על הדו"ח לבחינת תופעת הכתות בישראל ועל הצורך העמוק במיינד-קונטרול

הדו"ח לבחינת תופעת הכתות בישראל

בשבוע שעבר הוגש למשרד הרווחה והשירותים החברתיים דו"ח שהוכן על ידי צוות משרדי שבחן את "תופעת הכתות בישראל". הפורטלים הגדולים מיהרו להכריז כי מדובר בדו"ח מדאיג: הפסקה הראשונה בוואינט מכריזה על

תמונת מצב מדאיגה: בין 30 ל-100 אלף ישראלים חברים ב-80 כתות הפועלות בארץ. כך עולה מדו"ח של משרד הרווחה, שחובר בעקבות פרשת גואל רצון. הדו"ח כולל שורה של המלצות לפעולה נגד הכתות.

ואילו על פי כותרת הכתבה באנרג'י מדובר ב

דוח מדאיג: בישראל פועלות כ-90 כתות – דוח שחובר בעקבות פרשת גואל רצון חושף כי בישראל עשרות כתות שחלקן מונות עד אלף חברים. מחברי הדוח ממליצים על דרכי התמודדות.

אין הסכמה לגבי מספר הכתות בישראל (על פי הדו"ח עצמו וואינט צודקים), אבל יש הסכמה שהדו"ח מדאיג. והדו"ח אכן מדאיג, אבל לאו דווקא מהסיבות המוצהרות על ידי האתרים הנ"ל. אני רוצה אם כן להצביע על הבעייתיות שקיימת לדעתי בחלק מהדו"ח, אבל ראשית אביא קצת ממנו ואציין את ההצעות הטובות שהוא מונה (הנה תקציר רשמי של הדו"ח, והנה דף ממנו אפשר להוריד את כולו בקובץ).

ראשית, יש לשים לב שחברי הצוות שגיבשו את הדו"ח היו מורכבים מרובם מעובדים סוציאלים. אנשי המקצוע איתם הם התייעצו הם ד"ר גבי זוהר, ד"ר דוד גרין, ד"ר עוזי שי, גב' מתי ליבליך – שכולם מומחים לתופעות כיתתיות מהכיוון הטיפולי (ופחות מזה המחקרי), וכן גב' רחל ליכטנשטיין וגב' שרונה בן משה, שתיהן מ"המרכז לנפגעי כתות". חלק מהאנשים הללו אני מכיר, מחבב ומעריך. יחד עם זאת, אני חושב שניתן לנחש בקלות את הכיוון הכללי אליו נטו העצות שהם נתנו, והכיוון הכללי אליו לקחו את העצות אותם עו"סים. ברור שהועדה דנה הרבה יותר בסבלם של נפגעי כתות למיניהן מאשר בתובנותיהם הרוחניות, שלא לומר בזכויותיהם החוקיות.

הדבר משתקף כבר בפסקה הפותחת של "תקציר המנהלים" של הדו"ח:

מבחינה של התופעה ומאפייניה עולה, כי המגויסים לכתות עוברים תהליך המרה במטרה להשיג שליטה, נאמנות ומחויבות מוחלטת להנהגת הכת. קשת הפגיעות שעלולות להיגרם כתוצאה מחברות בכת פוגענית היא רחבה, וכוללת פגיעות נפשיות, פגיעות פיזיות, פגיעות מיניות, פגיעות חברתיות ופגיעות כלכליות. לפיכך, יש צורך בגיבוש מדיניות ממשלתית בנדון. (עמ' 8)

מתחילים ממילים כמו "מגוייסים" ו"תהליך המרה", ממשיכים ב"קשת הפגיעות", ומסיימים כמובן בצורך ב"גיבוש מדיניות". המדיניות שתגובש תתמקד, אם כן, בניסיון למנוע תהליכי המרה ופגיעות, וזאת על ידי התערבות של המדינה. לא במקרה נכתב הדו"ח אחרי ולאור המקרה בו פורקה הקהילה הפוליגמית של גואל רצון, ונראה, וכך גם מוצהר בדו"ח, שהוא נבנה בהמשך וכמענה לממצאי המקרה ההוא. לא במקרה הוא גובש במשרד הרווחה, ולא, למשל, במשרד החינוך.

הדו"ח ממשיך בניסיון להגדיר מהי כת, עניין לא פשוט כלל וכלל, שכן, כפי שכתבתי כבר כמה פעמים כאן ובמקומות האחרים, המילה הזאת משמשת לנו בדרך כלל יותר כקללה מאשר כהגדרה מושכלת. ממילא ישנן הגדרות רבות לתופעה – כך למשל, בספרו The Emerging Network פורש חוקר הדתות מייקל יורק מגוון עצום של הגדרות וקריטריונים, על פני כמעט מאה עמודים.

הדו"ח מודה בקשיים, שהפחות שבהם אינו הקושי להבחין בין "כתות" לבין "קבוצות חברתיות אחרות", ומובן שהכוונה היא למיני חצרות חסידיות, שברור שאף אחד לא מתכוון לגעת בהן לרעה. לאחר מכן מביא הדו"ח כמה הגדרות מעניינות (עמ' 15-18), ולבסוף מגדיר כת כך:

כתות פוגעניות הן קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות, לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות לרוב תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת, וגורמות לנזקים נפשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים), בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת. (עמ' 19)

קראו את הפסקה שוב, ונסו לענות על השאלות הבאות: על מה עומדת למעשה כל ההגדרה הזו? מהו הגרעין הסגולי שלה? אומר לכם את דעתי (ממילא הרי לא היתה לכם סבלנות לקרוא שוב את הפסקה, נכון?): אני רוצה להציע שהמילים "שיטות של שליטה" ו"תלות נפשית" הם מרכז ההגדרה הזו, עליהן היא קמה ובלעדיהן היא נופלת. ואכן, מתוך רשימות מעניינות של "שיטות של מנהיגות, גיוס והמרה" שבאות לאחר הגדרה זו (עמ' 20-22), האלמנטים היחידים שזוכים להרחבה, והרחבה משמעותית, הם אלו העוסקים ב"רפורמת החשיבה" שמתבצעת בחברי כת על ידי מנהיגיהם. שימו לב לפסקה המכרעת הזו, שהיא לדעתי לבו הפועם הדו"ח:

רפורמת החשיבה מאפשרת השגת שליטה מוחלטת בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות של החברים בכת, תוך ניתוקם מהאישיות המקורית שלהם. מצב מתמשך זה מכונה "mind control" והוא שנוי במחלוקת בקרב הקהילה המדעית והטיפולית העוסקת בתחום. מעברו הראשון של הדיון הציבורי עומדת פרופ' תלר-זינגר שהטמיעה את השימוש במושג בהקשר של הפעילות הפוגענית בכתות, וטענה כי חלק מהתרגולים המיושמים בכתות, כמו חזרה אובססיבית על מנטרות, תפילות ומטלות חד-גוניות, התמקדות בחטאים ובאשמה והפעלת לחץ קבוצתי אינטנסיבי, עלולים להזין תהליכים כפויים ואפילו היפנוטיים במקרים מסוימים, המשתקים את הרצון החופשי ומשעבדים כליל את חבר הכת (Thaler-Singer, 2003). תלר-זינגר אף העידה בעניין זה במאות משפטים, במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים. מן העבר השני של המחלוקת, עומדים כמה מהחוקרים המובילים בתחום זה, כמו ריצ'רדסון, ברומלי, זבלוקי ורובינס. הם טוענים שקשה להוכיח את התרחשותו והשלכותיו של ה-mind control, הן בזירה המדעית והן בזירה המשפטית. ריצ'רדסון סבור כי מקורן של טענות אלה הוא במאבקים פוליטיים בעיקרם, שכן בארה"ב הן מועלות מתוך ניסיון להגביל את חופש הדת והפולחן (Richardson, 1991). חרף הויכוח הניטש בנושא זה, מטפלים העוסקים בתחום זה בישראל טוענים כי מניסיונם הטיפולי רב השנים, עולה שנעשה שימוש בשיטות של mind control, כחלק מתהליכי הגיוס וההמרה לכתות. (עמ' 22)

פסקה עמוסה ועשירה, שמובילה אותנו בתהליך דיאלקטי שבסופו מסתבר לנו שחברי כת בישראל נתונים תחת משהו שנקרא "mind control". איך מובילים אותנו למסקנה הזו? ראשית מתארים לנו את המושג, אחרי כן מודים שהוא שנוי במחלוקת (אבל למעשה ממעיטים בכך – הרי אי אפשר באמת לקחת ברצינות את ההגדרה של תלר-זינגר), ולבסוף מודיעים לנו שלא ממש משנה הויכוחים הללו בין המומחים, שהרי המטפלים בארץ טוענים שאכן כן נעשה שימוש ב-mind control. ומי אנחנו שנתווכח עם המטפלים?

ומכיוון שביססנו את קיומו של mind control בארץ, נותר רק לחשוב מה עושים עם זה. וכאן הבעיה, שכן לצד הצעות פעולה טובות לדעתי כגון "ייזום פעולות להעלאת מודעות בקרב הציבור הרחב"; "הכשרת מטפלים ועובדים סוציאליים לזיהוי כתות וקורבנות פוטנציאליים"; "מחקר ובניית מאגר מידע בתחום הכתות"; ואפילו "הגדרת גמלת קיום של הביטוח הלאומי, לנפגעי כתות" (עמ' 33-34) – יש גם כמה הצעות שלדעתי הן לא פחות ממסוכנות.

כך למשל "הקמת יחידה לטיפול בנפגעי כתות ובמשפחותיהם" שתכלול "צוות התערבות"(!) ארצי ש"יפעל בכל מקום בו יידרש טיפול בנפגעי כתות ויעשה זאת באמצעות עובדי השדה במחלקות לשירותים חברתיים"! איך יפעל אותו צוות? בעזרת כלי פריצה? ניידות? כלבים? מסוקים? וכן "חקיקת חוק נגד פעילות כתות", שגם לא ברור לי ממש איך יתנהל (וסביר להניח שלעולם לא יחוקק, וטוב שכך). ואולי הגרוע ביותר הוא:

תיקוני חקיקה לגבי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 – הצוות ממליץ לשקול עריכת תיקון בחוק זה, כך שיצוין במפורש כי מצב בו אדם נתון לשליטה ממשית של אדם אחר בחייו או להשפעה בלתי הוגנת עליו, ייחשב כמצב בו אדם אינו מסוגל לדאוג לענייניו ולכן רשאי ביהמ"ש למנות לו אפוטרופוס.

כלומר, אם אני מבין נכון, בידי צוות פקידים במשרד הרווחה תהיה הרשות להחליט שאדם כלשהו אינו כשיר לנהל את חייו, ויומלץ לבית המשפט למנות לו אפוטרופוס, כל זה מפני שהוא חבר בקבוצה רוחנית או דתית כלשהי! וכל שומעו תצילנה שתי אזניו.

אל דאגה, החוקים האלה לא יחוקקו לעולם. לא מפני שממשלת ישראל תעמוד על כיבוד זכויות האדם והאזרח של תושבי המדינה, ולא תעיז להתערב בצורה ברוטלית כל כך בחייהם – אל תצחיקו את חברי הממשלה שלנו, שזכויות אזרח (ולפעמים, אדם) מעניינות את רובם כמו הצעת השלום הסעודית. הם לא יחוקקו מפני שלא יהיה אפשר להבדיל בין כתות רעות לכתות טובות, כלומר, מבחינת מדינת היהודים, בין קבוצות רוחניות ניו-אייג'יות לבין כל מני קהילות ברסלב, חב"ד, קבלה ומפעלי החזרה בתשובה למיניהם. אחרי הכל, הרי על פי ההגדרות האלה גם "ישראל ביתינו" היא כת.

גורו נאנק, מייסק הדת הסיקית, נפגש עם אנשי דת הינדים, לצורך המרה. ציור מתחילת המאה ה-19

הצורך העמוק ב- mind control

אבל אני רוצה להתייחס לעמדה שעולה מהדו"ח, ולחוזר שוב לב-לבו, כלומר לעניין ה-mind control. חשבו לעצמכם: לשם מה הכניס הצוות שישב על הדו"ח את העניין המפוקפק, על סף הביזאר, של ה- mind control? הרי מי יכול לקחת ברצינות את ההגדרה הזאת, של

חזרה אובססיבית על מנטרות, תפילות ומטלות חד-גוניות, התמקדות בחטאים ובאשמה והפעלת לחץ קבוצתי אינטנסיבי, עלולים להזין תהליכים כפויים ואפילו היפנוטיים במקרים מסוימים, המשתקים את הרצון החופשי ומשעבדים כליל את חבר הכת

שיש בה גם "עלולים", גם "במקרים מסויימים", וגם חצי מהרפרטואר הפולחני של כל דת בעולם? ובכלל, "תהליך היפנוטי שמשתק את הרצון החופשי ומשעבד כליל"?!? לו היה דבר כזה אפשרי, האם למישהו יש ספק שצה"ל היה כבר מזמן עושה בו שימוש? או השב"כ? או שירות בתי הסוהר? או, להבדיל, אירגוני הטרור? האם אנחנו עדיין חיים בתקופה המבדרת הזאת בתחילת המלחמה הקרה שבה חיפשו ארה"ב וברה"מ שיטות לשליטה מרחוק על התנהגות אנוש?!? הלו? מישהו עשה יותר מדי מטלות חד-גוניות??? ואם אכן זה נכון, הרי שמסתבר לנו בעצם מספרת שחבורת מחברי ספר הזוהר בדרום ספרד של המאה ה-13, או המקובלים שפעלו תחת האר"י בצפת של המאה ה-16, או מסדר הישועים, או רוב הבהקטי ההודי, או כל חצר חסידית של ימינו, היו או הינם כולם תחת mind control!

ולא שאין שעבוד בקבוצות כיתתיות למיניהן. ודאי שיש. יש לחץ חברתי, ויש רצון לרצות את המנהיג, ויש חרדה מפני חרם של הקבוצה, יש אובססיית טוהר ואימת חטא, ובאופן כללי כמובן שיש כמיהה עצומה לוותר על החשיבה הביקורתית והאחריות האישית. כן, להיות מבוגר זה קשה! אבל "שיטות" של "mind control"? למה פשוט לא קראו לזה the old Jedi mind trick?

אז למה בכל זאת היצור הבלתי-אקדמי, אנטי-מדעי הזה בתוך דו"ח רשמי של משרד הרווחה? זו השאלה. והתשובה לשאלה הזו נוגעת לדעתי למשבר הערכי שבו אנחנו נמצאים. כי השאלה היא בעצם איזה אתוס אנחנו מטפחים. השאלה היא בשם מה אנחנו עומדים מול אותן קבוצות דתיות, אותן כתות. האם אנחנו מציבים מול פרצופיהם האטומים ועיניהם המזוגגות של חברי הכתות את האתוס ההומניסטי, ותובעים מהם לקחת אחריות על חייהם, לדבוק בעובדות, להימנע מפיתויי סרק, ולעמול למען בגרותם הנפשית?

ודאי שלא. האתוס הזה נשבר, ורסיסיו מזינים כיום את קליפות הרלטיביזם הפוסטמודרני. מתוך שאריות ההומניזם המרוסק עלתה הרב-תרבותיות, עלתה חוסר הביקורתיות (או בשמה המכובס, הסובלנות), עלה ה-PC. האתוס שלנו כיום, אם ניתן לקרוא לו אתוס, דוגל בחופש הבחירה של כל אדם לחיות את חייו כראות עיניו. שאלות כמו אמת, בגרות, התפתחות נפשית-רוחניות (ובטח שאלות כמו תשובה וגאולה) אינן נשאלות, ואסור להן להישאל. כבר לא ניתן לבוא בשם ההומניזם, כמו גם לא בשם המסורות הדתיות שהוא עצמו הדיח, ולדרוש את התשובות להן מהזולת.

יש בזה צדדים חיוביים, ללא ספק. אבל יש גם צדדים שליליים מאוד. כך או כך, מכאן אמור להיות לנו ברור למה משרד הרווחה היה צריך להמציא את ה- mind control אם במקרה הוא לא היה קיים. כי באין קריטריון של אמת עובדתית, ובאין אופק אוטופי שממנו ניתן לגזור אמונות נכונות ושאינן, המקסימום שאפשר היום לעשות הוא לדאוג לאפשרות מימושה של זכות הזולת לבחור את חייו לעצמו בעצמו. ה- mind control נוצר כדי שנוכל להבדיל בין אמונות שטותיות שעליהן אי אפשר לומר לזולת דבר, שכן הוא בחר בהן במלוא הכרתו, לבין אמונות שטותיות שמותר לנו "לחלץ" מהן את הזולת, שכן הן נכפו עליו, שכן הוא נאנס לקבלן.

ה- mind control מאפשר לנו להכריז מלחמה על דרך חייו של הזולת, שכן מי שמשתמש באמצעי כפייה עובר על הדיבר היחיד שעוד נותר לנו, והוא החופש לבחור. הבחירה היא המקודשת בעינינו, ועצם הבחירה מכשירה כל אמונה. אמונה שנכפית עלינו, ללא בחירה, היא על כן הטומאה היחידה בה ניתן להילחם.

מכאן שציד המכשפות של ימינו דומה להפליא לזה של ימי הביניים. כאן וכאן מדובר בכשפים שאין להם כל הסבר או ביסוס, המוטלים בבני קהילה תמימים. ההבדל הוא שפעם אם היבולים קמלו ניתן היה לשרוף את אשת השכן. היום אם הילדים התחרפנו מותר לקרוא למשטרה כדי שתאסור את מי שמספר להם שהוא הבודהה מאוריון. אבל ההבדל הזה לא עושה את זה פחות מסריח.

קוראי היקרים, אתם יודעים שאין לי שום חיבה ל"כתות פוגעניות". הרי רק לא מזמן נתבעתי לדין על ידי מנהיג כת שכזאת, אחרי שפרסמתי ברבים את מעלליו. הותיקים שביניכם עוד זוכרים את רשימותי על קהילות גדולות יותר שלמיטב הבנתי כוללות מאפיינים כיתתיים שונים כסיינטולוגיה, בני ברוך, חסידות סלונים, קהילת ניר בן ארצי, ועוד ועוד. אולם מטרידים ככל שיהיו חלק מהמעשים באלו, כל זה לא מכשיר פגיעה ממשית בזכויות אדם.

אני כבר לא מדבר על זה שהיחס לחריגים שבה הוא אחד מקני המידה שבעזרתם ניתן לבחון את בריאותה המוסרית של כל חברה. אני כבר לא מדבר על זה שבריאותה האינטלקטואלית והנפשית של כל חברה תלויות, בין השאר, באוונגרד תרבותי ורוחני שמנסה לפרוץ עבורה מסילות חיים חדשות. אני מדבר על זה שבאופן הכי בסיסי לא על הפקידות הממשלתית להחליט אילו תפילות, מנטרות או מטלות חד-גוניות מהפנטות את מבצעיהן ואילו לא, ולא על ועדה ממלכתית לקבוע אילו רבנים או מורים רוחניים הם כריזמטיים מדי עבור רצונם החופשי של חסידיהם, ואילו לא. בארה"ב היו קוראים לזה "לא חוקתי". כאן אפשר לומר שזה פשוט יותר מדי מסוכן.

חלון אחורי של מונית ממוזגת, בומבי, 2005

נספח – כמה נתונים מעניינים מהדו"ח

בהתאם להערכות שבוצעו על ידי המרכז הישראלי לנפגעי כתות ועל ידי חוקרים ישראליים העוסקים בתחום , ניתן לאמוד כי בישראל פעילות כיום כ-80 כתות (במהלך השנים פעלו עשרות נוספות שנסגרו) , ומספר החברים בכל אחת מהן נע בין עשרות בודדות לאלפים. יתרה מזאת, עשרות אלפי אנשים ברחבי ישראל נחשפו עד כה לסדנאות, קורסים וסמינרים שהועברו על ידי כתות הפועלות בישראל. (עמ' 27)

בישראל נערך מחקר בקרב מצטרפים לכתות לאחר עזיבתם את הכת, ונמצא כי גיל ההצטרפות הממוצע לכתות הוא 25, 86% מהחברים הם ילידי הארץ, בני המעמד הבינוני, בעלי 12 שנות לימוד או למעלה מכך. בנוסף, 44% מהנבדקים העידו על היותם במשבר לפני ההצטרפות ו-60% מהם היו בטיפול פסיכולוגי בשלב כלשהו בחייהם. 11% אושפזו בעברם בבתי חולים לחולי נפש ו-15% השתחררו מהצבא כתוצאה מבעיה נפשית חמורה (אמיר, ש', האיום בחופש: דרכי ההשפעה של כתות, פפירוס, תל אביב, 1992). (עמ' 24-25)

ואנקדוטה לסיום

בדו"ח כתוב:

בחינת שיעור השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים טרם ההצטרפות לכת מעלה, כי מעט פחות משליש השתמשו בסמים קשים ואילו 60% – בסמים קלים. רק 2% כלל לא השתמשו בסמים לפני ההצטרפות לכת (אמיר, 1992).

וצ"ל כמובן כתוב:

בחינת שיעור השימוש בירקות כתומים טרם ההצטרפות לכת מעלה, כי מעט פחות משליש השתמשו בדלעת ובטטה ואילו 60% – בגזר ובגזר גמדי. רק 2% כלל לא השתמשו בעגבניות לפני ההצטרפות לכת (פרסיקו, 1992).

ואם תבדקו את הנתונים תראו שזהו אכן המצב.

112 תגובות

  1. תודה על הפוסט המחכים. תומר, השמטת ממאמרך את העובדה שעובדים סוציאליים הם בדר"כ סגנים של אלוהים. הם, אף שהתקבלו ללימודים עם 400 נקודות בפסיכומטרי – יכולים לקבוע מי הורה טוב ומי לא, מי ראוי ומי לא, והם מופיעים כמומחים מטעם בתי משפט כמעט בכל עניין.

    לעניין הדו"ח – הרי אתה יודע איך זה עובד…מישהו נכנס לשר ומחמם לו את הראש (mind control קראת לזה? זה מה שעושים לשר) ואז מוצאים "סיבה למסיבה" כמה מקורבים זוכים להפוך "חברי וועדה" ומקבלים הון עתק (בטח במושגים של עו"ס) עבור כל פגישה ופגישה…ואז, מטרת הדו"ח היא בראש ובראשונה לייצר עוד תקנים…באמת, תומר, אתה חושב שזה משמעותי אם יש ליחידה המוקמת שיניים, ואמצעים אמפיריים כדי לקבוע מיהי "כת" ומי לא? מה שחשוב זה שניתנו להם יותר סמכויות. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק… כך מתבצרים מוקדי הכוח של הפקידות הממשלתית ובמקום לחשוב איך לייתר את הצורך בפיקוח – רק מגבירים אותו ולא מיטיבים את מצבם של האזרחים בשום תחום (!)

    אהבתי

    1. קלאודיה,
      אני חושב שלכולנו יש את האינטרסים שלנו, אבל אני בטוח שבבסיס הדו"ח עומדת גם דאגה כנה לנפגעי כתות, וכאלה בהחלט קיימים.

      אהבתי

    2. אין מה להוסיף, קלאודיה, דייקת מאד בכל מילה שכתבת.

      לגבי הנושא עצמו, להבנתי המונח MIND CONTROL אינו שנוי בשום מחלוקת, והוא מוכר לא דוקא בהקשר של כתות אלא במצבי שליטה אביוסיבים (למשל בארגוני פשע, סרסרות ושליטה בנסחרות מין, יחסי גילוי עריות וכולי.
      יש להניח שבמצבים בהם התופעה קיימת אין סיכוי שרשויות ישראל יטפלו בזה. לי ניראה שהמטרה היתה "מכרז תפור" לנושא של קצבאות מל"ל לנפגעי כתות, כניראה שבאזור רעננה ורמת השרון יש כמה ילדים מבית טוב שההורים שלהם רוצים שהמדינה תשתתף בשיקום שלהם אחרי תקופה אינטנסיבית של חגיגות כת כזו או אחרת בפונה (לכן ההתמקדות ב"מנטרות"). הכתות המסוכנות ממש, כמו הסיינטולוגיה פעלו בגלוי, ובתמיכת רשויות רשמיות בישראל, לאורך כל השנים. אם היה רצון להתמודד עם זה לא היו פותחים להם את כל הדלתות לאחר שמספר מדינות הוציאו אותם מחוץ לחוק, ביניהן גרמניה. גם בנושא הזה יש פוליטיקה, ומאחר שהממשל האמריקאי הקודם תמך בסיינטולוגיה, אז פה מייד נתנו להם לגנוב כמה נשמות, תמורת קוקטיילים בבית הלבן. לא הייתי סומכת על הממשלה בכלל בנושא הזה, אך לשם כך לא צריך לאמר שאין בעיה. יש בעיה, קשה, ויש בודאי טכניקות לשליטה מוחלטת, אלא שאצלנו מאד שמחים לטפח את השיטות האלה, אך לשלוט בחלוקת הטריטוריות. אני לא חושדת לרגע שהיתה כוונה אמיתית לטפל בנושא. יש מאבקים מתמידים על הקצבאות במל"ל בעשור האחרון השתלטו על התקציב יאפיז באמצעות הגמלאות הנדיבות לילדים "עם הפרעות למידה" (???) ועכשיו "נפגעי כתות". עוד שלב בהגדלת הפערים, כיון שלא נותר כסף במל"ל לעניים.

      אהבתי

    3. כתות משיחים וכול הכתות הרשע גיבורים על אנשים חלשים אז לא צריך פסיכומטרי גבהה אלו אנשים אכזרים אנטרסנטים מניפטלטיבים פשוט אנשים חסרי כבוד כלפי אדם אל חברו אלו סוחרי אדם בהקשר לעובדים סוצאלים אלו אנשים עם רגש אנשים שעושים עבודת קודש ומקדשים כבוד האדם בעזרא לחלשים הכותב המתרבב בהקשר לפסיכומטרי אז אדוני ישנם עובדים סוצאלים עם ריקוד חוכמה מעל ומעבר והדבר החשוב רגישות כלפי האדם ולא סוחרי אדם הכותבת אמא לבן שנסחף לכת משיחים רשעים אוכלי אדם רמאים אז לך תחפש לך מקום אחר למסיון רצוי באפריקה שם הפסיכמטרי שלך עובד יותר טוב תתקבל בברכה

      אהבתי

  2. סתם שאלה מעניינת:
    רוב התושבים של הודו עוסקים על בסיס יומי בטכניקות של טקסיות יומית החל משעה מוקדמת בבוקר ו"חזרה אובססיבית על מנטרה". על-פי ה"חוקרים" מדובר בטכניקת מיינד קונטרול ההופכת את תודעתו של המתרגל לנוחה ביותר לסוגסצייה, דהיינו: כל מה שתגידו לו הוא יבלע ויפעל כמו זומבי ובובה על חוט.
    השאלה שלי היא:
    בזמן השלטון הבריטי הופצצה הודו בזרם של מיסיונרים נוצריים שמטרתם הייתה להראות ל'ילידים הפרימיטיביים' את האור של ישו. המיסיונריים עבדו, לשיטתם של חוקרי הכתות, בסביבה של אנשים במצב היפנוטי מתמיד הנוחים מאוד לסוגסצייה. בקיצור, איך זה שיש כל כך מעט נוצרים בהודו?

    אהבתי

      1. שלום דרול

        אתה יכול יותר להרחיב ולהסביר את המשפט שכתבת, לא הבנתי למה בדיוק התכוונת…

        אהבתי

        1. דו"ח הכתות הוא לא נושא שכל כך קשור לאנתרופולוגיה דתית , לכן נעשה זאת על קצה המזלג.
          הנצרות מתאימה והותאמה לאימפריה הרומית ולמה שנותר ממנה. במקומות שעברו שינויים גיאופוליטיים משמעותיים , הכנסיה גם כן נחלשה , כמו בגרמניה , כמו בשוויץ.
          אפילו באיטליה שהיא לכאורה היוצאת מהכלל כאן, אתה יכול לראות דעיכה בכוח הפוליטי של הכנסיה , למרות שהבסיס התיאולוגי לא נפגע.
          הודו ודאי לא הייתה מותאמת לכנסיה , היא הייתה קרקע עקרה בשביל זרעי הנצרות.
          הודו בהחלט הייתה מותאמת לבודהיזם , הבודהיזם נולד לתוך הציוויליזציה ההודית. בכל זאת , הבודהיזם ההודי גווע לבסוף .
          כך שאם דת מותאמת להודו גוועה בהודו , בוודאי שדת לא מותאמת תגווע.

          אהבתי

  3. בוקר טוב תומר.
    מנגנון הmind control קיים והוא אפילו מאוד פשוט , אלא שהוא נמצא מעל הבנתם של עובדים סוציאלים ופסיכולוגיים , או לפחות אלו מבינהם שאינם שייכים לקבוצות רוחניות או כתות סתם.
    טוב שתלר-זינגר חשפה את העובדה שהוא קיים, למרות שלעולם לא תוכל להבין איך הוא פועל.

    אני שמחתי לשמוע על המסקנות של הועדה , כיוון שאני חושב שחברה נאורה דואגת להציל את חסרי המזל מבין חבריה , מההשלכות של טיפשותם או גורלם המר. מצד שני , אני משוכנע שהממשלה לא תעז לנקוט יוזמה אמיתית נגד הכתות , למרות שיוזמה כזו רצויה וחיונית ואני בטוח שהדו"ח הזה יזכה לקבורת חמוק מחוץ לגדר כמו דוחות שקדמו לו.

    בתור מי שהיה חבר בשתי כתות לפחות , אני יכול להבטיח לך וליתר הקוראים כי יחוס תכונות של בחירה חופשית וראיה מרחבית , למי שהוא חבר בכת , הינו קשקוש פוסט מודרניסטי אופייני. מדובר באנשים שנשדד מהם חלק גדול מ"צלם אלוהים" שהיה להם ושכרגע הם פועלים כמריונטות ומסוגלים לבצע כל שטות שבעולם על פי גחמת מנהיגי הכת.

    מדינה שמעזה לכתוב כאלו הפחדות על קופסאות של סיגריות , מן הראוי שתזהיר את אזרחיה גם מפני סכנות גדולות הרבה יותר.

    אהבתי

    1. מנגנוני השתלטות על המיינד קיים ומופעל גם על קבוצות נרחבות באוכלוסיה ואנו מוגדר כדת או כת ולכן לא מוזכר בדו"ח (כוון שבו כוונו לקבוצות איזוטריות במיוחד). ככלל המטרה של ההשתלטות הנובעת ממניעים כלכליים הופך את האנשים (ואף ילדים קטנים חשופים לכך) למכורים ברמות שונות הפוגע ומעמעם את יכולת ההחלטה של מה נכון או מה לא נכון. לדוגמא פעילות טלויזיה מסחרית ופעילויות שיווקיות אגרסיביות (דוגמא שלטי חוצות להם נחשפים בעל כורחנו) לקהל רחב גורמת לצריכה מוגברת ואף לא רציונלית של אוכל, שתיה, מוצרים (מותגים בעיקר), שירותים שרובם/חלקם כלל אינם נחוצים. הגדרת "פרסומת זכירה" הינה פרסומת שנשתלה כל כך עמוק שמסוגלת לשנות הרגלים של אדם. דרך טובה לראות את רמת הנעיצה של הפרסומת או הג'ינגל בתת מודע הינו חלומות שבהם הפרסומת עולה או ברגע שאתה מזמזם את הג'יגל להנאתך…הפועל היוצא הינו שיעבוד מתמיד של האדם שיעבוד כל חייו במירוץ מטורף להשיג עוד כסף להאכיל את המפלצת שנאחזה בתוכו.

      אהבתי

      1. ובכ"ז, זה שראיתי בדרך לעבודה פרסומת לבמבה (או אלף פרסומות לבמבה), לא גורם לי לקנות במבה.

        מי שאין לו ביקורת עצמית ועושה מה שאומרים לו בשלטי החוצות, או בפגישות עם הגורו – כנראה שמגיע לו. שיהנה.

        אהבתי

        1. שמוליק, אבל זה גרם לך לזכור שיש מוצר ששמו "במבה" ומתערב גם שזה נקשר לך עם צורת המוצר, צבעו, מרקמו, צורת האריזה והתינוק עם לולאת האל בקצה פדחתו. אז אתה אכלת אותה בכל מקרה גם אם לא רכשת את המוצר…עכשיו יש עשרות אלפי מוצרים/שירותים כאלה שרצים אצלך בראש בצורה זהה. זה נעוץ לך בתודעה ועכשיו גם אלף כבאים לא יצליחו לכבות את זה. מינד קונטרול בא בצורות שונות ואחראי על רעשי הרקע שאנו חווים בתודעתנו שהפכה להיות מאוד תזזיתית בחברה המודרנית בעשרות שנים האחרונות ולאו דווקא בגלל דברים שעשינו (כמו ביקורת עצמית שהזכרת) אלא גם בגלל מה שלא עשינו ואין לנו שליטה ישירה עליהם (ולא ניתן לסוע לעבודה כמו בדוגמא שלך עם חלונות אטומים)…

          אהבתי

          1. בשביל שהתודעה שלך תהיה ריקה, אתה צריך לנסוע לאיזה הר מבודד ולעצום עיניים.

            האדם קולט בחושים. אם זה לא יהיה פרסומת לבמבה זה יהיה מישהו שעומד בפינת הרחוב, או שתזכור מספרי מכוניות שעברת מולם במקרה.

            מה הפסדתי בזה שזכרתי שיש מוצר ששמו במבה?
            אם יש מוצר חדש שיכול לשפר לי את החיים, אני ארצה לנסות אותו. אם הוא טוב אני אדבוק בו, פרסומת או לא פרסומת.

            אהבתי

          1. יש אנשים שזה משפיע עליהם יותר ויש שמשפיע פחות.
            בגלל שיש אנשים שזה משפיע עליהם יותר אי אפשר לבטל את זכותו של יצרן לפרסם, ואי אפשר לבטל את חופש הפולחן.

            לא מדובר פה על ילדים שאין להם את הכלים להתמודד עם זה, אפשר בהחלט לחוקק חוקים שיגנו על ילדים מפני פרסומות מניפולטיביות (אבל אז גם יצטרכו להוציא מחוץ לחוק את החבדניקים שמפתים בעוגיות ילדים לבוא לפעילויות שלהם). במקרה של מבוגרים, בבקשה שהמדינה לא תתערב בזרם האינפורמציה החופשי שמגיע אלי.

            אהבתי

            1. שמוליק,
              השווה בין דבריך לדבריו של תומר.
              תומר כותב: "האתוס שלנו כיום, אם ניתן לקרוא לו אתוס, דוגל בחופש הבחירה של כל אדם לחיות את חייו כראות עיניו. שאלות כמו אמת, בגרות, התפתחות נפשית-רוחניות (ובטח שאלות כמו תשובה וגאולה) אינן נשאלות, ואסור להן להישאל."
              ואתה כותב: "במקרה של מבוגרים, בבקשה שהמדינה לא תתערב בזרם האינפורמציה *החופשי* שמגיע אלי".

              עם כל הבעייתיות שבהתערבות של המדינה, אני מסכים עם תומר שהבעיה האמיתית היא התפיסה שעומדת מאחורי דבריך – שום דבר כבר לא חשוב לנו, חוץ מאשליית הבחירה. עזוב את שאלות הסרק של "המדינה לא תתערב לי בחיים", ותנסה לחשוב מה רעשי הרקע של הפרסומות עושים לך.

              אהבתי

              1. נכון מאוד, אבל זה לא עניין למדינה להתערב בו.

                שגופים וולונטריים, בלוגרים, אמצעי תקשורת, חברות מסחריות וכו' ינסו להשפיע על אמונות והעדפות של אדם זה בסדר. אבל שהמדינה תתקע את האף שלה לדבר כזה, זה בלתי נסבל.

                אהבתי

                1. אבל אנשים נשבים בכתות כל יום ! ילדים נשים וגברים ובעיקר ילדים משלמים מחירים מאוד קשים. אתם ככ "נאורים" חבגל ש"הנאורות" שלכם היא על חשבון ככ הרבה אנשים שמנצלים את המשברים והסקרנות שלהם בידי גוראוים שהם פשוט רוצחי נשמות.
                  בארץ הולכים ומתגלים עוד ועוד כתות כל אחת יותר נוראית מהשנייה, נחכה למקרי ג'ים ג'ונס או צ'ארלס מנסון , נראה המדיניות הפסיינית והמתרפסת שלכם וה"נאורה" תיהיה שווה משהו אחרי כזה אסון….

                  לילה טוב ככ נעים בתוך החול

                  אהבתי

    2. היי דרול,
      לא מכירה אותך.. אבל ניסחת כל כך יפה. זר לא יבין זאת. רק מי שהיה בכת יודע מה באמת הולך בפנים.

      אהבתי

    3. "בכל מקרה כרגע אני באומן משלים את השלישיה המפורסמת של ההתיצבויות בשנה והיום אני אצא בעזרת השם מעולם התוהו , כפי שהבטיח רבנו"

      נראה שאתה עדיין שם

      אהבתי

  4. כל מילה זהב!

    מדהים איך כל הדוחות האלה מתפתלים בבחירת המילים שלהם רק בשביל שההגדרה לא תכיל כל מיני חצרות חסידיות וגורואים קבליים וכו'. ועכשיו עם הכת של בן ארצי זה יותר מסובך… איך מכלילים אותו בהגדרה של כת מסוכנת, אבל משאירים בחוץ את חב"ד.

    מעבר לכך, הסיפור של MIND CONTROL וטיפוח הסגידה למנהיג ולקידום מעמדו ובכלל כל ההגדרות של המרכז לנפגעי כתות מתאים כמו כפפה ליד לסיפור יציאת מצריים וייסוד העם היהודי.

    תחשוב על זה: קם מנהיג, מבטיח לציבור יציאה מעבדות לחירות, וכשהם באמצע המדבר בדרך לשום מקום, במצוקה נוראית, פתאום משנה את הסיפור ומנחית להם על הראש תרי"ג מצוות שהוא מביא להם אחרי שהוא דיבר עם אלוהים. זה לא בדיוק הסיפור של המסרים מאוריון? זה לא בדיוק הטיעון של המרכז לנפגעי כתות כשהם אומרים שמאפיין חשוב בכת זה שהנכנס אליה לא יודע מראש מה כל המסר ופתאום המנהיג יכול לשנות כוון ולחרטט מה שבא לו? זה הרי בדיוק מה שמשה עשה!

    ומה שהוא עשה לקורח ותומכיו כשהם ניסו להתקומם נגדו?
    ומה עם זמרי? הרי זמרי שכב עם אשה נכריה, ופנחס היה גיבור שתקע בשניהם את היתד. אבל משה עצמו? הסתובב עם אשה כושית. כן, הוא הגורו, לו מותר. כמו ששי טובלי פתאום התיר את משכב הזכר כשהוא נדלק על מה-שמו אחרי שכל השנים גינה את ההומוסקסואליות…

    אהבתי

    1. כמו כל הדמגוגים גם אתה מקפיד לשכוח חלקים גדולים מהסיפור כדי לתמוך באג'נדה שלך.
      בסיפור התנ"כי המקורי , "המנהיג הכריזמטי" הצליח להחריב את הציוויליזציה בת האלמוות של הפרעונים , לפני שלקח את העם למדבר. הצידוק של מתן התורה , נובע משבירת כוחות הטבע בזמן השחרור ממצרים , שבירה על טיבעית שכזו , רחוקה מאוד מיכולתם של מנהיגי הכתות הידועות.

      אהבתי

      1. לתקשר עם הבודהה מאוריון זה בדיוק סוג הכוחות האלה.

        ממש, משה באמת עלה להר סיני וקיבל שם את התורה? אתה מאמין בזה, זה לא אומר שזה קרה. כמו שהחסידים של הבודהא מאוריון מאמינים בו, אבל לכל מי שרואה את זה מהצד ברור שהוא או מאחז עיניים מוצלח על חסידים שוטים או קוקוריקו בעצמו.

        אהבתי

  5. שמוליק, אם הפרסום לא היה אפקטיבי, לא היו משקיעים בו כאלו סכומים אדירים של כסף. הפגיעים לפרסום הם בדרך כלל ילדים, אנשים ומבוגרים, נוער ואנשים בלי רמת מודעות גבוהה לדברים האלו.
    הבעיה עם הפרסומות היא שרוב האנשים שרואים אותם בכלל לא מודעים למניפולציה שהן עושות.
    והמשותף כמעט לכל הפרסומות הוא שהן מעודדות צריכת מוצרים שאין לנו שום צורך בהם: דאודורנטים, משקאות קלים וכו'

    אהבתי

    1. לא דוגמאות טובות, נתאי. אם כבר, הייתי דווקא מצמיד עובדות סוציאליות (ואולי לשקול אישפוז בכפייה) למי שבין החודשים יוני ואוקטובר לא משתמש בדאודורנט ומקפיד על שתייה מרובה. או לפחות אינפוזיה.

      אהבתי

  6. אני חושב שיש טעות כתיב
    "ימנע מפיתויי סרק, ולעמול למען בגרותם הנפשית?

    ודאי >שלו<. האתוס"
    ובהזדמנות זאת שאלה – אם היה ידוע לך על ישיבות הוועדה, האם הייתה מבקש לדבר בשביל להעביר את המסר?

    אהבתי

  7. תומר שלום.
    נקודת ההנחה הבסיסית של עורכי הדו"חות האלה למיניהם, מדו"ח תעסה-גלזר האומלל ועד דו"ח זה, הוא שאין קיום מהותי לחיפוש רוחני שהוא מחוץ ליהדות, שבה הם לא מעזים לגעת. הרי כל הארגונים ואנשי המקצוע שערכו את הדו"ח הזה ושותפים לו רואים בכתות "בעיה" הדורשת "פתרון" ו"התערבות" כזו או אחרת, ככל שהחוק יתיר להם. בגורמים יהודיים הם לא עוסקים, אלא אם כן אלו כבר הוצאו מחוץ לגדר על ידי האורתודוקסיה עצמה. אולם מעבר לשאלה הפוליטית/דתית, נראה כי עצם המהות של חיפוש רוחני באשר הוא, וקיומן של פרקטיקות רוחניות התומכות בחיפוש זה, אינם נתפשים כגורמים בעלי קיום לגיטימי או הגיוני. עצם זה שאדם אומר לעצמו – אני רוצה יותר ממה שעולם זה מציע לי בקונוונציות הקיימות, אני רוצה לחקור , לתור אחר אמת נעלה יותר – זהו כבר פתח לבעיה רצינית(אלא אם כן הוא עושה זאת בערוצים המוסדיים של החזרה בתשובה). כנראה שאותו אדם הוא אדם "חלש", מועד להפוך לקרבן למיינד-קונטרול וגורואים שרלטנים. לא שחסרים שרלטנים, יש כאלה מלא הטנא, וטוב שיש גורמים המנסים לסייע לאנשים שנפלו קרבן לשכאלה. אולם יש כאן שלילה יסודית של אפשרות הקיום של חוויה רוחנית באשר היא, ובזה יש אולי את השלילה העמוקה ביותר של החופש האנושי היסודי ביותר.

    אהבתי

    1. לא ראיתי שמץ של ניסיון בדוח הזה להגביל את החיפוש הרוחני וגם תיאוריות הקונספירציה נפוצות לגבי המחזירים בתשובה , לא נראות לי שייכות לכאן.

      הכתות שולטות באנשיהן באמצעות תהליכים פסיכופיזים מובהקים שנועדו בין היתר להשיג ריבונות בזמן קצר.
      אין לזה שום קשר לתהליכי ה"התחזקות" הנפוצים באורתודוקוסיה שברוב המקרים נמשכים שנים ארוכות ולעיתים מזומנות כוללים מעבר בין דוגמות תיאולוגיות שונות בתכלית.

      אהבתי

    2. טוב, הרי לא נכחיש שיש קבוצות שהן ממש אסון ושרלטנות וגועל נפש.

      אבל בשעה שזה מאוד קל להוכיח שפלוני מוכר תנור-אפייה שלא עומד במפרט שפורסם, אי אפשר להוכיח שפלוני לא מדבר עם הבודהה מאוריון.

      חופש הפולחן הוא עיקרון יותר מדי מוערך, מבחינתי אפשר לבטל את העיקרון הזה. אין שום דבר קדוש בחופש הפולחן ומבחינתי אפשר לקבוע שפולחן שכרוך בתשלום כסף של המאמין לקופת הארגון הוא לא חוקי. מבחינתי גם אפשר לבטל את כל הדתות. לא ייגרם שום נזק לחברה (להפך).

      אבל כל עוד קיים חופש פולחן, אין אפשר לתת אותו לקבוצה אחת ולשלול אותו מקבוצה אחרת. בבסיסו של דבר, כל הדתות/כתות ושאר אמונות הבל הן אותו דבר, ואחת הן אם הן קבוצות של מליארדים מאמינים שבטוחים שישו הוא בנו של האלוהים שנולד מבתולה או אוסף של תריסר מאמינים שחושבים שבגופו של שי טובלי מקנן הבודהה מאוריון. הכל מגוחך ומטופש באותה מדה.

      אהבתי

      1. מערכת חוקים מודרנית אינה יכולה להסתפק בחיתוך שחור לבן ולהחליט שאם מתירים את הפולחן הקתולי , צריך להתיר את כל הפולחנים האחרים.

        קודם כל , ישנו הספר "הכמיהה למעמקים" שיצא בהוצאת מודן לפני כעשר שנים , ועוסק בצורה מאוד נרחבת בנושא הכתות. הספר מגדיר גבול חד בין דתות כמו הנצרות , האסלם ןהבודהיזם לבין כתות כמו האימן , האסט , הסיינטולוגיה וכן הלאה.

        גם אם נתעלם מהספר הזה שכנראה נכתב על ידי אנשי "ערכים", נראה שניתן להפעיל שיקול דעת ואחרי בדיקה מקצועית ומדודקת יש לאסור על פעילותם ארגונים כמו של הגורו הבועל ולהתיר את קיומם של "עדי ה'" או "חוט של חסד".

        אהבתי

        1. "יש לאסור על פעילותם ארגונים כמו של הגורו הבועל ולהתיר את קיומם של "עדי ה'" או "חוט של חסד"
          למה?

          אהבתי

          1. הדתות האמיתיות נוצרו כדי למלא צורך אנושי ולכן הגבלתן היא שלילת זכותו של האזרח להפיק מהן תועלת.
            הכתות הן התחזות לדתות ולכן דינן ככל הונאה.

            אהבתי

    3. בכת של אליאור חן ושל לב טהור הם ארגונים "לא דתיים": (חרדים!) שאף אחד "לא העז להתערב"….

      הו הצביעות הצביעות

      אהבתי

  8. הפוסט מאוד מאתגר ומעניין. ועדיין, האינטואיציה הבסיסית שלי (ואני חושב שגם שלך) הוא שישנם מנהיגי כתות – רצון, טובלי, רבם של הברסלבים שנכנסים באישון לילה לקבר יוסף, ועוד – שהם מסוכנים ועלולים לגרום לנזק גדול, וצריכה להיות למדינה יכולת להתמודד עמהם. איזה קריטריון היית מציע כדי להגדיר אותם אל מול קבוצות רוחניות לגיטימיות?

    אהבתי

    1. עמנואל שלום,
      אני מציע לחנך לחשיבה ביקורתית, אנליטית ורציונלית. אני מציע להציב מול הציבור אידיאלים של בגרות ואחריות אישית, ולחשוף אותם לפוטנציאל האנושי להתפתח ולהתעצם. אני מקווה שעל ידי כך יהיו אנשים יכולים להבדיל בעצמם בין דברי שטות לדברי ערך. למרות שתמיד יהיו פתאים כמובן.

      אהבתי

      1. תומר,

        "אני מציע לחנך לחשיבה ביקורתית, אנליטית ורציונלית."– זה לא הסלוגן של הנאורות? זו שאמרת שכבר לא באופנה?

        לי נראה שרוב רובם של חברי הכתות, הינם אנשים שמסיבות מגוונות נכשלו בפיתוח אגו או זהות עצמית איתה הם יכולים לחיות.. אחדות מהסיבות האפשריות הן ציפיות גבוהות מדי מעצמך, ביקורת עצמית נגטבית ואובססיבית, מודעות עצמית שאינה יודעת לשחרר, חיים דרך המחשבה בלבד… מה שאתה מציע כתרופה- אקרא לו בקיצור 'חשיבה אקדמית'- רק עלול להחריף נטיות כאלה.

        אהבתי

        1. דני,
          זה שזה לא באופנה זה אומר שזה לא נכון? אבל אני מקבל את הערותיך, ואשקלל אותם כשאתבקש להגיש למשרד החינוך תוכנית חומש.

          אהבתי

          1. הרגע הודעת על מותו של ההומאניזם. איך בדיוק אתה מציע להחזיר את האקלים הרעיוני למצב שלפני הפוסט-מודרנה? אתה סוג של קוסם ריאקציונר?

            זו הייתה כוונתי במשפט הראשון.

            בפיסקה השנייה קצת פירטתי למה אני חושב שהנאורות שטחית וחסרת ישע במקרים פרטניים מסויימים ולמה אתה טועה כשאתה מאמץ את גישתה… אבל תודה על התייחסותך הרצינית והעניינית.

            אהבתי

            1. דני,
              לך מותר לעלוץ במשפטך הראשון, ולי אסור במשפטי השני? הבנתי שאתה חושב שהנאורות קצת שטחית, ואמרתי שיש משהו בדבריך. ולגבי שאלתך, אני לא קוסם וכן ריאקציונר.

              אהבתי

  9. הדו"ח מיותר לא בגלל שהבעיה לא מדאיגה, אלא בגלל שמנחם ווגשל והמנכ"ל הליצן של משרד הרווחה, שכל עובדי המשרד בזים לו בגלל המינויים שבבוא יום יגיעו מן הסתם לחקירה משטרתית, לא הבינו שהם לא מוסד אקדמי, אלא מוסד ממשלתי שצריך לייצר פתרונות. בלי שיתוף אנשי משטרה ומשפטנים שייתנו את חבילת התובנות והפתרונות בתחום לגאליסטי,
    בתחום האכיפה, המעקב והתביעה הדו"ח שווה תסלחו לי למחיר הנקוב של הליצן בקרקס הזה, שחובש את כתר המנכ"ל וסגנו. צריך לבצע חקירה כמה כסף עבר מקופת האוצר לוועדה וכמה כסף היה נחסך לקופת האוצר, אם וועדה כזו היתה מוקמת במשרד המשפטים מוכוונת אכיפה והרתעה.

    אהבתי

  10. עכשיו גם קראתי את רשימתך "פגישה עם הרב לייטמן" ויש שם בסוף השורה הבאה:
    "יש עוד דרך לעשות כדי שהתנועה תיפטר מכמה מאפיינים כיתתיים"

    משתמע שגם אתה רואה בכיתתיות בעייה, וגם לך יש הגדרה של "מהי כת".

    אהבתי

    1. היית צריך להגיע עד שם כדי לדעת שאני רואה בכיתתיות בעיה? הרי אני כותב את זה כאן! אבל "מאפיינים כיתתיים" אינם "כת". שים לב לניואנסים. לבד מזה, ברור שיש קבוצות דתיות מסוכנות ודכאניות. מי מכחיש את זה?

      אהבתי

  11. המסקנות האלו הן רק צעד נוסף במסגרת המגמה המדאיגה של פגיעה בחופש הפרט לשם השלטת האידאולוגיה הנכונה וסדר החיים הראוי לדעתם של חכמינו. ברוח זו אני רואה את החקיקה הנרחבת נגד אפליה וגזענות במקומות עבודה ובילוי שבעצם מונעים מאדם את החופש להמנע מלהעסיק ולארח את מי שאינו חפץ בו או יזמת החוק להגדיר כעברה פלילית צריכת שרותי זנות שהיא עסקה כלכלית נורמטיבית בין שני מבוגרים הפועלים מרצונם החפשי (גם כאן יש פלפולים המסבירים כיצד הזונה משוללת רצון חפשי) ועוד חוקים רבים המגיעים בדרך כלל מן הצד השמאלני סוציאלי פוסט מודרני שרוצה לגאול את העם מכמה צורות של אופיום להמונים.

    אהבתי

      1. פוסט מודרניסט הוא מי שלא נותן לעובדות לבלבל אותו ודוחה את החשיבה הרציונלית כמקור סמכות. הפוסט מודרניסט יצטרף למאבקים פופוליסטיים בעד זכויות הפלסטינים ונגד זיהום הסביבה בלי להתעמת עם טיעוני הצד השני ובלי לנסות להגדיר כללים ועקרונות שלפיהם צריך להחליט במקרים של ניגוד ערכים ואינטרסים.

        אהבתי

  12. "חזרה אובססיבית על מנטרות, תפילות ומטלות חד-גוניות, התמקדות בחטאים ובאשמה והפעלת לחץ קבוצתי אינטנסיבי" כלומר … תפילת שחרית, מנחה, ערבית. ספירת חטאים ומצוות, נידוי כל מי שאינו מתנהג כראוי/לבוש בהתאם? אני חושב שהנקודה היתה ברורה עוד לפני שהבהרתי.

    ולמנטרה הקבועה שלי (pun intended). דת, היא כת, היא שיעבוד של המחשבה, היא רע. בחר בה אם זה מה שברצונך לעשות, אבל אל תטריח אותי.

    אהבתי

  13. אין מצב ללא מינד קונטרול.
    גם הבלוג שלך והביקורת על הדו"ח הוא ממש מינד קונטרול.

    נשאר רק להחליט באיזה מיינד קונטרול לבחור.
    אני דוחה בתוקף את שלך ומעדיף בגדול את הועדה, גם אם יש לי הסתייגות לגבי פרטים מסוימים.

    בברכה – ש-ה

    אהבתי

    1. הנשים של אליאור עברו את אותו מיינד קנרטול מאותו סוג שפרסומת לקולה זה מיינד קונטרול ? אתה רציני ? אתה מבין שאתה מוזיל את הערך ובעצם פוגע במיינד קונטרול אמיתי . שנועד להפוך את המאמין לעבד חסר נשמה שעושה כל מה שאומרים לו? די די לבורות.

      אהבתי

  14. הנושא מעלה תהיות רבות שלחלקן, לדעתי, אין תשובות: כיצד בכל זאת נזהה כת פוגענית? האם יש לכך איזשהם קריטריונים? הרי גם אתה תומר העלית על נס את הכת של טובלי, אז למה הוא ולא מישהו אחר?
    ובנימה פילוסופית יותר: האם יש לאדם את החופש לבחור שלא לבחור? האם מותר לו להכפיף את עצמו לגורואים למיניהם שיגידו לו בדיוק מה לעשות?

    אהבתי

  15. בעיני יש קריטריון אחד בלבד שהוא חשוב, וגם יכול אולי להגיע לחקיקה, ואז הוא יהיה משמעותי (גם כלפי הכתות החרדיות והדתיות) והוא:

    ההכרח לאפשר למי שמעוניין לעזוב את הקבוצה לעשות זאת בקלות, בזריזות וללא הפחדות או קנסות.

    (זה דרך אגב נכון גם כלפי חברות הסלולר…)

    יותר מזה לא נוכל לחקוק לעולם באופן מוצדק. יותר מזה יהיה תמיד כפיה של הכת הגדולה (=המדינה \ הדת השלטת) כלפי הכתות הקטנות יותר.

    אהבתי

    1. וזה נכון גם לגבי דתות גדולות!
      יהדות למשל – מי שעוזב יקבל גיהנום בעולם הבא. ישללו ממנו (וממשפחתו) יחסים חברתיים (ושידוך), עסקיים, והרחקה מהמוסדות הדתיים. ישבו לו על הראש כל חבריו ורבניו עד שיואיל לחזור בו וכו'

      אהבתי

  16. הניסיון בדו"ח להגדיר כת ממש משעשע. צריך רק קצת גמישות משפטית כדי להכניס את כל צה"ל להגדרה הזו, והרבה יחידות וגדודים נכנסים להגדרה אפילו בלי זה.

    אהבתי

  17. אני חושב שאין כזה דבר מינד קונטרול. יש סוגסטיה, ויש לחץ חברתי, אבל אין מצב תודעה שבו אתה מציית לרצונות של מישהו אחר בניגוד לרצונך.

    אני חושב שאנשים מקצינים את התפיסה של מינד קונטרול בגלל שהמושג של רצון חופשי כל כך רווח. אני לא מכיר כזה דבר רצון חופשי, רצון שלא מושפע מתפיסות תרבותיות ולחץ חברתי. אבל אנשים מדמיינים שיש רצון חופשי ולפיכך מדמיינים שמי שמצליח "לחלל" את הרצון החופשי שולט באותו אדם.

    אהבתי

  18. תומר, רשימה נהדרת, באמת יפה
    ומאוד קרובה לליבי, כי אני יוצאת כת אחרי שהות של 5 שנים בה.
    אני רוצה להתייחס לכמה נושאים מנקודת המבט שלי.

    אני חייבת לציין שיש הבדלים רבים בין כת כמו זו שבה הייתי לבין דת כמו יהדות, או תנועה כמו חסידות, או תרבות – כפי שתיארת את ההינדו.
    העניין העיקרי הוא שבשהות בכת קשה לשים לב לאיבוד השליטה העצמית, הביקורת העצמית, חופש הבחירה והאישיות נשחקת לאט לאט ובמקביל (גם על ידי עשיית מעשים חד גוניים) ישנו אימוץ של ערכי הכת ותכונותיה על חשבון מאפיינים שהיו לי קודם. זה הרי תהליך עם נקודת התחלה שהיא כבר בתוך החיים הבוגרים. במקרים האחרים, מדובר במשהו שאתה נולד לתוכו.

    בנוסף מנסיוני לגבי מטלות חד גוניות, לא מדובר על לשטוף את האוטו פעם בשבוע. מדובר על מטלות שמבוצעות באופן יומיומי, שאורכות זמן לא מבוטל. במקרה שלי, היה מי שבודק, מבקר. או היתה חובת דיווח. פעם אחת צבענו דירה שלמה סתם כך. זה לא היה הכרחי. ככה הראש הכת החליט. לא היה שום זמן פנוי לאף אחד ללא אישור.

    מיינד קונטרול הוא דבר אמיתי, אפילו אם זה נשמע מוזר בימינו. אם זה לא היה אמיתי, אני לא הייתי עושה כל כך הרבה שטויות לא הכרחיות ולא רציונליות בעליל שממש לא מתאימות לאופי שלי – זה שהצלחתי לשחזר מחדש אחרי היציאה (-: הגדרת המונח היא אכן בעייתית וחמקמקה. אך אני מאוד שמחה בשביל כל מי שלא מבין אותו כפי שהוא – נחסך מכם סבל רב.

    הרעיון של קבלת קצבה למי שמרגיש נכה לאחר שהות בכת היא גישה טיפולית חכמה וטובה לדעתי. כשאני יצאתי מהכת, אכן הרגשתי פגועה ונכה. גם קבלת סיוע בשיחות זה רעיון לא רע – אם מפרסמים אותו כיאות, כמובן. להבדיל שירותי הניידת והפריצות לכתות מנסיוני רעיון גרוע. עצם ה"צורך" בחילוץ יביא מלכתחילה התנגדות של אנשי הכת לעצם היציאה וכך יוביל לאי רצון לקבל עזרה.

    בכל מקרה,
    תודה שהעלית את הנושא

    אהבתי

    1. אור שלום,
      יש בהחלט כמה הצעות טובות בדו"ח, אני מסכים.
      בקשר למיינד קונטרול, עדיין לא הבנתי: תוכלי לספר מה היתה בדיוק השיטה בה שלטו על הכרתך?

      אהבתי

      1. יש את האימרה הזו, נבואה שמגשימה את עצמה…
        זה משהו שעובד לאט, אך בהחלט עובד ומחלחל
        אתה מכיר אנשים חדשים שמתעניינים באותן דרכים רוחניות ותרגולים למיניהם. אני למדתי דרכם/איתם המון דברים על מדיטציה וקשב-עצמי פנימיות וכו', במקביל לזה-ממש תוך כדי, הם מחדירים עוד כל מני דברים שלא קשורים לדברים החשופים על פני השטח. יש רובד נוסף. אם מדברים עם אנשי הכת הם רק יפרטו מה הם עושים. אבל אם תדבר עם המנהיג, הוא ישטח בפניך תורות שלמות – מעניינות – חלקן אפילו מבוססות על פסיכולוגיה (הנזק שההורים עשו לנו, האור שהיה לילד ואמא שלו גנבה ממנו) ויש לזה השפעה תת קרקעית, בגלל זה מתייחסים לזה כמו אל היפנוזה, כי זה באופן מסוים קורה ולא קורה בו זמנית. מסרים סמויים ושיטת מינוח מיוחדת שמותירה מיסתורין אחריה. ומרסקת את האופן בו אנו רגילים לחשוב, מנפצת את האישיות.
        במצבים אלה המוח כבר כל כך משותק, שלא היתה לי שום אפשרות או רצון או יכולת להתנגד, להביע עמדה שונה, לחלוק את תחושותיי.
        בכל סתירה שהייתה בין הדעה שלי לבין מה שקורה סביבי, דעתי תמיד הייתה מושתקת ע"י עצמה. היא לא ראויה, היא לא תתקבל.

        ככה זה עובד על אנשים רגילים כמוני.

        אהבתי

        1. אור,
          תודה רבה. האם מותר לי לשאול עוד?
          אני רוצה לשאול איך יצאת לבסוף מהכת.
          ועוד אני רוצה לשאול, איך את מסבירה שעל רוב האנשים, השיטות האלה לא משפיעות, שכן רוב האנשים לא מצטרפים לקבוצות כאלה, אפילו אם הם מגיעים למפגש או שניים.

          מה שאני בעצם טוען הוא שאין כאן "שיטה" ברורה ומוגדרת, אלא מערך רב-רבדי של תנועות וצרכים נפשיים, הן מצד התלמיד והן מצד המורה, שמאפשר חיבור ו"התמכרות". מה דעתך?

          אהבתי

        2. אני חושב שאני חי בכת כל חיי. אני עושה דברים שאני לא מעוניין לעשות, אנשים רק מדברים על מה הם עושים ולאף אחד אין ממש תשובה "למה". כשאני עושה משהו אחר אני מנודה. הדעה שלי לא חשובה בעיני עצמי ובעיני אף אחד אחר. אני תמיד בטוח שאני טועה, שאני לא ראוי, שלא מגיע לי. טוב שיש פרוזאק.

          אהבתי

          1. מודי, אולי אתה בכת של עצמך. קורה לפעמים שהאדם שבוי באיזו תפיסת עולם שהוא לא מצליח לצאת ממנה והיא זו שתוקעת אותו בתוך הפלונטר. זה קורה לפעמים :-) באמת מזל שיש פרוזאק. לא ניסיתי, אבל אומרים שזה עוזר. העיקר שאתה לא פראייר של איזה גורו. לפחות אתה משועבד ל'אני' שלך

            אהבתי

            1. אני חושב שמה שמודי מנסה להגיד זה שאי אפשר להוציא אנשים מכת כמו שאי אפשר לתת פרוזק בכפייה, רק בגלל שההורים/סביבה חושבים שהילד מזיק לעצמו.

              אם מי שבכת (או שיש לו חוסר איזון בסרטונין במוח) מושיט יד שיעזרו לו, אפשר לתפוס לו ביד ולעזור לו לצאת. אבל מי שלא נותן אינדיקציה שהוא צריך עזרה, וכמו שאנחנו מכירים את המקרים אפילו מתנגד לזה שיוציאו אותו, אין לנו הזכות להוציא אותו בכפייה מהמקום שבו הוא נמצא או להאכיל אותו פרוזאק בכפייה.

              זו שאלה פילוסופית יסודית של זכויות אזרח וזכויות אדם. והטיעון שנשמע כאן "עד שלא תהיה בכת לא תבין" הוא לא שייך לעניין.

              זכותו של אדם בוגר לנהל אורח חיים מטומטם, לתת את כל הונו ואונו לאיזה גורו, או לכלות את ימיו בהאדרת המנטרה "ננח מאומן". כואב להורים, כואב אפילו מהצד לראות את הטימטום, אבל זכותו של אדם להיות מטומטם.

              אהבתי

              1. שום פילוסופיה ושום פלונטר. אני חושב שהתיאור של אור מתאים להרבה אנשים שפגשתי, וגם לי בכמה תקופות בחיי.

                "במצבים אלה המוח כבר כל כך משותק, שלא היתה לי שום אפשרות או רצון או יכולת להתנגד, להביע עמדה שונה, לחלוק את תחושותיי" – קרה לכולנו בבית הספר. קוראים לזה "לחץ חברתי".

                אהבתי

                1. בבית הספר אתה נער, וחובתם של ההורים לעזור לך לעשות את הבחירות הנכונות בחיים ולמנוע ממך לעשות שטויות רק כתוצאה של לחץ חברתי.

                  אבל אני אדם בוגר במלוא חושיו, איזה זכות יש למישהו לאלץ אותי לעזוב כת שאני רוצה להיות בה?

                  אהבתי

  19. שמעתי פעם טענה לגבי סמים: הסמים הם לא חוקיים, אמר לי סטלן אחד, כי הם באו מדרום אמריקה, מאסיה – לא מאירופה. באירופה היה נפוץ השימוש באלכוהול שגם הוא מערפל את ההכרה וגורם להתמכרות ולכן אלכוהול לא נחשב 'סם', אבל אופיום? קאנביס? הם הגיעו 'מרחוק' ממחוזות זרים ולכן הם מוגדרים היום כסמים. אם רוצים להוציא מחוץ לחוק את כל החומרים הממכרים שמשפיעים על התודעה צריך להתחיל באלכוהול.
    בכל אופן יש לי הרגשה שזה המצב עם הכתות, עם היהדות כבר נתקענו, נגד החצרות החסידיות אי אפשר לעשות כלום, אבל הכתות עם הפילוסופיות מהמזרח זה עוד דבר חדש, אולי את זה נוכל למנוע. ככה לפחות נראה לי שחושבים מחברי הדו"ח.

    אהבתי

  20. בכיף, זה דווקא טוב לי
    יום אחד ברחתי עם כמה דברים. היו יותר מדי סתירות, דברים שלא מתיישבים בתוכי. גבולות אדומים אולי. הייתי במצבים לא טבעים לי שאני חשופה מדי וללא שליטתי לאנשים האחרים
    אני מסכימה איתך מאוד לגבי "אופן לכידת החדשים" לכת, ממש נוסחה אישית לכל אדם. הרי יש כל מני כתות ש"מעבירות" כל מני תחומי עניין, וכל אדם נמשך למשהו אחר. אני אוהבת מסתורין ואגדות מאז ומתמיד. הם ציירו עולם פלאי וקסום עם הפתעות (פנימיות) וכל מני "יסודות" אזוטריים של קסם. חלק מהנושאים הכרתי ויכולתי לדעת שמדובר בדברים מבוססים, ואת המסקנה השלכתי על כל התוכן ללא אבחנות במהלך הזמן.
    לדעתי זה לא התמכרות אלא באמת יותר חיבור או ניסיון להיות כמו Y כדי לקבל X, הטמעה והיטמעות
    …לקבל דברים שאתה צריך או משתוקק אליהם, רק שחסרים חלקים מהפאזל לאיש הכת המתחיל. אם היית יודעת עובדות מסוימות מההתחלה – לא הייתי נופלת ככה, הייתי יותר חוששת מזרים אולי

    אהבתי

    1. אור,
      התשובה שלך מביאה אותי לחושב שאכן אין שיטה של מיינד-קונטרול. יש, כפי שכתבתי קודם, מערך רב-רבדי של תנועות וצרכים נפשיים, הן מצד התלמיד והן מצד המורה, שמאפשר חיבור ו"התמכרות". לכן אפשר פשוט לקום ולעזוב יום אחד, כאשר הצרכים לא נענים, או מתחלפים. לך היה פתאום צורך באמת (נאמר), ולכן קמת ועזבת. לו היית נתונה במיינד קונטרול, לא היית יכולה לעזוב.

      אהבתי

      1. האמת, זה בדיוק שאלת מיליון הדולר שעמדתי מולה כאשר רציתי לעזוב.
        כמו כל שינוי בחיים (של אנשים שלא נמצאים במסגרת של כת) – קשה לעזוב עבודה או חבר או מקום מגורים, כך גם קשה לעזוב כת. קיימים איומים סמויים שמי שעוזב ישלם על כך מחיר (כל הקסם והדברים שצבר לזכותו יעלמו למשל). אנשים שלמדו ומבינים בתחום הכתות ופסיכולוגיה בכלל יותר ממני הגדירו אותי כנס, כי אחרי שהות כה ארוכה בתוך חיים בכת, יש קושי עצום. במיוחד כי אדם מתרגל לחיים במקום שמזין את כל האספקטים בחייו.
        זו בחירה שהולכת נטו עם הרציו (או מה שנותר ממנו) ואין מקום לתמיכה מהסביבה כי אותה אני עוזבת. זו בעיה ידועה של אנשי כתות שהם מנותקים ממשפחה או חברים שלא לוקחים חלק בפעילות הזו.
        מעבר לכך, גם אחרי העזיבה הפיזית, ציפו לי עוד חודשים ארוכים שבהם אני לא מצליחה לחשוב בכוחות עצמי מבלי לחשוב מה הגורו היה אומר, האם הרעיון שיש לי הוא שלי או שלו. האם האיומים שטמן בתודעתי הם אמיתיים, האם אצליח לעמוד בזכות עצמי מבלי הצורך לשקף לעצמי את החיים דרך מסננת הרעיונות של הכת.
        לדעתי, זה המינד קוטרול האמיתי, שטיפת מוח שחולפת רק אחרי הרבה עבודה עצמית ונחישות. אם היתי אדם יותר חלש או פחות רציונלי או עם קצת פחות מזל, זה היה נגמר מזמן כבר עבורי..
        ואני בהחלט ברת מזל שהצלתי לחזור לחיים שלי. זה לא היה קל בכלל.

        בכל מקרה שוב, אני שמחה לחשוף את הדברים פה, באתר שלך תומר, בהחלט מקום נעים ואינטילגנטי (-:

        אהבתי

  21. שוב תודה על פוסט מעולה וגו'.
    לעניין: כמובן שבעיית הגדרת "כת" חוזרת שוב ושוב. בתמצית, דעתי היא שאפשר להמשיך ולהתדיין בעניין עד אינסוף, שכן כל מערכת ערכים תרבותית יכולה להתפרש כ"כת", וכל חינוך ארוך טווח או פרסום כ"מיינד קונטרול". בסופו של דבר למדינה, ולנו כחברה (שבאופן עקיף מסמיכים את כל מי שכתב את הדו"ח וגם את העובדים הסוציאלים לעסוק בכך, גם אם קיבלו רק 400 בפסיכומטרי, ולא הרבה יותר מכך בתלוש), יש את הזכות והחובה האכזרית לקבוע מי בתוך ומי מחוץ למשחק, ואיך מטפלים בו.
    האמת האקזיסטנציאליסטית הקשה היא שאנחנו לבד, ולשווא ננסה לתקף את כל ההחלטות והחוקים שלנו באיזו עיקרון עליון בעל תוקף אובייקטיבי וחיצוני לנו. אנו הזולת, אנו הגיהנום, ונידונו להיות חופשיים, ביחד וכל אחד לחוד.
    זה לגבי הזכות שלנו לקבוע. לגבי הפרטים, אפשר להמשיך ולהתדיין. והבלוג של תומר הוא אחד המקומות הטובים ביותר לעשות כן.

    אהבתי

  22. שלום ולילה טוב.

    בעניין משבר הפוסט שתיארת, המקשה להגדיר מה לגיטימי ומה לא,
    אני חושב שדו"ח כזה מעיד על סוג של פיכחון מהניסיון ללכת עד הסוף עם האמירה "הכל בסדר בתנאי שאתה בוחר". אנו פתאום שמים לב, שלא כל פעם שאדם אומר שהוא בוחר הוא אכן בוחר. לפעמים הוא מהופנט, במצוקה או סתם מבולבל. כלומר, מתוך ההתנהלות של חלק מכתות אלה אנו חשים בבירור שהם איבדו את מרחב הבחירה שלהם,
    אע"פ שהם אנשים מבוגרים האומרים אנו בוחרים!
    מצב זה מבלבל את כולנו, שהרי אם אנו מודים שיש אפשרות כזו, כיצד ניתן לקבוע מי כן בוחר באמת ובלב שלם, ומי כושר שיפוטו שבוי בידי אחרים?
    זה באמת לא ניתן להגדרה עד הסוף.
    אני למשל אטען שמי שבוגד בבת זוגו, אינו בוחר מהמקום החופשי שבו, אלא הוא שבוי בידי כל מיני רוחות ושדים המבלבלים את מוחו וכושר שיפוטו. לא שאני ארצה לפעול נגדו בהיבט התחוקתי, אך מההיבט המוסרי אני אומר, אכן, אני מסכים שחופש הבחירה הוא הערך המכונן שלי, אלא שמי שנואף שבוי בידי רוחות רעות ולא חושב צלול.
    וגם מי שלא עוזר לאדם אחר הזקוק לעזרה, כי לא אכפת לו, גם הוא לא חופשי, הוא בmind control של תפיסות שגויות השוטפות את מוחו שהוא כאן לבד בעולם. וכהנה וכהנה.
    כך דרך הטיעון שערך הבחירה הוא המכונן ובלעדי, נוכל לחזור אל כל הערכים הישנים והטובים שלנו…

    אהבתי

  23. בעקבות הרשימה והתגובות לה, חשבתי על חילוק יסודי בין היהדות (וגם דתות אחרות) לבין כתות.

    כאשר קבוצה מעודדת עיסוק אינלקטואלי, כברירת מחדל האדם נחשף לרבגוניות ולריבוי דעות, שעומדים ביסודם של כל עיסוק אינטלקטואלי, ומובילים לדעה עצמאית. בניגוד לכך, קבוצה שלא מעודדת פעילות אינטלטואלית, ומנגד מעמידה במרכזה מנהיג כריזמטי, חבריה נמצאים במסלול מסוכן לקראת הפיכתם לחסרי רצון עצמי = נפגעי כתות.

    מאחר וביהדות ישנו דגש חזק מאוד (בייחוד בדורות האחרונים) על לימוד תורה שהוא פעילות אינטלקטואלית (בדגש על תורה שבעל־פה, משנה, גמרא והלכה), לדעתי הסיכוי שיהודים־דתיים יהפכו לחסרי רצון עצמי באופן קיצוני קלוש, וקיים רק בקבוצות שוליים בהם ישנה חשיבות מופרזת למנהיג הקבוצה, ובהם דוגלים בשינון טקסטים במקום בלימוד תורה.

    אם החילוק נכון ואם אני צודק בכך שהאסלאם אינו מעודד פעילות אינטלקטואלית באופן המוני, יתכן ואפשר להסיק ממנו כי חלקים לא מעטים ממאמיני האסלאם הינם בעצם חברי־כת, כאשר ככל שהרמה הדתית גבוהה יותר (בניגוד ל'מסורתיים'־מוסלמים), כך האנשים בעצם הינם חברי־כת שטופי־מחשבה וחסרי דעה עצמאית. נדמה לי שזו הגדרה מתאימה לכמה תנועות אסלאמיות־קיצוניות.

    אהבתי

    1. חלקים ביהדות (הליטאים, הרפורמים) מעודדים לימוד, וחלקים אחרים (ברסלב) מתנגדים לכך.

      אהבתי

    2. אז הגברים ביהדות חופשיים ואילו הנשים, שלא מעודדים אותן ללימודי גמרא, הן חברות בכת? או שכל התחאוריה שלך פשוט מזניחה את הנשים, כי ממילא הן לא נחשבות?

      אהבתי

  24. קראתי קצת בדו"ח. הגעתי לשלב של סיווג הכתות, והבנתי שהדו"ח בכלל לא מדבר על מה שחשבתי. כדוגמאות לכתות הם הביאו את: הרי-קרישנה, אימן, סיינטולוגיה, מדיטציה טרנצדנטלית, לנדמרק, ו I.M. אני מכיר כמה אנשים שהיו או עדיין בכמה מה"כתות" האלה, (לא סיינטולוגיה ולא MT), וכולם מאושרים וממש לא מצטערים על היותם שם. אף אחד לא טען למיינד קונטרול.

    לאימן, למשל, אין מנהיג שאליו הולך הכסף – אני חושב שבארץ זו עמותה ללא כוונת רווח. לנדמרק מעבירים סדנאות נחמדות יקרות, ורוב מי שאני מכיר הפסיק כי החליט שזה יקר מדי. הרי-קרישנה לא שונים בהרבה מהנחנחים, ומשיחות עימם הם נשמעים אינטיליגנטיים ומודעים לעצמם.

    מה רוצים מהם?

    אהבתי

    1. היי מודי, האימן מעביר כספים לארז וחנה גרינבוים ובמעלה צביה לדן דוידי, והרבה, בלי שהם יצטרכו לעשות הרבה, רק לעמוד בקשר עם ליידי אתרה ולהעביר סיפורים על החתול שלה למאמינים.

      אהבתי

  25. היי תומר,

    יש לי שאלה עקרונית לגבי הדו"ח: למה עכשיו, בעצם?
    אין ספק שהסיפור של גואל רצון העלה במידה ניכרת את המודעות לנוכחותה של תופעת הכתות בישראל. השאלה היא אם תופעה זו היתה נפוצה גם בעבר או שאנו נמצאים בעיצומו של זינוק חד במימדיה? ובמידה וכן, אז שוב – למה עכשיו?

    עכשיו, לגבי הספר של מייקל יורק. לא קראתי אותו, אבל משמו אני מנחש שהוא מדבר לא מעט על תיאוריות של ארגון-עצמי, מורכבות ו-EMERGENCE. תיאוריות אלו צוברות כיום פופולריות רבה בכל תחומי המדע ומאיימות לנקות את הפרט מאחריות מוסרית, ערכית ופרקטית למעשיו.
    כידוע, ההגות הפוסט-מודרנית יצאה נגד כל סוג של "הגמוניה", "שיעתוק חברתי", "תודעה כוזבת", "מימטיקה" ו"אידאולוגיה" והותירה אותנו עם רלטיוויזם מוסרי מסוכן.
    על כן, הייתי רוצה להבין כיצד, לדעתך, אפשר להתגבר על 100 שנה של תיאוריה ביקורתית, מדה-סוסיר ועד ג'ודית באטלר, ולבסס עולם ערכים אבסולוטי כולשהו איתו אפשר לפעול בעולם הממשי.

    בקיצור, איך אדם כמוך שללא ספק מכיר את ההגות הפוסט-מודרנית לעומקה, מצליח בכל זאת להיות ריאקציונר?

    אהבתי

    1. איליה שלום,
      לגבי השאלה למה עכשיו, אני לא חושב שיש איזו התפרצות מיוחדת של כיתתיות כרגע, אבל זו תופעה נפוצה בסך הכל, שהולכת ונכנסת לתודעת הציבור. גואל רצון עשה רבות לשם כך.
      לגבי ההחלצות מהפו-מו, גם זה תהליך שהולך ומתגבר. אני חושב שניתן לראות כיום יותר ויותר אנשים שמבינים, איך לומר, שלא הכל טקסט. אולי הרוב טקסט, אבל גם אם אחוז אחד בלבד של הקיום האנושי אינו, הרי שאפשר לעמוד עליו ולמשוך את עצמנו למעלה ממנו. אני בהחלט ריאקציונר במובן שאני חושב שיש לחזור לערכי ההומניזם, וגם לאלו של הנאורות (אם כי מבלי לפסול פסילה גורפת את המיתוס, הרוחניות והדת – אני בכל זאת אדם דתי).
      אגב, אם תקשיב לבאטלר בזמן האחרון, נדמה לי שתשמע שגם היא מעוניינת למצוא איזו נקודת אחיזה מוסרית. למעשה, אח חושב שכמעט בלתי אפשרי שהאדם לא יחפש כזו. אדם שמסתדר בלי קואורדינטות מוסריות הוא בעינינו פסיכופט.

      אהבתי

  26. תודה.
    ואני עוד מחכה לתחקירים שיחשפו את השפעות שטיפת המוח של הכת המרכזית בישראל – כת הבטחון והצבא. (ההולכת יד ביד עם הכתות הדתיות-לאומיות).

    אהבתי

  27. כאמא לילד שנגרר ליהודים משיחים שמן ששון וכך כתב במכתב במחשב אני מאמין בתנך בברית החדשה אני נולדתי מחדש וכתב על משבר שחוה בצבא ששרת ביחידה קרבית הבן היה קשור מאוד לבית ולמשפחה אבל שינה את החיים במאה שמונים מעלות בדוק עבר שטיפת מוח תקופה ארוכה

    אהבתי

  28. במדינה שלנו חיבת לנו כהורים לתת תשובות להתנהגות של הכתות במקרה שלנו עוד מאירס כת שמן ששון שמנוהל על ידי משפחתו מיום שהבן התחבר לכת שינוי דל מאה שמונים מעלות בהתנהגות הבן המקסים שלנו אנחנו שבורים כחמש שנים חיים בחרדה הרבה פנינת לחוקרים בחול וכל פעם שיש לנו תקוה דואגים אנשי הכת לשינוי אם הילד היה חי חיים מנרמלים לא היו דואגים להסתיר אותו ולמנוע ממינו ליצור קשר עם הורים אחים משפחה שאוהבת אותו מפחיד מחריד אך אנשים אלו מתעללים בבני ובבני המשפחה ומכוון שבני בגיר אין לי תקוה לדעת מה עלה בגורלו ולמה הניתוק ממשפחה דואגת ואוהבת אין עונש יותר קשה מזה בעולם למה למה הדממה למה הרשעות במדינה מרשים לכת יהודים משיחים לעשות לנו שואה כזאת עוד כלב מאירס בית דין לצדק לממשייחים תבדקו אם יש צדק במקום הזה ואיש שמנהל מסיון מפואר ביחד עם כל משפחתו למה המשפחה הזאת ביחד ובני נאסר עליו ליצור קשר עם המשפחה אני בטוחה שבני מפחד ומצבו הנפשי קשה ואין למי לפנות ממש חוסר אונים

    אהבתי

  29. אנשים שנשלחו במיוחד למסיון ורימו בחורים שהוברחו לטמפה מספר רב של פעמים היו בישראל כת עד יהוה מדוע המדינה מרשה לאנשים כאלה להגיע השם של הגורו cheryl. R. Mather auto pro mobil tampa fl 33712 עסק לתיקון מכוניות ומסיון מעבדים את הבחורים ללא תשלום ופיקוח כול הזמן תבדקו אותם היו בארץ עם הבת ארין אליזבט אדמס בחורה מפוקפקת בנפשה עיסוק סחר כת תמורת כסף רב ועבדים

    אהבתי

  30. נשלח לגורו כלב מאיירס גורו כת משיחים ובני משפחתו אנחנו נלחמים עד יומנו האחרון למען בנינו לא מפחדים כלב

    אהבתי

  31. אני אישית דווקא מסכימה עם הקביעה של אחד המגיבים לכתבה ש- מיינד קונטרול מתרחש כאשר רודפים אחריך ומתעללים בך כשאתה רוצה לעזוב.
    (אני מדברת על התחזות ל"עוזרים" למינהם. שעלולים גם לגעת ולנצל מינית)
    אני עזבתי חוג "אמנות לחימה הרמונית רוחנית" , ועד היום סובלת מתוצאות של רדיפה אחריי וניסיון לשלוט במוחי (עם הצלחה חלקית של הרדיפה הזו) והאמנות הזו לא הוגדרה ככת ולא מוכרת ככת.

    עד היום שבויה בתחושה שה"רודף" בתוכי, נלחמת ונכנעת לסירוגין במחשבות שהן אני הנלחמות בו בתוכי ובמחשבות שהן "הוא",

    הדבר הטוב שיצא מזה שאף אני בספק אם טוב הוא – שהחרדה שלי מלימודי רוחניות והבנת עצמי והעולם – גדלה פי 100. וחבל אחד גדול. כי כמובן שיש עניין ורצון להתפתח ולעזור. זה חלק ממני.

    עצב גדול ושלילת החירות.

    אהבתי

    1. אגב, האיש מורה ולא עוד תלמיד של הקבוצה.. שיכול לשגות.. הוא מקובל על ידי המורים האחרים ומכובד על ידם. זו הייתה חלק מהבעיה שלי להתרחק ממנו. הידיעה שפעולתו ורדיפתו אחריי מגובה ומקובלת על ידי ארגון של מורים רוחניים וצדיקים?. לא יודעת מיהו הצדיק ומיהו החוטא ואם בכלל אחד מאיתנו יותר צדיק או יותר חוטא. רק התוצאות בתוכי מציקות ורודפות. מתסכל ולא מועיל.

      אהבתי

  32. אוסף של בורות, והמון יפות נפש…

    גואל רצון זוכה מתנאי עבדות למרות שהייתה שם עבדות מלאה. מזל שיש |"נאורים" כמוכם ש"שומרים"| עלינו מפני פגיעה בחופש (שבמאה ה21 הפך לערך קדוש עד כדי אבסורדיות) . המדינה למעשה העבירה מסר שלא נורא שיהיו כתות, המדינה לא תעשה כלום לרוצחים כמו גואל רצון זב בסדר …אפםשר להמשיך.

    גם אין דבר כזה בעני הכותב כת ושליטה ושעבוד. כל דבר יכול להיחשב כזה, גם פרסומת בטלווזיה. הכותב מנסה להראות ככ נאור ככ מתירני עד שהוא בעצם מוחק את הגבול בין דרך רוחנית טלווזיה לחץ חברתי רגיל לכת שיכולה להרוס חיים (הגורואים כמובן לא נוגעים בקטינים הם אמנם נוכלים אבל גם להם יש קו אדום..זה מה שראינו משי אברמהוף, גואל רצון שהכניס את בנותיו להריון, אליאור חן…אה רגע, .או שלא ?) .

    בקיצור המתרינות שלכם באה על חשבון הרבה מאוד אנשים שנפגעים, החופש שלכם בא על חשבון על כאלה שהוא נשלל ממכם. אתם מזולים את המושגים ומטשטשים כאן סכנות שיש להדגיש, אבל כמובן אתם "פלורליסטים" ואם אני אפעל נגד הסיינטולוגיה 0כת איומה שרוששה אנשים בלי סוף) אני אראה "חשוך" ו"פשיסטית" ואנחנו כמובן מאורים ונאורים, וכך גם מערכת המשפט שהחליטה השבוע מה היא תעשה לאדם כמו גואל רצון- כלום.

    לילה טוב ובהצלחה לכולנו, כנראה שרק אסונות יפים טרגיים יהפכו אותכם ל"נאורים" שיגנו על הקרבנות במקום על הפושעים.

    אהבתי

  33. כתיבה מאירה ומרתקת. תודה תומר (שעד הלילה לא שמעתי עליו, ועכשיו כבר קראתי טורים רבים שלו. תראו מה עשר דקות אצל דוד ויצטום יכולות לעשות :)

    אהבתי

  34. כחוקר דתות, בפסקה המדוברת התמקדת ב׳שיטות של שליטה׳ ו׳תלות נפשית׳ וכל הרשומה (המרתקת, כרגיל) שלך יוצאת מנקודת הנחה שאין לה למדינה להתערב מהי דת ומהי שיטה דתית ראויה או אמיתית.
    אני חושבת שאתה מפספס כאן היבט נוסף. הפסקה שאתה מבקר לא בנויה כטיעון ערכי או דתי, אלא כקריטריונים של אבחנה, בדומה לאבחנות הפסיכיאטריות. המילה החשובה בפסקה, בעיני כאשת טיפול, היא המילה ׳נזק׳. כמו שמצב רוח רע (ועוד כמה קריטריונים) שאינו גורם לסבל או לפגיעה בתפקוד לא נחשב לדכאון. אני בספק אם ניתן להבחין בין דתות גדולות בעלות כח פוליטי לבין כתות, ואכן חבל שבכלל מנסים. לא ראוי למדינה להגביל את חופש הדת של מאמינות ומאמינים. כן ראוי בעיני להגביל את הזכות של קבוצות דתיות ואחרות לגרום נזק למאמיניהן.
    כל הגדרת חקיקה תשפיע לא רק על אפשרויות הענישה, אלא קודם כל על הנורמה החברתית המקובלת – כך שהגדרה של כת מאספקט הנזק שהיא גורמת למאמיניה עשויה לשנות קבוצות דתיות כך שיגרמו פחות נזק. בשאלת המיינד קונטרול אולי שווה להקשיב למי שיצאו מכת ולאנשי ונשות הטיפול שבוחרים במינוח הזה, לאפיין חלק מסוים ביחסי הכח בין כת למאמין, שאולי אנחנו הלא-מאמינים בכת לא מבינים עד הסוף.
    גם כאן בתגובות מספרים לנו יוצאי כתות על תעצומות נפש הנדרשות כדי ׳להשתחרר׳ מהכת – זאת לא הוכחה שאין שליטה או ניצול חולשות בתוך הכת. לא הגיוני שרק ׳מצטיינים׳ יצליחו לצאת ממצב שהם עצמם מעידים שהוא מזיק ושצריך להשתקם ממנו. הצלחתם של המצטיינים לא מעידה על כך שאין מאפייני שעבוד בתוך הכת, כפי שהצלחתם של בודדים להיגמל מהרואין לא מעידה שהחומר אינו ממכר. מאידך באין הוכחות פוזיטיביות לקיומו של מיינד קונטרול (אולי ׳ניצול׳ יהיה מונח יותר נכון? ניצול נפשי, ניצול רוחני? ניצול של כח שהושג בתוך צערכת יחסים דתית או רוחנית?) החוק יצטרך לעשות שימוש בקריטריונים אחרים להגדרת כתות. אני חושבת שטוב יעשו לו יגדירו יותר טוב מאפיינים של הסתגרות, בידוד חברתי, ניצול, היררכיה עד כדי חוסר רשות לערער על עמדת מנהיגים בהחלטות אישיות (למשל כלכליות, רפואיות), תשלום סכום מסוים (ביחס להכנסת הפרט – למשל מעל 50% מההכנסות), כניסה לחובות וריחוק ממסגרות חברתיות קודמות (משפחה וגם חברים) – כמאפיינים מסוכנים בכל קבוצה חברתית. זה הרצוי גם אם זה כולל דתות גדולות וממוסדות (וד״ש חם לרב שלא מאשר למטופלת בסכנת חיים בשל סיבוך הריון לעשות הפלה של עובר מת). הסנקציה לא חייבת להיות ישירה, אבל עצם הגדרה חוקית של נזקי הכת תעודד, בתקווה, קבוצות להתרחק מההגדרות האלו, וממילא תפחית מכוחן להרע. בעיני, אין צורך להגביל את תוכן האמונה – רק את הכלים להרע.
    מה דעתך?

    אהבתי

    1. חן תודה. אז ראשית, לא רק "מצטיינים" יוצאים מכתות. להפך, אנשים ממוצעים לגמרי יוצאים מקבוצות כאלה כל הזמן. כל הזמן. מי שנשאר הוא בדרך כלל החלש ביותר. זה עצוב, אבל מה שצריך לעשות הוא לטפל בחלשים בחברה ולחזק אותם. זאת בעיה חברתית, לא "כיתתית". תראה, כבר ב-1987 קבע האיגוד לפסיכולוגיה של הדת בארה"ב שאין דבר כזה "מיינד קונטרול". הקונצנזוס המחקרי כיום הוא שזה עורבא פרח. אמור לי מה עלי להגיד לאדם כמוך שעל סמך התרשמותו מהתקשורת כותב לי שיש דבר כזה.

      עכשיו, לגבי עניין ה"נזק", אני כמובן בעד שהמדינה תגן על אנשים שלא יזיקו להם. לשמחתי היא עושה זאת – על ידי החוק הפלילי. האם החוק הפלילי מכסה הכל? ודאי שלא. הוא לא מכסה גם פגיעה רומנטית או הורים שמתסבכים את ילדיהם. אבל מה נעשה? נאסור לשבור לבבות ונבחן אנשים לצורך רשיונות להורות? הקריטריונים שאתה קובע לא רלוונטים מפני שאם אדם רוצה להוציא מעל 50% מהכנסותיו על שטיח פרסי אני לא רואה איך אתה יכול לומר לו שאסור לו, אז בענייני דת על אחת כמה וכמה (אלא אם כן אתה חושב שכל דת היא אפריורית קשקוש, ואז אני מבין למה אתה חושב שאפשר לשחק עם אמונותיהם של אנשים).

      אהבתי

  35. פינגבק: פרק ד': תפירת התיק לגואל רצון: מומחי זבל בשירות הרווחה המציאו תיאורייה מטומטמת "שבי מנטלי" ו"מיינד קונטרול" דוד גרין ונתנאל לאור
  36. פינגבק: פרק ד': תפירת התיק לגואל רצון: מומחי זבל בשירות הרווחה המציאו תיאורייה מטומטמת "שבי מנטלי" ו"מיינד קונטרול" דוד גרין ונתנאל לאור

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s