על הפסיקה בפרשת גואל רצון וסכנת ה"מיינד קונטרול"

גואל רצון הורשע היום בשורה ארוכה של עבירות מין, במקרי אונס ובגילוי עריות, מעשי סדום ומעשים מגונים. הדברים חמורים ומזעזעים ללא ספק, ולא אכנס אליהם כאן. כאן ארצה לומר כמה מילים על הסעיף בו הוא לא הורשע, וזה בסעיף ה"עבדות".

ב-2006 תוקן חוק איסור סחר בבני אדם, והוכנסו בו סעיפים שמרחיבים את ההגדרות של עבדות ושל עבודת כפייה, וזאת כחלק מהמאבק בסחר בבני אדם. הפרקליטות ביקשה להרשיע את רצון בעבדות, ולצורך כך להשתמש בחוק החדש. דא עקא, רצון לא החזיק את הנשים שחיו איתו בביתו בכוח. הוא לא חטף אותן בניגוד לרצונן, ולא כלא אותן בבית. הן היו יכולות לצאת, ואכן יצאו לקניות וכו' – וחזרו. הוא גם לא סימם אותן כדי להשיג את הסכמתן לחיות איתו, עוד מהלך שהיה בברור מפליל אותו בשיעבוד.

על פי הדיווח ב'הארץ' מאת רויטל חובל

הפרקליטות טענה כי רצון השתלט על מוחן של הנשים, וההסכמה לקיום יחסי המין איתו לא ניתנה מתוך רצונן החופשי. לשם כך הציגו חוות דעת של ד"ר דוד גרין, שחוקר נפגעי כתות, שהעיד על משמעות תופעת ה"מיינד קונטרול".

אם אכן כך (ואני להלן מתבסס על מה שכתבה חובל), משום שרצון לא החזיק את הנשים איתו בכוח או באמצעות סמים, לא היתה ברירה אלא לטעון שהוא השתלט להן על הנפש.

נראה שזה אכן היה קו ההתקפה. מעיין, אחת מנשותיו לשעבר של רצון, אמרה היום שהוא "שלל [ממנה] רצון חופשי", ואילו רב פקד אדוארד פלינר, ראש הצוות בימ"ר תל אביב שחקר את הפרשה, אמר שיש להבין ש"אפשר לשלוט באדם ולהפחיד אותו מבלי שזה נראה לעין, עד שהוא מוחק את אישיותו." כלומר היה כאן ניסיון לשכנע את בית המשפט שגואל רצון שיעבד נפשית את הנשים שחיו איתו.

אני שמח מאוד שטענה זאת נדחתה על ידי בית המשפט. אני ודאי מבין פחות בפסיכולוגיה מאשר ד"ר גרין, אבל מעוניין להציג בכל זאת את דעתי על העניין. נתחיל מזה שלמדע המודרני לא מוכרת שום טכניקה של "מיינד קונטרול". פשוט אין שום ראיות שקיים כזה דבר. והאמינו לי, לו היה דבר כזה, צה"ל, השב"כ, ה-CIA, החמאס, וכל נוכל מתחיל שיודע לקרוא היו כבר משתמשים בו. הדיבורים של "שטיפת מוח" התחילו בזמן המלחמה הקרה, כאשר סוכנויות הביון ניסו אכן לפתח משהו כזה. הם המשיכו כאשר חיילים אמריקאים שבו מהשבי בוייטנאם לכאורה שטופי מוח. היתה אז התעסקות רבה עם העניין, שגם אז גלשה לנושא ה"כתות" למיניהן, אבל לא הצליחו לבסס (להבדיל מלהעלות) שום תיאוריה של העניין הזה.

לא שאין אמצעים שמקשים על אדם לבחור בחירה מושכלת. יש ויש. לחץ חברתי, רצון לרָצות, חרדה, אובססיית טוהר, אימת חטא, ובאופן כללי כמיהה עצומה בקרב רבים מאיתנו לוותר על החשיבה הביקורתית והאחריות האישית. ולא שאין גם שלל אמצעים פסיכולוגיים לעורר את כל הדברים הללו בזולתנו. כל אלה בהחלט פועלים לטובת מנהיגים רוחניים ציניים ואכזריים. אבל כל אלה בהחלט אינם "מיינד קונטרול". אנשים מצטרפים לתנועות דתיות חדשות ולקבוצות רוחניות למיניהן – ועוזבים אותן. זה קורה כל הזמן. פשוט קמים והולכים. אין שום סיבה, אפוא, לחשוב שמישהו משתלט להם על המוח.

שנית, וחשוב יותר, צריך לשים לב שאנחנו נוגעים כאן בלבה של שאלת האדם. הרי הבחירה החופשית שלנו היא אחד המימדים החשובים ביותר בזהות שלנו, באפשרות שלנו לתת משמעות לחיינו, באחריות שלנו על עצמנו, בכבוד העצמי שלנו. האוטונומיה שלנו נמצאת בבסיס ההגיון המוסרי שמקובל עלינו, וכיום גם בבסיס ההגיון החינוכי, הפוליטי והכלכלי שלנו. אפשר כמעט לומר שזה כל האדם. בית המשפט התבקש אפוא לפסוק שאותן נשים לא היו ממש בנות-אדם כאשר גרו אצל רצון. שהן היו סוג של זומבים. טוב מאוד שלא פסק כך. טוב מאוד שהשאיר להן את האחריות על חייהן.

***

אבל לו הסיפור הזה היה נגמר במשפט רצון, ניחא. הבעיה היא שמדי פעם מתהווה ניסיון לעגן בחקיקה את סמכות המדינה להתערב ולהגביל תנועות דתיות חדשות. במאי 2011 הוגש למשרד הרווחה דו"ח שבחן את "תופעת הכתות בישראל". הדו"ח הביא ממצאים שונים ומעניינים, והסתיים בשלל המלצות. ביניהן, למשל, "הקמת יחידה לטיפול בנפגעי כתות ובמשפחותיהם" שתכלול "צוות התערבות" ארצי ש"יפעל בכל מקום בו יידרש טיפול בנפגעי כתות ויעשה זאת באמצעות עובדי השדה במחלקות לשירותים חברתיים". אולם ההצעה המסוכנת ביותר באותו דו"ח היתה זו:

הצוות ממליץ לשקול עריכת תיקון בחוק זה, כך שיצוין במפורש כי מצב בו אדם נתון לשליטה ממשית של אדם אחר בחייו או להשפעה בלתי הוגנת עליו, ייחשב כמצב בו אדם אינו מסוגל לדאוג לענייניו ולכן רשאי ביהמ"ש למנות לו אפוטרופוס.

פירושו של דבר: שלילה מוחלטת של חירותו של אדם על סמך הערכה שהוא נתון ב"מיינד קונטרול". פירושו של דבר: קץ החופש הרוחני, הדתי והמצפוני עבור קבוצות שמעצבנות את מערכת הרווחה. פירושו של דבר: שר הפנים, שר הרווחה או פקיד מפקידיהם יהיו יכולים לפרק קבוצות דתיות ולשים אנשים מבוגרים וכשירים נפשית תחת אפוטרופסות רק משום אמונותיהם המוזרות (ובמדינה כמו שלנו, היו בטוחים שלא קבוצות חרדיות אקצנטריות תהיינה מטרת אותם צוותי התערבות, אלא דווקא מיני יוגים, מודטים, פגאנים ויהודים משיחיים חובבי ישו).

לאור הסכנה העצומה שבהמלצות האלה כתבה קבוצה של חוקרי תנועות דתיות חדשות, ביניהם אני, מכתב רשמי למשרד הרווחה, ואני גם הקדשתי לעניין רשימה בבלוג. לא אחזור על כל הטיעונים שעלו באלו, ואני ממליץ (באמת ממליץ) למעונינים בכך לפנות לשם.

אומר לסיום רק דבר אחד. מעבר לדאגה הכנה (באמת) של הנוגעים בדבר לקורבנות התנועות הנצלניות, ומעבר לרצונה הראוי לשבח של המדינה למנוע ניצול ופגיעה, נדמה לי שפועל כאן גם פחד עצום של הממסד הפוליטי-חברתי מאותן קבוצות רוחניות שלא מתנהלות על פי קודים קונצנזואלים. כי קבוצות דתיות חדשות עושות כל מני דברים מוזרים. כן, some weird shit.

אממה? מותר להן. כלומר, כל עוד לא מדובר במשהו פלילי. מותר לחיות בקומונה, מותר לצום ולהסתגף, מותר לעשות יוגה כל היום, מותר לקיים יחסי מין טנטריים, מותר לשתות שתן, מותר לעבוד את הבעל והאשרה, מותר לתקשר עם חוצנים. מותר, גם אם זה מוזר. אלא שכל הדברים האלה "מפריעים בעין" למערכת ההומוגניזציה הנאו-ליברלית, וזו תמיד תנסה להשטיח כל בליטה שמערערת על ההגיון התועלתני-אינסטרומנטלי שמניע אותה. נדמה לי שגם מכאן מגיעה המוטיבציה לפעול כנגד כל מני קבוצות כאלה.

ודווקא משום כך כל כך חשוב שקבוצות שונות ומוזרות תוכלנה להמשיך ולפעול. האלטרנטיבה שהן מציגות בפנינו, הערעור על המובן מאליו, יקרים מפז.

***

מי שיקרא ב'ספר החזיונות' של ר' חיים ויטאל, תלמידו הבכיר של האר"י, יגלה אדם שעל פי כל קנה מידה מודני הוא נוירוטי, על גבול הפסיכוטי. ויטאל סובל מסיוטים, פראנויה, חרדות, הזיות ושגעון גדלות במימדים תנ"כיים. ייתכן שכיום משפחתו היתה דואגת שהאר"י השתלט על מוחו ונטע בו פחדים חסרי פשר. אולי הם אפילו היו פונים למשרד הרווחה או למרכז לנפגעי כתות.

במקרה כזה טוב היתה עושה המדינה אם היא היתה בודקת אם האר"י עשה משהו פלילי, ומתעלמת מכל מני דיבורים על "מיינד קונטרול". אגב, בסדר גמור אם במקרה כזה המרכז לנפגעי כתות היה מפרסם שלדעתו האר"י מסוכן לציבור. אין לי שום בעיה עם אזהרות מקבוצות נצלניות ומסוכנות. אני עצמי כתבתי בגנות מורים רוחניים שונים בבלוג זה ממש. אבל חס ושלום אם נגיע למצב שבו המדינה מחליטה איזו קבוצה רוחנית/דתית ראויה בעיניה ואיזו לא, ומפעילה את המשטרה כדי לפרק קבוצות שלא נראות לה. אנחנו זקוקים לחיים-ויטאלים בעולמנו.

אני שוב חוזר ואומר: הדברים שעשה גואל רצון, כמו הדברים שהתגלו רק עכשיו על דוד הכי-טוב (לכאורה, כמובן) הם חמורים ומזעזעים. לשמחתנו, אנחנו חיים במדינת חוק, ויש לשפוט ולהעניש את מבצעיהם על פי החוק הפלילי. כפי שכתבה היום עמיתתי מריאנה רוח מדבר, רצון נשפט והורשע כעבריין מין. טוב מאוד שהוא לא נשפט והורשע כמנהיג תנועה דתית מוזרה. הוא אנס, לא אמן "מיינד קונטרול". הוא עבריין, לא מכשף. הוא יישב בכלא כפושע על פי הדין הפלילי, לא כמנהיג רוחני שהצליח לגרום לנשים להאמין שהוא המשיח (או משהו). כי הדבר האחרון מותר, וחייב להמשיך להיות מותר על פי חוק.

49 תגובות

  1. להוסיף על דבריך הנכונים, המדינה יכלה מזמן לעצור את גואל רצון באשמת פולוגיניה, ריבוי נשים, שזו עבירה פלילית רשמית במדינת ישראל. אלא שגואל רצון לא נשא אף אחת מנשיו, שהיו ידועות בציבור בלבד.

    מפליא שגם במקרה של גואל רצון, גם במקרה של 'דוד הכי טוב' (במידה ויורשע), וגם במקרה של דניאל אמבש, ניתן היה לפרק את ה'כתות' בנימוק של פולוגיניה, והדבר לא נעשה.

    האחריות בכל המקרים רובצת לא מעט על מי שהחליט להפוך את איסור הפולוגיניה בישראל לאות מתה, מסיבות לא ידועות, ומנע את הרחבת איסור הפולוגיניה גם כלפי 'ידועות בציבור'.

    אהבתי

  2. חקויאק שכזה. אני לא מסכים שאין סוג של מניפולציה לצרכי רווח והאדרה אישיים שמתעלה לכדי עבירה שבאידיאל יש לתת עליה את הדין. אני מאד מסכים שמערכת הרווחה היא אחת האחרונות שלהן הייתי רוצה לתת את הזכות להחליט מה מגיע לכדי כך ומה לא.

    אהבתי

  3. תודה על הפוסט . טוב תקצר פה היריעה , הנושא סבוך להדהים . אומר לך כך תומר :

    1) " מיינד קונטרול " בגדול הוא מינוח שמבאר שני סוגי או אופני שליטה על מוחו של אדם או התנהגותו . האחת באמצעים אלקטרוניים ( ולרוב בחתימה אפסית ) והשניה באמצעי – מעין שטיפת מוח נקרא לכך . לגבי האמצעים האלקטרוניים ( בהם לא דנת ) , זהו ענין מדעי , שאין לפקפק בו כלל וכלל , והוכח בעליל הדבר . סוכנויות ביון חשאיות משתמשות באמצעים אלקטרוניים בחתימה אפסית אם לאיו ( וגם ברפואה אגב בשימוש הדבר ) ומחרפנות קורבנות , אל תטעה לרגע !! זה חד משמעי !!

    2 ) הואיל ולא דנת באלקטרוני כלל , כי אם באילו הקונקרטיים , אומר לך כך : הנושא בארץ עדיין טרי ולא מפותח . הרבה תלוי בעורכי דין ובתובעים . בארה"ב הנושא הרבה יותר מפותח , ושם נקבע באופן חד משמעי על ידי בתי המשפט – רצונו החופשי של אדם , יכול להישלל ולהישלט על ידי דוקטרינות פסיכולוגיות עוצמתיות , ללא שום הפעלת כוח או אלימות , אצטט לך :

    Nor do I know of any empirical grounds for assuming that involuntary servitude can be coerced only by physical or legal means. To the contrary, it would seem that certain psychological, economic, and social means of coercion can be just as effective as physical or legal means, particularly where the victims are especially vulnerable

    United States v. Kozminski, 487 U.S. 931, 953, 955-56 (1988) (concurring opinion of Brennan, J., in which Marshall J., joined

    3) יש לשים לב , גם המחוקק הישראלי רואה עין בעין הדבר למעשה ( להבדיל מהוכחה בנסיבות הענין כמו בפסק הדין ) : ראה סעיף סעיף 13א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות , התנאים להמרת דת של קטין . ראה חוק השימוש בהיפנוזה . ראה כל הדוקטרינה או הפרמטרים הנוגעים להשפעה בלתי הוגנת על עורך או כותב הצוואה . ראה הסייגים לקבלת הודאה על ידי חשוד ( סעיף 12 לפקודת הראיות ( נוסח חדש ) ) ותקצר כאן היריעה .

    4 ) אגב , בית המשפט המחוזי , התעלם כנראה מהפסיקה בעליון , הכל בנוגע לאותו חסיד שוטה מתעלל בתינוקות , אליאור חן , ושם אני מצטט מפסק הדין בערעור לגבי השפעתו על חסידיו השוטים ( הם טענו בערעור לשטיפת מוח ושלילת רציה חופשית , השפעת כת למעשה לגבי דידם ) :

    " המערערים לא הועסקו בטכניקות שעלולות לערער או להחליש את נפשם ואת אישיותם, כגון: מדיטציות לאורך שעות, מניעת שינה, השפלה מול חברי הקבוצה תוך יצירת אוירה של פחד ובלבול ולחץ קבוצתי, בהייה לתקופה ארוכה או שכיבה בתנוחות שונות ללא תזוזה. כפי שנכתב בהכרעת הדין, היו אלה דווקא הילדים שהיו נתונים ל"טכניקות" אלו – נ' שהורעב באופן מתמיד ונמנעה ממנו שינה, א' שהוכה לאורך זמן עד שנכנס להלם. אכן, בדירה בבית"ר עילית הפכו יום ללילה ולילה ליום, אך כפי שקוגמן עצמו העיד, גם לפני המעבר לדירה הוא התנהל בדרך זו. המערערים דבקו באליאור חן בשל יכולתו ובקיאותו בקבלה בכלל ובקבלה מעשית בפרט, אך יסודות ההבנה והרצייה לא נשללו מהם " ( עפ 9612/10 אברהם קוגמן נ' מדינת ישראל ) .

    משמע – אם היה מוכח בנסיבות הענין , בית המשפט היה מקבל את עצם האפשרות של שלילת הרצון החופשי ותוים אישיותיים אישיים , על ידי טכניקות לא אלימות ופסיכולוגיות בעיקרן .

    תודה

    אהבתי

    1. אל רום,
      באשר לאמצעים אלקטרוניים – הרי לא על כך מדובר במקרה רצון, ובכלל ב99% מהתנועות הרוחניות.
      באשר למניפולציות פסיכולוגיות – אין ספק שזה קיים, וכך גם כתבתי. אבל כל זה אינו "מיינד קונטרול", דהיינו זה לא הופך אדם לבלתי אחראי למעשיו.
      באשר להיפנוזה – שוב, זה משהו אחר. בהיפנוזה דרושה נכונות של המהופנט, והיא זמנית.
      לבסוף, אני חוזר על דברי: לא ידועה למדע שיטה שבה אדם אחד משתלט על תודעתו של זולתו. לו היתה, אפשר להיות בטוחים שהשב"כ או בחמאס להבדיל היו עושים בה שימוש. אנשים נכנסים ויוצאים מתנועות רוחניות כל הזמן. לו היתה שיטה כזו בשימוש מורים רוחנים, לא היה אפשר לצאת מאותן "כתות".

      אהבתי

      1. תודה על התגובה תומר . אכן , במקרה רצון כמובן , לא מדובר על אלקטרוני , וגם לא אזכרת זאת , ולכן לא כתבתי על כך למעשה . אבל אומר לך כך :

        1) לא צריך " להשתלט לגמרי על תודעתו של הזולת " כפי שכתבת , בשביל שיהא הדבר – מיינד קונטרול , או השפעת כת . מה שצריך , זה יכולת למינוף אכזרי !! ההגדרה שלך הופכת זאת לטכני , אני מדבר על תוצאות בפועל . יחסים בין בני אדם הינם ספונטניים בעיקרון , אבל – כאשר אדם או ארגון שמים להם למטרה , מניפולציה פסיכולוגית של האדם , על מנת למנף אותו באכזריות לצרכיהם , אזי : לא משנה אם השתלטו לגמרי על התודעה או הרצון החופשי , אלא : הנזק , ההתנהגות המעוולת והלא רצויה מבחינה חברתית , קורבן שהופך להיות שבר כלי , ותכל"ס – הוא לא יכול להתנגד בגלל הנעשה לו , זה הענין !! אני כבר קראתי על הודאות פסיכיות לגמרי של חשודים , שלא נגעו בהם כלל פיסית , והם הודו על מעשים , שאין שמץ של סיכוי שהם עשו אכן . נו תומר . אדם מודה במעשה שלא עשה , נכנס לכל החיים לכלא למשל , בלי שנגעו בו פיסית !! מה נאמר , מה נוסיף ?

        2) כאשר מדובר על אמצעים אלקטרונים אגב : מדובר אכן על השתלטות ויכולת השתלטות טוטאלית על מוחו , התנהגותו , ותודעתו של הקורבן . טוטאלית – משמע – טוטאלית !!

        תודה

        אהבתי

      2. עוד תוספת לתגובתי תומר : שופט הורג ג'וקים , כאשר הם קטנים . אם אמצעים אלקטרוניים , יהיו בשימוש נרחב , על ידי כתות , ארגוני פשע וכו….. אזי , נקל לתאר התוצאה המטורפת . האמן לי , אני מומחה אולטימטיבי לתחום . לכן הטיפול בכתות כאילו או מעשים כאילו , צריך להיות נחרץ ביותר . תודה

        אהבתי

      3. קישקוש, פרסיקו. אוסף של שטויות. אף אחת מקביעותיך אינה נכונה. מדהים שאתה ממשיך עם זה לאורך שנים. כנראה שאתה, כמו מנהיגי כתות, מתקיים מזה שתמיד יש קליינטים לשטויות – אנשים שנבערים בנושא.

        אהבתי

    2. האם מניעת שינה, הרעבה, השפלה מול חברי הקבוצה תוך יצירת אוירה של פחד ובלבול ולחץ קבוצתי, בהייה לתקופה ארוכה או שכיבה בתנוחות שונות ללא תזוזה אינן סוגי אלימות? האם על הדברים האלה לא ניתן להעמיד לדין?

      אהבתי

  4. תומר, תודה על הפוסט. ולכל ה'מדענים' שמצטטים את ארה"ב וכו', הרי שמבלי להיכנס לנושאים פילוסופיים סבוכים מדי – הבעיה עם mind control היא לא שלא הצליחו להוכיח אותה, אלא ההבנה שאי אפשר להוכיח אותה (קצת כמו 'בחירה חופשית' – והרי ישנם מלא מאטריאליסטים שטוענים שלאדם אין בחירה חופשית – האם על בסיס הנחה כזו אפשר להניח mind control? במה בדיוק אפשר לשלוט אם אין בחירה חופשית). ולכן, תומר, זו לטעמי החלטה חשובה: לא רק בגלל שהיא מגנה על חופש הדת וכו', אלא שהיא בסופו של דבר מניחה את החופשית.

    אהבתי

    1. ראם , עסקינן בקורבנות , לא בפילוסופיות ! היית פעם קורבן למשהו ? ראית פעם קורבן של משהו ? לכך יש קודים פליליים , נורמות התנהגות , אסור ומותר , למנוע קורבנות !! אם יש קורבנות , ממעשים דנן , אם יש ניזוקים , הרי על החברה למצב סטנדרטים של התנהגות .

      נ.ב. : שמת " מדענים " במרחאות , כתבת מצטטים ארה"ב , מה פשר הדבר ? אתה רוצה להסביר , לפני שאני יטרח לתת לזה הסבר ?

      תודה

      אהבתי

    2. ראם , התגובה מעלי ועליך למעשה , הינה זו של – אל רום . בגין טעות טכנית , התייצגתי כ – " אנונימי בלתי מזוהה " בטעות , כך שתדע מה ליחס למי . תודה

      אהבתי

  5. שטחי משהו ….
    אתה טוען "לא שאין אמצעים שמקשים על אדם לבחור בחירה מושכלת. יש ויש. לחץ חברתי, רצון לרָצות, חרדה, אובססיית טוהר, אימת חטא, ובאופן כללי כמיהה עצומה בקרב רבים מאיתנו לוותר על החשיבה הביקורתית והאחריות האישית. ולא שאין גם שלל אמצעים פסיכולוגיים לעורר את כל הדברים הללו בזולתנו. כל אלה בהחלט פועלים לטובת מנהיגים רוחניים ציניים ואכזריים. אבל כל אלה בהחלט אינם "מיינד קונטרול".
    אז מה זה אם כן ?? אתה לא מציג שום אלטרנטיבה ??
    בנוסף גם אם נצא מתוף נקודת הנחה שאכן אין דבר כזה "מיינד קונטרול" האם זה הופך את כל אחת מדרכי הניצול שציינת לכאלה שמנהיגי כתות למינהם לא צריכים לתת עליהם את הדין?
    מגוחכת לכשעצמה הטענה שמכיון שהמדע המודרני לא מכיר "בחיה כזאת" "מיינד קונטרול" ממילא אין האחריות נופלת על מנהיגי הכתות אלא על הקורבנות (?!) שמשעובדים לכת מסיבות "עלומות" (שהרי "המדע" לא מכיר בהם) ואי לכך על האדם לקחת אחריות למעשיו (לשיטתך אתה פוטר את ג'ים ג'ונס מאחריות למעשי מאמיניו שהרי בידם הבחירה האם למות.)
    בנוסך אתה טוען "אנשים מצטרפים לתנועות דתיות חדשות ולקבוצות רוחניות למיניהן – ועוזבים אותן. קורה כל הזמן. פשוט קמים והולכים. אין שום סיבה, אפוא, לחשוב שמישהו משתלט להם על המוח."
    נו באמת ?! ומה אם המקרים שהם לא קמים והולכים או שהם מתאבדים או שהם מכלים את ממונם ואת משפחתם בכתות במשך שנים.
    לשיטתך תומר, במקרה ויחסי המין היו מתקיימים בהסכמה מלאה , ולא היה מדובר בקטינים ובגילוי עריות בתוך המשפחה וכו' על הרשויות היה לתת לגואל רצון לנהל את חייו על מי מנוחות ולהתעלם מההשפעה הדרמטית על חייהם של עשרות הילדים שנולדו לתוך סביבה מטורפת של חיים בקומונה ,ועל חיי החירות והחופש של נשותיו שרובם המכריע טוען שחיו בסיוט מתמשך ,
    אגב נקודה למחשבה בכל הראיונות שניתנו והספרים שנכתבו על ידי נשותיו של רצון עצמו,העניין של הניצול המיני (מבלי להפחית חלילה מחומרתו ) תפס אחוז אפסי מתיאורי הזוועה של מה שהתרחש שם…..

    אהבתי

  6. תומר היקר,
    בחירה חופשית היא אכן דבר נפלא
    אך האם ידוע לך מעט על חולי נפשי?
    האם אתה באמת סבור שאנשים פגיעים נפשית (שאובחנו כסובלים מהפרעות אישיות כאלה ואחרות) הם בעלי בחירה חופשית המיטיבה עמם?
    אתה מוזמן לקרוא מעט על חסרי ישע על מנת להבין את הקונספט אליו מתייחסים דבריי בכדי אולי לקבל נקודת מבט מעט יותר ברורה על נשותיו של גואל רצון.
    אוסיף עוד מילה לגבי ילדיו של גואל שכמובן היו ורובם עודם חסרי ישע, האם להם ניתנה בחירה חופשית?
    אפגיש אותך עם אחד מילדיו ותשנה מיד את דעתך.
    נדמה לי שאתה מהלל את חופש הבחירה מאחר ואינך מודע לתוצאות או למורכבות של חופש הבחירה עליו כתבת…
    נכון שבעולם ורוד וודאי הייתי מסכימה עם דבריך אבל אין זה המקרה וחבל שאינך רואה זאת

    אהבתי

    1. אולי יש מיעוט של עבדים ושפחות נרצעים, שמעדיפים בצדק שישללו מהם את הבחירה החופשית וינהלו להם את החיים?

      אהבתי

  7. אתה אומר שרצון עשה מעשים נוראיים לגבי מה שהוא הורשע, אבל אם הבנתי נכון הוא לא השתמש בכוח פיזי כדי לאנוס אלא במניפולציה פסיכולוגית. לפי דעתך הוא צריך להיות מזוכה גם מזה כי אין שום איסור לקיים יחסי מין עם מנהיג הכת

    אהבתי

  8. לא ממש קשור לגואל רצון (ועל כן תומר אתה מוזמן למחוק), אבל קצת כן קשור:
    לא רבים מכירים את סעיף 417 לחוק העונשין בישראל, שכותרתו: "כישוף".
    "417. (א) המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר, דינו – מאסר שנתיים; קיבל דבר בעד מעשה הכישוף או על פיו, דינו – מאסר שלוש שנים; לענין סעיף זה, "כישוף" – לרבות מעשה קוסם והגדת עתידות.
    (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מעשה קוסם או הגדת עתידות שאינם חורגים מגדר שעשוע או בידור, והשעשוע או הבידור ניתנים ללא תמורה, או שתמורתם היא מחיר הכניסה בלבד למקום עריכתם."
    אני לא פליליסט ולא יודע איך בתי המשפט פירשו את הסעיף, אך מפשוטו של הניסוח אני מבין שהמחוקק בישראל לא מכיר באפשרות של כישוף *שאינו* התחזות. לאמור: הצגת את עצמך, ברצינות, כבעל כוחות על טבעיים? עברת עבירה פלילית.

    אהבתי

    1. איטמש , הכוונה לכל מיני מכירות של מים קדושים , הצבעה בבחירות על ידי גניבות דעת וכו….. לא להשפעות פסיכולוגיות של מעין מיינד קונטרול וכו……. אם כי , שופט נחרץ או תובע נחרץ היו יכולים . אבל תכליתו של הסעיף העיקרית , הינה זו !!

      אהבתי

      1. אל-רום, לא מדויק. כל השפעה על אדם שינהג בדרך מסוימת המניבה למשפיע רווח מסוג כלשהו, אחרת תוטל עליו קללה – נכנסת לטעמי יפה ובלי אינוס לשון המחוקק להוראות החוק. זה כולל "תשכבי אתי אחרת אגרום לאלוהים להעניש אותך" ו"אל תעזבי את משק ביתי אחרת…" וגו'

        אהבתי

        1. רחביה , סעיף 417 לחוק העונשין , נמצא ב -סימן ו' , שכותרתו : " עבירות מרמה , סחיטה ועושק " ותחת הפרק : פגיעות ברכוש ( פרק י"א ) . ולכן , המחוקק התכוון ( סובייקטיבית ) לעבירות מסוג : גניבה , קבלת דבר במירמה וכו….. וכך יש להבין הדבר מכללא ( רצ"ב לינק לחוק העונשין ) .

          באופן כללי , פרשנות של הוראת חוק , נעשית מתוך תכלית סובייקטיבית ( כוונתו הסובייקטיבית של המחוקק ) ותכלית אובייקטיבית ( משמע – תכלית ערכית אוניבסלית או כללית עליונה וחוקתית ויסודית ) .

          האם זה הסעיף המתאים לפרשנות על בסיס תכלית אובייקטיבית , משמע – גם מיינד קונטרול ? זוהי שאלה סבוכה , ולא אוכל להיכנס אליה כאן . להלן הלינק :

          http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/073_002.doc

          תודה

          אהבתי

  9. תומר, עשית לך חיים קלים מדי כאן.

    רצון פטור מאשמת השיעבוד כי אי אפשר להשתלט על מוחות של אחרים. אוקיי. כך שלנשים ששהו איתו היה "חופש בחירה" אם להישאר שם או לא.

    אוקיי.

    אבל רגע: למה הוא אשם באונס? הרי הנשים ששכבו איתו, בזמן שהיו תחת השפעתו, עשו כך מן הסתם "מרצונן החופשי". ספק אם הופעל שם כוח פיזי בכלל, הן הרי ידעו שנוכחותן שם מזמינה יחסי מין, והן "בחרו", לשיטתך, להישאר שם, ובכך לקחו אחריות גם על יחסי המין. ואם לא על הפעם הראשונה, ודאי וודאי שעל הפעמים הבאות. אם היה להן חופש בחירה האם כן או לא לשכב עם גואל רצון, איפה פה האונס בדיוק?

    אתה רואה את הבעיה בטיעון שלך? אין שום קו – לא אונטולוגי ולא דאונטולוגי – שמפריד בין דרגת האוטונומיה של הנשים הללו בקביעת מגוריהן בביתו של רצון לעומת דרגת האוטונומיה שלהן בהתמסרותן לצרכיו המיניים. הכל אותו אזור אפור וארור, שבו נשלל במידה כלשהי הרצון החופשי של הקורבן.

    הן יכלו לקום וללכת מביתו של רצון, לדעתך? אוקיי. למה לא יכלו לקום וללכת ממיטתו?

    או שרצון אשם בכל מה שקרה שם, או שהוא לא אשם בכלום. הטיעון שלך, לצערי, מוביל לאפשרות השניה.

    Liked by 1 person

  10. דברי השופטים:
    ""אין ספק שבמישור העובדתי ניצל רצון את המתלוננות כלכלית והפעיל עליהן מערך יעיל של לחצים נפשיים ומניפולציות", כתבו השופטים. "עם זאת, כל המתלוננות העבירו את שנות ילדותן בחברה נורמטיבית והיו מודעות לשוני שבין החיים הרגילים לבין החיים לצד הנאשם.

    "לא נשללה מהן גישה למידע לפיו ניתן לנהל חיים תקינים שלא לצד הנאשם. לא הופעל עליהן באופן רציף לחץ מלבד איומים בענישה ובאמצעים פנטסטיים או בהעדפת אחרות על פניהן כשותפות מיניות ואימהות לילדיו. לא נעשתה כל פעולה המעמידה בפניהן מחסום שאינו נפשי מלעזוב. לא למקרים אלו נועדה עבירת ההחזקה בתנאי עבדות כפי שנחקקה"

    כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4569025,00.html

    אהבתי

  11. תודה, תומר, אבל שאלתי אותך ולא את השופטים. הם ממילא לא עונים לי וגם לא מסבירים את עצמם בבלוג.

    "לא נעשתה כל פעולה המעמידה בפניהן מחסום שאינו נפשי מלעזוב."

    אני נוטל את המשפט הזה ומעביר אותו למקרי האונס. לא נעשתה כל פעולה המעמידה בפניהן מחסום שאינו נפשי מלעזוב את מיטתו של רצון.

    איפה פה האונס?

    תאמר: מחסום נפשי כלול בהגדרת "מהו אונס" אבל לא בהגדרת "מהי עבדות". תודה, אבל את לשון החוק אני יודע לקרוא. ממך אני מבקש הצדקות מוסריות או פילוסופיות לחוק הזה (משימה שנטלת על עצמך ביוזמתך, רצונך החופשי, ללא כל "מחסום נפשי"). אם כפיית מחסום נפשי מבטלת את הרצון החופשי של הקורבן במידה מספקת להצדיק עבירת אונס, מדוע אינה עושה כן במידה מספקת להצדיק עבדות? איפה כאן ההבדל שעושה הבדל ברמת האוטונומיה המוסרית של הפרט?

    או שמא נסתפק בדבר המחוקק מלכתחילה, מבלי לתהות אחריו? אבל אז, מה תכלית כל הדיון הזה?

    אהבתי

    1. סליחה עידן, התגובה שלי בכלל לא היתה לתגובה שלך, כי אפילו לא קראתי אותה. סתם הדבקתי את זה כאן for future reference. בקיצור אני מתנצל, זה בטח נראה שאני גס רוח. סליחה.

      אז רק עכשיו קראתי את שאלתך. לגבי האונס, אין לי מושג את מי נקבע שהוא אנס. אולי מדובר בקטינה, אולי בקטין. גם אם מדובר באחת מנשותיו, יש כאן עניין של יחסי מרות בין מורה רוחני לחסידה. בסזה החוק יודע לטפל (מאז תוקן בעקבות מקרה הרב אלון). לכן כל השאלה הזאת אולי נופלת.

      יש עוד שאלה?

      אהבתי

      1. תודה תומר, אכן אי הבנה.

        אבל השאלה שלי עדיין לא זכתה לתשובה. אתה שוב חוזר לרמת הדיון המשפטי (יחסי מרות רלבנטיים לעבירת אינוס), בעוד שהפוסט ניסה לחרוג מן הרמה הזאת ולתת לה תיקוף פילוסופי. ואני טענתי שאין תיקוף כזה.

        לגבי העובדות: בפרסומים נכתב שהיו אישומי אינוס גם כלפי הנשים (לא קטינות). החוק אכן מכיר בכך שיחסי מרות משבשים את יכולת ההתנגדות / חופש הבחירה של הקורבן.

        והשאלה שלי חוזרת: למה כן באונס ולא בעבדות? כן, המחוקק מבדיל ביניהם. אבל השיקולים הפילוסופיים – כפי שניסיתי להראות – לא מבדילים. ועדיין אין לי מושג איך כל הדיון הנאה שלך בדבר האוטונומיה האישית תופס בעניין העבדות ובטל בעניין האונס.

        אהבתי

        1. טוב, אסביר לך מה לדעתי ההבדל. המדינה הדמוקרטית קבעה שחופש דת ומצפון הוא אחד החירויות המרכזיות שיש להגן עליהן. זכות בסיסית וכו'. בנוסף כמובן, יש לנו את זכות האדם על גופו, שלמות גופו וכו', ובעיקר בענייני מין. למה? מפני ששני התחומים האלה – דת ומין – רגישים מאוד ונוגעים בלב הזהות שלנו, במה שנותן משמעות לחיינו. לכן כפייה דתית היא עוול כל כך גדול, כמו גם כפייה אנטי דתית. לכן אונס הוא עוול גדול, כמו גם חוסר הכרה בזהות מינית חריגה. במקרה שלנו שני התחומים האלה עולים, אבל באופן מנוגד: חופש הדת מחייב את בית המשפט שלא להתערב בהכרעות הדתיות של בני אדם מבוגרים (במקרה הזה, שגואל רצון הוא המשיח (או משהו)). זכות האדם על גופו מגן מפני ניצול מיני ואונס. הראשון מזכה את רצון משעבוד (שאחרת כל צדיק חסידי, גורו הינדואיסטי וזן מאסטר יכולים להיות מואשמים בכך), השני מרשיע אותו באונס.

          אהבתי

          1. הו, מדרון חלקלק. האמירה שמציאות השעבוד הנפשי שחוו קורבנותיו של רצון (מאד מוזרה האירוניה הזאת, ששמו של מבטל הרצון הוא גואל רצון) היא גילוי של "חופש דת ומצפון", שיש להגן עליו (ולא להיאבק בו!) נשמעת לי סבירה בדיוק כמו האמירה שחוויות האונס של הקורבנות הן גילוי של חופש מיני (של רצון ושלהן) שגם עליו יש להגן ולא, חלילה, להיאבק בו.

            שוב נתקענו: מה ההבדל שעושה הבדל?

            יש פער עצום, להבנתי, בין חופש דת ומצפון לבין ניצול לרעה של יחסי חסידות/מרות (שנהנים מן החופש הזה) ליצירת שיעבוד נפשי ומצוקה נוראית (שאל להם ליהנות ממנו). והאנלוגיה לאונס מול יחסי מין חופשיים ברורה גם כאן.

            עכשיו, למען הסר ספק: אני בכלל לא טוען שיש באמתחתי פיתרון ולו דחוק לבעית חופש הבחירה שהמקרה הזה ואחרים מעוררים. מה שקומם אותי הוא יומרתו של בית המשפט לטעון שיש לו פיתרון כזה, וקצת איכזב אותי לראות אותך מתייצב מאחורי האמירה הזאת.

            ומילה לסיום: דת מין, כמו שאמרת, מהותים ללב הזהות שלנו. אבל למה? כי בהם מתממשת במלואה חירותנו, החופש לבחור. ולכן המוסר וגם החוק צריכים להיות רגישים במיוחד למצבים שבהם חופש הבחירה הזה נרמס באופן חד-צדדי. וככל שהוא נרמס, אין חשיבות כלל וכלל אם זה קרה בתחום המין או בתחום הדת.

            Liked by 1 person

            1. עידן, אולי פה הויכוח שלנו: אני לא מסכים שחופש הבחירה של אותן נשים נרמס (להבדיל מאותן קטינות אותן אנס). אותן נשים *בחרו* להיות עם רצון. הוא לא החזיק אותן בכוח, והן היו יכולות לעזוב. מניפולציות רגשיות אינן אלא שם גדול למשהו שכולנו עושים כל הזמן. אין שום "מיינד קונטרול" בעולם כלל, ואני מקווה שאתה לא קונה את הרטרו הזה לימי המלחמה הקרה. ואגב, אחת הנשים אכן עזבה (וכך הכל נחשף, אם אני לא טועה). היא *בחרה* לעזוב.

              אהבתי

              1. טוב, אני מחזיר אותך לתגובה של העובדת הסוציאלית. "חופש בחירה" בנסיבות כאלה הוא בעירבון מוגבל מאד.

                אני מסכים שהמונח "עבדות" מתאר מצב מאד מאד קיצוני שספק אם התקיים שם. אבל כמו שהמחוקק מצא לנכון להבחין בין דרגות שונות של אלימות מינית – מהטרדה מינית, בעילה שלא בהסכמה ועד לאונס – כך יש מקום להבדיל בין דרגות שונות של שיעבוד; ולא לפטור את כולן בלא עונש רק משום שאינן מגיעות לכלל "עבדות".

                אני חוזר על הנקודה העקרונית שלי: "בחירתן" של הנשים הללו להמשיך לחיות איתו לא היתה חופשית יותר מ"בחירתן" לקיים איתו יחסי מין.

                אהבתי

                1. חופש הבחירה היה מוגבל, אבל חופש הבחירה גם מוגבל כאשר אדם שיכור מאוד, והוא עדיין אשם אם הוא עולה על רכב ומתחיל לנהוג. חופש הבחירה מוגבל גם כשאדם מאוהב, או נכנס להתקף זעם, או מאויים באלימות קשה, או תחת כיבוש צבאי. חופש הבחירה שלנו מוגבל מהרבה מאוד דברים. אני לא טוען שהחוק לא אמור להתחשב בזה בכלל, אבל הפרקליטות לא ביקשה התחשבות, אלא ביטול. הפרקליטות ביקשה לקבוע שרצון שיעבד את הנשים, שהן היו *ללא כל יכולת לבחור*. זה פירושו של המונח שהועלה לצורך כך, "מיינד קונטרול". בית המשפט החליט נכון שמדובר בקשקשת.

                  אהבתי

                  1. בני ישראל היו בעבדות במצרים . הכתוב מסביר שלא היו עליהם שומרים ,לא היו חומות . נשאלת השאלה הגדולה למה לא ברחו …..????????????

                    אהבתי

            2. בקשר לאירוניה בשם, זוגתי ראתה לפני כמה שנים אחת מ"נשותיו" של אותו "גואל רצון".
              היא היתה מקועקעת בפורטרט שלו על גופה, וגם – אם הזכרון אינו מתעתע – במשפט "גאולה מרצון" (הו, כמה רב-משמעות…).

              אהבתי

    2. עידן שלום . היו בכת של גואל נשים גרושות שהצטרפו עם ילדיהן . ילדים בגילאים 5,12, 13 וכ"ו . לאותם ילדים לא הייתה בחירה " חופשית " הם גדלו שם . את הילדים של הגרושות הזכרים הוא דאג להפלות ולדחוק הצידה ואת והבנות קירב בליטוף וממתקים , והילדות ידעו שנגזר עליהן להיות נשים שלו . ומה ילדה בת 5 או 10 יכולה לעשות בעניין ? ??

      אהבתי

  12. מיינד קונטרול
    יש 67 משפחות שיושבות היום ולא מבינות איך שטפו להן את המח והן שלחו את ילדיהם לעזה לפני חודש.
    יש 19 מנדטים שיושבים היום בבית ולא מבינים איך דוגמן של בנקים מהנדס להם אובר דראפט (משיכת יתר)
    יש 7,000,000 משלמי מס לפרוייקט ההפחדה והתקומה של בנימין ניתאי
    מיננד קונטרול עובד, לפחות היו גם מקיימים איתנו יחסי מין

    Liked by 1 person

  13. תומר, כמו תמיד מרתק לקרוא את מאמריך. הפעם, אולי השכל יכול להשתכנע מטיעוניך, אבל הלב דוחה אותם מכל וכל. בסופו של דבר פסיקת בית משפט מעידה על קוצר ידו של האדם להשליט צדק, וכנראה יש להשאיר זאת ליושב במרומים. בכל אופן, זו לא סיבה לשמחה כפי שהתבטאת (אני שמח מאד שבית המשפט…) לכל היותר אפשר להיות מרוצה. מזדהה מאד עם דבריו של עידן לנדו. ואוסיף: הרי אין דין אונס אחד או התעללות מינית אחת כדין אונס והתעללות במשך שנים. בוודאי שבית המשפט יבטא זאת בגזר הדין – ובזה בעצם יאמר, גם אם אין הגדרה חוקית מספיק טובה, שהייתה פה השתלטות מרושעת לחלוטין על הנפשות הרכות של אותן נשים. אכן האדם אמור להיות בן חורין ואחראי למעשיו בתיאוריה. במציאות לצערינו הדברים אינם כה פשוטים והמקרה האומלל והמזוויע הזה הוא הוכחה לכך.

    אהבתי

  14. התעלמת מיחסי הכוחות המגדריים בעולמנו. בעוד הדאגה לחופש הרוח נכונה אי אפשר שלא להתייחס למערכת החוקים שגואל רצון השתית כמבוססת על יחסי כוחות שובינסטיים ומשעבדים בהחלט. העיקר פה הוא הרוך שבו אנו כחברה נוהגים בעבריינות מן הסוג הזה

    אהבתי

  15. לפי הבנתי את המונח משיח כלומר: שליט יחיד שנמשח בשמן. יש עברת המרדה במי, שגורם לאחרים לפעול בהתאם לשילטונו כמשיח כנגד השילטון.

    אהבתי

  16. אתמול בבוקר התראיינתי ב-103FM אצל גיא זוהר על עניין פסיקת הדין במשפט גואל רצון. עמדה שונה משלי הציג ד"ר דוד גרין, פסיכולוג קליני בכיר, שגם הגיש את חוות הדעת על ה"שעבוד" של אותן נשים לבית המשפט. כאן: http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GEEKEL&c41t4nzVQ=EIK

    אהבתי

  17. אני חוששת שאינך מכיר את המציאות הזו לעומקה ולכן עמדתך לוקה בשטחיות ואכן עשית לעצמך חיים קלים.
    אנשים לא יוצאים בקלות "כל הזמן" מכתות. להיפך, נדרש איזה שבר מאד רציני ולעיתים אירוע חיצוני כדי להשתחרר מהשעבוד הזה. כפי שאחת מנשותיו של רצון אמרה: "אילולא המשטרה הוציאה אותנו והפרידה ביננו, הייתי נשארת כלואה עד סוף חיי".
    זו מציאות של שיעבוד נפשי עמוק שנעשה במניפולטיביות רבה ולרוב על אנשים צעירים ומוחלשים המחפשים משמעות.
    הכלי הראשי הוא בידוד מעברו ומרשת התמיכה של הקורבן.
    כיוצאת כת, עלי לומר בבירור: לא היתה לי כל אפשרות לחשיבה או לבחירה חופשית לאחר בידוד ושליטה בכל רגע מחיי שנעשתה כביכול מתוך דאגה עמוקה לשלומי, בגיל צעיר ובשטיפת מוח יומיומית שחידדה את תחושת הבידוד וחוסר היכולת שלי במשך שנים ארוכות. לא יכולתי לעזוב אלא כאשר הגורו מאס בי ולמעשה הכריח אותי לעזוב. הכריזמה, האיטלקט (האיש כתב הרבה ספרים ומאד נחשב אז במקצועו) והסמכותיות אפשרו לו לחדד את חוסר האונים שלי. לבד בעולם, ללא יכולת השתכרות כלשהי ולמעשה היתקעות בגיל מנטלי של ילד שנוצרה בשל השליטה הטוטאלית, לא אפשרו חופש בחירה.
    זו שליטה מנטלית, חברתית, כלכלית, נפשית כה טוטאלית שאני מאמינה שמי שלא חווה אותה יכול לכתוב בפזיזות ובשטחיות "אנשים עוזבים כל הזמן". זהו מיינד קונטרול שזר לא יבין. חבל שאתה לא מנסה להבין.
    אני מסכימה שמינוי אפוטרופוס הוא צעד לקוי וקיצוני אבל יש בהחלט מקום לאפשר התערבות מכבדת כולל ראיונות כפויים ומובנים של מערכת הרווחה בנפרד מהגורו ולו כדי לברר אם אכן יש כאן כפיה נפשית, מינית, כלכלית, חברתית, לרוב של נשים.
    עצימת העיניים בשם עיקרון חופש הדעה היא התעלמות ממציאות קשה לטובת עיקרון תיאורטי ובכך היא לוקה בערלות הלב.
    הלוואי שרשויות הרווחה היו מתערבות במקרה שלי וכך שנות העשרים ולמעשה גם שנים רבות אחר כך לא הייתי מפתחת את "נפש העבד" או "נפש השפחה" (מושג שלי, מתוך חוויותי ותחושת הוויתי, עשרות שנים לפני פרשת גואל רצון).
    יש ניצולים ממיינד קונטרול שכזה. יש גם מתאבדים או אנשים ששורדים פיזית אך מאבדים את יכולתם ליצור חיים מלאים ומשמעותיים בשל כך. אתה מקל ראש בגורלם של אלה ומכאן אני למדה שמעולם לא פגשת "ניצול / ה" שכזה/ו ולא ראית מקרוב חיים מבוזבזים בשל כך ואז אתה בא ואומר לו: "תמיד יש בחירה חופשית, תמיד אנשים יוצאים מכתות" ומה אפשר לעשות נוכח בורות כזו?

    אהבתי

    1. מאיה, עם כל הכבוד, היית יכולה לטעון את טיעונייך בלי להטיל רפש. אני מבין שהנושא בוער בך, אבל דעתי שונה, ואין היא נגזרת מ"ערלות לב" ואפילו לא מחוסר ידע. יש אנשים שחושבים אחרת ממך.

      אהבתי

      1. תומר, תודה על התגובה.
        אני מניחה שהשורה ש"הקפיצה לי את הפיוז" היא "אנשים יוצאים כל הזמן מכתות".
        כאמירה, היא בהחלט מעידה בעיני על שטחיות בידע ובגישה לתופעה. עמדה המקלה ראש ואינה מבטאת אפס קצה של תובנה או אפילו אמפתיה. מכאן שאיני רואה את דברי כהטלת רפש אלא יותר כמבטאים צער עמוק על מה שנתפס בעיני כיחס שטחי למציאות מורכבת ובעלת השלכות קשות.
        אתה מתאר אמנם את המניפולציות אבל חסרה לי בכתיבה שלך הבנה רגשית עמוקה. זו דעתי ובהחלט ברור לי שישנן דעות אחרות. אני חושבת שאתה אדם הגון לכן חורה לי יותר מה שאני חושבת לעיוורון.

        אהבתי

          1. נישאר חלוקים לגבי ההנחה שלך בסוף תגובתך. יש הבדל בין הבנה אינטלקטואלית לכזו שנוספה לה תובנה חוויתית.

            אהבתי

            1. אני מתנצלת על נימת הדברים הנלהבת מדי ותודה על ההבנה. (במהות, עדיין אנו חלוקים).

              אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s