מגילת סתרים: חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב, מאת צבי מרק, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, 253 עמודים.

גם אם לא נזכה לראות את משיח צדקנו עוד בימינו, לפחות בדבר אחד התקופה הנוכחית עומדת ומקיימת הבטחות נושנות של נבואות אסכטולוגיות: בעת הזו סוף סוף נגלים כל הסודות. אין קושי להבחין בכך ש"סודות הקבלה" לא נאמנים כיום לשמם, ולא קשה למצוא מנות מ"מעשה מרכבה", שבעבר הוגבל לימודו ליחידים המבינים מדעתם, פרוסות לפני כל, מעורטלות, באינטרנט. "היום אין סודות" – כך אכן הסביר חסיד ברסלב בעל מעמד לד"ר צבי מרק את הסכמתו לשתף איתו פעולה, ולחשוף בפניו את מה שעד היום היה הסוד השמור ביותר של חסידות ברסלב. אותו הסוד, "מגילת סתרים" שנמסרה מפי ר' נחמן שנים ספורות לפני שנפטר, עוסק, בהתאמה, בביאת המשיח: זהו למעשה חזון הגאולה של הצדיק הגדול.

"מגילת סתרים" נשמרה בקנאות במשך מאתיים שנה על ידי החסידים, ועל פי המסורת רק אדם אחד בדור היה ראשי לדעת את תוכנה, כמו גם את המפתח לפירוש הצופן בו היא נכתבה. חישובי קיצין היו תמיד עסק נפיץ, ותחזיות על אשר יתרחש באחרית הימים הם מהחומרים הטעונים ביותר במסורת היהודית. לא קשה להבין על כן מדוע המגילה נשמרה בסוד, דורות על גבי דורות, אפילו מפני רוב חסידי ברסלב עצמם. אבל דווקא ההיגיון המשיחי הוא גם זה המאפשר, אם לא ממש מחייב, את פרסומה במועד הנכון. והמועד הזה הגיע: ד"ר צבי מרק, חוקר חסידות וספרות עברית שמרצה באוניברסיטת בר-אילן וחבר כחוקר במכון שלום הרטמן, פירסם ופירש אותה בספרו החדש.

ר' נחמן מברסלב, מדמויות העמוקות ורבות הפנים של המסורת היהודית ואחד הוירטואוזים הגדולים ביותר של פרשנותה, נולד בשנת תקל"ב (1772) כנין של הבעל שם טוב הגדול, מייסד תנועת החסידות. כבר מתחילת דרכו, וכפי הנראה, כך טוען מרק, בעקבות התנסויות מיסטיות בעלות עוצמה מכוננת, הוא היה מודע לייחודו, וכאשר אסף סביבו חסידים הכריז בפניהם לא פעם שהוא "פלא גדול" וש"חידוש כמוני עדין לא היה בעולם". בעיני רוחו היה לא רק צדיק הדור, אלא צדיק כל הדורות כולם, שביכולתו לתקן תיקונים שלא תוקנו מעולם ולפרוץ דרכים חדשות לתשובה. למעשה, ר' נחמן אף ניבא שלעתיד לבוא יהיה כל העולם כולו חסידי ברסלב.

ליומרתו האוניברסליסטית, שבאה לידי ביטוי גם בחזונו המשיחי, היה חלק מרכזי באיבה שהוא עורר עליו לא רק מ'משכילים' ו'מתנגדים', אלא גם, ואפילו בעיקר, מצדיקים חסידיים בסביבתו. ברור לחלוטין שקשה מאוד לקבל חסידות שכנה, אשר צדיקהּ מכריז שבבוא היום יעברו אל שורותיה חסידי שכנו. מסיבות אלו ואחרות היתה, אם כן, חסידות ברסלב נרדפת ומנודה מתחילת דרכה, ומספר חסידיה תמיד היה מצומצם. זו עוד סיבה שבגינה ראו לנכון בעלי הסמכות בחסידות לשמור את המגילה, ותורות אחרות, כסוד: אין טעם לפרסם ברבים דבר שיעורר לכל היותר לעג ובוז.

אלא שבעשורים האחרונים התרחש תהליך חסר תקדים: חסידות ברסלב התחילה לצמוח ולפרוח. לפתע פתאום החסידים הולכים ומתרבים, מעגליהם מתרחבים, והחסידות עצמה מתחדשת ומתגוונת: חוזרים בתשובה מצטרפים לשורותיה, זרמים נבדלים נוצרים בקרבה, ואלו מצידם מתהדרים ברבנים משלהם, מנהגים שונים (המפורסם שבאלו הוא המזמור על "נ נח נחמ וגו'" של פלג הננחים) ואפילו הוצאות ספרים פרטיות. גם היחס אל החסידות על ידי מי שמחוץ לה השתנה מאוד: ר' נחמן עצמו, האיש ויצירתו, זוכים לעניין רב, והעוינות כלפיי החסידות פינתה את מקומה לחיבה, ואפילו כבוד על ידי ציבורים מסויימים – דוגמא נאה לכך הם הביקורים בקברו של הרב באומן בראש השנה, בהם שותפים רבים שאינם חסידי ברסלב כלל, או אף שאינם שומרי מצוות.

ההתפתחויות הללו שינו מבחינה עקרונית את היחס של חסידי ברסלב אל החומר האזוטרי שלהם. אלו מרגישים שתורות שלפנים הוסתרו מתוך, ניתן לומר, חוסר עניין לציבור, תוכלנה כעת להתקבל ביתר קלות ואף אהדה. לדברי מרק, האווירה הזו היא שהקלה עליו את ההשגה והחשיפה של 'מגילת סתרים', אותה קיבל מחסידי ברסלב עצמם, ושאותה הוא פורש לפנינו בספרו ומבאר את הכתוב בה.

הטקסט למעשה מורכב משתי שיחות נפרדות שנשא רבי נחמן באזני חסידיו הקרובים. אלו שמעו את הדברים המרעישים ומיהרו להעתיקם אל הכתוב, אבל גם להצפינם על ידי שימוש בראשי תיבות ונוטריקונים. מרק שקד על פענוח הצופן, ובמלאכת נמלים של בילוש והצלבת מידע עלה תחת ידו להציג בפני הקורא כמעט את כל הכתוב במגילה, תוך ביאור מעמיק, חוזר ונשנה של רעיונותיה המרכזיים, משמעותם והקונטקסט מתוכם הם נאמרו.

ומתוך הצופן עולה ומתבררת תמונה שאכן ראויה לימות המשיח: כל עמי העולם כולם מתקבצים ובאים אל ירושלים, מקום מושבו של המשיח, לומדים ממנו תורות סוד, שומעים מפיו ניגונים חדשים ומופלאים, נרפאים ממחלות שונות על ידי רפואתו הנדירה ומתמוגגים בחינו הרב. מכיוון שבמגילה, שכתובה בצורה מאוד מרוכזת, מתגשם למעשה האידיאל הברסלבי, מובן שמה שאנחנו מוצאים בה הוא למעשה תמצית מזוקקת של תורתה של החסידות הזו. לא צריך להפתיע אותנו, על כן, שדמותו של המשיח בנויה למעשה בצלמו של ר' נחמן. מאידך, עובדות אלו מביאות איתן כמה וכמה רעיונות מפתיעים, החורגים מקווי המתאר של רוב החזונות המשיחיים.

ראשית, אולי נתפלא לראות שלשם כינונה השלם של מלכות המשיח אנחנו לא נזקקים למלחמת גוג ומגוג מקדימה. במגילה אין שום קצה רמז לאפוקליפסה שאמורה להקדים את הגאולה, והעולם החדש בפירוש אינו נבנה בה על הריסותיו של הישן. דבר זה מתאפשר משום כוחו המיוחד של המשיח הברסלבי: הוא מסוגל לעורר בלבותיהן של הבריות געגועים וכיסופים אליו ואל מוצא פיו. האנושות למעשה מתאהבת במשיח.

וכאן נמצאת ההפתעה השנייה: הגאולה של המשיח הברסלבי היא אוניברסלית, גלובלית. בית המקדש אינו מוזכר בה כלל (!) ואף ארץ ישראל הפיזית משמשת, כאילו כמובן מאליו, רק כמקום. את מקומם של הסמלים ההיסטוריים, המסורתיים, המיתיים העצומים האלו תופס המשיח עצמו, כצדיק אבסולוטי ואולטימטיבי, בטרנספורמציה אדירה שמרק מכנה אותה "המרה חריפה ומרחיקת לכת של המקום הקדוש באדם הקדוש". לא רק זאת: המשיח עצמו, שכצדיק מגשר את הפער בין חסידיו לאל, מתרכז בתחילת עבודתו אמנם בישראל, אך ככל שיותר ויותר מלכים ועמים נמשכים אליו ואל בשורתו הוא פותח את ידיו לחבוק את כולם. גויים רבים פונים אליו, והם נענים ברצון ובאהבה, ולמעשה ניתן לראות שמשלב מסויים עיקר פעילותו הגואלת היא מול העולם הרחב!

ובפעילותו זו, שכוללת כמובן תפילה ולימוד תורות (למעשה מדובר ב"הקדמות של חכמה", כלומר הרבדים הראשוניים ביותר של התבונה, שייתכן וקודמים אף לשיח המילולי), תופסת המוזיקה מקום מרכזי. המשיח מתואר כבקיא מאוד בתורת המוסיקה, והוא מלחין מנגינות ואפילו ממציא כלי נגינה חדשים. דבר זה, כמו גם תחומי פעילותו האחרים של המשיח, משקפים כאמור בברור את תורותיו של ר' נחמן עצמו, שאת המקום הגבוה ביותר, הדתי ביותר, נתן לא לשכל אלא לרגש, ולאמונה.

המגילה, אם כן, היא אספקלריה המאפשרת הצצה כבר עכשיו אל העתיד לבוא, אל העולם הגאול. המשיח, שיוכתר אז לקיסר, ימלוך בעודו צעיר – למעשה בעודו ילד. את התפקיד הרם ייעד כנראה ר' נחמן לבנו שנולד לו, שלמה אפרים, אבל זה חלה בשחפת, מת, וכפי הנראה גם הדביק את ר' נחמן עצמו ובכך קצב באופן טרגי את ימיו. במקום להוריש לבנו עתיד מזהיר היה זה הבן שרושש את עתידו של האב, אך יחד עם זאת לא הצליח לפגוע ביעודו המשיחי, שכן ר' נחמן, שהשלים עם פטירתו מהעולם, עדיין ראה בתורותיו מעין מבשר רעיוני לבואו של המושיע: כחצי שנה לפני פטירתו הוא ניבא ש"מיין פייערל וואט טלואין בין משיח וועט קומין" (האש שלי תוקד עד ביאת המשיח), כלומר תורתו של ר' נחמן היא היא הגחל הלוחש את סוד המשיח והמשמר את אור הגאולה עד שיפרוץ ויפוץ בבוא העת.

וייתכן, כך מרגישים חסידי ברסלב, שבאה העת: בשנת תקס"ו, מיד אחרי מות בנו וכנראה כשכבר ידע שימיו קצרים, בישר ר' נחמן שהגאולה תעוקב לפחות במאה שנה. מאוחר יותר הוסיף רבי נתן מנמירוב, תלמידו הקרוב ביותר, עוד מאה שנים של ציפייה. חישוב פשוט מראה שתוקף העיקוב פקע בשנת תשס"ו, כלומר בשנה שעברה. מכאן שזוהי עת רצון, שעון החול האסכטולוגי רוקן את עצמו וכל גרגירי החול הפכו לאין. גם זו, כאמור, סיבה לנכונות החסידים לפרסם את סודם, פרסום שבתורו מפיץ כמובן עוד ועוד את תורתו של ר' נחמן. כך, במעגל קסום של היזון חוזר, נמצאת נבואה שכאשר היא מתגשמת היא גם עוזרת בעצם כך להגשים עוד את עצמה, וחשיפת סתרי המגילה תורמת מני ובי לקירוב הגאולה.

[המאמר התפרסם היום במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". והנה ראיון קצר שערכתי עם ד"ר צבי מרק]