היסטוריה משוכתבת וגאולה מעודכנת בתורותיהם של הרבנים ארז משה דורון ומיכאל לייטמן

 Angelus Novus של פול קלה, 1920 גאולה זקוקה להיסטוריה. אם לא נדע כמה רע היה, לא נוכל להעריך את הישועה בה זכינו. במידה דומה נתינת תוקף לסדר הנוכחי, הגאול, תלויה בהתבוננות רטרוספקטיבית, המעלה את המסקנות הנכונות. ביצור החוק או המושיע שלנו מתקיים על ידי כלונסאות העשויות מדברי הימים, והרי מצוות ההגדה של פסח מבוססת על האמת הזו. ניתן לומר, אם כן, שמלאך ההיסטוריה לא רק מתקדם ופניו אל העבר, אלא העובדה שפניו אל העבר היא שמאפשרת לו להתקדם. העבר שלנו בונה עבורנו את ההווה.

אולם מה קורה אם הסדר הנוכחי לא מרגיש גאול מספיק, ואנו נדרשים לגאולה נוספת? או אז עולה הצורך גם בהיסטוריה נוספת, כלומר שכתובה של ההיסטוריה ויציקתה לתבניות שיתנו לה צורה שימושית יותר. במהלך שכזה נקטה הנצרות, שפירשה המחדש את התורה כפרפיגורציה המעידה על אמיתות ההתגלות של משיחה. גם מוחמד שכתב לא מעט היסטוריה כאשר הוא ניגש למלאכת הרכבת האיסלאם. בעידן הזה, כשסביבנו עולות ופורחות תנועות רוחניות חדשות, צפוי שניפגש גם עם נראטיבים היסטוריים חדשים, בהם על ידי הסיפור ההיסטורי שהיא מציעה מנסה כל תנועה לתת לגיטימציה למודל הגאולי שהיא מקדמת.

נתבונן בשתי תנועות שכאלה: הזרם הברסלבי של הרב ארז משה דורון, ותנועת הקבלה של הרב מיכאל לייטמן. בחינה קרובה תאפשר לנו לראות כיצד כל אחת מהן מספרת את סיפור יציאת מצריים הפרטי שלה.

הרב ארז משה דורון הוא הידוע מבין רבני ברסלב הפונים אל ההמונים, ובכך אחד מהפופולריזטורים הגדולים של תורתו של ר' נחמן בזמננו. דורון חזר בתשובה אחרי שירותו הצבאי, גילה את ברסלב, וכעשור מאוחר יותר הוציא בהוצאה עצמית את ספרו הראשון, "נתיב לא ידעו עיט", העוסק בצורה מקיפה בהתבודדות הברסלבית. עד היום כבר פרסם למעלה מעשרים ספרים, והוא עומד בראש ארגון "לב הדברים", העוסק, על פי אתר הארגון, "בהעברת סדנאות ושיעורים בארץ ובעולם במשנתו של רבי נחמן". דורון מעיד על עצמו שהוא הפך "לכתובת לשאלות בנוגע להתבודדות".

נראה שההתבודדות היא אכן עיקר הדרך הרוחנית עבור דורון. ההתבודדות היתה כמובן גם מרכזית מאוד עבור ר' נחמן. הצדיק מברסלב דרש מכל אחד מחסידיו להתבודד לפחות שעה ביום, פעילות אשר במסגרתה "ישפוך את נפשו" לפני הקב"ה וישוחח עמו כאילו הוא חברו הטוב. במקרים מסויימים ההתבודדות היתה גם פרקטיקה מיסטית רבת עוצמה עבור ר' נחמן, וכלי מרכזי לגאולה הפרטית של החסיד.

גם עבור הרב דורון ההתבודדות היא כלי המוביל לגאולה, הן פרטית והן כללית. עבור דורון ממילא אנחנו ב"עקבתא דמשיחא", כלומר ב"דורות האחרונים סמוך לבואו" של המשיח, ועלינו מוטלת העבודה שתביא את הגאולה. עבודה זו היא תפילה. התפילה מבוצעת בשלמותה בהתבודדות, דבר שדורון מביא לגביו ראיות ממקורות יהודיים שונים, רק כדי לקבוע בסופם שהיה זה ר' נחמן שלימד את זו "יותר מכל גדולי הדורות שנזכרו".

אלא שלא סתם לימד זאת ר' נחמן, וכאן אנחנו מגיעים לחידוש ההיסטורי של הרב דורון. על פי ההיסטוריוסופיה הדורונית חלו בעולם שינויים רוחניים קיצוניים במאתיים השנים האחרונות, שינויים שהולידו את הצורך בתורתו של ר' נחמן. בספרו "גבול הקדושה" מתאר דורון תהליך היסטורי אשר במסגרתו חל שינוי דרמטי בצורת האמונה היהודית: בעוד שבעבר יהודים עבדו את האל כמלך, כיום יחסים שבנויים בצורה היררכית שכזו כבר לא קורצים לנו, ואף נראים לנו מעוותים. כל זה לא קרה במקרה:

יש בעולם כוח שנקרא 'היכלי התמורות'. אפשר לתאר זאת בצורה ציורית כמו רשת של קורי עכביש בלתי נראית המקיפה את כל כדור הארץ, או לחילופין, את הלב של כל אחד. […] כדרכם להרוס ולקלקל כל דבר שבקדושה, בנו אותם כוחות מיסטיים מערכת שלמה של תפיסת עולם [… שבעקבותיהן] התחלנו לתפוס גם את אלוקים, מלך מלכי המלכים, כקר ומנוכר, מאיים, ולעיתים קרובות גם אכזרי וגרוע מזה. […] היכלי התמורות השיגו את מטרתם המרושעת וניתקו אותנו מן הבורא.

אצל ר' נחמן "היכלי התמורות" הוא מושג המתאר מצב תודעתי הדומה להשגה רוחנית, אבל נמוך ממנה. עבור דורון הפכו אלו לכוח מטאפיזי מרושע, אותו כוח שגרם, כך נראה, לתהליכי האינדבידואליזציה והדמוקרטיזציה, שבעקבותיהם מלוכה נתפשת אצלנו כמנוגדת להגיון ולרווחה הכללית. כניסתו של אותו כוח קלוקל היא שיצרה את הצורך בגואל חדש:

אבל אז קרה משהו. לפני כמאתיים שנה הגיע לעולם רבי נחמן מברסלב. הוא הכיר את תעלולי 'היכלי התמורות' והציג בפנינו לבוש אחר של הבורא: 'חבר טוב אמיתי'.

שלא כמו בזמן שמירת המצוות השגרתית, בה אנחנו כפופים לחוק כנתינים לפני מלכם, ההתבודדות היא ההזדמנות שלנו לדבר עם האלוהים כחבר קרוב. ההתבודדות, אם כן, היא הפרקטיקה הדתית המתאימה לתקופתנו, שכן היא מתחמקת מההשפעות הרעות של 'היכלי התמורות' ומחדשת את הקשר בינינו לבין האל. בשפה פשוטה, ההתבודדות הברסלבית עונה על הצורך של המחפשים הרוחניים היום לקשר ישיר, אינטימי וחוויתי, עם האל.

את הצורך הזה מכירים גם בתנועת הקבלה של הרב מיכאל לייטמן, "בני ברוך", אשר מונה עשרות אלפי חברים והינה ללא ספק התנועה הדתית החדשה הגדולה בארץ. אם הרב דורון שייך לסוגה הברסלבית, הרי שבני ברוך שייכת לז'אנר קבלת-הפופ, כלומר אותן תנועות שמתרגמות, תוך דילול ניכר על פי רוב, מימדים מתורת הקבלה לשפה השגורה בפי ההמונים. כמו רבות בקבוצה זו, בני ברוך מסתמכת על קבלת הרב יהודה אשלג, שבמחצית הראשונה של המאה העשרים שילב בין קבלת האר"י לרעיונות רומנטיים ומרקסיסטים כדי לרקום את תורתו הקבלית המיוחדת.

לימוד קבלת אשלג מהווה עבור התנועה את התפקיד הסוטריולוגי שההתבודדות ממלאת בתנועתו של דורון. בנוסף לכך, כפי שההתבודדות מאפשרת שם גישה ישירה ואישית אל האל, הקבלה מאפשרת לחברים בבני ברוך דרך "רוחנית", דהיינו נטולת מצוות, אל הגאולה. לשון אחר, שתי התנועות מתמודדות עם חוסר החן המובנה בקיום מצוות כיום, וכל אחת מהן מקדמת את השיטה הייחודית לה לצורך יצירת נתיב אלטרנטיבי לאלוהות. וכפי שסלילת הנתיב הזה דרשה מהרב ארז משה דורון את פיתוחה של היסטוריה מיתולוגית חדשה לעם היהודי, כך גם במקרה של בני ברוך נוכל למצוא נראטיב היסטורי שלא הכרנו בעבר.

אכן, על פי מנהיגה של בני ברוך, הרב מיכאל לייטמן, מסתבר אברהם היה המקובל הראשון, ותלמידיו הם הם ראשוני בני ישראל. "אברהם לקח את תלמידיו מבבל והוביל אותם לארץ כנען. הוא בנה מהם קבוצת מקובלים, שהמשיכה להתקיים עד לחורבן בית המקדש".

בספר "נפגשים עם קבלה" מסביר לייטמן ש"עד לחורבן הבית חי כל עם ישראל מתוך הרגשה רוחנית […] אלא שלאחר חורבן בית ראשון זה החל להיגמר, ובתקופת בית שני נפסק לחלוטין. אז כולם נפלו לגשמיות […] על כן נותרו לנו רק אותם סימנים חיצוניים." הסימנים החיצוניים האלה הן המצוות:

הבעיה היא שהדת החליפה את חכמת הקבלה לאחר חורבן בית המקדש, כשעם ישראל נפל מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, ומה שנשאר לו כזכר לפעולות הרוחניות הקודמות זה רק לקיים את הפעולות הפיזיות, כמסורת.

לכן עלינו לחזור אל הקבלה. לייטמן מסביר שעלינו להוסיף לדת שלנו את "עבודת השם" האמיתית, שהיא "העבודה הפנימית של האדם", וזו כמובן מובאת בכתבי הקבלה. כיום יש ליהודים הזדמנות חדשה לעשות כן מפני שמצד אחד הם במדינה משלהם, ומצד שני אומות העולם עברו התפתחות ניכרת שבעקבותיה הן מוכנות לראשונה ללמוד מהם. אם אכן יעשו כך הרי ש"לא יישאר מקום לדתות", מפני שהכל יבינו שהקבלה מבטאת את הפנימיות האותנטית שלהן ממילא.

הן דורון והן לייטמן מתמודדים עם חוסר החיבה של מרבית היהודים כיום כלפי המצוות. שניהם מציעים פיתרון שמזמין אותנו לקשר אישי ופנימי יותר עם האל. כדי להעניק לפתרון שלהם ארשת אותנטית, מפתחים שניהם היסטוריה אלטרנטיבית, המובילה אותנו בהכרח אל הדרך שהם מציעים.

בבלוג שלו כותב הרב לייטמן כי "האדם אינו יכול להשיג את התיקון מבלי להבין כיצד ומדוע הדברים התרחשו בהיסטוריה", וזו אכן הנקודה המרכזית. היסטוריה וגאולה קשורות בקשר עמוק. לא בכדי הרעיון המשיחי הפך למרכזי ביהדות האובססיבית לזיכרון, ולא במזרח על תפיסת הזמן המעגלית שלו. סיפור ההיסטוריה הוא שנותן תוקף לגאולה העתידה לבוא, ונותן כוח לפרקטיקה הדתית המסויימת שמספר הסיפור חפץ ביקרה. כפי שההגדה של פסח מעמידה אותנו מול הר סיני, הנראטיב ההיסטורי שבידי הרבנים דורון ולייטמן מציב מולנו את ההתבודדות, או לחילופין את הקבלה האשלגית, כל אחת מהן כשיטה בלעדית ומותאמת במיוחד לזמן הזה כדי לחולל גאולה.

המאמר התפרסם במוסף "תרבות וספרות" של הארץ ביום א', ערב החג.

[אולי שמתם לב ששיבצתי פרסומת לתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל-אביב, בה אני מלמד, לצד גדולים ממני. ניתן להירשם ללימודי תואר שני בה, ולהתעמק בנושאים כגון אלו שברשימה זו.

כמו כן, סאתיה סאי באבא, מהפופולרים שבקדושים ההודים ואלוהיהם של מיליונים, שחלה לאחרונה, מת ביום ראשון בבוקר, 11 שנה לפני שהתנבא שימות. בקרוב אקדיש לעניין רשימה.]

36 תגובות

  1. הי תומר,

    אתה עושה שימוש במושגים כמו – "גאולה", "תיקון", "קשר אישי עם האל" כבמושגים נרדפים.
    נדמה לי שמדובר במושגים שונים לא?
    האם הדת היהודית נועדה להשיג גאולה? לא נראה לי שהתשובה על כך היא חד משמעית…
    ואם כן, מהי הגאולה הזו? ימות המשיח? תחיית המתים? מין הארה ניו אייג'ית?

    אהבתי

    1. ודאי שיש הבדל בין סוגי הגאולה השונים, הרי על זה בדיוק אני כותב: כאשר הגאולה המקראית-חז"לית, הפוליטית-מלוכנית, כבר איננה מספיקה, יש צורך בגאולה חדשה (רוחנית-פסיכולוגית). או אז יש גם צורך בהיסטוריה חדשה.

      אהבתי

  2. כרגיל , תומר , מאחורי הכותרות הבומבסטיות של המאמרים שלך , מסתתר תוכן מפוהק שבשום אופן לא מצדיק את הפירוטכניקה.

    הן הרב לייטמן והן הרב דורון לא שיכתבו את ההיסטוריה. הם יצרו פרודיות תיאולוגיות קלילות על זרמים אדירים וגועשים במצולות האורתודוקסיה היהודית.

    המבקרים שלהם מתוך האורתודוקסיה טוענים שהם יוצרים אינסטנט מטאפיזיקה לצרכים כלכליים . המצדדים בהם (וכאלו יש רבים , לפחות במקרה של הרב דורון) , טוענים שהם מיצרים גרסאות קלות לעיכול של היהדות , שמי שניזון מהן תקופת מה , יקל עליו מאוד למצוא את דרכו אל האורתודוקסיה המוחלטת.

    סביר להניח שיש הרבה מן האמת בשתי הגרסאות.
    תרבח.

    אהבתי

    1. דרול,
      במטותא, שים לב שמה שהוא "פרודיה תיאולוגית קלילה" עבורך הוא מציאות אמונית חיה עבור אחרים. אני בטוח שאתה יכול לגלות סובלנות רבה יותר, גם לצד הזעם הקדוש שמחייה כמעט לבדו את שלל תגובותיך.

      אהבתי

      1. אני בטוח שמעריצותיו של הרב דורון לא תעלבנה ממני , ולו בגלל שעיקר תשומת ליבן מוקדשת כעת לגירושיו של אדמו"רן. לגבי "בני ברוך" הם עסוקים מדי במלחמות הניצחיות בין כל רסיסי שושלת אשלג , כך שבספק אם הם ישגיחו בכך שתיארתי אותם בתור פארודיה קלילה.

        הייתי רוצה להסב את תשומת לבך לייחוס המקובל של "ספר יצירה" לאברהם. היחוס הזה אינו נחלת לייטמן לבדו, אלא מקובלת בחוגים רחבים הרבה יותר של האורתודוקסיה.

        ספרות ההיכלות מיוחסת על ידי החוקרים לתקופת סוף בית שני , אבל לא מן הנמנע שהיו לה שורשים קדומים יותר. הרי ידועה מאוד המשנה אודות אותם ארבעה שנכנסו לפרד"ס וממנה ברור שהייתה איזושהי מטאפיזיקה פרה קבלית לפני חורבן הבית השני.

        עוד עניין לגבי הרב דורון ושכתוב ההיסטוריה, אני תוהה אם מישהו אי פעם שמע על "אגודת הפראפסיכולוגיה", מחוץ לקונטקסט הידוע של "הרב ארז משה דורון היה ראש אגודת הפראפסיכולוגים בגיל עשרים"?

        אהבתי

  3. ההסטוריה לא נקבעת על-ידי תנועות סקטוריאליות, על אף שהן חלק בלתי נפרד ממנה ומשפיעים עליה, לפעמים אפילו במידה רבה.
    בלימוד ההסטוריה, אנחנו יכולים ללמוד על המאורעות, ההשקפות והתהליכים ואנחנו יכולים גם לנסות למצוא את המגמה הכללית המאגדת את כל התהליכים לתהליך אחד שיש לו כיוון ברור.
    הרב ארז משה דורון, כמו גם לייטמן, משמשים כמורי דרך רוחנית לפרט כחלק מהמגמה הכללית, הכוללת עוד ארגונים וזרמים רבים ושונים בעם ישראל ובעולם כולו.
    ה"גאולה" היא מגמת התהליך הכולל שנראה שבסופו של דבר נגיע אליו מתוך זיקוק הנפש הפרטית, על פי בחירתנו החופשית, כל אחד ואחת בדרך המתאימה להם.

    אהבתי

  4. הגאולה קשורה לסיפור כי הדרך בה מספרים את העבר בונה את העתיד. מאחר שכל הגאולות של ישראל שורשן בגאולתו ממצרים וכינונו כלאום בן-חורין המקבל תורה, הרי שסיפור יציאת מצרים בונה את הגאולה. יש שני סוגי סיפורים:

    א. האחד נמסר מדור לדור עד שמרוב חזרה התרחק קמעה מייחודו והדרו ואיננו מושך עוד את ההמונים.
    ב. השני סיפור חדש הניזון מהסיפור הראשון ומדבר אל לבבות רבים בגלל חידושו וקרבתו אליהם בזמן. כאלה יש סיפורים רבים.

    הנה שני הספורים מהסוג השני, זה של הרב ארז משה דורון וזה של הרב מיכאל לייטמן, יש להם יסוד בסיפור יציאת מצרים. מחד, ההתבודדות במדבר של משה רבינו ואח"כ של כלל ישראל. מאידך, ההשגות הרוחניות שהיו לישראל בחציית ים סוף, עד ששפחה על הים ראתה מה שלא ראה הנביא יחזקאל.

    אהבתי

  5. אצל ר' נחמן "היכלי התמורות" הוא מושג המתאר מצב תודעתי הדומה להשגה רוחנית, אבל נמוך ממנה.
    זה לא ממש נכון. אני בטוח שהיית יכול לבדוק קצת את הנושא. תמורה היא כן במשמעות של חילוף בין טוב לרע ומכאן שמם – היכלי התמורות.

    אהבתי

    1. שי,
      זה לא ממש נכון, אבל זה מספיק נכון עבור מאמר שבו אני מוגבל מבחינת המילים. לא היית יכול להגיע לרמת דיוק גבוהה מזו.

      אהבתי

      1. רצוני לומר שהפרשנות של דורון אינה מופרכת כלל ועיקר בהסתמך על האיזכורים הרבים של מושג זה בחיבור ליקוטי הלכות לרבי נתן מנמירוב תלמידו של רבי נחמן. בעוד הפרשנות שלך לאיזכור בודד שמצאת בליקוטי מוהרן ופירשת כרצונך נראית לי רעועה ואין לה יסוד ממשי.

        אהבתי

        1. שי,
          שוב אסביר לך שלא פירשתי, אלא כתבתי בקיצור דקיצור. כמו כן לא אמרתי לרגע שהפרשנות של דורון מופרכת, אלא רק שהוא שוזר היסטוריה שתתאים למטרתו.

          אהבתי

  6. ציטוט: "אולם מה קורה אם הסדר הנוכחי לא מרגיש גאול מספיק, ואנו נדרשים לגאולה נוספת? או אז עולה הצורך גם בהיסטוריה נוספת, כלומר שכתובה של ההיסטוריה ויציקתה לתבניות שיתנו לה צורה שימושית יותר. במהלך שכזה נקטה הנצרות, שפירשה המחדש את התורה כפרפיגורציה המעידה על אמיתות ההתגלות של משיחה. גם מוחמד שכתב לא מעט היסטוריה כאשר הוא ניגש למלאכת הרכבת האיסלאם.": עשוי להשתמע מדברים אלה (ואני משוכנע שזו לא כוונתך, אבל אני גם משוכנע ש-95% מקוראיך קוראים זאת כך) שהנצרות והאיסלם לקחו "היסטוריה" קיימת, אמיתית, (=תנכי"ת, יהודית), ושיכתבו אותה. מה לעשות אבל, שגם ה-"היסטוריה" היהודית, התנכ"ית, היא בדיוק אותו דבר, "שכתובה של ההיסטוריה ויציקתה לתבניות שיתנו לה צורה שימושית יותר"?

    אהבתי

      1. אולי תסביר, תנמק,וכו' מאיפה כ"כ ברור לך, שההיסטוריה המסודרת בת אלפי השנים של המקרא לא מוסרת דברים כהוויתם העובדתית??

        אהבתי

  7. תומר, הכתבה שלך אינה נכונה.
    הכתבה הבאה תהיה נכונה.
    תחי הסינטולוגיה!
    תחי האונטולוגיה!
    בדמי תחי.

    אהבתי

  8. שלום תומר

    לא ברורה לי ההשוואה שערכת ביניהם.
    בעוד אצל לייטמן הציטוט שהבאת אכן משמש כשיכתוב היסטורי וסיפורו מחדש כדי לנטוע את שיטתו שלו ברצף היסטורי, כביכול,
    אצל דורון הציטוטים שהבאת מתארים אבחנה שהוא עורך ב"תנועה הרוחנית" של התקופה, מין "רוח הזמן (צייטגייסט)" שיוצר דווקא תפנית היסטורית, חידוש, שמדגיש את הצורך בדיסציפלינה חדשה (אם כי לא כזו הסותרת את קודמותיה).

    הבדל משמעותי נוסף הוא נסיונו של לייטמן להחליף ולבטל היסטוריה אחת מול אחרת (מדומיינת או משוכתבת), מול קריאתו של דורון להדגיש ולהעזר בפרקטיקה נוספת, על מנת להקל על המאמין, ללא פסילת ההיסטוריה המקובלת.

    נ.ב
    הפרשנות שאתה נותן לדבריו על הכח החדש במציאות כ"כוח מטאפיזי מרושע, אותו כוח שגרם, כך נראה, לתהליכי האינדבידואליזציה והדמוקרטיזציה", הינה פרשנות שניראית לי מאוד רחוקה ביחס לציטוט שהבאת, ואם היא נשענת על מקורות נוספים, ראוי שהם יובאו כסיוע.
    עד כמה שיצא לי לשמוע ולקרוא אותו, גישתו לתהליכים אלו שונה בתכלית.

    אהבתי

    1. פורת שלום,

      אני בהחלט חושב שההסטוריה האלטרנטיבית של הרב לייטמן מופרכת הרבה יותר מזו של הרב דורון, אבל אני לא מסכים שהרב דורון לא מגיש היסטוריה אלטרנטיבית. זה שכוח מטאפיזי מרושע הגיע לפני 200 שנה והפך את האדם לבלתי-כשיר לקבלת עול מלכות שמיים, ואז ר' נחמן הופיע והביא לנו את התרופה הטובה ביותר לכך – זה נראטיב היסטורי אלטרנטיבי שמסביר למה ערכיי הדמוקרטיה והאינדבידואליזם הם יציר הסטרא אחרא, ולמה ר' נחמן הוא רופא הנפש הטוב ביותר למצב זה.

      לגבי ה-נ.ב., כפי שכתבתי מעלה, לא הייתי יכול, במסגרת שהוקצבה לי, לפרט יותר מדי. יש מקורות נוספים שהסתמכתי עליהם. אני לא יודע איזה ספרים אתה קראת של הרב דורון, אבל ממה שאני קראתי, מדובר בכוח מטאפיזי מרושע בהחלט.

      אהבתי

      1. לגבי רשעות הכח המטפיסי אין לי ויכוח, אלא לגבי הפרשנות שלך למהו כח זה- קרי עליית האינדיוידואליזם והדמוקרטיה.
        אני לא שמעתי אותו קורא כך לילד בשמו, ואני מניח שהוא התכוון יותר למעבר מ"עבודה מיראה" ל"עבודה מאהבה".
        אפשר אולי לטעון שבעצם מדובר באותו עניין, בעיני יש כאן עדיין קפיצה פרשנית לא מוכרחת.
        אני לא גרופי שלו ולכן לא מכיר את משנתו על בוריה, אבל באופן כללי אצל ברסלב- עליית האינדיוידואל היא מגמה חיובית מאוד, וקשורה לקרבה אל הגאולה.

        אהבתי

      2. ובכן , ע"פ הרב דורון "היכלי התמורות" הוא כוח שהתקיים מאז חטא אדם הראשון. (ראה כאן:http://www.levhadvarim.com/index.php?option=com_kunena&Itemid=106&func=view&catid=2&id=1296#1304&Itemid=106). לא מדובר במשהו שהתחיל להתקיים לפני מאתיים שנה.
        למיטב הבנתי את המקור הברסלבי (ליקו"מ 245) , אין בו סתירה מהותית למה שדורון טוען. המקור הברסלבי גורס לגבי היכלי התמורות כי "זה לעומת זה בראם אלוהים" , כאשר הביטוי הזה ביהדות , תמיד מתייחס לכוחות הרוע.
        מסקנה: אין כאן חדשות בכוחות הרוע , אם כבר יש כאן משהו חדש ביהדות , שמאמצת תפיסת מאיה מול נירוואנה . כל זה לא קרה אצל דורון אלא כבר במאה ה18.

        אהבתי

  9. אני סקרן, האם קראת/העמקת בכתבי אשלג כמו תלמוד עשר הספירות/פירוש הסולם/בית שער הכוונות?(באמת סקרן לא בקטע של ביקורת)

    אהבתי

  10. רק רציתי לומר שגם במזרח יש תופעות כאלה. לפי התורה של פראבהופדה למשל (תודעת קרישנה) אנחנו עכשיו נמצאים בעידן קלאי (קאלי יוּגה) עידן חשוך מבחינה רוחנית ובדיוק בגלל זה השיטה של "יוגה של אהבה" או "תודעת קרישנה" היא השיטה הרוחנית שמתאימה למתרגלים הרוחניים בתקופתנו. להבדיל למשל מאשטנגה יוגה שהתאימה לעידנים הקודמים אך לא פועלת כיום (לטענתו של פראבהופדה).

    תפיסת הזמן של היוּגות היא מעגלית. ככה שהטיעון שתורות גאולה דורשות שיכתוב של ההיסטוריה הוא נכון לדעתי, אבל להגיד שזה יתפתח יותר ביהדות מכורת ההיסטוריה ולא במזרח בעל תפיסת הזמן המעגלית זה לא ממש מדוייק

    אהבתי

    1. מנדי,
      באמת גם לי עלתה בראש תורתו של פרבהופדה, שעובדת על אותו עיקרון של זו של הרב דורון. בקשר לתפיסת הזמן, שים לב שלא טענתי כלל שהעניין יתפתח יותר ביהדות, אלא שהוא מודגש ביהדות. היסטוריה מעגלית גם זקוקה לגאולה, ובדרך כלל הגאולה אצלה היא לא בהיסטוריה, אלא מההיסטוריה, מהמעגליות הסמסארית לריקות הנירוונית. לכן גאולה שם היא ההחלצות של הפרט מההיסטוריה הפרטית שלו: גלגוליו ומטענו הקארמטי.

      אהבתי

  11. ציטוט: "שתי התנועות מתמודדות עם חוסר החן המובנה בקיום מצוות כיום, וכל אחת מהן מקדמת את השיטה הייחודית לה לצורך יצירת נתיב אלטרנטיבי לאלוהות."

    אני מסכים עם הקביעה שלרוב בני האדם יש נטייה לברוח ממצוות וחוקים. אלב לדעתי המגמה הזו עומדת להשתנות. בדיוק השבוע התפרסמה כתבה של חוקרת שמבקרת את אובדן האינטימיות והמשמעות של ימינו, היא מביאה לדוגמא מצב שאנשים מרוכזים בסמארטפונים שלהם בזמן שהם באים לניחום אבלים.
    לכן אני צופה שיותר אנשים יתחילו להימשך דוקא לפן ההלכתי, "הקר" והנוקשה, שמכסה את רצף החיים מבוקר עד ליל, 24/7 כולל (ובעיקר) שבת וחג. אני זוכר לפני כמה שנים כשקראתי מאמר שעורר אותי מאוד, "מצוות מעשיות" מאת ישעיהו ליבוביץ' ז"ל. הוא מסביר שם יפה מדוע לב ליבה של היהדות הוא לא התבודדות ולא תפיסות היסטוריות ולא רעיונות קבליים אלא ההלכה עצמה. ואף כי ישנה פרשנות קבלית או פילוסופית או חסידית למשמעותה של ההלכה, הלא בסופו של דבר המעשה נשמר כפי שהוא בקרב כלל הזרמים השונים ביהדות, לפחות כל עוד הם רואים את עצמם נאמנים להלכה. נדמה לי שהאדמו"ר הזקן מלאדי מייסד חסידות חב"ד היה שילוב מחוץ של רב'ה עצום בתורת החסידות ויחד עם זאת הוא היה איש הלכה גדול (שולחן ערוך הרב, שלצערנו רובו אבד).
    אמנם ידוע למי ניתנה הנבואה מיום שחרב ביהמ"ק אבל משום מה נדמה לי שההלכה עוד תחזור בגדול.

    אהבתי

  12. שלום לכולם ולתומר,

    אחת מב' ההגדרות של בעל הסולם לרוחניות – מה שמעבר לזמן ומקום.

    נכון, אנו גבולים בב' עוותים אלה (זמן ומקום), אך כל התייחסות לתורה ולקבלה בגדרים של זמן ומקום (הסטוריה למשל), מוציאה את התורה מהקשרה החיוני שהוא רוחניות.

    לדעתי צריך לתת יותר מקום לתפיסה הרוחנית של הקבלה, וכמובא באינספור מקורות קבליים – התורה האמיתית, זו שאינה בגדר של זמן ומקום.

    כל דיון אחר המדבר בזמן ומקום מהתורה, יוצא מההקשר.

    משל נרצה לדבר סינית במילים ערביות.

    אהבתי

  13. שלום תומר,

    כבר הרבה מאוד זמן שאני מחפשת, מחקר/מאמר/פורום או דיון כלשהו העוסק בתולדה של תנועות מסוג זה. ראשית, המאמר מרתק. תודה רבה לך.
    בשנתיים האחרונות הנני עוקבת באדיקות אחר ארגון "לב הדברים" (הרצאות,ספרים)ומשנתו של הרב ארז משה דורון. אין ספק שמדובר באדם עם יכולת רטורית מעולה, הבנה עמוקה למכאוביו ולקונפלקטים של הדור הנוכחי, ויכולת הנגשת האמונה והקרבה לבורא. אבל, וזה אבל גדול מאוד, בדיוק כפי שאתה מגיע לכאילו "הארה" עמוקה ומזורזת…כך באותה המהירות משהו שם לא מצליח "להחזיק מים".
    לדעתי, יש להמשיך ולחקור את תופעת תקומתן של תנועות מסוג אלו. אחד הדברים המאפיינים אותן, היא היכולת המעולה שלהן להשתמש באמצעי תקשורת, מיתוג ושיווק. וכמו בכל פורמט פשטני של תוכניות הריאליטי, ישנו "כוכב נולד" עם 15 דק' תהילה…ובזה זה נגמר.
    ואני באמת תוהה מדוע?
    עולות המון שאלות בנוגע לאינטרסים של ארגונים אלו? כלכליים? מעמדיים? תחרות סמויה ב"שוק האמוני" שמנסה למכור לנו יהדות? ולמה רק גברים (עיתונאי מפורסם, רופא שיניים, אנשי ציבור וכד'…)? ולמה לפעמים זה נשמע קצת מתנשא ויהיר?
    במילים אחרות, החיבור של אנשים לתנועות האלה מתחיל באמת ממקום מאוד פרטי של בני אדם אשר מבקשים מרפא לכאבם, או מחפשים דרך להבין יהדות ולהתקרב לבורא עולם, ואיכשהו בדרך.. זה הופך למשהו שמאוד מזכיר לי תנועות פוליטיות, הון ושלטון… ועולות המון שאלות.

    אינני בקיאה מספיק בחקר הדת בכדי להתייחס לעניין בו דנת בנוגע לשכתוב ההיסטוריה ע"י תנועות אלו, אבל זה גם לא מפתיע לגלות שנעשה שימוש כזה, במידה כזאת או אחרת. ההיסטוריה בכללותה הינה פרשנות של מי שמספר אותה. וכל תנועה תספר את הנרטיב עם המאפיינים אשר תואמים את תורתה/תפיסת עולמה. השאלה החשובה היא: למה? וזה עדיין מתחבר לכל השאלות שהעליתי. מהו האינטרס?

    אני לא מנסה לומר שיש איזה אינטרס "זדוני" של תנועות אלו כלפי חסידיהם. אני באמת מאמינה שמקור התולדה שלהן ניסה להביא משהו טוב, משהו שמקרב, מרפא, מחזק… אבל אני כן חושבת שהם הלכו לאיבוד בדרך, ואולי קצת שכחו את המטרה אשר לשמה קמו.

    אשמח לשמוע את תגובתך.

    תודה רבה, מיקי

    אהבתי

    1. מיקי שלום,
      ותודה על הדברים.
      תראי, כמובן שדת ועוצמה פוליטית, דת ועושר, דת ואגו לא נפרדים ומעולם לא היו נפרדים. זו כשלעצמה לא תופעה חדשה. גם בתנועות הדתיות החדשות הדברים האלה הולכים ביחד, אם יותר ואם פחות, וזה לא אמור להפתיע אותנו. אני חושב שבעומק העניין זה גם סותר את העובדה שיכול להיות לתנועות כאלה ואחרות מסר חיובי. יחד עם זה, כמובן שפעמים רבות השאיפה לכוח ולעושר גדולה על השאיפה לעזור לבני אדם, ובוודאי גדולה על השאיפה לאמת. אז העניינים מתחילים להסריח.

      אהבתי

    2. "החוויה הדתית" היא דבר שמתרחש באופן שונה אצל אנשים שונים , והכריזמטיים ובעלי הכוח מבין מגלי הדת , נוטים לחלוק את התפיסה הדתית שלהם עם קהל שנמשך אליהם מסיבות כאלו או אחרות.

      זו הסיבה שתנועות כמו "לב הדברים" קמות וצצות .
      לא כולן מצויידות בחידושים תיאולוגיים כמו "לב הדברים" , כיוון שהסיבה להקמתן היא בעיקר פרסונאלית.

      "לב הדברים" מתאפיינת בשלושה מוטיבים עיקריים שבדרך כלל מצויים אצל אירגוני תשובה אחרים ובוודאי לא באותה רמה.
      1. קיום מודגש ופורמאלי של סדנאות לטיפול ברגשות (שקוף)
      2. ארון ספרים יעודי אדיר הודות לפעילותו הספרותית האדירה של הרב דורון.
      3. "כולל בתשלום" בעיר מודיעין שהוא חידוש גמור בעולם התשובה.

      שלושת המאפיינים האלו יוצרים מנגנון אירגוני ופסיכולוגי שהוא בהכרח שונה מאירגוני תשובה אחרים ובזכות זה , הוא מסוגל לפנות לקהלים רחבים יותר.

      אהבתי

      1. דרול,

        בכל הנוגע למוטיב "הפסיכולוגי" שציינת – יש איתו בעיה גדולה מאוד. "לב הדברים" איננה מוסמכת לעסוק בטיפול/פסיכולוגיה/בבריאות הנפש. וכשפותחים פתח ל"טיפול" פסיכולוגי בבני אדם, מתבקש שתהיה הסמכה ופיקוח על פעילות זו.

        יש להדגיש כי כל שלושת המוטיבים שציינת הם "בתשלום" (שקוף, ספרים והכולל).
        כמו גם המוטיב הרביעי שלא ציינת והוא – מסע ההופעות-ההרצאות של הרב דורון ברחבי הארץ, הוא בתשלום (סכום סמלי, אמנם, אבל עדיין בתשלום).

        מוטיב חמישי – "טיולים שנתיים" לאומן, סופ"שים של התבודדויות במדבר וכד'..

        מוטיב שישי – "שואו-ביזנס דתי", מפורסמים, עיתונאים, זמרים, שחקנים… הופכים להיות מזוהים עם ארגון זה או אחר, ונדמה שנולדה לה "ביצה" חדשה של סלבריטאים בעולם ה"שואו-ביזנס הדתי".

        אהבתי

  14. בסדר.
    דיברתי בכוונה על מה שמאפיין את "לב הדברים".
    הרצאות ברחבי הארץ וטיולים לקברי צדיקים , הם דבר מאוד נפוץ גם בארגונים אחרים.

    לגבי ההתבודדות , היא מיוחדת לחסידות ברסלב.

    עוד משהו שיחודי לאמ"ד , זו הטענה שבעלי תשובה קרובים יותר לאל מאשר חרדים מבית.

    אהבתי

  15. תומר פריסקו היקר..
    אני בודק את תנועת בני ברוך במשך תקופה ארוכה ואני בודק בכל מני מקורות לגבי טענותיו של מיכאל לייטמן הן בפיזיקה והן בעניני דת והסטוריה.
    בהקשר לכתבה הנ"ל כשאמרת שלייטמן משכתב את ההסטוריה ומציג את הקבלה כנוחה דהיינו שאין צורך לקיום מצוות כדי להתקדם ברוחניות, אני חולק עליך.
    אם היית קורא במורה הנבוכים שנכתב על ידי הרמב"ם היית רואה שעמדתו בקשר למצוות דומה לזו של לייטמן, במיוחד במשל שלו לגביי סטטוס האנשים בעיר ביחס לקרבתם למלך.
    אפילו לפי ההגיון מסתדרת הטענה שלו שאין צורך להתקרב לאלוהים ע"י קיום המצוות בלבד.
    אין הוא שולל את קיום המצוות בכלל, אלא לפיו לקיום המצוות יש תכלית ומהות שונה מאוד מזאת המקובלת אצל הרוב המוחלט של המסורתיים.
    בעניין לטענה שאברהם הוא המקובל הראשון זאת גם ניתן למצוא בכתבי המקובלים הגדולים, אולי לא בפירוש המילה "קבלה" אלא בפירוש משמעות של חוכמת הקבלה, כלומר גילוי הבורא לנברא וקבלת האמיתות ה"מטאפיזיות" על העולם.
    אייני תומך ב100% בלייטמן או כל מני הרבנים, אבל מסר חשוב יש לי להעביר לך, אל תשלול מה שלא נשלל בהוכחה מופתית ואל תוכיח ותעביר לאחרים מה שלא הוכח בהוכחה מופתית, מכיוון שבמיוחד לתנועת לייטמן ישנם דעות חיוביות רבות וכמו שאמרת היא רק גודלת ולא ניתן להסביר זאת רק על ידי שרלטנות ושטיפת מוח.
    הייתי ממליץ לך לבדוק עניינים אלא לעומק ולא לכתוב טענות חסרות משמעות לגבי עניינים אלה מכיוון שיש עוד המוווון להוסיף.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s