בודהיזם: על הספר מאת רופרט גתין ועל הדהרמה היום במערב

בודהיזם: היסטוריה הגות ותרגול, רופרט גתין, אלטרנטיבות, 2014, 390 עמ', 99 ₪

buddha3

אריאנה האפינגטון, המייסדת והעורכת של האתר החדשותי המצליח 'האפינגטון פוסט' ואשת עסקים ממולחת, מתרגלת מדיטציה. בספרה האחרון, Thrive, שיצא לאור במארס השנה, היא מזכירה את המילה 66 פעמים, וזאת בטקסט שאורכו פחות משלוש מאות עמודים. מדיטציה, היא מסבירה, אינה עוסקת רק בהישגים רוחניים כהארה מלאה, אלא טובה גם לטיפוח תובנות, להעצמת הפליאה מהעולם, להגברת הריכוז ואפילו להארכת החיים. אם כל זה לא שכנע אתכם שכדאי לתרגל, הרי שהאפינגטון קובעת במאמר שכתבה עוד לפני צאת הספר שתרגול מדיטציה "באופן מוכח מביא ליתרון עסקי" – ועם השורה התחתונה של המאזן, כידוע, אי אפשר להתווכח.

קיימות טכניקות רבות של מדיטציה, אולם זו שהאפינגטון מתייחסת אליה היא מדיטציית תשומת-לב (mindfulness), שהינה בעצמה עיבוד מערבי עכשווי לטכניקת הויפאסנה הבודהיסטית. קשה להפריז בצורה שבה הפכה הטכניקה הזאת למקובלת בארצות הברית ואירופה בשני העשורים האחרונים: ממחקרי מעבדה על השפעותיה, דרך הכנסתה לבתי כלא ולהבדיל בתי ספר, ועד אימוצה על ידי האלפיון העסקי העליון (סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג למשל). התהליך שעברה הטכניקה המדיטטיבית הזאת מרתק, משום שהוא כולל את שליפתה מהקשרה המסורתי, אריזתה מחדש ככלי בריאותי-עסקי במקום רוחני-טרנספורמטיבי, ושיווקה במסגרת השוק החופשי. מתרגול שהיה נחלתם של נזירים בודהיסטים, אנשים שפרשו מהחברה ובמובנים רבים חתרו תחת ערכיה, הוא הפך לתחביבם של המסודרים ולסממן מעודכן להצלחה ואנינות.

כדי להבין את שורשיה ההיסטוריים והפילוסופיים של הויפאסנה – ועד כמה אלו רחוקים מנוסחת האפינגטון – כדאי לקרוא את ספרו המצויין של רופרט גתין. הספר, שיצא באנגלית לפני כמעט עשרים שנה, הוא מהמבואות הטובים ביותר למסורת הבודהיסטית, ואולי הטוב שבהם. גתין עצמו הוא פרופסור בריטי המתמחה בבודהיזם, ולא פחות חשוב, מתרגל מדיטציה בעצמו. בספר הוא סוקר בצורה מקיפה ומעמיקה את התפתחותו של הבודהיזם, החל מראשיתו בצפון הודו של המאה החמישית לפנה"ס ועד להתפשטותו בכל רחבי מזרח אסיה. הוא עושה זאת בצורה מרשימה.

אולם אולי נתחיל ונשאל: מהו הבודהיזם? האם מדובר בדת? בפילוסופיה? בפולחן אלילים? בניהיליזם? השאלות האלה ותיקות, ומהוות חלק מההתייחסות של המערב למסורת הבודהיסטית כבר מהמפגשים הראשונים בין מיסיונרים ישועיים לבודהיסטים במאה ה-17. גתין מתמודד עם הסוגייה הזאת ומסביר שהבודהיזם הוא קודם כל "דרך", דרך שהאדם הולך בה על מנת להיחלץ מהסבל שבחיים. הבודהיזם הוא "שיטת אימון", או "שיטה מעשית להתמודדות עם סבל", ועל כן ממילא אינו מתאים לקטגוריות המערביות (נוצריות) של פילוסופיה ו/או דת.

במילים אחרות, הבודהיזם הוא אתיקה, דהיינו מערכת של "דאגה לעצמי" שבמסגרתה האדם מקפיד על מסגרת מוסרית ורוחנית מתוך כוונה לעבור טרנספורמציה שנתפסת כשחרור ממצבו הקודם. על בסיס זה ניתן להבין מדוע המסורת הזאת נוחה כל כך לעיבוד פופולרי היום, כלומר בתקופה בה ההגיון התועלתני-אינסטרומנטלי שולט בכיפה. רבים כל כך במערב כיום קצו בדת כמוסד חברתי, ומבכרים חיפוש אינדיבידואלי, רוחני או קיומי. עם זאת, כפי שמבהיר גתין, הבודהיזם במקורו רואה בפעילויות שנחשבת דתית, כגון אמונה, פולחן אלילים ותפילה, חלק מועיל ואפילו חיוני באימון שמוביל לאותה טרנספורמציה. זה בדיוק החלק שעליו מוותרים המערביים המתעניינים בו.

ולא רק את החלק הזה זונחים. גתין מקדיש פרק שלם לקוסמולוגיה הבודהיסטית המורכבת: שלושים ואחד "מישורי קיום" המטפסים ממדורי גיהנום שונים, דרך רקיעי אלים ("שבעי רצון", "המתענגים על היצירה"), היכלות זוהר ("זורם", "שופע ללא גבול"), ערבות יופי ("המלבב", "השליו") ועד "העולם נעדר הצורה" של "בסיס האי-תפיסה ובסיס האי-אי-תפיסה". גתין דואג להבהיר שלא מדובר במטאפורות למצבי תודעה, אלא במימדי מציאות שמבחינת המסורת הבודהיסטית בהחלט קיימים "אי שם". מישורי קיום אלה אמנם היו מקבילים בתפיסתם לרמות תודעה שונות, אולם אפשר גם היה להיוולד באחד מהם אחרי מותנו, לטוב או לרע.

הקורא בספר אינו יכול שלא להתפעם מהעושר העצום של ההגות הבודהיסטית. מכללים מוסריים שונים, דרך ניתוח פסיכולוגי-רוחני דקדקני של מצב האדם ותודעתו, ועד מחשבה פילוסופית דקה, מורכבת ומעמיקה. רק הקאנון של הבודהיזם הסיני, למשל, מונה 2,184 חיבורים, שכל אחד מהם מחזיק כאלף עמודים. איזה אחוז מיותר משני מיליון עמודי הטקסט הבודהיסטי הזה מגיע אל מעריצי הבודהיזם במערב? חלק משמעותי ממנו, מבהיר גתין, אפילו לא תורגם לשפה אירופאית כלשהי.

גתין פורש לפנינו את התחכום של החשיבה הבודהיסטית בנחישות מתומצתת. הוא מסביר על הפסיכולוגיה המתוחכמת שפיתחה המסורת, על השלבים השונים – ומעוררי היראה – של תרגול המדיטציה הבודהיסטית, על הרמות הרוחניות השונות שניתן על פי המסורת להשיג ועל מאפייניהן, וכמובן על הנירוונה עצמה, המטרה הסופית של הדרך הבודהיסטית. הנירוונה מיוחדת בכך שהיא משתחררת לא רק מכל ראייה אשלייתית של המציאות, אלא אף מאחיזה בכל השקפה קבועה כלשהי, ובכלל זאת ההשקפה הבודהיסטית עצמה. גמישותה הספונטנית של הנירוונה אינה מוגבלת לדבר, אף לא למה שלימד הבודהה עצמו, והרי לכם מערכת דתית שכוללת מניה וביה את שלילתה העצמית.

פרק שלם בספר מוקדש למה שהוא אולי הרעיון הקשה והקונטרוברסלי ביותר של הבודהה: הקביעה שאין לנו כל עצמיות או "אני" קבוע. על פי הבודהה איננו אלא חמישה מצרפים, דהיינו אוספים של תכונות המחולקים לחמישה קטגוריות: התופעות הגופניות, התחושות, התפיסה ההכרתית, הדפוסים המנטליים והמודעות הבסיסית. אין כל מרכז פיקוד ושליטה הממונה על כל אלה וההנחה שהוא קיים הינה אשלייה הדנה אותנו לסבל מתמשך. התחושה שיש לנו אני קבוע היא "רק תווית שאנחנו מדביקים לתופעות הגופניות והמנטליות" מבהיר גתין, תווית אשר ממנה ראוי להרפות. אין גם טעם לשאול כיצד נתפקד ללא עצמי. כבר עכשיו, מסביר הבודהה, אנחנו לחלוטין נטולי עצמי.

הספר של גתין מאפשר לקורא המערבי להבין טוב יותר למה בדיוק התכוון הבודהה. הוא מלא וגדוש, מקיף ומפורט, ונקרא כטקסט-בוק לנושא, אם כי בהתאם לכך אופיו יבשושי, עצי משהו. מדובר במבוא מעולה למסורת הבודהיסטית, שזוכה לחסידים הולכים ורבים עולם המערבי, גם אם לא כולם מבינים אותו לאשורו. וחבל, מפני שיש טעם רב לבחון ברצינות את המסורת הפילוסופית והרוחנית המפוארת הזאת; היא מחזיקה תובנות חשובות מאוד גם לגבי חיינו כיום.

האם ידע הבודהה לאן תגיע תורתו כאשר התחיל ללמד לפני יותר כאלפיים חמש מאות שנה? הוא עצמו דיבר על התדרדרותה של תורתו עם חלוף הזמן, ובתחילת דרכו אף חשב שעדיף שלא ילמד כלל (דוגמאות נוספות לחתרנות הרפלקסיבית של המסורת הבודהיסטית), אולם כשהתחיל ללמד הקים סביבו מסדר של נזירים, שמאוחר יותר התפתח למסורת שוקקת שגם בעלי בתים והדיוטות לקחו בה חלק. בתקופה בה, יותר מחמשת אלפים קילומטר מזרחית ממנו, חידשו בני ישראל את עבודת הקורבנות בירושלים בבית המקדש השני וחגגו את ביטול גזר דינו של המן הרשע בפרס, הטיף הבודהה לסובלנות, לטיפוח התודעה, לחכמה מושלמת ולהתפכחות מאשליית העצמי הנפרד. אם אריאנה האפינגטון היתה שואלת אותי, הייתי בהחלט ממליץ לה להתעמק בתורתו, וכשלב ראשון לקרוא את ספרו של גתין. זאת אף כי ייתכן שהקריאה בו לא תביא לה כל יתרון עסקי.

:

פורסם במוסף 'ספרים' של הארץ

24 תגובות

  1. שאלה לי: האם ה"דרך" הבודהיסטית, כפי שניסחת כאן, מכוונת אך ורק כלפי הפרט, כלפי האינדיבידואל? אמנם זו שאלה קצת מטופשת לאור התפיסה שאין דבר כזה "עצמי" או "אני", אך בכל זאת, כפי שכתבת, השאילה המערבית של הבודהיזם רק מעצימה את האינדיבידואליזם ומדללת את הקהילתיות שמציעה הדת המונותאיסטית. האם בכתבי הבודהיזם, או לכל הפחות במבוא הזה של גתין, יש איזושהי התייחסות לקהילתיות? ליחסי אדם וחברו? הרי בודהיסטים רבים במזרח חיים בקהילות קטנות במנזרים. האם כל אחד מהם מתבודד לאורך היום בינו לבין עצמו, או שיש להם גם "חברותות"? כאשר יש סכסוך או ריב בין שני בודהיסטים, האם הבודהה מדריך כיצד ליישב זאת?

    אני שואל כי למרות האכזבה שלי אישית ושל רבים במערב מהדתות המונותאיסטיות, נחמה אחת שהן מספקות היא הקהילתיות, החשיבות של הקהל: כאשר מת אדם, הנחמה בדתות המונותאיסטיות היא לא רק בדרשות של "הוא במקום טוב יותר", אלא בעצם ההגעה ההמונית של המכרים לבית הנפטר וחיזוק המשפחה. וכמובן לא רק בשעת משבר יש חשיבות לקהילתיות: לזימון דרושים שלושה אנשים, למניין דרושים עשרה, ואלו מצוות יום-יומיות, כך שקהילתיות ביהדות היא סוג של הכרח.

    אהבתי

    1. אורי,
      יש התייחסות לקהילתיות. כך למשל, הבודהיסטים הנזירים חייבים להיות חלק מקהילה כלשהי, גם כחלק ממסדר (ולא מתבודדים יחידים), וגם בתוך קהילה של מי שמפרנס אותם, שכן הם לא עובדים, אלא מקבצים נדבות. הבודהיזם גם כולל מערך אתי רחב ובו הוראות מוסריות רבות. עם זאת, אין להכחיש שהבודהיזם כמסורת דתית הרבה פחות קהילתי מהיהדות למשל. מצד שני, לא הייתי אומר שהבודהיזם מביא לאינדבידואליזם, אלא האינדבידואליזם של המודרנה הוא שמעורר בנו עניין בבודהיזם (וחוסר עניין, בהשוואה לעבר, במונותאיזם).

      אהבתי

  2. תודה על הפוסט תומר . תקצר כאן היריעה , אבל כבר ציינתי זאת בפוסט אחר שלך : אם בודהא היה קיים היום , היה רואה באנטומיה של המוח , חזות הכל . ומכאן , הפח היקוש בניסיון להבין את בודהא , בדרך שמטבעה ועיקרה הינה אנטיבודהיסטית . הכל הואיל וכל התורה הבודהיסטית , מבחינה אובייקטיבית , חותרת להארה האולטימטיבית שיסודה בניטרול מחשבות סרק , ורגיעה או פרספציה מוטבעת מושלמים , מעין מצב של חלום בהקיץ ( ברפואה או באנטומיה של המוח – גלי טטא ) . ממליץ לך בחום , לגשת ללינק הבא , ולהבין על קצה המזלג , הקשר בין אנטומיה של המוח לבין בודהא , הנה :

    http://www.bbc.co.uk/news/world-us-canada-12661646

    תודה

    אהבתי

      1. תומר , תודה על התגובה . כתבתי מעין חלימה בהקיץ , זהו מצב של גלי טטא ואין לו דבר וחצי דבר עם אמת או התעלמות מן האמת . ראיית האמת הינו מושג קוגנטיבי תודעתי אשר טומן בחובו התמודדות סמנטית והונאה עצמית למעשה על מנת להגיע לחויות נשגבות . על מנת להגיע לאילו האחרונים , מוחו וטבעו של האדם , חייב לייצר איזשוהיא קונסטרוקציה תבונית ואינסטרומנטלית , לכן – ראיית האמת אילו תיבות מילוליות מדיאטוריות . אפילו כך , התפיסה הפונדמנטליסטית של בודהא , הינה שמוח האדם מטבעו , לא משיג בדבר , ולא יכול להשיג בדבר – אין אמת , אין ימין , אין שמאל ( פיכחון אגב לא מייצג אמת ) , וכך :

        מוחינו מייצר באופן אוטונומי תפיסות שגויות לגבי המציאות , וזה הופך אותנו לאומללים :

        אם נשך אותך כלב , בין אם תרצה , בין אם לאיו , תפחד מכלב שיזדמן לעומתך , יהא גודלו ואופיו וסוגו באשר יהא . אם אדם מתחתן , הוא עשוי לחשוד שאשתו בוגדת בו בחשאי , גם בלי ראיה או אות מינימליים לכך . אתה בכלל מרים הראש לשמיים , ורואה השמש נעה בגלגל השמיים , ודוק – היא כלל לא נעה משום מקום לשום מקום לכאורה , אלא ההיפך . הפרספציה של האדם את העולם , מעוותת ושגויה מעיקרה .

        תודה

        אהבתי

  3. בתוספת לתגובתי לעי"ל תומר : אני לא מכיר ממש פרקטיקות פופוליסטיות לגבי מדיטציה להצלחה עסקית או העצמה אישית וכו…… אבל : קלטתי היטב הנימה הביקורתית משהו בדבריך כלפיהם , ודוק – אם מדיטציות דנן , עושות העיקר – משמע כמצויין לעי"ל , קיום גלי מוח ב- טטא באופן מוטבע , אזי הן משיגות את העיקר , שבודהא עצמו וממשיכיו התכוונו לו . תודה

    אהבתי

  4. אכן כמו שכתבת תומר, הבודהיזם נותן מענה לכיוון האינדוודואלי כי הוא כמו מאשר אותו ופוטר את האדם המערבי מתחושת אכפתיות ושייכות למה שמעבר לעצמו ולשאיפותיו להיות מאושר ולא לסבול. השאלה היא אם לא הגיע הזמן שיקום האיש שיאמר המלך הוא עירום, והרוחניות הזאת כביכול אינה אלא העצמת האגו המערבי המשיג, המודע, המדויק, המפוקח, שאינו טועה ואינו שוגה באשליות. או בקיצור אין כאן באינטרפנטציה הזאת של הבודהיזם משום גאולה למערב אלא העצמת כשליו.אז אכן ראוי לפני שבאים ללמוד בודהיזם לחשוב על המוטיבציה לעשות זאת. אולי גם כאן התודעה שלנו מכשילה אותנו.

    אהבתי

    1. גם אם יש אנשים שמשתמשים בתורת הבודהה כדי להעצים את האגו, התורה עצמה מתוחכמת הרבה יותר, ומאפשרת לרבים לעבור תהליך טרנספורמטיבי אמיתי, ולהעשות הרבה פחות אגוצנטרים, להכיר את הקשר בינם לבין העולם בצורה עמוקה, ולהפוך לאנשים שמחפשים איך לעזור לזולתם. חבל לא להכיר את הערך העצום של תורת הבודהה.

      אהבתי

      1. לדעתי התפיסה של בודהה במערב כפילוסןף אנושי גדול, שדרכו מתאימה לצרכים מסוימים ולא אמורה להיות מערכת חובקת כל ולכן ראוי להשלימה במערכות נוספות, הרבה יותר נכונה מהתפיסות בחלקים גדולים במזרח.

        אהבתי

    2. הבודהיזם מחשיב כערכים נעלים את החמלה, הנדיבות, ההתחשבות בזולת – אם נתקלת באנשים המפרשים או מיישמים אותו באופן אינדיווידואליסטי ואגו-איסטי יש בכך משום סילוף של הבודהיזם. לפיכך, דוד, אין כל בסיס למשתמע מדבריך כאילו הבודהיזם מעודד אינדיווידואליזם במובן האנוכי של המילה. נהפוך הוא! וכן, כמו שתומר כותב, הספר של גתין הוא התחלה טובה בדרך להבין מהו הבודהיזם

      אהבתי

  5. אני לא מבין את המונח "הבודהיזם במקורו" כפי, שמנוסח ע"י גתין. יתכן שדוקא במערב יש חזרה לדרך המקורית של בודהה. כלומר במערב יש חזרה למערכת של דאגה לעצמי המשתנה, שלא מופרד מסביבתו, בלי עבודת אלילים או שדים ורוחות ובלי פסל ותמונה. כמובן, שלהשקפתי יש כאן תיקון להשפעה מערבית מוקדמת על הבודהיזם, יצירת פסלים ותמונות של בודהא התחילה באזור הכיבוש היוני של הודו.

    אהבתי

  6. אני חושב שהתגובות המפורסמות כאן לא היו נכתבות לולא כותביהן היו קוראים את הספר הזה, שהוא אכן הטוב ביותר בעברית שיצא עד כה ובוודאי שהוא גם בין בטובים ביותר שאני בעצמי קראתי בשפה האנגלית. לו כותבי בתגובות היו קוראים קודם לכן את הספר, רבות מן ההשגות והשאלות שעלו בתגובות כאן היו נפתרות ונענות.

    אהבתי

    1. שנטידווה : הנה לך למה מתכוון בודהא באמת . תקרא התגובה שלך שוב , חוץ מלכתוב בעלמא מה אחרים כותבים על מי שכתב בזמנו מי שכתב , אתה עושה רושם , לא מחובר לכלום ממשי עם כל הכבוד . אין לך אמירה מינימלית אפילו . וזה עיקר העיקרים אם תקרא תגובותי לעי"ל שוב :

      המוח של האדם , מייצר פרספציות שגויות של המציאות ,הכל באופן אוטונומי , הכל באופן טבעי , הכל באופן טבוע , זהו טבעו של האדם , אשר הופך אותו לאומלל . הוא יראה רגל ארוכה ושזופה של אשתו של עורך דין , וגמור יהא הדבר עימו – הוא רוצה להיות עורך דין , בלי להבין במה זה באמת כרוך , רק מוחו מייצר דחפים לא רלבנטיים ולא תואמים .

      אתה קראת התגובות , אני מניח גם שלי , ובמקום להתמקד בתחושות הפנימיות , בקצב הפנימי , במיזוג האמיתי של הדברים – משמע , גלי מוח לצורך הענין , אתה מעדיף מדיאטור בצורת מלל עמוס , אשר יוצר לך אשליה או פרספציה שגויה של הבנה מעיקרה , אבל , לרוב לא תעמוד במבחן מינימלי של מציאות .

      מבלי מישים , הסברת הכי טוב פה , מה הוא הבודהיזם .

      תודה

      אהבתי

      1. אל רום, קראתי את דבריך (וגם את המאמר באנגלית שקישרת אליו) והם אינם אלא משאלת לב ומשוגת לב. "אם הבודהה היה כך וכך" אינו רלוונטי משום שאינו מציאות. ואני מפנה אותך שוב אל הספר כי הדברים הכתובים בו יסבירו לך טוב יותר מכפי שאי פעם אוכל אני, להסביר לך היכן הבנותיך את התורה שלימד הבודהה אינן נכונות ושגויות ברובן. אבל מכיוון שאין מנוחה לתודעה הנזקקת להסברים שונים ומשונים ולהשערות מופרכות ככל שיהיו כדי שדעתם של אנשים מסוימים תוכל לנוח היכן שהוא, אז העיקר הוא – שתנוח עליך דעתך. מראש אני אומר לך שתצדק בכל דבריך, גם בהבל הזה של תמצות תורתו של הבודהה כ'הפסקת מחשבות סרק וייצור גלי טטא' (ועימך הסליחה על שהרשיתי לעצמי לצטט את דבריך בציטוט חופשי ולחבר ביניהם כפי שעשיתי :-) )

        אהבתי

        1. בחיי שנטידווה , מכל מה שאמרת , הסברת יותר או מיחזרת יותר מה שאני אמרתי , מאשר הספר שאתה כה מהלל , מה נאמר ומה נוסיף , אני אכן , בעתיד מתכוון לכתוב ספר על הנושא דנן , ואביא את ההתגבבות ביננו כהמחשה כמעט אולטימטיבית . רב תודות …….

          אהבתי

  7. היי תומר,

    אתה מכיר ספר טוב שמסביר איך לתרגל מדיציה?
    אני קפיטליסט מערבי אתאיסט, מאלא שרוצים אותה בלי הרוחניות מסביב רחמנה לצלן.

    תודה
    אודי

    אהבתי

    1. יש ספרים חביבים של Joseph Golstein ו-Jack Kornfield, אבל האמת היא שמדיטציה לא לומדים מספר. לך לקורס, אפילו של סופ"ש, אם כי רצוי יותר. גגל עמותת תובנה או העמותה לויפאסנה. באמת, אני מאוד ממליץ.

      אהבתי

  8. אין צורך בשני מיליון עמודים כתובים (ובודהה מעולם לא קרא אף אחד מהם)
    מה שבודהה עשה בעצמו, וזה מה שצריך לעשות אם רוצים באמת להבין על מה למען אללה/שיווה/אלוהים הוא דיבר, זה לשבת בשקט! אבל באמת להיות בשקט מוחלט, וזה הכל.

    אהבתי

  9. לדעתי כל פעם שמזכירים איזה ספר חדש שיוצא על בודהיזם צריך להזכיר את אותו מלומד זן שברגע שהגיע להארה שרף את כל הספרים והכתבים שהיו ברשותו.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s