העם כבר לא מחכה להם

לא במפץ, אלא ביבבה נסתם השבוע הגולל על החלום הציוני-דתי בדבר ערגתם של החילונים להנהגה סרוגת כיפה. העמדתה של אישה חילונית בראש איחוד המפלגות הציוניות-דתיות, ועוד יותר מכך ההפנמה שיותר מכל שומרי המצוות היא היכולה להביא את מספר הקולות הגדול ביותר, מסמן את זניחתה של אותה יומרה יהירה, של אותו נראטיב מחמיא על פיו אם רק יקבלו הזדמנות יעדיפו החילונים הנהגה ציונית דתית.

את עלייתה של תפיסה זו לפני השטח אפשר למקם בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, במעבר הדורי והרעיוני בין הציונות הדתית של 'המזרחי' לציונות הדתית הקוקיסטית. גוש אמונים צייר את המתנחלים הראשונים כממשיכיהם של חלוצי דגניה ועמק יזרעאל. מייבשי הביצות החילונים אמנם הניחו את הקרקע, אבל גם השתקעו בה והתעייפו, ואילו המתנחלים הרימו את מקל השליחים הנשמט והמשיכו את המרוץ.

אולם לרעיון הזה שורשים קדומים יותר. למעשה, כבר בסוף שנות החמישים הסיק שבתי בן דב, משפטן בעל תשובה שהיה לתיאולוג ציוני-דתי מבריק, שהציונות החילונית אינה הצלתה של היהדות אלא נקודת שברונה. התנכרותה למסורת מבשרת את חדלונה של הציונות, והמדינה החילונית אחת דינה לקרוס תחת ריקנות ערכיה. רק עירוי רעיוני מתוך "היהדות הדתית", כלשונו, יכול להושיע ולהביא את "הגרעין המהפכני" הנדרש להמשכיות ולגאולה.

במקביל, מה שכונה "סיעת הצעירים" של המפד"ל, אשר בין מנהיגיה זבולון המר, ערערו על חשיבות "הברית ההיסטורית" עם מפא"י, החלו להחצין יומרות להנהגת המדינה ודחקו בדור המנהיגות המבוגר יותר והיוני מבחינה מדינית לגבש תוכנית פוליטית להעצמת אופיה התורני של המדינה.

מעט מאוחר יותר הביאו כידוע תוצאות מלחמת ששת הימים, שנתפסו כהתערבות ישירה, גאולית, של האל בהיסטוריה, לאימוץ הולך וגובר של תפיסות קוקיסטיות בקרב הציונות הדתית. תורתו המשיחית של הראי"ה קוק, שנוצקה בתבנית לאומנית על ידי בנו, הרצי"ה קוק, הציגה את החילונים כעושי דברו הבלתי-מודעים של שר ההיסטוריה, המכינים את היסודות למדינה שאינה אלא "יסוד כסא ה' בעולם".

מגמות נבדלות אלה, שאינן אלא תגובות שונות למציאות הפרדוקסלית מבחינה מסורתית בה המדינה היהודית היא גם מדינה חילונית, השתרשו אחרי מלחמת יום הכיפורים. הטראומה של המלחמה והאכזבה מן המנהיגות המפא"יניקית הוותיקה הזינו את הקונספציה כי תם זמנה של הציונות החילונית, וכי סוף סוף הגיעה העת של הציונות הדתית להתוות את הדרך.

אז התגבש הנראטיב על פיו סרוגי הכיפה מגיעים בדיוק בזמן על מנת להרים את סוכת דוד הנפולה (מדינת ישראל) הנשענת על כלונסאות רעועים (הציונות החילונית) ומאבדת תקווה וכוח. הסרוגים, היונקים את כוחם וצדקת דרכם לא ממשפט העמים (הרצל) או מזכויות היסטוריות (בן גוריון), אלא מהבטחה אלוקית, יביאו את העם התועה במדבר אל הארץ המובטחת – כלומר אל הגאולה השלמה.

והנה הקץ': עובדת היותם מיעוט אינה אמורה להפריע, שכן בראותם את הצעירים הערכיים החיים על פי התורה יתעורר הניצוץ היהודי בתוככי נשמתם של המוני בית ישראל החילונים, והם יבינו כי בדיוק להנהגה אמונית שכזו הם ערגו כל חייהם. או אז יוכתרו חובשי הכיפה למנהיגי ישראל ויחלצו את המדינה לא רק ממשבריה הפוליטיים, אלא בראש ובראשנה ממשבריה הערכיים והרוחניים.

מאז מלחמת יום הכיפורים כל אירוע שנתפס בעיני הציונות הדתית כמשבר הזריק משמעות ותוקף לתפיסה זו. הנסיגה מסיני בהסכם השלום עם מצריים, האינתיפאדה הראשונה וועידת מדריד, הסכמי אוסלו וכמובן ההתנתקות, כל אלה תרמו והעצימו את הנראטיב על פיו הציונות החילונית "התעייפה", "מיצתה את עצמה", "הגיעה למבוי סתום" או פשוט "סיימה את תפקידה". כל התדרדרות כזו גם נפחה רוח בתקווה שהנה הנה, אוטוטו יבינו החילונים שהגיע הזמן להתייאש מעצמם ולתת את קולם להנהגה "אמונית".

הבחירות האחרונות ריסקו את התקווה הזאת לחתיכות קטנות. נפתלי בנט ומשה פייגלין רכבו שניהם על הנראטיב הזה, הראשון באופן מובלע ועם טוויסט היי-טקי מעודכן, ואילו האחרון, שציפה שהניצוץ היהודי יתעורר כבר כשהתמודד על ראשות הליכוד מתוך תנועת "מנהיגות יהודית" (שם הארגון אומר הכל), החליט הפעם לרוץ לבד ולהוסיף ליברטריאניות כפיתיון. שניהם כזכור לא רק שלא הגיעו להנהגה, אלא אפילו את אחוז החסימה לא עברו. "העם" דחה בשתי ידיים את האופציה להנהגה סרוגת כיפה והצביע בהמוניו לחילונים מובהקים.

נראה שהמפלגות הציוניות-דתיות הפנימו את המסר. סקרים שהוצגו בפניהם הראו שאישה חילונית שהיתה מחליפה ברגע את המקום הראשון במפלגתם לטובת המקום העשרים בליכוד מביאה יותר מנדטים מכל מועמד סרוג כיפה שומר תורה ומצוות. "העם" לא מתלהב מהם. למגזר שביסס את הן את תקוותיו והן את מדיניותו על הרצון "להתנחל בלבבות" מדובר בבשורה מזעזעת. העמדת איילת שקד בראש המפלגה מבשרת השלמה מובלעת עם קיצו של החלום, או לפחות דחייתו למועד בלתי ידוע.

אמנם על דבר אחד עדיין יש להקפיד: בהרמת הכוסית שתפתח את מסע הבחירות של המפלגה על שקד להיזהר שלא למזוג את היין לכוסות חברי המפלגה, משום שבהיותה מחללת שבת בפרהסיה שומרי מצוות לא יוכלו לשתותו. ואם גם תוכל להימנע מלשאת קולה בשיר – תבוא עליה הברכה.

מתוך אתר הארץ

פורסם במדור הדעות של הארץ

30 תגובות

  1. הייחוס לאיילת שקד כאילו היא נציגת החילונים הציוניים פשוט אינה נכונה – בכל מעשיה היא דוחה את ערכי החילוניות הציונית הדמוקרטית ומקדשת את הדתיות הכופה ע"פ מעשיה החל ממינויים פוליטיים המתאימים לדעותיה הדתיות ועד לדחיפת חוקים ומדיניות דתית בכל המישורים.

    Liked by 1 person

    1. Sorry, for my inability to respond in Hebrew, on my laptop. I am an old timer, Jerusalem, Israeli Army (7 years), I love these posts.
      To the point. The non-orthodox Israelis have one key value that I share with them – they believe in Judaism, in our Jewish Heritage and it's moral values. They reject the religious DOGMA, of 613 mitzvot. But they embrace each and every MORAL VALUE of the Torah, and are fanatically in love with their / our/ mine, Nation and Homeland.

      Given that, I am looking for a movement that has YAHADUTH in it;'s flag. a movement that will NOT accept Holocaust survivors living in Poverty, will NOT accept depriving Bedouin residents from building their permanent homes anywhere, just like our colleagues who do that in the "west bank". The Torah says that clearly – "Hager,,, ki hayita ger be mitzrayim)'

      ,. We believe in stories. there is the story of Abraham etc. Nice story.

      Let us create the story of a Jewish State, based on the MORALS of the TORAH, Not on the edicts of fundamentalist Believers.

      We must be "light to the Nations" let us focus on eradicating POVERTY, crime, Intolerance.

      Ah, we truly need a leader who has both the VISION and the tenacity to gather all Israeli "non Jews" into a movement that strives to provide a better place for my kids, grand kids, and even Ninim, to grow in. I will gladly risk my life to protect such a country, and have no second thought when they all, volunteer to protect the ability of such a VISION to become reality.

      I will fight , body and soul, to have a country where the values of YAHADUT, guide every legislation, law, courts. Anything short of that is what we are facing today in our politics.

      אהבתי

      1. עצרתי בנקודה שבה רצית ליצור מדינה יהודית שמבוססת על המוסר של התורה. איזה מוסר בדיוק? זה שלפיו משה אמר לבני ישראל להרוג את כל המדיינים חוץ מהילדות והנערות הבתולות שאותם הם צריכים לקחת לעצמם? זה שלפיו ישעיהו השמיד שבעה עממים פשוט כי הם ישבו כאן בארץ ישראל? אם תגיד לי שזאת לא התורה כולה ויש גם תורה שבעל פה אתה כולל בזה את הרמב"ם שאמר שאם יהודי בועל ילדה גויה (בת שלוש ומעלה) צריך להרוג את הילדה?
        ישעיהו ליבוביץ' אמר פעם שהוא והרב כהנא שואבים את העקרונות שלהם מאותו מעיין. הוא לא אמר שהוא מייצג את היהדות 'הנכונה' וכהנא מסלף את היהדות אלא הודה שכל מה שכהנא אומר – נמצא בהלכה. אז על איזו יהדות אתה מדבר בדיוק ומי קבע שהיא פחות לגיטימית מיהדות שמציגה עמדה הפוכה לשלך?

        אהבתי

    2. אני ציוני-דתי, אינני מזדהה כלל עם תורת הרב קוק, אינני נמנה על מצביעיה של מפלגה דתית כלשהי ואני מקפיד על העיקרון לפיו יש להצביע תמיד רק למפלגה אחת משתי הגדולות (במקרה שלי, הליכוד), אבל הלעג הנוטף ממאמריך מעורר בי סלידה עמוקה.
      מילא אפיונה הפטרוני והמכוער של שקד בניגוד לדרך אפיונה את עצמה, נכונותך התמידית להציג בהצגה נלעגת ומבזה קבוצות דתיות לנוכח כל עובדה, כאשר ידוע לך היטב כי אותן עובדות עשויות גם לעמוד לשבחן, מעידה על עין רעה כעינו של בלעם הרשע…
      למשל, לענייננו, אדם סביר ונטול רוע יכול לראות בשינוי בציונות-הדתית שבח, גילוי של יכולת שינוי והפנמה, דינמיות, יכולת תגובה עדכנית, היעדר קיפאון נפשי וכיו"ב.
      אבל אתה דבק ברוע לב כפייתי באפשרויות המגונות דווקא, ומעיד בכך בעיקר על עצמך.
      אני מבין שביקורת עצמית קודם בחירות זה כבר יותר מדי עבורך, אבל אולי אחרי הבחירות עוד נזכה למאמר שמגחך, למשל, על בטחוניסט איש עקרונות רמים-רמים ושמו יאיר גולן, שלאחר סידרת ראיונות רהב והטפה מתנשאת מצא עצמו במפלגה אחת עם אדם כמו ברק, שעל סגולותיו המוסריות התרומיות אין צורך להכביר מילים, וברשימת מועמדים לכנסת, כשמעליו ומתחתיו לא אחרות מאשר הגברות הנכבדות שפיר וזנדברג, תוך גרימת נזק אדיר למפלגת הבית שלו כחניך הנוער העובד מנעוריו, העבודה. או על התרבות החילונית שמצמיחה לנו נערים מצויינים, שמתגלים במלוא תפארתם בחדרי חדרים של אי ים תיכוני סמוך. או על תרבות הצפייה בטלוויזיה והחיבור הקבוע באמצעות אוזניות תמידיות לזרמי שירים נחותים. או על הבשורה האחרונה, הקנאביס.
      אתה רואה, אילו רצית, ואילו היתה הך מעט הגינות אובייקטיבית, מבחר הנושאים לכתיבה היה גדל ביותר עבורך.

      אהבתי

  2. השרה הפשיסטית הועפה מהפוליטיקה ע"י הבוחר ולכן היא משענת קנה רצוץ למפלגתה. לא מן הנמנע שזה יקרה שוב. אם נגזור גזירה שווה, יש סיכוי שגורל דומה צפוי לברית הבלתי קדושה פרץ-לוי-אבוקסיס.

    אהבתי

  3. מחשבותי מובילות אותי בתקופה אחרונה לאחר כל המידע אשר משודרת עלי ידי הסביבה בנושאים האלה שאולי ונאפשר את הבלתי נמנע ( כחלק של תהליך הסטורי…)שתקום/נהפוך למדינת הלכה.
    אולי אין מנוס שוב כתהליך הסטורי לעבור גם את זה וכל מה שהרעיון מלווה!

    אהבתי

    1. בלתי אפשרי. ההלכה אוסרת על הקמת מדינה עד שיבוא המשיח לכן לא ייתכן שתהיה 'מדינת הלכה'. זה לא סתם תעלול לוגי. כל ההלכה, כל הפסקים וכל ההלכות של אלפיים השנים האחרונות מתייחסים למצב שבו היהודי הוא אורח בארצו של הגוי. ההלכה פשוט לא בנויה למצב שבו יש ליהודים מדינה והיא לא יודעת מה לעשות בעניין.

      אהבתי

      1. עדן סוקולובסקי: אני, אומנם, מתנגד נחרצות לא רק לרעיון מדינת ההלכה, אלא אף להחלפת המשפט המודרני, תוצר מחשבת הציבור ושיקולי מומחים באמצעות נבחרי הציבור ותוך מתן אפשרות לשינוי החוק, שאינו קדוש, אולם נסיונך להציג את עצמך כמי שמבין בהלכה הוא מגוחך לעילא. אילו למדת יותר מכמה שורות של תלמוד והלכה, יודע היית עד כמה מופרכת קביעתך במשפט "כל ההלכה וגו'". אני מבין שאתה מניח שחילוניים לא יוכלו לגלות את בורותך בספרות הרבנית, אבל אל תשכח שגם אנשים משכילים גולשים כאן, וקלונך מתגלה בפניהם. חוס, לפחות, על כבודך, שהרי אתה מזדהה בשם מלא…

        אהבתי

  4. או שאולי יש בזה סימן להתבגרות של המפד"ל? ויתור על פוליטיקת הזהויות ההיסטורית ואימוץ אסטרטגיה פוליטית ששמה במרכז את האג'נדה ולא יצוגים מגזריים פרובינציאליים? אחרי הכל לא היית אומר שמפלגת העבודה סיימה את דרכה בגלל שהעומד בראשה הוא לא נוע"לניק אשכנזי.

    אהבתי

    1. כתבתי את התסריט שלדעתי יכול לקרות מתוך כעס לאותם ״מסורתיים״ אשר חושבים שניתן לחיות יד ביד עם מושג אידיולוגי בשם ״דת״ בתוך השלטון!
      בכך אין דבר המבשר לטוב.
      הדברים נכתבו מתוך חרטה לעתיד שלנו
      ושל דורות הבאים ושלצערי מובלים על ידי מניבולציות כאלה וכאלה מתוך השילטון שבסופו של יום זה רצונם ״מדינת הלכה״!
      הפשרות החברתיות שנדרשות לחיים משותפים/קולקטיבים בגלל מבנה החברתי החיים כאן ואשר אותה אידיולוגיה ששמה ״דת״ לא תשרוד מבלי לרמוס כפי שאכן עושה בכל שניה ושניה מושגים כגון ליברליזם,הומניזם ובעיקר את זכות היחיד/הפרט להיות שונה ולא להשתייך לדוגמא למושג ״העם הנבחר״!
      יש להפריד בעצם יש להוציא את הדת מהשלטון וטוב יום קודם!

      אהבתי

  5. הבעיה האמתית עם היהדות חובשת הכיפות, אינה במסרים שלה, האמתיים, כי אם במנהיגים שלה, שכולם מתנשאים, פלגנים, שונאי זולתם. מנהיגים עלובי נפש באמת, ולכן אף בחרו באיילת שגם היא לא מי יודע מה, אבל לפחות יש לה דיגניטי כבן אדם.

    אהבתי

  6. התפיסה שמתה לשיטתך היתה נחלתן של כמה קומונריות בתנועות נוער ומלמדים זניחים במוסדות חינוך,אף אדם רציני,בטח מי שלמד קצת את כתבי הראיה והרציה,לא חשב שהנה עוד רגע וכולם יורידו את המסכות החילוניות שלהם ויצעקו על בני הציונות הדתית מדוע הם לא זיכו אותם בעוד מצוות כמו חבדניקים. או שמא כבודו טוען שיש כאן רוח,אידיאה שלטת כללית שמניעה את הציבור כולו?טענה קוקיסטית משהו…
    תנגב את הריר ר' תומר.

    אהבתי

    1. תראה, מר ניצוץ, התפיסה הזאת בוטאה בכתב ובע"פ על ידי רבנים מרכזיים ותלמידים ישירים של הרב צבי יהודה. חוץ מכמה קומונריות כמובן. אם אתה לא בקיא בפרטים אוכל להביא לך כמה ציטוטים.

      אהבתי

      1. ניצוץ צודק.
        זו לא חכמה להביא ציטוטים סלקטיביים, כי כנגדם לא קשה להביא ציטוטים הפוכים העוסקים באיטיות, מורכבות, קמעא קמעא, נסיגות לאחור, וצעדים מדודים.
        המכלול השלם תומך לדעתי בכיוון של מר ניצוץ.

        אהבתי

    1. כבר עשרות שנים שאני מכיר כבר עשרות שנים את הגות הציונות הדתית, כולל לימוד ישיר בשיעורים לצד לימוד הכתבים, לכן באמת יהיה קשה לך לשכנע באמצעות שליפת ציטוטים בפינצטה.

      אהבתי

      1. אדרבה, נדמה לי שאתה לא מכיר. מי שמכיר יודע שהעניין מדובר, נכתב, ואף זכה לפרשנויות תיאולוגיות הן מהכיוון הקוקיסטי והן מהכיוון השבתי בנדובי. ואני לא מדבר רק על מני הוגי 'מנהיגות יהודית' וקבוצות שוליים שכאלה. כשזבולון אורלב הספיד את זבולון המר הוא אמר, על קברו ממש, שזכותו הגדולה היתה שהיה מהראשונים שקבעו שיש להגיע להנהגת המדינה.

        אהבתי

        1. לא טענתי שלא היו מטרה ורצון להגיע להנהגת המדינה (רצון ומטרה שעדיין קיימים, ולא התמוססו בעקבות בחירת שקד). רק טענתי שלא הייתה קביעה שזה יהיה בהכרח כאן ועכשיו, בן רגע, ולא תהליך ארוך עם עליות ומורדות ונפילות והסתבכויות (או "סיבוכים" במלעיל), ושינויים פנימיים שלא ניתנים לתחזיות מראש.

          אהבתי

            1. "שתי קומונריות" של ניצוץ, התייחס לתפיסה הפשטנית של "כאן ועכשיו" (שאליה גם אתה התייחסת בפוסט הנוכחי).
              לכל מי שמאמין באידאולוגיה כלשהי, יש חזון שביום מן הימים היא תגיע לעמדת השפעה והציבור יכיר באמיתותה, מתוך אמונה שזרעי האמת קיימים במציאות ושסופם לצמוח.
              ולציונות הדתית אכן יש חזון.
              אבל הטענה שלך שהפוליטיקה העכשווית היא הפתעה לא צפויה בעיני האידאולוגים של הציונות הדתית, ושהיא "ריסקה את התקוות האלה" פשוט שגויה לדעתי.

              אהבתי

    2. אני דווקא אשמח לראות ציטטות.
      התחושה שלי שיש כאן שני ענינים שונים – התפישה של רבים בציונות-הדתית היתה שהציונות החילונית התעיפה, הנסיון להיות "עם ככל העמים" נכשל ועם ישראל צריך לחזור למסורת ואז תגיע האתחלתא דגאולה לסיומה.
      את הקונספט שלפיו אנשים דתיים ("אמוניים") צריכים "להנהיג" כלומר להיות בעמדות כח שלטוניות על אף היותם מיעוט קטן בעם ישראל, ושזה יבוא באמצעות מפלגה חילונית-דתית שהמוני בית ישראל יצביעו עבורה, פגשתי לראשונה אצל אנשים כמוטי קרפל ומשה פייגלין, ומתחילת הדרך הגישה שלהם נדחתה בציבור ונתפשה כמשהו בין ערטילאי לרמאות ממש, שהרי הם ניסו להשתלט על הנהגת הליכוד ע"י התפקדות "המונים"
      לשיטתך תומר היינו אמורים לראות את הציבור הדתי על רבניו ומנהיגיו נוהרים בהמוניהם להתפקד לליכוד כדי לממש את החלום הנ"ל.
      לגבי נפתלי בנט, הייתי מהמר שהוא בכלל לא יבין מה אתה רוצה – הבחור רצה להיות ראש ממשלה, ומה לעשות שהוא דתי – אז הוא ניסה קונספט של מנהיגות משלבת, ולא הבין את עוצמת החשש (המוצדק יש לומר) של החילוניים והמסורתיים ממנהיג דתי.

      אהבתי

      1. חגי, לא כתבתי שהעניין חייב לבוא על ידי מפלגה חילונית-דתית. כתבתי על עצם הרעיון. אביא שתי ציטטות מרבנים מרכזיים, קוקניקים ממרכז הרב, כדי שלא יהיה ספק שהעניין מדובר במיינסטרים, ולא על ידי שתי קומונריות.

        הראשון הוא הרב אריה שטרן, היום הרב הראשי של ירושלים, בעבר ר"מ במרכז הרב ותלמיד ישיר של הרצי"ה. במאמר ב'נקודה' ב1994 הוא קובע:

        "הציונות החילונית סיימה את תפקידה. היא אכן עשתה הרבה, זכויות רבות לה,
        אבל היום שוב אינה מסוגלת לרכז את הכוחות שירימו את הדגל […] זוהי, על
        כן, שעתה הגדולה של התנועה הדתית לאומית, אשר צריכה ליטול את ההנהגה,
        והיא אמנם מסוגלת לכך".

        השני של הרב אליקים לבנון, מ-2006, שגם מביא את המימד ה"פנימי" של זה, כאילו החילונים רק מחכים ועדיין לא מבינים שזה מה שהם רוצים:

        "… אז מה המסקנה? לא רוצים אתכם בתחתית העגלה, רוצים אתכם בראש העגלה! עם ישראל עדיין לא מודע לכך שהוא רוצה זאת, זה בתת-ההכרה… "

        לגבי בנט, כתבתי שאצלו זה מובלע.

        אהבתי

  7. תומר, להסיק מהבחירות האחרונות זה להתעלם מהפיל הגדול של הפוליטיקה הישראלית (שמשפיע לא פחות, וכנראה יותר, על המחנה שלך..) – וזה המעמד והכוח של נתניהו. כל עוד הוא כאן, אין סיכוי ממשי לשום אלטרנטיבה מנהיגותית לצמוח, מימין או משמאל – וזו הסיבה המרכזית לקריסה של בנט ופייגלין, ולא הכיפה שיש או אין להם על הראש. הבחירות הנוכחיות הן ניסיון למזער נזקים במסגרת התנאים הללו, ולאו דווקא ביטוי לאיזשהו שינוי בתודעה או באידיאולוגיה.
    אף אחד, כמדומני, לא יודע מה יקרה ביום שאחרי נתניהו. אני לא חושב שתרחיש בו בנט, למשל, מצליח למצב את עצמו כמנהיג המחנה זה תרחיש מופרך.
    (אם כי בהחלט יש מה לדבר על אובדן החלום הציוני דתי, בין היתר בעקבות דחפורי ההתנתקות. כידוע, יאיר לפיד אמר שזו, בעצם, הייתה בעיניו המטרה של הפשע הזה – ומסתבר שהוא די הצליח. אבל זה לפעם אחרת).

    אהבתי

    1. שקד מקבלת את כוחה מהציונות הדתית וכן להיפך, במעין סימביוזה הדדית.. צריך להיות עיוור במתכוון כדי לא לראות זאת. לכן אולי ניתן לדייק כי המודל הציוני דתי הקלאסי(קוקיסטי שיהיה..) מתממש ע"י שילוב כוחות דתי חילוני במקום הנהגה דתית בלעדית וסוליסטית. אבל אם אתה מעדיף לראות את הדברים מנקודת מבט פטרונית ומשפילה זוהי הבחירה שלך בלבד, היא ממש לא הכרחית..

      אהבתי

  8. שקד מקבלת את כוחה מהציונות הדתית וכן להיפך, במעין סימביוזה הדדית.. צריך להיות עיוור במתכוון כדי לא לראות זאת. לכן אולי ניתן לדייק כי המודל הציוני דתי הקלאסי(קוקיסטי שיהיה..) מתממש ע"י שילוב כוחות דתי חילוני במקום הנהגה דתית בלעדית וסוליסטית. אבל אם אתה מעדיף לראות את הדברים מנקודת מבט פטרונית ומשפילה זוהי הבחירה שלך בלבד, היא ממש לא הכרחית..

    אהבתי

    1. ובלי קשר, אני באופן אישי לא מאמין במודל הנ"ל אלא במודל היקי הישן של פועלי אגודת ישראל שלא מנסה ליצר תיאולוגיה מהתהליכים החילוניים אלא עושה את שמוטל עליו מבחינה דתית וציונית

      אהבתי

  9. לי נראה דווקא שהבית היהודי משתמש בשקד כחמורו של משיח, כמעט במובן המילולי של הביטוי, וראה למשל ראיון של סמוטריץ' מהבוקר, שבו הודה בקיומן של מחלוקות אידאולוגיות עמוקות בינו לבין הימין החדש, מחלוקות המחייבות לשיטתו פרידה, כל אחד לדרכו, מיד לאחר הבחירות. ההבנה שלי מכך היא שאין בקרב הבית היהודי יאוש כלל (בהשאלה מזרם אחר המחזיק בכמה סממנים דומים), אלא היאחזות בתפיסה הנושנה של תת-ההכרה החילונית, העורגת למדינת הלכה מבלי דעת וידיעה, וכמובן שדעה זו מבוטאת בהרחבה על ידי הרב סדן ודומיו. היכולת של הזרם הזה להיאחז בתירוצים קלושים לשרשרת הכשלונות שלהם מביאה אותי לסבור שעוד מוקדם להספידם, ואם כבר, התופעה הזו מביאה אותי לחשוש מאופני הביטוי העתידיים של התפיסה, הזו בבחינת הולך ופוחת הדור, מהמר, דרך אורבך ועד סמוטריץ' ופרץ היום.

    אהבתי

  10. תומר יקירי.
    יצא לי להכיר אותך לתקופה קצרה לפני כמה שנים, ואני עוקב מדי פעם אחר פרסומיך, המלומדים בחלקם. אבל, יש לך אובססיה לציונות הדתית, שכנראה גורמת לך להרגיש לא כל כך נוח עם היהדות שהמצאת לעצמך, ובכל הזדמנות ותחת כל עץ רענן אתה משמיץ ומספיד אותה. אבל מה לעשות שמדובר בציבור הכי ערכי, תורם ומתנדב בארץ. לא רק זה, מדובר בציבור חי ובועט, שבזכותם גם הציבור החילוני הוא ערכי הרבה יותר, ע"ע דתל"שים. אתה לוקח פרט שולי- ההנהגה הפוליטית המקרטעת, והופך אותו לחזות הכל. צא מהאובססיה ותסתכל פנימה. אולי יש דברים הצריכים תיקון.
    ומגופו של אדם לגופו של עניין:
    גם אם תשאל היום את הרב אליקים או הרב שטרן, הם יאמרו לך כנראה שהוא מייחל ליום שתקום הנהגה ציונית דתית.
    אם תשאל אותי- בתור חילוני לשעבר שלמד בישיבה קוקיסטית, האמנתי בכל ליבי שאכן אין לציונות החילונית עוד דבר מה לומר, וכולם דיברו בקול אחד על פיתרון שתי מדינות ויאללה- עם ככל העמים. אבל המציאות מעט השתנתה, ואתה יכול לראות יותר ויותר חילוניים כמו איילת ואחרים (אפילו אמיר ההומו רח"ל) שהזהות היהודית חשובה להם, כך שיש שותפים לרעיון, למרות שהם לא אוחזים ברעיונות היותר אידיאליים. במילים אחרות, הציונות החילונית מתעוררת בימים אלה ואיתה אפשרויות של שותפות חדשה. מי יודע מה יוליד יום. מה שיותר נראה, אולי, שהחילונות הפוסט ציונית שבאה לידי ביטוי בביטאון הידוע שאתה נמנה עם כותביו, מפרפרת פרפורי גסיסה, ולכן מספידה את כולם, בועטת לכל הכיוונים, ותוקפת כמו חיה פצועה.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s