מחילוניות המאבק החברתי בארה"ב ועד האבולוציה של הדת – כמה עניינים שבשגרה

(1) המאבק החברתי בארה"ב מדבר על ייצוג "ה-99%", אבל מכיוון שארה"ב היא מדינה שהדת ממלאת בה תפקיד חשוב, תוהה ה- L.A. Times איך זה שהמחאה רובה ככולה חילונית? AP שואלים את אותה שאלה, ומוסיפים שמנהיגי דת חוששים כרגע להזדהות עם המפגינים. התהייה על העדרותם היא אכן במקום, מפני שאמריקה בהחלט ידעה מנהיגים דתיים שהם גם אקטיביסטים חברתיים – הדוגמא המובהקת היא מרטין לותר קינג כמובן. אבל אם לא נחפש דת ממוסדת אלא רוחניות מבוזרת, דווקא נמצא, כמו שאפשר להבין גם מהמאמר ההוא בל.א.טיימס, וגם, למשל, מהוידאו הזה של הרב עמיחי לאו-לביא עורך קריאה אלטרנטיבית בתורה. ופיטר ברגר דווקא רואה סימנים להתעניינות במחאה מקרב הכנסייה הקתולית.

(2) כאמור, ארה"ב היא מדינה שהדת ממלאת בה תפקיד חשוב. עד כמה? סקר חדש של מכון Pew משווה אותה עם כמה מדינות אירופאיות ומעלה את הממצאים הבאים – ראו משמאל.

(3) מצד שני, ייתכן שאופנת ה"מגה-כנסייות" מגיעה לסיומה. על פי הכתבה הזו, כנסיות אלה, שמונות החל מאלפיים מאמינים, מונהגות על ידי דור הבייבי-בום, שידוע בחיפושיו הרוחניים הרציניים, אבל שילדיו, כלומר דור ההמשך, לא ממש הולכים בדרכו, ולכן משאירים את מפעלי התפילות העצומים האלה מחוסרי הנהגה. מצד שני, ייתכן שהשמועות על מותן של הכנסיות הענקיות האלו מוגזמות, והן לא מתות, אלא מתחלפות: רק שמונה מ-25 הכנסיות הגדולות ביותר בארה"ב ב-2004 עדיין נמצאות ברשימת ה-25 הגדולות כיום, אבל הרי כנסיות גדולות עדיין יש. ריק ווארן, אחד ממנהיגי הכנסיות האלה (ומחבר רב המכר The Purpose Driven Life) אומר שהדברים משתנים כל הזמן, וחוזה את כניסת הפולחן לאינטרנט, כך שתכולת המבנה כלל לא תשנה, והמאמינים ישתתפו מהבית. (רעיון, אם יותר לי, מטומטם, שהרי כל העניין בפולחן משותף הוא שהוא משותף, שכן לקהילה המתכנסת יחד יש כוח משלה.)

(4) הרולד בלום במאמר פרובוקטיבי (וקצת שטחי) על התהוותו המסתברת של מועמד מורמוני לנשיאות ארה"ב. בלום כתב כבר לפני כעשרים שנה ספר תחת הכותרת The American Religion: The Emergence of The Post-Christian Nation שבו הוא מבכה את הפיכתה של הפרוטסטנטיות האמריקאית ההגונה למרקחת של גנוסטיציזם, אורפיזם, "התלהבות" ופונדמנטליזם. המורמונים הם עבורו התגלמות "הדת האמריקאית" הבזויה, והוא דואג להחצין את רגשותיו.

ג'וזף סמית, נביא המורמונים (5) אבל זה כנראה לא ישנה הרבה: בסקר מעודכן של מכון Pew מסתבר שהאוונגליסטים, אחד ממעוזי הכוח של הרפובליקאים, אולי לא מתים על מורמונים ויסתייגו מהם בבחירות המקדימות, אבל אם מורמוני יוצב כנגד אובמה, הם יתנו לו את קולם בלי לחשוב פעמיים.

(6) שלוש הרצאות של משה אידל מפברואר השנה הועלו עתה לרשת, כולן על הקשר בין השפה, לידע, ליקום – דהינו ניסיונות שונים לאורך ההיסטוריה להבין את העולם מתוך התבוננות בשפה, מספר יצירה ועד ז'ק דרידה. אלן בריל כותב כמה מילים ומעלה שאלות בבלוגו המעניין, וההרצאות הן על ספר יצירה ופרשניו; ידע מתוך שפה אצל דרידה, אקו וקוליאנו; וכניסת הרעיון הנ"ל מהקבלה לתרבות אירופה דרך רמון לול ופיקו דלה-מירנדולה.

(7) מהבלוג של בריל גם למדתי על מאמר מעניין מאוד שנוגע לכינוס של מורי הדהרמה (הבודהיסטית) הגדולים של ארה"ב. המבוגרים יותר שביניהם, כלומר הדור שפחות או יותר הביא את הבודהיזם להמונים בארה"ב (שוב: דור הבייבי-בום הרציני בחיפושיו), מתמודדים עם מה שהם רואים כדילול של מסר: כיום לא מחפשים הארה ושחרור סופי מהסבל, אלא חיים נוחים, הפחתת מתחים או מקסימום תרפיה עצמית ושטחית – במילה אחת: wellness. בכנס דיברו על זה, ובסוף הכתבה יש גם וידאו שבו מתראיינים שלושה מהמורים הגדולים, ג'ק קורנפילד, סילביה ווצל ונורמן פישר. כולם ממשפחות יהודיות כמובן.

בהאקטיוודאנטה סוואמי פרבהופאדה, גורו ISCKON (8) פרוייקט חדש, freq.uenci.es, מבקש ממאה חוקרים לכתוב מאה מאמרונים על מה שעולה להם בראש למשמע המילה "רוחניות". התוצאה מרנינה: יש מאמרים על המונח החשוב enthusiasm, על איינגר יוגה, על LSD, על ג'ון קייג', על מאגיה, מאמר של ג'פרי קרייפל (פחות חשוב על מה), על טארוט, על רוחניות וקפיטליזם (של ריצ'רד קינג), ועל בהאקטיודאנטה סוואמי פרבהופאדה, הגורו הגדול שהקים את תנועת ISKCON, הלא היא "הרה קרישנה" בארה"ב.האתר מעלה מאמר אחד ביום, ואנחנו כבר ביום ה-63 מתוך מאה.

(9) וזה מזכיר לי שלפני שנים כתבתי אני מאמר, שגם במרחק הזמן נראה לי מצויין, על פרבהופאדה ותנועתו, בערוץ הניו-אייג' של אתר מעריב, שהיה בית לרשימותי במשך תקופה ארוכה. מסתבר שיש כוונה לסגור את הערוץ, שמהווה אתר יחודי לקולות רבים ומגוונים. פרטים על כך ועל הנסיונות למנוע את הסגירה, כאן.

(10) אחרי מחקר שארך 13 שנה יצא לאור ספרו החדש של רוברט בלה, מגדולי הסוציולוגים של הדת בזמננו. הספר, Religion in Human Evolution, fro the Paleolithic to the Axial Age, הוא מחקר עצום בהיקפו על התפחותה של התופעה הדתית לאורך האבולוציה האנושית (יש המשווים את המחקר הזה למחקריו של מקס ובר בתחילת המאה העשרים, לא פחות), ובימים אלה מתנהל לגביו דיון מעניין באתר חשוב של חקר הדת, The Immanent Frame. בלה עצמו, אחרי שהוא קוטל את הספרים היותר פופולרים שיצאו לאחרונה בנושא, מדגיש במאמר משלו לאתר את העובדה שעם כל ההתפתחות בתפיסותינו הדתיות, הרי שאין לשכוח את השתמרותם של המנגנונים הקדומים יותר של האדם להתייחסות לעולם ולאחרים (ולאלוהים). כלומר, על אף שהיום התקדמנו מתקשורת על ידי חיקוי לתקשורת על ידי מילים, וכן מחשיבה מיתית אל חשיבה רציונלית-תיאורטית, למנגנונים הקודמים והקדומים עדיין יש השפעה עלינו. במילים אחרות, למצוות ולטקסים עדיין יש כוח. בעוד מילים אחרות: הרמב"ם טעה כשציפה לדת שמתנהלת "רק במחשבה בלי מעשה כלל".

וגם כאן יצאו כמה כותרים מעניינים:

הגיליון החדש של אקדמות (כ"ז, חשון תשע"ב, בית מורשה) פשוט מצויין, עם מאמרים מעניינים מאוד של רחל ווזנר ואביעד הכהן על סוגיית הדרת הנשים המתגברת בחברה האורתודוקסית; אלון גושן-גוטשטיין על הרוחניות של אומן; אריאל פינקלשטיין על הביסוס ההלכתי הרעוע של תורת המלך והכשלים בתפיסת עולמו; דיאנה וילה על התהליכים המעניינים בפסיקת ההלכה הקונסרבטיבית בימינו; יואב שורק במאמר נוסף על "ההלכה החילונית" שלדעתו חייבת להיוולד, ועוד. באמת מלא כל טוב.

הספר אגדתא (דביר) של שמואל פאוסט מביא שלל מדרשים על מדרשים, כלומר פרשנות למדרשי חז"ל. פאוסט, שהוא עורך מדור הספרות במוסף "שבת" של מקור ראשון, פשוט כותב מאוד מאוד יפה.

יונתן מאיר, שממש לא מזמן קיבל פרופסורה באוניברסיטת בן גוריון, סוקר בספרו רחובות הנהר: קבלה ואיזוטריקה בירושלים (תרנ"ו-תש"ח) (יד בן צבי) את השדה הקבלי שהתהווה במחצית הראשונה של המאה העשרים בירושלים. מאיר מראה שלמרות שהיום אנחנו שומעים בעיקר על הרב קוק והרב אשלג, היו מקובלים גדולים נוספים בזמנם, על פולמוסיהם, התככים ביניהם ויצירותיהם. אני מקווה לכתוב עוד על הספר אם תהיה לי הזדמנות.

הספר לב הקבלה: מבחר מקורות מתורת הסוד היהודית (עולם קטן) הוא תרגום של רב המכר העצום, The Essential Kabbalah שיצא ב-1995 בארה"ב, ובו הביא פרופ' דניאל מט מבחר מקורות קבליים מכל התקופות והזרמים. מט עצמו הוא פרופסור למחשבת ישראל מקליפורניה, שמפעלו העיקרי הוא תרגום ספר הזוהר כולו לאנגלית (ממנו יצאו לאור כבר חמישה כרכים מתוך תריסר). ספר מצויין כמבוא שלא מסביר את הקבלה, אלא מאפשר מפגש איתה.

לא מזמן כתבתי על ספר חדש של חביבה פדיה, והנה ספר חדש נוסף שלה: מרחב ומקום: מסה על הלא-מודע התיאולוגי-פוליטי (הקיבוץ המאוחד). טרם הספיקותי, כמו שאומרים, אבל, טוב, זה ספר של חביבה פדיה, וזה אמור להספיק. וגם יש לכבודו ערב בואן-ליר ביום שלישי בשש.

אציין גם עוד שני ספרים שיצאו לאחרונה ועדיין לא קראתי: אני (לא) מאמין: ישראל והיהדות – עבר, הווה עתיד (כתב) של חיים היימס-עזרא, פרופ' להיסטוריה באונ' בן גוריון, שעוסק בשינויים שחייבת לעבור היהדות עכשיו כש"תהליך הגאולה הסתיים עם הקמתה של מדינת ישראל".

הומניזם ישראלי: מציונות רוחנית לזהות ישראלית (מופ"ת) של ראובן גרבר שמנסה להעלות "השקפת עולם ישראלית הומניסטית המשלבת את האידיאלים האלה כמערכת הדרכה ל'אמנות החיים'" על פי תורותיהם של ברדיצ'בסקי, בובר, גורדון ואחד העם.

24 תגובות

  1. א. מי מעלה רשימות לאינטרנט בשש בבוקר?
    ב. למה אנשים מצביעים עבור מישהו בגלל דתו? האם צריך להיות נוצרי כדי להסכים עם מרתין לותר קינג? מה זה משנה אם מועמד לנשיאות הוא מורמוני או לא?

    אהבתי

    1. עדו,
      א. התשובה ברורה.
      ב. זה משנה, כי זה עניין של הזדהות עם סט של ערכים. מעבר לזה, מורמונים אמורים להיות כפופים לראש הכנסייה שלהם, שנחשב אצלם נביא. אתה מבין למה אנשים לא ירצו להצביע למישהו שמקבל פקודות מהנביא שלו.

      אהבתי

    1. כן, לדעתי כן. הוא מביא פנורמה של טקסטים, מחולקים לנושאים, יחד עם הקדמה מלומדת. והיתרון הוא שבניגוד להוצאה באנגלית כאן הכל בשפת המקור.

      אהבתי

  2. הערה שולית, לגבי המשפט "ריק ווארן, אחד ממנהיגי הכנסיות האלה (ומחבר רב המכר The Purpose Driven Life) אומר שהדברים משתנים כל הזמן, וחוזה את כניסת הפולחן לאינטרנט, כך שתכולת המבנה כלל לא תשנה, והמאמינים ישתתפו מהבית. (רעיון, אם יותר לי, מטומטם, שהרי כל העניין בפולחן משותף הוא שהוא משותף, שכן לקהילה המתכנסת יחד יש כוח משלה.)": בביקוריי (הלא רבים: שלש-ארבע פעמים) במגה-כנסיות בארה"ב, אחד הדברים היותר בולטים היה שמדובר בקהילות-שאינן-קהילות: אנשים באים כבודדים, או כזוג, או כמשפחה, קטנה או גדולה, ובסוף האירוע עוזבים באותה מסגרת בה באו. מאד בלטה העובדה שהם אינם מכירים את אלה שסביבם, ושהם גם לא באו בשביל זה. כמעט לא ראיתי אינטראקציות בין אנשים. לא עושים סטיטסטיקה או מחקר על סמך שלשה ביקורים, ובכל זאת, מהתרשמותי הסובייקטיבית הזאת, אני לא רואה סיבה משמעותית שתפריע לראשי קהילות אלה להסתמך על אנשים שיושבים מול מסך גדול בבית. זה לא פולחן משותף: זה פולחן של אלפי אינדיבידואלים.

    אהבתי

    1. תודה רבה קרולינוס.
      באמת מעניין מה שאתה אומר, וכשחושבים על זה, צפוי. יחד עם זאת, אני חושב שיש לנוכחות באותו מקום עם המון אדם שמכוונים ופועלים לאותו כיוון עוצמה משלה. הצד החיובי ישל זה יכול להיות התעלות רוחנית, והשלילי הפיכת ההמון לגל צמא-דם ואלים. אבל יש לזה השפעה בכל מקרה.

      אהבתי

  3. לא הכרתי את המאמר של בלום , אבל הוא אינו מפתיע.
    הנוצרים האמריקאים הינם מקצוענים בתחום העברת הביקורת הנוקבת (אני מאוד עדין) , על יריביהם התיאולוגיים בעיקר כשמדובר בקבוצות נוצריות מתחרות.
    אי אפשר לזלזל בהשלכות הפוליטיות של האיבה הדתית הזו , כיוון שסביר להניח שמקקיין נפל מול אובאמה , גם ואולי בעיקר , בגלל גירושיו מאשתו לאחר שעברה תאונת דרכים , מה שהפך אותו לשנוא מאוד על האוונגליסטים.

    אהבתי

      1. חשדתי בזה, אבל העדפתי להתעלם מהחשד כמו נח , שסרב להאמין במבול , כיוון שלא רצה שהאמונה שלו תיצור מציאות.

        אהבתי

  4. חייב להודות שלאו-לביא זעזע אותי.
    אני תומך מאד בשחרור מנוקשות אורתדוקדסית ובהפיכת המסורת היהודית למשהו נגיש ובתרגומה לשפה עכשווית.
    אבל איכשהו התמונה של ספר תורה פרוש ברחוב באווירה קלילה מעורר בי תחושת בחילה של חלול קודש. ומתקשר אסוציאטיבית לתמונות של ספרי תורה שהפכו לנעליים וכדו' ביד ושם (אני לא מאשים את לאו בזה, אלא מדווח על התגובה הרגשית שלי). אם הוא היה עושה אותו דבר עם חומש מודפס, או אם הייתי יודע שזה דף מצולם ולא ספר תורה 'אורגינאלי' לא הייתי אומר כלום.
    בכל מקרה בדקתי קצת עליו :
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3682194,00.html

    http://www.mandelfoundation.org/MandelCMS/News/Amichai-Lau+Lavie+in+Haaretz.htm

    אהבתי

      1. האמת שכשאני חושב על זה אולי ההבדל הוא שלאו בא ממשפחה של רבנים, ככה שהוא ממש מרגיש שהתורה היא שלו,לא רק הטקסטים, המסורות וכו' אלא גם מרחב בית הכנסת וחפצי הקודש.

        אני גם מרגיש ככה ביחס לטקסט. אבל ביחס לספר עצמו ולחפצי הפולחן אני מרגיש שהם שייכים למרחב בית הכנסת ולדורות של יהודים שהיו מוכנים למסור את נפשם למען שמירה על 'קדושתם'. ואין לי זכות לעשות בהם שימוש שיכול להתפס כבלתי מכבד.

        התגובה הקודמת יצאה לי בטעות בעילום שם….

        אהבתי

        1. גם אותי זה הבחיל , אבל נזכרתי שמדובר באמריקאים ואמריקאים הם כאלו.
          תסביר להם למה הדברים שהם עושים פסולים ומכוערים והם לא יבינו על מה אתה מדבר.
          "אבל זה התוWה."

          חבל על המאמץ.
          תהום עולם.

          אהבתי

  5. עבור המשתתפים במחאת 99 האחוזים, האמונה הדתית שלהם היא אמונת השוויון. מבחינתם, המצב שבו אנשים מסוימים הם בעלי הרבה יותר כוח ועושר מאחרים, הוא חטא נורא.

    אבל באופן טבעי, מי שכבר יש לו אמונה דתית משלו, אינו צריך להאמין גם באמונה הדתית הזו של השוויון, ואין לו מה לחפש במחאה החברתית. זו גם הסיבה שאנשי הפריפריה והדתיים לא השתתפו במחאה בארץ. יש להם את האמונה היהודית, שאין לה, בצורתה האותנטית, שום עניין בשוויון. הם לא צריכים אמונה אחרת.

    אהבתי

  6. חברים
    הצצתי בתמימות בהשראות החדישות של תומר בלי יודעין ששמי ישורבב ויגרום בחילה וכדו.
    וחבל לי.

    ספר התורה נפתח במלואו כנהוג בקהילות רבות בארה"ב וקמעא קמעא גם בארץ בשבחת תורה. בין אם כשר או פסול, בתוך חלל בית כנסת או רחבה ציבורית, מטרת הטקס הוא קירוב לבבות לתורה – לעוצמתה, להיבט הרגשי של הכלתה לא קטעים קטעים אלא מעגל אחד נצחי של השראה. בקדושה נתכוונה הפעולה ברחבת המחאה של וול סטריר ובקדושה התבצעה ובריגוש רב ושמחת תורה של הרבה מהנוכחים. חבל לי שהבחילה של שוחרי קדושה מאפילה על הצורך ועל מימושו, אבל ברור לי שלא את כולם נשמח. ובכל זאת, מקווה לא לגרום לבחילות בעתיד. חברים – כף זכות ונשימה עמוקה, יעזור לכולם.

    כשפתח עזרא בסופר לראשונה בקריאת תורה פומבית לקהל הרחב (ספר נחמיה פרק ח) הוא בחר ברחבה שלפני שער המים בירושלים – ולא בבית המקדש השני שזה עתה הוקם. בכוונה תחילה נבחר הטקס בכיכר העיר, באזני ולעיני אנשים נשים וטף.

    את התורה שלנו ניתן וצריך לפתוח, בכבוד, וברגישות, ועם הומור, ובכנות – לקהל הרחב השוקק השראה וחיבור.

    תומר – מה שמעניים במחאה המאיקאית הוא שיש בה הרבה רוחניות והרבה נציגי דתות אבל מיעוט בולט של נציגים רשמיים – כולל יהודים. בנשיון כושל לפני שבועעים לגייס בתי כנסת במנהטן שיאכסנו למשך לילה או שניים כמה מפליטי המחאה שגורשו מפארק זוקוטי – רק שניים, בקושי, הסכימו. כעשרים כנסיות לא הססו.
    גם כשהבאנו מדברי הנביאים הקוראים לצדק חברתי ושוויון (בהשראת הרבנים וההוגים הנאורים שנאמו בכיכרות הארץ בקיץ האחרון וצטטו את נביאי ישראל בלי הרף) – מלמלו הרבנים המקומיים ונמנעו מלתת תשובה ברורה.

    למה? הקשר הסבוך בין יהודים וכסף בניו יורק בכלל ובוול סטריט בפרט הוא חלר מסוגיה סבוכה מאד שרק בזהירות רבה נוגעים בה במקומותינו והמבין יבין.

    ואגב – תודה על ההסמכה – אבל אני רק בשנת הלימודים הראושנה לרבנות…

    אהבתי

    1. עמיחי,
      תודה רבה על הדברים. מעניין מאוד הפער בין נכונות הכנסיות לארח מפגינים לבין הסתייגותם של בתי הכנסת. כן, מיד ניחשתי שזה אולי קשור למעמד הסוציואקונומי של היהודים שם, ובכל זאת, האם אין כאן משהו נוסף? בכ"א, שים לב שגם כאן לא מיהרו אנשי דת להצטרף למאבק, ודאי מסיבות אחרות לגמרי (לבד מכמה בודדים, שאתה ודאי מכיר – אם כי הם הצטרפו בכל הכוח, יאמר לזכותם).
      ובקשר להסמכה, הרי אין לה קשר ממשי לתואר : )

      אהבתי

    2. רק רציתי להבהיר , עמיחי , שחלילה לא התכוונתי לטעון שאתה אדם רע או מגונה וגם את המעשים שלך בוודאי שצריך לשפוט לפי הקונטקסט שלהם .
      בוודאי שהית מזדעזע אם הייתי רואה תאילנדי טובח כלב וטורף אותו, אבל זה בגלל השלכות שלי ולא בגלל שהמעשה הזה הינו פסול במערכת הערכים התאילנדית והלכך , בוודאי שאין דופי מוסרי בתאילנדי שמתנהג ככה.

      אהבתי

  7. לתומר שלום בני הבכור הכיר מתנדבת ששיבת ליהודים המשיחים מסיונרית שבתחילה לא ידע לאחר תקופה נודע לנו שאיתה שיכת לכת שמן ששון משפחת מאירס עזב את המדינה כארבע שנים ניתק קשר ולאחר חיפושים של המשפחה בעזרת חוקרים נודע לנו שחי בטמפה דרום בכת משיחים שתוף מוח בן אדם אחר וכל הזמן טוען כי המשפחה רוצה להרוג אותו לאור המצב פנינו לקונסול ישראל ונאמר לנו שאינו קטין ואין מה לעשות אני פונה בבקשה לאחר ארבע שנים של אי ודאות האם יש לך עיצה מה עלינו לעשות על מנת להציל אותו תודה 

    אהבתי

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s