מחאת האספרסו והאוטיזם הכרוני של הימין הדתי

לפני כמה ימים כתב אסף וול טור עוקצני במיוחד הנוגע לאיחורו האופנתי של הציבור הדתי לארץ המחאות החברתיות. הנה קטעים נבחרים:

האם יש בימים אלו ציבור נבוך יותר מזה המורכב מהסגסוגת הימנית-דתית-לאומית? אותו ציבור המתיימר לטעון כי הוא מחליף את האליטות הישנות? ובכן, מנהיגיו של ציבור זה הפקירו את השטח ואת החברה הישראלית להנהגתם של הגרועים ביריביהם – שמאלני התפנוקים, ממיטב אזרחיה של מדינת תל אביב.
[…]
הרי אם תעז המשטרה לעצור רב לחקירה ולפגוע ב"כבוד התורה", תיחסם מיד הכניסה לירושלים ואפילו רבני צהר ישמיעו את קולם. אלפים יפגינו על כל פינוי, יסתננו לקבר יוסף, רבנים יתראיינו לכל מיקרופון בחירוף נפש סביב הסוגיה האם יש לקרוא "יזכור אלוהים" או שמא "יזכור אלוקים". והנה, אלפי נפגעי משכנתאות פונו מבתיהם בשנים האחרונות משום חדלות פרעון. האם מי מרבני הימין צפצף? האם עושק הרופאים הטריד אותם? האם הם חשים דבר כלפי הזולת, מעבר להתנשאות המתבדלת של "מלח הארץ"?

קראו את הטור, יש שם עוד פנינים רבות. הרשימה מסתיימת בקביעה כי

יום אחד, אולי יוכלו הסרוגים לבוא במקום האליטה הקודמת, השמאל הציוני של פעם. בינתיים, הם רחוקים מאוד משם, תקועים כנראה במאחז על איזו גבעה.

אכן תקועים. אבל לא ללא סיבה, נכון?

נכון. אני חושב שברור לכולם שיש סיבות רבות לסירוב של הימין הדתי להשתתף בהמוניו במחאה החברתית, ואני חושב גם שאותן סיבות די ברורות. כמובן, התמיכה בלית ברירה בביבי והרצון לשמור על ממשלה ימנית. מנגד הפחד מתמיכה בחד"ש, ב"אנרכיסטים" ובעמדות השמאל. גם הפחד מחלוקה מחודשת של העוגה התקציבית ודאי משחק איזשהו תפקיד, שהרי האפלייה כאן היא לטובתם. אולי גם מדובר בשמרנים שנרתעים ממהפכות, או באנשים מסודרים שלא אוהבים בלגן.

הכל נכון. ויחד עם זאת, נדמה לי שהסיבות האלה אולי מסבירות את חוסר הנכונות להשתתף במחאה, אבל לא את הניתוק הנפשי ממנה ומהמוחים. קחו למשל את שני הציטוטים הבאים, מהסופ"ש האחרון:

התסריט הכי פחות טוב של המהלך הזה הוא שהחבר'ה שם בפסטיבל השאנטי סתם יבינו שמה שהם עשו הלך למקומות אחרים לגמרי ממה שתכננו, יקפלו את האוהלים שלהם ויאפסנו אותם עד למחאת גבינת השמנת והאספרסו המתוכננת לחודש הבא. (מאמר מערכת, עולם קטן, גליון 311, כ"ז תמוז, 29.6)

אחת התוצאות של מחאת האוהלים היא הסחת הדעת של נתניהו וכמה מבכירי שריו מהמתקפה המדינית שמתכננים הפלסטינים בעוש מספר שבועות. במקום שנתניהו יעסוק יומם ולילה בהכנת תשובות ראויות למתקפה המדינית של אבו-מאזן, הוא נאלץ להתמודד עם מחאת האספרסו של שדרות רוטשילד. (עמנואל שילה, טור העורך, בשבע, כ"ו תמוז, 28.6)

great minds think alike, כך נראה. או לפחות מנותקים מהמציאות בצורה דומה. כי נדמה לי שציניות נמוכה שכזאת מראה על יותר מהסתייגות או ביקורת באשר למחאה, אנשיה או אופניה. כאן מדובר בביטול עמוק, בדחייה, בקבס. הייתכן שיש כאן גם זלזול אפריורי בכל דבר שבא מהחילונים, בטח מהתל-אביבים? (לחילונים, כידוע, אין ערכים. עגלה ריקה. לא יכול להיות שהם נלחמים על משהו חיובי. זה חייב להיות רק פינוק, אגואיזם, חמדנות, תאוות נמוכות, אספרסו. ואומרים שהשמאל מתנשא.)

אם זה נכון, נדמה לי שבימים אלה הימין הדתי מפסיד את עולמו. כן רבותי, אני חושב שזה קורה ממש מול עינינו. כי אם מחאה שזוכה לתמיכה של 88% אחוזים מהציבור, כולל 85% אחוזים ממצביעי הליכוד, מוגדרת על ידי חלק ממנהיגיו כמחאת אספרסו של ילדים מפונקים, מדובר בחוסר תקשורת עמוק בינם לבין הציבור (או בתרגום למרכזניקית, בינם לכלל עמישראל). הרב יעקב אריאל הוא היחיד שמבין את זה.

ואולי עוד דבר. שני הכותבים, אם אני לא טועה, הם מתנחלים [תיקון 15:44 – טעיתי, רק שילה מתנחל]. נראה לי שיש לזה משמעות, למרות שלא מדובר כאן רק בניתוק שנובע מכך שאכן זול יותר לחיות ברווחה בשטחים. זה הרובד הכלכלי של הניתוק. אבל הניתוק העמוק יותר הוא ברובד הנפשי. נראה שפשוט אין להם שום קשר פיזי או נפשי עם רוב רובו של העם. הם לא מזדהים עם מצוקותיו, ולא מבינים את שפתו. הם פשוט לא שם. סגורים בקהילותיהם ובהתנחלויות ההומוגניות שלהם, הם לא רואים אותו. הם גם לא מעוניינים לראות אותו.

חשוב כמובן לומר שיש גם סרוגי כיפה רבים, ביניהם ימנים רבים, שכן מזדהים עם המאבק הזה. ברשימה מתחילת השבוע עשיתי עוול לרב שי פירון על שלא הזכרתי את דבריו המרגשים בעצרת במוצ"ש. סיפרו לי שהוא דיבר על "חזון הנביאים", לא פחות. ושלשום בערב הייתי בגן הסוס בירושלים, במאהל המחאה, לדיון תחת הכותרת הישירה מאוד, "למה דתיים לא משתתפים במחאה?". ראשון עלה לדבר הרב יובל שרלו. "לו לא הייתי פחדן הלכתי," כך פתח, "הייתי מברך בשם המלכות שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

שרלו הסביר שהוא שמח מאוד על המחאה החשובה, והסתייגותו נובעת מה"שפה האנרכיסטית", שמהווה לדעתו סכנה לקיום המדינה. הוא קרא להפיכת תנועת המחאה לתנועת תיקון והביע תקווה שאחרי ארבעים שנה מערכת הבחירות הקרובה תעסוק לא רק בנושאי יו"ש וביטחון, אלא "בדבר החשוב ביותר", שהוא המאבק למען צדק חברתי. אי אפשר היה לטעות בהתרגשות ובהתלהבות שבקולו. אחרי הרב שרלו עלה הרב בני לאו, שנשא גם הוא דברים בנימה דומה, ודיבר על הצורך לצאת מהבית ולעשות כדי לתקן את חוסר הצדק.

אחרי הרב לאו עלתה לדבר תהילה נחלון, יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה, שדבריה היו פשוטים ומבהילים. נחלון דיברה פחות על המאבק מבחינה ערכית, ויותר על נחיצותו האקוטית מבחינה מעשית. היא השוותה את מדינת ישראל עוד עשרים שנה לירושלים של היום, והתריעה ממצב שבו הדמוגרפיה וההגירה השלילית תהפוכנה את המדינה לענייה ונחשלת. ללא חלוקה הוגנת בנטל המיסים וללא טיפוח המגזר הערבי והחרדי (בדגש על לימודי ליב"ה) הציבורים העניים הללו יהפכו לרוב, כאשר תוך כדי כך כל מי שיוכל, יעזוב. כפי שהיום עוברים מירושלים לתל-אביב, יעברו מתל-אביב לחו"ל. וכבר היום רבים עוזבים (נחלון סיפרה ששמעה על הגירה של עשרת אלפים ישראלים משכילים בעשור האחרון למלבורן, דבר ששינה את פני הקהילה היהודית בעיר). מדינת ישראל כולה תהפוך לירושלים: ענייה, מסורתית, מלוכלכת, מפולגת, חסרת השכלה.

נחזור לימין הדתי. אם לסכם את מה שאנחנו רואים כאן, הרי שעוד קו של חלוקה פנים-סרוגה נחשף כאן, כאשר החרד"לים, נכון לרגע זה לפחות, שוב מדגימים עד כמה הם פשוט לא חלק ממה שקורה בישראל. עד כמה הם סקטורילים, עד כמה פניהם רק פנימה, מתבוננים בטבורם. וכולם יכולים לראות אותם כעת מביטים בטבורם. כאילו כדי להוכיח שאכן כך פורסם אתמול "מכתב רבנים" (כבר מצחיק) נוסף, שקורא "לפתור את מצוקת הדיור על ידי בנייה מאסיבית ביו"ש". אותו פתרון מוצע על ידי פעילי ימין שהקימו מאהל. כאמור, הם פשוט חיים בעולם משל עצמם. ולכן בפעם הבאה שהם יזעקו על זכויותיהם, נגד פינוי, ידרוש בנייה עבור "ריבוי טבעי" או ימחו על ההקפאה, זה פשוט לא יישמע טוב. זה יישמע כמו צרות של עשירים מנותקים. כמו מחאת אספרסו.

אבל יש לומר מילה נוספת וחשובה: אני מקווה מאוד שזה ישתנה. אני מקווה מאוד שהמחאה הזאת תצליח להתגבר על החלוקות המגזריות הללו (אם כי בשום אופן לא במחיר טשטוש חוסר ההסכמות העמוקות), משום שזה כל כך חשוב לעתיד המדינה. כי המדינה שלנו צריכה לאתחל את עצמה בכמה וכמה מישורים כלכליים וחברתיים, וזה יכול להעשות בצורה המיטבית, ואולי בצורה היחידה, רק מתוך שיתוף פעולה, או לכל הפחות מתוך שיח. על החלק היותר ימני או חרד"לי של הציונות הדתית להתעורר. כי המאבק הזה אינו על אספרסו. ואוי להם, ובמידה מסויימת גם לנו, אם על המאבק הזה הם ישקיפו מהצד.

מההפגנה בירושלים, מוצ"ש האחרון

חלקים מהרשימה התפרסמו אתמול בנוסח אחר באתר אבי חי. ובהזדמנות זו אני מזכיר לכם את ערב העיון שיתקיים ביום א', בבית הכנסת יקר, תחת הכותרת Good Enough Jew – על גבולות היהדות והאדם הדתי. יהיה מעניין.

117 תגובות

  1. תודה.
    אחת הסיבות הטובות לכך ( ואני יודע זאת 'מנסיון משפחתי') שאנשים הולכים לגור היום ביהודה ובשומרון (או בגירסא המודרנית – בגרעינים הדתיים בישובי הפיתוח) היא – שהם לא מסוגלים לקנות דירה בתוככי גוש דן / ירושלים.
    אז איך ישמוט הימין את הקרקע מתחת לרגליו ויאפשר חלופה סבירה לדור צעיר שהוריו לא יכולים לממן דירה עירונית לכל הילדים ?

    וחוץ מזה 'התל-אביביות המעורבת הזו', העמוסה 'מיניות קיצית' גם היא מרחיקה ומשדרת 'כאן לא כוס הקפה נמס שלי, ולא חוף הים הנפרד שלי'.

    אבל אין ספק שגם בני הכיפות הסרוגות כורעים תחת הנטל ונעזרים בהורים כדי לשרוד את היומיום עמוס ההוצאות.

    אהבתי

  2. גם אסף וגם תומר הממדברר אותו , מבטאים את אותה קונספציה תיקשורתית שהפכה לסלוגן בפי ענקי התקשורת שבראו את המחאה הזו יש מאין.
    גם ל"ידיעות" וגם ל"הארץ" חשובה ההזדמנות הזו להתנקם בדתיים הלאומיים , שמאיימים כבר שלושים וכמה שנים להדיח את שרידי האוליגרכיה הפוסט מפאיניקית ,המנוונת , ממוקדי הכוח בהן היא שולטת כמו באקדמיה , באמנות , בבתי המשפט ובתקשורת.
    הרפיסות ,העילגות והפרימטיביות התפיסתית שמאפיינים את צאצאי המהפכה הציונית , הפכו אותם מאוד רגישים להדחה , שממנה , כמובן , לא יוכלו להתאושש.
    מכאן חוסר האיזון בתקשורת , מכאן סתימת הפיות באקדמיה , מכאן ה"שולמית אלוניזם" בכל כיעורו ,שהפך להיות התת טקסט של מדינת תל אביב.
    במשך שלושים שנה ניסה השמאל הישראלי לפברק "קרבן נרדף למדיניות הימין" בדמותו של הערבי הפורע ביהודה ושומרון והפיברוק תמיד הוכשל על ידי הרפלקס הבריא של הציבור הישראלי , שלמרות סילופי התקשורת , הבין יפה מאוד מי התוקפן ומי הקרבן.
    ברור היה שנפגעי בועת הנדל"ן הינם אוביקטים להזדהות מוצלחים יותר מאשר הלבנטינים צמאי הדם וזה סוד קיסמה של המהפכה הנוכחית.
    מסופקני אם מנהיגי המחאה יצליחו להשיג משהו קונקרטי מהסערה שהם מחוללים. ניוון תת תרבותי של עשרות שנים הפך אותם לערמות של הורמונים המצליחות להזדהות רק עם מוטיבים גשמיים מאוד כמו דירה זולה עם נוף לסינימטק. אין להם את היכולת לעמוד מול נוכלים מקצועיים כמו פקידי משרד האוצר או פוליטקאים מנוסים , לא משנה מאיזו מפלגה.
    בסופו של דבר יומצא הלוקש המתאים ובצילו ירכוש אוליגרך ערמומי דירה בשדרות ח"ן בשביל דפנה ובשביל סתיו ובזה יגמר העניין.
    אחרי שיתפזר העשן יחזרו הדתיים הלאומיים לסבול מהמאבקים הפנימיים בין דתיי הסושי מקניון גבעת שמואל לתורנים לאומיים יושבי המאחזים , והמאבק הזה יתקיים , כיוון שהוא מאבק על דברים חשובים. הוא קשיי לידה של ציווילזציה אמיתית שבמוקדם ובמאוחר תהפוך את היחצנים של קודמיה לבלתי רלוונטיים. השאלה שעוד נותרה היא רק אחת , מתי העשן הזה יתפזר , לפני או אחרי הבחירות.

    אהבתי

    1. לבנטינים צמאי דם? ניוון תת תרבותי? אחרי שיפנו אותך ואת כל החברים הצמאי דם והתת רמה שלך. אני אבוא לירוק לכם בפנים. כי עם סבל של אחרים מעולם לא ידעתם להזדהות גם כשהאחר הוא יהודי. בקיצור — מתנחלים אידיאולוגיים – חולי רוח. בימי ההתנתקות ניסיתי לדבר עם הילדים שהבאתם במשאיות לתל אביב כדי לבכות את בכי הקוזאק הנגזל שלכם. ניסיתי להראות להם שיש עוד בעיות בעולם. שתל אביבי משכורת קטנה ומשלם שכר דירה גדול. אף פעם לא קיבלתי תגובה שמביאה הזדהות אמיתית או אכפתיות. במקום זה אכפת לכם מ"בעיית" העובדים הזרים שהפכו כבר מזמן לחלק מהמרקם הקהילתי של תל אביב. אבל זה כמובן מה שמפריע לכם… הגזענות עיוורה אתכם.

      אהבתי

      1. וגם "הערבי הפורע ביהודה ושומרון". אם רצה כותב הפוסט עוד דוגמאות להמחיש את האוטיזם שהציבור הזה נתון בו, הנה הן לא מאחרות לבוא.
        בעצם אני די מתפלא ש'האנרכיסטים' – כלומר הישראלים האמיתיים הנלחמים על ארצם, בדיוק כמו ש'הפורע הערבי' נלחם על ביתו, עוד לא זכו לכינוי הזה, "פורעים". אולי מפני שבעולם האסוציאטיבי של המתנחלים, סושי, אספרסו, עיגולדים ושאר הדימויים האלה שבהם הם מדמים את הציבור 'המפונק' הלא מתנחל, עדיין לא מתיישבים עם "פרעות" ואולי יש בזה משהו ואולי הגיע הזמן שיתיישבו.

        אהבתי

      2. אם אני אכתוב "לכם ולא לו" אני אכפור בעיקר?
        שמע נא , חלק נכבד מחיי הייתי תל אביבי קרח ועגול משקפיים ולא פחות מתשע שנים גרתי בירושלים בעיקר במושבה הגרמנית עם מנוי ג'מבו באוזן השלישית ומושב של כבוד בקפה סמדר .

        אממה,
        כשמחפשים את האמת , לעיתים מוצאים דברים לא צפויים.

        אהבתי

        1. ובזה את מוכיח מה?
          זה לא משנה את טענתך מקודם שחילונים הם רופסים, עילגים ופרימיטיביים, מנוונים ונטולי ערכים. לא יודע אם ניהלת אורח-חיים חילוני בתקופותיך בתל-אביב ובמושבה הגרמנית או רק נחשפת לחלקו. זה שישנם חילונים חסרי ערכים לא הופך את כלל (ואפילו לא את רוב) החילונים לכאלה. זה שאתה אולי ניהלת אורח-חיים כזה גורם להבין את הקצנתך כיום כנגדו.

          אהבתי

          1. אני עומד מאחורי כל טענותיי וגם קיבלתי להן חיזוק באמצעות התגובה של יובל.
            מה שהתכוונתי להפריך ואכן הפרכתי באופן מוצלח , הוא את מצג השווא שניסה ליצר יובל לפיו אני איזה מתנחל אידיאולוגי מנותק מההוויה התל אביבית החילונית.

            להד"ם.

            אהבתי

      3. והנה הצלחת להראות בפסקא אחת למה לציבור הדתי לאומי קשה להתחבר למחאה הזו.

        רמז: תקרא את מה שכתבת, ותראה שמהתגובה שלך מצטייר שאתה שייך לחברה סטריאוטיפית, מתנשאת, שונאת את השונה, שלא מסוגלת לקבל מגוון של דיעות פוליטיות ואת הדמוקרטיה הבסיסית במדינת ישראל, שלא מסוגלת לאמפתיה.
        כל זה כמובן בהנחה שאותו שונה איננו מהפילפינים, אריתריאה, ביר זת וכד'.
        כי ברגע שיש לו כיפה על הראש והכתובת שלו למשלוח דואר נמצאת בחבל בנימין, הרי הוא צמא דם, תת רמה, חסר יכולת הזדהות, חולה רוח, קוזאק, חסר איכפתיות, חסר יכולת הזדהות וכד'.

        וכמובן, אתה איש רוח,אידיאליסט, מוחל עוון ופשע, שכל רצונו בצדק חברתי נאצל- שאפילו אחרי שפינו 9000 איש ואשה מביתם בהוקוס פוקוס דמוקרטי(?) היית עם מספיק רגישות חברתית כדי לא למחות על זה שהם ימשיכו לשלם משכנתא על בית שהמדינה החריבה להם, כדי שהם יצטרכו להאבק כדי לקבל פיצוי על הזכות הבסיסית לקניין (שמדינת ישראל לקחה כשאתה וחבריך שתקתם שתיקה מופתית כשפגעו בזכויות אדם בסיסיות של אדם שלרוע מזלו חבש כיפה ולא כאפיה), כדי לא למחות על זה שהם ישלמו שכר דירה על קופסאת קרטון מהודרת, שגדעו את מטה לחמם, שהמנהל ינפח את מחירי הקרקעות בחולות חלוצה כי פתאום יש ביקוש לדירות בנגב המערבי, שיתגרשו ויחטפו התקפי לב בגלל החיבוק הכל כך אוהב שתושבי גוש דן חיבקו אותם בשם הפתרון הפוליטי הנאצל הנקרא יודן-ריין.

        אחרי אותם גילויי אחווה, נראה לי שיש לאותם מתנחלים/חובשי כיפה סרוגה/ימניים סיבה טובה לא להאמין לאותנטיות של המחאה הזו. למה? כי מבחינת החוויה שלהם – ה"רגישות החברתית" שלך, באה לידי ביטוי רק כשזה סוף סוף פגע בך… אז כנראה שהקבוצה אליה אתה משתייך לא כך כך הרבה יותר טובה מזו הסגורה, האוטיסטית, מתנשאת וכד' של המתנחלים…

        יש לך וואחד קורה בין העיניים, הייתי מציע לך לעשות משהו בעניין.
        הגזענות עיוורה אותך.

        אהבתי

    2. לא יודע איך לומר לך אבל השמאל כבר 'הודח' לפני שנים מהשלטון אבל הימין מתנהג כאילו הוא לא יודע את זה. הסיבה היא שאם הימין יצטרך להודות בפני עצמו שהוא כבר בשלטון איזה שלושים שנה ומשהו הוא גם יצטרך לקחת אחריות על כל מה שקורה כאן במדינה – כלומר להפוך לשמאל.

      אהבתי

      1. השמאלנים מספרים לי את זה כבר שנים . הבעיה שאני לא משתכנע.
        אתם צריכים להתאמץ קצת יותר כדי לשכנע אותי.
        אולי לפטר כמה מרצים באוניברסיטת באר שבע , אולי למנות כמה שופטים חדשים בבג"ץ , אולי להעיף כבר את גאולה אבן מהטלביזיה.
        לא יודע , צעדים בוני אמון.
        בכל אופן , אני נאלץ לוותר בשלב הזה על המשך הדיון במחאת המקיאטו של הפקצות , כי במסגרת "החוויה הדתית לסוגיה" אני נוסע עכשיו לצפת לחגוג יחד עם עוד עשרים אלף יהודים את הילולת האר"י הקדוש שחלה בלילה הזה מכל הלילות.
        מעניין איך זה שהשלטון הרבני לאומני בישראל דאג שלא יזכירו את האירוע הזה ביומני הבוקר , אבל זו באמת כבר התקטננות מתנחלית ואני מצטער עליה.
        צריך ללמד זכות על האר"י שעשה מסירות נפש ועלה לשמיים בדיוק באמצע תשעת הימים.
        יאללה אני בדרך.
        הרא קרישמע.

        אהבתי

  3. המעבר שלך מכובעו של חוקר ניו-אייג' ורוחניות, לכובעו של סוציולוג-כורסא ופרשן פוליטי, לא מיטיב אתך.

    חוששני שההכרות שלך עם מושאי הכתיבה הפעם, אינה נובעת מלימוד, אלא מכלים שניים ושלישיים – וחלק מכלים אלו לא היו טובים במיוחד.

    אתה מערב וכורך ציבורים שונים שאינם קשורים זה בזה, ומחלק חלוקות חדשות שאינן קיימות. אני חושש שגם את הדמגוגיה של אסף וול פספסת, משום שגם הוא עושה זאת, אך נראה לי שבכוונה.

    אך דוגמא אשקה אותך:

    "הרי אם תעז המשטרה לעצור רב לחקירה ולפגוע ב"כבוד התורה", תיחסם מיד הכניסה לירושלים ואפילו רבני צהר ישמיעו את קולם. אלפים יפגינו על כל פינוי, יסתננו לקבר יוסף, רבנים יתראיינו לכל מיקרופון בחירוף נפש סביב הסוגיה האם יש לקרוא "יזכור אלוהים" או שמא "יזכור אלוקים". והנה, אלפי נפגעי משכנתאות פונו מבתיהם בשנים האחרונות משום חדלות פרעון. האם מי מרבני הימין צפצף? האם עושק הרופאים הטריד אותם? האם הם חשים דבר כלפי הזולת, מעבר להתנשאות המתבדלת של "מלח הארץ"?"

    על קטע זה, כמה הערות:

    1.
    רבנים רבים נעצרו בשנים האחרונות, ברוב המקרים הציבור נותר אדיש. כשהרב ****** נעצר בחשד לקיחת שוחד, כשהרב *** נעצר בשל סחיטה של יורשים שהפקידו אצלו צוואה, כשהרב *** נעצר בקשר להטרדה – אף אחד לא הפגין, לא חסם כביש, לא יצא מגדרו.

    כל מי שעיניו בראשו יודע שהמקרה של מעצר הרב ליאור היה יוצא דופן – קרא את דבריו של פרופסור פרידמן בנושא.

    2.
    אלפים יפגינו על פינוי…יסתננו לקבר יוסף…

    הנה דוגמא לערוב קבוצות אוכלוסיה שונות. קבוצת חסידי ברסלב מסתננים לקבר יוסף, אינה אותה קבוצה – דתית או חברתית – המפגינה כנגד פינוי מאחזים, ואלו גם אלו מהוות קבוצות זניחות יחסית.
    אגב, אולי כדאי להזכיר כי פלח האוכלוסיה הדתית החי בהתנחלויות, מהווה מיעוט קטן בקרב האוכלוסיה הדתית. אםתרצה לפתח פילוח מדוייק יותר, ותוריד את ביתר או עמנואל – ותנסה להגיע למשקל המתנחלים בקרב ציבור "הסרוג", אולי תופתע עוד יותר מהמספרים. כן. גם בציבור זה, הרוב חי במרכזים האורבניים הגדולים.

    3.
    הויכוח על היזכור כלל לא היה זה, וכלל לא התנהל בקרב הציבור הזה. יהיה מעניין לחפש את כל אותם ראיונות של רבנים בנושא היזכור הצבאי.

    הדוגמא שלי הושקתה כאן, רק משום שהיא מייצגת גם את המשך דבריך – עירוב מין בשאינו מינו. אתה לא יכול לכתוב אודות הרב אריאל והחרד"לים כעל דברים נפרדים, ומדבריך עולה שגם שאלת "מיהם החרד"לים" כלל לא ברורה לך.

    כדאי להכיר את מושא המחקר לפני שכותבים את מסקנות המחקר.

    אהבתי

    1. אלמואדיב,
      אתה מתווכח איתי או עם אסף וול? אם יש לך מה לחלוק על טענותי, אנא חלוק על טענותי.
      ואתה מספר לי שהרב אריאל הוא חרד"ל? הבאתי אותו כיוצא דופן וכך גם כתבתי. קרא בתשומת לב.

      אהבתי

      1. הבאת את וול כי אתה חולק עליו? לא כך קראתי את דבריך.

        את הרב אריאל הבאת כיוצא דופן מבין מנהיגי הימין הדתי. כנראה שלא הבנתי אותך נכונה, ואתה מגדיר את כל מנהיגי הימין הדתי כחרד"ל – אבל אז הטעות הסוציולוגית גדולה עוד יותר.

        אני חוזר שוב על מה שכתבתי לך בפוסט קודם שלך, על העדרות המחנה הדתי מהמחאה הנוכחית:

        אתה מזלזל בחשיבות תחושת הניכור/השייכות, ואתה מבטל את האפשרות שיש אנשים שפשוט לא תומכים במחאה – מתוך עמדה חברתית-כלכלית שונה.
        כתבתי לך לגבי נושא חילול השבת – וביטלת את הדברים. צר לי, אך כנראה שזו אחת ממגבלותיו של סוציולוג-כורסא, שמה שאינו מגיע אליו – הוא אינו יודע אותו. אוסיף לך כעת לכורסתך נושא אחר, כדי שתוכל לראות מדוע מיינסטרים דתי, יתקשה למצוא עצמו במאהל ברוטשילד.

        מאהל הפיק-אפ:
        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1236505.html

        האם אתה חושב שבאוירה כזו בני העשרים-שלושים הדתיים מוצאים את עצמם?

        אהבתי

        1. אלמואדיב,
          שוב אני מבקש ממך: קרא בתשומת לב.
          לא כתבתי על חוסר ההשתתפות במחאה, אלא על הניתוק הנפשי, שמתבטא באטימות והתנשאות. לקרוא למחאה "אספרסו" זה לא בגלל שיש שם חילול שבת או זיונים. את זה יש בתל-אביב בכל מקרה, ולא מעט. יש כאן אכן ניכור, כפי שאתה אומר, והניכור הקיצוני הזה מביא במקרה הזה לחוסר יכולת לראות כל טוב בציבוריות הכללית הישראלית. כי, אחזור שוב, המחאה הזאת היא לא תל-אביבית (עוד טעות שמעידה על עיוורון). היא גם בקריית שמונה ובמודיעין וכו'. אם 88% מהציבור תומך במחאה, ומהצד השני יש דיבור על אספרסו, יש כאן ניתוק עמוק.

          אהבתי

        2. ברגע שקוראים את הבלוג כאילו היה חלק ממדור דעות באתר הארץ הרבה מהשאלות באות על פתרונן. נסה ותיווכח.

          לא משהו אישי, תומר.

          אהבתי

        3. חרשתי את רוטשילד מהבימה ועד הג'פניקה(שני קצוות הרחוב) ולא מצאתי את אוהל הפיקאפ,הדבר הכי סליזי שמצאתי היה הטיפי הגדול שנראה היפי למדי אך לא נראו בו זוגות באמצע המעשה.

          בכל מקום שתשימו מספיק צעירים יהיה סקס והכרויות(גם דתיים,חלק מהיותר נלהבים לעניין שאני מכיר הם דתיים ודתיות).

          אהבתי

    2. אלמואדיב, רק הערה פרטנית לגבי אחד הסעיפים שלך – זה שעניינו ייחוד המקרה של ליאור מכלל המקרים הרבניים. הוא אכן מתייחד אבל בצורה לא פחות מסוכנת – אם לא יותר – מאשר לו היה קהל הדתיים מאמץ אל חיקו גם סתם רבנים מושחתים מבחינה פלילית. כי במקרה של ליאור הבעיה המהותית היא מהותית באמת – דווקא מפני שהיא נוגעת לערעור על מסגרת; על המסגרת הדמוקרטית שהיא מהותה של הדמוקרטיה. כמובן, הרב ליאור מערער גם על תכניה המהותיים של דמוקרטיה ליברלית באשר היא, אבל עם זה פחות יש לי בעיה איתו ואני באמת חושב שהעליהום בנושא ההסכמות על הספר-זבל היה מוגזם ולא נכון – גם דמוקרטית. אבל ההפגנות כנגד הרב ליאור היו על עיקרון ולא על עיקרון חופש הביטוי, אם כי הן מתיישבות איתו. חופש הביטוי היה כלי לניגוח המערכת בשפתה שלה. עיקר הכוח המניע היה התפיסה שהתורה (דהיינו – הסכמה רבנית או דעת תורה או כל ישות תורנית שהיא) נמצאת אימננטית, מעל לחוק המדינה. כביכול כמתוך חסד היא מניחה למדינה להתקיים. אבל מהותית ואם צריך יהיה לעמת בין שתי מסגרות – זו התורנית וזו הדמוקרטית – שוררת הסמכות התורנית מעל לזו של המדינה כחוק שחלותו ציבורית ותוקפו מחייב. מסתמן שינוי מגמה עמוק אצל הציבור הדתי בכלל והדתי לאומי בארץ שאכן מבחינה זו מתחרד"ל.

      אהבתי

      1. הבעיה היא אכן חמורה – אבל לאו דוקא רק מהכיוון שממנו אתה מתבונן.

        בקרב חלקים שונים בציבור, האמון במערכת החוק, המשפט והאכיפה, נמצא בשפל. הבעיה היא, שכשבודקים נתונים אמפיריים יבשים, מתברר שיש לתחושה הציבורית הזו על מה להתבסס.

        המקרה של הרב ליאור נופל בדיוק על הקרקע הפוריה הזו. שום חקירה לא נפתחה נגד עתונאים, פרופסורים וכו' שהסיתו ישירות – לא באמצעות כתיבת הסכמה לספר.

        הנה, דוגמא מהשבוע (המזכה לגונן גינת מישראל היום):

        השבוע נעצר תושב יצהר בגין חשד לעברה של העלבת עובד ציבור. הוא כינה רכז שב"כ במלה "נקניק".

        כמה מתושבי המאהל ברחוב רוטשילד היו אמורים להיעצר השבוע אילו היה מופעל כנגדם החוק באופן עיוור, כנדרש, כמו מול אותו תושב יצהר?

        האם שמעת תגובה של האגודה לזכויות האזרח על המקרה הזה?

        אהבתי

        1. האמת שכבר מעייף אותי לשמוע כמה "חוסר סימטריה" יש כביכול ביחס של רשויות האכיפה לימין ולשמאל בהתאם. חלק גדול מהשוטרים הם פשוט אנשים קטנים מאוד עם לב ענקי (של פאשיסט). אני מזמין אותך לראות קטעי וידאו המראים את התנהגות משטרת ישראל למפגינים השמאל. על מבט – מבט! – עוצרים בחור צעיר. ישראלי ויהודי. למפגינה ערבית, קצין בכיר סוטר כאילו הייתה אישתו האומללה. סתם, סטירה חינוכית. לא מעצר, היא לא התנגדה – פשוט סטר לה. קצין במשטרה. יש עוד הרבה דוגמאות כאלה. אם אתה ממשיך להיות עדיין נורא נורא מסוקרן לגבי תושבי המאהלים המחובקים ע"י המשטרה, אומר לך שני דברים: אני לא עוקב בדקדקנות אחר היחסים שמתפתחים בינם להבין המשטרה אבל אין לי בעיה לערוב בכמות לא מבוטל של כסף (ואני משתכר 24 ש"ח לשעה, כך שתבין כמה אני בטוח) שהיו גם מקרים כאלה. אם תטען שלא היו מספיק ביחס לכמות האנשים והיתכנות המקרים אומר לך דבר נוסף, שכנראה הסיקור התקשורתי ובמשולב – העניין הציבורי העמוק הם הגורמים למשטרה להנמכת פרופיל מסוימת. אפלו לא ברמה של הנחיות. שוטרים הם בני אדם והם רגישים במידה כזו או אחרת לסביבתם (וכמובן לכבודם – אך גם לעבודתם) והם יודעים מתי הם "יכולים" ומתי אסור להם לנצל לרעה את סמכותם.
          שמעתי אבל תגובה של האגודה לזכויות האזרח ביחס למקרה עקרוני הרבה יותר – בכלל ולענייננו – שיש לו גם קשר מיידי לזה שאתה ציינת:

          http://www.inn.co.il/News/News.aspx/223808

          וכאן ממש נקודת התורף. תטען, הם עושים זאת לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן – אולי כן ואולי לא. אבל העניין הוא שטענתם היא עקרונית ומנוסחת במסגרת נאמנות אפריורית לשוויון בפני החוק. לעומת המעצר שאתה מציג כאיזו התעמרות חמילנצקית, יש עוד אלף עוולות גרועות הרבה יותר. אלו ואלו, צריכות הצגה והוקעה. זה תפקידה של האגודה המשוקצת לזכויות האזרח. משוקצת ע"י מי? או. ע"י האגודאים של זכויות התורה. הפלדינים של האות השחורה. של הקסדה רחבת התיתורת. אל תגעו לי התורה כי התורה ! התורה היא מעל לכול. יש בזה משהו יפה אלא שבעמדה היפה הזו מקופלות, מצד מצודדיה הקונקרטיים בדיון הזה – כם טענות פאשיסטיות וגזעניות, לאמור התורה מהותית היא גם מעל שלטון החוק הגורס שיוויון בפני החוק ללא קשר לדת גזע ומין. הם מנגחים, כאמור את החוק על סמך לשון החוק וזה יפה ואני מצטרף אליהם אבל נפרד מהם מיד אחר כך באשר אותם לא מעניינת לשון החוק אלא כאיל ניגוח. הם מעוניינים בלשון התורה ובלשון תורה מסוימת מאוד. ואני מצדי, חורץ את לשון החוק ככלב, כנגדם. כי השימוש שלהם בטענות השיוויון בפני החוק הוא לגיטימי, אך ציני.

          אהבתי

  4. זה לא דבר חדש. לפני מספר שנים הייתי פעיל בשביתת הסטודנטים. את השביתה התחילה והנהיגה אגדות הסטודנטים מת"א שנשלטה ע"י השמאל ולא אגודת הסטודנטים מבר אילן שהייתה חלבית במקרה הטוב (ולעתים עוינת את השביתה, עד שרצתה להפסיקה בסופו של דבר), זאת למרות שאולמרט היה אז רה"מ ויולי תמיר השמאלנית שרת החינוך. ארגונים שמאלנים התנדבו ותמכו בשביתה שהייתה מלאה בהפגנות וחסימות כבישים ואיימה לבטל סמסטר שלם, בעוד קולם של הארגונים הימנים נדם. הימין אף פעם לא נאבק למען נושאים חברתיים שלא קשורים במישרין למתנחלים. חלקו הגדול מפלרטט בלהט ובשמחה עם הקפיטליזם הניאו-ליברלי. המחאה האחרונה הראתה שהם נשארו מאחור לא רלוונטיים.

    אהבתי

  5. הנה לך עוד ציטוט לאוסף למעלה:
    הרב שרקי אומר שמחאת האוהלים היא קונספירציה שמאורגנת על ידי התקשורת והקרן החדשה לישראל.
    (שהפכה כנראה למה שמדינת ישראל הייתה פעם בעולם הערבי אותו הכח הקונספרטיבי הזדוני שכל מה שלא מוצא חן בעיני השלטון נובע ממנו.)
    http://www.orot.tv/Article.aspx?Id=701

    מצד שני אני חייב להגיד שאני יותר מעריך עמדה כזאת מאשר את העמדה של רבני-הסקרים שלא שוכחים לעדכן את עמדותיהם לפי כותרות העיתונים ותוצאות הסקרים. רק שבוע שעבר שמעתי את הרב שרלו אומר ברדיו שאמנם המחאה לגיטימית אך הוא לא יקח בה חלק כי היא אנוכית והוא איננו מזדהה עם סוג כזה של מאבקים. ופתאום הוא רוצה לברך שהחיינו…
    אני לא בטוח שמה שגרם לשינוי בעמדתו זה איזשהו שינוי במטרות ההפגנה.

    אהבתי

    1. בנוגע לרב שרקי, מוזר. באמת חשבתי שהוא חכם יותר.
      בנוגע לרב שרלו, אני חושב שהוא שינה את דעתו, אבל לא מפני הסקרים. האינסטינקט הראשוני שלו היה לומר "תל אביבים מפונקים", כמנהג המחנה ממנו הוא בא. אבל אחרי שהוא בדק הוא מצא שלא כך, והיה לו מספיק יושרה לשנות כיוון.

      אהבתי

  6. תומר, אולי בהקשר זה וכחוקר דת תוכל לומר מספר מילים על הדת השלטת – כלכלת השוק החופשי. ואין כאן שום ציניות.

    קשה לדון עם המאמינים האדוקים שמשוכנעים תמיד שקיים שוק חופשי ושאם נעבוד מספיק בשבילו אז הוא ישפיע לנו מטובו. ושכל הבעיות בחברה נובעות ממגבלות שאנו מטילים על אותו שוק חופשי.

    אהבתי

  7. אגב אם כבר, אני חייב להגיד שהראיון ההוא ששמעתי עם הרב שרלו היה מאד מעניין.
    שמעתי אותו במקרה בדרך לעבודה בתכנית של קובי מידן ובגללו נשארתי באוטו חצי שעה….
    בין השאר הוא דיבר שם על הקושי שלו להעביר את החוייה הדתית האינטמית שלו לתלמידיו ועל המרחק בין התפילה היומיומית לח"רגעי חסד" של חווית הדבקות, על התנגדותו לאבססיית הצנעיות והכי מפתיע זה שאחד מהשירים שהוא בחר להשמיע היה שיר של זמרת…
    והוא גם נימק למה דווקא בגלל שהוא פוסק שאסור לשמוע זמרת שרה בהופעה חיה חשוב לו להפגין בציבור שמותר לשמוע הקלטה של זמרת אישה.
    יכול להיות שאפשר למצוא את זה איפשהו פה.
    http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=64846

    אהבתי

      1. מצאתי. ב 1/8. הקטע שבטח יעניין אותך יותר (שבו הוא מדבר על החוויה הדתית וכו' בערך בדקות ה- 22-28.

        אהבתי

  8. אני די חושש שביבי לא יסתפק בחוק הוד"לים, אלא ינסה ללכת על הפתרון שמציעים המתנחלים. אחוז מהעם המוחה נגדו יהפוך להיות אסיר תודה לו.

    אהבתי

    1. כשיש עודף ביקוש על היצע – המחירים עולים.

      עד שנת 2008, כ-5% מהבניה בארץ היה באיו"ש – כך לפי כתבה שראיתי בגלובס. לאחר מכן, הוכרזה הקפאה של הבניה שם. בפועל, יש הקפאה גם בירושלים, למרות שהממשלה דואגת להכחיש זאת.

      נעזוב לרגע את שאר הסיבות, כמו הקפאה יזומה של בניה באיזור המרכז וקפאון של ועדות לתכנון בכל מיני מקומות. כלכלית, אם אתה מקטין את ההיצע ב-5%, זה לא יכול שלא להשפיע על המחירים. הבניה בגוש עציון ובישובים סביב לירושלים הוקפאה – והמחירים בירושלים קפצו למעלה. זו כלכלה פשוטה.

      כמובן, ניתן לומר שמסיבות אידאולוגיות/פרגמטיות/אחרות מקפיאים את הבניה באיו"ש, ומוכנים לשלם את המחיר של ההשפעה הכלכלית של ההקפאה הזו, אבל ההתעלמות מכך היא טמינת הראש בחול.

      נ.ב.
      באיו"ש עלו מחירי הדיור מאד בשנים האחרונות, מהסיבה שהוזכרה למעלה. על כל קראוון מתפרק צובאים-עומדים בתור זוגות צעירים שמחפשים מקום לגור.

      אהבתי

  9. תומר,אל תתרגש מידי, אתה נשמע לי מרוגש מאד וחבל,

    הדברים של הרב שרלו ורבנים אחרים אינם חיבוק המחאה ובטח שלא חיבוק המוחים ,

    מי כמוך שקורא טקסטים ורגיש לשפה צריך לדעת שהמחשבה והשפה הדתית היא שונה לגמרי מהשפה של הציבור החילוני המוחה , לא רק השפה גם הדיסק שונה לגמרי, אל תטעה במילים יפות ועגולות , מילים של נחמה ותפילה.

    אין כאן שום שינוי מחשבתי בחברה הישראלית, אין שינוי או רצון לתיקון עומק, המחאה היא צודקת במובן שכולם מרגישים 'דפוקים' והיו רוצים להיות פחות 'דפוקים' זהו. אף אחד לא הולך להשתנות בעקבות המחאה במיוחד לא אלו שמפגינים בעדה.

    אהבתי

    1. רן – השאלה מהי המחאה ומה באמת מצפים להשיג. אולי אני נשמע לא מספיק תמים, ורבי נחמן אמר שהעיקר הוא תמימות ופשיטות – אבל באמת, בעולם אידאלי, שראש הממשלה וכל השרים היו מגיעים אלייך הביתה לקבל הכתבה של "המצב החדש" – מה היית באמת מציע להם – והאם אתה חושב שאז הכל היה נפתר?

      אהבתי

      1. לא, ממש לא. סתם הוצאת לעז. הוא מעולם לא היה מתנחל, והוא עבר ליישב את הגליל עם משפחתו.
        אבל עזוב, למה לתת לעובדות לבלבל אותנו?!

        אהבתי

  10. מאבק אמתי לתקון נעשה מתוך הקשבה ורצון להיטיב עם הכלל. אחרת, רצון לכפות דעה על כלל הציבור ושנאת חנם לאלה שחושבים אחרת, מעידים על אחיזה מאד חלקית באמת. רוב הציונות הדתית תמכה לאורך שנים במדיניות הכלכלית של הליכוד, וממילא אין לצפות מרבניה שיתמכו במאבק, אם כי יש להם דעות אחרות ואם כי באמת אינם מבינים בנושאים של צדק חברתי. ההכרה בבעיות החברתיות ורצון לתיקונן הן צעד ראשון, אולם בלי תכנית יסודית ומקפת שתהיה מבוססת על התורה ולא על גחמות אישיות ומשאלות-לב, אי-אפשר יהיה לתקנן כראוי.

    אהבתי

  11. היי תומר!

    הפוסט מעניין וכתוב היטב כתמיד.
    אכן, יש נתק גדול מאוד בין תל אביב לעפרה והיטבת לתאר אותו.
    עם זאת, אני חושש שבהטילך את כל האחריות על המתנחלים אתה מראה רק חצי מהתמונה:
    אני מתגורר כבר כך וכך שנים בתל אביב ואני רואה יום יום את הקמפיינים של "אין לי אח מתנחל", את השמאל הלאומי מנסה לבנות את עצמו על שנאת מתנחלים ואת הגנדרנות המוסרית של אלה שלא נוסעים להתנחלויות (כן, אני יודע שאתה גם היית אחד מהם) אבל אין להם שום בעיה לבקר באוניברסיטת שיח' מוניס או בבית שאן. ההזוי מכולם היה יוסי גורביץ שלא הסתיר את דעתו לפיה רצת מתנחלים הוא לגיטימי ואף חזר עליה בבלוג של אח שכול.

    אז נכון שיש ריחוק אבל נדמה לי שהמרחק הנפשי בין עפרה לתל אביב לא גדול יותר מאשר מהרחק מתל אביב לעפרה…

    אהבתי

    1. מהגג,
      אין לי ספק שיש ריחוק וניתוק גם להיפך. אבל לא התייחסתי כאן לניתוק בין המתנחלים לשמאל, אלא בין הימין הדתי המתנחלי *לעם*. הרי לא השמאל הלאומי (ובטח לא חד"ש) מהווה 88% מהציבור.

      אהבתי

      1. אולי 88 אחוז מהציבור הביעו תמיכה עקרונית במחאה באיזה סקר – אבל אין לומר, שהציבור מיוצג במידה שווה – על ליכודניקיו וחד"שניקיו – בין המוחים עצמם, בין מנהיגי המחאה עצמם. רחוק מזה.

        אהבתי

      2. שלום תומר!

        מעניין מה היו התוצאות אם היו עושים את הסקר הזה (עם אותה שאלה) ביו"ש. ניחוש פרוע שלי – מעל 70% תמיכה

        אהבתי

          1. מה שניסיתי לומר הוא שהניתוק לדעתי הוא לא מה88% מהעם שתמכו במחאת האוהלים (אם תרצה, מאיציק שמולי והסטודנטים שבמחאה אתמול נופפו בדגל ישראל) אלא מהחלק היותר מזוהה עם האספרסו של המחאה, זה שיושב ברוטשילד ומסביר לכולם למה ההתנחלויות והחרדים הם הבעיה (אם תרצה, דפני ליף והחברים התל אביבים/מעמד ביניים שלה שמתקשים לשיר התקווה).

            אהבתי

  12. שלום תומר,
    לדעתי אינך צודק.
    1) לרוב ה"חרדלניקים" וגם לרוב המתנחלים יש ילדים ובני משפחה המתגוררים בירושלים או בערי המרכז, כך שאי אפשר לומר שהם לא מודעים לקשיים הכרוכים בשכירת דירה ואי אפשר לומר שאינם חווים על בשרם את המצוקה. (והערה: משום מה כורך יחד את ה"חרדליים" והמתנחלים, למרות שרוב המתנחלים אינם "חרדלניקים" וכנראה גם רוב ה"חרדלניקים" אינם מתנחלים).
    2) הסיבה לחוסר ההזדהות (שאינו גורף כפי שאתה מתאר. אינך יכול לשפוט לפי מאמר וחצי שהתפרסמו בעלון ביכנ"ס) נובע מהסיבה הפשוטה שחלק מהבולטים במארגני המחאה שואפים להפיל את ביבי ולהמליך את ציפי, וזאת למרות שקדימה לא הייתה טובה יותר בתחום החברתי והכלכלי בתקופת שלטונם, ולמרות שנציגי האופוזיצה לא מציגים פתרונות למצוקת הדיור. גם מאמרי "הארץ" וכלי תקשורת נוספים המלבים את המחאה וכורכים אותה בשנאת הממשלה ובשנאת הימין לא מוסיפה לאהדה.
    זו תהיה התממות גדולה לטעון שמניעי מארגני המחאה והתקשורת האוהדת הם טהורים וענייניים בלבד. אצל רבים מהם המטרה אינה קשורה כלל לרווחה כלכלית.

    אהבתי

    1. רון,
      יש אמת במה שאתה אומר, בשני הסעיפים, אבל נדמה לי שהקדשתי פסקה שלמה כדי לתת את כל הסיבות המוצדקות להסתייגות של אותם ציבורים מהמחאה הזאת. השאלה היא לא ההסתייגות, אלא הניתוק הנפשי שמאפשר את הזלזול והדחייה הגורפת של המחאה ("אספרסו"). על זה אני רציתי להצביע. וזה נובע, לדעתי, גם מניתוק פיזי (עם כל הקרובים שאולי נמצאים פה ושם), גם מהתנשאות, וגם כי בעצם לא ממש איכפת להם ממה שקורה בישראל (להבדיל מיו"ש).
      מה אתה אומר?

      אהבתי

      1. אתה מסרב להפנים את העובדות:

        1. רוב החרד"לניקים לא גרים בהתנחלויות.

        2. רוב המתנחלים הם לא חרד"לניקים.

        אגב, כשתקח בחשבון את כל ההתיישבות היהודית מעבר לקו הירוק, אני מסופק אם רוב המתנחלים בכלל חובשי כפה כלשהי.

        נ.ב.
        אנשים יכולים לחוש ניתוק נפשי מאנשים אחרים מסיבות רבות. למשל, מהסיבה שהם חשים שאותם אנשים מנותקים מהם, או שונאים אותם.

        אהבתי

        1. אלמואדיב,
          תודה, אשתדל מאוד להפנים.

          1. אז מה?
          2. אז מה?
          כלומר, לא נזהרתי מספיק בקטגוריות האלה ברשימה, נכון. אני לא חושב שזה משנה את עיקרי הטענה שלי. התכוונתי להתייחס לד"לים היותר חרד"לים מחד, והיותר מאוהבים במפעל ההתנחלויות מאידך.

          ברור שמתנחלים רבים אינם חובשי כיפה. אליהם לא התייחסתי.

          ובקשר להערתך האחרונה, אני לא חושב ש-88% מהעם שונאים את המתנחלים. לא צריך להגזים.

          אהבתי

          1. במחאה יש שלל קולות ומסרים. הן במאמרי התמיכה במוחים בתקשורת, הן ברחוב והן ברשת, שומעים לא מעט את המסר ששורש הצרות הוא התמיכה בהתנחלויות ובחרדים.

            אהבתי

      2. שאלת מה אני אומר?
        ובכן, לדעתי ברור שההסתייגות נובעת רק בגלל החשד במניעי המארגנים והתקשורת, ובגלל החשש שתיפול כאן ממשלה ותקום אחרת רעה ממנה, ולא מניתוק נפשי.
        איך אתה מעלה על דעתך שלא איכפת להם ממה שקורה בערי המרכז וירושלים בעוד שהם עצמם או משפחתם מתגוררים שם וסובלים ממחירי הדירות המופעים?
        [משום מה, לא נראה לי שאברך חרד"לי צעיר באחת מהישיבות בתל אביב, שנאלץ לשלם את כל מלגת הלימודים שלו עבור שכר דירת חדר וחצי מרגיש בנוח עם מצבו, וגם ההורים שלו שגרים בהתנחלות ועוזרים לו להחזיק מעמד במשך שנות לימודיו וגם אחר כך כשהוא מתחיל לעבוד בהוראה או במקצוע אידיאלסיטי וחשוב אך לא מאד רווחי אחר, לא נראה לי שהם מנותקים מהרגשת המצוקה].
        הזלזול של ה"אספרסו" וכו' מוטח במובילי המחאה ובתקשורת, לא באדם הפשוט מהעם שנאלץ לוותר על חלק משמעותי ממשכורתו

        אהבתי

        1. ייתכן. אולי כשכתב מי שכתב על "החבר'ה שם בפסטיבל השאנטי" הוא התכוון רק למארגנים ולתקשורת. אני מסופק, אבל אולי. בוא נקווה שכן, אחרת המצב אכן גרוע.

          אהבתי

  13. תומר

    כל מילה אמת ואני מקווה שדבריך החשובים ישפיעו.

    כפי שמדינת ישראל הוקמה – אגב, על ידי חילונים – היא גם יכולה להחרב.

    הרי אותם שוטים המלגלגים על האספרסו והסושי היו מוכנים להמר בקיצוץ זקנם שאותם תושבי 'מדינת תל אביב' גם לא יצאו לעולם מבתיהם לרחובות לצעוק 'צדק חברתי', ש'המפונקים' האלה לעולם ילא יצאו מבתיהם הנוחים, שלא אכפת להם כלום וכד', נכון?

    השיח הציבורי סביב המחאה חושף יותר מהמחאה עצמה – קיים פה קרע ממשי, עמוק. אם לא תמצא דרך שפויה להדברות זה יכול לההפך לקריטי.

    אהבתי

        1. מוהאדיב נשמע כאילו שקראת את הספר שלי התגלות(http://hitgalut.co.il) – איפהשהוא בפרקים האחרונים:

          "בכל מקרה." אמר הרב "אשתך תמיד צודקת."
          "תמיד צודקת?" שאלתי בתמיהה "אבל…"
          "אני יודע." חייך הרב וקטע אותי "היא תמיד צודקת. גם כשהיא טועה." סיים הרב בעיינים בורקות ועליזות. יניב הביט ברב והחניק צחקוק.
          "אני.. פשוט" אמרתי ונשכתי את שפתי. השיחה הרגישה לי יותר ויותר כמו רצף של חידות חסרות הגיון. איך היא צודקת אם היא טועה? מה הוא רוצה ממני, חשבתי לעצמי. הרגשתי כעס ותסכול גואים בתוכי.
          "טוב. נתחיל עם זה – איך אתה יודע שהיא טועה?"
          "מה זאת אומרת?" שאלתי "אני שומע מה היא אמרה. חושב על זה. מגיע למסקנה שזאת תפיסה שגויה של הסיטואציה ומחליט שהיא טועה."
          "עדיין – מי אמר שהיא טועה? הרי הכל עובר דרך הפילטר של האני האישי שלך, אולי אתה משוחד?" שאל הרב
          "כן. אבל בגלל זה אני חושב על זה כמה פעמים. כמו שלמדנו בגמרא!" קראתי בתרועת ניצחון, הרגשתי שבטחוני העצמי חוזר אלי "כמו שאומרים – אני מקיף את הסוגיה מכל הכיוונים!"
          "אה" חייך הרב והוסיף בקול דרמטי "ממש תלמיד חוכם. יפה. טוב לשמוע שאתה לומד"
          היתה הפוגה קלה בשיחה והרב הגיש לי עוד עוגיה. אכלתי אותה בשמחה, טעמה היה ערב לחיך וההפסקה גם עזרה להפיג את המתח שהתחיל להבנות באויר.
          "טעים?" שאל הרב בעליצות
          "כן"
          "איך אתה יודע?"
          "מה? למה אתה מתכוון? אני יודע שזה טעים כי זה טעים לי."
          "אתה לא מנתח את זה? אתה לא מעלה סברות בעד ונגד הטעם של העוגיה"
          "לא" אמרתי והתחלתי לצחוק, לקחתי עוד ביס ואמרתי "אני פשוט מרגיש את הטעם שלה. אני לא צריך לחשוב על זה."
          "גם על מה שאשתך אומרת – אתה לא צריך לחשוב" אמר הרב בסבר פנים חמור יותר "אתה צריך להרגיש. אתה צריך להרגיש אותה רונן. לא לחשוב אותה. אם היא אומרת לך משהו – תקשיב לה ותרגיש אותה. תרגיש את הלב שלה. תרגיש את הלב שלך. תראה מה הלב אומר. לא מה השכל. לאישה יש בינה יתירה. לך אין. תשתמש בזה! אל תקבור את זה מתחת לשטיח."
          בהיתי ברב ולא ידעתי מה להגיד.
          "רצית להגיד משהו?" שאל הרב בחיוך ערמומי.
          "כן" אמרתי והשפלתי את עיני "אני לא מרגיש כלום. אני לא מרגיש את עצמי. ואני בטח לא מרגיש אותה. אני יודע שיש לי לב. אבל איפה…" הנחתי את ידי בתנועה מכאנית על החזה, מגשש ומחפש.
          "יש לך לב, רונן" אמר הרב "אל תדאג. לב גדול. לב טוב מאוד" אמר הרב בחיוך רחב "רק שאין לך גישה אליו."
          "למה?"
          "כי. אתה. חסום." חייך הרב.
          "מה כל כך מצחיק?" שאלתי בכעס.
          "תבין אחר כך. כשתהיה מהצד השני של זה. זה יראה גם לך מצחיק. וגם כדאי שתרגע קצת. זה יכאב פחות"
          המילה יכאב הכתה בי כמו ברק מחשמל. הרגשתי צמרמורות בכל גופי. הסתכלתי בחוסר אונים לכיוון יניב ואז לכיוון הרב בבעתה. "יכאב?"

          ***

          אהבתי

      1. הדברות שאינה מנוסחת בקודים של התנשאות, בורות, דעות קדומות, התבדלות אלא רואה את האחר, בן עמך, שבא בדברים איתך . אגב, זה נכון לגבי כולם, לא רק 'לגביהם'. ונסיון למצוא את המכנה המשותף, של עם שיש לו היסטוריה משותפת וגם, אולי אפילו היום, ערכים משותפים. העם הזה ידע לקבל שינויים וחילוקי דעות לחיות איתם ולשרוד אותם.

        הקרע עמוק מאוד וממשי ויהיה קשה מאוד לגשר עליו. . אבל אני מקווה שזה לא חסר סיכוי. זה יכול להצליח מטעמים פרגמטיים אם ימצאו אנשים נכונים שיוכלו למצוא בסיס משותף. אולי אולי אפילו תצמח מזה טובה גדולה. הלוואי.

        אהבתי

        1. נשמע טוב אבל מהי ההדברות עצמה? אני לא שואל שאלה פילוסופית או פסיכולוגית או רטורית. אני מבין ממה שאת אומרת שההדברות אמורה להיות בכיוון של תחושת אחדות ולמצוא את הטוב בשני ולא להתייחס אליו כמו פלקט. מעולה.

          אז דיברנו על המסגרת החיצונית וגם הרגשית/פנימית (מבחינת היחס לאחר).

          עכשיו על מה בעצם מדברים?

          קחי אותי לדוגמא, אני חוזר בתשובה. אני מכיר טוב את התרבות החילונית ודי טוב (8 שנים) את התרבות החרדית, החרדל"ית וה"כיפה סרוגית" (האמת שקצת פחות אבל מבחינה תרבותית זה לא כל כך רחוק לפעמים מהחילונית).
          עכשיו – על מה אנחנו הולכים לדבר? על זה שהחילונים הם אנשים מדהימים? זה ברור לי שהם מדהימים- כי הרי גם אני בעצם חילוני רק שיש לי כיפה, ציצית, שומר שבת, מצוות ומשתדל ללמוד תורה. אה – ומאמין בקדוש ברוך הוא, אבל זה משותף לחלק גדול מאוד מעם ישראל (רק שלא כולם רוצים לקיים מצוות).

          אולי נדבר על זה שאין סיכוי לדעתי לשום דבר טוב לקרות בלי לחפש את הקדוש ברוך הוא בכל מה שאנחנו עושים ולדעת שהכל יכול להתהפך לטובה ולהאמין בטוב(לצערי הרב אני לא יודע מה אחוז הדתיים שיסכימו איתי בנקודה הזאת. באמת. מכל הלב.).או שמדינת הלכה היא לא רעיון מרוחק אלא פשט פשוט ללא קשר לפוליטיקה או לש"ס או ליהדות התורה או כל דבר אחר? (פה ממילא איזה 80 אחוז לא יסכימו לכתחילה).

          אני ממש מסכים איתך שצריכים הידברות רק שאין לי מושג על מה.
          אבל העיקר אומר רבי נחמן זה הרצון – ורצון ברוך השם יש…

          אהבתי

          1. כן רן נדבר בדיוק על זה. על זה שגם אני – חילונית, אוכלת סושי ושותת אספרסו מתל אביב – מסכימה איתך, למשל, שיש להיות ער לנוכחותו של הקדוש ברוך הוא בכל דבר ולהיות מכוון אליה, גם אם לא אסכים איתך, למשל, שבגלל זה אני צריכה לחיות על פי ההלכה, או שאתה צריך לכפות עלי לחיות כך. נדבר על זה שבעיני רוחניות אמיתית היא בדיוק להתכוון במעשיך להיות טוב יותר בכל יום ולמלא את יעודך בעולמו. ונדבר גם על המחלוקות, על מה שלכאורה מפריד ביננו לא מתוך זה שאתה תנסה ללמד אותי ולחנך אותי ותראה בי יהודיה סוג ב ולא מתוך זה שאני אראה בך סהרורי חשוך רק כי אתה אחר ממני ('אתה' כמטפורה כמובן), אלא מתוך כוונה לחפש את המשותף, ולחיות יחד תוך כבוד הדדי. ולמה לא?

            אהבתי

          2. כתבת דברים ישרים ויפים. מדינת הלכה לא יכולה להתקיים בטרם החברה תהיה מתוקנת מבחינה כלכלית. ממילא כל תיקון דתי, שנעשה על חשבון התיקון החברתי, מרחיק אנשים מהתורה. מאחר שגם הנהגה כלכלית גלותית וגם הנהגה כלכלית שאין לה זיקה למקורות לא יכולות להצליח, לענ"ד הבסיס להידברות צריך להיות בניית שיטה כלכלית חדשה המבוססת על התורה והמקורות, על הנסיון של הדורות האחרונים בא"י, ועל סגולת ישראל כפי שהיא באה לידי ביטוי אצל כל פרט.

            אהבתי

  14. מציע לכולנו, תהיינה אשר תהיינה דעותינו, להשתדל למעט בהכללות מסוג "ימין", "שמאל", "דתי", "חילוני", "חרדי", וכו', כי שיח כזה עוסק בתיאור חיצוני של הבעיות הנובע מהיכרות פרטית מצומצמת של המציאות, תוך שכחה כי כל הבריות נבראו בצלם אלקים.

    האם לא עדיף ללמוד זה מזה ולחזק זה את זה?

    אהבתי

  15. דרוקר: "אני רוצה להגיד מה שברור לך וברור לי- התקשורת דחפה את המחאה הזאת באופן חסר תקדים, זו הייתה כמעט מחאה של התקשורת"

    לפחות דרוקר ישר מספיק כדי להגיד שגם בסיקור המחאות הימין מופלה לרעה.

    אהבתי

  16. פוסט מאוד מעניין . במיוחד לגלות איך המחאה הזו נתפסת בעיתונות הדתית . מעניין לשמוע מה הדיבורים על המחאה ביציאה מבית הכנסת – מה תחושת העם , ופחות "מובילי דעת הקהל"

    אהבתי

  17. שלום
    עשיתי חשבון זה במקום אחר.
    ב 1945 היו במשפחה אחת 4 נפשות
    אף לא דרכון זר. עכשיו מתוך
    17 צאצאים לאחד עשרה יש דרכון
    זר.
    מתוך ה 17 ישנם 9 בחו"ל. 4 לתמיד
    ו 5 נסעו ל"הרבה" זמן השבוע.

    מהמשפחה כל הגברים ורוב הנשים
    שרתו בצה"ל, בשדה ובמקצועות
    טכניים, גם קבע גם עתודה, גם
    מלחמות. לכולם מקצוע אקדמאי
    וכולם עובדים. מי שנסע לחו"ל
    נסע למקום עבודה כי רוצים אותו.
    למאות אלפי ישראלים דרכון זר
    שכנראה אינו לקישוט.

    תגיד לחלק מהכותבים כאן כי פשוט
    נמאס. צריך להתקפל לתוך הקו הירוק
    ולהתחיל לעבוד ולבנות מדינה.
    אחרת תוך 10 שנים, 20 בודאי
    הם יחיו בארץ ערבית עם מיעוט
    יהודי שייוצג ע"י רב חרדי.
    כל מי שיכול וגם כאלו שלא
    יכולים יסתלקו מכאן.

    אלו הדברים החשובים באמת כל
    היתר פטפטת לשם פטפוט.

    אהבתי

  18. אני לא בטוח שזה דווקא אוטיזם של הציבור הדתי, הוא לא אוטיסט ולא מנותק, אין כמוהו ער לכל דבר שכותבים עליו בעיתונות. הבעיה של הדתיים היא שהם פשוט לא מבינים את השפה הפוליטית שהמפגינים מדברים בה. השפה היחידה שרוב הדתיים הלאומיים מכירים היא השפה הפוליטית של ארץ ישראל או לא ארץ ישראל. פתאום מגיעים חבורה של חילונים שמדברים על זה שצריך לחיות בסבבה וברווחה פה בארץ. זה לא ממש נכנס לקטגוריות של ארץ ישראל או לא ארץ ישראל.
    ובכלל, הציונות הדתית לא ממש מאמינה בלחיות ברווחה, לא באנו להנות פה בחיים. ארץ ישראל נקנית בייסורים וכיו"ב. השיח האידיאולוגי הוא רק על ארץ ישראל, לא על לחיות בנחת. כמובן שפה יש פער עצום בין הרמה האידיאולוגית לבין הרמה המעשית, שהרי הבורגנות הדתית היא די גדולה (רעננה, תל אביב, גבעת שמואל). ברמה החברתית אין כמעט דיבור אידיאולוגי (למעט הרב שרלו, הרב בני לאו ודומיהם שהם די מעטים). זאת הסיבה שאברכים מוכנים לשלם את כל השכר דירה על לגור ברמת גן ו'להאיר את העיר', מבחינתם זו מסירות נפש אידיאולוגית, מי מדבר בכלל על כסף?

    אהבתי

  19. האמת היא שהשנאה ל"תל אביביים" שותי האספרסו ואוכלי הסושי (מה שיוסי גורביץ יקרא "קוסמופוליטיים") ממש לא ייחודית למתנחלים או לחרד"ליים. בלי להתאמץ, עולות לי שתי דוגמאות של אנשים שאני מכיר שביקרו את המחאה כי היא מאורגנת על ידי תל אביביים מנותקים (למה הם לא מפגינים כשיורים על שדרות) שעולמם סובב רק סביב הטבור שלהם / צבועים ומפונקים (שמוחים על יוקר המחיה תוך כדי הוצאת סכומים מופרזים במסעדות סביב המאהל) / משועממים שתופסים את כל העניין רק כהזדמנות לפיק אפ (ובפרט מופקרים מינית), ועוד כיד הדמיון הרעה. המתנחלים והחרד"ליים אמנם אימצו בהתלהבות את הסטריאוטיפיים הנ"ל, אבל אלו דעות שרווחות גם בקבוצות הרבה יותר גדולות – מסורתיים, תושבי פריפריה, אנשים בעלי דעות ימניות, ועוד.

    אהבתי

    1. זה שאתה מצליח לחשוב על שני אנשים שחושבים כך – מה בעצם זה ומר? איזה תוקף זה נותן לטענה הזו? לעצם הטענה: די ומספיק כבר עם ההתחסדות הפוריטנית הזו שמצפה עכשיו מאנשים צעירים ונמרצים להסתגף כמו חבורה של נטורי קרתא נוירוטים ואכולי אשם. הלאה. המחאה לא קיימת רק בת"א – אם רק שם היא הייתה קיימת, חביבי האמן לי היא לא הייתה קיימת. בינתיים נראה לי שמי שעסוק בפופיק של התל אביבים זה יותר אנשים כמוך מאשר הם עצמם. בכוונה לת"א אני כמובן מתייחס למוחים ולא למוחים כנגדם (הי! גם אנחנו תל אביביים! טוב. יופי.) חוץ מזה אם בסטריאוטיפים עסקינן (שמתי לב שאתה בכל זאת מנסה "לחטא" איכשהו את העמדה כאן ממגמה אישית כלשהי ולהעניק לה איזה סעד "אובייקטיבי" רעוע מאוד, עלי לומר) נראה לי (וחבל שזה כך) ששלושת הציבורים להם ייחסת את הדעות הללו אינם בעצם 3 ישויות שונות אלא אחת לכידה ומובחנת המאגדת בקרבה קהל בוחרים פחות או יותר אחיד: ש"ס -ליכוד -ישראל ביתנו והיא מגובשת הכי טוב תחת המכנה המשותף של ה"אוכלוסיות המוחלשות" – אלו שאולי יותר מכולן סובלות מההתעמרות הצינית של המדינה באזרחיה ואשר אולי יותר מכולם צריכות להרים תתחת ולהצטרף למאבק (כמו שחלק כבר עושות) במקום להתווכח מה יותר טעים/גברי – אספרסו או שחור. מעניין תתחת שלי.

      אהבתי

      1. תומר טען כאן שהימין הדתי סגור בבועה משלו, ולכן לא רק שהם לא מצטרפים למחאה, אלא שהם חשים ניתוק נפשי חזק ממנה ומהמשתתפים בה. אני טענתי שלפי מה שאני מכיר, זאת לא תופעה שמיוחדת לימין הדתי – שמאלנים תל אביביים היא קבוצה שכמעט כל מי שאינו שמאלני או אינו תל אביבי אוהב לשנוא.

        לגבי שאר ההתנפלות שלך – לא הצדקתי את העמדה הזאת, ולא ניסיתי לתת לה שם "סעד אובייקטיבי" אלא רק לתת דוגמאות לסוג הטענות הקונקרטיות שאתה שומע מאנשים. מעבר לזה, לטעון שתומכי ש"ס הם יחידה אחת עם תומכי ישראל ביתנו זה באמת חסר ביסוס. רוב מצביעי השמאל גם הם לא מלקקים דבש מהמדינה (למעשה, מעטים האזרחים – בלי קשר לשיוך פוליטי – שכן) ולמרות זאת הם לא שייכים לקבוצה שלך, ומצד שני תושבי ההתנחלויות (בוודאי אלו הבורגניות יותר) זוכים לשירותים לא רעים מהמדינה, למרות שהיית מכליל אותם בדבוקה הזאת. עיקר מה שמאחד את שלוש הקבוצות שהזכרת זאת השנאה לערבים, ול"סמולנים" – וזאת בדיוק הטענה שלי: יש כאן ציבורים שנבדלים בכמעט כל פרמטר, וכולם חשים ניתוק חזק מאוד מהטיפוס של השמאלן התל אביבי (האמיתי או המדומיין), ולכן להכניס את הניתוק הזה רק למסגרת של "ימין דתי" זאת טעות.

        אהבתי

        1. אבל העניין הוא בדיוק בזה – זו איננה צעקה תל אביבית. מקורה משם, שם עיקר תנופתה (וזה יופי גדול דרך אגב ובדיוק הפך התדמית הת"א) אבל היא צעקה חברתית ועדיין, הציבור הימני שכרכתי אותו כאחד (למרות ההתפלגות המפלגתית שלו – הוא עדיין בהכללה גסה ציבור ימני/דתי/מסורתי שכדבריך – מתעב את השמאל שת"א היא מעוזו הסמלי) טחו עיניו מראות מעבר לכוס האספרסו שהיא כידוע כוס די זעירה. חבל על כך.

          אהבתי

  20. היי תומר,

    בדר"כ אתה כותב דברי חכמה שאותם אני מאוד נהנה לקרוא אך נראה שהפעם שלפת מהמותן ולא מהראש.
    כאחד מתוך הציבור עליו אתה מדבר אני יכול לומר בפה מלא: אנחנו לא מנותקים מהציבור הכללי. אנחנו חווים את אותם קשיים (גם בשומרון, בייחוד בחלק המערבי שלו) יקר מאוד וכמובן שחלק גדול מאוד שלנו לא גרים מעבר לקו הירוק.

    נראה שמרוב טענות בסגנון "הם חיים בסרט" הפסקת בשלב כלשהו להתייחס באופן ענייני לטענות שהועלו ע"י גורמים שונים:
    1. בנייה מעבר לקו הירוק תוכל לסייע לשפר את ההיצע-ביקוש. אגב, מישהו חשב מה יקרה אם יותר מ-300,000 איש יעברו לתחומי הקו הירוק ?? איני מבין למה אתה דוחה את הטענה הזו בקש.
    2. הרב שרקי מאוד חכם ובעיקר רציני וענייני. גם אתה מבין זאת. במקום לבטל את דבריו בבוז נסה לחשוב איך ייתכן שאדם כמותו הגיע למסקנה הזו (הרבה יותר קל פשוט לומר "הוא חי בסרט"). גורמים שונים כבר חשפו שהמחאה התחילה ע"י אנשי שמאל קיצוני וממומני הקרן החדשה לישראל (מה שכמובן לא גורע מעצם נכונות הטענות המועלות במחאה).

    הימין ה-צ-ט-ר-ף בהתחלה למחאה. בני-עקיבא ואנשי תנועת "אם תרצו" היו שם בהמוניהם. אנא דייק בדבריך. ברגע שהתברר לכולם שהמחאה פוליטית ולא עניינית הם קמו ועזבו. במקום לבקש מהממשלה לשפר את המצב המסר הוא "ביבי תתפטר". כשאנשי "אם תרצו" עמדו עם שלטים בנוגע להפשרת הבנייה בהתנחלויות (מה ששוב – יעזור לנושא הדיור) באו אנשי מחאת השמאל וקרעו להם את השלטים…

    אהבתי

    1. ואתה מתעלם מהעובדה ש"מעבר לקו הירוק" זה שטח הפקר שמדינת ישראל רכשה עליו חזקה בכוח הזרוע והוא איננו מוכר כשלה מבחינת החוק הבינל"א ועתידן של ההתנחלויות איננו ידוע שם. אני יודע אני יודע… מצד אחד הם צעירים מפונקים. מצד אחר הם שמאלנים קיצוניים. מה לעשות שמשני הצדדים האלה לא מתאים להם לגור מעבר לקו הירוק. קוראים לזה הכרעה פרגמטית מצד אחד ומוסרית, מצד אחר. האגביות הפרגמטית שבה אתה מציע את זה כפיתרון מעליבה אותם ויותר מכך – אותך, כאדם. מי שמוחה – מקים אוהלים, ומדבר בתקשורת. יש גם עניין כזה ש יציאה ידי חובה. אם תרצו ניסולהוכיח משהו ועיקר כוחם היה מתחילתם ביח"צ ודמגוגיה. אני זוכר שקראתי את העיתון שלהם באוניברסיטה כשרק קמו. גילוי הדעת שלהם נשמע לי מעניין אבל חשוד. ככל שהתקדמתי בקריאה הבנתי את הרעיון. הם חבורה של פאשיסטים קטנים ולא העפרונות הכי מושחזים ד"א…
      וגם: מה זה "התברר להם שהמחאה היא פוליטית". – הקריאה להפשיר התנחלויות אני מניח חפה מפוליטיקה? טוב זה כנראה מתיישב יפה עם המגמה לחקור ארגוני שמאל בלבד.

      אהבתי

    2. הסיבה לכך שבנייה מעבר לקו הירוק היא זולה יותר היא שהמסים שם זולים יותר (מסיבה פוליטית גרידא) והקרקע זולה יותר (מכיוון שהיא נגזלה מבעליה), ועל זה נאמר: הרצחת וגם ירשת?

      אהבתי

    3. מיקי,
      תודה על התגובה.
      ראשית, אתה צודק שלא הייתי שקול כהרגלי ברשימה הזאת, ואני מצטער על כך.
      שנית, ראה התגובות של עמיתי לתגובתך.
      ושלישית רק אוסיף אני, שמעבר לקו הירוק כבר לא יבנו, ודאי לא במימדים רציניים. העניין הזה גמור. כל העולם מתנגד לזה, כך שאפילו הממשלה הימנית ביותר שהיתה כאן לא מסוגלת לעשות זאת. זה לא פתרון, אלא חלק מהבעיה, שאכן תיווצר כאשר מתנחלים רבים יאלצו לחזור לתחומי המדינה.
      בכ"א, המחאה הזאת היא לא רק על דיור, אלא באופן כללי על הפרטת מדינת הרווחה. וכאן שוב עולה עניין השטחים, שבהם הממשלה המשיכה לסבסד דיור וחינוך ועוד, דבר שאולי בכל זאת גרם לניתוק נפשי מסויים בין הציבור שחי שם לבין הבעיות של כלל העם.

      אהבתי

  21. באמת נתון מדהים.. 88% תומכים במחאה, אבל למה שלא יתמכו, בעצם?
    המחאה נצבעה בצבעים ורודים ואידיליים, והכל רומנטי ומזכיר את שנות ה-60: העליזות, עם הלהט שמרגיש כ"כ צודק וברור – שפשוט לא מובן למה הממשלה האטומה הזו לא מקבלת את כל דרישות המוחים.
    דא עקא, שהמוחים הללו הם ערב-רב של אנשים, עם דרישות שונות, שאולי קצת קשה להם במדינה היקרה הזו, אבל אין להם באמת הצעות רלוונטיות שיעניקו פתרונות.
    נסה לחשוב רגע; אם יפגינו על הפחתת מס, כל מס שהוא, תהיה לכך תמיכה עצומה – מי לא רוצה שיפחיתו מסים?? – – אבל הפחתת מס כזה צריכה לבוא על חשבון מישהו.. אז, כבר לא תהיה לכך תמיכה רחבה.
    לכן, התחושה שהתעוררה אצלי בעקבות המחאה הזו, התחלקה או לזלזול באנרכיזם הזה, שמדבר על רעיונות אוטופיים שאין להם בסיס אמיתי, או לחיפוש אחר השאלה המתבקשת: קי בונו? מי מרוויח מכל הסיפור? והתשובה היא פשוטה ביותר, לאור עמדותיהם של כמה מהמארגנים הבולטים וכן בעקבות התנהלותם לאורך הזמן – הרבה מההתלהבות סביב המחאה וסיקורה נובעת מכך שזה כלי לנגח את ביבי.
    ובקצרה, לגבי האוטיזם של הימין הדתי; נו באמת.. מדובר על קבוצה שמרימה דגל אחד, שסביבו היא מוגדרת ומתגבשת כקבוצה. פעילות חברתית של אנשי קבוצה זו נעשית לא בשם הקבוצה אלא במסגרות אחרות. לגבי המחאה הנוכחית, דרכו של הימין הדתי מוסברת בטענתי הנ"ל, למרות שמן הסתם, השתתפו במחאה הזו גם מתנחלים. הטענה על האוטיזם החברתי יכולה להיות מכוונת, אם כן, כלפי כל מגזר או קבוצה אחרים בענינים שונים – נסו זאת בעצמכם.

    אהבתי

  22. אני סתם הערה טכנית – אתה מצטט את הרב שרלו כאומר שאלמלא.. היה מברך "בשם המלכות", אני מכיר לברך בשם ומלכות, עם ו' החיבור באמצע (ברוך אתה *השם*, אלוהינו *מלך העולם*). אתה בטוח שהציטטה מדוייקת?
    מעבר לזה, כל מילה בסלע.

    אהבתי

        1. הביטוי הוא "בשם ובמלכות" או "בשם ומלכות".

          הביטוי הוא "לברך בשם ובמלכות", וכוונתו – ברכה מלאה. ברכה הכוללת את כל הנוסח "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם". ברכה בה מוזכר שם ה' ומוזכר התואר "מלך העולם".

          חוששני כי חוסר במידע הלכתי גורם לאי הבנת דברי הרב. יש מחלוקות הלכתיות על מה מברכים בשם ובמלכות, ועל מה לא ניתן לברך כך, משום שלא כל הרוצה לנטול את השם – יבוא ויטול.

          משמעות דברי הרב היתה כי בנושאים הלכתיים אלו, של דיני ברכות, הוא שמרן, או במלותיו שלו – "פחדן הלכתי" – אחד שאינו מקל ראש בברכה שלמה. הואיל ואינו רוצה להקל בכך, אינו מברך בשם ובמלכות על הדבר הזה, כדי לא להכשל בברכה לבטלה.

          אהבתי

  23. ציטוט שני היום של גונן גינת, מישר"ה:

    "
    שלשום שודרה מהמאהל בשדרות רוטשילד הופעה סאטירית: הממשלה אמרו שם תהפוך את סדר העדיפויות ובמקום לתת תקציבים קודם למתנחלים ואחר כך לחרדים היא תיתן קודם לחרדים ואחר כך למתנחלים. אכן סאטירה נוקבת ואמיצה: לא קל לדבר ככה על חרדים ומתנחלים בשדרות רוטשילד. כן סאטירה אמיתית כזו שלא עושה הנחות לצופים בה.

    שתי דקות אחר כך העלו שוב את השאלה הלא פחות נוקבת למה הימין-הדתי והחרדים לא משתתפים בצורה משמעותית במחאה הזו. איפה הם?

    השאלה למה אנשים לא מזדהים עם מי שמציגים אותם כפרזיטים היא אכן שאלה מעוררת מחשבה. אבל לגבי השאלה איפה הם הנה התשובה: הם נמצאים בדיוק באותו מקום שבו היו מהפכני שדרות רוטשילד כאשר טור של שוטרים נכנס לביתו של דוד חטואל שאשתו וארבע בנותיו נרצחו וזרקו אותו משם ואחר כך נכנסו לביתו של אופיר כהן בכפר דרום והוציאו משם את שלושת ילדיו הנכים. בדיוק באותו מקום.

    "

    אהבתי

    1. נו, דוגמא נאה לדמגוגיה פשטנית. המחאה אינה מתמצה ברוטשילד, והניסיון להציג אותה ככזו הוא שלב ב' של הספין "שמאלנים אנרכיסטים". יש מאהלים במודיעין, באר שבע, קרית שמונה, אשדוד. אפשר להגיע לשם אם רוצים.

      אהבתי

      1. אני לא יודע לגביך, אבל אני לא אוהב להגיע למקום בו אני מרגיש לא רצוי, אולי אפילו שנוא.

        אתה יכול לצווח "דמגוגיה" עד מחר. אני יכול להביא את הסיפורים על היחס לאנשים שחזותם החיצונית כשלי – רואים עליהם שהם דתיים.

        אתה יכול להמשיך ללהטט באיזה כיוון שתרצה, או לגלגל עיניים ולטעון ש"המחאה היא של כולם".

        העובדה היא שלא. היא לא של כולם.

        מי שראה שלועגים לו, צוחקים עליו וכו' – לא יתחיל לפלפל בכך שרק בתל אביב צוחקים עליו במאהל, אבל במאהל של באר שבע לא.

        העובדה היא, שגם אלו, שלשיטתך היו אמורים להצטרף למחאה הזו, לא מצטרפים אליה. אתה, כאחד שחי זמן רב בתוך המיינסטרים התל-אביבי הזה, כנראה לא מסוגל לראות שעלבונם של אחרים מדיר אותם מהמחאה הזו.

        אהבתי

        1. אני חי בירושלים ורואה דתיים רבים עם המפגינים, וכולם צועדים כתף אל כתף. ככה זה גם במודיעין ובאר שבע וגם בתל-אביב. לי עצמי יש כיפה וזקן ולא ראיתי מבט אחד לא נעים.
          אתה, לעומת זאת, לא יצאת מהבית, לא היית במאהל כלשהו, ומפיץ בדיות.

          אהבתי

          1. הצלחת להביך אותי.

            פתחת למעלה בתיאור/בקובלנה על כך שהדתיים לא משתתפים במחאה. כשאמרתי לך שאנשים לא אוהבים להיות במקום בו הם חשים לא רצויים – אתה מספר לי שהם בעצם כן משתתפים במחאה – כי אתה רואה דתיים רבים עם המפגינים.

            אז על מה היה הפוסט הזה בכלל?

            אהבתי

            1. הפוסט הזה הוא על הניתוק הנפשי, האוטיסטי, שמצוי בקרב ימנים דתיים מסויימים. כתבתי גם בפוסט:

              "חשוב כמובן לומר שיש גם סרוגי כיפה רבים, ביניהם ימנים רבים, שכן מזדהים עם המאבק הזה. ברשימה מתחילת השבוע עשיתי עוול לרב שי פירון על שלא הזכרתי את דבריו המרגשים בעצרת במוצ"ש. סיפרו לי שהוא דיבר על "חזון הנביאים", לא פחות. ושלשום בערב הייתי בגן הסוס בירושלים, במאהל המחאה, לדיון תחת הכותרת הישירה מאוד, "למה דתיים לא משתתפים במחאה?". ראשון עלה לדבר הרב יובל שרלו. "לו לא הייתי פחדן הלכתי," כך פתח, "הייתי מברך בשם המלכות שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"."

              שמת לב שהקדשתי כמעט חצי מהפוסט לדבריהם של הדתיים האלה? אלא שיש קו חלוקה, שאמנם לא הגדרתי אותו כשורה, בין אלה לבין אלה שעסוקים בהתבוננות עיקשת בטבורם, ומכנים את המחאה הזאת "מחאת אספרסו", מבלי להבין שיש כאן משהו רחב ואמיתי. מובן?

              אהבתי

              1. אני מרים ידים, אינני מצליח, כנראה, להבהיר את דברי.

                עוד בפוסט הקודם, אני מנסה להעביר את המסר שהנושא של תחושת השייכות – הוא נושא חשוב שאתה מתעלם ממנו.

                הטון המוביל את המחאה הזו, מדיר ממנה קבוצות אוכלוסיה שחשות לא רצויות. הדוגמאות המעטות שהבאתי היו אך דוגמאות למשהו רחב יותר. יציאה נגד ההתנחלויות או החרדים לא גורמת למתנחלים או לחרדים להרגיש רצויים או שייכים, קללות או השחתה של דגלים לא גורמות למושאי פעולות אלו תחושה כזו, וכו'.

                אני כותב לך אודות מציאות, ואתה עונה לי בדוגמאות אחרות. אתה קובע שאנשים שראית – בירושלים אגב, לא בתל אביב – דוקא לא חשו לא רצויים.

                בוחן כליות ולב.

                אני מרים ידים. אתה תמיד צודק. לצערי, מהמקום בו אתה צודק, שום פרח לא יפרח.

                אהבתי

                1. איי, לכלכת. אני מנסה במשך ימים לנסות להסביר לך את עמדתי, משקיע מזמני וממרצי, מודה גם בחלק מהטענות שהבאת נגדי, ובסוף אתה אפילו לא מוכן לשמוע. אני כותב בשמי, נחשף, ואתה שומר על עילום שם נוח ובטוח, ובסוף אתה הוא זה שכותב "אודות מציאות" ואילו אני זה שממציא. מינימום של דיאלוג לא היית יכול לתת.

                  אהבתי

                  1. דבריך מזכירים לי את דבריה הידועים של הרעבעצען, אשתו של האדמו"ר מקראצמעך, לבעלה, במהלך אחד מהויכוחים ביניהם:

                    "כשאתה עונה לי, זה פוגע בדיאלוג בינינו"

                    נ.ב.
                    העובדה ששמך ידוע ושמי פלאי, לא קשורה במאום לדיון. לא ניצלתי את האנונימיות היחסית להכפשה, או לירידה לרמה האישית. אין שום קשר בין כתיבתי תחת פסבדונים לבין המחלוקת בינינו. הערתך זו מיותרת לחלוטין.

                    אהבתי

  24. לעניות דעתי, קיימת סיבה משמעותית בהרבה לכך. הציבור הדתי לאומי רגיל לשאול את עצמו מה אני כפרט יכול לעשות למען המדינה. השמאל רגיל לראות במדינה "חברת אחריות גדולה" שנועדה לשרת את הפרט.
    גל המחאה הנכחי מאגד קבוצות אנשים קטנות ופרטים אשר רוצים להטיב את מצבם הפרטי וכמעט תמיד על חשבון האחר או על חשבון הכלל. קשה מאוד לאדם שחונך על ברכי הציונות הדתית להיות חלק מתנועה מעין זו.
    כמרבית המפגינים – מרבית הציבור הדתי לאומי שייך למעמד הביניים. הוא מפרנס משפחה עם ילדים, ההורים היו באוניברסיטה, שרתו בצבא ובשירות לאומי, רכשו דירה ומשלמים משכנתא וכו'. אלא שיודע כל אחד מהם שהקשיים היום יומיים שהוא חווה בארץ אינם לשוא, אלא הם חלק ממהלך שיבת ציון הכולל. הם סוכבים את האלונקה וגאים בכך. כאשר הם נלחמים על א"י או על ביתם בגוש קטיף – הם אינם נלחמים על כספי פיצויים אלא על החזון הציוני והגשמתו. בגוש קטיף הרוב לא חתמו על הסכמים עם המדינה למרות שידעו שישלמו על כך מחיר אישי כבד.
    אותם אנשים אינם רואים סיבה להצטרף לאחרים במצבם שמודיעים שהם מפסיקים לסחוב.
    נכון, יש הרבה עיוותים בישראל. יוקר המחייה מאמיר. אלא שהדתיים והימין כבר שבע מסיסמאות הבאות מהשמאל. כשם שהשמאל מאשים אותו בכך שאין שלום, בעוד שהימין יודע שהשמאל בויתוריו מרחיק את השלום ; כך הימין יודע שלא ה"קפיטליזם החזירי" מביא למחירים הגבוהים ולעושק האזרחים אלא המורשת הסוציאליסטית / קומוניסטית של ישראל.

    הימין יודע שמחירי הקוטג' גבוהים בגלל שהקיבוצים באמצעות הלובי שלהם דאגו למכור את תנובה ברווח שיא וחוקקו לשם כך חוק מיוחד המאפשר לתנובה לקבע את חלוקת הקצבות החלב ולמנוע ממתחרי תנובה להוריד מחירים. כעת הם מונעים מרפתנים יעילים להגדיל את תפוקת החלב. את זה עשו הקיבוצים והמושבים.
    הימין יודע שמחירי הדירות מאמירים היות וכל תוכנית בניה נתקלת בהתנגדויות של ה"ירוקים". כל הדיינות משפטית סביב כל תוכנית בנייה אורכת שנים ועולה הון עתק. לזה אחראים ארגוני הקרן החדשה.
    הימין יודע שמחירי חשמל ומים גבוהים זולגים לעובדי חברת חשמל ומקורות המשתכרים משכורות עתק. להם ההסתדרות דואגת.
    הימין יודע שמחירי החיטה והמכוניות והפלדה לבנין גבוהים מפני שעובדי הנמלים מרוויחים משכורות עתק בעוד הנמל פועל בחוסר יעילות. גם לזה ההסתדרות אחראית.

    זו לא היתה מחאה למען נכים, לא למען החלשים האמיתיים בחברה, לא למען צדק ושויון. זו היתה מחאת אלו שרוצים יותר על חשבון הכלל. למחאה הזו – הימין והדתיים לא מצטרפים.
    דמוקרט שמאלי אמריקאי הצהיר פעם:
    Ask not what your country can do for you – ask what you can do for your country.
    המדבררים בתקשורת בשם המאהלים מעולם לא למדו את השיעור הזה.
    אגב – ככל התכנסות שאינה לשם שמיים – גם מחאת האוהלים תתפוגג מפני שלשקר אין רגליים אפילו אם יש לו את הקרנים של הקרן החדשה. היות ולכל המתאספים אינטרסים פרטיים שונים – הם לעולם לא יוכלו להסכים בינם לבין עצמם על כלום:

    האם פעילים משכונת התקוה שמוצפת בסודנים יסכימו לדעתן של דפני ליף והקרן החדשה על כך שאסור לגרש מסתננים מסודן ?
    האם פעילים למען הוזלת מחירי הקוטג' יסכימו עם הרפתנים שרוצים מכסות יצור ומחירים גבוהים והעדר יבוא ?
    האם חיילים משוחררים יסכימו עם קריאת מנהיגי שדרות רוטשילד כנגד הגיוס לצה"ל וכנגד העדפת יוצאי צבא?
    האם יוצאי עיירות פיתוח נעדרי תעודת בגרות יסכימו לממן תואר שני ושלישי או אפילו ראשון לסטודנט מצהלה או מכפר שמריהו ?

    אהבתי

    1. מעניין, אני לא שמעתי טענות נגד "מדיניות הימין שהביאה אותנו עד כאן". כן אולי כנגד נתניהו ולטענות הללו יש רגליים – אבל לא כנגד הימין בכללותו וזה ניכר ככ יפה בעיוות של ז'בוטינסקי ע"י נתניהו שחבל להוסיף מילים. אז נורא קל להכות אנשי קש ולנבא כישלון ואם במקרה יהיה כישלון – לראות אותו כמש"ל. זה ניכר אגב כחוט השני, לאורך כל התגובה שלך – מעין קידוש המציאות כפי שהיא שאני מניח יושב טוב עם קידוש הארץ ובכלל עם איזו שאיפה מוניטרית לשיטה שלמה אחת אחידה וחלקה. אבל מה שיש כאן הוא זעקה – די רחבה וזו מציאות גם כן. לא רק של מפונקים, אלא של עשוקים. ויש גם דבר כזה שנקרא "מבנה העל" – אני יודע, קצת אנכרוניסטי, אבל עקרונית, הוכיח עצמו וממשיך להוכיח. יש הרבה אנשים שלא יבדקו את יסודות הבית בו הם חיים, אם רקובים אם או לא, כי גג הססמאות שחופה מעליהם, גם אם הוא דולף פה ושם, עדיין יש לו אותה איכות אימהית מגוננת. אז מה – נשאר בלי גג? נצא מהבית? כן. צאו מהבית להפגין על הזכות לחיים בבית ולא באוהל. כי מחירי השכירות ומחירי הדירות מאלצים אנשים לתנועה מתמדת. באנו לארץ להשתקע בה, לא לברוח מבעלבית אחד למשנהו ובסוף להיבעט מאיזו דירת עמידר מחורבנת בגלל בירוקרטיה מסואבת ושחיתות המנהל העירוני. מה אנחנו, בדווים, שבסוף לא יהיה לנו מקום לגור בו?
      ולגבי ה"חומר למחשבה"שהשארת לנו:
      א. זה נשמע, ככללותו כמו הסתה שלטונית אופיינית של ציבורים שונים זה בזה, על סמך זיהוי המחאה הכללית עם מקבץ עמדות אחד המוצג כרדיקלי ומאיים על הלכידות החברית (ולא על ההגינות הממשל, חלילה).אנשי קש כבר אמרנו? אז אם אתה מקבל כסף בעבור תגובות כאלו זה בזוי ואם לא, זה מבזה שכך זה נראה.
      ב. המסתננים הם לא איום דמוגרפי עלינו. יש "איומים" דמוגרפיים רציניים יותר ודי לחכימא ברמיזה. לגבי כוח עבודה זר – אדרבא, יעלו את משכורות הרעב וגם ישראלים מפונקים יוכלו לאכלס את משבצות העבודה הללו. אגב זה, מצחיק: דווקא ש"ס אחראית לעלייה המונית של אזרחים יוצאי רוסיה שאינם יהודים וכעת יש את כל העניין הזה עם הגיורים.. אוי איזה בלגן אבסורדי…
      הקוטג' הוא סימפטום והחוזר אל הקוטג' הוא ככלב החוזר אל קיאו. אני בכלל, מצידי -שישחררו את הפרות ושנפסיק לצרוך חלב. יאללה בלגן.
      אני בטוח שהרבה "חיילים משוחררים יסכימו. אני "חייל משוחרר". חצי מהמדינה הם חיילים משוחררים. מבזק חדשות – גם בשמאל מתגייסים לצבא. מה לעשות ששלוש שנים אחרי הגיוס אנחנו בעל כורחנו הופכים לאזרחים ונוטים להשתמש (כמיטב יכולתנו ) ביכולות החשיבה והביקורת שלנו, תחת שנזדהה עם הגדרתנו הצבאית? אני לא חייל משוחרר – אני אזרח לא מאושר. הנה הגדרה חלופית.ואגב, יש עוד הרבה אזרחים לא מאושרים – במובן שאין להם, מה לעשות, "אישור" על שייכותם לחברה שוות הזכויות מפני שנמנעה מהם ההתגייסות (מסיבות שונות, חלקן אישיות חלקן מובנות בשיוכם החברתי) לצה"ל.
      לגבי עניין מימון התואר? התשובה היא – אני מקווה שכן. מקווה מאוד. לא רק שיממנו את התואר של המפונקים שציינת אלא גם את שלהם. למה – אסור להם? אדרבא! שוב אתה נשאר עם האף בקוטג' המטאפורי! המחאה חרגה ומעולם בעצם לא באמת הייתה בגדר מחאה למען דיור במרכז ת"א. היא על החיים פה. אני מציע שנפסיק לממן ישיבות ונתחיל לממן תארים. שתהיה מלגה מיוחדת ליוצאי ישיבות המבקשים לעשות תואר בלתי שימושי במדעי הדתות, למשל :). דווקא. לא שיש לי איזה פטיש לתארים אקדמיים. ללמוד זה פשוט כיף, אבל תואר מעולם לא הפך אדם לחכם יותר. רק לבעל תואר – וזו אחת הדרישות (הדפוקות) של שוק העבודה. מה לעשות. הנה גם קצת קידוש המציאות מצדי, בשבילך.

      אהבתי

    2. הדברים שכתבת חלקם נכונים אולם אינם עיקר הבעיה. יוקר המחיה מאמיר בשלושים השנה האחרונות כי ממשלות ישראל סוגדות לכלכלה האמריקאית, עסוקות בלהגדיל את הרווחים של המדינה תוך נתינת הטבות מפליגות לעשירים מבלי להתחשב בצרכי האזרחים הפשוטים. הפערים החברתיים גדלים בגלל תאוות ממון ומשכורות חסרות בושה של בכירי המשק, הזנחת החינוך והרווחה והחקלאות, שימוש בחברות כח אדם כדי להגדיל רווחים על חשבון העובדים, ייבוא פרוע של מוצרים, מחירים גבוהים של רשתות השיווק, עמלות מוגזמות של הבנקים, ועוד. המחאה אמנם בעייתית, אולם המצוקה אמתית.

      אהבתי

    1. שלום אסף ותומר,
      חבל להתעלם מטענתו המרכזית של אברהם פלץ אם הנושא של האשכול הוא אי ההשתתפות של הדתיים לאומיים במחאה.
      תומר הסביר את זה בפוסט כתוצאה של ניכור מצרות העם, ומתח על כך ביקורת. אברהם הציג את זה יפה מאוד, בחלק הראשון של דבריו, כתוצאה של ניכור לצעקה שדורשת מהמדינה רווחה אישית; ניכור מצעקה שבטוחה שהיא מבינה בכלכלה יותר מראש הממשלה נתניהו ופישר; בטוחה שהם פחות מחויבים ממנה לטובת האזרח.
      מה לעשות שיש לנו כבוד ואמון בסיסי לראש הממשלה; שאנחנו לא בטוחים שאנחנו יודעים איך לנהל כלכלה; שלטים שמוחים כנגד נתניהו, קוראים לו ביבי ומטיחים בו עלבונות לא זוכים אצלנו למקום חם בלב.
      קשה מאוד לדעת מהו צדק חברתי. בטח שבתורה אין קריאה ברורה לצדק חלוקתי ושאר ירקות.
      יש בעיות? קשיים? סבבה. נתאמץ. נתן אמון בראש הממשלה, שבטוח שהוא חפץ בטובת העם לא פחות מאיתנו. בטוח שהוא משקיע את כל זמנו בניסיון לפתור את הבעיות. הוא ופישר מבינים לא פחות מדפני ליף בכלכלה.
      זוהי קריאה אחרת של הסיבה לחוסר ההצטרפות של הציבור הדתי לאומי שמרני ימני למחאה שרבים מראשיה הם שמאלניים אנרכיסטים תומכי חד"ש. קריאה אוהדת יותר. שבוע טוב.

      אהבתי

      1. התייחסתי בדיוק לעניין הזה כשכתבתי על חשיבה ביקורתית ועל גג שדולף. ראה"מ הזה הוא לדעתם של רבים, אדם שכל כולו ססמאות ריקות והוא חלול כעץ מוכה ברק. הביטחון האיתן הזה באיש הזה מוזר בעיני ואף חשוד, מפני ששמעתי כבר לא מעט ימנים דווקא מדברים בגנותו. על כל פנים, הקריאה מייצגת חשיבה מחדש על מצב שאכן, נדמה היה שהוא טבעי מאין כמותו – חיי מרדות למעמד הביניים. רצינו רק לומר שזה לא כ"כ מובן מאליו. ואידך זיל גמור. בתורה,אגב, אין קריאה "ברורה" לשום דבר. אז מה? גם אין שם ביטחון עדרי של צאן טמום מבע במנהיג. זה יש שם מעט מאוד. מאיפה אתה בדיוק שואב את ההשראה לזה? ומעניין שהאנרכיסטים סוףסוף השיגו רוב שבחלומותיהם הפרועים ביותר לא העזו לקוות לו. אממ.. כשאתה מתחבר לשקע המציאות, תעשה את זה עם אצבע רטובה, טוב? שתבין סוף סוף לאן נושבת הרוח.

        אהבתי

        1. מה שמטריד אותי במחאה הנוכחית , היא שמדובר באנשים שאין להם צל , כמו שאמר הרב שך זצוקללה.
          כאילו דא.
          אני יודע טוב מאוד מה מביא לעליית מחירי הדיור.
          אני בספק רב אם אתה יודע .
          קימברלי וטיפאני מהמאהל בטוח לא יודעות.
          יוצאים כל האנשים האלו לרחוב והולכים לזרוק את המדינה לאיזה בור שהשד יודע איך אפשר לצאת ממנו , ובזה נגמרת להם האחריות כי להם נמאס והם "קול העם".

          מחאה צריכה להיות נקודתית , כמו הקוטג'.
          פעילות צריכה להיות שיטתית כמו חוק החלב , כמו חוק החרם.
          אני יכול להבין למה דתיים לא מזדהים עם המחאה , כי בדת , לפחות ביהדות ישנה מסורת של סמכותיות , רבנים , אמוראים , דיינים , שופטים ושוטרים.

          התקוממות הפרימדונות נראית לא אמינה בעיניים יהודיות , אולי בגלל זה הנתק.

          אהבתי

          1. איזה בעסה לך שיש חלק כ"כ משמעותי מהעם שלך שהם פרימדונות…
            ופשוט לשפשף את העיניים ולקרוא שוב את הטענה – נח -נחמנית שלך שמצדיקה את הכניעה כבוית העיניים לסמכות הרבנית. למרות שיש גם מאהל של ברסלבים, אם אני לא טועה? אבל אתה הרי יודע לומר תמיד מי בדיוק ברסלבער ומי לא. אני מניח שאם יש להם מאהל שם הם כנראה לא.
            המחאה היא מחאה קונספטואלית. היא לא מחאה נקודתית. כמו שוודאי יכולת להבחין היא ממונפת וממנפת מחאות רבות אחרות, בעיות נקודתיות רבות שיש להן הרבה מן המשותף. יש עניין מהותי דווא שהעלאת המכנה המשותף של מרדות הקיום הזו לעיני השלטון הציני והמניפולטיבי להחריד שלנו. ניתן לומר שיותר מכל דבר אחר זו קריאת זעם כנגד תרבות שלטונית מסואבת. הלעג האזרחי שלך על זה די פאטתי בעיני. אני לא חי באשליות שבהכרח משהו קונקרטי יצא מכאן. אולי עוד עשן ספינים. אבל העובדה שאנשים מתייצבים זה לןמול זה – אפילו לא למול השלטון – וניכרים באנושיותם ובערבות המחאה שלהם זה לזה, היא נפלאה בעיני. היא מעוררת אמון ומשמשת כמצע להבנה שברגע האמת, אם המצב יחריף, נוכל למנף את קול העם שוב, כי אנשים כן ירימו את התחת ויצאו. אבל עזוב. סע לאומן עם כל מעשני הג'וינטים וממלמלי מנטרת הנ נח. מבאס כשמכניסים אותך למשבצת של סטריאוטיפ, נכון?

            אהבתי

            1. אסף.
              אשריך שהוכחת את הטענה שלי.
              גם בתור פרימדונה או חובב פרימדונות , אתה יכול להיות קונקרטי ואפקטיבי.
              ההצעה שלך לנסוע לאומן התקבלה בשמחה ובזרועות פתוחות.
              אשריך שהזכרת לי את הצדיק שהוא בעל הבית של העולם.
              אני גם מאחל לקימברלי ולטיפאני שגם יטוסו .
              אחרי הכל , זה זול בהרבה משכ"ד בת"א ומזג האוויר פשוט נפלא!
              http://hebrew.wunderground.com/global/stations/33587.html

              אהבתי

  25. למה לא נניח שרוב הרבנים עברו כבר את גיל 30, הם לא מאמינים במהפכות (לא מבחינת הלך הרוח וגם לא מבחינת שיקול התועלת) ולא נוטים לסוציאליזם?
    משום מה העניין מוצג כאן כאילו שברור לכולי עלמא ששוויון, מעורבות ממשלתית ושאר התחביבים הסוציליסטיים הם צודקים וצעדים שנוגדים להם מותרים רק בלית ברירה ובמידה והתועלת שלהם ברורה.
    אני דווקא חושב שת'אצ'ר השאירה אחריה לא רק כלכלה בריאה יותר אלא גם חברה צודקת יותק.
    לפני יותר ממאה שנים אמר ביסמרק "מי שהוא לא סוציליסט בגיל 20 הוא חסר לב ומי שהוא סוציליסט בגיל 40 הוא חסר שכל".

    אהבתי

  26. ואסף סנסיי אומר במאה ה21 מי שרואה את המציאות החברתית בעדשות הבאות: סוציאליזם רע/קפיטליזם טוב, כנראה תקוע בתחילת המאה ה20,
    או קופץ באומן, שם הוא אוגר מצבורים של ציניות ו"ריאל פוליטיק", בשעה שהוא מריק מכליות צים שלמות של קיטש ועוטה "פשטות" חסידית – רק כדי לחזור כפשטן מתחסד.

    אהבתי

    1. תקרא לזה איך שאתה רוצה.
      מה המפגינים רוצים?
      כן הפרטה או לא?
      הגברת המעורבות הממשלתית בכלכלה ובחברה או הפחתתה?
      יותר מיסים או פחות מיסים? (כאן רצונם הוא לכאורה "ימין" רק הוא לא כל כך מתיישב עם הסעיף השני).
      יותר דרישות סקטוריאליות (סטודנטים, רופאים, צעירים בתל-אביב ועוד) או פחות?

      כל הרצונות הללו (א,ב וד והתוצאה הטבעית שלהן ג) הן דרישות שנקראו בעבר סוציאליסטיות ומצידי תקרא להן בשם אחר.

      זה בהנחה שניתן למפגינים את הקרדיט שהם יודעים מה הם רוצים, זה נראה יותר שהם מוחים לשם המחאה היות והם לא מציעים מקורות אפשריים לדרישותיהם (אולי מתוך רצון לא ליצור מחלוקות בתוכם, בכל מקרה זה הופך אותם ללא רציניים ואפילו לא כנים).

      אני אישית מאוד בעד הפרטה ותחרות חופשית כדרך להורדת מחירים ובעד הפסקת העברת כספים לסקטורים מסוימים ובמקום זה להוריד מיסים.
      לצערי אין מפלגה פוליטית שזה מצעה.

      אהבתי

      1. סבא עבד במפעל מתכת. סבתא גירדה לירות בספונג'ה. גידלו שני ילדים. אחת מהם הייתה אמי ז"ל. כשאמי התגרשה בגיל 24, סבתא יכלה לקנות לה דירה צנועה וגם לעזור לדוד שלי בקניית הדירה שלו. חוץ מזה עוד נשאר כסף לשני חשבונות חיסכון לפחות לנכדים. וכל זה בלי להצטמצם במיוחד וכמובן – הייתה לה דירה משלה ואפילו די מרווחת. לי יש תואר אקדמי ששווה לת_ת לעומת זאת. אם יהיו לי ילדים אני לא אצליח לעשות עבורם מה שעשו עבור אמי. אולי לדחוף. פה ושם 100 שקל לכיס. וזה בלי לחשוב על הגיהנום של לגדל ילד – משהו שאני פשוט לא מצליח לראות את עצמי מצליח לעשות כיום. אז יקירי, קרא לזה איך שתרצה, אבל העובדה היא שקשה לחשוב על חיים שאינם עבדות מרודה כאן. אני לא יוצא לאכול סושי כל שני וחמישי – אולי פעם בשבוע ואם לא לוקחים קומבינציה- סושי עולה קצת יותר מפלאפל (לא מוצדק בפני עצמו) והרבה יותר בריא.אבל פלאפל זה עממי. זה ישראלי. לכל חבורת הרטרו – צאו מזה. סושי הפסיק להיות הבון טון של העשירון העליון בערך מאמצע שנות התשעים. נשמע שזה בערך הגיל של כל צקצקני הסושי.
        אז לא הביאו מתכון מדויק. זבש"ם. המחאה מדייקת למצוקה אמיתית ועד שלא תגור בדירת עמידר ואז תצטרך לפנות אותה (תוציא את הראש מחור התחת של המאהל הת"א ותראה שיש מקומות בארץ ששם זה קורה) עם משפחה שגם ככה לא יכולת לפרנס – כנראה שלא תבין לאיזו מצוקה מדייקים כאן. לבי פתרונות? אחד לפחות מגיע בספטמבר נראה לי, לא ככה?

        אהבתי

    2. יפה אמרת ובתגובה אני אגרד בשבילך כמה משרידי האושואיזם שלי ואספר לך שהעולם הוא מראה.
      ההתלהבות שאתה רואה היא ההתלהבות שלך והנעורים שאתה מעריץ הם הרעננות שלך וגם האנושיות שאתה אוהב היא האנושיות שלך.
      שלושתם צללים מבהיקים שמטילה הנשמה שלך , האינדבדואליות האמיתית שלך. אשרי מי שיש לו כאלו.

      אהבתי

  27. וראו כאן

    הנה למה אני מתנגד ל"מחאה"
    by קובי אריאלי on Sunday, August 7, 2011 at 2:50am
    הנה למה אני מתנגד למחאה החברתית:
    1. אין מחאה חברתית. פעילות האוהלים החביבה נקודתית ומינורית לחלוטין. המחאה היא מחאת וויינט. היא מתקיימת בידיעות, בוויינט ובחדשות ערוץ 2. שלושה כלי תקשורת טוטאליטריים שללא כל בושה מארחים אותה ומעניקים לה חיים מיום ליום ומשבוע לשבוע. הוצא את התקשורת מהמחאה – ואין מחאה.
    2. מדוע, איפוא, קיימת תחושה כי מחאה אדירה והיסטורית שוטפת את הארץ כולה ומוסדי ארץ נעים ונדים? מפני שכך כתוב בוויינט. בוקר בוקר. שעה שעה. דרכה של תעמולה לעבוד והיא אכן עובדת. במעגל ראשון – על התל אביבים, בני השבט הלבן שמצאו להם עניין לענות בו ובמעגל שני, על אלפי אנשים בארץ שממש לא מתנגדים להרוויח יותר כל חודש ולשלם פחות מיסים. אם לא יועיל, הם אומרים, לא יזיק.
    3. כיון שכך, חל איסור מוחלט לעסוק בסעיפים המקצועיים המרכיבים את ה"מחאה" הזו ומה שצריך זה אך ורק להתעמק בסיפור המסגרת המזעזע – איך קרה שהתקשורת כולה התגייסה למסיבת השבט שלה, והצליחה לטלטל מדינה שלמה סביב לא כלום. הבעיה היא שאין לי את הפריוילגיה הזו, מאחר וקהל עצום, גם כזה שלא תומך במחאה, עוסק באובססיביות בנושאים אלה. על כן אין מנוס מלרדת לכמה פרטים.
    4. המצב. אין סיבה דרמטית למחאה חברתית. איני מבין בכלכלה (גם המפגינים לא), אבל נראה לי שהמצב אינו רע מאי פעם, הכלכלה יציבה למרות הזעזועים בעולם ומתקיים בישראל שוק חופשי אמיתי הבנוי, בפשטות, על היצע וביקוש. נקודת הזמן הזו היא נקודת שפל במפגש שבין גובה ההשתכרות ליוקר המחיה ועל כן המצב קצת לחוץ. זה יעבור מעצמו ושום לחץ לא יעזור.
    5. ביבי. הממשלה הנוכחית, נמענת הזעם העיקרית, אינה אשמה במאום. היא יציבה, איתנה ויש לה סדר יום כלכלי מדוקדק. לא חייבים להסכים עם התפיסות שלה, אבל צריך להתגאות על כך שזו אחת הממשלות הבודדות שיש להן תפיסה כלכלית מסודרת. גם אם יש איזושהי אמת בביקורת – היעד איננו הממשלה הזו אלא הממשלות לדורותיהן. אז למה שרו השוטים "לביבי שלי שלוש דירות שלוש דירות לביבי שלי, לולא היו לו שלוש דירות אז היתה לי דירה משלי"? מפני שהם שוטים. ומאיר שלו וגרוסמן עמדו בצד, הביטו והאזינו ולא אמרו מילה
    6. דיור בר השגה. איני מבין בכלכלה (גם המפגינים לא), אבל נראה לי ששוק הדיור הוא השוק הכי שקוף וצפוי בעולם. היצע מול ביקוש. הדירות במרכזי הערים הגדולות יקרות כי יש להן ביקוש גדול. על כן מי שאין ידו משגת לקנות או לשכור דירה במרכזי הערים הגדולות, שיקנה או ישכור דירה בפאתי הערים הגדולות או במרכזי הערים הקטנות. מה בדיוק לא ברור כאן?
    7. יוקר המחיה. יוקר המחיה הוא עניין שאינני מבין בו (גם המפגינים לא), אך גם אני חש לעיתים שהמחירים גבוהים מידי, במיוחד בשוק המזון. למרות זאת אנחנו מצליחים, כמו רוב המפגינים, לחיות ואף לאכול היטב. אגב, המאבק ביוקר המחיה צריך להיות ממוקד ומופנה נגד הגורמים העיקריים ליוקר הזה – אלה שמרוויחים ממנו לכיסם. הממשלה גובה מיסים עקיפים כדי לקיים את המדינה, על כן קשה לבוא רק אליה בתלונות. אם אנו שמים לב שלא מתקיימת תחרות הוגנת והמחירים גבוהים – אפשר לעשות משהו ישיר ואפקטיבי. למשל? חרם קוטג'. אבל מי זוכר היום שהיה בכלל דבר כזה. היום מדובר על "צדק חברתי". דפני אמרה להרים ידיים.
    8. הטפילים. נמענים נוספים של ה"מחאה" הם הציבורים הטפיליים שאינם תורמים ושמעמד הביניים צריך לשאת על גבו. אבקש לדון בהם בקצרה: מדובר, אם אני מבין נכון, על ארבעה כאלה: חרדים, ערבים, מתנחלים ועניים. ובכן כך: על שניים מהם לא תשמעו לעולם. על עניים – כי לא יפה לתקוף עניים ועל ערבים – כי זה נוגד עקרון אחר מעקרונות השבט, והוא שהשבט אמור לאהוב ערבים (במקורו, השבט הלבן הוא "שמאלני"). על כן, כל שתשמעו אלה טענות על מתנחלים וחרדים.
    9. המתנחלים. טענת "הכל בגלל המתנחלים" פסולה מעיקרה מאחר והיא טענה פוליטית. איש אינו מטיל ספק באיכותו ובתרומתו של השבט הכתום, מבחינתי בכיר שבטי מדינת ישראל. השאלה היא רק לגבי העלות המושתת על המדינה בגין מיגון והגנת יו"ש. זוהי טענה פוליטית, שאמורה להיות מוכרעת בקלפי. הפתעה: היא הוכרעה בקלפי. נקסט.
    10. החרדים. טענת "הכל בגלל החרדים" היא אכן טענה ותיקה וידועה, אלא שהיא סובלת משתי בעיות: א. החרדים הנתמכים הם גם עניים! טוב, אבל הם עניים מבחירה, יאמרו המתנגדים, מה שהופך את הויכוח שוב לפוליטי; ב. הביקורת כלפי החרדים ותקציביהם נגועה בהרבה חוסר מידתיות ובהרבה שנאת אחר יוקדת ומפעפעת. ככזו, לא רק שלא אתמוך בה אלא אאבק נגדה בכל תוקף ואף אוסיף את השורה: הכה בחרדים והצל את ישראל.
    11. עוד על החרדים. טענה נוספת נגד החרדים נוגעת לשירותם של תלמידי הישיבות בצה"ל. על טענה זו אין לי תשובה. כל שניתן לומר הוא שניכר שינוי מגמה בנושא ואני בטוח במאה אחוז שבעתיד מצב זה ישתנה. ועוד עניין קטן: אחוז גדול מההיפסטרים שחוגגים בחוצות תל אביב משתמט מגיוס.
    12. הטייקונים. מה בדיוק חטאם של העשירים? זה שהם עשירים. היש ראיות כלשהן להתנהגות לא ראויה מצד דנקנר, תשובה, שטיינמץ ולבייב? לא ולא. הם פשוט מאוד עשירים. האם אפשר לקחת מהם כסף ולתת למעמד הביניים? ממש אין צורך. מעמד הביניים חי וקיים. האם אפשר לקחת מהם כסף ולתת לעניים? בוודאי שאפשר. יוסף סטאלין ולזר קגנוביץ' ישמחו ללמד אותנו איך עושים את זה
    13. ובינתיים, רוח בלהות שוטפת את ארץ וויינט, רוח הבלהות של שקר המחאה. בכל יום היא סוחפת אל תוכה עוד קורבנות ועוד תופסי טרמפ. אני סולח סליחה גמורה לאנשים הפוליטיים או המעוניינים להיכנס לפוליטיקה שרוצים להיבנות על גבה פוליטית. זהו תפקידם כפוליטיקאים. לשקר, להעמיד פנים, לתפוס טרמפ. אני יכול להבין אומללים כמו עופר עיני שעלו לרכבת רק בתחנת אמצע הדרך וצריכים להשלים פער דמגוגי, על כן הם נוקטים בפאתוס מוגזם ופאתטי. פחות אני סולח לנפתלי בנט הנלעג ולהרב בני לאו התם שלא עמדו בפיתוי והלכו בשטותם אחרי הזרם. נו. קריאת מפה מעולם לא היתה אומנותו של הימין
    14. אני מתבייש במקום הנורא שהתקשורת הגיעה אליו בימים אלה. לא שציפיתי ממנה למשהו אחר. אני בז לה כבר שנים מפני שאני מכיר אותה היטב כבר שנים. ואל תטעו: היא פועלת כך בימים אלה לא מפני שהיא שמאלנית ולא מפני שהיא שונאת את ביבי ולא מפני שהיא סוציאליסטית. היא כלום. היא פשוט כלום. היא מגוייסת למחאה מפני שהחבר'ה שעובדים בה הם החבר'ה של המחאה התל אביבית. זה הכל. הכי טריוויאלי בעולם. פשוט מסיבה של החברה. זה הכל.
    15. ואני גאה בחברים הטובים שלי, בלי שמות, שרובם ככולם אנשי תקשורת ובכולם אני מוצא שותפים נאמנים לבחילה ולקבס ולתסכול ולתחושת חוסר האונים. אל תטעו. לא כולם מטומטמים. בסופו של דבר, השווים באמת נותרים מחוץ לכל החרטא הזו. האמינו לי.
    16. ומילה אחת טובה על המחאה, בשביל האיזון – היא לא אלימה. ממש ממש לא אלימה. אין בה גרם אחד של אלימות. אז או שזה מאפיין מרכזי בלא-כלומיות שלה, או שאכן ראוי לציין זאת לשבחם של מארגניה. או גם וגם. בכל אופן. כל הכבוד.
    17. גם אם כל מה שכתוב לעיל לא נכון, והמצב ממש נורא – זו עדיין מחאה שתכליתה חיים טובים ונוחים יותר. אז איפה כאן הקדושה, לעזאזל? איפה כאן הערכים? איפה חברת המופת? כולה שאיפה לחיים נוחים יותר חומרית. האם אנחנו גאים במהפיכה כזו, גם אם היא קיימת?
    18. על כן אני מתנגד למחאה ובז לה בוז עמוק.

    אהבתי

    1. קובי אריאלי מנהל מחמת התשה כנגד הסבלנות והאינטיליגנציה ב18 סעיפים טרחניים ומתחסדים הזוהרים כפסי ניאון ומאייתים בורות איומה בחשכת הלילה שלו. כמה נקודות כלליות. ערבים הם אוכלוסייה מוחלשת ומדוכאת לתפארת המחשת המושג. קובי אריאלי כדמות, הוא התגלמות האירוניה בעיני קורא מצוי והתגלמות הציניות מבחינת טענותיו. השוני בין חרדים וערבים או סתם עניים – האידיאולוגיה של העוני וההישענות על מדינת ישראל כמצב מוצדק, עד בוא ימים טובים יותר שעבורם עוד אין שולחן ערוך כתוב. כלומר: אידיאולוגיה טפילית. לגבי גרוסמן ושלו שעמדו בצד ולא עשו דבר כששמעו – שומו שמיים! – פזמון בגנות עושרו של ראה"מ. מצד שני המדובר כזכור באותו אדם שעמד במרכז ונוכח הסתה חמורה יותר כלפי ראש ממשלה מכהן – הסתה שהיתה בפועל רוח גבית לתמיכה בו עצמו – והוא חי עם זה יופי. אז שוין.
      לגבי ההרהור על אלימות כאינדיקציה לתקפות המחאה – לא צריך להוסיף כלום מלבד שהרשימה האלימה הזו היא אינדיקציה מובהקת לריקנות עמדותיו של הכותב והיא התשובה לגוף תהייתו המטופשת. ואני לא רוצה לחוות מחאה "מוצדקת" על פי הסטנדרטים של אריאלי ועל פי המספרים של המחאה הנוכחית.
      ומה הדיבורים על קדושה – מה– אני פשוט לא מבין. כאן אני נתקע בחומה בצורה של אווילות.

      אהבתי

  28. לא קראתי את כל התגובות פה, קראתי חלק. עשיתי חיפוש על הדף והמילים גוש קטיף הוזכרו רק בתגובה אחת.
    מהכרות שלי את הציבור המתנחלי, החרד"לי, הכיפה סרוגה (לא מושגים חופפים תמיד) זה דווקא ציבור מאוד מעורב גם בתחומים חברתיים.
    אם זה קליטת עלייה (למשל, נוכחות חזקה באתרי הקרוונים בזמן מבצע שלמה) ואם זה בגרעינים תורניים בעיירות פיתוח או במקומות קשים (לוד, חריש) ואם זה בשירות בצבא ואם בדיונים בנושא בתיכונים הדתיים/ אולפנות/ ישיבות כולל התנדבות שבועית.
    אפילו התחילה התעוררות בעניין העוול שנגרם לפלסטינים בשטחים (קריאות לתת להם אזרחות ועוד)
    ובכל זאת, אני כן שומעת הרבה את ההסתייגות מהמחאה הנוכחית, התנכרות וכו' (לא מכולם). אני חושבת שזה נובע מהחשד והחשש מפני השמאל והטראומה שלהם מ'ההתנתקות'.
    אני חושבת שמאז הפינוי בגוש קטיף משהו נשבר בתוך הציבור הזה. יש כעס מאוד גדול, תסכול, אכזבה, כאב לא מעובד.
    אז לחלקם אבדה האמונה שאפשר לשנות דברים במדינה בדרך דמוקרטית וע"י מחאות.
    חלקם התרחקו עוד יותר מהחלק השמאלי של המפה וחושבים שהוא צבוע,
    וחלקם עדיין בטראומה ובכעס ולא מצליחים לראות מעבר לזה.
    ועדיין יש הרבה אנשים טובים שממשיכים ועושים ופותחים את ה-♥ והמחשבה.
    מקווה שיהיו עוד…

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s