לצערי הרעיון הזה אינו שלי. קראתי עליו לראשונה מזמן אצל יוסף דן (המשיחיות היהודית המודרנית, משרד הביטחון) שמצטט בכלל את ההסטוריון יעקב כ"ץ, שכינה את חב"ד "המסדר הראשון בתולדות ישראל", כלומר מסדר כמו מסדר הישועים הקתולי, דהיינו ארגון דתי שמורכב מפרטים מובחרים וחדורי נחישות שיוצאים בשליחות רבם (סליחה, אפיפיורם) לעשות נפשות בעולם. חסידות חב"ד, מאז ששיכלל אדמו"רה השביעי והאחרון את מערך ה"שלוחים" שלה, נדמית היום לארגון כזה בדיוק.
נזכרתי באפיון הזה בעקבות הכתבה הגדולה שהתפרסמה בהארץ בסופ"ש האחרון תחת הכותרת המחמיאה "הקונגרס היהודי העולמי: ביקור באימפריית חב"ד". בכתבה מביא יאיר אטינגר מבט מתוך מפגש השלוחים השנתי בברוקלין, מעוז התנועה.
ראשית כדאי לדעת שתופעת השלוחים של חב"ד היא אחת החשובות והמשמעותיות ביהדות של זמננו, ומהתופעות שיקבעו איך תיראה היהדות בעתיד. במקומות מסויימים בעולם (למשל רוסיה) דמותה של היהדות היא דמותו של החב"דניק המקומי, וקהילות שלמות מגדירות את יהדותן בצלמם ובדמותם של השלוחים. מה שהזכיר לי את אפיון השלוחים כמסדר הם כמה ציטוטים שמביא אטינגר מפי שלוחים שונים. הנה למשל, הרב דוד אליעזרי, שנשלח על ידי הרבי מלובביץ' לפרבר בשם יורבה-לינדה, במחוז אורנג', קליפורניה, מסביר את סוד הפופולריות של בתי הכנסת החב"דים בארה"ב:
אנחנו מתייחסים לכל יהודי כיהודי. אנחנו מתייחסים לאנשים כאנשים, מחויבים לקבל כל אחד כמו שהוא. דבר נוסף הוא שבארצות הברית, נהוג לגבות דמי חבר בבית הכנסת. עוד לפני שבאת פעם אחת יכולים לבקש ממך 2,500 דולר. אבל אצלנו השיטה הפוכה. אני מזמין את כולם לשיעורים שלי. אחר כך הם אלה שרוצים לתת את הכסף, בגלל איך שקיבלנו אותם. 90 אחוז ממי שבאים אלינו הם לא אורתודוקסים, ואני מעריך שברחבי ארצות הברית מספרם מגיע למאות אלפים.
או אדם בשם ריצ'רד סינקוף, שהוא "מתכנן ערים, מנהל בכיר בנמל סן פרנסיסקו. בעבר היה בקהילה רפורמית, והיום הוא פעיל מרכזי בקהילת חב"ד במזרח סן פרנסיסקו, שומר שבת, אבל לא בהכרח את יתר המצוות":
שבת אחת, החלטתי לבדוק את חב"ד […] ככל שהגעתי לשם, גיליתי עוד ועוד אנשים כמוני, שהיו שייכים לקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות. זה מאוד מגוון שם, והגיוון דיבר אלי. בהפוך על הפוך, זה יותר מגוון מאשר בקהילות שהכרתי. חב"ד מגיבה על התנאים המקומיים והקהילתיים, יש שם גמישות רבה, ממש הומניסטית, שאומרת שהיהודים בשכונה שלנו הם מי שהם, שאי אפשר ואין טעם לשנות אותם או לשפוט אותם. זה משך אותי. באופן מוזר, גיליתי שהחוויה של חב"ד היא פחות אורתודוקסית מאשר רוב בתי הכנסת האורתודוקסיים שהכרתי.
כלומר חב"ד מקבלים כל דיכפין, no questions asked, ולכן בתי הכנסת שלהם מאכלסים מנעד רחב של יהודים ויהדויות. אבל למה שלא יילך כל יהודי לבית כנסת הדומה לו? הנה הסבר שמובא בכתבה:
פרופ' חיים וקסמן, חוקר הסוציולוגיה של הדת המתמחה ביהודי ארצות הברית ועמית בכיר במכון ון ליר בירושלים אומר כי כוחה של חב"ד בארצות הברית גדל, בין השאר בשל החשיבות הפוחתת של הממסד היהודי בהגדרה העצמית של יהודים. "אנשים כבר לא מחפשים השתייכות לאחד הזרמים, והם מגלים שעם חב"ד זה הכי קל. לא צריכים להתחבר לשום זרם. אפשר לבוא ולקבל מה שרוצים לקבל מהחוויה וזהו. הקהל אוהב שאין חוקים קשוחים. יש כנות בחב"ד, ואנשים מזהים את זה"
אני חושב שיש עוד סיבה לאהדת הקהל את בתי הכנסת של חב"ד: אנשים באים לשם כי הם רוצים. בשונה מבתי כנסת מהזרמים המוכרים, אף אחד לא נמצא שם כי "צריך" או כי "זה מה שעושים". כל מי שבא בא כי זה מעניין אותו, ובוודאי שהחוויה הכללית שמתקבלת היא שונה (ובאופן אירוני היא בוודאי טעונה יותר דתיות מזו שבבתי כנסת אורתודוקסים ישראלים רבים).
אבל אם נתבונן על התופעה – מה נמצא לפנינו? מה שנמצא הוא מערך מסועף של נותני שירותים, מקצוענים של יהדות, שפותחים סניפים ברחבי העולם, ומציעים את מרכולתם. הם אדיבים, מסבירי פנים, סובלניים. הם פורשים לפניך תפריט אחיד הכולל תפילות, מצוות וחגים (וכבר היה מי שאמר שחב"ד הם המקדונלדס של היהדות). אז למה זה דומה למסדר נוצרי?
באחד האשכולות בפורום "עצור כאן חושבים" כתב על כך מישהו שכינה עצמו "רדףהשיג". הוא משווה שם באופן כללי בין המודל החסידי למודל הנוצרי, ומוצא דמיון רב ביותר – ראו שם, הדברים מאירי עיניים. כאן אביא רק את הערתו המבריקה בקשר לחב"ד:
בחב"ד היום בארה"ב, 90% מבאי בתי הכנסת של חב"ד אינם שומרי תורה ומצוות – וזה כבר נהפך למצב יציב – כלומר, אלו אינם אנשים שאוטוטו הופכים לחב"דניקים מן המנין אלא רובם כך ישארו. החסידים פרופר נתפסים יותר ויותר כאנשי דת, כנזירים וכו' – שמשרתים את הקהילה היהודית ומספקים להם שירותי דת – עורכים עבורם תפילות וכו'. הרבה שליחי חב"ד לא ממש דחוף להם להחזירם בתשובה כי הם פוחדים להבריח אותם, לאבד תרומות וכן הלאה. כך שזה ניהיה מצב יציב.
כלומר החסידים משמשים ככמרים: הם העומדים לפני ציבור ההדיוטות ועורכים "טקסים". לרוב זה לא קורה יותר מפעם בשבוע – בכנסיות בימי א', בבתי הכנסת בשבתות. בשאר הזמן בעלי-הבתים חוזרים לבתיהם, לחיים בהם לרוב לדת אין נוכחות ממשית. בשונה מהמבנה הקהילתי הקלאסי של היהדות, בו "תפעול" הדת מבוצע על ידי כולם ואף נצרך שיהיה מבוצע על ידי כולם (חשבו על מצוות המניין, או על כך שאין מקבלים עדים שאינם שומרי מצוות), היהדות שחב"ד מציעה היא יהדות היררכית בה האליטה משחקת את המשחק הדתי ואילו ההמונים בעצם פטורים ממנו, וניזונים מהדתיות של אלה שמעליהם. אלה בתורם ניזונים מרוחו של הרבי, שנמצא אף מעליהם ומקשר בינם לבין האל. כלומר מדובר בעצם במודל הקתולי.
זה כמובן משנה לחלוטין את אופייה של היהדות, אבל זה לאו דווקא רע. למעשה, כפי הנראה אין ברירה אחרת – כאשר 90% מהיהודים במקום מסויים לא מקיימים ולא יקיימו מצוות, אולי האופצייה היחידה שיהיה להם איזשהו קשר לדתם-תרבותם היא על ידי תיווך של מקצועני-דת שכאלה. חב"ד כאן ממלאים ואקום שנפער עבור מרבית היהודים בעולם שאינם מעוניינים או מסוגלים לקיים את ההלכה בצורתה האורתודוקסית. את אותו ואקום הרי ניסתה התנועה הרפורמית למלא, וזאת על ידי שינוי רדיקלי של ההלכה. מעניין לחשוב איזה מודל זוכה באהדתם של ההמונים, ולמה.
(ותהיה צדדית: האם החב"דניקים אכן מעוניינים אך ורק להסביר פנים ליהודי באשר הוא שם? האם אין כוונה בסופו של דבר להחזיר בתשובה, ואף להופכם לחב"דניקים? כוונה כזאת היא כמובן לגיטימית (ושוב מתאימה לדגם המסדר המיסיונרי), אלא אם היא לא מוצגת בצורה גלויה. בספר אחר שלו (אפוקליפסה אז ועכשיו, ידיעות אחרונות) גורס יוסף דן שלא רק שחב"ד מעוניינים להחזיר בתשובה, אלא שהם מעוניינים "לגייס עוד ועוד נשמות יהודים לנאמנות לרבי-משיח. החסידים פועלים את פעילותם לא בשירות היהדות אלא בשירות הרבי, וכל מי שנענה להם נעשה, לרוב בלא יודעין, למי שמביע אמונה ברבי ובכוחו, ובכך מצרף הוא את כוח-נשמתו לנאמניו של המשיח". זה נשמע לי… לא יודע, אפעס קצת יותר מדי קונספירטיבי. אבל אני באמת לא יודע. מישהו יודע?)
Orthodox Jews in America
התופעה שבה בקהילה יהודית בארה"ב מגיעים לבית הכנסת האורתודוקסי יהודים רבים שאינם שומרי מצוות היא לא חדשה. ג'פרי גורוק, פרופ' להיסטוריה יהודית ב-YU, מביא את הדברים הפרדוקסליים הבאים: "לאורך רובה של ההיסטוריה של יהדות ארה"ב היו היהודים האורתודוקסים שאינם מחוייבים לדרישות ההלכה רבים יותר מאחיהם האדוקים". הציטוט הזה לקוח מספר שפרסם גורוק לפני שנה, Orthodox Jews in America, שבצורה לא מפתיעה סוקר את ההיסטוריה של היהדות האורתודוקסית בארה"ב.
באחרית-הדבר של הספר (שרק אותה קראתי – בכלל, דעו שאני לא קורא כל עמוד בכל ספר שאני כותב עליו כאן) מסביר גורוק שעבור יהודים רבים בית הכנסת האורתודוקסי ביטא לפעמים אותנטיות, לפעמים נוסטלגיה, לפעמים מילייה חברתי ולפעמים פשוט חמימות שעבורם היו חסרים בבתי כנסת מהזרמים האחרים בארה"ב. הם היו מגיעים לבית הכנסת האורתודוקסי בשבת, ואת המכונית מחנים במקום שלא נראה מדלתותיו.
וכך גם היום. גורוק כותב למשל על ר' ג'ונתן גרוס, רב קהילה באומהה, שמצהיר בפלייר שמחולק בבית הכנסת שזה "מברך לשלום כל יהודי שהוא […] ומקבל את מגוון המעשים והמחשבות שבין חבריו". לא רק מבחינה כלכלית לא יכולים בתי הכנסת להיות בררנים (והרי בארה"ב המדינה לא מממנת אותם, אלא הקהילה), אלא גם, כאמור, מפני שבקהילות רבות פשוט אין מספיק שומרי מצוות.
על פי גורוק לא רק חב"ד מבקשים לקרב את הרחוקים:
בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, חב"ד, כוללים מכל הסוגים, Yeshiva University ו'חובבי תורה' יצאו כולם למגרשים כדי לחזר אחרי אותם אורתודוקסים – וכל השאר – שלא היו מחוייבים לאורח חיים הלכתי.
האם זהו העתיד של היהדות בארה"ב? מעבר למודל הנוצרי של כומר במקום שליח ציבור, של דת-של-ימי-א', של בית כנסת כמקום אליו יוצאים כדי "לעשות דת" ואחרי זה חוזרים הביתה כדי "לחיות נורמלי"?
[וחג שמח]
לולאת האל 
אני יכול לומר לך ממקור ראשון, ממקום מושבי בברוקלין, שבכל האינטראקציות שלי עם מוסדות חב"ד, מעולם לא נזכרה חזרה בתשובה, וגם כי ברור שאינני שומר מצוות, איש לא התעניין בכך, החמיץ מבט או הציע לי להניח תפילין. כל זאת, בניגוד חריף לארץ. גם העיתון שלהם לא עוסק בכך בכלל. כתבת האמצע בגליון שלפני עוסקת בחיבה או סלידה מאוכל יהודי, ובראיון עם חבדניק שפתח מסעדת סושי יוקרתית (כשרה).
כולם אוהבים אותם (חוץ, כנראה, מהרפורמים, שהם נוגסים בקהילות המתפוררות שלהם).
אהבתיאהבתי
יובל אתה מחזק עוד יותר את דברי תומר שהם כמו 'כמרים' שלא דורשים מהמאמינים להיות כמרים בעצמם אלא לתת להם להיות המתווכים לאלוהים.
אהבתיאהבתי
כן, זו היתה כוונתי.
אהבתיאהבתי
בעניין תופעת שלוחי חב"ד והשפעתה על דמות היהדות בעתיד, שווה לצפות בסרט 'גוט שאבעס ויטנאם' המספר את סיפורם של זוג שלוחים צעיר לוייטנאם.
http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8115,00.html
בענין המודל הנוצרי מוכרת הבדיחה (המרשעת כמובן) שאחד הרבנים הגדולים ככשואלים אותו מה הדת הקרובה ביותר ליהדות משיב ללא היסוס חב"ד…
וסרט נוסף 'אלים ובני-אדם' זוכה פסטיבל קאן האחרון, המדבר על שליחותם של בני-אדם ויכולתם להכיל את האחר והשונה.
אהבתיאהבתי
תודה יובל ועמנואל.
ומשום מה פרח מזכרוני ושכחתי לציין את ספרם של פרופ' שמואל היילמן ופרופ' מנחם פרידמן, The Rebbe: The Life and Afterlife of Menachem Mendel Schneerson, שיצא לא מזמן ושלא רק קראתי אלא אפילו כתבתי עליו כאן:
בספרם משווים היילמן ופרידמן את מערך השלוחים ל- Peace Corps, מבחינה ארגונית ודפוסי הפעולה (עמ' 158-159).
אהבתיאהבתי
תומר
א. את ההשוואה וההשראה מה-PEACE CORPS עשה הרבי מליובויטש בעצמו
ב. אני חושב שכותרת הפוסט לא הוגנת, שכן בהמשך אתה מתאר למעשה שתהליך ה"מסדריות" עובר על יהדות ארה"ב כולה.
ג. למעשה אני חושב שבעולם המודרני (וביחוד בארהב) בו נפרצו רוב החומות החברתיות, בעצם להיות יהודי זה צעד וולנטרי לחלוטין. כיון שכך אין ליהדות ברירה אלא לאמץ את מודל האליטות.
מודל זה היה המודל המקורי של היהדות לפני חורבן הבית- ראה היהדות הבבלית של סוף ימי בית שני. "פריצת" קיום התורה לכל שכבות העם היתה צעד יזום איפה שהוא בתקופה שלאחר חורבן בית שני. כעת, עם הסרת העול החברתי-מדיני-כלכלי (תהליך שקרה בצורה חלקית גם עם האמנסיפציה שטרם תחילת התנועה הרפורמית) היהדות חוזרת למבנה המקורי שלה. יש לזה גם קשר לקריסת המערכות של האורטודוכסיה ההלכתית שגם אתה כתבת עליה פוסט לא מזמן, אם אינני טועה.
אהבתיאהבתי
תומר, שוב תודה על פוסט מעניין! אם אכן יש פער כזה גדול בין המסיונריות של חב"ד בישראל לבין תפקיד הכהונה שהם נוטלים על עצמם כלפי ההדיוטות ביהדות אמריקה, השאלה היא כיצד מתקיים הדיסוננס הזה בקרב חב"דניקים המצויים במעבר מתמיד בין שני הממלכות היהודיות הללו. האם גם שלוחים ישראליים הממלאים את שליחותם במזרח הרחוק, בדרום אמריקה וכדומה מצייתים למודל השלוחי האמריקאי שתיארת, או שמא הם מייצאים מישראל את המודל המסיונרי, כלפי היהודים הקבועים שהם מוצאים באתרי מושבם החדש.
הערה נוספת: ההשוואה עם המסדר הנוצרי מתפרשת בדרך כלל כגנאי, ודאי מזוית חב"דית פנימית, אבל ברור שצריך ללמוד דברים טובים מן הגויים. אני חושב למשל על חולשתה הארגונית הגדולה של היהדות בימינו, וחולשתם או חסרונם המוחלט של מוסדותיה וארגוניה העולמיים. את היהדות כאומה וכתנועה מאורגנת, ירשה מדינת ישראל בחיבוק דב מימסדי ומטומטם, והאידיאלים היהודיים של האומה ותרבותה התחלפו באידיאלים של מדינה אחת, על האינטרסים הלוקאליים והפריקולריים שלה. חולשתם של ארגונים יהודיים כלל-עולמיים אחרים (למעט חוזקם הפיננסי) עומדת להשוואה מול יעילותו של המנגנון הארגוני המשומן של חב"ד.
אהבתיאהבתי
כל דצריך אולי, לא כל דכפין.
אם כי ידוע שהחבדניקים נוהגים לחלק גם מיני ממתקים לילדים שבאים לשמוע את המעשיות שלהם.
אהבתיאהבתי
הפוסט מעולה מלבד המשפטים האחרונים. היהדות כשלעצמה, גם אם מתארגנת עתה בחלקים ממנה באורגניזציה הדמוייה לזו המסדרית נוצרית לא תחייב הפיכה מוחלטת לראציונל הנוצרי – ש"צים יישארו ש"צים, זה דבר בתוך היהדות. אולי לא כל אחד מהמניין יהיה ש"צ, אבל יהיו ש"צים ולאו דווקא חסידים, כי ש"צ זה דבר שאפשר ללמד כל אחד. את זה אני אומר מנסיוני כמורה לבר-מצווה בפועל. לא מעט תלמידים שלי המשיכו לשצצ. הם לא חסידים, לא קונסרבטיבים אדוקים, לא שיט. פשוט מחבבים את הקונספציה של שיצו"ץ או קריאה בתורה.
כנ"ל לגבי "דת של ימי א'". היהדות היא דת שדורשת ציות להלכה. הנצרות, ממה שידוע לי, לא מצפה ממך שתציית להלכה. אין זה אומר ככלל שכל המתקרב ליהדות פתאום חייב לציית להלכה; אבל מתוך מודל קהילתי שאני חי אותו, אני יודע שהקירוב הקטן ביותר שאתה עושה לאדם, גם אם הוא לא-שומר-מצוות-גמור-לחלוטין, לאט לאט גורם לו להתקרב לרעיונות המצוות באשר הם.
יש אפשרות גם לשחק עם הקונספציה הזו למצוות נוחות יותר.
באם החסידים הופכים לכמרים – יש מודל דומה שקורה בארץ ובאופן כללי קיים בכל פעם כשאתה רוצה למשוך אנשים לתוך דת. תמיד יהיו את מי שיודעים וירצה, ואת מי שלא יודע ומקשיב, מסיבה כזו או אחרת. כנ"ל לגבי חלוקת התפקידים והמעשים באופן כללי.
האינטרס של חב"ד, אחר קריאה של שנה וחצי ויותר בדבר מלכות' השבועי שיוצא, לא באופן הכי חמור אבל כן בעיון בדברי התורה שלהם מכבר השנים – הוא בהחלט לעשות מאמינים לתורתם שלהם. ותסלחו לי, חברייא, אחרי זמן מסויים חב"ד התחילו להתרכז כן "פחות ביהדות" ויותר במשיחיות ובמה שהרייבה עושה. אני לא מכליל שכל החסידים בחב"ד הם משיחיים פסיכוטיים, אבל יש מספר כזה או אחר שלדאבוני הופך להיות רלוונטי.
כמעט כל דבר תורה שקראתי שם איכשהו מתקשר לא רק להבאת המשיח כי אם -המשיח הספציפי שהם בטוחים בו-.
אישית אותי המגמה הזו לא יותר מדי מדאיגה.
בינתיים.
אהבתיאהבתי
לדאבוננו אולי תהליכים מסוימים בחב"ד דומים מבחינה מסוימת לבודהיזם. בודהא היה פילוסוף, ואחרי לכתו חסידיו הפכו אותו לאליל. הרבי מלובאביץ' היה צדיק, ואחרי לכתו חלק מחסידיו הפכו אותו למשיח. מכל מקום, היו בתולדות ישראל, גם ביהדות החרדית השמרנית, הרבה "מסדרים של שליחים", אולם מה שבאמת יוצא דופן בחב"ד הוא ההמוניות של התנועה.
אהבתיאהבתי
השוואה חשובה שלדעתי חסרה בהקשר הזה היא של היהדות הספרדית בארץ, שזה שנים לא מעטות מתפקדת בצורה דומה: "דתיים של שבת", הערצת רבנים גדולים והאדרתם כ"צדיקים", ולכאורה פועלת ממניעים שונים לחלוטין. האם ייתכן לראות את תופעת חב"ד כפרט בתוך מערכת שינויים רחבה העוטפת את היהדות (ודתות נוספות אולי)? האם קשור הדבר לניו אייג'יות המחלחלת אל תוך היהדות?
אהבתיאהבתי
דובר על זה כאן לפני כמה פוסטים, זו תופעה כללית של נהירה אל עבר כיוון שאפשר לקרוא לו ניו אייג'י או יותר נכון חוויתי, מיסטי, מנוגד לראציונאליות – זה תהליך הגיוני מאד. אנחנו כבר בכמה מאות שנים – ובפרט אחר המאה ה20 – שאנחנו מאד, מאד, לוגוצנטרליים.
קשה להתמודד עם ההשלכות של הלוגוצנטרליות. היא קובעת שאנחנו חסרי תכלית, שאנחנו קונפיגורציות של תרכובות פחמן אומללות שתכליתן להתרבות ולמות. בתור אנוש בעל רגש, איך תרגיש כך, ביקום שמכתיבים לך ללא הרף מסרים דמויי ניהליזם כאלו ואחרים?..וגו'.
בעיקרון יש צורך לדעתי בבדיקת קורלציה בין תופעת הקמעות-קבלהצנטרליות בעדות ספרד אל מול החסידות החדשה (החל מהבעש"ט that is)..
אהבתיאהבתי
בל נשכח שמהותה של הנצרות היא השם והכתובת של אלהים דהיינו ישוע המשיח. ישוע בן מרים שהרתה לרוח הקודש ונצלב בגלגלתא ע"י פונטיוס פילאטוס בהשראת כייפא וחנן.
אהבתיאהבתי
הרי גם אצלם הרבאיי עושה טקסים למתפללים שאינם מחוייבים למצוות.
אלא מה, שרוב הקוראים שמקבלים בקלות כזאת השוואה של חב"ד לנצרות יזדעזעו מהשוואה של הרפורמים לנוצרים ויראו באמירה כזאת דה-לגיטימציה לרפורמים.
אני מבין את הביקורת שלך כביקורת פנים אורתודוקסית אבל עדיין חש לא נוח מהבחירה שלך להשוות דוקא לנצרות. השוואה שידוע לך שתהיה מאוד פוגעת לחב"דניקים.
אילו הייתי חב"דניק הייתי טוען בפניך שהמטרה שלי אינה דוקא להחזיר את היהודים בתשובה אלא לשמר את הזהות היהודית שלהם, למנוע מהם התבוללות.
נכון שיש דיסוננס בין ההשקפה הזאת להלכה, אבל זה דיסוננס שראוי לדבר עליו ולא להסתגר בתפיסה ההלכתית הקרה.
בהלכה מקובל לומר "מוטב יהיו שוגגים ובל יהיו מזידים".
זאת גישה הלכתית טכנית קרה אבל עלינו לשאול את עצמנו האם באמת אנחנו מעדיפים לגדל כאן דור של אנשים לא דתיים שאינם מבינים שהתורה אוסרת לחלל שבת? שהתורה דורשת מאתנו לקיים מצוות?
הרי אנשים כאלה, אנשים חסרי זהות יהודית בסופו של דבר חוסר הידע שלהם מהווה מכשול להמשך משפחתם בתוך העם היהודי.
זה נושא שזקוק לפיתוח והשוואת חב"ד לנוצרים רק בגלל שהם מתמודדים עם הנושא בדרך שלהם לא יעזור לפיתוח הדיסוננס הזה.
אהבתיאהבתי
אלי, יש לי שאלה: אתה קראת את הרשימה?
כי אם היית קורא, היית למשל למוצא את המשפט הבא:
"זה כמובן משנה לחלוטין את אופייה של היהדות, אבל זה לאו דווקא רע. למעשה, כפי הנראה אין ברירה אחרת – כאשר 90% מהיהודים במקום מסויים לא מקיימים ולא יקיימו מצוות, אולי האופצייה היחידה שיהיה להם איזשהו קשר לדתם-תרבותם היא על ידי תיווך של מקצועני-דת שכאלה."
להבא קרא את הכתוב לפני שאתה מגיב.
אהבתיאהבתי
קראתי את הרשימה.
לצערי נשמטה הכותרת מהתגובה שלי בה כתבתי שיכולת לעשות את אותה השוואה לרפורמים.
יכולת גם לטעון שהרפורמים הם מסדר נוצרי אלא שזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט לרדת על הרפורמים ולכן בחרת לרדת דוקא על חב"ד.
ההערה שלי היא על השתלחות סגנונית, על ההשוואה המאוד דמגוגית שעשית בין חב"ד לנוצרים.
אהבתיאהבתי
לדעתי, כל *העובדות* שכתב תומר – זה תהליך מאד טבעי ומתבקש.
העובדות הם אלו שהתשנו, ואין כאן משהו חדש שחב"ד שינתה מהקיים עד כה.
(אני מתכוון ל*עובדות* שהוא מציג, ולא לפרשנות שהשליח רואה את עצמו כ'כומר' וכמחוייב יותר לקיום התורה והמצוות, כפי שאפרט)
עד לפני תקופה היו בעם ישראל חרדים, כאלו המגדירים עצמם כופרים, וכאלו שהשתייכו רשמית לרפורמים וכו'. (אני טועה?)
בעשורים האחרונים, צמח דור שמחד התרחק מהיהדות הקדומה כל כך, עד שאפילו לא מכיר בכלל ממה התרחק, במה הוא לא מאמין ואת מה הוא לא מקיים,
ולאידך (וה'לאידך' מגיע מזה גופא) הוא מחפש, ככל אדם, את שורשו. ומה שחב"ד נותנת זה את ה'שורש' הכי אוטנתי, מה שהוא לא רואה בתנועה הרפורמית.
חב"ד פועלת בדרך זו מעצם היותה תנועה חרדית לכל דבר, ולפי דבריו של הלל הזקן בפרקי אבות: "הוי מתלמידיו של אהרן . . אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", מקרב אותם אל התורה, ולא – כדברי הרבי פעמים רבות – את התורה אליהם.
עד כאן – בקשר למה שהיהודים רואים בחב"ד.
בקשר לחב"דניקים השלוחים עצמם, האם הם רואים עצמם כ'כמרים':
כל שליח בטוח (או לפחות אמור לבטוח, כך עפ"י ה'קווים' שהרבי התווה) כי טובתו האמיתית של כל יהודי, הן בגשמיות והן ברוחניות, היא בקיום תורה ומצוות באופן מלא. ולא שיש כאלו יהודים שקשורים ומחוייבים לזה יותר, ויש כאלו ששפטורים או מחוייבים פחות.
אלא, שמכיון שלא ניתן להתחיל קיים אורח חיים מלא בבת אחת, והתורה עצמה אמרה "מעט מעט אגרשנו", הרי ההשתדלות היא לאפשר ליהודים לקיים כמה שיותר מצוות מעשיות (שמרכזיותם ועיקריותם של המצוות המעשיות – מבואר הרבה בתורת חב"ד), ובפרט – בהשתדלות להשפיע לא לעבור לכל הפחות על איסורים, כשהעקריים שבהם – הוא התבוללות, אכילת טרף וכיו"ב.
דבר נוסף ועיקרי: מצוות אהבת ישראל – לכשעצמה – "כל התורה כולה היא", ועצם העזרה לכל יהודי, יהיה מי שיהיה, בגשמיות (וכ"ש ברוחניות) הרי היא מצווה רמה ונישאה. זה מה שגורם לחב"דניקים להיחשב כ'הומניים' כל כך. הם חדורים ללא הרף כי עשיית טובה גשמית ליהודי – היא עצמה ערך עליון, כל התורה כולה היא…
אני מה שנקרא "חב"דניק", אם זה לא ברור עד כה.
אהבתיאהבתי
תומר – פוסט מרתק, תודה. האבחנה שלך שלבתי הכנסת של חב"ד באים מי שרוצים מעניינת אותי במיוחד. אולי תוכל להרחיב קצת על מה, לדעתך, זה אומר על הקהילה והקהילתיות? הרי בשביל יהודים רבים בארה"ב, בית הכנסת (ה-schul) היה מרכז קהילתי יותר משהיה מרכז דתי, מעין מתנ"ס ששומר לא רק על היהודים יהודים, אלא על הקהילה היהודית קהילה. אם עכשיו מגיעים לשם אנשים מרצונם, ואם מקבלים שם אנשים ממגוון רחב של אמונות ומקצועות, אני מנחש שהרבה קהילתיות אין שם – ואולי הנוכחים אפילו לא גרים באותו האזור. מה דעתך?
אהבתיאהבתי
אדם,
אתה באמת מעלה נקודה חשובה, שלא חשבתי עליה. נכון: בתי הכנסת הרי מתפקדים כמתנ"ס, ואם כך, איך מתפקדים בתי הכנסת של חב"ד? האם את הפעיליות החברתיות עדיין עושים אותם אנשים שבאים לחב"ד בתבי הכנסת הקודמים שלהם? או האם בכלל לא היו להם אף פעם כאלה, והם פשוט לא היו חלק מקהילה יהודית? אם התשובה הראשונה נכונה, הרי שמסתבר שבאים לחב"ד בגלל הדתיות, ההרגשה של הטקס היותר חי או "אותנטי" (רב עם חליפה וכובע!), ובאים לביה"כ הישן בשביל הקהילה. אם כך, מדובר בעוד סימפטום של תופעת חיפוש הדתיות של זמננו, על שלל היבטיו. אם התשובה השניייה היא הנכונה, הרי שאולי יש כאן פשוט צעד ראשון של התקרבות לקהילה היהודית, צעד שהזרמים הקיימים והידועים לא ממש פיתו לעשותו. הבעיה היא שאני לא יודע מבחינה סוציולוגית מה קורה שם למעשה…
אהבתיאהבתי
בתור חוקר דת
אני מציעה שתיישם חקירה אמיתית
ולך וכנס לאחת מישיבות חבד
תלמד שם חצי שנה
ורק אחרי זה תביע דעותייך הנחרצות כל כך
נו טוב מילא להתפלסף כל אחד יכול
מה שלא הוזכר בעיתון הארץ וגם אצלך
שלמעשה חבד מבחינת ההלכות הם הכי מחמירים מכולם
סתם למשל בפסח חבד נוהגים לאכול מצה שמורה כל הפסח ולא המצות הרגילות ,
ויש עוד הרבה הרבה ,
עכשוו כמה מפתיע למרות שחבדניקים עצמם מאד מחמירים בהלכות
הם מקבלים את כולם
וזאת למה ? אכן לא בשביל להחזיר בתשובה , אלא באמת כי הם לומדים להתמודד עם האגו ולומדים להתבונן על הנשמה מבפנים ,
וזאת באמצעות לימוד -(בספר התניא ) לא סתם בגלל איזו מנטרה ,,
אהבתיאהבתי
"חב"ד פועלת בדרך זו מעצם היותה תנועה חרדית לכל דבר, ולפי דבריו של הלל הזקן בפרקי אבות: "הוי מתלמידיו של אהרן . . אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", מקרב אותם אל התורה, ולא – כדברי הרבי פעמים רבות – את התורה אליהם.
עדאני מה שנקרא "חב"דניק", אם זה לא ברור עד כה".
איך מתאים מה שאתה אומר שיש לקרב אותם לתורה (ולא לעשות פשרות וכו') " חב"ד מגיבה על התנאים המקומיים והקהילתיים, יש שם גמישות רבה, ממש הומניסטית, שאומרת שהיהודים בשכונה שלנו הם מי שהם, שאי אפשר ואין טעם לשנות אותם", או כמו שיאיר כתב "קץ האידיאולוגיה?"
אהבתיאהבתי
אמרתי שחב"ד היא תנועה חרדית לכל דבר – התכוונתי חרדית לתורה, לא חרדית למה שיאיר כתב…
יאיר, במחילת כבוד תורתו, לא ביקר אצל השלוחים ו'פסק' הרבה פסקים לפי הרגשת לבבו הטהור.
ובכן:
יהודים – מה שלא יהיה הם יהודים. בני אברהם יצחק ויערב, בנות שרה רבקה רחל ולאה.
ה"גמישות" היא לא חלילה באמונה באמיתות הדרך, או בהסכמה שיש ליהודי עוד דרכים מלבד דרך התורה והמצוות.
היא אך ורק בהכרה שיש יצר הרע… ויש כאלו שהם "תינקות שנישבו", וגם בנוגע אליהם הרי התורה אומרת על היצר "מעט מעט אגרשנו" (כתבתי על זה שם) וכו'.
מקווה שהובנה כוונתי. אין לי הזמן כרגע להאריך.
חנוכה שמח.
אהבתיאהבתי
כנראה חב"ד מצליח להעביר מסר אחר ממה שאתה כותב, אתה טוען שהוא צריך ללכת לבקר במקומות השלוחים, והרי הוא דיבר עם אנשים שבאים לחב"ד וזה המסר שהם מקבלים: שיהדות לא תשנה אותם, אין כאן המסר של "מעט מעט אדרשנו" אלא ההיפך שהם מקבלים אותם "כפי שהם" לא רק מצד הנשמה שלהם אלא גם מצד דרך החיים שלהם, וכפי ביאיר כתב "קת לאידאולגיה".המציאות כפי שיאיר כותב (היינו מהראיונות של אנשים שבאים לחב"ד) שאין חב"דבאה להעביר מסר שמה שהם יהודים בתור בני אברהם ושרה מחייב אותם להמשיך בדרך של בנים ובנות של אברהם ושרה!
אהבתיאהבתי
אני לא יודע עם מי הוא דיבר ואני גם לא יכול לדעת אם הוא הבין אותם נכון.
אם שאתה כותב "חב"ד" – אתה מתכוןן למסר הרשמי של התנועה – הרי הוא כפי שכתבתי, ונראה לי שאין על כך עוררין.
ובקשר לקבל את היהודים "כפי שהם" – לפי עניות דעתי, התכוון המשורר שלא כופים אף אחד לעשות אחרת ממה שהוא ע"י זריקת חיצים ובליסטראות. .
מלבד זאת, שעזרה גשמית ליהודי כשלעצמה – מצווה היא.
אני מביא קישור לקטע וידאו בו הרבי מדבר בנושא:
http://www.he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/1339438
חנוכה שמח
אהבתיאהבתי
ברור שהמטרה העליונה של כל מערך השלוחים והממתקים שהם מחלקים לנשמות התועות היא שכל יהודי ויהודי יקיים תרי"ג מצוות.
אכן, המסר החיצוני הוא שהם מקבלים כל אחד ולא טוחנים בשכל יותר מדי להתחיל לקבל על עצמם מצוות, אבל זה רק הפסאדה. הבניין עצמו בהחלט בנוי על זה שכל מי שבא איתם במגע יראה את השפע הרוחני והרוגע והמשפחתיות המזומנת לשומרי מצוות וירצה גם לקחת בזה חלק.
אהבתיאהבתי
אין הלינק קשור לנושא כלל. אין הטענה: האם יש צורך או עניין לעזור עזרה גשמית לכל מי שיהיה, השאלה היא: האם יש תפקיד סופי לעזור אותו גם ברוחניות לשנות דכריו להיות נוהג בדרכי אברהם ושרה או שמשאירים אותו כפי שהוא כיון ש"אי אפשר לשנות אותו"?
התשובה היא שהיום החב"ד המודרני הולכת לכיוון השני! כפי שציטט יאיר כנראה זה בניגוד לדרכי הרבי שאחז שני צדדי הסכין בבת אחת: שיש לקרב כל יהודי ויהודי יהיה מי שיהיה, ולאידך יש לקרב אותו לתורת ד' ולא לעשות וויתורים ואפי' פשרות. זה היה דגלו וקולו, וחבל שהיום בחב"ד אין הדור הצעיר שומע כלל שיש צד שני של המטבע וחושבים שמה שהרבי חשב הוא שיש להשאיר היהודים כפי שהם. המסר הרשמי הולך ומתעמם בניגוד לדברים שישנם במציאות. כמה וכמה מלחמות לחם הרבי בעניינים אודות אי פשרות וויתורים. תשמעו: שלמה קרליבך ע"ה קירב באופן יחיד אלפי ואלפי יהודים ליהדות אבל דרכו לא היתה מקובלת על ידי הרבי.אני מגזים בהמשל אבל באתי לעשות נקודה: הרבי לא היה אהוד בלשון המעטה במסר שהיה "מתקבל" אצל יאיר או אחרים שיש "קץ לאידאולוגיה"!
אהבתיאהבתי
תודה שאתה מצטער בצערה של חב"ד.
אני מסכים שיש בודדים שאולי חושבים כמו שכתבת,
אך אם תעבור בין השלוחים, תראה שהמצב הוא כלל לא כזה: תראה את עבודתם הכבירה ע"מ שעוד יהודי יקיים אפילו מצווה אחת – ותווכח בעצמך.
כאן צריך להדגיש: לקרב לתורה ומצוות הכוונה אפילו לקיום מצוות מעשיות מסויימות כהנחת תפילין, נרות שבת וטהרת המשפחה וכו'.
אהבתיאהבתי
לכל הכותבים למינהם אני מוכרח לבטאות את רגשות לבי על הכתב אך זה עדיין לא יספיק בשביל לבטאות את הכאב העצום שאני שרוי בו לאחר שקראתי את הטור של תומר
אני בעצמי התקרבתי דרך בית חב"ד בגולדן ביטש והמוטו שהרבי מליובאוויטש חינך את שלוחיו זה לעשות עולם יותר טוב בכלל ובפרט להשפיע על כל יהודי באשר הוא שיוסיף בעוד פעולה טובה ועוד מעשה טוב מכיוון שאנו נמצאים קרוב לביאת משיח לאחר שנים רבות שנמצאים בגלות וכל פעולה יכולה להכריע את כל העולם לכף זכות
אך אם כל הרצון הטוב תחשבו קצת בהגיון בכדי להשפיע על יהודי לקיים תורה ומצוות אי אפשר לעשות הכל בבת אחת צריך לעשות זאת לאט לאט וכך מצלחים ועל כן בהקשר לטענות שלא מחזרים בתשובה הם טענות שאין בהם ממש כלל וכלל
חזרה שתשובה פירושה חזרה למקור ועל כן כל פעולה טובה שיהודי עושה הוא מתקרב לקב"ה עוד יותר ועוד יותר ועל כן עצם זה שהיהודי הגיע להתפלל בביה"כ בזכות השליח זה כבר טוב ומי יודע איזה פעולות יהיה לכך בעתיד והיו אלפי סיפורים כאלו
יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה
וחב"ד פועלים בדרך ארוכה שהיא קצרה
ולכן לפני שאתם מלכלכים תצאו לעולם קצת ותראו את הפעילות המבורכת של השלוחים בעולם ואז תוכלו לדבר
נ.ב תומר גם לך אני מציעה לבקר קצת בבתי חב"ד ואני הקטן חושב שתכתוב קצת אחרת לאחר ההסתכלות מקרוב
אהבתיאהבתי
לדעתי החב"ד הצליחו ליצור גשר בין היהדות האורדודוקסית ליהדות החילונית ברחוב היהודי האשכנזי לפי הדגם של היחסים בין האורתודוקסיה הספרדית לרחוב החילוני של יוצאי עדות המזרח.
כלומר, אצל חלק גדול מהציבור המזרחי החילוני ההנהגה הרוחנית זוכה ליחס מכובד עד מאד – והדוגמא לכך היא מפלגת ש"ס שמצליחה בכל בחירות לסחוף כמות רצינית של מנדטים בזכות אותם החילונים. לעומת מפלגת יהדות התורה שתמיד מתנדנדת על 3-4 מנדטים וזה בגלל שהרחוב החילוני האשכנזי ברובו לא חש אהדה לציבור החרדי ולא מצביעה לו.
ובדיוק כאן נכנס החב"ד שהפך את צלמו של הרבי שלהם לאייקון טרנדי בתוך פנתיון של באבא סאלי, באבא רבא ואחרים. פעילי ורבני חב"ד הפכו לדמויות אהודות בעיני אלפי חילונים בדומה למחזירי בתשובה מהצד המזרחי כמו אמנון יצחק וזמיר הכהן.
אהבתיאהבתי
שטויות במיץ עגבניות רקובות. הצלחתו של הרבי היא כלל עולמית והיא הרבה מעבר לאייקון מצולם. רואים את בורותך. האם למדת בכלל את מאמריו??
אהבתיאהבתי
אני לאחרונה די נקשרתי לחוגי תלמידיו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א
אני אישית לא רואה ברירה אחרת אלא למנות עכשו אדמו"ר חדש לחב"ד בטרם יהי' מאוחר מדאי והתנועה היקרה הזו תתפורר או תיהפף למשהו "נוצרי" בהגדרת המחבר ח"ו.
רב יצחק גינזבורג מוכר כא' שיש לו עינים פקוחות והסתכלות מאד מפוכחת על העניינים – מה שכל כך חסר היום בחב"ד.
ראה כאן:
http://kabbalah-teaching.org.il/aqtoalyh/ad-mty-atm-phoshym-al-shny-hsayphym/
אהבתיאהבתי
ריוטמן משוגע ידוע החי כקבצן ומקושש נדבות
אהבתיאהבתי
לאדון תומר הנכבד ושאר חסידי האינטלקטואליה
ראשית אכן כדבריך. אוסיף רק שהמודל החבד"י הדומה כיום לנצרות הוא המודל הכלל חסידי כגון ברסלב חב"ד ויזניץ גור צאנז וכו'.
אלא מה ,חב"ד פתוחה לקהל, לכן נחשפו מערומיהם, במרבית החסידיות כנ"ל זה אותו אופן בדיוק יש ריארכיה מעמדית מובהקת. כיום לא משנה לחסידות אורח חייו הפרטיים של כל חסיד וחסיד, הוא נטמע בבלילת הרוח של החצר, ממילא הוא גם יכול להיות מושחת גדול בצל החסידות ,כי האדמו"ר הוא האלוהים.
הליטאים מקפידים מאד בינם על קיום מצוות.
הבעיה הזאת שתיארת ידידי הנכבד הוא שוב הבעיתיות של החסידות שהיתה לשעתה ולא לעתיד לבא, ועדיין לא הגעת לשלב של חצי אמת כי כדי להבין את כלל הבעיה והגישה כיום, אל התורה ואל היהדות, תוכל רק ע"י מה שגילה רבינו הקדוש בעל הסולם , רק מה יפה מאד שאתה מצליח להעביר לקוראיך האינטליגנטים את המסר הכללי בעניין, אבל אין לך פתרון לתיקון מצב זה,
או שלשיטתך כנראה אתה כבר אמיתי ואין לך מה לתקן
הייתי מציע שתתן מסקנות קצרות בכל סוף מאמר.
אהבתיאהבתי
"רבינו הקדוש בעל הסולם",.. לידיעתך הוא היה חסיד והייתה בחצרו היררכיה. דבריך הם שטויות בגרוש
בנוגע לדבריו של אלעזר מנחם מן שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה. שך דיבר על כך שהרבי מלובביץ' למד באוניברסיטה, אך האם לא ידע שה"ערוך לנר", הרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר, רד"צ הופמן, ועוד רבים מגדולי ישאל למדו באוניברסיטאות? ועוד דבר: שך הסתיר את העובדה המביכה שאשתו גוטל שך לא כיסתה את ראשה לאחר נישואיה ולמדה רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואף שימשה כסייעת לרופא-גבר [אכן, נכדיו של שך שיצאו בשאלה הם בגדר אוכלי שפנים וחזירים כהגדרת סבם]… ובצביעות אופיינית התלונן על כך שבחב"ד לא ישנים בסוכה [למנהג חב"ד יש צידוקים הלכתיים רבים כמובא בחבדפדיה בערך "שינה בסוכה"] בבחינת עשָו השואל למה לא מעשרים את המלח, אך עוסק בשפיכות דמים [ושך שפך את דמם של הרבנים חיים גריינימן, בנימין זילבר, דב לנדא, כל חסידי חב"ד, הלב שמחה מגור, ר' דוד פוברסקי, עובדיה יוסף והרשימה ארוכה כאורך הגלות. עם מי הוא לא הסתכסך, רבין היה קורא לו "שך המשכשך", ואני קורא לו "שך המסכסך"…]
אהבתיאהבתי
בעל הסולם "הקדוש" היה אדמו"ר אזוטרי שחי מנדבות של מעריצים
אהבתיאהבתי
מי היה בעל הסולם? מנהיג חסידי בעצמו, עם הירארכיה ויורשים ומנגנון של תרומות. המערומים הם שלך, רפאל. בוש והיכלם על שקריך ושנאתך לחסידות
אהבתיאהבתי
תומר מה דעתך לפתוח פורום שנכל להתדיין בו כמו שצריך.
מאשר לכתוב תגובה על תגובה.
מאד אשמח מצפה לתשובה
אהבתיאהבתי
רפאל,
צר לי, אבל גם הבלוג עצמו גוזל לי זמן שאין לי, ופורום בטח שלא אוכל לפתוח.
אהבתיאהבתי
אלן בריל העלה היום בבלוגו המעניין פוסט שמדבר על אי-שמירת מצוות בקרב אורתודוקסים אמריקאים:
http://kavvanah.wordpress.com/2011/02/14/orthodox-changes-of-observance/
אהבתיאהבתי
לדעתי אפשר להסביר זאת כך חב"ד לומדת את קיום המצוות [גם]. לא רק]כהתגלות נשמתית לא כחוקים טכניים ולכן לא כ"כ עומדת בדגש ע"ז בנוגע לאדם לא דתי שאם תיגש ישר לזה א. אנשים יישארו בזה ב. במקרה היותר גרוע אנשים יתרחקו כי לא רוצים 'כפייה דתית' לכן קודם היא מנסה לעורר את הנשמה וממילא בתוך זמן לא הרבה יגיעו גם התומ"צ
לדוגמא לא כ"כ מפורסמת הסופר אליעזר שטיינמן שהיה לא דתי במרכאות חזר בתשובה דוקא באופן שהבהרתי .תודה
אהבתיאהבתי
בנוגע לדבריו של שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה. שך דיבר על כך שהרבי מלובביץ' למד באוניברסיטה, אך האם לא ידע שה"ערוך לנר", הרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר, רד"צ הופמן, ועוד רבים מגדולי ישאל למדו באוניברסיטאות? ועוד דבר: שך הסתיר את העובדה המביכה שאשתו גוטל שך לא כיסתה את ראשה לאחר נישואיה ולמדה רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואף שימשה כסייעת לרופא-גבר [אכן, נכדיו של שך שיצאו בשאלה הם בגדר אוכלי שפנים וחזירים כהגדרת סבם]… ובצביעות אופיינית התלונן על כך שבחב"ד לא ישנים בסוכה [למנהג חב"ד יש צידוקים הלכתיים רבים כמובא בחבדפדיה בערך "שינה בסוכה"] בבחינת עשָו השואל למה לא מעשרים את המלח, אך עוסק בשפיכות דמים [ושך שפך את דמם של הרבנים חיים גריינימן, בנימין זילבר, דב לנדא, כל חסידי חב"ד, הלב שמחה מגור, ר' דוד פוברסקי, עובדיה יוסף והרשימה ארוכה כאורך הגלות. עם מי הוא לא הסתכסך, רבין היה קורא לו "שך המשכשך", ויש לקרוא לו גם "שך המסכסך"…]
העובדה ששך נהג להכחיש את שנאתו לחסידות, וטען שהוא מתנגד רק לחב"ד, דומה מאוד לכך שאנטישמים מודרניים מכחישים את שנאתם ליהודים, וטוענים שהם רק מתנגדים למדינת ישראל (ולמיליוני היהודים החיים בה)… בנוסף לכך, חב"ד היא החסידות המשמעותית והפעילה ביותר בימינו ומייצגת את החסידות כולה ואת שיטת החסידות האותנטית, ולכן שך התנגד לה, כשם שאנטישמים שונאים במיוחד יהודים חרדים, שכן בעיניהם הם מייצגים את היהודי האותנטי. חסידויות למחצה לשליש ולרביע או כאלו שנקראות חסידויות (למשל, סאטמר) רק בגלל שמירתן על מנהגים חסידיים מסוימים כמו אכילת קוגל בשבת, חבישת שטריימל וריקוד מצווה טאנץ, וכיו"ב, לא הפריעו לו, שכן הן אינן מפיצות את תורת החסידות האותנטית ועסוקות כל העת במחלוקות פנימיות ובתככים פוליטיים בלבד, ודואגות אך ורק לעצמן ולאינטרסים שלהן. עם ברסלב לא התעסק שך מכמה טעמים: ברסלב הייתה בעיניו קבוצה זניחה וחסרת חשיבות. כוחה של ברסלב באותם ימים היה קטן בהרבה ממה שהוא כיום; רבי נחמן מברסלב נפטר לפני 200 שנה, ושך העדיף תמיד רבנים חיים שלהם יוכל להציק ולמרר את חייהם ואת חיי תלמידיהם; הוא פחד מקבוצות אלימות בברסלב שהיו יורדות לחייו באם היה מעז לצאת נגד ברסלב, והעיקר – מלחמתו הייתה בתנועת החסידות האותנטית והפעילה, וברסלב היא ערב רב של קבוצות שאין כל קשר אמיתי ביניהן. חב"ד היא חסידות חזקה גדולה ומגובשת, וכוחה מורגש אף בבית הלבן, בכנסת, ובכל מקום בעולם, מניו יורק ועד מלבורן, ולכן נלחם בה השטן שך.
אהבתיאהבתי
הזדעזעתי מכל מילה!
שטויות שיכול לכתוב רק נוצרי אמיתי…..
נסיעה טובה לוותיקן!!!!
ובבקשה בלי עלילות על היהודים שאכפת להם קצת יותר מאשר על עצמם, ונותנים בשביל זה את חייהם!
ועם הקנאה תמצאו דרכים אחרות להתמודד….
אהבתיאהבתי