אלי אוחנה והאליטיזם של הבית היהודי

כמו האור הפתאומי שמפיץ ברק בלילה סוער, פרשת אלי אוחנה חשפה את הציבור הישראלי בפתאומיות ובברור לרחשי הלב של הציונית-דתית. ההתנגדות העצומה לשיבוצו של אוחנה ברשימת הבית היהודי, שעלתה מ"השטח" כמו גם מרבנים בכירים, היתה מחזה מהמם של דינמיקה פנים מגזרית. היא הבהירה שמאמצי בנט להפוך את המפלגה לכל-ישראלית עדיין רחוקים מסיום, ולמעשה כנראה שלעולם לא יושלמו. המפד"ל מעוניינת להישאר מפד"ל.

ההתנגדות לאוחנה היתה נגועה בגזענות, אולם נדמה לי שלא נכון לראות אותה בעיקרה דרך הפריזמה הזאת. ודאי, השימוש של נפתלי בנט באוחנה היה גזעני להחריד וציני לעילא, שהרי לבד מהיותו סמל מזרחי אוחנה לא היה עבורו דבר. אבל ההמונים שהתנגדו לשיבוץ לא עשו זאת כי הם לא מוכנים למזרחי במפלגה. יש מזרחיים בבית היהודי. ההתנגדות לאוחנה נבעה פחות מגזענות ויותר מאליטיזם.

שכן מה שנחשף לפנינו בעיקרו הוא תפיסתה של הציונות הדתית את עצמה כאליטה, ואת חוסר המוכנות שלה לקבל אל תוכה יסודות שהיא תופסת כנחותים. אין זה מקרה שבצלאל סמוטריץ', מספר תשע במפלגה, כתב לפני כחצי שנה שהציונות הדתית "נושאת את משא העם על כתפיה" ושלכן עליה להפגין "התנשאות חיובית". גם אם בדרך כלל לא נאמרים דברים בוטים שכאלה, זו תפיסתם העצמית של רבים בציונות הדתית. האליטיזם הציוני-דתי הוא שמסביר את האופן המובן מאליו שבו מתקבל תיעדוף תקציבי להתנחלויות ולמערכת החינוך הממלכתית-דתית בקרב מנהיגיה; הוא שמסביר במהופך את תחושת הנרדפות והמרמור שניתן למצוא אצלה לא פעם; וכמובן, הוא שמסביר את הסירוב לקבל אדם שמפעל חייו ומקור תהילתו הוא לא יותר מאשר הצטיינות בכדורגל.

כל חברה זקוקה לאליטות. גם מפא"י ו"ההתיישבות העובדת" היו אליטה, וגם הן תיעדפו באופן לא הוגן את אנשי שלומם. אולם מה ששונה בינם לבין הציונות הדתית הוא שהאליטיזם שלהם לא נשען על מערך של תפיסות תרבותיות שמרניות וחוקי דת. ההלכה, שנועדה ממילא להבדיל ולייחד את שומריה, יחד עם התפיסות שנקשרות אליה (ביחס לפמיניזם, למיניות, להומוסקסואליות), הופכת את האליטיזם הציוני-דתי למוקצן במיוחד, ופוערת מרחק מהותי בין הצדדים. הציונות הדתית נמצאת במתח מתמיד בין הרצון להנהיג את העם לבין הרצון להיבדל ממנו.

במובן הזה נפתלי בנט הוא עוף מוזר בקרב המגזר: הוא אינו שותף למתח הזה. עבור בנט היהדות היא ראשית כל לאום ולאומיות, וההלכה אינה משחקת תפקיד ממשי בתפיסת עולמו. משפחתו של בנט היתה חברה בקהילות של היהדות הקונסרבטיבית, תחילה בארצות הברית ולאחר מכן בחיפה. הוא לא למד בישיבה גבוהה ואינו "בן תורה". הוא פשוט לא מדבר את השפה. חסרונו הוא גם יתרונו: היכולת שלו לעשות נפשות בקרב קהלים חדשים נובעת מכך שהוא מדבר "ישראלית" הרבה יותר מאשר "דוסית". הוא קרוב בצורה ניכרת יותר למנטליות החילונית מאשר כל מנהיג עבר של המפד"ל. ממילא הוא לא היה יכול להבין מה יפריע כל כך לציבור בוחריה של המפלגה בצירופו של שחקן כדורגל לשורותיה.

ללא ספק, רבים בקרב הציונות הדתית מבינים זאת היטב. רבים גם אינם מרוצים מרדידות תפיסתו הדתית של בנט. אולם רבים גם מבינים שדווקא בגלל זה רק הוא יכול. כל עוד הוא מוביל את המפלגה להישגים מרשימים, חסרי תקדים, הם ישתקו ויתנו לו להנהיג. עם זאת, סערת אוחנה האחרונה הבהירה שיש גבול גם למה שהציבור הציוני דתי יהיה מוכן שבנט יעולל למפלגתו. ועוד דבר: אם אי פעם ידעך כוכבו של המנהיג הצעיר, כל אלה ששותקים כעת יפתחו את פיהם. או אז הם יקרעו אותו לגזרים.

פורסם היום במדור הדעות של 'הארץ'

20 תגובות

  1. אני בשום פנים ואופן לא מצליח להבין מה אתה רוצה. למה שמישהו ירצה שאדם שכל הרזומה שלו הוא בתחום הספורט, ולא בתחום שמשיק לפוליטי בשום צורה, ישב בפוליטיקה? זה נשמע כמו בדיחה לא מצחיקה.

    Liked by 1 person

  2. ניתוח מעולה
    רק הערה אחת על טיעון שגוי שאתה חוזר עליו – האליטיזם של מפא"י היה רחוק מה"עם" (בעיקר עולי המזרח אבל גם מיוצאי אירופה) כרחוק מזרח ממערב (תרתי משמע) הרבה יותר מהמרחק בין הציונות הדתית לחברה הישראלית המסורתית, וגם הגזענות הציונית דתית היום לא חזקה יותר מסתם גזענות ישראלית-חילונית (ויש כזו – צאו מההכחשה)

    אהבתי

  3. תודה על הפוסט תומר . הייתי מציע לך , נקודת מבט , הרבה יותר פרוזאית :

    בזמן הכי לא נכון , בתוך מירוץ אכזרי של רייטינג ותעמולות בחירות מקדימות , כאשר כל עיני הציבור , נשואות לכל פיפס , כאשר כל מפלגה עם סכינים שלופים מוכנה לשפד המפלגה המתחרה ,נפתלי בנט :

    עשה מעשה טיפשי , וכיוון אליו אש רותחת שממילא מחפשת מיקוד ומטרה . למה טיפשי :

    כי טיפשותו הלכאורית של המעשה , ברורה על פניו !! מניה וביה !! נותנת טיעונים זמינים ומידיים לכל דיכפין :

    כדורגלן , השכל שלו ברגליים , הוא לא איכותי , לא הוכיח עצמו , וכיאלו ירקות מרעין בשין .

    אם היה עושה זאת בשקט , לפני מתח הבחירות , ודוחף אותו למקום ככה אחורי , בתורת משבצת עממית , לא היה קורה כלום , והיה מקדם אותו בהמשך בקטנה .

    הרי איילת שקד , בפועל נחשבת מס' 2 , חילונית , חצי עיראקית , מה נפקא מנא בדיוק ? אגב הביזור העממי , הוא בכלל במודה , בכלל ובכל המפלגות . לא ביג דיל !! ( ככה בקטנה : פנינה רוזנבלום , ענבל גבריאלי , לך אחורה : דוד לוי , מה נאמר , מה נוסיף ? )

    נפוליאון גרס : אין גנרלים טובים , רק עם מזל , הוא אגב לא התכוון למזל, הוא התכוון לתיזמון . תודה

    אהבתי

  4. לדעתי כך היו מגיבים מצביעי כל מפלגה אחרת, אילו היו היו משריינים בה מקום לשחקן כדורגל, על חשבון אנשי עשייה שנבחרו בפריימריז.
    אין כאן תגובה ייחודית לבית היהודי.

    אהבתי

  5. חלק ניכר מהרבנים האשכנזים של "הבית היהודי" תקפו את משחק הכדורגל בפרשת אוחנה. במסגרת התקפתם היתה דרישה מרכזית, שמעידה על השפעה חרדית, לצער את עצמינו מהנאה מלשחק הכדורגל. רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: "מה תלמוד לומר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש"? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין. והלוא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר – על אחת כמה וכמה!" . לא נודע לי על רב אשכנזי, שתפקד כחכם תורני מבית הילל וקרא לחזור בתשובה על חוסר הפעולה לעברת משחקי כדורגל לימות החול, שתוצאתה הרחקת שחקני הכדורגל המסורתיים ממסורתם. אחד המאפיניים של הכדורגל ומשחקים דומים זה למידת היכולת לפעול בצות אותה יכולת, שבגלל חסרונה הרבנים, שרבים בינהם ועם העם, לא יכולים להתאחד ולעשות בית דין גדול במינין כדי לפעול להתחדשות הלכתית.
    לדעתי התגובה הנכונה להתרחק מהרבנים האשכנזים עד שיחזרו בתשובה מגישתם המחמירה ולהעדיף את קולות החכמים התורניים הספרדים.
    כצעד תגובה ראשון בנט צריך לבטל את תפקיד הרב הראשי האשכנזי.

    אהבתי

  6. "השימוש של נפתלי בנט באוחנה היה גזעני להחריד וציני לעילא, שהרי לבד מהיותו סמל מזרחי אוחנה לא היה עבורו דבר"
    גם השימוש של אוניברסיטאות אמריקאיות בשחורים שהם מכניסים במסגרת אפלייה מתקנת הוא "גזעני להחריד וציני לעילא"?
    ברור שנפתלי בנט רצה באוחנה בגלל שהוא מזרחי (ולדעתו סמל מזרחי, אולי פה הגזענות) אבל הוא גם רצה בינון מגל בגלל שהוא עיתונאי וסמל לחילונים מסוימים, כך גם כל השריונים בכל המפלגות, האם לרצות רשימה מגוונת שיש בה ייצוג לעדות שונות זה מעיד על גזענות? (זה מזכיר לי מאמר שטען שהעובדה שבניגוד לצבאות כובשים אחרים צה"ל לא אונס פלסטיניות מעידה על הגזענות בחברה הישראלית).

    אהבתי

  7. בנט מיצג קבוצה גדולה שגודלת בציבור הסרוגים.
    לדעתי המפד"ל הישנה מלפני ימי זבולון המר, שהסתגרותה נבעה מרגשי נחיתות, כמעט נעלמה. במקומה נוצרו מספר קבוצות. 2 קבוצות בולטות: קבוצת החרד"לים האליטיסטית והמסתגרת וקבוצה כלל ישראלית דתית-מודרנית בעלת נטיות ליברטניות, שבנט מנהיג במיוחד על רקע הכישלון של פייגלין. האם על רקע המתח הקבוצות הנ"ל לא יהיה פילוג בציבור הסרוגים?

    Liked by 1 person

  8. אני חייב לציין שאני מאוכזב קלות- איני מסכים, כנראה, עם רוב הקביעות בבלוג הזה, אבל לרוב אותן הקביעות נובעות מניתוח יותר מעמיק (גם אם שגוי, לדעתי), מאשר מה שמצליח חנוך דאום להגות בדף הפייסבוק שלו ומעל דפי "ידיעות", כחלק מהצורך שלו להתפרנס מהכפשת הציבור הדתי לאומי.
    אודה ולא אבוש- גם אני הייתי מהמתנגדים למהלך, כמו חלק לא מבוטל מבני משפחתי. אמת, אנחנו משפחה אשכנזית, אולם קשה לי להאמין שתוכל להאשים מי מאתנו בגזענות (האשמה ממנה אכן הסתייגת) או אליטיזם.
    העניין (מבחינתי, לפחות) פשוט הרבה יותר, ואני מקווה בשבילך שאתה פשוט שוגה בראיית המציאות, ולא מוטה כנגד הציבור הדת"ל עד כדי נכונות לכתוב דברים כאלו.

    הניתוח לגבי המהלך הכללי העובר על המפלגה- אפשר שהוא נכון. עם זאת, ועם כל הכבוד לנפתלי בנט- בסופו של דבר אכן יש ציבור מאחורי הקלעים, ואף על פי שמרגלא בפומיה דאינשי לומר שנפתלי בנט הביא לציבור שנים עשר מנדטים- בסופו של דבר הציבור הוא שבוחר בו, כך שמדובר בכביש דו-סטרי. הבעיה, נראה, היא בשימוש שלך במילה "אליטיזם"- מילה בעלת קונוטציה שלילית, כמובן- על מנת לתאר ציבור שאכן מאמין שיש לו ולתפיסתו מקום בהוויה הישראלית- מקום שכרגע עוד לא התמלא. אומר זאת בפירוש- אני חושב שחלק מהדברים המתרחשים במדינה אינם מתנהלים כנדרש- בין אם מדובר בתופעות חברתיות, בין אם בדעות ותפיסות וכו'- וברצוני לתקן על פי הבנתי את מה שלדעתי דרוש תיקון- שכן בכך אני רואה את טובתה של החברה הישראלית. נכון, אמנם, שהדברים נשמעים חריגים בסביבה פוסט-מודרנית, בה עצם היומרה לומר "נכון" ו"לא נכון" בכל מה שלא קשור לרווחה ומצב כלכלי הינה פסולה, ושהשיח הישראלי כיום ודאי נטוע בה, אולם אין שום פסול בציבור המאמין בדרך מסוימת ומנסה להטות את המדינה אליה, כל עוד הוא אכן עושה זאת ממניעים טהורים. אדרבה- אם הייתי נמנע מלנסות לתקן את הדרוש תיקון, לדעתי, הרי שהיה זה אות קלון. אתה מוזמן, כמובן, להסביר לי היכן אני טועה (אם באופן מקומי, ואם בעצם היומרה לרצות "לתקן").
    כאן מגיע אלי אוחנה. אין לי ספק שאם היית זקוק לאבחון רפואי, והיית מחליט להתייעץ עם מאה ועשרים רופאים- אלי אוחנה לא היה אחד מהם. אפשר לטעון, אמנם, שאין הדברים דומים, ושתפקוד כח"כ אינו דורש את אותם הכישורים של הרופא. יש בזה טענה, שכן ודאי שאצל ח"כ יש מקום הרבה יותר גדול לתפיסות עולם ולהשפעתן, אולם ודאי שאי אפשר להאשים באליטיזם ציבור המעוניין לשלוח לתפקיד ניהולי אדם עם רזומה מעט יותר מוכח בשדה הציבורי- במיוחד בהתחשב בדמויות שנדחקו אחור בשל השריון. האם אלי אוחנה יודע לנקוב בשלושה סוגים שונים של ריבית? האם הוא יודע מה הן ההשלכות של העלאת שכר המינימום ושל הפרטות ושבירת מונופולים? האם הוא יודע מהן ההשפעות של שינוי מבנה מערכת הלימודים- היסודית, התיכונית, והגבוהה, במידה והנושא יעלה על הפרק? האם באמת אפשר להאשים ציבור הטורח לשאול את השאלות הללו- גם אם מסקנתו שגויה, ואפשר היה לו לאלי אוחנה לעשות חיל בכנסת? חלק הביקורת שהגיע מן הציבור החילוני הרבה יותר מדי גדול מכדי שתוכל להאשים (לשיטתך) את הציבור הדתי-לאומי באליטיזם- אחת התגובות הנפוצות והחריפות ביותר הגיעה דווקא מאחד מפעילי המפלגה מאוניברסיטת תל אביב- חילוני מוצהר בשם לב סולודקין.

    אז אנא- איני יודע אם חלק מהתגובות אכן היו נגועות בגזענות, אולם אין שום פסול בציבור המועניין להיות מיוצג בכנסת על ידי אדם שמעולם לא הוכיח עצמו בזירה הציבורית. זו, לפחות, היתה כוונתי בהתנגדותי למהלך, וכלל לא נראה לי מופרך לחשוב שרבים הם החושבים באותו האופן. להפך- נראה לי שמי שאינו טורח לעשות זאת- ולו בתור צד בדיון, אינו מבין את גודל משמעותה של זכות הבחירה לכנסת.

    אהבתי

    1. נתנאל, אני שמח לשמוע את דבריך, אבל למה לא לקרוא את המאמר לפני התגובה? האם כתבתי שאליטיזם הוא רע? הרי להפך, כתבתי בפירוש: "כל חברה זקוקה לאליטות". מכאן: אליטיזם הוא חיוני. לא דרושה הרבה תבונה כדי להבין זאת. אם כי אולי מעט יותר תבונה מאשר קריאה בסטטוסים של חנוך דאום.

      עכשיו, אתה טוען שאלי אוחנה אינו יודע שלושה סוגי ריבית מהם, ואף לא מהן השלכות העלאת שכר המינימום. תן לי לבשר לך משהו קשה: גם ינון מגל אינו יודע כל אלה, ושיריונו עבר חלק. למה? אני מתאר לעצמי שבזכות כמה סיבות: זה היה השריון הראשון, זה היה לפני הפריימריז. אבל גם: הוא אינו שחקן כדורגל. וגם: הוא אשכנזי.

      אהבתי

      1. בוקר אור.
        1. קראתי את המאמר (עוד לפני התגובה הראשונה). אני לא מתיימר להיות מנתח הטקסטים הטוב במדינה, ואפילו לא באיזור החיוג שלי, אולם נראה לי שקריאה אובייקטיבית של המאמר ודאי לא תביא למסקנה שדעת הכתוב לגבי האליטיזם חיובית- ובמיוחד כשהיא מגיעה מצדו של ציבור שומר מצוות. המשפט "כל חברה זקוקה לאליטות" לא נראה יותר מאשר מס שפתיים, כשהדוג' לצורך של חברה באליטות מובאת מתנועות ש"תעדפו באופן לא הוגן (=חיובי?) את אנשי שלומם". תמהני כמה מה"אנשים חושבים" אליהם מופנה העיתון בו נכתב הטור יראו משפט כמו "תפיסתה של הציונות הדתית את עצמה כאליטה, ואת חוסר המוכנות שלה לקבל אל תוכה יסודות שהיא תופסת כנחותים" כשבח. אפשר שתאמר שדרישתך היא לניטרליות, אולם כוונתי היתה לומר שהרואה את הדרוש תיקון, לדעתו, ואינו מתקן- הרי הדבר, פי שאמרתי, אות קלון לו, גם אם ייאלץ לומר שלדעתו תפיסתו אכן טובה יותר משל אחרים. אשמח לשמוע אם הייתי אמור להבין אחרת.
        2. גם לגבי שריונו של ינון מגל היה לי קשה, אולם קבלתי את הדברים ביתר הבנה. בפריימריז, לדוג', נמנעתי מלהצביע לדמויות שידעתי שבנט יכניס בכל מקרה, גם אם יפסידו בו, במידה ולא יקבלו מספיק קולות, בדיוק בשביל שלא לראות שימוש תמוה נוסף בשריונים שנתנו ליושב ראש המפלגה. עם זאת, נראה לי שהרזומה הציבורי של מגל בכל זאת מאפשר מעט יותר אורך רוח מאשר זה של אלי אוחנה- בין אם מדובר בעברו הצבאי, ובין אם בעובדה ששימש בעבודה הדורשת, לרוב, הבנה מסוימת של אופן התנהלות המערכת הציבורית, ובין אם מדובר בפרס לביקורת התקשורת של "האגודה לזכות הציבור לדעת" בו זכה על אופן סיקורו את תכנית ההתנתקות- רזומה המתאים מעט יותר, לדעתי, לבחירתו כח"כ.
        לא ארצה להעיד על עיסתי, ולכן אשאל אותך- האם האמירות שלי באמת נשמעות לך כמו תירוצים ואפולוגטיקה, או שאתה קורא אותן וחושב שאולי אני באמת משתדל לבחון אדם לגופו, מעשיו ודעותיו?

        אהבתי

        1. 1. אתה אכן לא מנתח הטקסטים הטוב במדינה. שים לב שכשאני מסביר לקוראי הארץ שמפא"י היתה אליטה גם כן, אני רומז להם שהם עצמם אליטה. ככה אני מקרב את הנושא אליהם, ומאפשר להם דווקא להזדהות עם אנשי הבית היהודי.
          2. מובן לחלוטין. כך גם כתבתי בתגובה הקודמת אליך. נתתי כמה סיבות לקבלתו הטובה של מגל, ראה שם. לכן האמירות שלך לא נשמעות לי כאפולוגטיקה, אלא כסיבות ממשיות. לכן אני עצמי מניתי אותן. שמת לב? ולכן כתבתי במאמר שלא נכון לראות את דחייתו של אוחנה רק או בעיקר דרך הפריזמה של הגזענות. שמת לב?

          אהבתי

          1. בוקר אור.
            1. מבריק! שימו לב, קוראי הארץ, יש פה קבוצה שאולי כדאי לכם להכיר- הציונות הדתית. שתיכן אליטות, ושתיכן זכיתן, או זוכות, לתעדוף תקציבי בשל כך- מדוע שלא תעבדו יחד, או לפחות תפסיקו לסלוד אחת מהשניה בצורה שכזו? מניח שגם ההערה הזו על סמוטריץ': http://7minim.wordpress.com/tag/%D7%91%D7%A6%D7%9C%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A5/ היתה כולה לשבח. מתברר שלא רק שאיני מנתח הטקסטים הטוב במדינה, אני אחד מהגרועים שבהם- כל הטור הזה, בעצם, הוא שיר הלל לציונות הדתית ולאליטיסטיות שלה, כש"חוסר מוכנותה לקבל אל תוכה יסודות שהיא תופסת כנחותים" הרי הוא משובח. אני אולי מקצין את הדברים, וכוונתך היתה לומר ששתי הקבוצות הללו מתנהלות באופן פסול, אולם אפשר לעשות בדיקה קטנה- תן את הטקסט, בעילום שם, למספר מחברי הסגל במוסדות הגבוהים שאתה מלמד בהם, ושאל אותם מה לדעתם דעת הכותב לגבי הציונות הדתית. נראה לי שיתברר שאני בחברה טובה.
            2. כשדברתי על בחינת אדם ל"גופו, מעשיו ודעותיו" התכוונתי לשיפוט ישר ורלוונטי לנושא של אדם המועמד להיות ח"כ. שים לב לסיבות שאתה הבאת- 1. שריון ראשון (ולכן הכל על אש קטנה, ואפשר היה לשריין שם גם את יובל המבולבל, או לפחות כדורגלן אשכנזי אחר, עקרונית). 2. הוא לא כדורגלן (חזרה לאליטיזם, אע"פ שאולי זה אכן קצת יותר קשור). 3. הוא ממוצא אשכנזי. האם הסיבות שהבאתי- עברו הצבאי (=תרומתו ורצינותו בנוגע למדינה), תפקידו בעבר (הבנתו את המערכת הציבורית) ופרס לביקורת התקשורת שזכה בו (עדות מסוימת על יושר ועקרונות) אכן נמצאות על אותו הקו? שמתי לב שמנית סיבות, אם כן, אולם כול סיבות צדדיות, שאף אחת מהן לא מקהה באיזה שהוא אופן את הביקורת שלך על הציבור הדתי, לעומת אלו שאני הבאתי, הנוגעות לגופו של עניין ואדם.
            3. שמתי לב להסתייגות שלך מההאשמות בגזענות, כפי שכתבתי בפירוש בתחילת תגובתי הראשונה. ההוכחה מהמשפט במאמר כמעט מעליבה, ואולי עליה ראוי לשאול- אם לא היית כותב המאמר בעצמו- "למה לא לקרוא את המאמר לפני התגובה?", שהרי ההמשך- "ההמונים שהתנגדו לשיבוץ לא עשו זאת כי הם לא מוכנים למזרחי במפלגה. יש מזרחיים בבית היהודי. ההתנגדות לאוחנה נבעה פחות מגזענות ויותר מאליטיזם. שכן מה שנחשף לפנינו בעיקרו הוא תפיסתה של הציונות הדתית את עצמה כאליטה, ואת חוסר המוכנות שלה לקבל אל תוכה יסודות שהיא תופסת כנחותים", ודאי לא בא לנקות את הציבור הדת"ל מאשמת הגזענות בלבד, אלא רק להאשים אותו באחת אחרת (אבל כפי שאמרנו, אליטיזם אינו פסול, כך שאין כאן אשמה בכלל). זו היתה כוונתי בהבאת הסיבות לקבלתו הרכה יותר של מגל- ניקוי אשמת האליטיזם, ולא עניין הגזענות, ששנינו מבינים ששיחק בפרשה תפקיד פחות משמעותי.

            אהבתי

              1. לא הבנתי מה עניינה של "גישה" לכאן. האשמת את הציבור הדת"ל באליטיזם (וקשה לי להאמין שאתה באמת חושב שהצגת אותו באור חיובי), וניסיתי להסביר שהתופעה אותה אתה מנתח לא מצביעה על כך בהכרח, ושיש הסברים טובים לאופן ההתנהלות של חברי המפלגה בשבוע האחרון- כולל ההתעלמות היחסית משריונו של ינון מגל. ישפטו הצופים. בכל אופן, דרך צלחה גם לך, ולמדינת ישראל בכלל :)

                אהבתי

  9. האם הכותרת בנט וכשלון החזון הקוקיסטי לא פחות מתאימה לתיאור פרשת אוחנה?
    לפי החזון החזון הקוקיסטי: התורניים יעוררו את הניצוץ החבוי של המוני עם ישראל, כשיצרפו אותם אליהם למשל: בספסלים האחרונים של מפלגתם בכנסת, בישוביהם הקהילתיים. בפרשה זו הוכח שהרבנים וחלק מהציבור הדתי לא מוכנים לכך.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s