בין הציונות והאזוטריקה המערבית – דברים שנישאו בכנס

הכנס הראשון של "הרשת הישראלית למחקר האקדמי של האזוטריקה המערבית" (INASWE), שהתקיים באוניברסיטת בן גוריון ב-18 למאי, הביא לארץ את וואטר האנחרף, אחד המומחים הגדולים בעולם לאזוטריקה המערבית, אולי המומחה הגדול בעולם לניו-אייג', וזו כבר היתה סיבה טובה מאוד להגיע, אבל כפי שתראו, היא לא היתה היחידה. את הקמת "הרשת" יזמו פרופ' בועז הוס, ד"ר יובל הררי וד"ר יוסי חיות, שניהם מאוניברסיטת בן גוריון, והיא אמורה להיות הסניף המקומי של רשתות אחרות למחקר האזוטריקה, תחום שרק לאחרונה זוכה לעניין אקדמי רציני, ושמי שאחד הקולות הדומיננטים שמובילים אותו הוא כאמור האנחרף הנ"ל.

הכוונה ב"אזוטריקה" היא לכל אותן אגודות סתרים, קהילות רוחניות, תורות סודיות ותיאוריות קונספירציה כלל-קוסמיות שתחילתן אולי קדומה ככתב, שפריחתן ברנסאנס האירופאי ושמהוות חלק מרכזי מהמקורות הרעיוניים של מה שהיום מקיף אותנו כשדה הניו-אייג'. הבונים החופשיים, האגודה התיאוסופית, האילומינטי, הרוזנקרוייצים, הסווידנבורגיסטים, האנתרופוסופים, הטרנסאנדנטליסטים, הספיריטואליסטים, וכו' – וכמובן, הקבלה, במקורותיה היהודיים וכן בגרסתה הנוצרית.

אביא להלן כמה דברים שנשאו כמה מהמומחים. אחלק אותם לשתי רשימות עוקבות, על פי נושאיהם השונים. ראשית, להלן, אביא מדבריהם של יצחק לובלסקי, ג'ולי חיות ובועז הוס, שדיברו כל אחד מכיוון אחר על הצד הרוחני והלא נודע של קבוצה חשובה של ציונים, יהודים כמו גם נוצרים. שנית, מחר, אביא את דבריו של האנחרף עצמו, שדיבר על קארל גוסטב יונג. לדברים אלו אצרף גם דברים שנשא האנחרף בהרצאה שהוא נתן יום אחרי הכנס בבאר שבע במכון ואן-ליר בירושלים, הפעם על חוקרי הדת גרשם שלום, מירצ'ה אליאדה והנרי קורבין. הקשר בין ארבעת אישים אלה הוא שהם כולם השתתפו בפגישות אראנוס האקסקלוסיביות, וכולם הושפעו מתפיסת העולם בפגישות אלה.

כמה דברים על הכתיבה: אני לא מביא את ההרצאות בשלמותן, לא מבחינה רעיונית ולא מבחינה מילולית. לכן דמיינו שהפרטים רבים עוד יותר וההרצאות מעניינות עוד יותר. כמו כן, אני לא מצטט במדויק את הדוברים, מלבד במקרים שבהם הדברים ניתנים בתוך מרכאות, שבדרך כלל מציגות ציטוט מפי גיבורי ההרצאות, ולא המרצים. בקיצור, הכתיבה היא קיצור נמרץ של הדברים. שלישית, לצערי לא נשארתי עד סוף הכנס בבאר שבע, ולכן איני מביא כלל את הרצאותיהם של פרופ' יוסף שורץ, ג'ודית וייס, יוסי חיות ומרק סג'וויק.

אייזיק לובלסקי – אונ' תל-אביב

ארתור ג'יימס בלפור לורנס אוליפנט, ארתור ג'יימס בלפור ואורד וינגייט. ההיסטוריוגרפיה הציונית הרשמית מדברת עליהם גדולות, אבל עד גבול מסויים. הגבול הזה הוא ההעניינות שלהם במיסטיקה. אוליפנט בלפור ווינגייט הגיעו כל אחד לבד למסקנה שעליהם לעזור לפרוייקט הציוני. העובדה שלא היה להם שום סיבה רציונלית לעשות זאת, לא מטרידה אף אחד. כולנו מכירים את הצהרת בלפור, שחוללה כאב ראש גדול לבריטים. ואילו וינגייט נשלח חזרה לבריטניה בעקבות מעשיו הפרו-ציוניים. למעשה, בכל פעם שהציונות הצליחה, היו מעורבות בה יוזמה של היהודים, אינטרסים של המעצמות, ומליניאריים נוצרי. [ראו מאמר שלי שמאזכר את שורשי הרעיון הנוצרי-ציוני ומזכיר גם את וינגייט]

בלפור. 1848 נולד. ידוע כמובן בזכות ההצהרה שלו. בלפור לא היה מילינארי רגיל. הוא היה ספיריטואליסט מושבע, והשתתף בסיאנסים רבים. ב-1906 הוא פגש את חיים ויצמן. עוד לפני זה התלהב מהציונות, ועוד לפני זה אמר ש"התרבות הנוצרית חייבת ליהדות חוב גדול, שלבושתה היא לא משלמת".

בלפור היה חבר ב- Society for Psychical Research. הוא היה הנשיא שלה ב-1893. נשיאים אחרים הם למשל גלדסטון ראש הממשלה לשעבר. הם חקרו את התופעות הספיריטואליות שהתרחשו בסיאנסים, בניסיון לגלות הם יש בהן הוכחה לחיים אחרי המוות. בסוף המאה ה-18, תחילת המאה ה-19 היתה פריחה בעניין באוקולט ובתוכו גם בקבלה. כלומר האמונה בקדמת המדע והעניין הרוחניות נפוצו יחדיו.

אורד וינגייט אורד וינגייט: 1903 נולד. בהודו. גדל באנגליה. הוריו חברים ב-Plymouth Brethren, אחרי שירותו הצבאי הגיע לארץ ב-1936. מהרגע הראשון הקדיש עצמו לרעיון על פיו הקמתה של מדינה יהודית חיונית למען שובו של ישו. ב-1939 שלחו אותו חזרה לאנגליה, אחרי שאימן יהודים בלוחמת גרילה, בניגוד לדעתם של ממוניו.

לורנס אוליפנט, 1829 נולד, האמין שהקמת המדינה היהודית היא שלב הכרחי בשיבתו של ישו. עוזרו של הרצל היה נוצרי שכזה. אוליפנט ניצה להשיג צ'רטר מהטורקים לישוב יהודים בארץ. היהודים ברומניה קראו לו "כורש השני". בין 1854-1864 הוא ליווה משימות בריטיות סודיות בסין ועוד, ויצר קשרים עם המנהיגות הבריטית. 1865 הוא נבחר לבית הקומונס של הפרלמנט הבריטי.

1866 הוא לא מצא את עצמו. פוגש את המשורר והמיסטיקן תומס לייק האריס, שהושפע מסווידנבורג ומהספירוטאליזם, 1867 אוליפנט מצטרף להאריס וחוזר איתו לאמריקה. הוא מצטרף לאחווה הנוצרית "Brotherhood of the New Life" שדגלה בסגפנות ונזירות. שם פיתח שיטה "טנטרית" של נשימות יחד של זוגות מעורבים, כדי להגיע לאסטאזה מיסטית-מינית – אבל ללא מגע מיני פיזי.

לורנס אוליפנט ב-1878 הוא מתעניין פתאום בפלשתינה. הוא כותב לחבר: "הפרוייקט המזרחי שלי הוא להשיג הסכמה מהטורקים" לפיתוח הארץ, שעל פיו לא בעיה להשיג עבורה תמיכה כספית, מפני שכל כך רבים חושבים שישובה יוביל לסוף העולם. לא ברור לו, הוא כותב, למה הם כל כך רוצים את העניין הזה, אבל זה המצב. כלומר פחות מהיותו ציוני נוצרי מלניאריסטי, הוא היה ציוני ספיריטואליסט.

ב-1888 הוא מת באנגליה. האם הוא היה אוקולטיסט אמיתי? הוא התנגד לתיאוסופיה אבל החזיק בעצמו דעות דומות. אוליפנט אגב היה בקטע הגורדוני (בלי קשר ישיר) של עבודה פיזית כאתיקה רוחנית.

ג'ולי חיות – אונ' חיפה

נתבונן ביתר פירוט ברעיונות האיזוטרים של של הזוג אוליפנט, לורנס ואליס, על בת הזוג האלוהי. הם כתבו יחד ספר: Sympneumata : or Evolutionary Forces Active in Man

לדעת חיות זו עבודה אוקולטית. השם הוא ניאולוגיזם שהמציאו הזוג. הוא מדבר על בן או בת הזוג של כל אחד מאיתנו זהו בן המין השני, שמשלים אותנו. מה בספר? התזה המרכזית שלו היא שהשתלמות האנושות תבוא כאשר כל אחד יתחבר לסינפנומטה שלו. הבעיה היא שהאנרגיה שהיתה אמורה לשפוע לתוך האנושות לא הצליחה בגלל הקטסטרופה, שבה הצד הנקבי של האנדרוגינוס הבראשיתי רצ(ת)ה מין בהמי. בגלל זה נפרדו הזוגות, והיום בני אדם בודדים ואבודים. כלומר בני האדם התחילו כאנדרוגינים דו-מיניים (רעיון שנמצא כבר אצל אפלטון, וגם בקורפוס ההרמטי, וגם בקבלה הלוריאנית, וגם אצל יעקב בהמה), ונפרדו כתוצאה מחטא קדמון של תשוקה מינית נמוכה.

אליס אוליפנט בכ"א, אחרי הקטסטרופה הגיע הגוף הפיזי כדי להגן על החלק הרוחני של כל אדם, שהוא העיקר. המסר הוא שמין הוא רע, ויש לזנוח אותו לטובת חברות עם הבן/בת זוג המתאים. עברו הזוג אוליפנט מין פיזי הוא חיצוני ונחות. יש לשאוף ל"מין" פנימי, כלומר מערכת יחסים רוחנית. כדי לעשות זאת אפשר לתרגל את אותם תרגילי נשימות יחד.

גם לדעת האריס האל הוא זכרי ונקבי. לדעתו גם לישו יש חברה, כריסטה. ב-1857 האריס קיבל מסר שהוא הנביא שעליו מוטל להציל את האנושות. מאוחר יותר הוא עבר לקליפורניה, אלה מה. בשלב מסויים האריס גירש את לורנס אחרי שהאחרון לא קיבל את סמכותו, אלה מה. בסוף הואשם שהוא המשיך את תרגולי הנשימות שלו לכיוון מין פיזי נחות. אלה מה.

אחרי 1886, כאשר אשתו נפטרה, הוא התחיל לקבל ממנה מסרים. לפני זה הוא החליט שהיא לא בת הזוג הקוסמית שלו, אלא מישהי ללא גוף. לפני זה היא היתה בת הזוג שלו. כמובן שלעדותם שהם לא קיימו יחסי מין.

אז במאה ה-19 נושאים כמו נשים, אהבה ונישואין היו חמים. ספיריטואליזם ואוקולטיזם נתנו במה להתייחסות לעניינים האלה. בכלל, היו באותה תקופה כל מני קבוצות שתרגלו אהבה ומין חופשיים. למשל השייקרים. למשל ה"אפרתה" (Ephrata) שהאמינו גם הם באל אנדרוגני אחרי הנפילה התפצל ואיתו האנושות.

הזוג אלפנט ראו את עליית הנשי כחיוני לשרידות והתפתחות האנושות, ובכך היו שותפים לגל של תנועות רעיוניות שקראו לנשים להשפיע יותר. אבל האישה של הזוג היא אקטיבית ואחראית, רוחנית ומוארת. היא סוג מאוחר של ז'אנר "האישה החדשה". למרות זאת, היה פחד ויקטוריאני גדול שהנשים הם איום לאנושות, הן תאוותניות מבחינה מינית ולכן סכנה לחברה ולמוסד הנישואין. האוליפנטים ניסו להרגיע את קוראיהם בעניינים אלה. למשל, אצלם היא מתנזרת ממין.

ישות שמימית אנדרוגינית. על פי ה- Rosarium Philosophorum, המאה ה-16

בועז הוס – אונ' בן גוריון

נפתלי הרץ אימבר. כמובן, מחבר 'התקווה'. כמו כן היה בעל אישיות מפוקפקת: בוהמייני, נווד, שתוי, שנורר. אבל הוא גם התעניין מאוד בקבלה, ופרסם את מגזין הקבלה הראשון, "אוריאל: מגזין חודשי שמוקדש למדע הקבלה", שרק גליון אחד שלו יצא לאור. היה בקשר עם האוליפנטים וגם עם התיאוסופים. עבורו התחייה הציונית היתה המשכה של הקבלה (קצת כמו ג. שלום). עבורו "לפאתי מזרח קדימה" היא חזרה לא"י וגם לקבלה.

נפתלי הרץ אימבר נתחיל בסקירה: נולד ב-1856 בזלוצ'וב אוקראינה. התקרב למשכילים, והחל לכתוב שירה עברית. נדד במזרח אירופה וכתב את הגרסה הראשונה להמנון ב-1877. פגש את אוליפנט ואשתו, נשכר כמזכירו של אוליפנט, והגיע איתם לארץ 1882. נשאר כאן 5 שנים, חלק מהזמן בביתם של האוליפנטים בחיפה, וקצת בביתם בדלית אל-כרמל. היה גם בירושלים, מצריים, נהג לריב עם אליעזר בן יהודה. ב-1886 הוציא את ספר שיריו הראשון, 'ברקאי', שמוקדש לאוליפנט. עזב ללונדון וישב שם כמה שנים. נתמך על ידי ישראל זנגביל. 1891 עזב לארה"ב, ומת בניו-יורק ב-1909 אלפים הגיעו להלוויתו. שם נתמך וחי בעוני, שתוי.

אימבר היה ציוני נלהב עוד לפני שהתנועה קמה. היה קרוב לחובבי ציון. אישיותו היתה בושה לתנועה הציונית. אבל כידוע, ב-1933 נבחר שירו להמנון המדינה.

אז הוא היה קשור לאוליפנטים, להאריס, לתיאוסופים. השתתף בכנסים תיאוסופים בארה"ב, שחשבו שאולי הוא יתרגם את הזוהר. הוא חשב שבלוואצקי היא הנביאה של העידן החדש (מילולית, לא התנועה הרוחנית של ימינו). מצד שני הוא חושב שבלוואצקי עיוותה רעיונות קבליים ששמעה ברוסיה. לבד מהאזוטריקה של אוליפנט הוא גם התעסק עם הבונים החופשיים, ולדעתו התנאים היו בונים חופשיים. הוא גם היה בקשר עם התנועה ה-Koreshan של Cyrus Teed, גם הם תמכו בנזירות מינית. רצה להיות בפרלמנט הדתות של שיקגו ב-1893 – זה לא הלך לו.

אז מה עם הקבלה? הוא התעניין מאוד. הציג עצמו כמומחה, אמר שלמד קבלה בצעירותו ממקובל אנונימי שמת מיד אחרי שלימד אותו את סודותיו. הוא לא ממש ידע קבלה. הוא מפתח גרסה משלו לקבלה, המשופעת מחבריו הספיריטואליסטים. לקבלה שלו יש מסר אוניברסאלי. "מפתח הקבלה יפתח את ספר החיים" מיועד לכולם, "רק הגזע העברי הקדמון שימר את רעיון האל הכפול … זכר ונקבה" ולכן "אלוהים" היא מילה ברבים – כמובן שהרבנים עיוותו תורה זו לדעתו.

עבורו הקבלה שונה מההלכה, שלא מדברות כלל על אותו דבר. כהנים ונביאים מדברים על דברים שונים. בזמן הבית השני הנביאים הפכו לאיסיים, והכהנים לפרושים. מהאיסיים קיבלנו את הזוהר, ומפרושים את התלמוד. האסיים לבסוף הולידו את הנוצרים, כמו גם את רשב"י. האר"י לדעתו הביא שיטה מושלמת לשליטת הרוח על הגוף, ולבסוף הבעש"ט היה ה"מהאטמה" האחרון, והחסידים היו התיאוסופים היהודים. הבעש"ט, בניגוד לאר"י, הדגיש את השמחה, שעל גביה מגיעים לתקשורת עם המלאכים. כל זה מציג השפעה תיאוסופית גדולה. מודל היסטורי תיאוסופי.

על פי אימבר החסידות מובילה לציונות, מפני שהיא מחייה את העצמות היבשות של היהודים. היא הובילה להשכלה, ולתחייה של התרבות היהודית בספרות ושירה. עבורו החזרה לציון היא החזרה לשורשים האוריינטלים של היהודים, במובן של מיסטיקה ואזוטריקה. עבור היהודים מדובר בחזרה לקבלה, שהיא הרוח החיה של היהדות. "לפאתי מזרח קדימה" היא החזרה הן לארץ והן לקבלה. [מעניין שאת הרעיון על החיבור הציוני-משיחי-קבלי הזה מחיה כיום תנועת "בני ברוך", וכתבתי על זה מאמרון לא מזמן].

24 תגובות

  1. תודה רבה לך תומר על המאמר המעניין.
    לי לפחות, ברורה לגמרי, המטרה של הכנס , או לפחות מטרתן של ההרצאות שהצגת.
    נראה שבאקדמיה הישראלית נעשה מאמץ נחוש להציג את הציונות כתולדה של מיסטיקה איזוטרית , פרי מוחם החולני של מטורפים , נוכלים ומעלים באוב.
    באופן זה משרתת האקדמיה את אדוניה הפוסט ציוניים והאנטי דתיים , כאשר באנטי דתיות , אני לא מתכוון דווקא להתנגדות ליהדות האורתודוקסית, אלא למלחמה בכל אמונה החורגגת מהקונספציה האנרכיסטית – פוסט מודרניסטית.

    מי שמכיר את שיבת ציון , יודע כמובן , שהעובדות מצביעות על מציאות הפוכה. מי שסלל דרך אל ההתישבות היהודית בארץ ישראל היה דווקא הגאון רבי אליהו מוילנא, אבי האורתודוקסיה היהודית הריאליסטית.
    תלמידי תלמידיו זכו להקים את הישיבות הליטאיות מצד אחד ואת אוניברסטית בר אילן מצד שני.
    תלמידו רבי חיים את הישיבה האדירה בוולוז'ין בה למדו מחשובי הציונות כמו ביאליק , הרב אברהם קוק וגם פחות מוכרים כמו צבי בינימיני , מייסד רמת השרון.
    הקשר של הגאון מוילנא ליישוב היהודי החל בשנת 1779 כאשר הורה לתלמידיו להתחיל לעלות ארצה ולקומם את הישוב היהודי שהיה אז בן אלפים ספורים בלבד.
    אכן בתקופה בין שנת 1804 ו1842 קטנה אוכלסיית א"י בעשרים וחמישה אחוז בעוד מספר היהודים גדל פי ארבע.
    העולים שהגיעו החל משנת 1803 , חיזקו את הישובים הקיימים , יסדו מוסדות ציבוריים רבים , הוציאו עיתונים וספרים ובסופו של דבר הביאו לפריצה החוצה מהחומות בשנת 1878.
    החלוציות של תלמידי הגר"א ואחרים באותה התקופה הוסתרה הרבה פעמים על ידי ההסטוריונים של תנועת העבודה , כדי שיוכלו להציג את עצמם כחלוצים הראשונים, אבל קיומה ידוע ומתועד.
    יש צורך להזכיר אותה כעת , כדי לבלום ניסיונות פוסט ציוניים המנסים לסלף את ההיסטוריה ולקשור את הציונות לאקסצנטריות ולביזאריות.

    אהבתי

      1. הכוונה לקשור את הציונות להזיות פראפסיכולגיות, די ברורה לי מהמאמר הגדוש בספיריטואיזם.
        עם זאת , הלוואי באמת שאני טועה וחושד בכשרים.

        אהבתי

            1. לא ידעתי שאתה יכול להדגיש מילים. טוב, בכ"א, הכנס כלל גם הרצאות אחרות, חלק שלא שמעתי, וחלק שאביא מחר, ולהן לא היה שום קשר לציונות. כאן ריכזתי את אלה שהיה להן קשר. לכן אין כאן שום מזימה פוסט-ציונית – הכנס כלל כל מני נושאים. והאמן לי, אף אחד שם לא מספיק טיפש או תמים כדי לחשוב שהציונות היא "תולדה של מיסטיקה איזוטרית" כדבריך. זה פשוט יותר מדי מגוחך. יש כאן הארת הצד האיזורטי של אישים שונים, צד שהיה אופנתי בסוף המאה ה-19, אבל שהושכח בהיסטוריוסופיה השגרתית של ימינו, ושכדאי שנכיר.

              אהבתי

    1. האם תלמידי הגר"א לא עלו לארץ מתוך הנחה שבואו של המשיח קרוב? כי אם כן זו כל האיזוטריה שאני צריך.

      אהבתי

  2. תומר,
    משמח מאוד לשמוע על ההתארגנות החדשה!
    האם יש לה איזושהי רשימת תפוצה, או אנשי קשר שדרכם אפשר להתעדכן באירועים מן הסוג שעליו כתבת?
    שבוע טוב,
    נועם

    אהבתי

  3. השייקרים "תרגלו אהבה ומין חופשיים"? זה לא מה שאני שמעתי. למיטב ידיעתי השייקרים התנזרו ממין לגמרי.

    אהבתי

  4. מרתק, תודה.

    ממש אשמח אם תעדכן על אירועים כאלה לפני שהם קורים…
    אני די מצטער שלא שמעתי על זה מראש

    אהבתי

  5. חלק גדול מהמנהיגים במדינות אירופה שבחצי השני של המאה ה-19 היו אנשי-רוח שרצו ליצור עולם טוב יותר ובלפור היה חלק מאותה מגמה. כתב עליו סוקולוב: "הזקן והמכובד ביותר בין רבי המדינות בעולם, שהפילוסופיה היתה לו המדע האהוב, כהן גדול של אוניברסיטאות, אידאליסטיקן אציל, בעל מסורת של ד'ישראלי ועם זה פוליטיקאי מעשי של קיסרות בריטניה הגדולה, הציוני הראשון הגדול בין הגויים".

    אוליפנט התאכזב מהכת של האריס ומאידך בז לנציגי הכנסיות הנוצריות שעסקו בקניית נפשות בממון ובתעשיית מקומות קדושים. הוא סייר בארץ, סייע למתיישבים היהודים, בא בדברים עם הסולטן התורכי בדבר מתן צא'רטר על א"י 17 שנה לפני שעשה זאת הרצל, כתב מאמרים ושיכנע יהודים לעלות לא"י. תמונתו היתה תלויה בבבתי יהודים במזרח אירופה לצד תמונותיהם של מונטיפיורי והברון הירש, והוא היה הראשון שעודד את יהודי תימן לעלות לארץ. אשתו, שאהבה מאד את א"י ואת עם ישראל, היתה נמנעת מלנגן על הפסנתר משום שהארץ הקדושה שוממה ועזובה מבניה.

    נפתלי הרץ אימבר היה עילוי גדול בתורה ובהיותו בן עשר שנים לא נמצא עוד בעירו מלמד הראוי לו. היה יושב בבית המדרש והוגה בספר הזוהר. בשש השנים שישב בא"י פעל הרבה למען היישוב החדש. בשיריו עודד את רוח החלוצים הצעירים והפיח בלב הזקנים אומץ לתקוה ונצחון בעתיד. אימבר כתב מאמרים ב"חבצלת", בהם שלח את חיציו כנגד כל הגורמים שהפריעו לאיכרים. גם פירסם שירים בעתון "הצבי" של אליעזר בן-יהודה. בריב על השמיטה עמד לצד הרבנים החרדים, וזו היתה מחלוקתו עם בן-יהודה והחופשיים.

    אהבתי

  6. מרתק, איזה יופי, נחשף הפן האינטימי של בני אדם אשר הפכו ברבות הימים למיתוסים תחת כנפיה של ההוראה הקונבנציונלית של ההיסטוריה הציונית. כאלו היו הם בני אלים, גדולים במידתם מאיתנו, ואלו כיום נודעים מחוללי הציונות כציונים של מקומות ורחובות ובנינים, ושמם מתגלגל במעלעל חלול בפיהם של עוברי אורח.
    העוצמה של הרוח הנושבת בתודעה הקולקטיבית הנקראת האמונה, בכוחה לחולל מהפיכות במציאות ובחיי האנשים ממש, ולעצב את פניה, יהיו אשר יהיו הסיבות המגוונות שבני אדם פועלים תחת אמונה חזקה מאוד חלקם קושרים אותה לאמונה אזוטרית ולחלקם מתוך מניע רגשי אותנטי קריאה פנימית לשינוי, הסחפות אל התנועה. יהיה זה בזבוז זמן לשפוט את השפעתה של האזוטריקה אלא לקבל את העובדה שבני אדם הסטוריים, היו בשר ודם, המניע הרוחני שלהם לא ניתן לשפיטה אלא להתבוננות ויפה שבכנס מאירים רובד חשוב להבנע מעמיקה יותר לא רק בקשר לציונות אלא בקשר להוראה בכלל על נורמיליות וטבע האדם אשר לרב פועל מדחפי אמונה לא רצינליים ואפשר לאמר שמן הנאיביות הראשונית הזו מגיעה המון שפע ועצמה, כמו כן חוסר רציונלאיות היא גם לא ניתנת לשפיטה, כמו שרציונאליות איננה התבוננות כי היא שוללת חוסר רציונליות.

    אהבתי

  7. מעניין מאד. תודה תומר. הזוג אוליפנט ובן ביתם אינבר עניינו גם אותי לא מעט. נדמה לי שנפתלי הרץ אינבר היה גרסה של רוחניק היפי חובב קבלה שרבים כמותו מצויים כיום אלא שבזמנו הוא היה מחוץ לקונצנזוס הציוני של הדמות הרצויה ונזנח. עם זאת מרתק שדווקא שיר שלו הפך להמנון הלאומי (אני ממש לא אוהב את ההמנון הזה. אבל מסמפט את המחבר)
    ולעניין הזוג אוליפנט שגר כאן בעוספיה: זכורני שלפני שנים לא מעטות כשחקרתי קצת את הנושא גיליתי להפתעתי שבני הזוג אמנם לא נטו לקיים יחסי מין פיזיים בין שניהם בגלל התיאוריה של מיניות הרוחנית אבל הגברת אוליפנט כשחפצה בכל זאת בקצת ״מין בהמי״ עשתה זאת עם מאהבים דרוזים מהכפר בהסכמת בעלה.
    שמץ זכרון יש לי שאולי זה מופיע באנצ׳ העברית (אבל היא לא ליידי).

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s