לפני בחירות 2018 לראשות העיר ירושלים דרש סגן השר יעקב ליצמן מהמתמודדים לתפקיד שיתחייבו לסגור את מתחם שוק מחנה יהודה, המציע בשבת שלל מסעדות וברים לתושבי העיר. לא היה מועמד אחד שהסכים לכך. לא רק עופר ברקוביץ', מועמד הציבור החילוני בעיר, אלא גם זאב אלקין ומשה ליאון, שנתמכו על ידי קבוצות חרדיות, כולם הודיעו באופן מפורש שלא יסגרו את המתחם.
יותר משהיתה בכך מחויבות עקרונית לשוק חופשי או לחופש דת ומצפון, סביר שאלקין וליאון הבינו היטב שסגירת מתחם השוק תסמן לתושבים החילונים של העיר שהגיע הזמן לעזוב. ועזיבתם של החילונים היא הדבר האחרון שראש העיר ירושלים מעוניין בו, בהיותם התושבים האמידים יותר, הפוריים מבחינה כלכלית, ולא פחות חשוב, משלמי הארנונה הנאמנים ביותר.
אלקין וליאון לא גילו משהו חדש. ברור לכל כי הציבור החילוני בישראל נושא על כתפיו את המדינה מבחינה כלכלית, ואף מבחינת היזמות והפיתוח. גם הציונות הדתית תורמת לכלכלה, אולם בהיותה ציבור קטן יחסית (כ–10% מהאוכלוסייה) תרומתה הכללית מצומצמת. מנגד האוכלוסיות החרדיות והערביות בישראל טרם השתלבו באופן מלא בכלכלה הישראלית. אחד היעדים האסטרטגיים המרכזיים של מדינת ישראל הוא לשלב את שתי האחרונות.
אולם מה יקרה אם הפער בין חלקי הציבור הישראלי לא יצומצם, אלא רק יעמיק? מה יקרה אם פערי ההכנסה, ההשכלה והניידות יגדלו בהשפעת הבדלים מהותיים בשירותים שרשויות מוניציפליות שונות מציעות, וזאת על בסיס תלות במידת החילוניות או המסורתיות של תושביהן?
לכך התייחסתי במאמרי "חלוקת ישראל לערי מדינה" (9.12). כתבתי שההפרטה הלוקלית של מאבקי דת ומדינה, שבאה לידי ביטוי בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, בפתיחת מרוכלים בשבת ובהגבלה על כניסת עמותות ציוניות דתיות לבתי ספר חילוניים, תיצור "מירוץ חילון" בו ערים אחדות יציעו מרחב ציבורי חילוני במופגן על מנת למשוך חילונים אליהם (ואף, חלילה, להרחיק חרדים), ומנגד ערים המאכלסות ציבור מסורתי יותר ינועו בכיוון ההפוך, ובכך ירחיקו חילונים. התוצאה תהיה הגדלת הפיצול הפנימי בישראל, הרחבת הפערים הכלכליים, מניעת שירותים בסיסיים (כמו תחב"צ בשבת) ממעוטי יכולת, והקטנת האפשרות של אלה לניידות כלכלית.
רם רפומן, יו"ר הפורום החילוני, טוען כנגדי ("החילונים מתפכחים מפנטזיית הממלכתיות" – 12.12) ש"החילונים הם מיעוט בישראל", ושמכיוון שאין להם יכולת להשפיע על חייהם מתוך הכנסת, אין להם ברירה אלא להתכנס בגטאותיהם, על מרכוליהם וקניוניהם השוקקים בשבת. איש לאוהליו ישראל, וחסל סדר הממלכתיות. ממילא, טוען פרומן, לתושבי הפריפריה יש סדר יום אחר, והם לא מעוניינים בחילוניות.
נועה אסטרייכר ("סולידריות? איזו סולידריות?" – 18.12) מחרה-מחזיקה אחריו וקובעת ש"ישראל כבר מפוצלת לשבטים שמתעבים זה את זה", כך שאין מה להזהיר שזה יקרה – העתיד כבר כאן. על פי אסטרייכר "לרובנו לא אכפת מה קורה מחוץ לחלון שלנו", וצריך קודם כל להבין שזה המצב.
התגובות הללו הן סימפטומטיות לתקופה הנוכחית. אנחנו בעידן של הדגשת זהויות פרטיקולריות. הלאומיות שבה לקדמת הבמה, ומצטרפת לרגישויות רב־תרבותיות ולדגשים משתנים של פוליטיקת זהויות, כמו אתניות, נטייה מינית, גוון עור ומגדר. בעולם כולו ניכרת נסיגה מהמחויבות לחזון משותף ולאמות מידה אוניברסליות, ונראה שכל קבוצה מתחפרת בד' אמותיה, יהיו אלה ד' אמות של הלכה, של לאומיות, של קפיטליזם או של חילוניות מיליטנטית.
גם העיר — כקהילה וכתת־תרבות — הופכת למוקד של בדלנות. רק לפני שבוע הכריזו ראשי הערים של פראג, בודפשט, ורשה וברטיסלבה על אמנת "ערים חופשיות" שתעמוד מול המשטרים האנטי־ליברליים שעלו במדינותיהם. ידוע כי גם ראש העיר לונדון מבקש כבר זמן רב מעמד מיוחד לתושבי העיר מול אירופה, אחרי שבריטניה תיפרד ממנה בברקזיט. התנועה היא לכיוון של ערי־מדינה גדולות ההולכות ומתנתקות, אידיאולוגית וכלכלית, מהארץ שסביבם.
אין זה מקרה. תושבי ערים גדולות הם בדרך כלל מגוונים, חילונים ופרוגרסיביים יותר מתושבי הספר, וההבדל בתפישת העולם מתורגמים גם להבדלים במעמד הכלכלי. ערים מגוונות ודינמיות מושכות צעירים יצירתיים, וצעירים יצירתיים מניעים פיתוח כלכלי. אפשר לראות את זה החל מבודפשט, דרך לונדון, ועד סן פרנסיסקו.
בישראל ההבדלים בין הקהילות השונות חדים יותר מאשר ברוב העולם המערבי, כתוצאה מההבדלים האתניים וההבדלים במידת הדתיות. הבדלים אלה יועצמו באופן חריף על ידי הגירה פנימית של חילונים המחפשים שירותים הולמים. כששר הפנים אלי ישי התנגד ב–2012 לפיצול בית שמש לעיר חילונית בלבד וחרדית בלבד הוא קבע ש"ללא חילונים אין הכנסות, אין מסים, אין תעשייה". לא מסובך. ומי שחושב שמדינת ישראל יכולה להתקיים תוך כדי פיצול ארצי בין רפובליקה חילונית, מפותחת ומבוססת לבין שטעטל מסורתי־חרדי, כושל ומובטל, משלה את עצמו.
לכן הפעלת תחבורה ציבורית בשבת על ידי עיריות היא מהפכה אמיתית. היא תזניק מרוץ חילון שעלול לזעזע את יסודות החברה הישראלית. הזעם של פרומן, אסטרייכר ואזרחים אחרים מובן ואף מוצדק — המפלגות הדתיות, בהרשאת הליכוד, צימצמו את המרחב הציבורי, הנהיגו כפייה דתית והגנו על ה"סטטוס קוו", שכבר שנים אינו מאפשר לאזרחי ישראל חופש בחירה בנישואים, בכשרות, בקבורה ועוד.
אולם הפתרון אינו בדלנות, אלא הנהגת מתווה ממלכתי שיספק לכולם תחבורה ציבורית בשבת, יגן על חירויות הפרט, ומנגד יכוון לעיצוב המרחב הציבורי באופן שלא ישאיר אותו לחלוטין לחסדי השוק החופשי. הוויתור החילוני על הממלכתיות הולך יד ביד עם פוליטיקת הזהויות, מתאים מצוין להתעצמות של רגשות לאומניים ופרטיקולריים, ובדיוק כמותם הוא חותר תחת ההומניזם הליברלי שהחילונים היו אמורים להיות אלופיו ונאמניו המושבעים.
כי בסופו של דבר הסוגיה היא לא החירות של החילונים, אלא המרחב האזרחי במדינה. כליברלים והומניסטים אין לנו רשות לוותר על יצירת מרחב ציבורי השומר על שוויון זכויות חברתי גמור בלי הבדל דת, גזע ומין. המאבק הוא על המדינה, לא על חלקת האין־אלוהים הקטנה שלנו.
:
—
פורסם במדור הדעות של הארץ
לולאת האל 
ישנה טעות – מתחם מחנה יהודה סגור בשבת וכך היה תמיד, בוודאי התכוונת למתחם התחנה
אהבתיאהבתי
אתה קורא רק מה שנוח לך, רם פרומן כתב שהבדלנות התחילה להפריע לך רק כשהחילוניים מאמצים אותה. לחרדים ולדתים הציונים יש זרמי חינוך עצמאים כבר הרבה זמן, לחילוניים אין. הם חיים להם בישובים מגודרים, הישובים החילוניים מקבלים בברכה את כולם.
אתה גם לא מציע לקבוצות המתבדלות להתחיל ולהתקדם לקראת המאה ה 21, להפך אתה יוצא נגד התחבורה הציבורית. ולמה? מתוך החשש שהציבור יבחר בזה!
כלומר אותו ציבור שנושא על כתפיו את המדינה, משלם ארנונה והולך לצבא, הציבור הזה עומד הפקקים בממוצע שעתיים שלוש ביום! מוציא הון עתק על כלי רכב, תאונות פצועים והרוגים, רעש זיהום ובזבוז נורא של משאבים. והנה אתה מגיע ואומר: אז מה, אותנו זה לא מעניין, תמותו, תשלמו, תבזבזו שעות על הכביש.
הפחד שלנו הוא שלא תשלמו יותר ארנונה…
אהבתיLiked by 2 אנשים
ועוד משהו: הכותרת. אתה חושב שאם תגיד: המאבק הוא על המדינה! אנו החילוניים, חמורו של המשיח נזקף ונרוץ שוב אל הדגל כמו באיזה מחזה סוביטי ישן. כמה מנותק אפשר להיות? אתה מפרש את ההתקוממות החילונית כסימפטומם של עידן של זהות פרטיקולרית…ואני שואל כמה תלוש מהמציאות אפשר להיות?
מה בסך הכל אתה רוצה? שהמדינה המופתחת תתפשר עם השטעטל מסורתי־חרדי, כושל ומובטל, וניפגש באמצע. שנוותר על התחבורה הציבורית בשבת ונמשיך לשלם על רכב הון עתק, ולעמוד בפקקים ולבזבז את זמננו בשעה שאברומ'לה ופיגלע'לה צועדים להם בשלווה ברחובות הגטו בדרך מעוד אוננות מנטלית אחת לשנייה.
שנמשיך לקום ב6 בבוקר וללכת לעוד יום עבודה מתיש ומחורבן רק בשביל לחזור ב 7 בערב ולגלות שלא ראינו את הילדים כל השבוע וגם קיבלנו קנס על החנייה וצו מילואים וכ"ו וכ"ו אבל מיושל'ה הקטן מקבל אוכל חינם בגן בכזרות מיוחדת והילדים שלנו שום דבר אלא אם נשלם עוד ועוד ועוד…?
מה זה לכל הרוחות חילוני מיליטנטט? מה אומר הביטוי הזה? אדם שמבקש שיעזבו אותו לנפשו? מי שרוצה לחיות בכיף ובנוחות בכסף שהוא עבד כמו בהמה להרוויח? מה זה הביטוי הזה? תראה איך אתה משווה: מצד אחד ד אמות של הלכה ומצד שני חילוניות מילטנטטית….
לסיכום: הפתרון לבעיה הוא פשוט מאד והפך להיות קלשאתי מרב שחוזרים עליו ומרוב שהוא פשוט, כתוב בזיעת אפך תאכל לחם. וחובתו של אדם היא לדאוג לפרנסתו ולאוכל לילדיו. מי שלא רוצה לעשות את זה, שימות ברעב.
אהבתיLiked by 1 person
לא הבנתי את הקשר בין תחבורה ציבורית בשבת לבין פקקים בכבישים במשך השבוע. תחבורה ציבורית בשבת תמנע פקקים במשך השבוע? ואולי הבעיה היא שאין תחבורה ציבורית ראויה לשמה במשך השבוע? שנים רבות נסעתי בתחבורה ציבורית עד שיכולתי להרשות לעצמי לקנות רכב, וכמוני מאות אלפי ישראלים וזאת הסיבה שיש פקקים.
אהבתיאהבתי
ומה זה תחבורה ציבורית ראוייה לשמה?
1. תחבורה ציבורית שמתועדפת על פני רכב פרטי וזמן הנסיעה שלה קצר.
2. תחבורה ציבורית שניתן להגיע בעזרתה לכל מקום.
3. תחבורה ציבורית שזמינה 24/7 ומייתרת את הצורך בכלי רכב פרטי.
אין שום הגיון בתחבורה ציבורית ששובתת יום וחצי בשבוע, כי אז איך אני אגיע לבקר את ההורים שלי בשבת? איך ניסע לים? כיצד נגיע לאזורי הבילוי? ויש כאלה שגם עובדים בשבת וכיצד הם יגיעו לעבודה?
הרעיון הוא לגרום לכך שכלי רכב פרטי לא יהיה נחוץ יותר וכך ההוצאה על רכב תקטן, וגם תאונות הדרכים, הזיהום, הביזבוז, הרעש,
אהבתיאהבתי
עוד כמה הערות : תומר פרסיקו מצר על כך שהחילונים 'מוותרים' על המאבק על המדינה ומסתגרים בערי המדינה שלהם.אבל ראה מה קורה במרחב המדינתי-אזרחי שאתה מדבר עליו : הבדלנות היהודית-חרדית-חרדלית ולאומנית בתמיכה מוחלטת של מפלגת הליכוד ונתניהו רוצה להשתלט בכח ולקבוע את אופיה של הפרהסיה במדינת ישראל עפ"י הדגם האורתודוקסי ביותר.הם רוצים שטייטל יהודי אחד גדול ! הם בזים לרוח האזרחית האוניברסלית וההומניסטית ולערכי השוויון והחירויות האזרחיות עליהם נאבקים רבים מהחילונים ומעדיפים את האתנוצנטריות היהודית האורתודוקסית והמסתגרת בלי להתבלבל בכלל.אין להם שום רצון ומוטיבציה להגיע לאיזשהו הסדר ברמה הארצית.נהפוך הוא.הם רק מקשיחים את עמדתם.אז עם מי בדיוק אנו הולכים לנהל דיון על הסטטוס קוו ? הפתרון המוצע ברמה העירונית הוא הפתרון הרציני והלגיטימי ביותר שניתן לחשוב עליו.בערי המרכז החילוניות ברובן הגדול תתקיים תחב"צ וגם שירותים אחרים שהתושבים חפצים בהם.בגטאות של בני ברק, מודיעין עילית , אלעד ושאר הערים החרדיות והחרדליות היא לא תתקיים ובא לציון גואל.איני יכול לחשוב על פתרון מוצלח יותר.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חושב שבכך בא לציון גואל, כי עדין יש על השולחן את העניין הזה של קבוצה של אנשים שמביאה ילדים לעולם בקצב אבל חושבים שלהאכיל אותם זו המשימה שלי. העסקה הזו כבר לא מתאימה לנו. אני גם די פסימי לגבי היכולת לקיום דיאלוג. למעשה אני לא רק פסימי אני ממש מתנגד למשא ומתן שכזה.
הרגילו אותנו לאבסורד שבו צד אחד טוען שהוא אינו צריך לעבוד, לשרת, לכלכל את עצמו וילדיו וזה תפקידו של החמור החילוני ובשם הפלורליזם ושאר המילים היפות אני נדרש לקבל את הטענה הזו ועכשיו נשאר לדון רק בסכום…
אהבתיאהבתי
הטענה שלך מעניינת, אבל נראה שהמאמר שלך לא מתמודד באופן ישיר עם הטענה שהסיבה שהמאבק למען תחבורה ציבורית בשבת הוא לוקאלי היא שהחילונים פשוט הפנימו שהם מיעוט, והתייאשו מיכולתם לנצח במגרש המדינתי. אתה מציע להם לא להתייאש ולהאבק על המדינה, אבל על מה מבוססת האופטימיות שלך, שהמאבק הזה יסתיים בניצחון? יש גם היגיון בטענה ההפוכה: דווקא תחבורה ציבורית בשבת במרחב העירוני, מזיזה את הסטטוס קוו בפועל, ומעמידה בפני החרדים אתגר: תחבורה בשבת או מעבר החילונים לערים חילוניות.
ועוד נקודה: ממשלת הימין-דתיים אוחזת כיום כמעט בכל מוקדי השלטון, או קרובה לאחיזה בהם. אין כמעט מרחב שמאפשר לחילוניים פעולה, שאינה הוצאת קיטור ברשתות החברתיות. היוזמה העירונית היא ברוכה, כי היא מראה לחילונים את כוחם.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שיש מי שמערבב מין בשיאנו מינו.
ביקרתי באירופה וראיתי שתי תופעות מעניינות:
1) כמעט לא רואים ילדים, מפני שאין – חוץ מילדי מהגרים מוסלמים והם עדיין מיעוט. ממשלות אירופה מאוד מודאגות מהתופעה ותוצאותיה ההרסניות על הכלכלה. מדינת ישראל היא המדינה המערבית היחידה עם גידול טבעי באוכלוסיה והיחידה עם גידול כלכלי משמעותי. האם כדאי להביא הנה את הדוגמה האירופאית?
2) הערים הגדולות באירופה פקוקות לגמרי למרות שיש תחבורה ציבורית מצוינת במשך כל ימות השנה. בהרבה מקומות אסור הכניסה ברכב פרטי למרכז העיר. עוד, במקומות מסוימים רכב פרטי משלם מס גודש על כניסה לעיר. ובכל זאת יש שם פקקים. פשוט, רוב האנשים ברוב המקומות מעדיפים רכב פרטי.
אסור לתת לשנאת דתיים וחרדים לבלבל אותנו.
אהבתיאהבתי
אולי השינוי ברמת העיר יהיה הבסיס לשינוי ברמת המדינה? אפשר לדמיין כיצד התארגנויות פוליטיות מקומיות תתארגנה לקואליציה בעלת השפעה ארצית. בע מקרה המטוטלת נעה לכוון הפוליטיקה המקומית וצריך להבין איך מתמודדים עם זה לטוב ולרע.
אהבתיאהבתי
בכל הכבוד, הטענה של חילונים מהסוג של רם פורמן על היותם של החילונים מיעוט – נראית מוזרה ואינה תואמת את העובדות. המציאות היא הפוכה – הציבור הדתי והחרדי הם המיעוט, מכל בחינה. גם החשש מהסכנה הנובעת מהפרדה יישובית מגזרית, כפי שמר פרסיקו מעלה, נראה לי מוגזם ביותר ונשען על אי הבנה של התהליכים בשני המגזרים – החילוני לסוגיו והחרדי דתי – לטווח הארוך. אנסה להסביר את דברי.
המגמה של של התחלנות גוברת של המדינה והתחלשות של הזהות היהודית ביחד עם האתוס היהדותי שלה (או מה שנשאר ממנו) מאז תחילת שנות ה – 80 – די ברורה. שיח הזכויות הליברלי בתחומים רבים מאז תחילת שנות ה – 90, שקיבל גם ביטויים משפטיים (בהם חוקתיים בדמות חוק יסוד כבוד האדם וחופש העיסוק, וביטויים סטטוטוריים ופסיקתיים רבים) היה כרוניקה ידועה מראש, והאיץ את התהליכים במישור החברתי תרבותי.
התוצאה היא שבמהלך העשורים האחרונים, לצד הציבור החילוני הרגיל (בערך 40% מהאוכלוסיה ממוצא יהודי) הולך ונוצר ציבור חילוני גדול (המונה היום כ 10% מהאוכלוסיה ממוצא יהודי)המשנה זהות והופך להיות גויודי – גוי ממוצא יהודי. חלק ממנו מאמץ לעצמו זהות "ישראלית" אזרחית נטו, אף שהיא עדיין דלילה למדי, וחלק אחר מאמץ זהות אוניברסלית יותר, אבל בשני המקרים הזהות היהודית שלו אינה קיימת למעשה. מומנט חשוב במיוחד בהקשר הזה היא העובדה שככלל, הציבור הגויודי תופס חלק הולך וגדל מתוך כלל הציבור החילוני. במקביל, רוב הציבור המכונה מסורתי – שברובו הוא בעצם חילוני – מסתפח לאיטו לצבור החילוני. גורמים חיצוניים – כמו אחוז ניכר של אנשים יהודים (וגויים) חילוניים במיוחד מקרב העולים החדשים (למעלה מ 30,000 אנשים פר שנה), וכן זליגה קבועה של צאצאים של מגזר הציונות הדתית (1.3 ילדים מתוך כל 4 ילדים) – אף הם תורמים למגמת ההתעצמות החילונית בכלל וממנה, כעבור חצי דור – לציבור הגויודי.
המסקנה העולה היא שמבחינה דמוגרפית, ולמרות פריון הילדוה הגבוה מאוד של חרדים ופריון הילודה הדי גבוה של דתיים לאומיים – שיעורם באוכלוסיה של החרדים והדתיים לעומת החילונים הרגילים והגויודים אינו גדל – הרוב החילוני שריר וקיים, והציבור הגויודי שבו מתעצם בהדרגה. גם מבחינה תרבותית החילונות מתגבשת בתוך עצמה. מבחינה חברתית, משפטית ופוליטית ברור שהסטטוס קוו התפורר והתופעות החדשות בכל התחומים – לא רק בתחב"צ אלא גם בתחום הפרהסיה בכלל, ובענפים רבים בתעסוקה, בחיי התרבות, בפוליטיקה של מפלגות אנטי דתיות (ישראל ביתנו מדגימה בקמפיינים בשפה הרוסית אפילו אנטישמיות בוטה) ואפילו בתחום הנישואין והדין האישי – כל אלה מלמדים על התעצמות החילוניים והחילונות.
אשר לתאורמה בדבר הסכנה הנובעת מהפרדה יישובית מגזרית, לרעת המיעוט החרדי והדתי (ולרעת כלל החברה, כביכול) – יש לומר שברור שלפחות המיעוט החרדי והדתי כבר אינו מסוגל, מצד אורחותיו, לדור בכפיפה אחת עם החילונות המתעצמת. לפיכך הפרדה יישובית מגזרית היא הכרח קיומי מבחינת הציבור החרדי ומבחינת הציבור הדתי שדתיותו היא ברמה משמעותית. לכן פתרון ההפרדה היישובי גאוגרפי הוא הכרחי וטבעי. ברור שהוא גם משרת את מאווייו של הציבור החילוני לסוגיו, שדת החופש האישי הגורף ופולחניה השתלטו על הווייתו כליל.
לדעתי אין מקום לחששות בדבר הפיכתו של הצבור הזה למוחלש מבחינה כלכלית, תעסוקתית או אחרת, נהפוך הוא. המגמה הרווחת היום בציבור החרדי, אף שהיא מתפתחת בקצב שעדיין אינו גבוה – היא בפירוש כן להשתלב בשוק התעסוקה הרגיל, ומכאן גם מתבקש שיותר ויותר חרדים ירכשו השכלה מקצועית ואקדמית. בהנחה שהמגזר החרדי והדתי יקבל אחיזה בשטחי פריפריה התואמים את פיזורו ומאפשרים את התפתחותו (בעיקר בשטחי הדרום ובשטחי יו"ש) הפריפריאליות עשויה דוקא לסייע למגמה הזו, כיוון שהחברה החרדית תהיה מחויבת ונאלצת לנצל את משאביה שלה כדי לספק את צרכיה, ובמקביל תוכל לפתח את מרכזיה, ובעתיד אף למנף את משאבי הקרקע לטובת יצירה של יתרונות יישוביים וכלכליים מול המרכזים העירוניים הגדולים. בפרספקטיבה רחבה יותר, היא גם תוכל לתרגם את הקוהרנטיות, היציבות והלכידות התרבותית והחברתית שלה (זהות אישית ברורה, ערכיות אישית גבוהה יחסית, משפחה חזקה, קהילה סולידרית וערכית) ליצירת יתרונות אמיתיים על פני החברה החילונית, שעוברת ותעבור תהליכים ארוזיים הרסניים ניכרים בכל תחום (בישראל – מלבד התחום הדמוגרפי נטו) נוכח פעולתם של כוחות פירוק תרבותיים, ערכיים וחברתיים (ובסופו של דבר וכפועל יוצא הכרחי – גם כלכליים, כפי שקרה וקורה בכל ציויליזציה שעברה תהליכי פירוק) חזקים מאוד, כך שגם ההנחה בדבר היתרוניות הכלכלית החילונית, שתתקיים כביכול בערים הגדולות, אין לה על מה להתבסס בטווח הארוך.
לאור האמור, אני יכול לשער מדוע באמת אנשים חילוניים מגייסים טענות נגד הפרדה יישובית גיאוגרפית על בסיס מגזרי, רק בהנחה שדאגתם נוגעת קודם כל לציבור החילוני ולמדינה, ולא לצבור החרדי והדתי. גם הם מבינים שהתעצמות של חילוניות גורפת ועוד יותר מכך קידוש אבסולוטי של ערכים בתחום הציבורי בניתוק מוחלט מהמורשת והזהות היהודית בישראל, תהליך שישליט את הגויודיות – יתכן מאוד שיסתיים בסופו של דבר בהרס המסגרות החילוניות, ומכאן – פגיעה קשה בלאומיות הישראלית ובמדינה בכלל. כמובן שלחשש הזה כולנו שותפים, אבל כדאי לזכור מי הם האחראים והמובילים בתהליך הזה. לא תמצאו ביניהם חרדים ודתיים, אבל כן תמצאו שם אנשים מסוגו של רם פורמן, ואנטי דתיים עד אנטישמיים אחרים מהסוג של ליברמן והדומים להם.
אהבתיאהבתי
הבעיה שלך היא בהגדרת היהדות.
ההגדרה שלך את היהדות תואמת את ההגדרה של הממסד היהודי שמנותק ממציאות החיים המודרנים וממשיך לחיות בעולם שהיה ואיננו עוד. זו איננה יהדות, אלא כת החיה בהזיות ואיננה מסוגלת לקיים את עצמה בכוחות עצמה ונשענת על שאר האומנה לקיומה וכלכלתה.
בשום מקום וזמן במסורת היהודית לא היה כדבר הזה, קבוצה של אנשים המנותקת משאר העם ואינה עושה דבר למחייתה ולהגנת האומה.
אנחנו החילוניים מייצגים את היהדות האמיתית, החיה ונושמת, המחוברת לעולם ונמצאת בפסגת ההישגים הטכנולוגים, המדעים והתרבותים. אור לגווים הלכה למעשה, בו בזמן שמי שכנים את עצמם יהודים אינם אלא עובדי עבודה זרה בתחפושות משונות הלקוחות מסרט ישן מלפני 200 שנה. מסתובבים בארץ הקודש החמה בכובעי פרוות שועל ומעילים שחורים ארוכים, מגוחך ופתטי.
אנו החילוניים נאלצים להסתובב מידי צהרים בין מוסדות החינוך החרדים ולחלק אוכל לילדים הרעבים והמוזנחים, הנמצאים במחסני ילדים בו בזמן שאבא שלהם מתפלפל על ביצה שבורה על מכסה מנוע ודבשת גמל.
אהבתיLiked by 1 person