ורייציות על מוסר יהודי

לא מזמן התארחתי לארוחת שבת בביתו של ידיד סרוג-כיפה. הוא מבוגר ממני בכעשרים שנה, איש מקושר מאוד ופעיל במעגלים שונים ומגוונים. כשהשיחה הגיעה, כפי שהיא חייבת תמיד להגיע, לפוליטיקה, הופתעתי מאוד לשמוע שהוא מוכן ומזומן למדינת כל אזרחיה, "דו-לאומית", כמו שאומרים. כשביררתי האם הוא מבין שזו סופה של ההזדמנות ההיסטורית של העם היהודי לריבונות הוא אישר שזה בהחלט מובן לו, אלא שלא הסכים איתי שזה משהו שיש להצטער עליו.

תראה, אמר, אני מבין שאתה מעוניין בהתפתחותה של תרבות יהודית הנושאת באחריות שבאה עם שררה ועם כוח. אני פשוט חושב שאחרי שישים וחמש שנה של תרבות יהודית שכזאת אפשר לסכם ולומר שהיא בהחלט לא נושאת את האחריות הזאת היטב. ראה אילו מאורות הקמנו מתוכנו לפני שהוקמה המדינה, וראה את הריק ההגותי שהתרבות היהודית נמצאת בו כיום. איפה גורדון שלנו? איפה בובר שלנו? איפה ביאליק? האם שכחנו אותם? מי היום מגיע לקרסוליהם? איפה כיום נמצא רב כראי"ה קוק?

דבריו נגעו בנקודה כאובה שלא ניסחתי לעצמי בבהירות עד אז. קשה להכחיש שהתרבות היהודית בארץ (במובן המסורתי של המונח) לא הצליחה בשישים השנים האחרונות להתעלות לגבהים מרשימים במיוחד, לא מבחינה יצירתית, ולא מבחינה מוסרית. האורתודוקסיה בארץ מוציאה מקרבה במקרה הרע טכנאי הלכה, ובמקרה הגרוע עוד יותר רבנים גסי רוח ובורים כעובדיה יוסף, גזענים כשמואל אליהו או מחרחרי מלחמה כדב ליאור. האם ניתן למצוא כיום בארץ רב שגם נחשב גדול בתורה, גם רחב השכלה, וגם משמש כמאור מוסרי לרבים?

לצערי הרב הייתי חייב להסכים איתו שלא. הכוח שניתן ליהודים במסגרת מדינתם הריבונית לא היטיב עם תנובתם התרבותית-מוסרית. להפך, עושה רושם שהוא השמין את לבם, עשה אותם גסים, הפך אותם לעם ככל העמים: מאוהב בעצמו, תוקפן כלפי זולתו, מגושם בהתנהלותו. דווקא בגלות נראה שהנפש היהודית התעדנה, שתחת כור המצרף היא הזדככה (והולידה מתוכה את קפלן, השל, סולוביצ'יק, שחטר-שלומי, גרין).

obamulke242בכל זה נזכרתי כאשר קראתי את דבריו של הרב ריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית, שאמר ש"יהודי ארה"ב אינם רואים בישראל מדינה המשקפת את עולם הערכים שלהם". ג'ייקובס מתכוון כמובן לאפלייה השערורייתית שיש במדינה כלפי זרמים יהודיים שאינם אורתודוקסים, אבל לא רק. הוא מדבר על הניכור שחשים צעירים יהודיים אמריקאים ממה שהם תופסים כחברה שמרנית, לאומנית, בלתי-סובלנית ואלימה.

הניכור הזה הוא עובדה קיימת, המתגלה במחקרים שנעשים בקרב יהודי ארה"ב. ככל שגילם של יהודים אמריקאים נמוך יותר, כך נמוכה גם עוצמת הקשר שלהם למדינת ישראל. חשוב להבין שהניכור כאן אינו תוצאה של חילוקי דעות פוליטיים, ואף לא של השקפות עולם שונות. מדובר כאן במשהו עמוק הרבה יותר: בדרכים שונות להגדרתה של הזהות היהודית.

עבור צעירים יהודיים אמריקאים זהות יהודית פירושה קודם כל השקפת עולם ליברלית, המונעת על ידי הציווי המוסרי ל"תיקון עולם". זו לא השקפתם הפוליטית. זוהי עבורם התשובה לשאלה "מה זה עבורך להיות יהודי". זוהי היהדות שלהם. מכאן שכאשר הם חוזים בהתנהלות של מדינת ישראל בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים, ליחס לזרים או לכפייה הדתית, הניכור שמתעורר בהם הוא מובן מאליו.

הזהות היהודו-ליברלית של יהודי ארה"ב קיבלה אישור מחודש בבחירות האחרונות שם, כאשר מאמציהם הרבים – והממומנים בנדיבות – של חוגים ניציים שונים לא הצליחו להניא את הרוב הגדול של היהודים האמריקאים מלהצביע אובמה. גם כאן ההזדהות עם הצד הליברלי אינה רק ביטוי של עמדה פוליטית, אלא של זהות חברתית, ואף דתית.

אפשר כמובן לזעוק שהיהדות הליברלית שהתפתחה באמריקה אינה "היהדות האמיתית", שאותה יהדות אמיתית אינה כלל ליברליות הומניסטית אלא אתנוצנטריזם שבטי, או שיהדות ארה"ב היא זיוף צפונבוני שמקורו לא בעמדה ערכית מגובשת אלא בגלישה נוחה לעבר הטמעות והתבוללות. למרות שאפשר, פה ושם, למצוא אמת מסויימת בזעקות שכאלה, הרי שהן עצמן מדגימות בדיוק את ההבדל החד בין היהדות המדירה והנצחנית שהתפתחה בישראל, לבין היהדות המכילה והסובלנית שהתפתחה בארצות הברית.

בעוד שבארה"ב הזרמים השונים רואים כהנחת מוצא חשיבות רבה בהכללת כמה שיותר יהודים תחת כנפיהם, הרי שכאן דמויות תורניות מכלות את מרצן בניסיונות דקדקניים להגדיר מי בחוץ ומי בפנים, מי כשר מספיק ומי לא, מי מקפיד ומי חפיפניק, מי מאנ"ש ומי אפיקורס נורא. הזעקות האלה הן בדיוק הסימפטום של המחלה ממנה סובלת היהדות בישראל, ובדיוק מה שמעורר ביהודי ארצות הברית את הניכור כלפיה.

סתם

פורסם באתר אבי-חי

בשבוע הבא יערך כנס באונ' חיפה בנושא השיח היהודי-הינדואי. אדבר בו על ר' אריה קפלן ויניקתו ממקורות הינדואיסטים לצורך פיתוח "המדיטציה יהודית" שלו.

110 תגובות

  1. בוודאי, במדינה ערבית שבה היהודים (שיישארו) יהיו ד'ימים כמו הקופטים במצרים של היום, אוהו, או אז יופיעו אנשי רוח כבירים ומופת המוסר.

    אהבתי

  2. בגלות הנפש היהודית התעדנהsure the jews has no other way. now they have 2 ways and wait a bit longer and i am sure there will be a new way that will mix the liberal way and the herrenvolk-am adonim way.

    אהבתי

  3. נראה לי שהחלק השני של הפוסט (על יהדות ארה"ב) נותן לנו ממש מקרה מבחן עבור החלק הראשון (על מה שקרה ליהדות בישראל תחת הריבונות).

    האם בארה"ב קמו גדולי רוח יהודים? ואם לא, למה להניח שדווקא הריבונות היא הבעיה בישראל?

    אהבתי

    1. מתוך קריאת המשפט לפני ואחרי, אפשר לראות שהכוונה היא "בור" בהשכלה שאינה תורנית. איני מכיר אותו מספיק אבל יתכן שזה המצב.

      אהבתי

        1. לא בובר ולא ביאליק ולא גורדון התבטאו מעולם באופן גס-רוח כלפי גדולי תורה. הם למדו תורה וידעו מה ערכה וכיבדו את לומדיה. בבקשה חזור בך מדבריך.

          אהבתי

  4. מסקנה: אין ולא תיתכן מדינת הלכה. הדת היהודית במהותה צריכה להיות מנותקת מהמדינה, ממוסדות השלטון ומהפוליטיקה (not that there's anything wrong with it(

    אהבתי

  5. מוזר בעיני שהקריטריונים לשפיטה של היהדות המתפתחת בארץ, והמסקנה שיש כאן כישלון, נסמכים על תרבות הגויים מהם יצאנו כדילהקים כאן את התרבות היהודית האמתית.
    מכל מקום, אני לא חושבת שהעם היהודי שב לארצו כדי לתת לעולם עוד מאותו דבר. באנו לארץ כדי לפתח מחדש את התרבות היהודית הלאומית שתהיה מושתת על התרבות היהודית שתשמש מודל לחיקוי לעמי העולם, כאן אנחנו לא בתפקיד "נביא ומוכיח" כמו תפקיד היהודי בגלות.
    בעיני, כישלון או הצלחה שלנו כאן נמדדת בתשובה לשאלה עד כמה אנחנו משפיעים על ההתנהלות הלאומית העולמית לעבר המוסרי יותר (מוסרי בקריטריונים יהודיים ולא נוצריים). לעת עתה אנחנו עדיין כישלון לדעתי, כי עדיין לא ייצרנו את המודל הלאומי היהודי. אנחנו עוד מדשדשים בבוץ של המוסר הנוצרי-ליברלי ומצדיקים זאת בפחדנו הגלותי משפיטתם המוסרית של גויים שסביבנו.

    אהבתי

      1. אין סתם מוסר. לכל מוסר יש הנחות יסוד שנובעות מהתרבות ממנה צמח.

        המוסר היהודי לפי ההגדרה של הרב קוק הוא "מעשה שבאחריתו הוא מרבה חיים". בהגדרה הזאת התהליך מאוד חשוב ( "מעשה שבאחריתו"). זה למשל שונה ממוסר שאינו רואה את התהליכיות בחיים ומספיקה לו תמונה של חזק שמכה חלש כדי שיצדיק את החלש וירשיע את החזק

        אהבתי

        1. הבנתי . משום מה גם סטאלין ודומיו טענו בדיוק את.זה. שאולי עכשיו זה נראה כאילו נעשים מעשי זוועה אבל בעתיד כולם יבינו כמה חכמה הייתה במעשים ושבטווח הארוך זה יועיל ויעשה רק טוב. חבל שלרב קוק לא נתנו צ'אנס.. אבל אולי לא מאוחר מדי.

          אהבתי

            1. באנו לארץ מסיבה אחת בלבד – כדי למצוא מקלט מפני האנטישמיות. זאת מטרתה היחידה של המדינה וכל השאר : אם זו תהיה מדינת מופת סוציאליסטית או קיר ברזל ז'בוטינסקאי או איזו ואריאציה של הדת היהודית רק גרמו לכל הצרות במדינה. גם האיש שפרסיקו דיבר איתו פיספס לגמרי את הנקודה מבחינתי. הסכנה במדינה דו לאומית איננה לדת היהודית או לחיי הרוח היהודיים אלא לצוואר היהודי המאד ממשי שלי שלפי הנסיון היהודי עומד בסכנה ברגע שהיהודי הוא מיעוט. נכון לעכשיו בשם המוסר ה'יהודי' כתב רב מסויים ספר שמסביר מתי זה מוצדק לרצוח תינוקות גויים אז תסלחי לי אם אני לא מתלהב .

              אהבתי

        2. מעשה שבאחריתו הוא מרבה חיים – הבעיה עם הגישה הזו היא שלעולם ניתן לטעון כי האחרית טרם הגיעה ולכן היא למעשה דוחה את השיפוט המוסרי לשלב מאוחר יותר. היא מכשירה כל שרץ. אז כן – אנחנו בכישלון כי לא הצלחנו לגבש זהות מוסרית יהודית אמיתית. או שבעצם כן הצלחנו – את ששנוא עליך אל תעשה לחברך (מה שקאנט הציג בצורה הרבה יותר מורכבת, אך דומה בעיקרה, בציווי הקטגורי שלו). אלא שיותר מכל דבר אחר הקמת המדינה לקחה אותנו הרחק מהמוסר היהודי המסורתי בדיוק למוסר עליו את מצביעה – אותו המוסר המסוגל להכשיר כל דבר ומביט סביבו ואומר, בינתיים כישלון, אבל באחריתו יהיו חיים.

          אהבתי

  6. ובקהילות החרדיות (הכמעט מנותקות מהמדינה) צמחו בעשורים האחרונים ענקי רוח?
    ובקהילות היהודיות (אורתודוקסיות ושאינן) בחו"ל צמחו כאלו?
    יודע מה, עזוב ענייני יהדות. אצל החילונית צמחו ענקי רוח שמשלבים מוסר, כריזמה וידע (לא, אסא כשר הוא לא דוגמא טובה, גם לא צימרמן)?
    ובעולם? חומסקי? דוקינס?

    יודע מה, עזוב ענקי רוח. נלך על מוזיקה – איפה הביטלס של דורינו? הלד זפלין? בוב דילן?
    ענקי ספרות? קולנוע?

    בקיצור, בעולם של התמקצעות יתר מחד ופרגמנטציה חברתית (והתאמה אישית) מאידך, כמעט ולא תיתכן צמיחה של טיפוסים כאלו.

    (ומלבד זאת, אני בהחלט מסכים שבערוגות הציבור הדתי לאומי והחרדי היבול מדולדל ומעציב)

    אהבתי

    1. דוקינס יהודי? לא ידעתי.
      שמע, לא הבדלתי כאן בין יהודים שומרי מצוות לאלו שאינם. הבדלתי בין יהדות התפוצות ליהדות בישראל. וכן, בתפוצות גדלו ענקי רוח כהשל ולווינס, וגם דמויות שאפשר לשאת אליהם עינים כשחטר-שלומי, ג'ונתן זקס ועוד.
      לגבי מוזיקה, אני לא מבין בזה. אבל לגבי פילוסופיה אני יכול לומר לך שיש כיום הוגים לא פחות מרשימים ממה שהיו במאה ה-19 או בתחילת המאה ה-10. זה לא רק עניין של התמקצעות ופרגמנטציה, לצערי הרב.

      אהבתי

      1. "בעולם", התכוונתי בעולם הלאו דווקא יהודי. לא החשבתי את חומסקי כהוגה יהודי אלא הבאתי אותו כהוגה בולט.

        תזכיר לי מתי יצאו פועלי המושבות לקדם את פני לוינס או השל או זקס כמו שיצאו לקדם את פני ביאליק או הרב קוק. במקרה הטוב הם ימלאו את אולם 300 בהר הצופים [או שכמה אלפים יהיו מנויים על דף פרשת השבוע של זקס וכמה מאות אפילו יקראו אותו בזמן קריאת התורה]. זה לא אומר שהם הוגים מרשימים או מעמיקים פחות אבל זה אומר שאין להם את ההשפעה האינטלקטואלית והמוסרית שהיו לבני הדורות הקודמים.
        מאחר ותופעה דומה נצפית גם בתחומים אחרים ולא רק ביהדות אני אעדיף הסבר הוליסטי.

        אהבתי

        1. תיקונון והבהרה:
          1. כלומר דוקינס הוזכר כהוגה/מדען משפיע וכמובן לא כיהודי.
          2. הבעיה בציבור הדתי היא לא שלא גדלו שם ענקי רוח בקנה מידה היסטורי אלא שגדל שם רק מספר זעום של טיפוסים מרשימים בקנה מידה מקומי.

          אהבתי

        2. תראה, אני לא מסכים איתך ש"תופעה דומה נצפית גם בתחומים אחרים". ז'יז'ק סוחף קהלים עצומים (עם כל סלידתי ממנו). כך גם הברמס. אפשר למנות עוד שמות לא מעטים. לגבי מי היה מחכה ללווינס, אני חושב שאם הוא היה מופיע היום, כאשר הוא ידוע הרבה יותר מבחייו, היו מחכים לו רבים מאוד.

          אהבתי

      2. השל ולווינס נולדו קצת אחרי 1900, כך שאי-אפשר להשוות את הדור שלהם לדור המקביל בישראל.

        הם אינם מפריכים את טענתו של אורן ,שלא רק בישראל, אלא גם בתפוצות לא גדלו בדורות האחרונים ענקי רוח מקנה המידה של בובר. (אגב, אולי הם כן קיימים אבל רק פרספקטיבה של זמן תעיד).

        יונתן זקס (כך הוא כותב את שמו) הוא אישיות מכובדת שיש לה מה לומר, אבל האם אתה חשוב שהוא מתעלה מעל רמתם של כל הרבנים בישראל?

        אהבתי

        1. סליחה אבל על איזה ענקים כולם מדברים פה?
          על הרמב"ם שחשב שזה בסדר להכות את אישתך אם היא לא כנועה מספיק? על אפלטון שלא הייתה לו בעיה מיוחדת עם נער משרת שעושה כל מיני דברים חוץ מלצחצח לך את הנעליים? על המהטמה גאנדי שכבר קרעו אותו פה כמה פעמים בבלוג הזה? אין ענקים ומעולם לא היו, כולנו בערך באותו גודל. יש כמה שגבוהים יותר בסנטימטרים ספורים ויש שנמוכים יותר אבל ענקים? בשירותים של בסיס צבאי קראתי פעם כתובת :"כשאיש קטן מטיל צל גדול סימן שהשמש שוקעת" . רוב הענקים עליהם מדובר פשוט חיו בתקופה שבה הם התבלטו מעל כולם, זה הכל.

          אהבתי

        2. זקס הוא בהחלט אינטלקטואל יהודי-דתי ברמה אחרת ממה שאנחנו רואים סביבנו, אולי לבד מהרב ליכטנשטיין (ואני מדגיש: אולי). הוא היה הרב הראשי לבריטניה, וצא וחשוב אם מישהו כמוהו יכול להתמנות למשרה דומה בארץ. הבאתי כדוגמאות גם את סולוביצ'יק, את ארתור גרין, את זלמן שחטר-שלומי ואפשר להביא עוד כמה, שאולי אינם בובר, אבל הם בהחלט ברמה אחרת ממה שאתה יכול למצוא כאן.

          אהבתי

  7. תומר, האם תעלה את ההרצאה שלך בתור מאמר או פוסט בבלוג? הרבה למדתי מספריו של ר' אריה בעודי צעיר. איש מרתק.

    אהבתי

  8. הבעיה של צמיחת גדולי רוח קיימת בכל העולם ולא רק בעולמנו "הצר והגזעני" כדבריך.
    אתה יכול לנופף עד מחר בז'יז'ק ובעוד כמה אבל האמת היא שהם שלא רק שאינם מתקרבים לקרסוליהם של אנשים דוגמת קירקגור וניטשה ואפילו היידגר, אלא שגם השפעתם הציבורית הרבה הרבה יותר נמוכה. אף אדם, מלבד מספר יודעי ח"ן, לא רואה בהם דמויות מופת של חיקוי ולמידה, הם לכל היותר מצליחים ליצור איזושהי אדוונת עם עוד פרובוקציה מחושבת.

    וכבר הרב קוק עמד על הבעיה במסתו "מאמר הדור" בו הסביר את האמירה "אם אבותינו כמלאכים אנו כבני אדם וכו'" בכך שבעבר גדולי העעולם היו, באופן יחסי, גדולים יותר מגדולי העולם של ימינו (דורו של הראי"ה), מצד שני כלל בני האדם בימינו גדול יותר מכלל בני האדם בעבר. הוא דווקא ראה בזה צד חיובי וכמשהו שמבשר על ימות המשיח ועל השלה השלישי בדיאלקטיקה ההיסטורית משיחית.

    אני רואה את זה באופן אחר, למרות שמקובלים עלי דבריו של הראי"ה. לדעתי בעולם שבו המדע השתלט על החשיבה אין סיכוי לחשיבה יצירתית פורצת גבולות, בין אם זה בתחום ההגות ובין אם זה בתחום האמנות

    אהבתי

  9. מסכימה עם כל דבריך, ובכל זאת, לקרוא לרב עובדיה "בור"… לא לעניין. לא שאני טוענת שהוא בקיא בהגות מערבית מודרנית, אבל למה זה השיקול? להכתיר אותו במילה אחת כל כך מעליבה, זה להקטין את הידע והגאונות שיש לו, לכל הדעות, ביהדות המסורתית-הלכתית. מרגיש לצערי כמו התנשאות.

    אהבתי

    1. אני חושב שזה כן שיקול, ואסביר למה.

      לו היה מתמטיקאי גאון וחסר השכלה בכל תחום אחר, הייתי אומר – בוודאי, מה זה משנה.

      אבל התפיסה שהוא וחסידיו מנסים להביא, הוא שגאונותו (לכאורה) בתורה היא גאונות בהכל. ושבתוקפה הוא יכול לפסוק בכל עניין ונושא
      כשהמחזירים בתשובה המסונפים למפלגתו מנסים להוכיח באותות ובמופתים ש"כל חוכמות הגויים בתורה" ו"הרה"ג יודע הכל" וכו' – הם עברו מתחום הקוריוז לתחום הנזק.
      ומול דעה כזאת, רצוי (וחובה!) להזכיר את בורותו דווקא כדי להדגיש עד כמה היא מסוכנת ויהירה.

      אהבתי

  10. שתי הערות:
    אחת, האמנם הגלות היתה כל-כך טובה לרוח היהודית? אייזיק ד'יזראלי (איש ספרות ואביו של ראש הממשלה בנג'מין דיזראלי) אמר, לא בניסוח הזה, שכבר מאות שנים שהיהודים כמעט שלא הצמיחו שום אישיות דגולה. בזמן אמירת הדברים, בסביבות 1800, זה היה די נכון. ברוב הזמנים, ברוב המקומות, מדשדשים. תקופות של תור הזהב הן חריגות, וזה שאחת מהן קרתה בחלקים מסוימים של הגולה בדיוק לפני כמה דורות לא צריך להטעות.

    שנייה, למה לנו כל העניין הזה? אני חושב שהמטרה הראשונית והעיקרית הייתה להיות לעם ככל העמים, כבלגים או הפנמים. לא גדול, דווקא די קטן, לא בהכרח עם מאורות גדולים שזוהרים בשמיו ובשמי העולם דרך קבע, עם אחריות ושליטה על גורלו, ככל שיש לעמים קטנים שליטה כזו.

    אהבתי

  11. תומר שלום,

    אני בכל זאת חושב שיש לנו ענקי רוח במדינה. זה ש"אין נביא בעירו" הוא כמעט כלל ברזל בעולם (והרבה מאלו שאנחנו מכנים כיום "ענקים" לא נחשבו כך בחייהם, וחיו בדלות ובתסכול, והדברים ידועים) – זה דבר אחד.
    בנוסף, התרבות כיום נושאת עיניה לסוג אחר של גיבור (למשל ביל גייטס, למשל מארק צוקרברג, למשל דונאלד טראמפ, או אפילו סטנלי פישר). זה עולם ציני, חשוף, מוריד-מִכֵּס, יותר מאשר ממליך, ספקני, וכו'.

    ועם זאת – אני חושב שהצמחנו ענקים מוזיקליים (דניאל ברנבוים, צוקרמן, פרלמן, שחם, עמיחי גרוס ומנחם צור – וזה רק לחימום הקנה, ורק בתחום הקלאסי), גם גדולי ספרות – מ-ס. יזהר, דרך עוז, יהושע, קנז (בעיקר "התגנבות יחידים") ומאיר שלו (ונתן שחם, ויעקב שבתאי…). וזה עוד בלי להתייחס למשוררים – מאלרתמן ועד סיון בסקין, מעמיחי ועד דליה פלח, ופסלים, וציירים…
    וכל זה בלי להגיד מילה על המהפכה היהודית-ציונית שאתה עצמך חלק ממנה (לשמחתי כמובן), והיא משמעותית ואף היסטורית, גם אם קשה לראות זאת מנקודת הזמן שלנו (קשה, אבל בשבילי ובשביל אחרים בהחלט אפשרי) – מהפכה ביחס למקורות, ללימוד יהדות, תלמוד, מחשבת ישראל… מנוער ועד מבוגרים, מהבגרות במקצועות היהדות ועד לבינ"ה, אלול, מכון הרטמן… ערבי לימוד, ימי עיון, בתי מדרש…
    ועוד לא אמרנו מילה על המכינות הקדם-צבאיות.
    ועוד לא הזכרנו את הטכנולוגיה היצירתית, שיש בה הרבה מה"חוצפה" היהודית של קיצור לוחות זמנים, מציאת פתרונות יצירתיים, חשיבה מחוץ לקופסה – שאל את מי שמצוי בתחום; אנחנו ייחודיים בזה, ולטעמי זה ייחוד בעל גוון יהודי.
    ואם זה לא מספיק לך – חוקרי מקרא, חוקרי יהדות וספרות ושירה….
    ואם זה לא מספיק – הקיבוץ גם הוא יצירה מונומנטלית, שעוד לא עבר מספיק זמן כדי להבין את גודלה ואת עוצמתה.

    לסיום, אני לא מנסה להיות פה אופטימיסט-בשקל או חולם חלומות וורודים. אני רק מנסה לומר שזו תקופה כזו, שפחות מקדשת "ענקים", אבל דברים גדולים ותרבותיים נפלאים כן נעשו ונעשים פה. נכון, לא כל כך בעולם החרדי, או אפילו בעולם הסרוג. אבל אלו מעשים רוחניים גדולים, ולרבים מהם יש גוון יהודי מהותי בתוכם.

    אהבתי

  12. המאמר מייצג מכנה משותף לשני סוגים שונים אך דומים של עיוורון.
    מצד אחד, העיוורון של האקדמיה, שבמקום ללמוד את השטח , היא מנסה לאנוס אותו לקונספציות שלה ובכך מאבדת כל קשר איתו.
    מצד שני העיוורון של הזעיר בורגנות הסרוגה, שאחרי שנים של עקרות רוחנית, היא לא מסוגלת לעשות שום דבר חוץ מלהתבשל במיץ של עצמה.
    בפועל , כמובן, התמונה הפוכה.
    כבר חמש עשרה שנה שמתקיימת פריחה דתית אדירה ומופלאה ביהדות האורתודוקסית, כמעט בכל המישורים. נוצרת דיאלקטיקה חדשה בין אופנות ניו אייג'יות לבין קבוצות אולטרה שמרניות מבחינה חברתית ודתית. קמות קונספציות חדשות, פילוסופיות חדשות. מוטיבים מסורתיים עוברים פולימורפיזם והגדרה מחדש ובכל מקום נולדות ואריאציות ומוטציות של יהדות אורתודוקסית.

    נראה שמעולם לא הייתה כזו פריחה ולא נוצר כזה גיוון, כמו שקיים באורתודוקסיה הישראלית.
    מה שקורה אצל הסרוגים הקטטוניים של גבעת שמואל ורחביה , זה שרובם פשוט מנותקים מהמציאות והמיעוט האוונגארדי, מתוכם בוחל במקורותיו ופונה בהתלהבות לרעות בשדות זרים.

    לגבי אמריקה, אני נוטה להיות זהיר יותר. ככל שאני בא במגע עם יותר אמריקאים , כך אני מגלה עד כמה מדובר בתמונה מורכבת. ישנה אותה תנועה ניאו ליבראלית ותיקה שהייתה קיימת כבר מאה שנים לפחות, אבל לצידה קמים כוחות שונים ואף מנוגדים מהותית. כוחות פונדומנטליסטים ו/או איזוטריים .
    גם חסידות סאטמר תמכה באובאמה, אז מה?

    בכל אופן,
    תשואות חן לתומר על המרכאות סביב ה"מדיטציה" היהודית של הרב קפלן, אם כי אני מתפלא שעדיין מישהו רואה בניסיונות הקלושים והפרהיסטוריים הללו עניין לדיון.

    אהבתי

    1. דרול,
      חשוב לי לומר שאתה צודק בנוגע להתעוררות שיש בזמן הזה במעגלים אורתודוקסים שונים. יחד עם זאת, דיברתי על אישים, על הוגים, לא על תסיסה חברתית. ולא, ר' ארז משה דורון לא נחשב.

      אהבתי

      1. לא חסרים , לא הוגים ולא אישים.
        את מורגנשטרן אתה מכיר, לא?
        יש את עדס ואת קלוגר ואת ברנר ואת פרומר ואת שפירא.
        יש גם צעירים יותר כמו יובל דיין.

        זה שבטלוויזיה מכירים רק את ארז משה דורון, זה לא אומר שהבעיה ביהדות, אלא שהבעיה בטלביזיה.

        הרי אתה יודע
        שבמשך עשרים שנה, כל פעם שצץ עניין המדיטציה, רצו לראיין את ד"ר דני גליקר.

        הם פארשים.

        אהבתי

        1. דרול, אני מכיר ומעריך מאוד את הרב מורגנשטרן. דא עקא, מעטים מכירים אותו. הוא לא מנהיג ציבור. הוא לא הוגה דעות שמקדם תפיסת עולם.
          ואני מבין שיובל דיין כאן בשביל הצחוקים, אז בסדר.

          אהבתי

  13. חשבתי הרבה זמן על הנושא, ובעיני אין הבדל בין אדם שעוזב את הארץ כדי למצוא את מזלו בארצות אחרות לבין אדם המעדיף מדינה רב לאומית כיוון שאז היהדות תוכל לצמוח.
    בעיני זאת תבוסתנות.
    זאת אמירה שממנה נובע שאין לנו יכולת להחזיק את עצמנו כעם, כלאום, ואנחנו צריכים
    גורם חזק כדי שישלוט עלינו (וידכא אותנו?) כדי שיצמח מאיתנו משהו טוב.

    זאת אמירה עצובה מאוד בעיני, ואני מקווה שהיא לא משקפת את המציאות.
    אני עוד לא איבדתי תקווה, לא מהיהדות ולא מהציונות.

    אהבתי

  14. גורדון, בובר, ביאליק, הראי"ה הקוק… שם אחד חסר לי, והעובדה שהוא לא מופיע כאן ממש צורמת לי (אפילו שיש לי הרגשה שתומר לא בדיוק מת עליו). הוא דוס, והוא יותר קרוב לזמננו מהשאר.
    מישהו יודע למי אני מתכוון?

    אהבתי

    1. נו, אתה בטח מתכוון לליבוביץ'.
      העובדה שלא הוזכר כאן היא עוד הוכחה לזה שההשפעה שלו פשוט לא גבוהה מספיק והוא, כך קצת ולא נעים, נשכח מהלב.

      אהבתי

      1. וכמה שזה אולי בלתי נמנע, ככה זה גם טראגי.
        אולי הוא אשם בזה – הוא זה שפישט ועשה פופולריזציה לכמעט כל תחום שבו הוא נגע (מלבד אולי בתחום עיסוקו המדעי), עד שבסופו של דבר הציבור הרחב, שפעם נורא התלהב ממנו, קצת שכח אותו ולא טרח להעמיד אותו בשורה אחת עם שאר אנשי הרוח שלו.
        עצוב.

        אהבתי

  15. מבחינת "אור לגויים" בישראל צמחו יוצרים בתחומי ההי טק הביטחון והכלכלה שאינם מבישים את המאורות האינטלקטואלים של היהדות במאות שעברו. בדיוק כמו שבכדורגל ישראל נמצאת במקום העשרים בדרוג העולמי (שהיא עוקפת מדינות דומות חברות ה- OECD ) וזה מיקום הגיוני יחסית לגודל האוכלוסיה. גם בנושאי היצירה הפילוסופית כולל דת היצירה הזו טובה יחסית למדינות דומות. אתה שוכח שאותם אינטלקטואלים שהזכרת נאלצו להתמודד על מקום בחינוך הכללי מול נומרוס קלאזוס ונדחפו להיות הטובים ביותר מתוך אוכלוסיה כללית גדולה מאוד.

    אהבתי

  16. התייחסות ל: "האורתודוקסיה בארץ מוציאה מקרבה במקרה הרע טכנאי הלכה, ובמקרה הגרוע עוד יותר רבנים גסי רוח ובורים כעובדיה יוסף, גזענים כשמואל אליהו או מחרחרי מלחמה כדב ליאור. האם ניתן למצוא כיום בארץ רב שגם נחשב גדול בתורה, גם רחב השכלה, וגם משמש כמאור מוסרי לרבים?"

    א. האורתודוקסיה הוציאה מתוכה את הרב ד"ר בני לאו (שיצק מים על ידי הרב עובדיה יוסף ובטוחני שיטען שדבריך הם בגדר גסות רוח ובורות ביחס אליו) שעונה על הקריטריונים שהצגת.
    היא הוציאה מתוכה את הרב ד"ר יהודה ברנדס ועוד אנשים אחרים. ויש לא מעט להוסיף לרשימה. הם לא רצים לכנסת, אבל יש מסביבם מעגלים רחבים של אנשים המושפעים מהם.

    ב. יום אחד יבואו חוקרים ויגלו את הכיתות הנכחדות הללו אותן הוציאה האורתודוקסיה מתוכה. אין מה לעשות: תמיד נושפע מן הכוחניות. מן השרלטנות. מן הפוסטים השיפוטיים.

    אהבתי

    1. נכון, ומי ייתן ואנשים טובים כרבנים לאו וברנדס יהיו מנהיגי ציבור ומתווי דרך. לצערי הרב מאוד מאוד אין בכלל מה להשוות בין המעגלים הרחבים שסביבם לאלה שסביב יוסף, אליהו וליאור.

      אהבתי

  17. יש כמובן להיזהר מהנטייה (הטבעית) לשייך לקטגוריה של אנשים גדולים ומרשימים רק את האנשים שאני מסכים איתם, או רק את האנשים שאני באופן אישי מקבל מהם השראה. תומר באופו אוטמאטי מדיר מהקטגוריה שיצר את כל מי שלא נאור, רחב דעת, או מתעניין בתחומים בהם הוא מתעסק. לא ברור התואר המזלזל "טכנאי הלכה" הלכה היא תחום תרבותי הגותי בדיוק כמו מיסטיקה, ניו אייג או רוחניות. אדם כמו הרב עובדיה שיצר יצירות מרשימות מאוד בעומקן בהיקפן ובהשפעתן לדורות ראוי לתואר "אישיות מרשימה" לא פחות מגרין או השל שבמקרה התעסקו עם נושאים הקרובים לליבו של כותב הפוסט. החזון איש הוא בעיני הוגה דעות לא פחות חושב מהרב קוק וכן הלאה.
    סוף דבר, יש אנשים גדולים ומרשימים ויש אנשים שאני (או תומר) מסכימים ואוהבים אותם, כדאי לא לבלבל בין השתיים.

    אהבתי

    1. איני מייצג את דעתו של תומר, ואני ממש לא הייתי מגדיר את הרב עובדיה כטכנאי הלכה, ועדיין – יש הבדל עצום בינו ובין הרב קוק למשל, שהיה איש אשכולות של ממש, איש ההלכה והאגדה, ההגות והמעש.
      ואולי העניין הוא גם רוחב באופקים – עד כמה אותה אישיות הגותית מביטה אל מעבר לתחומי העיסוק המצומצמים שלה, ועד כמה אותו אדם מנסה לפעול גם במישורים שאינם השדה הביתי שלו (ודווקא בזה הרב עובדיה פעל לא מעט – הקמת ש"ס).
      יותר מעניין של "גודל היצירה" של אותו הוגה, זה עניין של רוחב המבט שלו – עד כמה הוא מקיף וכולל, ויחד עם זאת עד כמה גדולה היצירה שלו כמובן.

      אהבתי

      1. לבד ממה שראם אמר, אני באמת חושב שהרב עובדיה, על כל גדולתו ההלכתית, גרם לנזק עצום לתדמית החכם ההלכתי, והוריד אותה לביבים. פסיקותיו ההלכתיות ימשיכו הלאה, אבל הוא ייזכר בהיסטוריה כדמות מפלגת ומעוררת ריב ומדון. כפוליטיקאי.

        אהבתי

  18. היהדות קיימת כשלושת אלפים שנה. לא פלא שאפשר למצוא בה את כל הזרמים. בתנ"ך ניתן למצוא גם את הצד הסוציאלי שהיה מתקדם לזמנו וגם את הטון המלחמתי (זכור את עמלק, אתה בחרתנו). החלק הגדול שמוקדש לחוקים בתנ"ך נבע מתוך רצון לעשות סדר בתקופה שבה היה שלטון החזק על החלש ולא שלטון המוסר.

    הדגש על סוציאליות או על קיצוניות דתית ולאומית תלויה בתקופה ובמקום ובנטייה האישית של בני האדם. אנשי דת בארץ נראים, לחילוניים לפחות שלא מתמצאים בדקויות, בעיקר נטיה לקיצוניות וחוסר סובלנות, לשובניסטיות לאומית ומגדרית. אם מתבוננים בכל הזרמים אז היהדות האמריקאית איננה פחות יהודית מזו שבארץ. להפך.

    קידמה נובעת מתוך היכולת להכיל כמה שיותר קבוצות. ככל שנקודת המבט היא ממקום גבוה יותר, הראייה רחבה יותר ומכילה יותר סוגי בני אדם ויותר שטחי עניין ולהפך. וזה לא נוגד את הדת. רק אנשי דת פאנטיים מתנהגים כאילו אין אפשרות כזאת.

    אהבתי

  19. שלום תומר.
    אני מניח שקצת קשה לחטוף ריקושטים בימינו (תרתי משמע) בייחוד כשזה מגיע מרוב הציבור. בכל זאת, על אף חילוקי הדעות באופן אישי אני מעריך מאוד את פעילותך.

    ועתה לעניין עצמו.
    ראשית, כפי שצוין באחת התגובות, אין קשר בין יצירת גדולי רוח לבין זכותו של עם לריבונות בארצו. גם אם ישראל לא הייתה מוציאה אף זוכה פרס נובל (ומכאן אתה למד על סגולותיה) הרי שלא היה זה מזיז במאום לזכותה "הטבעית וההיסטורית" כפי שמנוסח במגילת העצמאות. וממה נפשך? דווקא ליבוביץ' שעם עמדותיו המדיניות יש לי וויכוח תיאר את המדינה כ"מנגנון" ותו לא. מהמדינה יש לו תעודת זהות. זהו. ומדוע שתהיה ריבונות ישראלית? משום שבריבונות זרה של גויים שבענו מרורים עד בלי די. קל ופשוט.
    דווקא הראי"ה שמוזכר כאן בלי סוף הכניס אלמנטים של קדושה והאדרת המדינה, פולחן
    שהוא בבחינת עבודה זרה (ובאמת עדין לא הצלחתי להבין את הפטיש לבחור הזה.) לטעמי, חלק מהצרות בימינו מגיעות דווקא בשל תפישה זו את המדינה.

    שנית, אין לי ידע מספיק על העולם האקדמי של מדעי הרוח. הכוון ממנו אני מגיע הוא מדעי הטבע (ומדי פעם אכן מדגדג לי ללמוד בצורה מסודרת משהו בתחום הרוח) ובכל זאת תקן אותי אם אני טועה, אבל תחום מדעי הרוח עובר משבר כללי ולא רק בישראל. פרופ' יוסף גרפינקל בקורס אבני פינה המצוי ביוטיוב טוען שאחת הסיבות לכך היא המצב הכאוטי בו התחום הזה נמצא. אנו מצויים בעולם פוסט-מודרני בו כל דעה מופרעת זוכה ליחס שוויוני.
    וכשכולם צודקים אף דעה לא באמת חשובה (אכן צדק הלברטל שטען כי בעולם שכזה הישיבות החרדיות יושבות בטח.)

    משה עברי

    אהבתי

    1. "אין קשר בין יצירת גדולי רוח לבין זכותו של עם לריבונות בארצו" – ודאי! האם ערערתי לרגע על זכותנו למדינה משלנו? חס ושלום. אין לי כל ספק בכך. זה כלל לא עלה לדיון מבחינתי.

      ונכון, ודאי שיש משבר במדעי הרוח. אבל כפי שכתבתי למעלה, זה לא אומר שאין דמויות סמכות, מורים דגולים וכו'. גם בין ההוגים הפוסטמודרניסטים עצמם היו דמויות "גדולות מהחיים" (פוקו, דרידה וכו'), למרבה האירוניה.

      אהבתי

  20. פרופ' לייבוביץ' הינו דמות שנויה במחלוקת אבל אין איש חולק על גאונותו ורמתו האינטלקטואלית הגבוהה והוא קבע שהשל הוא פטפטן.ואכן כשקוראים את כתביהם של השניים מבינים למה.

    אהבתי

  21. אני חושב שיש משהו לא הוגן בכל הבדיקה הזו של התרבות היהודית ישראלית בת ה-60 ואכולת המלחמות. אין שום השוואה בין האתגר שנטלה על עצמה ההויה היהודית-ציונית לבין עולמם של יהודי ארצות הברית, היכולים לקיים את זהותם כדת שהיא תת זהות אמריקנית. אני שב כעת משלושה חודשים בארה"ב, ולמדתי להעריך את העומק הרוחני והקיומי של מה שקורה כאן בארץ ישראל.
    רק עכשיו אנחנו מתחילים להתפנות, במידת מה, לבירור הזהותי, הערכי, הקיומי של הישראליות. וצומחים דברים יפים, וכבר צמחו.
    ופטור בלא כלום אי אפשר – אני מוחה בזאת על הסגנון הגס והמכוער כלפי הרבנים יוסף אליהו וליאור, שמלבד העובדה שאתה תומר לא אוהב את דעותיהם אין שום סיבה הצדקה להתייחסותך.

    אהבתי

    1. יואב,
      דבריך הראשונים נכונים במידת מה: אין מה להשוות בין הרווחה השקטה של יהודי ארה"ב לבין המציאות זרועת הסבל שלנו כאן. אלא ששני דברים יש לומר על כך: ראשית, אין הכרעה מוסרית אמיתית ללא כוח וללא סבל. כשם שיהדות ארה"ב לא היתה צריכה להתמודד עם אלו, אנחנו לרוב לא הצלחנו (לפחות לדעתי) להתמודד איתם כראוי. אני מקווה שעוד נצליח. שנית, הרי זה מהותו של הפרוייקט הציוני, ליטול על עצמו את האתגר של מדינה עצמאית, לא? אתה לא יכול להפוך את האתגר הזה עצמו להנחה שאתה נותן ליהדות בישראל, לתירוץ שאתה מעניק לה לכך שהיא לא מוציאה מעצמה מאורות.

      לגבי הבירור הזהותי שמתחיל עכשיו – נכון, ומי ייתן והוא יוכל להתקיים בהעמקה ורצינות. הרשימה הזאת היא חלק ממנו.

      לגבי הרבנים, אם הבנתי נכון, אתה מוחה על הסגנון, אבל מסכים עם הדברים. אם כן, ישר אתה, כי אכן יוסף הוא גס רוח ובור, אליהו הוא גזען, וליאור warmonger ידוע. אלה העובדות הפשוטות, ואני חושב שכדאי לשים אותן על השולחן. הנזק שהתנהלותם עושה ליהדות בישראל, שיקרה לשנינו, גדול הרבה יותר מדי בשביל להיות במקרה זה פוליטיקלי-קורקט, או לנהוג בנימוס מזוייף.

      אהבתי

      1. כאחד שנהג בעבר לקרוא יותר את רשימותיך, אבל שהביקורת הארסית שלך הרחיקה אותו, אני רוצה להצטרף ליואב ואחרים כדי לשקף לך משהו שנראה שאינך מצליח לראות – לנסות "לתמצת" מישהו במילה אחת זו לדעתי התנהגות יהירה ולא חכמה גם יחד.
        הרבנים שעליהם התגוללת הפעם כלל אינם קשורים לדרכי, אבל ניסיונך לומר שהם X או Y, כאילו אפשר לעשות רדוקציה של אדם לכלל מילה – הינו ניסיון נואל.
        אפילו בגן מלמדים לבקר את המעשה או הדעה ולא את העושה. זה לא פוליטיקלי קורקט, זו האמת, מכיוון שהאדם עצמו אינו המעשה או הדעה שלו, מה גם שלכל אדם מעשים ודעות רבים, לעיתים סותרים, שפועלים כל אחד בכיוונים שונים עם תוצאות שונות.
        הנה ניסיון (עוד אחד) להראות לך את חוסר התוחלת שסגנון הנ"ל שלך. מניח שלא יעבוד, אבל מדי פעם אנסה.
        נ.ב. קצת שעשעה אותי תגובתך לאשר, שהיה גם הוא חריף מדי לטעמי. מסתבר שהמשמיץ אינו מאבד את רגישותו להשמצות. מקווה שלא תפטור גם אותי כ"משמיץ אנונימי" שכן השתדלתי מאוד לא להשמיץ.

        אהבתי

        1. ואכן לא השמצת. ראה, כמובן שאי אפשר לתמצת אנשים במילה אחת. אני די בטוח שאתה מאמין שאני יודע את זה גם בלי שתאמר לי, נכון? אלא מה? זו רשימה קצרה, ואין לי מקום לעמוד על סגולותיו של עובדיה יוסף כסבא טוב לנכדיו, כתלמיד חכם אדיר, כבעל חוש הומור וכו'. סימונו כבור וגס רוח הוא כמובן לשירות הטיעון שלי (אם כי לא מדובר בהשמצה – זו אמת לאמיתה), שמדובר בדמות שאינה יכולה להיות מושא להערצה או חיקוי לרוב היהודים החיים כיום בארץ או בעולם. כך שאם הביקורת שלך היא לגבי הניסיון להגדיר אדם במילה, הרי שהיא נכונה עקרונית, אבל לא מעשית. אם הביקורת שלך נוגעת לענייני סגנון, אני כמובן מבין שהוא לא לטעמו של כל אחד. אותי לימדו שבמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב, אבל אני בהחלט מבין שדרך הויתור על חלוקת הכבוד היא עניין של טעם ופרשנות.

          אהבתי

        2. דניאל,
          דברי היו חריפים במכוון, כי אני מאמין במידה כנגד מידה כדרך נכונה, בפרט כאשר הצד השני לא מתייחס לדברים כש"מכבסים" לו את הדברים ומביאים את תורף הטיעון באופן מעודן יותר. (והאמן לי שזו טכניקה שנוסתה על ידי בעבר, ומועדפת בעיני)
          אדרבה ראה איך תומר נתפס בקרנות המזבח של הביטויים הפוגעניים שלו, גם אחרי שהעירו לו על כך מכמה כיוונים ובכמה סגנונות.
          הרי הוא יכל לנסח את הטיעון שלו באופן מכובד ולומר שהרבנים יוסף אליהו וליאור למשל, לא דוברים את השפה של העולם המודרני , ולכן אין להם בשורה משמעותית לאדם הנורמטיבי שחי בה, דבר שכמובן נכון.
          אבל הוא בחר (וממשיך לבחור) בעמדה מתנשאת יהירה , ובעיקר שיפוטית מבלי לאפשר פיתוח אמיתי של הדיון הערכי שעומד ביסוד כל הענין הזה.
          מסגנון הדברים נראה שבמודע או לא , פריסקו מתקנא באותם רבנים ומנסה לסדר לעצמו מעמד של אדמו"ר או "פוסק על" עבור מחפשי זהות יהודית מודרנית , רק שהוא שכח שהאדם המודרני יודע לחשוב בצורה ביקורתית גם בכוחות עצמו , כך ש"פסיקות" מהסוג הזה לא יכולות להתקבל , אצל מי שאינו חסיד אוטומטי של פריסקו או של גישת הליברליזם הנאור.
          אשמח לתגובות, גם ממך תומר,
          ובברכה.

          אהבתי

          1. אשר, אתה בטוח שאתה מעוניין בתגובתי? לא עושה רושם שאתה נכון לדיאלוג. אבל ננסה. תראה, אני שוב אומר: הרב יוסף הוא גס רוח ובור. הרב אליהו הוא גזען. הרב ליאור מחרחר ריב ומדון. אלה עבודות. שמא אתה חולק על כך? לדעתך עדיף לא לומר זאת בקול רם, או לכתוב זאת ברשימה. אני מבין את דעתך, אבל לא מסכים איתה. דעתי שונה. אין לי שום עניין "לנסח את הטיעון של[י] באופן מכובד", מפני שאיני מכבד אישים אלה, ואני סבור שראוי לו לכל אדם שעמוד שדרה מוסרי איתן בגבו ושכל ישר ובריא בקודקדו גם כן לא לכבד אישים אלה (למעשה, ראוי להוקיע את שני האחרונים). האם זה עושה אותי מתנשא ויהיר? האם זה אומר שאני "מתקנא באותם רבנים" ומנסה "לסדר לעצמ[י]" מעמד כלשהו? אשאיר זאת לשיפוטם של קוראי האינטליגנטים.

            אהבתי

            1. תומר,
              קודם כל לא הבנת את הטיעון שלי.
              טענתי שהסגנון השיפוטי שלך הוא של מי שמתיימר להיות אדמו"ר או פוסק על, לא בגלל שאינך מסכים עם דעתם, אלא בגלל שאינך מסכים *עקרונית* (כפי שהגדרת כאן שוב) לקבל את זה שיש להם לגיטימציה לחשוב אחרת ממך ומהתרבות אליה אתה משויך, באופן מהותי וקוטבי.
              זה תורף הבעיה שלי עם הגישה שלך, שהיא בטוחה מראש שהאמת וכל האמת נמצאת בעמדת היסוד שלה, ופוסלת *על הסף* (כלומר בלי בירור אמיתי) כל מה שנראה מבחוץ כלא נכון. (לעתים בצדק , לעתים אני חושב שפחות, אבל כל עוד אתה פוסל ומגביל מראש את איזור הלגיטימיות , לעולם לא נוכל לדעת…)כך שלמעשה במצב הנוכחי ניכר שאתה הוא זה שלא נכון לדיאלוג, כלומר לדיאלוג שלא מניח מראש שהנחות היסוד של התרבות שלו הם השלימים ביותר ש*חובה* על כולם לקבל אותם.
              האם אני לא צודק ? אם לא אשמח לשמוע במה.

              גילוי נאות : אני רחוק מלהיות חסיד של הרבנים שהוזכרו למעלה, והסברתי למעלה גם למה (בקצרה : כי הם אכן לא יכולים להביא בשורה משמעותית לאדם היהודי-מודרני הנורמטיבי , שלא לדבר על האדם המודרני בכלל) אני רק חושב שהסגנון שמחפש איך להקטין אותם
              ו/או להוציא אותם ואת דעותיהם אל מחוץ לגדר שראויה לדיון, הוא סגנון מזיק ולא ראוי , שמחייב ביקורת , וכפי שנהגתי.

              אהבתי

              1. אשר,
                האמת היא שאני כנראה עדיין לא מבין אותך. האם פסלתי על הסף מישהו או משהו? כתבתי שאישים אלה שמניתי אינם יכולים להיות דמויות שנושאים אליהם עיניים. זאת פסילה על הסף? כנראה שגם אני לא דמות שנושאים אליה עיניים, אבל אני מקווה שאני לא פסול למשהו, או נמצא "מחוץ לגדר". כך שכל הדיבורים על "הנחות היסוד של התרבות שלי" או כל דבר כזה פשוט לא ברורים לי.

                אהבתי

                1. תומר,
                  אילו היית כותב רק שאלו "לא דמויות שנושאים אליהם עיניים." הכל היה בסדר מבחינתי, כאמור גם אני מסכים עם זה.
                  הנקודה היא שהשתמשת בביטוים "קצת" יותר בוטים ש"קוברים" אותם ואת השקפת עולמם מחוץ לגדר כמוקצה מחמת מיאוס, או שהייתי אמור להבין לדעתך את המונחים "בור" "גס רוח" "גזען" ו"מחרחר מלחמה" באופן אחר ? אם כן עזור לי להבין איך בדיוק ?

                  אהבתי

                  1. אשר,
                    אני לא יודע איך אתה מבין את הביטויים האלה. אני מבין אותם כפשוטם. גס רוח הוא גס רוח וכו'.
                    כתבתי:

                    "האורתודוקסיה בארץ מוציאה מקרבה במקרה הרע טכנאי הלכה, ובמקרה הגרוע עוד יותר רבנים גסי רוח ובורים כעובדיה יוסף, גזענים כשמואל אליהו או מחרחרי מלחמה כדב ליאור."

                    נושא המפשט הוא האורתודוקסיה בארץ. הרבנים האלה הובאו כדוגמאות לצדדיה היותר מעציבים והפחות מעוררי השראה. אין כאן שום הוצאה מחוץ לשום גדר, שאין לי מושג מאיפה עד איפה היא לדעתך נמתחת. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.

                    אהבתי

                    1. אם כך אפשר לחזור לתגובה הראשונה שלי , בסה"כ טענתי שזו גישה יהירה ולא לגמרי מבוססת.
                      בכל מקרה אני רגיש לסגנון מבזה ומודע היטב לנזקיו, לכן חשוב לי למחות על כך גם אם הדברים לא יתקבלו או יובנו ע"י הצד השני, ונראה לי שבנקודה הזו כבר יצאתי ידי חובתי בשופי.
                      בכל אופן שמחתי לראות שהתייחסת לדברים והגבת , גם אם לא הסכמת או הבנת מה כ"כ מפריע לי.
                      ועל כך תודתי נתונה לך.

                      אהבתי

  22. מלבד היהירות המפורסמת וצרות האופקים שמכירה רק בגדלות מה שמר פריסקו אוהב ומעריך, (וגם קצת גסות רוח על הדרך) ברור שהמאמץ לייצר עצמאות קיומית על שלל צרכיה המציאותיים כמו כלכלה , בטחון , חינוך עצמאי וכו', דורשים כוחות שעל פי רוב , באים גם על חשבון התפתחות אינטלקטואלית ורוחנית , מאידך כפי שכבר העירו זה לא שברחבי העולם היהודי או הכללי צמחו כ"כ הרבה מטאורים בעת האחרונה, אם בכלל.
    כך שגם מציאותית לגמרי לא ברור שהתאוריה שמוצגת כאן מחזיקה מים.
    מאידך אם אפשר להפריח עוד להג למרחב הוירטואלי , למה לא ? בפרט שמסתבר שיש לזה קהל.

    אהבתי

  23. נראה את ג'ייקובס ופרסיקו ביום שהם יחו תחת שלטון מוסלמי. נעים או לא, המדינה קמה כדי להיות קצת פחות 'רוחניים'.

    אהבתי

  24. התגובות פה עוסקות בזוטות. כמה דיבורים על ה"סגנון" של פרסיקו. נכון, הוא בוטה, אבל זה מה שחשוב? כשהרב עובדיה אומר על מורים חילונים שהם "חמורים", כשהרב אליהו פוסק לא להשכיר דירות לערבים, כשהרב ליאור פוסק דין רודף על יהודים – זה נסבל. אבל לומר עליהם מילים קשות? זה לא. הקיבעון האורתודוקסי של כבוד לרבנים בכל מצב משתק אתכם.

    אהבתי

    1. אריאל,
      הביקורת היא על זה שהוא מנסה להכניס את הסגנון הכוחני העיוור גם לתוך השיח המודרני.
      תודה, אבל בשביל שיח עיוור וכוחני אני לא צריך את פריסקו, יש ממנו מספיק בעולם הדתי והחרדי כמו בעולם של "אנשי הרוח" החילונים משמאל.

      אהבתי

    2. אמנם מדובר על זוטא שבזוטות, אבל רציתי לציין כי המעשיות על דין רודף שהוציא הרב ליאור, הן עורבא פרח חסר שחר. דינן ככל אגדה אורבנית שפוברקה לצרכים פוליטיים כמו טקס הפולסא דנורא.
      בפועל, כמעט ולא ניתן הלכתית להוציא "דין רודף" על מישהו , בלי לבצע אותו בפועל, כי מדובר באילוץ שמחייב גזר דין מוות מיידי, ללא התערבות בית דין.
      אילו באמת היה הרב ליאור , כדברי השקרנים, מגיע למסקנה שישנו רודף, הוא היה צריך לרוץ אחריו בו ברגע ולא לחכות עד שמאן דהו יסכים להוציא את הדין לפועל.

      אבל זו באמת כאמור, זוטא שבזוטות.

      אהבתי

        1. יפה שאלת.
          אני לא ממש זוכר מה היה הסיפור עם הרב ליאור ב"אחים יקרים" , אבל זה לא דומה.
          כשחגי סגל ושות' מילכדו את המכוניות של ראשי אש"ף בגדה בתגובה על הרצח בבית הדסה, פעילותם זכתה לאהדה ציבורית נרחבת.
          לכן, אי אפשר ממש ללכלך על הרב ליאור בגלל שתמך בפעולה הזו, שכמובן הייתה בלתי חוקית, אבל פופולארית.

          לעומת זאת, אותה עלילה בדיונית אודות דין רודף על יהודים, מקושרת גם לרצח רבין ז"ל ולפיכך יש לה השלכות הרבה יותר הרסניות.

          אהבתי

            1. כאן אתה לגמרי טועה.
              מה שחגי סגל טוען ב"אחים יקרים" , זה שמנחם ליבני סיפר, שאחרי רציחות היהודים בחברון, הרב ליאור דיבר בזכות "פעולות הרתעה" או "פעולות נקם", נגד הוועדה להכוונה לאומית. (ראה עמוד 204).
              בשום פנים ואופן , לא נכתב בספר כי הרב ליאור תמך באלימות נגד ערבים, באופן כללי.
              יתרה מזאת, חגי סגל מביא את גירסתו של מנחם ליבני, אבל מתנגד לה. הוא טוען כי מנחם ליבני, לא הבין נכון את הרבנים. כוונתם של הרבנים ליאור וולדמן הייתה למנוע התפרצויות אלימות, באמצעות פורקן מילולי של רגשות הזעם שהיו למתיישבי חברון בגלל הרציחות, שבוצעו על ידי הערבים.
              מכאן ברור כי גם לפי גרסת מנחם ליבני, דב ליאור תמך בפעולת נקם בעקבות הרציחות בבית הדסה ורצח יהושע סלומה. מכיוון שפעולות נקם אלו , זכו לאהדה רחבה בציבור הישראלי, לא ניתן היה להשתמש באותה עדות של ליבני , ככלי לתעמולה אפקטיבית נגד הרב ליאור.

              היו ניסיונות להשתמש בעדות הזו, מצד ח"כ יאיר צבן וכד' , ניסיונות שנגמרו בלא כלום ולא הביאו השגים תעמולתיים כלשהם.

              אהבתי

                1. זה שונה מהותית מהטענה הקודמת שלך, ואני מצטט "טרור נגד אזרחים ערבים באופן כללי".

                  להד"ם.
                  בעמוד 74 , מוזכרת עדותו של מנחם ליבני לגבי "פעולות נקם" והוא אשר כתבתי.

                  אהבתי

            2. תומר,
              לא שמעתי אל תמיכה כזו שלו בעבר או כיום.
              ואני כמובן לא מסכים איתה, אבל למצוא לה צידוקים תאורטיים אני בהחלט יכול , בכל מקרה כל עוד השמאל מחבק את אדמו"ריו מחבקי ומצדיקי מחבלים (גם אם תוך שימוש בניסוח המכובס "לוחמי חירות") שרצחו הלכה למעשה , נראה לי שאין שום סיבה מוצדקת למישהו להתייחס לעמדות הרב ליאור כמוקצות מחמת מיאוס, מדובר בסה"כ הצד השני והמעודן וצודק הרבה יותר , של אותו מטבע.
              וזה מבלי להיכנס לכך שמי שמבין בהלכה לא יוכל להכחיש את גדלותו, כפי שכתב דרול.
              לסיום אומר שצר לי שדיון כזה צריך להתלכלך בפוליטיקה, וזו אחת הסיבות המרכזיות בגללן לא אהבתי את סגנון ההתבטאות שלך מראש, אחרי הכל לא מעט מגדולי התרבות בכל הזמנים ובדורות האחרונים בפרט , היו נגועים בתפיסות בעייתיות כמו אנטישמיות (למשל גוגול או סלין ויש אומרים שגם שייקספיר קשישא , טולסטוי ואחרים) , זה עדין לא הפך או הופך את יצירותיהם ללא מענינות לא חשובות או לא רלוונטיות.

              אהבתי

                1. נכון,
                  אם כי מדבריך השתמע שאתה לא שולל רק את הדעות אלא גם את היוצרים ויצירותיהם כתוצאה מכך (כמובן אתה יכול לטעון שהרב X הוא גזען וגם לא יוצר גדול, אבל זה לא ממש מה שטענת בדבריך) , וכפי שכתב דניאל למעלה.
                  דומני שזה מה שהפריע כאן לרבים (או לכל הפחות לי) מלכתחילה.

                  אהבתי

              1. א. שמעתי באמת על אמירה מטופשת של שטרנהל שעשו ממנה מטעמים אבל חוץ מזה אני לא מכיר אף איש שמאל שקרא לפגיעה בחפים מפשע. אני כן ראיתי קריאה לפגיעה בחיילי צה"ל ולא רק קריאה אלא תקיפות בפועל של החיילים כשהללו לא הבינו את תפקידם להיות משרתיו הנרצעיםהשל הימין.
                ב. אני מאמין לך שהרב ליאור הוא סמכות הלכתית. הרי היהדות אומרת במפורש שיש למחות את זרע עמלק (לא, היא לא מתכוונת למי שמתנהג כמו עמלק אלא יש מצווה ברורה להרוג כל מי ששייך לעם הלא נכון). וכצוב גם "בת בבל השדודה … אשרי מי שיאחז וניפץ עולליךאל הסלע", בפסח אנחנו מודים לאלוהים במיוחד ובנפרד על שהרג את בכורי מצרים וכל מצוות כיבוש הארץ היא ג'נוסייד אחד גדול.

                אהבתי

                1. עידו,
                  ניכר שאתה מאמין אדוק של אג'נדת הכיבוש (של היהודים-ישראלי כמובן, אלא מה ?) אחראי לכל הזוועות בעולם, וחלילה לי מלהטריד אותך בזוטות מציאותיות, לכן אתייחס רק נקודתית וקונקרטית :
                  א. רבים הסכימו במפורש יותר או פחות גם לפגיעה במתנחלים ו/או תמכו במחבלים שנהגו כך למעשה .
                  ב. זה אם כן תורף טענתך , אתה נגד התורה והיהדות בכללותה, יפה שאתה אומר את זה בכנות.
                  אני לא חושב שזה יהיה הוגן כלפי תומר לפתח כאן דיון בענין, מה גם שאני לא חושב שיש לנו כאן מספיק כלים לנהל אותו, והאמת זה גם לא דיון שממש מעניין מבחינתי לנהל.
                  מה שכן אתה ודאי צודק שביהדות יש יסודות שסותרים עקרונית את הגישה הליברלית מודרנית (כמובן לא באופן המכפיש לפיו אתה ציירת אותה) שרוממות המוסר בגרונה , וחיבוק מחבלים בידה.
                  וכאמור אין כאן מקום או ענין להאריך בזה.

                  אהבתי

                  1. א. רבים? מי למשל (אה שטרנהל.כבר אמרנו?)
                    ב. תקיפת חיילים על ידי אנשי ימין קרה או לא קרה? הסתה לפגיעה בחיילים ,היה או לא היה?
                    ג. מי שמרומם את הרב ליאור לדרגת גדול בהלכה שלא יגלגל עיניים אחר כך. אם היית מכתיר את פרסיקו לאדמו"ר היית יכול לטעון ששמאלני אכול שנאה כמוני מחפש בכוח לכלוך ביהדות. אם אדם שמסביר מתי מותר להרוג ילדים גויים הוא גדול בהלכה אז שאר הדברים שהעליתי ( כולם מהיהדות, לא המצאתי כלום) הם סופר רלוונטיים , תתמודד עם זה.

                    אהבתי

                    1. עידו,
                      א. קח למשל את ניב גורדון , דליה רביקוביץ' , והיו עוד רבים (יחסית, אחרי הכל עדין מדובר בשוליים די סהרורים שהממסד "רק" מחבק )
                      ב. זה לא אני שמרומם את הרב ליאור לדרגת גדול בהלכה , זו פשוט עובדה, בדיוק כפי שמצוות מחיית עמלק, והלחימה בשבעת העממים אותם הזכרת , הן מצוות .
                      הסגנון בו אתה מפרש אותם לזמן המודרני , הוא אנכרוניסטי ולכן גם מכפיש.
                      לא שזה מאוד מפריע לי, במיוחד כל עוד חיבוק מחבלים הוא חלק מהאג'נדה של הדרך הצדקנית שאתה מציע כאלטרנטיבה.

                      אהבתי

                    2. עכשיו אני סקרן, מה אמר ניב גורדון, למשל?

                      הטענה שיש "רבים" שתמכו בפגיעה במתנחלים היא פשוט שקר. וזה בזמן שאתה מדבר על הכפשות.

                      אהבתי

                    3. אסף
                      תחפש ברשת, לא ממש קשה למצוא. (על גוגל אני מניח ששמעת)
                      בכל מקרה דיברתי על *יחסית* רבים, שזה סדר גודל של עשרות רבות , להערכתי. (הכוונה לאלה שעושים את ההפגנות בבילעין וכד' ולתומכיהם מעולם האקדמיה והאומנות-תרבות)
                      ואם יש לך מקורות *מדויקים* אחרים , אתה מוזמן להביא אותם.
                      ואם כבר הזכרנו דיוק, אני קצת מתקשה להבין איך פיספסת את ההסתייגות שלי בענין הריבוי (היחסי כפי שהבהרתי כבר שם) של השמאלנים מהסוג הנ"ל, בהודעה המקורית.

                      אהבתי

                    4. חיפשתי גם חיפשתי, אין לי מושג על מה אתה מדבר, לא לגבי רביקוביץ' ולא לגבי גורדון.
                      למיטב ידיעתי הוא פעם פלט משהו באיזו עידנא דריתחא ואז חזר בו.

                      בכל מקרה , בהשמצה כזו חובת ההוכחה עליך ולא עליי. כנ"ל לגבי המפגינים בבלעין שלמיטב ידיעתי מתנגדים לאלימות נגד אזרחים.

                      אהבתי

                    5. מעניין כי אני דוקא מצאתי הרבה חומר.
                      ובכל מקרה היות ולא ראיתי כאן מובאות מדויקות מהרב ליאור והרב אליהו שליט"א, אני לא רואה לעצמי חובה להביא לכאן ציטוטים מדויקים מניב גורדון , ענת מטר , או דליה רביקוביץ'.
                      אם כבר אני רואה ענין לא להשתלט לתומר על הפוסט בדברים שאינם קשורים ישירות לענין, ולעוסים וטחונים עד דק במקומות רבים ברחבי הרשת.

                      אהבתי

      1. זה לא כל כך זוטה. כל פעם שאיזה רב מוציא פסק הלכה מתועב במיוחד מיד יש כאלו שטוענים שהוא אינו מבין מימינו ומשמאלו ושהוא בכלל אומר דברים שהם 'נגד ההלכה' .
        מכיוון שכל אחד טוען שהוא הוא יודע מהי ההלכה ה'אמיתית' וכל השאר מסלפים ולא מבינים אנחנו נשארים באותה נקודה. כך שמה שנשאר הוא לראות כיצד אנשים מתנהגים בפועל והתמונה מההתנהגות בפועל איננה שחורה כולה (תרתי משמע) אבל לא חסרים בה דברים מכוערים מאד.

        אהבתי

        1. אני לא אגיב על כל השטויות שהצלחת לדחוס להודעה אחת, רק אציין שיש הרבה מתנגדים לדעותיו של הרב ליאור, אבל מעטים מאוד, אם בכלל, חולקים על עוצמתו ההלכתית.

          אהבתי

          1. או קי, שכנעת אותי. ההלכה קוראת לרצח ילדים בתנאי שיצאו לעולם מהרחם ה(לא) מתאים ויש חשש כלשהו שהם יגדלו להיות רשעים כמו הוריהם. אשרי שאני חילוני.

            אהבתי

            1. שמחתי לשמוע ששיכנעתי אותך במשהו,
              אבל אני רוצה להבהיר שני דברים.
              א. אני לא פוסק הלכה.
              ב. אני לא מכיר את דעתו של הרב ליאור בנושא הריגת גויים.

              אהבתי

    3. לא אורתודוקס ולא מאוהדי הרבנים הנ"ל.
      רוצה לכתוב על סגנונן הדיבור של הרב עובדיה? בבקשה. רוצה לכתוב על עמדותיהם של הרב ליאור והרב אליהו? אין בעיה. לא זה מה שהיה כאן,
      לטעמי. ברור לי שלתומר יש את סגנונו ומסתבר שאוהדיו האינטיליגנטיים אוהבים אותו. רק "תפסתי טרמפ" על הערותיהם של יואב ואשר, מתוך תקווה שתומר יבור את בר דיעותיו וחוכמתו ממוץ התבטאויותיו הפחות נעימות/מדויקות/חכמות.

      אהבתי

  25. לדעתי נפקד פה מקומו של הוגה חשוב ומקורי ומקורי והוא הרב שג"ר שהגותו הולכת ונדפסת לאחר מותו ומגלה שהוא מאחד להט דתי עם רוחב אופקים וקריאה חדשה במיכמני היהדות מעולם ההלכה ועד ר' נחמן והפוסט מודרניזם
    היתי מציינת גם את האסכולה שפותחה בגוש של לימוד התנ"ך ששותפים לה רבים ומדי קיץ באים אלפים ללמוד בימי התנך יש בה בהחלט חידוש למרות שאין בה הוגים גדולים
    משהו קורה בשנים האחרונות אך הוא קורה מלמטה והלואי שימצא את הדרך שתמשיך את גדולינו ויצמחו כוחות חדשים
    בכל אופן לא נראה לי שהבשורה תבוא מהתפוצות

    אהבתי

  26. שלום רב,
    לנוכח טענת המאמר, ברצוני להציע כי מי אשר מעוניין להחשף להשקפה יהודית ליברלית מוזמן לקרוא את ספרי "הומניזם ישראלי – מציונות רוחנית לזהות ישראלית". הספר יצא בהוצ' מופ"ת בשנה שעברה. כמובן שאשמח לתגובות. להלן הכיתוב על גב הספר:
    מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, אך החברה שלנו שסועה תדיר בין ה"ימין", הנוטה להדגיש את המרכיב היהודי בהגדרה זו ואת שימור המסורת, לבין ה"שמאל", המדגיש את המרכיב הדמוקרטי ואת ערכי העידן המודרני. כדי לגשר בין ולמצוא פתרונות ברוח הזמן, הציעו הוגי דעות מזרם "הציונות הרוחנית", מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 בקירוב, דרכים שונות של התפתחות ערכית-רוחנית בכיוון זה. בספר מוצגות משנותיהם, כולל מובאות רבות, של ארבעה מהם: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, אחד-העם, מרטין בובר ואהרון דוד גורדון. אף בהשפעת הגותם נוסחה הליבה האידֵאית במגילת העצמאות, לפיה מדינת ישראל "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל".
    בהתבסס על הגותם, מוצגת כסיכום הספר השקפת עולם ישראלית הומניסטית המשלבת את האידֵאָלים האלה למערכת הדרכה ל'אמנות החיים': בממד האישי – השקפה זו מציעה להקשיב לאידאת החירות בהגותו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי; בתחום החברתי – לאידיאת הצדק במשנתו של אחד העם, יוצר "היהדות כתרבות"; בתחום היחסים הבין-אישיים – לאידאת השלום הדיאלוגית של מרטין בובר; ובתחום המנהיגות האנושית – לתורת אהבת הבריות ואחדות הרוח בטבע של אהרון דוד גורדון, המורה הרוחני של אנשי העלייה-השנייה. מערכת אידיאלית-מעשית זאת לאור חזונם של נביאי ישראל והתרבות המערבית עשויה לעצב חברה יהודית-דמוקרטית.
    השקפת העולם המשלבת אידיאלים מרכזיים אלה בציונות הרוחנית מוצעת לציבור המרכזי – הרואה עצמו יהודי-ציוני-דמוקרטי – כזהות ישראלית הומניסטית. זהות ישראלית הומניסטית ראויה לשמש שיטה להוראת "תרבות ישראל" וכדרך התפתחות רוחנית.

    אהבתי

    1. תודה ראובן. אתה באמת מביא בספרך מתורותיהם של הוגים גדולים מהעבר, ומנסה לפתח תורה לזמן הזה. אולי תוכל לומר למה לדעתך לא קמו הוגים שכאלה מאז קום המדינה?

      אהבתי

      1. אכן שאלה במקומה. לדעתי יש לכך מספר סיבות, אך כי אין לי תשובה כוללת.
        ראשית, הוגה גדול, נקבע בין היתר, על פי מספר המעריכים את הגותו. בהקשר זה קיימת בעיה קשה שציבור חילוני אינו מורגל בקריאת טקסטים פילוסופיים. אילו במקום ללמד מקרא בשלושה מחזורים לאורך שנות בית הספר הממלכתי-כללי, היו מלמדים תנ"כ ביסודי, תלמוד בחט"ב, והגות פילוסופית ציונית וכללית בתיכון , אזי היה ציבור שמרומם את חשיבות הגותו של אדם.
        לירידת ערך ההגות בכללה יש להוסיף את ירידת ערך הלימודים ההומניים. על כך כתב רבות מורי היקר פרופ' אליעזר שביד, שאותו אני מעריך כהוגה ישראלי חשוב. לצידו, ניתן להוסיף את פרופ' אלכסנדר ברזל ז"ל שפרסם שני ספרים אודות מבנה היסוד של היהדות. אך כאשר התקשורת אינה עוסקת בכך, ואין ציבור המעוניין בכך – כיצד נדע על גדולתם?
        במקביל, אשתף את הקוראים בכאבי האישי. הנה פרסמתי את ספרי הנ"ל , התחלתי בכתיבתו כיוון שעל המדף של הוראת ההגות הציונית במכללות, לא מצאתי ולו ספר אחד. (מה זה אומר?). והנה בסיכומו אגדתי את מסריהם לכלל פילוסופיה שלמה. הספר נשלח על ידי ההוצאה לעיתונות, לתקשורת, לאישים מסויימים, למשרד החינוך ועוד. הנה יש מרצה למחשבת ישראל שפרסם ספר אקטואלי אודות 'פילוסופיה ישראלית' (יהודית-ציונית דמוקרטית. יש חיה כזאת?). אז כמה הגיבו?
        לשקיעת הרוח ההומנית למול הטכנולגית, להעדר חינוך, ולחוסר עניין תקשורתי יש להוסיף מרכיב נוסף, אותו אני כותב בכאב: השיטה האקדמית. בניגוד למגמת המחקר בתחומי המדע, הרי שבמדעי היהדות מגמת המחקר היא היסטורית. בלי ספק המחקר הינו חשוב לכשעצמו, אך האם שיטת מדעי היהדות מאפשרת, לצד הגישה מחקרית, אף תואר שלישי בכתיבת הגות? הראי"ה קוק, לדוגמא, יכול היה לכתוב את הרהוריו וכך להעמיק בנושאים שבליבו במהלך כל שנותיו. אילו למד באוניברסיטה במדעי היהדות, היה נאלץ לחקור הוגים אחרים, לפרסם מאמרים שונים אודותיהם, להיות חוקר אובייקטיבי ושיטתי. נשאלת השאלה – מה היה קורה לקולו האישי?

        אהבתי

  27. האם כשתה אומר יהדות ארצות הברית אתה מתכוון לרפרמים ולקונסרבטיבים בלבד? האם היהדות האורצודוכסית בארהב תהיה ליברלית באופן דומה, או יותר לאומית ומדירה כיהודים בישראל?

    אהבתי

  28. אוסף של הנחות, עובדות ונבואות שוטים.
    1. מי אמר שבישראל היום אין אנשי רוח גדולים? מתוך הביצה שאתה מתבוסס בה, אתה אולי לא יכול לראותם. יש ויש. ענקי רוח.
    ביאליק, גורדון ובובר? זה מה שיעשה לך את זה?
    2. בוטות וגסות רוח, גם על רבנים שאינך מקבל, הורסות את הדיון.
    3. עבר זמן קצר כל כך מהתערותנו מעומק הגלות. תן צ'אנס!!

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s