' הוא צירוף שאינו קיים בעברית ויש להוציאו החוצה ולירות בו.

    אהבתי

  3. אכן. יפה כתבת. ויש להוסיף שהמצב הולך ומסתבך.
    סמי מעבדה לפי דרישה הם עניין חדש מאד. וכבר היום המשטרה לא עומדת בפני המגוון המשתנה של החומרים, המצב רק ילך ויסתבך ואם נמשיך להשאיר את השאלה הלא קלה של מה אפשר לקחת עם מי ואיך למישור הפלילי הדברים יראו רע מאד.

    אהבתי

  4. כתוב היטב.
    חסרה מעט הרחבה באשר לשאלה *למה* בעידן הנוכחי אין כמעט שיח על האתיקה של התודעה. דומה שהמפתח הוא בנטייה של המדינה המודרנית למפות ולמשטר כל מה שקיים, והסמים – מטבע ברייתם – מסכנים את השאיפה הזאת; ואכמ"ל.

    אהבתי

  5. סליחה? הלכתי לישון ומישהו השתמש במכשיר של Men in Black כדי למחוק מהזיכרון של כולנו את תחום האתיקה בתוך תחום הפילוסופיה?

    "כוונתי היא שאנחנו לא מסוגלים לתת לעצמנו דין וחשבון באשר לשאלה הפשוטה: מהו מצב תודעתי טוב או ראוי. אין לנו בכלל שדה אתי שכזה. בעוד, למשל, שבתחום זכויות היוצרים, בתחום המיני, בתחומי המלחמה בין מדינות, בתחומי היחס לבעלי חיים ועוד ועוד יש לנו מושג מהו טוב ומהו רע, חשבנו על העניין וגיבשנו דעה, הרי שאתיקה של תודעה אין לנו (לבד אולי מהרצון הדי בנאלי להיות "נורמלי")."

    אני מקבל לחלוטין את הביקורת הלגיטימית שהשיח הפילוסופי-אתי לא נוכח מספיק ביומיום, ופילוסופים ואתיקנים לא מביעים את דעתם בטורי הדעה כמו הרבנים או יוצאי ביתם – אבל אין זה לומר שאין לנו מושג לגבי מצב תודעתי טוב או ראוי. אם להיות בנאליים, הרי שקריאתו של קאנט לעזור אומץ להכיר את עצמנו, היא ההבחנה בין מצב תודעתי "ראוי", שבו אדם שואף להכרה עצמית, מול מצב תודעתי "לא ראוי", שבו הוא נותן לפחד מהנאורות למשול בחייו.

    אבל לא צריך להיות בנאליים; פילוסופים כתבו וכותבים ספרים על החיים בעת המודרנית, על ההתמודדות שלנו עם תקשורת המונים והאובססיביות שלה, קראו לפילוסופים לומר את האמת גם מול הפחד וגם מול הכוח – ואם הכרת האמת היא מצווה, בוודאי האומץ לומר אותה גם כאשר אתה מסכן את עצמך, זו הבחנה בין מצב תודעה "ראוי" למצב תודעה "לא ראוי".

    אני גם אכיר בכך שאין מספיק התייחסות פילוסופית ל*מצבי* תודעה, וכנראה לא מספיק לתחום הספציפי שעליו אתה מדבר כאן; אין מספיק התייחסות פילוסופית לחוויה המיסטית (אם כי קראתי את God Without Being ואני לא בטוח שזה לחלוטין טקסט תיאולוגי ולא גם קצת טקסט פילוסופי, ובפרט שקראתי אותו במסגרת לימודי פילוסופיה…). זו ביקורת נכונה, אבל משם לאמירה שאין *שום* התייחסות לאתיקה של התודעה, יש מרחק רב.

    אהבתי

  6. מתיש ויומרני.
    לא זו בלבד שהספרות הוודית מכילה הצהרות חד משמעיות לגבי מהותה של תודעה מתוקנת, גם הבודהיזם רווי בזה וגם כל מיני זרמים בחסידות.
    אם אני לא טועה , אפילו הפילוסופיה היוונית נדרשה לנושא.
    נכון,
    אף אחד לא הכריח בימינו מישהו להאמין בדהמפדה, או ביוגה סוטרה או בליקו"מ.
    עדיין התעלמות, היא יחס לא רציני ולא ראוי.

    אהבתי

  7. דרול,אז מה ? לא כל הצהרה חד משמעית מהווה תשובה אמיתית,לפילוסופיה היוונית הרבה מאוד כשלים ידועים,וכך גם להודית

    אהבתי

    1. הטענה שהאדם הוא תופעה לוגית לא הוכחה והיא גם לא נכונה. זו הסיבה שהפילוסופיות מפספסות פה ושם.
      עם כל זה, חלילה לנו לזלזל בפילוסופים הגדולים ובדתות הגדולות, כיוון שאנו חייבים להם את הפרספקטיבה שלנו, עליה אנו ניצבים כדי לשפוט אותם.

      בלעדיהם, באמת השטות המהותנית שרשומה במאמר, הייתה שוות ערך לכל ערך לכל תפיסה אחרת, כיוון שלא היו בנמצא כל תפיסות גדולות. למעשה גם לא הייתה ממש תבונה.

      לכן הפשע האמיתי הוא הפוסט מודרניזם, לא רק בגלל שהוא מוטעה, אלא שהוא מין רעל מחשבתי, שלא רק מטיף לליגליזציה, שזה עניין זניח, אלא מתעקש לדחוף אותנו חזרה אל תוך הג'ונגל.

      אהבתי

      1. אף אחד לא מזלזל בפילוסופים הגדולים,זיהוי הכשלים בשיטתם עושה עימם צדק ולהם כבוד,ככה גם הם נהגו בקודמיהם,ביקורתיות מהווה חלק מהותי מהשיטה הפילוסופית שבניגוד לתחומי חיים אחרים לא מבוססת רק על גאווה ושחצנות לשמה.
        הפוסט מודרניזם הציג משנה שמהרבה בחינות מאוד קידמה את הפילוסופיה והאתיקה והאנושות בכלל,
        אנשים שלא מבינים פילוסופיה טועים לחשוב שפירושה של תפישה זאת זה כאילו שהכל הולך והכל מותר ואין טעם לאבחנות והבחנות בין דבר ודבר,
        אבל זו כמובן טעות מהותית,
        האמת היא הפוכה לגמרי
        הפוסט מודרניזם בסך הכל ניסה לחדד עוד יותר את ההבחנות בדרך לאמת טהורה ולכן ניתץ בדרך כל מיני מוסכמות שהיו נראות ועדיין נראות לאנשים שמרניים מאוד כאילו אי אפשר לחיות בלעדיהן
        אלא אפשר
        וצריך

        אהבתי

  8. אותי,כל הפילוסופים ניסו,לפחות בינתיים אף אחד מהם לא הגדיר כהלכה מהו מצב תודעתי ראוי,זה לא אומר שהנסיונות הכושלים שלהם לא ראויים להקשבה,אבל זה מה שהם,כשלונות

    אהבתי

  9. שאלה :

    למה שיהיה דירוג אתי של מצבי תודעה בכלל?
    אני מתכוון שצריך לעסוק ולחקור מצבי תודעה שונים ואת השפעתם על התודעה האנושית ובנושא הזה יש את הספרות הבודהיסטית וההינדואיסטית והרבה חוקרי פסיכדליה כמו סטניסלב גרוף וטימוטי לירי וכדומה..

    אבל למה שתהיה כאן בכלל שאלה אתית?
    זו שאלה אישית שנתונה לכל אדם והוא צריך לענות עליה לעצמו.

    יש אנשים שהנירוונה והכחדת התשוקות וההתבוננות הטהורה בשבילם היא המצב התודעה הרצוי, יש אנשים שבשבילם האהבה, יש כאלו שבשבילם התשוקה היא המצב הרצוי ויש כאלו שמוצאים את השלמות בעבודת היומיום הפשוטה.

    יש הרבה רבדים וסוגים של תודעה וכל זרם דתי/פילוסופי בעצם מנסה לענות על השאלה מהו זרם התודעה הרצויה.

    אבל האם לא עדיף פלורליזם?

    לחקור ולהתעסק במצבי תודעה שונים, אבל למה הצורך לדרג אותם?
    האם זה בכלל אפשרי לדרג מצבי תוגעה מבחינה אתית כביכול אובייקטיבית? האם אין כאן סתירה פנימית?

    אהבתי

    1. נניח שאני שוכב עם בחורה שאינה מגלה התנגדות כי היא תחת השפעת סם אונס או סתם מאד שיכורה האם זה לא אונס? נניח שאני לוקח סמים בכמות שהופכת אותי לבלתי אחראי למעשי ומבצע רצח, האם אני חף מפשע בגלל שהייתי תחת השפעת סמים?
      זה לא חוקי לנהוג שיכור, מה לגבי נהיגה כשאתה מוטרד מאד בגלל חדשות רעות ואינך שם לב לכביש? ברור שמצב התודעה כשלעצמו הוא לא עניין ציבורי אבל מה שקורה לך ולסביבה במצב תודעה מסוים הוא בהחלט עניין אתי.

      אהבתי

      1. יצאתי פעם עם משפטנית שבדיוק עשתה את התזה שלה על העניין הזה של אחריות פלילית תחת השפעת סמים.
        נראה לי שהיא אמרה שזה לא קביל.

        אהבתי

    2. אין שום בעיה עם פלורליזם. האם אתה מדמיין שאני מעוניין לכפות את דעתי על האתיקה של התודעה על מישהו? העניין הוא לא שיש בעיה בריבוי דעות, אלא שאין בכלל דעות. הלוואי שהיה ריבוי דעות. אבל המצב הוא שאנחנו פשוט לא חושבים על זה. זה העניין.

      אהבתי

    3. אליקו,לא ברור למה אתה חושב (כמו כולם) שפלורליזם פירושו ביטול ההבדל בין הטוב והרע,ריבוי דעות וגישות אינו מטרה בפני עצמה,אלא פשוט מצב שמאוד עוזר ומקל על האפשרות לברר ולברור את הטוב
      התודעה עצמה שואפת לאתיות
      זה טבעה
      ולא ברור למה נדמה למישהו שיש סתירה פנימית בין דירוג מצבי התודעה למוסריים ואתיים יותר או פחות,
      אין תודעה בלי פן אתי,ואתיקה מטבעה נוגעת גם בדירוג או העדפה של מצב אחד על פני מצב אחר

      אהבתי

  10. יקירי, בכלל לא גידלו פרגי אופיום בסין עד המחצית השניה של המאה ה-19. ממילא, האופיום הסיני לא נחשב לאיכותי (וודאי לעומת האופיום הטורקי שהיה טוב ממנו לאין שיעור) וספק גדול אם שיווקו אותו באירופה.

    אהבתי

  11. הסיבה לברוח מהתודעה הרגילה , היא הסיבה לכל דבר טוב או לא טוב שנעשה בעולם והוא החיפוש התמידי אחר האחדות. מאז שהאדם פוצל מההויה והפך לבר חלוף , הוא מחפש אותה , את המשמעות לקיומו.
    אינני חושב שהממסד בשל להכיל שינויים רדיקליים של התודעה. שינוי כזה היה אצל ילדי הפרחים בשנות ה60 , עקב נטילת LSD בהיקף נרחב , והם הביאו לסוף המלחמה בוויטנאם.
    סמים משני תודעה פורצים את הגבולות הברורים , משנים סדרי עולם , ולכן ההנהגה והמנהיגות יחששו מהם באופן טבעי. כנראה שלא ניתן גם לנבא בוודאות את השינוי.
    ולמרות "חוסר ניבוי" זה , לדעתי ניתן יהיה להקל מאוד את הסכסוך הישראלי פליסטיני אם יציפו את הגדה ואת הרצועה בLSD. זה הרבה יותר זול ממטוסים ומטנקים , וכנראה הרבה יותר אפקטיבי.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s