אם יש אלוהים, ואם הוא כל יכול, כל יודע, וטוב – איך לעזאזל קורה שהעולם מלא ברוע וסבל? שאלה זו העסיקה נביאים ותיאולוגים מאז נהגה הרעיון כי בראש העולם עומד שליט אומניפוטנטי. פתרון מקורי ומתבקש הציעה הדת הזורואסטרית, אחת הדתות הקדומות ביותר שנציגיה עדיין עמנו כיום. זרתוסטרא, הנביא והמייסד, הגיע למסקנה פשוטה: אם האל הטוב אחראי על כל הטוב, הרי שאם יש רוע חייב להיות גם אל רע האחראי עליו. כך נוצרה המערכת התיאולוגית הדואליסטית מאוד של הדת הזורואסטרית.
כפי שמנסח זאת מאמין נלהב שחי בפרס (אירן) סביב המאה השמינית לספירה:
וראיתי בעולם את שתי הדעות של כל המקיימים זרמים וקבוצות, המחזיקים בשתי תורות מהותיות: אחת היא שכל הטוב והרע שבעולם מקורם בישות הקדושה; השנייה היא שהטוב בעולם, לבד מהתקווה לשימור הנשמה [כלומר הבחירה החופשית הפרטית – ת.פ.], מקורו בישות הקדושה; ושכל הרע שבגוף, לבד מסיכון הנשמה [כנ"ל – ת.פ.], מקורו מאהרימן […] ותשאלו אותם [את המונותאיסטים – ת.פ.] כך: האם הישות הטובה תמיד חומלת ומרחמת, עושה טוב ושופטת ביושר, והאם היא יודעת כל אשר מתרחש וכל אשר עתיד להתרחש? […] כי אם היא אכן חומלת, עושה טוב ומרחמת, מדוע אהרימן והשדים וכל האמונות הרעות של הגיהנום נסבלים על ידו להרע ליצוריו, על ידי חמלתו, עשייתו טוב ורחמנותו? ואם הם לא ידועים לו, היכן הידע הכולל-כל שלו?"
(Shkand Gumanig Wizar, מאת Mardan-Farukh)
הדת הנגלית העתיקה בעולם
דת זרתוסטרא היא הקדומה בדתות המתגלות [לנביא], וכפי הנראה היתה לה השפעה רבה יותר על המין האנושי, במישרין ובעקיפין, מאשר כל דת יחידה אחרת. […] זרתוסטרא היה הראשון שלימד על שכר ועונש פרטיים, על גן עדן וגיהנום, על תחייתו העתידית של הגוף, על יום הדין, ועל חיי הנצח בגוף ולנשמה. העקרונות הללו הפכו לאמונות מוכרות עבור חלק גדול מהאנושות משום שנשאלו על ידי היהדות, הנצרות והאיסלאם.
Mary Boyce: Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices
הכל התחיל תחת אוהליהם של השבטים האריים (או אריאנים) שחיו בערבות הצחיחות של הקווקז (דרום רוסיה, גאורגיה, ארמניה, אזרביג'ן, טורקיה וצפון אירן של היום). לקראת האלף השלישי לפנה"ס הם התפצלו, וחלקם נדדו לכיוון אירופה של היום (מיוון ועד סקנדינוויה). אלה שנשארו כנראה גם התפצלו לשתי קבוצות גדולות, שכנראה נשארו בקשר כי שפתותיהן היו דומות מאוד: קבוצה אחת דיברה באווסטה (avesta), וקבוצה שניה בצורה מוקדמת של סנקסריט. הם קראו לעצמם ארים, שמשמעותו בשפתותיהם "מכובד" או "אצילי".
סמל הדת הזורואסטרית
הארים האמינו באלים שונים: Varuna האחראי על הסדר הקוסמי, Mithra אל הסערות והגשם, Mazda אל החוכמה והצדק, Indra הלוחם המהולל, ו- Agni, האש. היה להם גם שיקוי פלא הלוצינוגני שנקרא Soma בסנקסריט ו- Haoma באווסטה. ברם האלים האלה היו דומים לאלים היוונים בכך שלא היו כל יכולים ולא שלטו בכל היקום. הדרך לשמור על הסדר הטוב ביקום היתה עבודת קורבנות סדירה, והתמורה לכך היתה חומרית ביותר: גשם, מקנה, פוריות. דיבורים על חיים אחרי המוות לא היו.
ייתכן (שימו לב, מדובר בספקולציה) שכמו שקורה פעמים רבות, מה ששינה את הכל היתה התפתחות טכנולוגית: בסביבות 1500 לפנה"ס חלקם (דוברי הפרוטו-סנקסריט) החלו לסחור עם תרבויות מפותחות במסופותמיה: הם גילו את הברונזה, את הכרכרה (הנמשכת על ידי שוורים), ולבסוף בייתו את הסוס. כך הם הפכו לשבטים לוחמים שיכלו לבצע פשיטות בזק על שכניהם. אינדרה הלוחם הפך לאידיאל שלהם.
סמל מאזדה. דומה?
דוברי האווסטה התנהגו בצורה שונה. ייתכן שההתקדמות הטכנולוגית הגיעה אליהם באיחור, ואולי הם פיתחו אופי שונה. כך או כך, הם היו פחות טובים בכיבושים, הרבה פחות הרפתקנים. סביב 1200 קם להם נביא ענק. שמו היה זרתוסטרא (משמעות השם: "הגמל הזקן" או "זה אשר שולט על גמלים". ביוונית עיוותו את זה ל"זורואסטר"), והוא עתיד היה לייסד את אחת הדתות העתיקות ובעלות השפעה המקיפה ביותר בתולדות האנושות.
הדת הזורואסטרית, כאמור, נחשבת לדת הקדומה ביותר שייסדה על ידי נביא (כלומר, לא כולל מני פגאניזם ואנימיזם, והינדואיזם). ההערכה הזאת לוקחת כמובן מאליו שאברהם אבינו הוא דמות מיתולוגית, ויותר מכך, שגם משה רבנו לא היה ולא נברא (אם משה היה, כפי שטוען חוקר המקרא פרופ' ישראל קנוהל, כי אז יש תחרות צמודה בין דת זרתוסטרא לדת משה על תואר הדת הנבואית הקדומה ביותר, אם כי יש לזכור שמשה, גם אם היה קיים, כנראה לא כתב יותר מדי).
מבין המייסדים של דתות העולם, על זרתוסטרא אנחנו יודעים הכי מעט. למעשה, אנחנו אפילו לא יודעים לבטח מתי חי זרתוסטרא, ומימי קדם הספקולציות נעות בין 4000 ל- 600 לפנה"ס. מרבית החוקרים, על פי ניתוח השפה של חיבוריו, ממקמים אותו כאמור סביב 1200 לפנה"ס, ועם הערכה זו נתקדם. אבל לא רק זאת, אלא שגם הדת עצמה לא ברורה עד הסוף, ואף למאמיניה הנוכחיים, וזאת משום שתשעים אחוז (!) מכתבי הקודש שלה הושמדו לנצח, תחילה עם הכיבוש של פרס על ידי אלכסנדר מוקדון, ובעיקר מאוחר יותר עם השתלטות האיסלאם על אירן. הכיבוש אולי משחיט את מבצעיו, אבל גם לאוכלוסייה המקומית זה לא פיקניק: שני הכובשים הללו הרגו כהנים זורואסטרים בהמוניהם, ומכיוון שרוב הקאנון היה אז זכור בעלפה, הוא אבד לעולמים.
זרתוסטרא לפני וישתספא
אבל כמה דברים אנחנו כן יודעים: זרתוסטרא נולד למשפחת כהנים של הדת האווסטית הקדומה. על פי המסורת הזורואסטרית הוא זכה להתגלות של האל, שהשיקה את השליחות הנבואית שלו: בזמן פסטיבל האביב הוא הלך להביא מים מנהר קרוב, וכאשר חזר ראה לפניו לפתע את המלאך Vahu Mana ("כוונה טובה", "נפש טובה"), שהוביל אותו אל אהורה מאזדה, שלימד אותו את עקרונות דת האמת, וציווה עליו להיות נביאו. הוא היה אז בן שלושים, ובמשך עשר השנים הבאות הצליח "להחזיר בתשובה" רק אדם אחד: את דודו. כל האחרים ראו בו כופר. במצוקתו קרא אל אלוהיו:
לברוח לאן? לאיזו ארץ אברח? הם מנדים אותי ממשפחתי ומשבטי! הקהילה שאני בה לא טובה עבורי, ולא מנהיגיה הרמאים. איך, אם כן, עלי לספק אותך, אדון חכם?"
(Yasna 46.1 – היאסנה הם מזמורים שחיבר זרתוסטרא באוושטה)
שמתם לב שנביאים תמיד רוצים לברוח? בכל אופן, לבסוף הצליח הנביא לעשות נפשות: בגיל 42 הוא העביר על דתו את המלך Vishtaspa, ומשם הדרך כבר היתה קלה יותר. הוא התחתן שלוש פעמים והיו לו שלושה בנים ושתי בנות. בגיל 77 מת, כנראה כאשר נרצח על ידי יריבים דתיים בזמן תפילה במקדש.
קוסמוגוניה ותיאולוגיה
כאמור, העולם הזורואסטרי מחולק לשני כוחות הנאבקים ביניהם: הטוב והרע. למרות שמאזדה חכם וחזק יותר, ולבטח ינצח באחרית הימים, אהרימן הרשע לא קוטל קנים, והוא ימרר לנו את החיים עד ביאת המשיח. אבל איך הכל התחיל?
ובכן, בראשית היו קיימים גם אהורה מאזדה, הרוח הטובה והיודעת-כל, הקיימת כאור נצחי, וגם אהרימן, הרוח חסרת-השכל, המרושעת, הקיימת כחושך כמעט-נצחי. שניהם יצרו את היצורים שלהם: ראשית מאזדה יצר את ששת מלאכי-העל האלמותיים (למעשה אין להם קיום נפרד, ולכן הם יותר היפוסטאזות של מאזדה, כלומר מעין ספירות), ה- Amesha Spenta (שהם: נפש טובה, צדיקות, שליטה טובה, חסידות קדושה, שלמות, חיים נצחיים. יש עוד מלאכים ותתי-מלאכים רבים). מקבילים אליהם ששה שדים שיצר אהרימן.
אז יצר מאזדה את השמים ואת הארץ, המים והצמחים, השור (שמייצג את כל ממלכת החי) את גֶיוֹמָרְד (האדם הראשון) ואת הכוכבים. אהרימן יצר את השרצים והנחשים, הקרפדות והלטאות, הקוצים והעשבים הפראיים והרעילים. בקיצור, לכל דבר חיובי שיצר מאזדה יצר אהרימן מקבילה שלילית. כך נוצרו זוגות הניגודים שאנחנו מכירים: אור/חושך, אמת/שקר, בריאות/חולי, גשם/בצורת, טוהרה/טומאה, חיים/מוות, גן עדן/גיהנום.
הנה התיאור:
1. אהורמאזד היה גדול בידענות וטוּב; מתמיד הוא היה אפוף באור. האור הוא המקום של אהורמאזד: יש המכנים אותו האור הנצחי. […]
2. אהרימן, איטי בידע, שרצונו להכות, היה שקוע בחשכה; הוא היה, והווה, אבל הוא לא יהיה. הרצון להכות הוא המניע הקבוע שלו, והחשכה היא מקומו: יש המכנים אותה החשכה הנצחית. […]
5. אהורמזד, בהיותו יודע כל, ידע שהרוח ההרסנית קיימת, שהיא תתקוף, ושבקנאתה היא תתערבב עמו […]
14. […] אז אהורמזד […] הראה לרוח המשמידה את נצחונו הסופי, את אין-אונותה של הרוח המשמידה, את השמדת השדים, את התחיה, את הגוף הסופי, את שחרורו של היקום מכל תוקפנות לנצח נצחים.
15. כאשר הרוח המשמידה ראתה את אין-אונותה ואת השמדת השדים [העתידית] היא השתופפה, התנודדה ונפלה אל החשכה […]
16. בעוד אהרימן שכב שדוד אהורמזד יצר את יצירתו. ראשית את ואהומאן [=נפש טובה] […] ומבין היצירות החומריות הוא יצר ראשית את השמיים, אז את המים, שלישית את האדמה, רביעית את הצמחים, חמישית את הבקר, שישית את האדם."
(Bundahishn 1 – כלומר הפרק הראשון בבונדהישן, ספר התיאולוגיה הזורואסטרי, שלא ברור אם נכתב על ידי זרתוסטרא)
שני מלאכים נאבקים, ציור מהודו (שאינו הינדי, כך שהוא או מוסלמי או זורואסטרי), המאה ה- 16
מה שקרה כאן בעצם הוא שזרתוסטרא חילק את הפנתיאון הארי חלוקה דואליסטית לטובים ורעים, כאשר את תפקיד כוחות השחור ממלאים האלים שהיו אהובים על דוברי הסקסריט. אינדרה וחבריו הפכו להיות שטנים בעיני דוברי האווסטה, והשם daeva הפך להיות מוקצה. מול הדוות השליליים הציבו את האהורות (ahura, "אדון") החיוביים. בפנתיאון ההינדי זה הפוך בדיוק: הדוות הם אלים טובים, והאהורות, שנקראים בסנסקריט 'אזוּרות', הם שדים רעים. וכאמור, הגדול מכלום הוא אהורה מאזדה, אל החוכמה והחיים. הוא היוצר את כל הטוב.
בעקבות האלים, גם בני האדם מחולקים לשני מחנות: ההולכים-בעקבות-האמת (ashavant), שהם צדיקים ויראי שמיים, והמרושעים (dregvant), שהם כל מי שפועל, מדבר או חושב בצורה רעה. אבל החלוקה הזאת לא דטרמיניסטית, ולכל אדם יכולת – וחובה – לבחור לאיזה מחנה הוא מצטרף. הבחירה החופשית היא עקרון חשוב מאוד אצל הזרואסטרים. כה אמר זרתוסטרא:
הקשיבו באזניכם לדברים הטובים ביותר. בחנו בראש צלול – איש איש לעצמו – את שתי הברירות העומדות לפניכם, שכן עליכם להכריע להצמד אליו [אל האל הטוב] לפני המשפט האחרון. אכן, ישנן שתי רוחות קדמוניות, תאומים אשר ידוע כי הם במאבק. במחשבה ובמילה, בפעולה, הם שניים: הטוב והרע. ובין שניהם אלה, המיטיבים בחרו נכונה, אך לא כך המרעים. ועוד: כאשר שתי הרוחות הללו היו יחד, הן יצרו את החיים ואת המוות, ואיך, לבסוף, הקיום הגרוע ביותר יהיה למכחשים, והמחשבה הטובה ביותר לישרי הלבב."
(Yasna, 30.2-4)
בהמשך לכך, הערך העליון בחיי הזורואסטרי הוא לא אושר או שלווה, חופש או ידע, אלא הפצת הטוב והחוק הצודק. והפצת הטוב היא גם צמצום הרע.היקום עבור הזורואסטרים, אם כן, הוא שדה קרב תמידי של הטוב ברע, ואף על פי שהסוף הטוב מובטח, על האדם לבחור בצד שלו בכל רגע ורגע. על האדם לעשות טוב, לאחרים ולעצמו. לכן לסגפנות, להתנזרות ממין, ולצום אין כל מקום באמונה הזורואסטרית. הדרמה הקוסמית – והאנושית – מצומצמת לנקודה אחת ויחידה: בחירה. הבחירה כל כך חשובה עד שאין כל מקום לכפרה וחזרה בתשובה. חטא הוא חטא, ואי אפשר לתקנו, שכן הוא חיזק את כוחות הרוע והאריך את המלחמה.
הגמול על הבחירה הטוב הוא חיים טובים, וגורל טוב באחרית הימים:
ואכן, כאשר העונש יינתן לחוטאים, אז לך, מאזדה החכם, יהיה שלטון המחשבה הטובה, וזאת על מנת שיתגלה לאלה, אדוני, אשר יתנו את השקר בידי האמת."
(Yasna, 30.8)
…והמכחשים, אשר שלטונם רע, אשר מעשיהם ודיבורם רע, אשר כוונותיהם ומחשבותיהם רעות, נשמותיהם תמשכנה להיתקל באוכל רע, והם יהיו האורחים בבית המִרמה."
(Yasna, 49.11)
חשוב לאכול טוב. הבחירה החופשית מחייבת כל אדם לבחור לאיזה צד הוא שייך, ומול איזה צד הוא נלחם. אבל הסוף, כאמור, ברור וידוע: הטוב ינחל ניצחון על הרע. זאת משום שהוא חזק יותר, וגם משום שמאזדה, בניגוד לאהרימן, חכם ויודע-כל.
כתבי הקודש
ספר אווסטה
כתבי הקודש של הזורואסטרים, האווסטה, שמהווים כאמור חלקיק מהמקוריים, הם הדבר הקדוש ביותר לבני הדת. בהם מפורטת התיאולוגיה הזורואסטרית: כוחותיו של אהורה מאזדה וטבעו, יצירת היקום, מקור הרוע, אחרית הימים, הגמול על התנהגות טובה וכמובן חוקי הדת.
הנה הפסוק הראשון של היאסנה (מזמור) הראשונה באווסטה:
אני מכריז כי אשלים [את עבודתי] לאהורה מאזדה, היוצר, הזוהר והאדיר, הגדול והטוב ביותר, היפה ביותר, החסון ביותר, החכם ביותר […] שמשיג את מטרותיו ללא כישלון, שכן הסדר הטוב בידיו, שמכוון את שכלנו כראוי, שמפיץ את החסד היוצר-אושר שלו למרחקים, שיצר אותנו, ועיצב אותנו, ושהזין והגן עלינו, שהוא הרוח הנדיבה ביותר.
(Yasna, 1)
כמה חוקים
הו יוצר העולם החומרי, אתה הקדוש! אם אדם יקבור באדמה נבלת כלב או נבלת אדם, ואם הוא לא יעלה ויחשוף אותה בשנה השנייה, מהו העונש על כך? מהי הכפרה על כך? מהי ההיטהרות מכך?
אהורה מאזדה ענה: על מעשה שכזה אין מה שיגמול, אין מה שיכפר, ממנו אין מה שיטהר. זו עבירה שממנה אין ישועה, לנצח נצחים.
(Videvdat III.4, 30-39 (130-135))
הו יוצר העולם החומרי, אתה הקדוש! האם כלי אוכל אשר נגעה בהם נבלת כלב, או נבלת אדם, יכולים להתנקות?
אהורה מאזדה אמר: אכן כן, זרתוסטרא הקדוש!
הכיצד?
אם הם מזהב, יש לרחוץ אותם פעם אחת עם גוֹמֶז [שתן פר מקודש], לשפשף אותם פעם אחת עם אדמה, לרחוץ אותם פעם אחת עם מים, ואז הם נקיים. אם הם מכסף, יש לרחוץ אותם פעמיים עם גוֹמֶז, לשפשף אותם פעמיים עם אדמה, לרחוץ אותם פעמיים עם מים, ואז הם נקיים. אם הם מברונזה, יש לרחוץ אותם שלוש פעמים עם גוֹמֶז, לשפשף אותם שלוש פעמים עם אדמה, לרחוץ אותם שלוש פעמים עם מים, ואז הם נקיים. אם הם מברזל, יש לרחוץ אותם ארבע פעמים עם גוֹמֶז, לשפשף אותם ארבע פעמים עם אדמה, לרחוץ אותם ארבע פעמים עם מים, ואז הם נקיים. […] אם הם מאדמה, עץ או חימר, הם לנצח לא נקיים.
(Videvdat VII.10, 73-74 (183-184))
זה אשר ישכב במין עם אישה שלה שכבת דם, אם על פי המחזור הרגיל ואם מחוץ לסדר הרגיל, עושה מעשה שאינו טוב יותר מאם היה שורף את נבלת בנו, דם מדמו אשר מת כתוצאה ממחלה, ויפיל את שומנו אל האש. כל החוטאים הללו […] מזלזלים בחוק. כל המזלזלים בחוק מורדים באל. כל המורדים באל הם חסרי אלוהים. כל חסרי האלוהים ישלמו על כך בחייהם.
(Videvdat XVI.3, 17-18 (39-41()
שימו לב שכמו דתות קדומות אחרות (יהדות, הינדואיזם), יש אצל הזורואסטרים עיסוק גדול בענייני טומאה וטהרה (זהו שלב בהתפתחות הדתות שהמאבק על טוהר היה ברובו חיצוני – מה אני אוכל, במה אני נוגע – ולא פנימי – מה אני חושב, רוצה, בוחר. מאוחר יותר, וראשית כל במזרח, מוקד המעשה הדתי עבר הפנמה). אצל הזורואסטרים ענייני טומאה וטוהרה מודגשים ביותר מפני הדואליזם שלהם, כאשר הטוהרה מושווית עם הטוב, ולהפך. למעשה חוקי הטהרה והטומאה מציעים את הדרך הטובה ביותר שבה המאמין הופך ללוחם בשדה הקרב הקוסמי (וזהו הרי האידיאל הזורואסטרי): כל הטמאות מגבירה את כוחות הרוע, וכל הטהרות מחזקת את הטוב.
הנה כמה דברים מטמאים על פי הדת הזורואסטרית (רשימה חלקית): אישה במחזור, אנשים לפני רחיצה, ספָּרים, נושאי גופות, אנשים שאינם זורואסטרים, אוכל הנעשה על ידי לא-זורואסטרים, דם (גם של עצמך, מחוץ לכליו), ציפורניים גזורות, שיער שלא על הראש, רוק שלא בפה (לכן צריך לדכא פיהוקים, עיטושים, ואנחות), שתן, צואה, זרע, אש השורפת אותך.
אבל יש כמובן אפשרות להיטהר: טקס הטיהור העליון הוא ה- Bareshnum, שכולל שלוש טבילות טקסיות על פני עשרה ימים, הכוללים גם 18 התזות של חול, שתן-שור, ומים, מבט של כלב שלוש-עשרה פעם, ותפילות שונות. טקס טיהור אחר, ה- Riman, כולל לעיסת עלי רימון, שתיית שתן-שור מקודש מתוך קליפת ביצה, התמרחות בשתן-שור לא מקודש, התמרחות באבק, התמרחות במים, ורחיצה במים.
שם השם
זרתוסטרא שאל את אהורה מאזדה: הו אהורה מאזדה, הרוח המיטיבה מכל, יוצר העולם החומרי, צדיק! איזו מילה קדושה היא בעלת העוצמה הגדולה ביותר? מהי המילה המגינה עלינו והמנצחת? מהי המילה המהוללת מכל? מהי המילה האמיצה מכל?
אז אמר אהורה מאזדה: "השם שלנו, הוא זרתוסטרא, הוא המילה הקדושה בעלת העוצמה הגדולה ביותר. השם הזה הוא המגן והמנצח. השם הזה הוא המהולל מכל, האמיץ מכל.
אז אמר זרתוסטרא: גלה לי, אהורה מאזדה הצדיק, את אותו שם שלך שהוא האדיר ביותר והיפה ביותר והמנצח ביותר והמרפא ביותר והטוב ביותר כדי להתגבר בו על אוינותם של רשעים. […]
אז אמר אהורה מאזדה: אני נקרא 'זה אשר יש להפציר לפניו', הו זרתוסטרא הצדיק; שנית, אני נקרא 'רועה'; שלישית [???]; רביעית, אשא וושישטה; חמישית 'כל הטוב הנוצר על ידי מאזדה, זרע אשא'; שישית, אני 'חוכמה'; שביעית, 'תובנה'; תשיעית, 'ראייה חודרת'; עשירית, 'הטבה', שמי האחד-עשרה, 'מיטיב'; שמי השנים-עשרה, 'אדון' [=אהורה]; שמי השלוש-עשרה, 'בלתי מנוצח' […]
אם, הו זרתוסטרא, תרצה להתגבר על אוינות הדוות ובני האדם, של מכשפים וקוסמים, של רודנים, של נוכלים-הולכים-על-שניים ושקרנים-הולכים-שעל-שניים, של זאבים-הולכים-על-ארבע, של צבא אויב בעל חזית רחבה, בעל דגל רחב, אז חזור על השמות הללו יומם וליל.
(Yasht 1)
מנהגים
מגדל דממה
קרבנות:
טקס הקרבת הקורבן היומי (Yasna) אורך שעתיים וחצי בבוקר וכולל אש קדושה, חלב, אפר ומזמורים. זהו נשק מרכזי במאבק כנגד כוחות השחור, ובלעדיו העולם יחדל מלהתקיים.
קבורה:
מפני שיסודות העולם (אדמה, אש ומים) מקודשים לזורואסטרים, אסור לתת למשהו טמא לגעת בהם במכוון. לפיכך אין לקבור, או לשרוף, או להטביע גופות. הפתרון הוא "מגדלי-דממה" שבצדם הפנימי תולים הזורואסטרים את מתיהם כדי שייצלו בשמש ויאכלו על ידי עופות דורסים (העצמות נזרקות לבור אחרי שהתייבשו). כמובן שבארה"ב אי אפשר לבנות דבר כזה, ובכלל, אוכלוסיית העופות הדורסים מצטמצמת והולכת, והדבר נעשה בעייתי ביותר. אבל זו לא בעיה גדולה מדי, כי גם אוכלוסיית הזורואסטרים מצטמצמת והולכת.
אחרית הימים
ומה יהיה בסוף? מסתבר שבקץ העתים יגיעו שלושה משיחים לגאול את העולם מהרוע, שלושתם תוצאה של עיבור-בתולין של אמם, שתרחץ באגם ובו זרעו של זרתוסטרא. אז יפוצו מעינותיו של זרתוסטרא ודת האמת תתפשט לקצוות העולם, ואחרי כן תהיה תחיית המתים. הרשעים יענשו, וישלחו לגיהנום, שם יעונו קשות. אבל אחרי שלושה ימים כולם יטוהרו ויהפכו לצדיקים. אז כולם יהללו את מאזדה, ויהפכו לבני-אלמוות. הבעיה היא שבינתיים אהרימן יגייס צבא אדיר למלחמה סופית אפוקליפטית. הטבח יהיה כה גדול שנהרות הדם יגיעו לבטנם של הסוסים, אבל הטובים ינצחו. מיד אחרי זה העולם כולו יעלה באש, ואהרימן וצבאו ישרפו ויושמדו. הכל יעלם ויקום חדש יתהווה, שם מאזדה יהולל בפי כל, הוא עצמו ימלוך לנצח וכולם יהיו מאושרים.
שימו לב כמה אלמנטים בנראטיב הזה מוכרים לנו מהיהדות והנצרות: בואו של המשיח, לידת בתולין, תחיית המתים, גיהנום כפורגטוריום, שלושה ימים ואחרי כן תחייה, מלחמת גוג ומגוג, קץ הזמן והעולם. אכן, הדת הזורואסטרית השפיעה רבות על היהדות, ודרכה על הנצרות.
השפעה על היהדות
האמונות משותפות לזורואסטרים וליהודים (ולנוצרים, ומעט גם למוסלמים) הם כדלהלן:
- אלוהים ושטן
- מלאכים ושדים
- גן עדן וגיהנום
- תחיית המתים ואלמוות עתידי
- משפט פרטני בקץ הימים
- ביאת המשיח
- מלחמת "גוג-ומגוג"
אז האם ייתכן שהדת הזורואסטרית השפיעה על היהדות? האם ייתכן שלא? אם ניזכר שבמקרא כלל לא מדובר על חיים אינדבידואלים אחרי המוות (לבד מפסוק בודד בספר דניאל המאוחר), כלל לא מדובר על גיהנום כמקום של סבל, ובקושי מדובר על השטן ככוח שעומד מול האל, הרי שנוכל להניח שהיתה השפעה רבה של הזורואסטרים על היהודים הקדמונים.
אבל איך? היכן ספגו היהודים השפעות זרות שכאלה? התשובה פשוטה להפליא: תחת הכיבוש הפרסי, ובפרס. המלך כורש, משיח ה', היה ככל הנראה זורואסטרי, והצהרת כורש היתה חלק מהמהפכה הדתית הסובלנית שלו. פרק מ"ה של ספר ישעיהו נפתח כך:
כֹּה אָמַר יְהוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים אושר (אֲיַשֵּׁר); דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ. וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים: לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי ה' הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי; וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי. לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי: אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי ה', עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה.
שימו לב ששני הפסוקים האחרונים (ו'-ז') מדברים על ההבדל הגדול בין דתו של משה לדתו של זרתוסטרא: הטוב והרע באים שניהם מהאל היחיד. אולם הפרק מתחיל בקריאתו של הנביא אל כורש, כדי להבהיר לו שה' הוא הוא המזכה אותו בניצחונותיו ובכוחו. לא מן הנמנע שקריאתו של ישעיהו למונותאיזם צרוף באה כפולמוס לדתו הדואליסטית של כורש, והוא כאומר לו: לא, כי אל אחד יש בשמים, יוצר אור ובורא חושך! ואתה, כורש, משיחו, ולא שליחו של אהורה כזה או אחר.
כורש המדובר כאן הוא כורש השני, השליט הראשון של הממלכה הפרסית, שעלה לשלטון ב- 559 ומת בשנת 530 לפנה"ס. ב- 538 הוא הציג את "הצהרת כורש" הידועה, שנתנה ליהודים רשות לעלות לארצם ולבנות את מקדשם. ניתן להניח שבזמן שישבו תחת שלטונו ספגו היהודים עקרונות רבים של הדת הזורואסטרית (אם כי כמובן היו דברים שהתעקשו עליהם, בראש ובראשונה האמונה באל אחד), ושאת הרעיונות המעניינים הללו גם הביאו איתם חזרה ארצה.
ושימו לב לתמונה הבאה:
כפי שניתן לקרוא בתחתיתה, מדובר בתבליט קיר מארמונו של דרייוש (549-486), שעלה לשלטון אחרי כורש. התבליט הזה מציג את סמלה של הדת הזורואסטרית, שהוא סמלו של אהורה מאזדה, ותחתיו שני יצורים מכונפים, שאינם אלא כרובים. "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" כתוב בבראשית ג' כ"ד, ואכן הכרובים הם מעין חיות מיתולוגיות כאלה, בעלות ראש אדם, גוף של שור, וכנפי נשר, שנועדו לשמירה על מקומות ואוצרות. כפי שאתם רואים, הם גם מעוטרים בזקן בבלי, ואכן מקורן של חיות מיתולוגיות אלה בבבל, שם הכירו אותם היהודים שהיו בגלות (שימו לב שעירוב של החיות האלו נמצא גם בחזון יחזקאל). שם הם נקראו "קריבּוּ"
{ומעניין לציין ששני הכרובים כאן פונים אחד הרחק מהשני, בעוד שעל גבי ארון הקודש היו כידוע שני כרובים שפנו אחד אל השני וכנפייהם נוגעות: וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף" (מלכים א' ו, כז) "כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה" (מלכים א' ח, ז). נחמד לחשוב שזה מסמל את המונותיאיזם היהודי, המאחד, אל מול הדואליזם הזורואסטרי, המפצל. שימו לב גם שמשה מדבר אל ה' דרך, או מעל, הכרובים: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פט) – בדיוק כמו שאהורה מאזדה יושב בתבליט הזה מעל לכרובים.
אכן, שימו לה לציטוטים הבאים על האל היושב על הכרובים (שאני שואל מתוך הערך בויקיפדיה): "…ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים…" (שמואל א' ד, ד) "…ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו (על הארון)" (שמואל א' ו, ב) "…ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים…" (תפילת חזקיהו) (מלכים ב' יט, טו) "…ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים…" (תפילת חזקיהו) (ישעיהו לז, טז) "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה" (תהילים פ, ב) "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ" (תהלים צט, א) "…ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם" (דברי הימים א' יג, ו). ראו גם כרובים ששומרים על בית כפי שצילמתים בבומביי, בתחתית הרשימה}
תבליט של אחשוורוש (או דריוש), מהתקופה, בארמון בפרספוליס
ואיפה אותו ארמון שבו ניצב תבליט זה? כמובן: ב- Susa, כלומר שושן הבירה! ואכן, אחשוורוש ממגילת אסתר, הוא חשיארש הראשון (המוכר גם בצורה היוונית של שמו, כסרכסס הראשון, והיה בנו של דריוש ונכדו של כורש), ששלט בממלכת פרס בשנים 486-465 לפני הספירה, היה זורואסטרי אדוק:
אמר אחשוורוש המלך: בין הארצות היה מקום בו לפנים עבדו את הדוות. לאחר מכן, בעזרתו של אהורמאזדה, השמדתי את היכל השדים ההוא, והכרזתי: לא יעבדו יותר את השדים!. היכן שלפנים עבדו שדים, שם עבדתי את אהורמזדה…
(מתוך Kent, Old Persian Grammer, 151-2)
שונה מעט מתמונת המלך ההולל והשתוי שאנחנו מכירים מהמגילה, לא? כמעט בלתי נמנע, אם כן, שהיהודים הושפעו מאוד מהדת הזורואסטרית, ומושגים כגון גהינום, יום הדין באחרית הימים, מלחמת גוג ומגוג ועוד חדרו אליה, ודרכה אל הנצרות והאיסלאם.
היום
היום הדת הזורואסטרית כיום היא על סף כליה. יש כמאתיים אלף מאמינים ברחבי העולם (מקורות שונים נותנים נתונים שונים, אז אני לא יכול למנות מספר מדוייק). הקהילות הגדולות חיות באירן (תחת דיכוי), ובהודו (בשגשוג חומרי רב). זו דת שלא השכילה להשתנות עם הזמן, ורעיונותיה ומנהגיה נראים כיום מיושנים ומנותקים מהמציאות. נראה שעל אף השפעתו הרבה על ההיסטוריה של העולם, זכרו של זרתוסטרא עצמו גווע והולך, ואלמלא פרידריך ניטשה נתן לו חיבוק דב בקראו לנביאו שלו על שמו (ואין לזרתוסטרא של ניטשה שום קשר לזה המקורי) לא היינו זוכרים כלל את שמו של הנביא הקדום, אולי הנביא הראשון.
[כל הטקסטים מתורגמים מהתרגומים לאנגלית בספר The Zoroastrian Faith: Tradition and Modern Research של S. A. Nigosian. בשבועות הקרובים אעלה לבלוג רשימות שמבוססות על הרצאות שאני נותן במכון אבשלום, בקורס 'דתות המזרח', ולעיתים גם בקורס 'מיסטיקה נוצרית'. זו הראשונה.]
לולאת האל 