תגובות מנהיגים דתיים לחיסולו של בן לאדן

שני מנהיגים דתיים מדברים על חיסולו האלים של מנהיג דתי שלישי. הארכיבישוף מקנטנברי, רואן וויליאמס, האיש החשוב ביותר בכנסייה האנגליקנית, והדלאי לאמה, מנהיגם הדתי (אבל כבר לא הפוליטי) של הטיבטים, חולקים את דעותיהם על חיסולו של אוסמה בן לאדן, מנהיג אל קאידה.

הארכיבישוף מקנטנברי, רואן וויליאמס וויליאמס אמר:

אני חושב שהריגתו של אדם לא חמוש תמיד תשאיר תחושה מאוד לא נעימה. לא נראה כאילו נעשה כאן צדק. […] במקרים כאלה, כאשר אנחנו ניצבים מול מישהו שהוא בברור פושע מלחמה במובנים של הזוועות שהוא המית, חשוב שהצדק ייראה.

הדלאי לאמה מצוטט כאומר ש:

כאדם, היה בן לאדן זכאי לחמלה ואף סליחה […] אולם סליחה אין פירושה שאנו שוכחים מה קרה. … אם משהו הוא רציני ויש צורך לנקוט בצעדים (countermeasures), אז יש צורך לנקוט בצעדים.

מה אפשר לומר על שתי התגובות השונות האלה? בעוד וויליאמס הנוצרי חושב שלא נראה צדק ומבקש שהצדק יראה, הדלאי לאמה מלא חמלה כלפי בן לאדן, אבל תומך בהריגתו. ראשית מעניין לראות את ההגיון העומד מאחורי דבריהם: וויליאמס מבקש צדק, וצדק עבורו הוא משפט בבית משפט. דווקא מכיוון שלדעתו בן לאדן הוא "בברור פושע מלחמה" וחולל "זוועות", חשוב להביאו לבית דין ולהעמידו מול שופטים. כדור במצח על ידי חוליית 'אריות הים' לא נראה לו כמו צדק.

הדלאי לאמה בשיחה בה אמר את הדברים הנ"ל לדלאי לאמה לעומתו לא חשוב כלל הצדק המופשט, ואף לא המימד הציבורי של הפעולה. חשוב לו, ראשית, להביע חמלה (ואולי זה יותר עניין אוטומטי עבורו), שנית, חשוב לו העקרון שעל פי לכל מעשה חייבת להיות תוצאה/תגובה, ושלישית, נדמה לי שאפשר להבין שחשוב לו למנוע סבל נוסף, וזאת על ידי נטרול מקורו. על כן בעוד הוד קדושתו חש חמלה כלפי בן לאדן, הוא מרוצה מזה שהוא התגלגל הלאה. לפני כשנתיים כתבתי על כך שבודהיזם אינו פציפיזם ואני חושב שהדלאי לאמה מדגים זאת היטב בדבריו. מה שחשוב למחשבה הבודהיסטית הוא לא האדם כאדם, אלא האדם כפוטנציאל ומוקד לסבל: תחושתו, גרימתו או מניעתו.

עוד דבר מעניין מאוד כאן הוא מקורות הסמכות שפונים אליהם שני המנהיגים הדתיים האלה בבואם לפסוק את פסוקם. די ברור שהארכיבישוף לא הציץ לברית החדשה לפני שקבע ש"לא נראה כאילו נעשה כאן צדק". הוא קבע כך משום שהוא מתבונן במצב על פי השקפת העולם הנוכחית במערב, זו של ההומניזם והפרדת הרשויות של הדמוקרטיה הליברלית. נכון שהברית החדשה לא ממש מספקת כלים לבחינת העניין, או לחילופין, מספקת כלים לא מספקים בהחלט (אלא אם כן אנחנו רוצים להושיט תמיד את הלחי השנייה), אבל נדמה לי שדי ברור שמה שמנחה את חשיבתו של וויליאמס אינם כתבי הקודש, אלא דיני הלוחמה של ועידת ז'נבה. (יש לציין עם זאת, שדיני לוחמה בכל זאת שייכים לתרבות המערבית, שאחד ממקורותיה הוא הנצרות).

לעומת וויליאמס הדלאי לאמה חושב על העניין, כאמור, כמו בודהיסט. בשביל לבחון את המעשה הוא פונה אל ההגיון הבודהיסטי הקלאסי, וממנו הוא מפיק את תובנותיו. העקרונות שמנחים אותו נובעים מתמונת העולם המטאפיזית של חוק הקארמה, גלגולי נשמות, והשאיפה לשחרור כל הישויות החיות מסבל.

יחד עם זאת, מכיוון שההגיון הבודהיסטי הפשוט אינו תואם את התדמית שנוצרה להגיון הבודהיסטי הפשוט, וכנראה גם לא את צרכיו היחצניים של הצוות של הדלאי לאמה, הלה הוציא סיכום משלו לשיחה, בה הוא מפרש כי

הוד קדושתו הדגיש שיש להבדיל בין הפועל לפעולה. הוא אמר שבמקרה של בן לאדן, הפעולה שלו היתה כמובן הרסנית […] ולכן יש להביא את הפעולה שלו לדין צדק (his action must be brought to justice), אמר הוד קדושתו. אבל לגבי הפועל עלינו להפגין חמלה ודאגה, הוא הוסיף. לכן הצעדים שנוקטים, לא משנה באיזו צורה, צריכים להיות בחמלה.

תהרגו אותי אם אני מבין איך מביאים פעולה לדין צדק. התגובה התמוהה והמגומגמת הזאת, שברור שיצאה בנסיון נואש לתקן נזק תדמיתי שלכאורה נעשה, דווקא יותר מתאימה ברוחה לאמרת הכנף הנוצרית הידועה על כך שיש "לתעב את החטא ולאהוב את החוטא". הנה כי כן, בעוד הארכיבישוף מקנטנברי כבר מזמן מדבר במערבית מודרנית, הדלאי לאמה מדבר בודהיסטית, ואילו הצוות הרשמי שלו מתקן את דבריו לנוצרית.

ומה עם היהודים? בעוד שכל כך ברור שרבנים בארץ שמחים על חיסולו של הארכי-טרוריסט עד שהם לא היו צריכים אפילו לומר זאת, הרב אריק יופה, מנהיגה של התנועה הרפורמית בארה"ב, אומר ש"לפעמים במסורת היהודית, בעיקר לאלו מאיתנו שנמצאים בצד הפרוגרסיבי, קל לשכוח את יכולתו של האדם לעשות רע". הוא משווה את רדיפת בן לאדן לרדיפת הטרוריסטים שטבחו במשלחת האולימפית הישראלית למינכן וטוען ש"רדיפת צדק פעמים רבות אינה נקייה ולא יפה, אבל היא הכרחית". צדק עבורו, אם כן, הוא חיסולו של בן לאדן. הרב יופה בוחר להתעלם מהחוק הבינלאומי היבש, ופונה להוויה היהודית, מעברה הרחוק והקרוב יותר.

ורק מילה קטנה לסיום. אני חושב שחשוב לומר שבמקרה של בן לאדן קל במיוחד להתעלם מהחוק היבש, וזאת מפני שהוא הודה במו פיו, בתפוצה עולמית, פעמים רבות, שהוא אחראי לרצח של המונים ומתעתד לרצוח עוד המונים. לא מדובר בחשד עלום של מערכת ביטחון כלשהי. לכן הגם שלדעתי היה עדיף להביא אותו למשפט, גם אני במקרה זה חושב שטוב מאוד שהרגו אותו. והנה עוד כמה תגובות של אנשי דת, מינורים יותר מהשלושה הנ"ל, למותו של הטרוריסט.

29 תגובות

  1. תומר שלום

    התחלתי לקרוא והתחלתי להתעצבן על ריבוי המלל והניתוח שעולה לי על העצבים לפעמים; אך ככל שהמשכתי לקרוא אני חייב להודות שהיה מענין
    ישר כח

    גודמן

    אהבתי

  2. אבן הבוחן היהודית תהיה היכן מתקיים יותר נזק ויותר פגיעה בחיי אדם. אם השיקול כאן הוא באמת בטחוני, לא לעשות קרקס תקשורתי ומוקדי עליה לרגל, שיובילו למעשים נואשים לפגיעה חברתית ולמשפט איסלאמי פומבי – אזי נכון להרוג אותו. אם לא, אלא הרגו אותו כי אין מספיק ראיות או מסיבות קונספירטיביות שונות ומשונות אז זה לא היה ראוי.
    מה שבהחלט לא נעשה על פי רוח ישראל, הוא "בנפול אויבך על תשמח", אפשר לשמוח על ישועה או על חזרה בשלום משדה הקרב – אבל על הוצאה להורג, ראויה ככל שתהיה?

    אהבתי

    1. מתוך מסכת מגילה דף ט"ז עמוד א' פסקה מהמדרש המתאר את סיפור המגילה- במקרה זה את תהליך הרכבת מרדכי על הסוס המובל על ידי המן:

      "לבשינהו למאניה אמר ליה סק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא גחין וסליק כי סליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו (משלי כד) בנפל אויבך אל תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך"

      תרגום

      הלביש המן את מרדכי בגדים, ואמרמ לו: " קום עלה על הסוס" השיב לו (מרדכי) "איני יכול, נחלשתי מהתענית, גחון ואני אעלה" גחן המן ועלה מרדכי ובעט בעלייתו בהמן, שאלו המן: "האם לא כתוב אצלכם 'בנפול אויבך אל תשמח'?" אמר לו מרדכי, "זה אצל ישראל, אבל אצלכם (גויים) נאמר: 'ואתה על במותימו תדרוך'"…

      אני חושב שמה שאתה מציג כאבן הבוחן היהודית, הוא לא מדוייק, הנקמה, בלי שום קשר לשאלת הנזק העתידי, ראויה- כי זה חלק מהצדק, אדם עשה רע- נענש. שאלת הנזק העתידי צריכה וראויה להיות משנית- כי אם הולכים על פי הגיון זה יחרב העולם.

      אהבתי

      1. אפשר להביא לא מעט הוכחות הפוכות (מעשי ידיי טובעים וכד'), ברור שבמסורת ישראל קיימים גם התייחסויות שליליות לאויב, אבל לדעתי יש לא פחות מההפוך.
        הדגש סביב פיקוח נפש מתייחס תמיד לעתיד, הנקמה היא בידי שמים גם לבני מוות.

        אהבתי

        1. ?

          אם כך מה זה:

          במדבר לא
          א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. ג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל-מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה בְּמִדְיָן.

          ו:

          דברים כ"ה י"ז – י"ט:

          זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח.

          אם לשמים בלבד למה זה נמסר לבני אדם?

          קיצורו של דבר, אין שום הכרח שהנקמה חייבת להיות בידי האל בלבד ולא בידי האדם העושה צדק בנקמתו. המשפט באויבים אכזריים שאינם מרחמים ואינם נוהגים על פי דיני מלחמה הוא הנקמה והיא האמצעי של הצדק. אם נטילת חיים היא רק עבור פיקוח נפש, רוקנת מתוכן את מרבית הציווים התורניים הדורשים לעשות משפט שתוצאותיו לקיחת חיים. ובעצם רוקנת מתוכן כל יכולת משפטית לעשות דין באנשים רעים, דין שלעיתים אינו מוכרח במשפט. מדינה בשביל כבוד אזרחיה (כמו ארה"ב) רשאית להרוג ללא משפט במי שפגע בהם.

          אהבתי

          1. שוב פעם גם לזה אפשר להביא הוכחות הפוכות – אנחנו לא קראיים, אי אפשר להוכיח מהתורה שחייבים לנקום. לדוג' חשוב על הפס' הרבים המצוטטים ב"אב הרחמים" שנכתב בעקבות מסעות הצלב.

            אהבתי

  3. שלום ושבת שלום
    עוול אתה עושה לדלאי למה בדונך בו כאילו היה כביכול שווה ערך או מקום או משמעות לארכיבישוף הנ"ל. הארכיבישוף מייצג דת גוססת, אנגליקניות, ואילו הדלאי למה מייצג דת חיה. האם יש דבר מה המושך אותך לאנגליקניות ? האם יש דבר מה חי נצחי באנגליקניות? הארכיבישוף מנהל רכוש במיליונים רבים והנו גם לורד ארצי, הוא בהגדרה סמכות ארצית קפיטליסטית לא כן הדלאי למה. הדלאי למה הנוכחי מייצג בגופו גלות ואין לו כל רכוש בעולם הזה. מישהו כבר אמר שהארכיבישוף קשוב יותר לאיסלם מאשר לנצרות, ויש בכך אפס קצהו של זנב אמת ולו רק בגלל המקום של המוסלמים בממלכה. כל הווית הארכיבישוף הנ"ל היא צורה כמעט ללא תוכן, צדקנות ממלכתית טבולה באמירות צבועות על צדק וכ"ו. האנגליקניות היא עותק מולאם של הקטוליות ומשום כך מחפשי רוחניות שנלדו אל האגליקניות עוברים אל הקטוליות, לא שמעתי על מעבר מהקטוליות אל האנגליקניות. יש גם ביקורות על הדלאי למה אבל הבסיס להן דל וקלוש בהשווה לאמת שבטענות על ראש הכנסייה האנגליקנית.

    אהבתי

  4. כרגיל, נהניתי מהפוסט שלך.
    שלא כדרכי, הסתבכתי אתמול בוכוח פייסבוקי בשאלת "בנפול אויבך אל תשמח". אף אחד לא חלק על כך שהריגתו היתה דרושה ומוצדקת, אבל בשמחה המתפרצת ובחגיגות יש טעם לפגם לדעתי.
    ענת פרי כתבה פוסט בנושא: http://anatperi.blogspot.com/2011/05/blog-post_02.html?spref=fb
    אך יש מי שטוען שהגישה היהודית תומכת בגילויי השמחה:
    http://www.kipa.co.il/family//2247-באבוד-רשעים-רינה!.html
    מה הפרשנות שלך תומר?

    אהבתי

    1. אני לא יודע במה המסורת היהודית יותר תומכת. לי עובר בראש הרבה פעמים "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!?!?" ששואל אלוהים את ישראל כאשר הם שמחים על מותם של המצרים בים סוף. אבל לומר את האמת, אני שמח שבן לאדן מת. אני לא באקסטאזה ולא יצאתי לרקוד ברחובות, אבל כן, יש בי מעין שביעות רצון כזו, עם בדל חיוך.

      אהבתי

      1. "ששואל אלוהים את ישראל כאשר הם שמחים על מותם של המצרים בים סוף."

        טעות קטנה אבל משמעותית.

        זה דרש , ומי שנשאל הם לא בני ישראל אלא המלאכים (ביננו מי היה עד לשיחת אלוהים עם מלאכיו, אולי חוץ ממשה?).

        הרב אבינר התייחס לשאלה הזו של "מעשי ידי" וכו', וטען שהיות והמלאכים לא סבלו מעול העבדות וכך או כך לתוצאה הסופית לא היתה השפעה ישירה עליהם, אין הם אמורים לשמוח.

        לעומת זאת, עם ישראל שסבל בעבר מידי המצרים ואם אלה לא היו טובעים היה חוזר לחיי עבדות, אין דבר טבעי מכך שישמחו – עובדה שמיד לאחר מכן משה שר את "שירת הים" ןמרים הובילה את בנות ישראל במחולות – ואין במקרא שום מילת ביקורת על כך.

        אהבתי

  5. חידדת לי ענין עקרוני בבודהיזם, תודה. לגבי מה שאמרת אני רוצה להרחיב שהאדם הוא לא רק מקור לסבל אלא הוא המקור לכלל הפעולות שלו, כשהסבל הוא חלק מן הכלל, לכל פעולה יש תהודה חוזרת. לכן מן ההגיון הזה בן לאדן אשר נלחם ברוח הדמוקרטית המערבית הוא שהתנגד לכל ערכיה, קיבל את אותו הצדק התואם את ערכיו שלו הרג ללא משפט. כלמר תהודה קארמתית יש בה פעולה עליונה אלהית השגחתית היא מעבר לאמנת ג'נבה? לפיכך עדיף שכל בני האדם יעדיפו אידיאל דמוקרטי מוסרי כדי לעורר תהודה מוסרית.
     

    אהבתי

  6. יש מדרש שאומר כך: "רב הונא בשם רב יוסף אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של נרדפין מיד רודפיהן. צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף רשע, ורשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף.

    נמצאת אומר: שאפילו צדיק רודף רשע, מכל מקום, והאלהים יבקש את נרדף[!!]. "

    בספר מלחמת היצר-צמח אטלס לחיים גארדה, יש עיבוד משלו למדרש זה שהוא שם בפי המחזה אברהם(הלא הוא החזון איש בספרו)

    די ברור שאין הכוונה על חיסול מוצדק יותר או פחות, אלא על התגובה הנפשית וההתכווננות של האדם.

    אהבתי

  7. היי תומר,

    אני לא מבין גדול בבודהיזם… אך בכל מקרה, ממה שהבנתי ואני יודע, פגיעה בייצור חי היא חטא… לפי הבודהיזם….
    מי שם את האמריקאים להיות השופטים והתליינים ?
    האם הייתה בעיה לתפוס אותו, לשפוט אותו ולגזור עליו עונש מוות ? וכל זאת בהליך כביכול שקוף, ובהליך שכביכול עושה צדק…(אמריקה מוציאה להורג דרך מערכת המשפט שלה בלי סוף… ובמקרים רבים, ומוכחים, גם חפים מפשע…)….
    העניין פה, לדעתי, הוא שכל צד (נוצרים, יהודים, בודהיסטים) פועל ומתבטא בהתאם לנרטיב שלו…. והנרטיב השליט כרגע הוא זה האמריקאי, לפיו בן לאדן הוא פושע שהרג חפים מפשע….
    מישהו בדק כמה חפים מפשע הרגה ארה"ב בדרכה לבן לאדן ? משהו בדק כמה חפים מפשע הרגה ארהב בדרכה אל סדאם חוסיין ? מישהו בדק כמה חפים מפשע הרגה ארהב בהירושימה ונגסאקי ?
    אישית, הייתי מצפה מהדלאי למה להתעלות, ולא להסחף עם הזרם הפופוליסטי של 'בן לאדן הוא פושע שצריך להשמיד'….. חמלה היא חמלה היא חמלה… אין כאן הנחות….

    אהבתי

  8. תומר יקר.

    תודה על הפוסט, ומזל טוב!
    אני חייב לומר שעדיין גם אחרי ההתכתבות בעקבות הפוסט שלך, אני רואה בדפוס הפעולה של החיסול כמו גם במבצעי המלחמה בטרור שאמריקה עושה בעולם, כמו גם במלחמה בטרור הישראלית עוול, ודיכוי. אני יהודי, ישראלי, שמאמין בזכות הקיום של הישראלים בישראל ושל האמריקאים באמריקה, יחד עם זה אני חושב שגם אם מעשי ההרג של העולם המוסלמי והערבי הם פשע וחטא, הם נובעים מדיכוי כוחני שהמערב מפעיל, איני חושב שהעולם המוסלמי כולו שלום, ושהוא נטול כל שאיפה כובשנית או שתלטנית, אני חושב ששאיפה זו מלובה ע"י הפעולות של העולם המערבי היינו אמריקה וישראל שיש בהם את אותה האיכות. יש מארג קשרים גדול בין הסיבות לשנאה ולסכסוך בין ישראל והפלסטינים העולם הערבי והמוסלמי, ולבין הסיבות לסכסוך ולנשאה בין אמריקה או "המערב" ובין העולם המוסלמי, אני חושב כאדם שמאמין בייעוד הרוחני, ובצו הרוחני שדורש לעשות תיקון וחשבון נפש, שעלינו להבין מדוע צמחה כזו שנאה במדינות האיסלאם כלפי המערב, ולא להתחמק בטענה הפשטנית שזה בגלל ש"הם" בניגוד
    "אלינו" פרימטיביים, כוחניים, פרימיטיביות פונדמנטליזם וכוחניות יש בחברה ובתרבות האמריקאית והישראלית בשפע.

    אם ישראל ואמריה היו מתקיימים לאור ערכי האנושיות, המוסריות, הדמוקרקטיה, הצדק והשוויון שבהם אנו מתהדרים, לא הייתה התנגדות אלימה
    לקיומנו. אמריה מאז 2001 ושנים לפני כן תחת המעטה של הפצת ערכי הדמוקרטיה השוויון והצדק, ניהלה את העולם, הפילה והקימה משטרים, ליבתה והציתה סכסוכים מקומיים, והשאירה על הכס שלטונות מושחתים, כדי לדאוג לאינטרסים של רווח כלכלי, לתעשיית הנשק ותעשיית הנפט. אנחנו כמדינה מעבר לכיבוש של 67, מתעלמים מכך שבהסכמה הרחבה (גם אם לא מלאה) בגלל השואה, בגלל הפוגרומים בגלל הצורך במדינה יהודית, נכון היה לנתק להתעלם ולהתכחש לזהות התרבותית, דתית, לאומית, אתנית של הארץ אליה הגענו, ולזכות הריבונית של מי שישב בה, בין אם במדינה אחת ובין אם ב2 מדינות, לקבוע ולהיות חלק שווה בזהות של המקום הזה.

    למה כל זה רלוונטי לחיסול בן לאדן? כיוון שבמקום לעשות את התיקון הזה, במקום שארה"ב תודה ותכיר בנזק שהסבה לעולם המוסלמי, בדיכוי שהיה במדיניות החוץ שלה, היא ממשיכה להאמין באידואולגיה הכוחנית הביטחונית שלה.

    במקום שישראל תכיר בעוול שבמעשיה, היא מכחישה אותו ופונה למדיניות של הרתעה

    אמריקה וישראל מנסות להתקיים בעולם בכלל ומול הזהות האחרת שעומדת ממולם כמו וילה בג'ונגל, ללא דין וחשבון על העוול שיש בקיום כזה, גם אתית וגם פרקטית אין אחרית לקיום כזה, הוא לא מוביל לתיקון ולשלום, הוא מוביל רק להמשך ההרג.

    אהבתי

    1. עידו היקר שלום,
      תראה, אני לא מסכים עם התזה העיקרית בדבריך, שהיא לדעתי "אם ישראל ואמריה היו מתקיימים לאור ערכי האנושיות, המוסריות, הדמוקרקטיה, הצדק והשוויון שבהם אנו מתהדרים, לא הייתה התנגדות אלימה לקיומנו."

      לא, גם אם זה יהיה, ובוודאי ראוי מאוד מאוד שיהיה, ובאמת עצוב שלא כך, אבל גם אם זה יהיה, יהיו אנשים שיתנגדות בצורה אלימה לקיומנוץ עידו, קיימת בעולם פנאטיות דתית. זה דבר שקיים. יהודית, מוסלמית ונוצרית. ופנאטים לפעמים הורגים אנשים אחרים, שהם חושבים שהם "כופרים" או סתם מפריעים לתוכניות המשיחיות שלהם. בן לאדן היה פנאט דתי. הוא עשה את מה שעשה לא מפני שארה"ב עשתה לו עוול, שכן הוא עצמו היה עשיר (ואגב, לא מעט בזכות הקפיטליזם שארה"ב ייצאה). הוא עשה את מה שעשה מפני שהאמין שכך אללה ציווה עליו. מכיוון שהוא אמר זאת בעצמו, אני חושב שאפשר להאמין לו. מכיוון שהוא אמר בעצמו שהוא ימשיך להרוג, טוב מאוד שהרגו אותו.

      אהבתי

      1. תומר היקר שלום.

        אני כן מאמין גם מבחינה רוחנית, שהעולם שהאם נמצא בו, הוא שיקוף של המצב הלא מתוקן שבו מצוי המתבונן. גם אם לא מיד כשנתקן את מעשינו לא תיעלם השנאה, ברור תומר שכשהערבים יודעים ומרגישים כמה אין אצלנו הכרה בעוול שעשינו להם, גם ברמה הלא מודעת, הרצונות והזכויות התרבותיות לאומיות תרבותיות שלהם, כל כך מדוכאות פשוט באופן ישיר כתוצאה מהקמת המדינה שלנו, שזה פשוט בלתי אפשרי להתעלם כמה מהשנאה צומחת בגלל זה.

        תומר למדתי שאותה קנאות שיכולה להיות דתית ומשיחית יכולה להיות חילונית, פוטוריסטית, סובייטית, נאצית, פאשיסטית, אתיאיסטית,אני מכיר תפיסות חילוניות פונדמנטליסטיות.

        לדעתי השורש תומר הוא שורש רוחני. לדעתי באמת כמו שמלמדים בקבלה השאלה היא האם העיקרון שעומד מאחורי תפיסת העולם גם אם היא לאומית או חברתית זה אם תפיסה שמכוונת על ידי הרון לקבל על מנת לקבל, או הרצון לקבל על מנת להשפיע.

        תומר אני יודע שאת הראיה הביקורתית על המדיניות הביטחוניסטית המיליטנטית והכוחנית של כביכול שלטון נאור של צדק, חופש דמוקרטיה וחירות, איני צריך להסביר לך אתה יכול לראות כמה היא צינית ומזויפת גם מתי שאמריקה מנסה להציג אותה וגם מתי שישראל, שקוף שמה שעומד מאחוריה גם במקרה של אמריקה וגם במקרה שלנו ישראל, זה שמאחורי הטיעונים הביטחוניים,מאחורי ההצדקות והערכים, עומד הרצון לקבל, אצל אמריקה זה הרדיפה אחרי כוח, עסקאות פוליטיות כלכליות ומשאבים ואל ישראל עומד שם הרצון לקבל את הארץ שתהיה שלנו ורק שלנו.

        לשני הרצונות האלה מהיסוד הרוחני אין סיכוי לשרוד כי הם שורש אנוכיות, והם מתהדרות ומתייפיפות בערכים "נאורים".

        אנחנו כבני המערב, כיהודים, כישראלים כאנשים שמאמינים בעקרונות הרוחניים, ובכך שהם לא רק נעלים ויפים, אלה שהם באמת מה שאמיתי מה שנכון ושיכול לקיים את העולם, ככאלה אנו מחויבים ומצווים להשמיע קול ביקורת, להתעורר ולהעיר, הרי הרצח בן לאדן, אינו צדק, הוא התגרות והפגנת כוח של אומה שעסוקה כבר שנים בלהוכיח, שהיא יכולה להביא צדק שלום ודמוקרטיה לעולם על ראשי כידונים. כמו שאסף וול ורוב הישראלים חושבים שהם יכולים להתקיים פה בצורה ראויה במחיר הנצחת השליטה על הפלסטינים (שפשוט לא יכולים ורואיים מוסרית לשלוט על עצמם ולחיות באדמתם), והכחשת העוול שנעשה להם ושעדיין קורהף הגזל והשוד, של הימים הלאה של 67 של 48 ושל ימי "גאולת האדמות". חייבים להתעורר ולתקן עכשיו

        אהבתי

        1. אני, רק שאלה (טוב, בעצם כמה).

          ומה עם כל ההצעות הישראליות לפתרון המצב, החל מקמפ דיוויד המשך בהסכם טאבה, של אהוד ברק ואולמרט? (רמז, הישראלים לא זרקו אותם לפח…)

          חוץ מזה, אתה עדיין מניח שההתנהלות שלנו היא זו שאחראית לתודעה שלהם ביחס אלינו, לי זה נראה

          א' כהתנשאות- אנחנו עדיין במרכז – עובדה תראו כמה אנחנו משפיעים עליהם! לכאורה אם מטרתך ללכת לקראתם מתוך ענווה תשובתך מציירת התנשאות לא קטנה…

          ב' זה מוציא את האחריות מידייהם. אחרי הכול, אנחנו אוסרים אדם שרצח למרות שנסיבות חייו אולי הובילו למעשה זה, כי אנו אומרים שלמרות שלאדם נסיבות חייו היו קשות – הוא עדיין יכול לבחור פתרון אחר מלבד רצח…

          ביחס אלינו, החמאס כמו כן הפת"ח חרתו על דגלם את הנכונות להכחיד כל מקום לריבונות יהודית עצמית (ואף לקיום עצמי יהודי לגיטימי) בלי שום קשר למעשים כאלו ואחרים (עוד לפני 1967 אש"ף קרא להכחדתה של ישראל!)- מדינת ישראל והעם היהודי מוכנים ללכת לא מעט לקראת שלום וויתור על שטחים (עזה והדוגמ' למעלה) אך עם כל הכבוד- יצר השרדות הוא לא רק יצר לאינדיבידואל אלא גם לציבור…

          ייתכן ותשובתך, עידו, תהיה משהו בסגנון שתגובתי היא דוגמא ל"אי הכרה בעוול שאנו עשינו לערבים בעצם הקמת המדינה והמשך הצדקת מעשי האלימות שלה כלפי אחרים וכו'" אבל היא הנותנת, האם באמת אין לנו שום הצדקה בכלל לקיום שלנו פה בארץ חמדת אבות? מדוע אתה בוחר את הגירסה שלהם- שלנוח לך להציג אותה באופן הזה שאתה מציג אותה ובהתעלם מן העובדות (אתר חמאס פתוח לכול…) וברצוננו שלנו ולנסיבותיהם, אולי לנו (העם היהודי ואולי ארה"ב) יש יותר case?

          אהבתי

        2. לקרוא את דבריך בקונטקסט מתורתו של בעל הסולם היה באמת מצחיק. חן חן על הבדיחה.

          אהבתי

    1. מאיזו בחינה הוא לא היה? מה בדיוק הוא הנהיג, אם לא ארגון דתי, שכוחו נבע מאמונתם הדתית של אנשיו, שעל פיה הם פעלו ועל פיה הוא נתן את פקודותיו, שמטרתם נוסחה בשפה דתית ובמונחים דתיים, שהאמצעים בהם נקטו הוכשרו על ידי טיעונים דתיים, ושהפרס שהובטח לאנשיה שהקוריבו עצמם למענה היה דתי למהדרין?

      אהבתי

  9. ישנה דת מודרנית שנקראת דת ה"פוליטיקלי קורקט" , לדת הזו אין תיאולוגיה מסודרת וספק אם תהיה לה אי פעם. מה שיש לה , לדת הפוליטיקלי קורקט , זה מנהיגים מוסכמים שדברם הינו דבר האל , ובזה היא מזכירה את המונותיאיזם של ה- Judeo-christianity (לא הצלחתי למצוא תרגום הולם לביטוי האנטישמי הזה).
    אחד מהמנהיגים הבולטים של דת ה"פוליטיקלי קורקט" , הינו הדלאי לאמה , דמות נערצת עד גיחוך , שכבר מזמן הפסקתי לחפש קשר בינו לבין הדהרמה.
    נכון, הבודהיזם אינו פציפיזם. על מנהיגיו נמנו לוחמים דגולים וכובשים. הבודהיזם גם חי בסימביוזה מופלאה עם התרבות הצבאית של יפאן הפיאודלית.
    כל זה נכון , אבל הבודהיזם הוקם כדת מהפכנית וידע לשמור על מהפכנותו בתמורות הזמן, עד שהנחל השוצף זרם אל הקנטריקלבים והבריכות הפרטיות בדרום קליפורניה , שם שקע אל ביצה עכורה חסרת חיים או משמעות.

    תיפקודו של הדלאי לאמה כחותמת הגומי של משטר היחצנות האמריקני , מזכירה לנו התיאולוגים , שבמשחק האלוהים הגדול , גם שחקנים מהוללים ומיומנים , יכולים למצוא את עצמם מחלידים אבק על הספסל.

    לעומתו הארכיבישוף מקובנטרי , חוזר באומץ מפתיע אל היסודות הפאסיביים והפציפסטיים בעליל של עריסת הנצרות , מה שמוכיח כי לעולם אין לדעת. 

    אהבתי

  10. תומר שלום
    אודה לך אם תוכל לעזור לי לדעת:
    לגבי ספרו הראשון והמפורסם של ראם דאס (ריצ'רד אלפרט) "כאן ועכשיו",
    האם הוא כבר תורגם לעברית ?

    בברכה
    דויד

    אהבתי

      1. תודה.
        קצת מוזר שאושיית ניו אייג' ותיקה כזו עדיין לא תורגמה לעברית.
        הלא כן?
        כי סה"כ תורגמו כמעט כל הספרים "המרכזיים" שמשוייכים לזרם.

        אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s