ההתנקשות בפעיל הר הבית יהודה גליק, שכולי תקווה שיחלים במהרה, מגיעה כשיאה של מגמה הולכת ומתעצמת במרחב הציבורי הישראלי, מגמה שמוצאת ביטוי מובהק במעגלי מפלגת השלטון ושגליק היה ממקדמיה הבכירים. בשנים האחרונות פעלו תנועות שוחרי הר הבית בצורה אינטנסיבית להגדלת מספר העולים היהודים להר ובד בבד להעלאת המודעות למצב על ההר, שכולל איסור בפועל על תפילת יהודים פומבית והתגברות האלימות, המילולית בעיקר, של פלסטינים מוסלמים כלפי יהודים עולים להר. בין ההישגים הבולטים של שוחרי הר הבית היה השגת תמיכתם המוצהרת של כחצי מחברי הכנסת של הליכוד במאבקם.
לתנועת הליכוד היתה תמיד חיבה למיתוסים לאומיים, אולם גם בקרב חבריה ציונות היתה בראש ובראשונה התיישבות וביטחון, לא גאולה דתית. העניין המתגבר בהר הבית בקרב חברי הליכוד מגלם את התמורה שהתחוללה בשיח הפוליטי בישראל, תמורה שבלי להבין אותה תמונת המתיחות והאלימות הנוכחית בירושלים תהיה חסרה. באותו כנס במרכז בגין שאחריו נורה גליק (שבעצמו התמודד לפני שנתיים בבחירות לרשימת הליכוד), תחת הכותרת " ישראל חוזרת להר הבית", קראו יו"ר ועדת הפנים של הכנסת מירי רגב, וסגן יו"ר הכנסת משה פייגלין, שניהם מהליכוד, לחזרה ברוב עם אל ההר. רגב כרכה יחד את "זכותנו להתפלל על ההר" עם "זכותנו על הארץ", והדגימה בצורה ברורה את הציפוי המיתי שעוטה הלאומיות הליכודניקית החדשה.
אין זה אלא שיאו של תהליך בן כמה שנים, אשר במסגרתו הופכת מפלגת השלטון ממפלגה חילונית-מסורתית המחזיקה בתפיסת "אף שעל" על בסיס נימוקים בטחוניים, למפלגה אתנית-לאומנית השמה במרכז סדר היום שלה תפיסה מיתולוגית. נראטיב מיתי זה נשען על האמונה שהר הבית מהווה עבור עם ישראל מוקד מטאפיזי, מעין שקע שמימי שהחיבור אליו מטעין את הלאום בעוז וחיות. כבר ב-2012 קבע יולי אדלשטיין, כיום יו"ר הכנסת, כי "תפקידי הוא לעסוק בתהליך היומיומי, המחבר והבונה את עם ישראל, שמוביל לבית המקדש" ואילו זאב אלקין הסבירהסביר כי "חשוב להוציא אותו [את הר הבית] מהמשבצת של הדתיים ההזויים. צריך להסביר לשכבות רחבות בעם שבלי המקום הזה, חירותינו הלאומית איננה מלאה."
ודוק: אין מדובר בערגה בלתי נשלטת לזביחת קורבנות. לא קיום המצווה בתורה ולא הקפדה על הנפסק בהלכה מעניינים את חברי הכנסת הללו, גם הדתיים שבהם. הר הבית משמש את רגב, פייגלין, אדלשטיין ואלקין כדגל לאומי שסביבות מתאחדים. מקום המקדש עבורם אינו אלא אבן ראשה במאבק הלאומי מול הפלסטינים, והריבונות על ההר הופכת לטוטם המגלם בצלמו המתנשא את הריבונות על הארץ כולה. לכן מדבר אלקין על "חירותנו הלאומית". לכן אמרה ציפי חוטובלי בהזדמנות אחרת ש"הקמת המקדש במקומו בהר הבית צריכה לסמל את הריבונות המתחדשת של עם ישראל בארצו."
רק בפברואר השנה התפייט יו"ר הקואליציה יריב לוין באשר לחשיבותו של ההר שבמרכז ירושלים: "אין גוף חי שיכול לתפקד ללא לב. נדמה לי שכאשר יהודים במשך כל כך הרבה שנים ישבו בגלות והתפללו לשיבת ציון, הם לא התכוונו לתל אביב, אלא דווקא לירושלים. הם לא חלמו לשוב לבניין הכנסת ולמשרד ראש הממשלה, אלא למקום אחר – להר הבית."
אלא שכאשר יהודים ישבו בגלות והתפללו לציון ולירושלים הם המשיכו לשבת בגלות ולהתפלל, ורק כאשר חלמו על תל אביב ועל בניין הכנסת הם קמו ובנו מדינה. הציונות החילונית השקיעה את דמה וחלבה בבניין הארץ, ולא בפולחן מקומות קדושים. לא במקרה העביר משה דיין את השליטה על הר הבית אל הווקף מיד אחרי מלחמת ששת הימים – הוא סבר שהמקום מנוגד לחלוטין לרוח הציונית שעליה גדל ושבה דגל.
אולם מה שכדאי לשים לב אליו בדבריו של לוין אינו חוסר הדיוק ההיסטורי, ואפילו לא הראייה האורגניסטית של האומה (כאילו שמה שמדינה בה שליש מהילדים מתחת לקו העוני זקוקה לו הוא "לב" בדמות מקדש על הר). מה שצריך לעורר חוסר נוחות, אם לא דאגה, הוא התפיסה המיתית-משיחית שמקדמים לוין וחבריו באמצעים פוליטיים. הר הבית הופך אצלם לכלי משחק במאבק המדיני מול הפלסטינים, והדיון (המוצדק כשלעצמו) על זכויות תפילה ליהודים על ההר לקרדום פוליטי לחפור בו. אולי על זה דיבר ליבוביץ כשזעק כנגד "הפרוסטיטוציה של הדת למען אינטרסים לאומיים".
גרשם שלום אמר פעם כי "גאולת עם ישראל שאני שואף אליה כציוני, איננה זהה כלל וכלל עם הגאולה הדתית שאני מקווה אליה לעתיד לבוא. אינני מוכן, בתורת ציוני, לספק את הדרישות או את הגעגועים ה'מדיניים' הנמצאים בשטח בלתי מדיני ודתי בהחלט, בשטח האפוקליפטיקה של אחרית הימים." שלום הבין היטב את הסכנה שהשענת שיח מדיני על שיח דתי. סכנה לדת, שכן כך תיתכן הזנייתה לכדי כלי פוליטי. סכנה למדינה, שכן מתוך השלהוב המשיחי קשה מאוד לפעול בצורה שקולה.
דת ופוליטיקה היו קשורות מאז ומעולם, אולם במאות השנים האחרונות בחר העולם המערבי להפריד את הרשויות על מנת לקדם מרחב ציבורי דמוקרטי וסובלני. מול עינינו אנחנו חוזים בניסיון לזווג מחדש בין המיתוס הדתי למרחב הפוליטי-מדיני. השיח הפוליטי עובר טרנספורמציה: הוא אוסף אל תוכו מטענים מיתולוגיים, מכונן מחדש לא על אדני ביטחון כי אם על סיפורי גאולה, ומוגש מצופה בפולקלור רליגיוזי ובשמאלץ משיחי. אם מתוך אמונה תמימה ואם בכדי למנוע כל אפשרות לפשרה מדינית מזמנים את תפילת שמונה-עשרה ואת יהדות הגולה, ומדברים בלהט על לב ועל געגוע ועל ערגה נושנה. לפני שתוכלו לומר "בית לאומי לעם היהודי" כבר הפכה ממשלת ישראל לבא כוחו של המשיח ולקבלן הביצוע של אלוהים. הופ, נכנסנו לשטח האפוקליפטיקה של אחרית הימים.
—
התפרסם היום במדור הדעות של 'הארץ'.
לולאת האל 
שמע, הטורים שלך פחות ופחות מעניינים. חבל.
אתה צפוי לחלוטין, וויתרת על הכתיבה המדעית לטובת התכתשויות פוליטיות עלובות.
רמת הכתיבה והטיעונים שלך מביכה, אתה עובר על כל הכללים שכתיבה רצינית חייבת להמנע מהם- דמגוגיה, דחלילי קש, עיגול פינות… זה לא זה
אהבתיאהבתי
אתה מתבלבל בסוגה ; אין דין כתיבה אקדמית כדין כתיבה פובליציסטית בטור קטן בעיתון יומי (גם אם היא מתבססת על ההשכלה והכלים של הכותב). עיגולי פינות למיניהם הם כורח המציאות בסוגה כזאת – אין זה הופך את המחבר לליצן אקדמי ואת התוצר לבדיחה, אלא יש לקרוא בזהירות המתבקשת מתוך ידיעת המגבלות המקובלות בתחום זה.
אהבתיLiked by 1 person
הגישה והרוח שאתה מתאר הם המשך ישיר של הלח"י. יאיר ועוד ראו את הר הבית והמקדש כסמל מיתי לאומי שיש להגשימו הגשמה פוליטית ובכח הזרוע.
את הקו יש לשרטט דרך שבתאי בן דב ליהודה עציון למוטי קרפל ופייגלין ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים )שם האחד פישון וגומר(…
אהבתיאהבתי
נכון מאוד. זה מרתק. יש כאן חזרה לאתוס של (חלק מ)הלח"י. והשאלה היא למה זה עולה מחדש דווקא עכשיו, מדוע מגיחים הכוחות המיתיים האלה ממעמקי הנפש הלאומית בזמן הזה דווקא. אם יהיה לי זמן אנסה לכתוב על זה משהו.
אהבתיLiked by 1 person
תמיד קשה להבחין בין פוליטיקה לדת, אבל בסיפור הזה של הר הבית צריך להבין שהסיפור האמיתי הוא הפוליטי, ולא הדתי. גליק מפחות מעניין מלוין. מסתבר שהיום, עם קרוס/גסיסת/דהיית הציונות – אין לעולם החילוני שום נרטיב/מיתוס שמצליח בפועל לרתום את האנשים להקריב את מה שנדרש להקריב כדי להיות כאן. יש קשר הדוק בין הדמוניזציה שעושים לאנשים כמו וינטר לבין הסיפור של הר הבית. החילונים של היום גם רוצים שחיילים יגנו על הארץ, גם שלא הבנים שלהם יקריבו ביחידות הקרביות, אבל שאם כבר יוצאים למלחמה – שביחידות הקרביות השיח לא יהיה דתי. אנשים כמו לוין מאד מבינים את הצביעות הזו, ומכאן ההליכה שלהם חזרה למיתוסים הדתיים. בסופו של דבר, הציונות החילונית שחשבה שאפשר לחשוב על ציונות ללא היהדות ההיסטורית מתה (בצדק או שלא בצדק), והראשונים להבין את זה הם הציונים הימנים החילונים.
אהבתיאהבתי
הטענה שנוכחות הדת במרחב המדיני היא הזניה, היא בעצמה הזניה של השיח. הבסיס לטענה הפוליטית שהעלית הוא בנצרות, שבבסיסה עומדת הרעיון שעצם נוכחותו של האדם במרחב הגופני (וממילא גם המדיני) היא הזניה. מקומו של האדם לפי דעות אפלטוניות-התאבדותיות שכאלה הוא רק בעולם האמת. וגם ניטשה שהיה אנטי-כריסט, אומר למעשה את אותו דבר, ש"האדם הוא דבר שצריך להתגבר עליו". היהדות, מה לעשות, מגלה בדר"כ קצת יותר הומניזם מזה.
ועדין, רבות מהטענות שהעלית נכונות. רק בבקשה לזכור שאנו מדינה שהבסיס המסורתי-תרבותי שלה הוא בדת שמעוניינת בתיקון העולם הזה, לא במלכות שמים, ולכן אינה מפרידה ביניהן בסכין חדה. אבל דוקא על הבסיס של תיקון העולם הזה יש הרבה מאד מה להאשים את המשיחיות היהודית בת-זמננו. לא על הבסיס הפרוטסטנטי הרעוע של מדינה 'נטולת דת'.
אהבתיאהבתי
חס ושלום, מעולם לא טענתי שנוכחות דת במרחב המדיני היא הזנייה. אני כופר בכך מכל וכל.
אהבתיאהבתי
– "יש לנו בעיה", אמרו המנהיגים הדגולים במדינה היפותטית אי שם בארץ רחוקה ומובטחת:
"כבר עברו 4 חודשים מאז המלחמה האחרונה ובמקום "אחדות לאומית" יש תלונות על כך ששליש מהאנשים מתחת לקו העוני, טובי בחורינו משווים את היחידה הטובה בצבא ל,שטאזי, והצעירים רוצים לברוח לברלין בגלל מילקי!"
– "אין גוף חי שיכול לתפקד ללא לב." אמרו חכמי הקואליציה – בודאי שהם יתלוננו! לפני 2000 שנה היה לנו מקדש של זהב, ששם היו אנשים שעשו עבודת קודש של ממש:
היו מביאים להם את הפרות הטובות ביותר והם היו אוכלים אותם מבוקר עד ערב.
למעט כמה מרידות, מלחמות וחורבן זה עבד נהדר!
– " אבל… לא עברו איזה 2000 שנה מאז? העולם לא התקדם וזרק את שכבות הכהונה שהיו מוצצות את דמו של העם לפח האשפה של ההיסטוריה?" אמר חברו שהיגיש פעם תוכניות אירוח בטלויזיה.
– "אתה באמת רוצה לדבר על תקציב המדינה והגירעון הלאומי?" שאל אותו חברו ההיטקיסט לשעבר, "תספר להם 'שיש להם בית' ושאתה אח שלהם, זה עובד עליהם לא רע עד עכשיו"
אהבתיאהבתי
יש לך את זה ביותר נמוך, ובפחות מבוסס? תגובות כאלו, כמו "עברו 2000 שנה", תשאיר לynet.
תודה.
אהבתיאהבתי
תומר בעיה שלי הינה הנחה הבסיסית, כי הצינות יכלה להיפטר מן היהדות, אבל זה לא מתקיים ברגע שיש לך תנועה שיסודה ומסדה בנויים כי היהודים הינם אומה.
אהבתיאהבתי
תומר בעיה שלי הינה הנחה הבסיסית, כי הצינות יכלה להיפטר מן היהדות, אבל זה לא מתקיים ברגע שיש לך תנועה שיסודה ומסדה בנויים כי היהודים הינם אומה.
אהבתיאהבתי
אוף טופיק לחלוטין, שליש מהילדים לעולם ישארו עניים כי ההגדרה הסטטיסטית של עוני היא כזאת. בלי להתנגד לתוכן של המטאפורה
אהבתיאהבתי
זה ממש לא נכון.
אהבתיאהבתי
כתבה צודקת ומדוייקת. כאשר יש כשלון אנושי מתעטפים באיצטלה דתית. הציונות קיוותה להיות אור אנושי לגויים ולא לשיבה לפונדמנטליזם דתי. כבר הנביאים אמרו: ' כי חסד חפצתי ולא זבח'.
אהבתיאהבתי
הדבר היחיד שמעניין בעלילת הר הבית , הוא התגובה הערבית.
היהודים די צפויים.
כרגיל ישנם מתפללים תמימים שקשורים למורשת המקדש מתגעגעים אליו ויש את אבירי זכויות האדם שזכויות היהודים אף פעם לא מעניינות אותם.
אבל התגובה הערבית, היא המעניינת , כי גם מנהיגים ערביים שהם כאילו נורמאליים, כאילו מתקדמים ואפילו קומוניסטים עאלק, מתחילים להשתולל כמו דוברמן בקן צרעות, כשזה מגיע לתפילת יהודים על הר הבית.
כאילו מה?
אתם אתאיסטים עאלק, עשיתם תואר שלישי באוניברסיטת בוקרשט, התחתנתם עם בלונדינית ואתם שותים וודקה ביום ובלילה, אז מה הקטע שלכם עם יהודים מתפללים על הר הבית ?
נאבד לכם משהו שמה?
אהבתיאהבתי
מה שמעניין אותי הוא הטיעון העקרוני של מירי רגב ושותפיה לדעה. האם יש הבדל בין הקשר לארץ והקשר להר הבית. כיצד אני יכול להבחין בין הטיעונים של הציונות ל'זכותנו על הארץ' (במקביל ובפשרה עם הזכות של הערבים הפלסטינים על אותה ארץ), ובין הטיעונים ל'זכותנו על הר הבית' (שוב, לצד הזכויות של הערבים על אותו מקום). אני לא אומר שחייבים לממש זכות, ויש כל מיני שיקולי אפשרות ותוצאות ריאליות וכו', אבל עניין 'הזכות' מעסיק אותי: האם יש או אין 'זכות' כזאת לכתחילה? האם טיעוני הזכות או היעדרה (על הארץ ועל ההר) הם לגמרי דומים או שיש ביניהם הבדל מכריע?
ואם ההשוואה בין יהודים בהר הבית ויהודים בארץ בכלל מציקה לשמאל הציוני, אני רוצה להציק גם לימין, ולהשוות בין יהודים בהר הבית וערבים בכותל: אם רואים כמוצדק לאפשר ליהודים להתפלל בהר, האם זו לא פגיעה במקובל כמובן מאליו ומוסכם, שלא ראוי לאפשר לבן דת כלשהי להתפלל כרצונו ובסגנונו ושפתו ועם כל טקסיו במרכז תפילה פעיל של בן דת אחרת לגמרי, אלא בהסכמה ואירוח. כלומר, האם נכון מבחינת ערכים ליבראליים והומאניים אוניברסליים שליהודים זכות מוסרית/היסטורית/משפטית/דתית להתפלל כיום בהר הבית שהוא מרכז תפילה ופולחן מוסלמי (אפילו בלי 'בית-מקדש' וסילוק אלים של הערבים, אלא בצנעה, כפי שדרש יהודה גליק, לצד תפילת המוסלמים במסגדיהם הקיימים)? האם נכון לומר במקביל שלמוסלמים או נוצרים או הינדואיסטים זכות להתפלל כדרכם דוקא בכותל, או בבית כנסת יהודי שיבחרו בו? נראה לי שלא ולא.
אבל יש את הדוגמה של מערת המכפלה בחברון, שחולקה לאגפים שונים. האם בצדק? והאם זה פיתרון גם להר הבית, כמו גם הפיתרון לארץ ישראל כולה (שתי מדינות לשני עמים) או שזה עניין אחר לגמרי, מעשית או מהותית. פששש, הרבה שאלות. והכי חשוב לגבי התשובה עליהן היא מה מוביל לשלום, 'לשלום צודק ובר-קימא', כמו שפעם קראו לזה, תוך מימוש מכסימום כבוד הדדי ואפשרויות ביטוי עצמי תרבותי לאומי ודתי בלי לפגוע באחרים.
אהבתיLiked by 1 person
רק חלק מאוד מצומצם מהר הבית הוא איזור המיועד לפולחן מוסלמי.
רוב השטח הוא פשוט שטח ציבורי פתוח, בעל ערכים היסטוריים כאלו ואחרים.
המקומיים עושים שם פיקניקים ומשחקים בכדור. החריגות שלו מתבטאת בזה שחא העירייה מנהלת אותו אלא הוואקף, וזה בגלל החלטה מטומטמת ועתיקה של שלטון מפא"י.
גם ברחבת הכותל המערבי יש אזור רחב שהוא לא חלק מרחבת התפילה, שהיא הקטע המגודר, שמחולק לעזרת נשים וגברים.
לשטח הרחב הזה, מגיעות לפעמים קבוצות של צליינים נוצרים והם גם נושאים תפילה וגם נושאים צלבים. יש יהודים שזה מפריע להם, אבל לא שמעתי על פעילות כלשהי שיהודים עשו כדי למנוע את התופעה
אהבתיאהבתי
אתה מתכוון לתרגם את הפוסט הזה לאנגלית? בעיניי הצבעת אל מגמה תרבותית-פוליטית בארץ שהיא מאוד מרכזית ורלוונטית, וכדאי שקוראי אנגלית יבינו את ההתשפשטות של השיח המשיחי הזו והשלכותיה. בעצם אני אשמח לתרגם את זה עבורך אם אין לך זמן להשקיע בזה. צור איתי קשר במקרה שאתה מעוניין.
אהבתיאהבתי
תודה ג'ייקוב. כן, זה יתורגם לאנגלית ויפורסם בבלוג שלי באנגלית עוד השבוע אני מקווה.
תומר
אהבתיLiked by 1 person
חבר יקר.
אני מתקשה להבין את הנקודה שלך. הציונות החילונית לא התעניינה בפולחן מקומות קדושים? מעוניין להמשיך כך? לך לקלפי ביום הבחירות, ותצביע מרצ/ עבודה/ יש עתיד וכדו'. מעוניין בכך מאוד? תשכנע גם אחרים. אני מעוניין גם בבניין הארץ, וגם בפולחן במקומות הקדושים- וכך גם משה פייגלין, כנראה (אני מוכרח להודות שאני לא לגמרי מבין את גישתם של חברי הכנסת החילונים שהבאת). אם בנט מקבל שנים עשר מנדטים, כנראה שלכמה מאות אלפי אנשים לא מפריע שהוא אכן מאמין בקיומו של "שקע רוחני" לאומה. ממשלת ישראל היא קבלן ביצוע של גוף אחד- קבוצת הבוחרים שלה (אני די מאוכזב מההתייחסות שלך אליה כגוף פרטי שעושה ככל העולה על רוחו, כאחרון המתלהמים בפייסבוק), ונראה שקבוצת הבוחרים שלה לא מפחדת כל כך מתסריטי האימה שלך על שילוב דת ומדינה- אם לא דוגלת בהם. אין פה שום טרנספורמציה- יש פה אך ורק גילוי של דעת העם, שנתן הרבה מכוחו לליכוד ולבית היהודי, למרות שרוב הפרופסורים באוניברסיטת ת"א היו ממליצים לו לנהוג אחרת.
שתי הערות:
1. דבריו של יריב לוין אינם לוקים בחוסר דיוק היסטורי- היהודים שישבו בגלות והתפללו אכן דברו על ירושלים- אני מאמין שיצא לך לקרוא את תפילת שמונה-עשרה יותר מפעם אחת. אפשר לדון על יעילות העניין (לי אישית נראה שבהסתכלות מעט יותר כללית על ההיסטוריה, ועל מה שנראה שהעתיד צופן, ציבור המתפללים לא נופל מזה החילוני- ע"ע מספרי הדתיים בצבא, ובכלל הקבוצות הפועלות כיום ליישב את הארץ), אבל המתפללים התפללו על ירושלים. דרך אגב, מעניין למה מהקישור שהבאת לא הזכרת גם את דבריו של נחמן שי באותו המעמד- "אני ממליץ, תרדו מהעניין הזה, נמשיך להתפלל בדרכנו ולקוות לימים יותר טובים"- ממש המשך הציונות החילונית, לפי החלוקה שלך :)
2. בחזרה לרמת הפייסבוק- מה עניין קו העוני לכאן? אם הדיון "מוצדק כשלעצמו", כפי שאתה עצמך טוען, ואכן יש זכויות אזרחים שנרמסות כאן מדי יום ביומו- האם לא ראוי לקיים על כך דיון, והאם דבריו של ח"כ לוין, על כך שהר הבית הוא לבו של הגוף הנקרא "מדינת ישראל" אכן כל כך צורמים ומבטלים כעפר הארץ כל בעיה אחרת הקיימת במדינה? בכלל, לפני הוצאת לעז כזו, הייתי ממליץ לך להסתכל בקישור הבא: http://www.knesset.gov.il/privatelaw/Plaw_display.asp?lawtp=1&find_mk=826 – תראה שיריב לוין בכל זאת מודע לבעית החברתיות כאן.
כל טוב.
אהבתיאהבתי
תומר, מדוע כל כך קשה לך עם כך שהציונות החילונית כולת וגוססת? נכון משה דיין מסר את ההר לווקף (פשע נוראי בעיני) כיוון שזה לא היה קשור אליו.
אז מה? הוא מת.
מעבר לעובדה היסטורית היום הוא לא מעניין.
עם ישראל חוזר לנקודות המיתיות הללו, כיוון שהן מעולם לא מתו. הלח"י נשא אותן בגאון.
התפילות שלנו במשך אלפיים שנה מעולם לא הסתירו אותן גם כאשר מפא"י ביקשו למחוק את שם א-לוהים מן התנ"ך.
הציונות החילונית מתה כיוון שבלי א-לוהים אין לנו מה לעשות כאן, והוא ללא ספק דיבר על מקדש, אז תתמודד ותפסיק להשמיץ את המגמה.
לנתח אותה זה משהו אחד אבל אם אתה תופס עמדה אנא תביא טיעונים קצת יותר רציניים מאשר- קשה להתנהל בצורה שקולה כשאתה מונע מעקרונות משיחיים…
הציונות בעמקה היתה משיחית והזויה מאז ומעולם, להעלות מילונים של יהודים לארץ כשיש בה פחות מעיר קטנה באירופה זה היה רעיון הזוי,
אז היום הרעיונות גם חוזרים למקורם מאז ומעולם- התורה, וטוב שכך, אחרת אנחנו לא נהיה כאן.
כל יהודי מתפלל לביאת המשיח, התנהלות בעולם הזה ללא גאולה היא התנהלות בלתי רציונאלית.
אהבתיאהבתי
אה, אולי קשה לי כי אני ציוני. אבל אתה צודק בדבריך, גם אם אני לא מסיק את אותן מסכנות. אמור להתפרסם לי עוד מאמר ב'הארץ' בדיוק על זה ביום שישי.
אהבתיאהבתי
דוגמה קלאסית לפזיזות מקצועית – אפשר לבקר את הרעיון
ניתן לראות יסודות משיחיים, שאגב ניתן בנקל לשייך לארץ כולה ולא רק להר הבית.
אבל השאלת המושג טוטם היא חטא נוראי שמנסה לאכוף את ההבחנות של קלוד לוי שטראוס במובלע – אם הר הבית הוא טוטם גם הארץ היא טוטם – היהדות מאתגרת את הניסיון למצוא גנריות אנתרופולוגית של תרבויות.
שלילת כל ייחוד מהפעולה ומהזהות התרבותית של אלו הפועלים אותה במהותה תביא לאי-הבנת היסוד הרומנטי שבפעולות הימין הרדיקלי שציינת.
ואם במושגים אנתרופולוגים עסקינן מזכיר לי הטוטם דווקא ציטוט אחר של קלוד לוי-שטראוס המובא כפתיחה לאסופה 'מיתוס וזכרון:
"אין אנו חושבים או יוצרים את המיתוסים, המיתוסים חושבים את עצמם באמצעותנו" – ודי לפרסיקו ברמיזה…
ניתן להרחיב את הדיון לאור קריאה בכתביו של הס למשל על מקום הר הבחירה בפתיח לספרו רומי וירושלים: "עם שחרורה של עיר הנצח שעל נהר הטיבר יתחיל גם שחרור של עיר-הנצח שבהר-המוריה, עם תחייתה של איטליה תתחיל גם תקומתה של יהודה", או "האהבה שלא תלויה בדבר" בהתרסה כנגד מתריסי הקרבת הקורבנות במכתב י"א לספרו. גם הס בין הטוטמיסטים של פרסיקו.
פרסיקו ממהר לשלול את ההר מהעם והופך אותו ל:
terra prohibetur -שטח פסול.
כאילו נמחק מהמפות – ההר כמשיחו של ליבוביץ' שם ולא שם, נועד לבוא ולא-לבוא נועד.
אני מציע לראות את ההר כרחבת הכותל של תרצ"ג – כוחה האדיר של פעולת תקיעת השופר והפיכת האבנים עצמן להצהרת בעלות – נדמה כי הרומנטיקה של המאה הי"ט עברה דמוניזציה שההומניזם של המאה הי"ח מעולם לא עבר – אני תוהה האם השכל המכני מנסה לכבוש את האדם?
לעניות דעתי הכשל נמצא דווקא באי-הבנת הפרשנות הלא דתית של ההר – הלאומית – יטען הכותב המכובד שאין היא יציבה, אסכים, ברם מצב לא יציב אין משמע מצב לא קיים.(ואציב מראת אי יציבות על זהותו השלו).
אינני מאמין שאין הוא מבין את משמעות המושג מיתוס לכן אני חייב להתייחס אליו כיריב אידיאולוגי של המיתוס; כאותם חסידי-קדמה-הולכי-שולל שלא הבינו ולא יבינו כיצד זה העם נע-ונד על גבי רשת מיתוסים עשירה בעודו לועג במעשיו להתפלפלות הפילוסופית עתירת המלל שנותרת עמומה ולרוב מצהיבה במחסני חנויות הספרים המשומשים.
דווקא ידידינו הערבים מוכיחים, לדעתי, כי נעדר פרסיקו את הבנת הסמל והמיתוס בנפש-האדם סביבו, מפאת שגיאתו כופה הכותב את הפילוסופיה ההומניסטית על האדם אד-הוק – לא מבין כיצד המון נע ונד, על רשת אותה "פילוסופיה מספרת" כפי שתאר הפילוסוף שלינג את המושג מיתוס, לעולם לא יכל לנסח הכותב את סיסמת הניפוץ של נתניהו את פרס ב-1996, "פרס יחלק את ירושלים" כי הרי מהי ירושלים?
מיתוס!
ומה נלין על הוגי הציונות שראו בארץ-ישראל כערך עד כדי יישות מטאפיסית, פיסת קרקע המלכדת ומכוונת עם?
גם הם נעו ופעלו עם מיתוסים – אך מרגע שנלכד שכל במיתוס ההומניזם – האדם כטוטם – אם בינה ושכל לכודים בין קורי הוגים המציאות הפשוטה רחוקה כמרחק הכוכבים. אין הלכוד מבין כיצד נע ונד אדם במרחב – ומהם סמליו, כיצד הם ניזונים מעבר ומתקפלים עמו לידי מיתוס- מי שטוען ש"אין קדושה באבנים" רק צריך לראות את שכנינו מתאבדים בשמם בשביל לגלות שהוא שוגה – אכן יש מה ללמוד משכנינו – דבקותם בסמלי \זהותם – במטעני תולדתם – בם.
אכן הוא צודק כי העולם המערבי הפריד את הדת מהפוליטיקה במובנים רבים, כל התיאורטיקנים והפילוסופים לאחריו יצקו מים על רגלין – רגלי שפינוזה -כהן ההפרדה. ברם כולם שכחו את מהותה ואת השאלה שהיא מציבה בעבור יהודי, היעלה על הדעות פתרון אחד לשתי תפיסות תיאולוגיות כה שונות כמו הנצרות והיהדות?
משה הס הציג את חודשי תמוז ואב בבית אביו – תאר את הכאב והמועקה, את התפילה והאנחה שהרי איכה היתה לזונה קריה נאמנה, ומה נגיד שאותה קריה יכלה להיות עיר אחרת מציון? מהי ציון ללא הר המוריה?
כאב ט' באב הוא הלב הפועם של קיומנו כאן מעמק הירדן ועד הערבה, מחוף בצת למבואות אשקלון. המיתוס הזה שהמצווה שמרהו, ולפתע קם לו לעם רועה חדש המודיע – אין צורך במיתוס ולכן מה טעם למצווה – "זה לאומי" יאמר ויברא דת חדשה – דת נטולת מיתוסים, "דת התבונה" באותו מסע אינסופי של ניאו-קאנטיאנים לשלול את "הברבריזם" שיש באחיזה היהודית בברזל, בחומר, בדם, במלחמהץ
אכן ניטשה קולל על ידי פרסיקו בהקשר, כעדות אופי רעה בכתבה בעיתון הארץ, דבריו על המיתוס נוקבים שכן הם מציגים את הברזל אל מול הנייר, את המציאות אל מול הפנטזיה:"בלי מיתוס מאבדת התרבות את כוח היצירה הטבעי והבריא".
מה יפיתם חבריי -את ההר הפקרתם לצוות השמדת העתיקות של הוואקף, את פולחנם של אחרים הקרבתם על מזבח גלות-ההלכה שאותה אינכם שומרים – ואת השטח על השליטה בו הפכתם לאי של הסתה כנגד ריבונות ישראל בכל חלקי הארץ.
אבל טוטם תקראו לו
ותסתתרו מאחורי בטונאדה ברכבת הקלה.
טוטם!
האם כך תצדיקו את "הברבר הערבי מונע המיתוסים" ובעצם תבראו לעצמכם פסבדו עליונות מוסרית אל מול מראה?
אהבתיאהבתי
נפלט לי שם ניאו קאנטיאנים בסוף…שגיאה שלי
אהבתיאהבתי
קופליסטוס, אתה מיטיב לכתוב, אבל לצערי לא הבנת אותי כלל, והתקפותיך אד הומינם ערערו את התגובה שלך והפכו אותה לבלתי-תקפה, וזאת על אף שיש בה יסודות חיוביים לרוב. אני ממליץ לך לעיין במאמר הארוך שפורסם במוסף הארץ ממש בשישי האחרון (וכאן בבלוג, הרשימה הבאה), ועוד יותר על המאמר שלי שיפורסם בשישי הבא, כדי להבין מה דעתי על מיתוס בכלל ומיתוס הר הבית והמקדש בפרט.
אהבתיאהבתי
"(כאילו שמה שמדינה בה שליש מהילדים מתחת לקו העוני זקוקה לו הוא "לב" בדמות מקדש על הר)"
אהה, "קו העוני". עכשיו באמת הכנסת לליכודניקים, תומר, הראית להם מה זה.
רק שאלה: האחד חייב לבוא על חשבון האחר? האם קיומו של "מקדש על הר" בהכרח בא על חשבון מדיניות כלכלית כזו או אחרת שאתה מרמז, בעקיפין, על העדרה?
לא יודע למה, אבל משום מה, האנשים שתומכים בשינוי הסטטוס-קוו על הר הבית — בעיקר ציונים דתיים אשכנזים בני המעמד הבינוני — נוטים לסבול מעוני *פחות* מאותן אוכלוסיות שנמצאות "מתחת לקו העוני", כאלה שעבורן פיתוח קריירה עבור שני בני הזוג, והגבלת הילודה בהתאם למצב הכלכלי, הם לא יעדים אידאליים, אם להשתמש באנדרסטייטמנט. נראה שמישהו עושה פה משהו לא נכון מבחינה מטריאליסטית, וזו לא בהכרח הממשלה. (אבל זו גם הממשלה)
"מכונן מחדש לא על אדני ביטחון כי אם על סיפורי גאולה"
טוב, מילא היית כותב: "לא רק… אלא בעיקר על…", אבל כמו שאתה מציג את זה, זה או "בטחון" או "סיפורי גאולה", כאילו ששניהם לא יכולים להוות אינטרס בעת ובעונה אחת. עוד פעם: האחד חייב לבוא על חשבון השני?
בסך הכל יש לך בלוג לא רע, ואני מעריך את מה שאתה מנסה לעשות פה (חקר הדת, והכל), אבל הייתי מציע להשאיר את המאמרים ב"הארץ" בתוך גבולות העיתון, אחרת אתה פשוט עושה פרוסטיטוציה של חקר הדת למען אינטרסים פוליטיים.
אהבתיאהבתי
שלום!
על פי הדת ישמעאל סולק למדבר כי היה מצחק ליצחק בהקשר לבכורה
גם עשיו מאבד את הבכורה ליעקב.
נראה שיד אלוהים כאן קובעת את הכללים ובשני המקרים נוטה היד לעשות כך ולהותיר הרהורים ולהתיר את זרע הפורענות כי כך ניתנה הבכורה
האם אל עקצה הוקם בדיוק מעל שטחו של הר הבית היא באי קבלת ההכרעה ובנייתו תסביר את ההילה מעם ישראל ובתוך התפילות במסגד תצליח לטשטש את האמת ולסלפה כי כך הם רואים את האמת
אהבתיאהבתי
שלום!
על פי הדת ישמעאל סולק למדבר כי היה מצחק ליצחק בהקשר לבכורה
גם עשיו מאבד את הבכורה ליעקב.
נראה שיד אלוהים כאן קובעת את הכללים ובשני המקרים נוטה היד לעשות כך ולהותיר הרהורים ולהתיר את זרע הפורענות כי כך ניתנה הבכורה
האם אל עקצה הוקם בדיוק מעל שטחו של הר הבית היא באי קבלת ההכרעה ובנייתו תסתיר את ההילה מעם ישראל ובתוך התפילות במסגד תצליח לטשטש את האמת ולסלפה כי כך הם רואים את האמת בניגוד לצו האלוק'
אהבתיאהבתי