על עסקים ורוחניות, על כשפים וסגנות נשיא, על אורתודוקסים וקונסרבטיבים, ועוד

1. מאמר מצויין וחשוב של איתי רום בגלובס על עסקים ורוחניות מתקשר למה שכתבתי לפי שבוע במעריב. הדיון נסוב סביב ערכם של ערכים רוחנייים סביב שולחן מועצת המנהלים, ועל הבעיתיות שבכפייתם מלמעלה למטה על המועסקים. הנה כמה קטעים טובים:

"כשאתה מגיע לראש הפירמידה", אומר אלי לזר, מנכ"ל חברת HRF לשירותי משאבי אנוש ופיננסים, ולשעבר מנהל משאבי אנוש בקודאק ובטאואר, "אתה יכול לדבר על התחברות לאני האמיתי שלך, על הגשמה אישית. אותו מנהל בכיר השיג המון בחיים, יש לו המון כסף, והוא חש איזה חסך והיום זה באופנה לדבר על תהליכים רוחניים. השאלה היא האם זה מועיל לארגון? אני לא בטוח. לעובד הפשוט, מנגד, אין הלוקסוס לדבר על זה, כי בסולם הצרכים הוא עוד נאבק על חיי היום-יום שלו, על זה שלא יפטרו אותו. במיוחד בענף ההייטק, לפני דיבורים על הגשמה אישית וערכים, העובד הולך היום הביתה כשהוא מודאג אם מחר תהיה לו עבודה".

אל מול התומכים הנלהבים של התופעה, שרואים בניהול בסגנון הישן נוקשות שחלף זמנה, מתייצבים מתנגדיה הטוענים לסתירה מובנית בין רוחניות לבין עולם העסקים, שמתמצה, אחרי הכול, ברדיפה אחר החומר. יו"ר טבע, אלי הורביץ, מתח לפני מספר חודשים ביקורת על הטרנד: "הערבוב בין רוחניות ועסקים הוא פשוט לא נכון לדעתי", אמר, "בעשייה שלנו יש המון אחריות כלפי משקיעים. זה לא פשוט לנהל חברה כמו טבע, עם שווי שוק של כמעט 40 מיליארד דולר, כשחלק מזה שייך לפנסיונרים ששמו את הכסף שהם חסכו כל החיים עלינו. אפשר לנהל חברה כמו טבע על פי הרגש ולא על פי ההיגיון? פשוט לא".

הורביץ מייצג את הגישה השלטת בקרב דור המנהלים הוותיק. הדמות ההפוכה לו הוא אלי רייפמן, הבעלים הצעיר של חברת ההייטק הכושלת אמבלייז שהפך בתקופה האחרונה למרצה מבוקש לקבלה. "אם מחר בבוקר אבקש ממר אלי הורביץ", הגיב לאחרונה לדבריו של יו"ר טבע, "…לשבת בשקט עשר דקות ולהפסיק לחשוב, הוא יגלה שלא רק שהוא לא מצליח…אלא שיש לו מנגנון מובנה בתוכו שחושב במקומו והוא לא שולט עליו…אם אתה לא שולט במחשבות שלך, כנראה שאתה לא שולט בהחלטות שלך. זה אלף-בית ברוחניות בעסקים".

[ד"ר אורה סתר, שמשמשת כמרכזת האקדמית של תכנית "עסקים, ניהול ורוחניות" במכון להב באוניברסיטת תל-אביב:] "יש הליכה על גבול דק מאוד. ראיתי מקומות שהעלו בי סימני שאלה, כולל ארגונים שכולם לכאורה נורא מאושרים בהם וכולם נורא מחוברים לייעוד ולחזון ולערכים של החברה. יש כמה חברות הייטק שבהן נעשה שימוש במושגים האלה כדי להשתיק חילוקי דעות ולחזק אינטרסים של קבוצות מסויימות לעומת אחרות. הסכנה הגדולה היא במקום שהוא לא באמת רוחני אלא משתמש ברטוריקה רוחנית. יש לא מעט חברות שעובדות מאד חזק על התרבות הפנימית שלהן, קצת כמו כת. אין בהן לגיטימציה להשמיע התנגדות, קולות אחרים. בעיניי זה מפחיד כשכולם מדברים באותו קול. זה אומר שאין לגיטימציה לאינטרסים שונים, אלא רק לאינטרס אחד ששולט".

נוחי דנקנר, למשל, אולי עבר חוויות רוחניות נפלאות אבל לקופאיות היוניברס קלאב, רשת המרכולים השייכת לשופרסל שבשליטתו, איפשרו לשבת במשמרת רק לאחר שפתחו במאבק תקשורתי סוער; שרי אריסון היתה בעיצומו של מסע רוחני כשהחליטה לפטר 900 עובדים מבנק הפועלים בעת שהבנק הציג רווחים נאים; יגאל שרמייסטר הוא אולי תלמיד זן אולם הפרת זכויותיהם הבסיסיות של המאבטחים בקבוצת "השמירה" שבבעלותו הפכה בשנים האחרונות לשם דבר, עד שמשרד המשפטים שקל לשלול את רשיונה.

[ד"ר סתר:] "חלק גדול מאנשי העסקים הבכירים שקוראים לעצמם רוחניים, מייצרים קושי אמיתי", אומרת סתר, "חלקם עוברים תהליך עם עצמם, ואין להם מושג איך ליישם אותו בחיים שלהם. הם לא קולטים שבפועל הם עושים משהו שמנוגד לגמרי לרוחניות שהם מדברים עליה. כשלבן-דב היתה הבעיה עם בעלי האג"חים והוא פתח את הישיבה בהצהרה שהוא אוהב אותם זו אמירה יפה, ואני בטוחה שהיא באה מתוך התמודדות פנימית אמיתית, אבל וואלה, לא בטוח שאתה יכול לשלם להם, יש לך בעיה רצינית. מנכ"ל של חברה גדולה נתן לי הרצאה ארוכה ומדהימה על חמלה, ומיד אחר-כך הוא תיאר לי תגובה שלו למצב מסוים שהיתה נטולת חמלה לחלוטין. הוא לא רואה מה שהוא עושה, אנשים לפעמים עיוורים למעשים של עצמם. עבודה רוחנית אמיתית היא תהליך קשה, ורוב האנשים לא בראש שלהם לעשות את העבודה הזו".

המאמר, שבאמת ראוי לשבח, גם כותב מעט על קידומה של הסיינטולוגיה בידי חנן זוגלובק, לשעבר בכיר בחברה של המשפחה.

אני נבחן במכשיר המעולה של האברד

2. ואפרופו סיינטולוגיה, חברתי הטובה מעין שטרנפלד ואנוכי הסתובבנו לנו במתחם פסטיבל הסרטים בחיפה, ובין שאר הדוכנים נתקלנו גם בדוכן של הסיינטולוגיה, שאנשיה ניסו לעשות לה נפשות, כלומר תטאנים. מכיוון שמעולם לא נבדקתי על ידי ה- E-meter המפורסם שהמציא ל. רון האברד (ושהוא למעשה לא יותר מאשר גירסה פרימיטיבית של מכונת אמת), קפצתי על ההזדמנות לבדוק כמה רוחות רעות של חייזרים עדיין דבוקות לי לתטאן, שהוא הלא נשמתי שלי על פי התיאולוגיה הסיינטולוגית. התברר שאף לא אחת. המחט במכשיר סירבה לעלות, כלומר סימנה שמבחינתה אני כובש אפס מרבצי לחץ. המודד הסיינטולוגי הנחמד הסביר שכנראה זה בגלל שאני עייף (באמת הייתי עייף – נראה לי שתפסתי איזה וירוס), ולכן המכשיר לא מוצא אצלי עצבנות. שאלתי אותו אם אולי בכל זאת יכול להיות שאני פשוט נקי מרוחות חייזרים, והוא אמר שהסיינטולוגיה בכלל לא עוסקת בזה, ושזו סתם פרופגנדה אמריקנסקי אימפריליסקי קפיטליסקי. משום מה החלטתי לכבד את רצונו להישאר בבורותו (אולי סתם לא היה לי כוח לעימות), ולא סיפרתי לו שבמו ידי תירגמתי לעברית את הטקסט שבו האברד, בכתב ידו, מתאר את כל עניין החייזרים.

מעין נבחנת במכשיר המעולה של האברד

3. מאמר בוואי-נט המציג ספר חדש של סטיוארט קאופמן, "להמציא מחדש את הקדושה", המנסה לשלב את אלוהים חזרה בתמונת העולם המדעית. מסתבר שהיצירתיות בטבע היא מספיק אלוהים בשביל קאופמן:

תהליך ההתהוות היצירתי הזה, טוען קאופמן, "מדהים כל כך, מהמם, מעורר יראת כבוד, הכרת תודה וכבוד, עד כי בשביל רבים מאתנו זה מספיק אלוהים, אלוהים טבעי לגמרי, הוא למעשה היצירתיות עצמה של היקום".

נו טוב, עדיף מאיזה מלך רגזן.

4. כתבה מאוד יפה של שרית פוקס על רינה שני.

5. עוד מאמר בסדרת המאמרים האינסופית על הקשר בין רוחניות לנוירולוגיה, הפעם במגזין Science & Spirit.

ג'ון טרבולטה נבחן במכשיר המעולה של האברד

6. יאיר שלג כתב ב"הארץ" מאמר מעניין על הגבולות ההולכים ומיטשטשים בין חלקים באורתודוקסיה הסרוגה ("האגף הליברלי" כלשונו) לבין הזרם הקונסרבטיבי ביהדות. כלומר, שכל מני חברה מהקבוצה הראשונה חוצים את הקווים לעבר האחרונה, בעיקר בעקבות סוגיות של יחס לנשים ומני דוֹגמות שקשה לקבל רציונלית. המאמר מעניין מאוד, וביותר מעניינות שתי פסקאות שמובאות בסופו, המנסות לנחש לאן פני הדברים מובילים. הנה הן:

מה צופן העתיד לתהליך הזה? לאו [הרב ד"ר בני לאו – ת.פ.] מעריך ש"האורתודוקסיה עומדת להתפצל באופן רשמי. יהיה מחנה אורתודוקסי שמרני שבמרכזו החרדים, ומולו מחנה אורתודוקסי מודרני, שמן הסתם יבחר לעצמו שם חדש, והם לא יוכלו לחיות עוד תחת קורת גג אחת של זרם משותף. העימותים האחרונים סביב השמיטה  והגיור, והכוונה להקים בתי דין חלופיים לאלה של הרבנות הראשית שנשלטת בידי החרדים, מבשרים על הכיוון הזה. מצד שני, אני מעריך שעדיין יישמר בידול בין הזרם ה'אורתודוקסי מודרני' לקונסרווטיווים, מכיוון שאכן יש הבדלים משמעותיים ביניהם".

גולינקין [פרופ' דוד גולינקין, נשיא מכון שכטר ויו"ר ועד ההלכה של התנועה המסורתית בישראל – ת.פ.] מתאר תסריט שונה, שבו גם הקונסרווטיווים עצמם, במיוחד בארצות הברית, עומדים לפני פיצול, במיוחד על רקע ההחלטה שם להכיר בנישואים וברבנים הומוסקסואלים. להערכתו, יש סיכוי שהקונסרווטיווים השמרנים והאורתודוקסים הליברלים יתחילו לשתף פעולה ויקימו קהילות משותפות. להערכתו, ייתכן שבעיית הרגישות ל"תווית הקונסרווטיווית" תיפתר בכך שאותן קהילות לא ירגישו כלל צורך להגדיר את עצמן מעבר להיותן "שומרי מצוות": "המגמה של הסתייגות מהזדהות ברורה עם אחד הזרמים ממילא הולכת ומתפשטת עכשיו בארצות הברית, ובהחלט ייתכן שהתהליך יקרה גם כאן".

7. איתמר שאלתיאל כתב רשימה קצרה ויפיפיה על היחס בין הספרות לחיים, שקשורה לנושאי הבלוג הזה, תאמינו לי.

8. באותו בלוג גם אני כתבתי משהו קצר על הקמפיינים הנוכחיים, של מועצת יש"ע ושל מאיר פרוש, שמזלזלים מאוד באינטליגנציה של הציבור.

9. מחקר שמתפרסם בכתב העת הנחשב Science מוצא שאמונה מגבירה אלטרואיזם.

10. ה"רב" מיכאל לייטמן מודה בבלוג שלו שהוא כתב עבודת דוקטור שהוא לא האמין בה כדי לקבל את התואר, ושהוא מנצל את תואר הדוקטור שלו כדי שדברים שהוא כותב, שלא נחשבים מדעיים, יתקבלו על דעת הבריות. ציטוט נבחר:

גם אני כתבתי עבודת מחקר בנושא "קבלה כשיטת השגה לא ראציונאלית", למרות שבשבילי הקבלה היא המדע הכי רציונאלי שיש. לאחר מכן כבר יכולתי להופיע ברמה אחרת, כדוקטור לפילוסופיה יכולתי להרצות בפורומים, ולהציג רעיונות. כבעל תואר (PhD) אני משנה משהו בתודעה של אנשים.

11. שי טובלי ממשיך במסע הליצני שלו במחוזות הגיחוך הכרוני עם מאמר פרי עטו על כך שהוא עצמו לא רוחני ורוחניות בכלל זה שטויות.

12. על פי ממשל בוש אין צורך למנוע סיוע ממשלתי ממקומות עבודה שמפלים אנשים על פי דתם. הנה. זה אותו אחד שיצא "להפיץ חופש בעולם".

13. אובמה הוא כל כך קוּל שאני חושד שלמרות שהוא לא מודה בזה, הממזר תירגל מדיטציה במשך שנים. ראו אותו מחייך אל מול האשמותיו של מקיין על היותו קרוב לאחד הטרוריסטים האמריקאים שפעלו נגד "המערכת" בשנות השישים:

הבנאדם הוא גוש קרח. כותב על כך דייויד ברוקס, בעל טור בניו-יורק טיימס:

לא היה רגע בו, לפחות בפומבי, נראה שאוחזת אותו סערה פנימית. זה לא כוח הרצון של שליטה עצמית שהוא מציג, אלא לא-מודע מאורגן. על ידי תהליך עמוק, מלמטה למעלה, הוא פיתח אסטרטגיות של שוויון-נפש, ועתה הוא נהיה מכונת הומאוסטזיס. כאשר בוב שייפר שאל אותו שאלות קשות בעימות ביום רביעי [בשבוע שעבר – ת.פ.] הוא צעד אחורה ותיאר את המצב הרחב יותר. כאשר ג'ון מקיין הלם בו בדבר ביקורת – אפילו בנוגע לעובּרים שמשאירים אותם למות על שולחן – הוא חייך בשעשוע על המשחק הפוליטי שהם משחקים. בכל רגע מאתגר האינסטינקט שלו היה להוציא את עצמו מהמשווה ולאמץ נקודת מבט של צופה.

מרשים ביותר. מנהיג העולם החופשי כאדם משוחרר?

14. הסרט החדש של הקומיקאי ביל מאהר, Religulous, ששמו מורכב מצירוף המילים "דתי" ו"מגוחך", יצא, והוא עושה צחוק מהאמונה. הנה האתר ובו קטעים נבחרים לצפייה. האתר גם מפנה את גולשיו לאתר Disbeliefnet שהוא כמובן התוצר הפרודי של Beliefnet, אתר הדתות הפופולרי ביותר בעולם, ושמציג עוד מגוון ירידות, לא מאוד מתוחכמות, על דתות העולם. כמו הכרטיס שמשמאל.

15. למי שעוד לא ראה, וידאו מ- 2004 ובו טקס ובו שרה פיילין עוברת טיהור ובו מוגשת לה הגנה נגד כישוף, ואלוהים מתבקש לפלס לה דרך בפוליטיקה. הנה הדיווח של וואי-נט. במאמר באתר politico מבהירים שהטקס שנערך ל(או על )פיילין הוא עניין שגרתי בכל כנסייה פנטקוסטלית. כפי שכתבתי כאן, פיילין הצהירה שהפסיקה להיות פנטקוסטלית, ועברה לאוונגליזם מצוי, ב- 2002, כאשר רצתה להיבחר למושלת אלסקה. נראה, אם כן, שהיא לא לגמרי סגורה על הזרם הדתי בו היא נמצאת (נו טוב, בימינו מי כן?). לא זאת אף זאת: מרי גלייזר, מנהיגה רוחנית שמאמינה שעל הדתות להילחם אחת בשנייה מבחינה רוחנית אומרת שפיילין נמצאת ב"קבוצת התפילה" שלה. ממש יופי. איריס יער אדלבאום מוסיפה עוד פרטים מעניינים על דתה האקצנטרית משהו של פיילין. בקיצור, אישה מופלאה, הפיילין הזאת.

אז הנה מט דיימון, שאינו טיפש מסתבר, נכנס בפיילין ואומר מילים צלולות וברורות על הפחד הגדול שבאפשרות שפיילין תהיה נשיאה. הוא מסיים במשפט: "אני רוצה לדעת אם היא באמת חושבת שדינוזאורים היו כאן לפני 4000 שנה. זה חשוב. אני רוצה לדעת את זה. אני באמת רוצה. כי היא הולכת לקבל את הצפנים הגרעיניים." נכון. זה עד כדי כך פשוט. ומפחיד.

16. מאמר על ריבוי האוטוביוגרפיות הרוחניות ששוטף את ארה"ב, גם, ובעיקר, מכיוון אנשים שאין להם ממש מה לומר חוץ מזה שהם גילו שיש משמעות לחיים, או שהמשמעות מבוטאת טוב יותר לא בדת שהם נולדו אליה, אלא בדת אחרת. המאמר עוסק ספציפית בספר החביב שבתמונה.

17. האם שמעתם על קבוצת Zeitgeist? אני רק לאחרונה, כשצפיתי בסרט הזה, שהוא המשך של הסרט הקודם שהם הכינו, שמפורט בחלקיו להלן. הסרטים שלהם עשויים היטב, ומנסים, בקצרה, לשטוח תיאוריות קונספירטיביות על איך העולם מתנהל ומה מסתירים מאיתנו, הציבור הרחב. עכשיו, באופן אישי אני חושב שתיאוריות קונספירציה הן חלק ממגוון ההפרשות המוגלתיות של המוח האנושי, אבל מה שמייחד (נדמה לי) את החברה האלה, הוא שהפתרון שהם מציגים כולל שינוי תודעתי של הפרט, כלומר תהליך רוחני שהפרט אמור לעבור, ואשר בסופו הוא תופס את עצמו נכוחה.

הסרט האחרון (שיצא השנה, הלינק האחרון) שלהם מתחיל בהסבר על הכלכלה המודרנית ומסיים בנסיון לטעון שטכנולוגיה ולא פוליטיקה היא התשובה לבעיות העולם. יש לו כמה נקודות חשובות ומעניינות. כשהוא מדבר על הדרכים בהן ארה"ב מנצלת את עוצמתה הכלכלית והצבאית כדי לשלוט באומות אחרות הוא מרתק. הוא כמובן לא מעט דמגוגי, ואני חושב שיש עובדות שהוא לא מדייק בהן, אבל לרוב הוא אומר דברים שלפחות עושים רושם כנכונים. לבד מלשים יהבם מעט יותר מדי על טכנולוגיה, הם אכן מדגישים את הכרחיותו של תהליך רוחני עבור טרנספורמציה עולמית אמיתית.

הסרט הקודם שלהם, שיצא ב- 2007, מחולק בלינקים הבאים לשלושה חלקים, שאף מתורגמים לעברית (אם כי המילים בתרגום מופיעות משמאל לימין). החלק הראשון של הסרט הוא מסע התקפי כנגד הדתות המונותאיסטיות, בראשן הנצרות. הנצרות עבורו היא לא יותר מאשר מיתוס פגאני-גנוסטי המלמד על עידן הגדי, בו אנו נמצאים, ועל עידן הדלי שאמור להתחיל ב- 2150. המונותאיזם על פי יוצרי הסרט הוא "ההונאה של העידן הנוכחי", והכנסייה פשוט ניצלה מיתוס פגאני תמים לצורך תאוות השלטון וההרג שלה. התזה שלהם מעניינת, אך הבסיס העובדתי שלה הוא דל, והיא רצופה הגזמות ואי-דיוקים.

החלק השני של הסרט עוסק ב"מיתוס של 9/11", כלומר בשזירת תיאוריית קונספירציה על פיה ההתקפות נגד מגדלי התאומים והפנטגון היו תרגיל של הניאו-שמרנים כדי ליצור אוייב חדש לעם האמריקאי ("הטרור"), שכנגדו יתגבשו, שבגללו יסכימו לחיות תחת מעקב ושעבורו יוציאו הון. כאמור, אין לי הרבה סבלנות לשטויות הללו, אבל הטיעונים שהעדויות שמביאים החברה האלה מעניינים, ובניגוד לתחום הקודם של הדתות, כאן אין לי מספיק ידע כדי להכריע האם הם מדייקים (אגב, מסתבר שגם ערוץ הטלוויזיה הממשלתי הרוסי מקדם תזות כאלה).

החלק השלישי מדבר על כלכלה: הקמתו של הבנק המרכזי האמריקאי, כיצד כסף פירושו תמיד חוב, כיצד מס ההכנסה האמריקאי הוא לא חוקתי ואין למעשה חוק שמחייב אותו, וכיצד בעלי ההון דוחפים את אמריקה שוב ושוב למלחמה. אחר כך עוסקים בחינוך וכיצד ממשלת ארה"ב מנסה לטמטם את הציבור, ואיך בסופו של דבר ישתילו בכולנו ג'וקים שיאפשרו לנו לקנות דברים אבל גם, כמובן, יעקבו אחרינו ויתנו לעוקבים שליטה עלינו. עשר הדקות האחרונות של הסרט מדברות על האפשרות שלנו להיחלץ מכל זה, והיא עוברת בתפיסה העצמית שלנו (ולכן בעצם אני כותב על הסרט הזה). קולותיהם של ריצ'רד אלפרט וצ'ארלס סייגן נשמעים, וקוראים לתפיסת עצמנו והיקום כישות אורגנית אחת.

18. ולסיום, סטיבן קולבר (ואיזה מטיף מצחיק) עלמעמד האל אם מקיין יפסיד בבחירות:

נו טוב, הרי משה אומר דברים דומים (לאלו של המטיף הזה) לה' כדי שלא יכה את בני ישראל, ואני גם זוכר שלפני הפינוי מעזה מישהו טען שזה לא יקרה כי אלוהים לא יעז להשפיל ככה את הרב אליהו, שהתנבא שזה לא יקרה.

26 תגובות

  1. לפוסט על פיילין.

    אני כמובן חולקת עליך לגבי צייטגייסט ותפקידה של הקונספירציה בפוליטיקה הצפון אמריקאית, אבל חוץ מזה הבאת שפע מידע חשוב ומענין.

    אהבתי

  2. מדבר על הארה, רוחניות, מקוריות וחופש מחשבה בזמן שלמאמרים שבאתר שלו יש נימה קרישנמורטית מובהקת, גם בצורת ניסוח וגם בעיקרון. עם קצת מאמץ אפשר אפילו לאתר את השיחה המקבילה של קרישנמורטי לכל מאמר שלו.

    לגביי אובאמה, אם עוזבים רגע את התפיסה הקיצונית של מואר – רובוט אנושי, אפשר להבין שלא כל בני האדם הם ריאקציוניסטים חסרי מעוף. וזה שאדם הוא לא סתם ריאקציוניסט חסר מעוף, עדיין לא מעיד עליו שהוא הולך להיות איזה מנהיג גדול.

    אהבתי

  3. איריס – בשמחה. תודה לך על הרשימה מאירת העיניים.

    ובן, בכל זאת, על כתפי הבנאדם הזה מוטלים כל כך הרבה אחריות, ציפיות, לחצים, תקוות, פחדים וכו', שלראות אותו מתמודד עם האשמתו הנלוזה בחיבור עם טרוריסטים על ידי חיוך, זה מעורר השראה. מה שכן, זה בהחלט לא מבטיח שהוא יהיה מנהיג טוב (אם כי זה בוודאי לא מזיק : ).

    אהבתי

  4. אובמה מדבר במסרים קיטשיים ממש כמו ג'ון מקיין. דווקא התרשמתי שהוא נעדר עומק אינטלקטואלי. אי אפשר בכלל (לדוגמא) להשוותו למישהו כמו ראלף ניידר (שגם רץ לנשיאות).

    אהבתי

  5. אפי,
    אני יודע, כתבתי על זה כאן:
    http://www.notes.co.il/tomer/44893.asp

    RS,
    אובמה הוא פוליטיקאי, ברור. אני גם לא מצפה ממנו לחדול להיות פוליטיקאי כשיבחר, והוא כנראה לא יכריז על מהפכה סוציאליסטית (למרות כל מה שאנשי מקיין אומרים). ניידר, לעומת זאת, בהחלט לא פוליטיקאי. הוא פעם היה אדם חשוב, וכבר מזמן הפך לפוץ טהרני ונקרקסיסטי שאיכפת לו רק שיתנו לו לצעוק שכולם רעים חוץ ממנו, ושבסופו של דבר רק גורם להפסד קולות (לפעמים מכריע) של הדמוקרטים. רוב אנשי השמאל באמריקה כבר זנחו את העגלה של ניידר, שנראית כמובן טוב מאוד, אבל שלא זזה לשום מקום. את ניידר צריך, כי הוא אומר דברים נכונים לרוב, אבל לא במירוץ, כי שם הוא רק מזיק. זאת הבעיה עם אידיאלים נשגבים: הם כל כך נדירות נוגעים במציאות.

    אהבתי

  6. שי טובלי
    אז אולי היית מתייחס אחרת למה שכתב ?
    סה"כ הביקורת רלוונטית – ודומה למה שאתה כתבת לגבי תרבות של צריכה רוחנית…
    מנק מבט שונה קצת
    נשמע שיש קצת הרבה צדקנות ומירמור בדבריו (אני צודק וכולם טועים…)
    אבל סהכ דברים ראויים סה"כ

    טוב אבל באמת קשה להתייחס במנותק מהאדם שכותב…
    תודה על כתיבתך,
    גלעד.

    אהבתי

  7. ברור שאם זה לא היה טובלי הייתי מתייחס אחרת! הוא כותב יפה בסך הכל. אבל כשמניספט אנטי-רוחני שכזה מגיע מכיוונו של אדם שעד כה (ואני מנחש שגם בעתיד) היה חלק מרכזי בהזניית הרוחניות בארץ, ואחראי לכמה מהקוריוזים הרוחניים המגוחכים ביותר בשנים האחרונות, ברור שיש כאו קודם כל הרבה צביעות. אם בריטני ספירס היתה שרה שיר זועם נגד תרבות הסלבס ומוזיקת הפופ, זה היה גם נראה לי מגוחך.

    אהבתי

  8. למאמר הבאמת מגוכך של טובלי, לאור מעשיו/הגיגיו בתרבות הרוחנית בשנים האחרונות?

    אהבתי

  9. תודה על ההצעה, אבל אני מרגיש שעל טובלי כבר כתבתי מספיק. מה עוד שאין לי הרבה זמן ויש לי דברים שחשוב לי יותר לכתוב עליהם. אין לדעתי גם טעם להתייחס אליו יותר מדי. הוא הפך את עצמו לליצן, ובכך הוא בסך הכל די harmless.

    אהבתי

  10. בשם כל קוראי הבלוג הריני הק' שבהם מודה לתומר על נוהגו לרדת ממרומיו וללקוט בפנינו ממטעמי היקום, המואר והלא מואר.

    וגם אוסיף שלמרות שפטרתיו מלבוא לחתונה הרי אינו נפטר מהצ'ק בפרט שנותר בחוב כלשהו מזמני השינה.

    ואוסיף ואשאל האם יעל ומעין מהתמונה יודעות אשה על רעותה? והאיך מצליח תומר לתמרן בין חברותיו, ידידותיו, אקסיותיו.

    אהבתי

  11. כל העניין הזה עם שי טובלי…
    מה הוא מנסה לעשות? אני די בטוח שהוא לא טיפש. יש איזה הגיון מערכתי במעברים החדים האלה בין דעה אחת למשניה, או בין דמות אחת לשניה.
    הוא יודע שהוא עושה מעצמו צחוק? אכפת לו?

    ובעניין הרוחניות העיסקית. נכון שיש כאן העמדת פנים מסוימת אבל בסך הכל קשה לי להאמין שהעובדים סובלים מזה. פשוט מדובר בטרנד כמו כל טרנד.

    אהבתי

  12. רק אמרתי שאובמה הוא מאסטר בלהגיד כלום. זה שהוא עושה את זה בשלווה גמורה גם כן לא אומר כלום.

    רק שתדע – ראלף ניידר קשור בחבל הטבור לעובדה שיש לך חגורת בטיחות וכריות אוויר במכונית.
    והוכח שניידר לא עלה לדמוקרטים כמעט כלום. חוץ מזה – לפי השיקול שלך כל הפוליטיקה הישראלית בגלל ריבוי המפלגות – פסולה, כי אחת "מפריעה" לגדולה יותר לזכות. שטויות. הדמוקרטים אכזבו שוב ושוב את קהל הבוחרים שלהם. ניידר לא צץ יש מאין ואם תראה סרט דוקומנטרי שעשו עליו תבין שהאיש היה בהלך רוח מאוד רחוק מלרוץ לנשיאות. מה ששבר אותו סופית בנוגע לדמוקרטים היה היחס לנושאים החשובים מצד הנשיאים הניאו-ליברלים או המועמדים הניאו-ליברלים.

    היועץ הכלכלי של אובמה הוא ניאו-ליברל מובהק ואחד מהגורמים למפולת (יחד עם היועץ של מקיין).

    מציע לך לקרוא את זה:

    http://www.counterpunch.com/bageant07242008.html

    וגם את:

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=532729

    ואם העולם שלי רקוב אז אני מעדיף להצביע לאידיאל.

    ברק אובמה במונחים פוליטיים הוא
    wimp.

    אהבתי

  13. כתבת:
    "שי טובלי ממשיך במסע הליצני שלו במחוזות הגיחוך הכרוני עם מאמר פרי עטו על כך שהוא עצמו לא רוחני ורוחניות בכלל זה שטויות. "

    או שלא קראת או שבחרת מראש מה לכתוב. האיש אומר משהו שלא נעים לאוזניו של דור האסקפיזם הישראלי.

    הוא לא אומר שרוחניות זה שטויות. הוא אומר שהרוחניות העכשווית רדודה להפליא, ואני נאלץ לצערי הרב להסכים איתו כמעט לגמרי.

    גורד'ייף אמר פעם שרוחניות זה עניין מוגבל. שהאנרגיה הזו יכולה להכיל בנק' זמן אחת מעטי מעט. מה שהוא לא אמר זה שקיים היזון חוזר וקיימת אחריות של האדם שעבר תהליך קשה וכעת יכול להקרין זאת כלפי החברה.

    אם הרוחניות מובילה לאסקפיזם ולסלידה מכל דבר פוליטי (קרי שנובע מהאינטרס האנושי) אז זו רוחניות ברת-חלוף ושאין לה סיכוי להשפיע. וכן .הסלידה של אושו מהפוליטי הייתה משגה גדול

    ביוון העתיקה ששהו בה מספר דמויות רוחניות המושג פוליטי נחשב לאידאה, לערך עליון.

    אהבתי

  14. אורי,
    נראה לי שטובלי לא ממש מודע לעצמו. הוא מוקף אנשים שמעריצים אותו (עד כמה שזה נשמע מוזר), וקשה לו לקבל פרספקטיבה על מצבו.
    בעניין הרוחניות העיסקית: ודאי שהעובדים נהנים מזה. הטענה שלי היא שזה שסתום לחץ שההנהלה מעניקה לעובדים כדי שלא יקרסו נוכח תנאי עבודה מטורפים.

    RS,
    "ראלף ניידר קשור בחבל הטבור לעובדה שיש לך חגורת בטיחות וכריות אוויר במכונית" – ידוע לי. לכן אמרתי שהוא היה אדם חשוב.
    "והוכח שניידר לא עלה לדמוקרטים כמעט כלום" – אני קראתי על הוכחות הפוכות.
    "לפי השיקול שלך כל הפוליטיקה הישראלית בגלל ריבוי המפלגות – פסולה, כי אחת "מפריעה" לגדולה יותר לזכות" – נכון. לכן יש אחוז חסימה, כדי להרתיע מפלגות קקיוניות ואנשים מלהצביע עבורן. זה כמובן לא עוזר תמיד, ויוכיחו הבחירות שהעלו את רבין, בהן הימין התפצל לפרגמנטים (לוינגר ושות') והפסיד את הבחירות (ואת מפלגת התחייה).
    "הדמוקרטים אכזבו שוב ושוב את קהל הבוחרים שלהם" זה נכון מאוד. אבל לא היית מעדיף את אל גור על ג'ורג' בוש? אני בהחלט כן.

    לגבי טובלי: ראה תגובתי למעלה לגלעד. נכון, הוא אומר דברים נכונים. אבל כשזה בא ממנו, מלך השטחיות ש1) דיבר עם בוראי הגלקסיה 2) המציא יוגה 3) המציא שיטה רפואית 4) המציא אמנות לחימה 5) המציא שיטת מדיטציה 6) לא נשאר באותו שם או זהות יותר מחודשיים – הרשה לי להניח שאלו דברים מהפה אל החוץ, והרשה לי לכתוב שמדובר בהמשך המסע הליצני שלו במחוזות הגיחוך הכרוני.

    אהבתי

  15. איזה כיף לעקוב אחרי ההתפתחות הרוחנית של טובלי, כמו שמסתכלים על ילד קטן שגדל ועובד מאמונה תמימה אחת לחברתה. עכשיו הוא "מתפכח" מהרוחניות. אני מניח שהוא יאלץ להקים עכשיו אתר חדש וארגון חדש או לפחות לשנות את הביוגרפיה שלו בה הוא מוצג כמורה רוחני, ומביא ציטוטים מחזקים מאנארג'י (אותו הוא קוטל במאמר).

    http://www.newsun.co.il/main.php?id=13

    אהבתי

  16. בעקבות הקישור למעלה קראתי את האוטוביוגרפיה של שי
    ואני תוהה תומר – איך אתה מסתכל על החוויות שעבר…האם הן שונות מתיאורים של מיסטיקנים אחרים ?
    התרשמתי מהכנות שבה הוא מדבר על חייו, זה ראוי להערכה.
    אני לא יודע איך לבלוע את התיאורים שלו לגבי החוויות ותובנות שלו אבל לא נשמע לי שהוא ממציא – ז"א אני מתרשם שאלו חוויותיו הסובייקטיביות…מעניין אותי לשמוע איך אתה מסתכל על כל מיני דיבורים על ההארה איך אתה בוחן דברים כאלה אצלו ואצל מורים אחרים…(האם לחוויות אלה אתה מאמין ומשו קרה אח"כ הוא שגם הן בגדר "גיחוך" ?)

    אהבתי

  17. תראה, אפשר לחלק את חייו של שי, וחוויותיו, לשתי תקופות: עד הבודהה מאוריון, ואחריו. עד אליו, שי היה בסך הכל "מורה הארה" די טיפוסי, ובסך הכל בסדר. באותה תקופה ראיינתי אותו (חפש את הראיון בדף המורים הרוחניים שלי)והתרשמתי בסך הכל לטובה. הרגשתי שהוא יודע על מה שהוא מדבר, ואני עדיין חושב שיש לו (או לפחות היתה לו) מידה לא מבוטלת של השגה רוחנית. וכן, החוויות שהוא תיאר אז היו דומות לאלו שאנחנו שומעים ממיסטיקנים אחרים.

    אז הגיע עניין הבודהה מאוריון והשיחות שהוא ניהל עם בוראי הגלקסיה. באותה תקופה שי למעשה הפך, מבחינה טכנית, למתקשר. הוא עצמו הצהיר (ואחר כך חזר בו) שהוא סיים את תפקודו כמורה רוחני, שהארה היא לא העניין ושהוא רק מוסר את תורת הבוראים. לדעתי כל הפרק הזה בחייו מגוחך, ואין לי רצוןם להיכנס לנימוקים שלי, כי לדעתי זה אמור להיות מובן מאליו לכל בר דעת. בכל אופן, כמובן שבתקופה זו הוא הצהיר על חוויות שמיוחדות רק לו: הוא ורק הוא, בכל ההיסטוריה האנושית, מדבר ישירות עם בוראי הגלקסיה.

    הניתוח שלי של כל העניין פשוט: הוא אדם מוכשר, שהבין עומקים רבים של המימד הרוחני של החיים, אבל שכמו אצל רבים אחרים, השתן עלה לו לאגו, והוא התפתה להפליג בחלומות מגלומאנים ולהגביה עוף אל מחוזות שיגעון הגדלות המשכרים.

    לשימחתי, מעט מאוד אנשים קנו את הזיותיו, והוא נותר די בודד (לבד מקבוצה של מאמינים מושבעים). בהמשך הוא נסוג מהעמדת המתקשר המיוחס, ונהיה שוב "מורה רוחני". כעת הוא יוצא גם נגד הרוחניות. נראה מה יביא החורף.

    אהבתי

  18. אותם אלה שנקראים כיום "דתיים לייט" עשויים למצוא בית חם אצל הקונסרבטיבים, מפני שהם מחזיקים באותה אידאולוגיה ליברלית. אבל למעשה גולינקין צודק, כי היום כבר לא קוראים לזה קונסרבטיבים אלא "קונסרבדוכסים" – לשם ינוקזו האורתודוכסים המודרניים (או יותר נכון הפוסט-מודרניים). הקונסרבטיבים המתירנים יותר לוקחים שמאלה לכיוון הרפורמים, ומתבדלים מהשמרנים באמת, כך שמיותר להגדיר אותם. ועם זאת אסור לשכוח שהזרם הזה של הדתיים הליברלים כולל עוד אח קטן ומפגר שנקרא דתל"שים, שעבר את הכביש לעולם לא ידוע ולא מוכר. הוא מעדיף להגדיר את עצמו כנקרע בין עולמות, ולא מודע לכך שמישהו כבר הגדיר את המחשבה שלו. איכשהוא אצל האורתודוכסים נותנים יותר מדי דגש למאבק "יהדות המתקדמת" ופחות מתעניינים בתנועה האחרת והמתקדמת הרבה יותר: התנועה לשיקום היהדות. הרבה מהאורתודוכסים לא מודעים בכלל לקיומה, משום מה. אם הם היו, סביר שהם היו פחות מתלבטים. הדתל"שים עשויים למצוא בית חם אצל הרקונסטרוקטיבים, כי אין בין שתי האידאולוגיות שום הבדל. בשני המקרים ברור להם שאלוהים הוא לא סבא זקן שיושב ועושה נו-נו-נו אלא מישהו אחר לגמרי שיכול להיות סובלני לכל מיני חטאים קטנים שהם יעשו, העיקר שהאדם יהיה שלם עם עצמו ואלוהיו. דתי שעבר כבר את הכביש אל הרקונסטרוקציוניזם, ואמר את זה בקול רם, הוא אברום בורג. מקיים מצוות, אבל מאמין באלוהים אחר לגמרי, שמבחינתו היה מסכים גם להפקרות טוטאלית.

    הפיצול הוא תהליך צפוי וידוע מראש, והוא מתחדש בכל דור, החל מימי מהפכת ההשכלה ועד היום. מה שקורה ביהדות הוא תהליך מקביל למה שקרה בנצרות, עוד מימי הרפורמה. התהליך הזה מן הסתם גם ימשיך בדור הבא, מאותו זרם חדש שיווצר באורתודוכסיה שימשיך להתפצל ולהתפצל בגלל אנשים שיגלו את העקרונות הליברליים שסותרים את השמרנות הקנאית של האורתודוכסיה, וכך יווצרו זרמים-זרמים שיתאחדו בשם התיוג. או שמא לא, בגלל הרתיעה מאותו תיוג. בסך הכל "קונסרבטיבי" ובכלל "יהדות מתקדמת", נחשבות כאמור למילה גסה ביהדות האורתודוכסית. לבני זרם זה שלא מוצאים עצמם בתוכו, קשה מאוד לעבור את הכביש (רגשית) והם פשוט מעדיפים לא להגדיר את עצמם. אותו זרם שלא יגדיר את עצמו ילך ויגדל, ככל שהזמן יעבור, עד שיהיה לזרם בפני עצמו – מאוחד תחת תווית או לא, זה לא חשוב. לסיכום: משהו טוב עובר על היהדות האורתודוכסית, וכדאי שתמשיך כך. רוח התקופה היא ליברלית, ולמען חיים טובים יותר, כדאי להיות סובלני ופלורליסטי. אחרת נשארים מאחורה, מפגרים, מתבדלים ומקצינים עמדות (והופכים לפחות ופחות רלוונטיים, ויותר ויותר פונדמנטליסטים וחשוכים).

    אהבתי

  19. http://www.counterpunch.com/gonzalez10292008.html

    אולי ניידר לא שקול ורגוע כמו אובמה, ואלי הוא לא "מתרגל מדיטציה" אבל הוא עשה יותר בשביל הרוח האנושית מאשר אובמה חלם לעשות.

    כשאני מסתכל על המצב אני מתעצבן, אני כועס. אני לא "רגוע" ואני לא "מוציא את עצמי מהסיטואציה". להפך – אני שם את עצמי במקום של הסבל.

    ברק אובמה "מואר" כמו שוולט דיסני אוהב יהודים.

    אהבתי

  20. סיימתי כרגע לראות את צייטגייסט החלק הראשון.

    מה שיש לי לומר זה שסרטי קונספירציה הם כל כך מתסכלים עם כל עומס הפרטים שלהם שאתה לא יכול לוודא את כולו.
    אבל לפי הבדיקות השטחיות שעשיתי בזמן הצפיה יש הרבה דברים בגו, וגם הרבה חוסר דיוקים.

    the truth is out there

    :)

    לא צריך לקחת שום דבר בצורה חד צדדית מדי.

    בכל מקרה, אני חייב לציין שאהבתי את הסיום עם ראם דאס וקארל סגן וביל היקס. בעיני זה היה מוצלח, מודע, ובוגר הרבה יותר מהסוד או הבליפ.

    עידו

    אהבתי

  21. זה שזה יותר רציני מהבליפ זה בטוח! ואפילו לא יותר – זה פשוט רציני. השאלה מה רמת הדיוק שלהם ומה רמת הדמגוגיה…

    אהבתי

  22. אתה צודק. מה שאפשר לומר ברמה גבוהה של בטחון הוא שרמת הדמגוגיה גבוהה…
    טוב נו, אני כותב משהו בנושא, שם בתקווה אביע את דעתי בנושא ביתר פירוט :)
    עידו

    אהבתי

  23. הסוף שבו הם מציעים את הפיתרון שלהם בדמות פרוייקט ונוס. זו ממש אוטופיה שתשנה את המין האנושי לבלי היכר, ואני משוכנע שזה ניתן לעשייה בימינו.

    הבעייה היא, כיצד נסטל את המערכת המוניטרית.

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s