חלוקת ישראל לערי-מדינה

סמל מפלגתו של האדריכל ישראל גודוביץ', איתה רץ למועצת העיר תל אביב ב-2013המילה "מהפכה" נשמעה בשבועות האחרונים בקשר למערך התחבורה הציבורית שהחל לפעול בכמה ערים בגוש דן, אולם ייתכן שגם אלו שהשתמשו בה לא הפנימו עד כמה דרמטי השינוי שחזינו בו. באופן מובן, האפשרות לא להזדקק למכונית כדי לנוע במרחב העירוני בשבת ההיא כשלעצמה שינוי מרענן, ודאי עבור מעוטי היכולת הכלכלית. גם הנגיסה הנוספת ב"סטטוס קוו" הארכאי לענייני דת ומדינה, שהפך מזה זמן לבלתי רלוונטי, יכולה לשחרר אנחת רווחה. אולם הסיפור גדול הרבה יותר.

זניחת הרמה הלאומית והעברת המערכה על המרחב הציבורי לרמה המוניציפלית נושאת בתוכה פוטנציאל לשנות את פני המדינה, לא פחות. מדובר בתהליך רב שלבים, אשר התחבורה הציבורית היא לו רק חוליה אחת, במסגרתו סוגיות של דת ומדינה מופרטות ומנוכסות על ידי הערים, וישראל מתחלקת בהדרגה לשתי מדינות בעלות מרחב ציבורי נבדל ושונה.

אל תחום התחבורה הציבורית הגיעו הערים אחרי שהצליחו בחזיתות אחרות. ביולי 2017 אסרה עריית גבעתיים על כניסת עמותות ציוניות-דתיות לבתי הספר הממלכתיים, ובכך שמה סוף להדתה הזוחלת שהונהגה על ידי משרד החינוך. באופן דומה קבעה עריית הרצליה בספטמבר 2017 נוהל חדש המגדיל את הבקרה בבתי הספר על אותן עמותות. במקביל החליטה תל אביב-יפו להפסיק לתמוך בפרוייקטים של מנהלת זהות יהודית.

בדצמבר 2017, לקראת חקיקתו בכנסת של 'חוק המרכולים', ערים כראשון לציון, גבעתיים, מודיעין, חולון והרצליה העבירו חוק עזר עירוני שנועד להשאיר את המרכולים פתוחים. יוזמה זו עצמה היתה תוצאה של מאבק נחוש של החברה האזרחית באותן ערים, מאבק שהוציא אלפים לרחובות בהפגנות נגד סגירת חנויות הנוחות בעריהן בשבת. ראשי העיר, הנבחרים בבחירה ישירה, נענו ללחץ הציבורי המשפיע עליהם באופן ששרים וחברי כנסת לא מכירים וכנראה גם לא רוצים להכיר.

ביוני 2018 הודיע ראש העיר תל אביב-יפו, רון חולדאי, כי בהתבסס על חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שקבע כי לעירייה הסמכות לא לאפשר הפרדה מגדרית באירוע המתקיים באישורה, לא יאפשר עוד הפרדה בין נשים לגברים באירועים במרחב הציבורי בעיר. ובשבוע שעבר החליטה המועצה העירונית ברמת השרון לאמץ את הדוח הממשלתי שהתקבל לפני שש שנים ואסר על הדרת נשים במרחב הציבורי.

המגמה ברורה, והיא נובעת מצורך אמיתי: הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה לא עודכן, מבחינת לשון החוק, כבר עשרות שנים, ומנגד החברה הישראלית עברה שינויים אדירים. אם לא די בכך, השנים האחרונות הביאו גזרות חדשות מטעם המפלגות החרדיות והחרד"ליות, ביניהן חוק המרכולים וההדתה המוזכרים לעיל, אך גם ביטול פשרת הכותל, האיומים המפורשים למנוע משחקי כדורגל בשבת ומאבקים בלתי פוסקים על עבודות בשבת, אם עבור הרכבת ואם על מנת שתחרות האירוויזיון תתקיים כסדרה. הניסיונות לפירוק מונופול הרבנות נבלמו, ועל נישואים אזרחיים וחד-מיניים אפשר רק לחלום. הרשויות העירוניות הפכו אפוא לברירת המחדל, וערים בהן הציבור הומוגני ברמת חילוניותו מובילות את השינוי.

אולם בצד הברכה לאזרחים החילוניים, למגמה הזו גם מימדים שליליים. ראשית, היא מפרקת את הישראליות לשבטיה. במקום צביון פחות או יותר אחיד הולכות ומתהוות שתי צורות של מרחב ציבורי ישראלי. גוש דן הופך לחילוני למשעי, כמוהו גם הצפון (חיפה כמובן, ויש לזכור הסעות בשבת במימון הערייה התחילו בכרמיאל עוד ב-2017), בעוד אזורים אחרים נשארים במצב שהיה נהוג עד כה. לא מן הנמנע שהתגובה של מועצות מקומיות חרדיות ודתיות תהיה תנועה לעבר הקיצוניות השניה, וייתכן שנמצא אותן מתעקשות על הפרדה מגדרית ואף הדרת נשים מתוך נימוקים רב-תרבותיים והצבעה על "הערים החילוניות" כמי שעשו דין לעצמם ובכך פרצו את הסכר.

בנוסף, ייתכן שנראה תחרות סמויה או גלויה בין ערים אשר ינסו להציע לתושב החילוני את מירב השירותים האפשרי. יש לזכור שהממוצע הסוציו-אקונומי של הישראלי החילוני גבוה בהרבה מזה של החרדי. ערים שתרצנה למשוך צעירים חילונים (וחלילה, להרחיק חרדים) תוכלנה להתהדר בריבוי עסקים הפועלים בשבת, בתחבורה ציבורית בשבת, בבתי ספר נקיים מהדתה ובעתיד אולי גם ברישום מוניציפלי לזוגות כידועים בציבור (מעין "נישואים אזרחיים" מקומיים), הצגת חמץ בפסח בפומבי (גם בבתי חולים), תקציבים לתנועות הלא-אורתודוקסיות, לימודי מדעים ואזרחות מתוגברים בבתי הספר והבטחה להקמת בתי קברות אזרחיים.

התהליך הזה יזין את עצמו, וישראל תתחלק לצפון וגוש דן החילוניים והעשירים מול הדרום ואזור-ירושלים המסורתיים והעניים. אין צורך לומר שמצב כזה ישפיע באופן שלילי על בריאותה, אחדותה ושלוותה של החברה הישראלית, עם מאבקים בכנסת בין נציגי הגושים וסולידריות הולכת ופוחתת בין חלקי האוכלוסייה. מעוטי היכולת לא יקבלו את השירותים שהם צריכים יותר מכל ולא את ההשכלה שהם זקוקים לה כדי לצאת ממעגל העוני, והמעמדות העליונים ינהיגו קרב בלימה מתמשך מול כוחה של הממשלה, שאפשר להניח שתונהג בידי פופוליסטים שרק ירוויחו משיסוי "ישראל השניה" בזו הראשונה.

אנחנו עדיין לא שם, וייתכנו מגוון גורמים להפרכתה של התחזית הזאת. אולם מכיוון שאין לסמוך על הנס, רצוי כבר כיום להבחין במגמה ולנסות לבלום אותה. יש להגיע להסכמה רחבה על צביון ישראלי מקובל לסוגיות דת ומדינה כשבת, כשרות ודיני אישות, כזה שיימנע מכפייה על הפרט, ישמור על שוויון בין המינים, ומאידך יכונן מרחב ציבורי בעל אופי יהודי-ישראלי ברור. ניסיונות עבר כאלה, כמו אמנת גביזון מדן או אמנת כנרת, נידחו על הסף על ידי הציבור החרדי, שלא היה מוכן להתפשר על דבר. הסיכוי לכך לא גדול, אבל אולי מול התהליך שאנו עדים לו בחודשים האחרונים תיערך בקרב מנהיגיו חשיבה מחודשת ותיווצר נכונות לפשרות. ישראל קטנה ושבירה מדי בכדי להתפצל לאוסף של ערי-מדינה.

:

פורסם במדור הדעות של הארץ

11 תגובות

  1. אני חושב שזה מבורך, ושהגיע הזמן להפוך את ישראל לקונפדרציה של שתי מדינות. השמות כבר ידועים לנו – ישראל ויהודה – הראשונה מדינה עברית, והשנייה מדינה יהודית. אין צורך בחומות וגבולות, לא חייבים לעבור דירה. כל אזרח ישראלי יודיע תוך תשעים יום לאיזה ישות אזרחית הוא מעונין להשתייך, לשלם לה מיסים, וכן הלאה.

    הפרקליטות, המשטרה, ובית המשפט (אותם מדינת יהודה מנסה לפרק) יישארו במדינה העברית. מדינת יהודה, אם תבחר לעשות כך, תרכיב רשויות חדשות (ואולי ישנות? סנהדרין, לדוגמה?), בעלות מערכות חוקים כפי שתקבע.

    הכנסת תחדל להתקיים לאלתר וכל גוש – ימין, שמאל – יתכנס כמועצה זמנית לחצי שנה שתקבע חוקה למדינתו אשר בקונפדרציה.

    הנשיא יכול להמשיך להיות נשיא הקונפדרציה, שייבחר בבחירה ישירה. זהו ממילא תפקיד ייצוגי בלבד.

    ובאשר לצה"ל – זה יגן, בעשרים וחמש השנים הבאות, על הקונפדרציה כולה, אבל יערך בהדרגה, להפוך לצבא מקצועי, במקום צבא העם. משימותיו יגזרו, מטבע הדברים, מהרכב משרתיו וממקורות המימון שלו בהמשך.

    הסדרים כלכליים לתשלום הוצאות שוטפות, כחלק משגרת חיי המדינות בקונפדרציה, ייחתמו בהמשך.

    באשר למערכת החינוך בגילאי גן-תיכון: למדינת יהודה יש כבר שתי מערכות חינוך – ממלכתי דתי ומערכת חרדית, אבל המדינה העברית צריכה להקים לה מערכת חינוך חדשה, בה יתעצב הנוער שלה על פי דמותה הרוחנית, כדי לקיים חיי קוממיות ממלכתית, וכדי ליצור בה נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים.

    לאוניברסיטאות המחקר והמוסדות ההשכלה הגבוהה, תינתן זכות חד פעמית, תוך חצי שנה, להצביע בסנאט של כל אחת מהן, לאיזה משני חלקי הקונפדרציה הן מעוניינות להשתייך.

    הקהילות היהודיות בעולם תוכלנה לתמוך ולשתף פעולה עם יהודה, ישראל, או שתיהן, בהתאם לתפיסת עולמן. לדוגמה, הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, יוכלו לכונן קשרים הדוקים עם המדינה הליברלית יותר, היא המדינה העברית.

    וכן הלאה. אפשר וצריך להיפרד לשלום. תחיינה מדינה עברית לצד מדינה יהודית בשלום זו לצד זו.

    אהבתי

    1. תוכל/י להרחיב על תהליך המעבר? מה לדעתך נדרש כדי להעביר את המדינה, פורמלית, ממצבה היום למצב המפוצל?
      אני תוהה לעצמי. אולי הדרך לפרוץ את סכר הפשרה עם החרדים שתומר פרסיקו דבר עליו – אני לא מכיר את הסוגיה – היא לאים איום בר ממוש בהתנתקות חד צדדית. אולי הם ישתכנעו כלכלית, ואולי הם ישתכנעו למען שלום עם ישראל שדוחה שבת.

      אהבתי

  2. יהודים שניפגעו מהתנהגות הנאצים. אמורים לא לקיים את אותה התנהגות המונעת מחשיבה של עליונות!
    ולקיים מדינה עם מכנה משותף.
    בצד איש באמונתו יחייה!
    לנציגי הדת מותר בשם אלוהים לפגוע ברגשות האזרח המעדיף את חוק המדינה הדמוקרטית.
    מאשר את חוקי הדת.
    ההתלכדות בין המגוון הרחב של מיהו יהודי, ישראלי.
    יוכל להעשות רק באם נראה את המכנה המשותף.
    שאינו סיפורי התורה. דברם של אלה שמינו עצמם כנציגי האל.

    אהבתי

  3. מזה זמן -מה נדמה לי כי הצללים של יוחנן מגוש חלב ושל שמעון בר גיורא נכנסו לתוך המחשב שלי ואף נוהגים בו כבשלהם. ממש, לפני אי אלה דקות , טפח לי שמעון בטפיחה שאמורה כנראה להיות אות של ידידות ולחש לי " זה אני שמסייע לחיזוקו של(צ)חוק הלאום ולא היוחנן ההוא !" .אכן ,רציתי להגיד לו שחבל שלמדינת ישראל , הנוכחית יש רק חוקי יסוד ואין חוקה – אבל כרגיל קנאים אינם מחכים לתשובה ומעדיפים להכתיב את סדר היום לפי נוחיותם הנוכחית. אז,יש אולי מי שמעוניינים במחשב ?!

    אהבתי

  4. מאמר סינאופטי מעניין. לא רק שמנסה להרחיק לראות את המגמה ותוצאותיה החיוביות והשליליות, אלא במיוחד מציב את עמק השווה. אני מזדהה עם הגישה המחברת.

    אהבתי

  5. ואולי עוד מדינה שלישית לאזרחי ישראל הערבים? ורביעית לדרוזים? ומה יעשה אזרח חילוני ממוצא יהודי שתקוע ב"יהודה" – ילדיו יקבלו בית ספר חילוני? ואזרח דתי או מסורתי שתקוע ב"ישראל" – ילדיו יקבלו חינוך מסורתי/דתי? ואם כן, מי יממן אותם? וכו' וכו'.

    אהבתי

  6. לפי התחזית הזאת אני נותן 30 שנה ופרוייקט הציונות יגיע לסיומו.ברגע שזה יגיע לנושאים כספיים של מיסים וחלוקת תקציב זה ילך ויתדרדר בקצב מאד מהיר . תוסיפו לזה מאבקים חיצונים ופנימים מול אוייבים והופ הסתיים הסיפור.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s