שש לוחות הברית – ג'ונתן הייט על גוונים שונים של מוסר

Jonathan Haidt, The Righteous Mind: Why Good People are Divided by Politics and Religion, Vintage, New York, 2012

את ספרו של ג'ונתן הייט תכננתי לקרוא אחרי שקראתי את ראיונות היח"צ שהוא ערך כשהספר יצא לאור ב- 2012. היה לי ברור שהספר יאתגר תפיסות מושרשות אצלי, הן בנוגע למוסריות והן בנוגע לערכה של הפסיכולוגיה האבולוציונית. אִתגר הוא אכן, ואף עשה זאת היטב. למעשה, זה אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. הוא טוב פחות בגלל שהוא מעמיק או מבריק במיוחד, ויותר בגלל העולם השונה שהוא חושף. הייט כתב ספר אינפורמטיבי ומאיר עיניים, שמציע לנו ("לנו" פירושו כמו תמיד בני מערב לבנים משכילים חילונים ליברלים) שהעולם שלנו, ובעיקר העולם המוסרי שלנו, שונה בצורה מהותית ממה שחשבנו.

Captureהייט הוא פסיכולוג חברתי שנבחר על ידי כתב העת Foreign Policy, ושוב על ידי כתב העת Prospect, לאחד מההוגים הבולטים בעולם כיום. ממוצא יהודי-רוסי, הייט גדל בניו-יורק במשפחה חילונית, סיים תואר ראשון בייל ודוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה. הספר המדובר הוא ספרו השני, והוא הפך לרב מכר בארה"ב. אני מתכוון להקדיש לו שתי רשימות: האחת, זאת, שנוגעת לתזה שהוא מציג באשר למוסר האנושי, והשנייה, הבאה, על ההשלכות שיש לתזה שלו לגבי מסורות דתיות ומנהגים דתיים. נתחיל אפוא במוסר עצמו.

התזה המרכזית של הייט היא שיש לאדם שישה "טעמים" של מוסר. המילים אחרות, האדם מרגיש שהתרחש עוול מוסרי בנוגע לשישה תחומים:

  • חמלה וסבל
  • הגינות וחוסר-צדק
  • חירות ודיכוי
  • נאמנות ובגידה
  • סמכות ומרד
  • קדושה וטומאה

לעשות דברים שמפחיתים סבל, ומעודדים הגינות, חירות, נאמנות, סמכות וקדושה הוא עבור בני אדם "טוב", ולעשות דברים שמגדילים סבל, ומדכאים הגינות, חירות, נאמנות, סמכות וקדושה הוא "רע".

בשלב זה חלק מהקוראים אומרים לעצמם: "עידוד סמכות זה טוב? ומיילא זה, אבל עידוד קדושה??? איכס!". התגובה הזאת, של בני מערב לבנים משכילים חילונים ליברלים, היא אחת הסיבות שבעטיין כתב הייט את הספר. ואכן, הוא מקדיש הרבה עמודים כדי להראות שלא אצל כל בני האדם כל "הטעמים" מפותחים באותה מידה. למעשה, נקודה מרכזית שמודגשת בספר היא שבני מערב מודרניים רבים (ליברלים פרוגרסיבים) מסתפקים בשני ערוצים של מוסר בלבד, הגינות וחירות, ואילו שאר הערוצים חלשים אצלם מאוד. משום כך הם פעמים רבות לא מצליחים להבין בני אדם אחרים (בעיקר לא-מערביים, אבל גם שמרנים ודתיים מערביים) שעבורם "הטוב" שונה לחלוטין, וכולל למשל סמכות וקדושה.

לאכול את הכלב המשפחתי

הבה ננסה ראשית להבין למה מתכוון הייט ב"טעמים" מוסריים. הוא לא מתכוון לקביעות בפילוסופיה של המוסר, לנוסחאות תועלתניות או דאונטולוגיות שיש לנו בראש, ועל פיהן אנחנו אמורים לכאורה לגזור בצורה דדוקטיבית מה מוסרי ומה לא. הטעמים אינם "תורות מוסר". הייט מדבר על רמה הרבה יותר אורגנית ורגשית של מוסר. למעשה אפשר לומר שהוא מדבר על אינטואיציות מוסריות, או אפילו על דחפים מוסריים. חלק מזה הוא מה שהיינו מכנים בפשטות "מצפון", וחלק כולל תחושות של דחייה וגועל שלא מזוהות בדרך כלל כמניעים מוסריים, אבל על פי הייט הם חלק מהמערך המוסרי שלנו.

חשבו למשל על המקרה הבא שמביא הייט כדוגמא:

הכלב המשפחתי של השכנים נדרס ונהרג באמצע הלילה מול ביתם. הם שמעו שבשר כלב טעים מאוד, ולכן הם חתכו את גופתו, בישלו אותה, ואכלו את בשר הכלב. איש לא ראה אותם עושים זאת. (עמ' 3).

האם יש בעיה מוסרית עם מה שעשו השכנים? רוב בני האדם ירגישו שיש כאן עוול מוסרי, למרות שרבים במערב לא יהיו יכולים לומר מה בדיוק הבעיה. הייט מביא מיד עוד דוגמא:

כל שבוע הולך א' לסופר וקונה תרנגולת שחוטה. לפני שהוא מבשל אותה הוא מקיים עם העוף המת יחסי מין. אחר כך הוא מבשל את התרנגולת ואוכל אותה. (4)

הכל בסדר? אפשר להמשיך כרגיל? או שיש במעשיו של א' משהו לא מוסרי?

שימו לב שבשני הסיפורים איש לא ניזוק, העניין הוא פרטי לחלוטין (משפחתי או אישי), ויש כאן אפילו שימוש יעיל בחומרי גלם זמינים על מנת להגדיל את סך ההנאה בעולם. מה אם כך לא בסדר עם המעשים האלה? ודוק: השאלה כאן היא מצפונית-רגשית. רוב בני האדם ירגישו תחושות של דחייה, גועל או הסתייגות פנימית מהמעשים הללו. זה לא בגלל שהמעשים מלוכלכים פיזית, בקטריאלית, שהרי אפשר לנקות את הכלב או את התרנגולת. יש כאן תגובה של אינטואיציה מוסרית שמעוררת בנו חוסר נוחות, אם לא יותר מזה, באשר למעשים הללו.

כתבתי "רוב בני האדם", וזה שוב מה שהייט מנסה להדגיש. לא כולם. לי, למשל, מפריע מוסרית הרבה יותר הסיפור הראשון. ויש אנשים שלא ירגישו שום תגובה שלילית לגבי שניהם. כנראה שכולנו לא נבין למה במדינת אוריסה אשר בהודו אם אשה אוכלת מבישוליה בחברת בעלה ואחיו הבכור, או אם אלמנה אוכלת הרבה דגים, הדבר נחשב למעשה שלילי מוסרית. כך כנראה שבאוריסה לא יבינו למה בישראל יהיו קבוצות שעבורן לאכול לחם בשבוע מסויים באביב נחשב רע, ולאכול חזיר זה ממש סוף העולם.

בין הדתי למוסרי

בשלב זה חלק מהקוראים אומרים לעצמם: "איך אתה משווה? אלה בכלל מצוות דתיות, לא מוסריות!". נכון, אנחנו התרגלנו לחלק את מה שאפשר לכנות הסדר החברתי-מוסרי (כי סדר חברתי נשען תמיד על סדר מוסרי) למעשים שנובעים מתפיסה מוסרית, ולמעשים שנובעים מתפיסה דתית. זו תוצאה של תהליך החילון, שהפריד במערב את הדת מרוב חלקי החיים, כולל מה שהפך להיות "המוסר". אלא שעבור ההודים באוריסה, כמו עבור חלק משומרי המצוות כיום (ובוודאי בעבר), אין באמת חלוקה, מבחינת מה שמפעיל אותם, מה שנוגע באינטואיציות שלהם, בין איסורים מוסריים לאיסוריים דתיים.

כך למשל, אני זוכר בפסח לפני שנתיים סטטוס פייסבוק של הרב חיים נבון, שנכנס לחנות בתחנת דלק וראה שהם מוכרים לחמניות. הוא כתב שהוא נתקף בחילה. עבורו הסדר החברתי-מוסרי הטוב כולל איסור על ראיית חמץ בפסח, והחריגה מהסדר הזה גוררת תגובה פיזית ממש, בדיוק כמו שעבור רבים מאיתנו גררו סיפורי הכלב והתרנגולת הנ"ל, ובדיוק כמו שעבור כולנו מראה של גבר שמתעלל פיזית או מינית בתינוקת יגרור רתיעה קשה, תחושת גועל, ואף בחילה.

במערב המודרני, בעקבות תהליך החילון כאמור, התרגלנו להפריד בין "אמונות" לבין ציוויים מוסריים. בד בבד פילוסופים גדולים כעמנואל קאנט וג'רמי בנת'ם ניסו לספק הסברים רציונליים, אנושיים-ארציים לתחושות המצפוניות שלנו, כך שלא נהיה זקוקים לאלוהים (או לַתשובה "כי ככה עושים") בנוגע להכרעותינו. הייט מביא מחקרים שמראים שככל שציבור מערבי מסויים יותר משכיל ומבוסס כלכלית הוא יטה לפרש מנהגים דתיים כקונבנציות חברתיות חסרות חשיבות, ואילו המשכילים ומבוססים פחות יחשיבו אותן לא רק כחטאים אלא גם כעוולות מוסריות.

הייט טוען שבכל המקרים האלה הבסיס הוא תמיד התחושות המוסריות שלנו, ואלו כאמור נגזרות מתוך כמה "טעמים" מוסריים טבעיים שיש לנו כבני אדם, ועיבודם, פיתוחם וטיפוחם (כך או אחרת) על ידי התרבות בה אנו חיים. במילים אחרות, המשכילים למדו לבטל את מטענם המוסרי של מנהגים מסורתיים.

האימפרטיב האינטואיטיבי

על פי הייט ההכרעות המוסריות שלנו הן אינטואיטיביות הרבה יותר מאשר שכליות. דהיינו, יש להן מימד רגשי. כמובן, עלינו להכיר בכך (וזו תובנה מצויינת שהוא מביא) ש"רגשות הן צורה של עיבוד נתונים". במילים אחרות, הן השכל והן הלב מגיבים לנתונים שסביבם. מה שטוען הייט הוא שהשכל הוא סמכות חלשה הרבה יותר בכל הנוגע למוסר (ולעוד כמה וכמה דברים כמובן). אנחנו מכריעים מה מוסרי ומה אינו לא מכיוון ששקלנו האם קיומו של הדבר כחוק כללי יהיה חיובי, האם הוא יביא את מירב האושר למירב הישויות, או כל נוסחה אחרת. אנחנו מכריעים מה מוסרי ומה אינו על פי התגובה הרגשית שלנו כלפיו. על פי האינטואיציה המוסרית שלנו.

הייט מביא כמה ניסויים נחמדים שמשמשים כאילוסטרציות לעניין. כך למשל, גילו שכאשר אנשים רוחצים ידיהם בסבון או אף יושבים ליד בקבוק של נוזל סניטציה לפני שהם ממלאים שאלונים התשובות שלהם הופכות ליותר שמרניות ומוסרניות. ההקשר לניקיון לכאורה השפיע על האינטואיציות המוסריות של הנבדקים, והם מילאו את השאלונים לא רק על פי הערכת השאלות מבחינה שכלית, אלא על פי היחס הרגשי שלהם אליהן. למעשה, על פי הייט אנשים שהחישובים המוסריים שלהם הם שכליים בלבד הם נדירים ונקראים בפינו "פסיכופטים". אין להם מצפון והם אטומים לרגש, כולל חרטה כמובן. עבור כל אחרים, כלומר כולנו, הכושר השכלי משמש בדרך כלל כדי להצדיק בדיעבד את ההכרעה הרגשית. השכל אינו מכריע, ואף איננו משתמשים בו כדי לגלות את העובדות, אלא בעיקר כדי לתת לגיטימציה לכל דבר שממילא כבר עשינו. את העמדה על פיה התבונה (reason) היא הכושר העליון והאצילי ביותר של האדם מכנה הייט "אחת ההזיות הותיקות ביותר בהיסטוריה של המערב" (103).

הטעמים המוסריים שלנו

כאמור, הייט מחזיק שהאדם מצוייד באופן מובנה בשישה סוגים שונים של טעם מוסרי. האדם לא נולד אפוא כלוח חלק, אולם טעות גם לחשוב שהוא נולד כמוצר מוגמר. אפשר לומר שהאדם מתחיל כלוח בעל שקעים ובליטות שמעודדים ציורי אופי מוסיימים, ומדכאים אחרים. למרות שהראשונים יכולים שלא להתפתח, והאחרונים להתפתח למרות שדוכאו, אפשר כאמור, טוען הייט, לדבר על מאפיינים אנושיים רווחים בכל הנוגע לאינטואיציות מוסריות, אשר התפתחו בהתאם לצרכים אבולוציונים. אלו מה שמכנה הייט "הטעמים המוסריים" שלנו. הנה הם יחד עם הגורמים האבולוציונים שהייט סבור שהולידו אותם:

חמלה וסבל: האינטואיציה המוסרית הזאת התפתחה בהתאם לצורך לדאוג לתינוקות וילדים חלשים ופגיעים. היא גורמת לנו להיות רגישים לסימנים של מצוקה וכאב, ולצאת נגד אכזריות.

הגינות וחוסר-צדק: האינטואיציה המוסרית הזאת התפתחה בהתאם לצורך לשתף פעולה בקבוצה מבלי להיות מנוצלים. היא גורמת לנו לדרוש הגינות ולהעניש רמאים.

חירות ודיכוי: האינטואיציה המוסרית הזאת התפתחה אל מול האיום על החיים בקבוצות קטנות וא-היררכיות של ציידים-לקטים מצד יחידים שרצו להשתלט על הקבוצה לטובתם האישית.

נאמנות ובגידה: האינטואיציה המוסרית הזאת התפתחה בהתאם לצורך לחזק ולתחזק קבוצות. היא גורמת לנו לרצות לתגמל את הנאמנים לקבוצה שלנו ולהעניש את היוצאים מתוכה נגדה.

סמכות ומרד: האינטואיציה המוסרית הזאת התפתחה גם היא כחלק מתחזוקת קבוצות, בעיקר עם המעבר לקבוצות גדולות. היא מעודדת אותנו לחלק את החברה למעמדות ולכבד את העליונים מאיתנו. היא גם מעודדת אותנו לגלות חוסר סובלנות לחריגות מהגבולות המעמדיים.

קדושה וטומאה: גם האינטואיציה המוסרית הזאת התפתחה על מנת להטיב עם הקבוצה. דברים מסויימים (גילוי עריות, חילול גופות) מגעילים אותנו, ואילו אחרים (סמלים, דגלים, אלים) מעוררים בנו כבוד או יראה. תגובות אלה תורמות ללכידות ולבריאות הקבוצה. על פי הייט רק אנשים שאין להם אף פעם תחושת גועל אינם מרגישים לעולם רגש של קדושה. אלו הפכים משלימים. (למשל, עבור רבים בשמאל הטבע הוא קדוש, והתיעוש האנושי מטמא אותו.)

אלו אפוא הטעמים המוסריים שהתפתחו במהלך האבולוציה האנושית. חשוב כמובן לא התבלבל בין המצוי לראוי: זה שהאבולוציה הובילה לטעם מוסרי מסויים אינה הופכת את הכיוון שהוא מבטא למוסרי, ל"טוב", באמת, כלומר אין כל סיבה לא לחשוב שהכיוון המוסרי של סמכות/מרד או קדושה/טומאה אמור לעבור מן העולם.

ושימו לב שיש ערך פופולרי מאוד בימינו שלא נמצא כאן: לא דובר בכלל על "שוויון". זאת משום שהייט אינו חושב שהשאיפה לשוויון היא אינטואיציה מוסרית בסיסית, אלא פרשנות של אינטואיציות מוסריות בסיסיות. כך, עבור איש השמאל הפרוגרסיבי הגינות פירושה שוויון בחלוקת משאבים, בעוד שעבור איש ימין השמרן הגינות פירושה תגמול הולם עבור כשרון והשקעה. אלה פרשנויות שונות של אותה אינטואיציה מוסרית בסיסית. באותו אופן עבור איש השמאל הפרוגרסיבי סמכות ראויה פירושה שוויון בסיסי וקבלת החלטות על פי דעת הרוב, וייתכן שאפילו קבלת החלטות בקונצנזוס. עבור השמרן סמכות אינה שוויון, ויהיו כאלה שידרשו שליט יחיד, רודן פשיסטי או מלך. גם ערך החירות מתפרש לעיתים עבור הפרוגרסיבים כמחייב שוויון (למשל, בין המזרח למערב, על מנת שהראשון יהיה באמת חופשי), בעוד ששמרנים יחשבו שאין קשר הכרחי בין השניים.

הייט מתאר את התפתחותם של הטעמים המוסריים האלה כמדרגה שהבדילה בין האדם לבעלי החיים האחרים והקפיצה אותו מעלה ליצירת תרבויות. "מוסר הוא המפתח להבנת האנושות"(231) טוען הייט, ומסביר שהמפנה בתולדות האנושות התרחש כאשר בני האדם פיתחו "אינטנציונליות משותפת", כלומר את היכולת לשתף ביניהם ייצוגים של משימות ששניים ומעלה מהם היו אמורים לבצע יחד. לצורך כך אנו זקוקים למודעות עצמית רפלקסיבית, ליכולת לחזות את העתיד, ליכולת לתקשר, וליכולת לסמוך על הזולת. העניין האחרון הזה מכניס פנימה שיפוטים מוסריים, דהיינו את הצורך שלנו לדעת מתי אדם מסויים עשה משהו שמחבל בכוונה או בצורך המשותפים של הקבוצה, כלומר "רע".

מערכות מוסריות, על כן, הן על פי הייט "ערכים, סגולות, נורמות, פרקטיקות, זהויות, מוסדות, טכנולוגיות, ומנגנונים פסיכולוגיים אבולוציוניים שפועלים יחד על מנת לדכא או לנהל אנוכיות ולאפשר חברות של שיתוך פעולה." (314) האדם אפוא מוסרי מטבעו. למעשה, טוען הייט, הוא מוסרני, ביקורתי ושיפוטי מטבעו.

היתרון השמרני

אני חושב שזה ספר חשוב בעיקר עבור ליברלים פרוגרסיבים (או סתם שמאלנים). הוא חשוב מפני שהוא מאפשר להם (לנו) להבין טוב יותר את האינטואיציות המוסריות שמניעות שמרנים ודתיים (או סתם ימנים). כפי שהייט מראה, פרוגרסיבים משתמשים בעיקר בשני טעמים מוסריים: הגינות וחמלה. שמרנים לעומתם משתמשים בכל הקשת. ראו את הטבלה הבאה (עמ' 187 בספר, בטבלה הזאת אין את הטעם חירות/דיכוי, שהייט הוסיף מאוחר יותר):

moral

בשקלול מחקרים שונים (עם מעל 130 אלף משתתפים) מוצא הייט שככל שהאדם שמרן יותר הוא משתמש ביותר טעמים מוסריים. הייט מכנה את זה "היתרון השמרני", וזאת משום שהפוליטיקאים השמרנים יכולים לפנות אל קהל הבוחרים שלהם במגוון הרבה יותר גדול של "שפות קוד" מוסריות. בעוד הפוליטיקאי הפרוגרסיבי יכול "להדליק" אצל בוחריו את הרגש המוסרי רק בעזרת פנייה לענייני הגינות וחירות, הפוליטיקאי השמרני יכול להלהיט רגשות גם (כלומר, לא רק) על ידי פנייה לשדות של סמכות, נאמנות וקדושה.

2016-02-19_132027

בסקר שערך מכון Pew לפני כשנתיים (קישור לשם) הוא מצא שככל שאמריקאים הם שמרנים יותר, כך הם מבקשים יותר ללמד את ילדיהם אמונה דתית וצייתנות. ככל שהם ליברלים יותר הם מבקשים ללמדם סובלנות. זה לא מפני ששמרנים הם הורים גרועים וגם לא מפני שהם טיפשים מכדי להבין שצייתנות היא חסרת ערך. זה מפני שבעולם המוסרי שלהם אמונה וציות לסמכות מהווים ערכים מוסריים וחיוביים.

 

ניקח לדוגמא את ראש הממשלה נתניהו. טעות תהיה לפטור את אמירותיו השונות על הפלסטינאים כליבוי פחד בלבד. זה קל ורדוד מדי. נתניהו משחק על כמה מגרשים שונים. נכון, הוא ודאי פונה לפחד הקיומי הפשוט של האזרח. אבל הוא גם פונה לאינטואיציות המוסריות של נאמנות שבטית (כולנו נגד האוייב, וכל העולם נגדנו), כיבוד סמכות (מנהיג חזק לעם חזק/מול החמאס) ויראה מקדושה (עם הנצח, סלע קיומנו, ירושלים מאוחדת וכו'). יש לו הרבה יותר מה למכור לקהל, ואם הקהל מורכב משיעור מספק של שמרנים ו/או מסורתיים ו/או דתיים אין לו בעיה לזכות בקולותיהם.

זה גם מסביר בפשטות את האיחוד בין הציונות הדתית לליכוד: שתי הקבוצות (שומרי מצוות ציונים ושמרנים לאומנים חילוניים) חורגות מהמסגרת הליברלית בהיענותן לאינטואיציות מוסריות של סמכות ונאמנות. את הקדושה של הדתיים יתרגמו החילונים לרגש לאומי הנקשר לאתרי פולחן, ולהפך.

זה מסביר גם, למשל, מדוע שמאלנים רבים לא מצליחים להבין מה כל כך רע (או "רע") בפניה של תנועות כ'שוברים שתיקה' למדינות זרות. עבור השמאל הפרוגרסיבי, שמונע בעיקר מדחף להגינות וחמלה (ואפשר להוסיף חירות), אין כל פגם בקידום ההגינות והחירות על ידי לחץ מדיני חיצוני. זה לא מדליק אצלו כל אינטואיציה מוסרית שלילית. אלא שעבור הימין השמרני/דתי מדובר בחתירה תחת הנאמנות לקבוצה והסמכות הלגיטימית (הממשלה הנבחרת). וכידוע, זה מדליק אותם.

לשמאל הפרוגרסיבי יש בכלל בעיה קשה עם סמכות ועם השימוש בכוח, שהרי הוא (בהכללה) לא רואה באלה דברים חיוביים כלל, אלא רע הכרחי שיש להפעיל כדי שלא תהיה אנארכיה. עבור הימין השמרני סמכות היא עניין טבעי וחיובי, ולכן קל לו הרבה יותר לדרוש ולהפעיל אותה (כמובן, במקרים מסויימים בצורה קטסטרופלית).

ומה, למשל, עם ההתנגדות לנישואים חד-מיניים? עבור פרוגרסיבים ההגינות והחירות (אפשר להוסיף חמלה ברמה מסויימת) מחייבות את שינוי החוק כך שהוא יכלול זאת. שמרנים, שלא לוקים בחישובי הגינות וחירות אבל שמשקללים גם אינטואיציות של סמכות וקדושה יכולים לחשוב ששימור הפטריארכיה (סמכות) או ההסדר הדתי המסורתי (קדושה) חשובים יותר מאשר האינטרסים האחרים במקרה זה.

אני שוב מזכיר: זה שאינטואיציות מוסריות שונות קיימות או התפתחו אבולוציונית אינו אומר שהן צודקות או מוצדקות. בוודאי שאפשר לגנות פנייה לעקרונות של קדושה או סמכות או נאמנות שבטית. מה שהייט מגלה אינו שמעתה כך עלינו להרגיש ולפעול, אלא פשוט מאוד שכך אנשים רבים מרגישים ופועלים. מה שכדאי לנו לעשות הוא קודם כל להבין את זה. להבין, למשל, שהמשפט "עניי עירך קודמים" מונע לא מרשעות, אלא מאינטואיציה מוסרית מסויימת, שייתכן ששונה ממה שאנחנו מכירים. אין כאן זדון, אלא רצון לעשות טוב. אחרי שהבנו את זה אפשר כמובן לא להסכים.

משה שובר את הלוחות, רמברנט, 1659

55 תגובות

    1. אז הייט טוען שזהות ומחוייבות לקבוצה סגורה וקטנה זה מוסרי באותה מידה כמו "כל בני האדם נבראו בצלם"?
      גישה ליברלית שלעצמה , שמובילה לרלטביזם ומשם הלאה

      אהבתי

  1. הוא טוען שפרוגרסיבים משתמשים פחות ב"טעם" של חמלה וסבל מאשר שמרנים? מעניין לשמוע את ההסבר לכך, כי אפשר לחשוב על לא מעט דוגמאות שבהן העמדה ה"שמאלית" יותר רגישה לסבל של ה"אחר" (למשל תמיכה בהפלה בשלב מוקדם מאוד של התפתחות העובר, בין היתר כדי למנוע סבל עתידי של האם ושלו; או שיח "זכויות" בע"ח שעבור רבים מונע משיקולי חמלה/סבל כפי שכתבת כאן בעבר). אם מצרפים את הטעם הזה לצד ה"שמאלי" אז מתקבלת חלוקת שמאל/ימין יותר פשוטה ופחות מפתיעה של ששת הטעמים – השלושה הראשונים (חמלה/הגינות/חירות) מתרכזים ביחיד, והשלושה האחרונים בקבוצה (נאמנות/סמכות/קדושה).

    אהבתי

      1. כתבת: "כפי שהייט מראה, פרוגרסיבים משתמשים בעיקר בשני טעמים מוסריים: הגינות וחירות", לכן שאלתי לגבי החמלה.

        אהבתי

  2. תודה רבה על מאמר מעניין ומחדש.
    הערה: עולה מהדברים כי לא מדובר במוסר בהכרח, אלא בהעדפות ונטיות, רובן ככולן בעלות בסיס אנוכי ורציונאלי כזה או אחר – בעבר או בהווה. בסוף הטור אף נאמר כי הטעמים האלה לא בהכרח צודקים או מוצדקים.אם כך, מה מונע מאתנו להסיק שהם לא בהכרח מוסריים? מדוע מדובר בטעמים מוסריים ולא בטעמים גרידא? מעבר לזאת, אני לא חושב שהשמאל בהכרח לא מבין את הביקורת של הימין. הבעיה היא לא בהכרח באי הבנה, אלא באי קבלה, מתוך פסילה של "הטעמים המוסריים". כנראה שזו הסיבה שמדובר במחלוקת פוליטית – יונקת מחוסר קבלה של הטעמים, ואי הסכמה על מה מוסרי ומה מועיל.

    אהבתי

    1. כאמור, ודאי שאין שום סיבה לחשוב שחלק או כל הטעמים האלה הם באמת קריטריונים למוסר. הייט בסך הכל מציין שהם התפתחו אבולוציונית ומהווים מעין קולטנים רגישים המכווננים לאותת על מצוקה או רווח מוסריים אם וכאשר האדם נקלע למצב רלוונטי.

      אהבתי

  3. לפי הגרף נראה שיש רק שני טעמים מוסריים בסיסיים. החלוקה לשש מיותרת אם הם נמצאים בקורלציה חזקה כל כך.

    מה שלא ברור הוא איפה נמצאת התפתחות מוסרית במודל הזה. המודל הוא סטטי לחלוטין. האם הוא מתייחס לזה בספר?

    אהבתי

    1. זה בגלל ש(אזהרת ספוילר) חוקרים שמתהדרים בטייטל "X אבולוציוני" וכותבים ספרים במדע פופולרי הם ב-95% מהמקרים לא אבולוציוניסטים אלא פונקציונליסטים עם ציפוי אמפירי דק.

      אהבתי

    2. שים לב שמדובר בגרף שמראה את היחס בין הטעמים לשמרנות-ליברליות. יש כמובן מדדים אחרים, בהם אין כזאת קורלציה.

      לגבי התפתחות מוסרית, הייט לא עוסק בזה בכלל.

      אהבתי

  4. אני רק שאלה: האם גם התנהגות מוסרית מסוג "הטובים" היא אבולוציונית? או שהטובים איכשהו עברו סלקציה בלי להיתקע עם כל מיני נוירוזות ותהליכים כימיים וסטיגיאלים?

    אהבתי

  5. לא הבנתי את היתרון השמרני. כל הדוגמאות שהבאת מראות שהשמרנים שבטיים יותר ופחות סובלנים לשבטים אחרים. אז אולי בפנים שבטי יש להם קשת מוסרית רחבה יותר אבל אם מסתכלים על התמונה הכוללת מול שבטים אחרים הם יותר מועדים ל"עברות" מוסר של גזענות, אלימות וכו'

    אהבתי

  6. "כך למשל, אני זוכר בפסח לפני שנתיים סטטוס פייסבוק של הרב חיים נבון, שנכנס לחנות בתחנת דלק וראה שהם מוכרים לחמניות. הוא כתב שהוא נתקף בחילה" מה הרבותא בכך?האם סמוטריץ לא נתקף בחילה כשהוא חושב על נישואים חד מיניים? אז מה ההבדל? הרגש שלו נובע כתוצאה מחינוך שקיבלנו.הדת מחנכת להרגיש גועל אפילו מהגוף הפרטי ,לכן היא מחנכת לכסות את הגוף כמה שיותר. אז מה זה מוכיח?
    אם ניקח את דעאש כדוגמה הרי ילדים שמתחנכים שם לא נגעלים או נרתעים מראש כרות.
    בקצרה חוץ מהרבה מלל לא מצאתי חידוש גדול בדברים.

    אהבתי

  7. סקירה מעניינת של תזה מעניינת – עשית לי חשק לקרוא את הספר. אני חושב שהתזה שלו יכולה להסביר גם נטיות אצל ליברלים פרוגרסיביים, כמו למשל ההתמקדות בסבל/חמלה על פני כל שיקול אחר, שמביאה לקבוצות לא מעטות שמקדשות את הטבעונות.

    אהבתי

  8. הניתוח הזה הוא הסבר אבולוציוני-סוציולוגי מלומד לתזה של "אין בעולם רוע, רק אנשים טובים עם סולם ערכים שונה". כלומר פה דארת ויידר הוא איש טוב (בהגדרה, כמעט) הקפדן מאוד בענייני נאמנות, סמכות וקדושה ובעל רגישות נמוכה מהרגיל לסבל, חוסר צדק ודיכוי.

    אהבתי

  9. לאיזה רגש יש לשייך פניות של פובלציסט דוגמת:
    "יש *להם* שיטה", "קליקה שמפחדת", "ממסד מאובן ומסואב"?
    האם קשור ל- 'מנטליות של מצור' שבטית או משהוא?

    אהבתי

  10. אני תוהה עד כמה ההסתפקות המערבית בהגינות וחירות היא תולדה של האתוס האינדיבידואליסטי-הקפיטלסטי, בהתחשב בכך שעניין החמלה סותר את עקרון הרווח ומודל האדם הרציונלי של הקפיטליזם, ושלושת האחרים רלוונטיים רק לקבוצות ולא לאינדיבידואלים. מעניין אם בדיקה של חברי קהילות לא-קפיטליסטיות במערב (קומונות, קיבוצים, עובדים מאורגנים) היתה מגלה שימוש ביותר משני הטעמים האלה.

    אהבתי

  11. תודה על הפוסט. כמה הערות קצרות ברשותך:
    1. מה המשמעות של מוסר ללא האלמנט 'האובייקטיבי' שאליו הוא מתיימר ? זה יפה לבחון טעמים של כל מיני אנשים, אבל עדיין לרובן של החברות שהוא חקר הייתה בכל זאת התיימרות שהמוסר הוא אובייקטיבי ?
    2. הקישור האבולוציוני כאן מוזר – והוא כמובן רוכב על מסך-העשן של הטעמים הסובייקטיבים… אם מוסר הוא אובייקטיבי כמו ש-2+2=4 הוא משפט אובייקטיבי – אז אין לזה כל משמעות אבולוציונית (מעטים ביותר ההוגים שחושבים שהמתמטיקה היא פיקטיבית/סובייקטיבית). או שהמוסר אובייקטיבי – ואז בלתי-תלוי באבולוציה, או שהוא פיקטיבי.
    3. לעניות דעתי מה שקורה כאן ('כאן' במובן הרחב התרבותי שלנו) הוא נסיון רטורי לטעון שלמוסר אין כל הצדקה אובייקטיבית ללא כל טיעון של ממש. זה לגיטימי לטעון שמוסר הוא פיקטיבי/סובייקטיבי – אבל כדאי להציג טיעונים לעניין הזה, או לחלופין לשפוט את הטיעונים שכאן מקדמים ריאליזם-מוסרי – אבל אי אפשר כך סתם להתעלם מהפיל הגדול בחדר, ולפטור את הדברים בשיח על שונויות חברתיות ואבולוציה.

    אהבתי

  12. ראשית כל תודה על הפוסט ועל האמלוק האיכותי ברשת.
    עכשיו יש מה שמציק לי-
    1. האם הייט טוען שהשמאלנים מתעלמים מארבעה מדדים, או שהם נשרו להם בתהליך החילון או שהם הוסרו מהם באלימות באינדוקרינציה פרוגרסיבית?

    2. הטעמים מסודרים בצמדים של שני קיצונים, חיובי ושלילי, שביניהם מתקיים יחס של שלילה הדדית (לדוג' טומאה-קדושה). נראה לי שחסרה התייחסות לפוטנציאל של הטעמים החיוביים לסתור האחד את השני. סתירה שבמקרים רבים לא ניתן ליישב ללא הכרעה ברורה עבור ערך חיובי אחד או משנהו. הדוגמאות הברורות הן סמכות אל מול חירות, טומאה אל מול הגינות ואל מול חמלה. ודוגמא פוליטית היא התנועה הרפורמית בישראל או וויכוח על ההפלות בארה"ב.

    3. עוד דבר שלא הבנתי הוא במה התיאוריה הזו אבולוציונית? הרי הטענה כי השמאל איבד כמעט לחלוטין בתוך כחמישה דורות ארבעה מטעמיו המוסריים חותרת תחת הטענה לנטייה מולדת שהתפתחה לאורך האבולוציה לטעמים הללו. לא ככה? או שישנו הסבר אבולוציוני להתפחות הזו שעבר המערב?

    אהבתי

    1. תודה.
      1. אם אני לא טועה הייט טוען שהחברה המערבית המודרנית מעודדת שימוש בשני טעמים בלבד. זה עניין תרבותי.
      2. ברור, הטעמים סותרים זה את זה כל הזמן.
      3. אבולוציוני אין פירושו דטרמיניסטי. כפי שכתבתי לעיל, "הייט מחזיק שהאדם מצוייד באופן מובנה בשישה סוגים שונים של טעם מוסרי. האדם לא נולד אפוא כלוח חלק, אולם טעות גם לחשוב שהוא נולד כמוצר מוגמר. אפשר לומר שהאדם מתחיל כלוח בעל שקעים ובליטות שמעודדים ציורי אופי מוסיימים, ומדכאים אחרים. למרות שהראשונים יכולים שלא להתפתח, והאחרונים להתפתח למרות שדוכאו".

      אהבתי

  13. הבעיה המרכזית התיזה או בתיאור שלה הוא היעדר מושג ה״ערך״ (value) שממקד את המוסר. הדוגמה של נאמנות (שוברים שתיקה נתפסים כלא נאמנים למדינה) אינה מחזיקה אם אין פירוט של הערך אליו יש נאמנות: יש אלה שהערך העליון עבורם הוא ״מדינה״ או ״עם״ ויש אלה שנאמנים לאוניברסליות אנושית. כנ״ל גם בנוגע לסמכות: ליברלים נוטים לכבד את מי ומה שמייצג עבורם סמכות ליברלית. זאת יכולה להיות תנועה, אדם, או קוד ערכי.

    Liked by 1 person

    1. יש להוסיף כי המאמר מפרט את ההתפתחות האבולוציונית העומדת בבסיס התפתחות הטעמים. השינויים שהתחוללו במציאות האנושית שינו בהכרח את הערכים המשמרים את החיים האנושיים. לדוגמא, הלכידות האוניברסלית והסובלנות יותר נצרכות היום לקיום האנושות מאשר הגנת התא המשפחתי. ניתן לומר שהליברליים ממונעים מאינסטינקטים עדכניים, ואילו השמרנים מרגישים ביטחון בשימור הערכים המחויבים מהמציאות האנושית בעבר.

      אהבתי

  14. נראה לי הפוך:
    ההגדרה של שמרן הוא זה שיש לו מלא סיבות להרגיש שמשהו לא בסדר (כי הוא חורג לו מהמסגרת)
    וההגדרה של ליברל היא שיש לו פחות צרכים\סיבות כאלו
    ואם כך – זה לא גילוי מרעיש כלל.
    זה כמו לגלות שלשמנים יש יותר שומן.. או שלגבוהים יש יותר סנטימטרים

    Liked by 1 person

  15. מרתק!

    רק שאלה אחת, מנימת דבריך עולה שיש עוד משהו במוסר מלבד אותם הטעמים, דבר שלכאורה אמור להיות חקוק בסלע ומוחלט – חסר רלטיביסטיות. ואמנם כשמסתכלים מנקודת מבט רציונלית אבולוציוניות, האם הדבר הזה שפילוסופים רבים מספור שברו עליו את קולמוסיהם, וללא הצלחה, קיים? האם לא ניתן לומר בוודאות שאין במוסר דבר מלבד אותם ה'טעמים'? דבר מלבד אותה אנוכיות תועלתנית המתלבשת לה במגוון איצטלאות שלא נועדו לדבר מלבד לנסות להפוך את הסובייקטיבי האובייקטיבי? שלא נועדו לדבר מלבד להפוך את מנגנון הערכים הפנימי והאישי למנגנון קולקטיבי שיספק ליחיד את הסדר בו הוא דוגל?

    אהבתי

  16. יפה להיווכח שגם שמאלן קיצוני כתומר פרסיקו יכול להבין את קשת הרגשות הלאומית שמרנית, גם אם לא להסכים לה בהכרח. במאמר זה, בנית גשר קליל על תהום רבה, אם הבחנת בכך או לא.

    אהבתי

  17. אהבתי מאוד את המאמר הכתוב היטב כרגיל. פחות אהבתי את ריח ההתנשאות הלא נעים שהטריד אותי לכל אורך הקריאה במאמר.
    נדמה לי שהימין (הגדרה מאוד לא מדויקת), למרבה 'התדהמה', צודק במבחן התוצאה כמעט בכל ויכוח אמיתי עם השמאל. אם זה בנוגע לסוציאליזם וכלכלה חופשית, אם זה ביחס להגירה ומיעוטים ועוד כהנה וכהנה.

    נראה שלמרות ההתנשאות סרת הטעם של המתקרים שמאל ('לבנים, משכילים, ליברלים, אנחנו, העולם, הגוורדייה, הברנז'ה, האליטה', או איזה כינוי שמקובל עליכם ושימתג אתכם כ… יו ניים איט) בנושא שלום העולם, הימין צודק שוב ושוב. ייתכן שדווקא ההסתכלות על העולם מתוך מגוון גדול יותר של רגשות ותפיסות מוסריות, מובילה להכרעות צודקות ונכונות יותר.
    יעידו על כך כמאה עדים הנתונים על הרוגי מלחמות של המחלקה לחקר הסכסוכים והשלום באוניברסיטת אופסלה בשבדיה, לפיהם בתקופת קליטון ואובמה השמאלנים נהרגו במלחמות מאותי אלפי בנ"א יותר משנהרגו במלחמות בעת שילטונו של בוש.

    אהבתי

  18. קודם כל תודה רבה!
    אני נהנה מאוד לקרוא אותך.
    לעניין הציטוט שהבאת בדבריך על כך שהאמירה שהמוסר מבוסס על התבונה )באיזו הגדרה שהיא לא תגיע אליה (.
    נראה, כמו שחזרת ואמרת בדבריך, שכיוון שכל מה שהייט מדבר עליו הוא רק הטעמים/רגשות שאנו חווים אינם בהכרח רעים או טובים אלא פיתוחים אבולוציוניים בלבד. הנסיון למצוא קריטריונים למוסר דרך השכל הוא עדיין מחוייב.

    אהבתי

  19. תודה על הסקירה המעניינת.

    התחום הזה של "קוגניציה מוסרית" למעשה לא חדש. לא קראתי את הייט אבל הדברים שהבאת בשמו היו לי מוכרים ממחקרים משנות ה-70 על אינטואיציות מוסריות של פרימאטים ושל ילדים קטנים (אגב, גם כאן גילו שאין דיכוטומיה ברורה בין בני אדם לפרימאטים אחרים, אלא רצף; פרימאטים שופטים ומגיבים להפרות של הגינות, של סמכות, של נאמנות, וגם מגלים חמלה).

    כיוון שמושך את לבי באופן טבעי הוא ניסיון לנסח מעין "דקדוק אוניברסלי" של המוסר בהשראת חומסקי. ראה כאן:
    http://www.amazon.com/Moral-Minds-Nature-Right-Wrong/dp/006078072X

    האוניברסלים האלה כמובן פועלים במקביל כך שאין אתיקה יחידה לכל התרבויות, ממש כשם שאין שפה אחת לכל העמים. מה שיש זה מנגנון תצורה קבוע שפועל בקומבינציות של אבני בניין ומרכיב מהן, במשקלים שונים, מערכות מוסריות. הבסיס לכל הגישה הזאת הוא הגילוי שלאינטואיציות מוסריות יש בסיס מולד (כמו לשפה). גם כאן הייט לא מחדש. וכן, היה מרענן לראות חוקרים ממדעי החברה או סתם אנשי ציבור מפנימים חלק מן הממצאים האלה. אחרית הימים.

    Liked by 1 person

    1. עידן תודה. רק אומר שהייט דווקא מחלק חלוקה חדה (לדעתי מעט חדה מדי) בין בני אדם לפרימטים. מבחינתו חלה קפיצה איכותית בלתי ניתנת לגישור בין בעלי חיים לבני אדם.

      אהבתי

    2. עידן, ההבדל ממחקרים בעשור האחרון לאלו של שנות ה70 היא שהמחקרים היום הרבה יותר מדעיים ומדויקים. אגב, לא הייתי נותן בתור דוגמא את מרק האוזר שהוקע על רקע זיוף המחקרים שלו. פראנס דה ואל ואחרים עשו מחקרים טובים יותר.

      אהבתי

    3. עידן, זה לא הוגן. המאמר שלך על הפרכת הטיעון שיש אבולוציה מוסרית או מוסר שהתפתח אבולוציונית, שייך לכאן בצורה ברורה. אתה צריך להרחיב יותר.

      אהבתי

  20. זה פשוט מרתק באופן יוצא מן הכלל. תומר אתה מקור השראה גדול הן בתוכן כתיבתך והן באסטטיקה של הכתיבה. שכוייך.

    אהבתי

  21. מצוין תומר. אני תמיד שמח לראות תאורים מאוזנים של הפסיכולוגיה האבולוציונית שבלעדיה אי אפשר להסביר מוסר או כל תכונה אנושית אחרת.

    אהבתי

  22. כלומר יתכן שההתנגדות הימנית לרעיון הפשוט והטוב של השמאל לא נובע מטמטום או רשעות, אלא מנימוקים משמעותיים וטובים, לפחות בעיני הימין?

    אהבתי

  23. תודה על הסקירה המצויינת לספר חשוב, מצפה לחלק השני.

    ועתה, יש מקום לביקורת:
    נתחיל בכך שהדוגמא של הרב חיים נבון היא בבחינת ראיה לסתור (קאונטר-פרודקטיב), שהרי נבון מודע היטב שרוב העם היהודי כבר לא שומר על חמץ בפסח. כך גם אכילת חמץ בבית לא הייתה מפריעה לו כלל, וזה עומד בניגוד חריף לשתי הדוגמאות שאיתן פתחת את הסקירה.

    אלא מאי, לפי נבון, חמץ בפרהסיה היא חוסר כבוד ונאמנות למסורת. נמצאנו למדים שיש כאן עניין של פילוסופיה פוליטית, כמו כל נושא שנוגע לפרהסיה, יותר מאשר פסיכולוגי. נבון מדבר בשם ערכים מופשטים של נאמנות, מסורת וכבוד, שלדעתו אפשר גם לשכנע את יריביו בערכם. ולא בשם רגישויות.

    וזו תחושה שמלווה אותי בקריאת מאמרים וצפייה בהרצאות של היידט, שהפרספקטיבה הפסיכולוגית מוגבלת מאוד בבואה לטפל במחלוקות פוליטיות. צא וראה, כל החידוש בהיידט הוא שהוא מנסה לפרוץ את גבולות הדיסיפלינה הפסיכולוגית העוסקת בעיקר בבעיות האינדיבידואל לקראת דיון בבעיות פוליטיות. אבל יש דיסיפלינה שכבר אלפיים חמש מאות שנה עוסקת בפוליטיקה והיא הפילוסופיה הפוליטית.

    בשעתו הפנית למאמרו הארוך והמצוין באטלנטיק, שתורגם לעברית באתר "אלכסון", נגד המיקרו-אגרסיה. וגם שם בלטה חולשתו זו. הוא ביקר תופעה שיצאה מתוך הדגש בתרבות זמננו על פסיכולוגיה, רגישות היתר וכדו', מתוך כלים פסיכולוגיים. כל חשיבות הפוליטיקה והיות האדם יצור חברתית מטבעו ובעל יכולת דיאלוגית, נעדרה לגמרי משם.

    הפילוסופיה הפוליטית מסוגלת להבין את התיאולוגיה, כי היא יריבתה ההיסטורית, אבל הפסיכולוגיה לא מסוגלת להבין את שניהם.

    אהבתי

    1. אהרן,בהקשר למה שכתבת על הרב נבון: איזה הוכחה יש לך שרק הפרהסיה מפריעה לו? האם לא יתכן שהוא נגעל פיזית רק מהמחשבה על לחם בפסח ממש כמו אשה בהריון שבזמן מוגבל כלשהו נגעלת מקפה??ושאלה שניה למה לדעתך הפסיכולוגיה לא יכולה להבין את התיאולוגיה?

      אהבתי

  24. הספר מציג תיזה מענינת, אבל מפספס לדעתי את הנקודה שגורמת להבדל בין אלו שהוגדרו בפוסט הזה "שמאל ליברלי" לבין "שאר העולם", והיא היכולת להכיל קונפליקטים בין ערכים מנוגדים, ולפתור אותם ע"י פשרה שבה הפגיעה בכל ערך היא מידתית.
    לכן למשל ליברלים יסכימו בדרך כלל שיש חשיבות לסמכות, אבל בגלל שהיא עלולה להביא לסבל חלקם יטענו שהיא מאבדת את הערך שלה.
    עוד דוגמא – ישראל היא יהודית ודמוקרטית, אבל ההגדרה היהודית שלה פוגעת בדמוקרטיות שלה והם יעדיפו לשים את היהדות בעדיפות שניה מאשר לנסות להגיע לפשרה שתפגע במידת מה בדמוקרטיות.
    עד כאן טוב ויפה, הבעיה מגיעה כאשר ערכים מתנגשים בעצמם – כאשר מראות של ילדה סורית טובעת מובילים תביעה מוסרית לקלוט פליטים בלי הגבלה, ואח"כ סיפורי אונס מחרידים מובילים תביעה לגרש פליטים או להצר את צעדיהם.
    השאלה היא עד כמה יצליח המערב לעמוד בטלטלה המוסרית, בלי להגיע לפריקת כל עול מוסרי וערכי.

    אהבתי

  25. חסר לי פה היחס בין נורמטיביות ומוסר. יש למשל חברות שתופסות ריטואלים של מתן כבוד לזולת כעניין מוסרי, ברוב (?) החברות ישנו קוד נורמטיבי לחיזור שהסטיה ממנו בכיוונים מסויימים עשויה להתפרש כבלתי מוסרית, תפיסת המוסריות של שימוש בסמים פסיכואקטיביים הינה תלויית נורמות, וכו'. האם נורמות מוסר משתלבות במודל של הייט? אולי הוא כופר בכך שהן "באמת" חלק מהמארג המוסרי? מהו המודל האבולוציוני של התהוות אותן נורמות?

    אהבתי

  26. תודה על הסקירה.
    באמת מנקודת מבט ליברלית-לבנה (שלי) נראה שיש פה הסתכלות מרחיבה על מה זה מוסר. השאלה היא איך נמנעים מלרוקן אותה מתוכן. למשל, אני יכול לחשוב על ציר נוסף – סגפנות-שפע – שמעורר באנשים תחושות של דחייה ומשיכה (אני נגעל כשאני רואה אנשים בקניון, ולהגיד משהו על הנזק האקולוגי או על עבדות ילדים בבנגלדש הוא אולי אמיתית, אבל היא גם בריחה ממשהו אינטרינזי יותר), אפשר להדביק לו בקלות הסבר אבולוציוני (השפע עזר לצייד לקט לא למות). אז גם הדבר הזה הוא חלק מהמוסר? כל דבר שמחלק אנשים על בסיס 'טעמים' הוא למעשה מוסר? נשמע לי שיש פה סכנת היפר-אינפלציה של מה זה מוסר (אולי במדעי החברה קוראים לזה stretched term).
    והנקודה השנייה היא (לא קראתי את הספר) שבאינטואיציה שלי, אנשי שמאל דווקא משתמשים בציר של סמכות-מרד – אבל תוך היפוך של הויסרליות: למשל שהתמונה עם האיש שלא מצדיע במועל יד כשכולם כן תעורר באיש שמאל התרוממות רוח, ותמונה של מתפללים בכל מיני שלבים של התפילה יכולה לעורר רתיעה גדולה. ובכלל הרבה מהמיתוס של השמאל הוא מרד – הסטודנטים, מהפכות, שביתות. כך שלא נראה לי שזה לא מפעיל.
    גם ביחס לנאמנות ולקדושה אני חושב שיש לשים סימן שאלה – הפעם בלי היפוך של התפישה המוסרית של איש השמאל – כי ברור שיש הוקעה של בוגדים בשמאל (היו על זה כמה מאמרים ב'ארץ האמורי', בני ציפר מכה על חטא היום ב'הארץ'), וברור שיש גם קדושה (ששורה באוויר בהפגנות שמאל קטנות, נניח נגד מלחמה, ושגם אותה תיארו פעם יפה באמורי, כשאחד הכותבים סיפר שהוא עקב אחרי הצלחות של מפלגות שמאל עלומות בדרום אמריקה כאילו הקבוצה שלו מנצחת). מה שאולי מעניין בצירי הנאמנות והקדושה של השמאל זה כמה שהם לא פופולריים בקרב הציבור הרחב – בעוד שצירי החמלה וההוגנות של השמאל זוכים (נגיד) להרבה יותר הצלחות בשדה הפוליטי.

    אהבתי

  27. ובהזדמנות זו:
    מי שמכיר, יודע על החיכוכים בין היידט לסופר/פילוסוף/חוקר-מוח סאם האריס בעניין מוסר ודת. בפודקסט של סאם האריס הם נכנסים בעובי הקורה ומספקים כמה הבהרות לגבי עמדותיהם.

    Liked by 1 person

  28. נו, היטלר הרבה יותר מוסרי מאתנו: הוא פנה לסמכות, לנאמנות, לקדושה, לחירות, לצדק. רק חסרה הייתה לו מעט חמלה.
    מילה על האבולוציה: התפיסה היא פונקציונליסטית )כמו של רוב הנשענים על הטיעון האבולוציוני). תפיסת קונפליקט עשויה להניח שבעלי הכוח השרישו תפיסות שמשרתות אותם. למשל נאמנות, סמכות, קדושה.

    אהבתי

  29. מענין. מכניס את השיקולים האמוציונלים למסגרת. אבל יש לציין שהמאמר הזה כולו מונע ע"י אינטואיציות ואמוציות של המחבר. אם אנחנו מסכימים לזה , גם לנו יש אותם דגשים אינטואיטיביים. ומי שלא בנוי כך, הרי לא יסכים ממילא (מישהו הביא את היטלר כדוגמה). לכן המאמר הזה יכול לשכנע רק את המשוכנעים בפוטנציה מראש. אני, אגב, בין המהססים.

    אהבתי

  30. תודה תומר על פוסט מרתק שמרחיב את ההתבוננות.
    אחד הרבדים החשובים בצורה כזו של התבוננות הוא הרחבת ההבנה ומתוכה האמפטיה שלנו כלפי השונים מאיתנו.
    חשוב במיוחד בתקופה כזו.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s