רוחניות, התעמלות, יוגה, פיצה

בסוף פברואר השנה נכנסה רוני אברמסון לשיעור יוגה. בין התנוחות והמתיחות היא נדהמה לגלות שהמורה מספרת לה על חודש אדר, על מגילת אסתר, על חג הפורים ועל ריבונו של עולם. אברמסון, שכל רצונה היה בשיעור יוגה סטנדרטי, הרגישה שהיא לא מקבלת את מה ששילמה עבורו, ולא רק זה אלא שהיא חווה מתקפה זוטה של כפייה דתית. היא כתבה על הסיפור מאמר קצר לעיתון 'הארץ' בו היא מבקשת לאפשר לחילונים לתרגל יוגה בלי שיכפו עליהם להקשיב לדרשות דתיות.

במובן מסויים היא צודקת לחלוטין – מה ליוגה ולחג הפורים? למה נגזר עליה לשמש כקהל שבוי עבור מדרשיה היצירתיים של המורה ליוגה? במובן אחר, ההיסטוריה של היוגה מאפשרת לנו להעריך את האירוניה העמוקה שבסיטואציה הזו: היוגה, שמתחילתה היתה שיטה רוחנית, שלא לומר דתית, עברה תהליך רדיקלי של חילון והפכה במערב לסדרה של תרגילי התעמלות. עד כדי כך נפערה תהום בין מה שהיתה פעם היוגה לבין מה שהיא היום, שבני מערב המעוניינים לרכוש שיעור יוגה כמוצר נוסף בעגלת הקניות שלהם כבר חסרי מודעות לחלוטין באשר למקורותיה, ומזדעזעים כאשר מישהו משרבב להם פנימה את אלוהים.

נקודת העיבור החיה

אז איך הגענו מזה...נהוג לראות בסוואמי ויוקאננדה (Swami Vivekananda) את אביה של היוגה הלא-מסורתית, המודרנית. ויוקאננדה גדל בבנגל (צפון מזרח הודו) של סוף המאה ה-19, במשפחה שהשתייכה למעמד הבינוני העולה באזור. הבנגלים היו המתמערבים ביותר מבין ההודים שתחת הכיבוש הבריטי, והושפעו מהתרבות המערבית בצורה עמוקה. ויוקאננדה, בהתאם, תכנן להיות עורך דין. אבל כשפגש ב-1881 את ראמאקרישנה, אחד הקדושים הגדולים של הודו בכל הזמנים, חייו השתנו לנצח והוא עטה גלימת נזורה. כנזיר הינדי ביקש ויוקאננדה להחיות את הדת במולדתו, אולם הקארמה שלו זימנה לו גורל אחר: הוא היה בין הנבחרים לייצג את ההינדואיזם ב"פרלמנט העולמי של הדתות" שהתקיים בשיקגו ב- 1893.

"פרלמנט הדתות" היה אחד הניסיונות הראשונים לרב-שיח בין-דתי, וקיבץ אליו נציגים של דתות כל העולם. ויוקאננדה לא היה היחיד שייצג את ההינדואיזם, אולם הוא הפך במהרה למפורסם שבנציגיו. אבל איך אפשר בכלל ליצג את ההינדואיזם? הרי יותר מאשר דת זו אסופה ססגונית של אמונות, זרמים, מנהגים, חוקים, אסכולות פילוסופיות מתחרות וכמה אלפי אלים ואלילים. הפתרון של ויוקאננדה לבעיה הזאת היה פשוט: הוא התיימר להביא לקהל האמריקאי "את המרכז עצמו, את נקודת העיבור החיה" של ההינדואיזם, כלשונו. ומהו אותו מרכז, מהי אותה נקודת עיבור? זו אינה אלא החוויה החיה בה הנשמה הפרטית נפגשת עם האלוהות. זהו, קבע ויוקאננדה, ההינדואיזם עצמו. עבור המבקשים להגיע לנקודה חיה זו, הוסיף, פיתח ההינדואיזם את היוגה.

טכניקה אוניברסלית

ויוקאננדה טען שהיוגה היא טכניקה אוניברסלית שטובה לכולם – גברים ונשים, הודים ומערביים – ושאין גם כל צורך להפוך להינדי כדי להנות מפירותיה. הוא קבע שהיא, למעשה, לוז ומהות הדתות כולן, ושנוצרים (או מוסלמים, או יהודים) יצליחו להיות נוצרים (או מוסלמים, או יהודים) טובים יותר אם יתרגלוה. הוא הסביר שהיוגה היא מתנת הודו הרוחנית למערב החומרני.

והוא זכה לתשואות סוערות. האמריקאים מתו עליו. ויוקאננדה יצא מיד למסע הרצאות ברחבי ארה"ב, שהמשיך בכתיבת ספרים שהפכו לרבי מכר עולמיים, שהמשיך בהקמת מרכזים רוחניים ולימודיים. משום הפופולריות הרבה שלו באמריקה הפך ויוקאננדה בהודו לגיבור לאומי. ההודים, שהיו רגילים לבוז שהפנו כלפיהם המערביים בשל ההינדואיזם הפירימיטיבי והאלילי לכאורה, היו יכולים בזכותו לזקוף ראשם בגאון ולהרגיש שלהם, שדווקא להם, יש את הדת – והפילוסופיה – העמוקה מכולן. הנה, אפילו האמריקאים מודים שהיוגה היא הדרך הרוחנית האוניברסלית!

מרכזי יוגה מודרניים, בהשראתו של ויוקאננדה, נפתחו הן באמריקה והן על אדמת הודו. היוגה הפכה לספינת הדגל של הרוחניות ההודית במסעה ללגיטימציה מחודשת, וויוקאננדה היה הקפטן על הסיפון. הבעיה היא שבשביל המסלול המהיר שבחר הקברניט נאלץ הצוות להיפטר מרוב המטען. כדאי, אולי, לחזור לרגע למקורותיה של היוגה כדי להבין כיצד נבדלה גרסתו של ויוקאננדה ליוגה ולפילוסופיה ההודית מהיוגה המסורתית.

ספינת הדגל

הטקסט הקאנוני של היוגה נקרא 'סוטרות היוגה של פטנג'לי'. החיבור הקצר הזה נכתב סביב המאה ה-3 לספירה, והוא מציג את היוגה כדרך רוחנית מסועפת אשר יוצאת מתוך ההנחה שעל האני האמיתי והטהור שלנו, ה"פורושה" (Purusha), להתנתק מהעולם ומכל אשר בו, שהוא הפרקריטי (Prakriti). אותו פורושה, יש לציין, שונה מכל מה שאנחנו מגדירים בדרך כלל כ"אני": אין לו מחשבות, או זכרונות, או תקוות, או כל קו אופי שהוא. בקיצור, הוא בכלל לא "אני" במובן המקובל, וכל מה שמקובל לראותו כ"אני" נחשב לפרקריטי שעלינו להניח מאחור במסענו הרוחני.

מטרת העל, האידיאל העליון של היוגה על פי פטנג'לי, אינם אפוא ראיית האל או אף אחדות איתו, אלא מה שמכונה קאיוליה (Kaivalya), שפירושה "לבדיות". היוגי אמור להגיע למצב בו הפורושה שלו מנותקת לחלוטין מהפרקריטי, ו"הוא" מתקיים בבדידות מזהרת ונצחית כתודעה טהורה ונטולת כל תוכן. קשה למצוא מישהו שמצב קיומי שכזה מפתה אותו היום, ואולי לכן ויוקאננדה לא הרבה לציין אותו בפני מעריציו האמריקאים.

יש לומר שמאז המאה השלישית היוגה עברה תמורות רבות ושינויים רחבי היקף, ומטרה כפגישה או אחדות עם האל הפכה למקובלת במעגליה. מצד שני, עד המאה ה-19 היא מעולם לא נתפסה כטכניקה ניטרלית ואוניברסלית המתאימה לבני כל הדתות. היא בוודאי לא נתפסה מעולם כסדרה של תרגילי התעמלות המיועדים להביא את מתרגליה החילוניים לבריאות גופנית וזקיפות קומה.

אפקט הפיצה

...לזהחוקר ההינדואיזם אגהננדה בהרטי (Agehananda Bharati) טבע כבר ב-1970 את המונח "אפקט הפיצה" (Pizza Effect) כדי לתאר את שהתרחש כאן. הפיצה, במקורה האיטלקי סוג של לחם פשוט ללא תוספות מיוחדות, הגיעה לארה"ב יחד עם המהגרים האיטלקים. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הפכה הפיצה למגש בצקי עשיר של גבינה וירקות, וזכתה לפופולאריות רבה. כשראו ברומא מה רבה האהבה לגרסה האמריקאית של המאכל המסורתי שלהם, התחילו גם הם לאפות פיצה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, ולמעשה הפיצה קיבלה על עצמה גם באיטליה את חידושי אמריקה. כיום לא רק שאנחנו עיוורים לתהליך שעבר המאכל הפופולרי הזה, אלא שברור לנו גם שפיצה כמו שפיצה צריכה להיות – פיצה מקורית – אפשר לאכול רק באיטליה.

אפקט הפיצה, אם כן, מתאר תהליך של אקולטורציה, דהיינו שינוי, שילוב והתאמה תרבותית, שבמסגרתו פריט מסורתי עובר אמריקניזציה, ואז חוזר למולדתו ומקבל שם הכרה פופולרית בצורתו החדשה. צורה זו הופכת להיות הצורה האותנטית של אותו פריט לא רק עבור האמריקאים (או בני המערב בכלל), אלא עבור התרבות המקומית, וזאת מתוך תמימות קדושה ששמחה לקנות מהשוק הגלובלי את כל מה שהוא מוכן למכור. אגהננדה בהרטי מצביע על כך שהודים רבים מתרגלים יוגה מודרנית, וכלל לא מסורתית, יוגה שחזרה אליהם אחרי ש"שופצה" באמריקה. (ואולי בנקודה זו מעניין לציין שבהרטי עצמו היה אוסטרי קתולי בשם לאופולד פישר שהפך לנזיר הינדי.)

במקרה שלפנינו אפקט הפיצה פועל לשני הכיוונים: ויוקאננדה הביא לאמריקה את היוגה, שהצליחה שם בצורה פנומנלית, והפכה לפריט יצוא הממלא את לבותיהם של ההודים בגאווה (הנה הם מלמדים את המערב הדקדנטי רוחניות אמיתית מהי!). מצד שני, היוגה של ויוקאננדה לא היתה היוגה העתיקה, אלא עיבוד מודרני ומשוכנז של המסורת ההודית, המוותר על ההקשר המסורתי על אמונותיו ומנהגיו, וכולל על בסיס הבצק הראשוני תוספות שונות כגון הומניזם, פמיניזם, מטריאליזם ואמפיריציזם. את כל אלה למד ויוקאננדה מהקולוניאליסטים הבריטים. האמריקאים שהתאהבו בבשורה שהביא ויוקאננדה התאהבו בגרסה מתמערבת של היוגה, וזאת עוד לפני ששינו אותה בעצמם, איש איש לפי טעמו. הם קנו סחורה הודית שכבר על אדמת הודו קיבלה לא מעט מצלמו ודמותו של המערב.

יוגה יהודית, יהדות יוגית

היוגה שאנחנו מוצאים לפנינו כיום, אם כן, היא תוצר מודרני המתיימר לזקק טכניקה אוניברסלית מתוך המסורת ההודית. לפעמים היא עדיין שומרת על יומרות רוחניות, ומתרגליה מתייחסים אליה כחלק מהמסע הרוחני שלהם. פעמים אחרות היא הפכה, כאמור, ללא יותר מאשר אתלטיקה קלה, או אז היא נתפסת כדרך ההודית העתיקה לשמור על עור מתוח, עכוז מעוצב, ולמצוא בן או בת זוג בעלי נתונים דומים. כל זה לא בהכרח רע: טוב שאנשים שונים מוצאים תועלת במורשת תרבותית זרה, ושיש להם את החופש לבחור ולהתאים לעצמם את מה שמקדם אותם לתפיסתם. בכל זאת, דמוקרטיה.

מנגד, הפליאה על כך שאלוהים מוזכר בשיעור יוגה אינה במקום. מתחילתה היתה היוגה עניין דתי, ואין שום סיבה שהיא לא תמשיך להיות. נכון עם זאת שהיא מעולם לא היתה קשורה לחג הפורים, אם כי גם זה אינו אלא אחד השינויים שהיוגה עוברת בזמננו. והנה, בנקודה זו אנחנו גם נחשפים לאחד השינויים שהיהדות עוברת בזמננו: כאן אנחנו מקבלים יהדות ניו-אייג'ית אשר מבקשת לנצל טכניקה רוחנית זרה בכדי להעשיר את עולמה. יוגה יהודית מייצרת יהדות יוגית. כמו היוגה בעידן המודרני, גם היהדות משתנה, והופכת פעמים רבות מברית בין אל מסויים לעם מסויים, או מלאומיות שבטית, ל"דרך רוחנית". וגם זה לא רע בכלל.

:

פורסם במוסף 'ערב שבת' של 'מעריב', 19.4.13

פתחתי בלוג ובו תרגומים לכמה רשימות שלי באנגלית. אתם מוזמנים להפנות את חבריכם שאינם דוברי עברית.

היום מתחיל קורס קצר שלי על מדיטציה יהודית במרכז נווה שכטר בתל-אביב. עדיין אפשר להצטרף. פרטים כאן.

בעוד חודש וקצת יתקיים הכנס הישראלי החמישי לחקר דת ורוחניות עכשווית, עם מרצים מהארץ ומחו"ל, שאני מהעומדים מאחוריו ובין דובריו. כאן התוכנייה.

37 תגובות

  1. נשאר רק לתהות מה בין היהדות ה"שורשית" שאנחנו מכירים ובין היהדות המקורית וכמה תוספות יש על הפיצה הזאת…

    אהבתי

  2. מעניין. אגב, גם ריקודי הבטן המצריים עברו את "אפקט הפיצה", וכך הולבשו רקדניות הבטן בלבוש חושפני ונוצץ במקום בשמלות המסורתיות, והוכנסו לריקוד אלמנטים קרקסיים.

    אהבתי

    1. ממה ששמעתי זה היה בדיוק להיפך. האמריקאים דרשו שהבטן תהיה מכוסה והמצרים אימצו את ההחמרה הזאת

      אהבתי

  3. וזה הרגע שבו אתה תוהה, אם הבכיינית מ"הארץ", בכלל מסוגלת לשרוד את המאמר עד תומו, או נשברה באמצע והלה לתרגל את תנוחת הקרוקודיל העייף. יבורכו מן שמייא בהרטי ופרסיקו, על סטירת הלחי התודעתית, שנוצרה אצלי בעקבות ההיכרות עם "אפקט הפיצה" (טסלר)

    אהבתי

  4. תמר, האם תוכלי לציין בפני מקור לעניין רקדניות הבטן? מעניין אותי מאוד. תודה.

    אהבתי

  5. א-פרופו אפקט הפיצה, משעשע לראות שתחת ידה של אברמסון בכתבה ב-"הארץ" יצא המשפט הבא: "בואו נהייה גלויים – זה מכוער שמורה מנצלת את הבמה שלה כדי לכפות על תלמידים להקשיב לדרשות שלה". ובכן, גם המורה המסורתי עבר תהליך דומה ליוגה וכעת הוא פופולרי בצורתו החדשה והסטרילית, בה העברת מסרים מהמורה לתלמיד היא דבר מכוער.

    אהבתי

  6. מאמר נהדר, עם דוגמאות לבעיה שבחיפוש שלנו אחרי זהות, זהות מקורית, מהות וכד'. גם בשיח על התרבות ותכני 'הזהות היהודית' שלנו יש לכך כמה ניסוחים קלאסיים, למשל המאמר 'חיקוי והתבוללות' של אחד העם, שהציע ליהודים לחקות תרבויות אחרות 'חיקוי של תחרות' תוך הפנמה של הטוב שבהן אל תוך שפת התרבות הזהות והמקום שלנו (כמו הרמב"ם ואריסטו או מנדלסון והגות הנאורות, וכד'), ולהימנע מ'חיקוי של התבוללות' שבו החיקוי הופך לביטול עצמי ומחיקה עצמית.
    המאמר של פרסיקו הולך צעד אחורה ומראה כמה מסובך להגדיר בכלל מהו ה'עצמי' התרבותי-ערכי-זהותי 'שלנו' לעומת 'שלהם', כי הזהויות כל כך דיפוזיות ומשתנות עם הזמן ועם האינטראקציה ההדדית הבלתי נפסקת, ולכן קשה לברר מה נחשב תוצר של התבטלות, או תחרות וכו', ומה הוא חלק בלתי נפרד מ'העצמי הלאומי' שאנו רוצים לשמר ולחנך עליו. תיק"ו.

    אהבתי

  7. רוני אברמסון יודעת טוב מאוד שליוגה שהיא מתרגלת יש מקורות מיסטיים. זה פשוט לא מעניין אותה.
    היא בסך הכל שונאת דתיים, יהודים דתיים.
    אפשר לבוז לה ואפשר להבין אותה ואפשר גם וגם.

    מה שאולי קשה להבין זה את עורך הארץ שהחליט להתחפש לynet.
    אולי זה קשור לחודש אדר.

    אהבתי

    1. רוני אברמסון צודקת בכל מילה.
      לפני כמה חודשים הזדעזעו האמריקאים לראות את כוכבת הקולנוע מיילי סיירוס מופיעה באיזה אירוע עם שמלה חושפנית במיוחד. נכון, זה לא חדש לראות כוכבת הוליוודית חצי עירומה , טבל זה שונה לגמאי כשמדובר במי ששיחקה את "האנא מונטנה" והייתה כוכבת הילדים והנוער ששיחקה בתפקיד הילדה הטובה שמייצגת את ערכי המשפחה. האמריקאים הכניסו הביתה את גברת מושלמת ולא את גברת מופקרת. ברור שהם כעסו.
      כשהולכים לשיעור יוגה מוכנים לשמוע מיסטיקה הודית בדיוק כשם שבשיעור קבלה מתכוננים למיסטיקה יהודית. אם היית הולך לשיעור קבלה והיו מתחילים לתרגל את תנוחת הכלב ולשיר בסנסקריט גם אתה היית.מרגיש שסידרו אותך.

      אהבתי

      1. אני אמרתי שאפשר להבין אותה, כמו שאפשר להבין אנשים ששונאים ערבים, או אנשים ששונאים כושים, או אנשים ששונאים יהודים.
        אפשר להבין.

        אהבתי

        1. לא יודע לגביה (ואתה כן?) אבל אני אישית לא שונא אנשים דתיים. את הדת לעומת זאת אני שונא כפי שכל אדם הגון חייב לשנוא . למעשה גיליתי שרוב הדתיים הם מוסריים בהרבה מהדת שהם כביכול מאמינים בה. תומר הוא דוגמה מצויינת.

          אהבתי

      2. אני שוב אומר שאין לי טענות לגבי תלונתה של רוני אברמסון. אין שום סיבה שהיא תקבל יוגה בתוספת פורים אם לא רצתה את זה. כל שהצבעתי עליו הוא האירוניה שבעניין וכו'.

        אהבתי

  8. כרגיל, מעמיק מרחיב אופקים ומנומק.

    אני שומע פעמים רבות דווקא את הטענה ההפוכה, לפיה זרמים רבים ביוגה כיום אינם עוד "יוגה", מפני שאינם "רוחניים" או שאין בהם מרכיבים המעודדים התבוננות פנימית. כך למשל טוענים כי בירקהאם יוגה – שלדעתי היא יוגה על ריטלין – איננה יוגה כלל וכלל.

    חבל שבתרבות האינסטנט והרדידות של היום, אנשים לא טורחים להעמיק לפני שהם חורצים דין.

    אם ניקח את פטנג'לי, מה שהוא עשה למעשה הוא לאסוף זרמים, טכניקות ותורות שהועברו במשך דורות בעל פה ממורה לתלמיד, וריכז אותן לדרך רוחנית אחת. מעין העברת התורה שבעל פה לתורה שבכתב. מכאן כבר אפשר לפרש את ה"תורה" או את הסוטרות לפי תפישת העולם של הפרשן: האם הסוטרות הן בבחינת ראה וקדש, או שניתן לפרשן ולשנותן ברוח הכתוב. הנה עוד קו משיק, כך נדמה לי, עם זרמים שונים ביהדות.

    מה שברור הוא שהיוגה – כתפישה רוחנית וכטכניקה פרקטית – היתה גוף חי, תוסס ומשתנה לפני פטנג'לי ועודנה גם לאחריו.

    לטעמי, ידע מביא לפלורליזם וסובלנות. בכך אתר כמו שלך, תומר, מאפשר לאנשים ללמוד ולהוסיף ידע. תקוותי היא שבכך, כמו בדרך היוגה, האני הגאוותן יקטן והאני הצנוע, הירא והמקשיב יגדל.

    וזו כמובן הפרשנות שלי לדבריך.

    תודה

    אהבתי

    1. אמן ואמן. ההתאמות האלה שבין תרבויות הן בלתי נמנעות. אני לא חושב שלא צריך להיזהר משטחיות, צריך בהחלט, אבל צריך גם להיות ברור גם שכל מרדף אחרי היוגה "האמיתית" (כמו גם היהדות "האמיתית") הוא מרדף סרק.

      אהבתי

  9. מעניין מאוד. אבל אני חושב שיש שאלה מהותית, בעיני, שלא זכתה להתייחסות – האם הכלי הרוחני של היוגה יכול להכיל כל תוכן "רוחני", או שיש מתאם מסוים, הרמוניה מסוימת שקיימים רק בינו ובין ההשקפות ההינודאיסטיות? האם גזע היוגה יכול לקבל עליו כל מיני הרכבות, או שיש כאלה שאותן ידחה? איך מיישבים מודרות יוגיות שתפקידן לחולל במתרגל ענווה עם תפיסת עולם קפיטליסטית שמקדשת אותו כאדון העולם החומרי? איך מיישבים את הפלורליזם הפוליתאיסטי של ההינדואיזם (שמתממש גם בטענה שישנן 84,000 אסאנות) עם המונותאיזם הבדלני והאליטיסטי של היהדות?
    נראה לי שבתור מערבים קשה לנו להאמין שיכולה להיות לתנועות גופניות משמעות רוחנית עמוקה ומחייבת, ואנחנו גם כל כך רגילים לבוּפה הניו-אייג'י שמרשה לנו לקחת מכאן ומכאן, שאנו נוטים לטאטא מתחת לשטיח את האפשרות שהחומרים והמחוות שאנו משתמשים בהם עשויים להכיל פוטנטיות שאינה מתיישבת עם השאיפות המקוריות שלנו.

    אהבתי

  10. מאמר מעניין. חשוב להזכיר שאבי האתה-יוגה המודרנית הוא קרישנמאצ'אריה, מורו של דסיקאשר ואיינגר. בעיון קצת יותר דקדקני בתרבות ההודית ובטקסטים היוגיים הקלאסיים מגלים שהאתה-יוגה היתה עניין אזוטרי מאד לתרבות ההודית, פריפריאלי ולגמרי לא בלב התרבות העממית. ייתכן ויהיה יותר נכון להשוות בין צורות מודרניות של יוגה לצורות מודרניות של קבלה, ובהקבלה אפשר לשאול עד כמה מרכזית היא הקבלה בתוך המסורת היהודית.

    אהבתי

  11. מרתק ולעניין. תוספת קטנה בעניין ויוקאננדה: היוגה אותה הציג למערב היתה לחלוטין לא גופנית והתמקדה בטכניקות פנימיות של ההכרה. ויוקאננדה עצמו, כפי שמצביעים על כך חוקרים, נהג לעשן, לאכול בשר, ואף טיפח כרס קטנה, עדות לחוסר העניין שלו בתנוחות גוף.

    אהבתי

  12. מאמר מצויין ואני מסכים עם המסר שלו. יש כאן כמה אי דיוקים גם בתגובות וגם במאמר, סוואמי ויוקאננדה היה זה שהביא את היוגה לראשונה למערב וגם דאג לפרסם אותה, אך הוא לא נחשב לאבי היוגה המודרנית, בטח שלא ע"י כולם. חיו בתקופה המדוברת מספר יוגים שהפכו את המסורת לנגישה עבור הודים ומערביים והוא היה אחד מהם גם אם המפורסם שבהם. קרישנהמצ'ריה היה מורם של איינגר ודסיקשר אבל אלה לא סוגי ההאטה יוגה היחידים שיש במערב ולכן אי אפשר להגיד שהוא אבי ההאטה יוגה המודרנית. פסוקי היוגה של פטנג'לי מתייחסים ברובם (מלבד 5 פסוקים) לטכניקה (יש אומרים מדע) שנקראת ראג'ה יוגה העוסקת בהכרתו של האדם. הכתב המרכזי בהאטה יוגה (תנוחות) נקרא האטה יוגה פראדיפיקה והוא נכתב מאוחר יותר.
    כדאי לדייק, איך היינו מרגישים אם היה מגיע מישהו ועושה סלט הכללתי מהיהדות?

    אהבתי

    1. האטה יוגה פראדיפיקה–אור על האטה יוגה, אחד משלושת הספרים
      הקלאסים של ההאטה יוגה, נכתב במאה ה-14.

      אהבתי

  13. איזה יופי של טקסט. תודה רבה, תומר. אתה מרחיב ומעשיר את עולמי. סחתין. דורון

    נשלח מה-iPhone שלי

    אהבתי

  14. "היוגי אמור להגיע למצב בו הפורושה שלו מנותקת לחלוטין מהפרקריטי, ו"הוא" מתקיים בבדידות מזהרת ונצחית כתודעה טהורה ונטולת כל תוכן. קשה למצוא מישהו שמצב קיומי שכזה מפתה אותו היום, ואולי לכן ויוקאננדה לא הרבה לציין אותו בפני מעריציו האמריקאים". 'שיחקת אותה' בלע"ז. האירוניה במיטבה.

    אהבתי

  15. מאמר מעולה!
    אבל שאלה לי אל תומר – אתה מציג את היוגה ה'מקורית' כזאת שמופיעה ביוגה סוטרה של פטנג'לי.
    אבל אני לא בטוח שזה רק זה.
    ישנה יוגה טנטרית (שגם עברה את אפקט הפיצה), ישנם עוד הרבה תרגולים רוחניים (יוגה) אשר לא מבוססים על תורת הסאנקיה הדואליסטית, באופנישדות כשכתוב על עזיבת הבית וההליכה ליער והתרגול שם, גם זו יוגה כנראה אבל לא דואליסטית.

    האם זה נכון לומר שמטרת תרגול היוגה הקלאסית הוא הקאייוליה, הפרדת הפורושה הזוהרת או שיש יוגות ותרגולים שונים עם מטרות רוחניות שונות ששיכים לזרמים פילוסופיים אחרים?
    (כמו אולי הזרם הטנטרי שגם הוא עתיק מאוד)?
    אולי מהם היוגה המודרנית שואפת את ההשראה, כמו שהחסידות (להבדיל) הסתמכה על כמה פסוקים ומדרשים (מלאה הארץ כבודו וכו')?

    אהבתי

    1. אליקו שלום,
      אני לקחתי את היוגה-סוטרות כנוקדת ייחוס חשובה ופשוטה. אבל כתבתי בפירוש: "ש לומר שמאז המאה השלישית היוגה עברה תמורות רבות ושינויים רחבי היקף, ומטרה כפגישה או אחדות עם האל הפכה למקובלת במעגליה." – כלומר עם הזמן נוספו עוד ורייציות ועוד מטרות. אבל יש עדיין הבדל גדול בין כל אלה לבין היוגה כיום במערב.

      אהבתי

  16. הערה קטנה, על מה התלוננה הגברת? היא לא קבלה שירות ממשלתי שלווה ב"כפייה דתית" לדעתה אלא שירות פרטי שלא לא היה לשביעות רצונה, אם היא מעוניינת שתפנה לבית-משפט לתביעות קטנות, מה לזה ו"לכפייה דתית"? זה סתם ניסיון מגוחך להעצים את תחושת הנרדפות החילונית במקום שהיא לא קיימת.
    אין חוק במדינה שמחייב שילוב מגילת אסתר בשיעורי יוגה ואני מניח שיש אינסוף מקומות שבהם זה לא נעשה.

    אהבתי

    1. על הנייר : אין לה מה להתלונן כדבריך. בפועל, אם היית הולך לשעור יוגה אצל שמאלני שהיה מסביר למה למען שלוות הנפש צריך לצאת.מהשטחים היית די מתרגז לא?

      אהבתי

      1. לא בטוח שמזה הייתי מתרגז אבל יכול להיות שטיעונים פוליטיים אחרים היו מרגיזים אותי, במקרה כזה הדבר הראשון שהייתי עושה הוא לחפש שיעור אחר והשני לקטר לחברים, לא הייתי מעלה בדעתי לכתוב מאמר לעיתון על כפייה ואילו הייתי עורך העיתון לא הייתי מפרסמו.

        אהבתי

  17. מאמר מעניין. כמה נקודות:

    1. כפי שכבר אמרו פה, היוגה סוטרה אינה המייצגת הבלעדית (ולא בהכרח העיקרית) של מסורות היוגה השונות. המילה יוגה עצמה מופיעה כבר בריג וודה אם אני לא טועה, ויש לה שימושים נרחבים בתרבות הוודית הקדומה. המשמעות הבסיסית היא של חיבור או איחוד, בעיקר במשמעות הרוחנית של איחוד עם האל אבל גם בהקשרים רבים נוספים (למשל באיורוודה "יוגה" יכולה להתייחס לחיבור בין צמחי מרפא שונים בתרופה). בין הזרמים המסורתיים השונים של יוגה אפשר למנות בהקטי יוגה (דבקות), קרמה יוגה (עשיה למען הזולת או האל), ג'נאנה יוגה (הכרה של טבעך האמיתי) ועוד. האתה יוגה היא כנראה תוספת מאוחרת יותר, וגם ההאתה יוגה המסורתית מאוד שונה ממה שעושים בימינו ב"שיעורי יוגה".

    2. המילים פורושה ופרקריטי לא מופיעות לדעתי ביוגה סוטרה אלא המילים צ'יט וצ'יטה, שאמנם משמעותן דומה מאוד.

    3. מטרת היוגה עפ"י היוגה סוטרה היא אמנם קאיווליה, או ההבנה שטבעך האמיתי הוא הצ'יט (תודעה טהורה) והפסקת ההזדהות עם הצ'יטה (תנודות הנפש). אבל אני לא בטוח שהמצב הזה מאוד שונה מהפרשנות של סוואמי שיוואננדה, שמבוססת יותר על אדוויטה וודנטה. זאת משום שהמצב של הזדהות עם התודעה הטהורה מתואר במסורות הודיות רבות כמצב של אושר (סאט-צ'יט-אננדה או אמת-מודעות-אושר). אפשר לומר דברים דומים על מושג הנירבנה הבודהיסטי (שמשמעותו הכחדה, במובן של הכחדת הזהות). זה מושג דומה (יש שיאמרו מקביל) אך גם הוא מתואר במסורות בודהיסטיות שונות כמצב של שלוות נפש וסיפוק.

    אהבתי

  18. בסך הכל אני אוהב את הבלוג, אך בכל זאת ביקורת קטנה:

    אם לפשט עד זרא את הטיעון היסודי, הרי הוא: א. הגברת התעצבנה על כך שהיהדות השתרבבה לשיעור היוגה שלה ב. במקור ליוגה אמורה הייתה להתלוות רוחניות/דתיות מסוג זה או אחר ואילו רק אפקט הפיצה המדובר שלל את זו מן היוגה המודרנית, העוסקת לכאורה בהיבטים הגופניים (ולכן החלקיים) בלבד של התרגול, ולכן ג. אירוני הוא להתעצבן על תוספת הרוחניות הבלתי קשורה בעליל, כמעשה הגברת.

    כמדומני, עד כמה שלא נהפוך בדבר המדיטציה היהודית, הקבלה להמונים והחסידות הלוריאנית, הרי שהיהדות אינה אוניברסאלית כמשנתו של פטנג'לי (ואפילו, אם נרצה, של גרסאות 'הינדיות' יותר של רוחניות יוגית, מטבע היותו של המונותאיזם היהודי אקסקלוסיבי לנו ושולל 'אחרות' דתית). מכיוון שכך, הרי שבכל זאת ישנה סתירה עם תוספת המן הרשע לתרגול, ואולי בכל זאת עדיף (מבחינת 'הנאמנות למקור') כבר להוריד את כל החלק הזה לגמרי.

    בעיה פנימית מעט חמורה יותר בעיני בביקורת על הגברת היא שיש ברעיון כאילו ניתן 'להחליף' במידה מסוימת את התרגול הרוחני האחד באחר משום זילות של הקשר בין התרגול הגופני והרוחני. הרי, אם היוגים 'האותנטיים' חשבו שיש קשר אינהרנטי בין השניים בוודאי שהחלפה שכזו אינה מן האפשר.

    חוץ מזה הבלוג אחלה,
    רועי

    אהבתי

  19. תודה על המאמר. אכן האיר את עיניי, אם-כי קצת יותר רקע והיסטוריה על היוגה היו בהחלט עוזרים, אך ייתכן ואז המאמר היה מתארך שלא לצורך. אציץ באנציקלופידיה העברית, מן הסתם אמצא שם חומר רקע נוסף (ויש כמובן ויקיפידיה וכו').

    הערה לגבי הכנס הבין-דתי שאתה בין יוזמיו:
    נשמע מעניין, אך אין בו כלל הרצאות על הנצרות בכלל ועל הכנסייה הקתולית בפרט (תחום, שאותי אישית, מאוד מעניין). הדבר היחידי שמצאתי זה מושב עם ד"ר לימור שריר ושיחות על מרתין בובר, שכידוע הנוצרים מאוד אוהבים ולימור עצמה כותבת רבות על הנצרות בספרי הפרוזה שלה, אבל הייתי שמחה אם היו מקדישים פאנלים לנושא הנוצרי של הזרם המרכזי (הקתוליים), מה עוד שלאחרונה נבחר אפיפיור שעושה רושם שהוא מאוד פילושמי וכי חשוב לו הדיאלוג הבין-דתי עם עמנו.

    אהבתי

  20. כרגיל מרתק ועשוי להפליא.
    בנוסף, אני רוצה להוסיף שאני נהנה לקרוא את כתביך, כי למרות שאינני מסכים עם כל דבר, ברורה הענווה שלך והיושר שלך מול המקורות מורכבותן והמציאות.
    תודה רבה!

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s