סאתיה סאי באבא – מותו של אל הודי מודרני

לא לזה התכוון ניטשה כשאמר שאלוהים מת. לא להודי כחוש עם תספורת אפרו, מירקל-מן מזדקן שמוכר קסמים ברופי ומסרים ניו-אייג'יים עם קמצוץ קארי. לא לקדוש משונה שבארצם של היוגים המסוגלים למות ברצונם, ישובים בתנוחת לוטוס ונושפים אויר אחרון, אפילו לא היה יכול לחזות את מותו בדיוק של עשור. אבל תהיה זו טעות לחשוב שזה כל מה שהיה סאתיה סאי באבא . ממשלת הודו, למשל, חשבה שהוא חשוב מספיק כדי לתת לו לוויה ממלכתית

ההודי עם הטורבן שעושה "נמסטה" עם הידיים מול ארון הזכוכית הוא ראש ממשלת הודו מנמוהן סינג'. לשמאלו עומדת סוניה גנדהי, נצר למשפחת נהרו ואינדירה, ראשי הממשלה לשעבר, ונשיאת מפלגת הקונגרס ההודית, השלטת בהודו בעת הזאת (וכמעט תמיד). הגופה בארון הזכוכית שייכת לסאתיה סאי באבא, אחד מהקדושים הפופולרים ביותר בהודו אי פעם, הנחשב לאלוהים בגוף אדם עבור מיליוני מאמיניו. ללמדנו שמותו של סאי באבא הוא אירוע בסדר גודל לאומי בהודו, מדינה שמניין אזרחיה הרבה מעל מיליארד איש. סאי באבא כזכור חלה לפני כחודש, ומת מקריסת מערכות ביום א' שעבר. בן 85 היה במותו. הוא התנבא שיחיה עד גיל 96.

באשרם של סאתיה סאי באבא, ביקרתי לראשונה ולאחרונה לפני 14 שנים. שהיתי בו כמה ימים, תחילה בצפייה לבואו של איש האלוהים, ואחר כך בצפייה ל"דארשן", כלומר להזדמנות לראותו, אקט שנחשב בהודו למבורך ומיטיב. והוא הגיע, ונראה. ישבתי לי בין 15,000 מאמינים, באולם עצום בפותפרתי, קצת צפונה לבנגלור, כיתות כיתות, על הריצפה בריבועים, כאשר בין הקבוצות יש מעברים, שתי וערב, שבהם צעד סאי באבא. הוא היה הולך לאן שנשאה אותו הרוח, לא ליד כולם כמובן, אבל לידי הוא הלך, ואף לקח מידי מכתב שכתבתי לו (זה הנוהל). במכתב, שכתבתי בעברית (אם אלוהים לא יודע עברית, מה הוא כן יודע?), הודתי לו על האירוח באשרם, על החיים הטובים שיש לי, וביקשתי שישמור על משפחתי ועלי. לא קיבלתי תשובה ברורה, אבל משפחתי ואני די בסדר.

ימי באשרם העצום היו נעימים, אבל לא ממש מעניינים. "אני בחדר עם עוד חמישה חברה מכל העולם (אחד מסלובקיה)" כתבתי ביומן שלי מאז (11.4.97) – האשרם יכול להלין עד 10,000 מבקרים. וגם "ארוחת בוקר במזנון האוכל המערבי היתה בת, בת זונה (דייסה, סלט פירות, טוסט עם גבינה, טוסט עם חמאת בוטנים, עוגה וקפה – 18 רופי)" – כלומר כשקל וחצי. גם זה עניין אותי בהיותי בן 22. אבל הנה כמה דברים יותר מעניינים:

אני ממש מתלבט בקשר לסאי באבא. מצד אחד, כולם פה מאמינים שהוא אלוהים וכנראה שיש לו באמת כוחות מיוחדים (היום בבוקר ראיתי אותו "בורא" ויבוטי, כלומר אפר קדוש). מצד שני, גם ללאמה זופה כולם האמינו [בקורס במנזר טיבטי שבו הייתי לפני כן], וגם לשבתאי צבי, מהר באבא, הרבי מליובאוויטש ועוד ועוד… וכוחות על טבעיים מוכיחים את עצמם ולא יותר. היום דיברתי עם אחד מארה"ב שאמר שבאבא אמר בפירוש שהוא לא המשיח היהודי אבל שזה יגיע. עוד הוא ניבא שגלגול חדש של מוחמד יוולד על איזו אבן שהיתה משמעותית בגלגולו הראשון ויביא סוף לקונפליקט היהודי-ערבי. הלוואי. בכל אופן, מחר יום הולדת לראמה. מזל טוב.

האם היו לסאי באבא כוחות מיוחדים? אני עדיין מאמין שכן, למרות סרטונים לא מעטים (למשל זה) שמראים שרבים מה"ניסים" שהציג היו לא יותר מאשר תעלולי קוסמים דרג ז'. אני משער את זה ממגוון סיבות. למשל, מפני שכילד בן 14 הצליח להדהים מספיק אנשים כדי לעלות למעמדו הנוכחי, וכן, למשל, מפני שדמותו של באבא הופיעה בחלומותיהם או בביתם(!) של אנשים רבים, מהם כאלה שלא ראו אותו או שמעו עליו מעולם, והיא זו שמשכה אותם אליו (אני זוכר איך אישה מערבית אחת, שהאשימה את באבא בניצול מיני של בנה,* מספרת בראיון ל-BBC שהוא היה פוקד את חלומותיה, עד שפעם במקרה ראתה תמונה שלו ומיד זיהתה את האיש מהחלומות. כך הגיעה אליו עם משפחתה). כמובן, זה כשלעצמו לא ממש משנה ולא מוכיח דבר. כפי שכתבתי אז, כוחות על טבעיים מוכיחים את עצמם ולא יותר.

אז מה כן היה לסאתיה סאי באבא? לא לאיש, אלא לתנועה העצומה שהוא בנה והנהיג? סאי באבא נמנה עם אותם מנהיגים רוחניים הודיים מודרניים (היו כבר כאלה במאה ה-19) שמוצאים בכל הדתות ביטוי לאותה אמת, אותה אמת שההינדואיזם מציג לדעתם בצורה הברורה ביותר. על סמך הנחה זו (ושמא היה זה לא יותר מתרגיל שיווקי) בנה באבא תנועה אוניברסליסטית ופרניאליסטית, וטען שמכיוון שכל הדתות מדברות על אותה אמת בסיסית (האמת שהוא הציג) הרי שאין טעם לריב, ויש טעם לעבוד במשותף את האל.

סאי באבא עצמו היה מעודד את מאמיניו הלא-הודים להמשיך ולעסוק בחיי הדת המקוריים שלהם, לבד מתוספת האמונה בו כהתגלמות האלוהים. כפי שמעיד הציטוט מהיומן שלי, ממילא היה לו מה לומר על כל דת ועל כל סכסוך בין דתי. מצד שני, הוא הצהיר שמשימת חייו היא להחזיר לגדולתה את הדת הוֶדית, והודו היא על פיו "המקור של כל המוסר, הרוחניות והחוכמה בעולם" – כלומר, הוא לפני הכל ואחרי הכל הינדי נאמן.

תנועתו של סאי באבא היא תנועת בהקטי, כלומר דבקות באלוהות, וככזו העדיפה רגש על שכל. הניסים שהיה מנפיק עוררו הערצה, ודמותו עיטרה מקדשים וקמעות לרוב. יחד עם זאת יש לציין שהאהבה הופנתה לא רק אליו, אלא, במצוותו, כלפי האנושות כולה, והוא עודד מאוד עזרה לזולת ויזם מפעלי צדקה לרוב.

קשה לדעת כמה אנשים בעולם מאמינים בסאי באבא, כי קשה לקבוע מי הוא מאמין שלו. האם אדם שמציב במקדשו הפרטי במטבח הבית, לצד פסלון של גאנש ופסלון של לקשמי, גם פסלון של סאי באבא הוא מאמין? או האם רק מי שעובד את באבא אישית וממרר עכשיו בבכי על מותו הוא מאמין? בהודו גם אם אתה אלוהים הרי שבסך הכל גם אתה אלוהים. בכל אופן, ההערכות נעות בין 6 מיליון ל-37 מיליון, מאמינים, ביניהם מספרים מרשימים של פוליטיקאים, שופטים, אנשי עסקים וספורטאים מפורסמים. לורנס באב קובע שסאי באבא הוא "איש האלוהים/הקדוש הבכיר של המעמד הבינוני, גבוה-קאסטה ודובר אנגלית של הודו" (בספר Redemptive Encounters: Three Modern Styles in the Hindu Tradition). ראו כאן כמה סיפורי ניסים מפי משכילים. וכאן אנחנו מגיעים לחשיבות שלו לחיי הדת בהודו כיום.

ביום רביעי נערכה הלוויתו של סאי באבא, בהשתתפות אנשי ממשל, לצד חצי מיליון מאמינים. ראשית נורה מטח יריות מ-21 רובים, על פי כללי הטקס של הדת האזרחית ההודית. אחר כך בא תורן של הדתות הישנות יותר, ומול ארונו מולמלו פסוקים מכתבי הקודש של הנצרות, האיסלאם, הסיקיזם, הבודהיזם והיהדות (אני מת לדעת מי הרב שעשה את זה). לאחר מכן ברהמינים זימרו פסוקים מהודות, מים מנהרותיה הקדושים של הודו הותזו על הארון, ולקינוח נשפך עליו גם שתן פרה. באבא עצמו נקבר ולא נשרף, בהתאם לנוהג לגבי קדושים בהינדואיזם. כל זה רק אחרי ביקורו של ראש הממשלה כמובן.

אז מה נתן לסאי באבא מעמד של מוסד מדיני? מצד אחד, הצלחתו הפנומנלית. לפני מותו חלש באבא על אימפריה עצומה של מפעלי רווחה (בתי ספר, בתי חולים, בתי תמחוי, בניית תשתיות לכפרים), ומאמיניו פתחו מעל אלף נציגויות ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם. הערך הכספי של הארגון שהוא עמד בראשו הוערך בעשרה מיליארד דולר, והוא עצמו, כאמור, הוערך כאל חי. לא רע לילד הודי עני שבגיל 14 הכריז שהוא גלגולו הנוכחי של קדוש מוכר והתחיל מיד לעשות ניסים. זו בעצם הגרסה ההודית לחלום האמריקאי.

דבר נוסף שעזר לו מאוד הוא שהוא הטיף לשלום בין-דתי מחד, ושמר היטב על הגבולות בין דת למדינה מאידך (למרות שלחצו עליו, הוא הגורו הגדול היחיד שסירב, למשל, להתייחס למריבה בין הינדים למוסלמים בנוגע למסגד באיודיה). עבור הממסד בהודו הדמוקרטית שני אלה חשובים מאוד. שילוב הסגולות האלה, וכישרון לא מבוטל ביחצנות וניהול קהל, הפך את סאי באבא לקדוש ההודי הגדול של המחצית השנייה של המאה העשרים.

ומה עכשיו? ספר מעניין שנקרא When Prophets Die מציג אוסף מאמרים על גורלן של תנועות רוחניות מודרניות כאשר נביאן המייסד מת. הבעיה עתיקה כימי הבודהיזם והנצרות: איך להמשיך להחזיק תנועה דתית שהתבססה על הנהגה כריזמטית – ללא ההנהגה הכריזמטית. בהקדמה לספר קובע J. Gordon Melton, מחלוצי חקר הניו-אייג', שבניגוד אולי לצפוי, רק במקרים נדירים מותו של הגורו מביא להתפרקותה של הקבוצה. הדבר מתרחש כמעט רק כאשר הקבוצה נמצאת בשלביה הראשוניים, וטרם הספיק למסד לעצמה מבנה ודוגמה אמונית ברורים. לאחר שאלו נוצרו, אין בעצם הכרח במנהיג הרוחני. ההנהגה הכריזמטית עוברת להנהגה הבירוקרטית, במושגיו של מקס ובר.

לתנועתו של באבא, אם כן, לא נשקפת כל סכנה. מדובר במערכת מבוצרת של פקידוּת בירוקרטית, ממש קונצרן. עוזרו או אחיינו יתפסו את ההנהגה בפועל, ובכוח סאי באבא ימשיך להיות הרוח שבמפרשים.

אולם אין ספק שהאובדן עבור מאמיניו הוא גדול. אמונתם באלוהותו היא ממשית ועצומה – ובל נשכח שמה שמייחד את האמונה באלוהים הזה היא מערכת יחסים האישית מאוד עם מאמיניו, המתקיימת על ידי ראיית האל ממש, בהופעתו בחלומות או חזיונות, ובפגישות אישיות שהיה מעניק – צ'ופר מתוק ומבוקש מאוד כמובן. "מאמיניו של בהגוואן סאתיה סאי באבא מגדירים בצורה מוחלטת את זהותם העצמית על ידי פנייה למערכת היחסים שלהם עם באבא", כותב נוריס פאלמר במאמר על התנועה בספר Gurus in America. ויחד עם זאת, לא צריך לדאוג. עבור המאמינים התחליף לראיית באבא תהיה העליה לרגל ל'סמאדהי' (כלומר ה'ציון') שלו, שיהפוך לאתר קדוש ומעיין נובע של ניסים ונפלאות. חזיונות של דמותו ימשיכו כמובן ללא הפרעה.

סאי באבא מת, יחי סאי באבא

פרמה סאי באבא העתידי. לפחות חתיך לא רק זה, אלא שבאבא הבטיח שאחרי מותו הוא יתגלגל בגוף חדש, והחסידים כבר מצפים לכך . הגלגול הבא אמור להתחיל בתינוק שיימצא נטוש על נהר Kaveri הקדוש. שמו יקרא פְּרֵמָה סאי באבא, והוא צפוי להתגלות או בשנה הבאה, או ב- 2019 או ב-2030 (יש מעט בלבול מכיוון שבאבא מת לפני הזמן). נקווה שהנבואה לא תעודד נטישות המוניות של תינוקות על גדות אותו נהר. כך או כך, יש למה לצפות.

ומה עם הנבואה שכבר נכשלה? בכל זאת, סאי באבא התנבא שיחיה עוד 11 שנים, וממילא אמר גם שהוא יכול לחיות ולמות כרצונו. ברשימה הקודמת על העניין, כשהוא היה רק חולה, הבאתי ציטוט של חסיד פולני שטען ש"באבא הוא אלוהים – זה רק זמני". זה הזכיר לי את ריקודי חסידי חב"ד תוך שירת "דער רעבע איז געזונט" קולנית כאשר הרבי מליובאוויטש לקה בשבץ. גם מיד אחרי מותו היו חסידים שטענו שזהו רק מבחן אמונה, והרבי יקום בקרוב מאוד לתחייה. מאז עברו 17 שנה, ואין סימן לתחיית המתים. השאלה היחידה, אם כן, היא מה יהיה תירוץ התיאולוגי שינתן לכשלון נבואתו של הבאבא. אם מישהו שומע על משהו, שיאמר.

* בקשר לאותן האשמות חמורות בניצול מיני של נערים – אני מאמין שהן מבוססות, והייתי רוצה לעמוד על התגובות השגורות של המאמינים להן. חלקם מכחישים הכל כמובן – העובדות שונות לחלוטין. חלקם מתרצים זאת בכך שהם טוענים שמדובר ב"טיפול טנטרי" שהעניק באבא לחסידיו הצעירים, שהיו כנראה זקוקים לו במיוחד (מזכיר לכם מישהו?) – כלומר העובדות הן אכן כך, אבל פרשנותן שגויה. התגובה מהסוג השלישי לכך היא שוב הודאה בעובדות, אך במקום לנסות למצוא להן הסבר מיטיב, יש משיכת כתפיים ותמיהה על עצם הרצון שלנו לשפוט את אלוהים. נכון שהוא עשה כך, אבל מי אנחנו שנתיימר להבין את מעשיו של האל? כאן, אם כן, כפי שכותב נוריס פאלמר הנ"ל, "אלוהותו של באבא מקבלת תוקף מעצם העובדה שהוא חורג מהתפיסה שלנו על מה שראוי – וככל שהחריגה גדולה יותר, כך ודאית יותר אלוהותו". וגם זה מזכיר אי אילו תנועות רוחניות קרובות יותר אלינו.

[עוד דבר: למתעניינים, לרגל מותו של באבא, כתבה טובה שמספרת גם קצת על סצנת הניו-אייג' בהודו]

24 תגובות

  1. חן , חן , תומר , על פוסט מושקע ומחכים.
    אני זוכר שבשנת 1999 , טיוהר הקריא באחד מהסטסאנגים שלו , מכתב מחברות שלו ששהו אצל הסאי בבה ועשו חיים.
    לא הבנתי אז איך אפשר להיות חברה טיהר וללכת אל גורו אחר , וגם לא הבנתי למה טיוהר בחר לחלוק את המכתב יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. כנראה שהשראה שטיוהר קיבל מאושו לא הייתה כל כך מחייבת , כי לזה האחרון הייתה סלידה מאוד מודגשת מגורואים הודיים , למרות שלא תמיד כפר בהם.

    אהבתי

  2. יופי של פוסט, אין ספק שמדובר ברעידת אדמה בעולם הגורואים…

    אהבתי מאוד את האבחנה, "לא רע לילד הודי עני שבגיל 14 הכריז שהוא גלגולו הנוכחי של קדוש מוכר והתחיל מיד לעשות ניסים. זו בעצם הגרסה ההודית לחלום האמריקאי."

    אהבתי

  3. הדבר הכי מוזר שקרה לי הוא שאני עצוב שהוא מת. לא הייתי באשראם אבל כמובן ראיתי אינספור תמונות שלו בהודו, לא מעט מאמינים וכמה תספורות דומות. למה אני עצוב? אלוהים (…) יודע. מה שבטוח – אני מתגעגע להודו. ולאמה.

    אהבתי

  4. תודה. ואנחנו אפילו לא ידענו! כנראה שזה לא מספיק חשוב כדי לחדור את מסך הדאגה העצומה מהסכם הפיוס הפלסטיני…

    אהבתי

  5. נקי ומדויק תומר.
    הייתי בהודו בימיו האחרונים של האיש וצפיתי עם חברים בדלהי בטקס ההלוויה הממלכתי, שכמובן הועבר בשידור חי. החבר'ה התרגשו והארוע היה ממלכתי עד מאד.
    הייטקיסט הודי מבנגלור שבא לבקר בארץ הרשה לעצמו לפרוק את תסכולו בהמתנה בעמאן לטיסה ארצה (ידע שמגיע לחוף מבטחים..): אם הוא כזה רוחני, לשם היה צריך שדה תעופה? וגם, תעשיית הרוחניות ההודית היא בדיוק כמו ההיטק. ביזנס.

    הגועל נפש הוא סביב ספורי הפדופיליה והלגיטימציה שיש לבן האלוהים לנצל מינית נערים. שאלת הקשר בין הומוסקסואליות והומו אירוטיות לבין רוחניות נותרת שאלת מיליון רופי בעיני, גם לנוכח סטיותיו של הבאבא המנוח וגם לנוכח ההומופוביות הבוטה של הכוכב העולה המסקרן עד מאד (והשונה עד מאד): מר באבא ראמדב, היוגה גורו – וחבר הפרלמנט לעתיד.
    בעניין באבהא ראמדב: החבר'ה משבחים אותו מאד והמקום שהקים לעצמו על כביש דלהי-הארידוואר (בית חולים מודרני המשלב אירוודה ויוגה עם רפואה אלופטית), בהחלט מרשים בהקפי המבקרים בו, בזמינותו ואופן בו הוא עובד.
    מה שלא ברור הוא מדוע זקוק הבאבא הנ"ל לאי פרטי באיי התעלה סמוך לבריטניה ומדוע הוא נראה מתלהם ועצבני בטלוויזיה למרות יוגיותו..
    לגנש הפתרונים..

    אהבתי

  6. וואו , לא היה לי מושג על קיומו – ולחשוב שלכל כך הרבה אנשים הוא מייצג את אלוהים . מעניין מאוד . אהבתי גם את האבחנות –
    "עבור המאמינים התחליף לראיית באבא תהיה העליה לרגל ל'סמאדהי' (כלומר ה'ציון') שלו, שיהפוך לאתר קדוש ומעיין נובע של ניסים ונפלאות. חזיונות של דמותו ימשיכו כמובן ללא הפרעה." ..

    אהבתי

  7. "סאי באבא עצמו היה מעודד את מאמיניו הלא-הודים להמשיך ולעסוק בחיי הדת המקוריים שלהם, לבד מתוספת האמונה בו כהתגלמות האלוהים."

    מתוך הלכות יסודי תורה לרמב"ם (בספר המדע פרק ט' הלכות ז' וח'):

    ז ועל הדרך הזאת, אם ציוו כל הנביאים לעבור לפי שעה, מצוה לשמוע להם; ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם–מיתתן בחנק, שהתורה אמרה "לנו ולבנינו, עד עולם" (דברים כט,כח). [ד] וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה שה' ציווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני–הרי זה נביא שקר, וייחנק אף על פי שעשה אות: שהרי בא להכחיש תורה שאמרה "לא בשמיים, היא" (דברים ל,יב). אבל לפי שעה, שומעין לו בכול.

    ח [ה] במה דברים אמורים, בשאר מצוות; אבל בעבודה זרה–אין שומעין לו, ואפילו לפי שעה. ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים, ואמר שה' ציווהו שתעבוד עבודה זרה היום בלבד, או בשעה זו בלבד–הרי זה דיבר סרה על ה'; ועל זה ציווה הכתוב ואמר "ובא האות והמופת . . . לא תשמע . . . כי דיבר סרה על ה' אלוהיכם" (דברים יג,ג-ו): שהרי זה בא להכחיש נבואתו של משה. ולפיכך נדע בוודאי שהוא נביא שקר, וכל שעשה בלאט וכישוף עשה; וייחנק.

    (נניח לרגע שהוא לא יהודי ורוב הסיכויים שאין ההלכות הללו מתייחסות אליו, אבל פשוט "דגדג" לי לצטט אותם)

    אהבתי

    1. אין דבר כזה עבודה זרה. מנקודת מבט של הנצח, של האינסוף, התפיסה שלך של אלוהים היא חלקיק זעיר ממה שאלוהים הוא באמת בדיוק כמו שפסל של קרישנה היא חלקיק זעיר. אבל באותו הזמן, האלוהים שורה בכל ואין טעם שלא להעריץ את התגלמות הקדושה בשיווה, הכותל, ישוע, או הבבא סאלי. כל עוד לא שוכחים שהם חלק מהאינסוף ולא קיימים בו בלבד.

      אהבתי

      1. 'עבודה זרה' היא מושג של הדת היהודית ולכן קיימת לגבי מי שמאמין בדת היהודית ולא לגבי מי שהדת היהודית לא מחייבת אותו. בדיוק כפי שתומר שהוא איש דתי נחשב ל'כופר' בעיני המוסלמים, הנוצרים וכנראה גם לא מעט יהודים אורתודוקסים למרות שבעיני עצמו הוא לא כופר.

        אהבתי

        1. יפה אמרת. רשמית, עבודה זרה אסורה לחלוטין ביהדות כמובן. אך בפועל עבודה זרה קיימת היום כפי שהייתה קיימת בעבר, רק שהיום היא נהפכה לחלק מהיהדות. אבות אבותינו עבדו את הבעל ואת האשרה (ולראייה הפעמים הרבות שנביאי התנ"ך התלוננו על כך). היום, תמונות הצדיקים שמתנוססים בבתים רבים, העלייה לקבר רשב"י ויוסף הצדיק, השימוש באיגרות קודש של הרבי מלובביץ ופנייה אליו ישירות, החוטים האדומים, המים הקדושים ושאר מרעין בישין, כל אלו הם עבודה זרה טהורה שלו טהרתן מימי התנ"ך היה חי היום היה רואה אותם בתור שכאלה.  

          אהבתי

      2. אם מישהו חושב שהפסל של קרישנא קשור לנצח ולאינסוף זוהי עבודה זרה , אלא אם כן הוא סבור שהקשר היחיד בינהם זה שהפסל הוא השתלשלות נמוכה ונחותה של האור , כמו מברשת נעליים.
        אם זה ככה , זאת לא עבודה זרה.

        בתוך הנצח והאינסוף עדיין ישנה היררכיה.

        אהבתי

    2. חוקי מאנו (פרק 12, פסוק 95) מסכימים עם הרמב"ם, רק מהכיוון ההפוך:

      "All those traditions (smriti) and those despicable systems of philosophy that are not based on the Veda produce no
      reward after death, for they are declared to be founded on Darkness."

      ראה כאן:

      אהבתי

    3. לעובד ולעידו

      קצת סדר, עדו, עבודה זרה אסורה בטהרתה על לא יהודים- היא חלק ממצות בני נוח- זאת על פי ההלכה היהודית שאותם הלא יהודים צריכים בסופו של דבר לאמץ.

      עובד, זה שאני תולה תמונה של רב בבית שלי לא הופך אותי לעובד עבודה זרה.

      לקחת חוט אדום או להאמין בכוחם של קמיעות יש בהם משום "דרכי האמורי" האסורות כמובן, אך אין בזה עבודה זרה.

      העונש על מי שמאמין שבחוט אדום יהיה לו מזל בלוטו אינו כעונש למי שמשתחווה לחוט אדום ורואה בו כאלוה עליו שאז הוא מוגדר כעובד עבודה זרה.

      זאת על פי מה שזכור לי.

      תומר, חביב חביב… אבל אני – מה לעשות- אורתודוכוס ולכן חשוך ולכן אמשיך לבסס (ולהתבוסס) ביסודות אמונתי…

      אהבתי

      1. למשה שלום, לבקש מהרבי מחב"ד ע"י דימיון תמונת פניו או פנייה אל תמונתו שיענה לבקשה מסויימת נראה לי די עבודה זרה לא?

        אהבתי

        1. על פניו כן – וצריך עיון – נראה לי שרק אם יפנו אליו בתור "אלוה" של ממש (כמו מורנו ורבינו וחס ושלום "אלוהינו") אז בוודאי יש חשש חזק לעבודה זרה.

          (וסליחה על איחור תשובתי)

          אהבתי

  8. לי זכור בעיקר איך ברישיקש הכרתי שומר בבית ספר של סאי בבה, שעבד במשמרות של 12 שעות 7 ימים בשבוע, וכשהשומר השני לא הגיע, לפעמים גם גמשמרות של 36 שעות והרבה לגדף את הסאי בבה על שכר הרעב שמשלמים לו עבור עבודתו.

    אהבתי

  9. כל התיחסות לחפץ או לאדם כאלוהות היא עבודה זרה, ואסורה גם על הגויים כאחת משבע מצוות בני נח. גאוה של גורואים היא היפך הקדושה. כל אדם שלבו איננו מטומטם סולד מתופעות כמו שתוארו במאמר.

    אהבתי

  10. לכלבה הנהדרת שאימצנו פעם מהרחוב קראנו 'סאי' ע"ש דמות מספר, ללא קשר לאיש הנ"ל. כך הגעתי במקרה לכתבתך על מר באבא ז"ל הלז, התרשמתי מהכתיבה שלך ושעשע אותי להתקל בעוד 'באבא', הודי או מנתיבות, היינו הך.

    הזן מקל מאוד במחשבה על אנשים המכתירים את עצמם [בכל תואר שהוא], מתיימרים או מתנשאים ולו בעקיפי עקיפין.

    אני מקווה שהשארת את החיבאבא [חיבה לבאבות ?] בשנים שהזכרת ובגיל צעיר,
    ושאתה נע בקלות בדרך, לא שולט על איש ולא נשלט ע"י איש, באמונה בלבך הנגדש מעצמו.

    סאי, לעומת זאת, כבר בת 10, מזדקנת בהנאה, באיתנות ובחוסן של כלבים קטנים ואתלטיים.

    אנו מחשבים זאת לפי הסקאלה האנשוית והיא 'כבת 70', ושמחתי שלאחר חשיבה והתבוננות הפרכתי גם את הסקאלה, את התבנית הזו.

    שא ברכה

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s