אילו רצה הרב דב ליאור, הוא היה מגיע לחקירה במשטרה בכוחות עצמו. אין הלכה שמצווה לא להיחקר. המנעותו מהגעה לחקירה אינה משום שהאמין שזה מה שאביו שבשמיים ציווה עליו, אלא משום שזה מה שהוא עצמו רצה. השאלה, אם כן, היא למה הוא רצה זאת. התשובה הפשוטה היא שהוא עצמו רצה זאת בשביל לבצר בעיני רוחו ובעיני תלמידיו את עצמאותה של ההלכה, את היותה נפרדת ומנותקת מכל מערכת חוקים אנושית. לאמור, המדינה על חוקיה החילוניים לא תוכל לשפוט אותי על דברי הלכה, שכן זו עומדת מעל ומעבר לכל חוק ארצי.
העמדה הזאת, שהוא ותלמידיו מציגים בעצמם, אינה כשלעצמה מובנת מאליה. אין שום סיבה פנים-הלכתית לחשוב שההלכה מנותקת מכל חוק ארצי, שהיא לא נמצאת בשיג ושיח מתמיד עם חוקי המדינה, מנהגי המקום, כללי האופנה כמו גם חוקי הפיזיקה. נהפוך הוא, רוב פוסקי ההלכה לדורותיהם ראו בהתאמה בין ההלכה ל"דרך הארץ" מציאות חיה במקרה הטוב, ואידיאל שיש לשאוף אליו במקרה הפחות טוב. לכן השאלה שצריך לשאול היא למה חשוב לרב ליאור לנתק בין שני אלה, בין ההלכה ובין הנורמה המקומית, בין אם נקרא לה דינא דמלכותא, החוק הדמוקרטי או כללי ההגינות והנימוס הבסיסיים. למה חשוב לו להעמיד את עצמו כנגד המדינה והחברה בישראל.
כמובן שלעניין סיבות רבות, חלקן פוליטיות (בעקבות הפינוי מעזה), חלקן פסיכולוגיות (בעקבות הפינוי מעזה) וחלקן חברתיות (בעקבות הפינוי מעזה), אולם כאן ארצה להצביע על סיבה אחת לעניין, והיא הרצון של הרב ליאור לבצר את ההלכה כ"מסורת". על פי ההסבר הזה, סירובו להיחקר עוזר לתיפעולו של פרוייקט המתמשך הלז.
האורתודוקסיה היהודית היא מסורת שהתפתחה במאתיים השנים האחרונות. אני כמובן לא טוען שיהודים לא קיימו מצוות לפני כן, אלא שהמסגרת החברתית שבה נשמרת ההלכה היא כיום שונה משהיתה לפני כמה מאות שנים. זה כמובן ברור לכל, שהרי אין החרדיות או הציונות הדתית דומות לחיים בשטעטל. ממילא גם ההלכה שונה, מכל מני בחינות, שעל אחת מהן אעמוד מיד.
האורתודוקסיה, כפי שהיה מכנה זאת אריק הובסבאום, היא "מסורת מומצאת". מסורת, בניגוד למנהג, רוטינה, נורמה או קונבנציה, היא סדרה מודעת של טקסים, כלומר פעולות שיש לעשות מתוך כוונה ברורה ורפלקסיבית. בספרו על העניין (The Invention of Tradition) מסביר הובסבאום שהמצאת מסורות היא "תהליך של פורמליזציה וריטואליזציה, המתאפיין בהצבעה על העבר, ולו רק על ידי כפיית חזרת פעולות על עצמן" (עמ' 4). מסורת מומצאת מדגישה את עברה על ידי שיעתוקה המתמשך בהווה.
הרב ליאור, כמו אורתודוקסים רבים, זקוק להלכה כישות מטאפיזית. נפרדת, עליונה, שלמה, מושלמת. ההלכה על פיו היא מימד נוסף במציאות, היפוסטאזה אלוהית. היא חייבת להיות כזו, משום שכמציאות חיה, נושמת, טבעית ומתפתחת היא חדלה מלהתקיים. אנחנו כיום לא מקיימים מצוות כדבר מובן מאליו, לא כמנהג אבות אורגני שמעובר בעלפה ולא כברירת מחדל חברתית-קהילתית. אם בכלל, אנחנו מקיימים מצוות כבחירה. כאמור, זהו עניין מודע. כל זאת משום שבמעבר מהשטעטל לאמנסיפציה ההלכה נעלמה כמציאות טבעית עבור רוב היהודים. ואם היא נעלמה ככזו, לא היתה שום ברירה אלא להפוך אותה במודע למציאות נפרדת (ואם כבר נפרדת, אז אלוהית). המודרנה היא בדיוק המשבר שמוליד מעין מסורת מומצאת שכזו.
יצחק בנימיני נגד האל והרבנות
לאחרונה פרסם יצחק בנימיני, אחד העורכים של הוצאת רסלינג והוגה בפני עצמו, ספר תחת הכותרת צחוק אברהם: פירוש לספר בראשית כתיאולוגיה ביקורתית. בספר בנימיני מפרש את הפרקים הראשונים של ספר בראשית בצורה מקורית ומעניינת, תוך פניה למקורות ושדות שיח שונים. אני לא רוצה כאן להתייחס לפרשנותו, אלא להערות האוטוביוגרפיות המחוייכות-אירוניות שהוא מפזר לאורך הספר, הערות שבעצם מתלכדות לכדי מעין 'תיאוריה של הדת', ושדרכן נוכל גם לפגוש דתיות שונה לחלוטין מזו של הרב ליאור ודומיו.
שכן בנימיני בא ממסורת שאינה עדיין "מסורת":
לא מעט מיהודי תרבות האיסלם (החיים בישראל תחת סד המילה "מזרחיים") […] חיים את האלוהים לא כצו חיצוני, לא כדת, אלא כמסורת אבות, כדרך חיים: שומר אבי וכך דודיי וסבי ז"ל ואמי, ואולי גם אני, שומרים על שבת, לא מדליקים אש, נוסעים בשבת, חובשים כיפה בבית הכנסת ובשעת הקידוש בערב שבת, אבל בשאר הזמן מורידים את הכיפה ולא מרגישים בשום פנים ואופן פחות יהודים מזה שהוגדר כ-הדתי. (עמ' 105)
לדעת בנימיני כמוהו גם היה אברהם, לפני מתן תורה. התורה לדידו היא הכפייה החיצונית על הספונטאניות של הקשר הטבעי עם האל:
ומה נאמר בקשר לכך שאברהם חי את עידן הקדם-משה? שמשה והר סיני הם שלב חדש הנוטל את המסורת והופכה לצו חיצוני-רבני של אליטה המטילה על הסובייקט אינספור חוקים וחוקי משנה כפייתיים שאין לו מילוט מהם. […] על כן עבודת האל בבראשית של אברהם, החולף על פני הארץ ובונה מזבחות ל-ה', הנה טבעית, אישית, משפחתית […] ואולי זו דת עממית בהיותה לא תחת סד הטלאולוגיה הקולקטיבית.
הסובייקט הפרסי, הסוחר, היודע להתמקח, שומר מסורת ואינו מכפיף את עצמו בהכרח לאידיאולוגיות מלבד ממד ההצלחה המשפחתית, מלבד הארגון של תא המשפחה, תוך קיום הלכות דת, הטקסים של שבת, חגים, כשרות, ולא בקיצוניות ולא בכיור בשרי מול כיור חלבי, אלא באי-אכילה פשוטה של בשר עם חלב, של סוכה לפעמים כן ולפעמים לא, תוך חיוך, תוך אירוניה, תוך הגחכה של מי מבני המשפחה המציב את עצמו בעמדה רבנית: "מולה!", כך כפי שאמי נוהגת לומר לאבי שלעתים מחליט להיות קצת יותר צמוד למנהג, או סבתי שושנה אחדות ז"ל, אֵם אמי, שנהגה ללכת יום-יום ושבת-שבת לבית הכנסת השכונתי להתפלל, אך גם הזדעזעה למשמע נכדתה על כך שהיא מתכוונת לחיות כדתייה אדוקה. זר לא יבין זאת.
אבל ייתכן שלא רק בני משפחתי נהגו כך במשך הדורות, אלא מרבית יהודי העולם בקהילות שונות, אשר לא הקפידו על קוצו של חוק ויוד אלא הזרימו את החוק לתוך חייהם, פעלו בתוך האידיאולוגיה הרבנית, ולא הקימו מוסדות רפורמיים אדיאולוגיים, אלא בו-זמנית תמיד חתרו תחת הצו המוחלט הרבני. (עמ' 107-109)
בנימיני מתאר כאן את הדת כמנהג, כמסורת חיה (להבדיל ממסורת מומצאת). הדת כחלק אורגני מהחיים שזורמת איתם ודרכם. לכאורה כך נראו הדברים לפני המודרנה, וגם אחריה בארצות ערב, אליהן היא הגיעה באיחור ובצורה איטית יותר. כשהרב אמסלם צוחק על אלי ישי על שהפך לליטאי, לזה הוא מתכוון, כלומר לאימוץ התפיסה האשכנזית, הליטאית-טכנוקרטית-טרנסצנדנטית-קשוחה של ההלכה.
בנימיני ממשיך ומפתח את העניין. הוא טוען שאותו תהליך התרחש לגבי האמונה, בה במקום אמונה דיאלוגית שדרשה מהאל טובות הנאה (פרנסה, פריון וכו'), הומצאה על ידי שליחי הדת אמונה "טהורה" ו"תמימה", שאינה תלויה בדבר, והוכרז שזו דווקא היא האמונה האמיתית, העמוקה יותר, בעוד שאין היא אלא המצאה של תיאולוגים, שהולבשה על האמונה הטבעית והאותנטית יותר.
אלוהים והרבנים נמצאים על פי בנימיני בצד אחד, הצד שמקדם דתיות סינטטית וכפוייה. מולם ניצבים המאמינים הפשוטים על משפחותיהם, שנגררים בעל כורכם למסגרת מלאכותית (זאת, אפשר להוסיף, אחרי שנשדדו מהאמונה התמימה על ידי כוחות החילון). מכאן עובר בנימיני להתפלמסות עם תפיסת המזרחיות של מאיר בוזגלו, ולבסוף כאמור מגבש מעין תיאוריה ראשונית של התופעה הדתית. קראו שם.
דב ליאור נגד הזרימה לעבר המסורתיות
חזרה לרב דב ליאור ולמה שמטריד את הרב דב ליאור. הרב ליאור מבין שכדי להדגיש את מעמדה המורם של ההלכה צריך להדגיש עד כמה היא לא ארצית. עד כמה היא משהו אחר. הבעיה היא שלא מספיק לעשות את זה פעם אחת ולתמיד. זה עניין שדורש תחזוקה מתמדת. אם נמשיך את הקו הפרשני של בנימיני, המסורת המומצאת נמצאת כל הזמן בסכנה להיטמע בחיים, לגלוש לעבר מנהג חי וגמיש, כמעט לא מודע. או פשוט להיעלם.
כדי להשאיר אותה אלוהית, מנותקת, מעוררת יראה ומנפיקת ציות, יש צורך לחזור ולתקף אותה, להצביע עליה כאלוהית באופן רפטטיבי, ממש כמו החזרה על כל אחד מהטקסים שנכללים בתוך המסורת. לכן יש ניסיון חוזר להבהיר תוך כדי מאבק ש"ה' הוא האלוהים", דהיינו שהחוק הלכתי הוא מעל לכל, שהוא אלוהי. לכן יוצאים למאבק אחרי מאבק. לכן קוראים לזה "קידוש ה'".
אותו דבר מתרחש באינספור הפגנות חרדים. אותו דבר כאשר חיילי הסדר קמים ועוזבים מופע שבו שרה אישה. ההפגנה, מתוך מאמץ, ב"אתכפייא", מול כולם, היא שמבססת את ההלכה כמערכת נורמטיבית שנמצאת מעל ומעבר לעולם ולכל אשר בו. אחרת הסכנה היא שנתרגל, שנעשה מצוות מתוך הרגל, שנאבד את היראה, שנהפוך למסורתיים. אולי גם לחילונים.
אם נמשיך את הדיון שבו פתחנו ברשימה על רעיונותיהם של הרב יואל בן נון ויואב שורק, הרי שכאן בדיוק צריך להתחולל חלק מהשינוי מבחינת האורתודוקסיה: היא צריכה לוותר על תפיסת ההלכה כמערכת שלמה, אידיאלית, מנותקת. ויתור כזה יאפשר להלכה להתאחד עם החיים. השאלה היא האם ויתור כזה הוא אפשרי מבחינתה.
לולאת האל 
מזכיר לי את הסיפור על ינאי המלך ושמעון בן שטח, רק שהפעם בהיפוך תפקידים המלכות היא זו שמוכיחה לרב שהוא לא מעל לחוק…
אהבתיאהבתי
גם אם נאמץ את דעת הכותב, במקרה דנן יש מקום ל"עליונות" הלכה דוגמת החופש האקדמאי.
אהבתיאהבתי
אני לא יודע מה גורם לתומר לחשוב שהוא מבין בדיוק את המניעים התאולוגיים חברתיים פסיכולוגיים של הרב ליאור בשעה שהוא רחוק מעולמו של הרב מרחק עצום.
סירובו של הרב להחקר אינו זקוק לשום הסבר מהתחת הפלצני של ניו איינג'רים מתוחכמים בשקל, זה ברור לכל ילד שחקירה פלילית על הסכמה לספר הלכתי שמביע עמדות סטנדרטיות ביהדות היא מעשה חסר תקדים שלא היה כמותו בעולם כולו לפחות במאה – מאתיים השנים האחרונות (מאז פסקה הצנזורה באירופה על התלמוד והספרות הרבנית). סירובו של הרב להחקר הוא מחאה נגד התהליך של הכפפת חופש הביטוי ההלכתי לעולם הערכים השמאלני ליברלי שלדעת רוב הדתיים עומד בסתירה מוחלטת לערכי היהדות כפי שאלו נתפסים בעיני רוב הציבור הדתי.
ההיתר להריגת גוי בשעה שקיומו מסכן חיי יהודי הוא ברור מאליו מבחינה הלכתית ויש לכך מאות ואלפי מקורות בספרות התלמודית וההלכתית במשך אלף וחמש מאות שנה האחרונות.
תפיסת כל העם השני כאויב מבלי הבחנה בין חייל לאזרח (לפחות כל עוד לא הניח האויב את נשקו לחלוטין) גם היא ברורה במקרא עצמו ובכל התייחסות הלכתית לענין.
לסיום, איך תומר וחבריו למחנה השמאל היו מגיבים על העמדה לדין של פרופסורים שכתבו בתוך מאמרים מקצועיים דברים שיש בהם הצדקה לאלימות נגד מתנחלים?
מה שמיוחד בשמאל הישראלי זה שהוא כביכול מאוד הומני וליברלי ככל שמדובר בערבים ועובדים זרים אבל כשמדובר בימניים אז אלוהי השמאל הוא שלטון החוק וכוהניו הגדולים הם חוקרי המשטרה ועורכי הדין של הפרקליטות.
אהבתיאהבתי
מפגין יקר,
מאחר ואחים אנחנו במדינה, אלימות נגד מתנחלים אסורה על ידי כל אזרח ואין שום הצדקה ולא הלכה לאלימות נגד מתנחלים.
האם היתר לסכן יהודי אחד כדי שקיומו לא יסכן חיי יהודי אחר הוא ברור מאליו גם מהעמדות הסטנדרטיות ביהדות? האם יש יהדות אחת ? ולכן למשל נטורי קרטא אינם יהודים ויש היתר להורגם אם מעשיהם, תמיכה בפלסטינים, מסכנים ולו יהודי אחד?
והאם אתה מקבל כעמדה סטנדרטית ביהדות: "מצאנו בהלכה שהגויים חשודים באופן כללי בשפיכת דם ישראל ובמלחמה החשד הזה מתחזק מאוד. גם תינוקות שאינם עוברים על שבע מצוות יש שיקול להורגם בגלל הסכנה העתידית שתיגרם אם הם מוחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם".
אהבתיאהבתי
אני מסכים עד מאד עם ראשית דבריו של 'מפגין בכניסה לירושלים' עד שהחל להידרש לעניין הריגת גוי (המילים "רוב הציבור הדתי"). הפרשנות שלך תומר נראית מאולצת מאד, שלא לומר אינה הולמת כלל את הבנת ההתרחשות.
הרב דב ליאור הוא גאון עצום בתורה, ופוסק הלכה גדול נקודה. דעותי הפוליטיות רחוקות מדעותיו עד מאד, איני מחסידיו, ולא הפגנתי בכניסה לירושלים, ובכל זאת לא מנעתי עצמי פעמים מספר להתקשר לביתו של הרב ליאור ולשמוע את חות דעתו ההלכתית בשאלות שעלו על שולחני כרב קהילה ולהיוועץ בו. תמיד מצאתי אדם חריף ובקי, שהיכרותו עם המקורות ההלכתיים אינה נופלת מהיכרותו עם המציאות. והרי מכאן עוד טענה לסתירת דבריו של תומר: מלאכתו של פוסק היא מלאכת התאמת המקורות ההלכתיים למציאות בשטח, וכבר העיר החזון איש כי רוב הטעויות בפסיקת הלכה נובעות לא מחוסר היכרות עם הספרות ההלכתית אלא עם חוסר היכרות עם המציאות. הרב דב ליאור, הוא רב אמן בהתאמת ההלכה למציאות ולכן המשפט הבא של תומר: "הרב ליאור מבין שכדי להדגיש את מעמדה המורם של ההלכה צריך להדגיש עד כמה היא לא ארצית. עד כמה היא משהו אחר" – הוא ממש מגוחך.
וכדרכה של תורה, מותר גם לחלוק על עמדותיו ההלכתיות של הרב ליאור, שהרי נשמת אפה של ההלכה היא המחלוקת הערנית והתוססת. ניתן כמובן גם לחלוק על ההסכמה שכתב, ועשה זאת בצורה מאלפת אריאל פינקלשטיין בספר תגובה שכתב לספר תורת המלך (ניתן להורדה באתר ישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות), ושזכה להסכמה נלהבת של הרב יעקב אריאל ששיבח את הספר על כך שהוא מפריך את מסקנות הספר תורת המלך.
אבל מכאן ועד למעצר בכביש המנהרות כאחרון העבריינים הדרך רחוקה. לא הפגנתי בעד הרב ליאור, אבל הזדעזעתי ממעצרו.
אהבתיאהבתי
רב,
אני מסכים איתך שהרב ליאור לא מפחד להתאים את ההלכה למציאות, אפילו בצורה חריגה (ראה עניין צילום הפגנות והתרעה על הכנות לפינויי מאחזים בשבת). אבל אני טוען שהדגש בסירובו לבוא לחקירה, וברטוריקה של "כבוד התורה" אחריה, הוא על העלאתה של ההלכה לכדי מציאות אלוהית אידיאלית, כלומר נתינת תוקף וחיזוק השקפה זו.
בקשר למעצר, אני ממש לא מבין מה ציפית שהמשטרה תעשה. הרי אם היו עוצרים אותו בבית היו מתרעמים על "מול המשפחה". אם היו עוצרים אותו בישיבה, "מול התלמידים". מרגע שלא הסכים לבוא מרצונו לחקירה, איפשהו צריך לעצור אותו.
אהבתיאהבתי
אם כבר לטעון נגד חוסר ה'מסורתיות' בפסיקות ההלכה של הרב ליאור, ניתן לתלות זאת, וזו טענה שנשמעת מפעם לפעם, בביוגרפיה שלו – הוא עלה לארץ כפליט, ואינו משמר ניהוג מסורתי חי של קיום ההלכה. וכפי שכבר לימדנו פרופ' חיים סולובייצ'יק במאמרו המכונן.
אני חוזר ואומר, אתה טוען תומר כי הרב ליאור מדגיש את ניתוקה של ההלכה מן המימד הארצי, ומחוקי המדינה בה הוא חי. זו טענה מופרכת שאינה עומדת בפני הביקורת.
כך כתב משה מאיר בתיעוד מרתק של פגישה שקיימו נאמני תורה ועבודה עם הרב ליאור:
התיעוד המלא כאן: http://toravoda.org.il/node/3257
הסוגיה השנייה: היחס למוסדות המדינה ולמערכת המשפט
עמדתו של הרב ליאור ביחס למוסדות המדינה היא עקבית וצלולה. הרב ליאור הוא ציוני, כלומר מכיר במוסדות המדינה ואף מייחס להם ערך דתי. לעומת זאת, הוא יכול לראות במנהיג מסוים מנהיג שלילי, ובלשונו, אף 'רשע'. כך אמר לנו הרב ליאור: "כשם שהיו מלכים בישראל שהיו רשעים, כך יכולים גם מנהיגים עכשוויים להיות רשעים".
מתחים הכלולים בעמדה זו, כגון ההכרה בדמוקרטיה שיכולה להעלות לשלטון מנהיג 'רשע' שעמדותיו מנוגדות ל"עמדת התורה", או היחס לפרשנות שתלמידים עלולים לתת למושג 'רשע', והשלכותיו המעשיות – מתחים אלה לא עלו בשיחה שלנו.
היחס לבית המשפט
שאלתי את הרב ליאור: "האם הסירוב שלך להתייצב לחקירה לא מהווה אי הכרה בסמכות בתי המשפט בישראל?".
תשובתו של הרב ליאור הייתה: "חס וחלילה. הדרישה שלי הייתה אחת: הגידו לי באיזו אשמה אתם מזמנים אותי לחקירה".
אהבתיאהבתי
שים לב רב, אני טוען שהרב ליאור רוצה להדגיש משהו על ההלכה כקורפוס, והוא שמדובר בעניין שלם, אידיאלי, אלוהי. *במובן הזה* ההלכה עליונה ולגמרי ושנה מכל חוק ארצי או דרך-ארץ. את המובן הזה רוצה הרב להדגיש. במקומות אחרים הוא יתאים את ההלכה הספציפית, החוק ולא גוף-החוקים, למטרתו הפוליטית ארצית או לכל בעיה אידיוסינקרטית שהוא יתקל בה. אלו שני דברים שונים.
לגבי הציטוט האחרון, הוא נשמע לי כמו התחמקות ילדותית. חצי שנה פונים אליו בכל מני ערוצים. הוא סירב בדיוק בשביל להראות שהוא עליון על החוק, או אף בשביל שיעצרו אותו, בשביל להדגשי את מה שטענתי.
אהבתיאהבתי
קודם כל, אי אפשר להסתמך על קורפוס שהאמונות בבסיסו כל כך הזויות כמדריך לחיים בלי להיות מנותק מהמציאות. גם אם יש הרבה דברים טובים שאפשר להוציא מהספר, נקודת המוצא מעוותת, ולפיכך מעוותת את מחשבתו של מי שמתבסס עליה.
שנית, הטענה החוזרת, גם פה, במספר גירסאות, לפיה אסור להכפיף את העוסקים בתורה לחוקי המדינה היא פשוט מגוחכת, והיא נובעת בדיוק מהמגמה שתומר מתאר, של הניסיון לתת לדת מעמד על-מדינתי, בהתעלם מהמציאות. המציאות היא שהמערכת החברתית שמסדירה את התנהלותנו כקולקטיב היא המדינה, החילונית והאזרחית ברובה, ולא הדת או ההלכה. אם היתה פה מדינת הלכה פרופר, הייתם צודקים. במציאות של ימינו מה שאתם טוענים זה ניפוח שרירים שאין לכם ותו לא.
העניין של המשטרה פה הוא לא במחלוקת שיש או אין לגבי איך לפרש הלכה כזו או אחרת. העניין של המשטרה הוא בחשדות לעבירות על חוקים שאוסרים על הסתה גזענית לרצח. בעולם הדת שלכם יש לכם את הכללים שלכם על מה מותר לדון ולפסוק. בעולם המציאות, שבו המדינה שולטת, יש חוקים שאוסרים התבטאויות מסוימות, ויש סביבם דיון של זכויות מצד אחד ואמירה כעשיה מצד שני (אני מניח שלא יפתיע אתכם לשמוע שאסור לבקש ממישהו להרוג מישהו, ואין הגנה של חופש הביטוי על אמירה כזאת), אבל הדיון הוא כולו דיון במערכות ובמושגים של מדינת לאום וחוק וזכויות וכלל לא נוגע לכבודו של הרב או התורה או האמונות וההלכות שלכם.
זה לא שיש לי ממש סימפטיה למדינה ולרשויות שלה. אבל זה קצת כיף לי לראות את הביריון הכי חזק מרביץ לאחד הביריונים הקטנים יותר בגלל שהוא תופס יותר מדי תחת. במיוחד כשהביריון הקטן כל הזמן קורא לביריון הגדול שיילחם את המלחמות שלו (הכיבוש).
אהבתיאהבתי
א. כאיש שמאל אני בהחלט חושב שיש מקום לחקור את מי שקורא 'לשבור מפרקות' למתנחלים.
ב. הסתה היא לא סתם השמצה או גידוף של מישהו אלא קריאה לפעולה בלתי חוקית נגדו כאשר יש סיכוי שהדבר יתממש.
כבר כתבו לפני שאת הרב ליאור היה צריך לחקור בזמן המחתרת היהודית, ברוך גולדשטיין ובטח שאחרי רצח רבין. עכשיו זה מעט מדי מאוחר מדי.
ג. נו, אם זה כתוב בהלכה אז אתה צודק – ההלכה כולה פסולה וגם מי שמאמין בה הוא בהכרח אדם רע. בזה אין לנו שום וויכוח.
אהבתיאהבתי
תומר, תודה על המחשבה שהבאת כאן ועל הניסיון לחבר את האקטואלי למחשבה המקיפה שלך בעניין בעניין המסורת והשינויים באורתודוקסיה.
לדעתי יש להתבונן בעדשה טיפולית אשר לדעתי מאפשרת גם טיפול באירועים האחרונים.
הרב דב ליאור הוא מסמן ומוביל את התהליכים הנפשיים והתנהגותיים המתחוללים באדם בעקבות אירועים מכוננים, אירועים אשר פורשו והובנו כאירוע אשר גרם לשינוי אורח החיים הרגיל שבו הוא היה חי עד אותו אירוע הוא מציאות אשר נחוותה כמציאות שאליה הוא מרגיש צורך להסתגל או להשתנות בעקבותיה .
שינוי התנהגות ובחירה באורח חיים אדוק ושמרני יותר הוא לעולם מגיע מתוך עימות עם המציאות וקבלת החלטה שמעכשיו עליי להתנהג אחרת, אחרת ממה שגדלתי עליו, אחרת ממה שהורי חינכו אותי, אחרת ממה שדמויות הסמכות הורו לי.
יש משהו מאד משמעותי בבחירה האישית של כל אדם ללכת בדרך חדשה ובעיקר אם זו בדרך מחמירה יותר עם עצמו, עם תורתו ועם מציאות חייו.
האחד הוא כמובן עצם הבחירה של האדם והרגשת שליטה בחייו בדרך בה הוא בחר ללכת,
כאשר אני מוסיף לעצמי חומרות, כאשר אני מוסיף לעצמי צורת לבוש שלא הייתי רגיל להתהלך בה בחיי 'הקודמים', כאשר אני לא עונה לדרישות כלפי גם אם לפי החוק, אני לעולם ארגיש שליטה גדולה יותר בקיום שלי.
'אני' הוא זה שבוחר להוסיף ולהחמיר במצוות, אני מוסיף תפילות, אני מגדיר את עצמי מחדש ובכך אני מוסיף לעצמי חיות ונוכחות במציאות גם הפנימית וגם החיצונית.
התחרד"לות נשמעת פונטית כמו "השתבללות" מהמילה שבלול, שבלול הוא בע"ח אשר מרגיש את עצמו מאד פגיע ושביר, המציאות החיצונית אליו נחוות עבורו כמציאות מסוכנת יצרה מנגנון של הגנה וכניסה פנימה אל עולמו המוגן והשמור והתנגדות לכל מה שמאיים לתחושתם אפילו אם הוא זמר הומו.
הסיבה המרכזית והלא מדוברת והלא נאמרת בקול של הסחף בשנים האחרונות אל 'הקונכייה' הדתית חרדית פנימית מגיעה ממקום שלהם והפרשנות שלהם את קריאת המציאות כמציאות הרת אסון להמשך הקיום של הציבור הדתי לאומי כאשר ההתנתקות מרצועת עזה הייתה שבר מכונן עבורם.
על מנת שהרב דב ליאור יחזור למידה הראויה, מידה של בוחן מציאות נכון בו הוא יוכל להגיע להזמנה לחקירה במשטרה וכך גם של שאר הציבור הדתי לאומי יש צורך לתת לציבור הדתי לאומי מענה אמיתי אשר יגרום לו לחוות את המציאות כמקום יותר בטוח ויציב, כמקום בו החיים זורמים על מי מנוחות ולא כמקום בו ישנה סערה גדולה ואיום כלפיו באופן תמידי וקיומי, אלא אם התחושה הפנימית הזו היא מוטציה גנטית שנוצרה ב 30 השנה האחרונות.
בנוסף יש חובה גדול לחזור להשכלה, להחזיר את ההשכלה הכללית יחד עם הלימוד העיוני הרחב של המחשבה היהודית וכך ככל שיהיו תחומים בהם הציבור הדתי לאומי ירגיש שהוא בעל שליטה ויכולת לנהל ולהתנהל במציאות ובסביבה שלהם בצורה בטוחה יותר כך יגדל החוזק הפנימי והאישי שלהם והם לא יצטרכו לפנות אל מקומות "שבלולים" אוטיסטים .
הרב דב ליאור הוא רב אוטיסט שאינו מהווה סכנה למדינה ולחברה היהודית, הוא מהווה סכנה לעצמו ולצאן מרעיתו.
זוהי שירת הברור של קהילה מרוסקת ושבורה, וכך צריך להתייחס אליה.
אהבתיאהבתי
בימים האלה ראוי להיזכר במה שכתב על הנושא בזמנו הרב בני לאו:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3939859,00.html
"על הרב ליאור אין לי השגות. דרך הנהגתו אינה מפתיעה אותי. הפעם האחרונה ששמעתי דברי תורה מהרב דב ליאור הייתה לפני כ-30 שנה. בזמן הפסקת האש הראשונה במלחמת לבנון (82'). הוא הגיע לבקר אותנו – פלוגת צוערים של בה"ד 1, בפיקודו של אפי איתם – ונשא בפנינו דברי חיזוק ועידוד. ממש כמו "כהן משוח מלחמה", העומד לפני המחנה ומעודד אותם ביציאתם לקרב.
לא אוכל לזכור את כל הדברים שלו, שנאמרו בלהט רב, אך את השנאה שבה הוא דיבר על ה"גויים", לא אוכל לשכוח. באותם רגעים ידעתי שתורה שפורצת משנאה לא תיכנס לחדרי לבי. אני משער שפסיכולוגים יפרשו את השנאה הזו בכך שהרב ליאור חווה על בשרו, כילד בן ארבע, את אימי השואה, את הגירוש ואת השמחה לאיד של שכניו הגויים."
אהבתיאהבתי
מרתק כתמיד. אנשים תמיד חושבים שהמציאות שהם מכירים היא מה שתמיד היה ומה שתמיד יהיה. הם שוכחים שהחברה האנושית היא דבר דינאמי וגמיש שמשתנה כל הזמן, ושאם מחזיקים בהשקפה הקאנטיאנית, גם מתקדם ומשתפר עם הזמן.
אהבתיאהבתי
א. בנסיון שלך לפתוח דיון על הלכה העיקר חסר מן הספר – היכרות עם עולם ההלכה מבפנים.
האמירות הכלליות על זרמים ואידיאולוגיות בסופו של דבר מתפרטות לפרטים ומתממשות בחיי היום-יום בהכרעות רבות של פוסקי ורבני ה'אורתודוקסיה' לדורותיה.
אם תטען את טענותיך מתוך דוגמאות קונקרטיות מ'התפתחות ההלכה' או משהו שכזה, נוכל להאמין לך שאתה לא נשאב אחרי חיצוניות השיח האקדמי על נושא זה. קל מאוד להשתמש במושגים כלליים ובטענות חובקות עולם בלי להוכיח פרטים ותהליכי פנים.
אשמח לשמוע ממך ניתוחים פרטניים.
בהקשר זה אתה מוזמן לשים ידך על עבודת הדוקטורט של מעוז כהנא מהאוני' העברית "מפראג לפרשבורג: כתיבה הלכתית בעולם משתנה, מהנודע ביהודה אל החת"ם סופר 1839-1730", ולראות דוגמה יפה לירידה לפרטים וניתוח מעמיק.
ב. תיאורו של בנימיני הוא לא על התפתחות ההלכה ופסיקתה אלא על התנהגות העם. מעולם פוסק לא טען שיש להפריד בין כיור בשרי לחלבי, ודווקא מסורת חיה עם ידע והיכרות עם העולם ההלכתי עוזרת לאנשים רבים להמעיט ב'הקצנות' יומיומית כאלה, הבורות היא שמובילה להקצנה ולהגזמה, ולא להפך. בורותו של בנימיני מובילה להיפוך טענתו על פיה.
מה שנכון בתיאורו של בנימיני הוא שההלכה לא מסורה רק לרבנים וכשמה כן היא 'הלכה' הילוך-רצף שפעמים רבות עובר דווקא דרך הסבתות. לדוגמה דבריו של הרשב"א "שלא לזלזל מה שאומרים נשים זקנות צדקניות באיזה מנהג" או "דאפילו מה שנהגו נשים זקנות מקורה עד משה רע"ה" (במקור, בשו"ת חלק א' סימן ט', נכתב על פילוסופיה חדשה מול מסורת רעיונית וכנראה שהתגלגל הלאה בעולם הפסיקה, או שיש עוד מקור שאבד לנו..)
ג. סתירה פנימית בתיאוריה שלך: אתה מנסה לטעון שהיה "צו רבני מוחלט" והיו את המון העם שעשו מה שנראה להם לנכון (מה שנראה הגיוני) ואתה דורש מהרב ליאור לוותר על מעמדו כרב, להיות המון העם ולהתנגד לעצמו. לא מוזר?
נראה שיש כאן נסיון להשאיר את האדם כקנה סוף ברוח – אתה מצייר את העמידה על עקרונות באופן מהותי כ'המצאה' וכ'ניתוק'. ואם לך היה משהו שלא היית מוכן לוותר עליו, רוח הזמן ומאורעות החיים היו מכופפים אותך כל-כך מהר? ואם כולם היו קופצים מהגג…
אהבתיאהבתי
כשכתבת "הסובייקט הפרסי, הסוחר" בטח לא התכוונת..
אהבתיאהבתי
ראו http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2899532&whichpage=6&forum_id=1364
מעניין , הרמ"ם ור' יוסף קארו היו אשכנזים ליטאיים ואנכי לא ידעתי.
אהבתיאהבתי
ברצוני להגיב בנוגע לכתבה על רב ליאור.
קל לי להסכים לדברי הכותב אלא ש..
1. העיסוק בשלילת האחר הקנאי, החרדי הפונדמנטליסט מפרק זעם מחזק את דעת הכותב, אבל לא תורם מאומה לשיח הזהות הדתית של הכותב/הקורא
2. יש מעט חומרים בתחום של יחסי דת ומציאות , יחסי אורדוקסיה והומניזם, הלכה ומוסר. יש לדון בנושאים אלו הן מבחינת היסטורית והן ברמה אקטואלית . האם אין הביקורת עלה תאנה על ריקנות של הכותב/ הקורא ?
3. אולי כדאי לעסוק פחות בביקורת של אלו הראויים לגינוי ולהציג יותר מה אנחנו באמת חושבים לראוי בתחומים אלו
4. בקיצור, לעסוק פחות בחשיבה עיתונאית ולעסוק יותר בעיצוב אקלים מחשבה שונה.
אהבתיאהבתי
היה ברור לי שנושא פיקנטי וצהוב כמו מעצר הרב ליאור , יגרור תגובות מכל מיני טוקבקיסטים פוליטיים חובבים או סופניים.
כיוון שגם אני כזה , אני רוצה לומר את דעתי שהחשיבות של פרשה אינה תיאולוגית , אלא אידאולוגית – פוליטית. הרב דב ליאור היה יכול להיות גם שאמאן אינדיאני או לאמה טיבטי לצורך העניין .
הבעיה שאזרחי מדינת ישראל חשופים להתעללות של פקידוני הפרקליטות , שבעצמם מצייתים רק לשרירות ליבם של עיתונאי המדיה המסחרית הצהובה מערוץ 2 ועד "הארץ" (מרחק מילמטרי).
זו בעיתנו , היא לא תיאולוגית אלא הומניטארית. אנחנו נתונים ביד בריונים.
דב ליאור חשב שידענותו בתורה , חוכמתו המופלגת , נועם הליכותיו ואלפי מעריציו , יעמדו לו כנגד הרודנות . חשב וטעה ויהי רצון שטעותו תהא תמרור אזהרה מהבהב לכל אחד מאיתנו שמאמין בדמוקרטיה.
רציתי גם להתייחס לפיסת דמגוגיה מטומטמת במיוחד שהייתה בפי התקשורת בימים האחרונים והיא "אף אחד לא מעל החוק". זו שטיפת מוח נבזית כיוון שגם הרב ליאור לא טען כזה דבר ואם הוא היה נחשד בשוד מזויין ונעצר , כולנו יודעים שלא היו יוצאים המונים לרחובות.
זו רק עוד הוכחה שאויבי הדמוקרטיה מצויים במערכות העיתונים ובפרקליטות ואכן כלב השמירה חולה בכלבת וזקוק לזריקה .
לבסוף,
קיימת אופנה מאוסה במיוחד שניתקלתי בה קודם בגיליון אדרבה של לפני חודשיים, שמייחסת ליהדות המזרח הילה של "יהדות טבעית וזורמת" בניגוד ליהדות אשכנז ההלכתית-אינטלקטואלית-מנותקת.
אין הבל גדול מזה , כיוון שמי שיבדוק גם יראה, שלאורך ההיסטוריה ההתבוללות הגדולה ביותר היתה דווקא בקהילות של בבל , סוריה , תורכיה וכד'.
החסיד לבוש השחורים ומדובלל הפיאות רחוק מרחק גלאקטי משכנו המוז'יק האוקראיני , אין סיכוי שהם יפעפעו אלו לתוך אלו. זה לא המצב אצל יהודי פרס או בבל ביחסיהם עם שכניהם הסוחרים המוסלמים , לכן לא צריכים לקחת ברצינות את המעשיות על "יהדות טבעית".
נס גלוי שבכלל נשאר מהם משהו.
אהבתיאהבתי
אני לא מבין מה אתה מנסה לטעון.
למה הניגוד ל"שמייחסת ליהדות המזרח הילה של "יהדות טבעית וזורמת" בניגוד ליהדות אשכנז ההלכתית-אינטלקטואלית-מנותקת." יהיה "ין הבל גדול מזה , כיוון שמי שיבדוק גם יראה, שלאורך ההיסטוריה ההתבוללות הגדולה ביותר היתה דווקא בקהילות של בבל , סוריה , תורכיה וכד'."? איך זה סותר באיזושהי צורה (להיפך, לדעתי זה משלים)? מה עניין שמיטה להר סיני?
אהבתיאהבתי
כמו חלק מהמגיבים כאן, אני חושב שאתה רץ קצת מהר מדי לתובנות תיאולוגיות פסיכולוגיות אודות תפישתו של הרב ליאור וחבר מאמיניו לגבי עולם המשפט מול עולם ההלכה,
אך זונח את המציאות הפשוטה והטכנית למדי של הטיית שיקול הדעת השיפוטי לצד שמאל של המפה הפוליטית. מילא מרצים שלא נחקרים (ניתן לפטור זאת בעובדה שלמרצה לכימיה למשל אין ציבור מאמינים) אבל תוכל לראות בבירור בפסקי דין מכוננים של ביהמ"ש העליון נכונות להתעלם מאמירות מסיתות מאין-כמוהן של טיבי, או של בשארה, מול אמירות עמומות של כאלה שנחשדו להיות מזוהים על תנועת כ"ך המנוחה- שמייד הפכו להיות סכנה לציבור.
יש כאן אג'נדה, ואם היא לא מודעת ברמת ההחלטה אצל קובעי סדר היום המשפטי במדינה היא בהחלט נמצאת מתחת לפני השטח, והיא מרגיזה לא פחות.
זכויות יסוד יש לכולנו, בשווה, והפגיעה בהן למען "בטחון המדינה" או "שמירה על חופש הביטוי" ועוד זכויות מעין אלה צריכה גם היא להיעשות באופן שווה, ללא משוא פנים שלילי בעל ריח פוליטי.
אהבתיאהבתי
יש רבנים רבים שמסיתים, נגד קבוצות (הומוסקסואלים, ערבים וכו') ונגד יחידים (שולמית אלוני, יוסי שריד וכו'). שים לב שאלו אינם נחקרים, כפי שפרופסורים שמדי פעם אומרים משהו שיכול להתפרש כהסתה (אגב, אשמח לציטוטים) לא נחקרים. אבל אני לא זוכר אף איש שמאל שכתב ספר שמורה מתי מותר להרוג ילדים קטנים. אז נכון שהרב ליאור לא כתב את הספר, ונכון שההחלטה לחקור אותו היא די טיפשית. אבל לדבר על אפלייה… שמע, אני חושב שצריך להודות שיש הבדל גדול באופי הרטוריקה.
אהבתיאהבתי
ציטוט של ד"ר אייל ניר: "פעילי הימין הם כנופיות בנדיטים – אני קורא לעולם לשבור לנבלות האלה את המפרקת"
כמובן- אין כאן שקלא וטריא נורמטיבית מה מקור ההיתר לשבירת מפרקת, מדוע דווקא דין פעילי הימין בשבירת מפרקת ולא בסקילה למשל, וכן מה דינו של פעיל ימין שאינו נכנס בגדר 'בנדיט', או שחציו בנדיט וחציו רציונאליסט.
מה שיכול להוריד מרמת המסוכנות של הדברים.
אהבתיאהבתי
1. מה שציטטת מד"ר אייל ניר אינו ציטוט של מחקר אקדמי ולכן לא ממש רלוונטי להקבלה לכתיבה ההלכתית של הרב דב ליאור.
2. מעבר לכך כן זו הסתה…אבל כזו הנעשתה במרחב הרבה יותר פרטי (פייסבוק, בסערת עימות בהפגנה) – ולא על ידי אדם הנושא בתפקיד ציבורי זהה (זה היה שונה אולי אם היה אומר "אני כמרצה בקיא אומר שצריך לשבור…"
ואפילו אז לא היה להם אותו מעמד – כי בכתיבת הספר אדם משקיע חשיבה מכוונת רבה וארוכה שאף נובעת ישירות בהקשר לתפקידו הציבורי (לעומת פליטת פה שאולי חושפת דיעה רגעית\עקבית)
אפשר להקבילה יותר לצעקות "מוות לערבים" שרואים לעיתים בהפגנה.
ותומר – אם השדה קרב הזה קיים – ייתכן שהוא קיים גם מצד רשויות החוק – שאומרות – "לנו הזכות לבדוק הסתה ופגיעה בדמוקרטיה בכל מקום – גם בתוך הגבולות הפרשניות של ההלכה" – ולכן ייתכן שהרב ליאור ידע שהוא כנראה יישפט בחומרה בבחינת "יראו וייראו" ולכן סירב כדי לגייס את כל המחנה מאחוריו..
יש עוד מימד להיותה של ההלכה לכאורה נפרדת מהמציאות:
ברור שכל פרשנות הלכתית שכזו רוויה ומושפעת מתפיסה פוליטית (ואף כמובן יוצרת תפיסה שכזו) ולכן לגטימי לחקור מצד רשויות החוק כל מה שיוצר כר להסתה שכזו –
אם מישהו אומר שכל מה שקרה זה שהרב נתן פרשנות הלכתית לוגית והגיונית שאינה תלויה בתפיסה פוליטית, חברתית, אנושית (לא יודע אם ממש מישהו יגיד כזה דבר…) – אם כן קצת קשור לנתק שדיברת עליו לטעמי…
מצד שני אם מקבלים זאת ואומרים שברור שהלכה שכזו משפיעה ומושפעת מהמציאות – אז המסקנה המתבקשת היא להגיד שבסמכות המדינה לבחון את ההלכה מתוך רשויות החוק..
אהבתיאהבתי
שים לב שאנחנו לא מדברים על כותב הספר, אלא על מישהו שהביע הזדהות עם הספר.
לדעתי, לתפוצה בפייסבוק יש תהודה רבה הרבה יותר מאשר אמירה של רב לתלמידיו. אבל זוהי כבר טענה אמפירית שאין בידי לבססה.
לדעתי כתיבה של מסר כזה יש בה השקעת מחשבה, וזה אינו דומה כלל ל'פליטת פה רגעית", כאן היה צורך לתרגם את הדברים, וכן לגשת במיוחד לפייסבוק כדי לבטא אותם. אמירה כזאת בינו לבין עצמו לא היתה כמובן יכולה להיות שפיטה בצורה כלשהיא.
אהבתיאהבתי
הבהרה קצרה לצורך הדיון:
אין לי שום הזדהות עם עצם כתיבת ספר מעין זה, ואני אכן חושב שראוי לחקור את כותבו.
במעשה הרב ליאור לעומת זאת, אני רואה חציית גבול עדין.
אהבתיאהבתי
זה נכון. הרב ליאור לא כתב את הספר, ובאמת היה קצת חסר טעם לחקור אותו. אבל אני לא חושב שזה עניין של אפלייה, אלא פשוט שיקול דעת מוטעה.
אהבתיאהבתי
גם שיקול דעת מוטעה הוא שיקול דעת, הטענה העיקרית שלי היא שהפעלת "הווא אמינא" לחקירת מצב כזה כמו של הרב ליאור מול החלטה לא להפעיל שיקול דעת דומה לחקירת ביטויים שפוגעים בי אישית (לא כפעיל ימין אקטיביסט אלא כאחד שמזדהה עם אמירתם באופן כללי) וקוראים לשבירת מפרקתי שלי (ולו במובן המנסה להביע מחאה בלבד, אך אינו בוחל להשתמש בביטויים קשים במיוחד אשר לא משתמעים לשתי פנים) יש בה אמירה לגבי איך שהדברים נתפסים ע"י מקבלי ההחלטות המשפטיות במדינה.
אהבתיאהבתי
כן אתה צודק – אם החליטו לחקור ראוי ראשית לחקור את כותבו…
מדוע לדעתך החליטו לזמן את הרב ליאור ? להבנתי זה מכיוון שהוא נושא בתפקיד ציבורי
וידוע ודעתו ההלכתית משליכה וחשובה יותר אולי משל אחרים.
כנראה שהספר באמת מדגיש את המתח בין ריבונות ההלכה לעומת ריבונות המדינה ורשויות החוק – מי שזימן אותו ידע לזמן את האדם שיש לו משקל רב במערכה זו (ואף בא מתוך המערכת עצמה בתור אדם ציבורי)
ובוודאי שזה גם משום החשש (המוצדק לטעמי) שהשפעה כזו תיצור מציאות בשטח בצורה כזו או אחרת.
בכל מקרה זה שרב נותן הסכמה לספר הלכתי בוודאי אינו דבר שנעשה בקלות ראש ופזיזות ומעיד לדעתי על בחינה עמוקה של התוכן. האם בשלב כלשהו לאחרונה הוא חזר בו מתמיכתו ? (אני בספק אם ד"ר ניב היה חוזר על אותם דברים כעת…)
ועוד – אם למשל היה ד"ר ניב ממשיך ויוצא בכתיבת ספר או מחקר על שבירת מפרקות למשל הייתי זורם עם ההשוואה (עדיין גם אז כאמור יש פער גדול) –
אם להיות יותר ספציפי ממקודם –
את אמירתו של ד"ר ניב אפשר להשוות לתכתובות הסתה רבות שמתרחשות חדשות ובקרים על קירות הפייסבוק – אצל אנשים מכובדים יותר ופחות (שלא במסגרת תפקידם הציבורי)
ועם יותר או פחות חברים…ותאמין לי ששם אתה יכול למצוא הסתות מכל קצוות הקשת ומכל הדתות (אם תרצה קישורים תגיד…)
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שלאמירה כמו של אייל ניב אין השלכות.
הייתי שמח להיות מסוגל לעצור לקניות בעיסוויה (כדי לקנות קוטג' בזול) בדרכי הבייתה מהאוניברסיטה, מבלי להתקבל במטר בלוקים.
לא קראתי את הספר של שפירא, אני גם לא מתכוון לעשות כן, ואני לא מזדהה לא עם התוכן שלו ולא עם האמירה שהוא מייצג, אבל לדעתי גם חיזוק אקדמי לארגונים שמסיתים את ערביי המדינה נגדינו יש השלכות דומות.
(ולצורך הבהרת האמירות הנ"ל- אין לי שום בעייה שערבים יחיו בשיח ג'ראח עיסוויה וכו', יש לי בעיה עם גורמים רדיקליים שגורמים להם לפעול אקטיבית נגד יהודים. אם אנחנו מנסים לחיות איתם בשוויון- גם אנחנו אמורים להנות מפירות שוויון זה).
אהבתיאהבתי
לא טענתי שלאמירה אין השלכות – אלא שמבחינת רשויות החוק דין הפיסבוק כנראה אינו דין אדם הנושא בתפקיד ציבורי משפיע ומביע מתוכו עמדה הנוגדת את רשויות החוק. (ולכן לא פועלים נגד כל אותן הסתות באינטרנט באותה מידה)
לגבי עיסוויה – כמובן, אני איתך :) קיצוניות ואלימות זה לא טוב…
לגבי החיזוק האקדמי בספר – יש הבדל גדול בעיני – בקצורה – השואה טובה היתה אם היה מחקר אקדמי שקובע שמומלץ להרוג ילדים ערבים\יהודים תחת נסיבות מסוימות…
אהבתיאהבתי
יפה. כלומר לא יפה. על על הסתות שכאלה וכדוגמתן (הרב עובדיה ידוע כמנפיק פנינים דומות) לא חוקרים. על ספר הלכות שמתיר הרג ילדים – חוקרים.
אהבתיאהבתי
אני חושב שהדוגמא שנתתי קודם ממחישה זאת בצורה טובה יותר- בו נדונו בביהמ"ש העליון אמירות של בשארה המשבחות פעילות ארגוני טרור, והשופטים שם בהתפתלות רבה הצליחו להכריע כי אין לראות באמירות פומביות אלה (שהוכחשו על ידו בבית המשפט) הסתה (בהסתמך על הסבריו בבית המשפט). התוצאות המאוחרות של סיפור זה היו- נסיון לשלילת חסינותו בכנסת, ובריחתו לסוריה, מה שמעיד במקצת על כוונותיו האמיתיות.
לדעתי יש כאן דוגמא מובהקת לשיקול דעת מוטה, יהיה זה עם או בלי כוונה מודעת.
הדוגמא של ד"ר ניר היתה רק אנקדוטה אקטואלית מבחינתי.
אהבתיאהבתי
יש במאמר כמה רעיונות טובים וכמה חוסר הבנות בסיסיות. על-כן אנסה לעשות סדר בדברים:
א. אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה באופן טבעי. מגיל 52 ואילך החל ללמוד תורה, כך עשה גם יצחק אבינו. יעקב אבינו היה איש תם יושב אהלים, ולמד תורה 14 שנה בבתי המדרש של שם ועבר. כך שתלמוד התורה הוא תכונה יסודית של האבות. מאחר שרוב האנשים אינם בדרגת האבות, משה קיבל תורה מסיני, לאפשר לכולם לקיים את התורה.
ב. במעמד הר סיני התורה נימסרה לכלל ישראל, אולם הנתינה לא היתה שווה אלא בהתאם לרצון של כל אדם.
ג. בבית ראשון התורה שבכתב היתה עיקר התורה ורוב האנשים היו בעלי מדות נעלות וידעו אותה. מבית שני ואילך התורה שבעל-פה מרכזית, לתקן את הקלקולים שגרמו לחורבן בית ראשון.
ד. התורה שבעל-פה מתאימה את התורה שבכתב למציאות, את הרצוי למצוי, וההתאמה נקראת הלכה, דהיינו הליכות עולם. יסודה בתורה שבעל-פה שמשה קיבל מסיני עם כח שניתן לחכמים להתחשבות מתונה בצרכי דורם.
ה. בכל הדורות ובכל העדות דרך לימוד התורה שבעל-פה נסמכת על מסורת אבות ואמונת חכמים. יסוד ההלכה בדורות האחרונים הוא שלחן ערוך שכתב יוסף קארו, המבוסס על שלשה ספרי פסיקה של הראשונים, המבוססים על פסיקת הגאונים, המבוססת על קבלתם מהאמוראים, הנסמכת על המשנה שחיבר רבי יהודה הנשיא, המסתמכת על הלימוד בבית המדרש של רבי עקיבא ותלמידיו, שקיבל מרבי אליעזר ורבי יהושע, שקיבלו מרבן יוחנן בן-זכאי, שקיבל מהלל הזקן, שקיבל מהזוגות שקדמו לו, שקיבלו מעזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה, שקיבלו מהנביאים, שקיבלו מהזקנים, שקיבלו מיהושע, שקיבל ממשה רבינו.
ו. כמעט בכל הדורות לומדי התורה, הנקראים תלמידי חכמים, הם מיעוט בישראל. שאר ישראל נהגו לקיים מצוות, אם כהמשך של מסורת אבות, אם מתוך שמיעה של דרשות רבנים, ואם מתוך לימוד תורה כפי יכולתם.
ז. במאתים וחמשים שנה, כשרבים בישראל ובעולם כולו נעשו לחילונים, יש בלבול אצל אנשים אשר לא זכו לגדול בבית בו שומרים מצוות, או שהתרחקו מהדת, מה יחסם למסורת ולמצוות. אצל רבים מהם דרך ארץ, או מוסר טבעי, או חוקי מדינה הומניסטים, ממלאים את התפקיד שבעבר מילאה התורה.
ח. היחס של ההלכה למדינה מאד מורכב. יש על כך מחלוקת בין הרבנים חרדים לבין הרבנים הציונים, ובין הרבנים הציונים לבין עצמם.
ט. מאד ומעולם נהוג בישראל לכבד תלמידי חכמים, שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, והעולם קיים בזכות תלמודם. מדינת ישראל קמה בזכות התמיכה הרבנית של הראי"ה קוק ביישוב הציוני בארץ בראשית דרכו, ובעזרת הרבנים הראשיים הראשונים, תלמידי חכמים עצומים, הרב אייזיק הלוי הרצוג והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. לפיכך, מנהיגיה תמיד נהגו לכבד את גדולי הדור, ולהתייעץ עמם.
י. הרב ליאור נחשב לתלמיד חכם ולאחד מבכירי הרבנים של הציונות הדתית. אדם בדרגתו איננו פועל מהרהורי-לבו אלא עושה אך ורק מה שנכון על-פי יראתו את הקב"ה ותלמודו. לענ"ד הרב חשב שאם יתייצב לחקירה במשטרה על הסכמה שנתן לספר, הדבר יפגע בכבוד התורה ויתן פתח לנסיון למנוע רבנים מלומר את דעותיהם, אם אינן פוליטקלי-קורקט. מכל מקום, בלי קשר לתוכנו של הספר, והאם היה ראוי להתפרסם, והאם הרב היה צריך לנהוג ביותר שיקול-דעת, צריך היה לכבד את הרב ולא להתייחס אליו כעבריין. יתירה על-כך, והדרת פני זקן איננה רק תורה אלא גם דרך ארץ.
אהבתיאהבתי
יהודה, החשיתי במהלך הקריאה וניסיתי לראות איפה אתה מסייג את כל האקסיומות הידועות לעייפה שאתה מגלה בפנינו כמשה שירד מן ההר ומסתבר שתקוותי לאירוניה שתזכך את את החסידות השוטה שלך נכזבה. יש שלטון חוק במדינת ישראל (לא ממלכת ישראל ולא קהילות ישראל שבגולה) מבין? לכן תבין גם למה התגובה שלי קצרה בהרבה משלך. כי זו אקסיומה רלוונטית ובסיסית הרבה יותר לענייננו. ואם אתה רוצה קצת לתבל באיזה יידישקייט אז היזהרו בכבודה של מלכות וגו'.
אהבתיאהבתי
בתגובות תומר מסביר שמה ששערורייתי בעיניו הוא בעיקר העובדה שהוציאו ספר מיוחד על הלכות הריגת גוי ולא עצם ההתבטאות. ראשית, חשוב לדעת שהרב ליאור כתב הסכמה לספר ולא את הספר עצמו. פעולה של כתיבת הסכמה לספר היא שגרתית ואינה מלמדת על כוונה מיוחדת והתרכזות בענין ולכן אינה שונה מכל התבטאות ציבורית אחרת.
שנית, תפקידם של רבנים פוסקי הלכה הוא להביע את דעת ההלכה כפי שהם רואים אותה בנושאים אקטואליים. הנושא של הספר הוא אקטואלי מאין כמוהו – איך צריך לנהוג בקשר לסכסוך הישראלי ערבי. נושא זה נמצא בראש מהדורות החדשות באופן קבוע כאשר הצד השמאלי של המפה מסתמך בטיעוניו בין היתר על החוק הבינלאומי ועל אמנות בינלאומיות שונות כמו אמנת ז'נבה ועוד. מה יותר מתבקש מאשר ספר הלכתי שיכתב על ידי רבנים ויחדד את עמדת ההלכה בנושא חשוב זה?
הפרקליטות והמשטרה החליטו שאסור לרבנים לפסוק פסיקות הלכתיות שמורות על התנהגות ארסיבית יותר במלחמה ממה שהם חושבים למוסרי וראוי ולכן הם עצרו את הרב ליאור.
אגב, האם הועמד פעם 'פוסק' מוסלמי לדין בישראל על הפתוות שהם מוציאים חדשים לבקרים?
מישהו חשב לעצור את השייחים במסגדים שמטיפים לג'יהאד נגד ישראל?
אני מצרף לינק להלכות מלחמות ברמב"ם כדי לסייע לפרקליטות להגיש תביעה נגד הדפסת הספר הגזעני והמסית הזה ואולי לארן שריפת התלמוד בכיכר המדינה בתל אביב
http://kodesh.snunit.k12.il/i/e506.htm
אהבתיאהבתי
"הצד השמאלי של המפה מסתמך בטיעוניו בין היתר על החוק הבינלאומי ועל אמנות בינלאומיות שונות כמו אמנת ז'נבה ועוד. מה יותר מתבקש מאשר ספר הלכתי שיכתב על ידי רבנים ויחדד את עמדת ההלכה בנושא חשוב זה?" –
האם הבדל לא ברור ?
החוק הבינלאומי ואמנת ז'נבה קשורים ישירות להתנהלות הדמוקרטית והחוקים במדינה – ורשויות החוק למעשה פועלות בהתייחס (בשאיפה לפחות) גם לחוק הבינלאומי וגם לאמנת ז'נבה. אבל בכל אופן מה הקשר ?
אין עבירה על חוקי המדינה שקשורה למיטב ידיעתי לטיעון בחוק הבינלאומי\אמנת ז'נבה ואם ישנה אדרבא – שתיחקר…
כמובן שאין שום בעיה עקרונית באדם שחי עפ ההלכה -הבעיה קורית אם יש הפרה חמורה של חוקי המדינה שקורית בשל הלכה כזו או אחרת.
ולשאלתך האחרונה – בוודאי שנחקרו – הנה סתם דוגמא מחיפוש מהיר בגוגל
http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/21839
הסיבה שהוא נעצר היא כאמור לא בגלל ההסתה – אלא בגלל סירוב להתייצב לחקירה…
אהבתיאהבתי
היות שהדיון מוזלג בעקשנות אל מעבר לליבת הסוגייה הציבורית, שעיקרה עניין השיויון בפני החוק (למי מותר ולמי אסור להתייחס ברצינות למשטרת ישראל) אולי באמת נתייחס בכל זאת לדיון ההלכתי. אני לא רואה הרבה רבנים מוציאים ספרי הלכות לימות משיח. הסיבה ההלכתית לכך ברורה והגיונית: משיח זה עניין היפותטי. הוא לא נוגע למציאות כפי שהיא מוכרת לנו ולכן גם אם מאמינים בבואו ומייחלים לו אין לייחד לעידן שאיננו עוד קורפוס הלכתי שעל כן, יהפוך למעין קובץ מדע בדיוני של ההלכה ולא חוק חי. עד כאן, ברור.
הספר תורת מלך בעייתי במיוחד ומעבר להיתממות של שוחריו, דווקא מפני שנכתב על ידי יהודים ודווקא על ידי יהודים כאלו המבקשים (ובצדק) ומצהירים על השתייכות ונטילת חלק חי בעיצוב דמותה של מדינת (מדגיש -מדינת) ישראל כפי שהיא כיום. אני סבור שהספר היה לא יותר מקוריוז לו היה נכתב (וברור שלא היה נכתב) ע"י חסידי סאטמר, למשל. מפני שקיימת מעין התגוששות ילדותית בין הפלג הימני לאומי בארץ לבין מסגרת ההגדרה והאכיפה של מוסדות המדינה אותה מאיישים רבים מיוצאי אותו פלג, הרי שבבירור קימת כאן נטייה להטעין מסגרת מדינית שלה חוקים ותקנות משלה בתוכן וברוח חקיקתית תורנית שהיא חיצונית בלי שום ספק לרשויות האכיפה והתחיקה הישראליות. לא תורת מלך מגדירה נהלי פתיחה באש וטקטיקות לוחמה אלא תורות הצבא וחוקיו כפי שהם מוגדרים בפקודות הצבא ובהתאם לחוק הישראלי והבינלאומי. לא בהתאם לחוק ההלכה.
זהו בעצם. מה לא ברור? לא הרמב"ם, לא התלמוד ואפילו לא מטיף במסגד מורים לצעירים המתגייסים לצה"ל איך להלחם. הבעיה מתעוררת כשסמכות חיצונית מערערת על סמכות של מסגרת בלתי תלויה בה, דהיינו, הצבא/המדינה ומבקשת לקנות לה אחיזה בתהליך קבלת ההחלטות אם לא להחליף אותו מכל וכל. זו המגמה והיא הומחשה בצורה מופתית בהפגנות בעקבות מעצרו של דב ליאור, לתשומת ליבך, המפגין.
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
בהמשך לדיון על "האפליה/שיקול דעת מוטעה/העדפה בלתי ברורה לצד אחד של המפה הפוליטית" כלפי התבטאויות קשות, אני רוצה להזכיר כמובן את מאמרו של פרופ' שטרנהל שמנחה פלסטינים לפגוע במתנחלים ולא בישראלים בתוך הקו הירוק (הלינק למטה).
כאיש ישר, עם יד הלב, אתה באמת מאמין שחופש הביטוי נאכף בצורה שווה בישראל? האם הגבולות מימין (לא רק במובן פוליטי אלא גם במובן הליברלי) ומשמאל שווים? האם, למשל, היה ראוי להעיף פרופ' באוניברסיטת בן גוריון על התבטאויות בדבר ההשפעה השלילית האפשרית שעלולה להיות על ילדים הגדלים להורים חד מיניים (גם לזה יש לינק בהמשך)?
אינני מסכים עם דעותיו של הרב ליאור בלשון המעטה ואין רחוק ממני בתפיסות הדתיות והפוליטיות אבל כאיש ישר אני נחרד מעוצמת הצביעות של אבירי חופש הביטוי שכל פעם מחדש לא מפספסים הזדמנות להוכיח את זה שיש חופש ביטוי לומר רק דברים מקובלים.
אנא ממך, אל תגרר לפלפולי סרק בדבר במה שונה הסכמתו של הרב ליאור לספר ארור לקריאה הרשמית של פרופ' שטרנהל (לעיתון הארץ תפוצה הרבה יותר גדולה מאשר לספר תורת המלך). העניין העקרוני פה בולט מדי ואני מופתע שגם אנשי שמאל ישרים מסרבים לראות אותו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=33854
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3914443,00.html
אהבתיאהבתי
שמע, אני חייב לומר שנראה לי שאתה מתמם. הרי שטרנהל לא קורא בשום אופן להרג מתנחלים, ואני מודה לך שהבאת את הלינק. הוא אומר שהפלסטינים לא מנהלים את המאבק שלהם בצורה חכמה, זה הכל. אני לא אומר שזאת לא אמירה קשה, אבל זו לא הסתה. זה גם רחוק מלהיות *ספר* מלא *פסקי הלכה*. אני מקווה שאתה עדיין חושב שאני איש שמאל ישר, אבל הבן שזו דעתי הכנה.
לגבי האפלייה כן או לא, אני באמת חושב שהאפלייה שאתה מדבר עליה היא מאוד סלקטיבית. כלומר, אני חושב שמי שמופלה לרעה הוא הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני. אלו נתקלים באלימות מצד המשטרה וקשיחות משפטית גם כשהם עושים דברים דומים למה שעושים ימנים ושמאלנים מרכזיים יותר. לזה אפשר להביא דוגמאות רבות, החל מנועם פדרמן ושות' ועד ליונתן פולק ושות'. שוב, זו דעתי הכנה.
אהבתיאהבתי
כאיש שמאל ישר, יש לי שאלה אליך.
בזמן המשט לעזה כתבת מאמר על הרב קוק שנקרא 'המצור על כתבי הרב והמשט לנבוכי הדור' (יכול להיות שלא דייקתי, אינני זוכר בדיוק). בפרספקיטבה לאחור, מה התכוונת אז, ומה אתה חושב היום על המשט ההוא? רק שאבין מה נקרא שמאל קיצוני ומה לא.
אהבתיאהבתי
שי,
לא התכוונתי אז לשום דבר מיוחד. אם אני זוכר נכון זה היה אחרי הכישלון המביש והטרגי בהשתלטות על המשט, ובדיוק עלה עניין "לנבוכי הדור" המצונזר, אז עשיתי מזה משחק מילים, זה הכל. לגבי המשט עצמו, אני חושב שהמשתתפים שם שהתכוננו להכות את החיילים הם חוליגנים אלימים ולא פעילי שלום. שבלי כל קשר לזה ברור כבר מזמן שהמצור על עזה הוא איוולת מוסרית חסרת תועלת.
אהבתיאהבתי
על מה מוסרי אני לא מוצא טעם להתווכח. המוסר שופע שם מעזה אלינו. באשר לכותרת, אינני בטוח שכל הקוראים יעמדו על הדקויות שהמשט מוזכר בקונטקסט חיובי אבל הכוונה רק לאותם נוסעים במשט שאינם חוליגנים, ולא התכוונו לפגוע בחיילינו, ובכללם ודאי מארגני המשט שלא ידעו דבר על החוליגנים…
אהבתיאהבתי
המשט מוזכר באופן חיובי? ממש לא. לא היתה לי כוונה כזאת, ואני גם לא חושב שהמשטים האלה הם "חיוביים".
אהבתיאהבתי
אז תודה על ההבהרה.
אהבתיאהבתי
אני כמובן מאמין לך שזו דעתך הכנה ועל כך אני מופתע ומאוכזב. האם אתה באמת חושב שערכים ליברליים כמו חופש הביטוי וזכויות אדם באופן כללי נאכפים בצורה שווה על ימין ושמאל? או לפחות האם אתה חושב שהביקורת הציבורית על פגיעה בערכים אלה היא שווה כאשר מדובר בפגיעה מימין ומשמאל? כל טענתי היא שנושאי הדגל של ערכים חושבים אלה עושים פוליטזציה מובהקת שלהם ולא באמת מאמינים בהם עד הסוף, ללא שיוך פוליטי.
פעם כתבת משהו כללי בנושא (אני לא זוכר איפה) ועל כן חשבתי שאולי סוף סוף יש כאן איש שמאל שיודה במה שנראה לי זועק לשמים אבל כנראה שזה סתם נדמה לי…
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי יקר, אני מחשיב את עצמי כאיש מרכז ואפילו לא כאיש שמאל, אבל בעניין הזה אני דווקא מסכים עם תומר.
במאמרו שטרנהל מייעץ לפלסטינים כיצד לקדם את האג'נדה שלהם. הוא לא אומר "תהרגו מתנחלים". הוא כן אומר שרצח יהודים ממערב לקו הירוק פוגע במאבק שלהם, ותחת זאת אומר שפעילות נגד התנחלויות תיטיב עם המאבק שלהם. אני קורא את המאמר שלו לא כמאמר עצה, אלא כניתוח פוליטי/דיפלומטי של המצב. אגב, אני חושב שמפרספקטיבה היסטורית ברור עד כמה הוא צדק:
בשנות ה- 90 היו פיגועים בכל הארץ, והפלסטינים דיברו נגד ההתנחלויות אבל גם נגד מדינת ישראל ובעד זכות השיבה ועוד ועוד. התוצאה היא שבגדול העולם היה מאוד סימפטי לישראל. בקמפ דיוויד כשלון השיחות יוחס ב- 100% לפלסטינים.
בשנים האחרונות ההנהגה הפלסטינית יוצאת נגד פיגועים נגד אזרחים באופן חד משמעי, ומדגישה כל הזמן את הקו הירוק. שים לב איך בשיח הבינלאומי כבר בכלל לא מדברים על זכות השיבה וכל הזמן רק מדברים על ההתנחלויות. פעם התנאי המקדים למו"מ היה הפסקת הטרור. היום התנאי המקדים הוא הקפאת הבנייה. התוצאה היא שכל העולם דורש הקפאה, מגנה את ההתנחלויות ורואה בהן את המכשול העיקרי לשלום.
בהסתכלות אחורה, ברור עד כמה ביבי וליברמן יצאו ילדים, ושיחקו ישר לתוך האסטרטגיה הפלסטינית. הם כל הזמן הדגישו את הטרור והשיבה, וברגע שהפלסטינים העלימו את שני הגורמים האלו מהמפה, הם נשארו בלי כלום, רק עם (בעיני העולם) 100% אשמה לכשלון תהליך השלום. חבל מאוד -מאוד!- שביבי וליברמן לא קראו את המאמר הזה של שטרנהל, אולי הם היו משכילים להיערך קצת אחרת ואז מצבנו בשירה הבינלאומית היה קצת יותר טוב.
אהבתיאהבתי
יואב, תודה על התגובה. לא אכנס לנושא הפוליטי כי זו לא הנקודה בדברי.
בוודאי שמעתם בימים האחרונים את דבריהם של פרופ' יהודה נאמן ועודד רגב (אם לא, הם מובאים להלן). מה יש לומר על כך? האם שוב תצדיקו (לשון רבים = אתה ותומר) את ההתבטאות בכל מיני פלפולים של "זה לא במה מרכזית", "זו רק מטאפורה" וכו' כדי להסביר למה לא להגדיר התבטאויות אלימות כאלה כהסתה לעומת התבטאויות של ימנים קיצוניים בספרים נדחים (ובינינו, כולנו יודעים כמה הספר הזה נידח מבחינת תפוצתו)?
אתם מבינים, ההתנהלות הזאת מעידה על חוסר ישרות שמחלישה את הטענות בדבר האובייקטיביות של הפרקליטות ובית המשפט וגם של אבירי חופש הביטוי. הנקודה שעולה מכל הדוגמאות שהבאתי לעיל והבאתי כאן היא שמותר להגיד מה שרוצים כולל דברים קיצוניים כשזה מתאים לדעות של שמאל ושום דבר מזה לא נחשב הסתה, אולם כשההתבטאויות הן למקומות ימניים אז זה כבר אסור ודורש חקירה.
דבריו של נאמן: http://www.srugim.co.il/20988-%d7%94%d7%a9%d7%a8-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a5-%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a4-%d7%92%d7%90%d7%93?di=1
דבריו של רגב: http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaqks
בתגובות. גם המאמר עצמו אלים. סליחה, לא "אלים" כי אם "נוקב" (שהרי הוא מכוון נגד האנשים הרעים הנכונים…).
אהבתיאהבתי
בלי להתייחס ישירות כרגע לדברים של יהודה נאמן או של רגב, לדעתי צירך להיות או תמים או טיפש כדי להשוות בין דבריו של מרצה באוניברסיטה לבין פסק הלכה. היו לי לא מעט פרופסורים ומעולם לא חלמתי לעשות כפי שהם חושבים, ובטח שהם לא עוררו בי עשירית מהלהט הדרוש לצאת ולחסום את הכניסה לירושלים. אנחנו יודעים שיגאל עמיר לא הלך אל המרצים שלו בבר אילן כדי לבקש רשות לרצוח את ראש הממשלה, אלא לרבנים שונים. בכלל, אי אפשר לומר מצד אחד ש"התורה היא מעל לכל", ומצד שני לומר שהתורה שקולה למאמר שפורסם באתר אינטרנט משני או לדעתו של מרצה.
בהזדמנות זו אני רוצה להביא דברים שכתב לי במייל אישי מישהו שהיה קלדן בבית משפט עליון:
אני מקווה שאתה מסוגל להתמודד עם עמדה מורכבת יותר מאשר השוואה פלקטית בין כל שני דוברים.
אהבתיאהבתי
אין לי ספק שהטכנוקרטיה מצליחה להמציא לעצמה "תהליכים מורכבים" שיאפשרו לה לזמן לחקירה את מי שמתחשק לה , לפי קריטריון פשוט של רדיפה פוליטית ובו בזמן להציג תיאוריות מנופחות על אינדקסים וקריטריונים , סטייל שי ניצן , כדי להצדיק את הבריונות הדיקטטורית שלה.
אהבתיאהבתי
חלק מהמגיבים כאן מתייחסים ל"תורת המלך" כאל חיבור הלכתי טהור, מעין שווה ערך למחקר אקדמי תיאורטי. ההיתממות הזו, כאילו ל"מחקר" זה אין שורש אידיאולוגי ובמקרה כתב אותו יצחק שפירא (אך יכול היה לכתוב אותו כל גדול בתורה אחר) מגוחכת.
ספר זה נכתב מתוך עולם אידיאולוגי פוליטי ימני-גזעני-משיחי, הוא פונה לקהל מאמינים המקבלים עליהם סמכותו של אותו "רב" והאצבע המונחת על ההדק כבר מדגדגת ומצפה לקיים את המצווה. כותב הספר מצהיר מפורשות שהוא מצפה כי ישמש קוד הלכתי להתנהגות בשעת מלחמה.
אני מניחה שהספר הבא יעסוק בערב רב ויסביר מדוע גם חייהם של שמאלנים עוכרי ישראל שווים כקליפת השום.
האם גם אז יתממו המיתממים ויאמרו לנו שזהו דיון הלכתי "טהור" ומי שלא מבין בעניין ומכיר את ההשתלשלות ההלכתית ייתכבד ויסתום את פיו?
השוואת הספר הזה להצהרות מקוממות של אנשי שמאל, אינה מחזיקה מים. הרשתות החברתיות ואתרי האינטרנט מלאים בטוקבקיסטים הכותבים עצמם לדעת, המקללים ומאחלים מיתה בייסורים זה לזה (אם כי בד"כ ימנים לשמאלנים) ואף אחד מהם לא מבוקש לחקירה, וטוב שכך.
כאן עסקינן באנשים שפסק הלכה שלהם אינו נופל על אזניים ערלות, ויכול להסתיים (וכבר הסתיים, כזכור) ב-3 כדורים בכיכר.
אהבתיאהבתי
לענ"ד בעניני הלכה העוסקים בכלל ישראל רשאים לפסוק רק גדולי הדור. הבעיה איננה מה כתוב בספר כזה או אחר, אלא בכך שישנם דתיים הנשמעים בכל רק לרבניהם, מבלי להבין שבענינים העוסקים בכלל ישראל או בעניני מדינה סמכות הפסיקה נתונה רק לגדולי הדור.
אהבתיאהבתי
מי שאינו נבער לגמרי בהתנהלות , זוכר שהרב יצחק שפירא הינו תלמיד חכם צעיר יחסית ובמיוחד ידוע כבן של ותלמיד של.
מגוחך לטעון שיש לו כמויות של תלמידים שיזדרזו לקיים את חיבוריו התאורטיים הלכה למעשה.
לגבי פעילותם של סוכני השב"כ השונים , עמיר , רביב טייטל וכד' , רצוי שתפני לשר הממונה במקום לדחוף אותם לדיון הזה , על לא עוול בכפו.
אהבתיאהבתי
משעשע. עמיר כסוכן שב"כ.
אהבתיאהבתי
הסובייקט הפרסי, הסוחר, היודע להתמקח, או הסובייקט הפרטי, הסוחר, היודע להתמקח, :)
אהבתיאהבתי
בספר כתוב פרסי, שיהיה ברור.
אהבתיאהבתי
בלי להכנס לעובי הקורה, תודה תומר על הפוריות ועל מרחבי הדעת, ההגות והתודעה שאתה מפרה אותנו, קוראיך, בהם בשבועות האחרונים.
ניראה לי שהתרומות והאהדה, והידיעה שיש קוראים וחושבים אי שם ברחבי הרשת, שקיבלת בעקבות מ'משפטי הבודהה מאוריון' הוסיפו לך מוטיבציה לעשייה כתיבתית בבלוג, והינה ההוכחה 'שהכל לטובה'.
אשריך ואשרינו.
תודה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה אהרון.
כל מני דברים משפיעים על הכתיבה, וזה בדרך כלל עניין של תקופות. גם חופשת הקיץ עוזרת, אין ספק. אבל האהדה בהחלט היתה מרגשת ובשבילי גם לראשונה ממש בצורה עמוקה מורגשת, כך שודאי שגם זה תורם.
אהבתיאהבתי
רק רציתי לחזק את דברי אהרון (השני)
תודה ויישר כוח.
אהבתיאהבתי
קודם כל נראה לי שמוסכם על כולם שצורת המעצר הפראית היתה טעות פטאלית שנובעת מכוחנות עיוורת, ושלעצם העניין אין שום מקום לחקור את הרב ליאור, שהרי אין פרטים לא ידועים שיש לחקור.
אבל אם יורשה לי לכוון יותר לעומק בדבריו של תומר –
רבני הציבור הדתי נוהגים תמיד לעסוק בשאלה, מהי מהות המדינה לאור ההלכה – כביכול ההלכה עומדת מלמעלה ושופטת את הנידון שלפניה, הלא הוא המדינה.
ואני שואל –
מהי מהות ההלכה ל א ו ר ה מ ד י נ ה ?
כלומר – הקמת מדינת ישראל היא אירוע על-הלכתי, שההלכה אמורה להתיישר לפיו – כל סעיף בהלכה צריך לעמוד למבחן המציאות ולהישאל האם הוא מתחשב בעובדה שקמה מדינה יהודית-דמוקרטית-מודרנית, שהיא ככל הנראה המימוש של כל אותם חזונות רחוקים של הנביאים שההלכה היא "קופסת השימורים" שלהם?
כשזה יתבצע, לא נצטרך להתפלפל בהלכות מלכים של הרמב"ם בנסיון להתאימם למציאות הרחוקה שנות אור מהרמב"ם וזמנו – פשוט יש לכתוב הלכות שלטון וצבא מחדש, תוך הישענות על המסורת כמובן, אך לא ב"השלכה" ישירה של סעיף קטן א' לימינו, אלא מתוך בירור עקרונות היסוד.
אהבתיאהבתי
אני חושב שקפצת כאן גבוה מדי ורחוק מדי אל המדינה כחזון הנביאים.
אני לא יודע מה זו מדינה יהודית ואני לא חושב שאני צריך כזו.
מה שצריך זה להגן על הדמוקרטיה ופירושה של דמוקרטיה זה זכויות הפרט , זה העדר מעצרים באישון לילה ובקיצור , דמוקרטיה הוא כל מה שאינו שלטון הפקידונים והעיתונאים שעכשיו נטפל לרב ליאור ומחר יכול להטפל לכל אחד.
אהבתיאהבתי
אתה צודק, אלא שזו משימה מורכבת ביותר מכמה סיבות:
א. מאז בית ראשון ועד להקמת מדינת ישראל לא היתה מלכות עצמאית בישראל (המלכות של החשמונאים היתה יחסית קצרה ולא חביבה במיוחד על החכמים). לפיכך, חכמי ישראל כמעט שלא עסקו בהלכות מדינה מתקופת התנאים ואילך, והלכות אלה נחשבו ל"הלכתא למשיחא".
ב. מדינת ישראל כפי שהוקמה איננה מימוש מלא של חזון הנביאים, אלא רק אתחלתא דגאולה. מה החזון הראוי למדינת ישראל, היו ויש על כך מחלוקות, לא רק בין הזרמים השונים, אלא גם בתוך הציונות החילונית עצמה.
ג. לענ"ד אין כיום תלמידי חכמים גדולים דיים לפסוק בשאלות כאלה. הספר ההלכתי המקיף ביותר על הנושא הוא 'הלכות מדינה' מאת הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שכתב במבואו: "רק הלכותיה של תורת קדשינו יכולות לשמש יסוד ובנין ולצינור שאיבה מתמיד להלכות־מדינתנו, ותביא בכנפיה לידי נקודת מפנה לליכוד העם כולו במסגרת רחבה ומקיפה אשר הבריח התיכון שלה יאשר יבריחנה מן הקצה אל הקצה יהא חק המשפט העברי במלוא משמעותו, שיהפך להיות לנושא מרכזי ולרוח החיה של העם".
אהבתיאהבתי
תודה, תומר. עוררת בי את האינסטינקט העתיק לומר דברים אלמנטריים, הידועים לכולם… יש רק אלוהים אחד, (זה שהמצאנו ושמנו בשמיים? אבל הוא המציא אותנו בחזרה) – ויש רק דבר אחד בקשר אליו:ללכת לקראתו,יתברך, על ידי ויתור הדרגתי על אלילים. זהו התהליך האנושי-אלוהי. הוא קשה. הכי קשה. כי זה לנגוע פנימה בהכי כואב ולהסמיל את הכאב לאנרגיית אהבה.. אלוהית.
המסורת, המצוות, חוקי הדת בכל התרבויות נועדו להדריך ולכוונן אדם לשם, רק לשם, תמיד לשם. אך מהיותם חוקים נוקשים, יחסית, והיות ותהליך ההתקרבות אל השם הוא קודם כל אישי, מבפנים – יש סכנה מתמדת שחוקי הדת יהפכו לעבודת אלילים צרופה, היינו יוליכו בכיוון ההפוך מהרצוי.. שם מצויהיום הרב ליאור, ועוד מנהיגי דת רבים שלנו הנושאים את דגל האלילות בגאון. בינו בוערים בעם… מה לי רב זבחי מצוותיכם, יאמר האל. הבו לי לב אוהב אחד של ילד… ושמחתי בו.
זהו. זה מה שרציתי לומר.תודה.
אהבתיאהבתי
צריך פעם אחת ולתמיד לנעוץ סיכה באידיליה שעושים מיהדות המזרח "הזורמת מתונה וטבעית".
ההפרדה בין החיים לדת אצל עדות המזרח היא מוחלטת.
ביהדות המזרח הדת היא מיסטיקה, וככזו היא נשארת בגבולות בית הכנסת, המזוזה וזמני התפילות.
הסיבה שהרפורמה לא תפסה בעדות המזרח הוא לא בגלל שהמתינות שלהם הרחיקה את פריקת העול, אלא מפני שמעולם הם לא דרשו מהדת להיות רלבנטית לחיים שלהם.
אהבתיאהבתי
יפה אמרת!
אהבתיאהבתי
למימי ולדתי ל.מ.
מימי, אני ממליץ להתחיל לכוון ל'כאן' ולא ל'שם'. 'כי לא בשמים היא, ולא מעבר לים..'.
האמת היא שזה לא טוב שאני מצטט, כי אז נתעסק בגיבובי ציטוטים והבנות של פסוקים ופוסקים.
ולכן מה שאני מציע, לכם וגם לי, זה לחפש את המקום האלוהי שבתוכי ובתוכו ובתוכך, ולמצוא שם את הקול האלוהי.
ואם תקרא לי מסטיקן, ד.ל.מ. – אז גישה מיסטית כזו ודאי שאינה מוגבלת לבית הכנסת, אלא היא חלק מהחיים וממציאת האלוהי שבי ושבך יחדיו.
חודש טוב על כולנו.
אהבתיאהבתי
סיפור מעניין וקצת קשור:
פעם הרב ליאור והרב ליכטנשטיין הגיעו לבקר את חיילי ההסדר מישיבותיהם שלחמו לבנון.
הרב ליאור נתן שיעור על הסתכנות בנפש מול הריגת אזרחים גויים.
הרב ליכטנשטיין עלה אחריו, ופתח מבחר ספרי ראשונים, על מנת להגיב על טעמת קודמו כי "מותר להרוג גוי אם יהודי עלול למות".
הרב ליאור עצר אותו – "לא אמרתי 'אם יהודי עלול למות', אלא אם יש חשש שיהודי אפילו ישרט!"
ענה הרב ליכטנשטיין -"על כך אין לי מה להגיב", וסגר את הספרים.
אהבתיאהבתי
חן חן.
אהבתיאהבתי
ההתרפקות על היהדות המזרחית המתונה היא די מטופשת בעיניי. בתרבות המזרחית אין את הדגש על חשיבה אנליטית שאמורה ליישב בין סתירות וניגודים, ולכן בניה יכולים לעשות דברים סותרים בו זמנית מבלי להתבלבל. לעינב בובליל (מהאח הגדול 1, למתנשאים שאינם צופים בדברים כאלו), באמת אין בעיה ללכת עם מחשוף ענקי ובו בזמן לצווח את שמו של הרב פינטו. לקחת את עינב בובליל כסמל ליהדות איך שהיא צריכה להיות – זה פשוט מגוחך. אולי הדבר המאפיין את היהודים יותר מכל הוא היותם אנשים חושבים, ולהלל את היהדות המזרחית זה לוותר על זה.
אהבתיאהבתי
מצד שני לרדד את היהדות המזרחית לכדי עינב בובליל, וסברות כרס על "תרבות מזרחית", הן דוגמאות נהדרות ליכולת חשיבה אנליטית.
אהבתיאהבתי
ראה בליקוטי הלכות , חושןו משפט פרק ה' סעיף ז' , עד כמה חשובה האמונה של קל שבקלים. בשביל לרצות להדבק באור האורות לא צריך ללכת עם חולצה ארוכה.
אהבתיאהבתי
כאילו בהזמנה אומר הרב ליאור אתמול דברים שקולעים למה שכתבתי כאן:
"העבודה הזרה של דורנו זו הדמוקרטיה. פעם היו הבעל והעשתרות, והיום זו הדמוקרטיה. במקום שהדמוקרטיה תהיה צורת שלטון, היא הפכה להיות ערך. זה טוב לאנשים שחיים חיי הפקרות, כי הם לא רוצים רסן על עצמם."
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=11861
כלומר הוא מציב זו מו זו את ההלכה ואת דרך-הארץ, ומנסה לחזק את מעמד ההלכה כמשהו שונה לחלוטין ועליון. כל השאר זו עבודה זרה ורדיפה אחרי החושים.
אהבתיאהבתי
שלום תומר ושבוע טוב,
לא חושב שיש כאן משהו מודע. זה האיש ובכך הוא מאמין – דמוקרטיה = "טוב לאנשים שחיים חיי הפקרות, כי הם לא רוצים רסן על עצמם", הרב שך לא היה יכול לנסח זאת טוב יותר.
מה שמפתיע אותי זוהי שתיקת הרבנות הדתית ציונית האחרת, אל מול העליה על בית המשפט העליון ואל מול כל אותו שיח. היכן הוא הרב שרלו כשצריך אותו? רק הרב חיים נבון כתב קצת על כך.
אהבתיאהבתי
הלכה איננה דרך ארץ, כי סמכות ההלכה מהשמים. כל עוד ישנם רבנים שאינם מבינים מה זאת דרך ארץ מתוקנת ואת חשיבותה, וכל עוד ההמון איננו מבין מה זאת הלכה, ממילא מתקיים דו-שיח של חרשים, שאיננו מועיל בלשון המעטה.
אהבתיאהבתי
יהודה,
רבנים חשובים ורבים גרסו שההלכה אינה מנותקת מדרך הארץ, אלא נמצאת איתה בדיאלוג מתמיד. ההלכה היא לא סט קבוע של מצוות, אלא עניין מתפתח.
ואייל, אני מסכים איתך מאוד. מטרידה מאוד שתיקת רוב הרבנים. הרב סתיו אפילו גינה את המעצר. ורק הרב עובדיה יוסף יודע לקרוא לבן שלו "טיפש" כשהלה מסרב להיחקר:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4090215,00.html
אהבתיאהבתי
תומר, לא אמרתי שההלכה מנותקת מדרך ארץ, שהרי דרך ארץ קדמה לתורה. אלא שמאז מעולם יש מרחק גדול בין תלמידי חכמים לבין עם הארץ, שתלמידי חכמים כל מגמתם לקיים את התורה תוך דקדוק במצוות, ואילו עם הארץ עסוק יותר בפרנסה או באמנות ספיציפית, וממילא מדותיהם של תלמידי חכמים אינם מדותיהם של האנשים הפשוטים ולהיפך. לדוגמא, לפי עקרונות הדמוקרטיה, כל האזרחים שווים בפני החוק. לפי התורה, צריכים לכבד תלמידי חכמים, כי בהם תלויה עיקר הצלחתו של כלל ישראל. לא שתלמידי חכמים צריכים חלילה את כיבודם, אלא שכבוד התורה הוא כבודו של ישראל. ממילא אם עוצרים רב גדול ומביאים אותו לחקירה, הדבר איננו טוב לא לכלל ישראל ולא לתורה. אתה יכול לומר שהרב היה צריך ללכת בעצמו ולהיחקר אם המשטרה זימנה אותו. אלא שאם מתן הסכמה לספר תורני, צריך את אישור השלטונות, לא רק שיש בכך פגיעה בחרותם של תלמידי חכמים ללמוד תורה ולומר את דעתם (ובתורה בהרבה נושאים יש דעות שונות מן הקצה עד לקצה), אלא שהדבר גם נוגד את עקרונות הדמוקרטיה. כמה ספרים הנמכרים בחנויות הספרים תוכנם איננו ראוי מבחינה חינוכית או מוסרית לדעת רבים? כנראה חלק מהם. אז מה ההבדל? ההבדל שהמשטרה עשתה יחסי ציבור טובים לספר. איך אומרים? צריך להיות גם חכם ולא רק צודק.
אהבתיאהבתי
הנה: (תגובת הרב שרלו)
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=45711
אהבתיאהבתי
תודה על ההפנייה לדברים הכה יפים. חבל רק שהם מתפרסמים בבמה כאתר של ישיבת ההסדר פ"ת, ולא באתר גדול יותר.
אהבתיאהבתי
יפה מאוד ותודה רבה.
אצטט כאן שתי פסקאות חשובות לדעתי, שמחזקות את דברי:
"עולם ההלכה מקבל את חובת הציות לחוק ולשלטון. הוא מכיר בו, מכיוונים שונים ומגוונים. את זאת למדנו בישיבה מדברי בעלי התוס' על ההכרה ההלכתית בשלטונו של אחאב (סנהדרין כ ע"ב); את זאת למדנו מדברי הר"ן מדבריו על משפט המלך (דרוש יא); את זאת למדנו מדברי הרב קוק זצ"ל על סמכות המדינה (משפט כהן), ועוד ועוד. אולם לאמתו של דבר, ההכרה בשלטון היא הרבה יותר עמוקה מאשר במקור זה או אחר. היא מצויה בדרך הארץ שקדמה לתורה, שחכמים ידעו לומר בה כי "הוו מתפללים לשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו"; היא מצויה בהכרה ההלכתית הבסיסית בקנייני מלחמה ובדיני מלחמה (ראו את סוף דבריו של הרב ישראלי זצ"ל במאמרו המפורסם על קרב קיביה); היא מצויה בתפיסה העקרונית של ר"ש שקאפ ביחס לקיום במציאות, ועוד ועוד. למעשה, לא מצאנו ולו מקור אחד שאינו מכיר עקרונית בסמכותו של שלטון, גם הוא שלטון שאינו מקבל על עצמו עול מלכות שמיים. הדיונים ההלכתיים הם לגבי הוראה שלטונית ספציפית הנוגדת את דבר ד', אולם לא על עצם הלגיטימיות של עקרון השלטון ושמירת החוק.
גם אם לא היינו מוצאים מקור אחד האומר זאת היינו מחויבים לשלטון ולחוק בשל הטיעון הפשוט כי במקום שאין חוק ושלטון – ההכרעות מועברות ממוסדות השלטון והחוק לרחוב, והדרך היחידה שנותרה כדי להכריע בשאלות הקיומיות היא מלחמת אחים. אם חפצי חיים אנחנו אין לנו ברירה אלא לנהוג בדרכו של החוק."
הפסקה הראשונה עומדת על חשיבות הדיאלוג בין ההלכה לדרך הארץ. למעשה, דרך-ארץ קדמה לתורה, דהיינו יש לה מעמד ראשוני ומובן מאליו.
הפסקה השניה טוענת טיעון פרגמטי, והוא שללא חוק יהיה כאוס, ומכיוון שלא כולם מסכימים לקבל על עצמם את ההלכה (למעשה, הרוב לא), אין ברירה אלא לנהל את המרחב הציבורי בצורה דמוקרטית ועל פי נהליה.
אהבתיאהבתי
אני דווקא מהחזיק מהרב שרלו וממש התאכזבתי מתשובתו המתפתלת.
ציפיתי לתשובה ממלכתית אמיצה ומה שמצאתי זו התחבאות מאחורי גבו של אליאור חן ויבבות בסגנון "מה יקרה אם כל אחד יכתוב מה שמתחשק לו."
זה טיעון כל כך עלוב , שכן אליאור חן לא ידוע בכתיבתו אלא במעשיו המזעזעים ומה עשה כבר הרב דב ליאור?
אהבתיאהבתי
אולי גם הרב שרלו הוא סוכן שב"כ, אה דרול?
אהבתיאהבתי
מי יודע?
הרב יובל שרלו מהווה פה לאנשים רבים בכך שהוא ממאן להשאיר את שדה הקרב ההלכתי לתיאוצנטרים הרדיקליים ואינו נוהג כהרבה רבנים ליבראליים שמעדיפים להתעלם.
אלא שגם שחקן מצויין צריך לדעת על איזה מגרש הוא רץ ואיזה הוא משחק ובתשובתו הוא גרר את עצמן משדה ההלכה לשדה הפוליטקה ונפל למהמורה שפוליטקאים פחות בולטים כמו זאב אלקין ודוד רותם , צלחו באדישות.
השאלה הגדולה צריכה להשאל על המלחמה ולא על ההתגוששות העכשווית. עושה רושם שבכל העולם , תיאולוגיה ריאקציונרית הפכה לאוונגארד וזו תופעה שתאיים בסופו של דבר על הרלוונטיות של שרלו.
לגבי השב"כ , ניאלץ כולנו להמתין עד ששוב תתגלה "מחתרת יהודית" , מסוכנת לדעת העיתונאים ואז נדע לבטח על עוד כמה סוכנים מדיחים.
אהבתיאהבתי
מדיחים אה, כמו זאת בשנות ה-80 , כמו מחתרת בת-עין? הכל קונספירציה?
אהבתיאהבתי
אתה שואל אותי על דברים שקרו כשהייתי ילד קטן ועוד הלכתי בסוודרים שסבתא שלי סרגה , אבל אני קראתי את "אחים יקרים" , ולא שמעתי מישהו שניסה להפריך את הספר הזה וממה שכתוב שם הכינוי מחתרת הוא לא יותר מברווז עיתונאי.
ג'וני ביקש מטומי לשמור בחוץ בזמן שהוא מפרק מוקשים וחמש שנים אחר כך טומי החליט לקחת את הרובה שלו ולעשות מארב למישהו. אכן אחלה ארגון ממודר ומסוודר.
לגבי בדיחת בת עין , בפאבים בקריות יש יותר אלימות ממה שהוכח שהיה במעשיה הזו.
בקיצור, אי שם בהיסטוריה היו כמה אירועים זניחים , עד שהגיע השב"כ והשתלט על השוק.
אהבתיאהבתי
אני לא מדבר על *גודל* ההתארגנות אלא על חומרתה. גם זה נראה לך זניח?
אהבתיאהבתי
וגם, ההתבכיינות על ה"הדחה" לכאורה משעשעת. לאלוהים למשל זה לא הפריע: "האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל". הנחש נענש אבל גם אדם וחווה – שכנעני זה לא תירוץ.
אהבתיאהבתי
השאלות שאתה מעלה נראות לא קשורות לדיון הזה של תומר ואני לא רואה סיבה להעמיק בהן בפורום הזה. אולי צריך למצוא זמן ומקום מתאימים יותר.
מה שפחות זניח הוא שימוש בשב"כ למטרות פוליטיות, על זה באמת צריך לקרוע , אבל על כך בהזדמנות אחרת.
אהבתיאהבתי
לדעתי היה אפשר לקרוא לתופעה הזו התנהגות הפרקליטות ותיחזוק האנטי ליהדות. לדעתי 2 מחנות מיקצות העם מתחזקים את כל אחד את הקיצוניות של השני.
אהבתיאהבתי
נראה לי שיותר מדי אמצעי תקשורת מכל הכיוונים ומכל הדעות בוחשים בפרשה, ככה שיתכן שהרבה מהדברים שנאמרו ע"י כל הצדדים אינם מבוססים או אינם נכונים או אינם מדויקים, והפרשה משתמשת גורמים שונים, אם מימין ואם משמאל, לקדם את האג'נדה שלהם.
אהבתיאהבתי
תומר יקר
מאמרך לוקח אותי לימים ההם בהם בתור בחור ישיבה הלכתי להר הצופים לשמוע את פרו"פ יוסף דן מרצה את הקורס מבוא למחשבת ישראל. כחניך הישיבות עשה לי משהו לראות את הגיבורים הכל כך מוכרים לי = חכמי ישראל על במה כה שונה ותחת צורת חשיבה שונה ו…..מעניינת. והימים ימי משפטו של אריה דרעי הידוע ובאחת הרצאות התייחס הפרו"פ לידיעה בעיתון שדיווחה על מפגן תמיכה באריה בצורת חברים שבאו לביתו בשבת בערב. הפרו"פ הסביר שהתופעה היא יחוס כוחות מסטיים לאריה דרעי כמו הופעת טקס ה"טיש" השולחן הטהור כפי שקראו לו החסידים במאה ב18. אז הבנתי האיש יודע הרבה אך מבין מעט. התיאור שעלה בדעתי הוא של גאולוג נניח כמו גוליבר בארץ הענקים שחוקר מבנה מינראלי של רכסים מרתקים ומגיע לממצאים חשובים רק מה…. הוא בעצם חוקר גוף חי, אדם ענק. החוקר אסף הרבה מידע אך לא הבין את מה הוא חוקר.
ראיתי שאתה חוקר דתות ודת ואולי גם אנשי דת. אז טיפ קטן ממני: חפש את הפשוט. קודם כל יש לבחון את ההסבר הכי פשוט הכי פרוזאי לתופעה, אם יש עוד משהו שהוא לא מסביר לך הלאה לעומק. אבל תשמור על קשר עם המציאות תמיד (לא כמו האידיאולוגיה שיחסת לרב ליאור). ברובד הפשוט במקרה דנן יש עושר רב של הסברים להתנהגות של הרב ליאור אל תלך פה יותר לעומק זה מגוחך. דיון על תורת חיים מול תורת מלך הוא מבורך אך ראוי לבמה משל עצמו.
אהבתיאהבתי