האתוס הניו-אייג'י והרוח ההיפר-קפיטליסטית – אילן בן-דב כמשל

באוגוסט 2009 קנה איש העסקים אילן בן-דב את 'פרטנר' ב-5.29 מיליארד שקל. הוא עשה זאת אחרי שקיבל עצה מפורשת מהרב הצדיק יאשיהו פינטו. בראיון לשלום ירושלמי אמר אז בן-דב ש"ישבתי תקופה ארוכה עם הרבה מזומנים ביד. לא רציתי לעשות עסקה עד שלא תגיע הציפור עם עלה הזית. עכשיו יש תיקון". אחרי ששוויה של פרטנר נפל והגיע ל-2.8 מיליארד שקלים בתחילת השבוע, בן-דב כנראה החליט שהתיקון נגמר והיונה עפה. הוא ביצע התקפלות, מכר את חלקו בחברה וסיכם את תקופתו כיו"ר הדירקטוריון במשפט: "פרטנר הייתה גדולה עליי". לא צויין האם הוא התייעץ עם הרב פינטו לפני שהחליט לבצע את המכירה.

בעקבות טיסת בן-דב והרב פינטו לקבר ה'פלא יועץ' בבולגריה, שבועיים אחרי העסקה ההיא של בן-דב, כתב הרב יובל שרלו באתר הישיבה שהוא עומד בראשה, ישיבת ההסדר "אורות שאול" בפתח תקווה, תשובה לתלמיד ששאל אותו לדעתו על העניין. אצטט אותה בהרחבה. על פי שרלו

מדובר בעיסקה לא רעה שעושים אנשי עסקים: מה בסך הכל הם נדרשים לעשות? הם נוסעים לחוץ לארץ להשתטח על קברי צדיק, ואף עושים זאת עם רב חשוב. נסיעה זו אינה מחייבת אותם דבר: לא בשינוי נאמנותם להלכה האישית, ולא בניהול עסקיהם על יסודות הצדקה והמשפט; הם תורמים לחצרו של רב צדיק סכום מסוים של כסף; הם נאלצים לסבול טיסה לכמה שעות ולומר כמה דברי תפילה. זה הכל.

וראו מה הם מקבלים בתמורה: הם מקבלים ייעוץ א-לוהי והכרעה בעניני עסקיהם; הם מקבלים תחושה עמוקה של התקשרות לאמונה, שהלוא הם אמרו דברי תפילה על קברי צדיקים; הם זוכים לפרסום חינם בשל הנסיעה המתוקשרת לקברי צדיקים; תדמיתם הציבורית מקבלת נופך מסוים של מסתוריות ואזוטריות שלא הזיקה לאיש מעולם אם היא לא הייתה חזקה מידי; הם מצליחים לגרום לכך שהא-לוהים עובד כביכול אצלם, ומעתה והלאה דרכם העסקית סלולה לפניהם. לא כדאי?

כך נתפשת היום אפוא האמונה. סוג מסוים של עיסקה, שאינה מחייבת אלא הליכה לקבר צדיק בלווי רב, תרומת כסף, תחושה פנימית של משהו טמיר ונעלם, תקשורת-תרבות-עיתון ושלטון מעורבים זה בזה, והכל בעטיפה של אמונה, מיסטיקה וסוד. האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?

בן-דב הוא אחד מאותם אנשי עסקים רוחניים שהולכים ומתרבים בימינו. הכוהנת הגדולה של הקהילה הרוחנו-עסקית היא כמובן שרי אריסון, אבל יש עוד רבים מהם בינינו, ויש מספר עוד יותר גדול של מורים רוחניים, רבנים וגורואים המעוניינים לייעץ להם היכן ואיך להשקיע (תמורת סכומים לא ממש סמליים כמובן). מאפייני הז'אנר: שימוש בתובנות מהמסורות הדתיות בכדי להצדיק מהלכים כלכליים ולקבל תחושת ביטחון שההכרעות הכלכליות שהם עורכים הן הנכונות ביותר. הסיבה: כלכלה היא חידה בתוך מיסתורין התקוע בעכוזה של אניגמה. לאף אחד אין מושג בשקל לאן ילך השוק. ככל שחוסר הוודאות גדול יותר, השימוש במאגיה (אמונות תפלות, קמעות, רפואת אליל) גדול יותר. ראו מה קורה בספורט. לכן גם אני לא רוצה ללעוג לבן-דב. זאת כלל לא הכוונה, ואולי במצבו הייתי נדרש לאותם אמצעים. מרבה נכסים מרבה דאגה, ומרבה דאגה מרבה חיפוש אחר ביטחון ונחמה. מה שכן, כטרנד ניו-אייג'י משמעותי ומעניין יש לשים אליו לב.

judi nir new age

השימוש של בן-דב במונחים יהודיים כדי להסביר את מהלכיו העסקיים מרתק. הציפור עם עלה הזית מתיבת נח היא זו שמבשרת על סוף המבול של ההססנות העסקית. התיקון הקבלי הופך לאפשרות לבצע רכישה. השפה ה'יהודית' עוברת טרנספורמציה ניו-אייג'ית והופכת מהמסגרת לברית בין אדם לאלוהים לחלק מעסקה כלכלית. שימו לב לתשובותיו לשאלות נוספות של ירושלמי באותו ראיון:

פעם אמרת שאתה זורבה בודהיסטי.
"אני יהודי גאה שכל הזמן נושא תפילה. האדם הוא מכלול שלם, שלוקח משהו מכל דבר. אני נושא תפילות, מקבל ברכות. למילה יש ערך עליון בעיניי. כולנו מתפללים וחושבים מה יהיה. מי שצריך בשביל זה שטריימל זה בסדר גמור, אבל לא בהכרח".

אתה ער לגל הרוחניות ששוטף את הארץ?
"זה הבסיס של העם היהודי".

מה דעתך על שרי אריסון והמסרים שהיא מקבלת?
"נפלא. אתה לא מקבל מסרים? אני לא מקבל מסרים? אתה יכול לקרוא לזה גם אינטואיציה".

אריסון מתייחסת למסרים שהיא מקבלת כמו אל נבואות.
"אפשר להסתכל על זה בצורה שונה. כל אחד חושב על העתיד. כל אחד מסתכל על זה בצורה אחרת".

הניו-אייג' פרץ לתודעה כתנועת המונים בשנות השישים, כחלק מ"תרבות הנגד". זו כללה, לצד הפגנות סטודנטים מתוך ביקורת נאו-מרקסיסטית נגד "הממסד" (ובכלל זה השוק החופשי, המלחמה בוייטנאם ולמען זכויות אזרח ושוויון לנשים, שחורים והומואים), ולצד ביטויים תרבותיים של מרידה כללית בכל סמכות או מסורת (אוהדי ג'יימס דין ומרלון ברנדו, rebels without a cause), גם את האגף הרוחני של "ילדי הפרחים" וההיפים, שדגל בפרישה מהמרוץ והתחברות לגוף, לאדמה ולאלוהות (“turn on, tune in and drop out”). הרוחניים בשנות השישים ראו בחברה המודרנית מוקד של ניכור וצביעות ומלכודת של חיים חסרי משמעות. הם חיו בקומונות, התאספו בפסטיבלים, עשו סמים הלוצינוגנים ופעמים רבות שאבו אמונות והשקפות מתורות המזרח.

החל משנות השבעים, ובמשנה תוקף בשנות השמונים, כל זה נעלם. לא בגלל שהחברה המודרנית הפכה פחות מנוכרת או צבועה, אלא מכיוון שכוחות השוק למדו כיצד לאמץ אל ליבם את אותן נשמות מרדניות. אולי זה לא אמור להפתיע אותנו: העקרונות שהניעו את אותו המרד היו בסופו של דבר בדיוק אלו שהניעו את הקפיטליזם. כשאתה קורא לאינדבידואליזם, ליצירתיות, לאוטונומיה וחירות, לניידות ולעצמאות, כשאתה מתעקש על זכותך לפרטיות ולביטוי אישי וייחודי, אל תתפלא אם את התשובה תקבל דווקא מפיו של השוק החופשי. השוק גם יידע להתאים את עצמו במדויק לצרכיך – או להמציא בשבילך צרכים שאותם רק הוא יוכל למלא.

התעשיינים והפוליטיקאים, שלא שבעו נחת מהאינדבידואליזם הגואה ומהאנטי-ממסדיות של 'ילדי הפרחים' הבינו שדיכויו בדרך הסובייטית לא רק שאינו אפקטיבי, אלא כלל אינו מן הנצרך. במודע או שלא במודע הם תפסו שדווקא את אותה רוח של אינדבידואליות שמתמרדת נגד רודנות פוליטית, שמתנערת מהממסד הדתי, שמבקשת לבטא אותנטיות, יחודיות וחירות אישית – את אותה רוח של אינדבידואליות אפשר בקלות לשעבד לצרכיו של השוק החופשי. התעשייה הקפיטליסטית למדה לנתב את הכמיהות למקוריות ויחודיות ולעשות מהן מנוף ליצירת כסף. היא לימדה אותנו אמצעי מאוד פשוט לביטוי עצמי: דרך המוצרים שאנחנו קונים. מעתה אין צורך להתאמץ יותר מדי כדי לבטא את הייחודיות שלי: אם אני מרכיב משקפי היפסטר אני מיוחד, ואם אני קונה סנדלי 'טבע נאות' אני אותנטי וקרוב לטבע. מה, לא?

בשנות השמונים, אחרי שהיה כבר ברור לכולם שיחסיו של האדם עם האל הם דבר פרטי ופסיכולוגי בעיקרו, התחילו לצאת לשוק גרסאות "תפורות לפי מידה" של דת, שמכוונות מראש לענות לצרכיו (הלאו דווקא רוחניים) של האדם – וכמובן לצרכי השוק העולמי. ברור, אני מקווה, שסדנאות מיצים, קורס שחזור גלגולים או מפגשי קריאת הילות אינם פרקטיקות רוחניות של מסורת עתיקה כלשהי. לא, אלו מוצרים המייצרים לעצמם צרכנים. עד לשנות התשעים כבר היה הניו-אייג' (בגלגולו החדש, שאני מכנה פשוט "הרוחניות העכשווית") תחום המוגדר בגלוי כ"פלח שוק", ואת המסע הרוחני היה ברור שעושים כחלק "אלטרנטיבי" של מסע הקניות. הניו-אייג' לא רק שחדל להתנגד לכוחות השוק החופשי, אלא הפך לאחד מזרועותיו המשוכללות והרווחיות ביותר.

על המעבר מדחיית הקפיטליזם לאימוצו הנלהב ברוחניות המודרנית כתבתי ביתר פירוט כאן, כאן וכאן.

אפשר להבחין בסימנים בכל מקום ובכל זמן. אתה רוצה לשתות כוס קפה של בוקר ומגלה שנגמר החלב, יוצא למכולת והנה לפניך אדם שחיפשת בנרות ולא היה לך מושג כיצד לאתרו. בדרך לעבודה אתה תקוע בפקק מתמשך, במכונית לידך אתה רואה פנים מוכרות. אתם מנופפים לשלום זה לזה, פותחים את החלון "אתקשר אליך" הוא אומר, והזדמנות עסקית מדהימה מתגלגלת לידך בלי שהתכוונת בכלל. אתה יושב בפגישה לילית עם בעלי מקצוע ואנשי עסקים. העסקה עומדת להיסגר, אתה מהסס וחושב. לפתע אתה מקבל הודעת טקסט בטלפון הסלולרי ממכר ותיק, רב ידוע שלא שמעת ממנו זמן רב: "אילן, שיהיה לך בהצלחה". אתה מחייך וממשיך בעסקה. — אילן בן-דב, אנחנו לא לבד: היקום, חוקיו וקבועיו – ראשית החיים ותכליתם, 2008, "יצא לאור בתמיכתו של אילן בן-דב וחברת לוטוס", עמ' 4

הסכנה היא שהדת תהפוך ללא יותר מאשר מחלקת שרות של הציביליזציה הגלובלית, אשר אינה עוד מעצבת את ערכיה אלא רק מתקנת את הנזק הרוחני שהיא גורמת.  Harvey Cox, 2003

37 תגובות

  1. פוסט יפה מאוד.

    האם ההסתמכות על אלוהות (שם כולל) למלא מצבים של אי ודאות היא תופעה חדשה? לעניות דעתי ממש לא. הרי פעם חוסר הודאות עצום היה נוכח גם לגבי דברים יומיומיים (בריאות, מזג אוויר וכו') וגם שם נכנסה האלוהות. כל ההבדל הוא שכיום נשארה אי ודאות ודאית רק לגבי העתיד…

    אהבתי

    1. נכון, אבל מה שניסיתי להציג כאן הוא את האתוס השונה מאוד בין הרוחניות המרדנית והאנטי-קפיטליסטית של הניו-אייג' בשנות השישים לבין מה שאנחנו רואים היום סביבנו.

      אהבתי

  2. רשומה מעניינת. אך אני חולק עלייך קלות. האמונה הקפיטליסטית לא מתנגדת לאינדיבידואליות וגם לא ממירה אינדיבידואליות אמתית באינדיבידואליות צרכנית. היא רק מאפשרת למי שרוצה – לעשות כן.

    אהבתי

    1. כי הנזיר קנה במקום הפרארי את הלמבורגיני החדשה שתמיד רצה. בהלוואה מהפנסיונרים.

      אהבתי

  3. "חידה בתוך מיסתורין התקוע בעכוזה של אניגמה" אני אאמץ את זה. אתה מוכן בבקשה להפסיק לפזר את עשן הערפל מעל המנגנונים? זה הופך את הכל להרבה פחות רומנטי
    :-)

    אהבתי

  4. הכל טוב ויפה. אבל מה ענין שמיטה לניו-אייג'? ומה עניין בן דב ובאבא פינטו לרוחניות העכשווית? הסברת יפה מאד איך כוחות השוק אימצו את הנשמות המרדניות, ונתנו ביטוי לאינדבידואליזם ולחירות, האם זה מסביר גם את הרומן שבין בעלי הון לבאבות? אינני חושב. עסקי הון ודת עתיקים כימות הכנסיה הקתולית, ואולי קודם לכן, מימות הצדוקים העשירים ששלטו במקדש.

    אהבתי

    1. שלמה, בן-דב אינו מגיע לרב פינטו מתוך מסורת אבות. זהו מנהג שהוא אימץ מתוך הסופרמרקט של הרוחניות העכשווית. בדיוק כמו שלפני זה הוא למד אצל ניסים אמון ה"זן מאסטר", ובדיוק כמו ששרי אריסון מתקשרת. זה שבמקרה הרב פינטו שומר מצוות זה לא משנה את מקומו עבור בן-דב כחלק מהמרק האקלקטי של הניו-אייג'. בלי כל קשר לזה, קשר אמיץ בין דת לכסף תמיד היה, זה ודאי נכון. כאן עמדתי על התמורה שהתחוללה בין הניו-אייג' של שנות השישים, האנטי-ממסדי, לבין זה של היום וכו'.

      אהבתי

  5. הציטוט שלך של הרב שרלו מסכם יפה: "האם זו לא ההגדרה של עבודה זרה?"

    לפני שנים היה בקצרים קטע בו אנשי משרד מרכלים על הבוס שחזר מטיול בהודו ואומרים שקצת נדפק לו שם המוח. פתאום נכנס הבוס (מושונוב) עטוי גלימה לבנה ומבקש מכולם להתיישב על הרצפה במעגל. מעכשיו, הוא אומר, כל יום נעשה מדיטציה ונשנן את המנטרה. תחזרו אחרי: 'כסף. כסף. כסף. כסף.'

    אהבתי

  6. יש כאן שני דברים שונים, מצד אחד ניו אייג' כעוד מוצר צרכני שבא לספק ביטחון וגם סוג של ריגושים.

    מצד שני, יש כמיהה עצומה לרוחניות, לדת, לאלוהות, לאמת שמתחת לכל העולם הזה, לתחושה שזה לא הכל. עד עכשיו כל הדתות הכזיבו, וכן גם האידאולוגיות. כל הדתות כוללות בתוכן אמונות תפלות, שוביניסטיות, חוסר סובלנות והביאו למלחמות דת. האידאולוגיות במאה הקודמת הסתיימו באסון. אתאיסטיות ורציונאליות קרה אומנם מבטיחה יותר טכנולוגיה ונוחות אבל משאירה את האדם בתחושה של ריקנות.

    המוצא היחידי בינתיים בעולם המערבי הוא הניו אייג'. נכון שיש רמות שונות בהתאם לאדם עצמו, חלק קונים ברכה של רב או נופלים לזרועותיהם של ראשי כתות וחלק נוסעים למנזר בראש הר ומודטים או דנים עמוקות בפילוסופיות שונות ובמקור הנקי והנעלה של הדתות. להפוך את כולם לקפיטליסטים זאת הגזמה. בעיניי הרוב כן מונעים מצרכים רוחניים אמיתיים אלא שזה נראה כמו משהו אחר.

    אהבתי

  7. פוסט מרתק. אני כן חולק אולי על דבר אחד – אני לא חושב ש
    "התעשיינים והפוליטיקאים, … במודע או שלא במודע תפסו ש .. את אותה רוח של אינדבידואליות אפשר בקלות לשעבד לצרכיו של השוק החופשי" ,
    אלא שאותם אנשים שלקחו חלק פעיל באירועים או בקבוצות כאלה (כסטודנטים או כבני נוער), שלא היו חלק מה"גרעין הקשה" , הפנימו חלק מהרעיונות האלה – אבל עדיין הפכו להיות תעשיינים ופוליטיקאים "מסורתיים".
    במצב הזה ראיית העולם שלהם כללה גם את הקפיטליזם שעליו הם גדלו וגם את הרעיונות שהם ספגו בתקופות אלו ואחרות בחיים שלהם (עם או בלי תיווכם של חומרים מעניינים), וראיית העולם שלהם כללה בתוכה את הרצון הרוחני לייחודיות כהמשכה הישיר של תרבות הצריכה. הם בנו את החברות שלהם ואת התפקידים שלהם מתוך אמונה שהיא סינתזה של הקפיטליזם המקורי והרוחניות שבא לסתור אותו.

    אהבתי

  8. אין חדש תחת השמש, הניו והאולד מגונים שניהם, אבל הניו יותר פגיע, ולכן טוב יותר.
    מאז ומעולם היתה הדת בעיקר אמצעי שליטה, השגת כוח, כסף וסקס עבור אנשים מתוחכמים וחסרי-עכבות. הדת הישנה שלטה במאמיניה באמצעים מגוונים – "משמעות", תקווה, הפחדות ורודנות פיזית. הניו אייג' שולט ברכות, וסוחט מבלי שהנסחט התמים והטיפש ירגיש שהוא נסחט בציניות. הניו אייג' נשלט על ידי המעמד ההגמוני החדש – עשירים ומתעשרים קפיטליסטים, בעוד הישן נשלט על ידי מעמדות ההגמוניים הישנים. ההבדלים הם בפרטים בלבד.
    אנשים חכמים וציניים שמכירים את הנפש האנושית היטב ומשתמשים בידע שלהם על מנת להשיג לעצמם דברים, זו ההגדרה היחידה של דת, ניו אנד אולד אליייק.

    אהבתי

  9. פוסט מעולה!
    קצת מזכיר את מה שאומרים על השטן או היצה"ר שהוא דווקא מתחפש לצדיק או לקדושה וככה מהתל באנשים.
    מעין הגשמת תשוקות במעטפת רוחנית, כמו שאני בטוח ש99% מהאנשים שהולכים לסדנאות טנטרה לא היו מוכנים לאכול גופה של חיה גם אם היו אומרים להם שזה מביא להארה (ויש כזה תרגול טנטרי), אז למה עוסקים בטנטרה? כדי להעצים את הזוגיות, כדי להוסיף הרמוניה לחיים וכו'.. אבל האם זו היא מטרת הטנטרה? ממש לא, התרגול הטנטרי כולו נועד להביא את האדם אל האלוהות.
    בזה שהקפיטליזם חובק את הניו-אייג' הוא לגמרי מעקר אותו לדעתי.
    וזה מסיבה מאוד מאוד פשוטה – המניעים של הקפיטליזם שונים לחלוטין במהותם מהמניע של החיפוש הרוחני. הקפיטליזם מטרתו היא הגדלת רווחים על ידי יצירת תבניות, יצירת אשליות – 'קורנפלקס יביא לכם אושר' (ראיתי פרסומת כזו) ויצירת צרכים (אף אחד לא באמת צריך קוסס ציפורניים דיגיטלי…), יצירת מוסכמות (ג'ינס ליווייס הוא הכי מגניב, חולצת דולצ'ה גוואנה הכי יוקרתית ואני אקנה אותה ולכן הסטטוס החברתי שלי והעצמיות שלי תתעצם).
    וזה שונה מהדרך הרוחנית או המיסטיקה שמנסה להראות לאדם מה יש מעבר לאשליות (ריקות, אלוהות, אינסוף או איכשתקראו לזה..).

    לכן הקפיטליזם מרעיל את הרוחניות לא בגלל שיש בו משהו רע בטבעו, לא, הוא גורם לצמיחה כלכלית ומשפר את האורח חיים ומאפשר חופש וכו'.. אבל בגלל שהמניעים שלו שונים מהמניעים של חיפוש רוחני הוא מאוד מאוד פוגע ברוחניות האותנטית.

    מעניין אבל אם זה מצב עדיף או לא, האם זה טוב שיש את תופעת הניו-אייג' שהרי בכל זאת יש סדנאות שוות ויש קריאה לחופש ואהבה, גם אם יש קיטש עדיין זה פותל פתח ומרחב טוב ובגלל שאין מחויבות לדרך מסוימת יש הרבה יצירתיות, או שמא זו תופעה פסולה, שרק מרחיקה את האדם, גורמת לו להתפס לסטטוסים חברתיים במעטפת 'רוחנית' וכך בעצם מונעת ממנו דרך אוטנטית?

    משהו מעניין שנתקלתי בו – גילוי האוכל האורגני הוא גילוי של התעוררות הרוחנית, כמה שאתה יותר אורגני כך אתה קדוש יותר, זה מצחיק כי אין כמעט הבדל (אם בגלל) בין עגבניה אורגנית ללא אורגנית ויש אנשים שתורמים מליונים ועליהם לא אומרים את זה, אבל זה המדד החדש לקדושה…
    הנה דוגמא – הסרטון בכותרת -awakened child speaks the truth

    וזה כתוב בתיאור הסרטון – This boy is a blessing and speaks the truth! A must watch for all starseed, indigo and crystal children, If you ever wondered if you were on the wrong path or not, well, here is your answer!

    זהו סרטון על ילד מעצבן שמדבר על עגבניה אורגאנית…

    אהבתי

  10. כרגיל מצוין.
    אך ההקשר של הניו אייג שקוע עוד באמצע המאה ה19 כשרעיונות דתיים ממרחבי הקולוניאליזם זורמים לאירופה כעוד מוצר שאפשר לייבא.
    ואכן הקשר של אנשי ההון עם אנשי הדת קיים מאז הצורך שמישהו יממן בתי כנסת ובטח בכנסיות שהפרסקאות על הקיר יקרות פי כמה.
    הניו אייג אולי רק מפרק את הממסד הדתי, שקצת כמו פייסבוק כל אחד יכול להעלות את הסטטוס שלו. וכך בן דב יכול לפתח שילוב של בודהיזם וקבלה ושרי אריסון תאמץ שינוי מתוכי. וגם אני אעצב לעצמי את הדתיות-אמונה שלי. רק שאני לא שורף מיליארדים של אחרים בעקבות זה אז אפאחד לא יודע מכך.

    אהבתי

  11. הניו אייג' לא פרץ בשנות השישים – תקופת מעבר חשובה מאוד. הניו אייג' פרץ והציף בעשור האחרון, אז פרשו מאות א/נשים מחברות ביטוח, בנקים, ועוד עבודות משמימות ושגרתיות, והכריזו על עצמן כ"רוחניות" ו"מתקשרות" ומה-לא. זוהי הצפה, שאני מקווה שתירגע בשלב כלשהו, כי בין זה לבין רוח אין מאומה.
    אגב, התנהלותו של בן דוב היא גם התנהלותו של דנקנר. ובקטן: התנהלותם של כל הדתיות והדתיים, שמסרבים להבין שהחיים כאן הם בחירה חופשית ונוהים אחרי רבנים שיבחרו עבורם. והרבנים, כמקור לשררה, עושים זאת. ביהדות כמו ביהדות.

    אהבתי

  12. כדאי לציין, אולי, שהרוחניות ששטפה את בנדוב רק הביאה אותו להפסיד כשני מיליארד שקלים של אנשים אחרים, דרך בנקים, קרנות פנסיה וכדומה, ולא, חלילה, מכספו שלו, על אף כל הבטחות הבאבא.

    אהבתי

  13. אוקי, אבל זה רק הצד של הקונים. מה עם המוכרים? לרב פינטו יש בוודאי הסבר רציונלי חלקלק למה כדי לו לקחת את כספו של בן דב בשביל לקדם עבודת אלילים שכזו. אבל רבנים אחרים בוודאי רואים שזה לא מסתדר. האם הם היו רוצים להיות כמוהו, בעלי השפעה ומהלכים?
    הרב שרלו בחר במילים קשות (ע"ז), אבל למה הוא מפנה אותם כלפי "אנשי העסקים" ולא כלפי הרבנים שמעודדים אותה?

    אהבתי

  14. מיהו גנב? גנב הוא מי שלוקח יותר מכפי שהוא צריך. הוא גונב מהטוטאל. ההגדרה המקובלת, זה שלוקח את מה שאינו שלו, הולמת את התפקודיות החברתית ותו לא, מכיוון שהכל ניתן לנו, אפילו המחשבה הבאה במיינד…

    אהבתי

  15. מעולה כמו תמיד
    במקום למצוא גאונות פוליטית ויצירתיות תעשייתית שיודעת להפוך כל אויב לאוהב אצל אנשי הפוליטיקה והתעשייה של שנות השמונים, יותר סביר לייחס את המהפך שהכניס את כל ההוויה לניו אייג', להצלחת רוח האינדיבידואליות להשפיע על כל השכבות ויצירת הזדהות עם האמונה, וממילא הקמפיינים הממנפים בחירות להגשמה עצמית יצאו ממקום אמיתי.

    ואגב, מה ההתרגשות מטפטוף הניו אייג' לעולם העסקים. בעולם כמו שלנו בו אין יותר קדוש מההגשמה העצמית, חלחול הרוחניות לאנשים שאין להם בעולמם אלא כסף, הוא עניין של זמן, ובאורח בלתי נמנע הרוחניות תהיה בעולם שלהם, שהוא הכסף והעסקים.

    אהבתי

  16. כיניתי זאת בעבר באחד ממאמרי "עדריות אינדיבידואלית" לדעתי ישנה הפרטה של הכל, כולל של הרוחניות ובתוכה מוסד הרבנות והניו-אייג, ולכן התוצרים הם יצורים זהים לחלוטין שחושבים שהם אינדיבידואלים.
    מעבר לכך, אין ספק שלניסיון של הציונות לנצר את היהדות (במקום לנצר את היהודים) הייתה השפעה משמעותית ביצירת הרפורמציה (רפומים/קונסרסטיבים/אורתודוכסים ליברלים) וביצירת מאפייניה של אותה רפורמציה, תפיסות פרוטסטנטיות שוובר כבר תיאר כרוח הקפיטליזם.

    אהבתי

  17. פוסט מעולה ומעורר מחשבה. תודה.

    כמי שמתחכך פה ושם בקהילה העסקית אני משועשע למדי מתופעות הניו-אייג'יות המציפות אותה בשנים האחרונות, ובראשן מהמעבר הדרמטי מהתאווה "לעשות כסף" לרצון הקמאי "ליצור שפע"… מעניין לא פחות לראות כיצד מרשימת "ערכי הארגון" מוסרים השלטים הנוצצים של "אהבה", "משפחתיות" וכמובן מילת הקסם החדשה Engagement (!) – ומוחלפים בן לילה בשלטי הפח הותיקים של "התייעלות", "התכנסות תקציבית" ו-"התאמה לשוק".

    ובאשר לבן-דב: לפני זמן מה שאלה אותי זוגתי האם נוזמן לטקס חנוכת חצרו החדשה (הממוקמת, כראוי לאביר הנאו-רוחניות, בכפר קטן במרחק 120 ק"מ מבאר-שבע) שהלא לפחות כמה סמ"ר מתוכה נתרמו בסתר מכספי הפנסייה שלנו – ומדוע שלא נוזמן ונהנה מהחברותא ואולי אף מנקניקיה חמה בלחמניה טרייה. אלא שבינתיים נותרה גם חצר זו בשיממונה, ולנו לא נותר אלא להמשיך לאכול חצץ ולקוות לטוב.

    אהבתי

  18. אני אוהב את השיח שאתה פותח פה. נכון שיש מרק רוחני, אבל לא כל מרק הוא דלוח.
    בסופו של דבר, תהייה הדרך שתהייה, אם העוסק בה מתייחס ברצינות ובעיקר מעמיק בעבודתו פנימה ושואף להגיע לכך שליבו ושפתו הם אחד, אזי אני ישמח לראות יותר ויותר שילבו של מסורות רוחניות בסביבה העסקית.
    צעיפים יש מכל מיני סוגים, בין אם זה תארים או אנשי רוח קנויים.

    אהבתי

  19. זו טעות לקשור בין תרבות ההיפים של הסיקסטיס לבין הניו אייג' שקם יותר מעשרים שנה אחריה.
    אלו אופנות שונות.
    הסיקסטיס יותר משהייתה רוחנית – הייתה פוליטית . היא חיפשה מכשירים להאבק במבנה הכלכלי חברתי שהתקיים אז ומצאה את הכלים האלו במזרח ובמקומות אחרים.

    הניו אייג' הוא כמעט הפוך.
    הוא כל מיני תורות מזרחיות ואחרות שמנסות להתאים את עצמן לחברת הצריכה המערבית.

    אהבתי

  20. אין שום פסול בעיני ביעוץ רוחני. הבעיה האמיתית היא ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העיין".
    הבעיה האמיתית היא אובדן הענווה – הן מצד בן דב , והן מצד הרבנים המייעצים.
    גם נבואה יכולה לפעמים להכזיב אפילו יעקב אבינו שקיבל הבטחה מפורשת מהקב"ה בכבודו ובעצמו נתיירא "שמא יגרום החטא" . כך אמרו חז"ל.
    אפילו בלוחות הברית הראשונות אמרו חכמינו שכיוון שניתנו ברעש ובפרסום שלטה בהן עין הרע ונשברו.
    כל שכן כאשר אדם מפרסם שקיבל עצה ספציפית מרב , מצטלם לעיתון ומודיע על העצה שקיבל , וכל העיניים הרעות נפתחות עליו ואליו . . .
    ואם כבר לפרסם , אז לפרסם דרך ולא אדם.

    אהבתי

  21. אני קורא רק עכשיו, אז בטח אף אחד לא יראה…
    בכל מקרה, אני מרותק מהאפשרות לטעון שלמעשה הרב פינטו ידע מה יקרה
    ועשה זאת כדי לעזור לחסיד בן-טוב. כלומר, הוא עזר לו להשתחרר מכסף מיותר
    (שהרי קשה לעשיר להכנס לגן-עדן, משהו משהו עם קופים ומחט) ולראות שבעולם
    החומר אין לו כל עתיד. ראו כמה נסתרות הן דרכי האל, הפועל כה בחכמה דרך הרב
    פונטו ושולח מסרים דרך האישה ששמה כשם זן של עגבניות. אשרי המאמין.

    אהבתי

    1. מנלם, זו הסיבה שכל כך קל להיות מתקשר או 'מקובל' או קורא בקליפות בבננה וכו'.. כי תמיד הוא יוכל להצדיק את הבחירה שלו, אם מתקשר שואל נגיד אשה – את עובדת בתחום נותני השירות והיא אומרת כן אז הוא יגיד – כן אני רואה את זה ואם היא תגיד לא אז הוא ישאל או בתחום החינוך כאילו שסתם שואל.
      אם מקובל גורם לך להתעשר אז הוא הצליח בתקשור ואם לא אז נסתרות דרכי ה', כי בכל מקרה אנשים צריכים אותו כדי לא לחיות בחוסר וודאות ואחריות על החיים.

      אהבתי

  22. מרתק.
    אני חושב שנקודה חשובה מאד שפחות התייחסת אליה, היא לא רק כיצד הניו-אייג׳ מחזק את תרבות הצריכה של השוק החופשי, אלא גם (ובעיקר) כיצד הוא מחזק מבחינה ערכית ותרבותית את התפיסה הניאו-ליבראלית של שימת האינדבדואל במרכז, על חשבון הסולידאריות החברתית. כי בד״כ כש״השלום מתחיל בתוכי״, שם הוא גם מסתיים, והרי חיסולה הסופי של הסולידאריות החברתית הוא אחד המטרות העיקריות של הקפיטליזם.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s