על פרדיגמת "הקידמה" ועל סוגים שונים של מודרניות

גרבוז מתעמת עם ד"ר הני זובידה בתוכנית חדשות לילה, ערוץ 2. לחצו על התמונה כדי לעבור לשם.במאמרה אתמול ציינה רונה ברנס את שמי כאחד מה"אינטלקטואלים, או כאלה המתקראים כך", שהצהיר על עצמו שהוא משתטח על קברים ומחזיק בקמעות, וזאת כחלק מהמקהלה שתקפה את דבריו של יאיר גרבוז. היא טוענת שגרבוז בסך הכל צודק עקרונית, שהוא מפחד מדעיכתה של המחשבה הרציונלית בישראל, מבוז לערכי הנאורות, ושאכן יש קשר בין אמונות טפלות לבורות. אבהיר את עמדתי.

ראשית, גם אני מפחד מדעיכת המחשבה הרציונלית ומבוז לערכי הנאורות. עם זאת, לא זה מה שגרבוז אמר בנאומו או בדברים שהוסיף בתקשורת אחריו. גרבוז קשר בין ענייני קברים וקמעות לבין חוסר השכלה ונחשלות חברתית, וקבל על ש"אנחנו" נידונים להישלט על ידי אנשים שעוסקים באלו, ושכנראה לדעתו אינם ראויים לכך.

העמדה של גרבוז יוצאת מתוך מה שאפשר לכנות פרדיגמת "הקידמה". היא מניחה שככל שהעולם יהפוך ליותר משכיל, "מדעי", ורציונלי כך העולם יהפוך פחות שמרני, פחות מסורתי ופחות דתי. על פי תפיסה זו דמוקרטיה מודרנית היא ממילא חילונית, ושליטים דמוקרטים אינם מנשקים מזוזות.

הבעיה שלי עם דבריו של גרבוז, לבד מהמימד הגזעני שבהם, הוא שהקישור בין השכלה לחילון, בין "קידמה" לזניחת אמונה, רחוק מלהיות חד ערכי. הוא מורכב, ודרכי הביטוי שלו שונות ומגוונות. אם נתבונן מקרוב בדבריו של גרבוז נראה שהוא בעצם מתאר את תהליך החילון כפי שהתרחש באירופה, והוא בעצם מבקש מכל מי שרוצה להשתתף במשחק הדמוקרטי להפוך לאירופאי. אבל לתהליך המודרניזציה צורות רבות, ולא כולן נגמרות באבדן האמונה הדתית ובגמילה מנישוק מזוזות. ממילא יכול אדם להיות משכיל ומתקדם ועדיין לדבוק במסורת דתית, ואף בפרקטיקות שונות שנחשבות על ידי אחרים "אמונות טפלות".

אני לא מזלזל כלל וכלל בהשיגי הקידמה. כן, קידמה ללא מירכאות. יש קידמה, והאנושות היום נמצאת במקום אחר לחלוטין ממה שהיתה לפני המהפכה המדעית ולפני תהליך החילון. שני אלה עשו טוב מאוד לחברה האנושית. הטענה שלי היא כלל לא כנגדם, אלא כנגד תפיסה פשטנית שלהם, תפיסה שרואה בהם מעין חץ אוניברסלי וחד כיווני שבסופו כולנו זונחים את האמונות והמסורות הדתיות שלנו והופכים לאירופאים.

כי זה לא יקרה. מי שמצפה לזה יתאכזב, ומי שמבקש לכונן חברה על טהרת אנשים שכאלה נמצא במקום הלא נכון. כי כאן לא אירופה. באמת, במובן מאוד עמוק, כאן לא אירופה. ומה שיש להבין הוא שזה בסדר גמור. לא צריך להיות אירופה כדי לכונן חברה בריאה, ולא צריך להיות אירופה כדי לבנות מדינה מתוקנת. כן, גם דמוקרטית, גם ליברלית. אבל גם מסורתית, וגם רב-עדתית.

הסיבה לכך היא שיש יותר מדרך ביטוי אחת למודרנה, ויותר מפרשנות אחת לדמוקרטיה ולחילון. אני לא טוען שכל פרשנות היא לגיטימית ושאין הבדל בין פרשנותה של דורית ביניש לזו של אביגדור ליברמן. טענתי היא שראיית המסורת הדתית, על מנהגיה ומנהיגיה, כמכשול ודאי לקידמה ולדמוקרטיה היא מוטעית. הדת יכולה להכשיל דמוקרטיה אבל יכולה גם לשמש לה בסיס איתן. מסורת יכולה להפוך חברה לנחשלת אבל יכולה להפוך חברה למשגשגת. ואגב, גם לשגשוג צורות רבות.

הדמוקרטיה שלנו לא תהיה טובה יותר אם היא תהיה נקייה מדת וממסורת. היא תהיה דמוקרטיה מסוג אחר. ולדעתי האישית היא תהיה ענייה יותר, רדודה יותר ובסופו של דבר חלשה יותר.

נכון, כפי שכותבת ברנס, יש קשר בין אמונות טפלות לבורות. גם אני לא מעוניין שהכרעות פוליטיות יתבססו על חזונות משיחיים או שהכלכלה שלנו תונהג בידי רנטגנים ופינטואים. אבל גם האמונה שיש רק דרך אחת – חילונית – להיות אדם משכיל או דמוקרטי היא אמונה טפלה, וגם היא קשורה לבורות. לפעמים היא קשורה גם לגזענות. כדאי מאוד להתפכח ממנה.

וזה עוד לפני ששאלנו את עצמנו האם יש איזה סיכוי קטן שחלק מאמונותינו הדתיות כלל אינן טפלות.

:

התפרסם במדור הדעות של 'הארץ'

36 תגובות

  1. השאלה אם החזון שאתה מתאר של ליברליות ודמוקרטיות בשילוב עם דתיות הוא לא תיאורטי. הרי בפועל בישראל הדתיים הם במובהק פחות ליברלים ונוטים פחות לקבל עקרונות דמוקרטים (למשל האמון הנמוך שלהם בבתי המשפט, העמדות שלהם לגבי זכויות אדם לדתות אחרות, לאומנות ועוד)

    אהבתי

    1. כמובן שהשאלה היא איזו דת ואיך היא באה לידי ביטוי. ברור לך שלרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב אין בעיה עם הדמוקרטיה שם. מה שעוד יותר מעניין הוא שם לאורתודוקסים ולחרדים שם אין בעיה והם מסתדרים מצוייין. כך שמה שחשוב הוא אופי הממשק בין המדינה לדת, ולא העובדה שיש דתיים בעמדות בכירות וכו'.

      אהבתי

      1. נכון. אבל רונה ברנס וגרבוז, אני מניח, דיברו ספציפית על המצב בישראל כיום. נדמה לי שבישראל כיום יש בהחלט התנגשות בין דת לדמוקרטיה. גם המנהיגים הדתיים וגם הציבור הדתי לא באמת מכילים ערכים דמוקרטים וליברלים. בהרבה מקרים הדמוקרטיה נתפסת בעינהם כמכשול להשגת המטרות הלאומיות\לאומניות שלהם. אתה לא מסכים עם התזה הזאת?

        אהבתי

        1. קודם כל אני חושב שגרבוז דיבר על המצב. הוא דיבר על אנשים מסויימים. בכ"א ודאי שהמצב בארץ גרוע מהבחינה הזאת. אבל הפתרון אינו ניקוי המרחב הציבורי מדת, אלא הפרדת דת ממדינה (וזה לא אותו דבר).

          Liked by 1 person

          1. גרבוז דיבר בהקשר פוליטי. הקשר פוליטי זה "המצב" למיטב הבנתי

            אהבתי

  2. מעולה כרגיל. אם כי ראוי לייחס את הביטוי שהשתמשת בו "סוגים שונים של מודרניות" חזרה לביטוי ולמחקר הסוציולוגי המקורי, "ריבוי המודרניות" ע"י פרופ' אייזנשטט. אני חושב שאם היית מביא עוד דוגמאות (מלבד הדוגמא האהובה שלך של הודו, שאנשים פה לא מחזיקים פה ממנה כ"כ) הטיעון שלך היה יכול להיות עשיר יותר. נניח המודרניות היפאנית, שהיא היפר-קפיטליסטית ואחת מכלכלות העולם החזקות ביותר – שם עדיין המסורת בדמות מה שנקרא אצלנו אוסף של אמונות תפלות, מחזיקה. אנשים שמתפללים לאבותיהם (ממש), מחזיקים בקמעות לשלל מטרות ועוד'.
    החברה היפאנית אימצה את המודרנה במלואה. אבל אצלה המודרנה לא מגיע לידי ביטוי בפרדיגמה האירופאית של progressivism במובן של איבוד המסורת.

    אהבתי

  3. אין יותר מדרך ביטוי אחת למודרנה ואין מדינה מתוקנת בה שליטים מנשקים מזוזות או משהו דומה!

    אהבתי

  4. כאן אני מרגיש הזדהות אמיתית עם הכתוב.
    כי נעורי עברו עלי בלימודי קבלה וסיאנסים ואחר כך בצבא היתי בשלוש כתות ולימדתי מדיטציה, ואחר כך נסעתי להודו והיתי במנזרים ובמקדשים ועברתי קורסים אצל מכשפות, מעלים באוב ורופאי אליל ואחר כך הייתי מסתובב בין מגידי עתידות ווקדושים ונביאים.

    ואז עברתי להי טק ובהיי טק , כמובן, היתי צריך לפברק עבר היטקיסטי ולהסתיר את כל ההכשרה המיסטית העשירה והמדהימה שלי ולהעמיד פנים שביליתי את חיי מול סיינפלד ואוורקווסט.

    ואז בהי טק , עושים לך, בתור יום גיבוש , איזו סדנה מודעות , ומביאים לך הרצאה של "מדריכה רוחנית" שתעזור לך "לשלב משמעות בחלל התעסוקתי המודרני" והמדריכה הזו, איפה היא ואיפה משהו. היא עשתה קורס רייקי ועוד חצי סדנת ויפאסנה וכולה קישקושי ניו איג' שנגזרו ממדור אסטרולוגיה בשבע ימים.

    ואתה רואה את חבריך למשרד, מסתכלים על האפסית המטורללת הזו, ואומרים "סחטין עליה, היא עושה משהו עם החיים שלה"

    וזה פשוט עצוב.

    Liked by 2 אנשים

  5. אכן פרקטית ייתכן שמודרנה, רציונליות, דמוקרטיה, מסורת ודת יכולות לדור בכפיפה אחת, אבל:

    – קיימת סתירה פנימית בין אמונות שקל להפריכן (אלא אם כן מבצעים תרגילים פרשניים ואם כך אז פירושו של כל דבר יכול להיות כל דבר ואין טעם לומר כלום) לבין חשיבה רציונלית ביקורתית שהינה הכרחית לקידמה ושהיא גם משמשת את כולנו בחיי יומיום ללא-הרף, ובלעדיה לא היינו שורדים ברמה האישית והקבוצתית.
    אדם יכול לחיות עם הסתירה הפנימית הזאת באמצעות מנגנונים פסיכולוגיים כאלו או אחרים, אבל אי אפשר להתעלם מהסתירה בין הדברים.

    – דת ומסורת המבוססים על קודקס מקובע שאינו נתון לשינוי (המטרה מצויירת סביב לחץ) הם קרקע נוחה מאוד לצימוח זוועות מוסריות שאחת מהן היא קעקוע הדמוקרטיה – לא רק במובן של זכות בחירה אלא במובניה העמוקים יותר – זכויות אדם, שוויון, העמדת האדם מעל לסמל.

    אהבתי

  6. אני חושב שבתגובה זו, וגם בתגובה הציבורית הכללית לדבריו של גרבוז יש טעות. לדעתי הוא לא דיבר נגד דת ודתיים אלא כנגד אלה שנסחפים ל״עבודת אלילים״ בחסות הדת. נישוק מזוזות ואמונה בסגולות של קברים או אמונה בקמעות, ברכות, מים קדושים, קללות היא לא במסגרת אמונה דתית מוניטאיסטית אלא השתקפות של אמונה בכוח עליון של פסלים, איתני טבע או שאמנים . בשעה שלא חייב להיות ניגוד בין דתיות ודמוקרטיה (למרות שהרבה פעמים יש בגלל הסמכותיות של כוהני הדת) יש כמעט תמיד ניגוד בין אמונות אליליות אלה מול קידמה, דמוקרטיה ושיוויון. כמעט תמיד יהיו אנשים ציניים שינצלו את המועקה המטאפיזית הסוחפת אנשים לאמונות אלו על מנת לשלוט בהם ובאמצעותם באחרים. כך אני הבנתי את דבריו של גרבוז.

    אהבתי

  7. תומר שלום, כשאתה משתמש בלשון ריבוי על "מסורות ואמונות דתיות" אני מסכים איתך. אבל במציאות זה לא תמיד עובד: מסורת בהכרח מסתכלת לאחור ולא מציירת עתיד. דת לרוב זקוקה לכוהנים/מתווכים, ואלה בתורם כבר מורים לציבור מה מותר ומה אסור, ומדירים דתות ומסורות אחרות.
    היום אני תופס את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כהומניסטי, בדומה לתכנית המעניינת "האחר הוא אני" של משרד החינוך: מאחר שהחיים הם דינמיים (אחרת אינם חיים) – אם לא אהיה קשוב לאחר היום, לא אהיה קשוב לעצמי מחר, לאחר שהשתנייתי והפכתי לאחר (או למיעוט). אם מסרתי חלק ממני למסורת, איבדתי חלק מהקשב, חלק מעצמי.
    יש כאן גם טיעון כלכלי: שגשוג לאורך זמן מותנה בזרימה חופשית ובלתי פוסקת של רעיונות מגוונים בין אנשים שונים ומגוונים. דת אורתודוקסית והדרה מגזרית בולמים תהליכים כאלה.
    תוכל להדגים איזו דת משמשת בסיס איתן לדמוקרטיה ואיזו מסורת הפכה לאחרונה חברה למשגשגת?
    לדעתי, ישראל לא תתקיים לאורך זמן אם תמשיך להיות נשלטת ע"י פחד מהאחר, דת אחת, מסורת אחת, הפרדה גזעית והפרדה גרזנית. בדרך לכליה היא בהחלט תהיה ענייה יותר – כלכלית ורוחנית, רדודה יותר וכו.
    מקשיב לך.

    אהבתי

    1. ירדן שלום,
      כמובן שהאלה היא אכן באיזה דת או מסורת מדובר. המצב בארץ קשה, מפני שהציבור התרגל לממסד הרבני ולפרוגרמה המשיחית של גוש אמונים וממשיכיו, ובאופן מובן פיתח אנטגוניזם כלפי המסורת. אבל האמת היא שגם כיום רוב הציונים-דתיים, למשל, לא מבקשים את עצתו של הרב ב-99% מתחומי חייהם. עוד משהו שלא מבינים הוא שדת היא עניין דינמי, כמו כל תופעה אנושית אחרת למעשה. הדת משתנה כל הזמן.

      תראה, ודאי שיהדות רפורמית או קונסרבטיבית לא תפריע לדמוקרטיה, ואף להפך, משום שערכיה מתאימים ואף מחזקים דמוקרטיה. עד כאן מוסכם? עכשיו, בארה"ב גם יהדות ארתודוקסית חיב בשלום עם המשטר הדמוקרטי, ולדעתי אף מסייעת לקהילה בכך שהיא מחזקת קשרים בין אנשים, מעודדת סולידריות, מקנה משמעות ומטרה לחייהם של הפרטים וכו'.

      לגבי שאלתך איזו מסורת הפכה חברה למשגשגת, התשובה הפשוטה היא המסורת הפורטסטנטית-פוריטנית עליה מבוססת החברה בארה"ב. לדעתי גם המסורת ההינדואית בהודו מאפשרת למדינה העצומה הזאת לא להתפורר למחוזות נבדלים. ויש עוד דוגמאות.

      מה שצריך להבין הוא שאני כמובן לא מדבר על תיאוקרטיה או כל חיבור חזק מדי בין דת למדינה. הטיעון שלי הוא שדתיות של פרטים וקהילות במדינה (לא מטעם המדינה), יכולה להיות חיובית, ובכל מקרה אינה שלילית בהכרח, כפי שהשתמע מדבריו של גרבוז (שחבל לי שנטפלתי אליו, באמת. הוא רק מבטא תפיסה שרציתי לדון עליה).

      אהבתי

      1. שלום תומר,
        הנושא הוא לדעתי החשוב ביותר בחיים בישראל כיום. אנסה להגיב בקצרה:
        פיסקה א': הבעיה היא שגם אם לא מתייעצים עם הרב- מצביעים ל"בית היהודי". מבחינתי המשמעות החשובה ביותר של הצבעה כזו (או לחילופין הצבעה לתנועה האיסלאמית) היא הדרת/פסילת האחר באשר הוא אחר.
        פיסקה ב': כתבתי את דעתי על המחיר של דת ומסורת, אבל אני מבין היטב את החשיבות שלה בחייהם של אנשים. הבעיה הגדולה מתחילה בהשתלטות הדת על המדינה. בארה"ב יש הפרדה בין דת למדינה.
        פיסקה ג': כן, בגלל האתוס הפרוטסטנטי כתבתי "לאחרונה". אין לי מספיק ידע כדי לנסות להפריך את זה, אבל זה מזכיר לי את התיזה של :
        The Triple Package: How Three Unlikely Traits Explain the Rise and Fall of Cultural Groups in America
        by Amy Chua (Author), Jed Rubenfeld (Author)
        (לא קראתי עדיין) לא יודע כמה האתוס הפרוטסטנטי הוא עדיין הכח המניע את ארה"ב.
        פיסקה ד': מסכים איתך.
        מזמין אותך לקרוא בבלוג שלי:
        https://israall.wordpress.com/
        בברכה,
        ירדן.

        אהבתי

  8. הבעיה איננה מה אמר גרבוז אלא איך ביטא את עצמו בפועל בנוגע אליו עצמו אל מול מרבית אזרחי ישראל. דהיינו כל מי שלא נמצא בישורת מובהקת תחת הגדרת השמאל הישן והמתנשא – עבר טיהור אתני גזעני על ידו, דהיינו – אנסים חוברו אצלו למנשקי מזוזות, מנשקי מזוזות הושוו לצעקני השוקולד, ואילו משתטחי הקברים הושוו לכל היתר, הבעיה עם גרבוז חמורה יותר מכפי שנדמה אף לו, זאת משום שהוא לא התבייש מעולם לקבל את
    מתנות הממסד הקפיטליסטי, הוא קיבל תפקידים חשובים ורגישים כמו מנהל המדרשה בקלמניה, תפקיד הדורש הרבה יותר מאדם שמצייר אך חסר תעודת בגרות. את גרבוז שרתה תמיד הפוליטיקה הקטנה והצרה, והיא משרתת אותו הרבה יותר מכפי שהיא משרתת את מנשקי המזוזות שלא קיבלו עד היום אף מתנה מהממסד.

    אהבתי

    1. אינני מבין את התגובות הנלהבות מסוג התגובה שלך, אלא אם היא נובעת מכך שהדברים עצמם, או באופן בו נאמרו, נוגעים למאזינים מסוימים בנקודה רגישה כלשהי. מכיוון שאני שייך כנראה לקבוצת השיוך של גרבוז, או לפחות שותף לחלק ניכר מדעותיו, אני רואה בדבריו רק מה שהוא טוען שהם וזה שהוא מונה רשימת רעות חולות שונות, להשקפתו, שפושטות בחברה, בלא לעשות חיבור ביניהן !

      אהבתי

  9. יתכן שגרבוז מחזיק בפרדיגמה של הקידמה, אך בהופעתו בכיכר, נדמה לי, פשוט ביקר תהליכים חברתיים/תרבותיים מסוכנים שחלקם מאופיינים בנוהגים (קמעות והשטתחויות) המועצמים מניפולטיבית ע"י גורמים פוליטיים וממסדיים אחרים למטרות של גיוס כח.
    לא המנהגים האישיים, או תרבות עדתית/מגזרית זו או אחרת היא הבעיה, אלא החדרת תרבות אנטי רציונליסטית, פופוליסטית למרחב הפוליטי.

    אהבתי

    1. לא מבין מה זה דבר רציונאלי שכולם מדברים עליו
      מה רציונאלי בזה שסיכום 0 פעמים של מספר כל שהוא שווה ל 1
      ובכל זאת זה יסוד במתמטיקה
      נא לכתוב קצת יותר בענווה
      איציק

      אהבתי

  10. רק בתוך מוח מאוד סלקטיבי ובסופו של דבר לטעמי, חסר יושרה, אין סתירה בין אמונות דתיות לקידמה. הטקסטים המרכזיים של שלוש הדתות המונותיסטיות אינן מעודדים שוויון בין גבר לאשה, בין סרייט/ית לחד מיני/ת, בין רוב למיעוט, בין מקומי לזר – אלא את ההיפך המוחלט. צריך להיות אדם יצירתי במיוחד (או שרלטן) ולעשות פליק-פלקים וזיגזגים והתפלפלויות פרשנויות כדי להפיק רציונליות, הומניזם ואהבת-אדם מהדתות המונותיאסטיות השונות. זו האמת הפשוטה. לא במקרה אנשים כמוך, תומר (כלומר, גם דתיים וגם הומניסטים וגם שמאלנים וגם מאמינים בקידמה ומדע) פשוט לא קיימים. אי אפשר גם להאמין בסיפור הבריאה בבראשית וגם באבולוציה ובמפץ הגדול. אי אפשר לומר כל בוקר "ברוך שלא עשני אישה/גוי/עבד", להדחיק את זה ולהיות הומניסט בכל שאר היום. אי אפשר להיות גם אדם שכלתני, רציונלי ולוגי וגם לחשוב שיש קשר בין הפסוקים שאתה אומר, הקמעות אותן אתה מנשק והקברים עליהם אתה משתטח – לבין המציאות הממשית של החיים על כדור הארץ. בנוסף, יש קורלציה מובהקת ודי מתחייבת בין אמונות טפלות ומיסטיקה לבין דעות קדומות, בורות, שנאה לבני אדם שונים וחיי דלות רוחניים וגשמיים.

    אהבתי

  11. דברי גרבוז אכן עלולים להתפרש כמכוונים נגד תרבות המסורתיים בני עדות המזרח, אולם פירוש הגיוני יותר יהיה שהוא פשוט מבקר את הפולחן הדתי בכלל. גרבוז הוא מין אמן עם שיער דליל משוך אחורה וסגנון לבוש פריסאי. הלאומיות שלו היא פרנקופילית ולא אשכנזית. משם גם מגיעה ההתנשאות, שהייתה גם הייתה בנאומו.
    קשה להבין מדוע למזרחי להכניס את עצמו באופן אוטומטי כמושא של כול ביקורת מצד גבר חיוור ומתנשא. אני לבטח לא מצאתי עצמי בתוך נאומו, אף על פי שאני אדם מאמין בעל מוצא ספרדי (אפילו ס"ט).
    גרבוז אף הכחיש כול הקשר עדתי בעימות בינו לבין ד"ר זוביידה, והגדיל להכניס את סבתו לתוך מושא הביקורת. כשבכול זאת התרכזו המראיינים ביחסו למזרחים (מתוך אותה פרשנות פחות סבירה של נאומו) הוא אף הודה שברור לו כי "המחנה שלו" האחראי הראשון לקיפוח העולים.
    במובן זה כלל לא ברור על מה יצא קצפו של הד"ר, שברור היה מהרגע הראשון שאינו מתכוון לנהל דו-שיח והתנהג בעימות כאילו גרבוז יורק עליו פשוטו כמשמעו ובאופן אישי.

    ואתה, ד"ר פרסיקו, האם גם אתה לקחת את דברי הקריקטוריסט הזקן באופן אישי? בתור חוקר פילוסופיה ידוע לך טוב מלכולנו שבעוד השיטה המדעית מבוססת כולה (לטוב ולרע) על רציונאליות, עקרונות היסוד של כול דת סותרות את השכל הישר במישרין. ומאז פילון דרך אוגוסטינוס הרמבם ותומאס אקווינס ניסתה המסורת היהודית-נוצרית להכיל את הרציונאליות במסגרת ערכי הדת, אולם אסכולה נפלה לבסוף. העידן המודרני החל לשחרר את הרציונליות מכבלי הדת (ולהיפך), והיהודי הספרדי שפינוזה הוא אחד ממבשרי אותו שחרור- לקראת 'קדמה'. מאז ועד ימינו בין הדת והמדע נשמר לכול הפחות חוצץ שמפריד כמו בין שתי פעולות שונות בתכלית, ויש שיגידו שסותרות ללא תקנה.

    גרבוז אמנם התבטא ברישול מסוים כשדיבר על קומץ, ובנסיונו להתפייט יצא יורה לכול הכיוונים. אולם בהנחה שהתכוון לדת, יש בפחדיו של גרבוז הרבה יותר מסתם הטחת בוץ. הוא מביט בתהליכי כגון מניעי טרור תג מחיר, החשיבות שמייחסים להר הבית, הרצון לבנות בית מקדש שלישי, הטיעונים להמשך ההתיישבות וכן, גם תהליכי תרבות כמו אמונות טפלות ופחד מפני לימודי אבולוציה (האם ראית את תשובתו של שר המדע החילוני פרי לסוגיה?) ושואל האם אין בכול התהליכים האלה להעיד שהחוצץ בין הדת לבין הרציונאליות בישראל הולך ומתפורר? אתה ד"ר פרסיקו אולי מסוגל לנשק מזוזה מבלי לייחס לחומר קדושה, ואולי אתה יכול להשתטח על קבר ולזכור שהאדם אינו תכלית הבריאה, אולם גרבוז רואה בתופעות אלה "עבודת אלילים" והוא מפחד כי ייתכן יאכלו מדור לדור את ערכי המודרנה החילונית. זו עמדה לגיטימית, הלא כן?

    אם כך ד"ר פרסיקו, עליי לשאול אותך האם איננו נתפסים במקרה הנדון לצורת האמירה (מי אמר, מתי אמר, איך אמר) במקום לתוכנה המהותי? בפשטות אשמח אם תשתף אותי מה בדבריו של גרבוז גרם לך להתוודות שאתה נוהג להשתטח על קברים?

    בברכה,
    מ.ס

    אהבתי

    1. מה שגרם לי להתוודות הוא גם המימד הגזעני שבהם, וגם המימד ה"נאור", כלומר העמדה הבנאלית ש"המדע" הוציא את "הרציונליות" מטלפי "הדת" וכך חילץ את כולנו מפרימיטיביות אל נאורות. כל מחקר היסטורי פשוט יראה שאין למיתוס הזה על מה לסמוך.

      אהבתי

      1. (זה אני, האנונימי)
        האם אתה מכחיש שבתופעות כמו נשיקה אוטומטית למזוזה וכינוי קבר (או אדם) "קדוש" קיימת סתירה מהותית עם רציונאליות? אתה יודע מה בוא נעזוב רציונאליות, שהרי ממילא מדובר בערך דינמי. האם התופעות הנ"ל אינן סותרות במהותן חשיבה עצמאית וביקורתיות? ולא אחת אף אמרו שבכך שהאדם מתחיל לקדש את החומר, מנשק אותו ומתפלל אליו, הרי הוא בעצם זאת מוזיל את קדושת השם. ואם דעתך אינה שונה מכך, הרי שיש בינך ובין גרבוז מן המשותף.

        דע לך שאני נגעל מעצמי להגן על סגנון דוחה כשל גרבוז, שאומנותו עלובה ושמו גם מתכתב עם פעולה מגונה וגם כולל בתוכו בוז, אולם בתקופת בחירות זו מאוד התפלאתי שמעצרת של עשרות אלפים הקוראים לשינוי כול מה שיצא לנו זו קטנוניות בתוך המחנה. ועוד מצד כותבים מוצלחים. מה חבל.

        אהבתי

    2. גרבוז הפרנקופיל מושפע מעקרונות היעקובינים – קבוצה קיצונית שפעלה בתקופה המהפכה הצרפתית ושאפה להשליט על החברה, ולו באמצעות טרור, סדר חברתי חדש בשם "התבונה הטהורה". הם ביקשו ליצור חברה חדשה באמצעות פעולה פוליטית טוטאלית וראו במתנגדים אויב שיש להילחם בו בכל דרך, ואם העם אינו מאשר את תוכניות המשטר, יש לפעול בדרכי טרור והפחדה כדי לכפות עליו שיעשה כך, וכל מי שאינו מצטרף לתנועה נחשב ומוגדר כאויב.

      אהבתי

      1. אנלוגיה מעוותת.
        גרבוז לא הפעיל שום טרור – הוא רק הצביע על הסכנה שבחברה שמקדשת אמונות טפלות (או תפלות), בורות, דת שסותרת את השכל הישר, נהייה אחרי מנהיגים תוך השעיית החשיבה האוטונומית, שבטיות, שוביניזם וקידוש המסורת, האדמה, העם והספרים העתיקים על פני האדם.

        סכנה כזאת אכן קיימת מחוגי הימין הדתי, החרדי והש"סי, ואין שום אלמנט של טרור בהצבעה עליה.

        אהבתי

        1. אני דוקא בצורה שכלתנית רואה חשיבות במורשת העתיקה ובשטחי מולדת. על רקע כשלונות הפיסנות הסמולנית בעבר והתהליכים באיזורינו, יש בדברי גרבוז: התעלמות לא רציונלית ומסוכנת מהמציאות, דבקות באשליות ושיבטית.
          יש אלמנט, שיכול לקרוא להפעלת אמצעים קיצוניים כנגד חלקים נרחבים בעם, בחיבור בין אמונות תפלות של קומץ ושחיתות לבין קשר למורשת ישראל וארץ ישראל.

          אהבתי

  12. אני אישית לא מתחבר לביקורי קברים, אבל אני מכיר בחשיבות הלאומית של ביקורי קברים, ככתוב בבית רלבנטי לנושא מהתקוה המלאה:
    כָּל עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ
    תֵּרֵדְנָה כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת
    וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ
    עוֹד הוֹלְכִים לְקִבְרֵי-אָבוֹת.

    אהבתי

  13. "לא צריך להיות אירופה כדי לכונן חברה בריאה, ולא צריך להיות אירופה כדי לבנות מדינה מתוקנת. כן, גם דמוקרטית, גם ליברלית. אבל גם מסורתית, וגם רב-עדתית." – מה לגבי ה"פרדיגמה הדמוקרטית", בה אסור לגעת? דמוקרטיה זה "אירופה" לא פחות מזניחת המסורת (מה גם שהדמוקרטיה המערבית שואבת לא מעט מהנצרות), ולא צריך להניח שהמודל הדמוקרטי האירופאי ותפיסת זכויות האדם של האו"ם הם הנאורות במיטבה. או לכל הפחות צריך להעניק טיעונים מאוד משכנעים למה לתפיסת החילון האירופאי צריך להתייחס בבררנות ולמודל הדמוקרטי לא.

    אהבתי

    1. אני דווקא בעד דמוקרטיה ליברלית נוסח אירופה, אבל מה שמתעלמים ממנו הוא שבדמוקרטיה ליברלית נוסח אירופה יש מקום לדת. יש כנסיות רשמיות, יש מימון מוסדות דת. משום מה לוקחים את הדוגמאות הקיצוניות של ארה"ב וצרפת ורואים בהן את הדגם היחיד.

      Liked by 1 person

    2. יש לא מעט מודלים דמוקרטים באירופה. יש הבדל עצום בין הדמוקרטיה השויצרית הישירה והקונפדרלית לדמוקרטיה הצרפתית הריכוזית והיצוגית. אישית אני מעדיף מודל קרוב למודל השויצרי. יש בדמוקרטיות באירופה לא מעט מפלגות שמרניות ומסורתיות. עדיין ליציבות של מדינה ריכוזית צריך אחידות באוכלוסיה.

      אהבתי

  14. מבדר מאד לקרוא את התגובות שמגדירות דת כנוגדת את הראציונאל מעצם היותה ״לא דינמית״ ובאותה נשימה אותם כותבים מתייחסים אל המדע כ קבוע ובלתי מתפתח.
    הרי בעצם הגדרתכם את ה״דת״ כחוץ מדעי קבעתם את המדע כגורם מוגבל שלעולם לא יוכל להתפתח כדי להכיל דברים אחרים ״ לדוגמא דת כזו או אחרת״.
    לדוגמא: ציין מישהו בהתנשאות שאיך יכולה לעמוד הבריאה אל מול הראציונאל של המפץ הגדול.
    נאמר שמאמין הכותב שהבריאה היא סיפור אגדה (מקובע) הרי המפץ הגודל אינו כך. חקר המפץ אינו הסתיים ותפיסות הבסיס נמצאות בימים אלה בסתירה קשה שעומלם על פתרונה (חומר אפור)
    אני לא טוען שלבסוף בהכרח הפתרון ימצא בדת. אני טוען שמעצם הגדרתו מדע אינו יכול להיות סטגנטי ומעצם הגדרה זו אין ולא יכולה להות הגדרה ראציונאלית שתוכיח שהמדע לא יכיל בתמורה מסוימת שלו בעתיד את הדת

    אהבתי

  15. תודה על המאמר. אני רואה בו ניסיון בעל ערך להתמודד עם שאלות רלוונטיות, אז תודה.
    והנה שאלה מאתגרת, שלא לומר מעצבנת: האם יש ברפואה הומאופטית יותר מאשר בקמיעות? הנני מוכן להתערב כי ברפואה הומאופטית יש כוח ריפוי זהה לזה שיש בקמיעות, לחשים וכל סוג אחר של רפואת אליל. אני יכול גם להוכיח זאת – ולמעשה אינני חייב כלל, כי נטל ההוכחה נמצא על הצד השני. זו תוצאה המתחייבת מאותה חשיבה רציונלית אשר מניחה כי לא ניתן, ולכל פחות קשה יותר להוכיח תיאוריה מאשר להפריך אותה. במילים אחרות, האם אין דינו של פוסט מודרניזם במדעי החברה, כדינן של אמונות טפלות אחרות?
    אני נוטה לעיתים לחשוב כי הדיבורים על מודרנה הם טיעונים לשעתם, כלומר טיעונים שתוקפם יפה לצורך מסויים. זו ארגומנטציה בעייתית.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s