קרישנה כתינוק
שלשום הייתי במסיבת יום-הולדת לאל קרישנה. האירוע נערך בקיבוץ עין-שמר, שם חיה קהילה קטנה, כמה עשרות, של חסידי קרישנה. חלקם קשורים לתנועת ISKCON העולמית, הידועה יותר בכינויי "הרה קרישנה", ושבעבר כתבתי מאמר על ההיסטוריה שלה במערב כאחת מתנועות העידן החדש המצליחות ביותר.
התיאולוגיה שלהם מענינת מאוד: קרישנה, אל הינדי מסורתי המופיע כאוואטר (התגלמות אנושית) של האל וִישְנוּ, מתגדל ומתעלה אצל הצ'איטאניה (שם הזרם הדתי שלהם) למימדים חסרי תקדים. הצ'איתניים מסכימים, כמו רוב ההינדים, שכאשר קרישנה מופיע על פני האדמה הוא התגלמות של האל וישנו, שהוא האל האחראי על תחזוק העולם, האמצעי מבין משולש האלים הפופולרי ששני קדקודיו האחרים הם ברהמה (הבורא) ושיווה (המשמיד). אלא שאצל הצ'איטאניה וישנו עצמו הוא האצלה של קרישנה, הפעם כאלוהות טרנסצנדנטית, אך עדיין בעלת מאפיינים אישיים-אנושיים, שנמצאת מעל וישנו (ראו תרשים). מכיוון שהאל, גם בהוויתו הגבוהה ביותר, הוא בעל גוף ודמות הגוף, אפשר ואף רצוי לקשור קשר אישי ואינטימי של אהבה בינינו לבינו, ולמעשה זו, על פי הצ'איטאניה, מטרת החיים.
האהבה בין החסידים, או הדְבֶקִים, של קרישנה לבינו היא מהות הקיום ומטרתו, ולכן, וגם בגלל דמותו הפרסונלית של האל, אין בכלל מה לדבר על מני התאחדות עם אלוהים או (חלילה?) הבנה שאנחנו ממילא תמיד היינו אך ורק הוא. האל איננו האבסולוט חסר המאפיינים. האל הוא קרישנה, עליז ואוהב ומתוק ושובב.
קרישנה כנער, משתובב עם נערותיו
וקרישנה הוא אכן שובב: במיתוסים המספרים עליו הוא עוסק, כילד, בגניבת עוגות ויוגורט וחלוקתם לקופים, במיני משחקים פרחחיים עם ילדים אחרים, וגם, כשהוא מתבגר מעט, בתענוגות אהבהבים עם לא פחות משש-עשרה אלף נערות בוקרים תמות, אותן הוא מפתה לנטוש את בעליהן החוקיים!
יש עליו גם סיפורים אחרים, והוא יודע להיות קשוח כשצריך: הוא יכול להרוג אנשים רעים, שדים אכזריים, וכמובן, ב"בהגווד גיטה" הוא זה שמעודד את ארג'ונה לצאת למלחמה כדי להשיב את ממלכתו הגזולה, תוך כדי שהוא מדריך אותו (את ארג'ונה) ביוגה העליונה של ההגעה לידיעה ואהבה שלמה שלו (של קרישנה).
אפשרותה של אמונה תמימה בימינו
אבל הדבר שהכי תפס את תשומת לבי אתמול היתה אווירת התמימות הקדושה ששררה על פני החגיגה כולה. כמאתיים אנשים התכנסו כדי לחגוג את יום הולדתו של קרישנה. אני בטוח שלא כולם, אבל כן בטוח שחלקם מאמינים בלב שלם שמדובר בדמות היסטורית, שנולדה כאמור לפני כחמשת אלפים שנה (5235 על פי החישובים האסטרולוגים שערך כותב הערך בויקיפדיה). הם מאמינים שכילד הוא השתובב בעיירה ורינדאוואן, וכמבוגר הוביל את צבאותיו של ארג'ונה לניצחון, כפי שמסופר במיתוס המהאבארתה. הם מאמינים שהוא שליט העולם הבלעדי, שמטרת החיים היא לאהוב אותו ושהאושר הגדול ביותר הוא להאהב על ידו. האנשים האלה, המקסימים ביותר אגב, הם אנשים מאמינים.
אפשר, אני חושב, להבין די בקלות איך דמות אלוהית שובבה, מתוקה ואוהבת מביסה ומחליפה די בקלות, לפחות בשביל רבים, דמות אלוהית זועפת וקנאית של מעין דיקטטור שמימי שמנחית מטה חוקים תוך איומים על הרעות הצפויות אם הם לא יישמרו, אותה אפשר למצוא בתורת משה. אבל אותי מפליאה עצם האפשרות של אמונה תמימה בימינו.
שימו לב: מדובר כאן לא בקהילה סגורה של חרדים, או באיזו התנחלות פרא אטומה לעולם החיצוני שמפתחת בקרבה חזיונות משיחיים. מדובר על אנשים שחיים בעולם, עובדים לפרנסתם במקצועות ממקצועות שונים, חשופים לכלי התקשורת ולהיגיון הפוסט-מודרני. ועדיין, הם מאוד מאמינים.
אמונה היא דבר מעניין. ברגע שאנחנו מחייבים עצמנו לאמונה מסויימת, חשוב לנו מאוד לשמור עליה בפני עצמנו, ולהוכיח לעצמנו שאין לנו בה שום פקפוק. ברגע שפקפוק כזה עולה (והוא תמיד עולה, שכן המציאות פריכה ושברירית מדי מכדי להתאים עצמה לאמונות קשיחות) אנחנו חייבים או להתעלם ממנו ולעשות עצמנו כאילו הוא מעולם לא עלה (זה הולך אם אנחנו לא מתעקשים להיות כנים עם עצמנו), או לתרץ אותו ולפתור אותו, ואת עצמנו ממנו. הבעיה היא שברגע שפקפוק כזה עלה, העובדה הזאת עצמה היא כבר סיבה לפקפוקים נוספים – שהרי אם האמנו באמונה שלמה, למה בכלל פקפקנו באמונתנו? כעת אנחנו מפקפקים באמונה שלנו (כלומר בתוכנה, למשל בטענה "תהיה תחיית המתים"), ומפקפקים באמונה שלנו באמונה שלנו (כלומר בדבקות שלנו בה, בטענה "אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים"). מכאן קל מאוד להיכנס לסחרור שבסופו נתרסק לתוך החול ללא כל אמונה. לכן בימינו, כשהאינטרוספקציה היא דרך חיים (אם לא ממש אובססיה), מאמינים אמיתיים הם מחזה נדיר.
על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו מדברים על אמונה באלוהות מוגדרת. רבים היום מוכנים להצהיר בכל פה שהם מאמינים ב"כוח" כלשהו, ב"מקור אחד" או ב"אנרגיה" שממנה הכל מגיע ושהיא זו שמניעה את הכל. אבל לתפיסת העולם המודרנית יש בעיה עם אל שיש לו אישיות – בטח כזה שיש לו צורה. זה נראה לנו קצת משפיל בשביל אלוהים שיהיו לו קווי מתאר או אופי (וכמובן: הגיוני גם להאמין באחדות המוחלטת של הקיום, ולא הגיוני להאמין שיש לאחדות המוחלטת רצונות או מאפיינים כלשהם). אבל למעשה, אם אנחנו באמת רוצים להימנע מלאפיין את אלוהים, הרי שלא יעזור גם אם נאמר שהוא "אנרגיה". נהיינו חסידים כל כך נלהבים של המדע עד ששימוש בז'רגון פסאודו-מדעי ("כוח-על", "עיקרון-בסיסי") נראה לנו נאות יותר כשם לאלוהים מאשר "בורא עולם" או "היושב במרומים". אבל ככל שמדובר באלוהים אלו ואלו דברי מושגים מתים. והנה באים אנשים שלא זקוקים למכבסת המילים התיאולוגית הזאת ומצהירים בגלוי: אנחנו יודעים מי הוא אלוהים: קוראים לו קרישנה, הוא נראה כמו אדם, רק שהוא כחול ויפיפה ומדבר סנסקריט שוטפת.
הרה קרישנה
במסיבה שרנו שירי דת, ראינו הצגה הממחיזה קטעים מימי ילדותו של קרישנה, שמענו הרצאה פילוסופית-תיאולוגית, נהננו מריקוד של ילדות בתלבושות הודיות לכבוד האל, וכמובן: סעדנו כיד המלך (או האל) ממאה וחמישים (!) מני מזונות שונים, שהועלו כמובן כמנחה לקרישנה לפני הארוחה. בקיצור: הודו של צאיטאניה שהועברה קופלט לישראל 2007. אישית היתי מוקסם רוב הערב מהאווירה הטובה ומלאת האהבה, ולא פחות מהאנשים, שגם הם עשו רושם של בני אדם טובים ומלאים אהבה. נהנתי מהמוסיקה וההצגות מאוד, אם כי איתי אין לדעת: ברגע שמדברים על אלוהים אני נוטה להתפעם מכל דבר.
שירת בהג'נים (שירי דבקות)
שגריר הודו שהוזמן לא הגיע, אבל מי שהגיע התענג. יומולדת שמח.
לולאת האל 
ושנית – תומר, הגיע הזמן, לדעתי, להפסיק עם החלוקה הדידקטית של שלושת האלוהויות. זה נוח מאוד לחשוב על משמיד-משמר-בורא, אבל בסופו של דבר זה הרי לא כך בצורה מובהקת ולהודים זה לא ממש משנה. נדמה לי שהמחשבה המערבית שלנו היא שדוחקת בנו להציב גבולות ברורים, בזמן שבכתובים וגם המחשבה ההודית מה שמקסים הוא דווקא נזילותם של הגבולות הללו.
שיווה הוא לפעמים כזה לפעמים אחר. כאדם, וכבהקטה, הדבר האחרון שניתן לקבוע על אודותיו הם גבולות ברורים.
קרישנה, יותר מכולם, מסמן את היעדר הגבולות האנושיים. הם לא חלים עליו בשום קנה מידה.
שלא לדבר על פנים אחרים, שמתגלים בביוגרפיות של האלים הללו. גם וישנו יודע להרוס יפה מאוד. גם שיווה יודע לשמר. היחידים ש"אינם יודעים" בסיפור הזה הם אנחנו.
אהבתיאהבתי
אבל אם המיינד שלי לא יחלק דברים לקטגוריות ויציב גבולות ברורים הוא עלול לשקוע בשקט מבורך ממנו קצרה הדרך להארה מלאה. אני בטוח שאת לא רוצה את זה על המצפון שלך.
אהבתיאהבתי
שימו לב: מדובר כאן לא בקהילה סגורה של חרדים, או באיזו התנחלות פרא אטומה לעולם החיצוני שמפחת בקרבה חזיונות משיחיים. מדובר על אנשים שחיים בעולם, עובדים לפרנסתם במקצועות ממקצועות שונים, חשופים לכלי התקשורת ולהיגיון הפוסט-מודרני. ועדיין, הם מאוד מאמינים.
F U
אהבתיאהבתי
צודק. כידוע אני מאוהדי הסמסרה החמים ביותר.
כוונתי הייתה – כדי להבין את הודו (וודאי תרבויות זרות אחרות, אבל אין לי מושג) עלינו לזנוח מאחור כמה הרגלים מחשבתיים. ביניהם החלוקה המוגדרת לקטגוריות ולגבולות. פשוט כי מושג הגבול משתנה באופן מהותי בחשיבה ההודית.
גבולות בין אלים הם אולי צורך מערבי, אבל ההודי המשכיל וגם זה שברחוב לא ממש יבינו על מה אתה מדבר אם תראה להם את הסכימה שציירת.
ולמה זה חשוב? כי ברגע שזונחים את הגבולות הללו מבינים שלפנינו אלוהות מסוג שונה – גמישה מאוד, לא מוחלטת גם לא בפני עצמה, לא מתחייבת על כלום, לא בהכרח מסוגלת לכל דבר.
אלוהות שיש לה קשר מורכב ותלותי עם האדם.
הגבולות מטעים אותנו לחשוב על אלוהות שמזכירה קצת את זו היהודית, הבלתי-תלויה, רק שבמקום שכל התכונות הללו יתגלמו באל אחד הן מפוצלות לאלים שונים.
זה, כמובן, לא המצב.
אהבתיאהבתי
חוץ מזה שביהדות האלוהות אינה תלויה באדם.
ממש לא. אלוהים תלוי בנו לתיקון העולם, וזה יכול לבוא בתור "העלאת ניצוצות" או מני זיווגי ספירות במסורת הקבלית, או סתם להיות טובים ולעשות צדקה כדי שהמשיח יחיש את בואו. זה עיקרון די מרכזי במסורת: אלוהים לא יכול בלעדינו.
רגע, ויש לי עוד משהו:
תראי, נכון שהגבולות הרבה יותר גמישים ונזילים אצל ההודים, יבורכו ויזכו לאושר. אבל גם לא כדאי ללכת לקיצוניות השניה ולומר: אין גבולות והכל מרק אחד גדול. ברור שלא, לא? אז נכון שהסכמה (שאני אישית מאוד גאה בה, וכמובן לא המצאתי אותה בעצמי) היא קצת "מערבית" מדי, אבל עדיין, היא משקפת מבנה מסויים בתיאולוגיה של הצ'איטאניה, גם אם הקרום החיצוני שלו דק וגמיש יותר ממה שנתתי להבין.
אהבתיאהבתי
מאמר מעניין ודיון מרתק בין אנשים חכמים עלי אדמות,המתווכים מבחינתי ביני לבין הבנת הרוח הדתית באשר היא. תודה תומר ותודה מיה רגע לפני הנסיעה ושנה טובה לשניכם
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=661#post661
אהבתיאהבתי
אז אם הבנתי, תומר, ביהדות האורתודוקסית הקלאסית, האם אני חייב להאמין באופן אבסולוטי באל בכדי להקרא יהודי מאמין? ז"א מבחינת האמונה זה הכל שחור או לבן?
אהבתיאהבתי
ממש לא. מאיפה הבנת את זה?
היהדות באופן עקרוני לא שמה דגש על אמונה, אלא על מעשים. מבחינת היהדות האורתודוקסית אתה צריך לשמור תרי"ג מצוות. כל השאר יבוא, אם בכלל, מאוחר יותר.
אהבתיאהבתי
אז מה שאני מנסה להבין ומתנצל מראש אם חורג מנושא מאמרך (המעניין) המקורי, – באופן כללי אם אני לא מקיים את כל תרי"ג המצוות אז האמונה שלי למעשה לא ממש "שווה" ?
אהבתיאהבתי
מבחינת האורתודוקסיה. תאמין עד מחר – אם אתה לא עושה את מה שאלוהים ציווה, אתה לא מקיים את הברית בינך לבינו.
הנצרות היא שהדגישה את האמונה, ובתוך כך את האמונה *הנכונה* (היא האורתודוקסיה, ביוונית: "מחשבה נכונה"). כלומר רק אם תאמין בישו, שהוא גם אדם וגם אלוהים, נולד אבל לא נוצר, אחד מתוך השילוש שהם שלושה שהוא אחד, וכו' וכו' כו' נוסחאות תיאולוגיות, אתה נושע ומגיע אחרי מותך לגן עדן. ביהדות עד למאה ה- 12 (הרמב"ם) בכלל לא דיברו ברצינות על מה צריך או לא צריך להאמין. רק על מה צריך או לא צריך לעשות ולקיים.
הרמב"ם, שהיה פילוסוף (כן?), מצא לנכון להגדיר 13 "עיקרי אמונה" שכל יהודי חייב להאמין בהם. ולמה? כי אצלו מה שהאדם חשב (או בכלל, המצב ההכרתי שלו) היה משמעותי יותר ממה שהוא עשה.
אבל גם היום, 800 שנה אחריו, עדיין מה שאתה עושה חשוב הרבה יותר ממה שאתה מאמין בו ביהדות.
אהבתיאהבתי
תוכנית לימודים לחילוניים ודתיים באוניברסיטת תל אביב.
אהבתיאהבתי
http://www.notes.co.il/yair/
אהבתיאהבתי
שנייה לפני השדה תעופה, אני רק רוצה לומר: לא ולא!
כמובן שלא הכל הוא מרק גדול, וזה שאין במחשבה ההודית את הגבולות שלנו לא אומר שאין גבולות בכלל.
פשוט יש גבולות אחרים.
ולדעתי לא כאלו שאפשר לצייר בסכימות.
ועוד לדעתי: אלו גבולות שהאדם קצת מתקשה לדעת, מתוקף מבנה ההכרה שלו והרצונות שלו. אבל יש מי שיודע את הגבולות הללו לאשורם: למשל המשוררים. כמה מהאמנים וחלק מהקדושים.
ופה ושם יש גם אנשים בינינו שיודעים, אבל בדרך כלל קוראים להם משוגעים.
להתראות ונשיקות לכולם
אהבתיאהבתי
: )
אהבתיאהבתי
אז להעמיד את הדברים על דיוקם – ראדהא אינה אשתו של קרישנה אלא אהובתו. אאלט שניהם נשואים לאחרים מה שלא מונע מהם להיות הסמל ההודי המוכר ביותר לאהבה וזוגיות! לדעתי זה מאוד מעניין…
אהבתיאהבתי
ולכן האורתודוקסיה יוונית משמעה הדרך הישרה,ולא המחשבה הנכונה. כמו האורתודנט "השן הישרה" . תודה רבה על הבלוג הנהדר! אני קורא קבוע ואשתדל לתת יותר במחמאות מעכשיו כדי לא להצטייר כפילולוג פדנטי
:)
חגי
אהבתיאהבתי
"אורתו" היא אולי "ישר",
אבל "דוקסה" היא "דרך"?
שים לב לערך של דוקסה בויקיפדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Doxa
ושים לב למילים הנרדפות ביוונית ולטינית שמציע המילון הזה:
http://www.perseus.tufts.edu/cgi-bin/ptext?doc=Perseus%3Atext%3A1999.04.0057%3Aentry%3D%2328003
גם אני פעם חשבתי "דרך", אבל "דוקסה" היא כנראה יותר "דעה" או "מחשבה".
אם כי יוונית עתיקה אני לא יודע…
בכל אופן אני שמח שאתה קורא ונהנה. תודה!
אהבתיאהבתי
זה לא ממש נכון.
נכון, יש תרי"ג מצוות, מתוכם יש מצוות עשה ומצוות "אל תעשה", אבל בסופו של דבר הדבר הראשון שנחשב הן מצוות בן-אדם לחברו, הרבה הרבה לפני מצוות בן-אדם למקום.
אתה מאמין במשהו רק אחרי שאתה מכיר במשהו. אם אינך מכיר בקיומו של אלוהים, כיצד הינך יכול להאמין בו?
תומר, אתה ממש טועה באבחון שמבחינת האורתודוכסים, "אם אתה לא עושה מה שאלוהים ציווה, אתה לא מקיים את הברית". זה ממש ממש לא נכון. מדובר על לעשות מה שאתה יכול לעשות. יש מצוות שלא כל אחד יכול לעשות (כמו לדוגמא בנושאי חקלאות), אז מה? לדעתך הוא כבר לא נחשב מאמין יותר?
הרבי מילובביץ' בזמנו הרצה על כך שכל יהודי, מה שהוא עושה מבחינת מצוות זו ברכה. אין כיום בישראל נביאים ואין מי שיפרש את התורה, במיוחד לאחר שעברנו את השואה, עם ישראל נחשב כ"זכאין", וכל מצוות שכל אחד מקיים היא זכות. לבוא ולאמר למישהו שבגלל שהוא לא מקיים כל נקודה וכל פסיק אז הוא לא מקיים את הברית זו טעות רצינית תומר.
אגב, לפי הנצרות, ישו הוא ה"בן" ולא האלוהים עצמו (מהשילוש: האב, הבן ורוח הקודש). לפי דעתי הברית החדשה היא בדיחה אחת גדולה, אבל זה כבר נושא אחר לחלוטין.
תודה,
חץ
אהבתיאהבתי
האמת? אחרי שהגבתי בדקתי בויקיפדיה ומצאתי גם אני שעפ"ר התרגום לדוקסה הוא מחשבה,לצערי גם אני לא יודע יוונית עתיקה ושמרתי את המידע הזה בראש מהרצאה ששמעתי מפי מרצה שאני מאוד מוקיר. הבה נמשיך לצעוד בדרך ולחשוב על הדעות, גם בישר וגם באלכסון. בברכה – חגי
אהבתיאהבתי
חגי, הדוגמא הנהדרת ביותר לאורתו היא אורתופד, שמשמעו – מישר ילדים! כן, ממש כך. פד – ילד, כמו פדופיל, לא עלינו.
תומר יקר, אני לא יודע מהיכן אתה שואב נחרצות שכזו, אבל האמונה היא יסוד עצום בתוך היהדות, בתורה, בנביאים ובכתובים. הרי אברהם האמין – ויחשבה לו צדקה.
והנביאים זועקים שעות- לא מעניין אותי מה אתם עושים, רק תקשיבו. "שמוע מזבח טוב ולהקשיב מחלב אילים", "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", כלומר אני שונא את מה שאתם עושים, אם אתם לא מקשיבים, ועוד מליון דוגמאות. בכתובים – כל מצוותיך אמונה, (תהלים קי"ט), וזה הרי ברור שהכותב מכוון לכך שכל המצוות עניינן אמונה. הן לא עומדות בפני עצמן.
לחץ – התחרטתי. מה שתגיד.
אהבתיאהבתי
אני חולק עליכם.
ראשית, דיברתי על המצב היסודי של היהדות ביחס לאמונה, ולא על המצב היום. אבל גם מבחינת המצב היום, חץ: אני לא יודע איזה סוג של אורתודוקסים אתה מכיר, אבל הסוג שאני מכיר חושבים שללא קיום מצוות אדם אינו מקיים את הברית הכתובה בתורה בינו לבין הקב"ה.
ואפרופו ליובאוויטש, הנה דוגמא טובה לבכירות המעשים על האמונה ביהדות: החבר'ה האלה (חלקם) מאמינים באמונות שהן לחלוטין מופרחות מבחינת כל יהודי אחר (שהמשיח מת אבל עדיין חי, ושקוראים לו מנחם מנדל שניאורסון, ושהוא יחזור מהמתים ויגאל את כולנו וכו' וכו' וכו') אבל הם עדיין נחשבים יהודים כשרים. אף אחד לא מנדה אותם או מחרים אותם. למה? כי הם מקיימים תרי"ג מצוות. זהו. זה מה שחשוב.
ודבר אחרון חץ: על פי הנצרות (הקתולית) ישו הוא כן אלוהים. השילוש הם "שלושה שהם אחד" וכל אחד מהם נחשב לחלוטין לאלוהים. אגמים של דיו, ושל דם, נשפחו על השאלה הזאת והנוצרים היקרים רבו בינם בין עצמם רבות, אבל כיום זאת הדוגמה הקתולית.
ואגב, לעניות דעתי הברית החדשה, בעיקר האוונגליונים, היא מהטקסטים המרגשים שקיימים באוצר האנושות.
אהבתיאהבתי
13 עיקרים הם ליקוט מתוך כתבי הרמב"ם
הוא היה קצת יותר מתוחכם
ולא כתב בצורה כל כך פשטנית
האורטודוכסיה אינה בנויה על קיום מצוות
היא מערכת חברתית המצהירה על קיום מצוות
אין לחברה האורטודוכסית בעיה עם מי שמקיים או לא מקיים מצוות
זה כמעט לא מעניין אף אחד מה זולתו מקיים
העניין הוא עם הפרהסיה הדתית שצריכה להישמר
כל עוד אתה מתנהג בצורה דתית אתה נחשב חלק מהחברה הדתית
לכן היהדות האורטודוכסית עשירה ומגוונת הרבה יותר מהצהרות רבניה
בנוסף למגיב הבטוה כנגד החברה החרדית
ובשבח היצרנות ההודית תמהני
האם כל ההודים הדתיים הינם עובדים למחייתם וכו' האם יצרנות ועבודה למחיה היא ערך הודי
ובנוסף האשמות חסרות בסיס כנגד החברה החרדית הם מניפולציה היסטורית של זרמים פוליטיים בארץ ולא משקפים את האמת
וממש לסיום
מה מעניין את היהודי את היהדות לקראת ראש השנה עקרונות דתיים ? דוגמות מטפיזיות
או אולי האפשרות הנדירה לתפילה הבוקעת מהלב
בברכת שנה טובה
מתוקה כתפוח בדבש
אהבתיאהבתי
"האורטודוכסיה אינה בנויה על קיום מצוות
היא מערכת חברתית המצהירה על קיום מצוות"
אתה צודק מאוד. זאת התמונה מבחינה סוציולוגית. אני דיברתי כאן על העניין מבחינה תיאולוגית. אבל זה נכון שהיהדות האורתודוקסית תמיד הייתה הרבה יותר מגוונת ממה שהרבנים נוטים להציג, או, לצערנו, גם לקוות.
בקשר להודים, רובם המוחלט עובדים למחיתם. אבל כמובן שיש אצלם גם נזירים, שאו שנתמכים על ידי אגודות מסויימות, או שממש יוצאים ומקבצים נדבות. אבל לא הייתי אומר שיצרנות וכלכלה-עצמית היא ערך עבור ההודים. ודאי לא כפי שהיא מוצגת לפעמים אצל חז"ל או כפי שקיבלה ביטוי עצום בפרוטסטנטיות האירופאית.
בברכת תפילות רבות הבוקעות מהלב,
ושנה טובה,
תומר
אהבתיאהבתי
שלום תומר!!! היה לי ממש כיף לקרוא את מה שכתבת על קרישנה… אני ממש ממש אוהבת אותו, למרות שחלק מהדברים הם לא ממש מדויקים.. מה זה חשוב? הם כמעט… אני חשבתי לתומי שאני ההרה קרינה היחידה פה בארץ, חוץ מעוד קהילה קטנה של רוסים בתל אביב.. ונחמד לדעת שממש ליד המקום שגדלתי, יש קהילה נהדרת כזאת שאני אסע לבקר בקרוב מאוד…! נהדר לחשוב איך קרישנה סולל את דרכינו ואנחנו מקבלים מושג רק בדיעבד כמה הדברים קשורים זה לזה.. כמה הדברים אינם מקרים והינם בעלי משמעות אלוהית נצחית.. אני אשמח כ"כ אם תוכל לתת לי איזשהו קשר איתם.. אתר, אימייל..
(האימייל שלי הוא:goldengirlgauri@gmail.com)
אני יודעת, עין שמר זה קיבוץ, בטח לנסוע ולשאול זה מספיק, אבל אם זה לא.. אז.. בכל אופן.. תודה תודה תודה תודה.!! הריבול!!! באהבה גדולה גורי
אהבתיאהבתי