על תרבות ונאו-ליברליזם: מדוע ראוי לסגור מרכולים בשבת

כמעט היה אפשר לשמוע את קול הזעקה הקולקטיבית של תושבי תל אביב באותו רגע גורלי, הרגע בו דחה שר הפנים את התיקון לחוק העזר העירוני ובחר שלא לאפשר פתיחת מינימרקטים בעיר בשבת. פיותיהם הפעורים של מאות אלפי תושבים הופנו אל על בקריאה אילמת ובעיניהם הקרועות לרווחה רשומה אך ורק התחינה "למה???". כל שהם רצו הוא להמשיך לרכוש חלב במחיר מופקע שבעה ימים בשבוע, והנה, גם זאת לא ניתנה להם. בתוך שעה קלה כבר מילאו את הרשת סטטוסים זועמים, ואחריהם הגיעו רשימות ומאמרים באתרים שונים, כולם קוצפים על "הכפייה הדתית" ונשבעים נקמה. הגדיל לעשות מאמר המערכת של 'הארץ' אתמול שקבע כי "ישראל הולכת ונהפכת למדינה הכפופה לתכתיבי הדת וההלכה", לא פחות.

נתחיל אפוא בהתבוננות קרה וחילונית בעובדות עצמן, שכן אלו מציגות בפנינו בצורה ברורה את התרופפות שליטת הדת על המרחב הציבורי בישראל. לדוגמא: במחצית שנות השמונים התנהל בפתח תקווה מאבק איתנים לאחר שראש העיר ניסה להעביר חוק עזר שיאפשר פתיחתו של בית קולנוע בשבת. כיום בתי קולנוע פתוחים בשבת בכל מקום, כולל בירושלים. "חוק איסור גידול חזיר" שחוקק ב-1962 זוכה להתעלמות מופגנת וחזירים מגודלים ונסחרים בארץ ללא מפריע. גם החוק לאיסור מכירה והצגה של חמץ (1986) אינו נאכף, וכמובן גם החוק האוסר על זוגות להתחתן מחוץ לרבנות אינו יותר מאות מתה.

נו טוב, ודאי תאמרו, הרי אלה חוקים נוראיים של כפייה דתית, ומוטב היה להם שכלל לא היו באים לעולם. זה יכול להיות נכון, אם כי ראוי לשים לב שמה מחליף את אותה כפייה דתית אינו הומניזם אצילי שמקדם חופש, שיווין ואחווה, אלא קפיטליזם גלובלי שמקדם עושק, ניצול וצריכה. במילים אחרות, אם מחוקקי אותם חוקים ניסו בדרכם (הגמלונית משהו, אין ספק) לעצב צביון יהודי לפרהסיה הישראלית, התחלנותה הגוברת של אותה פרהסיה לא העמידה מערך ערכי אלטרנטיבי, אלא נשכבה על הגב ואיפשרה לכוחות השוק להשתלט ולהפוך את השבת לעוד יום של שופינג.

ושופינג, אגב, הוא תופעה מעניינת: קניותיו של האחד מחייבות את עבודתו של השני. כאשר אנחנו קונים זוג מכנסיים או שקית שוקו בשבת יש מי שעובד ומוכר לנו אותם. פעמים רבות אלה אנשים שהיו מעדיפים בהחלט לנוח יחד עם משפחתם ביום המנוחה הכללי, אולם לא יכולים שכן קשיי הפרנסה מחייבים אותם לעבוד. באופן ספציפי בתל-אביב מצב בו רשתות המרכולים פועלות בשבת מעמיד את המכולות הקטנות בסכנת סגירה בגלל התחרות, או מחייב את בעליהם הפרטיים לעבוד שבעה ימים בשבוע.

מכאן גם צריך להבין שבין הגורמים לחילונו של המרחב הציבורי בעשורים האחרונים היו לא רק קריאות מוצדקות לחירות אישית, אלא גם מאמץ מרוכז של טייקוני ארצנו לאפשר להם ולחבריהם להציע לנו את מרכולתם עוד יום בשבוע. מי שמרוויח הון בשישה ימים יחפוץ לעשות זאת גם בשביעי, וזאת לא פעם על חשבון עובדיו. הנה לכם ערמומיותו של הנאו-ליברליזם בתמצית: מימוש חירותו האישית של הפרט אינו נפרד ממנגנון הגדלת אי-השוויון.

סקרים שונים שנערכו בשני העשורים האחרונים הראו באופן עקבי שרוב ברור בציבור (מעל 60%) תומך בפתיחת מרכזי קניות מחוץ לערים, קיום אירועי תרבות וספורט והפעלת תחבורה ציבורית בשבת. קשה אפוא לדמיין הצדקה או אפשרות ממשית לביטולם של הראשונים, ויש חשיבות רבה להתחיל לאפשר את האחרונה. עם זאת, כ-60% מהציבור טוענים בנוסף שהם מעוניינים שהחיים הציבוריים בישראל ישאבו ערכים מהמסורת ויעוצבו לאורה. על המדינה אפוא לשמור על איזון שיאפשר לרוצים בכך לצאת ולבלות כדרכם (למשל, במרכזים מתוחמים), ועם זאת יגן על הסוחרים הקטנים שבתוך הערים ויאפשר גוון תרבותי מיוחד ליום המנוחה השבועי.

בסופו של דבר התרבות היהודית בישראל אינה שונה מאותם שבטים אמזוניים שמאויימים השכם והערב בידי תאגידי ענק. גם הם וגם אנחנו עקודים לפתחה של המגרסה הקפיטליסטית, גם שם וגם כאן ההגיון התועלתני והנאו-ליברלי מאיים להפוך אותנו מבני אדם לצרכנים. בשונה מתחום הפרט, בו חובת המדינה להגן על זכויותינו (למשל, להתחתן או לבנות משפחה כדרכנו), המרחב הציבורי נתון, במגוון דרכים, לעיצוב ממלכתי. מותר למדינה לשמור על תרבותה אל מול הכוחות העצומים הללו. האיזון כאן עדין, אולם ההתעקשות עליו היא מחוייבת המציאות.

:

התפרסם בגרסה מקוצרת במדור הדעות של 'הארץ'.

55 תגובות

  1. אכן, דברי טעם (שאפשר כמובן לערער עליהם ברמת הויכוח הגבוהה) אבל מדהים הדבר שנשמט המניע לצו של סער! מה לצו הזה ולטיעוניו המרשימים של הכותב?! הלא מדובר בפוליטיקאי ציני, נכלולי, הרץ לראשות הממשלה, כולו פוזה מנופחת רבת פנים, של יאפי תל אביבי ליברלי שמסתיר איש ימין חשוך. עתה, הגיעה העת להתחנף לסיעות הדתיות-חרדיות. אז "סוגרים
    " את תל אביב.". סער תמך בהצעות החוק הפאשיסטיות במהותן בכנסת הקודמת, סער ממשיך את אלי ישי בהתעמרות הגזענית בפליטים ובעובדים הזרים, בראשות "ממשלת המתנחלים" ישראל (וגם נערכת החינוך) עוברת שטיפת מוח דתית-לאומנית בדרכנו לגיטו צר ומוחרם. זה ההקשר הנכון להבין מה המשמעות הגלויה והסמויה של ה"צו" של גדעון סער.

    אהבתי

    1. עודד מיצג את הפלישתיות של האוליגכריה הישראלית של בעלי הרשתות ומרכזי הקניות, שדרכם מובילה למדינונת חופים צלבנית נטולת ערכי מורשת ישראל.
      בקשר לפלישתיות ציטוט מדברי בני ציפר:
      "מה שמפליא, אך גם אופייני, הוא שההתנגדות היחידה כמעט שנשמעה ל"הישרדות" באה מצד החוגים הדתיים, שהיטיבו להבחין בצד הפגאני והפורנוגרפי שלה. הפגאניות היא אלמנט חשוב שבלעדיו לא היתה התוכנית מה שהיא, וזאת התבלטה בטקס הסיום של מוצאי שבת, שהתקיים אמנם במקום בעל קונוטציה פגאנית – הפארק הארכיאולוגי של אפולוניה, היא ארסוף הכנענית. תפאורת הלפידים והמדורות השלימה את התמונה. אפשר בהחלט לדמות יהודי דתי המביט במחזה בטלוויזיה ולבו נחמץ למראה שובו של פולחן פסוודו-פלישתי או פסוודו-כנעני זה, שבו קהל עצום עוקב בנשימה עצורה אחר טקס של קורבן אדם. כאן אין אמנם אליל נראה לעין שמעלים לו את הקורבן, אבל מבחינת "תועבות הגויים" יש כאן בהחלט מקום לאדם מאמין להזדעזע. ולאמיתו של דבר, בצדק, מפני שהאליל שעבדו אותו בשבת האחרונה ב"הישרדות" היה לא פחות נורא מאותו אליל פלישתי, דגון, שלשעשועי מאמיניו הובל בשעתו שמשון העיוור מכלאו להציג את חולשת גופו.

      האליל הזה היה אותו רכב שטח שהובטח למנצח כפרס על הישרדותו וחזר ונראה במלוא תפארתו על המרקע פעמים אחדות. אותו רכב קיבל בערב הסיום של התוכנית מעמד גבוה הרבה יותר מפרס. הוא סימל והראה מהו הדבר שהדמיון הישראלי רואה בו את תמצית האושר הארצי – לקרוע את הכביש ברכב רצחני, ולעורר את קנאתן של הבריות בהיותי אני, ולא הן, הבעלים של הרכב הזה."

      אהבתי

      1. אז דת היא מכשיר להילחם על צדק חברתי, נגד אי שוויון ותרבות הצריכה ?
        לא רציני וזה בלשון המעטה.

        אהבתי

  2. לא הבנתי איך פתיחת חנויות באזורי מסחר מיוחדים בעיר סוציאלית יותר.
    במיוחד שתחבורה ציבורית יוק
    בקיצור, המניעים אחרים

    אהבתי

  3. קראתי בהארץ והזדעזעתי מהרמה הירודה של הטיעונים. לא מתאים לך. לא מתאים לך לזהות את החילוניות עם הקפיטליזם החזירי. לא מתאים לך לזהות את המאבק של השלטת חוקי דת על המרחב הציבורי עם מאבק סוציאלי. לא מתאים לך לזהות את תרבותה של המדינה עם הדת וחוקיה. מאמר מוזר ומיותר.

    אהבתי

  4. אהבתי את הכיוון הכללי, אבל מה בעצם ההבדל בין מרכזי קניות מחוץ לערים, לבין חנויות בערים?
    הרי גם בשביל המרכזים הללו צריך להעסיק עובדים, שמן הסתם לא יהיו בעלי המאה.

    אהבתי

  5. מרכזי הקניות "מחוץ לערים" מצויים בחלקם בפועל בתוך איזור עירוני, למשל בצומת ביל"ו. מוכרים בהם לא רק מוצרי מכולת, אלא כל דבר – מבגדים ועד אופניים. אותו היגיון שתקף לגבי סגירת מרכול בעיר בשבת תקף לא פחות לגביהם.

    אהבתי

  6. קניותיו של האחד מחייבות את עבודתו של השני in haifa there were eged buses and taxis in shabat. you could say that all could wait till the shabat-end and just then move.

    אהבתי

  7. אני, כימני שמרני, טוען: אותו היגיון שתקף לגבי סגירת מרכול בעיר בשבת תקף לא פחות לגבי מרכזי בזבזנות והפקאת מחירים. לעומת זאת אני תומך בתחבורה ציבורית בשבת.

    אהבתי

  8. תומר, מה שאתה מעודד למעשה הוא ריכוז בלעדי של הבילויים המוצעים לחילונים בידי התאגידים והרשתות, אלה שמחזיקים חנויות זיכיון במתחמי הבילוי המסחריים (שכל כניסה של משפחה אליהם כרוכה במאות שקלים, על חניה, תשלום על כל פיפס, פיתויים יקרים לילדים וכולי). זו למעשה תפיסה שמנוגדת לעירוניות החילונית והשכונתית של תל אביב, שבה הרוב במרחק הליכה ויש קרקע פורייה לצמיחה של יוזמות מסחריות זעירות. וזו תפיסה שמחזקת עוד יותר את התאגיד על חשבון היזם הזעיר.
    בעל פיצוצייה קטן לא "חייב" לפתוח בשבת, הוא "יכול" לפתוח בשבת. ואם יפתח או לא, עדיין יכניס אותו הדבר בימי חול רגילים. נכון, בשבתות כולנו קונים ב-AM:PM השנואה, אבל בימי חול עושים את העיקוף והולכים למינימרקט העצמאי מעבר לפינה שאינו שייך לרשת הבעייתית הזו.

    אהבתי

    1. אביבית, הרי בעלי הפיצוציות עצמם טוענים אחרת. הם טוענים שפתיחת הרשתות בשבת מביאה אותם למצוקה קשה. האם הם משקרים? ועוד לא דיברנו על העובדים שנאלצים לאבד את שבתם.

      אהבתי

  9. בתוך כל השיח הפנים-יהודי הזה נשכחת העובדה שבמדינה יש מעל 25% לא-יהודים שעבורם, האפשרות לעבוד בשבת במקום ביום אחר היא לא רק אפשרות טובה , היא גם הדבר ההגון לעשות. בפרט שרבים מהם חווים אפשרויות עבודה פחותות בהרבה מאשר של שאר האוכלוסיה.

    זה לעניין הטענה שמדובר בזכויות סוציאליות (בלי קשר לעניין ההשתלטות המסחרית וכו'), וטענה ניצחת לתירוץ העלוב של חוסר תחבורה ציבורית בשבת "בשביל הנהגים".

    אהבתי

    1. חנויות ומרכזי קניות פתוחים בישובי הלא יהודים. אני מאוד בעד הפעלת תחבורה ציבורית בשבתות וחגים ע"י לא יהודים.

      אהבתי

  10. ועוד יש לומר שאותה זכות סוציאלית חוברת לזכות הדתית ומקדשת דווקא את השבת. אם אני כיהודייה מעוניינת לעבוד בשבת ולקבל יום חופשי ביום אחר בשבוע, לבחירתי (לא מתוך חולשה אלא דווקא מתוך חוזק) אני לא יכולה לעשות זאת ברוב מקומות העבודה. אני גם לא מוצאת פסול במניעים כלכליים; אם אני יכולה להרוויח יותר בעבודה ביום מסוים מביום אחר, למה שלא ארצה לעבוד ביום הזה ולנוח ביום שבו גם ככה אני מרוויחה פחות?

    אהבתי

  11. נשמע כאילו אתה טוען ש:
    1. התעלמות מהחוקים ה'יהודיים' שכבר נחקקו הובילה לקידום של "קפיטליזם גלובלי שמקדם עושק, ניצול וצריכה". מכאן שביטול החוק שאוסר על פתיחת מרכולים בשבת יובל לתוצאה זהה (יהפוך את "השבת לעוד יום של שופינג").
    קשה לי להאמין שיש צורך להסביר למה הטיעון הזה מוטעה. אבל נניח שאני מקבלת אותו – למה לא להחליף את החוק שאוסר פתיחת מכולות בשבת בחוק שאוסר פתיחת חנויות מותרות בשבת? הרי קניות במכולת זה לא בדיוק שופינג, ואם שופינג בשבת זה מה שאנחנו מפחדים ממנו בוא נחסל אותו נקודתית.
    2. אם מותר לעבוד בשבת, שכירים שזקוקים לכסף יהיו חייבים לעבוד במקום להיות עם משפחותיהם.

    זאת פשוט טעות. ביטול החוק לא מחייב לעבוד בשבת, הוא מתיר זאת. ללא החוק תהיה לשכיר האפשרות להחליט בעצמו איזה יום הוא רוצה כיום חופש (לי למשל הרבה יותר הגיוני להיות בחופש ביום חול כשיש חנויות ובנק ורופא). למעשה המצב עכשיו הוא זה שמגביל את הבחירה של שכירים – אין לי ברירה אלא לקחת את יום החופש שלי בשבת.
    3. אם מותר למכולות להיות פתוחות בשבת, בעלי מכולות קטנות שלא יכולים להרשות לעצמם להיות פתוחים בשבת יקרסו.
    למה לא להעצים את העסקים הקטנים עם תכניות של הקלות ומענקים? למה צריך לקיים את האנשים הטובים האלה על גב האיכות חיים של כולנו, בצורה כל כך עקומה? התשובה היא כי זה לא באמת מעניין אף אחד שאחראי לחוק הזה. במקום לעזור לילד שמתקשה, אנחנו מכתיבים את כל הכתה לקצב שלו

    בקיצור, אין טעם לנסות למצוא את הדברים החיוביים שבאים עם החוק הזה, כי כל אחד מהיתרונות יכול להיות מושג הרבה יותר ביעילות ובפשטות באמצעים אחרים אם היה רצון. המטרה היחידה של החוק הזה זה כחוק יהודי, ולכן אין כאן שום דבר מלבד כפיה דתית. אתה יכול לנסות לנחם אותנו כמה שאתה רוצה אבל אי אפשר להסתיר את העובדה הפשוטה.

    אהבתי

    1. ביטול החוק יאפשר למעבידים לחיב את שכיריהם לעבוד בשבת ולא תעזור ההתממות של איילת. בחלקים גדולים בעולם יש חוקים, שמרסנים את העסקים הגדולים, ולא מסתפקים רק בהעצמת עסקים קטנים.
      יש בחוק כפיה תרבותית, שאומרת:
      -תרבות פנאי ללא קניות
      -איכות חיים לא שוה רמת חיים.
      לדעתי השיטה המוניטרית ושיטת המישפט הבריטית במדינה מהוות כפייה אנטי-תורנית.

      אהבתי

      1. עמית, אפשר גם לרסן את העסקים הגדולים וגם להעצים את הקטנים וגם לתת לי לקנות אוכל בשקט ביום היחיד שאני לא עובדת.
        ותרבות פנאי ללא קניות נשמע מצוין, רק שצריך לזכור שהקניות שאנחנו מדברים עליהן זה מוצרים בסיסיים. למיטב ידיעתי גם לפני הגזירה אף אחד לא היה לוקח את הילדים שלו לקניות בסופר ביום שבת כבילוי משפחתי.
        ובקשר לזה שמעבידים יוכלו לחייב את שכיריהם לעבוד בשבת – כן, יהיו עבודות שחלק מהגדרת התפקיד תהיה לעבוד בשבת, בדיוק כמו שיש היום. אם יום שבת כיום חופש זה ערכי בשבילך מסיבה כלשהי, אתה חופשי לעבוד במשהו אחר, בדיוק כמו היום (זה לא יזעזע יותר מידי את שוק העבודה אם חלק מעובדי המכולות בתל אביב יעבדו גם בשבת כמו שנעשה עד היום).

        אהבתי

        1. אפשר לקנות מוצרים בסיסיים גם בימי העבודה. ראוי לדעתי שיהיה יום חופשי מקניות ופרנסה.
          האם את שמה לב, שאת מדברת על כפיה אנטי-תורנית\יהודית מצד האוליגרכיה של המעסיקים שמחיבים את עובדיהם לעבוד בשבת? אותי זה מזעזע שכופים על עובדים לותר על היום החופשי מקניות ופרנסה של עמם.

          אהבתי

    2. חוק יהודי וכפיה דתית ? מה, רק בישראל יש יום מנוחה שבועי ?

      אהבתי

      1. עמית, כמובן שראוי שיהיה יום חופשי מפרנסה, אבל זה לא חייב להיות אותו יום עבור כולם… אין כאן שום עניין של רווחה, אלא רק של דת – שלא כולם פה מעוניינים לחיות לפיה. אגב אתה בטח מסתובב מזועזע כל היום בשבתות, עם כל המלצרים וכל שאר המסכנים שכפו עליהם לוותר על יום החופש של העם שלהם.
        דיי. למה שכל תושבי תל אביב יהיו מוגבלים למתי הם קונים מוצרי מזון כי יש אפשרות שמישהו הוא שומר שבת וגם ירצה לעבוד בסופר וגם הסופר המסוים לא יסכים שהיום חופש שלו יהיה בשבת? זה נשמע לך הגיוני?

        אהבתי

        1. נשמע לי מאוד הגיוני שהסופר המסוים לא יקבל אותו מראש לעבודה ואותו סופר יתחרה באותם חנויות, שכן מוכנות להעסיק אותו. ההתממות שלך ממש מדהימה.
          אני לא מסתובב במסעדות מהסוג הזה כדי לא להגעל מהרבה מאוד תופעות.

          אהבתי

  12. מה לומר, תומר, חשבתי שהדברים שכתבת הם די פשוטים וברורים, וש(בגדול) קשה לערער עליהם. מה גדולה, אם כן, הייתה אכזבתי לתשובות שהעלו בפניך. שלא יהיו לך ספקות, הליברליזם של היום זה תרבות של מכורים ודילרים, תרבות שמתאפיינת בהגדרת כל רצון אישי כהכרח אנושי בלתי-ניתן לערעור.

    אהבתי

  13. השאלה אם חוקים היא הדרך הנכונה לשמר תרבות דתית. הטיעון שלך כי המדינה יכולה להגביל בחוק את חופש התושבים (כולל חופש העיסוק) על מנת לשמר מסורת הוא טיעון לכמעט כל חוק דתי. מדוע רק מסחר? אם אנשים רוצים ״מסורת״ מדוע פשוט לא לאסור חילול שבת בפרהסיה בחוק? הרי במנגל בשבת יש פה הפרה של קדושת השבת לא פחות ממשמרת בפיצוציה.

    חתונה אינה דבר פרטי, כפי שאתה חוזר ומדגיש שוב ושוב, אלא יש בהגדרת הנישואין משהו פומבי, כלל חברתי, שמעצב את המרחב הציבורי. לפי ההגיון שלך, בהנחה ש 60% רוצים לשמור על המסורת (מה שזה לא אומר) למדינה יש זכות וחובה למנוע שינוי במוסד הזה.

    אני מבין את הלב הסוציאלי שפועם ורוצה לדחוק את הקפיטליזים ה״חזירי״. אבל יש טיעונים סוציאלים חזקים לכך. לתלות את הדרישות הסוציאליות ב״שימור תרבות״, זו טעות לדעתי. לנסות לשמר תרבות על ידי חוקים וכפייה זו פשוט איוולת.

    אהבתי

    1. ראשית, יש הבדל גדול בין החופה שלי, אחד המעמדים החשובים והאינטימים של כל חיי, ורצוני שהוא יתעצב על פי ערכי ואמונותי, לבין רצוני לקנות מצרכים בשבת. שנית, כמעט 70% מהציבור בעד אפשרות לנישואים אזרחיים.

      אהבתי

      1. האמת שכוונתי הייתה בעיקר לנישואים/זוגיות/משפחה של זוגות חד מיניים.

        אבל העובדה ש-70% בעד נישואים אזרחיים אינה מעלה ואינה מורידה דבר אם אתה טוען בשם שימור המסורת. אני בטוח שיש רוב מוחלט בקרב תושבי תל אביב עבור פתיחת המרכולים בשבת. אבל הטיעון שלך לא היה "דעת הרוב", אלא החשיבות של שימור המסורת של הילידים (מול הפולשים מבחוץ).

        נישואים הוא טקס חברתי, שנעשה תמיד מול קהל רב בכוונה רבה. הטענה שזה מעמד אינטימי חדשה ומוזרה משהו. מה עניין המדינה (כל מדינה בעולם) בנישואין אם כך? מדוע חשוב לחברה (ולהלכה) להכפיף הנישואין לכל כך הרבה חוקים? בדיוק כיוון שנישואים חשובים לחברה ככלל ומתווים את דמותה. אמנם, חשיבותו של הטקס הזה הולכת ופוחתת במהירות, ולכן אתה יכול לראות בו משהו פרטי, אבל זו תופעה חדשה ולא מסורתית.

        זו בדיוק הבעייה בשימוש בחוק על מנת לכפות מסורת. מיד עולה השאלה המסורת של מי? על איזו שבת בדיוק אנו שומרים? קפיטליזים אינו אסטטתי בעיניך? אתה רוצה לשמור שבת סוצאיליסטית, כזו שאין עובדים בה – יפה, אבל זה טיעון סוציאליסטי ולא דתי/מסורתי. כי אם כן מדוע להפעיל תחבורה ציבורית בשבת? גם זו תצטרך עובדים. מדוע קניון מחוץ לעיר כן?

        אהבתי

        1. נישואים הם טקס חברתי, אבל אתה מתעלם מכך שהם גם אחד הרגעים האינטימים ביותר והמשמעותיים ביותר של האדם הפרטי. שלא כמו קניית שקית חלב במרכות השכונתי. לגבי קניונים ותחבורה ציבורית, זו שאלה של איזון ושל צרכים מיוחדים. אני ודאי לא בעד שביתה כללית בשבת. מכאן אתה יכול להבין שהעניין כאן אינו דתי, אלא תרבותי.

          אהבתי

  14. ייתכן שראוי לחשוד במניעיו של השר סער, אך ראוי גם לציין, שהחוק העירוני במתכונתו הנוכחית פוגע בעיקר בחופש הכלכלי של סוחרים-מעבידים (לא בעלי מכולת), אינו פוגע בשום חירות פרטית (לא-כלכלית) המעוגנת בחוק ומצמצם את הפגיעה בזכות המנוחה (אני לא יודע אם כל העובדים יכולים לבחור לעצמם יום מנוחה. מי שמתקשה להתפרנס, "יבחר" לעבוד שבעה ימים. גם מי שינוח ביום חול, לא ינוח יחד עם משפחתו או חבריו).

    לחילונים, המהווים רוב בתל-אביב, יש כמובן זכות "קיבוצית" לחיות בעיר לא-דתית בצביונה, אך לא ברור כיצד סגירת מרכולים בשבת הופכת את המרחב הציבורי לדתי. המרכולים הסגורים לא יהפכו בשבתות לבתי-כנסת או למרכזים מיסיונריים, הם פשוט יהיו דוממים והעיר עדיין תחיה כדרכה. האם יש סיכוי, שמשפחות דתיות יהגרו לתל-אביב בגלל סגירת מרכוליה בשבת? (גם אם תל-אבית לא הייתה יקרה) אם לא, מה או מי יהפוך את תל-אביב לדתית בניגוד לרצון תושביה? אפילו אם השר סער "מתחזק"/"קורץ" לדתיים, האם הוא מופעל על-ידם ובשלב הבא יאסור (גם אם הייתה לו הסמכות) על תנועת כלי-רכב בשבת? האם תל-אביב ניצבת בפני כפיית אורח חיים דתי על תושביה או אפילו בפני גל איסורים שיפגעו באורח החיים החילוני? לדעתי, אין אפילו איום קלוש על צביונה החילוני של תל-אביב.

    אין כפייה דתית בלי פגיעה בחירויות הפרט של החילונים או בצביונו החילוני של המרחב הציבורי שלהם. סגירת המרכולים בשבת לא פוגעת בזכוית הפרט או בזכותם "הקיבוצית" של החילונים לקבוע את צביונה החילוני של סביבת המגורים שלהם ולכן לא מהווה כפייה דתית. ייתכן, שאם המנוחה בשבת לא הייתה מתחייבת מחוקהּ של המדינה ולתל-אביבים הייתה ניתנת האפשרות להכריע בסוגיה במשאל-עם, הם היו מצביעים בעד פתיחת חנויות בשבת, אך הם היו עושים זאת כדי להתריס בפני איום דמיוני על אורח החיים שלהם ולא מתוך אינטרס אובייקטיבי של הציבור החילוני.

    אהבתי

    1. נראה לי שאתה לא מבין מה זה אומר כפיה דתית. אנחנו מדברים על חוק שההצדקה היחידה מאחוריו היא דתית יהודית. אם כופים עלי לסגור את העסק שלי בשבת ע"פ חוק, חוק שפועל בשם דת, מדובר בכפייה דתית. בדיוק כמו שלחייב אותי בחוק להתלבש לפי דת מסוימת או להתפלל היה כפיה דתית.

      אהבתי

      1. נראה לי שאת לא יודעת שבהרבה מדינות יש חוק שמחייב יום מנוחה שבועי. במדינות אלה צריך אישור כדי לפתוח את העסק ביום המנוחה הרשמי. בארץ אכן חשבו שמתאים שאותו יום יהיה יום שבת, ועל כך זועמים כל אלה שחושבים שאם זה היה יום ראשון הם היו יכולים למצוא מכולת פתוחה באותו יום. תסתובבי בצרפת ותראי שזה ממש לא קל למצוא מכולת פתוחה ביום ראשון. ואף אחד שם לא מתלונן על כפיה דתית. ומה דעתך שאם יוכלו לפתוח בשבת לא ירצו להעסיק דתיים ? זה לא פוגע בעקרון הצדק החברתי ?

        אהבתי

        1. ראשית כול אתה טועה, ניתן גם ניתן למצוא לא רק מרכולים פתוחים באירופה ביום המנוחה הרשמי. מניסיון הדבר נכון לפאריס, לחבל נורמנדי, לאזור שטוטגארט, באווריה, באזל ולונדון. אמנם נכון שישנה רגולציה בנושא, כתוצאה מהסכמה כללית על מנוחה ביום ראשון, אולם בכול אחד מאזורים אלה יש אפשרות למי שרוצה לפתוח את עסקיו ביום ראשון.
          שנית, ההשוואה אינה במקומה. לדוגמה בכול אחד מהמקומות הנ"ל פועלת תחבורה ציבורית סדירה ביום המנוחה, בניגוד לתל אביב.
          מה שמוביל אותי לטעון השלישי, הרחב יותר, כי בעוד מדינות אירופה נוקטות בתנאי יום המנוחה מתוך תפיסה שהתגבשה משך שנים לכדי הסכמה אזרחית, כאן "השבת" עודנה סוגיה דתית שמתהלכת על חבל רחוק מאוד מסטטוס קוו. זה הבדל מהותי בין מדינות לאום-הומוגניות שנבנו משך מאות שנים, למדינה פלורליסטית מרובת זהויות שנבנתה תוך פחות ממאה שנים.
          השבת כאן איננה רק "יום מנוחה" אלא סוגיה המבטאת בתמצות את השסע הדתי במדינה. מתן האפשרות לפתוח עסקים בשבת בתל אביב שקול במובן זה למתן האפשרות לסגור כול תנועה בבני ברק: זוהי הפשרה הנוכחית במדינה, בה כול קהילה רשאית למידה נרחבת של אוטונומיה בשטחה.
          עוד מניסיוני הדל, ברמת גן חילוניים מתבאסים שכול החנויות סגורות בשבת, אך ישנה הבנה שהצביון הרחב של העיר מחייב זאת. בנוסף יש את תל אביב במרחק נסיעה. להבדיל בירושלים צביון העיר מחייב שבכול יום יהיה מישהו פתוח: מוסלמים ונוצרים פותחים בשישי בערב, ולחייב אותם לשבות ביום שבת לא עולה בכלל על הדעת.

          אהבתי

          1. ישראל היא מדינת לאום של עם ישראל, שקיים עוד הרבה לפני שהעמים באירופה נוצרו, ולא מדינה מרובת זהויות, אולי זה מבאס את חלק מאלה ממוצא יהודי אבל זה כך. בכל מדינת לאום יש כפיה תרבותית בנושא אחר נסה לעשות מקום חינוך ללא צרפתית בצרפת.
            בהכרותי את מדינתנו אני בטוח שאם יאפשרו להם מעבידים יאלצו את עובדיהם להתבאס בעבודה בשבת.

            אהבתי

          2. לחייב לא-יהודים לשבות ביום שבת לא עולה על הדעת ? אבל אם יום המנוחה היה ביום שלישי, זה כן היה עולה על הדעת לחייב את כולם לשבות ! ולאלץ עובדים דתיים לוותר על מקום עבודה בגלל שהוא פתוח בשבת – זה כן עולה על הדעת ? מצער מאד לראות שכל הוויכוח מתעלם מההיבט החברתי : הפסד כספי לבעל עסק שלא יפתח בשבת, הפסד מקום עבודה למי שלא יעבוד בשבת, הפסד חברתי/משפחתי למי שיוותר על יום מנוחה – כל זה לא איכפת לאף אחד, כל עוד "מנצחים את הכפיה הדתית".

            אהבתי

      2. סליחה על התגובה המאוחרת. לדעתי, ההצדקה לחוק היא סוציאלית. אי-אכיפת החוק בתל-אביב לא מגינה על החילונים, אלא על זכותם של בעלי מרכולים לקהל צרכנים שבוי בשבתות (שכן עד עכשיו, הם יוכלו להתחמק מסגירה על-ידי תשלום קנסות, שסוחרים קטנים לא יכולים לעמוד בהם).

        סגירת המרכולים בשבת לא משבשת את אורח החיים החילוני ואפילו תורמת להם מעט – עובדים שנחים בשבת יחד עם בני-משפחותיהם וחבריהם הם שאחראים ליצירתה של תרבות פנאי חילונית ביום זה. אם הפנאי הזה יכלול גם קניות, בהכרח יגרע חלקם של צעירים ממשפחות לא-אמידות (ש"יבחרו" לעבוד) בתרבות זו.

        סגירת הרמכולים בשבת מגינה על הזכויות הסוציאליות של העובדים החילונים, שלא יפותו לוותר על מנוחה ותרבות הפנאי, בעוד בעלי העסקים הגדולים נהנים מזמן איכות עם משפחותיהם. הסגירה תשלב צעירים נוספים בתרבות הפנאי החילונית ביום שבת. הסגירה לא פוגעת בזכויות הפרט של החילונים, היא לא משבשת (אפילו להיפך, מעט) את דרך החיים החילונית, אינה משנה את צביונה החילוני של תל-אביב ואינה כופה על חילונים התנהגות דתית.

        סגירת המרכולים בשבת היא אכיפת חוק סוציאלי, שבעלי אינטרסים כלכליים משווקים לציבור החילוני כמימושו של איום דתי על אורח חייהם. הם דואגים להכנסותיהם, שגם אם ייפגעו מעט, עדיין יאפשרו להם לחיות כמו שהתרגלו עד עכשיו, אבל הם כמובן רוצים יותר. הם יודעים שאינם יכולים להלחם בגזגירת החוק עם טיעון תועלתני שכזה, לכן הם יוצרים מצג שווא של קרב במלחמת תרבות דתית-חילונית על גורלה של תל-אביב. הם עושים זאת כדי לגייס את דעת הקהל החילונית ואת מעצביה למאבקם הכלכלי התועלתני. כך נולדה כותרת "המאבק בכפייה הדתית" למאבקם האנטי-סוציאלי. ברור, שאם גורמים דתיים היו מתנכלים לבעלי עסקים מסיבות דתיות, היה צורך להגן עליהם, אך זה לא המקרה בתל-אביב – א. לא מתנכלים, אלא אוכפים חוק סוציאלי. ב. המדינה היא שאוכפת את החוק שלה באמצעות רשויותיה, בלי קשר להגמוניה דתית מדומיינת או לחץ פוליטי של גורמים דתיים.

        לסגירת המרכולים בשבת אין מניע דתי, החלטה זו לא התקבלה ולא תיאכף על-ידי דתיים או בגלל הפעלת לחץ מצידם, וכאמור, היא לא פוגעת בזכויות האדם או האזרח של החילונים, היא לא משבשת את אורח החיים החילוני ולא משנה את צביונה החילוני של תל-אביב. בקיצור, סגירת המרכולים בשבת היא לא כפייה דתית.

        אהבתי

        1. ההסבר היחיד שנתת לזה שהחוק הוא סוציאלי או "מגן על החילונים" הוא- "סגירת הרמכולים בשבת מגינה על הזכויות הסוציאליות של העובדים החילונים, שלא יפותו לוותר על מנוחה ותרבות הפנאי"
          וכאן אתה טועה. בלי קשר ליום שבת, זה לא חוקי בישראל להעסיק עובד יותר מ-6 ימים רצוף (חוק שעות עבודה ומנוחה – הנה דוגמא לחוק סוציאלי). לכן המעסיק שלך עובר על החוק אם אתה מתפתה לוותר על יום מנוחה פעם בשבוע, ואין צורך 'סוציאלי' בשום חוק נוסף שמחייב אותי לקחת את החופש הזה דווקא ביום מסוים. ההצדקה/צורך היחידי לחוק הזה הוא דתי.

          אהבתי

          1. במדינות חילוניות רבות קיים חוק יום מנוחה שבועי, ובכולן (גם בישראל) הטעם שלו הוא סוציאלי. נחיצותו של חוק זה נובע מיחסי כוחות בלתי-שוויוניים בין מעסיקים למועסקים, שעלולים לגרום למועסק לוותר על זכויות העובד שלו בגלל תמורה כספית זניחה או בלחץ המעסיק. החשש הוא, שהעובדים לא תמיד יוכלו לעמוד על זכויותיהם ולכן יוותרו לצד החזק ביחסים הבלתי-שוויוניים עד שאלה יהפכו ליחסי שליטה. כדי למנוע זאת, קיים חוק יום מנוחה שבועי, שמייתר את הצורך של העובד להתמקח על זכותו הבסיסית ליום מנוחה בכל מצב. זה אולי פטרנליסטי, אך לא במידה שמבטלת את האוטונומיה האישית של העובד, אלא במידה, שמבטיחה את זכויותיו הבסיסיות.

            רציתי גם להוסיף, שאין שום הוכחה לדתיותו של חוק יום מנוחה שבועי בישראל מלבד קביעתו ביום, שמקודש ליהודים דתיים. אני מסופק, אם השבת נקבע כיום מנוחה מטעמים דתיים. בני הדור, שייסד את המדינה, לא רצו "לייהד" את המדינה בכוח. להיפך, רובם העניקו פירוש סוציאלי-אוניברסלי לחוקי העבודה שבתורה. הם התגאו במה שראו כמורשת סוציאלית של היהדות. לכן קבעו את יום המנוחה הרשמי כשבת – מתוך כבוד למה שהיה עבורם מורשת סוציאלית לאומית, ולא מטעמים דתיים או בגלל כניעה למיעוט הדתי.

            אהבתי

            1. אכן קיים יום מנוחה כללי ברוב המדינות, ולרוב הוא יום ראשון (מטעמים נוצריים) אך על פי רוב הוא אינו מונע תחבורה ציבורית בשבת ופתיחת עסקים רבים. כמו כן עובדים יכולים לעבוד ביום המנוחה ולקבל יום מנוחה ביום אחר בשבוע. יש מדינות שבהן אין יום מוגדר בשבוע והחוק פשוט מחייב 24 (או יותר) שעות של מנוחה רצופה באחד מימות השבוע. בקיצור, המצב מורכב הרבה יותר, ובגדול, הוא לא כמו בישראל (להערכתי בעיקר כי ברוב המדינות המערביות הפרדת דת ומדינה הרבה יותר חזקה).
              מי שרוצה להתרשם בחקיקה מעבר לים, מוזמן לעיין במסמך מאתר הכנסת שסוקר את המצב:
              http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02603.pdf

              בישראל היחס לשבת כיום מנוחה שבועי נקבע מטעמים דתיים, עד כאן סביר, כי זו גם המסורת; אבל הוא נכפה גם על מי שלא מעוניין בו וגם על הרבה יותר מקצועות ועסקים. כמו כן הוא גם מיושם בפועל לפי הדת, כלומר לפי מועדי כניסת השבת… אז לא טעון שאין כאן סיבה דתית מובהקת זו די עצימת עיניים.

              אהבתי

            2. אם החשש הוא שמעסיקים ינצלו את העובדים שלהם ולא יתנו להם יום חופש על פי חוק, בטח יש דרכים יותר טובות למנוע את זה מאשר להשבית את כל העסקים באותו יום כל שבוע לא?
              לא לזה החוק נועד. אין שום סיבה לחוקק חוק כזה חוץ ממנהג דתי. אתם מבלבלים יתרונות לוואי של החוק עם המטרה שלו, ואיך אני יודעת שאלו יתרונות לוואי? כי כל אחד מהיתרונות האלה אפשר להשיג יותר בקלות ובהיגיון באמצעים אחרים.
              חוץ מזה זה קצת מצחיק להציג את המנוחה בשבת כמין meme חברתי תרבותי, כשברור שהחוק הזה לא בדיוק מבטא את המנהגים והתרבות של תושבי תל אביב

              אהבתי

              1. סליחה על האיחור בתגובה. לפי חוק שעות העבודה והמנוחה, השבת נקבע כיום מנוחה ליהודים. למרות קדושת השבת ליהודים דתיים, קביעת מנוחה שבועית ליהודים ביום זה לא נבע מטעמים דתיים, אלא מתוך פירוש אוניברסליסטי של החוק הרלוונטי בתורה כחוק סוציאלי ומתוך רצון, שעם התחייה הלאומית וחידוש העבודה העברית, היהודים גם ינוחו ביום שבו נחו העברים הקדמונים. מבחינת הציונים החילונים הקדומים, משמעות הדבר היה חידוש ההווי ה"פיזי" היהודי הקדמון, בלי קשר לדת היהודית.

                דווקא המציאות האורבנית, שלא הייתה חלומם של רוב הציונים הקדומים, היא שמקשה על החלפת השבת ביום אחר. כאשר רוב היהודים אינם עובדי אדמה בקיבוצים ובמושבים, אלא שכירים עירוניים, קביעת יום מנוחה ביום אחר יפגע קשות בשכירים דתיים, שיצטרכו לוותר על עבודתם או על על מילואי צו אמונתם.

                אפשר כמובן לשאול, למה בכלל צריך יום מנוחה קבוע, אם החוק הקובע זאת אוסר על עבודה רצופה במשך שבעה ימים. אני התייחסתי לצורך ביום מנוחה קבוע בתוגבתי הקודמת וכתבתי על החשש מהידרדרותם של יחסי כוחות בלתי-שוויוניים בין המעסקים לשכירים ליחסי שליטה. רציתי להוסיף, שהחשש הזה אינו נקודתי (שרק מעסיקים כוחניים במיוחד ישללו מעובדיהם את זכויותיהם הבסיסיות) אלא "מערכתי". זאת אומרת, בגלל התעמצותם הכלכלית והפוליטית של בעלי ההון, הידרדרות מצבם הכלכלי של העובדים עקב הנהגת "שוק חופשי" והרחבת הפערים הכלכליים-חברתיים, עלולות להיווצר נורמות חברתיות של התבטלות בפני החזקים וניצול לא-מאונס, שישכיחו את זכויות העובדים. אם זה יקרה, איש לא יתלונן על ניצול ואם המצב החמור יהיה ממושך, יחסי השליטה אף יקבלו מעמד חוקי. הדרך לשם אולי ארוכה, אך חיוב יום מנוחה שבועי בחוק מצמצם את ה"חופש" של העובד לוותר על זכויותיו הבסיסיות במציאות של תחרות קיצונית על משרות.

                אני לא מתנגד להפעלת תחבורה ציבורית בשבת במתכונת מצוצמצת, כדי שיהיה איזון בין הצורך האזרחי בחופש תנועה לבין זכותם עובדי התחבורה למנוחה יחד בני-משפחותיהם. בכל אופן, איסור גורף על תחבורה ציבורית בשבת נובע מטעמים דתיים, אך לא איסור על הפעלת מרכולים. זאת משום שניתן להצדיק העסקה של חלק מעובדי תחבורה בשבת בזכות האזרחית לחופש תנועה ואי-אשפר להתנגד לזה בלי טעמים דתיים. לעומת זאת, אין שום צורך בטיעונים דתיים כדי להגן על השבתתם מעבודה של שכירים, שלא מטפלים במצבי חירום או לא מספקים שירות, שמניעתו מהווה פגיעה בחירות בסיסית. גם אם נניח, שקניית מצרכים היא זכות בסיסית, אפשר להיערך לקראת שלילתו ליום אחד במאמץ סביר (עריכת קניות ביום שלפני). זאת בניגוד לשלילת טיפול רפואי או אפילו תחבורה ציבורית בשבת (אם לאדם אין כלי-רכב פרטי). אם כן, סגירת המרכולים בשבת היא אכיפה של חוק סוציאלי חיוני ותו לא.

                המנוחה היא זכות סוציאלית ולא ערך תרבותי, אך מימושו של זכות זו על-ידי העובדים הוא שמקיים את תרבות הפנאי החילונית ביום שבת. אין שום מניעה מלצרף גם את עובדי המרכולים למעגל תרבות הפנאי ההמונית. בכך, לא רק מתאפשר מימוש של זכות סוציאלית, אלא גם נמנעת "בליעתה" של תרבות הפנאי החילונית על-ידי תרבות הצריכה (חסרת הערכים החברתיים). אפשר לצרוך בחופשיות בכל יום אחר, וזה אפילו יותר ממספיק.

                אהבתי

                1. כל עוד מדינה רקובה זו לא דואגת להשלמת השכר של העובדים שגזלה את פרנסתם בשישבת (כתוצאה מחוק זה) – אין שום מקום לדיון. דווקא בגלל שהמציאות הכלכלית כאן כה קשה – והמדינה לא עושה דבר וחצי דבר כדי להקל על אזרחיה, אלא רק רומסת, יורקת ודורסת אותם – אנשים רוצים (בלית ברירה, מאילוצי הישרדות) לעבוד בשבת. הם צריכים את יום העבודה הנוסף הזה מסיבות שונות (למשל: עסוקים מדי באמצ"ש/ימי חול), הם צריכים את תוספת השכר.

                  אהבתי

              2. צודקת, זה בדיוק מה שכתבתי למטה בהערה שלי.

                התירוץ הזה של "צדק חברתי" נשמע מגוחך כשזה בא מצד תומכים בתעשיית-הדת הממוסחרת-עד-אימה. רצו הדתיים להקל על הציבור החילוני, יש מליון דרכים אחרות. למשל, להכריח את החרדים לעבוד, סוף-סןף, ולהפסיק לגזול כספי-מסים עבור כוללים, רבנים, דיינים, משגיחים וישיבות. למשל – להוריד לגמרי את כל המיסים על כשרות, בכל סוגי המזון. הרי הכשרות של הרבנויות השונות היא סיבה די משמעותית למחירים היקרים שאנו משלמים על סוגי מזון שונים.

                אהבתי

                1. מה שרקוב במדינה, זאת המערכת הכלכלית, שבמסגרתה השלטון הליברלי מנסה להגדיל את הכנסותיו מהמגזר העסקי על ידי העשרת העשירים על חשבון העובדים – יותר כסף ל"עושי כסף" זה יותר כסף ישיר לקופת המדינה ממסים, ושהעובדים ישלימו הכנסה מנדבות המדינה, שהעשירים מעבירים לה מעט מרווחיהם במיסוי (במקום שהעובדים ייהנו מפירות עבודתם על ידי גילום ערך העבודה שלהם במשכורת שהם מקבלים). יופי של סידור. כך המערכת פועלת.

                  למדינה אין כוח להיאבק על שכר העובדים מעבר למינימום ההישרדותי, כי מה שמשפר את הנזילות הפיננסית שלה, זאת העובדה, שהיא מתחלקת עם העשירים ברווחיהם על חשבון העובדים. מצוקת העובדים, שמתקשים "לגמור את החודש", נובעת מנטישתם לגורלם – עם כושר המיקוח המוגבל שלהם (על תנאי העסקתם) מול מעסיקיהם. העובדים ראויים ליום מנוחה. מדינה יעילה הייתה מקדמת אמנה חברתית בין-מעמדית, שהייתה כוללת תגמול משמעותי יותר של העובדים על תרומתם לרווחי מעסיקיהם. כך, העובדים לא היו צריכים להקריב את יום המנוחה שלהם למען הישרדותם, וגם כושר הצריכה שלהם היה גובר והיה מביא לעלייה ברווחי העסקים.

                  מה שהמדינה צריכה לעשות, זה לא לפצות את העובדים על אובדן "זכותם" לעבוד ביום מנוחה, אלא לגרום למערכת להיות יעילה יותר בתגמול העובדים, כך שהם לא יאלצו לוותר על זכויותיהם (כולל מנוחה) למען מימוש צרכים, שחורגים מהישרדות.

                  "רצו הדתיים להקל על הציבור החילוני , יש…". הדתיים לא קשורים לצעד של סער. הם לא יזמו את סגירת המרכולים בת"א בשבת וגם לא השפיע על השר לנהוג כך. סער הפר את הסטטוס-קוו החוקי הדתי-חילוני ל"טובת" החילונים – כי החוק אסר על פתיחת חנויות בשבת בכל מקום, ואילו החוק המתוקן אוסר על פתיחתן רק בתחום האורבני, בעוד מתחמי הקניות הגדולים מחוץ לשטח המיושב קיבלו רשות חוקית לפעול בשבת.

                  סגירת המרכולים העירוניים מאפשרת לעסקים קטנים תחרות הוגנת יותר איתם, ואילו לעובדי המרכולים היא מבטיחה יום מנוחה. הדאגה להכנסותיהם של העובדים צריכה להתבטא במאבק למען תגמול הוגן ומשודרג על עבודה בימי חול, ולא בהפניית העובדים לביטוח לאומי.

                  אהבתי

  15. "בשונה מתחום הפרט, בו חובת המדינה להגן על זכויותינו (למשל, להתחתן או לבנות משפחה כדרכנו), המרחב הציבורי נתון, במגוון דרכים, לעיצוב ממלכתי".

    כמובן שאתה יכול לבנות "משפחה" כדרכך (לא באמת, לפי היהדות). השאלה היא אם למדינה מותר לראות בך משפחה לצורך כל הזכויות הנלוות- ופה כבר מדובר במרחב ציבורי. ואם לחילונים מסוימים כל כך מפריע שזוגות חד מיניים לא יכולים לקבל זכויות, שיתאגדו תחת מפלגה שזו תהיה כותרתה (ספוילר: החילונים הולכים להפסיד בכל אחת מהמלחמות האלו, גם אם במערכה כזו או אחרת יהיו להם הישגים, מהסיבה הפשוטה שהם לא נלחמים על שום ערך, אלא רק על על ההתיימרות של אחרים להציב ערכים במרחב הציבורי- בקיצור, פוסט מודרניזם, שאת השלכותיו אנחנו רואים בכל העולם, ובמיוחד בנסיונות הנואשים של הציונות החילונית להסביר את עצמה בימים אלו).
    אין זו מחובת המדינה לאפשר לך כל מה שאתה רוצה- חובת המדינה לקיים את רצון מצביעיה- ואני ביניהם. אני אישית לא רוצה שזוגות חד מיניים יקבלו זכויות, כמו שאני לא רוצה שאח ואחות, או אדם ואמו הגרושה שיחליטו להתחתן יקבלו זכויות, ולכן אצביע למפלגה שתתנגד לחוקים שינסו להעניק להם כאלו (מעניין אותי לראות אותך מנסה לנמק למה שלא יעשו זאת ויקבלו זכויות על סמך הנחות יסוד חילוניות).

    אני יודע שהדברים קיצוניים וכביכול מתלהמים, אולם נראה לי שאכן, הפער בין התפיסה הדתית לחילונית ובין ההשלכות שלהן הרבה יותר גדול משאנשים מנסים לצייר.

    אהבתי

      1. תודה על ההתייחסות.

        אני מניח שאתה יודע מה התרגום המילולי של המילה "דמוקרטיה". ולטובת שאר הקוראים- "שלטון העם"- ושוב, העם יכול לקום ולהחליט אחרת, אם הוא כל כך בוער. נכון שאהרון ברק אמר ש"משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד הוא משטר של שלטון רוב, אך הוא אינו משטר דמוקרטי" (אמנם אין לזה מקור בוויקיפדיה), אבל בסופו של דבר זהו התרגום. כמובן שאתה יכול לטעון (והאמת היא שגם אני חושב כך, מסיבות שונות, כנראה), שדמוקרטיה היא לא צורת הממשל המוצלחת ביותר.

        אבל אנחנו שוב נכנסים לאותו המעגל (כבר כתבתי לך על כך בפוסט בו קבלת על נפתלי בנט והרב בן דהן שמנסים למנוע נתינת זכויות לזוגות חד מיניים)- אין חוק שלא נובע מתפיסת עולם- כולל זה האומר שאין ללכת ערומים במרחב הציבורי, כולל זה הקובע שאח לא יוכל להתחתן עם אחותו או אדם עם אמו (ואני שוב אציין שאשמח לשמוע את הנימוקים החילונים שלך נגד הרעיון, ואת ההסבר מדוע על המדינה לשלול זאת, וכיצד תוכל לעשות זאת בלי להפר את "זכויות הפרט"), כולל זה הקובע שהמעגל המשפחתי כולל דווקא זוג ולא שלישיה (וגם בעניין זה אשמח לדעת כיצד תוכל למנוע זאת בלי להפר את ההגנה על זכויות הפרט) וכולל זה הקובע שאסור לגנוב.

        שוב, אני יודע שהדברים חריפים, אולם מדהים אותי (ואולי אני פשוט טיפש גמור) עד כמה החילונות לא מוכנה לעמוד מול עצמה באמת ובתמים ולשאול מאין היא יודעת בכזו וודאות על כל ה"זכויות" המיסטיות הללו ועל החובה שלי לקיים אותן (ואני מקווה שתבין שאני מדבר על נקודה שורשית יותר מהדמוקרטיה ומהכדאיות שבקיום מדינה עם חוק מסודר- בסופו של דבר למדת פילוסופיה), ומצד שני לטעון כלפי הדתיים שהם לא בסדר בכך שהם נוטלים את הזכות לקבוע מה טוב ומה לא.

        ואם אפשר לשאול שאלה אישית- האם קראת את הספר "שתי עגלות וכדור פורח"? שוב תודה על ההתייחסות.

        אהבתי

    1. גם העניין הזה של 'מרחב ציבורי' נתון לפרשנות. מי אמר שהמרחב הציבורי "הנכון" לא שייך לחילונים?
      למשל, אדם שמעשן סיגריה – כאשר מחוקקים חוק נגד עישון בבר – פוגעים במרחב הציבורי שלו, או של הלא-מעשנים?
      וכאשר דורשים שקט בין 14:00 ל- 16:00, כמו שהיה פעם, או שמישהו מבקש משכנו להנמיך את הווליום – המרחב הציבורי של מי נפגע — של זה שרוצה להרעיש להנאתו (הוא טוען, למשל, שיכול לשמוע מוזיקה רק בקולי קולות. מי אני שאפגע לו בהנאה?), או של חובב השקט?

      רציתי להגיד, למען האמת, שאנו כחילונים רוב כאן במדינה אך זה לא ממש נכון. אנו המיעוט. אחוז החילוני הוא רק 43%, לעומת 57% של דתיים, מסורתיים, מסורתיים-דתיים וחרדים. בדקתי בויקיפדיה :-(

      עכשיו, השאלה הנשאלת היא: האם בתור רוב (לא גדול בהרבה עלינו, אבל עדיין..) זכאים אלו לחוקים משלהם? האם זכאים לתקצוב האדיר הזה? האם בכלל ראוי להפריד דת ממדינה שרוב גדול בה הוא מסורתי או דתי? כלומר, שרוב גדול בה מעוניין בכל שירותי-הדת ומעוניין בדת ומדינה הדוקים בקשר גורדי?

      אהבתי

  16. תודה על הפוסט . אני חייב לציין שאני לחלוטין מופתע מעוצמת הטינה או המתקפה שלך על הסו קולד קפיטליזם חזירי . הנושא סבוך ומורכב , ולהעמיד אותו בקשר דיאלקטי עם חוקי דת או תפיסות תרבותיות מופשטות , מוגזם ביותר !! תקצר כאן היריעה , אבל שני לינקים לפניך , הראשון תגובה שלי באתר " עבודה שחורה " ( תחת השם " פוקסי " בטעות ) לגבי היסוד הפילוסופי / אנתרופולוגי של כשלים חברתיים וכלכליים . והשני , סתם לינק שתמצא בו ענין אני מניח :

    http://www.blacklabor.org/?p=54817#comment-409216

    http://www.bbc.com/news/world-europe-28106900

    תודה

    אהבתי

  17. למזלי אני גר כבר שנים קרוב לכפרים ערבים או עיירות דרוזיות, שעליהם לא כופים את סגירת המרכולים בשבת.
    ואם חסר משהו – תמיד אפשר לקפוץ לשכנים הערבים, ולקנות מה שצריך אם צריך. אן ללכת למסעדה טובה לסעודת שבת.
    מה יעשו התל אביבים?
    ילכו ליפו!

    אהבתי

  18. לא מסכים עם המאמר, אסביר מדוע:

    1. "זה יכול להיות נכון, אם כי ראוי לשים לב שמה מחליף את אותה כפייה דתית אינו הומניזם אצילי..אלא קפיטליזם…" — זה לא ממש משנה מה יחליף או מה מחליף את הכפייה הדתית. לטייקונים החזיריים הקפיטליסטיים גם נגיע. גם זו מארה שיש להיפטר ממנה בדרך למדינה מתוקנת (כלומר, פירוק קשרי הון-שלטון, פירוק ריכוזיות והגברת התחרות וכו'). אלו נבלה ואלו טרפה, ושניהם גנבים. קודם ניפטר מהכפייה הדתית, ששולחת גרורותיה כמו סרטן, למרות מה שכתבת, מה שמביא אותנו למספר 2:

    2. מספר תלמידי הישיבות מימי בן גוריון בכמה גדל בדיוק? כוחן של מפלגות דתיות התחזק בכמה בדיוק? כמה מנדטים היו לש"ס בשנות התשעים? כמה מוסדות דת, ארגונים, גופים, אנשי דת, ג'ובים הקשורים הדת — מתוקצבים היום על ידי המדינה לעומת אז? תעשיית הדת רק שילשה וריבעה את גרורותיה הסרטניות מאז קום המדינה.

    3. את זה אמרו לך כבר: "פעמים רבות אלה אנשים שהיו מעדיפים בהחלט לנוח יחד עם משפחתם ביום המנוחה הכללי, אולם לא יכולים שכן קשיי הפרנסה מחייבים אותם לעבוד". – רוב מכריע של העובדים משבת עושים זאת משום שהם רוצים את תוספת השכר, או משום שלא יכולים לעבוד במשרה מלאה בימי חול. המכולות והסופרים דווקא מציעים להם פרנסה, גם אם בסופו של דבר הכסף זורם לבעלי ההון – אבל בכל זאת, עדיף זה מלהיות מחוסר עבודה או לעבוד בעבודה חלקית. מי ידאג להם, המדינה? המדינה תשלים את החוסרים במשכורת כתוצאה מביטול עבודה בשישבת?

    4. בכלל, התירוץ של "הם גם צריכים לנוח" לא מקובל עליי. ניצול ציני לחלוטין של המצב. לבטח לא כשהתירוץ 'החברתי' הזה מגיע מצד דתיים (נו פנס, כן?). הרי תעשיית הדת בישראל כ"כ ממוסחרת, מושחתת ורקובה, שכל הצעה 'חברתית' שבאה מצד הדתיים נשמעת כמו לעג לרש. רוצים הדתיים להקל על הציבור החילוני? סבבה.

    הורידו את המיסים האימתניים שלכם על הבשר, שמכפילים מחירו פי 2 לעומת מדינות אחרות. בטלו את כל המיסים המעיקים על גירושין, חתונות ושאר אירועים יהודיים. התפטרו בהמוניכם מכל הג'ובים חסרי-המעש בהם אתם (לא מדבר עליך באופן אישי) מגיעים לעבודה ולא עושים כלום, והכל על חשבון המיסים.

    שומרי-מקוואות, בודקי-ציציות, משגיחי-כשרויות, רבני-שכונות, עובדי מועצות דתיות וברבנות, דיינים וכו' – על כל אלו הציבור החילוני משלם למרות שאינו משתמש בהם. והם עולים לציבור החילוני הון תועפות. רוצים הרבנים להקל על הציבור החילוני? לא באמצעים ערמומיים כאלו, ולקרוא לזה "תיקון חברתי" או "אנחנו עושים את זה (גם) בשבילכם". זה לא בשבילנו. אם הייתם עושים משהו בשבילנו, הייתם מפסיקים את הזרמות הכספים לישיבות, או מקלים במליון ואחת דרכים כמו אלו שציינתי למעלה.

    ולראייה, סתם דוגמא: עשו בגוגל "נפוטיזם, בזבוז, שחיתות ואיומים – כך נראה יום עבודה במועצה דתית בישראל". זו רק דוגמא קטנה של מה שמתרחש עם כספנו מאחורי הקלעים.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s