ג'וזף סמית, נביא ואזוטריקן, חלק ד' – פוליגמיה: תשוקה, מצווה ואלכימיה קדושה

דבר לא יכול להיות יותר פחות מבוסס, דבר לא יכול להיות יותר שטחי, מאשר לדמיין שלפוליגמיה הזאת היה איזשהו קשר לפריצות מינית. אם ג'וזף סמית היה מציע למאמיניו שיחיו חיים של הפקרות מינית הם היו מסתערים עליו, וככל הנראה מקדימים את השכנים האדוקים שלהם שבסופו של דבר ירו בו.

ג'וזף סמיתג'ורג' ברנרד שו לא היה ידוע בחיבתו לדת, אבל הוא זה שאמר, בנאום שנשא ב-1933, את המילים המצוטטות לעיל. יש בהן אמת, אבל הן לא מספרות את הסיפור כולו. אינני יודע עד כמה מקיפות היו ידיעותיו של שו בהיסטוריה ובתיאולוגיה המורמונית, אבל נדמה לי שהוא לא ידע שהפוליגמיה שהנהיג ג'וזף סמית עברה כמה שלבים של התפתחות, ובעוד שאחרי מותו היא הפכה למנהג דתי שחלקו היה בהחלט טקסי ושבכל מקרה לא נבע בעיקרו מתאוות בשרים, הרי שבזמן חייו של סמית, ולמיטב הערכתי בוודאי שבחייו שלו עצמו, היה גם היה מניע מיני גרידא למנהג. לא זאת אף זאת: במידה רבה תאוותו המינית של סמית וניסיונו למסד אותה במצוות האל היא שהביאה אל מותו בטרם עת. הגיע הזמן, אם כן, לספר את הפרק הזה באפוס שלנו על סמית, להפשיל שרוולים, ולהיכנס לעומקם של העניינים המלוכלכים האלה. הו, גילטי פלז'ר.

סמית, כבר אמרנו, נשא בחייו שלושים ושלוש נשים שאנחנו יודעים את שמן, וכנראה עוד כעשר שעד היום לא נודע כי בא אל קרבן. למקורות מורמונים ההתמודדות עם הנושא קשה: גם אם הם היו הליברלים הפרוגרסיבים ביותר, הרי שריבוי נשים היה נחשב עבורם כניצול פטריארכלי דכאני, והנה הם בכלל שמרנים בני שמרנים, כך שכל וריאציה על מוטיב הנישואין ממילא מזעזעת אותם – והנה נביאם הגדול עצמו שלח ידו במעל. ועוד איך שלח.

הרעיון שאלוהים רוצה שהוא יישא עוד נשים כפי הנראה צץ במוחו של סמית כשנה אחרי פרסומו של הספר ש"תרגם" מלוחות הזהב שמצא, כלומר ב-1831. קיים מכתב מחסיד של סמית שבו הוא מתאר שכאשר הוא שאל את סמית ב-1834 כיצד הוא ואחרים אמורים לשאת נשים רבות אם הם כבר נשואים, ענה לו הנביא שיעשו זאת "בדיוק באופן שהוא אברהם לקח את הגר וקטורה, ויעקב לקח את רחל, בלהה וזלפה." התייחסתי בקצרה ברשימה על המורמונים שסמית למעשה ביקש להשיב את ימי הממלכה הישראלית העתיקה כקדם, והנה לא רק מקדשים, נביאים ושושלות כהונה הוא החזיר בזמנו, אלא גם את האפשרות לשאת נשים רבות.

קח לך אישה, ואז עוד שלושים

סמית עצמו נשא נשים נוספות כבר בשנות השלושים של המאה הי"ט, אולם המנהג היה שנוי במחלוקת בין חסידיו הקרובים ביותר, ואף הביא לסכסוכים עם כמה מהם. באופן מפתיע גם אשתו, אֶמה, לא סבלה את הרעיון שבן זוגה נושא נשים נוספות, וסמית היה משתדל שתדע על כך כמה שפחות. הוא היה נוהג לבקר בסתר את נשותיו האחרות, ומשביע אותן לסודיות. אגב, כעשר מתוך אותן נשים היו נשואות בו-זמנית לגברים אחרים, אולם סמית קיבל את רשות אותם גברים, חסידיו כמובן, להתחתן עם נשותיהם.

הנה שני סיפורים לדוגמא:

  • זינה הנטינגטון, בת העשרים, נישאה להנרי ג'ייקובס במרץ 1841, אלא שסמית הבהיר לזוג שהאל בחר בזינה להיות אשה לנביאו האהוב לנצח נצחי נצחים. בהאמינו ש"מה שעושה הנביא הוא נכון, בלי להכפיף את סמכותו של האל להגיון האנושי", הסכים ג'ייקובס לתת את אשתו הטריה, בחודש השביעי להריונה ממנו, לנביא ה', הגם שהיא המשיכה, באישורו של סמית, להיות נשואה להנרי (ולשכב איתו).
  • באביב 1842 בישר סמית לחסידו Newell K. Whitney שהאל ציווה עליו להתחתן עם בתו הבכורה, שרה בת ה-17. כנביא אמת (כלומר סוג משודרג של סוחר גמלים) הוא הבטיח חיי נצח לו ולכל בני ביתו עבור הנערה. תשעה חודשים מאוחר יותר סמית יזם חתונה פיקטיבית בין שרה למאמין מורמוני אחר, זאת כדי לכסות על העובדה שהיא נשואה לסמית, ובד בבד לחסום את האפשרות שמישהו אחר ינסה להתחתן איתה. אף אחד מעולם לא טען שהוא לא מתוחכם.

כפי שאתם רואים, לא רע להיות נביא (ראו עוד עדויות על יחסי סמית ונשים כאן). רק ב-1843 בישר סמית באופן רשמי על התגלות אלוהית שבה האל פוקד עליו לחדש את מנהג הפוליגמיה, אולם גם זאת רק למעגל הפנימי של הדת החדשה. על פי סמית האל ציווה עליו לחדש את המסורת העברית הישנה, ונאמר לו שישו "ישמיד" כל אישה שלא תסכים שבעלה יישא נשים נוספות (כן, ישו יודע גם להיות קשוח כשצריך). יחד עם זאת, העניין עדיין היה בגדר שמועה שערורייתית לכל מי שאינו מורמוני, והמורמונים ניסו מאוד שה"גויים" מסביב לא ידעו על מנהגם. ההתנהלות הכיתתית הזאת תביא בסופו של דבר להרצחו של סמית (על כך בחלק הבא והאחרון של הרשימות על סמית).

בדידות מקודשת

מודעה המזמינה את הקהל האמריקאי להשכיל בהלכות הפוליגמיה של המורמונים, הנחשבות שערוריתיות כמובןרק אחרי מותו של סמית, ב-1852, הפך ריבוי הנשים לעיקר אמונה מוצהר של המורמונים. סביב 1860 יותר מארבעים אחוזים מהגברים המורמונים נשאו יותר מאישה אחת. אולם המנהג נתקל בהתנגדות קשה מצד הרשויות הפדרליות בארה"ב. ב-1877 פסק בית המשפט העליון בארה"ב שריבוי נשים אינו חוקי, גם אם מדובר, כפי שטענו המורמונים, בציווי דתי (מובן? יש בכל זאת מצוות שהמדינה המודרנית לא מוכנה לקבל).

אחרי שהמורמונים לא חדלו ממנהגם גם כשזה הכניס אותם לא פעם לכלא, החרימה ממשלת ארה"ב את כל נכסי הכנסייה ב-1890. באורח פלא ממש באותה שנה קיבל נביא המורמונים ומנהיגם דאז, Wilford Woodruff, התגלות אלוהית שבה נמסר לו שעל הכנסייה לחדול ממנהג מגונה זה. מרגע שהמורמונים הפסיקו עם הפוליגמיה נפתח דף חדש בינם לבין הממשל האמריקאי, הם הפכו לאזרחים מן השורה, ויוטה, מקום מושבם, הפכה למדינה באיחוד.

אם נחזור לדבריו של שו בהם פתחנו, נראה שהוא במובן מסויים צודק: ראינו כבר שסמית היה מוטרד מחטאיו המיניים. סביר להניח שהוא האמין שמין מחוץ לנישואין הוא חטא חמור. הדרך בה עיצב את הדת שייסד איפשרה לו לספק את תאבונו המיני ותוך כדי כך לעמוד בסטנדרטים שחשב שאלוהים מצווה עליו. העובדה שעל העניין הספציפי הזה חלקו עליו גם הקרובים לו ביותר מראה שלאנשים בתקופתו בסביבתו היה אכן קשה לקבל את מה שהם החשיבו כהפקרות מינית.

למצוות ריבוי הנשים היתה מבחינתו של סמית גם משמעות אזוטרית. התורות האזוטריות מהם ינק סמית את רעיונותיו, כגון ההרמטיציזם, הקבלה והאלכימיה, החשיבו את הנישואין בין הזכר לנקבה (כיסודות, כמהויות, כישויות שמימיות, וגם כבני אדם) כמפתח לחיי נצח ולהרמוניה קוסמית. ללא נישואין לנקבה לא יכול הזכר להתעלות למדרגת אל אחרי שהוא מת. על פי סמית הוא "לא יכול להתגדל אלא נשאר בנבדלות וביחידות." אלה ה-Hieros gamos, הנישואין המקודשים, שבכוחם לאחד בין הרוח לחומר, בין קודש לחול, בין חיים ומוות, בין גבר לאשה. כאן שוב נכנס הצד האזוטרי בתורתו של סמית, זה שעל פיו הדת היא מסע רוחני שאמור להביא למימוש הפוטנציאל האלוהי של הפרט ולהפכו לאלוהים.

למרות שנשים מורמוניות, כמאמינות אדוקות, הגנו על המנהג בפני שלטונות ארה"ב כל עוד הוא היה מצוות דתן, בספר שכתב טוד קמפטון מתוארת "הבדידות הקדושה" בה חיו לפחות נשותיו של סמית עצמו: הובטחו להן אמנם חיי נצח של נישואין מקודשים ומלכות על כוכב משלהן לצד אהובן-נביאן, אבל בחייהן אלה הן נידונו לבדידות עצובה, שכן סמית היה מקדיש זמן מועט מאוד לרובן, ואפילו אחת את השנייה לא היה להן כסעד נפשי, בבית ומחוצה לו.

נשים מורמוניות מפגינות למען זכותן להנשא במשותף לגבר אחד

אל מעבר לתחומי השכל הישר

עוד לפני שנגיע לפרק האחרון ולמותו האלים של סמית, ברצוני להתייחס לשאלה שאולי מטרידה כמה מכם, קוראים יקרים. בספרו The American Religion כותב הרולד בלום שלא היה מעולם חדשן דתי אמריקאי "בעל חיות של דמיון כג'וזף סמית". ובכן, אחרי שדיברנו על התגלויות של מלאכים, ספר קודש חדש הכתוב "מצרית משופצת", שבטים עבריים קדומים על אדמת אמריקה ונביא מודרני שמציץ ב"אורים ותומים", נדמה לי שמאליה עולה ונשאלת השאלה: איך התפתו רבים כל כך להאמין בסיפורים הפנטסטיים האלה?

מעבר לעובדה הפשוטה שרבים מאוד ממש לא האמינו בזה, וזלזלו במי שכן, ומעבר לעובדה הפשוטה שבסופו של דבר תמיד ימצאו מספיק אנשים שיאמינו בכל שטות שתאמר בצורה מספיק בוטחת ונחושה, הייתי רוצה להציע לדבר שני הסברים. ראשית, אני חושב שהצגת האמונות האלה שלא במסגרת של דוגמה דתית פשוטה שיש להאמין בה, אלא במסגרת של מסע רוחני אישי שיש לצלוח, עזרה מאוד. כיום, כמו בזמן יוון העתיקה וכמו בדתות המזרח, רבים מאיתנו תופסים את חיי הדת כפרוייקט שיש לבצע, ולא כמערך אמונות שיש להחזיק. הפיכתה של הנצרות על ידי סמית מדת ל"דרך רוחנית" (ועוד עם ניחוח אזוטרי) תרמה לקסם שהרעיפה על האמריקאים.

טוקווילושנית, נדמה לי שאלקסיס דה-טוקוויל מביא בספרו אבחנה נאה (אם אתם כותבים על ארה"ב, תמיד תחפשו מה טוקוויל אומר. א. הבנאדם גאון; ב. לצטט אותו עושה רושם). טוקוויל כידוע ערך את מסעו רב-האבחנות בארה"ב בתחילת שנות השלושים של המאה ה-19, כלומר ממש בעצם ימי ההתעוררות הדתית השנייה והיווסדות הדת המורמונית. את רשמיו הוא כתב בספרו המונומנטלי, הדמוקרטיה באמריקה. הנה מה שיש לו לומר בפרק תחת הכותרת "מדוע יש אמריקנים הנתפסים לספיריטואליזם כה נלהב" (עמ' 574-575, תרגום אהרן אמיר, הוצאת שלם):

בכל מדינות האיחוד, אך במיוחד בשטחים המאוכלסים למחצה בקצווי מערב, נוכל לפגוש במטיפים נודדים המוליכים את דבר האלוהים ממקום למקום.
[…]
פה ושם פוגש אתה בלב החברה האמריקנית באנשים החדורים ספיריטואליזם קנאי וכמעט פראי, שאיננו קיים כמעט באירופה. מזמן לזמן צצות כיתות מוזרות המתאמצות לפלס נתיבים יוצאי דופן לאושר נצחים. אי-שפיות דתית היא תופעה שכיחה מאוד בארצות-הברית.
[…]
אם אי פעם יהיו כישוריהם של רוב בני האדם מכוונים אך ורק לחתירה אל נכסי חומר, אפשר לשער שתבוא על כך תגובה מדהימה בנפשות אחדים מהם. הללו ייסחפו בכל מאודם אל עולם הרוחות, מחשש פן יישארו כלואים בסד הצר, שיבקש גופם לכוף עליהם.
[…]
לולא היה משטרם החברתי של האמריקנים, תנאי חייהם כיום וחוקיהם מאלצים אותם כל כך לשקוד על רווחתם הארצית, אפשר להניח שהיו מגלים יתר איפוק ויתר חכמת ניסיון כל אימת שהיו מפנים את שימת לבם לדברים שברוח, ושלא היו מתקשים לרסן את עצמם. אבל הם חשים עצמם כלואים בגבולות שכפי הנראה לא מרשים להם לחרוג מהם. משעה שהם פורצים את הגבולות האלה שוב אינם יודעים היכן להיעצר, ולעיתים קרובות הם שטפים במרוצתם אל מעבר לתחומי השכל הישר.

סתם

לחלקים א, ב, ג של הסדרה. בחלק הבא והאחרון: סמית מביא על עצמו את סופו כקורבן לינץ' אכזרי. אל תזפזפו.

הגיליון הראשון של רוח הארץ, מגזין חדש על הרוחניות העכשווית בארץ. פרטים עליו ועל אפשרויות ההזמנה כאן.

בשנה הקרובה אלמד קורס על מדיטציה עברית בנביעה. ההרשמה בעיצומה. פרטים כאן.

בשנה הקרובה אלמד קורס על משיחיות יהודית מודרנית בבית המדרש של בינה. ההרשמה בעיצומה. פרטים כאן.

24 תגובות

  1. מאיר עינים. יש לי שאלה לגבי הצגת הדת כ"דרך רוחנית": האם הכוונה בדרך ללא עקרונות ואמונה יחידה שיש איזשהי מטרה עליונה להגיע אליה (דרך מצוות, לדוגמא?). אם כן, עדיין יש פה מעט פתאיות, שמי יעלה על דעתו שריבוי נשים, או התנזרות משוקו (תוכל להרחיב גם על זה?) יביא להתגלותו המחודשת של ישו?

    אהבתי

    1. "דרך רוחנית" פירושה ניסיון של הפרט להעפיל לפסגות רוחניות כלשהן. שים לב שעבור הנוצרי, המוסלמי והיהודי הממוצע זה לא העניין. הם מאמינים שאם ישמרו על עקרונות מסויימים הם ישמרו על ברית עם האל או יזכו לאהבת האל. זה משהו שונה. בשני המקרים יש עקרונות ויש אמונות, אבל במקרה הראשון אלה משמשים ככלים להעצמה עצמית, ואילו במקרה השני הם חלק ממערכת יחסים בין הפרט המסויים (או העם המסויים) לאלוהות.

      אהבתי

  2. אני חושבת שהוא פעל משני מניעים בלבד שלא נגעו כלל ל"דרך רוחנית". 1- ממניעים מיניים של עצמו לצורך סיפוק תאוותיו ומכאן כל האמצעים כשרים 2- ממניעים רציונאלים, הוא ביקש להגדיל את מס מאמיניו במהירות כדי לכלוא אותם בתוך הכת ("במסגרת המשפחה המורחבת")

    אהבתי

      1. דבר ראשון, כמו שהכניסה למועדון היא חופשית לבחורות כי איפה שיש הרבה נשים הגברים באים
        וגם כריזמה מושכת לא רק נשים וריבוי נשים זה סימן ואיתות לדבר זה.
        דבר שני, אולי כן ואולי לא אבל מה שבטוח, היתה לו חוויה.

        אהבתי

  3. א. מעניין. לאור מה שאתה כותב על דמיון מפותח ואמונות פנטסטיות, יחסי מרות-מין עם תלמידות (שלא לומר ניצול מיני של קטינה) וכו'
    האם יש הבדל מבחינתך בין סמית לבין שי טובלי, למשל, חוץ ממבחן ההצלחה?
    כלומר, אולי קצת מצחיק לשאול על רגל אחת אבל, איך תבחין בין מורה רוחני עם דרך ייחודית לבין שרלטן שקובע לעצמו נורמות על פי תשוקות הכבוד והמין שלו?

    ב. בהמשך לשאלה הקודמת, האם היתה לסמית לדעתך איזושהי תרומה חיובית לתרבות המערבית? :)

    אהבתי

    1. א. מבחינתי שרלטן הוא אדם שלא מאמין במה שהוא אומר, כלומר שמשחק משחק על מנת לקבל טובות הנאה. על פי הקריטריון הזה, לא סמית ולא טובלי הם שרלטנים. אני גם לא חושב שמי מהם התכוון לעשות רע, אלא להפך, ופשוט בדרך האגו שלהם מדי פעם קפץ ותפס את הבמה. לכן מבחינתי ההבדלים ביניהם אינם במהות, אלא באמת ביכולת.

      ב. שמע, איזושהי תרומה בטח היתה לו. המורמונים הפריחו את השממה ביוטה, זה לכל הפחות. בכלל, אני בעד יצירה דתית. גיוון זה טוב. אז גם מבחינת תרומתו התרבותית, בסך הכל האנושות הרוויחה. מעבר לזה, אין כאן איזה עקרון אתי או תיאולוגי פורץ דרך. ממילא, היום לא נותר הרבה מהאמונות האזוטריות של ראשית המורמוניות, והמורמונים הם שמרנים לבנים סטנדרטיים למדי.

      אהבתי

  4. התפתו רבים כל כך להאמין בסיפורים-what the church hide is how many really join this nonsense and who were the "chalutzim" of the church-and they know why they hide this facts.

    אהבתי

  5. עד היום יש כמה מורמונים פונדמנטליסטים שנושאים אינספור נשים. Jon Krakauer כתב על זה ספר מעניין, אם כי עיתונאי משהו: Under the Banner of Heaven: A Story of Violent Faith. יש בספר גם תיאור יפה (שאני לא יודע מה טיבו האקדמי, אם בכלל) של התפתחות התנועה המורמונית.

    אהבתי

  6. הייתה בדיוק תוכנית בערוץ ההיסטוריה בכבלים שפירטה עשר עובדות לא ידועות על המורמונים. בין היתר מתברר שהם התיישבו ביוטה כי נמלטו מהרדיפות בארה"ב. שנעשו בהם מעשי טבח אבל גם הם לא היו.צדיקים תמימים ורצחו שיירה של מתיישבים אחרי שהבטיחו ללוות אותם מחוץ לאיזור שבשליטת האינדיאנים.
    בשלב מאוחר יותר הם גם מימנו את המאפיה של לאס ווגאס. בקיצור, פוליגמיה זה כסף קטן יחסית לשאר המעללים שלהם.

    אהבתי

    1. צריך לומר בהגינות שהמורמונים הם הדת הנרדפת ביותר בתולדות ארה"ב. ממש כך. הם סבלו מאוד, ובאמת ברחו ליוטה אחרי שפשוט איימו להרוג אותם. הסיפור ההוא עם האנשים שהם הרגו הוא נכון, אבל מתגמד לעומת מה שעשו להם. ועל המאפיה של לאס וגאס אין לי מושג.

      אהבתי

  7. איזה פוסט נהדר! סחתין והזמנות טובה לומר לך כמה אני מתענג כל כתיבתך מרחיבת הדעת ומאירת העיניים. סחתין, יישר כוח ושנה טובה. דורון

    אהבתי

  8. האם בפוסט האחרון תהיה התייחסות למיט רומני ועל השפעה אפשרית (קיימת כזו?) של דתו על דרכו?

    אהבתי

    1. תודה רבה על הכתבות המעניינות כל כך. ש לי שאלה שחשובה לי מאד: האם כל או רוב המורמונים כהיום מאמינים בהאלהת האדם ובריבוי אלים, או שזוהי אמונה אזוטרית קדומה שרק מועטים יודעים ממנה, או שמפרשים אותם בדרך משל, על דרך שעושים ביהדות עם ההיגדים הבעייתים שאינם עולים בקנה אחד עם עיקרי האמונה. כלומר: האם הם אכן כופרים במוצהר בכל המושג של מונותיאיזם, או שיש להם איזה פרשנות על זה? ולמה הם חושבים שזה שונה מעבודת אלילים שהמקרא כל כך לוחם נגדה, ולכאורה הם עצמם מאמינים במקרא?

      אהבתי

      1. אני לא מכיר מורמונים (ואשמח אם מישהו שכן יאיר את עינינו), אבל הבנתי שהם מתייחסים לעיקרי האמונה האלה כמו שנוצרים או יהודים מתייחסים לגן עדן וגיהנום: רובם מאמינים שזה קיים איפשהו שם, אבל זה לא משחק שום תפקיד בחיי היומיום שלהם.

        אהבתי

        1. תודה, אך בבקשה תענה לי גם על השאלה השניה: איך הם מבינים איסור עבודת אלילים שכל המקרא מלא מזה, וגם בברית החדשה?

          אהבתי

          1. כפשוטו: איסור על עבודת אלילים. בעל, אשרה, כמוש – אסור. אלוהים, ישו, רוח הקודש – מותר. זה בעולם שלנו. אלוהים של עולמות אחרים, מותר להם.

            אהבתי

            1. אבל מה הם עושים עם נשותיו של האלוהים, שזה בעולם שלנו? וגם איך אפשר מבחינה פסיכולוגית לעבוד את האלוהים שהוא מנהיג העולם שלנו, ולחשוב תוך כדי שאני עצמי יכול להיות אלוהים בדיוק כמותו? ועוד אני שואל, האם הם אכן מצביעים על מישהו ספציפי שנהיה לאלוהים על כוכב מסוים? האם הם אומרים כך על סמית עצמו? ואם כן, על איזה כוכב הוא אלוה? ועוד הפעם אני רוצה לחדד שאלתי, האם הם חושבים שאין שום הבדל בין אלוהים אביו של ישו, לבין שאר בני אדם שנהיו לאלוהים על כוכבים אחרים, או שבכל זאת יש הבדל, והם נמצאים תחת מרותו באיזשוהי מדה? תודה על ההתייחסות שלך.

              אהבתי

              1. איך אפשר מבחינה פסיכולוגית וכו' – אני לא יודע. כנראה אפשר הרבה מאוד מבחינה פסיכולוגית. יהיו שישאלו עם איך אפשר מבחינה פסיכולוגית להאמין שאלוהים אוסר על שעטנז. גם זה אבסורד. לגבי מישהו ספציפי שנהיה אלוהים – אני לא חושב. איך אפשר לדעת? רק אחרי שנמות נדע לאיפה הולכים. לגבי סמית עצמו – לא יודע. לגבי ההבדל בין אלוהים לשאר האלים – אין הבדל. כל אחד האל של עולמו.

                אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s