פרקטיקה מדיטטיבית וחוויה מיסטית: טיפולוגיה

[הרצאה שנשאתי היום בכנס הייסוד של האגודה הישראלית לחקר הדתות. הדברים יוצגו בפירוט בספרי על מדיטציה יהודית שאמור לראות אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב בקרוב.]

זה יובן במהרה על ידי כל אחד שהאל זיכה אותו בדבר, אבל כל אחד אחר לא יוכל בלי ריבוי מילים והשוואות.

את המילים האלה, שכתבה תרזה הקדושה מאווילה במאה ה-16, נהוג לראות כביטוי לאותה "אינאפביליות" מפורסמת של החוויה המיסטית, אותו חוסר יכולת של ההדיוטות להבין אותה לאשורה, חוסר יכולת שמבחינת המיסטיקנים אולי מלמד אותנו משהו לא רק על החוויה המיסטית, אלא גם על ההדיוטות: על הראשונה אנחנו למדים שהיא מעבר לכל תיאור מילולי, ואילו לגבי האחרונים אנו מבינים שהם שקועים עד אוזניהם במילים ובהשוואות, ושאלו הם הכלים היחידים באמתחתם בבואם להבין את העולם.

מיותר לומר, מדובר באמירה פז'ורטיבית. עדיף בהרבה, תטען תרזה, להבין את החוויה המיסטית "מבפנים", ולא להידרש לכלים אנליטיים. כשהתחלתי את עבודת הדוקטורט שלי היה נדמה לי לפעמים שכאילו כדי להתכחש לאמירתה של תרזה מיעטו חוקרי מיסטיקה במאה השנים האחרונות לעסוק בהשוואות בין חוויות מיסטיות. ייתכן שהמשפט האחרון ישמע לכם מופרך מיסודו – הרי מה יש לנו במחקר האקדמי של המיסטיקה אם לא תלי תלים של ספרים ומאמרים העוסקים בחוויה המיסטית ומבקשים להצביע על מאפייניה, ביטוייה, גלגוליה ואף, לפעמים, תקפותה?

נכון, יש בהחלט "ריבוי מילים", כמו שהיתה אומרת תרזה, אבל אין יותר מדי "השוואות". כלומר, על פי רוב ינסו חוקרים שונים לעמוד על חוויה אחת, לכאורה בסיסית ואוניברסאלית, המשמשת קרקע לכל, או לפחות לרוב הגדול והחשוב, של החוויות המיסטיות במסורות הדתיות השונות. בדרך כלל יהיה מדובר בחווית האיחוד והאחדות, ה-unio mystica, שתקבל את כתר "אם החוויות", והסברה תהיה שחוויות מסטיות אחרות הן וריאציות, חלקיות או מלאות, של החוויה המסויימת הזאת.

עמדה פרניאליסטית זו נשללה בתקיפות על ידי האסכולה הקונסטרוקטיביסטית בחקר המיסטיקה. עבורה אין כלל "חוויה מיסטית" אוניברסלית, אלא הבניות תרבותיות שונות של קרבה או מגע עם הרפרנט ה"אלוהי" או ה"מוחלט" של אותה תרבות ספציפית. כפי שניתן להבין בקלות, גם כאן אין ממש השוואה בין חוויות מיסטיות, ולמעשה כל השוואה נחשבת לטעות מתודית. אין בסיס משותף וממילא אין מה להשוות.

בכל המנוי לעיל הבחנתי כשהתחלתי לכתוב את המחקר שלי על פרקטיקות מדיטטיביות במסורת היהודית. שמתי לעצמי לחקור את הביטויים הנוכחיים של מה שמוצג תחת הכותרת "מדיטציה יהודית", וזאת במסגרת חקר הרוחניות העכשווית ותרבות הניו-אייג'. מכיוון שביקשתי לאבחן את מקורותיהן של הפרקטיקות המדיטטיביות במאה העשרים והלאה – האם מדובר בעיבוד או שחזור של מסורת יהודית ותיקה, או שמדובר ביבוא וגיור של טכניקות זרות, בעיקר ממעגלי ההינדואיזם והבודהיזם – הייתי זקוק לכלים טיפולוגיים בסיסיים שיבדילו בין הטכניקות השונות, ובין החוויות המיסטיות שהן מבקשות לעורר במתרגליהן. גיליתי שדה שנחרש, נזרע ונקצר היטב מכמה כיוונים שונים, אולם שלא הגיע אליו עדיין קומביין שיאסוף את הקציר ויאחד אותו לכדי קוביות אנליטיות שימושיות.

אני כמובן רחוק מלהיות אותו קומביין, אבל בדברים להלן אנסה להציג את הכלים הטיפולוגיים שפיתחתי לצורך המחקר שערכתי. עבודתי נמשכה בעקבות המסורת הפנומנולוגית של משה אידל. מתוך בחינת תיאורי תרגולות מדיטטיביות וחוויות מיסטיות במסורות שונות אספתי נתונים שהיה אפשר לחלק לכמה קטגוריות טיפוסיות שונות. מטרתי היתה לאפיין סוגים שונים של פרקטיקות מדיטטיביות וסוגים שונים של חוויות מיסטיות. אציג את הקטגוריות הטיפולוגיות שהעמדתי ואביא דוגמאות פשוטות שיציגו את השימוש בהן. אפתח במדיטציה וממנה אעבור לחוויה המיסטית.

תרזה הקדושה באקסטאזה, ברניני, אמצע המאה ה-17

מדיטציה

אחד התהליכים המקיפים שעברה התופעה הדתית במערב במאתיים השנים האחרונות הוא התעצמותה של תפיסת הדת כתהליך פרטי וכמגע אישי עם האלוהות, וזאת תוך החלשותה של הדת כמערכת חברתית הנשענת על סמכות מסורתית והמכוננת קהילה. עם זאת, בכל תקופה בעבר היו יחידים שביקשו קרבה אישית למימד האלוהי או המוחלט שבמציאות, קרבה שהיתה בעלת מימד נפשי ואשר עבורם היתה לה משמעות גאולית. לצורך מימוש שאיפתם אימצו פרטים אלה אורחות חיים ותרגולות שונות. את אותן תרגולות המיועדות להביא את הפרט למפגש אישי וגאולי עם המימד האלוהי או המוחלט מבחינתו אני מכנה מדיטציה. במילים אחרות, מדיטציה היא פעולה יזומה שמטרתה לחולל באדם שינוי תודעתי בעל גוון גאולי או תרפויטי מבחינתו.

ההגדרה לעיל של מדיטציה היא רחבה מאוד, וכוללת בתוכה כיוונים נפשיים שונים ואף מנוגדים. הן ישיבה בעיניים עצומות תוך ניסיון להגיע להרגעה מוחלטת של התודעה והרגש היא מדיטציה, הן ריקוד נמרץ לקול תופים במטרה להגיע לשלהוב אקסטטי היא מדיטציה, ומובן שאפשר וצריך להבדיל בין האופי השונה מאוד של המתודות המדיטטיביות הללו. עם זאת, בספרות המחקרית הקיימת קשה למצוא ניסיון להבחין בין טכניקות שונות של מדיטציה על פי מאפייניהן. לרוב המילה "מדיטציה" משמשת חוקרים שונים לתיאור טכניקה מסויימת הנחשבת עבורם כמופע המרכזי, אם לא היחיד, של המדיטציה בכלל. כאן אציע אפוא את הטיפולוגיה אותה העמדתי במחקרי, הנשענת על מחקרים שונים כמובן, ומשלבת ביניהם.

ראשית יש להבחין בטיפוס הכללי של המדיטציה, דהיינו באופי השינוי התודעתי אותו מבקשת הטכניקה להביא. ניתן להבדיל בין מדיטציה המבוססת על תשומת לב ממוקדת, כלומר ריכוז (למשל, מדיטציה יוגית); מדיטציה הדורשת בחינה פתוחה של ההווה ותשומת לב, דהיינו מודעות (למשל, ויפאסנה); ומדיטציה המבנה חזרה על דפוס תודעתי מסויים באופן מחזורי, ובכך מכניסה את המתרגל למצב תודעתי של אוטומציה (למשל, על ידי מלמול שמות האל). זו חלוקה שמציע פרדריק טרביס במאמר מ-2011. יש לציין שאלו כמובן קווי גבול סכמטיים ביותר, ובוודאי שיתכנו טכניקות המכילות מאפיינים של יותר מקטגוריה אחת.

שנית, יש לבחון את הכיוון האינטנציונלי של המדיטציה, דהיינו האם הטכניקה הספציפית מכוונת את המתרגל להתכנסות פנימה במסגרתה יחקור את פנים נפשו וינסה לגלות בה את אותו מימד של גאולה, או שמא ליציאה ממנו והלאה, בה המתרגל יבקש את ישועתו ממציאות החיצונית לו. ניתן לכנות טיפוסים מדיטטיבים אלה אינטרוברטי ואקסטרוברטי (מונחים שנעשה בהם שימוש כבר אצל רודולף אוטו, קארל יונג ווולטר טרנס סטייס, ובמחוזותנו אצל חביבה פדיה). האינטרוברטי יפנה אל פנימיותו ויבקש למצוא את האמת העמוקה בתוכו, והאקסטרוברטי יחפש גאולה מתוך יציאה מעצמו וקשר עם הנמצא מחוצה לו.

שלישית, יש לבדוק את המימד הפיזיולוגי של המדיטציה: האם היא מכוונת לייצר עוררות רגשית ו/או תודעתית, או לחלופין השקטה רגשית ושוויון נפש? טכניקות מדיטטיביות המביאות את המתרגל אותן למצב רגשי אקסטטי שייכות לסוג הראשון (למשל, פרקטיקות של ריקוד או תיפוף). טכניקות המיועדות להרגעה ובחינה שקטה של הקיים (למשל, מדיטציה בודהיסטית) הן מהסוג השני, שניתן לכנות אנסטטי.

רביעית, כדאי לאפיין גם את שדה הפעולה של המדיטציה. האם היא "תודעתית" בעיקרה – או "אנרגטית"? דהיינו האם היא מכוונת בעיקרה לשינויים בהכרתו של האדם, או בנפשו וגופו. אין ספק, גוף ונפש שלובים זה בזה ללא יכולת אמיתית להפרידם, אולם אפשר בכל זאת לאפיין מדיטציה כטכניקה המשחקת יותר על המגרש התודעתי או כפועלת על המגרש הגופני-אנרגטי. מדובר כאן בפרקטיקה ולא במטרתה הסופית, דהיינו החוויה המיסטית והתובנות העולות ממנה. כך למשל, מדיטציית הקונדליני היא מדיטצייה "אנרגטית", למרות שמטרתה היא להשפיע על התודעה. מדיטציית דמיון מודרך היא לעיתים (כמו אצל האדמו"ר מפיאסצנה) מדיטציה תודעתית, אך מטרתה להשפיע על העוררות הגופנית. חלוקה זו גם מתאימה לאבחנה ההינדואיסטית הקלאסית של הכוחות היסודיים-קיומיים כתודעה ואנרגיה, שיווה ושאקטי. ניתן לומר שמדיטציה המתמקדת בתודעה היא שייוויסטית, ואילו כזו המכוונת לשינויים גופניים-אנרגטיים היא שאקטיסטית.

חמישית, יש לבדוק את הקשר, או חוסר הקשר, בין הטכניקה המדוברת לחוק הדתי – האם היא נומית, אנומית או אנטינומית, וכאן אני כמובן משתמש באבחנות של משה אידל. מאפיין זה חשוב במיוחד בבחינת טכניקות מדיטטיביות במסורת היהודית. הוא מבחין בין מדיטציה המשתמשת בהלכה ובמצוות כמצע שעל גביו היא פועלת לבין מדיטציה שהתרגולות השונות המוצעות במסגרתה לא קשורות למצוות ומתנהלות במקביל להן, ועוד בינן לבין מדיטציה שפועלת במכוון כנגד החוק האלוהי.

הנה הקריטריונים מתומצתים בטבלה:

2015-10-13_155303

ומה על החוויה המיסטית?

על פי ההגדה שהצענו טכניקות מדיטטיביות שונות נועדו להביא את המתרגל אותן לשינוי תודעתי בעל גוון סוטריולוגי מבחינתו. בשדה חקר הדתות שינויים תודעתיים כאלה נכנסים תחת הכותרת הכללית של "מיסטיקה" – דהיינו, מדובר מבחינת המחקר ב"חוויות מיסטיות". כאמור לעיל, לעומת גישה הרואה בחוויות המיסטיות השונות גרסאות מתקדמות יותר או פחות לחוויה בסיסית אחת, ולעומת גישה הפוסלת כל מכנה משותף בין חוויות מיסטיות במסורות דתיות שונות, להלן אציע אבחנה טיפולוגית של ז'אנרים שונים של חוויות מיסטיות.

בעקבות ניסיונות שונים להגדיר את החוויה המיסטית במחקר (בעיקר של ברנרד מקגין ושל משה אידל), אגדיר כאן את החוויה המיסטית כתחושה ו/או הידיעה הקוגניטיבית של העצמת נוכחותה של אחרוּת בחייו של הפרט, מנקודת מבטו/ה. "אחרוּת" פירושה כאן חריגה חריפה מהיומיומי השגור. תחושת או ידיעת האחרוּת מושגת על ידי שינוי תודעתי, דהיינו פריצה של הריטמוס ההביטואלי של התודעה האנושי. פריצה זו מושגת לעיתים בצורה ספונטאנית, ולעיתים, כאמור, על ידי מדיטציה לסוגיה השונים.

העצמת נוכחות של אחרוּת בחייו של הפרט יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות רבות ומגוונות. אחלק את החוויה המיסטית לארבע סוגות עיקריות: טראנס, מניפולציה על מודל העצמיות, ריכוז ורקולקציה ואקסטזה רגשית. למרות החלוקה ביניהן יש לציין שלא ניתן כמעט למצוא חוויה מיסטית שאין בה שילוב של שתיים או יותר מהסוגות הללו. כך למשל, הטראנס הוא מצב תודעתי אשר מחד הוא גמיש ורב-גוני, ומאידך פשוט להפקה. אין ספק שהוא משמש כרקע נפשי לרוב החוויות המיסטיות.

טראנס

הטראנס הוא חוויה אנושית אוניברסלית ובסיסית, המופיעה כתוצאה משינוי פתאומי בשגרת החיים, או לחילופין כתוצאה מחזרה רפטטיבית על פעולה מסויימת. בני אדם יכולים להיכנס לטראנס מתוך ריכוז רגעי במשהו או כתוצאה מטראומה פיזית חמורה, ולפעמים גם ללא כל גירוי, חיצוני או פנימי. מאז שנות השישים התפתח המחקר באשר ליחס בין טראנס לחוויות מיסטיות, והקשר בין הקטגוריה הרפואית לזו התרבותית/מחקרית נראה היום מובן מאליו.

לאחרונה התפרסם ספרו של יהונתן גארב Shamanic Trance in Modern Kabbalah, הקושר טראנס, ובתוך כך גם שמאניזם, לפרקטיקות קבליות וחסידיות (ולמעשה, גם יהודיות בכלל – דהיינו, קיום מצוות כפשוטו). על פי גארב (עמ' 11 שם) טראנס

מתחיל על פי רוב בחריגה מורגשת מצורת התפיסה היומיומית והדפוסים השגורים של הפעילות המנטלית. החריגה הזו יכולה להיות פתאומית או הדרגתית, ויכולה להתעורר כתוצאה משימוש בטכניקות, או בצורה ספונטאנית. אולם במקרה האחרון היא בדרך כלל התוצאה של גירויים עדינים שיוצרים "עוגנים פוסט-היפנוטיים" שמזומנים מחדש בתנאים הנכונים.

הטראנס הוא חריגה לאו דווקא דרמטית או נדירה מהמצב התודעתי השגרתי, אם כי כאן לא נתייחס למופעי טראנס יומיומיים. בהיותו כזה, טראנס הוא כנראה הרקע הנפוץ ביותר לחוויה מיסטית, בדרך כלל כאלה של איחוז, זכייה בחזיונות או מסרים אודיאלים שונים, וכן דיבור או כתיבה אוטומטיים. בהקשר לכך יש להבדיל בין הטראנס, שהוא מצב תודעתי לימינלי אנושי נפוץ, לבין החוויות שהוזכרו לעיל, שתכניהן הם קונסטרוקטים תרבותיים.

מניפולציות על מודל העצמיות

חוויות מיסטיות שכרוכות במניפולציה על מודל העצמיות הן אותן חוויות בהן העצמי נחווה כיוצא מהגוף, מתרחב, מצטמצם או – בצורה המובהקת ביותר – נעלם. מדובר במגוון רחב של חוויות שכולן כרוכות בשינוי התפיסה לגבי עצמיותו של המיסטיקן, ובהגדירי סוגה זו של חוויות מיסטיות אני עושה שימוש במחקריו והגותו של תומס מטצינגר, אשר משלב פילוסופיה של התודעה עם מחקרים נוירולוגיים אמפיריים. במרכז התיאוריה של מטצינגר עומד מודל העצמי הפנומנלי (Phenomenal Self Model, או בקיצור PSM), שמהווה למעשה את העצמי האנושי. ה-PSM הוא מודל שהאורגניזם האנושי בונה לעצמו ושמהווה יצוג פנומנלי של המערכת שהאורגניזם שולט עליה.

האורגניזם האנושי לדעתו של מטצינגר הוא מקרה מיוחד בו מערכת יוצרת בזמן אמת ובאופן מתמשך מודל של עצמה, עבור עצמה. בשיחה פרטית עמי תמצת מטצינגר את העניין:

הרעיון הוא כזה: לאורגניזם יש מגוון כלים בהם הוא יכול להשתמש. כלי אחד הוא הלב. כלי נוסף הוא הכבד. אלו איברים שאפשר להחשיב אותם כ'חומרה'. אבל יש לו גם כלים אחרים, וירטואלים, שהוא לכאורה מדליק כשיש לו צורך בהם. אחד מהם הוא העצמי. כך, על פי התיאוריה שלי, כשאתה מתעורר בבוקר, זה הרגע שבו מודל העצמיות שלך 'עולה', כמו שמערכת ההפעלה של המחשב שלך עולה כשאתה מדליק אותו. ההבדל הוא, שבכל הנוגע לעצמך אתה כמובן לא זה שלוחץ על הכפתור, כי אתה עדיין לא שם! זה האורגניזם כמכלול שזקוק לעצמיות מודעת, והוא יוצר אותה"

מודל העצמיות מאפשר לאורגניזם האנושי לבצע משימות רבות ומגוונות, וכל זאת תוך כדי היותו של המודל עצמו "שקוף". פירושו של דבר הוא שאנחנו רואים "דרך" מודל העצמיות, ולכן לא רואים אותו. זו הסיבה שאיננו מודעים שיש לנו מודל של עצמיות, כלומר זו הסיבה שכל אחד מאיתנו חושב "יש לי אני", ולא "יש לי מודל של עצמיות".

מודל העצמיות שלנו יכול לעבור מניפולציות שונות, ואלו באות לידי ביטוי בחייו של הפרט בדרכים שונות. בספריו מתייחס מטצינגר לאפשרות של שינויים ומודופיקציות במודל העצמיות שלנו, ומדגים זאת בעזרת חוויות יומיומיות ומקרים מיוחדים של פציעות ראש ומחלות נפש, אשר הסימפטומים שהציגו העידו על שינוי במודל העצמיות (או לחילופין, תיאוריית ה-PSM מצליחה להסביר את הסימפטומים האלו בצורה מיטבית). בין הדוגמאות שמביא מטצינגר מצויות חוויות חוץ-גופיות, וחוויות אשר מטצינגר מקביל לנירוונה הבודהיסטית.

בחוויה חוץ-גופית מעתיק החווה את מודל העצמיות שלו אל אתר חיצוני לגופו. מודל העצמיות שבנינו, שהוא מוקד הזהות והסובייקטיביות שלנו, עובר אל מחוץ לגוף, וזאת תוך בנייה (אשלייתית) של יצוג המתרחש סביבו, כך שהוא לכאורה מביט "מלמעלה" על (יצוג של) הגוף שלנו. מצב של נירוונה בודהיסטית, שכולל איבוד (מלא או חלקי) של תחושת העצמיות, גם הוא נגרם על ידי מניפולציה במודל העצמיות הפנומנלי.

מטצינגר:

אם התיאוריה שלי נכונה והמעבר ממודל מערכתי כללי לתחושה של 'עצמי' מותנה בשקיפות של המנגנון המנטלי, הרי שאני חייב לתת תחזית אמפירית, כי אם אצל אדם כלשהו יהפוך אותו מנגנון לעכור, כלומר הוא יראה את כל מודל העצמיות כייצוג, הרי שאז אותו אדם יראה את עצמו כפי שאנחנו רואים מחשבות. במקרה כזה תחושת העצמי שלו תיעלם. […] למערכת יהיה עדיין מודל של עצמיות, אבל הכל יראה לה כחלום אחד גדול בהקיץ, חלום בו הכל הוא לכאורה 'תמונה'.

אילו מודל העצמיות שלנו היה עכור, כלומר היה מתברר לנו (כלומר, לאורגניזם האנושי שמודע לו) שהוא יציר מוחנו, לא היינו יכולים להמשיך להחזיק באשלייה שיש לנו מרכז של עצמיות. היינו חווים תחושות ומחשבות שעולות ויורדות ללא עוגן מרכזי, ואת האורגניזם כפעילות מאוחדת, ללא מרכז. התעכרות של מודל העצמיות יכולה להביא גם לכך שהעולם כולו ייראה לנו כיציר מוחנו, כלומר כ"אשליה". ייתכן מאוד שמיסטיקנים החווים את העולם כולו כחלום או כאשלייה, עושים זאת משום שהם מצליחים לראות את עצמם, ואת העולם כולו, כיצוג בלבד.

ריכוז

כושר הריכוז האנושי ניתן לטיפוח ולהעצמה, ותהליכים המגבירים אותו, כמו גם תרגולות המערבות ריכוז, ניתן למצוא כמעט בכל המסורות המדיטטיביות. עם זאת, ריכוז חריף יכול להוות חוויה מיסטית בפני עצמו, כמו גם להיות המצע לחוויות מיסטיות חזיוניות.

מתודות מדיטטיביות שונות מביאות להתכנסות פנימית, ולניתוק כללי מקלטי החושים. תוצאות אלו מושגות כמעט תמיד באופן מכוון, וזאת על ידי העצמה יזומה של הריכוז ומיקוד התודעה במושא יחיד. מדיטציה של ריכוז פנימי נפוצה מאוד בזרמי יוגה הינדואיסטים שונים אשר מתייחסים, אם לא ממש מבוססים, על סוטרות היוגה של פטנג'לי, וכן באסכולות בודהיסטיות שונות. התכנסות שכזו יכולה להיות מלווה בתחושות של עונג חריף והרגשת אחדות, ומאפיינים שמתפרשים כבעלי ערך הדתי עבור השוחרים אותם.

אקסטזה רגשית

מקריאת מחקרים שונים על מיסטיקה עלול להיווצר הרושם שהמסמן "אקסטזה" יכול להצביע כמעט על כל מסומן שהוא בשדה הדתי-חוויתי (כך מאוולין אנדרהיל, דרך מרגניטה לסקי ועד משה אידל ואליוט וולפסון). זאת לאו דווקא מתוך חוסר זהירות, אלא משום שהמילה אכן משמשת, פעמים רבות, כשם גנרי לחוויה מיסטית, או לפחות לכל חוויה מיסטית בה המיסטיקן (או נשמתו) עוזב(ת) את גופו. במקרים אחרים, כאשר מדובר בשמאניזם, המונח אקסטזה משמשת כמילה נרדפת למונח טראנס.

הצעתי היא שהמונח אקסטזה יסמן אך ורק חוויה מיסטית הנגרמת על ידי עוררות חושית ופיזיולוגית, ואף באה לידי ביטוי בצורות אלה (אולם לא רק בצורות אלה – כלומר, העוררות הפיזיולוגית מביאה איתה לפעמים תופעות מיסטיות נוספות). עוררות חושית זו באה בעיקרה על ידי הגברה מכוונת של פעילות גופנית ומנטלית, כגון תפילה, שירה, ריקוד, קריאה, שינון וכיוצא באלו. כפי שאפשר להבין, גם כאן, כמו בחוויות המיסטיות מז'אנר הריכוז והרקולקציה, כמעט שלא ניתן להבדיל בין המתודה המדיטטיבית לתוצאה שבאה בעקבותיה בחוויה האקסטטית – מדובר ברצף אחד של היפר-אקטיביות פיזיולוגית.

נזיר בודהיסטי ברגע של סאטורי, שושלת יאנג, המאה ה-14 (לחצו על התמונה כדי להגיע למקורה)

כיצד מסייעת הטיפולוגיה המוצעת לניתוח טכניקות מדיטטיביות וחוויות מיסטיות?

אביא דוגמא מתוך המחקר שלי. כידוע, בעת הזאת הפכה חסידות ברסלב לאבן שואבת עבור מעגלים שונים בציבור הישראלי, ובעיקר עבור חוזרים בתשובה. אחד המנהגים הפופולרים ביותר של החסידות הוא ה"התבודדות", עליה ציווה ר' נחמן את חסידיו. אולם מהי בדיוק "התבודדות"? קהילות שונות של חוזרים בתשובה עוסקות בהתבודדות, לכאורה תוך קבלת הוראותיו של ר' נחמן לעניין. להלן השוואה בין הוראותיו לאלה של אחד ממשיכיו הפופולריים, ר' ישראל יצחק בזאנסון, תוך שימוש בטיפולוגיה המוצעת.

ההתבודדות מתוארת אצל ר' נחמן פעמים רבות כשיחה פשוטה בין החסיד לאלוהיו, אולם במספר מקומות היא נידונה כמובילה לחוויה מיסטית, ואני מקבל את עמדתו של צבי מרק על כך שזו מטרתה הסופית והאידיאלית של הפרקטיקה. בליקוטי מוהר"ן נב מסביר ר' נחמן כי:

לזכות לזה להיכלל בשרשו, דהינו לחזר ולהכלל באחדות השם יתברך, שהוא מחיב המציאות. זה אי אפשר לזכות, כי אם על ידי בטול. שיבטל את עצמו לגמרי. עד שיהיה נכלל באחדותו יתברך: ואי אפשר לבוא לידי בטול, כי אם על ידי התבודדות. כי על ידי זה שמתבודד ומפרש שיחתו בינו ובין קונו, על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמדות רעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו, ולהכלל בשרשו.

מתוארת כאן חוויה מיסטית של מניפולציה על מודל העצמיות, עד כדי מה שנקרא unio mystica, או לפחות קרוב לכך. מדובר על ביטול עצמי מוחלט ועל הכללות באלוהות. אולם כיצד יש להגיע לכך? בליקוטי מוהר"ן תנינא צט מדגיש ר' נחמן את המידה הרגשית הקיצונית אליה אמור להגיע המתבודד:

שעיקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא, כשיפרש שיחתו כל-כך לפני השם יתברך, עד שיהיה סמוך מאוד שתצא נשמתו, חס ושלום, עד שכמעט יגוע, חס ושלום, עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי-אם כחוט השערה מעוצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת.

על פי הטיפולוגיה שהצענו לעיל מדובר בפרקטיקה מדיטטיבית אנומית, אקסטרוורטית, של עוררות אקסטטית, המביאה להתלהבות, כלומר להעצמה שאקטיסטית, המתאפשרת על ידי התפילה/שיחה האישית בהתבודדות. ממקורות אחרים אפשר ללמוד שמדובר בטכניקה של ריכוז על מילות התפילה. אחרי דחיקת כל תוכן תודעתי אחר ובעקבות התעוררות ההתלהבות מגיעה חוויה מיסטית של אקסטזה, ובסופה אף של מניפולציה על מודל העצמיות. השקטת הנפש על ידי ריכוז הינה רק התנאי המקדים לדרך הארוכה שעוד לפניה, בה היא תתמלא בצער, כאב, זעקה ובכי, שהם המפתחות המיסטיים שמציע ר' נחמן לחסידיו.

אצל ר' ישראל יצחק בזאנסון, מהפופולריזטורים המצליחים של תורת ר’ נחמן בזמננו, ההתבודדות מתוארת כך (התבודדות: לדבר עם ה' יתברך, עמ' 5-6):

ביסודה, מטרת ההתבודדות היא לנתק את המודעות שלנו, גם אם חלקית, מכל הגירויים המושכים אותה לכיוונים שונים ומפוזרים וזאת על מנת לחברה בחזרה לשורשה הרוחני. התנתקות זמנית זו מהסביבה הרועשת מעניקה שקט נפשי, ישוב דעת, המסייעים לנו לכונן יחסים אישיים עם בוראנו, ללמוד להיעזר בו יתברך ולזכות בדרגת דבקות – מה שמבטיח אושר רוחני שאין כמותו. […] במידה שנזכה להתמיד במפגשים אלו, אחרי כמה פעמים שנפנה אל ה' יתברך בשפתנו נוכל, לעיתים, להרגיש את נוכחותו. לאור זיו זה נוכל בקלות גם להביט פנימה, אל האני הפנימי והאמיתי. ללא איפור או פחד יתגלה האגו שלנו תחת הפיקוח האדיב של ההוויה האלוהית. כך ייחשפו לעינינו, אט-אט, סודות הנשמה שלנו ונתפלא למצוא בה הדר חבוי, אשר חיכה להתגלות. בו בזמן, יאיר האור הרוחני על הרשת המסובכת של רגשותינו ויחשוף את המקורות לדפוסים לא נכונים של חשיבה והתנהגות, שאף לא היינו מודעים לקיומם. הפרקטיקה המדיטטיבית שמציע בזאנסון היא פרקטיקה אנומית, המשתמשת בריכוז, אך בעיקר נשענת על מודעות. היא מבוססת על אינטרוספקציה, ובכך אינטרוורטית ומכוונת אל תוככי האדם. המדיטציה שמלמד בזאנסון עושה שימוש ברגיעה אנסטטית, בהשקטת הרגש ובניתוק החושים מהסביבה. כוונתה היא להגיע לשלווה ולרגיעה נפשית. זוהי טכניקה תודעתית-שיוויסטית, שנועדה לשחרר את החסיד מדפוסים אוטומטיים ולהביא להרגשת נוכחות האל. מצטיירת כאן, אם כן, מדיטצייה של מודעות עצמית תוך ניתוק מהסביבה, חקירה פנימית והתרת קשרים נפשיים, אשר מטרתה חוויה מיסטית מינורית של תחושת נוכחות האל.

אפשר לסכם את ההבדלים בין הטכניקות המדיטטיביות שמציעים שני המנהיגים החסידיים בטבלה הבאה:

2015-10-13_155356

שימוש בכלים הטיפולוגיים שהצעתי מבהיר באופן פשוט את ההבדלים בין שתי השיטות. זיהוי ה”תחביר” של המדיטציה, כלומר המרכיבים הפנומנולוגים הבסיסיים שלה, וזאת בשונה מהשיח התיאולוגי שעוטף אותה (בדוגמא לעיל מדובר בכל מקרה ב"התבודדות"), יכול לגלות לנו בברור את ההבדלים בין פרקטיקות מדיטטיביות שונות. בנוסף, בדיוק כפי שהוא יכול לגלות לנו את מידת השונות שבין טכניקות מאותה מסורת, זיהוי אבני הבניין של הפרקטיקות יכול לרמוז לנו על קשרי-עומק שבין טכניקות ממסורות שונות. בצורה דומה הוא יכול להבהיר לנו דפוסי-פעולה ולהצביע על תפיסות העולם והאדם שמתוכם הם נגזרים, ובכך לסייע בידינו למקם את הטכניקה המדיטטיבית המסויימת בתוך המטריצה התרבותית והתקופתית שהולידה אותה.

הבהרת ההבדלים היא הצעד הראשון בלבד. מעניין הרבה יותר מהצבעה על ההבדלים הוא ההסבר להם. ראשית ברמה הטכנית, מבחינת מקורות ההשראה (האם ר' בזאנסון הושפע ממעגלי הרוחניות העכשווית הכוללים טכניקות מדיטטיביות מהמזרח הרחוק?). שנית, יש להסביר את הסיבות החברתיות והתפיסתיות שהובילו לשינויים המובחנים בין השיטות (אילו תמורות תרבותיות הביאו לצורך של ר' בזאנסון להציע לחסידיו טכניקה שונה להתבודדות מזו שהציע ר' נחמן?). אולם השלב הראשון בכל ניסיון שכזה לבחינת התמורות בטכניקות המדיטטיביות ובחוויות המיסטיות המבוקשות הוא הבנת ההבדלים ביניהם. לשם כך אני מקווה שהטיפולוגיה המוצעת כאן תהיה לעזר. תודה רבה.

33 תגובות

  1. כן תומר,
    אני מצדיע לך על שהצלחת לסבך מאוד , נושא שיכול להיות די פשוט.
    כדי להבין טכניקות מדיטציה , צריך ידע באופן הפעולה הפעולה של הצ'אקרות , גם כשכל צ'אקרה פועלת עצמאית וגם כאשר קיימים יחסי גומלין בין הצ'אקרות השונות.

    זה במידה שאתה רוצה להבין , עם הצ'אקרות זה פשוט.

    מצד שני , אולי סתם אתה רוצה להקים טיפולוגיה למחקר אקדמי שאין לו משמעות , חוץ מלקיים את עצמו, להעניק תארים וכיבודים ולפרסם מאמרים וימי עיון.

    אם זו כוונתך , אולי אתה על הדרך הנכונה.

    שא ברכה כתמיד. :-)

    אהבתי

      1. כמובן , תומר , אתה צודק.
        יש כאן אילוצים וזה ברור.
        השאלה האמיתית היא איך להתמודד עם האילוצים האלו ומה שהייתי מציע זה להשתמש בהסבר האמיתי, ההסבר המיסטי-צ'אקראלי-אנרגטי-מרדיאני , רק לכבס ממנו החוצה את הביטויים המטאפיזיים ובמקומם לשתול הגדרות שיעברו בשלום גם אצל אנשים חסרי הכשרה רוחנית.

        בוא ניקח לדוגמא את הקונדוליני , זה נשמע מאוד מסובך , אבל לדעתי אפשר לעבור את זה בשלום.

        נתחיל בהקדמה ביהוויוריסטית , אוקיי , זה הבסיס לפסיכולוגיה המודרנית , אמנם הוא מיושן אבל בהחלט לגיטימי.
        אפשר לבדוק ולראות , שאנשים לחוצים נפשית , כאלו שהמחשבות מהירות ותזזיתיות וגלי המוח שלהם נימצאים במצב "ביתא" עמוק , כלומר בתדירות גבוהה מאוד , נוטים להדק ולנעול את הלסת התחתונה שלהם. כל אחד יכול לבדוק את זה על עצמו. האדם מדבר, האדם אוכל , אבל ברגע שהלסת פנויה, היא מתהדקת.

        ברגע שאנחנו מנחים את המתרגל , להשגיח כל הזמן שהלסת שלו תהיה תלויה , רפויה ומשוחררת , קשה לו לחשוב מהר, קשה לו לקפוץ מנושא לנושא. הוא לא רגיל לפעילות שכלית קדחתנית במצב של לסת רפויה ובצורה זו אנחנו מאיטים את הפעילות המוחית שלו.

        זה שלב ראשון , מדעי לגמרי , פסיכוסומטיה טהורה.

        עכשיו השלב העיקרי.
        מה באמת אנחנו יוצרים בתרגול קונדוליני , אנחנו מעבירים את המתרגל במהירות ממצב של פעילות מטאבולית אינטנסיבית כפויה , מלווה בהרבה גרויים , למצב ההפוך , אפס תנועה וקרוב לאפס גרויים.

        מה קורה אז?
        המטבוליזם האנושי לא בנוי לכאלו שינויים דרמטיים. המערכות האטומטיות , התת מודעות , מתקשות להסתגל , פעילות הלב , והריאות והשרירים , עדיין מהירה מאוד ומצד שני , אין תנועה , אין גרויים שעליהם שעליהם ניתן "להלביש" את המחשבות ולזה אנחנו מוסיפים את שחרור הלסת.

        לאן אנחנו מגיעים?
        אנחנו מגיעים למצב פיזיולוגי , שמזכיר ארוחה כבדה מאוד. הדם לא מגיע אל המוח בכמות מספקת , כי הוא נמצא בכל מיני מקומות אחרים . ההכרה מתמקדת באופן אוטומטי בכל השרירים שלפתע הפסיקו לפעול, זה מצב שנקרא "הלם מטאבולי".

        ואז מה קורה לפעילות המוחית ? הפעילות המוחית דועכת למצב שנקרא אלפא , או אפילו נמוך יותר למצב שנקרא דלתא, הכל מדעי , אלו מצבים שמאפיינים שינה או שינת חלום.

        אמנם המתרגל למעשה עירני , אבל המוח שלו מתפקד כאילו הוא חולם ובאמת , במצב הזה רואים כל מיני הזיות , בדרך כלל מאוד קלילות וכמעט מופשטות.

        זה הכל , זה הקונדוליני.

        הסברנו אותו "מדעית" .

        זה הסבר נכון , אבל שטותי , כי הבודהות לא פיתחו את המדיטציה כדי לטשטש את האדם , אלא מסיבות הפוכות , אבל האקדמיה, אמורה להיות מרוצה.

        אהבתי

        1. מה שצריך לעשות כדי לקדם את מה שאתה טוען שהוא "מדעי" זה לבדוק האם במצבים המיוחסים למצב מסויים של הקונדליני במסורת התרגול אכן יש קורלציה עם EMG של הלסת, גלי בטא ופעילות קוגניטיבית מסויימת במבחנים מסויימים. הבעיה היא שאם לא יתקבלו התוצאות שמצפים לקבל יהיו אנשים שיטענו שזה בגלל אינטרקציה עם המבחן הקוגניטיבי עצמו שבוצע… בכל אופן זה לא התחום של תומר.

          אהבתי

      2. תומר, שים לב שגם הטיפולוגיה שאתה מציע אין לה תקפות מדעית כל עוד לא בוצעו ניסויים מדעיים שמאששים את הקטגוריות שאתה מציע. הצ'אקרות הן טיפולוגיה מסוג אחד ואתה מציע טיפולוגיה מסוג אחר… וטוען שאפשר לעשות עם הטיפולוגיה סדר בין כתובים ממקורות שונים. אפשר לטעון שהטיפולוגיה שלך מייצגת קטגוריות סמנטיות שנוחות מבחינת תאור הספרות אך בין זה לפעילות המוחית של האדם שום דבר ועניין.
        אולי כדאי שתציע סט של ניסויים פשוטים שניתן לבצע במעבדות מתחום הקוגניציה ומדעי המוח שיכולות לאשש או לסתור את הטיפולוגיה שאתה מציע… אשמח לעזור לתכנן ניסוי כזה ולנסות למצוא שיתוף פעולה רלוונטי (אני דוקטוראנט במדעי המוח באוניברסיטה העברית).

        אהבתי

      3. כידוע פרופ' ליברמן אמר ששטויות זה שטויות, אבל מחקר של שטויות זה כבר מדע

        אהבתי

    1. מוריי לימדו אותי שהצעד הראשון להבין משהו הוא להיות תמה לגביו. לא לחשוב שהוא מובן ופשוט כמו שהוא. לפשפש ולפרק אותו עד שיתברר בדיוק איך ולמה הוא פשוט.

      בצלאל, אם התופעה פשוטה, צ'אקרות צריכות להיות דבר פשוט. אם כך, לבטח לא יקשה עליך להסביר אותן ולמצוא תימוכין לעמדותיך. גם התימוכין יהיו פשוטים, כמובן, אחרת צ'אקרות לא היו דבר פשוט.

      אני במקרה בדעה שתומר ביטא לגבי העדר התקפות המדעית של טענת קיומן של הצ'אקרות. אבל זה לא צריך לעצור את הדיון. אפילו אם תגיד שלא הכל נגיש ל'מדע' ושקיימים דברים שלא רואים ולא ניתנים למדידה ויש להם מקום להתקיים בעולם שלנו במימד רוחני-מיסטי כלשהו – אולי אוכל לקבל זאת, אבל זו תהיה הצעה אחת לגבי האופן שבו יש להבין את המדיטציה, ו'פשוטה' לא יהיה תואר שהייתי נותן לה.

      חשוב מכך – עצם העלאת הטענה שקיים הסבר אחר לתופעה, עם או בלי צ'אקרות, פשוט או לא פשוט, מראה שלא מדובר בתופעה פשוטה ומובנת מאליה. אחרת אנשים לא היו תמהים לגביה ולא היה צורך בפולמוסים על אודות ההסברים שלה.

      Liked by 1 person

      1. הלכת רחוק מדי עם מוריך.
        ישנן תרבויות בהן המודעות הצ'אקראלית נרכשת בגיל צעיר.
        זה לא שהילדים לומדים על צ'אקרות . לא ולא.
        הילדים לומדים לזהות את הפעילות הצ'אקרלית בגופם וגם אצל זולתם ובאמת בתרבויות האלו תרגול המדיטציה נפוץ , מה שאין כן במקומות אחרים.

        במקום שהדבר מובן וטיבעי אין צורך בדיונים ובפולמסים , אין מי ש"יתמה" על קיום הצ'אקרות באותה מידה שגם עקשנים וקטנונים לא ימצאו בסופרמרקט מישהו ש"תמה" על קיומן של משחות שינים.

        אהבתי

          1. זה אומר הרבה דברים.
            בין היתר זה מסביר למה ביהדות לא קימת שום פרקטיקה מעשית של מדיטציה ואילו במקומות אחרים פרקטיקות כאלו קיימות ושכיחות.

            אהבתי

  2. מהציטוטים של רבי נחמן והרבי השני שהבאת קשה מאוד להבין מה היא בדיוק הטכניקה שהם מכוונים אליה, תוכל להסביר במילים פשוטות מה בעיניך הם מנסים להגיד שאדם צריך לעשות כשהוא מתבודד?
    חוץ מזה הטיפולוגיה שהצעת היא די בעייתית בעיני, בגלל שהיא עושה הבחנות דיכוטומיות בין מושגים שעד כמה שהבנתי את ההגדרות שהבאת להם הם למעשה כרוכים זה בזה, לא רק כמו במקרה של אנרגיה ותודעה (שבו ציינת את הבעייתיות, אלא גם במקרה של ״מודעות״ ו״ריכוז״ (גם המודעות דורשת ריכוז), עוררות ורגיעה (כל טכניקה מדיטטיבית שהזכרת כולל מדיטציות בודהיסטיות יכולה להוביל לשתיהן). נראה לי שאדם שלא יודע דבר על מדיטציה יוכל בקלות להתבלבל עם מערכת המושגים הזאת, אז אולי כדאי לשנות/להוסיף ולנסות לתפוס קצת יותר את הרצף בין המצבים התודעתיים?

    אהבתי

    1. קודם כל , אתה לא היחיד שמתקשה.
      יש גם אנשי ציבור שמתימרים להיות תלמידיו המובהקים של רבי נחמן ואפילו כאלו שמנהלים מוסדות בשם רבי נחמן או ברסלב , וכותבים "ספרי ברסלב" ומעבירים שעות והרצאות בשם ר"ן וברסלב ואף על פי כן אין להם מושג למה רבי נחמן מתכון כשהוא מדבר על התבודדות.

      אבל זה לא אומר שאין תשובה.
      הדבר הכי קרוב לתשובה המדוייקת הוא דוקא ציור

      הציור הזה מתאר הכי טוב את המציאות של המתבודד.

      אפשר להגיד בקירוב, שמדובר באדם שמצליח לחוות את היקום בצורה מוחלטת.

      ההתמזגות שלו ביקום מתבטאת בזה שהוא מסוגל לחוות את הבריאה, כחלק ממנה . להיות גם מחובר להוד ולהדר של היקום ומצד שני גם לחוות את היקום כעד.

      אלו מילים מאוד יפות , אני יודע.

      מבחינה פרקטית , אומר רבי נחמן שהדרך להגיע למצב הזה , הוא לדבר אל אלוהים , אבל הדיבור הזה חיב להיות דיבור טיבעי, אינטימי , לא מאולץ ולא מבויים. רבי נחמן הציע פרק זמן של שעה ביום לסוג התרגול הזה.

      קל להגיד :-)

      אהבתי

  3. מאמר מחכים ומעניין. לדעתי כדאי להיפתח גם לאפשרות שהגבולות בין התחומים שהגדרת מסיסים ונזילים מכפי שנדמה.אזכיר לדוגמא את השיר של זלדה שמשווה את הברוש ללהבה ומראה שגם בברוש השקט לכאורה בוערת אש.פרדוקס רוחני שמזכיר את הסנה הבוער באש ואיננו אוכל.ואם חוויה רוחנית נועדה אכן להגיע לחריגות כמו שכתבת אז עליה לתאר מצב פרדוקסלי ונושא ניגודים שהיא עושה להם איחוד יצירתי.
    נכון שהביטויים בפועל הם שונים וכל אדם מדגיש יותר צד מסויים לפי אופיו באותו זמן,אבל עדיין יש שאיפה לחרוג אכן מהקיום הרגיל. וכאן זה מתקשר לנקודה שנייה והיא החלוקה,לדעתי מלאכותית ומודרנית,בין חוויה שהיא פנימית בשביל גאולתו של הפרט לבין קריאת המציאות לפי המוסכמות הרווחות באותו זמן. העניין הוא שלא תמיד יש מוטיבציה להפריד בניהם אלא יש שתופסים את חוויותיהם האישיות כמתקשרות לראיית מציאות כללית ומשפיעות/מושפעות עליה.כך אפשר להבין אנשים שמושפעים מהמחשבה הנאו חסידית של ימינו אבל רואים בה שינוי יצירתי חיובי ולא נוגד של תורת הרב קוק.
    מעין שידרוג של סקאלת ההסתכלות הגאולית ולא דווקא יאוש שקט ממנה ובריחה לחיק הגאולה הפרטית.
    למעשה,גם אלו(כולל דתיים) הבאים בשמה של גאולה פרטית, קוראים לשינוי העולם ה"חיצוני" לאורה לעולם יותר מקבל את השונות והאינדוודואליות. לכן לדעתי הדיכוטומיה האקסיסטנציאליסטית-מודרנית בין האידאולוגיה של הכלל לבין החוויה המיסטית של הפרט לא מחזיקה מים אפילו אצל אלו הדוגלים בה ובוודאי אצל אלו (ולא כל כך מעטים) שרואים בחוויה הפרטית פן יצירתי של החיבור לכלל. צריך גם לזכור שהפנייה של אדם אל תוכו( גישה אינטרוברטית) היא זריקת אור פרטי
    על תודעת עצמי כוללת יותר ולמעשה לא מבטלת ואף מעצימה פנייה ותפילה אל המעבר.(מתחבר לעניין הפרדוקסלי שפתחתי בו).לסיכום דעתי הענייה והבלתי מלומדת בעליל, אכן יש מכנה משותף בין חוויות רוחניות בכל העולם כמו שכתבת,ולא רק אינטרפנטציה של מוסכמות זמן ומקום, יש גם דגשים שונים בחוויות אלו, אבל הגבולות בין החוויות נזילים וניתנים לאיחוי יצירתי שהוא גם מטרתם של חוויות אלו. בנוסף,אין למעשה הבדל משמעותי בין חוויה רוחנית פרטית לבין ההקשר הכללי שלה.ההבדל לכאורה הוא השלכה מאוחרת של הבנה אקסיסטנציאליסטית-מודרנית שמבחינה בין חווית הסובייקט לבין ההכרה השכלית אפריורית,שזהו בגדול אחד הכשלים הגדולים של המערב אבל נובע מתוך התפתחותו האוטונומית.בכל מקרה מאמר מחכים ומעשיר. תודה על ההשקעה ועל תשומת הלב לפרטי הפרטים של ההתבוננות בחוויה הרוחנית, החכמת אותי.

    אהבתי

  4. אני לא רואה מקום להנגיד בין דבריו של ר' נחמן לאלו של הרב בזנסון. למעשה,לדעתי, די ברור שדבריו של הרב בנזסון מעוגנים בספרי הר"ן, רק בסגנון יותר מודרני

    אהבתי

    1. איך הגעת למסקנה כזו?
      נראה לי שגם מקריאה מאוד שיטחית , ההבדל בין רבי נחמן לבזנסון הוא עצום.

      רבי נחמן הוא כמו קסטנדה , מדבר על מציאות נפרדת ועל סוג שונה לגמרי של קיום.

      בזנסון מנסה למכיר את עצמו באמצעות הבטחות לגן עדן ניו אייג'י מתקתק .

      תהום עולם בינהם.

      אהבתי

      1. מכיון שהתבודדות היא פרטיקה מרכזית במשנתו של ר' נחמן תהיה זו ראייה מצומצמת לחשוב שבמקורות שציטט תומר כלולה כל השקפתו על התבודדות. אכן דבריו של הרב בזנסון, המצוטטים כאן, מתארים 'חוויה מיסטית מינורית' בלבד, אך הם עדיין מעוגנים בדברי הר"ן.
        תקצר היריעה. אציין שתי נקודות.

        1. הרב בזנסון מדבר על רגיעה ושקט נפשי.
        בליקוטי מוהרן חלק ראשון מאמר עט מתאר הר"ן את החוטא כאחד שאין לו מנוחה נפשית – 'אין לו נייחא, כי פעם טמא ופעם טהור, כשר ופסול, אסור ומותר' ועל ידי תשובה שלמה זוכה אדם למנוחה.
        הדרך לזכות לתשובה ע"פ הר"ן היא כידוע תפילה והתבודדות. כך שמנוחה נפשית היא ודאי אחת ממטרותיה של ההתבודדות.

        כנל לגבי יישוב הדעת שהיא אחת ממטרותיה של ההתבודדות:
        "צריך לזה זכיה גדולה שיזכה ליישב עצמו שעה אחת ביום, ושיהיה לו חרטה על מה שצריכין להתחרט. כי לאו כל אחד זוכה ליישב הדעת איזה שעה ביום, כי היום הולך וחולף ועובר אצלו, ואין לו פנאי ליישב עצמו אפילו פעם אחת כל ימי חייו. על כן צריכין להתגבר, לראות לייחד לו פנאי, ליישב עצמו היטב על כל מעשיו אשר הוא עושה בעולם, אם כך הוא ראוי לו לבלות ימיו"
        (שיחות הר"ן, מז)

        2

        נקודה שניה, היא העניין האינטרוספקטיבי. כידוע פרקטיקה מרכזית לא פחות במשנתו של הר"ן היא הוראתו
        להביט אל נפשו ולחפש בעצמו נקודות טובות (הלא היא תורה רפ"ב), פעולה שמביאה אותו לשמחה ואפשרות לעלות מן החטא.
        פרקטיקה זו היא אחת ממטרותיה של ההתבודדות כמבואר במאמר נד חלק ראשון בסופו.

        אהבתי

        1. רבי נחמן שאף להגיע למצב שבו אנשים יבצעו טקס של התבודדות.
          זו הייתה המטרה שלו.
          אנחנו צריכים להבין שגם רבי נחמן , דיבר עם אנשים שההכשרה הרוחנית שלהם והלקסיקון הרוחני שלהם שאף לאפס.

          הוא אפילו לא יכול היה להעזר בתפישות שהתקיימו מחוץ לעולם הדתי והחסידי , כי גם שם הכיוון היה שיכלי ואקדמי ולכן רבי נחמן מתאמץ ומשתדל לעודד אנשים ולקרב אותם להתבודדות וכל פעם הוא משתמש בהתנסחות קצת אחרת , כדי שהמספר המקסימלי של אנשים , יגיעו למסקנה שהתבודדות היא דבר רלוונטי מבחינתם.

          אז במקור אחד הוא מדבר על "ביטול" ובמקור אחר הוא מדבר על "יישוב הדעת" ויש עוד מקור שהוא מדבר על התבודדות כהכנה לתפילה.

          כל המקורות הללו , ויש עוד רבים , לא מנסים לתאר סוגים שונים של התבודדות , אלא ההפך, מנסה לדבר בשפות שונות אל אנשים שונים , כדי לחבר את כולם להתבודדות.

          בזנסון הוא לא ברמה של רבי נחמן וגם לא ברמה להבין את רבי נחמן.
          בשביל בזנסון , ההתבודדות זה מה הוא חווה ומה שהוא יודע מניסיונו.

          מבחינתו הדבר החשוב זה להיות "רב" , להיות "מחזיר בתשובה" למכור ספרים , להנהיג קהילה.

          הוא לא יכול לדבר על דברים גבוהים ממנו, כי הוא לא שולט בדקויות שלהם ואם זה יקרה לו זה יסבך אותו. פשוט ככה.

          לכן אין לו ברירה , הוא חייב לדבר רק על מה שהוא מכיר.

          אבל לבזנסון בכל זאת יש יתרון על מוהר"ן, בזנסון חי בימינו , שלושים שנה אחרי זריחת הניו אייג' , ובעולם שלנו קל יותר למכור טכניקות כאלו ורעיונות כאלו.

          לכן בזנסון צריך להשקיע פחות מאמץ.

          אהבתי

          1. השאלה לא הייתה מה הרמה הרוחנית של הרב בזנסון. השאלה הייתה האם הוא המציא את הדברים
            או שהם מעוגנים בספרי הר"ן. כמו שהראיתי – לדברים יש מקור בספרי הר"ן, אתה יכול לקרוא לניסוח 'מתקתק'
            ו'ניו אייג'י', המציאות היא שהרב בזנסון לא היה צריך לייבא את הרעיונות האלה. לכל היותר, אפשר להגיד שהוא בחר להתמקד באספקט מסויים של ההתבודדות. אספקט שרוב הספרות הברלסבית נוגעת דווקא בו.

            מהיכרותי את הברסלביות, הברסלביות לא ששה אליי חויות מיסטיות מאז'וריות, לכל היותר מכוונת אותם למתי מעט. אדרבה, הייתי אומר שהברסלביות חוששת שאדם יטפס למקום רוחני שהוא לא ראוי אליו בבחינת 'פן יהרסו' ואכמ"ל.
            הדרך הרוחנית בברסלב היא ארוכה ומסובכת. היא אינה מפחדת מדרך ארוכה ולא תטה אוזן למתיימר להרקיע למרום באין סולם.
            אנחנו לא נדון מי מוסמך או לא לפרש את ר' נחמן, כי זה דיון עקר.

            אהבתי

            1. רבי נחמן מתנגד לחוויות מז'וריות? אתה נראה לי מתבלבל כאן עם אקזיסטנציאליזם רך נוסח אנשי היישורת האחרונה שמתחזקים את המעמד הבינוני המודרני. רבי נחמן לא היה מכל אלה. וראה למשל מעשה מבעל תפילה וקריאתו הראדיקלית את המציאות הראויה.
              נכון שיש שמכניסים כאן את הסיפור על תבואת השיגעון כדי להראות על הדו משמעות והתיחכום האינטלקטואלי שבו כביכול נוקט רבי נחמן, אבל לא מבינים שמי שיש לו אש ביד יכול להתפשר על המים. ועל אותם הבורגנים שמשתמשים בו כדי לחזק את המעמד הבינוני המבוהל שלהם, אפשר לייחס את האמירה נכון אתם אנשים כשרים וכו'. כללו של דבר אם מוציא אתה את יסוד האש והמהפכנות מתורתו של רבי נחמן, תשאר עם שעשועים אינטלקטואלים ריקים ולזאת ודאי לא היתה כוונתו.

              אהבתי

              1. לא זה מה שכתבתי, קרא שוב.
                בוודאי שההגות של ר' נחמן מלאה מחוויות מיסטיות מאז'וריות,בסופו של דבר ליקוטי מוהרן הוא יומן מיסטי של הר"ן עצמו ותיאור חוויותיו הוא.
                כתבתי שהברסלביות לא מדלגת אל החוויות האלה, והיא חוששת מעבודה רוחנית שללא 'סדר והדרגה':

                "רבים נכשלו ונפלו לגמרי על ידי ריבוי התבערה חוץ מהמידה… כי באמת על פי רוב, העיקר מה שאין האדם מתקרב לה' יתברך ואינו חוזר בתשובה לה' יתברך – אף על פי שהמניעה [היא] מחמת התגברות תאוות הגוף, אבל גם זה הוא מניעה גדולה מלהתקרב לה' יתברך – היינו ריבוי תבערת הלב לה' יתברך שבוער חוץ מהמידה"
                (ליקוטי הלכות, תרומות ומעשרות ג, ב)

                כשהברסלביות פונה אל בן אדם העושה תשובה, שבא להשליך מעליו את הבגדים הצואים אחרי שהלך שנים בגשמיות, היא מורה אותו בצעדים קטנים, צו לצו קו לקו, ולא באיזו מן רוח סערה שקוראת לו 'להתמזג עם הבריאה כולה' ולתקן עולמות. זהו קו יסודי במשנתו של ר' נתן מנעמירוב, תלמידו של הר"ן. חוסר ההבחנה בנקודה מרכזית זו היא עצמה חוסר הבנה בסיסי במשנת ברסלב.

                אהבתי

                1. עם זה אני ודאי מסכים. אגב, למה דתי לייט? נשמע שיש בך קצת יותר מאשר לייט… לך בכוחך זה וכו'.

                  אהבתי

                  1. השם המלא היה 'משהו בין דתי לדתי לייט עם רגעים של תודעה דתית חזקה'. השם 'דתי לייט' היה יותר תמציתי, פחות מחייב ועוד קצת פחות פאתוס. בשורות טובות לכולנו.

                    אהבתי

              2. קודם כל אני אקדים ואומר שהטקסט של "סיפורי מעשיות" הוא באמת למטיבי לכת וברוב המיקרים מי שמנסה לפרש אותו , נכשל.

                לעצם העניין ,
                צריך להבדיל בין רבי נחמן לבין "ברסלב".
                רבי נחמן הוא פוטנציאל גדול.
                הוא מתייחס לגדולים, הוא מתייחס לקטנים , הוא יודע לשלוף עצות שטובות לנביאים ומכשפים וגם עצות שמתאימות למנקים בבאסטות וגם כאלו למי שנמצא איפשהו באמצע.

                "ברסלב" , זה משהו אחר , זה כמעט דבר אופנתי .
                לדעתי, היום מי שמתעסק ב"רבי נחמן" במה שהוא אומר ומציע זה אנשים כמו פרופסור מארק או פרופסור מאיר , או אחרים שמסוגלים לרדת לפרטי הטקסטים ולנסות להשליך מהם תובנות אל המציאות הפוסט מודרניסטית מתחלפת.

                מה שמכונה היום "ברסלב" , לא ממש קשור ל"רבי נחמן" , זה בזנסונים כאלו שמחזירים בתשובה בליווי מוזיקאלי , או כל מיני שחקניות לשעבר שמתפרנסות מארגון מסעות נשים לאומן, או כל מיני נעים ונדים בשולי העדה החרדית שאין להם ממש מסגרת , אז הם מלבישים על עצמם את המותג "ברסלב" כדי לא להסתובב ערומים לגמרי.

                הנה הגרעין הקשה של חסידי ברסלב במאה שערים בספירת העומר

                אמרו להם שבברסלב צריך לצרוח בספירת אז הנה הם צורחים . הם יפיקו מהטקס תועלת תרפיסטית גדולה בהרבה ממה שיפיקו ממנו דתיים סתם , אבל עדיין , אין לאנשים האלו, הרבה שיג ושיח עם עומק התפיסות התיאולגיות והמיסטיות של רבי נחמן.

                אהבתי

            2. כל מה שצריך לציין לגבי בזנסון , זה שהוא מציג את ההתבודדות , באותה רמה שהוא מבין אותה.
              בוודאי שישנן רמות אחרות ופירושים אחרים וברור שיהיו , כי רבי נחמן כיוון גם גבוה וגם נמוך.

              אהבתי

              1. כל מה שצריך לציין לגבי המאמר,מבחינתי, זה שיש פה בניין שלם בלי בסיס. מבלי להתעסק ב'רמה רוחנית' של מאן דהוא.

                אהבתי

  5. ביקשתי בחודש האחרון באתרכם להסירני מרשימת התפוצה
    נא בצעו את ההסרה
    בתודה

    אהבתי

  6. לפי הבנתי את ההגדרה המוצעת של מדיטציה כל פסיכותרפיה גם היא מדיטציה? כולל, רק לשם הדוגמה המוקצנת, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בפוביה מנחשים?

    אהבתי

  7. סליחה לכל המגיבים מקודם – לא קראתי את כל הדיון.
    לאחרונה כתבתי גם אני מאמר בנושא טיפולוגיה של מדיטציות – ללא היומרה באקדמאית ועוד לא גמור:
    http://www.yairhilu-mt.com/#!blank/rbd2c
    בכל אופן רציתי להעיר כמה הערות:
    1. בעיניי הטיפולוגיה של תומר תקפה ועוזרת לעשות סדר בין שיטותו מדיטציה שונות וגם עוזרת להבין דברים על אופן פעולתו של המיינד.

    2. הצ'אקרות אינן טיפולוגיה של מדיטציות. לא ניתן לאמר שויפאסנה היא מדיטצייה על צ'אקרת הגרון וטו-מו על צ'אקרת הבסיס (למעשה טו-מו וקונדליני עושות שימוש במספר או כל הצ'אקרות).

    אולי אפשר לאמר שריכוז חד-נקודתי זאת מדיטציה על צ'אקרת העין השלישית ומדיטציה על חמלה היא על צ'אקרת הלב אבל בכל מקרה הצ'אקרות לא נועדו כטיפולוגיה של מדיטציות או כמפה של המיינד: היא נועדה כמפה של הגוף האנרגטי (וגם כאן אני מסכים עם תומר על ההבחנה).

    3. השאלה אם הצ'אקרות הן עניין "מדעי" או לא אינה מן העניין. הצ'אקרות משמשות במערכות מדיטיציה שונות כהדמיה וזוהי עובדה. כאן מעניין להשוות אותן למערכת הסינית שהיא שונה לחלוטין אבל תקפה באותה מידה.

    4. הצ'אקרות אינן מועילות במיוחד לדיון אודות מדיטציות יהודיות שונות. הטיפולוגיה של תומר אינה מכילה את מושג הצ'אקרות בתוכן או את מרכזי האנרגיה הסיניים. מה שאומר שדרושה טיפולוגיה רחבה יותר.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s