בואו נדבר רגע על אחד הצעדים המשמעותיים ביותר של המחאה הנוכחית, והוא סירובם של אנשי צבא במילואים להמשיך ולהתייצב (רובם, בהתנדבות) למילואים ולאימונים בניסיון ללחוץ על הממשלה לעצור את חקיקת המהפכה המשפטית.
אין לי ספק שמעשה הזה תרם לא מעט להצלחת המחאה, ומנגד אין גם ספק שהוא מעשה קשה, סוג של 'נשק יום הדין' שכמעט מאלץ את הממשלה לשקול את צעדיה, אם לא לשנותם ממש.
המעשה הזה נכנס בגדר מה שמכונה "התנגדות אזרחית בלתי-אלימה". התנגדות כזאת, שהיא מעשה פוליטי ואזרחי, כוללת שיבוש מסויים של החיים הרגילים, עבירה פומבית על החוק, תוך מוכנות לשאת בעונש הקבוע בחוק, ותוך סירוב עיקש להשתמש בכל אלימות. מטרת הפעולה הזאת היא למחות, לפנות למצפונו של הציבור והשלטון, ולשנות את החוק הלא מוצדק, או מדיניות לא מוצדקת אחרת של הממשל.
חסימת כבישים היא דוגמא פשוטה לכך, שכולנו מכירים היטב. גם כאשר רוזה פרקס ישבה ב-1955 על ספסל האוטובוס שהיה אסור לה לשבת עליו על פי חוק, היא הנהיגה התנגדות אזרחית בלתי-אלימה (או אי-ציות אזרחי בלתי אלים), ואכן נעצרה על ידי המשטרה. גם כאשר מהאטמה גנדהי יצר ב-1930 מלח על ידי הרתחת מים, ללא תשלום מס, הוא עבר על החוק בהודו הנשלטת על ידי הבריטים, וגם הוא נעצר.
התנגדות אזרחית בלתי-אלימה נשענת על התפיסה שיש ערכים, מוסר, השונים מהחוק, וגבוהים ממנו. החוק, במילים אחרות, לא ממצה את הטוב האנושי (או, למאמינים, האלוהי), ויש עקרונות החשובים יותר מציות לחוק, כאשר זה נחשב כמנוגד להם. עקרונות ככבוד האדם, שוויון, חירות וצדק. במצב כזה מסרבים לציית לחוק.
ההפך גם נכון: האמירה "רק מילאתי הוראות" או "פעלתי במסגרת החוק" לא יכולה להצדיק עוולות. כך מאז משפטי נירנברג ועד ההלכה הישראלית בנוגע לפקודה בלתי חוקית בעליל. לפעמים החוק, או המפקד, חורג מהמוסרי והראוי, ואז חובה לסרב לציית לו.
כמו שכותב מרטין לותר קינג ב'מכתב מבית הכלא העירוני של ברמינגהם' ש"לעולם לא נוכל לשכוח שכל מה שעשה היטלר בגרמניה היה חוקי וכל מה שעשו הפרטיזנים היה לא חוקי." וכפי שכותב ההוגה השמרני יורם חזוני,
אם אזרחיה של חברה חופשית לא יהיו מוכנים להגן על חירותם כנגד העוולות שלעולם יהיו אפשריות גם תחת ממשלה דמוקרטית… אז, במוקדם או במאוחר, יהרס המפעל כולו.
לא כל אי-צדק מצדיק התנגדות אזרחית. כולנו נתקלים בפגמים שונים בחוקי המדינה שלנו, ואנחנו מוכנים, בדין, לסבול אותם למען הסדר הטוב. לא נצא למאבק רק מפני שאנחנו סבורים שגובים מאיתנו קצת יותר מדי מיסים. התנגדות אזרחית נוגעת, אפוא, לא לכל עוולה, אלא לעקרונות הבסיסיים של החיים המשותפים של כולנו. לפגיעה ממשית בחירות, בכבוד האדם, או בצדק.
הנה ההגדרה לאי-ציות אזרחי (שהוא מעט פחות אקטיבי מהתנגדות אזרחית) בלתי אלים מאת מי נחשב בידי רבים להוגה החשוב ביותר בתחום מדעי המדינה והפילוסופיה של המוסר במאה העשרים, ג'ון רולס:
מעשה פומבי, לא אלים ומצפוני, מנוגד לחוק, שבדרך כלל נעשה על מתוך כוונה לחולל שינוי במדיניות הממשלה או בחוקיה.
רולס מוסיף שמדובר במעשה שלא בא רק על מנת למלא אינטרס אישי, אלא מתוך דאגה לכלל, ושעליו לבוא רק כמוצא אחרון, אחרי שדרכים אחרים נוסו, ולפני התנגדות בכוח.
התנגדות אזרחית בלתי-אלימה היא אפוא מעשה פוליטי מוכר ולגיטימי בכל מקום שבו קיימת ההכרה שישנם עקרונות הגבוהים מהחוק.
אבל רגע, במקרה של רוב המסרבים להמשיך ולשרת לא היתה אפילו עבירה על החוק. הם, כאמור, מתנדבים. למעשה גם המילואימניקים הם בפועל מתנדבים, שהרי אין כל בעיה להתחמק משירות מילואים, ושיעור הישראלים שמגיעים לשירות מילואים הוא באחוזים הבודדים.
במובן הזה, הסירוב להתנדב הוא גם צורה קלה של התנגדות אזרחית, וגם תמונת ראי מדוייקת להסתמכות על, שלא לומר ניצול, הרצון הטוב והכישורים של אזרחים נאמנים, לקיחת השירות שלהם כמובן מאליו, ובו בזמן נתינת פטור גורף לאוכלוסיות שלמות (והרי זאת אחת הסיבות המרכזיות למחאה הרחבה יותר).
ההתנגדות האזרחית של אנשי הצבא התקיימה מול ממשלה שרובה לא שירת שירות צבאי מלא, שלא לדבר על מילואים, שמתכוונים לחוקק פטור מלא לציבור החרדי. יש כאן משהו משונה: היינו מצפים ממי שתומך בסרבנות שירות על רקע דתי, לנשים, לחרדים, לחלקים של בני הציונות הדתית, שיקבלו בהבנה גם חילונים שסבורים שיש ערכים שמחייבים אותם לסרב לשרת. האם רק לחרדים מותר לתעדף את ערכיהם על פני שירות בצה"ל?
שר האוצר סמוטריץ' בעצמו תמך בסירוב להתגייס על רקע שילוב נשים(!) בצה"ל. רבנים בציבור הציוני דתית קראו לא להתגייס, או לדחות גיוס, ליחידות מסויימות, על רקע שילוב נשים, או שירת נשים, או שיעורי ספורט עם מדריכות במקום מדריכים, או בעיות הלכתיות אחרות לטעמם. האם סירוב להתגייס לצה"ל מפני שהוא משלב נשים ביחידות הוא לגיטימי, וסירוב לשרת במילואים על רקע מהפכה משפטית שמרבית המומחים בעולם סבורים שמחרבת את הפרדת הרשויות במדינה – לא?
ועוד לא דיברנו על הקריאות הנרחבות לסרבנות במסגרת הנסיגה הישראלית מעזה והריסת גוש קטיף. הרי אז לא פחות מאשר הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל לשעבר וראש ישיבת מרכז הרב, קרא לסרב פקודה, ועוד שלל רבנים אחרים, במטרה ברורה לא לאפשר לקיים את החלטת הממשלה. גם היום יש רבנים שקוראים לסרב לפנות מאחזים, ומן הסתם עוד יוצדקו קריאות לסרבנות אם אי פעם ירצו לפנות התנחלויות. איך אפשר לתמוך באלה ולא באלה?
—
אני לא מקל ראש במהלך הזה. אני חושב שהוא קשה, שהוא חמור, ושאסור לנקוט בצעד הזה בקלות ראש. צריך גם לומר בכנות, המעשה הזה לא רק "מדבר" אל הממשלה, אלא גם לוחץ עליה בפועל, בצמצום סדר הכוחות הצבאי. כלומר יש כאן לחץ שהוא מעבר לזעקה. מנגד יש לומר שגם מעשי הממשלה היו עלולים לפגוע אישית בכל חייל וחייל, בהסרת ההגנה עליהם מפני בתי דין בינלאומיים. ושוב, יש להדגיש שרוב הסרבנים כלל לא עברו על החוק, אלא הפסיקו פעולה התנדבותית.
לסיכום, אני חושב שבנסיבות הנוכחיות הצעד הזה מוצדק. הוא מוצדק לא מכיוון שלאנשים מסויימים היה כאב בטן על חוק מסויים, ולא בגלל שמשהו פגע בהם אישית. הוא מוצדק מפני שעמדנו בפני מהלך ש-90% מהמומחים העולמיים למשפט חוקתי ומדעי המדינה סברו שירסק את הפרדת הרשויות בישראל ויפגע אנושות בדמוקרטיה הישראלית, ושגם ידידותינו הטובות בעולם, ארה"ב ומדינות אירופה (למעט הונגריה ופולין כמובן) התריעו שהוא יהפוך את ישראל למדינה שלא חולקת איתם את הערכים המשותפים שעליהם מתבססת מערכת היחסים בינינו.
כפי שאני מנסה להראות בסרטונים שלי על הליברליזם (ראשון, שני, בקרוב השלישי ואז אעלה את כולם לכאן), שלטון במדינה ליברלית שואב את הלגיטימציה שלו מההגנה שהוא מעניק לזכויות האזרח והאדם. שלטון שמבקש להחליש את ההגנה שלו על זכויות אלה, מחליש את הלגיטימציה שלו עצמו.
הניסיון לרסק את הפרדת הרשויות בישראל ולפגוע בהגנה על זכויותיהם של אזרחיה היא סיבה ראויה מאין כמוה להתנגדות אזרחית בלתי-אלימה, ואם ניסיון כזה יחזור על עצמו, התנגדות כזאת תהיה מן ההכרח. ואנחנו נתנגד.
לולאת האל 
שלוש הערות מימין, במחילה:
א. נבצר מבינתי להבין איך מינוי שופטים ע"י נבחרי ציבור, כפי שקיים כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות, פוגע בהפרדת הרשויות.
ב. למרות הקריאות הנרחבות לסרבנות בגירוש מגוש קטיף, בפועל כמעט ולא הייתה תופעה כזו, ודאי לא בשדרות הקצונה והפיקוד.
ג. אני מסכים איתך לגמרי שיש ערכים שהם מעל החוק וראוי בגינם להתנגד בצורה לא אלימה, תוך נכונות לשאת במחיר. הבעיה היא שהפעם "לכם" הרבה יותר קל להתנגד ולעבור על החוק, כי אין לזה שום מחיר, ולכן התחושה בימין (שאתה לא חייב להסכים איתה) היא שהרפורמה תחזק את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם מכיוון שהיא תביא לגיוון (איזו מילה נהדרת) במוקדי הכוח.
אהבתיאהבתי
ראשית, ההפיכה אינה מורכבת רק ממינוי שופטים על ידי נבחרי ציבור, יש מכלול חוקים שמחלישים את בג"ץ ביחס לממשלה, ומחזקים את השליט (נבצרות, תרומות, החלשת היועצים המשפטיים ועוד).
שנית, במדינות אחרות יש בלמים נוספים על הכוח של הממשלה מלבד בג"ץ (חוקה, סנאט, בית עליון, בית תחתון, ועוד). בישראל המגבלה היחידה – היא בג"ץ, מה שהופך אותנו מלכתחילה לדמוקרטיה די חלשה ביחס לשאר המדינות הדמוקרטיות.
ה"רפורמה" תחליש מאוד את הבלם היחיד שיש לנו, כך שהוא לא יהיה מאוד אפקטיבי בהגבלת כוחה של הממשלה, ולכן אם היא תעבור – מדובר בהפיכה משטרית ומעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה.
אהבתיLiked by 1 person
קחי בחשבון שרוב העם סבור שכרגע הוא חי בדיקטטורה שנעשתה על ידי הפיכה משטרית. אז תגידי לרוב כמה שאת רוצה את המילה הפיכה, אך הרוב חושב ככה על המיעוט שאיים על הרוב עם מטוסים, אך כעת הוסיף לא רק הפיכה משטרית, אלא הפיכה צבאית. חג שמח.
אהבתיאהבתי
קח בחשבון שהעם מאמין ברובו בדיפ סטייט ושאר הבלים. אז מאמינים סו וואט
אהבתיאהבתי
א. מרבית הציבור מתנגד הפיכה
ב. זה שהסיתו את ה"עם" במשך שנים כנגד הרשות השופטת לא הופך את השקרים הללו לאמת.
ג. פחדן נאשם בפלילים לא מוביל שינוי במערכת המשפט.
ד. ישראל לא תתקיים ללא שיוויון זכויות לכל מי שגר בגבולותיה ולכן הימין הקיצוני רוצה לבטל את הדמוקרטיה.
אהבתיאהבתי
ישראל,
"מינוי שופטים ע"י נבחרי ציבור, כפי שקיים כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות" — מעניין, מה המקורות שלך? אני מכיר מחקר מקיף שבדק 42 מדינות דמוקרטיות (מדינות ה-oecd ועוד כמה דמוקרטיות בולטות בעולם) ומצא שב-15 מתוכם השופטים ממונים רק מתוך מועמדים שהומלצו על ידי גורמי מקצוע (למשל, נשיא ביהמ"ש העליון, או ועדות עם רכיב מקצועי מכריע). ב-26 מדינות אחרות נבחרי הציבור ממנים שופטים, אך המינויים חייבים להתקבל ברוב פרלמנטרי מכריע, או בשיתוף של לפחות שתי רשויות נפרדות. ורק במדינה אחת שנבדקה השופטים ממונים על ידי הקואליציה — פולין. זאת ועוד, מלבד פולין, המגמה בשנים האחרונות במדינות שנבדקו היא להקטין את מעורבות נבחרי הציבור, ולהגדיל את השפעת גורמי המקצוע על הבחירה.
קישור למחקר: https://www.idi.org.il/articles/48482. אם אתה מוצא שהוא לא מדויק, ותוכל להפנות אותי למקורות שתומכים בטענה שנבחרי ציבור ממנים את השופטים בכמעט כל המדינות הדמוקרטיות, אשמח מאוד להחכים.
בעיניי יש הרבה גם ללמוד מהדוגמה המוכרת ביותר בישראל לבחירת שופטים על ידי נבחרי ציבור: ארה"ב. יש הבדלים יסודיים בין השיטה האמריקאית לזו המוצעת כאן (בין היתר, בארה"ב שופטי ביהמ"ש העליון הפדרלי ממונים על ידי הנשיא והסנאט — שתי רשויות נפרדות שלרוב לא נשלטות על ידי אותו מחנה פוליטי, וצריך לזכור גם שלארה"ב שלטון פדרלי, ולמדינות השונות שופטים עליונים של עצמן שנבחרים בדרכים מגוונות). אבל אני חושב שמעניין להסתכל על מגמת הפוליטיזציה שהייתה שם בשנים האחרונות, והשלכותיה ההרסניות: עד לא מזמן, היה נהוג שגם אם הנשיא והסנאט נשלטים על ידי אותה מפלגה, הנשיא היה מציע שופטים שנבחרו ברוב מכריע בסנאט. השופטים שנבחרו כך נטו להיות יותר "באמצע הדרך", עם יותר נכונות לחפש פשרות בין אידאולוגיות מתחרות. נוהג זה השתנה בשנים האחרונות, כאשר מונו כמה וכמה שופטים בידי רוב מינימלי בסנאט, וכיום הקיטוב עלה, אמון הציבור בבית המשפט ירד, ובין היתר בגלל זה והמערכת הפוליטית שם הגיעה למצב שהיא בקושי מתפקדת.
אהבתיLiked by 1 person
בעיני מוזר ותמוה, שבעקבות אירוע גוש קטיף מי שחוטף את האש של הימין זה בית המשפט, 'שלא מנע מהממשלה לבצע את החלטתה'. אחד המצביעים על ההתנתקות היה בניימין נתניהו! השכל הישר אומר: קודם כל להעניש את עושה המעשה, ואז לחזק את עצמאותו וכוחו של מי שאמור למנוע את המעשה. ההערה השלישית מבקשת לעשות את הדבר ההפוך: לחזק את נתניהו שהיה שותף לביצוע המעשה שאתה מתנגד לו, ולהחליש את מי שאמור להגן עליך מפני אותו מעשה! לטעון ש'הרפורמה תביא לגיוון במוקדי הכוח' זאת פשוט טענה מופרכת מיניה וביה, כיוון שהיא להיפך, תחזק מוקד כוח שגם כיום הוא המרכזי (הממשלה), ותחליש את האחרים.
אהבתיאהבתי
ישראל הנבצר מבינתו,
ראשית שאל עצמך אם יש הפרדה ההפרדה אם רשות אחת בוחרת את כולן! אם הרוב בכנסת בוחר שופטים לפי ה'צבע' שלו' זה מפחית אם לא מחסל את הסיכוי שהשופטים יהיו עצמאיים ויעיזו לפקח באמת על השימוש בכוח החוקים ככלי להשתלטות בוחרים על המדינה ומשאביה למען מפלגת השלטון. אולי אפילו יצדיקו ביטול הבחירות בתירוץ של מי שבחר אותם ימציא, על זה נאמר כוח מוחלט משחית באופן מוחלט
אהבתיאהבתי
כיצד ייתכן שבני אדם רבים כל כך סובלים לעיתים תכופות רודַן, שאין לו כוח אחר מאשר זה שהם עצמם העניקו לו, ואשר אין ביכולתו להזיק להם יותר מאשר הם מוכנים לשׂאת, ואשר אינו יכול היה להרע להם כלל אלמלי היה להם נוח יותר לסבול ממנו מאשר להתנגד לו?"
אוטיין דה לה בואסי״
מתוך ספרו על ההשתעבדות מרצון.
ממליץ👍
אהבתיאהבתי
"תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים". (עירובין יג ב)
"התנגדות אזרחית בלתי אלימה" נשמע מאד COOL, להלן רשימה של התנגדויות בלתי אלימות שסופם להמית אזרחים רבים, וכל זאת – בצורה פאסיבית בלתי אלימה נקייה וחגיגית קמעה למשל:
רופאים "לא אלימים" שמחליטים לא להתייצב לעבודתם – לא אלים אך קטלני יותר מבזיזת חנויות.
פקחי טיסה שעוזבים את מגדל הפיקוח – קיימו את "שב ואל תעשה" אך זהו מעשה בריוני יותר משרפת פחי זבל.
טייסים קרב שמחליטים לסרב להגיע למילואים/סדיר/התנדבות הרבה יותר חמור מאלימות פיזית בהפגנות "לא אלימות"
אני בטוח שאם היית חופר קצת יותר, בצורה אוביקטייבת, היית מוצא הגדרות טובות יותר ל"התנגדות אזרחית בלתי אלימה" הלוקחת בחשבון, את המעשים, את הרקע, ואת התוצאות.
חג פסח כשר ושמח
אהבתיאהבתי
הערה אחת: את כל הדיון הזה אתה מנהל מול מערכת הערכים של עצמך. אבל כמו בזוגיות, יש פה צד שני. 64 מנדטים שמפרשים את המציאות אחרת ממך ורוצים לגיטימיות לנהל מדיניות ימין. והם מלאים בכל יחידות השדה, סדיר ומילואים, ומתחזקים את מערך הטיס מהקרקע ועוד הרבה. כל שבירת כלים תחזור חזרה אליך בדיוק. אז הבחירה שלך רציונאלית רק אם אתה שלם בלשרוף את המדינה. אבל אם אתה רוצה שבסוף תישאר כאן מדינה כדאי שתיקח בחשבון את מערכת הערכים והקול של 64 מנדטים שכנגד, ושהוא לא בדיוק אוהב שמכניעים אותו בעזרת הצבא.
אהבתיאהבתי
לכל מי שכתב כאן שסירוב לשרת הוא בלתי לגיטימי: האם כולכם בעד ביטול הפטור מגיוס לחרדים? ולנשים הציוניות-דתיות?
אהבתיאהבתי
תודה תומר.
אשמח לשאול, הרי הסרבנות כאן איננה על משהו שקרה בפועל. הנרי דיויד ת'ורו מוחה על מדיניות בפועל של ממשלת ארהב, וכך גם רוזה פארקס. סרבני פקודה בהתנתקות סירבו למדיניות אותה היו צריכים לקיים בפועל, וכך גם חיילים שמסרבים לשרת בשטחים מטעמי מצפון.
אנו בהשהייה של הרפורמה עוד לפני שהקריאה השנייה עברה כסדרה. לא דומה מחאת אי ציות אזרחי על חוק או מדיניות שנתפסת בעיניו כעוולה מוסרית, לאי ציות אזרחי על חשש תיאורטי מהאופן בו תשתמש ממשלה כזו או אחרת בחוק כדי ליצור עוולות. אני חושב שזו הבחנה חשובה, מפני שחזוני (שמביא את הדוגמה המקראית המופלאה של מיילדות מצרים), רולס ושאר הוגי המופת שהזכרת כאן עסקו במה שיעשה אדם כאשר הוא רואה עוולה למול עיניו. אנו לא שם עדיין, וגם אם החשש התיאורטי הוא ממשי, אני חש שהלגיטיציה הציבורית לכלי הזה איננה במקומה.
אהבתיאהבתי